×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁכׇּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ נֶאֶמְרָה עַל הַסֵּדֶר חוּץ מִפָּסוּק זֶה.
as the whole portion of the service of the day detailed in Leviticus is written in this order, and the service must be performed in that order, except for this verse, which is stated out of order and is performed only later. The verse detailing his reentry (Leviticus 16:23) is written before the verse detailing the sacrifice of the rams (Leviticus 16:24), but in fact the reentry occurs only after the sacrifice of the rams.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכל הפרשה נאמרה על הסדר וכו׳ – ואי כסדרן כתיבי וכן הסדר שמוציאן בלבישה ראשונה ואין עבודה חיצונה של בגדי זהב מפסקת בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה לא משכחת לה וכו׳ כבר פרשתיה בפרק אמר להם הממונה (לעיל דף לב:).
כשהמשלח את השעיר רואה את הכהן גדול למחרתו או בלילה אחר שיבא לו מן הסוכה ובא להודיעו שעשה שליחותו כדרך כל שליח אם הוא מוצאו בשוק כלומר לפני בני אדם מכבדו ומיחס לו את השליחות ואומר אישי כהן גדול עשינו שליחותך ואם מצאו בביתו מיחס שליחותו לשם יתב׳ כלומר עשינו שליחותו של הקב״ה שמעמידנו בחיים ובשלוה:
בפרש״י בד״ה שכל הפרשה כו׳ בפ׳ א״ל הממונה הס״ד ובד״ה אינו רואה כו׳ עביד להו בטבילה שלישית כו׳ ובד״ה שביש מתני׳ ואימא שריפת הפר ושעיר אחר כו׳ ובד״ה אמר קרא כו׳ דמשתעי בשריפת הפר ושעיר ושניהן כו׳ כצ״ל:
שכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר, שהעבודה צריכה להיעשות כסדר שכתוב במקרא, חוץ מפסוק זה שלא נאמר על הסדר, וצריך לעשותו שלא כפי סדר כתיבתו, כי אם לאחר מכן.
as the whole portion of the service of the day detailed in Leviticus is written in this order, and the service must be performed in that order, except for this verse, which is stated out of order and is performed only later. The verse detailing his reentry (Leviticus 16:23) is written before the verse detailing the sacrifice of the rams (Leviticus 16:24), but in fact the reentry occurs only after the sacrifice of the rams.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מַאי טַעְמָא אָמַר רַב חִסְדָּא גְּמִירִי חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִידּוּשִׁין טוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַּיּוֹם.

The Gemara asks: What is the reason to assume this verse is written out of order? Rav Ḥisda said: They learned as a tradition that the High Priest performs five immersions and ten sanctifications of his hands and feet when he changes clothing on that day. Each time the High Priest changes between the white and golden garments, he sanctifies his hands and feet, immerses, dresses in the new set of garments and then once again sanctifies his hands and feet.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב חסדא גמירי ה׳ טבילות וי׳ קידושין ואי כסדרן כלומר כמו שכתובה בעבודת היום לא תמצא אלא שלשה טבילות וזה פירושו טבילה לתמיד של שחר שהוא קודם לעולה ואחר כך כתיב כשבא ללבוש בגדי לבן (כתיב) בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם וכתיב מפורש כל סדר עבודת היום. ובסוף עבודה כתיב ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדיו אשר לבש וגו׳ וכתיב בתריה ורחץ את בשרו במים במקום קדוש וגו׳ ויצא ועשה את עולתו וגו׳. שלמו העבודות באלו שלש טבילות אלא היה עושה עבודת היום ומניח הכף והמחתה ויוצא טובל ועושה אילו ואיל העם כו׳ ואחר כך טובל עוד ונכנס ומוציא המחתה ויוצא וטובל ומשלים לפיכך אמר רב חסדא כל הפרשה נאמרה על הסדר אלא מובא אהרן אל אוהל מועד ואילך. כשבא המשלח אומר לכ״ג מחיה חיים עשינו שליחותנו בפומבדיתא כי הוו מפטרי רבנן מהדדי אמרי הכי מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים טובים ומתוקנים שנאמר כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. ומה הן שנות חיים השנים המשתנין לו לאדם מרעה לטובה.
ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] אומרים שאינו כתוב כפי סדר העבודה הנכון? אמר רב חסדא: גמירי [למודים היו] מפי המסורת כי חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, כשמחליף בגדים,
The Gemara asks: What is the reason to assume this verse is written out of order? Rav Ḥisda said: They learned as a tradition that the High Priest performs five immersions and ten sanctifications of his hands and feet when he changes clothing on that day. Each time the High Priest changes between the white and golden garments, he sanctifies his hands and feet, immerses, dresses in the new set of garments and then once again sanctifies his hands and feet.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאִי אָמְרַתְּ כְּסִדְרָן כְּתִיבִי לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אֶלָּא שָׁלֹשׁ טְבִילוֹת וְשִׁשָּׁה קִידּוּשִׁין.

And if you say that the verses, including this one, are written in order, you find only three immersions and six sanctifications. Read in order, the verses indicate only three changes of garments, which involve three immersions and six sanctifications. In order to arrive at the requisite numbers of five immersions and ten sanctifications one must assume that the High Priest’s reentry into the Holy of Holies takes place at a later time, after he has already changed into the golden garments. This would require him to change into the white garments and then back into the golden garments, providing an additional two immersions and four sanctifications.
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1לא משכחת לה אלא ג׳ טבילות – לעיל פ׳ אמר להם הממונה (דף לב. ד״ה ואי) פירשתי.
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״נכנס״, ״ולהיטיב״. ד״ה אלו מופיעים במהדורתנו בדף ע׳.
תוס׳ בד״ה לא משכחת כו׳ לעיל פרק אמר לו הממונה הס״ד ואח״כ מה״ד ואימא עמרא כו׳ שייך לקמן בהיפוך הדף לטובה:
בא״ד לתנא דבי ר׳ ישמעאל דסבר הכי אבל לרבנן דפליגי עליה ומחייבי כו׳ הכנף מין כנף דא״כ מאי כו׳ כצ״ל:
ואי אמרת שכסדרן [ואם אומר אתה שכסדרן] כתיבי [כתובים] המקראות, אם כן לא משכחת לה [אין אתה מוצא] אלא שלש טבילות וששה קידושין, ולכן בהכרח לומר שאין סדר העבודה כפי סדר כתיבתו, אלא כניסתו לקודש הקדשים נעשית לאחר שסיים את עבודת היום.
And if you say that the verses, including this one, are written in order, you find only three immersions and six sanctifications. Read in order, the verses indicate only three changes of garments, which involve three immersions and six sanctifications. In order to arrive at the requisite numbers of five immersions and ten sanctifications one must assume that the High Priest’s reentry into the Holy of Holies takes place at a later time, after he has already changed into the golden garments. This would require him to change into the white garments and then back into the golden garments, providing an additional two immersions and four sanctifications.
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא וְדִילְמָא מַפְסֵיק לֵיהּ בְּשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ.

Rabbi Zeira strongly objects to this: But perhaps the order of the verses in Leviticus can be maintained, and the requisite number of immersions and sanctifications still achieved, if he interrupts the service performed in the white garments with the goat whose services are performed outside of the Sanctuary, i.e., in the Temple courtyard, and are performed in the golden garments. The sacrifice of the goat is not mentioned in Leviticus but only in Numbers. Therefore, it could be inserted into the service of the day without compromising the order of the verses in Leviticus. The change into the golden garments and then back into the white garments would contribute an additional two immersions and four sanctifications, thus arriving at the requisite numbers.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשעיר הנעשה בחוץ – כדכתיב (במדבר כט) מלבד חטאת הכפורים והוא אינו כתוב כאן אבל אילו ואיל העם דווקא כתבינהו קרא אחר הוצאת כף ומחתה ולא איצטריך לן לשבש סדרא דקראי.
דילמא מפסיק להו בשעיר הנעשה בחוץ. ואפילו לרבי אליעזר דאמר שכל המוספין היו עם תמיד של בין הערבים אחר עבודת היום יפסיקם בשעיר1 הפנימי לבד ויעשהו קודם הוצאת כף ומחתה והוא הדין נמי אחד מן המוספין ושעיר דנקט משום דר״ע שאומר שהיה מקריבו קודם אילו ואיל העם. ה״ר יוסף:
1. צ״ל המוספין.
מתקיף לה [מקשה על כך] ר׳ זירא: ודילמא [ושמא] אין לשבש את סדר הכתובים, אלא כפי הסדר הנאמר בהם הריהו מפסיק ליה [מפסיק הוא אותה] בשעיר הנעשה בחוץ, שעושה את השעיר ואחר כך חוזר ומוציא את הכף ורק לאחר מכן מקריב את האילים, ולא כסדר האמור במשנה!
Rabbi Zeira strongly objects to this: But perhaps the order of the verses in Leviticus can be maintained, and the requisite number of immersions and sanctifications still achieved, if he interrupts the service performed in the white garments with the goat whose services are performed outside of the Sanctuary, i.e., in the Temple courtyard, and are performed in the golden garments. The sacrifice of the goat is not mentioned in Leviticus but only in Numbers. Therefore, it could be inserted into the service of the day without compromising the order of the verses in Leviticus. The change into the golden garments and then back into the white garments would contribute an additional two immersions and four sanctifications, thus arriving at the requisite numbers.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר אַבָּיֵי אָמַר קְרָא וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עוֹלָתוֹ מִיצִיאָה רִאשׁוֹנָה עָבֵיד אֵילוֹ וְאֵיל הָעָם.

Abaye said: It is clear that the verse detailing the reentry must be out of order, since the verse states: “And he shall exit and make his burnt-offering and the burnt-offering of the people” (Leviticus 16:24). This is the first exit stated in the verses and implies that immediately following his first exit from the Holy of Holies, he performs the sacrifice of his ram and the ram of the people without any other interruption. If so, the reentry must occur only afterward.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר קרא ויצא ועשה וגו׳ – וזו יציאה ראשונה האמורה בפרשה הילכך על כרחך מקמי הוצאת כף ומחתה עביד להו בהפסקה שביניהם לעבודת היום.
אמר קרא ויצא ועשה את עולתו וגו׳. וזו היא יציאה ראשונה של עבודת חוץ שיציאה שכתובה שם כדי לשחוט שעיר הפנימי אין זו יציאה של עבודת חוץ כי הכל צורך עבודת פנים:
אמר אביי: אמר קרא [הכתוב]: ״ויצא ועשה את עלתו ואת עולת העם״ (ויקרא טז, כד), וזוהי היציאה הראשונה האמורה בכתוב, לומר: מיציאה ראשונה עביד [עושה הוא] את אילו ואיל העם.
Abaye said: It is clear that the verse detailing the reentry must be out of order, since the verse states: “And he shall exit and make his burnt-offering and the burnt-offering of the people” (Leviticus 16:24). This is the first exit stated in the verses and implies that immediately following his first exit from the Holy of Holies, he performs the sacrifice of his ram and the ram of the people without any other interruption. If so, the reentry must occur only afterward.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רָבָא אָמַר אָמַר קְרָא וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד שֶׁאֵין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר לָבַשׁ כְּלוּם אָדָם פּוֹשֵׁט אֶלָּא מַה שֶּׁלּוֹבֵשׁ אֶלָּא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר לָבַשׁ שֶׁלָּבַשׁ כְּבָר.

Rava said a different proof. The verse states: “And Aaron shall come into the Tent of Meeting and he shall remove the linen garments which he wore when he went into the Sanctuary” (Leviticus 16:23). Now, the verse does not need to state “which he wore,” as this is obvious; can one remove anything other than what he is wearing? Rather, what is the meaning when the verse states “which he wore”? It is referring to those garments which he had already worn previously, removed, and then worn again. It is therefore apparent that this verse occurs at a point when he had already changed out of the white garments and into the golden garments. Perforce, then, it must be out of order.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אשר לבש כבר – אלמא זו היא פשיטה שניה שמע מינה יש הפסקת חילוף בגדים בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה ורבא לא אאתקפתיה דרבי זירא קאי אלא לפרושי טעמא דמתניתא דמשבשא קראי.
כלום אדם פושט אלא מה שלובש כו׳. תימה דלעיל פרק אמר להם הממונה (דף לב.) איכא דדריש גבי ה׳ טבילות וי׳ קדושין כלום אדם פושט אלא מה שלובש אלא מקיש פשיטה ללבישה כו׳ וי״ל דהכא דריש מדכתיב אשר לבש ולעיל דריש מהיקש. מ״ר. ועוד תימא לריב״א דהא אמרינן לעיל פרק הממונה (דף לד:) בשחר היה לבוש פילוסין כו׳ ובערב היה לבוש כו׳ א״כ לאו היינו לבש כבר י״ל [דמ״מ] בגדי בד הן כולן אע״ג דמקרא מפקינן לעיל שפחותין מהן:
והא תרי קראי כתיבי ואת חלב החטאת וגו׳ ואת פר החטאת וגו׳. תימה בלאו הכי תיקשי ליה דשריפת פר ושעיר כתובה היא אחר אילו ואיל העם והיא היתה קודם כמו ששנינו לעיל י״ל כי משום הך קושיא אין צריך להגיה מפסוק זה ואילך שכל זה תלוי בפסוק זה דובא אל אהל מועד ויצא ועשה את עולתו דסדר הוצאת כף ומחתה ואילו ואיל העם לא נאמר כסדר מתרי טעמי חדא דאילו ואיל העם מקמי כף ומחתה ועוד דשריפת פר ושעיר היתה לפניהם אבל אימורי חטאת ושריפת פר ושעיר תרי קראי באפי נפשייהו. ה״ר יוסף:
כל שתלמידים נפטרים זה מזה בצאתם מבית רבם ראוי להם שיברכו זה את זה בדברים הצריכים להם והוא שהשי״ת יזמין להם צרכיהם בענין שיהא להם מקום לשקוד בלמודם ולא יהו צריכים להתבטל עליהם ונסח התלמוד בזה מחייה החיים ר״ל אותו שמעמידם בחייהם ובשלותם יתן לך חיים ארוכים טובים ומתוקנים וזהו שאמרו אתהלך לפני ד׳ בארצות החיים אלו יושבי שווקים כלומר שמוצאין שם מזונותיהם בריוח ואין צריכים להתבטל עליהם או שמא יש לפרש שדוד היה משבח עצמו שאפי׳ בתוך אותם יושבי שווקים היה הוא שוקד ללמוד תורה ואינו למד מהם ומ״מ חיים הוא שם מונח לכלל הטובות וכן מות לכלל הצרות כמו שביררנו בחיבור התשובה בענין נחתם למיתה נחתם לחיים וזהו שאמרו ושנות חיים יוסיפו לך וכי יש שנים של חיים ושאינן של חיים אלא אלו שנותיו של אדם שמתהפכות מרעה לטובה ומטובה לרעה וכל שהן לטובה הוא קורא אותן שנות חיים:
רבא אמר אמר קרא וכו׳ – פי׳ רבא אעיקר בעין מהדר מאי טעמא אינו מוציא כף ומחתה בעבודה הראשונה כשגמר הזאות שבפנים לבש כבר וא״ת והאי קרא לדרשא אחריתי איכא דדריש ליה בפרק הממונה להקיש פשיטה ולבישה לקדוש. וי״ל דהכא קדריש לו מיותרא דקרא וההיא דלעיל מהקישא. וא״ת היכי אמרי׳ שלבש כבר דהא אמרינן לעיל בשחר היה לבוש פילוסין כו׳ ובערב היה לבוש הנדויין. וי״ל דמ״מ כולם של בוץ אלא שהראשונים מעולין.
והא תרי קראי כתיבי והקשו בתוספות בלאו הכי נמי תיקשי לן דשריפת פר ושעיר כתו׳ אחר אילו ואיל העם והיא היתה קודמת כדתנן לעיל. ותירצו דמההיא ליכא למיקשי דהא בפסוק של ובא אהרן ובניו אל אהל מועד כתו׳ וכבר אמרנו שבפסוק זה כולו שלא על הסדר בין לענין הוצאת כף ומחתה בין לענין אילו ואיל העם שמוקדם בכתיבה לשריפת פר ושעיר. אבל אימורי חטאת ושריפת פר ושעיר דפרכי׳ מינייהו תרי קראי באנפי נפשייהו נינהו.
רבא אמר ראיה אחרת יש שאין הכתובים מסודרים כפי סדר העבודה הנכון, שכן אמר קרא [הכתוב]: ״ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקודש״ (ויקרא טז, כג), שאין תלמוד לומר ״אשר לבש״ שהרי אין זה מלמד דבר, כי כלום אדם פושט אלא מה שלובש?! אלא, מה תלמוד לומר ״אשר לבש״ — שלבש כבר. ומכאן למדים כי את בגדי הבד שלבש כבר קודם לצורך עבודת היום ופשטן, הריהו חוזר ולובשן לצורך עבודה אחרת, שהיא הוצאת הכף והמחתה ואז חוזר ופושטם בשנית, ואין לומר כן אלא אם אכן הוא מאחר את הוצאת הכף והמחתה.
Rava said a different proof. The verse states: “And Aaron shall come into the Tent of Meeting and he shall remove the linen garments which he wore when he went into the Sanctuary” (Leviticus 16:23). Now, the verse does not need to state “which he wore,” as this is obvious; can one remove anything other than what he is wearing? Rather, what is the meaning when the verse states “which he wore”? It is referring to those garments which he had already worn previously, removed, and then worn again. It is therefore apparent that this verse occurs at a point when he had already changed out of the white garments and into the golden garments. Perforce, then, it must be out of order.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא וְאֵימָא דְּמַפְסֵיק לֵיהּ בְּשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ הָכְתִיב וְיָצָא וְעָשָׂה.

Rabba bar Rav Sheila strongly objects to this: Say that the order of the verses can be maintained, and the requisite number of immersions and sanctifications achieved, if he interrupts the services performed in the white garments with the goat whose services are performed outside and are performed in the golden garments. This would provide the additional two immersions and four sanctifications required. The Gemara answers: Isn’t it written: “And he shall exit and make his burnt-offering and the burnt-offering of the people” (Leviticus 16:24), which implies that immediately following his first exit he performs the sacrifice of his ram and the ram of the people and the reentry to the Holy of Holies occurs only later.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתקיף לה [מקשה על כך] רבה בר רב שילא: ואימא [ואמור] שמפסיק בשעיר הנעשה בחוץ! ומשיבים: הכתיב [הרי נאמר] ״ויצא ועשה״ (ויקרא טז, כד), לומר: כיון שיוצא — עושה ככל הסדר הכתוב.
Rabba bar Rav Sheila strongly objects to this: Say that the order of the verses can be maintained, and the requisite number of immersions and sanctifications achieved, if he interrupts the services performed in the white garments with the goat whose services are performed outside and are performed in the golden garments. This would provide the additional two immersions and four sanctifications required. The Gemara answers: Isn’t it written: “And he shall exit and make his burnt-offering and the burnt-offering of the people” (Leviticus 16:24), which implies that immediately following his first exit he performs the sacrifice of his ram and the ram of the people and the reentry to the Holy of Holies occurs only later.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְכׇל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ נֶאֶמְרָה עַל הַסֵּדֶר וְהָא קְרָאֵי כְּתִיבִי {ויקרא ט״ז:כ״ה} וְאֵת חֵלֶב הַחַטָּאת יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וַהֲדַר וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת וְאִילּוּ אֲנַן תְּנַן הָרוֹאֶה אֶת כֹּהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא אֵינוֹ רוֹאֶה פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין וְאִילּוּ אֵמוּרֵי חַטָּאת בָּתַר הָכִי מַקְטֵיר לְהוּ.

The Gemara questions the premise of the baraita: Is the entire passage really written in order? But among the verses it is written: “And he shall burn the fat of the sin-offering upon the altar”(Leviticus 16:25), and then in a later verse it is written: “And the bull of the sin-offering, and the goat of the sin-offering, whose blood was brought to make atonement in the Sanctuary, shall be carried outside the camp; and they shall burn...” (Leviticus 16:27). Yet we learned in the mishna: One who sees the High Priest reading the Torah does not see the bull and goat that are burned, which are referred to in verse 27, while according to all opinions concerning the order of the day, the portions of the sin-offering to be consumed on the altar, which are mentioned in verse 25, are burned only afterward. Therefore, it is apparent that these verses are also not in order.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: קראי כתיבי וכו׳ – ולא גרס תרי.
אינו רואה פר ושעיר הנשרפים – אלמא שריפתן בעוד שכהן גדול לבוש בגדי בוץ היא.
ואילו אימורי חטאת – לדברי הכל בתר הכי עביד להו (כשטובל) בטבילה שלישית עם אילו ואיל העם.
ושואלים: והאם באמת כל הפרשה כולה נאמרה על הסדר? והא קראי כתיבי [והרי הפסוקים נאמרו כך]: ״ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה״ (ויקרא טז, כה), והדר [ואחר כך] נאמר: ״ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקודש יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו...״ (ויקרא טז, כז) ואילו אנן תנן [אנו שנינו במשנה]: הרואה את כהן גדול כשהוא קורא את הפרשה — אינו רואה פר ושעיר הנשרפין בזמן קריאת התורה. הרי שזמן שריפתם בעוד הכהן לובש את בגדי הלבן, ואילו אמורי חטאת לדברי הכל בתר הכי מקטיר להו [אחר כך מקטיר אותם], הרי שאף כתובים אלה לא נאמרו כפי סדר העבודה הנכון!
The Gemara questions the premise of the baraita: Is the entire passage really written in order? But among the verses it is written: “And he shall burn the fat of the sin-offering upon the altar”(Leviticus 16:25), and then in a later verse it is written: “And the bull of the sin-offering, and the goat of the sin-offering, whose blood was brought to make atonement in the Sanctuary, shall be carried outside the camp; and they shall burn...” (Leviticus 16:27). Yet we learned in the mishna: One who sees the High Priest reading the Torah does not see the bull and goat that are burned, which are referred to in verse 27, while according to all opinions concerning the order of the day, the portions of the sin-offering to be consumed on the altar, which are mentioned in verse 25, are burned only afterward. Therefore, it is apparent that these verses are also not in order.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֵימָא חוּץ מִפָּסוּק זֶה וְאֵילָךְ.

The Gemara answers: Say that the intent of the baraita is that the verses are in order except for this verse and onward.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אימא חוץ מפסוק זה ואילך – לא נכתבה על הסדר.
ומשיבים: אימא [אמור] חוץ מפסוק זה ואילך, שמאותו פסוק ואילך שוב אין סדר בעבודה כסדר הכתובים.
The Gemara answers: Say that the intent of the baraita is that the verses are in order except for this verse and onward.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּמַאי חָזֵית דִּמְשַׁבְּשַׁתְּ קְרָאֵי שַׁבֵּישׁ מַתְנִיתָא.

The Gemara asks: And what did you see that you preferred to rearrange the order of the verses? Instead, rearrange the order in the mishna.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שביש מתניתא – ואימא שריפת הפר והשעיר אחר טבילה שלישית.
גמ׳ שביש מתני׳ אמר אביי כו׳ כצ״ל:
ושואלים: ומאי חזית דמשבשת קראי, שביש מתניתא [ומה ראית לשבש את סדר הכתובים, מוטב שתשבש את המשנה], ותאמר שסדר הדברים האמור במשנה לאו דווקא הוא, ויש אכן לעשות כסדר הכתוב בתורה!
The Gemara asks: And what did you see that you preferred to rearrange the order of the verses? Instead, rearrange the order in the mishna.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר אַבָּיֵי אָמַר קְרָא וְהַמְשַׁלֵּחַ וְהַשּׂוֹרֵף מָה מְשַׁלֵּחַ דְּמֵעִיקָּרָא אַף שׂוֹרֵף דְּמֵעִיקָּרָא.

Abaye said: It is clear that the verse detailing the burning of the remains of the bull is out of order, since the verse states: “And the one who sends the goat to Azazel” (Leviticus 16:26), and then states: “And the one who burns them” (Leviticus 16:28). The repeated use of the phrase “And the one who…” indicates that just as the one who sends the goat to Azazel does so earlier, before the portions of the sin-offering are placed on the altar to be consumed, so too, the one who burns the remains of the bull and goat does so earlier, even though the verse detailing this burning is written after the verse detailing the burning of the portions of the sin-offering.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר קרא והמשלח את השעיר וגו׳ – ובאותו לשון עצמו נאמר והשורף אותם דמשתעי בשריפת הפר ושעיר ושניהן כתובין אחר ואת חלב החטאת ועל כרחך שילוח השעיר מקמי הקטרת אימורים הוה כדכתיב ושלח את השעיר במדבר והדר ואת חלב החטאת על כרחך והמשלח דכתיב בתריה כאדם שהפסיק הענין שהיה מדבר בו וחוזר ומסיימו ואומר ואותו שילוח שאמרתי לך למעלה המשלחו מטמא בגדים ובאותו לשון עצמו נאמר והשורף.
מה והמשלח – אף על פי שנכתב אחר אימורי חטאת דמעיקרא הוא אף והשורף אף על פי שנכתב אחריהן מעיקרא הוא.
אף שורף דמעיקרא. ולכך מוקמינן ליה קודם אילו ואיל העם אחר שילוחו של שעיר מיד:
אמר אביי: לאחר שעסק הכתוב בענין הקטרת האימורים אמר קרא [הכתוב]: ״והמשלח את השעיר...״ (ויקרא טז, כו), ומיד לאחריו: ״והשרף אותם״ (ויקרא טז, כח), לומר: מה משלח אף על פי שנכתב לאחר הקטרת האימורים, בכל זאת זמנו בתוך סדר העבודה דמעיקרא [שמתחילה], שנעשה קודם לכן ואכן אינו כתוב כאן כסדר המאורעות, וכפי שאכן ניתן להבין מתחילת הפרשה, אף שורף יש לומר שהוא כמו כן דמעיקרא [שמתחילה] שהיה כבר קודם.
Abaye said: It is clear that the verse detailing the burning of the remains of the bull is out of order, since the verse states: “And the one who sends the goat to Azazel” (Leviticus 16:26), and then states: “And the one who burns them” (Leviticus 16:28). The repeated use of the phrase “And the one who…” indicates that just as the one who sends the goat to Azazel does so earlier, before the portions of the sin-offering are placed on the altar to be consumed, so too, the one who burns the remains of the bull and goat does so earlier, even though the verse detailing this burning is written after the verse detailing the burning of the portions of the sin-offering.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אַדְּרַבָּה מָה שׂוֹרֵף דְּהַשְׁתָּא אַף מְשַׁלֵּחַ דְּהַשְׁתָּא.

The Gemara rejects this: On the contrary, one could make the opposite claim: Just as the one who burns the remains of the bull and goat does so now, so too, the one who sends the goat to Azazel does so only now, after the other sacrifices.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אדרבה מה שורף דהשתא – שהרי צווי עיקר שריפתן אחר אימורי חטאת נאמר כדכתיב ואת חלב החטאת וגו׳ והדר ואת פר החטאת יוציא ושרפו.
אף המשלח דהשתא – דווקא כתב אחר אימורין ושילוח שעיר האמור למעלה מהם הכי קאמר ונשא השעיר עליו את עונותם ושלחו המדברה כשיגיע זמן שילוחו.
ודוחים: אדרבה, אמור והשווה כך: הרי הציווי אודות שריפת הפר והשעיר נאמר בכתוב לאחר הקטרת האימורים ואם כן יש לומר הפוך: מה שורף דהשתא [של עכשיו], ששריפת הפר והשעיר נעשית לאחר הקטרת האימורים, — אף משלח דהשתא [של עכשיו] ונשנה ונקבע שאף שילוח השעיר יהא מאוחר לשאר הקרבנות!
The Gemara rejects this: On the contrary, one could make the opposite claim: Just as the one who burns the remains of the bull and goat does so now, so too, the one who sends the goat to Azazel does so only now, after the other sacrifices.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְהַמְשַׁלֵּחַ דְּמֵעִיקָּרָא מַשְׁמַע רָבָא אָמַר אָמַר קְרָא {ויקרא ט״ז:י׳} יׇעֳמַד חַי עַד מָתַי יְהֵא זָקוּק לַעֲמוֹד חַי עַד שְׁעַת כַּפָּרָה וְאֵימָתַי שְׁעַת כַּפָּרָה בִּשְׁעַת מַתַּן דָּמִים וְתוּ לָא.

The Gemara explains a difficulty with this: The phrasing of: “And the one who sends” implies that it was performed earlier. Alternatively, Rava said: Sending the goat away definitely took place earlier, as the verse states: “But the goat on which the lot fell for Azazel shall be stood alive before the Lord, to make atonement over him” (Leviticus 16:10). This teaches: How long must it stand alive? It must do so until the moment of atonement. And when is the moment of atonement? It is at the moment of the presenting of the blood, but no later. At that point it is already sent away.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קף
קףא(זבחים ה יומא נ:) אחיו הכהנים בקביעותא או בקפיא מתכפרי פי׳ אין לאחיו הכהנים (יומא עא.) עד שעת הקפת הוידוי וכשמתקבצין ביום הכפורים להאזין הוידוי באותה שעה מתכפרין ואם המיר קודם לכן תמורתו תמורה או לא ספר אחר כנופיא:
א. [שוועבעל. אבהענגען.]
והמשלח מעיקרא משמע – כאדם שחוזר לענין שהפסיק בו וכמו שפירשתי ושילוח שעיר במקומו נכתב מדלא הדר וכתב אחר אימורין ושלח השעיר והמשלחו יכבס בגדיו.
רבא אמר – לא מצית אמרת דשילוח שעיר לא במקומו נאמר דהא לא הזקיקו לעמוד שם אלא עד שעת כפרה והיא עבודת היום דמתן דמים.
ומשיבים: הלשון המיוחדת ״והמשלח״, ודאי מעיקרא [מתחילה] משמע, שאינו אלא חוזר ומדבר אודות המשלח והשילוח שנעשה קודם ושכבר דובר אודותיו. רבא אמר: שילוח השעיר ודאי במקומו נאמר, שהרי אמר קרא [הכתוב]: ״והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני ה׳ לכפר עליו״ (ויקרא טז, י), ללמד: עד מתי יהא זקוק לעמוד חי — עד שעת כפרה. ואימתי שעת כפרה — בשעת מתן דמים, ותו לא [ולא עוד]. משמע שזמן שילוחו קודם לשאר סדר העבודה.
The Gemara explains a difficulty with this: The phrasing of: “And the one who sends” implies that it was performed earlier. Alternatively, Rava said: Sending the goat away definitely took place earlier, as the verse states: “But the goat on which the lot fell for Azazel shall be stood alive before the Lord, to make atonement over him” (Leviticus 16:10). This teaches: How long must it stand alive? It must do so until the moment of atonement. And when is the moment of atonement? It is at the moment of the presenting of the blood, but no later. At that point it is already sent away.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָתֵי מְשַׁלֵּחַ מְצָאוֹ בַּשּׁוּק לְכֹהֵן גָּדוֹל אוֹמֵר לוֹ אִישִׁי כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל עָשִׂינוּ שְׁלִיחוּתְךָ מְצָאוֹ בְּבֵיתוֹ אוֹמֵר לוֹ מְחַיֵּה חַיִּים עָשִׂינוּ שְׁלִיחוּתוֹ.

§ The Gemara describes the eventual meeting between the High Priest and the one who sends the goat to Azazel: When the one who sends the goat comes on the day following Yom Kippur, if he finds the High Priest in the market, which is a public place, he says to him: My Master, High Priest, we performed your mission, i.e., we fulfilled the mitzva of sending the goat to Azazel. He refers to the sending as the High Priest’s mission as a public display of respect. But if he finds him in his house, he says to him: The One Who grants life to the living, God,we performed His mission.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אתי משלח – ליום המחרת.
מצאו בשוק – מכבדו לפני הבריות ואומר לו אישי כהן גדול וכו׳.
מחייה חיים – הוא הקדוש ברוך הוא עשינו שליחותו.
א״ל אישי כהן גדול כו׳ מצאו בביתו א״ל מחיה כו׳. פרש״י בשוק מכבדו לפני הבריות כו׳ ע״ש והוא דחוק להניח כבוד המקום בשוק משום כבודו של כ״ג ונראה לפרש דודאי גם בשוק היה ראוי שידבר שעשה כן בשליחות המקום אלא שאין זה כבוד שמים להזכיר שם שמים בשוק דרך עראי וענין מחיה חיים כו׳ נראה לפרש לפי ענינו לומר עשינו שליחותו להמית החי דהיינו שעיר המשתלח דכתיב ביה יעמד חי וע״י מעשה זה נתכפרו עונות בית ישראל והקב״ה מחיה החיים בהם שלא יבואו לידי מיתה:
א ומוסיפים לענין מנהגי יום הכיפורים: אתי [בא] המשלח למחרת יום הכיפורים, מצאו בשוק, כלומר: במקום פומבי, לכהן גדול, אומר לו בלשון זו: אישי (אדוני) כהן גדול! עשינו שליחותך, שקיימנו מצות שילוח השעיר. ואם מצאו בביתו, אומר לו בלשון אחרת: מחיה חיים (הקדוש ברוך הוא), עשינו שליחותו. כי לשון ״עשינו שליחותך״ שאומר לו בנוכחות אנשים אחרים אינו אלא לכבדו בפני הבריות, אבל בינו לבין עצמו אינו צריך לכך ולכן מדייק בלשונו לומר שעשה שליחותו של הקדוש ברוך הוא כציווי הכתוב.
§ The Gemara describes the eventual meeting between the High Priest and the one who sends the goat to Azazel: When the one who sends the goat comes on the day following Yom Kippur, if he finds the High Priest in the market, which is a public place, he says to him: My Master, High Priest, we performed your mission, i.e., we fulfilled the mitzva of sending the goat to Azazel. He refers to the sending as the High Priest’s mission as a public display of respect. But if he finds him in his house, he says to him: The One Who grants life to the living, God,we performed His mission.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רַבָּה כִּי מִיפַּטְרִי רַבָּנַן מֵהֲדָדֵי בְּפוּמְבְּדִיתָא אָמְרִי הָכִי מְחַיֵּה חַיִּים יִתֵּן לְךָ חַיִּים אֲרוּכִּים וְטוֹבִים וּמְתוּקָּנִין.

Apropos the phrase: The One Who grants life to the living, Rabba said: When the Sages take leave from one another in Pumbedita, they say as follows: May the One Who grants life to the living grant you a long, good, and established life.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפטרי מהדדי – שהיה אחד נוטל רשות מחבירו לשוב לביתו.
ארוכים וטובים ומתוקנין כו׳. ארוכים וטובים כמשמען היפך שאמר יעקב ימי שני חיי מעט ורעים וגו׳ ומתוקנין נראה לפרש דהיינו שיהיו מתוקנין מהיום וק״ל:
כיון שהזכרנו נוסח ברכה של ״מחיה חיים״ מביאים מה שאמר רבה: כי מיפטרי רבנן מהדדי [כאשר חכמים נפרדים זה מזה] בפומבדיתא אמרי הכי [היו אומרים כך]: ״מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים וטובים ומתוקנין״.
Apropos the phrase: The One Who grants life to the living, Rabba said: When the Sages take leave from one another in Pumbedita, they say as follows: May the One Who grants life to the living grant you a long, good, and established life.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) {תהלים קט״ז:ט׳} אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה׳ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים אָמַר רַב יְהוּדָה זֶה מָקוֹם שְׁוָוקִים.

Further apropos the phrase: The One Who grants life to the living, the Gemara explains a verse using a similar phrase and then additional verses. With regard to the verse: “I shall walk before the Lord in the lands of the living” (Psalms 116:9), Rav Yehuda said: This is the place of markets, where food and needs can be readily obtained. King David, who wandered from place to place, prayed to always find ready sustenance.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איל אחד האמור כאן שנאמר ומאת [עדת] בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה הוא האמור בפרשת פינחס בענין ובעשור לחדש השביעי.
אתהלך לפני י״י בארצות החיים זה מקום שווקים.
אתהלך וכו׳ – איידי דאיירי בחיים מתוקנים נקט לה.
זה מקום שווקים – שאדם מוצא לקנות מזונותיו ולפי שהיה דוד מטלטל נע ונד היה מתפלל על הדבר.
זה מקום שווקים. שהיה מתפלל על עצמו שהיה1 כעבד וגם על ישראל כשיגלו שימצאו ארץ מלאה כל טוב ויוכלו לעסוק בתורה:
1. צ״ל נע ונד.
זה מקום שווקים כו׳. ע״פ מה שפירשו בברכת בורא נפשות רבות וחסרונם דהיינו כל מה שהיו חסרים הנפשות אם לא נבראו ועל כל מה שברא שלא היו הנפשות חסרים מהם ולא נבראו אלא להחיות ולהתענג בהן נפש כל חי והיינו מקום שווקים דהכא שמוצא בהם לקנות גם דבר שלא נברא רק להחיות ולהתענג בו ולשון חיים נופל בדבר שהוא במילואו וכה״ג אמרו בפרק מרובה חיים אחייה לקרן כעין שגנב כו׳ ע״ש בפרש״י ותוס׳:
אגב לשון זו של ״מחיה חיים״ מסבירים מה שנאמר ״אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים״ (תהלים קטז, ט). אמר רב יהודה: זה מקום שווקים. כי במרכז מסחרי גדול מיני מזונות מצויים ויש פרנסה בשפע. ודוד המלך בהיותו נע ונד, התפלל שיהיה תמיד מזונו מצוי.
Further apropos the phrase: The One Who grants life to the living, the Gemara explains a verse using a similar phrase and then additional verses. With regard to the verse: “I shall walk before the Lord in the lands of the living” (Psalms 116:9), Rav Yehuda said: This is the place of markets, where food and needs can be readily obtained. King David, who wandered from place to place, prayed to always find ready sustenance.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) {משלי ג׳:ב׳} כִּי אוֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ וְכִי יֵשׁ שָׁנִים שֶׁל חַיִּים וְיֵשׁ שָׁנִים שֶׁאֵינָן שֶׁל חַיִּים אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵלּוּ שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם הַמִּתְהַפְּכוֹת עָלָיו מֵרָעָה לְטוֹבָה.

The verse states: “For length of days, and years of life, and peace, will they add to you” (Proverbs 3:2). The Gemara asks: Are there years of life and years that are not of life? The Gemara explains: Rabbi Elazar said: “Years of life” refers to good years. As such, these additional years of life referred to in the verse are the years of a person’s life which are transformed for him from bad to good.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמתהפכות עליו – מי שהיה עני בילדותו ונעשה עשיר לעת זקנותו דומה לו כאילו עכשיו נעשה חי מתוך מיתה.
תלמידי חכמים ראוי להם שלא להיות יצאנים אלא כבודם בישיבתם ובביתם דרך הערה אמרו אליכם אישים אקרא אלו תלמידי חכמים שדומים לנשים ר״ל בישיבתם בביתם ועושים גבורה כאנשים ומי שאינו תלמיד חכם ראוי לו מיהא שיהא אוהב תלמידי חכמים ומכבדם ומהנה אותם בכל דבר וכל שכן במה שצריך להם להצלחת למודם ושכרם שמור להם דרך הערה אמרו הרוצה שיהא יינו שמור לנסך על גבי המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין ולמדוה ביין מפני שהיו התלמידים מחזרים אחר המשובח שבו על דרך אמרם ז״ל (יומא ע״ו:) חמרא וריחני פקחי וכן ראוי לו שישתדל בכל כחו שיהא זרעו בעל תורה דרך הערה אמרו אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם שנאמר אם יזקין בארץ שרשו וגו׳ מריח מים יפריח:
המתהפכות כו׳. דהיינו שזכות התורה והמצוה שזכר המה יוסיפו לך שיהיו שנות הזקנה שנות חיים מתוך מיתה שהיא העניות שהיה לו כבר בילדותו:
ועוד, נאמר: ״כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך״ (משלי ג, ב) ותוהים: וכי יש שנים של חיים ויש שנים שאינן של חיים שצריך לומר שיוסיפו דווקא שנות חיים? אמר ר׳ אלעזר: שנות חיים משמעו חיים טובים — אלו שנותיו של אדם המתהפכות עליו מרעה לטובה. ולכן ראוי שתהא הברכה לא רק לתוספת שנים, אלא גם תוספת חיים טובים.
The verse states: “For length of days, and years of life, and peace, will they add to you” (Proverbs 3:2). The Gemara asks: Are there years of life and years that are not of life? The Gemara explains: Rabbi Elazar said: “Years of life” refers to good years. As such, these additional years of life referred to in the verse are the years of a person’s life which are transformed for him from bad to good.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) {משלי ח׳:ד׳} אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁדּוֹמִין לְנָשִׁים וְעוֹשִׂין גְּבוּרָה כַּאֲנָשִׁים וְאָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הָרוֹצֶה לְנַסֵּךְ יַיִן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ יְמַלֵּא גְּרוֹנָם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יַיִן שֶׁנֶּאֱמַר אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא.

The verse states: “To you men [ishim] do I call, and my voice is to the sons of men” (Proverbs 8:4). Rabbi Berekhya said: The word ishim, although it means men, is similar to the term isha, woman. It may therefore be taken to refer to these Torah scholars, who are similar to women in that they are physically weak and are not engaged in many activities that other men are, but nevertheless, they act mightily like men when engaged in Torah study. And Rabbi Berekhya said further about that same verse: Nowadays one who wishes to pour libations of wine over the altar should fill the throats of Torah scholars with wine, as it is stated: “To you men [ishim] do I call.” The use of the phrase ishim, which is similar to isheh, used for the altar’s fire, suggests that scholars may be compared to the fire of the altar.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אליכם אישים אקרא אלו ת״ח (שיושבין) [שדומין] כנשים ועושין גבורה כאנשים והרוצה להביא יין על המזבח ישקה ת״ח שנקראו אישים ואם ראה שהתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם.
אליכם אישים אקרא – בראש פרשת ושנות חיים הוא להכי נקט ליה.
שדומין לנשים – ענותנין ותשושי כח.
אישים – לשון אשה מדלא כתיב אנשים.
(שנסך) יין וכו׳ – אישים לשון קרבן אשה.
אישים אקרא כו׳. פרש״י בראש פרשת ושנות חיים הוא להכי נקט ליה עכ״ל ואינו כן דהאי קרא ושנות חיים הוא בספר משלי סימן ג׳ וקרא דאליכם אישים אקרא הוא שם בסי׳ ח׳ ונראה לפרש דנקט ליה הכא ע״ש שאמר לעיל אישי כהן גדול כו׳ דהיינו לשון חשיבות ושררה ה״נ אליכם אישים אקרא ע״ש החשיבות שדומין התלמידי חכמים לנשים בתשות כח ועושין גבורה כאנשים לכבוש את יצרם כמ״ש איזהו גבור הכובש את יצרו:
הרוצה לנסך יין כו׳. פרש״י אישים לשון קרבן אשה עכ״ל ומתוך ענינו של הפרשה הלא חכמה תקרא וגו׳ משמע דאליכם עם ת״ח קא משתעי קרא וצ״ל דס״ל כמ״ד בפ׳ כל התדיר דנסכים מזלפין ע״ג אישים ולא כמ״ד התם לספלים והשתא ה״ק אליכם ת״ח אישים אקרא דהיינו כשאקרא אתכם למשתה יין מלשון בראש הקרואים הוי כאילו נתתיו לזילוף על האישים במקדש וק״ל:
נאמר: ״אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם״ (משלי ח, ד) אמר ר׳ ברכיה: לשון ״אישים״ שמשמעו אמנם אנשים, אך היא צורה הקרובה ללשון ״אשה״ לכן יש לפרשו: אלו תלמידי חכמים שדומין לנשים, לפי שהם תשושים ואינם עוסקים בהרבה דברים ששאר גברים עוסקים בהם — ועושין גבורה כאנשים בתורתם. ואמר ר׳ ברכיה על אותו כתוב: הרוצה לנסך יין על גבי המזבח בזמן הזה — ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין ובכך יקיים מצות ניסוך היין, שנאמר: ״אליכם אישים אקרא״. כלומר: תלמידי חכמים הם כאשה שעל גבי המזבח, והנותן להם יין הריהו כמנסך על גבי המזבח.
The verse states: “To you men [ishim] do I call, and my voice is to the sons of men” (Proverbs 8:4). Rabbi Berekhya said: The word ishim, although it means men, is similar to the term isha, woman. It may therefore be taken to refer to these Torah scholars, who are similar to women in that they are physically weak and are not engaged in many activities that other men are, but nevertheless, they act mightily like men when engaged in Torah study. And Rabbi Berekhya said further about that same verse: Nowadays one who wishes to pour libations of wine over the altar should fill the throats of Torah scholars with wine, as it is stated: “To you men [ishim] do I call.” The use of the phrase ishim, which is similar to isheh, used for the altar’s fire, suggests that scholars may be compared to the fire of the altar.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְאָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ יִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חָכָם שֶׁנֶּאֱמַר {איוב י״ד:ח׳} אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שׇׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ

And Rabbi Berekhya said: If a person sees that Torah is ceasing from his children, and they are not becoming Torah scholars like himself, he should marry the daughter of a Torah scholar. This will ensure that his children from her will be raised with Torah, as it is stated: “Though its root will grow old in the earth, and its trunk will die in the ground,
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנאמר אם יזקין בארץ שרשו וגו׳ מריח מים יפריח.
שהתורה פוסקת מזרעו כו׳. בפ׳ אלו עוברין האריך התלמוד בענין שישא אדם בת ת״ח ולא מייתי הך דהכא ונראה דהך דהכא לא איירי שהוא ישא בת ת״ח על אשתו הראשונה אלא דה״ק אם רואה בזרעו שיש לו מאשתו ראשונה שהתורה מתחלת לפסוק ממנו ישא לאותו זרע בת ת״ח. ואהא מייתי קרא
אם יזקין בארץ וגו׳ ובעפר ימות גזעו דהיינו בנו דמריח מים גו׳. דהיינו בת ת״ח דגם שאין לאשה תורה ריח תורה מקרי מאביה ואז שוב יפריח אותו הגזע ועשה קציר כמו נטע דהיינו בנים הגונים וראוים שוב לתורה:
כיון שהבאנו מדברי ר׳ ברכיה מביאים עוד שאמר ר׳ ברכיה: אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו וילדיו אינן מגיעים להיות בני תורה כמותו — ישא בת תלמיד חכם, ועל ידי זה מובטח לו שבניו ממנה יגדלו בתורה, שנאמר: ״אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו
And Rabbi Berekhya said: If a person sees that Torah is ceasing from his children, and they are not becoming Torah scholars like himself, he should marry the daughter of a Torah scholar. This will ensure that his children from her will be raised with Torah, as it is stated: “Though its root will grow old in the earth, and its trunk will die in the ground,
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא עא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל יומא עא., הערוך על סדר הש"ס יומא עא., רש"י יומא עא., תוספות יומא עא., תוספות ישנים יומא עא., בית הבחירה למאירי יומא עא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא עא., מהרש"א חידושי הלכות יומא עא., מהרש"א חידושי אגדות יומא עא., פירוש הרב שטיינזלץ יומא עא.

Yoma 71a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Yoma 71a, Collected from HeArukh Yoma 71a, Rashi Yoma 71a, Tosafot Yoma 71a, Tosefot Yeshanim Yoma 71a, Meiri Yoma 71a, Ritva Yoma 71a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 71a, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 71a, Steinsaltz Commentary Yoma 71a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144