×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בִּצְבוּ נַפְשֵׁיהּ לִקְטָלָא נָפֵיק וּצְבוּ בֵּיתֵיהּ לֵית הוּא עָבֵיד וְרֵיקָן לְבֵיתֵיהּ אָזֵיל וּלְוַאי שֶׁתְּהֵא בִּיאָה כִּיצִיאָה וְכִי הָוֵי חָזֵי אַמְבּוּהָא אַבָּתְרֵיהּ אָמַר {איוב כ׳:ו׳-ז׳} אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ כְּגֶלֲלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד רוֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ רַב זוּטְרָא כִּי הֲווֹ מְכַתְּפִי לֵיהּ בְּשַׁבְּתָא דְרִיגְלָא הֲוָה אָמַר {משלי כ״ז:כ״ד} כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן וְאִם נֵזֶר לְדוֹר וָדוֹר.
Of his own will, he goes to die; and he does not fulfill the will of his household, and he goes empty-handed to his household; and if only his entrance would be like his exit. And when he saw a line of people [ambuha] following after him out of respect for him, he said: “Though his excellency ascends to the heavens, and his head reaches to the clouds, yet he shall perish forever like his own dung; they who have seen him will say: Where is he?” (Job 20:6–7). This teaches that when one achieves power, it can lead to his downfall. When they would carry Rav Zutra on their shoulders during the Shabbat of the Festival when he taught, he would recite the following to avoid becoming arrogant: “For power is not forever, and does the crown endure for all generations?” (Proverbs 27:24).
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מפרסמין את החנפים מפני חלול השם שנאמר ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו כדי לפרסמו.
תשובת המוחלטין מעכבת [את הפורענות] אפילו לאחר שנחתם גז״ד. שלות רשעים סופה תקלה והרשות מקברת בעליה ערום נכנס לה וערום יוצא ממנה. ולואי שתהא יציאה מן העולם כביאה לעולם בלא עון. רב כד הוה נפיק לדינא אמר הכי ברעות נפשי לקטלא אזיל וצבו ביתי׳ לינא עביד וריקן לביתי׳ עייל ולואי שתהא ביאה בבית כיציאה מבית בלא עון.
{בבלי יומא פז ע״א} כל המזכה את הרבים אין מספיקין בידו לעבור עבירה כדי שלא יהו תלמידיו נוחלין את1 העולם הבא והוא יורד לשאול שנא׳ {תהלים טז:י} כי לא תעזב נפשי לשאל לא2 תתן חסידך לראות שחת3 וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה שלא יהו תלמידיו יורדין לשאול והוא נוחל את4 העולם הבא שנא׳ {משלי כח:יז} אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו:
{בבלי יומא פז ע״א} גמ׳ את [זו]⁠5 דרש ר׳ אלעזר בן עזריה וכול׳6.
אמר ר׳ יצחק כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו שנאמר {משלי ו:א-ג} בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך7 עשה זאת איפא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס וכו׳ אם ממון [יש]⁠8 לו בידך התר לו [פסת] יד9 ואם לאו הרבה עליו רעים. אמר רב יהודה וצריך לפייסו בשלוש10 חבורות של-שלשה שלשה11 בני אדם שנאמר {איוב לג:כז} ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי12 ואם מת אמ׳ ר׳ יוסי בר חבִיש מיא13 מביא עשרה בני אדם [ומעמידן]⁠14 על קברו ואומר חטאתי לייָ׳י אלהי ישראל ולפלוני זה שחבלתי בו אמ׳ ר׳ יוסי ביר׳ חנינא כל המבקש מטו מחבירו15 אל יבקש ממנו יתר16 משלשה פעמים17 שנאמר {בראשית נ:יז} אנא שא נא ועתה שא נא18 [ודוקא חבירו אבל רבו מפייס ליה19 עד דמפייס20]:⁠21
22עשרים וארבעה דברים מעכבים את התשובה ואלו הן. [רכילות]⁠23 (בעל24) לשון הרע. ובעל חמה. ובעל מחשבה רעה25. והמתחבר לרשע. והרגיל26 בסעודה שאינה מספקת לבעליה. והמסתכל בעריות. והחולק עם גנב27. והאומר אחטא ואשוב. והמתכבד בקלון חבירו. והפורש מן הציבור. והמבזה אבותיו. והמבזה רבותיו. והמקלל את28 הרבים. והמעכב את הרבים מלעשות דבר29 מצוה. והמטה את חבירו מדרך טובה לדרך רעה. והמשתמש בעבוטו של-עני. והמקבל שוחד על מנת להטות אחרים בדין30. והמוצא אבידה ואינו מחזירה לבעליה31. והרואה את בנו בתרבות32 רעה ואינו ממחה בידו. והאוכל33 משור34 עניים יתומים ואלמנות. והחולק על דברי חכמים. והחושד כשרים35. והשונא את התוכחות. והמלעיג על המצות:
1. את: חסר בכ״י נ, דפוסים.
2. לא: חסר בכ״י א, כ״י נ.
3. כי לא...שחת: גג: ״לשאל וג׳⁠ ⁠״.
4. את: וכן ב-גג. חסר בכ״י נ, דפוסים.
5. זו: גג, גיא, כ״י נ, דפוסים (במשנה), וכן רמב״ם בפיהמ״ש. ראה גם ספרא אחרי מות (פרק ח סי׳ ב). כ״י א: ״זה״.
6. את זה דרש ר׳ אלעזר בן עזריה וכול׳: חסר בדפוסים.
7. נוקשת...פיך: חסר בכ״י נ, גיא.
8. יש: גג, גיא, כ״י נ, דפוסים, וכן בה״ג וריצ״ג. חסר בכ״י א.
9. פסת יד: כ״י נ, וכן בריצ״ג. גג, דפוסים: ״פסת היד״. כ״י א: ״פס יד״.
10. בשלוש: דפוסים: בשלשה.
11. שלשה שלשה: דפוסים: שלש שלש.
12. ישור...העויתי: גג עד: ״אנשים וג׳⁠ ⁠״. כ״י נ עד: ״אנשים״.
13. חבִיש מיא: וכן בה״ג (כב״י). גג, כ״י נ: ״חבוש מיא״, וכנראה גם גיא. דפוסים: חנינא.
14. מעמידן: גג, גיא, כ״י נ, דפוסים, וכן בריצ״ג וברמב״ם משנ״ת הל׳ תשובה (ב:יא). כ״י א: ״מעמידן״. חסר בר״ח.
15. מחבירו: וכן בר״ח. גג: ״על חבירו״.
16. ממנו יתר: גג: ״יתר״, כבר״ח. כ״י נ: ״לו יותר״.
17. פעמים: כ״י נ: ״טפחים״.
18. שא נא, שא נא: כ״י נ ממשיך: ״שא נא פשע, שא נא לפשע״.
19. ליה: כ״י נ: ״לו״. מפייס ליה: דפוסים. כ״י נ: חסר ב-גג.
20. מפייס ליה עד דמפייס: כ״י נ, דפוסים. גג רק: ״עד דמפייס ליה״.
21. ודוקא...דמפייס ליה: גג, כ״י נ, דפוסים (ע״פ הגמ׳ פז ע״ב). חסר בכ״י א (דין רבו מובא גם בר״ח, ריצ״ג וברמב״ם משנ״ת הל׳ תשובה (ב:ט), אך אינו בה״ג).
22. כאן מאמר מקורי של הרי״ף, כפי שנזכר בשמו בתשובות הרמב״ם (סי׳ קכא). במחזור ויטרי (סי׳ תקל״א) הוא מופיע בתוך מסכת דרך ארץ. הראב״ד בדרשה לראש השנה שלו (לונדון תשט״ו עמ׳ כז) הזכירו בשם תוספתא, וכן בספר החינוך (מצוה שסג). ראה כסף משנה על הלכות תשובה ד.
23. רכילות: גג, כ״י נ, דפוסים. וכן ברמב״ם משנ״ת (כ״י המוגה) הל׳ תשובה (ד:ה). חסר בכ״י א.
24. בעל לשון הרע: כ״י א: כלשון שבהמשך. גג, כ״י נ, דפוסים רק: ״לשון הרע״, כברמב״ם שם: ״רכילות ולשון הרע״.
25. מחשבה רעה: וכן ב-גג, כ״י נ. וכן ברמב״ם שם. דפוסים: מחשבות רעות. ראה אסתר רבה ז:יג.
26. והרגיל: וכן ב-גג. כ״י נ, דפוסים: ״והמרגיל״. רמב״ם משנ״ת הל׳ תשובה ד:ד: ״האוכל״.
27. גנב: וכן גג. כ״י נ, דפוסים: ״הגנב״ וכן ברמב״ם שם ד:ג.
28. את: חסר בכ״י נ.
29. דבר: וכן ב-גג, כ״י נ. חסר בדפוסים, כפי שחסר ברמב״ם שם (ד:א).
30. בדין: חסר ב-גג.
31. ואינו, לבעליה: וכן דפוסים, רמב״ם שם (ד:ג). גג, כ״י נ: ״ואינה, לבעליו״.
32. בתרבות: וכן ב-גג, כ״י נ. וכן ברמב״ם שם (ד:א). דפוסים: יוצא לתרבות.
33. והאוכל: דפוסים: ואוכל.
34. משור: גג, כ״י נ: ״שור״. וכן ברמב״ם שם (ד:ג) (אבל ראה שם חילופי גירסאות). דפוסים: שוד (כדברי הראב״ד שם, ע״פ לשון תהלים יב:ו).
35. כשרים: וכן ב-גג, דפוס קושטא, וכן ברמב״ם שם (ד:ד). כ״י נ, דפוסים: ״בכשרים״.
ערך כתף
כתףא(בבא מציעא סח:) ת״ר מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות מעלין פירות אם היו פירות בעל המעות נתונין בחצר המקבל אותן בתורת עיסקא מעלה לו הפירות כשער שבשוק ומעלה עליהן שכר כתף שהיה מביאן מביתו של בעל המעות לביתו של זה. (בבא קמא לא.) מאי לאו שעמד לכתף דאורחיה הוא לא כשעמד לפוש פי׳ בערך פש (יומא פז. סנהדרין ח) מר זוטרא חסידא כי הוו מכתפי ליה בשבתא בריגלא אמר הכי כי לא לעולם חוסן וכו׳ ובלבד שלא יכתף כבר פירשנו בערך אלנקי. (שבת קיט) רב נחמן בר יצחק מכתיף עייל מכתיף נפיק. שבח המגיע לכתפים פירושו בערך שבח. (משנה פאה ז) איזו היא עוללת כל שאין לה לא כתף ולא נטף. (ירושלמי) כתף פסיגין זו על גבי זו נטף תלויות בשידרא ויורדות וי״א נטף קרסול וי״א נטף כפוף כתף זקוף (תוספתא) אי זהו כתף סיגין המחוברות בשדרה זו על גבי זו איזהו נטף ענבים המחוברות בשדרה ויורדות:
א. [שולטער.]
בצבו נפשיה – ברצון עצמו.
לקטלא אזיל – לישא עונש חטא שמא ישגה בדין ועל עצמו אמר כן.
וצבו ביתיה לית הוא עביד – בכל זה לא יעשה צורכי ביתו ולא ישתכר כלום בדבר.
ולואי שתהא ביאה – שישוב ויכנס לביתו בלא חטא כיציאה.
אמבוהא – גדודי בני אדם הולכין אחריו לכבודו.
אם יעלה לשמים שיאו וגו׳ סופו כגללו לנצח יאבד – וכל זה אמר שלא תזוח דעתו.
מכתפי ליה – זקן היה ונושאין אותו באלנקי בכתפיהם בבית המדרש שלא להטריח את הציבור לקום מפניו.
בצבו נפשיה לקטלא נפיק [ברצון נפשו למות הוא הולך], שמא יטעה בדין ויענש בשל כך, וצבו ביתיה לית הוא עביד [ורצון ביתו אין הוא עושה], שאין הוא משתכר לביתו בשל דין זה, וריקן לביתיה אזיל [וריקם לביתו הוא חוזר], ולואי שתהא ביאה כיציאה. וכי הוי חזי אמבוהא אבתריה [וכאשר היה רואה שורת אנשים הולכת אחריך] לכבודו, אמר: ״אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע. כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו״ (איוב כ, ו-ז). לומר: שאדם שהגיע לגדולה, פעמים שגדולה זו סופה נפילה. רב זוטרא, כי הוו מכתפי ליה בשבתא דריגלא [כאשר היו נושאים אותו על כתפיים בשבת הרגל], שאז היה דורש דרשה גדולה ברבים הוה אמר [היה אומר]: כדי שלא יתגאה בלבו: ״כי לא לעולם חסן ואם נזר לדור ודור״ (משלי כז, כד).
Of his own will, he goes to die; and he does not fulfill the will of his household, and he goes empty-handed to his household; and if only his entrance would be like his exit. And when he saw a line of people [ambuha] following after him out of respect for him, he said: “Though his excellency ascends to the heavens, and his head reaches to the clouds, yet he shall perish forever like his own dung; they who have seen him will say: Where is he?” (Job 20:6–7). This teaches that when one achieves power, it can lead to his downfall. When they would carry Rav Zutra on their shoulders during the Shabbat of the Festival when he taught, he would recite the following to avoid becoming arrogant: “For power is not forever, and does the crown endure for all generations?” (Proverbs 27:24).
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) {משלי י״ח:ה׳} שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב לֹא טוֹב לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁנּוֹשְׂאִין לָהֶם פָּנִים בָּעוֹלָם הַזֶּה לֹא טוֹב לוֹ לְאַחְאָב שֶׁנָּשְׂאוּ לוֹ פָּנִים בעוה״זבָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א כ״א:כ״ט} יַעַן כִּי נִכְנַע (אַחְאָב מִלְּפָנָי) לֹא אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו.

§ It was further taught: “It is not good to respect the person of the wicked” (Proverbs 18:5), meaning, it is not good for wicked people when they are respected in this world and are not punished their sins. For example, it was not good for Ahab to be respected in this world, as it is stated: “Because he humbled himself before Me, I will not bring the evil in his days” (I Kings 21:29), and Ahab thereby lost his share in the World-to-Come.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאת פני רשע לא טוב אינו טוב לאחאב שנשאו לו פנים בעוה״ז שנאמר הראית כי נכנע אחאב מפני אוי להם לרשעים שחבין לבניהם ולבני בניהם כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא אביא הרעה בימיו כו׳. מה שנשאו לו פנים שלא בא לו הרעה בימיו לא טוב הוא לו שעי״ז הוסיף רשעו ואיבד עוה״ב שהוא א׳ מן המלכים שאין להם חלק לעוה״ב שכולו טוב. ואמר
ועוד אמרו: ״שאת פני רשע לא טוב״ (משלי יח, ה), לומר: כי לא טוב להם לרשעים שנושאין להם פנים בעולם הזה ואין נפרעים מהם על עוונותיהם. וכדוגמה לכך: לא טוב לו לאחאב שנשאו לו פנים בעולם הזה, שנאמר: ״יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו״ (מלכים א׳ כא, כט), שכן איבד את חלקו לעולם הבא.
§ It was further taught: “It is not good to respect the person of the wicked” (Proverbs 18:5), meaning, it is not good for wicked people when they are respected in this world and are not punished their sins. For example, it was not good for Ahab to be respected in this world, as it is stated: “Because he humbled himself before Me, I will not bring the evil in his days” (I Kings 21:29), and Ahab thereby lost his share in the World-to-Come.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) {משלי י״ח:ה׳} לְהַטּוֹת צַדִּיק בַּמִּשְׁפָּט טוֹב לָהֶם לַצַּדִּיקִים שֶׁאֵין נוֹשְׂאִין לָהֶם פָּנִים בעוה״זבָּעוֹלָם הַזֶּה טוֹב לוֹ לְמֹשֶׁה שֶׁלֹּא נָשְׂאוּ לוֹ פָּנִים בעוה״זבָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ׳:י״ב} יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי הָא אִילּוּ הֶאֱמַנְתֶּם בִּי עֲדַיִין לֹא הִגִּיעַ זְמַנָּם לִיפָּטֵר מִן הָעוֹלָם.

The opposite is also true. The complete verse states: “It is not good to respect the person of the wicked, to turn aside the righteous in judgment” (Proverbs 18:5), meaning: It is good for the righteous when they are not respected in this world and are punished in this world for their sins. For example, it was good for Moses that he was not respected in this world, as it is stated: “Because you did not believe in Me, to sanctify Me” (Numbers 20:12). The Gemara analyzes this: Had you believed in Me, your time still would not have come to depart the world.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
להטות צדיק במשפט טוב לצדיקים שאין נושאין להם פנים בעוה״ז. יען לא האמנתם בי להקדישני הא האמנתם בי עדיין שלא הגיע זמנכם להפטר אשריהם לצדיקים שזוכין לעצמן ולבניהם ולבני בניהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

להטות צדיק במשפט טוב לצדיק כו׳. בקרא לא כתיב טוב ואדרבה אדלעיל קאי לפי פשוטו שגם זה לא טוב להטות צדיק במשפט אבל מדלא כתיב ולהטות בוי״ו החיבור דרשו שהוא מלתא באנפי נפשיה שכן ראוי וטוב להטות לצדיקים שמכריעין להם כף מאזנים לחייבם בעוה״ז וכו׳ וזוכין לעוה״ב כפרש״י שם ומייתי ליה ממשה שלא נשאו לו פנים ובשביל חטא אחד הקל מת קודם זמנו:
ולהיפך — ״להטות צדיק במשפט״ (משלי יח, ה), לומר: כי טוב להם לצדיקים שאין נושאין להם פנים בעולם הזה ומקבלים כאן עונש על עוונתיהם. וכדוגמה: טוב לו למשה שלא נשאו לו פנים בעולם הזה, כמו שנאמר: ״יען לא האמנתם בי להקדישני״ (במדבר כ, יב), ונדייק: הא [הרי] אילו האמנתם בי — עדיין לא הגיע זמנם ליפטר מן העולם.
The opposite is also true. The complete verse states: “It is not good to respect the person of the wicked, to turn aside the righteous in judgment” (Proverbs 18:5), meaning: It is good for the righteous when they are not respected in this world and are punished in this world for their sins. For example, it was good for Moses that he was not respected in this world, as it is stated: “Because you did not believe in Me, to sanctify Me” (Numbers 20:12). The Gemara analyzes this: Had you believed in Me, your time still would not have come to depart the world.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אַשְׁרֵיהֶם לַצַּדִּיקִים לֹא דַּיָּין שֶׁהֵן זוֹכִין אֶלָּא שֶׁמְּזַכִּין לִבְנֵיהֶם וְלִבְנֵי בְנֵיהֶם עַד סוֹף כׇּל הַדּוֹרוֹת שֶׁכַּמָּה בָּנִים הָיוּ לוֹ לְאַהֲרֹן שֶׁרְאוּיִין לִישָּׂרֵף כְּנָדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא י׳:י״ב} הַנּוֹתָרִים אֶלָּא שֶׁעָמַד לָהֶם זְכוּת אֲבִיהֶם.

They said: Fortunate are the righteous because not only do they accumulate merit for themselves, but they accumulate merit for their children and their children’s children until the end of all generations; as there were several sons of Aaron who essentially deserved to be burned like Nadav and Avihu, as it is stated: “The sons of Aaron who were left” (Leviticus 10:16), implying that others were left as well although they deserved to be burned with their brothers. But the merit of their father protected them, and they and their descendants were priests for all time.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנאמר הנותרים – אלמא אף הן היו ראויין לישרף ונותרו.
שנאמר הנותרים אלא שעמד להן זכות אביהם כו׳. זה סותר המדרש שהביא רש״י בחומש פרשת עקב ובאהרן התאנף ה׳ מאד להשמידו זה כילוי בנים כו׳ ואתפלל גם בעד אהרן והועילה תפלתו לכפר מחצה ומתו ב׳ וב׳ נשארו עכ״ל דמזה מוכח אדרבה דבחטא אהרן היו כולן ראוין לישרף אי לאו תפלת משה ובלאו הכי זה המדרש סותר מה שאמרו במס׳ עירובין שלא מתו בני אהרן אלא משום שהורו הלכה בפני משה רבן ואיכא למ״ד שתויי יין היו והרא״ם תירץ בזה דהא והא גרמא להו וע״ש בעירובין בחידושינו:
עד סוף כל הדורוח כו׳. לעיל גבי זכות הצדיק ניחא שאמר שמזכין לבני בניהם עד סוף כל הדורות כדכתיב ועושה חסד לאלפים לאוהבי וגו׳ אבל הכא גבי רשע שאמר שמחייבין לבני בניהם עד סוף כל הדורות קשה דלא מחייבין אלא עד דור רביעי כדכתיב פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים וי״ל הא דרשעים מחייבין לבני בניהם עד סוף כו׳ לאו לענין עונש קאמר דההוא לא הוה אלא עד דור רביעי אלא לענין יחוס קאמר דעד סוף כל הדורות זרעו של כנען הם עבדים גם אם הוא מעולה וטוב שבעבדים וראוי ליסמך כטבי עבדו של ר״ג:
ועוד אמרו: אשריהם לצדיקים, לא דיין שהן זוכין לעצמן אלא שמזכין זכותם לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. שכמה בנים היו לו לאהרן שבעצם היו ראויין לישרף כנדב ואביהוא, שהרי נאמר ״בני אהרן הנותרם״ (ויקרא י, טז), משמע שהאחרים רק נותרו מפני זכות אהרן, ואף הם היו ראוים להשרף עם אחיהם, אלא שעמד להם זכות אביהם ונשארו בחיים והם כהני ה׳ לדורות.
They said: Fortunate are the righteous because not only do they accumulate merit for themselves, but they accumulate merit for their children and their children’s children until the end of all generations; as there were several sons of Aaron who essentially deserved to be burned like Nadav and Avihu, as it is stated: “The sons of Aaron who were left” (Leviticus 10:16), implying that others were left as well although they deserved to be burned with their brothers. But the merit of their father protected them, and they and their descendants were priests for all time.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים לֹא דַּיָּין שֶׁמְּחַיְּיבִין עַצְמָן אֶלָּא שֶׁמְּחַיְּיבִין לִבְנֵיהֶם וְלִבְנֵי בְנֵיהֶם עַד סוֹף כׇּל הַדּוֹרוֹת הַרְבֵּה בָּנִים הָיוּ לוֹ לִכְנַעַן שֶׁרְאוּיִין לִיסָּמֵךְ כְּטָבִי עַבְדּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶלָּא שֶׁחוֹבַת אֲבִיהֶם גָּרְמָה לָהֶן.

On the other hand: Woe to the wicked, as not only do they render themselves liable, but they also render their children and children’s children liable until the end of all generations. For example, Canaan had many children who deserved to be ordained as rabbis and instructors of the public due to their great stature in Torah study, like Tavi, the servant of Rabban Gamliel, who was famous for his wisdom; but their father’s liability caused them to remain as slaves.
ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הרבה בנים היו לו לאהרן שראויין להשרף כנדב ואביהוא שנאמר הנותרים אלא זכות אבות הגינה בעדיהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה שלא יהא הוא נוחל גן עדן ותלמידיו יורדין לגיהנם וכל המזכה את הרבים אין חטא בא לידו שלא ירד הוא לגיהנם ותלמידיו נוחלין גן עדן שנא׳ כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת:
ולעומת זאת: אוי להם לרשעים, לא דיין. שמחייבין עצמן אלא שמחייבין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. ודוגמא לכך: הרבה בנים היו לו לכנען שראויין היו ליסמך כרבנים מורי הוראה לרבים, מפני גדולתם בתורה, כטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה מפורסם בחכמתו, אלא שחובת אביהן גרמה להן שישארו עבדים.
On the other hand: Woe to the wicked, as not only do they render themselves liable, but they also render their children and children’s children liable until the end of all generations. For example, Canaan had many children who deserved to be ordained as rabbis and instructors of the public due to their great stature in Torah study, like Tavi, the servant of Rabban Gamliel, who was famous for his wisdom; but their father’s liability caused them to remain as slaves.
ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כׇּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ אוְכׇל הַמַּחְטִיא אֶת הָרַבִּים כִּמְעַט אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה כׇּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ מ״טמַאי טַעְמָא כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא הוּא בְּגֵיהִנָּם וְתַלְמִידָיו בְּגַן עֵדֶן שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ט״ז:י׳} כִּי לֹא תַעֲזוֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת וְכׇל הַמַּחְטִיא אֶת הָרַבִּים אִין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה שֶׁלֹּא יְהֵא הוּא בְּגַן עֵדֶן וְתַלְמִידָיו בְּגֵיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר {משלי כ״ח:י״ז} אָדָם עָשׁוּק בְּדַם נָפֶשׁ עַד בּוֹר יָנוּס אַל יִתְמְכוּ בוֹ.:

Furthermore: Whoever accumulates merit for the public will not have sin come to his hand, and God protects him from failing; but whoever causes the public to sin has almost no ability to repent. The Gemara explains: What is the reason that whoever accumulates merit for the public will not have sin come to his hand? It is so that he will not be in Gehenna while his students are in the Garden of Eden, as it is stated: “For You will not abandon my soul to the nether-world; neither will You suffer Your godly one to see the pit” (Psalms 16:10). On the other hand, whoever causes the public to sin has almost no ability to repent, so that he will not be in the Garden of Eden while his students are in Gehenna, as it is stated: “A man who is laden with the blood of any person shall hasten his steps to the pit; none will support him” (Proverbs 28:17). Since he oppressed others and caused them to sin, he shall have no escape.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה כדי שלא יהא בג״ע ותלמידיו בגיהנם שנאמר אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו. כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידו בג״ע. שנאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין חטא בא על ידו – הקב״ה מדחה מפניו את העבירה שלא תבא לידו.
כי לא תעזוב נפשי – למדנו שהקב״ה מונע את החטא מלהכשילו.
עשוק בדם נפש – מחויב בנפש שאבדה על ידו.
אל יתמכו בו – שלא יפול אלא מניחין אותו ויפול בבור בגיהנם.
כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. ואע״ג שאחר למד לר׳ מאיר ויצא לתרבות רעה (חגיגה טו:) ואמרינן נמי ביבמות פרק ב״ש (דף קט:) גבי תוקע עצמו בדבר הלכה ל״צ דאזיל וגמר לאחריני ואזלי ועבדי מ״ד אית ליה אגרא לדידיה קמ״ל התם מיירי שמתחלה רע הוא כגון אחר שהיה רע מתחלתן כדאמרי׳ (בחגיגה טו:) ספרי מינין היו נושרין מחיקו ואמרינן התם כל עמר דנחית ליורה סליק כו׳ אבל היכא כהוא טוב מתחלתו שוב אין חטא בא על ידו:
אין מספיקין בידו לעשות עבירה. הקב״ה מדחה העביר׳ מפניו שלא תבא לידו1.
שנ׳ כי לא תעזוב נפשי לשאול. למדנו שהקב״ה מונע ממנו החטא 2 3.
עשוק בדם. מחוייב בנפש שאבדה על ידו4.
אל יתמכו בו. שלא יפול אלא מניחין אותו ונופל בבור של גהינם5.
1. כ״פ רש״י ד״ה אין חטא.
2. בכי״מ מלהכשילו וכ״ה בפירש״י.
3. כ״פ רש״י ד״ה כי לא.
4. כ״פ רש״י ד״ה עשוק.
5. כ״פ רש״י ד״ה אל יתמכו.
שנאמר כי לא תעזוב נפשי וגו׳. פתח בלשון יחיד מדבר בעדו וסיים ולא תתן חסידך וגו׳ בלשון רבים לנסתר שאמר דוד על עצמו לא תעזוב נפשי להיות חוטא ולבא לשאול כיון דלא תתן חסידך שהם תלמידי לראות שחת דאין ראוי שיהיה הרב בגיהנם ותלמידו בג״ע:
אל יתמכו בו. פרש״י אל יתמכו בו שלא יפול אלא מניחין כו׳ ע״ש ובספר משלי פרש״י אל יתמכו בו משמים להספיק בידו לשוב כו׳ ע״ש:
ועוד: כל המזכה את הרבים — אין חטא בא על ידו, שמשמים מסייעים בידו שלא יבוא לחטא, וכל המחטיא את הרבים — כמעט אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ומסבירים: כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, מאי טעמא [מה טעם הדבר] — כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן. שנאמר: ״כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת״ (תהלים טז, י), ולעומת זאת אמרו כל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, כדי שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם. שנאמר: ״אדם עשק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו״ (משלי כח, יז). שעל ידי שעשק והחטיא אחרים, אל יהא לו מנוס.
Furthermore: Whoever accumulates merit for the public will not have sin come to his hand, and God protects him from failing; but whoever causes the public to sin has almost no ability to repent. The Gemara explains: What is the reason that whoever accumulates merit for the public will not have sin come to his hand? It is so that he will not be in Gehenna while his students are in the Garden of Eden, as it is stated: “For You will not abandon my soul to the nether-world; neither will You suffer Your godly one to see the pit” (Psalms 16:10). On the other hand, whoever causes the public to sin has almost no ability to repent, so that he will not be in the Garden of Eden while his students are in Gehenna, as it is stated: “A man who is laden with the blood of any person shall hasten his steps to the pit; none will support him” (Proverbs 28:17). Since he oppressed others and caused them to sin, he shall have no escape.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֶחֱטָא וְאָשׁוּב.: לְמָה לִי לְמֵימַר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֶחֱטָא וְאָשׁוּב תְּרֵי זִימְנֵי כִּדְרַב הוּנָא אָמַר רַב דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵירָה וְשָׁנָה בָּהּ הוּתְּרָה לוֹ הוּתְּרָה לוֹ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶיתֵּר.:

§ The Gemara returns to interpreting the mishna. It states there that one who says: I will sin and I will repent, I will sin and I will repent, is not given the opportunity to repent. The Gemara asks: Why do I need the mishna to say twice: I will sin and I will repent, I will sin and repent? The Gemara explains that this is in accordance with that which Rav Huna said that Rav said, as Rav Huna said that Rav said: Once a person commits a transgression and repeats it, it becomes permitted to him. The Gemara is surprised at this: Can it enter your mind that it becomes permitted to him? Rather, say that it becomes to him as though it were permitted. Consequently, the sinner who repeats his sin has difficulty abandoning his sin, and the repetition of his sin is reflected in the repetition of the phrase.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא ואשוב תרי זימני שמע מינה הא דרב הונא דאמר כל העובר עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר אין מספיקין בידו לשוב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדרב הונא – דכיון דחטא תרי זימני שוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה לפי שהעבירה דומה עליו היתר.
מתני׳ אחטא ואשוב אחטא ואשוב. בגמר׳ פרי׳ תרי זימני למה לי ומשני כדרב הונה דא׳ רב הונ׳ כיון1 ששנה אדם בעביר׳ נעשית לו התר. פי׳ כיון שעשה העביר׳ שני פעמים אין מספיקין בידו לעשות תשובה לפי שהעביר׳ דומה לו כהתיר2.
והאו׳ אחטא ואשוב. ובכלל זה האו׳ אחטא ויום הכיפורים מכפר ולפי שעון גדול הוא לפיכך מעכב התשובה3.
והמתכבד בקלון חבירו. הוא4 סבור שאין זה עון הואיל וחבירו אין שומע בדבר ועון גדול הוא שהוא מכוין שמכלל דבריו יחזיקוהו כנכבד וחבירו נקלה5.
והפורש מן הציבור. לפי שבזמן שיעשו תשובה לא יהיה עמהן ולא יהיה לו חלק בזכויותיהם6.
והמבזה אבותיו. עון גדול הוא ומעכב התשובה ותימ׳ שלא מנה אותו ר״מ ואיפשר שדעתו שהוא בכלל המבזה רבותיו7 שדבר זה גורם לטרדו מן העולם כגון ישוע הוא ישו הנוצרי תיפוח רוחו ונשמתו וכל העומדים באמונתו וכגון גיחזי שדחהו אליש׳ הנביא ובזמן שנטרד מרבותיו לא ימצא מי שילמוד לו דרכי האמת8.
והמקלל הרבים. לפי שאינו יודע ממי יבקש מחילה9.
והמעכב את הרבים מלעשות דבר מצו׳. שזוהי בכלל המחטיא את הרבים שמנה לעיל שאין מספיקין בידו לעשות תשובה10.
1. בכי״מ כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו ס״ד אלא אימא נעשית לו כהתר. וכ״ה בגמ׳.
2. כ״פ רש״י ד״ה כדרב הונה. ועיין שפת אמת מש״כ בזה.
3. וברמב״ם שם (ה״א) כתב אין הקב״ה מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו. ועיין בכס״מ שביאר שאם אומר כן פעם אחת אין הקב״ה מספיק לו לעשות תשובה אך לפעמים אפשר שיעשה ויהני לו אבל האומר תרי זימני מלבד שאין הקב״ה מספיק בידו זולת זה הוא עצמו לא יבוא לעשות לפי שנעשית לו כהיתר. ובחיבור התשובה כתב מפני שקל בעיניו לחטוא ולעולם לא ימהר לשוב או שמחמת שרגיל בהם יהא שקוע בהם עד שלא יוכל לסור.
4. בכי״מ אומר בלבו שאינו חוטא לפי שאין חבירו עומד אצלו ולא הגיע לו בשתו ולא ולא ביישו אדם אלא ערך מעשיו טובים וחכמתו למולו ומעשה חבירו וחכמתו אין למולו כדי שיראה הכללן שהוא מכובד וחבירו בזוי. וכ״כ הרמב״ם שם (ה״ד).
5. ובחיבור התשובה כתב שאינו חושש אם מדבריו או מעשיו הגיע קלון לחבירו אחרי שלא התכוין לבזות חבירו רק לכבד את עצמו ועוד שפעמים שיגיע ע״י זה למידת הגאוה עיי״ש.
6. כ״כ הרמב״ם שם (ה״ב) וכעי״ז כתב המאירי בחיבור התשובה.
7. וכ״כ הלח״מ דבברייתא איתא המבזה אבותיו וסובר הרמב״ם דהני תרתי חד נינהו דאל״כ פש לה חדא והוו כ״ה.
8. וכ״כ הרמב״ם שם (ה״ב).
9. וכ״כ הרמב״ם שם (ה״ג).
10. וכ״כ הרמב״ם שם (ה״א) והמאירי בחיבור התשובה.
א ושוב באים אנו לפירוש דברי המשנה, נאמר בה: האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ושואלים: למה לי למימר [לומר] במשנה ״אחטא ואשוב, אחטא ואשוב״ תרי זימני [שתי פעמים]? ומסבירים, שהוא כדברי רב הונא אמר רב. שאמר רב הונא אמר רב: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה — הותרה לו. ותמהים: הותרה לו סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר?! אלא יש לומר: נעשית לו כהיתר. ולכן החוטא השונה בחטאו קשה לו לפרוש מן החטא.
§ The Gemara returns to interpreting the mishna. It states there that one who says: I will sin and I will repent, I will sin and I will repent, is not given the opportunity to repent. The Gemara asks: Why do I need the mishna to say twice: I will sin and I will repent, I will sin and repent? The Gemara explains that this is in accordance with that which Rav Huna said that Rav said, as Rav Huna said that Rav said: Once a person commits a transgression and repeats it, it becomes permitted to him. The Gemara is surprised at this: Can it enter your mind that it becomes permitted to him? Rather, say that it becomes to him as though it were permitted. Consequently, the sinner who repeats his sin has difficulty abandoning his sin, and the repetition of his sin is reflected in the repetition of the phrase.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר.: לֵימָא מתני׳מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר עַל כׇּל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה בֵּין עָשָׂה תְּשׁוּבָה בֵּין לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי אַגַּב שָׁאנֵי.:

It is stated in the mishna that if one says: I will sin and Yom Kippur will atone for my sins, Yom Kippur does not atone for his sins. The Gemara comments: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: Yom Kippur atones for all transgressions of the Torah, whether one repented or did not repent. The Gemara answers: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, it is different when it is on the basis of being permitted to sin. Even Rabbi Yehuda HaNasi agrees that Yom Kippur does not atone for the transgressions one commits only because he knows that Yom Kippur will atone for them.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחטא ויום הכיפורים. פירוש האומר אחטא כי יום הכיפורים מכפר. אפילו לר׳ דאמר יום הכיפורים מכפר אפילו לא עשה תשובה כל כי האי גוונא אין יום הכיפורים מכפר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לימא דלא כרבי – דאמר לעיל אפי׳ לא עשה תשובה מכפר.
אגב שאני – מאחר שעליו הוא סומך לחטוא אינו מכפר.
אין יום הכיפורים מכפר. דכיון שחוטא על סמך שיום הכיפורי׳ יכפר לו אינו מכפר עליו1.
מכל2 חטאתכ׳ לפני י״י תטהרו. ולא חטא שבינו לבין חבירו3.
1. עיין פיה״מ לרמב״ם שכתב דהיינו שלא יעזרהו ה׳ לעשות מה שצריך כדי שיתכפרו עונותיו באותו היום. וכעי״ז כתב הר״ן (דף ה,ב ד״ה האומר). ובר״י מלוניל (משנה יב) כתב אין ביום הכפורים לכפר עליו לפי שקשה עון זה משאר מזיד דשאר פשעים ומרדים אפילו להכעיס דהתם יצרו תקפו עד שמביא אותו לכפור בעונש וסובר דלית דינא אבל זה שנוכח עיניו הדיין ויום הדין וסומך על יום מחילה שאם לא היה אותו היום היה כופה את יצרו איש זה אינו ראוי לכפר עליו יוה״כ.
2. איירי אמתני׳ (לעיל דף פה,ב) עבירות שבין אדם לחברו אין יוה״כ מכפר עד שירצה את חברו את זו דרש ראב״ע מכל חטאתיכם וגו׳.
3. כ״פ רש״י ראה בהגהות הב״ח למתני׳ אות ה׳. וכ״כ הר״ן (דף ה,ב ד״ה את זו דרש) והמאירי.
ב נאמר במשנה כי האומר אחטא ויום הכפורים מכפר — אין יום הכפורים מכפר. ומעירים: לימא מתניתין דלא [האם לומר שמשנתנו זו אינה כשיטת] רבי, דתניא הרי שנינו בברייתא]: רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה — יום הכפורים מכפר! ומשיבים: אפילו תימא [תאמר] שמשנתנו כשיטת רבי היא, אגב שאני [שונה]. כלומר: אף רבי מודה שיום הכיפורים אינו מכפר על עבירות שחוטא בהן רק בגלל ידיעתו שיום הכיפורים מכפר.
It is stated in the mishna that if one says: I will sin and Yom Kippur will atone for my sins, Yom Kippur does not atone for his sins. The Gemara comments: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: Yom Kippur atones for all transgressions of the Torah, whether one repented or did not repent. The Gemara answers: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, it is different when it is on the basis of being permitted to sin. Even Rabbi Yehuda HaNasi agrees that Yom Kippur does not atone for the transgressions one commits only because he knows that Yom Kippur will atone for them.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) עֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם וְכוּ׳.: רָמֵי לֵיהּ רַב יוֹסֵף בַּר חָבוּ לְרַבִּי אֲבָהוּ עֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ אֵין יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר וְהָא כְּתִיב {שמואל א ב׳:כ״ה} אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים מַאן אֱלֹהִים דַּיָּינָא.

§ It was taught in the mishna: Yom Kippur atones for sins committed against God but does not atone for sins committed against another person. Rav Yosef bar Ḥavu raised a contradiction before Rabbi Abbahu: The mishna states that Yom Kippur does not atone for sins committed against a fellow person, but isn’t it written: “If one man sin against another, God [Elohim] shall judge him [ufilelo]” (I Samuel 2:25). The word ufilelo, which may also refer to prayer, implies that if he prays, God will grant the sinner forgiveness. He answered him: Who is Elohim mentioned in the verse? It is referring to a judge [elohim] and not to God, and the word ufilelo in the verse indicates judgment. Atonement occurs only after justice has been done toward the injured party by means of a court ruling.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר עם התשובה שנאמר ואם לי״י יחטא איש מי יתפלל לו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בר המדורי
בר המדוריא(יומא פז.) יש מפרשים בר מיחם דודי דאבא דודי הם הם הסירות:
א. [אין קעסעל ווארמער.]
והכתיב ופללו אלהים – וקא סלקא דעתך ופללו לשון תפלה ופיוס הוא שהקב״ה מפללו ומפייסו ומכפר לו.
מאן אלהים דיין – והאי ופללו לשון ונתן בפלילים (שמות כא) הדיין ישפוט ביניהם.
(9-10) עבירהא שבין אדם למקום יוה״כ מכפר ושבין אדם לחבירו אין [יום] הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו. באת זו דרש ר׳ אלעזר בן עזריה מכל חטאותיכם לפני י״י תטהרו חטא שבין אדם למקום תטהרו. וכתיב אם יחטא איש לאיש אישג ימחול לו ואם לי״י יחטא איש מי פיללוד תשובה ומעשים טובים.
א. וכ״ה בעיטור דק״ז ע״ד.
ב. פה ע״ב.
ג. לפנינו איש לאיש ופללו אלהים ימחול לו. אבל כגירסת ספרנו נמצא בכת״י אחד של הגמ׳ (ספ׳ ברי׳): איש לאיש איש מחיללו.
ד. כגי׳ כי״מ שבדק״ס.
ופללו אלהים כו׳ א״ה אימא כו׳ ה״ק אם יחטא כו׳. עיין פי׳ הסוגיא בפרש״י והוא דחוק דמי הכריחו לומר דפלל ויתפלל חדא לישנא הוא אם מלשון פלילות ומשפט ואם מלשון תפלה ואימא דפלל מלשון משפט הוא ויתפלל מלשון תפלה הוא ולא תיקשי ליה מידי ונראה לפרש דבין המקשה ובין המתרץ מפרשי ליה פלל מלשון משפט ויתפלל מלשון תפלה וה״ק והא כתיב אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים שהקב״ה דן ביניהם ליפרע מאותו איש שחטא נגד חבירו העונש כפי החטא ובמתני׳ קתני דאין מתכפר לו עד שירצה את חבירו ומשני מאן אלהים דיינא דע״י שדן ביניהם הדיין על מה שחטא נגד חבירו נמחל לו ופריך אימא סיפא ואם לה׳ יחטא איש מי יתפלל לו וע״י הדיין אפשר שיתכפר לו כפי העבירה אם עונש מלקות ואם מיתת ב״ד ומשני דה״ק אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים שהדיין דן ביניהם ימחול לו חבירו ואין עליו עוד כלום אבל אם לה׳ יחטא איש מי יתפלל בעדו דמה שפללו הדיין בעונש מלקות או מיתה ג״כ לא יועיל לו כלום עד שיעשה תשובה כדאמרי׳ לעיל בד׳ חלוקי כפרה דבעי תשובה עם כל א׳ וא׳ ודו״ק:
ג שנינו במשנה: עבירות שבין אדם למקום (לה׳) — יום הכיפורים מכפר, ושבין אדם לחברו אינו מכפר. רמי ליה [השליך לו, הראה לו סתירה] רב יוסף בר חבו לר׳ אבהו: נאמר במשנה שעבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר, והא כתיב [והרי נאמר]: ״אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים״ (שמואל א׳ ב, כה), משמע שעל ידי שהוא מתפלל לה׳ ומפייסו, יש לו כפרה! ענה לו: מאן [מי זה, מה הפירוש] ״אלהים״ שאמר הכתוב — הכוונה לדיינא [דיין] ואין הכוונה לקדוש ברוך הוא, ו״פיללו״ שנאמר, אינו מלשון תפילה אלא משמעות דין לו.
§ It was taught in the mishna: Yom Kippur atones for sins committed against God but does not atone for sins committed against another person. Rav Yosef bar Ḥavu raised a contradiction before Rabbi Abbahu: The mishna states that Yom Kippur does not atone for sins committed against a fellow person, but isn’t it written: “If one man sin against another, God [Elohim] shall judge him [ufilelo]” (I Samuel 2:25). The word ufilelo, which may also refer to prayer, implies that if he prays, God will grant the sinner forgiveness. He answered him: Who is Elohim mentioned in the verse? It is referring to a judge [elohim] and not to God, and the word ufilelo in the verse indicates judgment. Atonement occurs only after justice has been done toward the injured party by means of a court ruling.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא וְאִם לַה׳ יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ הָכִי קָאָמַר אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים יִמְחוֹל לוֹ וְאִם לַה׳ יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל בַּעֲדוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

Rav Yosef bar Ḥavu said to him: If so, say the following with regard to the latter clause of the verse: “But if a man sin against the Lord, who shall entreat [yitpallel] for him?” (I Samuel 2:25). This is difficult, since it has been established that the root pll is interpreted in this verse as indicating judgment, and therefore the latter clause of the verse implies that if one sins toward God there is no one to judge him. Rabbi Abbahu answered him: This is what the verse is saying: If one man sins against another, God [Elohim] shall forgive him [ufilelo]; if the sinner appeases the person against whom he has sinned, he will be forgiven. But if a man sin against the Lord, who shall entreat [yitpallel] for him? Repentance and good deeds. The root pll is to be interpreted as indicating forgiveness rather than judgment.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תשובה ומעשים טובים. אבל ריבות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. שנאמר אם יחטא איש לאיש ופללו וגו׳ כלומר ריצהו אלהים ימחול לו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי הכי – דפללו דקרא לשון משפט נינהו אימא סיפא מי יתפלל לו מי ישפטנו בשביל המקום וכי אין שלוחין הרבה למקום ליפרע הימנו.
הכי קאמר – הכי נמי דפילול דקרא לשון פיוס הוא והכי קאמר אם יחטא איש לאיש ופללו לחבירו וריצהו האלהים ימחול לו.
ואם לה׳ יחטא איש מי יתפלל בעדו – אם אינו שב מעבירות שבידו כך היה עלי הכהן מוכיח את בניו שישובו מרעתם.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 9]

אמר לו: אי הכי, אימא סיפא [אמור את סוף הפסוק] ״ואם לה׳ יחטא איש מי יתפלל לו״ (שמואל א׳ ב, כה), משמע שתחילת הפסוק מדברת בחטאים שבין אדם לאדם! ענה לו: הכי קאמר [כך אמר]: ״אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים״ ויבוא לפני בית הדין ויעשה כמצווה עליו — ימחול לו, ו״פיללו״ שאמר הכתוב אכן לשון פיוס הוא. ״ואם לה׳ יחטא איש״ מי יתפלל בעדו — תשובה ומעשים טובים.
Rav Yosef bar Ḥavu said to him: If so, say the following with regard to the latter clause of the verse: “But if a man sin against the Lord, who shall entreat [yitpallel] for him?” (I Samuel 2:25). This is difficult, since it has been established that the root pll is interpreted in this verse as indicating judgment, and therefore the latter clause of the verse implies that if one sins toward God there is no one to judge him. Rabbi Abbahu answered him: This is what the verse is saying: If one man sins against another, God [Elohim] shall forgive him [ufilelo]; if the sinner appeases the person against whom he has sinned, he will be forgiven. But if a man sin against the Lord, who shall entreat [yitpallel] for him? Repentance and good deeds. The root pll is to be interpreted as indicating forgiveness rather than judgment.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק בכׇּל הַמַּקְנִיט אֶת חֲבֵירוֹ אֲפִילּוּ בִּדְבָרִים צָרִיךְ לְפַיְּיסוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ו׳:א׳} בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ אִם מָמוֹן יֵשׁ בְּיָדְךָ הַתֵּר לוֹ פִּסַּת יָד וְאִם לָאו הַרְבֵּה עָלָיו רֵיעִים.

§ Rabbi Yitzḥak said: One who angers his friend, even only verbally, must appease him, as it is stated: “My son, if you have become a guarantor for your neighbor, if you have struck your hands for a stranger, you are snared by the words of your mouth…Do this now, my son, and deliver yourself, seeing you have come into the hand of your neighbor. Go, humble yourself [hitrapes] and urge [rehav] your neighbor” (Proverbs 6:1–3). This should be understood as follows: If you have money that you owe him, open the palm of [hater pisat] your hand to your neighbor and pay the money that you owe; and if not, if you have sinned against him verbally, increase [harbe] friends for him, i.e., send many people as your messengers to ask him for forgiveness.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יצחק המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו וכל שכן אם יש לו תביעת ממון שנאמר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך אם ממון ערבת לו לך התרפס כלומר לך התר פיסת ידך ושלם לו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך – בשביל זר לערבו בממון או אם נוקשת באמרי פיך שהקנטתו בדברים עשה זאת והנצל כי באת בכף רעך על עסקי ממון.
לך התרפס – יד ופרע לו ועל מוקש אמרי פיך אם הקנטתו רהב רעיך הרבה רעים לבקש הימנו מחילה. רעיך בתרא דקרא מלא כתיב לפי שהוא לשון רבים.
א״ר יצחק כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו שנאמר לך התרפס ורהב ריעך אם ממון יש לו בידך התר לו פיסת יד ואם לאו הרבה עליו רעים.
גמר׳ בני אם ערבת׳ לרעך וכו׳. בשביל זר לערבו ממון וקר׳ הכי אם ערבת׳ לריעך תקעת לזר כפיך או אם נוקשת באימרי פיך שהקניטתו בדברים עשה זאת בני והנצל כי באת בכף רעיך אם על עסק ממון הוא1.
התר לו פיסת יד. ופרעיהו ואם על מוקש אימרי פיך בהקנטת דברים רהב רעך הרבה עליו ריעים לבקש ממנו מחילה ריעיך בתר׳ דקר׳ מלא כתי׳ לפי שהוא לשון רבים2.
והמטה חבירו מדרך טובה לדרך רעה. כגון מסית ומדיח ומפני גודל חטאו אין מספיקין בידו לעשות תשוב׳3.
והמשתמש בעבוטו של עני. לפי שעבוטו לעני הוי קרדומו ומחרישה4 ומורה התר לפי שמשפט הוא5.
ומקבל שוחד להטות אחרים בדין.6 והוא מחייב או מזכה שלא כדין ויש כאן לפעמי׳ גזל או שבוע׳ שוא. ועוד שמחזיק יד זה ומחטיאו7.
והמוצ⁠(י)⁠א אבידה ואינו מחזיר׳ לבעלים. לאחר זמן כשיעשה תשובה שאינו יודע למי יחזיר8.
1. כ״פ רש״י ד״ה בני אם ערבת.
2. כ״פ רש״י ד״ה לך התרפס.
3. וכ״כ הרמב״ם שם (ה״א).
4. בכי״מ ואומר בלבו אינם חסרים כלום והרי לא גזלתי אותו. וכ״כ הרמב״ם שם (ה״ד) והמאירי בחיבור התשובה.
5. ובפי׳ ריבב״ן כתב והמשתמש בעבוטו של עני ואינו נותן לו דמי הפחיתה.
6. בכי״מ ואינו יודע עד היכן הטייה זו וכמה היא כחה כדי שיחזיר שהדבר יש לו רגליים ועוד שהוא מחזיק זה ומחטיא אותו ואינו יודע עד היכן הטייה זו וכמה היא כחה כדי שיחזיר שהדבר יש לו רגליים ועוד שהוא מחזיק זה ומחטיא אותו וכ״כ הרמב״ם שם (ה״ג).
7. והמאירי בחיבור התשובה כתב לפי שעון שוחד קל בעיניו ולא ירגיש לשוב ממנו מפני שטבע הנשחד נמשך מאוד אחר טבע המשחיד ונכנסת אהבה ביניהם.
8. כ״כ הרמב״ם שם (ה״ג) וכ״כ המאירי בחיבור התשובה.
המקניט את חבירו אפילו בדברים שהוא צריך לפייסו כמו שביארנו במשנה צריך לפייסו בשלש חבורות של שלשה בני אדם כלומר שיפייסהו שלשה פעמים כל אחת בשלשה בני אדם ר״ל שאם לא מחל לו בראשונה יחזר אחריו שניה ושלישית ומכאן ואילך אינו צריך ואם מת מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר חטאתי לד׳ אלקי ולפלוני זה שעשיתי לו כך וכך ומדת חסידים שלא להתעקש שלא למחול אדרבא ראוי לו להמציא עצמו אצל אותו שחטא לו שיהא מזומן לו לבקש ממנו מחילה וימחול לו וכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו:
עשרים וארבעה דברים מעכבין את התשובה רכילות לשון הרע בעל חימה ובעל מחשבה רעה והמתחבר לרשע והרגיל בסעודה שאינה מספקת לבעליה והמסתכל בעריות והחולק עם הגנב והאומר אחטא ואשוב והמתכבד בקלון חבירו והפורש מן הצבור והמבזה רבותיו ר״ל שאינו נוהג בכבודם כראוי שאלו מבזה ממש אף בשאר ת״ח הוא אפיקורס כמו שביארנו בפרק חלק (סנהדרין צ׳.) והמעכב את הרבים מלעשות מצוה והמטה את חבירו מדרך טובה לדרך רעה והמשתמש בעבוטו של עני והמקבל שוחד ע״מ להטות את הדין והמוצא אבידה ואינו מחזירה והרואה את בנו יוצא לתרבות רעה ואינו מוחה בידו והאוכל שור יתומים ואלמנות והחולק על דברי חכמים והחושד בכשרים והשונא את התוכחת והמלעיג על המצות ודברים אלו אין סבת עכוב התשובה שוה בכלם וכבר ביארנו כל הענין ביאור מרווח בילדותינו בחיבור התשובה:
גמ׳ עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך והתרפס ורהב רעיך אם ממון כו׳ כצ״ל:
כל המקניט כו׳ ואם לא הרבה עליו רעים כו׳. מפורש ס״פ גט פשוט:
אם ממון יש בידך כו׳. ב״מ פ׳ המקבל ב״ב פרק גט פשוט וע״ש:
אמר ר׳ יצחק: כל המקניט (מרגיז) את חבירו, אפילו בדברים בלבד — צריך לפייסו, שנאמר: ״בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך״ (משלי ו, א— ג) וכך יש להבין: אם ממון יש בידך שאתה חייב לו — התר (פתח) לו פסת (כף) יד ותן לו את הממון שאתה חייב לו, ואם לאו שבדברים חטאת לו — הרבה עליו ריעים כלומר, שלח אנשים רבים כשליחיך לבקש ממנו סליחה.
§ Rabbi Yitzḥak said: One who angers his friend, even only verbally, must appease him, as it is stated: “My son, if you have become a guarantor for your neighbor, if you have struck your hands for a stranger, you are snared by the words of your mouth…Do this now, my son, and deliver yourself, seeing you have come into the hand of your neighbor. Go, humble yourself [hitrapes] and urge [rehav] your neighbor” (Proverbs 6:1–3). This should be understood as follows: If you have money that you owe him, open the palm of [hater pisat] your hand to your neighbor and pay the money that you owe; and if not, if you have sinned against him verbally, increase [harbe] friends for him, i.e., send many people as your messengers to ask him for forgiveness.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) (וְאָמַר) רַב חִסְדָּא גוְצָרִיךְ לְפַיְּיסוֹ בְּשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ל״ג:כ״ז} יָשׁוֹר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְלֹא שָׁוָה לִי.

Rav Ḥisda said: And one must appease the one he has insulted with three rows of three people, as it is stated: “He comes [yashor] before men, and says: I have sinned, and perverted that which was right, and it profited me not” (Job 33:27). Rav Ḥisda interprets the word yashor as related to the word shura, row. The verse mentions sin three times: I have sinned, and perverted, and it profited me not. This implies that one should make three rows before the person from whom he is asking forgiveness.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשלש שורות – שלש פעמים יפייסוהו בשלשה אנשים בכל פעם שנאמר ישור לשון שורה ואין שורה פחותה משלשה בני אדם.
חטאתי – הרי פעם אחת וישר העויתי הרי שתים ולא שוה לי הרי שלשה.
ואמר רב חסדא וצריך לפייסו בשלש חבורותא של ג׳ בני אדם שנאמר ישור על אנשים ויאמר וגו׳.
א. כך בכתה״י (בשל חבור׳). בדפוסים בטעות וצריך לפייסו בחבורה של ג׳ ב״א.
שלשה שורות. שלשה פעמים יפייסיהו ובכל פעם שלושה אנשים שנ׳ ישור לשון שורה ואין שורה פחותה מג׳ בני אדם1.
חטאתי. הרי פעם אחת וישר העויתי שתים ולא שוה לי הרי ג׳ מטו מחילה2.
1. כ״פ רש״י ד״ה בשלש שורות. ועיין בר״ן (דף ו,א ד״ה בשלש חבורות) שכתב דילפינן מדכתיב אנא שא נא. ולכאו׳ לרש״י לא ילפינן אלא שלא יבקש יותר מג״פ אבל שחייב לבקש לכה״פ ג״פ ילפינן מהא דכתיב חטאתי. ועיין בב״ח (סימן תר״ו) דמהאי קרא דאנא שא נא ילפינן שצריך לפייסו בכל פעם במין ריצוי אחר.
2. כ״פ רש״י ד״ה חטאתי.
בג׳ שורות כו׳. כפרש״י חטאתי הרי פ״א וישר העויתי הרי ב׳ ולא שוה לי הרי ג׳ עכ״ל ו אין כאן הוכחה דאימא כל זה אומר בפעם אחת בשורה אחת של ג׳ אנשים והר״ן פי׳ דסמיך אהא דבסמוך דרשינן מאנא שא נא ועתה שא נא וגו׳ דההוא ודאי משמע ג״פ ונראה הטעם בזה דיותר מתפייס האדם בג׳ פעמים בכל פעם בג׳ אנשים משיתפייס האדם בפ״א גם ע״י ט׳ אנשים וכן מצינו ביעקב שאמר וריוח תשימו בין עדר ובין עדר וגו׳ ויצו את הראשון לאמר וגו׳ ויצו גם את השני גם את השלישי וגו׳ דאינו דומה מתפייס בג״פ למתפייס בפ״א ורש״י פי׳ שם ע״פ המדרש טעם אחר וק״ל:
אמר רב חסדא: וצריך לפייסו את מי שהעליב בשלש שורות של שלשה בני אדם, שנאמר: ״ישר על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי״ (איוב לג, כז). ומפרש את המילה ״ישור״ שהיא מלשון שורה, וכיון שהפסוק חוזר על הזכרת החטא שלוש פעמים (חטאתי, העויתי, לא שוה לי), הרי זה בא לרמז שיעשה שלוש שורות שבפניהם יבקש סליחה.
Rav Ḥisda said: And one must appease the one he has insulted with three rows of three people, as it is stated: “He comes [yashor] before men, and says: I have sinned, and perverted that which was right, and it profited me not” (Job 33:27). Rav Ḥisda interprets the word yashor as related to the word shura, row. The verse mentions sin three times: I have sinned, and perverted, and it profited me not. This implies that one should make three rows before the person from whom he is asking forgiveness.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) (וְאָמַר) ר׳רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא דכׇּל הַמְבַקֵּשׁ מָטוּ מֵחֲבֵירוֹ אַל יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ פְּעָמִים שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית נ׳:י״ז} אָנָּא שָׂא נָא וְעַתָּה שָׂא נָא הוְאִם מֵת מֵבִיא עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם וּמַעֲמִידָן עַל קִבְרוֹ וְאוֹמֵר חָטָאתִי לַה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְלִפְלוֹנִי שֶׁחָבַלְתִּי בּוֹ.

Rabbi Yosei bar Ḥanina said: Anyone who asks forgiveness of his friend should not ask more than three times, as it is stated: “Please, please forgive the transgression of your brothers and their sin, for they did evil to you. And now, please forgive” (Genesis 50:17). The verse uses the word please three times, which shows that one need not ask more than three times, after which the insulted friend must be appeased and forgive. And if the insulted friend dies before he can be appeased, one brings ten people, and stands them at the grave of the insulted friend, and says in front of them: I have sinned against the Lord, the God of Israel, and against so-and-so whom I wounded.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אנא שא נא ועתה שא נא – אין נא אלא לשון בקשה.
ואם מת אמר רב יוסף מביא י׳ בני אדם ומעמידן על קברו ואומר חטאתי לי״י אלקי ישראל ולך פלוני שחבלתי בך.
אמר ר׳ יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש יותר מג׳ פעמים, שנאמר אנא שא נא ועתה שא נא. אומניין שלא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלקים וגו׳.
א. ב״ק צב ע״א וכנוסח שבמשניות וקצת כתה״י של הש״ס.
אנא שא נא ועתה שא נא1. ר״מ2 אם לא רצה מניחו והולך לו וזה שלא מחל הוא החוטא ואם היה רבו אפי׳ הולך ובא אפי׳ אלף פעמים עד שימחול לו3.
עשרים וארבעה דברים4. רכילות ולשון הרע וכו׳. ר״ח 5 והטעם6 מפני שאילו החמשה דברים העושה אותם נמשך אחריהם תמיד וקשה לפרוש לפיכך צריך אדם ליזהר מהם פן ידבק בהם והם7 רעים עד מאד8.
והמתחבר לרשע. כי9 ילמוד ממעשיו והוא שאמ׳ שלמה10 רועה כסילים ירוע11.
בסעודה שאין בעליה מספיקין. דהוי12 אבק גזל והוא מורה התר לפי שברשותו אכל13.
והמסתכל בעריו׳. דומה14 לו שאין כלום והוא עון גדול שגורם לגוף המעשה שנ׳15 לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי ע⁠[י]⁠ניכם.
והחולק עם הגנב.16 דשמא זה משל רבים גזל ועוד שהוא מחטיאו ומחזיק ידו17.
1. בכי״מ ואין נא אלא לשון בקשה. וכ״ה בפירש״י ד״ה אנא.
2. פ״ב מהל׳ תשובה ה״י. וכ״כ הרי״ף (דף ו,א) והרא״ש (סימן י״ז).
3. ומקור דבריו הוא מדברי הגמ׳ לקמן (דף פז,ב) דאמרינן רב שאני. וגירסת הרמב״ם הוא רבו שאני עיין כס״מ ולח״מ. אמנם רש״י פי׳ רב שאני שהיה מחמיר על עצמו. ולפ״ז ליכא ראיה. ועיין בהגהות מהרל״ח לטור (סימן תרו) שכתב דילפינן מדקאמר אל יבקש מחברו יותר מג״פ הא מרבו צריך אף יותר מג׳ וניחא אף לפירש״י. [ועיין רא״ש סי׳ יז ודו״ק].
4. איירי על דברי הרי״ף (דף ו,א) עשרים וארבעה דברים מעכבין את התשובה. וכתב הר״ן לא ידעתי היכן היא שנויה. וכן מנאן הרא״ש (סימן יח). ובשערי תשובה סוף שער א׳ והמאירי בסוגיין. ובחיבור התשובה (מאמר א׳ פרק ד׳) האריך בזה. וכן האריך בזה הרמב״ם בהל׳ תשובה (פ״ד).
5. בכי״מ ר״מ ז״ל פי׳ הטעם. והוא לשון הרמב״ם פ״ד מהל׳ תשובה ה״ה עיי״ש.
6. עיין בר״י מלוניל (דף ו,א) שכתב על כ״ד דברים שמי שרגיל באחד מאלו לא יוכל לכוף את יצרו שלא ישוב בדרך הרעה שהורגל בה.
7. בכי״מ וכן כולם רעות עד מאוד.
8. ועיין בחיבור התשובה להמאירי שכתב שרכילות אף שהוא עון קל הוא בעיניו ולפעמים תבוא מדתו זאת בתחבולות דברים שיאמרו בצדק או בהצנע ולא ירגיש בחטאו. אבל בעל לה״ר וליצנות ומחשבה רעה והמתחבר לרשע מפני שרוב העבירות נמשכים מהם.
9. בכי״מ מפני שלמד ממעשיו והן נרשמין בלבו וכ״ה ברמב״ם.
10. משלי יג,כ.
11. וכ״כ הרמב״ם שם (ה״ה). ועיין לעיל מש״כ בשם המאירי בחיבור התשובה.
12. בכי״מ שזה אוכל גזל ונדמה שלא חטא כלום שאומר כלום לא אכלתי אלא ברשותו. וכעי״ז ברמב״ם שם (ה״ד) שזה אבק גזל והוא מדמה וכו׳. וכעי״ז כתב בחיבור התשובה שנמצא שהוא גוזלו בהצנע ואינו מדמה היותו חוטא יען כי ברשותו הוא עושה.
13. ובפי׳ ריבב״ן כתב שאין לו ממון שיכול להספיק כל ימיו ומתוך שמתרגל לסעודה ואין לו ממון יגזול מאחרים.
14. בכי״מ שהוא מעלה בדעתו שאין בכך כלום שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי אצלה והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול שהיא גורמת גופן של עריות שנא׳ ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו׳. וכ״כ הרמב״ם שם (ה״ד) וכעי״ז כתב המאירי בחיבור התשובה.
15. במדבר טו,לט.
16. בכי״מ לפי שאינו יודע גניבה זו של מי היא אלא הגנב גונב מרבים ומביא לו והוא לוקח ועוד מחזק ידי הגנב ומחטיא אותו וכ״כ הרמב״ם שם (ה״ג).
17. והמאירי בחיבור התשובה כתב שהוא מפני שלא ירגיש לשוב מזה אחר שאינו גוף העבירה שאינו גונב אלא לוקח בדמים אך ישתקע במדת החמדה עד שיגנוב הוא בעצמו. ויש שכללו בגוף העבירה שמחטיא הרבים וכדאמרו לאו עכברא גנב אלא חורא גנב עכ״ד המאירי.
אל יבקש יותר מג״פ שנאמר אנא שא נא גו׳ ופרש״י אין נא אלא לשון בקשה עכ״ל ר״ל אין נא האמור פה אלא לשון בקשה אבל יש נא שהוא לשון עתה דלפי התרגום גם בכאן הוא מלשון עתה שתרגומו וכען שבוק כען אבל התלמוד ימאן בזה דא״כ היה כפול וכיון דחד מהם ע״כ הוי לשון בקשה אית לן למימר דכולהו מלשון בקשה דצריך ג״פ לבקש ויש להקשות מנ״ל למילף מהכא דאל יבקש יותר מג״פ ואימא אם לא נתרצה להם יוסף בפעם ג׳ היו מבקשים ממנו יותר מג״פ וי״ל דהא ודאי יוסף נתרצה להם בפ״א וא״כ הא דכתיב הכא בבקשה ג״פ נא על כרחך לאשמועינן שאילו לא היה נתרצה בפ״א היו מבקשים ממנו יותר עד ג״פ ומינה לדעלמא שאל יבקש יותר מג״פ:
אמר ר׳ יוסי בר חנינא: כל המבקש מטו (סליחה) מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלש פעמים שנאמר: ״אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא״ (בראשית נ, יז), והוזכרה לשון בקשה שלוש פעמים (אנא, נא, נא), לומר שיותר מכך אינו צריך לבקש, ובכך צריך הנעלב להתפייס ולמחול לו. ואם מת הנעלב קודם שיכול היה לפייסו — מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו של הנעלב, ואומר בפניהם: ״חטאתי לה׳ אלהי ישראל ולפלוני שחבלתי בו״.
Rabbi Yosei bar Ḥanina said: Anyone who asks forgiveness of his friend should not ask more than three times, as it is stated: “Please, please forgive the transgression of your brothers and their sin, for they did evil to you. And now, please forgive” (Genesis 50:17). The verse uses the word please three times, which shows that one need not ask more than three times, after which the insulted friend must be appeased and forgive. And if the insulted friend dies before he can be appeased, one brings ten people, and stands them at the grave of the insulted friend, and says in front of them: I have sinned against the Lord, the God of Israel, and against so-and-so whom I wounded.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ר׳רַבִּי יִרְמְיָה הֲוָה לֵיהּ מִילְּתָא לר׳לְרַבִּי אַבָּא בַּהֲדֵיהּ אֲזַל אִיתִּיב אַדַּשָּׁא דר׳דְּרַבִּי אַבָּא בַּהֲדֵי דְּשָׁדְיָא אַמְּתֵיהּ מַיָּא מְטָא זַרְזִיפֵי דְמַיָּא אַרֵישָׁא אָמַר עֲשָׂאוּנִי כְּאַשְׁפָּה קְרָא אַנַּפְשֵׁיהּ {תהלים קי״ג:ז׳} מֵאַשְׁפּוֹת יָרִים אֶבְיוֹן שְׁמַע ר׳רַבִּי אַבָּא וּנְפֵיק לְאַפֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ הַשְׁתָּא צְרִיכְנָא לְמִיפַּק אַדַּעְתָּךְ דִּכְתִיב לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ.

The Gemara relates that Rabbi Yirmeya insulted Rabbi Abba, causing the latter to have a complaint against him. Rabbi Yirmeya went and sat at the threshold of Rabbi Abba’s house to beg him for forgiveness. When Rabbi Abba’s maid poured out the dirty water from the house, the stream of water landed on Rabbi Yirmeya’s head. He said about himself: They have made me into a trash heap, as they are pouring dirty water on me. He recited this verse about himself: “Who lifts up the needy out of the trash heap” (Psalms 113:7). Rabbi Abba heard what happened and went out to greet him. Rabbi Abba said to him: Now I must go out to appease you for this insult, as it is written: “Go, humble yourself [hitrapes] and urge your neighbor” (Proverbs 6:3).
רי״ףרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוה ליה מילתא לר׳ אבא בהדיה – ר׳ אבא היה לו להתרעם על ר׳ ירמיה שחטא לו אזל ר׳ ירמיה איתיב אדשא דר׳ אבא.
זרזיפי דמיא – התזת טיפי שופכין שהיתה השפחה שופכת וזרזיפי טיפין ודומה לו כרביבים זרזיף ארץ בספר תהלים (עב).
השתא עילאי רמי דכתיב לך התרפס וגו׳. שמעתא ביישתיך שיון דשדו מיא ארישך וביישתיך ומתחלה חטא לו רבי ירמיה:
עשוני כאשפה קרי אנפשיה מאשפות ירים אביון כו׳. ר״ל אנפשיה דנקרא ירמיה ע״ש ירים יה קרי האי קרא מאשפות ירים וגו׳ ירמיה האביון הוא במקום אשפה:
א״ל השתא צריכנא למיפק מדעתך כו׳. כ״ה בנוסחת גמרות שלנו ור״ל דא״ל ר׳ אבא לר׳ ירמיה עד השתא באת להוציא מדעתי מה שחטאתי לך השתא שמתוך ביתי זלזלו בך לעשותך כאשפה הרי אנא צריכנא להוציא מדעתך שתמחול על שזלזלו בך:
מסופר: ר׳ ירמיה הוה ליה מילתא [היה לו דבר] לר׳ אבא — בהדיה [עליו], שר׳ אבא הקפיד על שפגע בו ר׳ ירמיה, אזל איתיב אדשא [הלך ר׳ ירמיה ישב על מפתן ביתו] של ר׳ אבא, כדי לבקש ממנו מחילה. בהדי דשדיא אמתיה מיא מטא זרזיפי דמיא ארישא [כששפכה שפחתו של ר׳ אבא את המים, השופכין, מן הבית הגיעו קילוחי המים על ראשו] של ר׳ ירמיה שהיה שם. אמר על עצמו: ״עשאוני כאשפה״ ששופכים עלי את המים המלוכלכים. קרא אנפשיה [וקרא על עצמו] את הפסוק: ״מאשפת ירים אביון״ (תהלים קיג, ז). שמע ר׳ אבא מה אירע ונפיק לאפיה [ויצא לקראתו] ואמר ליה [לו]: השתא צריכנא למיפק אדעתך [עכשיו צריך אני לצאת ולפייס אותך] על עלבון זה, שנאמר: ״התרפס ורהב רעיך״. (משלי ו, ג).
The Gemara relates that Rabbi Yirmeya insulted Rabbi Abba, causing the latter to have a complaint against him. Rabbi Yirmeya went and sat at the threshold of Rabbi Abba’s house to beg him for forgiveness. When Rabbi Abba’s maid poured out the dirty water from the house, the stream of water landed on Rabbi Yirmeya’s head. He said about himself: They have made me into a trash heap, as they are pouring dirty water on me. He recited this verse about himself: “Who lifts up the needy out of the trash heap” (Psalms 113:7). Rabbi Abba heard what happened and went out to greet him. Rabbi Abba said to him: Now I must go out to appease you for this insult, as it is written: “Go, humble yourself [hitrapes] and urge your neighbor” (Proverbs 6:3).
רי״ףרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ר׳רַבִּי זֵירָא כִּי הֲוָה לֵיהּ מִילְּתָא בַּהֲדֵי אִינִישׁ הֲוָה חָלֵיף וְתָנֵי לְקַמֵּיהּ וממציא לֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּנֵיתֵי וְנִיפּוֹק לֵיהּ מִדַּעְתֵּיהּ.

It is related that when Rabbi Zeira had a complaint against a person who insulted him, he would pace back and forth before him and present himself, so that the person could come and appease him. Rabbi Zeira made himself available so that it would be easy for the other person to apologize to him.
רי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ממציא נפשיה – לפני מי שחטא לו אולי יבקש ממנו מחילה וימחול לו.
חליף ותני – עובר ושונה ומשלש פעמים רבות.
וצריך אדם להמציא עצמו אצל אותו שחטא לו שיבקש ממנו מחילה כדאמ׳ ר׳ זירא ממצי נפשיה.
מסופר: ר׳ זירא כי הוה ליה מילתא בהדיה איניש [כאשר היה לו דבר שהיה מקפיד על אדם] שהעליבו, הוה חליף ותני לקמיה וממציא ליה כי היכי דניתי וניפוק ליה מדעתיה [היה עובר ושונה לפניו וממציא את עצמו כדי שיוכל אותו אדם לבוא ולהוציא אותו, את הדבר הזה מלבו], כלומר לפייסו. שדאג ר׳ זירא שיהיא קל לאותו אדם לבקש ממנו סליחה כדי יוכל למחול לו.
It is related that when Rabbi Zeira had a complaint against a person who insulted him, he would pace back and forth before him and present himself, so that the person could come and appease him. Rabbi Zeira made himself available so that it would be easy for the other person to apologize to him.
רי״ףרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) רַב הֲוָה לֵיהּ מִילְּתָא בַּהֲדֵי הָהוּא טַבָּחָא לָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ בְּמַעֲלֵי יוֹמָא דְכִפּוּרֵי אֲמַר אִיהוּ אֵיזִיל אֲנָא לְפַיּוֹסֵי לֵיהּ פְּגַע בֵּיהּ רַב הוּנָא אֲמַר לֵיהּ לְהֵיכָא קָא אָזֵיל מָר אֲמַר לֵיהּ לְפַיּוֹסֵי לִפְלָנְיָא אָמַר אָזֵיל אַבָּא לְמִיקְטַל נַפְשָׁא אֲזַל וְקָם עִילָּוֵיהּ הֲוָה יָתֵיב וְקָא פָלֵי רֵישָׁא דַּלִּי עֵינֵיהּ וְחַזְיֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אַבָּא אַתְּ זִיל לֵית לִי מִילְּתָא בַּהֲדָךְ בַּהֲדֵי דְּקָא פָלֵי רֵישָׁא אִישְׁתְּמִיט גַּרְמָא וּמַחְיֵיהּ בְּקוֹעֵיהּ וְקַטְלֵיהּ.

It is further related that Rav had a complaint against a certain butcher who insulted him.The butcher did not come before him to apologize. On Yom Kippur eve, Rav said: I will go and appease him. He met his student Rav Huna, who said to him: Where is my Master going? He said to him: I am going to appease so-and-so. Rav Huna called Rav by his name and said: Abba is going to kill a person, for surely that person’s end will not be good. Rav went and stood by him. He found the butcher sitting and splitting the head of an animal. The butcher raised his eyes and saw him. He said to him: Are you Abba? Go, I have nothing to say to you. While he was splitting the head, one of the bones of the head flew out and struck him in the throat and killed him, thereby fulfilling Rav Huna’s prediction.
רי״ףרש״יתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בהדי טבחא – הטבח חטא לו.
קאזיל אבא – רביה.
למקטל נפשיה – עכשיו הוא מענישו למות.
תבר רישא – משבר עצמות ראש של בהמה.
בקועיה – בגרגרתו.
קאזיל אבא למיקטל נפשא. תימה לר׳ לפי׳ הערוך שפירש כי רב היה שמו אבא כדאמרי׳ מאן ריש סדרא בבבל אבא אריכא ובני בבל קראוהו רב מפני כבודו כמו ר׳ יהודה נשיא שקראוהו רבי ומשום הכי היה מקפיד ר׳ יוחנן בחולין (דף קלז:) על שקראוהו אבא אריכא בשמו ושמואל חבירו היה והיה קורהו אבא כמו שמצינו בכמה מקומות אמר אבא הכי אבל רב הונא דהכא שהיה תלמידו גמור היאך היה קורהו בשמו והא אמרינן (בסנהדרין ק.) מפני מה נענש גיחזי מפני שקרא את רבו בשמו ויש לומר דשמא היה אבא דרך כבוד כמו אבי אבי רכב ישראל. מ״ר. [ועי׳ תוספות חולין לח. ד״ה איצטריך]:
ואינו מוחה בידו. בעוד שהוא ברשותו ותחת ידו1 שומע לו ובכלל זה כל שאיפשר לו למחות2 בבני אדם החוטאים ואינו מוחה.
והאוכל שור עניים יתומים ואלמנו׳. אילו בני אדם הנכשלים והאומללים וגולין מעיר לעיר ואין מכירם כדי שידע שור זה של מי הוא ויחזירנו כשיעשה תשובה3.
והחולק על דברי חכמי׳.4 הרי הוא כופר בתורה שבעל פה5.
והחושד בכשרים. נר׳6 לו שאינו חוטא לפי שאין ידוע לשום אדם ועון גדול הוא שמשים בלבו אדם כשר שהוא בעל עברות7.
והשונא התוכחות. שהרי לא הניח לו דרך תשובה שהתוכחה גורמת התשובה דע״י שמתבייש שמכלימין אותו חוזר. וכן כתוב בתור׳8 זכור ואל תשכח וגו׳ ממרים הייתם וגו׳ ולא9 נתן לכם [לב] לדעת וגו׳ עם10 נבל ולא חכם וכן ישעיה הוכיחם הוי11 גוי חוטא ידע שור קוניהו וגו׳12 וכן הקב״ה צוה להוכיח לחוטאים שנ׳13 קרא בגרון אל תחשוך וכן כל הנביאי׳ הוכיחו ישראל עד שחזרו בתשובה לפיכך צריך להעמיד בכל קהל מישר׳ חכם וירא שמים מנעוריו ואהוב לבריות שיהא14 מחזירן בתשובה15.
והמלעיג על המצות.16 דאחרי שמלעיג פורש מהן17. כל אילו הדברים וכיוצ׳ בהן אעפ״י שמעכבין התשובה מ״מ אין מונעין ממנו התשובה ואם עשה תשובה יש לו חלק לע״ה וכל מה שכתבתי על אילו כ״ד דברי׳ ינקתי מפי׳ רש״י ז״ל ומדברי ר״מ. ול״נ18 דכמה גופי עבירו׳ חמורו׳ מאילו אלא שאילו לבד מנה כ״ד לפי שאילו כ״ד מורה היתר וסבור שאין כ״כ עון ולפיכך ק׳ לפרוש.
1. בכי״מ אילו מיחה לו היה פורש ונמצא מחטיאו וכ״כ הרמב״ם שם (ה״א).
2. בכי״מ באחרים בין רבים בין יחידים ולא מיחה אלא הניח אותם בכשלונם וכ״כ הרמב״ם שם (ה״א).
3. וכ״כ הרמב״ם שם (ה״ג). אמנם בראב״ד שם כתב וז״ל דומה שהוא שונה שור ברי״ש ואינו אלא שוד בדל״ת כלומר שהוא דוחק אותם בחובו עד שמחליטין לו קרקעותם בפחות או המטלטלין שלהן ואומר שלי אני נוטל. ועיין כס״מ שם. [ועיין ברי״ף שגרס שוד וכ״כ המגדל עוז בגירסת הרמב״ם].
4. בכי״מ לפי שמחלוקתו גורמת לו לפרוש מהן ואינו יודע דרכי התשובה וכ״כ הרמב״ם שם (ה״ב).
5. ובחיבור התשובה להמאירי כתב לפי שהוא ממדת הגאוה ולעולם לא יסכים לדבר מדברי החכמים ובתקנותיהם לא ילך ויהיה כל כך מוטבע בזאת המידה עד שידמה היות דבריו אמת ותורתו אמת וכו׳.
6. בכי״מ אומר בלבו שאינו חוטא לפי שהוא אומר מה עשיתי לו וכי יש שֵם חשד עשה ולא תעשה והוא אינו יודע שזה עון גדול שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירות. וכ״כ הרמב״ם שם (ה״ד) [עיי״ש בשינוי הנוסח].
7. והמאירי בחיבור התשובה כתב לפי שעם זאת המחשבה לא יכריח טבעו להיות שומע למצות חכמים כי יחשדם ג״כ בדבריהם וכן לא ישמע לתוכחתם.
8. דברים ט,ז.
9. שם כט,ג.
10. שם לב,ו.
11. ישעיהו א,ד.
12. בכי״מ מדעתי כי קשה אתה וכן כל הנביאים הוכיחו את ישראל כו׳ וכ״ה ברמב״ם.
13. שם נח,א.
14. בכי״מ מוכיח לרבים ומחזירן בתשובה וזה ששונא את התוכחות אינו בא למוכיח ולא שומע את דברים לפי׳ יעמוד בחטאתיו שהן בעיניו טובים וכ״ה ברמב״ם.
15. כ״כ הרמב״ם שם (ה״ד) והמאירי בחיבור התשובה כתב שלא יוכיחוהו ולא יהיה לו מדריך במצוות וישתקע בעבירות.
16. בכי״מ שכיון שנתבזו בעיניו אינו רודף אחריהם ולא עושן ואם לא יעשה במה יזכה. וכ״כ הרמב״ם שם (ה״ב).
17. והמאירי בחיבור התשובה כתב שלא ירדוף אחריהם וישכח דרכי התורה והמצוות שהם המודיעות דרך ונתיב אל התשובה. והביא שיש מי שפירש כי הלעג על המצוה הוא העבירה הגדולה וכפירה ביראת השם ואפשר לפרש שהוא מדרכי המינות ושאני מינות דמשכא.
18. מכאן עד סוף הקטע ליתא בכי״מ.
רב ה״ל מלתא בהדי ההוא טבחא כו׳. כפרש״י שהטבח חטא לו. ודקאמר איזיל אנא לפייסיה כו׳ לפי דעת הטבח אמר כן וע״כ נענש הטבח שהוא חטא נגד רב והיה לו לפייסיה לרב אבל רב זלזל בכבודו לילך אצלו לפייסיה גם שזלזל ברב לקראו בשמו אבא:
מסופר: רב הוה ליה מילתא בהדי ההוא טבחא [היתה לו הקפדה על טבח אחד], לא אתא לקמיה [בא הטבח לפניו] להתנצל. במעלי יומא דכפורי אמר איהו [בערב יום כפור אמר הוא], רב: איזיל אנא לפיוסי ליה [אלך אני לפייס אותו]. פגע ביה [פגש אותו] רב הונא תלמידו, אמר ליה [לו]: להיכא קא אזיל מר [להיכן הולך אדוני], אמר ליה [לו]: הולך אני לפיוסי לפלניא [לפייס את פלוני]. אמר רב הונא: אזיל [הולך] אבא שהוא שמו הפרטי של רב, למיקטל נפשא [להרוג אדם], שודאי לא תהא אחריתו של אותו אדם טובה. אזל וקם עילויה [הלך רב ובא אליו]. הוה יתיב וקא פלי רישא [היה אותו אדם יושב ומבקע ראש] של בהמה, דלי עיניה וחזייה [הרים ההוא את עיניו וראה אותו] אמר ליה [לו]: אבא את [אתה]? זיל, לית לי מילתא בהדך [לך, אין לי דבר לדבר אתך] ולא רצה כלל לדבר עמו. בהדי דקא פלי רישא [באותו זמן שהיה בוקע את הראש] אישתמיט גרמא ומחייה בקועיה וקטליה [נשמטה עצם מעצמות הראש הכתה אותו בצוארו והרגתו] וכך התקיימו דברי רב הונא.
It is further related that Rav had a complaint against a certain butcher who insulted him.The butcher did not come before him to apologize. On Yom Kippur eve, Rav said: I will go and appease him. He met his student Rav Huna, who said to him: Where is my Master going? He said to him: I am going to appease so-and-so. Rav Huna called Rav by his name and said: Abba is going to kill a person, for surely that person’s end will not be good. Rav went and stood by him. He found the butcher sitting and splitting the head of an animal. The butcher raised his eyes and saw him. He said to him: Are you Abba? Go, I have nothing to say to you. While he was splitting the head, one of the bones of the head flew out and struck him in the throat and killed him, thereby fulfilling Rav Huna’s prediction.
רי״ףרש״יתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) רַב הֲוָה פָּסֵיק סִידְרָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי עֲיַיל

The Gemara further relates: Rav was reciting the Torah portion before Rabbi Yehuda HaNasi.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סידרא – פרשת מקרא של נביאים או של כתובים.
מסופר: רב הוה פסיק סידרא [היה מקריא את הפרשה] קמיה [לפני] רבי. כשהתחיל מושב בית המדרש לאחר שכבר פתח, עייל
The Gemara further relates: Rav was reciting the Torah portion before Rabbi Yehuda HaNasi.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא פז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא פז., ר׳ חננאל יומא פז., רי"ף יומא פז. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יומא פז., רש"י יומא פז., ראב"ן יומא פז. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות ישנים יומא פז., ר׳ יהודה אלמדארי יומא פז. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יומא פז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות יומא פז., מהרש"א חידושי אגדות יומא פז., פירוש הרב שטיינזלץ יומא פז., אסופת מאמרים יומא פז.

Yoma 87a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 87a, R. Chananel Yoma 87a, Rif by Bavli Yoma 87a, Collected from HeArukh Yoma 87a, Rashi Yoma 87a, Raavan Yoma 87a, Tosefot Yeshanim Yoma 87a, R. Yehuda Almadari Yoma 87a, Meiri Yoma 87a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 87a, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 87a, Steinsaltz Commentary Yoma 87a, Collected Articles Yoma 87a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144