×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הַשְׁתָּא בָּרִי טְמֵאִים אַתּוּן דִּכְתִיב {איכה א׳:ט׳} טוּמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ אֲמַר לֵיהּ תָּא חֲזִי מָה כְּתִיב בְּהוּ {ויקרא ט״ז:ט״ז} הַשּׁוֹכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טוּמְאֹתָם אֲפִילּוּ בִּזְמַן שֶׁהֵן טְמֵאִין שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵהֶן.
Now you are certainly impure, as it is written about the Jewish people: “Her impurity was in her skirts” (Lamentations 1:9), and the Divine Presence does not dwell upon the Jews when they are impure. Rabbi Ḥanina said to him: Come and see what is written about the Jewish people: “That dwells with them in the midst of their impurity” (Leviticus 16:16). This indicates that even when they are impure, the Divine Presence dwells among them.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
השתא ברי – ודאי טמאים אתון ואין שכינה ביניכם שורה בטומאה.
הניחא למאן דאמר הימנו ודבר אחר לא הוי היקש. כי הכא דבין בפר ובין בשעיר כתיב מעלה ומטה אלא שהמנין לא כתיב שם ואם תאמר לדידיה נמי מי ניחא והא קאמר לעיל לא יאמר מעלה בפר דגמר ממעלה דשעיר כו׳ והיכי הוה גמר אי לא הוה כתיב ביה בפירוש והא דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש וי״ל כי התלמוד לא חש להאריך בהך סוגיא לשיטת התלמוד דלעיל אלא סתמא פריך דלהאי תנא אתי שפיר האי אבל לאידך תנא מאי איכא למימר ובמסקנא מיתרצא שפיר:
בד״ה הימנו ודבר כו׳ דא״כ לא הוה יליף אלא מהיקשא דפר כו׳ כצ״ל:
בד״ה חוץ מבפנים כו׳ בפרק איזהו מקומן דלא גמרינן זבחי שלמי צבור שהן קדשי קדשים ובעי צפון מדאתקשו לחטאת ואע״ג דנפקא לן מהיקשא שאין נאכלין כו׳ כמו שעשה אחת למעלה בשעיר בפנים וכן כאשר כו׳ למעלה משעיר גמר ושעיר בחוץ למטה מפר גמר כו׳ בחד זימנא גם מה שלמדנו כו׳ כצ״ל:
השתא ברי טמאים כו׳. ר״ל גם כי טהורים הייתם השתא בגלות נעשיתם ברי טמאים דכתיב טומאתה בשוליה ופורש עצמו מכם כפורש מטומאת נדה וא״ל מה כתיב בהו השוכן אתם וגו׳ שאינו פורש לגמרי אלא כפורש מאשתו נדה דדר עמה בבית א׳. כן הקב״ה שוכן אתנו גם עתה בגלות כמ״ש עמו אנכי בצרה:
השתא ברי טמאים אתון [עכשיו בודאי טמאים אתם], שנאמר על עם ישראל: ״טמאתה בשוליה״ (איכה א, ט) ואין שכינה שרויה על ישראל כשהם טמאים. אמר ליה [לו] ר׳ חנינא: תא חזי מה כתיב בהו [בוא וראה מה נאמר בהם] בישראל — ״השכן אתם בתוך טמאתם״ (ויקרא טז, טז), ללמד: אפילו בזמן שהן טמאין שכינה שרויה ביניהן.
Now you are certainly impure, as it is written about the Jewish people: “Her impurity was in her skirts” (Lamentations 1:9), and the Divine Presence does not dwell upon the Jews when they are impure. Rabbi Ḥanina said to him: Come and see what is written about the Jewish people: “That dwells with them in the midst of their impurity” (Leviticus 16:16). This indicates that even when they are impure, the Divine Presence dwells among them.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וְכִי דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ.

The Gemara raises a difficulty with regard to the aforementioned halakha. It was stated above that the comparison to the goat teaches that the High Priest sprinkles the bull’s blood once upward; and the seven downward sprinklings of the goat’s blood are derived from the rite of the blood of the bull. Subsequently, the order of sprinkling toward the curtain in the Sanctuary is again derived by means of a similar comparison. The Gemara asks: And does a matter derived by juxtaposition, i.e., a halakha not written explicitly in the Torah but learned by means of a comparison, again teach by juxtaposition? There is a general principle that a halakha derived by juxtaposition with regard to offerings cannot subsequently teach another halakha by juxtaposition.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשינן וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש כלומר הפר והשעיר תרווייהו גמרי מהדדי אחת למעלה ושבע למטה מבית לפרכת בהיקש דכתיב ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר גמרינן שיהיו עשיותיהן שוות היאך חוזרים ומלמדים בהיקש מדכתיב וכן יעשה לאהל מועד להזות אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר וכן מדם השעיר באהל מועד כנגד הפרכת והא קי״ל בין לרבינא בין לרבא דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש וזה מפורש בשחיטת קדשים פרק איזהו מקומן כו׳ בתחילתו בענין שחיטת קדשים בצפון וכך סוגיא דשמעתא במקומה. נאמר בעולה ושחט אותו על ירך המזבח צפונה. ונאמר בחטאת ושחט את החטאת במקום העולה דכתיב זאת תורת החטאת במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני י״י הנה גמרה החטאת שחיטה בצפון בהיקש מן העולה. וכתיב באשם מצורע ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה. ואמרינן למה לי לאקושי לחטאת ולעולה. ואמר רבינא צריכא דאי אקשיה לחטאת ולא אקשיה לעולה הו״א חטאת מהיכן גמר מעולה. וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ולמד בהיקש. וליקשיה לעולה א״ל אי אקשיה לעולה הו״א דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. ואמאי לא אקשיה לחטאת משום דניחא ליה לאקושיה לעיקר ולא לטפל. כיון דאיכא למימר הכי להכי אקשיה לחטאת ולעולה דלא ליהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. רבא אמר דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש מהכא. כאשר יורם משור זבח השלמים כו׳ ואסיקנא דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש אי מדרבא אי מדרבינא. ופרקינן אינו זה חוזר ומלמד בהיקש ממנו ודבר אחר הוא. כלומר זה שאתה למד ממנו דבר א׳ אינו אותו הדבר שלמד הוא בהיקש אלא זולתו הוא וכי האי גוונא לא הוי היקש. הניחא לר׳ עקיבא [זבחים נז] דסבר כי האי גוונא הוי היקש שנאמר ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וגו׳. וא׳ הקיש הכתוב את הבכור לחזה ושוק של שלמים מה חזה ושוק של שלמים לב׳ ימים ולילה אף הבכור לב׳ ימים ולילה. ובא ריה״ג להקישו לחזה ושוק של תורה ליום ולילה. ולא מצא ר׳ עקיבא להשיבו אלא כתיב ובשרם יהיה שאין ת״ל יהיה מה ת״ל יהיה הוסיף הכתוב הויה אחרת לבכור כלומר יום אחד. מכלל דתרוויהו סבירא להו דבכה״ג הוי היקש ובא ר׳ ישמעאל וא׳ עקיבא טעיתה. שלמים למדו ממעשר בהמה לענין (חמורה) ואמרת בתמיה וכי הלמד בהיקש וחוזר ומלמד בהיקש זה דבר אחד הוא. הא אין עליך לדון אלא בהיקשא כלשון הראשון ולא מרבויי הכתובים. ואמרי׳ התם במאי פליגי בהימנו ודבר אחר. ר׳ ישמעאל סבר לא הוי היקש ור׳ עקיבה וריה״ג סברי הוי היקש.
וכי דבר הלמד בהיקש – כגון פר שלמד במתנות פנים אחת למעלה מן השעיר בהיקש והשעיר שבע למטה בהיקש מן הפר חוזרין ומלמדין מתנות שבפנים על מתנות הפרוכת בהיקש דוכן יעשה לאהל מועד וקיימא לן במסכת זבחים (דף מט:) דאין למדין בקדשים היקש מן ההיקש.
דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בקדשים שכך למדוה בס׳ קדשים (זבחים מ״ט.) ממה שנאמר בעולה ושחט (את העולה) [אותו] על ירך המזבח צפונה וכתיב בחטאת במקום אשר תשחט העולה תשחט (את) החטאת והרי שבחטאת למד בהיקש שטעון צפון וכתי׳ באשם במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם ולמה הוצרך שהרי כתי׳ כחטאת כאשם אלא הואיל וחטאת עצמו למד מהיקש אין האשם חוזר ולמד הימנו והוצרך ללמוד מעולה שמא תאמר אחר שכן מאחר ששבע מתנות שבשעיר לפני לפנים לא נכתבו בהדיא אלא שלמדנום מן הפר היאך אנו חוזרין ללמוד הזאות שבחוץ בשעיר להיותן שבע בהיקש חוץ מפנים ממה שכתו׳ וכן יעשה לאהל מועד תדע שאלו לא נכתבה עיקר הזאה לפנים בשעיר והוצרכנו ללמדה מן הפר זכית מן הדין אבל זה כבר נכתבה בו עיקר הזאה ולא הוצרכת ללמוד מן הפר אלא המנין והרי זה הימנו ודבר אחר כלומר שהוא למד קצת הענין מעצמו וקצתו מאחר ואינו היקש גמור לעכב שלא לחזור וללמד ואף לדעת האומר בזבחים בפרק איזהו מקומן (זבחים נ״ז.) שהוא היקש יש בזה טעם אחר שאין אנו למדין מתנות שעיר שבהיכל ממתנות שעיר שבפנים שהרי בהדיא כתי׳ שצריך ליתן מתנות פר ושעיר בחוץ כבפנים ואין הענין הרמוז בפסוק של וכן יעשה אלא שכמו שנעשה בפנים יעשה בחוץ ונמצא הראשון היקש מבהמה לבהמה והשני היקש ממקום למקום או שמא אין [למדין] הזאת דם שעיר שבהיכל מהזאת דם שעיר שבפנים אלא כשלמדנו שעיר מפר לשבע הזאות בין בחוץ בין בפנים למדנוה כאחת מדכתיב וכן יעשה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א לגופה של ההלכה שהובאה קודם, שלמדים בהיקש הזאה אחת מדם הפר למעלה מן השעיר ושבע למטה של שעיר מן הפר וחוזרים ולומדים מהזאות אלו בהיקש אף את הזאת פרוכת בהיכל, ועל כך מקשים: וכי דבר הלמד בהיקש, כלומר: דבר שאינו כתוב במקרא במפורש אלא נלמד בדרך ההיקש, האם הוא חוזר ומלמד בהיקש? והרי כלל בידינו, שבהלכות קדשים דבר הלמד בהיקש, אינו חוזר ומלמד בהיקש!
The Gemara raises a difficulty with regard to the aforementioned halakha. It was stated above that the comparison to the goat teaches that the High Priest sprinkles the bull’s blood once upward; and the seven downward sprinklings of the goat’s blood are derived from the rite of the blood of the bull. Subsequently, the order of sprinkling toward the curtain in the Sanctuary is again derived by means of a similar comparison. The Gemara asks: And does a matter derived by juxtaposition, i.e., a halakha not written explicitly in the Torah but learned by means of a comparison, again teach by juxtaposition? There is a general principle that a halakha derived by juxtaposition with regard to offerings cannot subsequently teach another halakha by juxtaposition.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הַאי הֵימֶנּוּ וְדָבָר אַחֵר הוּא וְלָא הָוֵי הֶיקֵּשׁ.

The Gemara answers that the first juxtaposition was not a proper inference by verbal analogy, as this halakha that the High Priest must sprinkle once upward and seven times downward is derived both from that juxtaposition and something else as well. Since the basic requirement that he must sprinkle upward and downward for the bull and the goat is stated explicitly in both cases, and the comparison was necessary only to teach the precise number of sprinklings, this inference is not considered a juxtaposition to the extent that one cannot derive further comparisons from it.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הימנו ודבר אחר – היקש הראשון לאו היקש הוא שהרי בין בפר בין בשעיר כתיב מעלה ומטה ולא הוצרכו ללמוד זה מזה אלא את המנין הלכך כל חד וחד מעצמו למד מקצת ודבר אחר מסייעו במקצת ואין זה למד בהיקש והיכי דמי היקיש שאין חוזר ומלמד בהו כגון אם לא נאמר למטה בשעיר כלל או למעלה בפר לא נאמר כלל ולמדו הבהמות זו מזו בהיקש היינו היקש שאינו חוזר ומלמד בהיקש.
הימנו ודבר אחר לא הוי היקש – להאי שינויא קשה הא דקאמרינן לעיל בברייתא לא יאמר למטה בשעיר וכו׳ דא״כ לא הוה יליף אלא מהיקשא דפר דהשתא לא הוי הימנו ודבר אחר וי״ל דברייתא דלעיל סבירא לה דהימנו ודבר אחר הוי היקש וקל להבין.
הוי המנו וד״א ולא הוי הקישא – פרש״י ז״ל דמאי דיליף פר משעיר בפנים לאו הקש הוא שהרי בכל א׳ מהם כתיב הזאה למעלה ולמטה ומנין בעלמא הוא שלמדין זה מזה וכל דבר שהעקר ממנו ודבר אחר מפרטיו למד בהקש אינו חשוב היקש ואלו לא נאמר הזאה בשעיר למטה כלל והי׳ למד אותה מך הפר בהקש זהו הקש שאינו חוזר ומלמד. ותימה א״כ היכי פרכי׳ לעיל שלא יאמר בפר למעלה כלל דגמר מלמעלה דשעיר דהא אלו לא יאמר למעלה כלל לא הי׳ חוזר ומלמד לחוץ. וי״ל דלעיל סמכינן אאיד׳ שינויי דבסמוך דמקומות הוא דגמרי א״נ דחוץ ופנים כחדא זימנא גמר.
הניחא למ״ד דלא הוי היקשא כו׳ פלוגתא היא בפ׳ איזהו מקומן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: ההיקש הראשון לא היה היקש גמור כי האי [זה] לימוד זה שלמדנו לגבי אחת למעלה ושבע למטה, הימנו מן ההיקש ודבר אחר הוא נלמד, שהרי עיקר הדברים שיש מתן מעלה ומטה גם בפר וגם בשעיר נאמר בשניהם במפורש, ולא הוצרכנו ללמוד אלא לגבי מספר ההזאות, ולימוד כעין זה לא הוי [איננו נחשב] להיקש לענין זה שלא תוכל לחזור וללמוד ממנו בהיקש.
The Gemara answers that the first juxtaposition was not a proper inference by verbal analogy, as this halakha that the High Priest must sprinkle once upward and seven times downward is derived both from that juxtaposition and something else as well. Since the basic requirement that he must sprinkle upward and downward for the bull and the goat is stated explicitly in both cases, and the comparison was necessary only to teach the precise number of sprinklings, this inference is not considered a juxtaposition to the extent that one cannot derive further comparisons from it.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לָא הָוֵי הֶיקֵּשׁ אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר הָוֵי הֶיקֵּשׁ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר.

The Gemara continues to question this explanation: It works out well according to the one who said that a juxtaposition that is also inferred from something else is not considered a juxtaposition in this regard; but according to the one who says that this too is called a juxtaposition, what can be said?
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשלמא למאן דאמר לא הוי היקש [היינו] דכתיב וכן יעשה לאהל מועד שהקיש הכתוב דם שעיר לדם הפר ולא חזר ולמד מדם השעיר אותו הדבר שלמדו מדם הפר אלא ההזאות שכתובים בגופן בפירוש והימנו ודבר אחד הוא זה. כשם שמזה לפני ולפנים מדם הפר ומדם השעיר כך עושה ומזה בהיכל אלא למאן דאמר הוי היקש מאי איכא למימר. ופרקינן מקום ממקום גמר כלומר ההיכל גמר מקדש הקדשים כך כתיב וכפר על הקדש זה קדש הקדשים וכן יעשה לאהל מועד זה ההיכל. ולא גמר הזאות הזאות אלא כשם שלפנים כך וכך הזאות כך בהיכל.
הניחא למאן דאמר וכו׳ – פלוגתא בזבחים בפרק איזהו מקומן (דף נז.).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים עוד: הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר] כי היקש שלמדים גם מדבר אחר לא הוי [איננו נחשב] היקש לענין זה. אלא למאן דאמר הוי דעת מי שאומר שאף זה קרוי] היקש, מאי איכא למימר [מה יש לומר]?
The Gemara continues to question this explanation: It works out well according to the one who said that a juxtaposition that is also inferred from something else is not considered a juxtaposition in this regard; but according to the one who says that this too is called a juxtaposition, what can be said?
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מְקוֹמוֹת הוּא דְּגָמְרִי מֵהֲדָדֵי.

The Gemara answers: It is the locations that are derived from one another. The halakha of the blood of the bull was not derived from that of the goat, nor the halakha of sprinkling the bull’s blood outside the curtain from that of sprinkling the bull’s blood inside. Instead, the first comparison equates the sprinkling of the bull’s blood and the goat’s blood, while the second comparison equates the locations, i.e., he sprinkles outside the curtain in the same manner that he sprinkles inside. Consequently, the two juxtapositions are not connected to each other, which means that there is no problem of a halakha derived by juxtaposition itself teaching by juxtaposition.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקומות הוא דגמרי מהדדי – אין זה היקש הלמד מן ההיקש שהרי בהיקש הראשון למדו בהמות זו מזו ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר ובהיקש השני לא הוקש שום דבר לאחת מן הבהמות ללמוד ממנה מה שלמדה בהיקש מחברתה אלא המקומות הוקשו זה לזה וכן יעשה לאהל מועד כאשר כפר על הקודש והקודש לא למד כלום מתחלה בהיקש אלא הפר הוקש לשעיר והשעיר לפר במתנות הקודש.
מקומות הוא דגמרי אהדדי – פרש״י ז״ל אין זה היקש הלמד מן ההיקש שהרי בהיקש הראשון למדו הבהמות זו מזו ובהיקש השני לא היקש שום דבר מבהמה לבהמה אלא המקומות הוקשו זו לזו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: מקומות הוא דגמרי מהדדי. כלומר: יש להבין את דרך הלימוד באופן זה: לא שלמדו דין הפר מדין השעיר, ודין מתן דם של פר מבחוץ מדין מתן דם של פר בפנים, אלא: ההיקש הראשון בא להשוות את מתן דם הפר ודם השעיר, וההיקש השני בא להשוות את המקומות — שמזה בחוץ כדרך שמזה בפנים, ואם כן אין ההיקשים למדים בעצם זה מזה.
The Gemara answers: It is the locations that are derived from one another. The halakha of the blood of the bull was not derived from that of the goat, nor the halakha of sprinkling the bull’s blood outside the curtain from that of sprinkling the bull’s blood inside. Instead, the first comparison equates the sprinkling of the bull’s blood and the goat’s blood, while the second comparison equates the locations, i.e., he sprinkles outside the curtain in the same manner that he sprinkles inside. Consequently, the two juxtapositions are not connected to each other, which means that there is no problem of a halakha derived by juxtaposition itself teaching by juxtaposition.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִי בָּעֵית אֵימָא חוּץ מִבִּפְנִים בַּחֲדָא זִימְנָא גָּמַר.

If you wish, say instead a different resolution: The sprinkling outside is derived from the sprinkling inside all at once, i.e., the juxtaposition includes not only the blood of the bull and the goat, but also the manners of sprinkling the blood inside and outside. There are not two comparisons here, one derived from the other, but a single, complex juxtaposition.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איבעית אימא חוץ ופנים בחד זמנא גמר.
ואי בעית אימא חוץ מפנים בחד זימנא גמר – אי נמי סבירא לן דפנים בהיקש למד יכול לחזור וללמוד על ההיכל בבת אחת מה שכתוב בו בפירוש כגון אחת למעלה בשעיר ושבע למטה בפר ועמהם אף מה שלמד בהיקש והיכי דמי היקש שאינו למד מן ההיקש כגון אם לא הוצרך היכל ללמוד מן לפניי ולפנים אלא מה שלמד בהיקש אבל השתא דהוצרך ללמוד ממנו את המפורש בו למד הכל בבת אחת.
חוץ מפנים בדבר אחד גמר – פי׳ רש״י איידי דניתן היקש לידרש בדברים המפורשין בפנים כגון למטה בפר ומעלה בשעיר נלמוד בבת אחת אף הלמד בהיקש עמו ותימה הוא לומר כן דהא יותרת הכבד ושתי הכליות דגמרינן שעירי ע״ז מפר העלם ופר העלם גמר מפר כהן משיח חשיב היקש מהיקש בזבחים פרק ב״ש (זבחים דף מא.) אע״ג דגמרינן שעירי ע״ז מפר העלם לענין הזאות דכתיבן בגופיה וכן בפ׳ איזהו מקומן (שם דף נה.) דלא גמרינן זבחי שלמי צבור שהן קדשי קדשים ובעי צפון מדאיתקש לחטאת ואע״ג דנפקא לן מהיקישא שאין נאכלין אלא לזכרי כהונה דכתיב בחטאת (ויקרא ו) בגופיה וכן אשם לא יליף התם צפון מדאיתקיש לחטאת אע״ג דגמרינן נמי מההוא היקשא סמיכה דכתיב בגופיה דחטאת מיהו כל זה נ״ל לתרץ דלא דמו להא דהכא דהכא כל ההזאות חשיב חד עניינא וכיון דגלי מקצת בגופיה גמרינן נמי בחד זימנא אפילו מאי דיליף בהיקש אבל הנך לאו חד עניינא נינהו ור״י פי׳ דמאחת למעלה דכתב בשעיר יליף מבחוץ בין בפר בין בשעיר ומשבע למטה דפר יליף בחוץ בין בפר בין בשעיר דהכי משמע ליה וכן יעשה באהל מועד בשתי הבהמות כמו שעשה אחת למעלה בשעיר בפנים וכן כאשר עשה בפר בפנים למטה יעשה לשתי הבהמות באהל מועד ולא נהירא לריצב״א לשון בחד זימנא גמר דהכי הוה ליה למימר פר בחוץ למעלה משעיר גמר ושעיר בחוץ למטה מפר גמר ונראה לו פי׳ רש״י ולא דמי לכל הנך שהביא ר״י דהכא כיון דכתיב וכן יעשה באהל מועד מסתמא קאי אהזאות דכתיב בגופייהו דהיינו אחת למעלה דשעיר ושבע למטה דפר שהרי לא היה עושה לפני ולפנים אלא הזאות ואהא כתב וכן יעשה וא״כ צריכין אנו ללמוד בחד זימנא גם מה שלמדנו בהיקש שאם לא כן אז לא הייתי מקיים וכן יעשה דמשמע לגמרי יעשה באהל מועד כמו לפני ולפנים וקרובים תירוץ זה ותירוץ שכתבתי אני למעלה להיות שוין.
חוץ מבפנים בחד זימנא גמיר. פירש רש״י אי נמי סבירא לן דפנים בהיקש למד יכול ללמוד על ההיכל בבת אחת מה שכתוב בו בפירוש כגון אחת למעלה בשעיר ושבע למטה בפר ועמהם אף מה שלמד בהיקש וצ״ע בכל דוכתא שמזכיר למד מן הלמד הלא יש ללמדו כעין פירוש זה ופירש ר״ח כלומר הא דגמרינן בהיקש שיהא אחת למעלה ושבע למטה בפר ושעיר גמרינן כולו בהיקש שיהא כן בחוץ כפנים ויש ספרים דגרסי חוץ ופנים בחד זימנא גמר וזה הלשון דחוץ ופנים משמע כדפרישית. מ״ר:
חוץ מבפנים בחד זימנא גמר – פרש״י ז״ל א״נ סבי׳ לן דפנים בהיקש למד יכול לחזור וללמד על ההיכל בהיקש לפי שבפנים כתוב דבר מפורש שאין בו הקש והחוץ צריך ללמוד מפנים אותו דבר המפורש ג״כ וכיון שכן בעוד שלמד חוץ מפנים מה שמפורש בו יכול ללמוד ממנו בבת אחת אפי׳ מה שבא לפנים בהקש. ור״ח ז״ל פי׳ אין כאן אלא היקש אחד דהיינו מאי דיליף פר משעיר ושעיר מפר ובין בחוץ ובין בפנים ילפי׳ בחד זימנא מהדדי דחוץ ופנים כחדא מילתא הוא מכיון דכתיב בהדיא וכן יעשה באהל מועד וזה פי׳ נכון ומסייעי לי׳ גירסת רוב הספרים דגרסי חוץ ופנים בחדא זימנא גמר. ולמאן דגריס חוץ מפנים הכי פי׳ כי באותה שעה שלמדין פר משעיר ושעיר מפר מבפנים יליף חוץ מבפנים ביחד.
אני ראיתי׳ ברומי והי׳ עלי׳ כמה טפי דמים ותמי׳ מילתא וכי לרבנן ר׳ אליעזר בר״י שקורי משקר וי״ל דסברי רבנן דדילמא שלא במתכוין נפלו בפרוכת כדאמרי׳ לקמן ואם נגעו נגעו ור״א סבר שאלו לא הי׳ במתכוין לא הי׳ נוגעים כולם ועוד דכהנים זריזין הן כן תירצו בתוספ׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ ד״ה חוץ וכו׳ שאם לא כן אז לא הייתי מקיים. עיין לעיל דף נא ע״א תוס׳ ד״ה דוחה:
אי בעית אימא [אם תרצה אמור] תירוץ אחר: הזאת חוץ מהזאת פנים בחדא זימנא גמר [בפעם אחת למד], שהלימוד בהיקש כולל לא רק את דם הפר ואת דם השעיר, אלא את כל דרכי נתינת הדם בין בפנים בין בחוץ, ואין כאן שני היקשים הלמדים זה מזה אלא היקש אחד מורכב.
If you wish, say instead a different resolution: The sprinkling outside is derived from the sprinkling inside all at once, i.e., the juxtaposition includes not only the blood of the bull and the goat, but also the manners of sprinkling the blood inside and outside. There are not two comparisons here, one derived from the other, but a single, complex juxtaposition.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תָּנָא כְּשֶׁהוּא מַזֶּה אֵינוֹ מַזֶּה עַל הַפָּרוֹכֶת אֶלָּא כְּנֶגֶד הַפָּרוֹכֶת אָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי אֲנִי רְאִיתִיהָ בְּרוֹמִי וְהָיוּ עָלֶיהָ כַּמָּה טִיפֵּי דָמִים שֶׁל פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים.

§ A Sage taught: When the High Priest sprinkles the blood, he does not actually sprinkle on the curtain but opposite the curtain. Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: I saw the curtain in Rome. After a miracle was performed on his behalf and he healed the daughter of the Roman emperor, Rabbi Elazar was permitted to view the ruler’s treasures and take whatever he wanted. He saw the Temple vessels that the Romans captured, including the curtain. Rabbi Elazar continued: And on the curtain were several drops of blood from the bull and the goat of Yom Kippur. This shows that the blood was actually sprinkled on the curtain.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כלומר אמר רחמנא כפרה בפנים מדם הפר ומדם השעיר. וכפרה בהיכל. וכתיב אחר כך ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר גמרי מהדדי כי בכל מקום עשייתן שוה.
אני ראיתיה ברומי – במסכת מעילה (דף יז:) גבי בן תלמיון נעשה נס לר׳ אלעזר ברבי יוסי שריפא את בת מלך רומי שנכנס שד בגופה ששמו בן תלמיון והכניסוהו לאוצר המלך ליטול כל מה שירצה ולא היה חפץ אלא ליטול משם איגרות שכתבו גזירות שגזרו על ישראל ומצאם וקרעם ושם ראה כלי בית המקדש באוצר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י ד״ה אני ראיתיה ברומי. ושם ראה כלי בית המקדש. באבות דר״נ פ׳ מ״א מכתשת של בית אבטינס שלחן ומנורה ופרוכת וציץ עדיין מונחים ברומי:
ב תנא [שנה החכם]: כשהוא מזה מן הדם אינו מזה על הפרוכת ממש, אלא כנגד הפרוכת. אמר ר׳ אלעזר בר׳ יוסי: אני ראיתיה את הפרוכת ברומי שלאחר שנעשה לו נס וריפא את בת קיסר רומי, ניתנה לו רשות לראות את גנזי הקיסר וליטול מהם כפי רצונו והיו שם כלי המקדש שנטלו הרומאים וביניהם הפרוכת, והיו עליה על הפרוכת כמה טיפי דמים של פר ושעיר של יום הכפורים. הרי שהיו מזים ממש על הפרוכת!
§ A Sage taught: When the High Priest sprinkles the blood, he does not actually sprinkle on the curtain but opposite the curtain. Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: I saw the curtain in Rome. After a miracle was performed on his behalf and he healed the daughter of the Roman emperor, Rabbi Elazar was permitted to view the ruler’s treasures and take whatever he wanted. He saw the Temple vessels that the Romans captured, including the curtain. Rabbi Elazar continued: And on the curtain were several drops of blood from the bull and the goat of Yom Kippur. This shows that the blood was actually sprinkled on the curtain.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְדִילְמָא דְּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וּשְׂעִירֵי ע״זעֲבוֹדָה זָרָה הֲווֹ.

The Gemara questions this conclusion: But how can Rabbi Elazar be sure that these drops of blood were from the bull and goat of Yom Kippur? Perhaps they were from the bull for an unwitting communal sin or the goats for a sin of idolatry, both of whose blood is also sprinkled on the curtain.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פר העלם דבר ושעירי ע״ז טעונים שבע הזאות על הפרכת שלפני הדביר וארבע הזאות על ארבע קרנות של מזבח הזהב וכשמזה על הפרכת עומד מרחוק ומזה בזריקה כמו שיתבאר למטה ומתוך כך אינו יכול לכוין הזאותיה בשורה אחת אבל בשל יום הכפורים עומד בקרוב לפרכת כמו שיתבאר למטה גם כן ונותן ומתנותיו מכוונות בשורה אחת:
כהן גדול שנתערבו לו דם הפר ודם השעיר ר״ל אחר שהזה בפנים שהרי השעיר לא נשחט עד שהזה מן הפר בפנים וכשנשחט השעיר מזה מן השעיר בפנים קודם שיניח את המזרק שקיבל בו דם השעיר ואי אפשר לטעות או להתערב הדמים בהזאות אלו אלא אחר שהזה מדם הפר בפנים ויצא לו והניחו על כן הזהב ושחט את השעיר והזה ממנו בפנים ויצא לו ליטול דם הפר להזות על הפרוכת נתערבו הדמים זה בזה אין אומרים שיתן בפרוכת אחת למעלה ושבע למטה לשם פר ושעיר ויעלו לו לשניהם הואיל ויש שם משני הדמים שאלו כן נמצאת מקדים הזאה עליונה של שעיר קודם שבע הזאות התחתונות שבפר והתורה אמרה וכלה מכפר כלה דם הפר ואח״כ דם השעיר אלא נותן אחת למעלה (ואחת) [ושבע] למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מניין לו ששל פר ושעיר של יום הכיפורים היו המתנות? ודילמא [ושמא] מתנות אלה של פר העלם דבר של צבור או של שעירי עבודה זרה הוו [היו] אותן טיפות, שהרי אף מדמם מזים על הפרוכת!
The Gemara questions this conclusion: But how can Rabbi Elazar be sure that these drops of blood were from the bull and goat of Yom Kippur? Perhaps they were from the bull for an unwitting communal sin or the goats for a sin of idolatry, both of whose blood is also sprinkled on the curtain.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) דַּחֲזָא דַּעֲבִידִי כְּסִדְרָן וּתְנַן נָמֵי גַּבֵּי פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר כִּי הַאי גַוְונָא כְּשֶׁהוּא מַזֶּה לֹא הָיוּ נוֹגְעִין בַּפָּרוֹכֶת וְאִם נָגְעוּ נָגְעוּ.

The Gemara explains that he saw that these sprinklings of blood were performed in their order, one drop after another, a sequence that is followed only in the Yom Kippur service. And we also learned in a mishna about a case like this with regard to the bull for an unwitting communal sin: When he sprinkles, the blood would not touch the curtain, but if it did touch, it touched, and this did not invalidate the service.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כסדרן – מלמעלה למטה כמצליף.
ה״ג תניא נמי גבי פר העלם דבר של ציבור. כי זה אינו משנה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: דחזא דעבידי [שראה שהיו המתנות עשויות] כסדרן טיפה אחר טיפה וצורה זו של הזאה נעשית רק במתנות של יום הכיפורים. ותנן נמי [ושנינו במשנה גם כן] גבי פר העלם דבר של צבור כי האי גוונא [בדומה לזה]: כשהוא מזה לא היו הדמים נוגעין בפרוכת, ואם נגעו — נגעו.
The Gemara explains that he saw that these sprinklings of blood were performed in their order, one drop after another, a sequence that is followed only in the Yom Kippur service. And we also learned in a mishna about a case like this with regard to the bull for an unwitting communal sin: When he sprinkles, the blood would not touch the curtain, but if it did touch, it touched, and this did not invalidate the service.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי אֲנִי רְאִיתִיהָ בְּרוֹמִי וְהָיוּ עָלֶיהָ כַּמָּה טִיפֵּי דָמִים שֶׁל פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וּשְׂעִירֵי ע״זעֲבוֹדָה זָרָה וְדִילְמָא דְּפַר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים נִינְהוּ דַּחֲזַנְהוּ דַּעֲבִידִי שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן.

Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: I saw the curtain in Rome, and there were several drops of blood on it from the bull for an unwitting communal sin and the goats for a sin of idolatry. The Gemara asks: But how could he identify the source of the blood; perhaps they were from the bull and goat of Yom Kippur? The Gemara answers: He saw that they were performed not in their order and inferred that they must be sprinklings from communal sin-offerings, which are not presented in a sequence.
תוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טפי דמים מפר העלם דבר – הקשה ריב״א והא בבית ראשון לא הוו פרוכת ובבית שני דהוו פרוכת לא היו מקריבין פר העלם דבר כדתנן בפ״ק דמגילה (דף ט:) אין בין כהן משיח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות דכהן משיח מקריבו ולא מרובה בגדים ותירץ דבבית ראשון הוה ובפרוכת דבבי איירי ור״י תירץ דבבית שני הוה וההיא דמגילה איירי בהוראת כהן משיח לעצמו דקיימא לן הוראת כהן משיח לעצמו כהוראת בית דין לצבור דמייתי פר אם טעה ועשה כהוראת עצמו ודוקא משיח דכתיב ואם הכהן המשיח אבל מרובה בגדים הרי הוא כשאר יחיד ומייתי כשבה או שעירה אבל פר העלם דבר של צבור אפילו כהן הדיוט מצי לאקרוביה כדאיתא בת״כ וכן מוכח דבבית שני איירי דאי בבית ראשון נימא של פר כהן משיח אלא ע״כ בבית שני איירי ולהכי לא קאמר נמי של פר כהן משיח דכהן משיח בבית שני לא הוה דיאשיהו גנז שמן המשחה [לעיל נב:].
והיו עליה כמה טיפי דמים של פר כו׳. ופליג ר׳ אליעזר אתנא קמא וא״ת מאי קושיא דילמא שלא במתכוון עשו כדקתני נמי ואם נגעו נגעו י״ל שכולן לא היו נוגעין כיון שלא במתכוין עושה כן ועוד שהכהנים זריזין הן. מ״ר:
שלא כסידרן. שלא היו אחת למעלה ושבע למטה כסדר פר יום הכפורים אבל רש״י פירש גבי כסדרן דיום הכפורים כולם זו למטה מזו ואין נראה דהא לא בעינן אלא אחת למעלה אבל בשבע שלמטה אין חילוק אם הם אינם כסדרן אלא שיהו כולו למטה מן הראשונה1 דבגמ׳ דלעיל לא מיירי אלא שמצריך שיהא באחת גב ידו למטה ובשבע גב ידו למעלה וה״ר יוסף פירש שלא כסידרן2 דמני שלא היו שם אלא שבע וצ״ע אם היו בפר ושעירי ע״ז שמונה או שבע3:
1. צ״ל דבמנגדנא.
2. צ״ל מפני.
3. עי׳ לעיל טו. ויג: בלשון רש״י ז״ל ועיין ש״י.
שלא כסידרן – פי׳ שלא היו כסידרן של יה״כ א׳ למעלה וז׳ למטה ולמ״ד שהיו נוגעין בפרוכת הא ודאי הוו ח׳ למעלה בקצה זה וז׳ למטה בקצה האחר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ אלעזר בר׳ יוסי: אני ראיתיה את הפרוכת ברומי, והיו עליה כמה טיפי דמים של פר העלם דבר של צבור, ושעירי עבודה זרה. ושואלים: ומניין לו שדמים אלה היו? ודילמא [ושמא] של פר ושעיר של יום הכפורים נינהו [הם]? ומשיבים: דחזנהו דעבידי [שראה אותם שעשויים] שלא כסדרן, והבין שהם מן המתנות של חטאות הציבור, שאינן ניתנות כסדרן.
Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: I saw the curtain in Rome, and there were several drops of blood on it from the bull for an unwitting communal sin and the goats for a sin of idolatry. The Gemara asks: But how could he identify the source of the blood; perhaps they were from the bull and goat of Yom Kippur? The Gemara answers: He saw that they were performed not in their order and inferred that they must be sprinklings from communal sin-offerings, which are not presented in a sequence.
תוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) נִתְעָרְבוּ לוֹ דָּמִים בְּדָמִים אָמַר רָבָא נוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה וְעוֹלֶה לוֹ לְכָאן וּלְכָאן.

The Gemara asks a question: What should the High Priest do if the blood of the bull became mixed with the blood of the goat before he finished all the sprinklings? Rava said: He should present from the mixture once upward and seven times downward, and that counts toward both this one and that one, as he has sprinkled from both of them.
רש״יתוספות ישניםתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דמים בדמים – של פר ושל שעיר קודם שנתן בפנים כלום.
נתערבו לו דמים בדמים. פירוש היינו קודם [שיזה] מתנות שבהיכל דאי קודם מתנות שבפנים והא אמר עולא לקמן שעיר ששחטו קודם מתנות שבפר שבפנים לא עשה ולא כלום ומסתמא לא פליג אדעולא:
התורה אמרה וכלה מכפר את הקדש כו׳. ה״ר יוסף לא גריס ליה וכלה מכפר את הקדש דלקמן דרשי ליה ר״ע ורבי יהודה לדרשא אחריתא וגירסא משובשת היא בספרים לפי שראו והתורה אמרה כו׳ אלא ודאי גרס והתורה אמרה כלה דם הפר ואח״כ כלה דם השעיר דאיכא מ״ד לקמן דסידרן מעכב ואפילו למאן דאמר לא מעכב מצוה מיהא איכא והוי כי ההוא דבסמוך והתורה אמרה תן למעלה ואח״כ למטה אבל וכלה דם הפר כו׳ משמע דלא קפיד אלא במה שמקדים שעיר לפר אבל במה שנותן של שניהם ביחד אינו מקפיד וכן לקמן גבי נותן שבע למטה לשם פר ולשם שעיר וגימגם קצת אמאי לא קפיד בהכי:
נתערבו לו דמים בדמים – פירש המורה: של פר ושל שעיר קודם שנתן בפנים כלום. ואינו נראה לי פירושו דבכל דוכתא דאמרינן לפנים משמע בבית קדש הקדשים כדאמרינן לקמן בפירקין דברים הנעשין בבגדי לבן בפנים ודברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ ובפנים קרי לבית קדש הקדשים ובחוץ קרי בהיכל והכא אי איפשר לומר שנתערבו הדמים קודם שיזה בפנים דהא שחיטת השעיר היתה אחר מתן דמו של פר ולקמן בפירקין אמרינן אמר עולא שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה כלום. אלא ודאי האי תערובת לא שייך אלא לאחר שגמר ההזאות שבפנים וצריך להזות עוד בהיכל על הפרוכת.
נתערבו לו במתנות אחרונות ר״ל שהתחיל והזה הזאה עליונה בדם הפר וכשרצה להזות את התחתונות נתערבו הדמים אין אומרין יתן שבע למטה לשם פר ושעיר כדי שיהו כל הזאות שבפר קודמות לשל שעיר ואחת למעלה לשם שעיר לבד שאם כן נמצאת מקדים הזאות תחתונות של שעיר לעליונה שלו והתורה אמרה תן למעלה ואח״כ למטה אלא נותן שבע לשל פר ואח״כ חוזר ונותן אחת למעלה (ואחת) [ושבע] למטה לשם שעיר וכל שכבר התחיל בשבע של פר ולא הספיק להשלימן עד שנתערבו משלים אותן השבע לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר:
נתערבו לו דמים – פי׳ דם של פר בדם של שעיר. ומיירי כשנתערבו לאח׳ גמר מתנות דלפני לפנים דאי אמרת קודם לכן הי׳ נשחט השעיר קודם מתן הפר לפנים ואיכא מ״ד לקמן בפרקי׳ שעיר ששחטו קודם מתן של פר לא עשה ולא כלום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג התעוררה הבעיה, אם נתערבו לו דמים בדמים, דם הפר בדם השעיר, לפני שסיים בנתינת המתנות כולן, מה יעשה? אמר רבא: נותן מן התערובת אחת למעלה ושבע למטה ועולה לו לכאן ולכאן, שהרי נתן משניהם.
The Gemara asks a question: What should the High Priest do if the blood of the bull became mixed with the blood of the goat before he finished all the sprinklings? Rava said: He should present from the mixture once upward and seven times downward, and that counts toward both this one and that one, as he has sprinkled from both of them.
רש״יתוספות ישניםתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אַמְרוּהָ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה אָמַר בַּבְלָאֵי טַפְשָׁאֵי מִשּׁוּם דְּדָיְירִי בְּאַרְעָא דַחֲשׁוֹכָא אָמְרִי שְׁמַעְתָּא דִּמְחַשְּׁכָן הָא קָא יָהֵיב לְמַעְלָה דְּשָׂעִיר מִקַּמֵּי מַטָּה דְּפַר וְהַתּוֹרָה אָמְרָה {ויקרא ט״ז:כ׳} וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ כַּלֵּה דַּם הַפָּר וְאַחַר כָּךְ כַּלֵּה דַּם הַשָּׂעִיר.

They said this answer before Rabbi Yirmeya in Eretz Yisrael, whereupon he said: Foolish Babylonians! Because they live in a dark, low land, they speak darkened halakhot, devoid of logic. If this solution is followed, when the High Priest sprinkles the mixture of bull and goat blood, he thereby presents the upward sprinklings of the goat before he sprinkles the downward presentations of the bull; and the Torah said: “And when he has finished atoning for the sacred place” (Leviticus 16:20), which teaches: He finishes the blood of the bull by sprinkling upward and downward, and only afterward he finishes the blood of the goat.
רש״יתוספותתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
באתרא דחשוכא – בבבל שהיא מצולה.
הא קא יהיב למעלה דשעיר – שנותן אחת למעלה לשם פר ולשם שעיר.
וכלה מכפר – כלה הכפרות כמו שהן אמורות בענין.
כלה דם הפר ואח״כ כלה דם השעיר – לא ידענא מאי איצטריך לאיתויי האי קרא תיפוק ליה מדכתיב מתנות דם הפר ברישא וכתיב חוקה ושמא י״ל דלהכי אייתי האי קרא דאי מדכתיב חוקה ה״א מחוקה לא ילפינן אלא היכא דשינה הסדר של מעשה שלם כגון אם הקדים כל עבודת שעיר דבחד מקום מקמי מתנות דפר אבל כי האי גוונא שאינו מקדים אלא אחת ממתנות דשעיר מקמי שבע מתנות דפר לא מעכב להכי מייתי מדכתיב וכלה התורה אמרה כלה דם הפר לגמרי ואח״כ כלה דם השעיר והוי כמו שינה הכתוב עליו לעכב.
הא קא יתיב למעלה דשעיר מיקמי מטה דפר – פירוש: ואפילו לר׳ יהודה דאמר לקמן דברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ אם הקדים מעשה לחברו מה שעשה עשוי הני מילי דיעבד אבל לכתחלה בעי כסדרן ואת אמרת נותן לכתחלה.
משום דדיירי בארעא דחשוכה אמרי שמעתתא דחשיכן – פי׳ הר״ם במז״ל בתשו׳ שאלה דר ירמ׳ לטעמי׳ דאמ׳ במחשכים הושיבני כמתי עולם זה תלמוד בבלי וטעמא משום דלא נהירי להון טעמי דמתנייתא כהלכה כמה דנהירי לרבנן דא״י. ור׳ זירא נמי בעי דלשתכח לי׳ טעמיה דבבלאי משום דלא נהירן לי׳ בתר דשמע טעמא דמערבאי דמנהגא דעלמא דמדכר איש טפי מאי דגמר ברישא. מיהו לאו בכל הדורות היו כן אלא בימי רבא ורב יוסף ואביי ורבא דהוו להו שמדות כדאיתא בהשוכר את הפועלים. ואמר׳ נמי בפרק אלו טריפות ערקו רבה ורב יוסף ור׳ זירא אמר להו ערוקאי שהי׳ בורחין מחמת השמדות ואמר להו ר׳ זירא שעם כל זאת לא ישכחו דברי התורה ואמרינן בפרק המנחות והנסכים והיו חייך תלואים לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה ואם כך ללוקח תבואה משנה לשנה כ״ש לשמדות שיש בו סכנת נפשות וזהו טעמן של ר׳ זירא ור׳ ירמי׳. אבל אח״כ נתגברה התורה בבבל כ״ש בימי רב אשי דאמרי׳ מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד ע״כ דברי רבנו ז״ל וחיים הם למוצאיהם.
אלא אמר ר׳ ירמי׳ נותן א׳ למעלה וז׳ למטה לשם פר וחוזר ונותן א׳ למעלה וז׳ למטה לשם שעיר. הקשו בתוס׳ ואכתי קושיא דר׳ ירמי׳ בדוכתה קיימה ומדויל ידי׳ משתלים דכיון שהדמים מעורבין כשנותן א׳ למעלה לשם הפר הרי דם השעיר מעורב עמו ומקדי׳ לי׳ מקמי שבע דפר הניחא למ״ד מצוות צריכות כונה איכא למימר דכל שאינו מתכוין לו כמאן דליתי׳ דמי אלא למ״ד אין צריכות כונה מאי איכא למימר. וי״ל דכל שלא בזמנן דכולי עלמא צריכו׳ כונה והכא כשעושה הזאות דפר לא הגיע זמן ההזאות דשעיר וכשחוזר ועושה הזאות דשעיר כבר עבר זמן הזאות של פר. ומהאי טעמא נמי לא חיישינן בכולה סוגיין משום בל תוסיף אליבא דרבי יהושע דסבר דבדבר המעורב איכא משום בל תוסיף כדאי׳ בפרק התערובת גבי דם של מתנה אחת שנתערב בדם של שתי מתנות ואית׳ נמי בפרק בתרא דראש השנה משום דהכא שלא בזמנו הוא וכל שלא בזמנו לעבור בעי כונה לדברי הכל כדאי׳ התם ובמסכת עירובין בפרק המוציא תפילין. עוד כתבו בתוספות וצריך לומר דהאי סוגיא סבירא ליה כמאן דאמר במסכת זבחים יש בילה דאי אין בילה הנה דם השעיר שהוא מועט כמאן דליתיה אלא ודאי כדאמרן ואפי׳ למ״ד בעלמא אין בילה שאני הכא דכיון דדם הפר ודם השעיר שוין במתנותיהן דכולי עלמא יש בילה וסבירא לן נמי דמתנות דהכא אין צריכות שיעור דאי אמרת צריכות שיעור דילמא ליכא בהאי שיעורא מדם השעיר שהוא מועט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרוה קמיה [אמרו תשובה זו לפני] ר׳ ירמיה בארץ ישראל, אמר: בבלאי טפשאי [בבליים טפשים], משום דדיירי בארעא דחשוכא אמרי שמעתא דמחשכן [שהם גרים בארץ חשוכה, נמוכה, הם אומרים הלכות חשוכות] ובלתי הגיוניות! הא [הרי] בנתינתו מן התערובת של דם הפר והשעיר קא יהיב [הוא נותן] לפי זה את המתנות למעלה של השעיר מקמיה [לפני] שנותן מתנות מטה של פר, והרי התורה אמרה: ״וכלה מכפר את הקדש״ (ויקרא טז, כ), כלומר: כלה דם הפר בנתינת מעלה ומטה ורק אחר כך כלה דם השעיר!
They said this answer before Rabbi Yirmeya in Eretz Yisrael, whereupon he said: Foolish Babylonians! Because they live in a dark, low land, they speak darkened halakhot, devoid of logic. If this solution is followed, when the High Priest sprinkles the mixture of bull and goat blood, he thereby presents the upward sprinklings of the goat before he sprinkles the downward presentations of the bull; and the Torah said: “And when he has finished atoning for the sacred place” (Leviticus 16:20), which teaches: He finishes the blood of the bull by sprinkling upward and downward, and only afterward he finishes the blood of the goat.
רש״יתוספותתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם הַפָּר וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם הַשָּׂעִיר.

Rather, Rabbi Yirmeya said that the High Priest proceeds as follows: He presents once upward and seven times downward for the purpose of sprinkling the blood of the bull, as the blood of the bull is in this mixture. And he again presents once upward and seven times downward for the purpose of sprinkling the blood of the goat. Although the blood is mixed together and by sprinkling for the purpose of the bull’s blood he also sprinkles some of the goat’s blood, since he has only the bull’s blood in mind it is as though he did not sprinkle the blood of the goat at all.
עין משפט נר מצוהתוספות ישניםתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נותן אחת למעלה ושבע למטה לשם פר. ואע״ג שמזה נמי דם השעיר הני הזאות בטלות הן דאינו מתכוין להזאות מדם השעיר ואפילו למאן דאמר מצות אין צריכות כוונה היינו כשהגיע זמנו אבל כאן לא הגיע עדיין זמן הזאת דם השעיר ומשום בל תוסיף ליכא שלא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו כדאמרינן בר״ה (דף כח:) לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו ועוד דספיקא הוא:
אלא אמר רב ירמיה נותן אחת למעלה ושבע למטה לשם פר – פירוש: ואף על פי שדם השעיר מעורב בו רואין אותו כאילו הוא מים. ואפילו לרבנן דלית להו האי סברא ופליגי עליה דר׳ אליעזר בפ׳ התערובות התם דדמים הניתנין למטה פסולין למעלה והניתנין למעלה פסולין למטה אבל הכא שניהן ניתנין למעלה ולמטה אלא שאסור להקדים דם השעיר לדם הפר ולא מיבעיא על ידי תערובת אלא אפילו בפני עצמו אם הקדים דם השעיר לדם הפר תנן יחזור ויזה מדם השעיר לאחר הפר והזאות ראשונות כמאן דליתנהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר ר׳ ירמיה: כך הוא עושה: נותן אחת למעלה ושבע למטה לשם מתן דם של הפר שהרי דם הפר מעורב בדם זה, וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם מתן דם השעיר ואפילו שהדמים מעורבים ובנתינתו לשם הפר הריהו נותן גם מדם השעיר — כיון שלא התכוין אלא לדם הפר, הרי זה כאילו לא נתן כלל מדם השעיר.
Rather, Rabbi Yirmeya said that the High Priest proceeds as follows: He presents once upward and seven times downward for the purpose of sprinkling the blood of the bull, as the blood of the bull is in this mixture. And he again presents once upward and seven times downward for the purpose of sprinkling the blood of the goat. Although the blood is mixed together and by sprinkling for the purpose of the bull’s blood he also sprinkles some of the goat’s blood, since he has only the bull’s blood in mind it is as though he did not sprinkle the blood of the goat at all.
עין משפט נר מצוהתוספות ישניםתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) נִתְעָרְבוּ לוֹ דָּמִים בְּדָמִים בְּמַתָּנוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת סְבַר רַב פָּפָּא קַמֵּיהּ דְּרָבָא לְמֵימַר נוֹתֵן שֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם פַּר וּלְשֵׁם שָׂעִיר וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה לְשֵׁם שָׂעִיר.

The Gemara asks another question: What should the High Priest do if the blood of the bull became mixed with the blood of the goat during the final presentations that he performs in the Sanctuary? Rav Pappa, who was sitting before Rava, thought to say: He presents seven times downward for the purpose of the bull and for the purpose of the goat, and he again presents once upward for the purpose of the goat.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במתנות אחרונות – אחר שנתן אחת למעלה מן הפר.
נתערבו לו – כו׳ במתנות אחרונות. פי׳ לאחר שהזה אחת בפר קודם שיזה שבע. סבר רב פפא קמיה דרבא למימר כו׳ ולא שמיע ליה לרב פפא גדופא דר׳ ירמיה דלעיל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד שאלו: אם נתערבו לו דמים של הפר בדמים של העיר במתנות האחרונות שנותן בהיכל, מה יעשה? סבר [חשב] רב פפא שישב קמיה [לפני] רבא למימר [לומר]: נותן שבע למטה לשם פר ולשם שעיר, וחוזר ונותן אחת למעלה לשם שעיר.
The Gemara asks another question: What should the High Priest do if the blood of the bull became mixed with the blood of the goat during the final presentations that he performs in the Sanctuary? Rav Pappa, who was sitting before Rava, thought to say: He presents seven times downward for the purpose of the bull and for the purpose of the goat, and he again presents once upward for the purpose of the goat.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֲמַר לֵיהּ רָבָא עַד הַשְׁתָּא קָרוּ לַן טַפְשָׁאֵי וְהַשְׁתָּא טַפְשָׁאֵי דְטַפְשָׁאֵי דְּקָא מַגְמְרִינַן לְהוּ וְלָא גְּמִירִי וְהָא קָא יָהֵיב מַטָּה דְשָׂעִיר מִקַּמֵּי מַעְלָה דְשָׂעִיר וְהַתּוֹרָה אָמְרָה תֵּן לְמַעְלָה וְאַחַר כָּךְ לְמַטָּה

Rava said to him: Until now they called us Babylonians merely foolish, and now they will call us the foolish of the foolish, as they will say that we teach them and yet they do not learn. In response to your statement one could simply repeat Rabbi Yirmeya’s previous argument: But he presents downward sprinklings for the goat before the upward sprinklings for the goat, and the Torah said: Present upward and then downward.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רבא: עד השתא קרו לן טפשאי [עד עכשיו קראו לנו בבליים טפשים] והשתא טפשאי דטפשאי [ועכשיו יקראו לנו טפשים שבטפשים] דקא מגמרינן להו ולא גמירי [שמלמדים אותם ואינם לומדים], שהרי כנגד דבריך אפשר לטעון מה שאמר כבר ר׳ ירמיה: והא קא יהיב [והרי הוא נותן] מתנות מטה של שעיר מקמי [מלפני] מתנות מעלה של שעיר, והתורה אמרה: תן למעלה, ואחר כך למטה!
Rava said to him: Until now they called us Babylonians merely foolish, and now they will call us the foolish of the foolish, as they will say that we teach them and yet they do not learn. In response to your statement one could simply repeat Rabbi Yirmeya’s previous argument: But he presents downward sprinklings for the goat before the upward sprinklings for the goat, and the Torah said: Present upward and then downward.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144