×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) טוּמְאָה דִּתְחִילָּתוֹ בַּר מִידְחֵא טוּמְאָה הוּא סוֹפוֹ נָמֵי דָּחֵי שַׁבָּת דִּתְחִילָּתוֹ לָאו בַּר מִידְחֵא שַׁבָּת הוּא סוֹפוֹ נָמֵי לָא דָּחֵי.
Therefore, with regard to overriding the prohibition to bring an offering in a state of ritual impurity, since the beginning of the sacrifice of the daily offering is fit to override the prohibition of offering it in a state of ritual impurity, so too, its end also overrides the prohibition. However, in the case of Shabbat, the beginning of a daily offering of the weekday is not fit to override Shabbat, since by definition it must be brought on its appropriate day. Therefore, its end also does not override Shabbat in the event that limbs remain from Friday’s daily offering.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
טומאה דתחילתו – מה תחילתו בר מדחי טומאה הוא אם אין כהן טהור לזרוק דמו.
שבת דתחילתו – דתמיד דערב שבת לאו בר מידחא שבת שהרי בין הערבים נשחט ודם נפסל בשקיעת החמה.
ממה שנאמר בתורה אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה אתה למד שכל המכבה אש של מזבח לוקה ולא סוף דבר כולו אלא אפי׳ גחלת אחת ולא סוף דבר שמכבהו על המזבח אלא אפילו הוריד גחלת אחת וכבה למטה לוקה ומ״מ אם לקח אש מן המזבח במחתה להקטיר ממנה קטרת או להדליק ממנה את המנורה אפילו העלן למזבח וכבן פטור שכבר נתקו לעבודה אחרת ואינה קרויה עוד אש של מזבח:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק חמישי בעזר הצור:
הוציאו לו וכו׳ כבר ביארנו על אלו הפרקים שכולם מסודרים על אפני סדרי העבודות שביום הכפורים כולם על הסדר אחת לאחת וביארנו מהם בפרק שלישי עבודת התמיד ווידוי ראשון שעל הפר וברביעי ביארנו ענין הגרלת השעירים וקשירת לשון הזהורית שבהם וחזרתו אצל פרו ווידוי שני שעליו ועל כל שכיניו ושחיטתו וקבלת דמו וחתיית גחלים במחתה מחזקת שלשת קבין לצורך הקטרת שלפני לפנים המיוחד לעבודת היום ועכשיו בזה הפרק יסדר גם כן קצת שאר העבודות על הסדר ועל זה הצד יחלקו ענייני הפרק לחמשה חלקים הראשון בענין קטרת זה הנעשה לפני לפנים על המחתה בין בדי הארון השני חזרתו אצל דם הפר שכבר נתן (למזרח) [למזרק] והזאות שבו לפני לפנים השלישי שחיטת שעיר שעלה עליו הגורל לשם וקבלת דמו והזאותיו שלפני לפנים הרביעי חזרתו אצל דם הפר להזות ממנו מבחוץ על הפרוכת וכן של שעיר ועירוב שני הדמים והזאות מתערובתם ושפיכת הדמים החמישי אם חס ושלום אירעו בו קצת קלקולים בעבודה כגון ששנה בסדר או נשפך הדם כיצד הוא עושה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו הרבה דברים שלא מן הכוונה על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:
שבת דתחלתו לאו בר מידחי שבת – פי׳ דתחלת קרבן זה שהיה מערב שבת אינו דוחה את השבת שאין איברים של ערב שבת קרבין בשבת אלא בשנשחט ונזרק דמן מבעוד יום וגם בשהתחיל להקטיר האיברים בענין שמשלה בהן האור וכדכתיב לעיל מדכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת.
בא״ד ועוד דלרבה דתחלתו דוחה שבת היינו אפי׳ סופו דהקטרות ולרב חסדא תחלתו דוחה טומאה היינו כו׳ שנתותרו אינן דוחין את הטומאה כו׳ כיון דכשרים הם והיכא דאמרי׳ אינן דוחין הטומאה דלא חשיב כתמיד דיומיה כו׳ אלא ס״ל לבר משבת ומה כו׳ כ״ש בהקטרה דיומיה נימא כו׳:
בד״ה כי פליגי כו׳ אלא מקום הוא ול״נ דלא קשיא כו׳ הד״א:
בא״ד הקשה במגילת סתרים וז״ל הא גחלים קדושים הן כדתנן כו׳ דה״מ לתרוצי במחתה שניה של ג׳ קבין שמאותה כו׳ בע״א דלכך מכבדן לאמה כו׳ וה״נ אין לומר דהמחתה ראשונה של ארבעה קבין כו׳ כצ״ל:
ולכן טומאה, שתחילתו בר מידחא [ראוי לדחות] את טומאה הוא סופו נמי דחי [גם כן דוחה] את הטומאה. ואילו שבת שמתחילתו לאו בר מידחא [אינו ראוי לדחות] את שבת, שהרי כאן מדובר בקרבן תמיד של יום השישי שאינו דוחה את השבת, סופו נמי [גם כן] לא דחי [דוחה] את השבת לשרוף איברים שנשארו מקרבן התמיד של יום שישי.
Therefore, with regard to overriding the prohibition to bring an offering in a state of ritual impurity, since the beginning of the sacrifice of the daily offering is fit to override the prohibition of offering it in a state of ritual impurity, so too, its end also overrides the prohibition. However, in the case of Shabbat, the beginning of a daily offering of the weekday is not fit to override Shabbat, since by definition it must be brought on its appropriate day. Therefore, its end also does not override Shabbat in the event that limbs remain from Friday’s daily offering.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) לְרַב חִסְדָּא לָא קַשְׁיָא סוֹפוֹ כִּתְחִילָּתוֹ (תְּחִילָּתוֹ) לֵית לֵיהּ שַׁבָּת דְּהוּתְּרָה הִיא בְּצִיבּוּר סוֹפוֹ נָמֵי דָּחֵי.

And it is also not difficult to the opinion of Rav Ḥisda, because he does not hold that its end is like its beginning. Rather, he has the following reasoning: The prohibitions of Shabbat are not merely overridden in the case of a communal offering, but they are actually permitted, such that there is no need to try to avoid performing the necessary labors when sacrificing it. Therefore, its end also overrides Shabbat.
ר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופריק רבה לדידי האי דכתיב במועדו בתמיד לא קשיא אנא אקישנא סופו לתחלתו מה תחלתו אף על פי שהוא תמיד של חול דוחה טומאה דכתיב ביה במועדו ואפילו בטומאה כך סופו דוחה טומאה ואינו דוחה שבת כתחלתו מה תחלתו תמיד של ערב שבת אם נאנסו ולא הקריבוהו אינו קרב בשבת עם תמיד של שבת כך סופו אינו דוחה שבת לרב חסדא נמי האי דכתיב במועדו לא קשיא סופו כתחלתו לית ליה שבת דהותרה בצבור שנאמר וביום השבת שני כבשים סופו נמי דוחה שבת טומאה דדחויה היא בצבור כדאסיקנא בפרק ראשון לרב ששת דדחויה היא תחלתו דעיקר כפרה היא דחי סופו דלאו עיקר כפרה לא דחי.
מאחר שנתברר כי לא בא זה הפסוק אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה אלא לאש מחתה ומנורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואף לרב חסדא לא קשיא [קשה], שכן נימוק זה של סופו כתחילתו לית ליה [אין לו], שאין הוא מקבל השוואה זו. כי שבת שהותרה היא בציבור מלכתחילה היתר גמור לכן סופו נמי דחי [גם כן דוחה] את השבת, שהרי עבודת הקרבנות נעשית לכתחילה בשבת.
And it is also not difficult to the opinion of Rav Ḥisda, because he does not hold that its end is like its beginning. Rather, he has the following reasoning: The prohibitions of Shabbat are not merely overridden in the case of a communal offering, but they are actually permitted, such that there is no need to try to avoid performing the necessary labors when sacrificing it. Therefore, its end also overrides Shabbat.
ר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) טוּמְאָה דִּדְחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר תְּחִלָּתוֹ דְּעִיקַּר כַּפָּרָה דָּחֵי סוֹפוֹ דְּלָאו עִיקַּר כַּפָּרָה לָא דָּחֵי.

However, in the case of the prohibition to bring an offering in a state of ritual impurity, which is merely overridden in the case of a communal offering, it is preferable to avoid doing so. Therefore, the beginning of its sacrifice, i.e., its slaughter and the sprinkling of its blood, and its burning, which is the essential stage that provides atonement, overrides the prohibition and should be done even in a state of ritual impurity. However, its end, i.e., the burning of the sacrificial parts, which is not the essential stage that provides atonement, does not override the prohibitions.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דחויה היא בציבור – בקושי הותרה וכל כמה דאפשר מהדרינן אטהורין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפרש״י בד״ה דחויה היא כו׳ דאפשר מהדרינן אטהורין עכ״ל כצ״ל:
סליק פרק טרף בקלפי
ואילו טומאה שרק דחויה היא בציבור, שאף שמקריבים בציבור בטומאה, מכל מקום נעשה הדבר מתוך הדחק ואם אפשר בטהרה — עושים, ולכן תחלתו שחיטתו והזאת דמו שעיקר הכפרה תלוי בכך, יעשה אף בטומאה ודחי [דוחה] מצוה זו את הטומאה, אבל סופו דלאו [שאינו] עיקר כפרה — לא דחי [דוחה] את הטומאה, שהרי עיקר הכפרה כבר היתה, ואין סיבה איפוא להוסיף ולדחות את איסור הטומאה.
However, in the case of the prohibition to bring an offering in a state of ritual impurity, which is merely overridden in the case of a communal offering, it is preferable to avoid doing so. Therefore, the beginning of its sacrifice, i.e., its slaughter and the sprinkling of its blood, and its burning, which is the essential stage that provides atonement, overrides the prohibition and should be done even in a state of ritual impurity. However, its end, i.e., the burning of the sacrificial parts, which is not the essential stage that provides atonement, does not override the prohibitions.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אִיתְּמַר הַמְכַבֶּה אֵשׁ מַחְתָּה וּמְנוֹרָה אַבָּיֵי אָמַר חַיָּיב רָבָא אָמַר פָּטוּר.

The Torah prohibits the fire on the altar to be extinguished: “A perpetual fire shall be kept burning on the altar, it shall not go out” (Leviticus 6:6). With regard to this prohibition, an amoraic dispute was stated: With regard to one who extinguishes the fire of the coals that are taken with the coal pan for the incense on Yom Kippur or the fire of the coals that are taken in order to light the candelabrum, Abaye said: He is liable. Rava said: He is not liable.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אתמר המכבה אש הנלקח מעל המזבח למחתה או להדליק המנורה אביי אמר חייב אף על גב דאחתה לארעא וכביא אש המזבח קרינן ביה. וכתיב לא תכבה רבא אמר כיון דאחתה נעתקה מאש המזבח ופטור.
המכבה אש מחתה ומנורה – לאחר שחתה גחלים למחתה או למנורה כיבן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איתמר המכבה אש מחתה ומנורה – פי׳ אש של גחלים דמחתת הקטורת דיום הכפורים דלפני לפנים. וגחלים שנוטל להדליק בהם נרות שבכל יום ויום.
א כיון שעסקנו בדיני הבאת אש למחתה ולמנורה, מביאים מה שאיתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בשאלה מה דינו של המכבה אש הגחלים הנמצאים במחתה לאחר חתייתם מהמזבח ומנורה, אביי אמר: חייב על כך. רבא אמר: פטור.
The Torah prohibits the fire on the altar to be extinguished: “A perpetual fire shall be kept burning on the altar, it shall not go out” (Leviticus 6:6). With regard to this prohibition, an amoraic dispute was stated: With regard to one who extinguishes the fire of the coals that are taken with the coal pan for the incense on Yom Kippur or the fire of the coals that are taken in order to light the candelabrum, Abaye said: He is liable. Rava said: He is not liable.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דְּכַבְּיַיהּ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּחַיָּיב כִּי פְּלִיגִי דְּאַחֲתַיהּ אַאַרְעָא וְכַבְּיַיהּ אַבָּיֵי אָמַר חַיָּיב אֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ הוּא רָבָא אָמַר פָּטוּר כֵּיוָן דְּנַתְּקַהּ נַתְּקַהּ.

The Gemara elaborates on the dispute: In a case where one extinguished a coal while still standing upon the top of the altar, everyone agrees that he is liable. This is because the verse explicitly is referring to extinguishing a flame “upon the altar.” When they disagree, it is in a case where he brought the coals down to ground level and extinguished a coal there. Abaye said: He is liable, since it is still considered fire of the altar. Rava said: He is not liable, because once it has been removed from the altar it is considered removed and no longer part of the altar’s fire. Therefore, the prohibition does not apply to it.
תוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי פליגי דאחתה אארעא וכבייה אביי אמר חייב – הקשה רבינו שמחה דאמר לעיל (דף מד:) נתפזר הימנה קב גחלים מכבדן לאמה ופרש״י לאמת המים שבעזרה וקשה לאביי ופי׳ דלאמה דלעיל אין זה אמת המים אלא מקום הוא ולי נראה דלא קשיא דלא מיחייב משום דכיון דבמתכוין חותה בשל ד׳ קבין ומערה לשל ג׳ קבין ונתפזר מהן קב ומה שנתפזר אינו עומד לאוספן אפי׳ אביי מודה כיון דאינתיק אינתיק אבל אש דמחתה ודמנורה מיירי דאחתה אארעא ובכלי וחזי למצותה ולהכי חייב לאביי ולרבא פטור דלא מיחייב אלא או בראש המזבח או אפילו למטה היכא דקאי לאהדוריה כמו המוריד גחלת וכיבה דחזיא לאהדורה ושוב מצאתי בתוספ׳ תמיד של רבי ברוך ברבי יצחק שהקשה הקושיא ותירץ כמו שתירצתי עוד תירץ דמכבדן לאמה לאחר שכבו וכתב שרבינו נסים זצ״ל הקשה אותה במגילת סתרים וזהו לשונו הא גחלים קדושים הן כדתנן (חגיגה דף כג:) הוסיף ר״ע הסלת והלבונה והגחלים שאם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן וא״כ איך מכבדן לאמה והלא מפסיד קדשים ותירץ דבירושלמי מקשה זאת הקושיא בפרק בתרא דחגיגה וה״ג התם תינח קטורת ולבונה גחלים מאי פירוש אמאי פסל את כולן והלא אינם קדושים אמר רבי בון בר רב כהנא תיפתר בגחלים של יום הכפורים שבמה שהוא חותה את כולן הוא מכניס אבל גחלים של כל יום לא כההיא דתנינן נתפזר הימנה קב גחלים מכבדן לאמה פי׳ גחלים של יום הכפורים בכלי שחותה בו הוא מכניס להכי הכלי מצרפן אבל מחתה של כסף שאין כליין לא מצרפן להו ואינן קדושים ולכן מכבדן לאמה ומיהו רבינו ברוך פירש פירוש הירושלמי בע״א דבעי למה פסל את כולן והלא אינו צריך לכלי שהרי נתפזר מהן קב גחלים ואפילו למאן דאמר בחגיגה (חגיגה כד.) דכלי מצרף אפילו שאין צריך לכלי היינו למאן דאמר צירוף דאורייתא דאז הוסיפו חכמים אפילו שאין צריך לכלי אבל למ״ד צירוף דרבנן לא וכדמוכח בפרק הקומץ רבה (מנחות דף כד.) ומשני בשל יוה״כ שהיו כולם קדושים והוא הדין דהוה מצי לתרוצי במחתה שניה של ג׳ קבין שמאותה לא נתפזר כלל ורבינו תם משיב להרב רבי יעקב ישראל בע״א דלכך מכבדן לאמה דכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת ולא מיקדשי הנך גחלים וקשה דאם כן תקשה מכאן למאן דאמר פרק לולב וערבה (סוכה דף מט:) כלי שרת מקדשין שלא מדעת מיהו בפרק קמא דמנחות (מנחות ז.) דייק רבי יוחנן מברייתא זאת אומרת כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת ושמא סבור כההיא ברייתא והכי נמי אין לומר דמחתה ראשונה של ד׳ קבין לא היתה כלי שרת דהא כתיב ולקח מלא המחתה גחלי אש משמע שהיתה כלי שרת ולא יתכן לומר דווקא דיום הכפורים קדושה דביום כפור כתיב קרא ועוד כיון דהוו על המזבח מקדש את הראוי לו ודוחק לומר דהיינו דווקא בקרבנות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבא אמר פטור כיון דנתקה נתקה – פי׳ דקסבר דכי כתיב אש תמיד תוקד על המזבח לא בא לחייב אלא שלא תכבה על המזבח עצמו שאם כיבה אותו שם חייב.
ומצמצמים את המחלוקת: דכבייה [אם כיבה] את האש הזו בראשו של מזבח, דכולי עלמא לא פליגי [לדעת הכל אין חלוקים] שהוא חייב. כי הדבר כלול בתוך האיסור לכבות אש המזבח, כאמור: ״אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה״ (ויקרא ו, ו). כי פליגי דאחתיה אארעא וכבייה [כאשר נחלקו היה כאשר הוריד מאש זו לארץ ושם כיבה אותה]. אביי אמר: חייב עליה כי עדיין בכלל אש המזבח הוא, רבא אמר: פטור, כיון שנתקה ממקומה לצורך חתייתה עם המחתה ושוב אינה שייכת לאש המזבח — נתקה, ואין דינה עוד כאש המזבח.
The Gemara elaborates on the dispute: In a case where one extinguished a coal while still standing upon the top of the altar, everyone agrees that he is liable. This is because the verse explicitly is referring to extinguishing a flame “upon the altar.” When they disagree, it is in a case where he brought the coals down to ground level and extinguished a coal there. Abaye said: He is liable, since it is still considered fire of the altar. Rava said: He is not liable, because once it has been removed from the altar it is considered removed and no longer part of the altar’s fire. Therefore, the prohibition does not apply to it.
תוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ הַמּוֹרִיד גַּחֶלֶת מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְכִיבָּהּ חַיָּיב כְּמַאן כְּאַבַּיֵּי.

The Gemara asks: But if so, with regard to this ruling that Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: One who takes down a coal from upon the altar and extinguishes it is liable, in accordance with whose opinion is he ruling? Could he possibly be ruling in accordance with the opinion of Abaye? Certainly not. In disputes between Abaye and Rava, the halakha follows Rava.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשינן אלא הא דאמר רב נחמן המוריד גחלת מעל המזבח וכיבה חייב. כמאן כאביי כלומר הלכתא כרב נחמן וקי״ל אביי ורבא הלכתא כרבא וקשיא הלכתא אהלכתא ופרקינן התם לגבי רב נחמן אפילו רבא מודה שחייב כיון דשלא לשום מצוה הורידה אש המזבח קרינא ביה וחייב. כי קאמינא דפטור היכא דנתקה למצוה למחתה או למנורה (דכיון דנתקה למצוה למחתה או למנורה) דכיון דנתקה למצותה לאו אש מזבח היא. ובמנורה ובמחתה לא אשכחנן לה קרא לא תכבה.
חייב – משום לא תכבה.
המוריד גחלת מעל המזבח וכיבה חייב. הקשה ה״ר אלחנן מהא דתנן בפ׳ המזבח מקדש (דף פו.) גחלת שפקעה מעל המזבח לא יחזיר וכיון דלא יחזיר נשלמה מצותה ואיך חייב [משום] מכבה ויש לומר שיש חילוק בין פקעה מעל המזבח להורידה:
הדרן עלך טרף בקלפי
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אלא הא [הלכה זו] שאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכיבה — חייב, כמאן שיטת מי היא] דעה זו? לכאורה רק כשיטת אביי היא!
The Gemara asks: But if so, with regard to this ruling that Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: One who takes down a coal from upon the altar and extinguishes it is liable, in accordance with whose opinion is he ruling? Could he possibly be ruling in accordance with the opinion of Abaye? Certainly not. In disputes between Abaye and Rava, the halakha follows Rava.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲפִילּוּ תֵּימָא כְּרָבָא הָתָם לָא אִינְּתִיק לְמִצְוָתַהּ הָכָא אִינְּתִיקָה לְמִצְוָתַהּ.

The Gemara explains: You can even say his ruling is in accordance with the opinion of Rava by making the following distinction: There, in the ruling of Rav Naḥman, the coal was notremoved to fulfill its mitzva. Therefore, it is still considered to be part of the fire of the altar and the prohibition still applies. Whereas, here, in the dispute between Abaye and Rava, this is a case of coal that was removed to fulfill its mitzva. Therefore, it is associated with its mitzva and no longer considered the fire of the altar.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אינתיק למצותה – לשום למחתה ותו לא קרינן ביה אש המזבח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

התם לא אינתיק למצותה – פי׳ וכמאן דאיתיה במזבח דמי כי עדיין הוא לרומו של מזבח אבל הכא אינתיק למצותה ושוב לא קרינא ביה אשו של מזבח. והקשו בתוספות מיהא דאמרינן התם גחלים שפקעו מעל גבי המזבח אין מועלין בהן ואין חייבין עליהם משום לא תכבה. ותירצו כי חילוק יש בין שפקעו מאיליהן דכי פקעו מאיליהן פקעה קדושתן שהמזבח דחאם והיינו דקאמרי׳ הכא בכלה שמעתין שהורידו בידים מעל המזבח.
ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שהלכה זו כשיטת רבא, ויש לחלק; התם [שם] הגחלת שהוריד לא אינתיק [נותקה] למצותה, שעדיין מאש המזבח היא, ולא ניתנה לצורך מצוה אחרת, אבל הכא אינתיקה [כאן נותקה והועברה] ממצותה, וכיון שעכשיו היא שייכת כבר למצות מנורה ומחתה שלא נאמר בהן איסור כיבוי כבאש המזבח, לכן פטור.
The Gemara explains: You can even say his ruling is in accordance with the opinion of Rava by making the following distinction: There, in the ruling of Rav Naḥman, the coal was notremoved to fulfill its mitzva. Therefore, it is still considered to be part of the fire of the altar and the prohibition still applies. Whereas, here, in the dispute between Abaye and Rava, this is a case of coal that was removed to fulfill its mitzva. Therefore, it is associated with its mitzva and no longer considered the fire of the altar.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִיכָּא דְּאָמְרִי.

There are those who say a different version of the dispute:
ר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איכא דאמרי היכא דאחית גחלת לארעא וכביה דברי הכל פטור כי פליגי במכבה גחלת למזבח אביי אמר חייב אש מזבח היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דאמרי [יש אומרים] שמחלוקת זו היתה באופן אחר.
There are those who say a different version of the dispute:
ר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) דְּאַחֲתַיהּ אַאַרְעָא וְכַבְּיַיהּ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּפָטוּר כִּי פְּלִיגִי דְּכַבְּיַּיהּ בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ אַבָּיֵי אָמַר חַיָּיב אֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ הוּא ארָבָא אָמַר פָּטוּר כֵּיוָן דְּנַתְּקַהּ נַתְּקַהּ.

In a case where he brought the coals down to the ground and extinguished a coal there, everyone agrees that he is not liable. When they disagree it is in a case where one extinguished a coal while still standing upon the top of the altar. Abaye said: He is liable, since it is still considered fire of the altar. Rava said: He is not liable, because once it has been removed from the altar it is considered removed and no longer part of the altar’s fire. Therefore, the prohibition does not apply to it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבא אמר פטור כיון דנתקה למחתה או להדלקת המנורה יצאה מתורת אש מזבח ונעשית אש מחתה ומנורה.
דכבייה בראשו של מזבח – לאחר שניתקה ממערכתה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאחתיה אארעא וכבייה [אם הוריד את האש במחתה על הארץ וכיבה אותה], דכולי עלמא לא פליגי [לדעת הכל אין חלוקים] שהוא פטור; כי פליגי [כאשר נחלקו] — היה זה דכבייה [כאשר כיבה אותה] בראשו של המזבח לאחר שניתקה מן המערכה, אביי אמר: חייב, שהרי אש המזבח הוא. רבא אמר: פטור, וטעמו: כיון שנתקה — נתקה.
In a case where he brought the coals down to the ground and extinguished a coal there, everyone agrees that he is not liable. When they disagree it is in a case where one extinguished a coal while still standing upon the top of the altar. Abaye said: He is liable, since it is still considered fire of the altar. Rava said: He is not liable, because once it has been removed from the altar it is considered removed and no longer part of the altar’s fire. Therefore, the prohibition does not apply to it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ בהַמּוֹרִיד גַּחֶלֶת מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְכִבָּהּ חַיָּיב כְּמַאן לָא כְּאַבַּיֵּי וְלָא כְּרָבָא הָתָם לָא אִינְּתִיק לְמִצְוָתַהּ גהָכָא אִינְּתִיק לְמִצְוָתַהּ.:

The Gemara asks: But if so, with regard to this ruling that Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: He who takes down a coal from upon the altar and extinguishes it is liable, in accordance with whose opinion is his ruling? It would appear that it is neither in accordance with the opinion of Abaye, nor in accordance with the opinion of Rava. The Gemara explains: You can even say that his ruling is in accordance with the opinion of Rava by making the following distinction: There, in the ruling of Rav Naḥman, the coal was not removed to fulfill its mitzva; it is therefore still considered to be part of the fire of the altar and the prohibition applies. Whereas, here, in the dispute between Abaye and Rava, this is a case of coal that was removed to fulfill its mitzva, and it is therefore associated with its mitzva and no longer considered the fire of the altar.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכא אינתיק למצותיה – פי׳ ומשום הכי פליגי ביה דרבא פטר כיון דאנתיק למצותיה ואביי מחייב אע״ג דאינתיק למצותיה וא״ת ולאביי תיקשי הא דאמרינן לעיל נתפזרו גחלים מכבדן לאמה. ואמאי והא עבר משום לא תכבה ואלו לאביי בין אינתיק ובין לא אינתיק חייב עליו ותירצו בתוספות דהתם אפילו אביי מודה דכיון שנטלו לצורך גחלים של מחתה ונשתיירו שם שפטור עליו כי כשחותהו מעל גבי המזבח על דעת כן חותהו שיערה מהם הצריך למחתה של קטורת והשאר שיהא הולך לאיבוד מה שאין כן כשהורידו בחנם ומה שאין כן בראש מחחה ומנורה שהיו צריכין למחת׳ ומנורה. ובהכי סליק פירקא בס״ד.
ושואלים: אלא הא [הלכה זו] שאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכבה — חייב, כמאן שיטת מי היא], הלא אינו לא כשיטת אביי ולא כשיטת רבא! ודוחים: מכאן אין להקשות לשניהם, כי התם לא אינתיק [שם לא נותקה] למצותה, אלא נשארה בגדר אש המזבח, ולכן גם כשהורידוה חייבים עליה, הכא אינתיק [כאן ניתקה] כבר למצותה
The Gemara asks: But if so, with regard to this ruling that Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: He who takes down a coal from upon the altar and extinguishes it is liable, in accordance with whose opinion is his ruling? It would appear that it is neither in accordance with the opinion of Abaye, nor in accordance with the opinion of Rava. The Gemara explains: You can even say that his ruling is in accordance with the opinion of Rava by making the following distinction: There, in the ruling of Rav Naḥman, the coal was not removed to fulfill its mitzva; it is therefore still considered to be part of the fire of the altar and the prohibition applies. Whereas, here, in the dispute between Abaye and Rava, this is a case of coal that was removed to fulfill its mitzva, and it is therefore associated with its mitzva and no longer considered the fire of the altar.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא מו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא מו:, ר׳ חננאל יומא מו:, רש"י יומא מו:, תוספות יומא מו:, תוספות ישנים יומא מו:, בית הבחירה למאירי יומא מו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא מו:, מהרש"א חידושי הלכות יומא מו:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא מו:, אסופת מאמרים יומא מו:

Yoma 46b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 46b, R. Chananel Yoma 46b, Rashi Yoma 46b, Tosafot Yoma 46b, Tosefot Yeshanim Yoma 46b, Meiri Yoma 46b, Ritva Yoma 46b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 46b, Steinsaltz Commentary Yoma 46b, Collected Articles Yoma 46b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144