גמרא
פירוש
וְהַשַּׁחֲלַיִם וַחֲלֹגְלוֹגוֹת וְהַבֵּיצִים וְהַגַּרְגִּיר {מלכים ב ד׳:ל״ט} וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט אוֹרוֹת תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
והשחלים וחלגלוגות והביצים והגרגיר. כיון שהוזכר הגרגיר מביאים את הכתוב: ״ויצא אחד אל השדה ללקט ארת״ (מלכים ב׳ ד, לט) תנא משמיה [שנה החכם משמו] של ר׳ מאיר: ״אורות״ אלה זה הצמח הקרוי ״גרגיר״. אמר ר׳ יוחנן: למה נקרא שמן ״אורות״ — לפי שמאירות את העינים שמועילות לבריאות העין. אמר רב הונא: המוצא גרגיר, אם יכול לאכלו — אוכלו, ואם לאו שאינו יכול לאכלו, לפחות — מעבירו על גבי עיניו ואף זה מועיל לו. אמר רב פפא: דברים אלה אמורים דווקא בגרגירא מצרנאה [בגרגיר הגדל על המיצר] הגבול שבין השדות, שמקום זה פנוי מזרעים אחרים ולכך גדל הוא שם ברוב כוח, ומשובח ביותר. כעין זה אמר רב גידל אמר רב: אכסנאי (אורח בבית) לא יאכל ביצים שהם מביאים לידי קרי ולא יישן בטליתו של בעל הבית שמא יראה קרי וימצא על הטלית, ונמצא מתגנה בעיני מארחו. בהמשך לדברים האמורים כאן בהנהגת האורחים מסופר: רב כי מקלע [כאשר היה מזדמן] למקום דרשיש היה מכריז: מאן הויא ליומא [מי תהיה ליום אחד], כלומר: מי מוכנה להנשא לי ליום אחד, כדי שלא יהא בלא אשה במקום, ולאחר כך יגרשנה. וכיוצא בזה, רב נחמן כד מקלע [כאשר היה מזדמן] לעיר שכנציב היה מכריז: מאן הויא ליומא [מי תהיה ליום] להנשא לי בו. ומקשים; והתניא [והרי שנינו בברייתא] ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: לא ישא אדם אשה במדינה זו, וילך וישא אשה במדינה אחרת, שמא יזדווגו הצאצאים זה אצל זה בלא לדעת את קרבתם המשפחתית ונמצא לעתים אח נושא את אחותו או אב נושא את בתו, ונמצא ממלא כל העולם כולו ממזרות, ועל זה נאמר: ״ומלאה הארץ זמה״ (ויקרא, יט, ל). אמרי [אומרים] כתשובה: רבנן [לחכמים] — קלא אית להו [קול יש להם], שכיון שאנשים מפורסמים הם, ללא ספק יתייחסו צאצאיהם אחריהם ולא יבואו לטעות בהם ולהחליפם באחרים. ומקשים מצד אחר, והאמר [והרי אמר] רבא: אשה שתבעוה (הציעו לה) להנשא, ונתפיסה (הסכימה) — צריכה לישב שבעה נקיים שמא מתוך חימוד ראתה דם ולא שמה לב, והריהי טמאה טומאת נדה. ואיך אם כן יכלו אותם חכמים לשאת אשה בו ביום? ומשיבים: רבנן אודועי הוו מודעו להו, מקדם הוו קדמי ומשדרי שלוחא [חכמים היו מודיעים להם, היו מקדימים ושולחים שליח] והוא היה מכריז בשם החכם שרצונו לשאת אשה במקום זה והיתה האשה שהסכימה להנשא להם ממתינה שבעה נקיים. ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] לא נישואין ממש היו מציעים להן אלא יחודי הוו מיחדי להו [רק ליחוד בלבד היו מתיחדים אתן] בלא נישואין ובלא ביאה וידעו הנשים שאין כאן נישואין ממש, ולא היו מחמדות (תוספות) לפי שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו, שמי שאין לו פת מרגיש יותר את הרעב, כך אותו אדם שאין לו אשה משתוקק ביותר, וכדי להמנע מכך דאגו שיהו נשים מיוחדות להם. א משנה מסרוהו זקני בית דין שקראו לפניו בסדר היום קודם לכן לזקני כהונה והם העלוהו לבית אבטינס, ולאחר מכן השביעוהו, ונפטרו ממנו והלכו להם. ואמרו לו בשעה שמשביעים אותו; אישי (אדוני) כהן גדול! אנו שלוחי בית דין, ואתה שלוחנו ושליח בית דין. משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך בסדר הקטרת הקטורת ושאר דברים שאתה עתיד לעשות ביום הכיפורים כשאתה לבד. ומספרים: לאחר שבועה זו הוא פורש ובוכה, והן פורשין ובוכין מחמת צער שהוזקקו לכך. בלילה, היו מעסיקים אותו שלא יישן, אם היה חכם — דורש הוא לפני הרבים בתורה, ואם לאו — תלמידי חכמים דורשים לפניו. ואם היה רגיל לקרות בעצמו במקרא — קורא, ואם לאו — קורין לפניו. ובמה קורין לפניו בספרים שיש בהם ענין, לסייע שלא ירדם: באיוב ובעזרא ובדברי הימים. זכריה בן קבוטל אומר: פעמים הרבה קריתי לפניו בספר דניאל שאף הוא מרובה ענין.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush