×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מֵעֵת לְעֵת.
that during the recovery period one must wait from the time the seven days began to the exact same time seven days later, i.e., seven complete twenty-four-hour periods. Therefore, if the child recovered in the afternoon of a particular day, one is required to wait until that same time of day a week later, and only then is he circumcised.
רש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מעת לעת – כגון שחלצתו חמה אחר חצות היום זה ח׳ ימים.
ורב פפא פירשה כגון דכאיב עיניה דינוקא בשעת עשייה ומתוך חליו לא היה ראוי לימול ואיתפח ליה בין שעת עשייה לשעת אכילה ואין נותנין שבעה אלא למי שאחזתו חמה וחלצתו ולמדת מזו שני דברים אחד שאף בחולי של אבר אחד דוחין את המילה והשני שאין נותנין שבעה אחר שנתרפא אלא באחזתו חמה וכן הלכה:
ורבא פירשה כשהיו אביו ואמו חבושים בבית האסורין בשעת עשייה וחובת מילה מוטלת עליהם ומאחר שאין יכולים לעשותה הוה ליה ערלות שלא בזמנה ואינה מעכבתו מלשחוט פסחו על ידי שליח ולמדת שכל כיוצא בזה אין אומרים ימול גם כן על ידי שליח אלא כל שאינו יכול לעשות אין מעכבתו ואם יצאו להם בין עשייה לזמן אכילה מעכבתו באכילה וכן הלכה:
ורב הונא העמידה בטומטום שנקרע בין עשייה לאכילה שבשעת עשייה טומטום היה ואינו ראוי למול ואינה מעכבת ואין אומרין ליקרעיה מצפרא שאין רוב בני אדם בקיאים בכך וכשנקרע ונמצא זכר נעשה ראוי למול מיד ומעכבתו באכילה ואף זו הלכה ולמדת ממנה שהטומטום שנקרע בשמיני נימול מיד:
ורב שרביא פירשה כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור שמנה ימים קודם הפסח ונמצא שמיני שלו בארבעה עשר שמשיצא ראשו הוה ליה כילוד למנות מאותה שעה שמנה ימים ובשעת עשייה לא נולד כלו עדיין ואינו ראוי למול ולא עכב ונולד כלו בין עשייה לזמן אכילה ונמצא ראוי לימול ואף זו הלכה ולמדת שכל שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור מונין לו שמנה משעת יציאתו ואם לא נולד כלו עד השמיני מלין אותו מיד וכן הלכה:
וזהו ביאורה של שמועה ופסקים שבה אלא ששאל לענין ביאור הואיל ויצא ראשו חוץ לפרוזדור היאך הוא חי שהרי אמרו כיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ר״ל הפה ונסתם הפתוח ר״ל הטבור שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת שהרי אין חיותו עוד אלא ביניקה ואי אפשר לו לינק ותירץ דזנתיה אישתא כלומר שהי׳ חולה בעוד שהי׳ עומד כן ואותו חולי הי׳ זנו והקשה וא״כ אף לאחר שנולד צריך שבעה להברותו ותירץ באישתא דאמיה אי נמי כי אמרינן דלא חיי היכא דלא מערי כלומר שאינו מחובר עם האדם חבור גמור אבל דמערי מחיא חיי ויש גורסין מעוי ופירושו צועק:
התבאר בפסחים שהפורש מן הערלה כפורש מן הקבר כלומר שאם נתגייר הגוי ערב פסח אינו יכול לעשות פסח שכשפירש מן הערלה הרי הוא כפורש מן הקבר להטעינו הזאה אחר המילה שלישי ושביעי וטבילה אחריה ונמצא פסחו נדחה ועל זו אמרו וכי יגור אתך גר ועשה פסח יכול מיד כו׳ כלומר שאם נתגייר ערב פסח יהא טובל ואוכל פסחו לערב תלמוד לומר וכו׳ ומכל מקום דבר זה לא מן הדין שהרי הערלה בעצמה אינה מטמאה ואם מפני שהגוי סתמו טמא היה הרי אין גוי מקבל טומאה אלא שחכמים תקנוה מגזירה שמא יטמא לשנה הבאה ויאמר אשתקד מי לא אכילנא בטומאה השתא נמי איכול ואיהו לא ידע דאשתקד לא הוה מקבל טומאה והשתא מקבל ומעתה לא נאמרו הדברים אלא בערל גוי אבל ערל ישראל שנמנע למול לאי זו סיבה על הדרכים שפירשנו במשנה ונטמא במת והזה שלישי ושביעי קודם שימול ואחר הזאת שביעי חל ארבעה עשר לערלתו וטבל לטומאתו או שטבל תחלה ואחר כך מל הרי זה אוכל פסחו לערב או בתרומה אם הוא כהן ואין אומרין שהזאה הנעשית כשהוא ערל אינה הזאה שהרי מצינו באבותינו בפסח גלגל שבימי יהושע שקבלו הזאה כשהם ערלים שנאמר והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש וודאי בעשרה לא מהול שהרי היום באו וטרח הדרך עליהם ונמצא שלא מלו עד יום י״א ועל כרחך כבר הזו הזאת שלישי בעשור דלכי עבדי הזאת שלישי בעשור אתיא הזאת שביעי בי״ד אלמא שעל כל פנים קבלו הזאה בערלות ומה שהוצרכו הזאה מפני מתי מדבר שאע״פ שהם היו קוברים את עצמם אי אפשר שלא האהילו עליהם לכמה דברים ושמא תאמר פסח הבא בטומאה היה שהרי כל שרוב צבור טמא בטומאת מת אין פסח ראשון נדחה כבר שנינו בהדיא וטבלו ועשו פסחיהן בטהרה:
זה שכתבנו שישראל שעלו מן הירדן ועשו פסח גלגל בימי יהושע ערלים היו כך המקרא מעיד בבירור כדכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים וכל העם הילודים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו ואותם היוצאים ממצרים שהיו מולים מתו במדבר ואותם שנולדו במדבר הם הם שנאמר עליהם והעם עלו גו׳ ושאלו כאן מה טעם לא מלו במדבר ופירשו בו כמה סבות אחת מפני טורח הדרך ואחת מפני שנשיבת רוח צפונית נמנעת מהם אם לעונש על שהיו נזופים במעשה העגל שאע״פ שכבר נמחל ציצין נשארו בו והיו מעכבין אם לעונש מדבת מרגלים אם שלא יתפזרו ענני כבוד ואחר שלא היתה רוח צפונית מנשבת לא היתה חמה שולטת ואין המילה מתרפאת יפה ולמדת מכאן שני דברים אחד שכל שטרח בדרך אין מלין אותו עד שינוח ואחד שכל יומא דעיבא או יומא דשותא ר״ל נשיבת רוח דרומית שהוא מרפא את האויר ומלחלחו ומעפשו אין מלין ולא מקיזין ומכל מקום האידנא דדשו בה רבים שומר פתאים ה׳ ואין נמנעין לא ליומא דעיבא ולא ליומא דשותא הא לחוליא דאורחא ודאי חיישינן וכן הלכה:
המילה היא חתיכת עור הערלה שלמעלה מן העטרה ושמכסה את העטרה וחותכין אותו עד שתתגלה העטרה הפריעה היא שאחר חתוך העור פורע קרום הרך שתחתיו ומחזירו אילך ואילך עד שתתגלה בשר העטרה כלה וכל שמל ולא פרע הרי הוא כאלו לא מל וזה שאמרו לא נתנה פריעה לאברהם פירושו מפני שהוא לא הוצרך בה וכמו שאמרו במדרש רבה הכא כתיב בשר ערלתו ולהלן את אמרת את בשר ערלתו אברהם על ידי שנתמעך בתשמיש אמר עליו בשר ערלתו ישמעאל שלא נתמעך אמר עליו את בשר ערלתו ופירשו גדולי הרבנים שהוצרך לפרוע וזהו שלא נצטוה אברהם בה ומכל מקום קיימה בישמעאל על הדרך שאמרו בו שקיים את כל התורה ומכל מקום משה שנצטוה בכל התורה נצטוה במילה ובכל אביזרהא שהרי אין נביא מחדש דבר מעתה ולא נתיחסה כאן ליהושע אלא שמה שנצטוה בה למשה נתגלה בימי יהושע שהרי כל זמן המדבר לא מלו ולא הקריבו קרבן פסח לא מלו מטורח המסעות ושאר הסבות שכתבנו ולא עשו פסח שהרי מילת זכריהם עכבתם ובשנה שניה בלבד הוא שעשו פסח שעדיין לא נמנעו מן המילה ומשם ואילך נמנעה מילה ונתעכב פסח עד שבא יהושע ומלו והקריבו ונרמזה לו מצות פריעה והיינו שנית כלומר מילה שניה ר״ל פריעה ואם מפני אותם שלא מלו וקורא אותם שנית על שם שכבר מלו עד שיצאו ממצרים ומשיצאו ממצרים בטלוה ועכשו הוא אומר שיחזיקו בה פעם שנית אם כן מאי ושוב ומאי שנית כלומר תרי לישני דחזרה פעם שניה ודאי חד משום חזרה למילה גופה וחד לפריעה ואעפ״כ נדחו דברים אלו לומר דחדא מינייהו לציצין המעכבין את המילה והוא שכל שנשארו מעור הערלה חוטים החופים רוב גבהה של עטרה אע״פ שאין חופין רוב היקיפה הרי הם מעכבים את המילה וכן הלכה כמו שביארנו במקומו (שבת קל״ז.) הא מכל מקום לא נצטוית פריעה בפרט ליהושע אלא שהיא בכלל המילה ולשיטה זו אנו גורסים ודילמא לאקושי כו׳ ומכל מקום יש גורסין אלא לאקושי כו׳ כלומר ופריעה וציצין הכל נרמז ליהושע ולא ציצין דמילה דהא כתיב המול ימול לרבות ציצין אלא אף ציצין דפריעה דאינהו נמי מעכבי וכן תירצו אחרוני הרבנים ולשיטה זו צריך לדחוק כמה שפירשנו שלמשה נצטוה ונתגלה בימי יהושע ולמדת שבני קטורה מיהא לא נתחייבו בפריעה ומכל מקום פשוטו של מקרא כאדם האומר פסח שני שהוא ראשון אצל עושהו אלא שהוא קוראה שני על שם אותם שעשאוהו בראשון ואף כאן אמר שנית על אותם שלא מלו והיא ראשונה להם אלא שקוראה שניה על שם יוצאי מצרים שכבר החזיקו בה:
יש שואלים אחר שלא מלו במדבר היאך אכלו בקדשים ואם תאמר שלא אכלו והלא נאסרה להם בשר תאוה איפשר שאותן שיצאו ממצרים אכלו בקדשים וכן יש שפירשו שאף הם עשו פסחים ואע״פ שמילת זכריהם מעכבת הואיל ומצד אונס היה לא עכבה ושאר העם שלא נימולו או אכלו צבי ואיל שלא היו באיסור בשר תאוה או שמא לא נאסר בשר תאוה אלא לאותם הראויים לאכול בקדשים ומכל מקום בדרש אמרו שכלם מלו במדבר אלא שלא פרעו והוא שאמרו וכי ערלים שמעו קולו של הב״ה בסיני אלא נימולים היו שלא כתקנם והיו כורתים המילה ולא היו פורעים והוא שאמר הכתוב לא מלו ואיפשר שזו נאמרה על אותם שלפני מעמד הר סיני וקודם נזיפה ומכל מקום בפרקי דר׳ אליעזר אמרו כשבא בלעם ראה מדבר מלא ערלות של ישראל אמר מי יוכל לעמוד בזכות דם מילה המכוסה בעפר הארץ שנאמר מי מנה עפר יעקב מכאן התקינו שיהו מכסים הערלה עם הדם בעפר ואיפשר שזו לא כפשטה שהרי ענין בלעם בקסם היה רואה אלא שעל זכות המילה היה אומר כן וזהו כי מראש צורים אראנו כלומר שאע״פ שהייתי סבור לבא עליהם בעון ביטול מצות מילה הריני רואה חרבות צורים שהותקנו להם בימי יהושע ומגבעות אשורנו על שם גבעת הערלות:
מעת לעת. כלומ׳ הני ז׳ ימים מעת לעת מנינן להו. ויום י״ד ניסן הוא יום שמיני שנתרפא. ואותו עת שיצא החולי מגופו לא הגיע בשעת עשיה. לודה. שם חכם. מאי לאו מה יום הולדו. ודיוקא היא. לא עדיף וכו׳. ולודה אתא לאשמועי׳ דיהבינן ליה הבראה כיום לידה. ולודא ושמואל לא פליגי, והאי שבעה דקאמ׳ שמואל מעת לעת נינהו. ואם נתרפא באמצע היום, כלומ׳ שעבר קצתו, אין השבעה מעת לעת מגיעים עד יום שמיני לעולם. מאי אמרת שנתרפא בתחלת הלילה, שהוא תחלת היום, נמצא שנשלמו ז׳ ימים מעת לעת בז׳ ימים, הלא אין מלין אלא ביום, והוי כיום הולדו, שאם נולד באותה שעה אין מלין אותו עד היום. נמצא דיום הברותו לעולם אין זמנו פחות מיום הולדו, ויכול להיות זמנו ארוך, שאם נתרפא בשתי שעות ביום אין מלין אותו עד שישלמו ז׳ מעת לעת שהם לשתי שעות מיום השמיני, ואם נולד בשתי שעות ביום, ואפי׳ בשעה י״ב מלין אותו בשמיני בשעה ראשונה.
מעת לעת, כלומר, שתהיינה שבע יממות שלימות, ואם הבריא ממחלתו רק בשעה מסויימת אחר הצהרים ביום מסויים, צריך להמתין עד אותה שעה לאחר שבע יממות כדי למול אותו.
that during the recovery period one must wait from the time the seven days began to the exact same time seven days later, i.e., seven complete twenty-four-hour periods. Therefore, if the child recovered in the afternoon of a particular day, one is required to wait until that same time of day a week later, and only then is he circumcised.
רש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְהָתָנֵי לוּדָאָה יוֹם הַבְרָאָתוֹ כְּיוֹם הִוָּלְדוֹ מַאי לָאו מָה יוֹם הִוָּלְדוֹ לָא בָּעֵינַן מֵעֵת לְעֵת אַף יוֹם הַבְרָאָתוֹ לָא בָּעֵינַן מֵעֵת לְעֵת.

The Gemara asks: Didn’t the Sage from Lod teach that the day of his healing is like the day of his birth? What, is it not that just as with regard to the day of his birth we need not wait from the time he is born to the same time on the eighth day to circumcise him, so too, with regard to the day of his healing we need not wait from the time he heals to the same time seven days later?
רש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והתני לודאה – שם חכם.
יום הבראתו כיום הולדו – צריך להמתין שמונה ימים.
מאי לאו – הכי קאמר מה יום הולדו לא בעינן מעת לעת אף יום הבראה לא בעי מעת לעת.
תני לודאה יום הבראתו כיום הולדו מה יום הולדו בעי יום יח׳ אף כשחלצתו חמה ממתינים לו עד יום ח׳ להבראתו ודוקא לחמה אבל אם כאיבין עיני׳ ואיתפח מהלינן לו לאלתר:
מתניתין איזהו פצוע דכה כל שנפצעו ביצים שלו ואפילו א׳ מהן וכרות שפכה כל שנכרת הגיד אם נשתייר מן העטרה אפילו כחוט השערה כשר. פצוע דכה וכ״ש מותרים בגיורת ומשוחררת ואינן אסורים אלא מלבא בקהל שנאמר לא יבא פצוע דכה וכ״ש בקהל ה׳ פי׳ אפילו א׳ מהם והא׳ קיימת יקרא פצ״ד. וכ״ש כל שנחתך ונכרת ראש הגיד. אם נשתייר מן העטרה אצל הגוף אפילו כחוט א׳ מהבשר שיש מן העטרה ולמטה הוי כשר דבשר בעלמא הוא ואינו פוסל אלא אם נחתך מן העטרה ולמעלה שלא נשתייר מן העטרה אצל הגוף אפי׳ מלא חוט ועטרה הוא כמין טבעת המקפת ראש הגיד וממנה ולמטה משפיע ומוריד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אולם והתני לודאה [והרי שנה החכם מלוד]: יום הבראתו כיום הולדו. מאי לאו [האם לא] התכוון לומר: מה יום הולדו לא בעינן [אין אנו צריכים] מעת לעת, שיהיו שמונה ימים שלמים משעה לשעה מרגע לידתו, אף יום הבראתו לא בעינן [אין אנו צריכים] למנות שבעה ימים מעת לעת?
The Gemara asks: Didn’t the Sage from Lod teach that the day of his healing is like the day of his birth? What, is it not that just as with regard to the day of his birth we need not wait from the time he is born to the same time on the eighth day to circumcise him, so too, with regard to the day of his healing we need not wait from the time he heals to the same time seven days later?
רש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לָא עֲדִיף יוֹם הַבְרָאָתוֹ מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ דְּאִילּוּ יוֹם הִוָּלְדוֹ לָא בָּעֵינַן מֵעֵת לְעֵת וְאִילּוּ יוֹם הַבְרָאָתוֹ בָּעֵינַן מֵעֵת לְעֵת.

The Gemara refutes this argument: No, the day of his healing is superior to the day of his birth: While from the day of his birth until circumcision we need not wait from the time he is born to the same time on the eighth day to circumcise him, i.e., the child may be circumcised already at the start of the eighth day, from the day of his healing we need to wait seven complete days from the time he heals to the same time seven days later.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא עדיף יום הבראתו כו׳ – והא דתנא לודאה יום הבראתו כיום הולדו הא אתא לאשמועינן שצריך להמתין עד יום שמיני.
לא עדיף יום הבראתו מיום הולדו והאי דקאמר יום הבראתו כיום הולדו היינו לענין דצריך להמתין שבעה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: לא, עדיף יום הבראתו מיום הולדו. שאילו לענין יום הולדו לא בעינן [צריכים אנו] למנות את הימים מעת לעת, וכשמגיע יום השמיני, לפי חשבון הימים, אפשר למולו, ואילו יום הבראתו כן בעינן [צריכים אנו] שיהיה מעת לעת.
The Gemara refutes this argument: No, the day of his healing is superior to the day of his birth: While from the day of his birth until circumcision we need not wait from the time he is born to the same time on the eighth day to circumcise him, i.e., the child may be circumcised already at the start of the eighth day, from the day of his healing we need to wait seven complete days from the time he heals to the same time seven days later.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רַב פָּפָּא אָמַר כְּגוֹן דְּכָאֵיב לֵיהּ עֵינֵיהּ לְיָנוֹקָא וְאִיתְּפַח בֵּינֵי וּבֵינֵי.

The Gemara suggests other circumstances where a male child may be present at the time of the eating of the Paschal lamb but absent at the time of its preparation. Rav Pappa said: This would take place, for example, if the baby’s eye hurt him on the eighth day following his birth, which occurred on the eve of Passover, and he recovered in the meantime between the time of the preparation of the Paschal lamb and the time of its eating. In the case of a minor ailment such as eye pain, circumcision is not performed as long as the pain persists, but it may be performed as soon as the child has recovered, without first waiting seven days.
רש״ירמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דכאיב ליה עיניה לינוקא ואיתפח – בין עשיה לאכילה ואין נותנין שבעה ימים אלא למי שחלצתו חמה.
ורב פפא מוקים לה דכאיב ליה עיניה לינוקא – ושמעינן מינה, דאפילו משום כיבא דינוקא בעלמא דחינן לה למילה, ולא תימא שאני עינא משום דשוריאני דעינא בלבא תלוא, כדאתמר בפ׳ אין מעמידיןב, דכאיב ליה כל דהו משמע, ולאו דאיכא ביה סכנתא, אלא שאם ימול מתוך כאבו יבא לידי סכנה, וה״ה לכיבא דידה ודלועא ושאר גופא. וכך כתב גאוןג, כך ראיתי כל תינוק שהוא מצטער בין מחמת חולי בין מחמת דבר אחר אין מוהלין אותו עד שיבריא. ואם מחמת חולי, כבר שנינו אפילו חלצתו חמה נותנין לו ז׳ ימים להברותוד, או מחמת דברה, כדתניאו אמר ר׳ נתן פעם אחת וכו׳, הילכך כל קטן שהוא בצער או כחש בעצמיוז, ממתינין לו עד שיבריא.
א. בכי״א: דשריקי לבא בעינא תלוי. ובנדפס: דשוריקי דליבא בעינא תלו. ובמסכת ע״ז המובא בסמוך: דשורייני דעינא באובנתא דליבא תלו. וברשב״א כמו בנדפס. בריטב״א ובנמוק״י: דשורייקי דעינא בליבא תלוי.
ג. מובא ברשב״א בריטב״א ובנמוק״י.
ד. עיין בריטב״א ובנמוק״י דאם יש לו כאב גדול בעינים ה״ה חמור מחלצתו חמה, משום דשורייקי דעינא בליבא תלוי, והובא להלכה ברמ״א יור״ד סי׳ רסב ס״ב.
ה. בנדפס: ז׳ ימים להבראתו [אלא ודאי] מחמת דבר [אחר]. וברשב״א: או מחמת דבר אחר.
ז. בכי״ב ובנדפס: בעצמו. וכ״ה ברשב״א.
מהא דרב פפא דאמר בדכאיב ליה עיניה לינוקא שמעינן דאפילו משום כאיבא דינוקא דעלמא דחינן לה למילה. ולא תימא דוקא משום עיני דשוריקי דליבא בעינא תלו כדאיתא בפרק אין מעמידין (עבודה זרה כח:) גבי מתרפאין רפוי ממון, דכאיב ליה כל דהו משמע. וטעמא דמלתא משום דאי מהיל ליה דלמא מתוך כאבו וכאבה של מילה אתי לידי סכנה. והכי אשכחן לגאון ז״ל (מובא ברמב״ן) דכתב כך ראיתי כל תינוק שהוא מצטער בין מחמת חולי בין מחמת דבר אחר אין מוהלין אותו עד שיבריא, ואם מחמת חולי כבר שנינו חלצתו חמה נותנין לו שבעה ימים להברותו, אי מחמת דבר אחר כדתניא (חולין מז:) אמר ר׳ נתן פעם אחת וכו׳, הלכך כל קטן שהוא בצער או כחוש בעצמו ממתינין לו עד שיבריא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דכאיב. בשעת עשיה, ולא היה ראוי למולו ונתרפא בשעת אכילה, [וצריך] למולו מיד, דלא יהבינן שבעה אלא לחמה וכיוצא בה. חבושין. [בשע]⁠ת עשיה, והם משתדלים למול בניהם ולא אחרים, אלא אם כן הם ב״ד, ואינם יכולים לעשותה, ואת פסחן שחטו שלוחן. ואם יצאו בשעת אכילה מילת בנו מעכבתו. והאי דנקט אמו, אעפ״י שהיא אינה מחויבת למולו, כדאיתא בקדושין פ״ק1, מפני שאם היא לא היתה בבית האסורין, ודאי היתה משתדלת למולו, ולא הוה צריך קרא למימר שאם לא מל מעכבו מלאכול פסחו, דמילתא דלא איפשר הוא.
1. כט, א.
ר׳ פפא אמר כגון דכייב ליה עיניה לינוק׳ ואיתפח ביני ביני – פי׳ בין עשייה דהיינו שחיטת פסח לאכילה דבשעת עשייה דכיון דכייב ליה עיניה לאו בר ממהל הוא. ובשעת אכילה דכיון דאיתפח דהא חזי לממהל דמשום כיבא דעינא בעלמא לא יהבי ליה זמן להבראה כלל דהכא בכיבא כל דהו עסוקי׳ דאלו בכאב גדול הא חמיר מחלצתו חמה דשורייקי דעינא בליבא תלו כדאיתא בפ׳ אין מעמידין במ׳ עכומ״ז ושמעינן מינה דמשום צער וחולי כל דהו משהין אותו למול עד שיבריא מיהת כדי שלא יבא לידי סכנה וכן כתב הגאון ז״ל דכל תינוק שהיא מצטער בין מחמת חולי בין משום דבר אחר אין מוהלין אותו עד שיבריא.
רב פפא אמר: כגון דכאיב ליה עיניה לינוקא [שכאבה לו עינו לתינוק] ביום השמיני ללידתו שהיה בערב פסח ואיתפח ביני וביני [והבריא בינתיים] בין עשיית הקרבן לזמן אכילתו. שבמחלה קלה, כגון כאב עיניים, אף שאין מלים אותו באותה שעה, מכל מקום אין צורך להמתין לו שבעה ימים שלמים ומלים אותו מיד כשמבריא.
The Gemara suggests other circumstances where a male child may be present at the time of the eating of the Paschal lamb but absent at the time of its preparation. Rav Pappa said: This would take place, for example, if the baby’s eye hurt him on the eighth day following his birth, which occurred on the eve of Passover, and he recovered in the meantime between the time of the preparation of the Paschal lamb and the time of its eating. In the case of a minor ailment such as eye pain, circumcision is not performed as long as the pain persists, but it may be performed as soon as the child has recovered, without first waiting seven days.
רש״ירמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רָבָא אָמַר כְּגוֹן שֶׁהָיוּ אָבִיו וְאִמּוֹ חֲבוּשִׁין בְּבֵית הָאֲסוּרִין.

Rava said: This would occur, for example, if the infant’s father and mother were incarcerated in a prison at the time of the preparation of the Paschal lamb, and they slaughtered their offering by way of an agent, and there was no one available to circumcise the infant, and the parents were released from prison before the time for eating the Paschal lamb arrived.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חבושין – בשעת עשיה ומצות מילה מוטלת עליהם ולא על אחרים והם אינן יכולין לעשות את פסחן ושחט שלוחן עליהם ואשמעינן קרא שאם יצאו בשעת אכילה מילת בנו מעכבתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבא אמר: כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האסורין בשעת עשיית הפסח ושחטו פסחם באמצעות שליח, ולא היה מי שימול אותו, ונשתחררו מכלאם כשהגיע זמן אכילת הפסח.
Rava said: This would occur, for example, if the infant’s father and mother were incarcerated in a prison at the time of the preparation of the Paschal lamb, and they slaughtered their offering by way of an agent, and there was no one available to circumcise the infant, and the parents were released from prison before the time for eating the Paschal lamb arrived.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רַב כָּהֲנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נְחֶמְיָה אָמַר כְּגוֹן טוּמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר בֵּינֵי וּבֵינֵי.

Rav Kahana, son of Rav Neḥemya, said: This would occur, for example, if the infant was a tumtum, one whose external sexual organs are indeterminate and it is unclear whether the infant is male or female, and in the meantime between the time of the preparation of the Paschal lamb and the time of its eating, he was torn open, his gender was revealed, and he was found to be a male, so that the obligation to circumcise him went into effect.
רשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בטומטום שנקרא ונמצא זכר ביני ביני. קשיא לי והא אפשר למקרעיה מצפרא ובר מיקרע ומימהל הוא, ואי אמרת דלא בקי למקרעיה והוה ליה כחבוש בבית האסורים, אם כן אף ערל דעלמא לא יעכב בשאין אביו יודע למול. ויש לומר דהרבה בקיאין בכך ואין בקיאין בקריעת טומטום, ומכאן דלא בר מימהל חשבינן ליה עד שיקרע כנ״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנקרע. בין עשיה לאכילה. שהוציא הולד ראשו חוץ לפרסדור. והוא צואר הרחם, זה היום י״ד ניסן הוא יום שמיני, ונולד בין עשיה לאכילה, וחיב למולו תיכף שיצא, דמההיא שעתא שהוציא ראשו חוץ לפרסדור חשבינן ליה כילוד. ומההיא שעתא אנו מונין שמונה ימים. הסתום. במעי אמו, הטבור פתוח והפה סתום. ובריתא היא בהמפלת1 הסתום הפה והפתוח הטבור. דאימיה. והואיל ולית ליה אשתא לא יהבינן ליה שבעה. דמעוי. שצועק.
1. נדה ל, ב.
רב כהנא בריה [בנו] של רב נחמיה אמר: כגון טומטום שנקרע. שהיה הילד מתחילתו טומטום, שהיה אברו מכוסה קרום בשעת לידתו ולא היתה לו זכרות, ואי אפשר היה למולו, ואחר כך נקרע הכיסוי, ונמצא זכר ביני וביני [בינתיים] בין זמן עשיית הפסח לזמן אכילתו, ואז חלה עליו חובת המילה.
Rav Kahana, son of Rav Neḥemya, said: This would occur, for example, if the infant was a tumtum, one whose external sexual organs are indeterminate and it is unclear whether the infant is male or female, and in the meantime between the time of the preparation of the Paschal lamb and the time of its eating, he was torn open, his gender was revealed, and he was found to be a male, so that the obligation to circumcise him went into effect.
רשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַב שֵׁרֵבְיָא אָמַר כְּגוֹן שֶׁהוֹצִיא רֹאשׁוֹ חוּץ לַפְּרוֹזְדוֹר.

Rav Sherevya said: This would occur, for example, if seven days earlier the baby had already extended his head, but not the rest of his body, out of the corridor to his mother’s womb. In such a situation he is considered born, but he is fit for circumcision only after his entire body has emerged. If this occurs between the time of the preparation of the Paschal lamb and the time of its eating, the child’s father may not eat of the offering until he has circumcised his son.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כגון שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור – וכבר עברו שבעה ימים ומההיא שעתא הוה ליה ולד דקיימא לן במסכת נדה (דף כט.) יצא ראשו הרי הוא כילוד והשתא בין עשייה לאכילה יצא הגוף דהויא ליה זמן מילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב שרביא אמר: כגון שהוציא ראשו חוץ לפרוזדור הרחם לפני שבעה ימים ולא יצא כל גופו החוצה אף בזה כבר נחשב הוא לילוד, ונגמרה לידתו, שיצא כל גופו, ביום השמיני, בדיוק בזמן שבין עשיית הפסח ואכילתו ואז ראוי למולו.
Rav Sherevya said: This would occur, for example, if seven days earlier the baby had already extended his head, but not the rest of his body, out of the corridor to his mother’s womb. In such a situation he is considered born, but he is fit for circumcision only after his entire body has emerged. If this occurs between the time of the preparation of the Paschal lamb and the time of its eating, the child’s father may not eat of the offering until he has circumcised his son.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּמִי חָיֵי וְהָתַנְיָא כֵּיוָן שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם נִפְתַּח הַסָּתוּם וְנִסְתַּם הַפָּתוּחַ שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן אֵין יָכוֹל לִחְיוֹת אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת.

The Gemara poses a question: But in a case such as this, can the child live for such a long period with only his head outside? Isn’t it taught in a baraita: Once a baby emerges into the air of the world, that which had been closed, the mouth and nostrils, open, and that which had been open, the umbilical cord, from which the child had previously received its sustenance, closes, as, if this did not occur it could not live for even an hour, as it has no other way to receive nutrition. If so, this child whose head alone emerged from his mother’s womb would certainly starve, as it cannot take in any sustenance.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והתניא – בהמפלת במסכת נדה פיו סתום וטבורו פתוח וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום פיו ונסתם הפתוח טבורו.
אין יכול לחיות – משום דלא יניק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: במקרה כזה ומי חיי [והאם יכול הוולד לחיות] זמן רב כל כך במצב זה שרק ראשו בחוץ? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: כיון שיצא התינוק לאויר העולם — נפתח בו מה שהיה הסתום, פיו ונחיריו, ונסתם הפתוח הטבור שממנו היה ניזון בהיותו עובר. שאלמלא היה קורה כן אין יכול לחיות אפילו שעה אחת, שאין לו דרך אחרת להיזון. ואם כן ילד זה שיצא רק ראשו מרחם אמו ועדיין איננו יכול להיזון ודאי ימות מרעב!
The Gemara poses a question: But in a case such as this, can the child live for such a long period with only his head outside? Isn’t it taught in a baraita: Once a baby emerges into the air of the world, that which had been closed, the mouth and nostrils, open, and that which had been open, the umbilical cord, from which the child had previously received its sustenance, closes, as, if this did not occur it could not live for even an hour, as it has no other way to receive nutrition. If so, this child whose head alone emerged from his mother’s womb would certainly starve, as it cannot take in any sustenance.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן דְּזַנְתֵּיהּ אִישָּׁתָא אִישָּׁתָא דְּמַאן אִילֵימָא אִישָּׁתָא דִּידֵיהּ אִי הָכִי כֹּל שִׁבְעָה בָּעֵי אֶלָּא דְּזַנְתֵּיהּ אִישָּׁתָא דְּאִימֵּיהּ וְאִיבָּעֵית אֵימָא ה״מהָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא מְעַוֵּי אֲבָל הֵיכָא דִּמְעַוֵּי מִחְיָיא חָיֵי.

The Gemara answers: With what case are we dealing here? It is, for example, a case where he was sustained by the heat of a fever and therefore did not need to eat. The Gemara asks: Whose fever? If we say it is his own fever, i.e., the baby himself had a fever, if so, it should be necessary to wait a full seven days after his entire body exits the womb before he can be circumcised, in accordance with the halakha governing an infant who was ill. Rather, it must be that he was sustained by his mother’s fever. And if you wish, say that this principle that a child cannot survive in such conditions applies only when he does not cry, but when he cries he can live, as his crying indicates that he has already started to breathe.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דזנתיה אישתא – החולי זן את החולה.
אי נימא אישתא דידיה – שאחזתו חמה וכשיצא חלצתו.
כל שבעה בעי אמתוני – משיצא דהא אמרן יום הבראתו כיום הולדו.
מעוי – צועק כמו עוי עוי ולא אשגחו ביה בפרק בתרא דיומא (דף עז.).
ואיבעית אימא הני מילי היכא דלא מעורה – פי׳ שהטבור אין מעורה לאמו אבל מעורה מחייא חיי ממה שאמו אוכלת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה מעוי צועק כו׳. נ״ב לפי׳ רש״י נ״ל הטעם לפי שהבכיה של התינוק מחמם אותו כאשר מן הטבע וזן אותו ומ״מ אינו דומה לחלצתו חמה וק״ל:
ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים], כגון דזנתיה אישתא [שהזינתו הקדחת], כלומר, מחמת חום הקדחת, אינו צריך אכילה. ושואלים: אישתא דמאן [קדחת של מי] אילימא אישתא דידיה [אם תאמר קדחת שלו] שהתינוק עצמו היה לו חום, אי הכי [אם כך] כל שבעה ימים בעי [היה צריך] להמתין מאז שיצא כל גופו כדי למולו, שהרי, כאמור, תינוק שחלה והבריא, מונים לו שבעה ימים עד שמלים אותו? אלא דזנתיה אישתא דאימיה [שזנה אותו קדחת של אמו]. ואיבעית אימא הני מילי היכא דלא מעוי [ואם תרצה אמור: דברים אלה, שהילד אינו יכול לחיות, אמורים במקום שאינו צועק], אבל היכא דמעוי [במקום שצועק], מחייא חיי [יכול הוא לחיות] כי הצעקה מוכיחה שהתחיל כבר לנשום.
The Gemara answers: With what case are we dealing here? It is, for example, a case where he was sustained by the heat of a fever and therefore did not need to eat. The Gemara asks: Whose fever? If we say it is his own fever, i.e., the baby himself had a fever, if so, it should be necessary to wait a full seven days after his entire body exits the womb before he can be circumcised, in accordance with the halakha governing an infant who was ill. Rather, it must be that he was sustained by his mother’s fever. And if you wish, say that this principle that a child cannot survive in such conditions applies only when he does not cry, but when he cries he can live, as his crying indicates that he has already started to breathe.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי בְּנָאָה אעָרֵל מְקַבֵּל הַזָּאָה שֶׁכֵּן מָצִינוּ בַּאֲבוֹתֵינוּ שֶׁקִּבְּלוּ הַזָּאָה כְּשֶׁהֵן עֲרֵלִים שֶׁנֶּאֱמַר {יהושע ד׳:י״ט} וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן.

§ Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Bena’a: An uncircumcised man may receive the sprinkling of the water mixed with the ashes of a red heifer in order to purify himself from ritual impurity imparted by a human corpse, as we do not say that this sprinkling is ineffective as long as he is uncircumcised. As we found that our forefathers received the sprinkling when they were uncircumcised, as it is stated: “And the people came up out of the Jordan on the tenth day of the first month” (Joshua 4:19), and the verses go on to relate that the men were all later circumcised before sacrificing the Paschal lamb on the fourteenth (see Joshua 5:10).
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערל – ישראל שנטמא במת מקבל הזאה ליטהר מטומאתו וכשימול אינו צריך לחזור ולהזות ואוכל בקדשים ולא אמרינן הזאת ערלות לא שמה הזאה.
שכן מצינו באבותינו – בימי יהושע בפסח גלגל שקבלו הזאה מטומאת מת כשהן ערלים.
ערל מקבל הזאה שכן מצינו כו׳ – תימה לר״י מה ראיה צריך למה לא יקבל הזאה אפילו לרבי עקיבא דמרבה (לעיל דף ע.) לערל כי טמא דהא טמא מקבל הזאה כדאמר בפרק דם חטאת (זבחים דף צג.) מי חטאת שנטמאו מטהרין שהרי נדה מזין עליה והיא טהורה.
ערל מקבל הזאה פי׳ ערל שנטמא במת מקבל הזאה ואצטריך לר׳ עקיבא דאמר דמרבה ערל כטמא וסד״א דכיון דגם לאחר הזאה הוי ערל הוי לעולם כי טמא קודם הזאה:
ערל מקבל הזאה שכן מצינו באבותינו שקבלו הזאה כשהן טמאיםא – פירש״י ז״לב שהיו טמאים שקברו אבותיהם מתי מדבר. ואע״ג דתני באיכה רבתיג, שהן עצמן היו יוצאין לחפורד וקוברים עצמן. אי אפשר שלא האהילו החיים על המתיםה. אי נמי, טמאי מתי גויים היו מכמה מלחמות שנצחו, כגון סיחון ועוג ומדין, שהן מטמאין במגע ומשאו, שנאמרז כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו. והאי דלא אייתי האי קרא, משום דמי יימר שקבלו הזאה כשהן ערלים מיד, הוא תתחטאו קאמר להו, לומר שצריכין הזאה, אי אפשר מיד כגון מולי׳ שבהן מיד, אי לא אפשר לכשיהא אפשר להזות עליהם יזו. והרב אב״ד ז״ל כתב כך, איכא למתמה טובא, אמאי לא אייתי ראיה ממלחמת מדין, דכתיבח כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו, וערלים היו, דבההיא שעתא כבר כלו מתי מדבר, שהרי בשנת הארבעים היה משמת אהרןט ונתכהן אלעזר. ויש שמתרץ דילמא פחות מבן כ׳ או יותר מבן ס׳ היו שלא נגזרה עליהם והיו מוליןי. ואית דבעי מימר, דממדין לא מוכחא מילתא שפיר, דדילמא האי דכתיב תתחטאו, ראויין לקבל הזאה קאמר, כשתהיו נמולים ולא עכשיו כשאתם ערלים.
א. בנדפס: ערלים, כנראה הגיה לפי הגמרא שלפנינו. וברשב״א כמו שהוא כאן.
ב. בד״ה הזאה אימת עבוד.
ג. פתיחתא דאיכה רבה אות לג, וכ״ה בסוף מדרש שמואל פרשה לב אות ה, וכ״ה בירושלמי תענית פ״ד הי״א. ועיין ברשב״ם ב״ב קכא א ד״ה שכלו בו מתי מדבר, ובתוס׳ שם. ועיין תענית ל ב רש״י ד״ה שכלו מתי מדבר ובתוס׳ שם.
ד. בכי״א: לספוד.
ה. וכ״כ הרשב״א הריטב״א והמאירי.
ו. וכ״כ הרשב״א והריטב״א.
ז. במדבר לא יט.
ח. במדבר לא יט.
ט. בכי״א: כשמת אהרן ע״ה.
י. וכן ברשב״א מביא דברים אלו בשם הר״א אב״ד עד כאן. ומכאן ואילך אינו מובא ברשב״א. ותירוץ זה צ״ע מש״כ ס׳ א״ש דמלו במצרים כשעשו פסח, אבל הנך דפחות מבן כ׳ והרי נולדו במדבר ובמדבר הרי לא מלו כדאיתא בסמוך בסוף העמוד. ועיין בסמוך בדברי רבינו בד״ה מאי טעמא לא מהול.
ערל מקבל הזאה שכן מצינו באבותינו שקבלו הזאה כשהיו טמאין. פירש רש״י ז״ל (להלן בד״ה הזאה) שהיו טמאין שקברו מתי מדבר. ואף על גב דתניא (באיכה רבתי בפתיחתא אות לג) שהן עצמן היו קוברין עצמן שהכרוז יוצא ואומר צאו לחפר צאו לחפר, אי אפשר שלא האהילו החיים על המתים. אי נמי יש לפרש שהיו טמאין מהרוגי מלחמת העמים שנצחו כסיחון ועוג ומדין שאף הן מטמאין במגע ובמשא כדאיתא בפרק הבא על יבמתו (יבמות סא.) וכדכתיב כל הורג נפש וכל נוגע בחלל. והר״א אב״ד ז״ל כתב איכא למיתמה טובא אמאי לא אייתא ראיה ממלחמת מדין דכתיב כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו, וערלים היו דבההיא שעתא כבר כלו מתי מדבר שהרי בשנת הארבעים היה משמת אהרן ונתכהן אלעזר. ויש מתרצים דלמא פחות מבן עשרים או יותר מבן ששים שלא נגזרה עליהן גזרה והיו מולים (עיין רמב״ן, ובתוס׳ הרא״ש הביא תי׳ זה בשם הראב״ד).
וממאי דעבוד פסח. כלומר אחר שכלו מתי מדבר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שכן מצינו באבותינו שקבלו הזאה כשרים ערלים – פי׳ כי אבותינו היו טמאים מתים והצרכו להזאה וקבלוה כשהם ערלים ועלתה להם אותה הזאה להתירם כשמלו מערלתם לאכול בפסח וא״ת מהיכן היו אבותינו טמאים מתים פרש״י ז״ל שהיו טמאים מחמת מתי מדבר והקשו עליו ז״ל דבמתי מדבר לא נתעסקו בהם כי הם עצמם נכנסי׳ לקברותיהם מחיים כשהכרוז יוצא וכדאיתא באיכה רבתי וי״ל דאה״נ לא סגיא אלא דאילו מחיים כשהלכו לעסוק בהספדם. וי״מ כי אבותינו היו טמאי׳ מתים ממלחמו׳ מדין ושאר מלאכים שבעבר הירדן דאומות העולם מטמאי׳ הם במגע ובמש׳.
גמרא כגון שהיו אביו ואמו חבושין כו׳ ופרש״י חבושין בשעת עשייה ומצות מילה מוטלת עליהם כו׳ עכ״ל ויש לתמוה דהא אשה אינה חייבת למול את בנה דכתיב אותו ולא אותה כדאמרינן בפרק קמא דקדושין ויש לומר דהכא כיון דחייבת לעשות פסח מצוה נמי עליה למול בנה דמילת זכרים מעכבת נמי בה דהכי נמי מילת עבדים מעכבת בה כדמשמע בפרק החולץ מהא דאמר עבד איש ולא אשה כו׳ ע״ש:
א אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ בנאה: ישראל שהוא ערל — מקבל הזאה לטומאת המת, ואין אנו אומרים שהזאה בשעת ערילות אינה נחשבת. שכן מצינו באבותינו שקבלו הזאה כשהן ערלים, שנאמר: ״והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון״ (יהושע ד, יט), ומסופר כי לאחר מכן נימולו כולם, וביום ארבעה עשר עשו את הפסח (שם ה, י).
§ Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Bena’a: An uncircumcised man may receive the sprinkling of the water mixed with the ashes of a red heifer in order to purify himself from ritual impurity imparted by a human corpse, as we do not say that this sprinkling is ineffective as long as he is uncircumcised. As we found that our forefathers received the sprinkling when they were uncircumcised, as it is stated: “And the people came up out of the Jordan on the tenth day of the first month” (Joshua 4:19), and the verses go on to relate that the men were all later circumcised before sacrificing the Paschal lamb on the fourteenth (see Joshua 5:10).
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) בַּעֲשָׂרָה לָא מְהִילִי מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְאוֹרְחָא הַזָּאָה אֵימַת עָבֵיד לְהוּ לָאו כְּשֶׁהֵן עֲרֵלִים.

The Gemara clarifies: On the tenth day itself they did not circumcise themselves due to the weariness caused by their journey. When, then, was the sprinkling done to them in order to remove the ritual impurity resulting from contact with a corpse, so that they would be fit to bring the Paschal lamb on the fourteenth? The first sprinkling must have taken place no later than the tenth, as there is a four-day waiting period between the first and second sprinklings. In that case, wasn’t the initial sprinkling performed when they were still uncircumcised? This proves that an one who is uncircumcised may receive the sprinkling of the purification waters.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעשרה לא מהול – אותן שהיו במדבר שהיו ערלים.
הזאה אימת עבוד – לטומאת מת שעליהן שרוב צבור טמאי מת היו שנטמאו באבותיהן שכל יוצאי מצרים מתו במדבר ואלו הן בניהם כדכתיב (יהושע ה) ואת בניהם הקים תחתם אותם מל יהושע והיאך נטהרו לאכול פסחיהן אם לא קבלו הזאת שלישי ושביעי כשהן ערלים או כל אחד ואחד קבל הזאה לשלישי ושביעי שלו בעודו במדבר או עכשיו הזו עליהן כולן יחד בעשור לחדש ובערב הפסח והיו להן ד׳ ימים כמשפט בין הזאה להזאה דאם לא היו מזין עד יום אחד עשר לאחר מילה נמצאת הזאה שניה מחוסרת זמן. ואית דמפרש להו הזאה משום דכל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר ולאו מילתא היא דהא אמר רבי יוחנן בפרק האשה במסכת פסחים (דף צב.) לא שנו אלא ערל עובד כוכבים אבל ערל ישראל דברי הכל טובל ואוכל מיד את פסחו לערב ולשון ראשון שמעתי מפי הזקן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעשרה לא מהול משום חולש׳ דאורח׳ – פי׳ וא״כ מלו בי״א ואם לא הזו הזאה ראשונה עד י״א לאחר מילה א״כ הזו הזאה שנייה ביום י״ד של ניסן לשחיטת הפסח ואכילתו לערב הא ליכא בין הזאה להזאה ד׳ ימים אלא א״כ הזו עליהם בעשור או קודם לכן כשהם ערלים ומלו מי״א ועד י״ד ועלתה להם הזאה דמעיקרא בעודם ערלים. וא״ת ולמה לא הביאו ראיה ממלחמת מדין שאמר להם הכתוב תתחטאו ביום הג׳ וביום הז׳ וי״ל דדילמא מצוה להתחט׳ כשימולו ולא נתחטאו עד שמלו א״נ שנתחטאו באותה שעה שהיו מולים מיוצאי מצרים שהרי לא נגזרה גזרה לא על פחות מבן עשרים ולא על יותר מבן ששים.
בד״ה הזאה אימת כו׳ דכל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר כו׳. נ״ב ותימה גדולה א״כ איך היו יכולין ליטהר והלא אח״כ היו צריכין הזאה ג׳ וז׳ וא״כ גמרה טהרתם בי״ח לניסן וצריך לתרץ בדוחק דכולי האי לא גזרו שיהא כקבר ממש וימנה ז׳ ימים אחר הפרישה אלא אפי׳ יתחילו למנות מקודם ויזו בעשירי ובי״ד בע״פ ודיו ודו״ק:
ונברר מתי נימולו: ביום עשרה עצמו לא מהילי [מלו], משום חולשא דאורחא [חולשת הדרך], ואם כן, הזאה אימת עביד להו [מתי עשה להם] לטהרם מטומאת המת כדי שיהיו ראויים לפסח, שבשביל להיטהר צריך להמתין ארבעה ימים בין הזאה ראשונה לשניה?! — לאו [האם לא] מדובר שהיזו עליהם כשהן ערלים? והרי הוכחה שמזים גם על ערלים!
The Gemara clarifies: On the tenth day itself they did not circumcise themselves due to the weariness caused by their journey. When, then, was the sprinkling done to them in order to remove the ritual impurity resulting from contact with a corpse, so that they would be fit to bring the Paschal lamb on the fourteenth? The first sprinkling must have taken place no later than the tenth, as there is a four-day waiting period between the first and second sprinklings. In that case, wasn’t the initial sprinkling performed when they were still uncircumcised? This proves that an one who is uncircumcised may receive the sprinkling of the purification waters.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְדִלְמָא לָא עֲבוּד פֶּסַח כְּלָל לָא ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּכְתִיב {יהושע ה׳:י׳} וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח.

The Gemara counters: But perhaps they did not sacrifice the Paschal lamb at all. The Gemara answers: This cannot enter your mind, as it is written: “And they kept the Passover” (Joshua 5:10), meaning they brought the Paschal lamb.
רשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דלמא לא עבוד לא סלקא דעתך דכתיב ויחנו בני ישראל בגלגל וכו׳. ואפשר היה לו להקשות דלמא אותם שלא נגזרה עליהם גזרה כגון יתרים על בן ששים ופחותים מבן עשרים, אי נמי אותם שלא נטמאו במלחמה שהיו קטנים מבן עשרים בשעת המלחמה שלא נטמאו. אלא דעדיפא מינה אקשי ליה
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(12-13) ודילמא לא עבוד פסח כלל לא ס״ד דכתיב ויעשו בני ישראל את הפסח – ק״ל ומעיקרא היכי פרכי׳ לה כלל וזיל קרי בי רב הוא ועוד נימא דדילמא עבוד פסח אותם שהיו מיוצאי מצרי פחות מבן כ׳ או יותר מבן ששים ונ״ל דהכי פרכי׳ ודילמא לא עבוד פסח כלל אותם שהיו ערלים כשעלו מן הירדן ופרקי׳ דהא כתיב ויעשו בני ישראל אלמא רוב ישראל עשו אותו והנשארים מיוצאי מצרים לא היו רוב ישראל. ולהכי הדר פרכי ודילמא פסח הבא בטומאה היה דהא רוב ישראל היו טמאים שלא היה להם פנאי לטהר להזות.
ודוחים: ודלמא [ושמא] לא עבוד [עשו] פסח כלל? ומשיבים: לא סלקא דעתך [יעלה על דעתך] לומר כך, דכתיב הלא נאמר] ״ויעשו את הפסח״ (שם ה, י).
The Gemara counters: But perhaps they did not sacrifice the Paschal lamb at all. The Gemara answers: This cannot enter your mind, as it is written: “And they kept the Passover” (Joshua 5:10), meaning they brought the Paschal lamb.
רשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מַתְקֵיף לַהּ מָר זוּטְרָא וְדִלְמָא פֶּסַח הַבָּא בְּטוּמְאָה הָיָה א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי תַּנְיָא בְּהֶדְיָא מָלוּ וְטָבְלוּ וְעָשׂוּ פִּסְחֵיהֶן בְּטׇהֳרָה.

Mar Zutra strongly objects to this: But perhaps it was a Paschal lamb that comes in a state of impurity? If the majority of the community is ritually impure due to contact with a corpse, they may all sacrifice their Paschal lambs even though they are ritually impure, and there is no need for any sprinkling. Rav Ashi said to him: It is taught explicitly in a baraita that they circumcised themselves, immersed in a ritual bath, and performed the ritual of their Paschal lambs in a state of purity.
תוספותרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודלמא פסח הבא בטומאה הוה – תימה אם כן קרא למה לי דבפרק בתרא דזבחים (זבחים קיח.) דייק רבי שמעון דאף צבור לא הקריבו אלא פסחים וחובות הקבוע להם זמן מדכתיב (יהושע ה) ויעשו את הפסח בגלגל למה לי קרא אלא הא קמשמע לן דחובה דהוי כעין פסח קריב דלאו כעין פסח לא קריב ורבנן ההוא מיבעי ליה כדר׳ יוחנן משום רבי בנאה דערל מקבל הזאה ואמר רבינו יצחק דעדיפא קמשני הכא דתניא בהדיא שעשו פסחיהם בטהרה.
דלמא פסח הבא בטומאה עבוד. כלומר לטעמיך דרובא של קהל טמאין היו אם כן לא היו צריכין ליטהר דרובו של קהל אינו נדחה אלא עושין בטומאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 12]

אמר רב אשי תנא בהדיא וכו׳ – ועל הא סמיך ר׳ בנאה ומייתי ראייה מאבותינו.
מתקיף לה [מקשה על כך] מר זוטרא: ודלמא [ושמא] פסח הבא בטומאה היה? שהרי אם כל הציבור טמא — מביאים כולם קרבן פסח בטומאה, ולא נזקקו כלל להזאה! אמר ליה [לו] רב אשי: תניא בהדיא [שנינו במפורש בברייתא]: מלו, וטבלו, ועשו פסחיהן בטהרה.
Mar Zutra strongly objects to this: But perhaps it was a Paschal lamb that comes in a state of impurity? If the majority of the community is ritually impure due to contact with a corpse, they may all sacrifice their Paschal lambs even though they are ritually impure, and there is no need for any sprinkling. Rav Ashi said to him: It is taught explicitly in a baraita that they circumcised themselves, immersed in a ritual bath, and performed the ritual of their Paschal lambs in a state of purity.
תוספותרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רַבָּה בַּר יִצְחָק אָמַר רַב לֹא נִיתְּנָה פְּרִיעַת מִילָה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁנֶּאֱמַר {יהושע ה׳:ב׳} בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה׳ אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צוּרִים וְגוֹ׳.

Rabba bar Yitzḥak said that Rav said: The mitzva of uncovering the corona during circumcision was not given to our Patriarch Abraham. The command given to Avraham included only the mitzva of circumcision itself, i.e., the removal of the foreskin, but not the uncovering of the corona, i.e., the folding back of the thin membrane that lies under the foreskin. As it is stated: “At that time the Lord said to Joshua: Make yourself knives of flint, and circumcise again the children of Israel a second time” (Joshua 5:2). Why was it necessary to circumcise them? Apparently, it is because before the Torah was given on Mount Sinai, some of them had been circumcised in the manner of Abraham, without uncovering the corona, and therefore they needed to be circumcised a second time in accordance with the Torah law that requires uncovering the corona.
תוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו – ומ״מ אברהם פרע מילתן אע״ג דלא נצטווה כדאמר בב״ר (פ׳ ס״ד [מ״ז]) דאפי׳ עירוב תבשילין קיים וא״ת אם לא ניתנה פריעה עד יהושע היכי גמרינן מיניה הא כתיב (ויקרא כז) אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ויש לומר דהלכה למשה מסיני הוא ויהושע אסמכיה אקרא.
הא דאמרי׳, לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינוא דכתיב בעת ההיא – אי קשיא, והא כתיבב אלה המצות, שאין נביא רשאי לחדש בה דבר מעתהג. לא קשיא, דמשהד נטצווה, וכך אנו אומרים, לא ניתנה לעשות פריעת מילה אלא ליהושע ולא לאברהםה. ואע״ג דאמרינן בבראשית רבהו, הכא כתיב בשר ערלתו ולהלן הוא אומר את בשר ערלתו, אלא אברהם אבינו ע״י שנתמעך ע״י אשה בשר ערלתו, אבל ישמעאל שלא נתמעך ע״י אשה את בשר ערלתו. ופירש״י ז״ל בפי׳ התורהז, דישמעאל הוצרך לפרוע מילה. יש לומר, לא נצטווה עליה, אלא כענין שאמרוח, קיים אברהם אבינו עירובי תבשיליןט. ומ״מ בסוף ארבעים שנה נצטווה משה עליה בערבות מואב, דאי ס״ד מעיקרא, הוו להו ערלים והאיך אכלו פסח וקדשיםי. א״נ על פי הדבור נצטוו לעשותה בכניסתן לארץ, שעכשיו אינן ממליןכ. והא דאמרי׳ מאי שוב ומאי שנית אלאל לאקושי סוף מילה לתחילת מילה [כו׳]⁠מ אף סוף מילה מעכבת דהיינו ציצין המעכבין, א״כ ליהושע [נאמר] ולא קודם לכן, והא תניאנ המול ימול לרבות ציצין המעכבין אלמא לאברהם נתנהס. איכא למימר. התם ציצין דמילה, הכא ציצין דפריעה דאינהו נמי מעכבי. כך תירץ רבינו תם ז״לע. ויש אומרים, דלישנא דקרא קא מתרץ, מאי שוב ומאי שנית, אבל לא לחדותי מידי במצות מילה אתא קרא, כדאמרינן, ודילמא הנך דלא מהול כלל, כלומר וקרא להזהיר עליה בשעת מעשה אתאפ.
א. בכי״א נוסף כאן: ע״ה.
ב. ויקרא כז לד.
ד. בכי״א נוסף כאן: נמי.
ה. וכ״כ הרשב״א. ועיין בסמוך בדברי רבינו שביאר הדברים בשני אופנים. ועיין בתוס׳ ד״ה לא ניתנה, ובמאירי עמ׳ 266.
ו. פרשה מז ח.
ז. בראשית יז כה. ועיי״ש ברא״ם.
ט. כ״כ תוס׳ ד״ה לא ניתנה, וכ״כ הרשב״א הריטב״א והמאירי.
י. ועיין בסמוך בדברי רבינו בד״ה מאי טעמא לא מהול.
כ. וכ״כ הריטב״א.
ל. גירסת רבינו אינה לא כגירסת רש״י ולא כגירסת הר״ח המובא בתוד״ה בקונטרס, ועיין תוס׳ ישנים, אלא בגירסא המובאת במאירי עמ׳ 266, ועיי״ש שכתב: יש גורסין אלא לאקושי כו׳ כלומר ופריעה וציצין הכל נרמז ליהושע. וכן הביא בריטב״א גירסא זו עיי״ש.
מ. כ״ה בנדפס.
נ. לקמן עב א.
ס. בנדפס חסרו כאן כמה שורות וכ״ה בכי״א, וכאן תוקן ע״פ כי״ב.
ע. מובא בתוד״ה סוף מילה. וכ״כ הרשב״א הריטב״א והמאירי.
פ. כ״כ בתוד״ה סוף מילה, בשם ר״י. בנדפס חולק תירוץ זה לשני דיבורים באופן זה: ויש אומר דלישנא דקרא מתרץ מאי שוב ומאי שנית אבל לאו לחדותי מידי במצות מילה אתא קרא [ולעולם בציצין דמילה] כדאמרינן [לקמן]. ומכאן מתחיל דיבור חדש: ודילמא הנך דלא מהול כלל כלומר וקרא להזהיר עליה בשעת מעשה אתא. והמעיין בתוס׳ הנ״ל יראה שהוא דיבור אחד, ומביא ראיה מקושית הגמ׳: ודילמא הנך דלא מהול, כמש״כ בתוס׳.
לא נתנה פריעת מילה לאברהם אבינו דכתיב בעת ההיא. ואי קשה לך דהא כתיב (ויקרא כז, לד) אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש בה דבר מעתה (שבת קד.), לא קשיא דמשה נצטוה, אלא שלא נתנה לעשות אלא מיהושע ואילך. ואי קשיא לך הא דאמרינן בבראשית רבה (פר׳ מז פי׳ ח) הכא כתיב בשר ערלתו ולהלן את אמר את בשר ערלתו, אלא אברהם אבינו ע״י שנתמעך על ידי אשה בשר ערלתו, אבל ישמעאל שלא נתמעך על ידי אשה את בשר ערלתו. ופירש רש״י ז״ל בפירוש התורה (בראשית יז, כה) דישמעאל הוצרך לפרוע מילה. יש לומר אף על פי שלא נצטוה קיים כענין שאמרו (יומא כח:) קיים אברהם עירובי תבשילין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ר יצחק לא נתנה פריע׳ מילה לאברהם – ק״ל שהרי אמרו במדרש דלהכי כתיב גבי ישמעאל בהמולו את בשר ערלתו לפי שלא נתמעך ע״י אשה והוצרך לפרוע מילתו וי״ל דהשת׳ סבי׳ לן דר׳ יצחק לית ליה ההיא דרשא דדריש את בשר ערלתו במילת׳ אחריתי. א״נ דאברהם אבי׳ מעצמו עשה כשם שקיים אפי׳ ערובי תבשילין.
שנאמר בעת ההיא אמר ה׳ ליהושוע וכו׳ – וא״ת א״כ אף מרע״ה לא נצטו׳ ואמאי נקט אברהם י״ל דכה״ג שהוא הכשר מצוה לא חשיב חדוש והנכון כי מרע״ה נצטוה שיעשו כן כשיכנסו לארץ ונגמ׳ הדבר ע״י יהושוע.
אמר רבה בר יצחק אמר רב: לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו. כלומר, כשניתנה מצות מילה לאברהם — היתה המצוה רק מילה בלבד ולא פריעת הערלה, שנאמר: ״בעת ההיא אמר ה׳ אל יהושע עשה לך חרבות צרים ושוב מול את בני ישראל שנית״ (שם ה, ב) ומדוע הוצרך למולם? אלא כיון שחלק מהם היו מולים מלפני מתן תורה בסיני, ומילה זו לא היתה מילה כדת ישראל, אלא מילה רק כדרך שהיתה לאברהם, בלא פריעה, לכן הוצרכו לפרוע, והיא המילה השניה.
Rabba bar Yitzḥak said that Rav said: The mitzva of uncovering the corona during circumcision was not given to our Patriarch Abraham. The command given to Avraham included only the mitzva of circumcision itself, i.e., the removal of the foreskin, but not the uncovering of the corona, i.e., the folding back of the thin membrane that lies under the foreskin. As it is stated: “At that time the Lord said to Joshua: Make yourself knives of flint, and circumcise again the children of Israel a second time” (Joshua 5:2). Why was it necessary to circumcise them? Apparently, it is because before the Torah was given on Mount Sinai, some of them had been circumcised in the manner of Abraham, without uncovering the corona, and therefore they needed to be circumcised a second time in accordance with the Torah law that requires uncovering the corona.
תוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְדִלְמָא הָנָךְ דְּלָא מְהוּל דִּכְתִיב {יהושע ה׳:ה׳} כִּי מוּלִים הָיוּ כׇּל הָעָם הַיּוֹצְאִים וְכׇל הָעָם הַיִּלּוֹדִים וְגוֹ׳.

The Gemara asks: How may it be inferred that those who were already circumcised required a second circumcision? Perhaps the verse is referring to those who had not been circumcised at all, as it is written: “For all the people who came out were circumcised; but all the people who were born in the wilderness…had not been circumcised” (Joshua 5:5)?
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ומניין יודעים שמלו שנית את אלו שהיו כבר נימולים, ודלמא הנך [ושמא מלו את אלה] שלא מהול [מלו] כלל, דכתיב [שנאמר]: ״כי מלים היו כל העם היצאים וכל העם הילדים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו״ (שם ה, ה).
The Gemara asks: How may it be inferred that those who were already circumcised required a second circumcision? Perhaps the verse is referring to those who had not been circumcised at all, as it is written: “For all the people who came out were circumcised; but all the people who were born in the wilderness…had not been circumcised” (Joshua 5:5)?
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) א״כאִם כֵּן מַאי שׁוּב אֶלָּא לָאו לִפְרִיעָה וּמַאי שֵׁנִית.

The Gemara responds: If so, that it was only those who had never been circumcised who required circumcision, what is the meaning of “circumcise again,” which indicates that they had to be circumcised a second time? Rather, is it not referring to uncovering the corona? And what is the meaning of “a second time,” stated in the same verse? This phrase appears redundant, as the verse already stated: “Circumcise again.”
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״כ מאי שוב – דמשמע זמנא אחריתי אלא לאו ש״מ לפריעה.
ומאי שנית – השתא דדרשת שוב שנית מאי תדרוש ביה.
ל״א: מאי שוב ומאי שנית אלא לאו לפריעה – ולהאי לישנא גרסינן ודלמא לאקושי סוף מילה כו׳ ולאו לפריעה אתא אלא לעיכוב.
בקונטרס גרס אם כן מאי שוב – ומאי שנית בעיא באנפי נפשה היא ומשני לאקושי ול״ג אלא לאקושי ולא ודלמא ור״ח מפרש דמאי שוב ומאי שנית כולה חדא מילתא היא וגרסינן ודלמא לאקושי כו׳ ולהכי אתא ולא לפריעה ולגי׳ זו לא משני במסקנא מידי אהך קושיא.
מאי שוב – ופריך תלמודא ומאי שנית ומשני לאקושי סוף מילה לתחלת מילה וכו׳. י״מ א״כ מאי שוב ומאי שנית וגרסי ודלמא לאקושי סוף מילה לתחלת מילה ולא נהירא דא״כ תלמודא לא משני מידי מן הקושיא דקאמר ודלמא לאקושי לכן נראה כפי׳ קמא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(16-17) א״כ מאי שוב ומאי שנית לאקושי סוף מילה וכו׳ – גרש״י ז״ל ופירוש הוא ז״ל אם כן דבאותם דלא מהול כלל מיירי מאי שוב ומאי שנית ולדבריך דדרשא האי לישנא דריש לן נמי מאי שנית. ומהדרי דשני׳ אתא לאקושי סוף מילה לתחלת מילה ולפי גרסא זו ופי׳ זה לא אדחויי הא דר׳ יצחק וי״ג ודילמא לאקושי סוף והכי פירושו דמעיקרא אמרי׳ דא״כ דקר׳ מיירי בהנהו דלא מהול כלל מאי שוב ומאי שנית ודחינן ודילמא להכי כתב שוב ושנית לאקושי סוף מילה. ואידחייה לה לדר׳ יצחק ויש שאין גורסי׳ ודילמ׳ וגורסי׳ אלא לאקשויי סוף מילה והכי פירושו ולדבריך מאי שנית אלא לעול׳ בין שוב ובין שנית לא אתא אלא לאקושי סוף מילה לתחלת מילה.
ומשיבים: אם כן, שהמילה היתה רק לאלה שלא נימולו כלל, מאי [מה] אם כן פירוש ״ו שוב מול״? שמשמע שצריכים למול אותם שנית. אלא לאו [האם לא] הכוונה לפריעה, ומאי [ומה פירוש] ״שנית״ שנאמר שם, שהוא מיותר שהרי כבר נאמר ״שוב״ — ללמדנו דבר נוסף
The Gemara responds: If so, that it was only those who had never been circumcised who required circumcision, what is the meaning of “circumcise again,” which indicates that they had to be circumcised a second time? Rather, is it not referring to uncovering the corona? And what is the meaning of “a second time,” stated in the same verse? This phrase appears redundant, as the verse already stated: “Circumcise again.”
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) לְאַקּוֹשֵׁי סוֹף מִילָה לִתְחִלַּת מִילָה מָה תְּחִלַּת מִילָה מְעַכֶּבֶת אַף סוֹף מִילָה מְעַכְּבִין בּוֹ דִּתְנַן אֵלּוּ הֵן צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת [רוֹב] הָעֲטָרָה וְאֵין אוֹכֵל בִּתְרוּמָה.

The Gemara explains: It comes to equate the end of circumcision, when it is necessary to circumcise a second time in order to correct an improperly performed circumcision, with the beginning of circumcision: Just as an incomplete performance at the beginning of circumcision invalidates the circumcision, so too, incomplete performance at the end of circumcision, i.e., the foreskin not being fully removed, invalidates the circumcision. As we learned in a mishna (Shabbat 137a): These are the shreds of flesh that invalidate the circumcision if they are not cut. The essential element of circumcision is the removal of the flesh that covers most of the corona, and a child who was not circumcised in this manner is considered uncircumcised, and he does not partake of teruma.
רש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סוף מילה – ציצין שנשתיירו שלא חתך כל הערלה.
סוף מילה כו׳ – הק׳ הר׳ יצחק הלבן דהכא דריש משנית ציצין המעכבין את המילה והתם (לקמן דף עב.) דרשי המול ימול לציצין כו׳ ותירץ לו ר״ת דהכא ציצין המעכבין את הפריעה קאמר ולר״י נראה דאע״ג דנצטווה אברהם על הציצין דריש להו שפיר מקרא דיהושע דהא כי פריך נמי דלמא הנך דלא מהול אין שום חדוש בקרא דיהושע אלא מה שכבר נצטווה תחלה ואם תאמר אם כן שוב נמי דאיירי בפריעה מצי למימר דנצטווה אברהם והיכי מוכח מינה דלא ניתנה פריעה לאברהם ויש לומר דאין לנו לומר שנצטווה אלא מאי דכתיב ביה בהדיא כגון ציצין דדרשינן מהמול ימול דמשמע דלציצין אתא ולא לפריעה דהמול ימול משמע דבר המעכב גוף המילה וה״ק לא ניתנה פריעה לאברהם כיון דלא כתיב בהדיא אלא ליהושע.
אלא לאקושי סוף מילה לתחלת מילה כו׳. הקשה ר״י הלבן (בתוס׳ ד״ה סוף) דהכא דריש משנית ציצין המעכבין את המילה, והתם (יבמות עב.) דרשינן המול ימול לציצין אלמא לאברהם נתנה. איכא למימר התם ציצין דמילה הכא ציצין דפריעה דאינהו נמי מעכבי. כן תירץ ר״ת ז״ל.
בכתב יד: מה תחילת מילה מעכבת אף סוף מילה מעכבת דהיינו ציצין המעכבין את המילה. וא״ת א״כ אף אנו נאמר ליהושע נאמר ולא לאברהם והתניא המול ימול לרבות ציצין המעכבין את המילה אלמא וכו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 16]

אף סוף מילה מעכבת – פי׳ ציצין המעכבין את המילה וזה היאך אפשר והא תניא לה המול ימול לרבות ציצין המעכבי׳ את המילה ותי׳ ז״ל ציצי׳ דמילה עצמה והכא ציצין דפריעא דאינהו נמי מעכבי.
לאקושי [להקיש, להשוות] סוף מילה, שלעתים יש צורך למול שנית כדי לתקן מילה שנעשתה שלא כדין לתחלת מילה; מה תחלת מילה מעכבת, אם לא נעשתה המילה כדין — אף סוף מילה, אם לא נחתכה הערלה כראוי מעכבין בו. דתנן כן שנינו במשנה]: אלו הן ציצין (שאריות עור) המעכבין את המילה שאם לא נחתכו אין זו מילה כשרה — בשר הערלה החופה את רוב העטרה, ואין אוכל בתרומה כשלא הסירו את החלקים הללו של הערלה.
The Gemara explains: It comes to equate the end of circumcision, when it is necessary to circumcise a second time in order to correct an improperly performed circumcision, with the beginning of circumcision: Just as an incomplete performance at the beginning of circumcision invalidates the circumcision, so too, incomplete performance at the end of circumcision, i.e., the foreskin not being fully removed, invalidates the circumcision. As we learned in a mishna (Shabbat 137a): These are the shreds of flesh that invalidate the circumcision if they are not cut. The essential element of circumcision is the removal of the flesh that covers most of the corona, and a child who was not circumcised in this manner is considered uncircumcised, and he does not partake of teruma.
רש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר רָבִינָא וְאִיתֵּימָא רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רוֹב גּוֹבְהָהּ שֶׁל עֲטָרָה.

With regard to this issue Ravina said, and some say it was Rav Yirmeya bar Abba who said that Rav said: When the mishna mentioned most of the corona, it meant the flesh that covers most of the height of the corona as well as most of its circumference.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
את רוב גובהה – אע״ג דאין רוב הקיפה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולענין זה אמר רבינא, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב ירמיה בר אבא אמר רב: שהוא בשר החופה את רוב גובהה של עטרה, ולא רק רוב היקפה.
With regard to this issue Ravina said, and some say it was Rav Yirmeya bar Abba who said that Rav said: When the mishna mentioned most of the corona, it meant the flesh that covers most of the height of the corona as well as most of its circumference.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וּבַמִּדְבָּר מַאי טַעְמָא לָא מְהוּל אִיבָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּאוֹרְחָא

The Gemara returns to the incident involving Joshua. And what is the reason that they did not circumcise themselves in the wilderness after the Torah had already been given? The Gemara answers: If you wish, say it was due to the weariness caused by their journey. Since they were traveling continuously, they were too weak to undergo circumcision.
תוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי טעמא לא מהול – משמע דלא מהול כלל ובפרקי דר׳ אליעזר (פ׳ כט) משמע שמלו דקאמר מי מנה עפר יעקב ראה כל המדבר שהיה מלא מערלותיהן של ישראל ובמגלת סתרים דרבינו נסים נמי משמע שמלו ולא פרעו דכתב בהו כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היו פורעים מפני עינוי הדרך.
מאי טעמא לא מהול כו׳ – ואם תאמר ואיך היו אוכלים קדשים או אפילו בשר כלל כיון שלא מלו שלא הותר להם בשר תאוה אלא על ידי שלמים וערל אסור בקדשים ואפילו אם מלו ולא פרעו כמו שמשמע בפרקי דרבי אליעזר ובמגלת סתרים מ״מ כיון דנצטוו על הפריעה ולא פרעו כאילו לא מלו דאי לאו הכי היאך מדקדק דערל מקבל הזאה מאבותינו וי״ל דיוצאי מצרים מלו ופרעו ואותם אכלו קדשים אבל הילודים במדבר שלא מלו לא אכלו קדשים אבל בבשר תאוה היו מותרים שלא נאסרה להם מאחר שאין יכולין לאכול קדשים מידי דהוה אצבי ואיל דהיכא דלא אפשר בהקרבה שרי בשר תאוה כדפירש בפ״ק דחולין (דף יז. ושם).
מאי טעמא לא מהול – איכא דקשיא ליהא, אי לא מהול כלל קדשים היכי אכלי. ועוד שהרי בשר תאוה נאסרה להם. ובמדרש אגדהב, ר׳ ישמעאל אומר, וכי ערליםג שמעו קולו של הקב״ה בסיני, אלא נימולין היו שלא כתקנן והיו כורכיןד הערלה ולא היו פורעין, ולכך אמר הכתוב לא מלו, וכשבאו לארץ צוה הקב״ה ליהושע עשה לך חרבות צורים, וכן עשה וקבץ כל הערלות ועשה אותןה גבעה גדולה, לכך נאמר אל גבעת הערלות. ועוד אמרו באגדה בפרקי ר׳ אליעזרו, כשבא בלעם ראה המדבר מלא ערלות של ישראל, אמר מי יוכל לעמוד בזכות דם המילה המכוסה בעפר הארץ, שנאמר מי מנה עפר יעקב, מכאן התקינו שיהו מכסין את הערלה עם הדם בעפר הארץ. מכל הני משמע דמהול. ואיכא למימר, קדשים לא תיקשי, שאותן שיצאו ממצרים שהיו מולין היו אוכלין אותן, ואף על פי שלא פרעו, לא ניתנה פריעת מילה אלא ליהושע כדפרישיתז. ובשר תאוה שמא הותר לערלים, כיון שלא היו יכולין להקריבם שלמיםח. א״נ, בשר נחירה אישתרי להוט. אי נמי, אכלי בשר צבי ואיל ועופות, כגון שליו שהיה להם, שאינן קרבין לגבי המזבח, שלא נאסרו כלל, כדאיתא במסכת חוליןי. ומדרשי אגדה י״ל, שהוציאו ערלותיהן ממצרים, או ערלות של אותן הנולדים קודם נזיפתן ראה אותו רשע. ומה שאמרו וכי ערלים שמעו קולו של הקב״ה בסיני, והלא היוצאים ממצרים נמולים היו, ואי משום בנים הנולדים עד שעמדו על הר סיני, קודם נזיפתן הי׳ ונמולו. מיהו ללישנא דלא נבדרו ענני כבוד, משעת יציאתן ממצרים לא מלו. ואיפשר שזו היא קושיתו של רבי ישמעאל, ולא אתיא כשמעתין, דהכא משמע דאותן היוצאים ממצרים לא נפרעו, והנולדים במדבר לא מלו כלל, ולר׳ ישמעאל כל הנולדים נמי מלו ולא פרעו, ולפיכך אמר ר׳ ישמעאל, שלא היו כערלים, לפי שמילתן כתקנה, אלא שלא היו פורעין שעדיין לא נתנה פריעת מילהכ.
א. תוס׳ ד״ה מאי טעמא לא מהול.
ב. פרקי דר׳ אליעזר פרק כט. ומדברי רבינו בסמוך משמע, דמדרש אגדה זה אין הכונה לפרקי דר״א, שהרי מביא בסמוך: ועוד אמרו באגדה בפירקי דר״א, וכ״ה ברשב״א בריטב״א ובמאירי, ועי״יש בפרקי דר״א בהג׳ הרד״ל אות ז שעמד בזה, והאמת שסגנון הפרקי דר״א שונה מסגנון המדרש המובא בראשונים אלו.
ג. בכ״י א: וכי ערלים היו ושמעו.
ד. נראה שצ״ל: כורתין. וכ״ה ברשב״א בריטב״א ובמאירי.
ה. בכי״ב: אותה.
ו. פרק כט. ועיין לעיל הערה 67. וכ״ה בילקו״ש בלק תשסו.
ז. לעיל בד״ה הא דאמרינן לא ניתנה.
ח. כ״כ תוס׳ ד״ה מ״ט לא מהול, אלא שכתבו דיוצאי מצרים מלו ופרעו, ולרבינו מלו ולא פרעה. וכן כתבו הרשב״א והמאירי.
ט. כר״ע בחולין יז א.
י. שם, וכ״כ הרשב״א והריטב״א.
כ. וכמש״כ רבינו לעיל בד״ה הא דאמרינן לא ניתנה, דמשה נצטווה עליה בסוף מ׳, או שנצטוו לעשותה בכניסתן לארץ. ולפי״ז מובן הפרקי דר״א שמביא רבינו בשם מדרש אגדה וכי ערלים שמעו קולו של הקב״ה בסיני, ומתרץ דמלו ולא פרעו, והא כיון דמל ולא פרע כאילו לא מל א״כ שוב תיקשי וכי ערלים שמעו. ועיין בפרקי דר״א שלפנינו ובביאור הרד״ל שם אות מ״ט מש״כ בזה ובדברי רבינו. ועיין ברשב״א שכתב: ומדרשי אגדה ס״ל כמ״ד טעמא דלא מהול משום דלא נשיב רוח צפונית משום דניזופין היו. וצע״ג שהרי לשיטה זו לפני מתן תורה מלו שהרי עדיין לא היו ניזופין וא״כ מאי קאמר ר׳ ישמעאל וכי ערלים שמעו קולו של הקב״ה בסיני. ואולי ט״ס וצ״ל דס״ל כמ״ד דלא נבדור ענני כבוד, כמש״כ רבינו. ועיין בישרש יעקב בקרן אורה ובערוך לנר מש״כ בשיטת רבינו.
מאי טעמא לא מהול. איכא למידק אי לאו מהול קדשים היכי אכלי. וכי תימא דלמא לא אכיל והלא בשר תאוה נאסר להן במדבר. ויש לומר דאותן שיצאו ממצרים אכלי להו קדשים ובשר תאוה לא נאסר אלא לאותם שהיו ראוין לאכול קדשים. אי נמי צבי ואיל אכלי שלא נאסר כדאיתא בפרק קמא דחולין (חולין יג.). ואיכא למידק עוד מדאמרינן באגדה (פר״א פכ״ט ועיין רד״ל שם ובעיטור הל׳ מילה חלק ב) ר׳ ישמעאל אומר וכי ערלים שמעו קולו של הקב״ה בסיני אלא נמולין היו שלא כתקנן והיו כורתין את הערלה ולא היו פורעין ולכך אמר הכתוב ולא מלו, וכשבאו לארץ צוה הקב״ה ליהושע עשה לך חרבות צורים וכן עשה וקבץ כל הערלות ועשה אותן גבעה גדולה לכך נאמר אל גבעת הערלות. ועוד באגדה בפרקי רבי אליעזר (פכ״ט) כשבא בלעם ראה המדבר מלא ערלות של ישראל אמר מי יכול לעמוד בזכות דם המילה המכוסה בעפר הארץ שנאמר מי מנה עפר יעקב, מכאן התקינו שיהיו מכסין הערלה עם הדם בעפר הארץ. אלמא משמע דמהול. ויש לומר דמעמד הר סיני קודם נזיפתן היה והיו מלין עד שעת נזיפה. ומדרשי אגדה סבירא להו כמאן דאמר בגמרין (יבמות עב.) טעמא דלא מהול משום דלא נשיב רוח צפונים משום דנזופין היו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי בעית אימא משום חולשא דאורחא – פירש שהדרך סכנה להמול וכיון דע״פ ה׳ יחנו וע״פ יסעו לא היו יכולים למול ע״מ להתעכב עד שיתרפא וכ״ת א״כ למה נענש מרע״ה על ערלת בנו לפי שלא מל אותו בדרך י״ל לפי שהיה יכול להתעכב במקום אחד עד שיתרפא הנמול שהרי לא קבע לו הקב״ה זמן לשוב במצרים.
מ״ט לא מהול איבעית אימא משום חולשא דאורחא כו׳. האי טעמא קמא מפורש בקרא שאמר ואת בניהם גו׳ כי ערלים היו כי לא מלו אותם בדרך דהיינו בשביל חולשת הדרך ולטעמא בתרא דלא נשיב להו רוח צפונית דלא נבדרי כו׳ יש לפרשו בקרא שאמר ויהי כאשר תמו כל הגוי להמול וישבו תחתם עד חיותם ר״ל דלכך מלו עכשיו שהיו יכולים לישב במחנה במקומן ולהתרפאות שהיה רוח צפונית נשיב עלייהו שלא היו צריכים עוד עננים משא״כ במדבר שלא היו יכולין להתרפאות במקומן כיון דלא זרחה עליהם השמש מפני ענני כבוד ומחוץ למחנה מחוץ לענני כבוד לא היו יכולין לצאת מפני אויבים כענין מעשה עמלק וק״ל: וכתבו התוס׳ דלא נבדרי ענני כבוד לא משום דתקיפא דנוחה היא וטוב לנחבלים אלא כו׳ ר״ל דודאי הרוח קשה לנחבל כדאמרינן בפ׳ החובל אלא דרוח צפונית נוחה והעת יפה וטוב לנחבל כדכתיב שמש צדקה ומרפא גו׳ ומ״ש כדאמרינן בעיא שמעתא כו׳ וכתיב מצפון גו׳ ועוד יש להביא ראיה מקרא ורוח צפון תחולל גשם ותחולל לשון תבטל כמו לא יחל דברו וכפרש״י בפ״ק דתענית אבל במשלי פרש״י תחולל מלשון בריאה ולידה היפך התלמוד ודו״ק:
לגופו של מעשה המילה על ידי יהושע שואלים: ובמדבר מאי טעמא [מה טעם] לא מהול [מלו] לאחר מתן תורה? משיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] שלא מלו אז משום חולשא דאורחא [חולשת הדרך], שכיון שהיו צריכים כל הזמן ללכת בדרך, לא יכלו למול מחמת חולשה,
The Gemara returns to the incident involving Joshua. And what is the reason that they did not circumcise themselves in the wilderness after the Torah had already been given? The Gemara answers: If you wish, say it was due to the weariness caused by their journey. Since they were traveling continuously, they were too weak to undergo circumcision.
תוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות עא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות עא:, רש"י יבמות עא:, תוספות יבמות עא:, תוספות ישנים יבמות עא:, פסקי רי"ד יבמות עא:, רמב"ן יבמות עא: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות עא: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות עא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות עא: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות עא:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות עא:, מהרש"א חידושי הלכות יבמות עא:, מהרש"א חידושי אגדות יבמות עא:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות עא:, אסופת מאמרים יבמות עא:

Yevamot 71b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 71b, Rashi Yevamot 71b, Tosafot Yevamot 71b, Tosefot Yeshanim Yevamot 71b, Piskei Rid Yevamot 71b, Ramban Yevamot 71b, Rashba Yevamot 71b, Meiri Yevamot 71b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 71b, Ritva Yevamot 71b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 71b, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 71b, Maharsha Chidushei Aggadot Yevamot 71b, Steinsaltz Commentary Yevamot 71b, Collected Articles Yevamot 71b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144