×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֲבָל לְהַחֲיוֹת אֲפִילּוּ מֵעַל מִזְבְּחִי וּמָה זֶה שֶׁסָּפֵק יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו סָפֵק אֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו וַעֲבוֹדָה דּוֹחָה שַׁבָּת קַל וָחוֹמֶר לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת נַעֲנָה רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר וּמָה מִילָה שֶׁהִיא אֶחָד מִמָּאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵיבָרִים שֶׁבָּאָדָם דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת קַל וָחוֹמֶר לְכׇל גּוּפוֹ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.
but to preserve a life, e.g., if the priest can testify to the innocence of one who is sentenced to death, one removes him even from on top of My altar, even while he is sacrificing an offering. Just as this priest, about whom there is uncertainty whether there is substance to his words of testimony or whether there is no substance to his words, is taken from the Temple service in order to save a life, and Temple service overrides Shabbat, so too, a fortiori, saving a life overrides Shabbat. Rabbi Elazar ben Azarya answered and said: Just as the mitzva of circumcision, which rectifies only one of the 248 limbs of the body, overrides Shabbat, so too, a fortiori, saving one’s whole body, which is entirely involved in mitzvot, overrides Shabbat.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מניין לפקוח נפש שהיא אחד מאבריו כו׳ – פי׳ מצאנו שהמל התינוק מצילו מן המיתה. מאליעזר בנו של משה רבינו שנאמר ויהי בדרך במלון ויפגשהו י״י ויבקש המיתו. ויבקש המיתו לתינוק מפני שנתעצלה אמו ולא מלה אותו וכיון שהרגישה מלה אותו וקראתו חתן דמים. והצילו מן המיתה שנאמר וירף ממנו. פי׳ וירף חולי המות מאתו מן התינוק. אז אמרה חתן דמים אתה לי בדמי המילה.
{משנה יומא ח:ח} מתני׳ חטאת ואשם ודאי מכפרין מיתה ויום הכיפורים מכפרין1 עם התשובה התשובה2 מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה ועל החמורות3 הוא4 תולה עד שיבוא יום הכיפורים ויכפר:
{בבלי יומא פה ע״ב} גמ׳ תשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה5: השתא על לא תעשה מכפרת6 על עשה מיבעיא אמר רב יהודה הכי קאמר על עשה ועל לא תעשה שנתק7 לעשה:
{משנה יומא ח:ט} מתני׳ האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב8 אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא ויום הכיפורים מכפר אין יום הכיפורים מכפר עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר שבינו לבין חבירו9 אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו10:
1. מכפרין: כ״י נ: ״מכפר״.
2. התשובה: וכן רמב״ם פיהמ״ש. גג, גה, גז, גיח, כ״י נ: ״ותשובה״. דפוסים: והתשובה.
3. החמורות: דפוסים: חמורות.
4. הוא: גז, גיח: ״היא״, וכן רמב״ם פיהמ״ש.
5. תשובה...לא תעשה: ההקדמה חסרה בכ״י נ.
6. מכפרת: גט: ״מכפרא״. כ״י נ: ״מכפרין״.
7. שנתק: כ״י נ: ״הנתק״.
8. אחטא ואשוב: השני חסר בכ״י נ. וכן באבות דר׳ נתן פרק מ.
9. שבינו לבין חבירו: וכן רמב״ם פיהמ״ש. דפוסים: עבירות שבינו לבין חבירו. כ״י נ: ״שבין אדם לחבירו״.
10. דפוסים משלים כאן את המשנה: את זו דרש ר׳ אלעזר בן עזריה...אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל. חסר בכ״י א, גג, גיא, כ״י נ, והביאוה ברמז בתחילת הגמ׳ כאן. בדפוס קושטא חסר וגם אין רמז.
אבל להחיות – כגון שיודע ללמד זכות על אדם שנדון בב״ד ליהרג.
ועבודה – חמורה שדוחה את השבת מפסיקה להצלת נפש.
ומה מילה – שהיא תיקון אחד מאיבריו של אדם דוחה את השבת לפי שחייבין עליה כרת לאחר זמן כך שנויה בתוספתא דשבת.
אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.1 ולא שיבא על ידי (עשיתיית׳) [עשיית׳] מיתה כלומ׳ וחי בהם ודאי ולא ספק הילכ׳ מחללין על ספק פיקוח נפש2.
1. בכי״מ המצוה שיחיה בהם ודאי ולא שיבא בעשייתן לידי ספק מיתה.
2. וכעי״ז כתב הר״ן (דף ה,א ד״ה וחי בהם) שיחיה בהם ולא שיבא בעשייתם לידי ספק. ועיין תוס׳ דף פה,א (ד״ה ולפקח) שכתבו אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב משום דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל.
עבודה ומילה בזמנה דוחות את השבת וכן פקוח נפש דוחה את השבת דרך הערה אמרו ושמרו בני ישראל את השבת חלל עליו שבת זו כדי שישמור שבתות הרבה וכן אמרו קדש היא לכם היא מסורה בידכם ואין אתם מסורים בידה וכלל הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם:
אבל להחיות כגון אם הוא יודע ללמד זכות לאדם שנידון בבית דין למיתה, אפילו מעל מזבחי לוקחים אותו להעיד או לדון. ומה זה, שספק יש ממש בדבריו ספק אין ממש בדבריו מבטלים בגלל זה את עבודת המזבח ועבודה דוחה שבת, קל וחומר לודאי פקוח נפש, שדוחה את השבת. נענה ר׳ אלעזר בן עזריה ואמר: ומה מצות מילה שהיא תיקון רק לאחד ממאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם — דוחה את השבת, קל וחומר לכל גופו שכולו קשור במצוות שדוחה את השבת. תנאים אחרים דנו באותו ענין.
but to preserve a life, e.g., if the priest can testify to the innocence of one who is sentenced to death, one removes him even from on top of My altar, even while he is sacrificing an offering. Just as this priest, about whom there is uncertainty whether there is substance to his words of testimony or whether there is no substance to his words, is taken from the Temple service in order to save a life, and Temple service overrides Shabbat, so too, a fortiori, saving a life overrides Shabbat. Rabbi Elazar ben Azarya answered and said: Just as the mitzva of circumcision, which rectifies only one of the 248 limbs of the body, overrides Shabbat, so too, a fortiori, saving one’s whole body, which is entirely involved in mitzvot, overrides Shabbat.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר {שמות ל״א:י״ג} אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ יָכוֹל לַכֹּל ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ חָלַק רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן יוֹסֵף אוֹמֵר {שמות ל״א:י״ד} כִּי קוֹדֶשׁ הִיא לָכֶם הִיא מְסוּרָה בְּיֶדְכֶם וְלֹא אַתֶּם מְסוּרִים בְּיָדָהּ.

Other tanna’im debated this same issue. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says that it is stated: “But keep my Shabbatot (Exodus 31:13). One might have thought that this applies to everyone in all circumstances; therefore, the verse states “but,” a term that restricts and qualifies. It implies that there are circumstances where one must keep Shabbat and circumstances where one must desecrate it, i.e., to save a life. Rabbi Yonatan ben Yosef says that it is stated: “For it is sacred to you” (Exodus 31:14). This implies that Shabbat is given into your hands, and you are not given to it to die on account of Shabbat.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרינן תו למולו ואפילו בשבת כדי לפדותו מן המיתה וכתיב וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה מלמד שהקטן נתפש בעון האב והגדול בעון עצמו ושניהם בחיוב מיתה. זה טעם של ר׳ אלעזר בן עזריה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יכול לכל – אפי׳ לפיקוח נפש.
ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: נאמר: ״אך את שבתתי תשמרו״ (שמות לא, יג), יכול לכל ובכל מקרה — תלמוד לומר: ״אך״ שהוא ביטוי הבא לצמצם ולחלק. משמע שיש מקרים שחייבים לשמור את השבת, ויש מקרים, של פיקוח נפש, שבהם אין לשומרה. ר׳ יונתן בן יוסף אומר: נאמר: ״כי קדש הוא לכם״ (שמות לא, יד), משמע היא השבת מסורה בידכם (״לכם״) ולא אתם מסורים בידה, למות בשל השבת.
Other tanna’im debated this same issue. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says that it is stated: “But keep my Shabbatot (Exodus 31:13). One might have thought that this applies to everyone in all circumstances; therefore, the verse states “but,” a term that restricts and qualifies. It implies that there are circumstances where one must keep Shabbat and circumstances where one must desecrate it, i.e., to save a life. Rabbi Yonatan ben Yosef says that it is stated: “For it is sacred to you” (Exodus 31:14). This implies that Shabbat is given into your hands, and you are not given to it to die on account of Shabbat.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר {שמות ל״א:ט״ז} וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת אָמְרָה תּוֹרָה חַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת אַחַת כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמוֹר שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה א״ראָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל אִי הֲוַאי הָתָם הֲוָה אָמֵינָא דִּידִי עֲדִיפָא מִדִּידְהוּ {ויקרא י״ח:ה׳} וְחַי בָּהֶם וְלֹא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם.

Rabbi Shimon ben Menasya said: It is stated: “And the children of Israel shall keep Shabbat, to observe Shabbat” (Exodus 31:16).The Torah said: Desecrate one Shabbat on his behalf so he will observe many Shabbatot. Rav Yehuda said that Shmuel said: If I would have been there among those Sages who debated this question, I would have said that my proof is preferable to theirs, as it states: “You shall keep My statutes and My ordinances, which a person shall do and live by them” (Leviticus 18:5), and not that he should die by them. In all circumstances, one must take care not to die as a result of fulfilling the mitzvot.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אסיקנא כשמואל דאמר אשר יעשה אותם האדם וחי ולא שימות בהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושמרו בני ישראל את השבת – כדי לעשות שבתות אחרות יזהרו בשבת זו בקיום שמירת שבתות הרבה.
ר׳ שמעון בן מנסיא אומר: נאמר: ״ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת״ (שמות לא, טז), אמרה תורה: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. אמר רב יהודה אמר שמואל: אי הואי התם [אילו הייתי שם] בין החכמים ההם ודן בשאלה זו הוה אמינא דידי עדיפא מדידהו [הייתי אומר כי הוכחתי שלי עדיפה משלהם], שנאמר: ״ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם״ (ויקרא יח, ה)ולא שימות בהם. שבכל אופן צריך לדאוג שלא יגיע למיתה על ידי קיום המצוות.
Rabbi Shimon ben Menasya said: It is stated: “And the children of Israel shall keep Shabbat, to observe Shabbat” (Exodus 31:16).The Torah said: Desecrate one Shabbat on his behalf so he will observe many Shabbatot. Rav Yehuda said that Shmuel said: If I would have been there among those Sages who debated this question, I would have said that my proof is preferable to theirs, as it states: “You shall keep My statutes and My ordinances, which a person shall do and live by them” (Leviticus 18:5), and not that he should die by them. In all circumstances, one must take care not to die as a result of fulfilling the mitzvot.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רָבָא לְכוּלְּהוּ אִית לְהוּ פִּירְכָא בַּר מִדִּשְׁמוּאֵל דְּלֵית לֵיהּ פִּירְכָא דר׳דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דִּילְמָא כִּדְרָבָא דְּאָמַר רָבָא מַאי טַעְמָא דְּמַחְתֶּרֶת חֲזָקָה אֵין אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ עַל מָמוֹנוֹ וְהַאי מִידָּע יָדַע דְּקָאֵי לְאַפֵּיהּ וְאָמַר אִי קָאֵי לְאַפַּאי קָטֵילְנָא לֵיהּ וְהַתּוֹרָה אָמְרָה בָּא לְהׇרְגְּךָ הַשְׁכֵּם לְהׇרְגוֹ וְאַשְׁכְּחַן וַדַּאי סָפֵק מְנָלַן.

Rava commented on this: All of these arguments have refutations except for that of Shmuel, which has no refutation. The Gemara explains Rava’s claim: The proof brought by Rabbi Yishmael from the thief who breaks in could perhaps be refuted based on the principle of Rava, as Rava said: What is the reason for the halakha about the thief who breaks in? There is a presumption that while a person is being robbed he does not restrain himself with respect to his money. And this thief knows that the homeowner will rise to oppose him and said to himself from the start: If he rises against me, I will kill him. And the Torah states: If a person comes to kill you, rise to kill him first. We found a source for saving a life that is in certain danger, but from where do we derive that even in a case where there is uncertainty as to whether a life is in danger one may desecrate Shabbat? Consequently, Rabbi Yishmael’s argument is refuted.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין אדם מעמיד את עצמו – מלהציל את ממונו מיד גנב והאי גנב דאתי במחתרת מידע ידע דקאי בעל הבית באפיה ואדעתא דהכי אתא דמימר אמר כי קאי לאפאי קטילנא ליה ואין זה ספק נפשות אלא ודאי נפשות והתורה אמרה לו כאן אחרי שבא להורגך השכם להורגו.
על כך העיר רבא: לכולהו אית להו פירכא [לכולם לכל דבריהם יש מקום לפרוך], בר [חוץ] מזו של שמואל דלית ליה [שאין לה] פרכא. ומסבירים את דברי רבא: הראיה שהביא ר׳ ישמעאל מגנב הבא במחתרת, אפשר לטעון כנגדו — כפי שאמר רבא. שאמר רבא: מאי טעמא [מה טעמה] של הלכה זו בבא במחתרת? חזקה, אין אדם מעמיד עצמו על ממונו. כלומר: אין אדם מתאפק כשרואה שנוטלים ממנו ממונו, והאי מידע ידע דקאי לאפיה [וזה הגנב יודע שהוא יקום לנגדו] ויתנגד, ואמר מתחילה בלבו: אי קאי לאפאי [אם הוא עומד כנגדי] — קטילנא ליה [הורג אני אותו], והתורה אמרה: כשבא אדם להרגך השכם להרגו. ואשכחן [ומצאנו] איפוא לשיטה זו ראיה לפיקוח נפש ודאי, אבל ספק פיקוח נפש מנלן [מניין לנו] שמחללים בגללו את השבת? ובכך פירכא לדבריו. והראיה שהביא ר׳
Rava commented on this: All of these arguments have refutations except for that of Shmuel, which has no refutation. The Gemara explains Rava’s claim: The proof brought by Rabbi Yishmael from the thief who breaks in could perhaps be refuted based on the principle of Rava, as Rava said: What is the reason for the halakha about the thief who breaks in? There is a presumption that while a person is being robbed he does not restrain himself with respect to his money. And this thief knows that the homeowner will rise to oppose him and said to himself from the start: If he rises against me, I will kill him. And the Torah states: If a person comes to kill you, rise to kill him first. We found a source for saving a life that is in certain danger, but from where do we derive that even in a case where there is uncertainty as to whether a life is in danger one may desecrate Shabbat? Consequently, Rabbi Yishmael’s argument is refuted.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דר׳דְּרַבִּי עֲקִיבָא נָמֵי דִּילְמָא כִּדְאַבָּיֵי דְּאָמַר אַבָּיֵי מָסְרִינַן לֵיהּ זוּגָא דְרַבָּנַן לֵידַע אִם מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו וְאַשְׁכְּחַן וַדַּאי סָפֵק מְנָא לַן.

The proof of Rabbi Akiva can also be refuted. He brought the case of removing a priest from altar service in order to have him testify on another’s behalf, since his testimony might acquit the accused and save him from execution. But perhaps that halakha is in accordance with the opinion of Abaye, as Abaye said: If the accused says he has a witness in his favor, we send a pair of rabbis on his behalf to determine if his words of testimony have substance. These rabbis would first check that the testimony of the priest is substantive before removing him from the altar. If so, we have found that one interrupts the Temple service to save a life from certain danger, but from where do we derive that one interrupts the Temple service when the likelihood of saving life is uncertain?
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאמר אביי – בסנהדרין (דף מג.) על היוצא ליסקל ואמר יש לי זכות ללמד על עצמי דקתני התם מחזירין אותו אפילו ארבע וחמש פעמים ובלבד שיהא ממש בדבריו והוינן בה מנא ידעי ואמר אביי מסרינן ליה זוגא דרבנן שמלוין אותו עד בית הסקילה ואם אמר יש לי ללמד זכות על עצמי ישמעו אלו אם יש ממש בדבריו אם לאו והכי נמי גבי כהן העובד איכא למימר נמי דהכי עבדי ליה.
ואשכחן – מהכא דאודאי פיקוח נפש מחללין אבל ספק לא שמעינן מינה וכולהו נמי כגון אך חלק איכא למימר דודאי פיקוח נפש קא ממעט ולא ספק וכן ולא אתם מסורין בידה למות ודאי וכן חלל עליו כדי שישמור ודאי שבתות הרבה.
עקיבא ממה שמורדים את הכהן מעבודת המזבח כדי שיוכל להעיד על אחר, שמא על ידי עדותו יזוכה הנידון, נמי [גם כן] יש לפרוך: דילמא [שמא] כשיטת אביי שאמר אביי: מסרינן ליה [מוסרים לו] לנידון שטוען שיש לו טענה לזכותו זוגא דרבנן לידע [זוג חכמים לדעת] אם יש ממש בדבריו וכן עושים בכהן זה, שבודקים אם דבריו יש בהם כדי להחיות. ואם כן אשכחן ודאי [מצאנו שפיקוח נפש ודאי] דוחה עבודה, אבל ספק מנא לן [מניין לנו]?
The proof of Rabbi Akiva can also be refuted. He brought the case of removing a priest from altar service in order to have him testify on another’s behalf, since his testimony might acquit the accused and save him from execution. But perhaps that halakha is in accordance with the opinion of Abaye, as Abaye said: If the accused says he has a witness in his favor, we send a pair of rabbis on his behalf to determine if his words of testimony have substance. These rabbis would first check that the testimony of the priest is substantive before removing him from the altar. If so, we have found that one interrupts the Temple service to save a life from certain danger, but from where do we derive that one interrupts the Temple service when the likelihood of saving life is uncertain?
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְכוּלְּהוּ אַשְׁכְּחַן וַדַּאי סָפֵק מְנָא לַן וְדִשְׁמוּאֵל וַדַּאי לֵית לֵיהּ פִּירְכָא אָמַר רָבִינָא וְאִיתֵּימָא רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק טָבָא חֲדָא פִּלְפַּלְתָּא חֲרִיפָא מִמְּלָא צַנָּא דְקָרֵי.:

And for all the other arguments as well, we have found proofs for saving a life from certain danger. But for cases of uncertainty, from where do we derive this? For this reason, all the arguments are refuted. However, the proof that Shmuel brought from the verse: “And live by them,” which teaches that one should not even put a life in possible danger to observe mitzvot, there is certainly no refutation. Ravina said, and some say it was Rav Naḥman bar Yitzḥak who said with regard to this superior proof of Shmuel: One spicy pepper is better than a whole basket of squash, since its flavor is more powerful than all the others.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פלפל
פלפלא(שבת סד:) בפלפל ובגרגיר מלח (בילמדנו פרשת ויקח קרח שם נ) פלפלת כל שהיא (פסחים מב:) זנגבילא רטיבא ופילפלי אריכתא ופת נקייה ובשר שמן ויין ישן מעלו לכולהו גופא (יומא פה: מגילה ז. חגיגה י) דשמואל ודאי לית ליה פירכא היינו דאמרי אנשי טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלא צנא דקרי פי׳ שהיה אמורא קטן מכולם כמו שהפלפל קטן מכל מיני תבלין וחריף מכולם כך זה האמורא חריף מכל התנאין שהפליגו עליו:
א. [פפעפער.]
דשמואל לית ליה פירכא – אשר יעשה האדם המצות שיחיה בהם ודאי ולא שיבא בעשייתה לידי ספק מיתה אלמא מחללין על הספק.
חדא פלפלתא – גרעין אחד.
וכולהו [וכל] שאר הנימוקים גם כן אשכחן [מצאנו] ראיה לענין פיקוח נפש ודאי, אולם ספק מנא לן [מניין לנו]? ובכך הפירכא אף לדבריו. אבל לראיה שהביא שמואל משום שנאמר ״וחי בהם״ ולמדנו מזה שאין לבוא בשל דיני התורה אפילו לכלל ספק מיתה, ודאי לית ליה פירכא [אין לו פירכה]. אמר רבינא ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב נחמן בר יצחק להעיר על כך: טבא חד פלפלתא חריפא ממלא צנא דקרי [טוב פלפל חריף אחד ממלוא הסל דלועים], שיש בו טעם יותר מבכולם.
And for all the other arguments as well, we have found proofs for saving a life from certain danger. But for cases of uncertainty, from where do we derive this? For this reason, all the arguments are refuted. However, the proof that Shmuel brought from the verse: “And live by them,” which teaches that one should not even put a life in possible danger to observe mitzvot, there is certainly no refutation. Ravina said, and some say it was Rav Naḥman bar Yitzḥak who said with regard to this superior proof of Shmuel: One spicy pepper is better than a whole basket of squash, since its flavor is more powerful than all the others.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מתני׳מַתְנִיתִין: חַטָּאת וְאָשָׁם וַדַּאי מְכַפְּרִין אמִיתָה ויוה״כוְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין עִם הַתְּשׁוּבָה תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל עֲבֵירוֹת קַלּוֹת עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה וְעַל הַחֲמוּרוֹת הוּא תּוֹלֶה עַד שֶׁיָּבֹא יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים וִיכַפֵּר בהָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה גאֶחֱטָא ויוה״כוְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר אֵין יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר דעֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר העֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ אֵין יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵירוֹ.

MISHNA: A sin-offering, which atones for unwitting performance of transgressions punishable by karet, and a definite guilt-offering, which is brought for robbery and misuse of consecrated items, atone for those sins. Death and Yom Kippur atone for sins when accompanied by repentance. Repentance itself atones for minor transgressions, for both positive mitzvot and negative mitzvot. And repentance places punishment for severe transgressions in abeyance until Yom Kippur comes and completely atones for the transgression. With regard to one who says: I will sin and then I will repent, I will sin and I will repent, Heaven does not provide him the opportunity to repent, and he will remain a sinner all his days. With regard to one who says: I will sin and Yom Kippur will atone for my sins, Yom Kippur does not atone for his sins. Furthermore, for transgressions between a person and God, Yom Kippur atones; however, for transgressions between a person and another, Yom Kippur does not atone until he appeases the other person.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ ואשם ודאי מכפרין אבל אשם תלוי אף על גב דכתיבא ביה כפרה אינו מכפר כפרה גמורה דלכי מתידע ליה בעי איתויי קרבן אחר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ חטאת ואשם ודאי – הם אשם גזילות ומעילות ויש אשם שהוא תלוי הבא על שגגת ספק כרת ובגמ׳ פריך והא ביה נמי כפרה כתיבא.
חטאת ואשם ודאי מכפרין – ומסתמא תשובה איכא שאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן.
מתני׳ חטאת ואשם ודאי. והם אשם גזילות ואשם מעילות ואשם שפחה חרופ׳1 ויש אשם אחר שהוא תלוי הבא על ספק שגגת כרת ובגמר׳ פרי׳ והא בההוא נמי כפרה כתיב׳2 ומשני הללו מכפרין כפרה גמור׳ אשם תלוי אינו מכפר כפרה גמורה אלא תולה להגן עליו מן היסורין עד שיודע לו ודאי שחטא ויביא חטאת אי נמי הללו אין אחר מכפר כפרתן אשם תלוי אחר מכפר כפרתן כדתנן3 חייבי חטאו׳ ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכיפורים חייבי׳ להביא אחר יום הכיפו׳ וחייבי אשמות תלויין פטורין.
חטאת ואשם ודאי מכפרין. דמבתרי׳4 תשוב׳ איכ׳ שאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן5.
ר״מ6 וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונם אין מתכפר להם עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים שנ׳7 והתודה אשר חטא עליה.
מיתה או8 יום הכיפורי׳. כלומ׳ מיתה או יום הכיפורי׳ מכפרין עם התשוב׳9.
על עשה ולא תעשה. שאין בהם כרת.
חמורות. כריתו׳ ומיתות ב״ד.
1. בפירש״י לא הזכיר להא דשפחה חרופה. ועיין שבת דף עב,א רש״י ד״ה אשם ודאי. וגם בדברי רבינו צ״ב דלא הזכיר עוד ב׳ אשמות והם אשם נזיר ואשם מצורע. ועיין שיח יצחק שעמד בדברי רש״י וכתב תרי מינייהו נקט וה״ה לכולהו.
2. כ״פ רש״י ד״ה חטאת ואשם.
4. בכי״מ דמסתמא תשובה איכא וכ״ה בפירש״י. ועיין שיח יצחק שכתב שבא לפרש מדוע לא נקטה המשנה מכפרין עם התשובה. ועיי״ש שכתב טעם נוסף דהוא פשוט דבעי תשובה דהא כתיב בהו והתודה. משא״כ גבי יוה״כ דאיצטריך תני למיתני דבעי תשובה.
5. כ״פ רש״י ד״ה חטאת ואשם ודאי מכפרין. ועיין גבורת ארי שהביא דברי רש״י וכתב ולי נראה שחטאת ואשם הבאים על השוגג בלא תשובה נמי מכפרים.
6. פ״א מהל׳ תשובה ה״א.
7. ויקרא ה,ה.
8. בכי״מ ויום הכיפורים וכ״ה במשנה.
9. עיין גבורת ארי שכתב מיתה ויוה״כ מכפרין עם התשובה נ״ל דמיתה או יוה״כ קאמר.
המשנה הששית והכוונה להתחיל בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר חטאת ואשם ודאי מכפרין מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה והתשובה מכפרת על עבירות הקלות על עשה ועל לא תעשה ועל החמורות היא תולה עד שיבא יום הכפרים ויכפר אמר הר״ם שמור אלו העקרים וסמוך עליהם והוא כי כשהאדם שגג בעשה ולא תעשה או מזיד בעשה ועשה תשובה מכפרין לו לאלתר והתשובה היא שיתודה על עונותיו לפני השם ויתנחם על מה שחטא ויקבל עליו שלא ישוב לאותו עון לעולם אמר בוידוי ובפרישה מן העון ומודה ועוזב ירוחם ואמר בחרטה על העון כי אחרי שובי נחמתי וכשהזיד בלאו ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפרים מכפר וכששגג בכריתות ומיתות בית דין במה שהוא חייב עליו חטאת או שחטא חטא שהוא חייב עליו אשם ודאי והביא אשמו וחטאתו ועשה תשובה נתכפר לו במקומו לאלתר ולשון הכתוב הוא כי מביא חטאת צריך תשובה שנ׳ והתודה אשר חטא עליה וכשהזיד בכריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה תשובה ויום הכפרים תולין ויסורין ממרקין וכשימות נגמרה כפרתו הוא אמרו אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון וכל זה כשעבר ברצונו אבל באונס פטור וכל זה בזמן שאין עבודת יום הכפרים אבל בזמן שהיתה העבודה כבר ידעת כי בשעיר המשתלח היו מתכפרין כל העונות כמו שנבאר בתחלת שבועות האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר ושבינו לבין חבירו אין יום הכפור׳ [מכפר] עד שירצה את חברו את זו דרש ר׳ אלעזר בן עזריה מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו עבירות שבין אדם למקום יום הכפרים מכפר ושבינו לבין חברו אין יום הכפרים מכפר עד שירצה את חברו אמ׳ ר׳ עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנ׳ וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם וגו׳ ואומ׳ מקוה ישראל ה׳ מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב״ה מטהר את ישראל אמרו אחטא ויום הכפרים מכפר אין יום הכפרים מכפר כמו אמרם אין מספיקי׳ בידו לעשות תשובה ולפיכך לא יעזרהו השם שיעשה בצום כפור מה שראוי לו לעשות כדי שיתכפרו לו עונותיו באותו היום ושעיר המשתלח אינו מכפר עונות שבין אדם לחברו:
אמר המאירי חטאת ואשם ודאי מכפרין ר״ל על העונות שהם באים עליהם שבודאי יש תשובה ווידוי עמהם שאם לא כן לא היה מזקיק עצמו לכך ומ״מ אשם תלוי אינו מכפר לגמרי שהרי לכשיודע לו צריך לקרבן אחר כמו שביארנו במקומו מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה שזהו כלל גדול שאין שום דבר מכפר אלא בתשובה התשובה ר״ל לבד בלא מיתה ובלא יום הכפרים מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה אבל על החמורות כגון כריתות ומיתות בית דין תשובה [תולה] עד שיבוא יום הכפורים ויכפר כלומר שתכלית התשובה נמצאת בו ומ״מ הוא הדין שהתשובה הגמורה מכפרת בכל עת שאין הפרגוד ננעל בפני התשובה אלא שסתם הדברים שהיא נמצאת שלימה יותר בזמן הזה משאר הזמנים:
האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב ר״ל שמתמיד הדבור על מחשבה זו נעשית היא לו כהיתר ואין מספיקין בידו מן השמים לעשות תשובה אא״כ זכות תולה לו בכך אחטא ויום הכפרים מכפר אין יום הכפרים מכפר מאחר שאין יצרו תוקפו בעבירה ומתרצה בה על סמך יום הכפרים אף הוא נכשל במחשבתו:
עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר שהרי יש שם תשובה שהיא חרטה על מה שעשה ושגומר בדעתו שלא לשוב בה עוד אבל שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו אם גזלו שישיבהו ויפייסהו ואם הקניטו שירצהו בדברים ויפייסהו למחול לו:
ואת זו דרש ר׳ אלעזר בן עזריה מכל חטאתיכם לפני ד׳ תטהרו כלומר אותם שביניכם לד׳ הא שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שיבא וירצה את חברו:
אמר ר׳ עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר מקוה ישראל ד׳ מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב״ה מטהר את ישראל:
זהו ביאור המשנה ודברים הצריכים לענין התשובה הם דברים ארוכי הענינים ולא נשלמו כולם בפרק זה וכבר ביארנום ביאור מרווח בחיבור התשובה בהלכות תשובה שבו:
ומ״מ דברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא הן מענין התשובה הן משאר דברים שנתגלגלו בה אלו הם:
מכל חטאתיכם לפני ה׳ וגו׳ עבירות שבין אדם למקום כו׳. לדרש זה קאי לפני ה׳ אחטאתיכם דלעיל מיניה כי ביום הזה יכפר מכל חטאתיכם אשר עשיתם לפני ה׳ ולא חטאתיכם שלפני חבירו ור״ע דדריש אשריכם ישראל לפני מי כו׳ קאי לפני ה׳ אסיפא דקרא אתטהרו שהוא עצמו מטהר אתכם שנאמר וזרקתי וגו׳ ובמדרש ילקוט מסיים ביה ואומר מקוה ישראל ה׳ מה מקוה מטהר כו׳ והיינו דישראל הם בחטאתם כטמאי מתים דבעו הזאה וטבילה וז״ש וזרקתי עליכם וגו׳ הם מי חטאת בהזאה ומקוה היא הטבילה והיינו שיהיה להם טהרה גמורה ע״י שמוחל להם הקב״ה על כל חטאתיהם וק״ל:
א משנה קרבן חטאת וכן קרבן אשם ודאי שמביאים על גזילות ומעילות — מכפרין על העוונות שבאו עליהם. מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה. תשובה עצמה — מכפרת על עבירות קלות; על מצוות עשה, ועל מצוות לא תעשה. ועל החמורות התשובה תולה, עד שיבא יום הכפורים ויכפר. האומר: ״אחטא ואשוב (אחר כך אעשה תשובה) אחטא ואשוב״ — אין מספיקין בידו משמים לעשות תשובה ונמצא חוטא כל ימיו. אחטא ויום הכפורים מכפר — אין יום הכפורים מכפר, ועוד: עבירות שבין אדם למקום (לה׳) — יום הכפורים מכפר, אולם עבירות שבין אדם לחבירו — אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה (יפייס) את חבירו ואז יתכפר לו ביום הכיפורים על החטא שיש בדבר זה למקום.
MISHNA: A sin-offering, which atones for unwitting performance of transgressions punishable by karet, and a definite guilt-offering, which is brought for robbery and misuse of consecrated items, atone for those sins. Death and Yom Kippur atone for sins when accompanied by repentance. Repentance itself atones for minor transgressions, for both positive mitzvot and negative mitzvot. And repentance places punishment for severe transgressions in abeyance until Yom Kippur comes and completely atones for the transgression. With regard to one who says: I will sin and then I will repent, I will sin and I will repent, Heaven does not provide him the opportunity to repent, and he will remain a sinner all his days. With regard to one who says: I will sin and Yom Kippur will atone for my sins, Yom Kippur does not atone for his sins. Furthermore, for transgressions between a person and God, Yom Kippur atones; however, for transgressions between a person and another, Yom Kippur does not atone until he appeases the other person.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) דָּרַשׁ ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה {ויקרא ט״ז:ל׳} מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה׳ תִּטְהָרוּ עֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ אֵין יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵירוֹ אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין מִי מְטַהֵר אֶתְכֶם אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל ל״ו:כ״ה} וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם וְאוֹמֵר {ירמיהו י״ז:י״ג} מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל (ה׳) מָה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים אַף הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל.:

Similarly, Rabbi Elazar ben Azarya taught that point from the verse: “From all your sins you shall be cleansed before the Lord” (Leviticus 16:30). For transgressions between a person and God, Yom Kippur atones; however, for transgressions between a person and another, Yom Kippur does not atone until he appeases the other person. In conclusion, Rabbi Akiva said: How fortunate are you, Israel; before Whom are you purified, and Who purifies you? It is your Father in Heaven, as it is stated: “And I will sprinkle purifying water upon you, and you shall be purified” (Ezekiel 36:25). And it says: “The ritual bath of Israel is God” (Jeremiah 17:13). Just as a ritual bath purifies the impure, so too, the Holy One, Blessed be He, purifies Israel.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אשריכם וגו׳ ולפני מי אתם מיטהרין כו׳. ולכאורה אין זה מפורש בקרא דמייתי ומה ענין דמיון הטהרה לזריקת מים הוא מבואר כי טומאת יצה״ר שנקרא טמא כמ״ש לב טהור ברא לי וגו׳ מכלל דאיכא טמא שהוא מסית את האדם לצד הטומאה שהיא טומאת מת כמ״ש צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וכמו שטומאת מת בעי הזאת מי חטאת וגם טהרה בימי מקוה כן בעי בטומאת יצה״ר טהרה לגוף ולנפש וכמו שהזייה היא מן הטהור על הטמא ע״י אחר והטבילה במים ע״י עצמו לפני הטהור כן הדבר הזה וזרקתי עליכם מים וגו׳ היינו מן הטהור הקב״ה על הטמא לטהר הנשמה וטהרתם מכל טומאותיכם הוא טומאת הגוף וז״ש לפני מי אתם מיטהרים מטומאת הגוף וסמך גם אקרא דמייתי לעיל לפני ה׳ תטהרו ומי מטהר אתכם מטומאת הנשמה ומפרש לה ונתתי לכם לב חדש הוא טהרת הגוף ורוח חדשה הוא טהרת הנשמה ועד״ז לב טהור ברא וגו׳ ורוח נכון וגו׳:
חוץ מפורק עול ומגלה כו׳. מפורש פרק חלק:
וכן דרש ר׳ אלעזר בן עזריה: נאמר: ״מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו״ (ויקרא טז, ל), לומר: עבירות שבין אדם למקום — יום הכפורים מכפר שהן חטאים שלפני ה׳ בלבד, אבל עבירות שבין אדם לחבירו — אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. ובסיכומם של דברים, אמר ר׳ עקיבא: אשריכם ישראל! לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם? — אביכם שבשמים, שנאמר: ״וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם״ (יחזקאל לו, כה), ואומר: ״מקוה ישראל ה׳⁠ ⁠״ (ירמיה יז, יג), לומר: מה המקוה מטהר את הטמאים — אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.
Similarly, Rabbi Elazar ben Azarya taught that point from the verse: “From all your sins you shall be cleansed before the Lord” (Leviticus 16:30). For transgressions between a person and God, Yom Kippur atones; however, for transgressions between a person and another, Yom Kippur does not atone until he appeases the other person. In conclusion, Rabbi Akiva said: How fortunate are you, Israel; before Whom are you purified, and Who purifies you? It is your Father in Heaven, as it is stated: “And I will sprinkle purifying water upon you, and you shall be purified” (Ezekiel 36:25). And it says: “The ritual bath of Israel is God” (Jeremiah 17:13). Just as a ritual bath purifies the impure, so too, the Holy One, Blessed be He, purifies Israel.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) גמ׳גְּמָרָא: אָשָׁם וַדַּאי אִין אָשָׁם תָּלוּי לָא וְהָא כַּפָּרָה כְּתִיבָא בֵּיהּ הָנָךְ מְכַפְּרִי כַּפָּרָה גְּמוּרָה אָשָׁם תָּלוּי אֵינוֹ מְכַפֵּר כַּפָּרָה גְּמוּרָה.

GEMARA: The mishna says that a definite guilt-offering atones for sins. The Gemara analyzes this: With regard to a definite guilt-offering, yes, it does atone for sins. This implies that an uncertain guilt-offering does not. The Gemara asks: But isn’t atonement written with regard to it? Why, then, doesn’t it atone? The Gemara answers: Those, the sin-offerings and definite guilt-offerings, facilitate complete atonement, but an uncertain guilt-offering does not facilitate complete atonement. Instead, this offering provides temporary atonement for an individual, to protect him from punishment until he becomes aware of his sin and brings the appropriate offering.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ הא כפרה כתיב ביה – וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג (ויקרא ה) באשם תלוי כתיב.
אשם תלוי אינו מכפר כפרה גמורה – אלא תולה להגן עליו מן היסורין עד שיודע לו שודאי חטא ויביא חטאת הכי ילפי׳ לה בכריתות (דף כו:).
ב גמרא נאמר במשנה שאשם ודאי, מכפר. ונדייק: אשם ודאי — אין [כן] אשם תלוי — לא. ושואלים: והא [והרי] כפרה כתיבא ביה [כתובה בו] ומדוע לא נאמר שמכפר? ומשיבים: הנך מכפרי [אלו חטאת ואשם ודאי, מכפרים] כפרה גמורה, אבל אשם תלוי אינו מכפר כפרה גמורה, אלא מכפר לו בינתים כדי להצילו מיסורי העונש, עד שיתוודע חטאו ויביא קרבן ראוי.
GEMARA: The mishna says that a definite guilt-offering atones for sins. The Gemara analyzes this: With regard to a definite guilt-offering, yes, it does atone for sins. This implies that an uncertain guilt-offering does not. The Gemara asks: But isn’t atonement written with regard to it? Why, then, doesn’t it atone? The Gemara answers: Those, the sin-offerings and definite guilt-offerings, facilitate complete atonement, but an uncertain guilt-offering does not facilitate complete atonement. Instead, this offering provides temporary atonement for an individual, to protect him from punishment until he becomes aware of his sin and brings the appropriate offering.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִי נָמֵי הָנָךְ אֵין אַחֵר מְכַפֵּר כַּפָּרָתָן אָשָׁם תָּלוּי אַחֵר מְכַפֵּר כַּפָּרָתָן דִּתְנַן וחַיָּיבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וַדָּאִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים חַיָּיבִין אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִן פְּטוּרִין.:

Alternatively, there is this distinction: Nothing else facilitates the atonement of those sin-offerings and definite guilt-offerings, whereas something else does facilitate the atonement of the uncertain guilt-offering, as we learned in a mishna: If Yom Kippur passed, those who are obligated to bring sin-offerings and definite guilt-offerings are still obligated to bring their offerings; however, those obligated to bring uncertain guilt-offerings are exempt because Yom Kippur atoned for them.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי נמי כדתנן חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכיפורים חייבין. חייבי אשמות תלוין פטורין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פטורין – דיום הכפורים מכפר עליהן וטעמא מפרש בכריתות (דף כה:).
חייבי חטאות ואשמות ודאים שעבר עליהם יום הכפרים חייבים שאין יום הכפרים מפקיעם אבל חייבי אשמות תלויים שעבר עליהם יום הכפרים פטורים:
אי נמי [או גם כן] אפשר לומר הבדל זה: הנך [אלה] חטאת ואשם ודאי אין אחר מכפר כפרתן, ואילו אשם תלוי גם דבר אחר מכפר כפרתן, דתנן כן שנינו במשנה]: חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכפורים — עדיין חייבין הם להביא קרבנות אלו, ואילו חייבי אשמות תלויין — פטורין, שיום הכיפורים כיפר להם.
Alternatively, there is this distinction: Nothing else facilitates the atonement of those sin-offerings and definite guilt-offerings, whereas something else does facilitate the atonement of the uncertain guilt-offering, as we learned in a mishna: If Yom Kippur passed, those who are obligated to bring sin-offerings and definite guilt-offerings are still obligated to bring their offerings; however, those obligated to bring uncertain guilt-offerings are exempt because Yom Kippur atoned for them.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מִיתָה ויוה״כוְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין עִם הַתְּשׁוּבָה.: עִם הַתְּשׁוּבָה אִין בִּפְנֵי עַצְמָן לָא נֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר עַל כׇּל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה בֵּין עָשָׂה תְּשׁוּבָה בֵּין לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר חוּץ (מִפּוֹרֵק עוֹל) וּמְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה וּמֵיפֵר בְּרִית בָּשָׂר שֶׁאִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר וְאִם לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה אֵין יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר.

§ It was taught in the mishna that death and Yom Kippur atone for sins when accompanied by repentance. The Gemara analyzes this: With repentance, yes, they do atone for sins; but by themselves, without repentance, they do not. Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as it was taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says that for all transgressions in the Torah, whether one repented or did not repent, Yom Kippur atones, with the exception of rejecting the yoke of Torah and mitzvot; and denying the Holy One, Blessed be He; and interpreting the Torah falsely; and violating the covenant of the flesh, i.e., circumcision. In these cases, if one repents Yom Kippur atones for his sin, and if one does not repent Yom Kippur does not atone for his sin.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה מתניתא דלא כרבי דתניא רבי אומר כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכיפורים מכפר חוץ מפורק עול והמגלה פנים בתורה והמפר בריתו של אאע״ה שאם עשה תשובה יום הכיפורים מכפר. ואם לא אין יום הכיפורים מכפר. ושנינן אפילו תימא רבי הכי קתני תשובה צריכא יום הכיפורים. אבל יום הכיפורים מכפר אפילו בלא תשובה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חוץ מפורק עול – כופר בהקב״ה.
מגלה פנים בתורה – דורש את התורה לגנאי כגון מנשה שהיה דורש באגדות של דופי לא היה לו למשה לכתוב אלא ותמנע היתה פלגש וגו׳.
ומיפר ברית בשר – מילה ובמסכת שבועות יליף לה מקראי.
עם התשובה אין בפני עצמה לא נימא דלא כרבי – תימה לי דהוה מצי לשנויי מיתה ויוה״כ מכפרות עם התשובה על כל עבירות שבתורה אבל בלא תשובה יש עבירות שאינן מכפרות עליהן כגון פורק עול ומגלה פנים ומיפר ברית ויש לומר דשפיר טפי משני אי נמי י״ל דומיא דסיפא דקתני ועל החמורות הוא תולה עד שיבא יוה״כ ויכפר דההיא בכל עבירה איירי דאינה מכפרת בלא יוה״כ ה״נ רישא.
חוץ מפורק עול – בסוף פ״ק דשבועות (דף יג.) נפקא ליה מקרא כי דבר ה׳ בזה זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה ואת מצותו הפר זה המפר ברית בשר הכרת תכרת הכרת לפני יום הכפורים תכרת לאחר יוה״כ יכול אפילו עשה תשובה ת״ל עונה בה לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה והקשה הרב רבי יעקב מאורליינ״ש זצ״ל אמאי לא חשיב להו בהדי ל״ו כריתות בפרק קמא דכריתות (כריתות ב.) ותירץ ר״י דרבנן דפליגי אדרבי לא דרשי קרא הכי אלא בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סד:) דרשי ליה ר׳ ישמעאל ורבי עקיבא לדרשא אחרינא ואליבא דרבי לא מצי למיחשבינהו דהתם קאמר מנינא למה לי לומר שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת ולדידיה לא מיחייב חטאת אלא במילתא שחייבין על זדונו לאו וכרת כדקאמר רבי בפרק קמא דיבמות (יבמות ט.) נאמר כאן עליה פי׳ ונודעה החטאת אשר חטאו עליה ונאמר להלן עליה בחייה מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת אף כאן ומינה מה להלן שיש בו לאו אף כאן לאפוקי הני נהי דאיתרבו לכרת לאו לית בהו אבל לרבנן לא מצינן לשנויי הכי דלדידהו לא בעי לאו כיון דגמרי מתורה אחת יהיה לכם הוקשה כל התורה כולה לעבודת כוכבים מה ע״ז דבר שחייבין על זדונו כרת וכו׳ אבל לאו לא בעינן אף על גב דע״ז איכא לאו דהא בע״ז איכא נמי סקילה ואפילו הכי מחייבי חטאת אפילו היכא דליכא סקילה דלא מקשינן אלא לענין כרת דכתיב בההוא עניינא דכתיב הכרת תכרת הכי נמי לאו לא בעינן לענין חטאת תדע דבפרק אלו הן הלוקין (מכות דף יג:) ממעט פסח ומילה מחטאת משום דדומיא דע״ז בעינן מה ע״ז שב ואל תעשה לאפוקי הני דקום ועשה נינהו ואי בעינן לאו לענין חטאת נימא מה ע״ז שיש בה לאו לאפוקי הני אפילו אי הוו שב ואל תעשה לא מיחייב כיון דלא כתיב בהו לאו.
בפרש״י בד״ה הא כפרה כתיב כו׳ באשם תלוי כתיב עכ״ל הס״ד כצ״ל:
תוס׳ בד״ה עם התשובה כו׳ דההיא בכל עבירה איירי דאינה מכפרת בלא יוה״כ כו׳ עכ״ל ר״ל דכל עבירה חמורה אין תשובה מכפרת בלא יוה״כ ה״נ רישא דיוה״כ מכפר עם התשובה אבל בפ״ע לא היינו בכל עבירה חמורה וק״ל:
ג שנינו במשנה כי מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה. ונדייק מכאן: עם התשובה אין [כן] בפני עצמן בלא תשובה — לא. נימא [נאמר] שמשנתנו זו שלא כשיטת רבי. דתניא כן שנינו בברייתא]: רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה — יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול התורה והמצוות מעליו וכופר בקדוש ברוך הוא, ומגלה פנים בתורה, שדורש את דברי התורה לגנאי, ומיפר ברית בשר (ברית מילה), שאם עשה תשובה — יום הכפורים מכפר עליו, ואם לא עשה תשובה — אין יום הכפורים מכפר.
§ It was taught in the mishna that death and Yom Kippur atone for sins when accompanied by repentance. The Gemara analyzes this: With repentance, yes, they do atone for sins; but by themselves, without repentance, they do not. Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as it was taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says that for all transgressions in the Torah, whether one repented or did not repent, Yom Kippur atones, with the exception of rejecting the yoke of Torah and mitzvot; and denying the Holy One, Blessed be He; and interpreting the Torah falsely; and violating the covenant of the flesh, i.e., circumcision. In these cases, if one repents Yom Kippur atones for his sin, and if one does not repent Yom Kippur does not atone for his sin.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי תְּשׁוּבָה בָּעֲיָא יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים לָא בָּעֲיָא תְּשׁוּבָה.:

The Gemara rejects this: This is no proof; even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, the mishna can be understood as follows: Repentance still requires Yom Kippur in order to complete the atonement, whereas Yom Kippur does not require repentance but atones even without it.
רי״ףתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תשובה בעיא יום הכפורים יום הכפורים לא בעי תשובה. ואם תאמר הכא משמע דיום הכפורים עיקר ואפילו הכי קאמר עם תשובה וקשה מכאן על מה שרגיל רבינו יעקב לומר דתלמוד תורה טפל לגבי דרך ארץ מדקתני (באבות פ״ב מ״ב) יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ אלמא דרך ארץ עיקר כדדייקינן ביבמות פרק החולץ (דף לח:) גבי שומרת יבם שנפלו לה נכסים דיורשי האב עיקר ומיירי בנכסי מלוג מדקתני יחלקו יורשי בעל עם יורשי האב אלמא יורשי האב עיקר ואילו הכא קאמר עם התשובה אע״פ שאינה עיקר א] י״ל דהכי קאמר עם התשובה שעשה כבר צריך יוה״כ ואינו בא לומר שצריך שניהם אי נמי משום מיתה דבהדיא תנא עם התשובה דתשובה עיקר גבי מיתה ועוד יש לומר דלרבי נמי צריך תשובה לכפרה גמורה אע״ג דמהני יום הכפורים למעט מכרת מ״מ כפרה גמורה בלא תשובה ליכא דאל״כ למה חרב הבית בשביל עונותינו כיון שיום הכפורים מכפר חוץ מג׳ דברים דפורק עול וכו׳ ועוד מקשי׳ על פירוש ר״ת מדכתיב ראה חיים עם אשה וגו׳ וחיים עיקר וי״ל דחיים דקרא הא דרשינן ליה בפרק קמא דקדושין (דף ל:) שאין זה אלא אומנות והכי קאמר כשם שחייב להשיאו אשה כך חייב אביו ללמדו אומנות ואי תורה היא [כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות] א״כ1 הוה עיקר החיים דאין זה אלא אומנות. מ״ר. אבל לא היה נראה לה״ר אלחנן לומר כי תורה אינה עיקר דהא קאמר בתר הכי וכל תורה שאין עמה מלאכה אדרבה תידוק איפכא מבתרייתא ואמרי׳ נמי בפרק כיצד מברכין (דף לה:) ראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי כו׳ ותנן (אבות פ״ו מ״ח) במ״ח דברים תורה ניקנית במיעוט דרך ארץ כו׳ והא דיוקא דהחולץ אינו ראיה דלא דייק אלא מדתני יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ולא קתני יחלוקו סתמא דייקינן מדקא משני בלשונו לשנות יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ש״מ דיורשי האב הוו עיקר ולא ידעתי מנ״ל דהא אם היה מאריך בלשונו יחלוקו יורשי הבעל ויורשי האב לא הוה דייקינן מידי וא״כ על כרחין מלשון עם דייק ולי נראה כי היה לו לומר יחלוקו יורשי הבעל ויורשי האב ועם ייתור לשון הוא לדקדק כן אבל כי תני יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ (דהוה משמע) אין זה יתור לשון כי לא היה לו לשנות יפה תלמוד תורה ודרך ארץ דהוה משמע או זה או זה קאמר וכן נראה עיקר:
1. צ״ל לא הוה.
ודוחים: מכאן אין ראיה, כי אפילו תימא [תאמר] שמשנתנו כשיטת רבי, עדיין אפשר כך להבין את המשנה: תשובה בעיא [צריכה] עדיין את יום הכפורים כדי לסיים את הכפרה, ואילו יום הכפורים — לא בעיא [אינו צריך] תשובה, אלא מכפר אפילו בלעדיה.
The Gemara rejects this: This is no proof; even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, the mishna can be understood as follows: Repentance still requires Yom Kippur in order to complete the atonement, whereas Yom Kippur does not require repentance but atones even without it.
רי״ףתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל עֲבֵירוֹת קַלּוֹת עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה.: הַשְׁתָּא עַל לֹא תַעֲשֶׂה מְכַפֶּרֶת עַל עֲשֵׂה מִיבַּעְיָא אָמַר רַב יְהוּדָה הָכִי קָאָמַר עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּיתַּק לַעֲשֵׂה.

§ It was taught in the mishna: Repentance itself atones for minor transgressions, for both a positive mitzva and for a negative mitzva. The Gemara is surprised at this: Now that it was stated that repentance atones for a negative mitzva, which is severe and warrants lashes, is it necessary to also teach that it atones for a positive mitzva, which is more lenient? Rav Yehuda said: This is what it said, i.e., the mishna should be understood as follows: Repentance atones for a positive mitzva and for a negative mitzva whose violation can be rectified by a positive mitzva. One is not punished by a court for violating a prohibition for which the Torah prescribes a positive act as a corrective measure and which thereby has the same halakha as a positive mitzva.
רי״ףר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמר׳ ועל לא תעשה הניתק לעשה. שאין בהן עונש כגון לא1 תותירו ממנו והנותר וגו׳ לא2 תקח האם על הבנים שלח תשלח וגו׳3.
1. שמות יב,י.
2. דברים כב,ו.
3. צ״ב אמאי לא נקט רבינו גם לא תגזול ועשה דוהשיב את הגזילה. ועיין קרבן נתנאל (סימן י״ז אות ס׳) שכתב כגון שנטל האם על הבנים אבל בגזל אף שהוא ניתק לעשה אין התשובה מכפרת עד שירצה את חבירו והשיב את הגזילה אשר גזל. אמנם בפי׳ הר״י מלוניל (דף ה,א) כתב ועל ל״ת הניתק לעשה כגון לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו ובגזילה לא תגזול וכו׳ ואם שב באמת ותמים והשיב גזילתו לא יחשוב לו עוד אותו עון ולא יקבל יסורין וכו׳.
ד שנינו במשנה כי תשובה מכפרת על עבירות קלות, כגון: על עשה ועל לא תעשה. ותוהים: השתא [עכשיו, הרי] למדנו שעל מצות לא תעשה שהיא חמורה ויש בה עונש מלקות — מכפרת התשובה, על עשה שהוא קל יותר מיבעיא [נצרכה] לומר שמכפרת? אמר רב יהודה: הכי קאמר [כך אמר], כך יש להבין את דברי המשנה: על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה, שכל דבר האסור בלא תעשה וכתבה התורה את האפשרות לתקנו על ידי מצות עשה — אין נענשים עליו בידי אדם, ולכן דינו כעשה.
§ It was taught in the mishna: Repentance itself atones for minor transgressions, for both a positive mitzva and for a negative mitzva. The Gemara is surprised at this: Now that it was stated that repentance atones for a negative mitzva, which is severe and warrants lashes, is it necessary to also teach that it atones for a positive mitzva, which is more lenient? Rav Yehuda said: This is what it said, i.e., the mishna should be understood as follows: Repentance atones for a positive mitzva and for a negative mitzva whose violation can be rectified by a positive mitzva. One is not punished by a court for violating a prohibition for which the Torah prescribes a positive act as a corrective measure and which thereby has the same halakha as a positive mitzva.
רי״ףר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה גָּמוּר לָא וּרְמִינְהוּ אֵלּוּ הֵן קַלּוֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה

The Gemara asks: But does repentance not atone for a full-fledged negative mitzva? The Gemara raises a contradiction from a separate source: It was taught that these are minor transgressions: A positive mitzva and a negative mitzva,
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ועל לא תעשה גמור לא מכפרת עשיית תשובה? ורמינהו [ומשליכים מראים סתירה ממקום אחר], ששנינו: אלו הן עבירות הקלות: עשה ולא תעשה
The Gemara asks: But does repentance not atone for a full-fledged negative mitzva? The Gemara raises a contradiction from a separate source: It was taught that these are minor transgressions: A positive mitzva and a negative mitzva,
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא פה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יומא פה:, עין משפט נר מצוה יומא פה:, ר׳ חננאל יומא פה:, רי"ף יומא פה: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יומא פה:, רש"י יומא פה:, תוספות יומא פה:, תוספות ישנים יומא פה:, ר׳ יהודה אלמדארי יומא פה: – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יומא פה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות יומא פה:, מהרש"א חידושי אגדות יומא פה:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא פה:, אסופת מאמרים יומא פה:

Yoma 85b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yoma 85b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 85b, R. Chananel Yoma 85b, Rif by Bavli Yoma 85b, Collected from HeArukh Yoma 85b, Rashi Yoma 85b, Tosafot Yoma 85b, Tosefot Yeshanim Yoma 85b, R. Yehuda Almadari Yoma 85b, Meiri Yoma 85b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 85b, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 85b, Steinsaltz Commentary Yoma 85b, Collected Articles Yoma 85b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144