×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּמִשֶּׁלְּךָ יִתְּנוּ לְךָ אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵירוֹ וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ אפי׳אֲפִילּוּ כִּמְלֹא נִימָא.:
and from your own they shall give you. Everyone has a portion designated for him by God, and the individual is privileged to receive what is coming to him, as was the case with the House of Avtinas. The principle is: No person may touch that which is prepared for another by God; everyone receives what is designated for him. And one reign does not overlap with another and deduct from the time allotted it even a hairbreadth. When the time comes for one kingdom to fall, its successor takes over immediately, as no king rules during the time designated for another.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין מלכות נוגעת בחברתה ולא אדם במוכן לחבירו כמלא נימא.
ומשלך יתנו לך – כלומר לא משלהם הוא מתנה אלא מזונות קצובים לך מן השמים.
ואין מלכות נוגעת בחברתה – משהגיע זמן המלכות ליפול ותעמוד אחרת לא יאחר זמן כמלא נימא אלא מי שזמנה ליפול בלילה נופלת בלילה שנאמר (דניאל ה) ביה בליליא איתקטל בלשצר ושזמנה ביום נופלת ביום שנאמר (יחזקאל ל) ובתחפנחס חשך היום.
ומשלך יתנו לך, שלכל אדם חלק המוכן לו משמים, ומשלו הוא זוכה, כפי שרואים שאירע לבית אבטינס. וכלל הוא שאין אדם נוגע במוכן מן השמים לחבירו וכל אדם מקבל מן החלק המוכן לו. ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא (שערה) וכשמגיע זמנה של מלכות אחת ליפול, מיד מקבלת המלכות החדשה את ההנהגה ואין אחת מהן נוהגת מלכות בזמן השייך לחבירתה.
and from your own they shall give you. Everyone has a portion designated for him by God, and the individual is privileged to receive what is coming to him, as was the case with the House of Avtinas. The principle is: No person may touch that which is prepared for another by God; everyone receives what is designated for him. And one reign does not overlap with another and deduct from the time allotted it even a hairbreadth. When the time comes for one kingdom to fall, its successor takes over immediately, as no king rules during the time designated for another.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) הוּגְרַס בֶּן לֵוִי וְכוּ׳.: תַּנְיָא כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן קוֹלוֹ בִּנְעִימָה מַכְנִיס גּוּדָלוֹ לְתוֹךְ פִּיו וּמַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בֵּין הַנִּימִין עַד שֶׁהָיוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִזְקָרִים בְּבַת רֹאשׁ לַאֲחוֹרֵיהֶם.

§ The mishna related that Hugras ben Levi knew a lesson in the art of music and he did not want to teach it to others. It was taught in a baraita: When Hugras ben Levi projects his voice in a sweet melody, he places his thumb into his mouth and places his finger between the strings of a lyre and sings. This produced a sound so sweet that his brethren the priests were abruptly taken aback.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוגדוס בן לוי היה יודע פרק בשיר כלומר אומנות וגם זה הביא טעם לדבריו אבל בן קמצר לא מצא תשובה כו׳.
ערך נם
נםא(עירובין קב:) קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה (יומא לח:) ומניח אצבעו בין הנימין מן הנימין פסולה כבר פי׳ בערך גרד (כלים פרק כט) נימי סדין והסודרין פי׳ הן הנימין שעל הסודרין ובלשון ישמעאל אלקמל ובלעז וויל״ו ושם אלו החוטין בלשון ארמי איתקא וג׳ פירושים לנומי אלו חיטין ונומי שעל רגלו כמין יבלת ונומי שבנהר עלקא דנהרא ואית דאמר ערקא דנהרא (א״ב פי׳ בלשון יוני חוט יתר כלי הניגון תרגום חצם על יתר גירהון על נימא תרגום על השמינית על כנורא דתמניא נימין):
א. [פאדען.]
לבין הנימין – בין חליקת נימת השפה נגד מחיצת החוטם.
נזקרים בבת ראש – נרתעין מהכרעת הקול.
הוגרס בן לוי כו׳. בתוספתא (שם) מפרש נמי עליה ששאלו לו מה ראית אמר להם יודעין בית אבא כו׳:
נזקרים בבת ראש כו׳. ר״ל מתוך שהוא היה משמיע קולו בנעימה גם אחיו הכהנים המשוררים עמו הוצרכו להיות נזקרים בבת ראש לאחוריהם כדרך כל הרוצה להשמיע קול רם משליך ראשו לאחור וק״ל:
א שנינו במשנה כי הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד. תניא [שנויה ברייתא]: כשהוא הוגרס בן לוי היה נותן קולו בנעימה היה מכניס גודלו לתוך פיו, ומניח אצבעו בין הנימין שבגרונו. והיה משמיע קול אדיר כל כך עד שהיו אחיו הכהנים נזקרים (נזרקים ונרתעים) בבת ראש (בבת אחת) לאחוריהם.
§ The mishna related that Hugras ben Levi knew a lesson in the art of music and he did not want to teach it to others. It was taught in a baraita: When Hugras ben Levi projects his voice in a sweet melody, he places his thumb into his mouth and places his finger between the strings of a lyre and sings. This produced a sound so sweet that his brethren the priests were abruptly taken aback.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בֶּן קַמְצָר לֹא רָצָה לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַכְּתָב אָמְרוּ עָלָיו שֶׁהָיָה נוֹטֵל ד׳אַרְבָּעָה קוּלְמוֹסִין בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו וְאִם הָיְתָה תֵּיבָה שֶׁל ד׳אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הָיָה כּוֹתְבָהּ בְּבַת אַחַת אָמְרוּ לוֹ מָה רָאִיתָ שֶׁלֹּא לְלַמֵּד כּוּלָּן מָצְאוּ תְּשׁוּבָה לְדִבְרֵיהֶם בֶּן קַמְצָר לֹא מָצָא תְּשׁוּבָה לִדְבָרָיו עַל הָרִאשׁוֹנִים נֶאֱמַר {משלי י׳:ז׳} זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְעַל בֶּן קַמְצָר וַחֲבֵירָיו נֶאֱמַר {משלי י׳:ז׳} וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב.

The Sages taught: Ben Kamtzar did not want to teach others a special technique of writing. What was that technique? They said about him that he would take four quills between his fingers, and if there was a word consisting of four letters that he wanted to write, he could write it simultaneously. They said to him: What did you see that led you not to teach that technique? All the others with unique skills came up with a response to questions about the matter of their conduct, claiming that they sought to prevent their technique from being used in idol worship. However, ben Kamtzar did not come up with a response to questions about the matter of his conduct, and it was clear that his only motivation in preventing his skill from being disseminated was his own personal honor. With regard to the first people listed, it is stated: “The memory of the righteous shall be for a blessing” (Proverbs 10:7); and about ben Kamtzar and his counterparts it is stated: “But the name of the wicked shall rot” (Proverbs 10:7).
תוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא מצא תשובה לדבריו. דגבי ע״ז לא שייך כבוד של כתיבה אלא שהם היו כותבין כך לפי שסבירא להו שאסור לספר בכתיבתו כמו שמצינו במסכת סופרים (פרק ה׳ הלכה ו׳):
כולן מצאו תשובה כו׳. דהיינו כדלעיל שמא ילמוד אדם שאינו הגון ויעשה כן לע״ז וזה לא שייך בכתב:
ב תנו רבנן [שנו חכמים]: בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב, ומה היה עניינו? אמרו עליו שהיה נוטל ארבעה קולמוסין (עטים) בין אצבעותיו, ואם היתה תיבה של ארבע אותיות היה כותבה בבת אחת. אמרו לו: מה ראית שלא ללמד? כולן מצאו תשובה לדבריהם, שטענו שלא רצו שיבוא סוד מלאכתם בסופו של דבר לידי שבח עבודה זרה, אולם בן קמצר לא מצא תשובה לדבריו והיה ברור שרק מפני שמירת כבודו נמנע מללמד. על הראשונים נאמר: ״זכר צדיק לברכה״ (משלי י, ז) ועל בן קמצר וחביריו נאמר: ״ושם רשעים ירקב״ (משלי י, ז).
The Sages taught: Ben Kamtzar did not want to teach others a special technique of writing. What was that technique? They said about him that he would take four quills between his fingers, and if there was a word consisting of four letters that he wanted to write, he could write it simultaneously. They said to him: What did you see that led you not to teach that technique? All the others with unique skills came up with a response to questions about the matter of their conduct, claiming that they sought to prevent their technique from being used in idol worship. However, ben Kamtzar did not come up with a response to questions about the matter of his conduct, and it was clear that his only motivation in preventing his skill from being disseminated was his own personal honor. With regard to the first people listed, it is stated: “The memory of the righteous shall be for a blessing” (Proverbs 10:7); and about ben Kamtzar and his counterparts it is stated: “But the name of the wicked shall rot” (Proverbs 10:7).
תוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאי וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב אָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר רַקְבִּיבוּת תַּעֲלֶה בִּשְׁמוֹתָן דְּלָא מַסְּקִינַן בִּשְׁמַיְיהוּ מֵתִיב רָבִינָא מַעֲשֶׂה בְּדוֹאֵג בֶּן יוֹסֵף שֶׁהִנִּיחוֹ [אָבִיו] בֵּן קָטָן לְאִמּוֹ בְּכׇל יוֹם הָיְתָה אִמּוֹ מוֹדַדְתּוֹ בִּטְפָחִים וְנוֹתֶנֶת מִשְׁקָלוֹ שֶׁל זָהָב לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּכְשֶׁגָּבַר אוֹיֵב טְבָחַתּוּ וַאֲכָלַתּוּ.

§ Apropos the verse cited, the Gemara asks: What is the meaning of: But the name of the wicked shall rot? How does a name rot? Rabbi Elazar said: It means that decay will spread on their names, meaning that we do not call others by their names, and the name will sink into oblivion. Ravina raised an objection from an incident that transpired during the Second Temple era. There was an incident involving Doeg ben Yosef, whose father died and left him as a young child to his mother, who loved him. Each day his mother measured his height in handbreadths and donated a measure of gold equivalent to the weight that he gained to the Temple. Later, when the enemy prevailed and there was a terrible famine in the city, she slaughtered and ate him.
רש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רקביבות – רדולי״א חלודה ככלי ברזל שאין משתמשין בו.
דלא מסקי בשמייהו – לא יקרא אדם לבנו שם אדם רשע.
מודדתו בטפחים – לידע כמה נוסף בו מיום ליום ונותנת המשקל אומד התוספת.
דלא מסקי בשמייהו – בפרק בתרא דכתובות (כתובות קד:) גבי שני דייני גזירות אדמון וחנן בן אבישלום גריס ר״ת אבישלום משום דאמר ר״מ בחלק (סנהדרין דף קג:) אבשלום אין לו חלק לעוה״ב ואשכחן שם אדם אבישלום כדכתיב (אביה) בת אבישלום וכן בפ״ק דשבת (דף יב:) גרסי׳ הלל ושכנא דשבנא רשע היה וי״מ דתרי שבנא הוו כדכתיב בישעיה (כב) לך בוא אל הסוכן הזה אל שבנא אשר על הבית וכתיב בתריה מה לך פה וגו׳ משמע שהיה רשע וכתיב בתריה ויהי כשמוע המלך חזקיהו ויקרע וגו׳ עד ואת שבנא הסופר ואת הזקנים מתכסים בשקים אלמא אחר הוא וכיון דאחד היה צדיק מסקינן בשמיה מיהו נראה דהכל אחד דעל כרחך ההוא שבנא בתרא שנתכסה בשק כשחירף רבשקה במעשה דסנחריב רשע הוה כדמשמע בפרק זה בורר (סנהדרין כו) אבל אין מוקדם ומאוחר בתורה ואף ע״ג דהכא קרי ליה סופר והכא על הבית על כרחך הכל אחד כדפרישית.
מעשה בדואג כו׳. וא״ת למ״ד [סנהדרין קד.] אין אברהם מציל את ישמעאל ואית ליה למימר שלא עשה ישמעאל תשובה ואיך קראו לשם צדיק י״ל דישמעאל הקב״ה קראו כך ומסקינן בשמיה שפיר. ה״ר אלחנן:
מדאורייתא מנלן. דליכא מידי דלא רמזה משה באורייתא כדאמרינן בתענית (דף ט.):
דלא מסקינן בשמהתיהו – פירשו בתוספות דכי מה שנהגו לקרא שם צדיק ישמעאל כשמו של ישמעאל בן אברהם שהיה רשע דהיינו משום דסבירא לן כמאן דאמ׳ כי ישמעאל עשה תשובה. אי נמי דשאני ישמעאל שהקב״ה קראו באותו השם.
גמ׳ בדואג בן יוסף שהניחו אביו בן קטן כו׳ כצ״ל וכ״ה בע״י:
תוס׳ בד״ה דלא מסקי כו׳ דע״כ ההוא שבנא בתרא כו׳ כדמשמע בפ׳ זה בורר כו׳ עכ״ל לא ידענא משמעו דפ׳ זה בורר דלכאורה כל הסוגיא שם איירי שפיר בשבנא קמא וע״ש:
מאי ושם רשעים ירקב כו׳. דמלת שם מיותר הוא דה״ל למיכתב זכר צדיק לברכה ורשעים ירקב דהיינו זכר רשעים ירקב לקללו וע״כ דרשו שם ממש דלא מסקי בשמייהו:
תוס׳ ד״ה דלא מסקי בשמייהו. גריס ר״ת אבישלום. עיין מגילה דף י׳ ע״ב תוס׳ ד״ה רבה בר עפרן:
ג אגב הזכרת הפסוק שואלים: מאי [מה] פירוש ״ושם רשעים ירקב״, מה משמעו של ריקבון בשם? אמר ר׳ אלעזר: כוונתו רקביבות תעלה בשמותן, ופירושו: דלא מסקינן בשמייהו [שאין אנו קוראים לאחרים בשמותיהם] ולכן השם נשכח במשך הדורות. מתיב [מקשה] על כך רבינא, מן המעשה המסופר על ימי חורבן הבית. מעשה בנער אחד שהיה נקרא דואג בן יוסף, שהניחו אביו ומת, והיה בן קטן לאמו והיתה אוהבתו ביותר בכל יום היתה אמו מודדתו בטפחים כמה גדל ונותנת משקלו, שנוסף, של זהב לבית המקדש. ולבסוף כשגבר אויב והיה הרעב הנורא בעיר טבחתו ואכלתו.
§ Apropos the verse cited, the Gemara asks: What is the meaning of: But the name of the wicked shall rot? How does a name rot? Rabbi Elazar said: It means that decay will spread on their names, meaning that we do not call others by their names, and the name will sink into oblivion. Ravina raised an objection from an incident that transpired during the Second Temple era. There was an incident involving Doeg ben Yosef, whose father died and left him as a young child to his mother, who loved him. Each day his mother measured his height in handbreadths and donated a measure of gold equivalent to the weight that he gained to the Temple. Later, when the enemy prevailed and there was a terrible famine in the city, she slaughtered and ate him.
רש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְעָלֶיהָ קוֹנֵן יִרְמְיָה {איכה ב׳:כ׳} אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עוֹלְלֵי טִפּוּחִים מְשִׁיבָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאוֹמֶרֶת אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ה׳ כֹּהֵן וְנָבִיא חֲזִי מַאי סְלֵיק בֵּיהּ.

And with regard to her and others like her Jeremiah lamented: “Shall the women eat their fruit, their children in their care [tipuḥim]?” (Lamentations 2:20). The Gemara interprets the term tipuḥim homiletically as referring to this baby, who was measured in handbreadths [tefaḥim]. Even he was eaten by his mother. And the Divine Spirit responds and says: Why did this happen? “Shall the priest and the prophet be slain in the Temple of the Lord?” (Lamentations 2:20). It is punishment for the murder of the priest Zechariah ben Jehoiada. This incident involves aboy named Doeg; even though the person with that name was wicked (see I Samuel, chapter 22), the boy was named for him. The Gemara responds: See what befell him. Clearly, his name was a bad omen.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כהן ונביא – זכריה בן יהוידע הכהן אלמא מסקינן בשמייהו דהא דואג האדומי רשע היה וזה קראו לתינוק בשמו.
חזי מאי דסליק ביה – ראה מה עלתה ביה שנשחט.
ועליה קונן ירמיה כו׳. בתוכחות בתורה מפורש קללה זו ואכלת פרי בטנך בשר וגו׳ אבל ירמיה עליה ביותר היה מקונן שכ״כ זהב הקדישה בשביל בנה ואח״כ באתה לידי כך שאכלתו ורוח הקדש משיבה שחללו המקדש שהרגו שם כהן ונביא:
ועליה וכיוצא בה קונן ירמיה: ״אם תאכלנה נשים פרים עללי טפחים״ (איכה ב, כ), שאף עולל כזה שנמדד טפחים טפחים (״טיפוחים״) אף הוא נאכל על ידי אמו. משיבה רוח הקדש להם ואומרת: מדוע אירע להם כך — ״אם יהרג במקדש ה׳ כהן ונביא״ (איכה ב, כ), על שנהרג זכריה בן יהוידע הכהן. ולפי דרכנו למדנו שהיה ילד שנקרא בשם דואג, ואף שהוא שמו של אדם רשע, ונמצא שקוראים בשמו של רשע! ומשיבים: חזי מאי סליק ביה [ראה מה עלתה בגורלו] של אותו ילד, שמה שאירע לו לילד זה אף הוא סימן רע.
And with regard to her and others like her Jeremiah lamented: “Shall the women eat their fruit, their children in their care [tipuḥim]?” (Lamentations 2:20). The Gemara interprets the term tipuḥim homiletically as referring to this baby, who was measured in handbreadths [tefaḥim]. Even he was eaten by his mother. And the Divine Spirit responds and says: Why did this happen? “Shall the priest and the prophet be slain in the Temple of the Lord?” (Lamentations 2:20). It is punishment for the murder of the priest Zechariah ben Jehoiada. This incident involves aboy named Doeg; even though the person with that name was wicked (see I Samuel, chapter 22), the boy was named for him. The Gemara responds: See what befell him. Clearly, his name was a bad omen.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר צַדִּיק מֵעַצְמוֹ וְרָשָׁע מֵחֲבֵירוֹ צַדִּיק מֵעַצְמוֹ דִּכְתִיב זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְרָשָׁע מֵחֲבֵירוֹ דִּכְתִיב וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב.

Rabbi Elazar said: A righteous person is praised for his own actions, and a wicked person is cursed not only for his own actions but also for the actions of his wicked counterpart. A righteous person is praised for his actions, as it is written: “The memory of the righteous shall be for a blessing”; righteous is written in the singular. A wicked person is also cursed for the actions of his wicked counterpart, as it is written: “But the name of the wicked shall rot”; wicked is written in the plural. Once one wicked person is mentioned, his wicked counterparts are cursed as well.
הערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך צדק
צדקא(שבת קג) צדיק כפוף צדיק פשוט פי׳ צדיק שאינו עניו ויש צדיק עניו פירוש אחר כפוף בעולם הזה פשוט וגדול לעולם הבא (יומא לח:) צדיק מעצמו פירוש כשנזכר צדיק מתברך הוא בעצמו כדכתיב זכר צדיק לברכה כשנזכר רשע אחד מתקללין כל הרשעים שנאמר ושם רשעים ירקב (ראש השנה ד. פסחים ח.) סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה בה לעולם הבא הרי זה צדיק גמור כך קבלנו מרבי משה הדרשן צדיק גמור פירוש צדקה חשובה היא אע״פ שהזכיר שיחיו בניו זוכה לחיי עד. צדקה תרומם גוי (בבא בתרא טו: ובילמדנו בריש כי תשא ענין צדקה בירושלמי פיאה פ״א ובסוף פיאה סנהדרין צב) תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקב״ה להחיות שוב אין חוזרין לעפרן שנאמר והיה הנשאר בציון וגו׳ ואותן אלף שנים שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדש עולמו עושה להן כנפים כנשרין וטסין על המים בימים שנאמר על כן לא נירא בהמיר ארץ וגו׳ ושמא תאמר יש להן צער תלמוד לומר וקווי ה׳ יחליפו כח וגו׳ כל צדיקים שנאמרו בסדום צדיקם כתיב עיין בערך זקן:
ערך זקר
זקרב(עירובין טז.) שלא יזדקר הגדי בבת ראש (יומא סז:) ר״ש אומר המשלח את השעיר יכבס בגדיו זוקרו בבת ראש מטמא בגדיו (יומא לח) עד שיהיו אחיו נזקרין בבת ראש לאחוריהן. (סוכה יד) מסככין בנסרין כדי שיזדקר הגדי בבת ראש (נדה יז) אימר איזדקרא ומעלייה אתא פי׳ נפלה לאחוריה ובא הדם מן העלייה. (ובויקרא רבה) אם הכהן המשיח טלטלה גבר אמר ר׳ שמואל בר נחמני כהדין תרנגולא דיגלי מאתר לאתר מזדקר (עירובין נב) אחרים אומרים למקום שרובו נזקר פי׳ הואיל וגופו בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום הוי ליה רגלו לגבי שאר גופו מיעוטו והי׳ טפילה לגבי גופו כי האדם למקום שהוא רובו לשם הוא נזקר: (ראש השנה יח) כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון אמר ר׳ יוחנן כולן נזקרין בזקירה אחת. ס״א כולן נסקרין בסקירה אחת פי׳ מביט כל באי העולם בהבטה אחת ונראין הדברים שכן מפרש רב נחמן היוצר יחד לבם:
ערך סק
סקג(גיטין סט.) לאסוקי ליתי אפרא פי׳ להעלות ולסלק החולי (יבמות קו:) לא חפצתי לקחתה בבת אחת ורבא אמר אסוקי מלתא היא (א״ב בנסחאות כתוב אפסוקי ותרגום עלה נעלה מיסק ניסק (יומא לח) אר״א רקבובות תעלה בשמותן דלא מסקינן בשמייהו פי׳ על דרך ובל אשא את שמותם על שפתי ומסקנא דמלתא הוא כלל העולה):
ערך תמר
תמרד(ברכות מג.) מאימרי מברכין על המוגמר משתעלה תמרתו פי׳ עשנו (חולין קיב.) אין מניחין כלי תחת הבשר עד שיכלה כל מראה אדמומית שבו מנא ידעינן אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא משתעלה תמרתו פי׳ כיון שיעלה מן הבשר עשן נצלה והולך וזה ששותת שומן הוא (יומא לח) בית אבטינס היו יודעין לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותם של הללו מתמר ועולה כמקל ושל הללו מפצע לכאן ולכאן (א״ב לשון מקרא זה כתמרות עשן):
א. [פראם. טוגענדהאפט.]
ב. [שפרינגען, היפפען.]
ג. [אויף ברינגען.]
ד. [רויכען.]
צדיק מעצמו – ע״י מעשיו נזכר לטובה.
רשע אף ע״י חבירו – נזכר לרעה.
שם רשעים – ולא כתיב שם רשע.
צדיק מעצמו – פי׳ על ידי מעשיו הטובים צריכין כל היום להזכירו לשבח ולברכו ורשעים מזכירין אותם על ידי אחרים כי על ידי מעשה רשע אחד יש לנו לקלל כל הרשעים כדכתיב שם רשעים ירקב.
צדיק מעצמו ורשע מחבירו כו׳. משינוי לשון שאמר צדיק בלשון יחיד ורשעים בלשון רבים דריש לה ור״ל צדיק מעצמו כדמייתי מאברהם שמצינו בו התהלך לפני וגו׳ שלא היה צריך סעד לתומכו משא״כ נח איש צדיק שהיה צריך לתומכו דכתיב את האלהים התהלך וגו׳ ורשע מחבירו גם אם הוא אינו רשע אם הוא מתחבר לרשע גם הוא נקרא רשע כמ״ש אוי לרשע אוי לשכנו וק״ל:
מדאורייתא מנלן כו׳. נראה בזה ע״פ מ״ש הרמב״ם בחלק דבור האהוב הוא לשבח החשובים במעלותם כדי שייטבו מנהגיהם בעיני בני אדם ולגנות הרעים בפחיתותם כדי שיתגנו פעולתם בעיני בני אדם והוא ענין הכתוב זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב ושינה גבי צדיק שיהיה זכרו לברכה ולא אמר כן גבי רשעים זכרו לקללה משום דכשמשבחים צדיקים יברך אותן אבל בגנות רשעים אל יקללן אלא שיצפה להם שיעשו תשובה כדאמרי׳ פ״ק דברכות יתמו חוטאים לא כתיב אלא יתמו חטאים דהיינו שישובו וכדאמרי׳ בסנהדרין גבי שבביה דר׳ זירא והיינו שם רשעים ירקב מהם ולא יהיו עוד נקראים רשעים כשיעשו תשובה והשתא קאמר מדאורייתא מנין ויהיה זה הדבור כאילו הוא דבור המצווה כיון דכתיב בתורה וקאמר דכתיב ויאהל עד סדום לפי שזכר שם סדום סיפר בגנותם שנאמר ואנשי סדום רעים וגו׳ אבל לא קללם משא״כ כשזכר את הצדיק אברהם וסיפר בשבחו שנאמר כי ידעתיו למען וגו׳ בא לברכו שנאמר ואברהם היו יהיה לגוי גדול וגו׳:
אמר ר׳ אלעזר: צדיק מעצמו (על ידי מעשיו), משבחים אותו בכל עת, ורשע מקללים אותו לא רק על ידי עצמו אלא גם מחבירו. צדיק מעצמודכתיב [שנאמר]: ״זכר צדיק לברכה״ (משלי י, ז) בלשון יחיד. ורשע מחבירודכתיב [שנאמר]: ״ושם רשעים ירקב״ (משלי י, ז) בלשון רבים, שכיון שמזכירים רשע אחד, מקללים את כל הרשעים חבריו.
Rabbi Elazar said: A righteous person is praised for his own actions, and a wicked person is cursed not only for his own actions but also for the actions of his wicked counterpart. A righteous person is praised for his actions, as it is written: “The memory of the righteous shall be for a blessing”; righteous is written in the singular. A wicked person is also cursed for the actions of his wicked counterpart, as it is written: “But the name of the wicked shall rot”; wicked is written in the plural. Once one wicked person is mentioned, his wicked counterparts are cursed as well.
הערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְהָהוּא מֵרַבָּנַן דַּהֲוָה מְסַדַּר אַגָּדָתָא קַמֵּיהּ מְנַָא הָא מִילְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה א״לאֲמַר לֵיהּ דְּהָא כְּתִיב זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה מִדְּאוֹרָיְיתָא מְנָא לַן דִּכְתִיב {בראשית י״ח:י״ז} וַה׳ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה וּכְתִיב {בראשית י״ח:י״ח} וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם.

Ravina said to one of the Sages who would organize aggadic statements before him: From where is this matter that the Sages stated: The memory of the righteous shall be for a blessing, derived?He said to him: As it is written explicitly in the book of Proverbs: “The memory of the righteous shall be for a blessing.” He then asked him: From where in the Torah do we derive this? He said to him: As it is written: “And God said: Shall I hide from Abraham that which I am doing?” (Genesis 18:17). And as soon as Abraham’s name is mentioned, it is written: “And Abraham shall surely become a great and mighty nation” (Genesis 18:18), although there is no clear connection to the previous verse. Apparently, once the name of a righteous person is mentioned, it is followed directly by praise of the individual. That is the Torah source for the statement that the mention of the righteous is for blessing.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המכסה אני מאברהם – וכיון שהזכיר שמו ברכו וסמיך ליה ואברהם היו יהיה וגו׳.
גמ׳ מדאורייתא מנא לן. עיין רש״י בחומש ר״פ נח:
אמר ליה [לו] רבינא לההוא מרבנן דהוה מסדר אגדתא קמיה [לאחד החכמים שהיה מסדר דברי אגדה לפניו]: מנא הא מילתא דאמור רבנן [מנין דבר זה שאמרו חכמים] על כמה אנשים ״זכר צדיק לברכה״? אמר ליה [לו]: דהא כתיב [הרי נאמר] מפורש בכתובים: ״זכר צדיק לברכה״! חזר ושאלו: מדאורייתא מנא לן [מדברי התורה, ולא מן הכתובים, מנין לנו] שכן הוא? אמר לו: דכתיב [שנאמר]: ״וה׳ אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה״ (בראשית יח, יז) וכתיב [ונאמר] מיד אגב הזכרת שמו של אברהם, ובלא קשר לענין: ״ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום״ (בראשית יח, יח), משמע: מיד שמזכירים שמו של צדיק ראוי לומר דברי שבח עליו, והוא המקור למנהג חכמים.
Ravina said to one of the Sages who would organize aggadic statements before him: From where is this matter that the Sages stated: The memory of the righteous shall be for a blessing, derived?He said to him: As it is written explicitly in the book of Proverbs: “The memory of the righteous shall be for a blessing.” He then asked him: From where in the Torah do we derive this? He said to him: As it is written: “And God said: Shall I hide from Abraham that which I am doing?” (Genesis 18:17). And as soon as Abraham’s name is mentioned, it is written: “And Abraham shall surely become a great and mighty nation” (Genesis 18:18), although there is no clear connection to the previous verse. Apparently, once the name of a righteous person is mentioned, it is followed directly by praise of the individual. That is the Torah source for the statement that the mention of the righteous is for blessing.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מְנַָא הָא מִילְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב א״לאֲמַר לֵיהּ דְּהָא כְּתִיב וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב מִדְּאוֹרָיְיתָא מְנָא לַן דִּכְתִיב {בראשית י״ג:י״ב} וַיֶּאֱהַל עַד סְדוֹם וּכְתִיב וְאַנְשֵׁי סְדוֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה׳ מְאֹד.

Then he asked: From where is this matter that the Sages said: But the name of the wicked shall rot, derived? He said to him: As it is written explicitly in the book of Proverbs: “But the name of the wicked shall rot.” He then asked him: From where in the Torah do we derive this? He said to him: As it is written with regard to Lot: “And he moved his tent as far as Sodom” (Genesis 13:12). And as soon as Sodom is mentioned, it is written: “And the men of Sodom were exceedingly wicked and sinful to God” (Genesis 13:13).
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פי׳ שם רשעים ירקב. שאין אדם נקרא בזה השם ומצליח.
שוב שאל: מנא הא מילתא [מנין דבר זה] דאמור רבנן [שאומרים חכמים] ״ושם רשעים ירקב״? אמר ליה [לו]: דהא כתיב [שהרי נאמר]: ״ושם רשעים ירקב״. שאלו: אולם מדאורייתא מנא לן [מן התורה מנין לנו]? אמר לו: דכתיב [שנאמר] בלוט: ״ויאהל עד סדום״ (בראשית יג, יב), וכיון שהוזכרה סדום נאמר מיד: ״ואנשי סדם רעים וחטאים לה׳ מאד״ (בראשית יג, יג).
Then he asked: From where is this matter that the Sages said: But the name of the wicked shall rot, derived? He said to him: As it is written explicitly in the book of Proverbs: “But the name of the wicked shall rot.” He then asked him: From where in the Torah do we derive this? He said to him: As it is written with regard to Lot: “And he moved his tent as far as Sodom” (Genesis 13:12). And as soon as Sodom is mentioned, it is written: “And the men of Sodom were exceedingly wicked and sinful to God” (Genesis 13:13).
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר צַדִּיק דָּר בֵּין שְׁנֵי רְשָׁעִים וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם רָשָׁע דָּר בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם צַדִּיק דָּר בֵּין שְׁנֵי רְשָׁעִים וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם עוֹבַדְיָה רָשָׁע דָּר בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם זֶה עֵשָׂו.

Apropos these statements, the Gemara cites another statement that Rabbi Elazar said: There was a righteous person who lived between two wicked people and did not learn from their actions; there was a wicked person who lived between two righteous people and did not learn from their actions. How so? A righteous person lived between two wicked people and did not learn from their actions is Obadiah, who was a minister for Ahab and Jezebel and nevertheless remained God-fearing (see I Kings, chapter 18). A wicked person who lived between two righteous people and did not learn from their actions is Esau, who was born and raised in the house of Isaac and Rebecca and nevertheless remained wicked.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר אלעזר צדיק מעצמו – כלומר: כשנזכר הצדיק מתברך הוא בעצמו כדכתיב זכר צדיק לברכה. רשע אפילו מזכיר רשע אחד מתקללין כל הרשעים שנאמר ושם רשעים ירקב ומנ״ל מן התורה שהצדיק כיון שהוא נזכר מתברך שנאמר וי״י אמר המכסה אני מאברהם וגו׳ כיון שהזכירו בירכו מיד שנאמר ואברהם היו יהיה לגוי גדול וגו׳ וכן הרשע כיון שהזכיר ויאהל עד סדום כתיב ואנשי סדום רעים וחטאים וגו׳ צדיק דר בין שני רשעים עובדיה דר בין אחאב ואיזבל ולא למד ממעשיהם. ועשו הרשע דר בין יצחק ורבקה ולא למד ממעשיהם. וברכת הצדיק גורמת זכרון הרשעים שנאמר למען הביא י״י על אברהם את אשר דבר עליו.
עובדיה – היה דר בין אחאב ואיזבל.
צדיק דר כו׳. נסמך מאמר זה לדלעיל שסמך עצמו אהאי קרא דזכר צדיק לברכה ושם רשעים וגו׳ דנקט צדיק בלשון יחיד ורשעים בלשון רבים לרמוז על זה הצדיק עובדיה שהוא ראוי לברכה שהיה דר בין ב׳ רשעים ולא למד כו׳:
אגב הזכרתם של אלה מביאים מאמר נוסף שאמר ר׳ אלעזר: צדיק היה שדר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, רשע היה שדר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם. כיצד? צדיק שדר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם — זה עובדיה שהיה שר אצל אחאב ואיזבל ונשאר ירא ה׳ מאד (מלכים א׳ פרק יח). רשע שדר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם — זה עשו שנולד וגדל אצל יצחק ורבקה ואף על פי כן נותר ברשעותו.
Apropos these statements, the Gemara cites another statement that Rabbi Elazar said: There was a righteous person who lived between two wicked people and did not learn from their actions; there was a wicked person who lived between two righteous people and did not learn from their actions. How so? A righteous person lived between two wicked people and did not learn from their actions is Obadiah, who was a minister for Ahab and Jezebel and nevertheless remained God-fearing (see I Kings, chapter 18). A wicked person who lived between two righteous people and did not learn from their actions is Esau, who was born and raised in the house of Isaac and Rebecca and nevertheless remained wicked.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) (אָמַר) ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר מִבִּרְכָתָן שֶׁל צַדִּיקִים אַתָּה לָמֵד קְלָלָה לָרְשָׁעִים וּמִקִּלְלָתָן שֶׁל רְשָׁעִים אַתָּה לָמֵד בְּרָכָה לַצַּדִּיקִים מִבִּרְכָתָן שֶׁל צַדִּיקִים אַתָּה לָמֵד קְלָלָה לָרְשָׁעִים דִּכְתִיב {בראשית י״ח:י״ט} כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה וְגוֹ׳ וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ {בראשית י״ח:כ׳} וַיֹּאמֶר ה׳ זַעֲקַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה כִּי רָבָּה.

§ Rabbi Elazar said: From the blessing of the righteous you infer a curse for the wicked; and conversely, from the curse of the wicked you infer a blessing for the righteous. How so? From the blessing of the righteous you infer a curse for the wicked, as it is written with regard to Abraham: “For I have known him to the end that he will command his children and his household after him” (Genesis 18:19), and it is written thereafter: “The cry of Sodom and Gomorrah is very great” (Genesis 18:20). The righteousness of Abraham underscores the relative wickedness of Sodom and Gomorrah, exacerbating their punishment.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכתיב בתריה ויאמר י״י זעקת סדום ועמורה וגו׳ וכן קללת הרשעים גורמת זכרון הצדיקים בברכה שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים וגו׳ וכתיב בתריה ויאמר י״י אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו עד קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה.
מברכתן של צדיקים כו׳ – במקום שהקב״ה מברך את הצדיקים שם מקלל את הרשעים.
מצוה לאדם שיספר בשבחן של צדיקים כל זמן שמזכירם כדי לקרב שאר בני אדם למעשיהם וכן מותר לאדם לספר בגנותם של רשעים לא לכונת לשון הרע אלא להרחיק שאר בני אדם ממעשיהם דרך הערה אמרו זכר צדיק לברכה זהו שנאמר וד׳ אמר המכסה אני מאברהם וכתיב בתריה ואברהם היה יהיה וכו׳ ושם רשעים ירקב זהו ויאהל עד סדום ואנשי סדום רעים וכו׳:
מברכתן של צדיקים כו׳. פרש״י במקום שהקב״ה מברך את הצדיקים שם מקלל את הרשעים עכ״ל ואין המאמר סובל פירושו וכי מה למדין זה מזה לפירושו ונראה לפרש דה״ק דמתוך סמיכות זה לזה אנו למדין סתום מן המפורש כי סיבת הברכה לאברהם בשביל מה היתה מפורש ביה דכתיב ואברהם היו יהיה לגוי וגו׳ ונברכו וגו׳ כי ידעתיו אשר יצוה וגו׳ לעשות צדקה ומשפט וגו׳ אנו למדין הא דכתיב בתריה זעקת סדום וגו׳ כלה אעשה וגו׳ שהוא קללתן ולא נזכר סיבת קללתן אנו למדין מן הסמיכות שסיבת קללתן היתה מפני שלא היה בהן צדק ומשפט כמו שהיה באברהם ובניו שהוזכר לעיל מיניה וכן בהיפך סיבת קללתן של אנשי סדום מפורש במקום אחר שהיו רעים וחטאים לה׳ אתה למד סיבת ברכת אברהם דסמיך ליה הא דכתיב וה׳ אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו וגו׳ היינו משום שלא היו בו כל המדות הרעות שהיו באנשי סדום שהזכיר לעיל מיניה וק״ל:
עוד אמר ר׳ אלעזר: מברכתן של צדיקים אתה למד אגב כך קללה לרשעים, ולהיפך ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים. כיצד? מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים — דכתיב [שנאמר]: ״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו״ (בראשית יח, יט) וכתיב בתריה [ונאמר אחריו]: ״זעקת סדם ועמרה כי רבה״ (בראשית יח, כ), שכיון שהוזכר הצדיק, ממילא הובלט יותר רשעם של הרשעים ועל כן גם גדל ענשם. ולהיפך: ומקללתן
§ Rabbi Elazar said: From the blessing of the righteous you infer a curse for the wicked; and conversely, from the curse of the wicked you infer a blessing for the righteous. How so? From the blessing of the righteous you infer a curse for the wicked, as it is written with regard to Abraham: “For I have known him to the end that he will command his children and his household after him” (Genesis 18:19), and it is written thereafter: “The cry of Sodom and Gomorrah is very great” (Genesis 18:20). The righteousness of Abraham underscores the relative wickedness of Sodom and Gomorrah, exacerbating their punishment.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּמִקִּלְלָתָן שֶׁל רְשָׁעִים אַתָּה לָמֵד בְּרָכָה לַצַּדִּיקִים דִּכְתִיב וְאַנְשֵׁי סְדוֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה׳ וַה׳ אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ (אָמַר) ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר אפי׳אֲפִילּוּ בִּשְׁבִיל צַדִּיק אֶחָד עוֹלָם נִבְרָא שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית א׳:ד׳} וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וְאֵין טוֹב אֶלָּא צַדִּיק שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ג׳:י׳} אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב.

Conversely, from the curse of the wicked you infer a blessing for the righteous, as it is written: “And the men of Sodom were exceedingly wicked and sinful to God” (Genesis 13:13), after which it is written: “And God said to Abram, after that Lot had separated from him” (Genesis 13:14); God proceeds to bless him. And Rabbi Elazar said: Even for one righteous person an entire world is created, as it is stated: “And God saw the light, that it was good” (Genesis 1:4), and good means nothing other than righteous, as it is stated: “Say of the righteous that he is good” (Isaiah 3:10).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשביל צדיק אחד העולם נברא שנאמר וירא אלהים כי טוב וגו׳ וכל המשכח דבר אחד מתלמודו גורם גלות לבניו שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני.
וירא את האור – ראה בדעתו להתקיים האור של עולם בשביל הצדיק שהוא טוב.
בשביל צדיק א׳ נברא כו׳. דרשו כן לפי שבכל ימי בראשית האחרים סתם הכתוב לומר כי טוב על כל מעשה אותו יום חוץ מביום ראשון שינה ופירש הכתוב דכי טוב על מעשה אור קאי דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב לדרוש מיניה בשביל צדיק א׳ כו׳ כפרש״י ראה אלהים בדעתו לקיים אור של עולם בשביל הצדיק שהוא טוב עכ״ל עש״ה אמרו צדיק כי טוב ע״ש מעשים הטובים ורב טוב הצפון שיקבל לעוה״ב ומה שכינה כלל העולם באור נראה לפי שתכלית בריאותו הוא האור הגנוז לצדיקים לעוה״ב והוא נדרש ג״כ מפסוק זה כדאמר בחגיגה ונראה משום דכתיב אמרו צדיק כי טוב בלשון יחיד וסיפא דקרא כי פרי מעלליהם יאכלו בלשון רבים דרשו כן בדרשה דקאי על הבריאה דאפי׳ בשביל צדיק א׳ נברא העולם:
של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים — דכתיב [שנאמר]: ״ואנשי סדם רעים וחטאים לה׳ מאד״ (בראשית יג, יג) ואחר כך נאמר: ״וה׳ אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו״ (בראשית יג, יד), שברכו. ואמר ר׳ אלעזר: אפילו בשביל צדיק אחד עולם שלם נברא, שנאמר: ״וירא אלהים את האור כי טוב״ (בראשית א, ד)ואין טוב אלא צדיק, שנאמר: ״אמרו צדיק כי טוב״ (ישעיה ג, י).
Conversely, from the curse of the wicked you infer a blessing for the righteous, as it is written: “And the men of Sodom were exceedingly wicked and sinful to God” (Genesis 13:13), after which it is written: “And God said to Abram, after that Lot had separated from him” (Genesis 13:14); God proceeds to bless him. And Rabbi Elazar said: Even for one righteous person an entire world is created, as it is stated: “And God saw the light, that it was good” (Genesis 1:4), and good means nothing other than righteous, as it is stated: “Say of the righteous that he is good” (Isaiah 3:10).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) (אָמַר) ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר כׇּל הַמְשַׁכֵּחַ דָּבָר מִתַּלְמוּדוֹ גּוֹרֵם גָּלוּת לְבָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי ר׳רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִגְּדוּלָּתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אַתָּה הַדַּעַת מָאַסְתָּ וְאֶמְאָסְךָ מִכַּהֵן לִי.

Rabbi Elazar further said: One who causes himself to forget a matter of his studies ultimately causes exile for his children, as it is stated: “Because you have forgotten the Torah of your God, I will also forget your children” (Hosea 4:6). Rabbi Abbahu said: With regard to he who causes his studies to be forgotten, one reduces him from his prominence, as it is stated: “Because you have rejected knowledge, I will also reject you; you shall not serve Me” (Hosea 4:6).
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל המשכח דבר מתלמודו – פי׳ שגורם במזיד לשכוח דבר מתלמודו.
כל השוכח כו׳. בפרקי אבות שנינו כל השוכח דבר א׳ ממשנתו ה״ז מתחייב בנפשו כו׳ וי״ל דהתם נקט משנתו שהם דברים שקבל מרבו כמו המשנה ועונשו גדול להתחייב בנפשו והכא נקט מתלמודו והיינו דברים שבאו לו מתוך פלפול התלמוד כהוויית דאביי ורבא ועונשו גלות לבניו שלא יהיה להם שם בגלות דעת צילותא כיומא דאיסתנא דבעי שמעתתא וק״ל: אין צדיק נפטר כו׳ שנאמר וזרח השמש וגו׳. מפורש בפ׳ עשרה יוחסין:
ועוד מה שאמר ר׳ אלעזר: כל המשכח דבר מתלמודו — סופו שגורם גלות לבניו, שנאמר: ״ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני״ (הושע ד, ו). ר׳ אבהו אמר: המשכח תלמודו — מורידין אותו מגדולתו, שנאמר: ״כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי״ (הושע ד, ו).
Rabbi Elazar further said: One who causes himself to forget a matter of his studies ultimately causes exile for his children, as it is stated: “Because you have forgotten the Torah of your God, I will also forget your children” (Hosea 4:6). Rabbi Abbahu said: With regard to he who causes his studies to be forgotten, one reduces him from his prominence, as it is stated: “Because you have rejected knowledge, I will also reject you; you shall not serve Me” (Hosea 4:6).
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אֵין צַדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁנִּבְרָא צַדִּיק כְּמוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {קהלת א׳:ה׳} וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ עַד שֶׁלֹּא כָּבְתָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֵלִי זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי (אָמַר) ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁצַּדִּיקִים מוּעָטִין עָמַד וּשְׁתָלָן בְּכׇל דּוֹר וָדוֹר שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א ב׳:ח׳} כִּי לַה׳ מְצוּקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל.

Apropos the righteous, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: No righteous person departs from this world until another comparable righteous person is created, as it is stated: “And the sun rises and the sun sets” (Ecclesiastes 1:5); before the sun sets the new sun has already risen. Before the sun of Eli was extinguished, the sun of Samuel of Ramah had already shone (see I Samuel, chapter 3), and so on throughout the generations. And Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The Holy One, Blessed be He, saw that righteous people were few, so He arose and planted some of them in each and every generation to ensure the presence of at least one righteous person in each generation. As it is stated: “For the pillars of the earth are the Lord’s, and He has set the world upon them” (I Samuel 2:8). Since the world rests upon the righteous, each generation requires the presence of a righteous person to provide that support.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין צדיק נפטר עד שנברא צדיק כמותו שנאמר וזרח השמש וגו׳ ראה הקב״ה כי הצדיקים מועטין ושתלן בכל דור ודור שנאמר כי לי״י מצוקי ארץ וישת עליהם תבל ואפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים שנאמר וצדיק יסוד עולם. וכן מי שיצאו רוב שנותיו בלא חטא או מי שבא לידו דבר עבירה פעם ופעמים ולא חטא שוב אינו חוטא שנאמר רגלי חסידיו ישמור חסידו כתיב אם ללצים הוא יליץ בא ליטמא פותחין לו ולענוים יתן חן בא ליטהר מסייעין לו.
וישת עליהם תבל – פיזרן בכל הדורות להיות שתות וקיום ויסוד לקיים תבל.
לעולם יהא אדם חביב לו תלמוד תורה ויזהר שלא יתייאש ממנו אחר לימודו שהשכחה מצויה ביותר וכל שמשכחו דרך עצלה ויאוש נענש עליה דרך הערה אמרו ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני וכן יזהר שלא להשתקע בעבירות ואם רואה יצרו תוקף עליו יהא הוא גבור הימנו וינצחהו וכל שמרגיל עצמו בכך הרי הוא נמסר בידו דרך הערה אמרו אם באה לידו של אדם פעם ראשונה ושניה ולא חטא שוב אינו חוטא שנאמר רגלי חסידיו ישמור וכן אמרו אם עברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא וכן אמרו אם לליצים הוא יליץ ולענוים יתן חן בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעין אותו משל לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון בא למדוד את הנפט אומרים לו מדוד לעצמך בא למדוד את האפרסמון אומרים לו המתן ואני מודד לך כדי שנתבשם אני ואתה:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
ראה הקב״ה כו׳. והכי משמע קרא כי לה׳ ידוע מצוקי ארץ שמועטים הם וע״כ ישת עליהם תבל לפזרם בכל דור ודור ומשום דבהאי קרא אינו מפורש כמה שתל בכל דור להיות העולם מתקיים עליהם וקאמר ר׳ חייא בר אבא משמיה דר״י דמקרא אחרינא איכא למילף דאפי׳ על צדיק א׳ מתקיים שנאמר וצדיק יסוד עולם ובא ר׳ חייא בר אבא משום דידיה דמההוא סיומא דקרא גופיה דלעיל יש ללמוד כן דכתיב רגלי חסידו וגו׳ חסר כתיב דחסיד א׳ הוא רגל ויסוד של עולם ורש״י פירש רגלים מלשון בשביל וק״ל:
ועוד בענין הצדיקים, אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר: ״וזרח השמש ובא השמש״ (קהלת א, ה), כלומר: עוד טרם בואה שבאה (שקיעתה) של השמש, כבר זורחת שמש חדשה. כגון: עד שלא כבתה שמשו של עלי, כבר זרחה שמשו של שמואל הרמתי, וכן הלאה בכל הדורות. ואמר ר׳ חייא אמר ר׳ יוחנן: ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטין הן, עמד ושתלן (קבען ופזרן) בכל דור ודור, כדי שיהיה בכל דור לפחות צדיק אחד, שנאמר: ״כי לה׳ מצקי ארץ וישת עליהם תבל״ (שמואל א׳ ב, ח) כי מאחר שעל הצדיקים עומד העולם (״ישת עליהם תבל״) צריך שיהיה בכל דור צדיק שהעולם עומד עליו.
Apropos the righteous, Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: No righteous person departs from this world until another comparable righteous person is created, as it is stated: “And the sun rises and the sun sets” (Ecclesiastes 1:5); before the sun sets the new sun has already risen. Before the sun of Eli was extinguished, the sun of Samuel of Ramah had already shone (see I Samuel, chapter 3), and so on throughout the generations. And Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The Holy One, Blessed be He, saw that righteous people were few, so He arose and planted some of them in each and every generation to ensure the presence of at least one righteous person in each generation. As it is stated: “For the pillars of the earth are the Lord’s, and He has set the world upon them” (I Samuel 2:8). Since the world rests upon the righteous, each generation requires the presence of a righteous person to provide that support.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) (אָמַר) ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אפי׳אֲפִילּוּ בִּשְׁבִיל צַדִּיק אֶחָד הָעוֹלָם מִתְקַיֵּים שֶׁנֶּאֱמַר {משלי י׳:כ״ה} וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם ר׳רַבִּי חִיָּיא דִּידֵיהּ אָמַר מֵהָכָא {שמואל א ב׳:ט׳} רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמוֹר חֲסִידָיו טוּבָא מַשְׁמַע אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק חֲסִידוֹ כְּתִיב.

Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Even for one righteous person the world exists, as it is stated: “But the righteous is the foundation of the world” (Proverbs 10:25). Rabbi Ḥiyya himself said: The proof is from here, as it is stated: “He will keep the feet of His pious ones” (I Samuel 2:9), meaning that God maintains the world due to the pious people. The Gemara questions this proof; “pious ones” indicates many rather than a single righteous person. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Although the text is vocalized in the plural, it is written in the singular: “His pious one”; God maintains the world even for a single pious individual.
רש״יתוספות ישניםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רגלי חסידיו – בשביל חסידיו כמו ויברך ה׳ אותך לרגלי (בראשית ל).
רגלי חסידיו ישמור. וא״ת הרי יוחנן כ״ג (ברכות כט.) ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי י״ל דודאי אם בא ליטמא אין נועלין לפניו לגמרי אלא הרבה מכריעין אותו מכאן ואילך בלא עמל ליטהר ולהתקדש. מ״ר:
הדרן לך אמר להם הממונה
שם א״ר נחמן בר יצחק חסידו כתיב. כעין זה לקמן דף עה ע״ב ומגילה דף טו ע״ב:
ואמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים, שנאמר: ״וצדיק יסוד עולם״ (משלי י, כה). ר׳ חייא דידיה [משלו] ולא מדברי ר׳ יוחנן אמר: מהכא [מכאן הראיה] שנאמר: ״רגלי חסידיו ישמר״ (שמואל א׳ ב, ט), והכוונה כי לרגלי (בגלל) חסידיו — ישמור. ותוהים: מה ראיה היא מכאן הלא חסידיו טובא משמע [רבים במשמע], ולא רק חסיד אחד בלבד! אמר רב נחמן בר יצחק: חסידו כתיב [כתוב], ולומדים מהכתיב שה׳ שומר אפילו רגלי חסידו האחד.
Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Even for one righteous person the world exists, as it is stated: “But the righteous is the foundation of the world” (Proverbs 10:25). Rabbi Ḥiyya himself said: The proof is from here, as it is stated: “He will keep the feet of His pious ones” (I Samuel 2:9), meaning that God maintains the world due to the pious people. The Gemara questions this proof; “pious ones” indicates many rather than a single righteous person. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Although the text is vocalized in the plural, it is written in the singular: “His pious one”; God maintains the world even for a single pious individual.
רש״יתוספות ישניםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) (אָמַר) ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ רוֹב שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם וְלֹא חָטָא שׁוּב אֵינוֹ חוֹטֵא שֶׁנֶּאֱמַר רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמוֹר דְּבֵי ר׳רַבִּי שֵׁילָא אָמְרִי כֵּיוָן שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ דְּבַר עֲבֵירָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וְאֵינוֹ חוֹטֵא שׁוּב אֵינוֹ חוֹטֵא שֶׁנֶּאֱמַר רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמוֹר.

Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Once most of a person’s years have passed and he did not sin, he will never sin, as it is stated: “He will keep the feet of His pious ones” (I Samuel 2:9). Once a person has established himself as righteous, God will keep him from failing thereafter. In the school of Rabbi Sheila they say: Once the opportunity to perform a sinful act presents itself to a person a first time and a second, and he does not sin, he will never sin, as it is stated: “He will keep the feet of His pious ones” (I Samuel 2:9). Once he has refrained from sin several times, he has established himself as pious and God will protect him thereafter.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שוב אינו חוטא שנא׳ רגלי חסידיו ישמור – סופי חסידיו ישמור.
פעם ראשונה ושנייה כו׳ – רגלי חסידיו משהנהיג בחסד שני רגלים כמו זה שלש רגלים (במדבר כב) פעמים ישמור אותו מן החטא.
כיון שיצאו רוב שנותיו כו׳ שנאמר רגלי חסידיו וגו׳. דריש רגלי מלשון רגילות כיון שהרגיל אדם עצמו להיות חסיד שוב ישמור אותו הקב״ה מלחטוא ורגילות הוא שמורגל כן ברוב שנים ודקאמר נמי כיון שבאה לידו עבירה כו׳ דריש נמי מלשון רגילות דהיינו בחדא עבירה כיון ששתי פעמים באה לידו ואינו חוטא הרי הורגל מלחטוא עוד בעבירה זו וכה״ג אמרו בהיפך כיון שעבר אדם עבירה פעם א׳ וב׳ הרי הורגל בה ונעשית לו כהיתר ורש״י פי׳ מלת רגלי בע״א ע״ש:
ואמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא — שוב אינו חוטא, שנאמר: ״רגלי חסידיו ישמר״ (שמואל א׳ ב, ט). שאם זכה אדם להיות בגדר חסיד — ה׳ שומר אותו מכאן והלאה שלא יכשל. דבי [בני בית מדרשו] של ר׳ שילא אמרי [היו אומרים]: כיון שבאה לידו של אדם דבר עבירה פעם ראשונה ושניה, ואינו חוטא — שוב אינו חוטא, שנאמר: ״רגלי חסידיו ישמר״, שמאחר וכבר נשמר מן העבירה כמה פעמים, הריהו נחשב כחסיד ומכן והלאה ישמרהו ה׳ (שמואל א׳ ב, ט).
Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: Once most of a person’s years have passed and he did not sin, he will never sin, as it is stated: “He will keep the feet of His pious ones” (I Samuel 2:9). Once a person has established himself as righteous, God will keep him from failing thereafter. In the school of Rabbi Sheila they say: Once the opportunity to perform a sinful act presents itself to a person a first time and a second, and he does not sin, he will never sin, as it is stated: “He will keep the feet of His pious ones” (I Samuel 2:9). Once he has refrained from sin several times, he has established himself as pious and God will protect him thereafter.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מַאי דִּכְתִיב {משלי ג׳:ל״ד} אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן בָּא לִטַּמֵּא פּוֹתְחִין לוֹ בָּא לִטָּהֵר מְסַיְּיעִין אוֹתוֹ תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה מוֹכֵר נֵפְטְ וַאֲפַרְסְמוֹן

Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “If it concerns the scorners, He scorns them, but to the humble He gives grace” (Proverbs 3:34)? If one comes to impurify, they open before him the opportunity to exercise his free will and do as he pleases. If one comes to purify, they assist him. In the school of Rabbi Yishmael it was taught with regard to this verse: This is comparable to the case of a man who was selling both crude naphtha [neft], whose odor is vile, and balsam, whose fragrance is pleasant.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיון שבא אדם לטמא – להיות רשע.
פותחין לו – פתח הטומאה ליכנס בו מספיקין בידו ואין מונעין ממנו מן השמים לעכבו.
אם ללצים הוא יליץ – אם ללצים הוא בא להתחבר הוא יליץ לא ימנעוהו ולא יעזרוהו.
אם לענוים – הוא בא להתחבר יתן לו חן מי שבידו ליתן.
בא ליטמא פותחין לו – פי׳ שאין מונעין מלפניו ואין מוחין בידו ויש גורסין פתחים לו וגרסה נכונה היא. דהא אמרי׳ לעיל רגלי חסידיו ישמור. בשלא בא הוא ליטמא במזיד. אבל אם הולך בדרך לא טובים בכונה הא ודאי נכשל כמו שמצינו ביוחנן כהן גדול ששמש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי.
מאי דכתיב אם ללצים וגו׳ הבא לטמא פותחין כו׳. מפורש במנחות פ׳ הקומץ:
משל לאדם וכו׳. דומה לנמשל הבא לטמא פותחין לו ואין לו מסייע אבל הבא לטהר מסייעין לו כמו בא למדוד אפרסמון וקרא דמייתי לעיל מוכיח כן דגבי לץ אמר הוא יליץ שאין לו מסייע וגבי ענוים לא אמר הוא יתן לא הזכיר מי הוא הנותן דאחרים מסייעין עמו וק״ל:
אמר ריש לקיש: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן״ (משלי ג, לד) — כוונתו: בא אדם לטמא (״ללצים״) — פותחין לו פתח (אפשרות) שיוכל לעשות כרצונו, שהרי יש בחירה חופשית. ואם בא לטהר (״לענוים״) — אף מסייעין אותו. תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: על כתוב זה — משל לאדם שהיה מוכר גם נפט גולמי שריחו רע וגם אפרסמון שריחו ערב ביותר,
Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “If it concerns the scorners, He scorns them, but to the humble He gives grace” (Proverbs 3:34)? If one comes to impurify, they open before him the opportunity to exercise his free will and do as he pleases. If one comes to purify, they assist him. In the school of Rabbi Yishmael it was taught with regard to this verse: This is comparable to the case of a man who was selling both crude naphtha [neft], whose odor is vile, and balsam, whose fragrance is pleasant.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא לח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל יומא לח:, הערוך על סדר הש"ס יומא לח:, רש"י יומא לח:, תוספות יומא לח:, תוספות ישנים יומא לח:, בית הבחירה למאירי יומא לח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא לח:, מהרש"א חידושי הלכות יומא לח:, מהרש"א חידושי אגדות יומא לח:, גליון הש"ס לרע"א יומא לח:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא לח:

Yoma 38b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Yoma 38b, Collected from HeArukh Yoma 38b, Rashi Yoma 38b, Tosafot Yoma 38b, Tosefot Yeshanim Yoma 38b, Meiri Yoma 38b, Ritva Yoma 38b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 38b, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 38b, Gilyon HaShas Yoma 38b, Steinsaltz Commentary Yoma 38b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144