×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אַלְמָא לָא קָנֵי לֵיהּ רַבֵּיהּ הָכָא נָמֵי לָא קָנֵי לֵיהּ רַבֵּיהּ אֶלָּא לְאַפְנוֹיֵי.
Apparently his master does not acquire his body and thereby effect a change in his personal status; rather, he remains a Jew in every sense. Here too, then, with regard to the Paschal lamb, his master does not acquire his body as a slave, and so he is obviously obligated in the mitzva of the Paschal lamb. Rather, the phrase is superfluous and was written only to be available to teach a different matter.
רש״יתוספותתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
הכא נמי לא קני – גופיה לרביה וישראל מעליא הוא וחייב בפסח.
אלמא לא קני ליה רביה – והא דאמר בפ״ק דקידושין (דף טז. ושם) דעבד עברי גופו קנוי היינו לענין שצריך גט שחרור ואין יוצא באמירה בעלמא אבל לענין מצות לא והא דשרי בשפחה כנענית היינו משום שצריך שיעבוד את רבו בין ביום בין בלילה כדכתיב (דברים טו) כי משנה שכר שכיר עבדך דשכיר קרייה רחמנא וא״ת דמשמע דמטעמא דקני ליה רביה יש לו ליפטר והלא עבד כנעני גופו חייב בפסח למ״ד (פסחים דף צא:) נשים בראשון חובה ואפילו למאן דאמר (שם) רשות מכל מקום שרי לאכול פסח והכא כתיב לא יאכל בו וי״ל דאי הוה קני ליה רביה לא הוה אכיל אלא בהמנאת רבו כעבד כנעני ולא בהמנאת אחרים.
אלא לאפנויי – וא״ת וכי בשביל לאפנויי כתב שקר דכתב לא יאכל בו והם אוכלין ואמר ר״י דאיכא לאוקמי קרא בשכיר ותושב עובד כוכבים ומכל מקום לגופיה לא איצטריך דלא עדיף מערל ובן נכר ובהדיא דריש במכילתא הכי תושב זה גר תושב שכיר זה העובד כוכבים וא״ת כיון דלעובד כוכבים לא איצטריך לכתוב תושב ושכיר יאכל בו ונוקמיה בישראל ולאפנויי ואמר רבינו יצחק דאם כן הוה משמע גזירה שוה להקל והוה דרשינן גזירה שוה להתיר אונן בפסח והא דילפינן לקמן (דף עג.) דאונן אסור בפסח מגזירה שוה דממנו ממנו ממעשר לא הוי דרשי הכי אלא הוה מוקמינן לאסור ערל במעשר כדלקמן (דף עד.).
א) ועוי״ל אגב דכתיב בתרומה לא יאכל בו כתיב נמי בפסח לא יאכל בו. א״נ מכיון שהג״ש מלמדת איסור לומר דערל אסור בתרומה כתבה בלשון איסור ולהכי כתיב לא יאכל בו:
אלמא לא קני ליה לרביה קנין גמור. ואף על גב דאמרינן בפרק קמא דקדושין (קידושין טז:) עבד עברי גופו קנוי, קנין גמור מיהא לא קני ליה, דהא יוצא בגרעון כסף, אי נמי בשש וביובל, מה שאין כן בעבד כנעני שאין לו יציאה לעולם אלא מדעת האדון. והוא הדין והוא הטעם באשתו דקרינן ליה קנין גמור משום דאין לה יציאה מתחת הבעל אלא מדעתו.
אלא לאפנויי. קשיא לי האי מופנה לא אתי כשיטת שאר מופנה דעלמא, דאלו מופנה דעלמא דלא צריך למיכתביה, ומיהו דינא הכין כדאיכתיב, אבל הכא דינא איפכא דאלו קרא כתיב תושב ושכיר לא יאכל בו, ואנן אמרינן דתושב ושכיר אוכל בו. ונראה דלר׳ אלעזר האי תושב ושכיר לאו ישראלים נינהו אלא עכו״ם, והיינו דאמרינן דהוי מופנה דאלו עכו״ם תיפוק ליה משום ערל ואפילו ערבי מהול וגבעוני מהול לאו נמולין נינהו אלא כערלים וכדאיתא לקמן (יבמות עא.) וכן נראה מפרושי ר״ח.
כבר ידעת שכל גזירה שוה שאינה מופנית כלל אין למדין ממנה ואם מופנית מצד אחד ואינה מופנית מן הצד השני למדין ומשיבין ואם מופנית משני צדדיה למדין ואין משיבין ואחר שכן היאך למדנו איסור ערל בתרומה מפסח בגזירה שוה של תושב ושכיר שבפסח עם תושב ושכיר שבתרומה והרי תושב ושכיר שבתרומה איצטריך ליה ואם תאמר שיאמר תושב ואייתר ליה שכיר הרי בא שכיר ולימד על תושב כמו שביארנו ואין כאן מופנה אלא בשל פסח מכל מקום הואיל ושניהם ר״ל תושב ושכיר של פסח מופנים הם שדי חד אלמד דהיינו תרומה וחד אמלמד דהיינו פסח וילמוד זה מזה ואע״פ שזה תושב וזה שכיר דנין מהן גזירה שוה הואיל ודומים בענין וכמו שאמרו זו היא שיבה זו היא ביאה כמו שהתבאר:
הפסח אונן אסור בו כשאר קדשים ואע״פ שלא הוזכר אנינות אלא במעשר שני כדכתי׳ לא אכלתי באוני ממנו מכל מקום למדו איסור אנינות לכל הקדשים מקל וחומר של מעשר אבל התרומה אין האונן אסור בה שנאמר וכל זר זרות אמרתי לך ולא אנינות ואף בקדשים אונן האוכלם אינו אלא בלאו וערל שאכל את הפסח אינו אלא בלאו ומה שאמרו כאן מיסתברא ערל הוה ליה לרבויי לאיסור תרומה ולא אונן ומשום דערל מחוסר מעשה ובגופו וענוש כרת כו׳ על המילה עצמה נאמרה כלומר שכל שאינו מל בכרת כדכתיב וערל זכר כו׳ ונכרתה גו׳:
הפסח מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו ר״ל שאפילו היה האדון מהול אם היה לו בן ראוי לימול ולא מל אין האב אוכל בקרבן הפסח שנאמר המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו וכן אם היה לו עבד כנעני שאינו מהול שנאמר וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל בו ופירשוה יאכל בו אותו איש הנזכר במקרא שהוא האדון אבל אנינות בניו ועבדיו אינה מעכבת באכילת הפסח הא אנינות שלו מעכבת בו בין בנשים בין באנשים שהרי הנשים חייבות בקרבן הפסח ולתרומה מיהא אע״פ שערל אסור בה אין מילת זכריו ועבדיו מעכבתו:
יום קבורה אינו תופס את לילו מן התורה כמו שביארנו במקומו ואם כן מה שנאמר כאן באנינות שכן ישנה בכל שעה לדעת המפרש שישנה ביום ובלילה מה שאין כן במילה שאין זמנה אלא ביום אין הלכה כן ומכל מקום עיקר הפירוש ישנה בכל שעה שימות לו מת מה שאין כן בערלות שכל שמל פעם אחת שוב אין ערלות עליו וכדקאמר בסמוך במילת זכריו ועבדיו שישנה בכל שעה ור״ל שלידת הבנים וקנין העבדים מצויין בכל שעה:
זה שביארנו שהמילה בכרת פירושו על מילת עצמו שכל שהגדיל ולא מל מבטל מצות עשה בכל יום ואם מת ערל במזיד חייב כרת וזרעו נכרת וכן שאף הוא עומד בכל יום בחיוב כרת אבל האב על בנו אינו בכרת אלא בביטול מצות עשה והוא שאמרו כאן בערלות דגופיה שכן ענוש כרת מה שאין כן במילת זכריו:
לענין ביאור זה שהקשו מה ראית להתיר בתרומה ערלת זכריו ועבדיו שלא להיות מילתם מעכבת ולאסור בה ערלת עצמו עד שהוצרך לתרץ מסתברא ערלות דגופיה הוה ליה לרבויי כו׳ וכן תירצוה דמי איכא מידי דערלות גופיה לא מעכבא ערלות דאחריני מעכבא צריך לפרש דקארי לה מאי קארי לה והיאך יעלה על דעת שערלות גופו לא תעכב וערלות זכריו ועבדיו תעכב ויראה לגדולי הדורות מפני שיש צדדין שראוי לומר כן שכל שהוא ערל ודאי או מצד אונס הוא או מצד שהוא כעין אונס על הדרך שביארנו במשנה ומילת זכריו ועבדיו שאין בו שום אונס היתה ראויה לעכב ולפי דרכך למדת שערל שמתו אחיו מחמת מילה אין לו לעכב מילת זכריו בכך:
לא קני ליה רביה. כהן. הכא נמי לא קני ליה רביה. וישראל מעליא הוא וחיב בפסח.
אלמא לא קני ליה רביה קנין גמור – וא״ת והא אמרי׳ בפ״ק דקדושי׳ זאת אומרת ע״ע גופו קנוי י״ל דהתם גופו קנוי קצת לענין שהרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול כדפרכי׳ התם אבל אינו קנוי לגמרי להיו׳ ידו כידו לכל דבר שהרי יוצא בשש וגרעון כסף על כרחו והיינו דנקטי הכא קנין גמור וא״ת ואפי׳ תימא דהוה קני ליה רביה קנין גמור היאך נפטר מפסח מי גרע עבד עברי מעבד כנעני שמל וטבל לשם עבדו׳ שחייב בפסח דהק״ל נשים בראשון חובה וה״ה לעבדי׳ וי״ל דסוגיי׳ כמ״ד נשים בראשון רשות והוה אמרי׳ דתושב ושכיר לא יאכלו בו אינו אסור אלא לומ׳ שאינו חייב לאכול בו.
רש״י בד״ה שבקינן כו׳ לה אתרומה כו׳ כצ״ל:
תוס׳ ד״ה ה״ג עד סוף הדבור נמחק. ונ״ב בס״א [אינו] ועיקר:
תוס׳ בד״ה אלמא לא קני ליה רביה כו׳ וי״ל דאי הוה קני ליה רביה לא הוה אכיל אלא בהמנאת רבו כעבד כנעני כו׳ עכ״ל והשתא דלא קני ליה רביה ליכא למימר דלא יאכל בו בהמנאת רבו כעבד כנעני דלא יאכל בו משמע דלא יאכל בו כסתם האוכלין דהיינו בהמנאת אחרים ושוב מצאתי שהראב״ד פירש כך בפ״ט מהלכות קרבן פסח דלמסקנא אתא קרא דלא יאכל לתושב ושכיר ישראל שלא יאכל בהמנאת רבו ומיהו צ״ל דאתא נמי לאפנויי דלהא לא איצטריך קרא וק״ל:
אלמא [מכאן] שלא קני ליה רביה [קנה אותו רבו, אדונו] לגופו, לשנות את מעמדו, והוא נשאר ישראל גמור לכל דבר. הכא נמי [כאן גם כן] לגבי פסח לא קני ליה רביה [קנה אותו רבו] שיהא כעבד, ואם כן הביטוי מיותר, אלא ודאי לאפנויי [להפנות אותו] ללימוד לענין אחר.
Apparently his master does not acquire his body and thereby effect a change in his personal status; rather, he remains a Jew in every sense. Here too, then, with regard to the Paschal lamb, his master does not acquire his body as a slave, and so he is obviously obligated in the mitzva of the Paschal lamb. Rather, the phrase is superfluous and was written only to be available to teach a different matter.
רש״יתוספותתוספות ישניםרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאַכַּתִּי מוּפְנֶה מִצַּד אֶחָד הוּא וְשָׁמְעִינַן לֵיהּ לר׳לְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר מוּפְנֶה מִצַּד אֶחָד לְמֵדִין וּמְשִׁיבִין.

The Gemara poses a question: And yet there is still a difficulty: The verbal analogy is available from only one side, as only the phrase with regard to the Paschal lamb is superfluous in its context, and we heard Rabbi Elazar, who said with regard to a verbal analogy available from only one side that one can derive from it, and one can also refute it logically if there is reason to distinguish between the two cases. Since there are grounds here for differentiating between the two halakhot in this case, why is the verbal analogy upheld?
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושמעינן ליה לר׳ אליעזר דאמר מופנה מצד אחד למדין – אם אין להשיב ואם יש להשיב משיבין וכאן יש תשובה מה לפסח שכן חייבין עליו כו׳ כדלעיל. ולקמן בפרק מצות חליצה (דף קד.) שמעינן לרבי אליעזר דאמר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין דקתני חלצה בשמאל פסולה ור׳ אליעזר מכשיר ואמרינן מ״ט דתנא קמא יליף רגל רגל ממצורע דכתיב ביה על בהן רגלו הימנית וקרא יתירא הוא דכיון דכתיב על דם האשם ובדם האשם כתיב ברגל ימנית ולא הוי בעי למיהדר ומכתביה בשמן ואמרינן במנחות בפ״ק (דף י.) מופנה הוא למדרשיה יד יד לקמיצה רגל רגל לחליצה אוזן אוזן לרציעה ורבי אליעזר מכשיר חליצה בשמאל דלא גמר ממצורע דאיכא למיפרך מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת ומקשינן התם (ולקמן דף קד.) ורבי אליעזר לא יליף רגל רגל ממצורע והתניא מנין לרציעה שהיא בימין כו׳ ומשנינן אוזן אוזן מופנה רגל רגל לא מופנה. ואע״ג דג״ש מופנה מצד אחד הוא דרגל דמצורע מופנה הואיל ורגל דחליצה לא מופנה פרכינן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י ד״ה ושמעי׳ ליה כו׳ ולא הוי בעי למיהדר. עיין לקמן קד ע״א ברש״י ד״ה אוזן אוזן וכו׳ ובשבת דף קלא ע״א ד״ה מצד אחד ובקדושין דף טו ע״א ד״ה ונאמר להלן אוזן:
ושואלים: ואכתי [ועדיין] הלא מופנה מצד אחד בלבד הוא, ושמעינן ליה [ושמענו אותו] את ר׳ אליעזר שאמר: גזירה שווה שמופנה מצד אחד בלבד, אמנם למדין ממנה, אבל ומשיבין (דוחים) אותה אם יש מקום לחלק בין הדברים. וכיון שכאן יש מקום לחלק — מדוע תתקיים הגזירה השווה?
The Gemara poses a question: And yet there is still a difficulty: The verbal analogy is available from only one side, as only the phrase with regard to the Paschal lamb is superfluous in its context, and we heard Rabbi Elazar, who said with regard to a verbal analogy available from only one side that one can derive from it, and one can also refute it logically if there is reason to distinguish between the two cases. Since there are grounds here for differentiating between the two halakhot in this case, why is the verbal analogy upheld?
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) כֵּיוָן דִּלְגוּפֵיהּ לָא צְרִיךְ שְׁדִי חַד אַלָּמֵד וּשְׁדִי חַד אַמְּלַמֵּד וְהָוֵה לֵיהּ גְּזֵירָה שָׁוָה מוּפְנָה מִשְּׁנֵי צְדָדִין.

The Gemara answers: Since the phrase “a sojourner and a hired servant” is not needed for its own matter, there are two superfluous terms, and one may cast one superfluous term on the halakha with regard to which it is learned that teruma may not be eaten by one who is uncircumcised, and one may cast the other one on the halakha with regard to the Paschal lamb that teaches this, and in this manner it is like a verbal analogy that is available from both sides, which cannot be refuted.
רש״יתוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיון דלגופיה לא צריך – לא תושב ולא שכיר דלא אפשר לאוקמינהו כפשטייהו כלל הוה ליה תרי קראי יתירי.
שדי חד אלמד וחד אמלמד – ומופנה משני צדדים דברי הכל למדין ואין משיבין אפילו יש להשיב.
שדי חד אלמד וחד אמלמד – והוי כאילו כתיב הכא תושב שלא לצורך והכא שכיר שלא לצורך ואע״ג דהכא תושב והכא שכיר הויא שפיר ג״ש כדתני דבי ר׳ ישמעאל (לעיל דף יז:) זו היא שיבה זו היא ביאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא דאמרינן: שדי חד אלמד וחד אמלמד – אי קשיא. הוה ליה הכא תושב והכא שכיר ומאי ג״ש. אמרו בתוספותא חד ענינא הוא, כדתנא דבי ר׳ ישמעאלב, ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאהג.
א. ד״ה שדי חד.
ב. לעיל יז ב.
ג. וכ״כ הרשב״א והריטב״א. ועיי״ש בריטב״א תירוץ נוסף.
הא דאמרינן שדי חד אלמד וחד אמלמד. אף על גב דהוי הכא תושב והכא שכיר. מכל מקום תושב ושכיר חד ענינא הוא וכתנא דבי ר׳ ישמעאל דאמר (יבמות יז:) ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה (וכן הוא בתוס׳ ד״ה שדי ורמב״ן בשמם).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שדי חד אלמד וחד אמלמד – וא״ת והיכי עבדיה ג״ש כי האי גוונא דהכא כתיב תושב ושכיר והכא כתיב שכיר י״ל דאתא כר׳ ישמעאל דאמ׳ זו היא שיבה זו היא ביאה א״נ דשאני הכא דלהכי כתבינהו תרוייהו בחד דוכתא לאשויינהו למעבד מינייהו ג״ש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: כיון דלגופיה [שלגופו] של הענין לא צריך את הביטוי ״תושב ושכיר״, וכיון שכך יש ייתור של שתי מילים — שדי חד [הטל ייתור אחד] על הלמד ושדי חד [והטל אחד] על המלמד כאילו היה ייתור זה מחולק לשני העניינים, והוה ליה [והרי הוא] כמו גזירה שוה מופנה משני צדדין שאין משיבים עליה.
The Gemara answers: Since the phrase “a sojourner and a hired servant” is not needed for its own matter, there are two superfluous terms, and one may cast one superfluous term on the halakha with regard to which it is learned that teruma may not be eaten by one who is uncircumcised, and one may cast the other one on the halakha with regard to the Paschal lamb that teaches this, and in this manner it is like a verbal analogy that is available from both sides, which cannot be refuted.
רש״יתוספותתוספות ישניםרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אִי מָה פֶּסַח אוֹנֵן אָסוּר בּוֹ אַף תְּרוּמָה אוֹנֵן אָסוּר בָּהּ.

The Gemara raises a question: There is a principle that there cannot be half a verbal analogy. Consequently, if this verbal analogy is accepted, the following halakha that can be derived by way of the same analogy should be accepted as well: Just as with regard to the Paschal lamb, one who is an acute mourner, i.e., whose relative died that same day and has not yet been buried, is prohibited from eating it, so too, with regard to teruma, an acute mourner should be prohibited from eating it, but in fact this is not the case.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה פסח אונן כו׳ – דילפינן (לקמן דף עג.) לכולהו קדשים ק״ו ממעשר.
אי מה פסח אונן אסור בו – אר״י אע״פ דתנן בפ׳ האשה בפסחים (פסחים צא:) דאונן טובל ואוכל פסחו לערב ומוקמינן ליה בגמרא כמ״ד אנינות לילה דרבנן ולא העמידו דבריהם במקום כרת הכא מצי למימר דאתיא אפי׳ אליבא דמ״ד אנינות לילה מדרבנן דלא הוי דרבנן אלא כשמת ביום או נקבר ביום למאן דאזיל בתר קבורה דלא תפיס לילו עמו מדאורייתא אבל אם מת בלילה הוי אונן כמת ביום דהיינו כיום מר והא דפריך בפרק טבול יום (זבחים צט: ושם) וסבר רבי שמעון אנינות לילה דרבנן והתניא רבי שמעון אומר שלמים כשהוא שלם הוא מביא ולא כשהוא אונן מנין לרבות תודה כו׳ מנין לרבות פסח כו׳ קתני מיהא פסח התם לא מצי לשנויי כשמת בלילה דמשמע ליה דמרבי ליה לענין הבאה דאין יכול להביא כשהוא אונן ולהכי פריך כי הוי אונן בשעת הבאת פסח יפסוק האנינות עד הלילה שהוא התחלת זמן אכילתו ואמאי אסור להביא.
אף תרומה אונן אסור בה – בלא גזירה שוה הוה מצי למיפרך דליתסר אונן בתרומה מדאיתקש תרומה לבכורים לקמן (דף עג:) ובכורים למעשר ומיהו בכמה מקומות יכול לומר וליטעמיך ולא קאמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אי [אם] כן, אם אמנם למדים אנו גזירה שווה זו, הרי הכלל הוא שאין גזירה שווה למחצה, ונוכל לומר עוד בגזירה שווה: מה בקרבן פסח, אונן (מי שמת לו מת ועדיין לא נקבר) אסור בו — אף תרומה יהא אונן אסור בה. ואנחנו יודעים שאינו כן!
The Gemara raises a question: There is a principle that there cannot be half a verbal analogy. Consequently, if this verbal analogy is accepted, the following halakha that can be derived by way of the same analogy should be accepted as well: Just as with regard to the Paschal lamb, one who is an acute mourner, i.e., whose relative died that same day and has not yet been buried, is prohibited from eating it, so too, with regard to teruma, an acute mourner should be prohibited from eating it, but in fact this is not the case.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר קְרָא (זָר) {ויקרא כ״ב:י׳,י״ג} וְכׇל זָר זָרוּת אָמַרְתִּי לְךָ אוְלֹא אֲנִינוּת אֵימָא וְלֹא עֲרֵלוּת הָא כְּתִיב {ויקרא כ״ב:י׳} תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר.

Rabbi Yosei bar Ḥanina said: The verse states: “No foreigner may eat of the holy thing” (Leviticus 22:10), which indicates: A disqualification stemming from foreignness I told you prevents one from eating teruma, but not a disqualification based on acute mourning. The Gemara asks: Say that the verse comes to teach that a disqualification stemming from foreignness prevents one from eating teruma, but not a disqualification based on a priest’s lack of circumcision, and so it should be permitted for an uncircumcised priest to partake of teruma. The Gemara answers: Isn’t it written with regard to both teruma and the Paschal lamb: “A sojourner and a hired servant”? From this it is derived by way of a verbal analogy that it is prohibited for an uncircumcised priest to eat teruma.
עין משפט נר מצוהתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ יוסי בר חנינא: אמר קרא [הכתוב]: ״וכל זר לא יאכל קודש״ (ויקרא כב, י), הרי זה בא להדגיש: פסול של זרות אמרתי לך שמונע מלאכול בתרומה, ולא פסול אנינות. ושואלים: אימא [אמור] ופרש את המיעוט בדרך אחרת: פסול זרות ולא ערלות, ויהא איפוא הערל מותר באכילת תרומה! ומשיבים: הא כתיב [הרי נאמר] ״תושב ושכיר״ בתרומה ו״תושב ושכיר״ בפסח, ולומדים בגזירה שווה שערל אסור.
Rabbi Yosei bar Ḥanina said: The verse states: “No foreigner may eat of the holy thing” (Leviticus 22:10), which indicates: A disqualification stemming from foreignness I told you prevents one from eating teruma, but not a disqualification based on acute mourning. The Gemara asks: Say that the verse comes to teach that a disqualification stemming from foreignness prevents one from eating teruma, but not a disqualification based on a priest’s lack of circumcision, and so it should be permitted for an uncircumcised priest to partake of teruma. The Gemara answers: Isn’t it written with regard to both teruma and the Paschal lamb: “A sojourner and a hired servant”? From this it is derived by way of a verbal analogy that it is prohibited for an uncircumcised priest to eat teruma.
עין משפט נר מצוהתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּמָה רָאִיתָ מִסְתַּבְּרָא עֲרֵלוּת הו״להֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי שֶׁכֵּן (מעשי״ם כרותי״ם בדב״ר העב״ד) מְחוּסַּר מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה בְּגוּפוֹ בוְעָנוּשׁ כָּרֵת וְיֶשְׁנוֹ לִפְנֵי הַדִּבּוּר גוּמִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת.

The Gemara asks: And what did you see that led you to include an uncircumcised priest in the prohibition against eating teruma and exclude an acute mourner? Perhaps just the opposite is true. The Gemara answers: It stands to reason that lack of circumcision should be included and should prevent a priest from eating teruma, as the halakhot governing an uncircumcised man are stringent in several respects, as alluded to by the following mnemonic of key words: Acts; karetim; the divine word; the slave. The Gemara spells out these stringencies: An uncircumcised man lacks the act of circumcision, and this act is performed on his body; the failure to perform circumcision is punishable by karet; circumcision existed before the divine word was spoken at Mount Sinai, as the mitzva of circumcision had already been given to Abraham; and the lack of circumcision of one’s male children and slaves precludes one’s eating the Paschal lamb, as is explicitly stated in the Torah (Exodus 12:48).
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך מעש
מעשא(יבמות ע:) מעשים כרותים בדבר העבד פי׳ מעשים מחוסר מעשה בגופו שנא׳ ונמלתם את בשר ערלתכם. כרת וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה. בדבר מצות מילה קודם דיבור מתן תורה מאברהם העברי מילת זכריו ועבדיו מעכבת זה פירוש הסימן:
ערך כד
כדב(עבודה זרה מ. חולין סד.) ואלו הן סימני בצים כל שכודרת ועגולגלת ראשה אחד כד וראשה אחד חד טהורה שני ראשיה כדין וכו׳ (מנחות פז) תנא חביות כדיות לודיות בינוניות פי׳ חביות כדיות של לוד שהן בינוניות (חולין נז) הני תמרי דכדה בתר תריסר ירחי שתא פי׳ תמרים שהתליעו בכד בתרי״ב חדש משתלשם מן האילן שריין דאמרינן שאם התליעו קודם שתלשם כבר מתו בתוך י״ב כדאמרינן כל שאין בו עצם אינו מתקיים שנים עשר חדש והני תולעים דהשתא לא השריצו על הארץ אלא מן הפירות רבותייהו ויש ששונין דכרה ברי״ש כמי כי כרי לשומשמי (בבא קמא כז) פתח בכד וסיים בחבית וכו׳ א״ר פפא היינו כד היינו חבית קיימא לן הכד קטן מן החבית שבו שואבין מים שנאמר וכדה על שכמה וחבית גדולה ממנה. (יבמות ע) הריני כפרת בן בתי כוזא ממזר שמאכילני בתרומה ואיני כפרת בן בתי כדה כהן גדול שפוסלני מן התרומה פירוש מברכת בן בתה ממזר שמאכילה בתרומה כדתנן ממזר מאכיל כך פי׳ המורה של מגנצא כל מקום שהוא אמר הריני כפרת זהו פירושו הריני במקומו לסבול עונותיו כלומר שעונותיו אני מקבל עלי להתכפר ואיני כפרת בן בתי כדה שפוסלני מן התרומ׳ כלומר איני מברכת בן בתי כהן גדול שפוסלני מן התרומה. כוזא כלי קטן משום ממזר שהוא פחות וכדה משמע כלי גדול משום כהן גדול:
א. [טהאט.]
ב. [רונד, עממער, קרוג.]
מעשים כרותים בדבר העבד – סימנא הוא ומפרש ליה.
וענוש כרת – על המילה.
ומילת זכריו ועבדיו – אם יש לו בן ראוי למול או עבד למול אסור האב או האדון לאכול בפסח אא״כ מלו דכתיב (שמות יב) המול לו כל זכר ואז יקרב וגבי עבד כתיב ומלתה אותו אז יאכל בו האיש בעליו דאי משום עבד הא כתב כל ערל לא יאכל בו.
שכן מעשים כרותים – הוה מצי למימר שכן נכרתו עליה י״ג בריתות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ומה ראית להוציא אונן מאיסור אכילת תרומה ולהכניס ערל, אולי יהא הלימוד להיפך? ומשיבים: מסתברא [מסתבר] לומר שערלות הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות] לאסור את הערל באכילת תרומה, שכן יש כמה צדדים להחמיר בו, וסימן לדבר: מעשי״ם כרותי״ם בדב״ר העב״ד. ומפרטים: שכן הערל הוא מחוסר מעשה המילה, והמעשה הוא בגופו (״מעשי״ם״), והוא איסור חמור שענוש כרת עליו (״כרותי״ם״), וישנו לפני הדבור בהר סיני (״בדב״ר״), שהרי מצוה זו ניתנה עוד לאברהם אבינו, ומילת זכריו ועבדיו מעכבת את בעליהם מלאכול קרבן פסח (״העב״ד״) כמפורש בכתוב!
The Gemara asks: And what did you see that led you to include an uncircumcised priest in the prohibition against eating teruma and exclude an acute mourner? Perhaps just the opposite is true. The Gemara answers: It stands to reason that lack of circumcision should be included and should prevent a priest from eating teruma, as the halakhot governing an uncircumcised man are stringent in several respects, as alluded to by the following mnemonic of key words: Acts; karetim; the divine word; the slave. The Gemara spells out these stringencies: An uncircumcised man lacks the act of circumcision, and this act is performed on his body; the failure to perform circumcision is punishable by karet; circumcision existed before the divine word was spoken at Mount Sinai, as the mitzva of circumcision had already been given to Abraham; and the lack of circumcision of one’s male children and slaves precludes one’s eating the Paschal lamb, as is explicitly stated in the Torah (Exodus 12:48).
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אַדְּרַבָּה אֲנִינוּת הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי שֶׁכֵּן יֶשְׁנָהּ בְּכׇל שָׁעָה וְנוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְאֵין בְּיָדוֹ לְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ הָנָךְ נְפִישָׁן.

The Gemara counters: On the contrary, acute mourning should be included and should prevent a priest from eating teruma, as acute mourning is also subject to several stringencies: It is relevant at any time after the death of a close relative, unlike circumcision, which is performed only once in a lifetime; it applies to both men and women, unlike circumcision, which is restricted to men; and it is not in the mourner’s power to render himself fit until after the deceased is buried, unlike an uncircumcised man, who can render himself fit at any time by undergoing circumcision. The Gemara responds: Even so, these arguments for including an uncircumcised priest in the prohibition are more numerous.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אדרבה אנינות – פסל טפי מערלות דהא אית ביה חומרא שנוהג כל שעה שמת לו מת אבל ערלות דגופיה משמל פעם אחת שוב אינה חוזרת עליו.
הנך נפישן – בלא הנך נפישן נמי ה״מ למימר דכרת עדיפא ליה כדלקמן (דף עג:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אדרבה (להיפך) אנינות הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות], שהרי אף בה ישנם כמה צדדי חיוב אחרים; שכן ישנה בכל שעה שמת לו מת, ואינה כמילה שחיובה פעם אחת בלבד, ונוהגת באנשים ונשים שלא כמילה, ואין בידו לתקן את עצמו עד הקבורה! ומשיבים: אף על פי כן, הנך נפישן [נימוקים אלה בשביל ערלות מרובים יותר].
The Gemara counters: On the contrary, acute mourning should be included and should prevent a priest from eating teruma, as acute mourning is also subject to several stringencies: It is relevant at any time after the death of a close relative, unlike circumcision, which is performed only once in a lifetime; it applies to both men and women, unlike circumcision, which is restricted to men; and it is not in the mourner’s power to render himself fit until after the deceased is buried, unlike an uncircumcised man, who can render himself fit at any time by undergoing circumcision. The Gemara responds: Even so, these arguments for including an uncircumcised priest in the prohibition are more numerous.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רָבָא אָמַר בְּלָא הָנָךְ נְפִישָׁן נָמֵי לָא מָצֵית אָמְרַתְּ שָׁבְקִינַן עֲרֵלוּת דִּכְתִיב בְּגוּפֵיהּ דְּפֶסַח וְיָלְפִינַן אֲנִינוּת מִפֶּסַח דְּפֶסַח גּוּפֵיהּ מִמַּעֲשֵׂר גָּמְרִינַן.

Rava said: Even without the rationale that these arguments are more numerous, you still could not say that the verbal analogy renders it prohibited for an acute mourner to eat teruma. As, is it possible to say that we should leave out the lack of circumcision from the prohibition against eating teruma even though it is written explicitly with regard to the Paschal lamb itself, and learn the halakha that acute mourning is included in the prohibition by way of a verbal analogy from the Paschal lamb when this halakha that an acute mourner is barred from bringing the Paschal lamb is never stated explicitly? As the prohibition against acute mourning with respect to the Paschal lamb itself we learn only from the halakha governing tithes.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא מצית אמרת – דנילף תרומה מפסח לענין אנינות ומוקי קרא דמיעוטא לערלות.
שבקינן ערלות דכתיב בגופיה דפסח – ולא מגמרינן לה מתרומה בג״ש דתושב ושכיר וילפינן אנינות כו׳.
ממעשר גמר – לקמן בפרקין (יבמות עג.).
דפסח גופיה ממעשר גמר – פירוש בגזירה שוה דממנו ממנו וא״ת ושאר כל הקדשים מנלן דכל הקדשים אסורים לאונן כדאמר בזבחים בפ׳ טבול יום (זבחים קא.) מק״ו ממעשר ואק״ו איכא למיפרך מה למעשר שכן טעון כסף צורה דהכי פריך רבא גופיה בפ׳ בתרא דמכות (מכות יז:) גבי הא דיליף מלקות באוכל תודה ושלמים חוץ לחומה בק״ו ממעשר וי״ל דשאר קדשים גמרינן מפסח בהיקשא דזאת התורה דהתם איתקוש כל הקדשים כדאמר בפ״ק דזבחים (דף ד:) ובמנחות בסוף התודה (דף פב:) ובההוא קרא כתיב נמי פסח דדרשינן ביום צוותו זה בכור ומעשר ופסח ואע״ג דבההוא קרא נמי כתיב ולמילואים שהם קדשי שעה וקדשי שעה נאכלים באנינות כדמוכח בפ׳ טבול יום (זבחים קא.) לאו בכל קדשי שעה קאמר דנאכלין באנינות אלא בהנהו דאיירי בהו התם דוקא והא דמשמע בפרק איזהו מקומן (שם דף נ.) דהוי פלוגתא בדבר הלמד בגזירה שוה אם חוזר ומלמד בהיקשא היינו היכא דמלמד קודש ואיכא למ״ד התם דוקא דכי הוו שניהם קודש דאין חוזר ומלמד אבל הכא דמעשר דגן חולין הוא לכולי עלמא חוזר ומלמד בהיקש כדאשכחן התם בהדיא שלמדנו לתודה שבאה מן המעשר מדאתקש לשלמים ושלמים גופייהו גמרי שם שם ממעשר (שם).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה דפסח גופיה ממעשר כו׳ היינו היכא דמלמד קודש ואיכא למ״ד התם דוקא דכי הוו שניהם קודש כו׳ עכ״ל ליתא הסוגיא התם הכי אלא דאיכא מ״ד דאזלינן בתר למד ואליביה שפיר ילפינן מההיא דתודה שבאה מן המעשר כו׳ דה״ה אי הוו שניהם קודש דחוזר ומלמד ואיכא מ״ד דאזלינן בתר מלמד וליכא למילף מידי מההיא דתודה כו׳ דהתם המלמד חול והנראה להגיה בדברי התוספות וכצ״ל היינו היכא דהמלמד קודש איכא למ״ד התם דכי הוו שניהם קודש דאין חוזר ומלמד כו׳ פי׳ וליכא למילף הא מלתא מההיא דתודה כו׳ דלא הוה המלמד קודש ודו״ק:
רבא אמר: בלא הנימוק של הנך נפישן [אלה מרובים] נמי לא מצית אמרת [גם כן אינך יכול לומר] שאנינות היא שנאסרה על ידי הגזירה שווה, שכן האם שבקינן [עוזבים אנו] ענין ערלות דכתיב בגופיה [שנאמר בגופו] של הפסח לאיסור, וילפינן [ולומדים אנו] דין אנינות בגזירה שווה מפסח, כאשר דין זה שאונן אסור בפסח איננו כתוב בו במפורש?! שאיסור אנינות שבפסח גופיה [עצמו] מדין מעשר גמרינן [אנחנו למדים] לאסרו לאונן.
Rava said: Even without the rationale that these arguments are more numerous, you still could not say that the verbal analogy renders it prohibited for an acute mourner to eat teruma. As, is it possible to say that we should leave out the lack of circumcision from the prohibition against eating teruma even though it is written explicitly with regard to the Paschal lamb itself, and learn the halakha that acute mourning is included in the prohibition by way of a verbal analogy from the Paschal lamb when this halakha that an acute mourner is barred from bringing the Paschal lamb is never stated explicitly? As the prohibition against acute mourning with respect to the Paschal lamb itself we learn only from the halakha governing tithes.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִי מָה פֶּסַח מִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת אַף תְּרוּמָה מִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת.

The Gemara raises another question: If the verbal analogy is valid, then the following halakha that can be derived by way of the same analogy should be accepted as well: Just as with regard to the Paschal lamb, the lack of circumcision of one’s male children and slaves prevents one from eating of the offering until he ensures that all of the male members of his household have been circumcised, so too, with regard to teruma, the lack of circumcision of one’s male children and slaves should prevent one from partaking of teruma. However, in reality this is not the halakha.
תוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי מה פסח מילת זכריו ועבדיו מעכבתו כו׳ – תימה דהא הך סוגיא כר׳ אליעזר ור׳ אליעזר גופיה דריש במכילתא דמילת עבדיו אין מעכבת אדם מלאכול בפסח ודריש אז יאכל בו העבד ואמר רבינו יצחק דגמ׳ לפום רהיטא נקט כר׳ עקיבא דדריש אז יאכל בו האדון ולר״א מזכריו פריך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים מצד אחר: אי [אם] מצד הגזירה השווה, אם כן נאמר: מה פסח — מילת זכריו ועבדיו מעכבת את האב והאדון מלאכול, אף בתרומה — מילת זכריו ועבדיו מעכבת את האדון מלאכול!
The Gemara raises another question: If the verbal analogy is valid, then the following halakha that can be derived by way of the same analogy should be accepted as well: Just as with regard to the Paschal lamb, the lack of circumcision of one’s male children and slaves prevents one from eating of the offering until he ensures that all of the male members of his household have been circumcised, so too, with regard to teruma, the lack of circumcision of one’s male children and slaves should prevent one from partaking of teruma. However, in reality this is not the halakha.
תוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר קְרָא {שמות י״ב:מ״ד} וּמַלְתָּה אוֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ מִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת בּוֹ מִלֶּאֱכוֹל בְּפֶסַח וְאֵין מִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת בִּתְרוּמָה.

The Gemara rejects this argument: The verse states with regard to the Paschal lamb: “When you have circumcised him, then he shall eat from it” (Exodus 12:44). The words “from it” teach that the lack of circumcision of one’s male children and slaves prevents one from eating the Paschal lamb, but the lack of circumcision of one’s male children and slaves does not prevent one from eating teruma, if he himself is eligible to eat it.
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ בו מילת זכרים ועבדיו מעכבת כו׳ אע״ג דלא כתיב בו אלא במילת עבדים הא גמרינן לה לקמן בג״ש דאז אז ליתן האמור של זה בזה ולר״א נמי דאין מילת עבדים מעכבת צ״ל דהאי בו דכתיב בעבדים לא איצטריך לגופיה ובאם אינו ענין תנהו למילת עבדים וק״ל:
ודוחים, אמר קרא [הכתוב] בפסח: ״ומלתה אתו אז יאכל בו״ (שמות יב, מד), והדגשה ״בו״ באה ללמד: מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו בלבד, כלומר, רק מלאכול בפסח, אבל אין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה.
The Gemara rejects this argument: The verse states with regard to the Paschal lamb: “When you have circumcised him, then he shall eat from it” (Exodus 12:44). The words “from it” teach that the lack of circumcision of one’s male children and slaves prevents one from eating the Paschal lamb, but the lack of circumcision of one’s male children and slaves does not prevent one from eating teruma, if he himself is eligible to eat it.
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִי הָכִי אֵימָא {שמות י״ב:מ״ח} כׇּל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ בּוֹ אֵינוֹ אוֹכֵל אֲבָל אוֹכֵל הוּא בִּתְרוּמָה הָא כְּתִיב תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר.

The Gemara raises a difficulty: If so, that the words “from it” come to exclude any other case, say a similar exposition with regard to the uncircumcised. As it is stated with regard to the Paschal lamb: “No uncircumcised person shall eat from it” (Exodus 12:48), indicating that “from it,” the Paschal lamb, an uncircumcised man may not eat, but he may eat from teruma. The Gemara answers: Isn’t it written with regard to both teruma and the Paschal lamb: “A sojourner and a hired servant”? From this it is derived by way of a verbal analogy that an uncircumcised priest may not partake of teruma.
תוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בו אינו אוכל אבל אוכל הוא בתרומה – אבל מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה בג״ש דתושב ושכיר ובו דכתיב ביה אתא למימר דאינה מעכבת במצה ומרור.
(הכי גרסינן כל ערל לא יאכל בו למה לי – ולא גרסינן תושב ושכיר דהא אוקימנא קרא כו׳ לגזירה שוה ועקרנא ליה מפשטיה לגמרי).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אי הכי [אם כך] שאתה למד מ״בו״ למעט כל דבר אחר, אימא [אמור] אם כן דרשה זו גם לענין ערלות, שהרי נאמר בפסח ״וכל ערל לא יאכל בו״ (שם, מח) ותדרוש: הערל, בו, בפסח, אינו אוכל, אבל אוכל הוא בתרומה! ומשיבים: הא כתיב [הרי נאמר] בתרומה ״תושב ושכיר״ שבא ללמדנו גזירה שווה מפסח לאסור את הערל באכילת תרומה!
The Gemara raises a difficulty: If so, that the words “from it” come to exclude any other case, say a similar exposition with regard to the uncircumcised. As it is stated with regard to the Paschal lamb: “No uncircumcised person shall eat from it” (Exodus 12:48), indicating that “from it,” the Paschal lamb, an uncircumcised man may not eat, but he may eat from teruma. The Gemara answers: Isn’t it written with regard to both teruma and the Paschal lamb: “A sojourner and a hired servant”? From this it is derived by way of a verbal analogy that an uncircumcised priest may not partake of teruma.
תוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וּמָה רָאִיתָ מִסְתַּבְּרָא עֲרֵלוּת דְּגוּפֵיהּ הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי שֶׁכֵּן מַעֲשֶׂה בְּגוּפוֹ וְעָנוּשׁ כָּרֵת אַדְּרַבָּה מִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי שֶׁכֵּן יֶשְׁנָהּ בְּכׇל שָׁעָה.

The Gemara asks: And what did you see that led you to include an uncircumcised priest in the prohibition against eating teruma, and not one whose male children and slaves have not been circumcised? The Gemara answers: It stands to reason that one’s own lack of circumcision should be included and should preclude his eating teruma, as an uncircumcised man lacks an act that is performed on his own body, and the failure to perform circumcision is punishable by karet. The Gemara counters: On the contrary, the lack of circumcision of one’s male children and slaves should be included and should preclude a priest’s eating teruma, as it is relevant at any time, since whenever one has a male child or slave under his authority he is commanded to circumcise him.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: מסתברא ערלות דגופיה הוה ליה לרבויי כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ומה ראית לרבות דווקא ערל ולא דבר אחר? ומשיבים: מסתברא [מסתבר] כי ערלות דגופיה בגופו] הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות], שכן זה הוא מעשה בגופו, וענוש כרת על העדר המילה. ושואלים: אדרבה (להיפך) מילת זכריו ועבדיו הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות] לאיסור, שכן ישנה בכל שעה, שבכל שעה שהם אצלו, בבעלותו, חלה המצוה עליו!
The Gemara asks: And what did you see that led you to include an uncircumcised priest in the prohibition against eating teruma, and not one whose male children and slaves have not been circumcised? The Gemara answers: It stands to reason that one’s own lack of circumcision should be included and should preclude his eating teruma, as an uncircumcised man lacks an act that is performed on his own body, and the failure to perform circumcision is punishable by karet. The Gemara counters: On the contrary, the lack of circumcision of one’s male children and slaves should be included and should preclude a priest’s eating teruma, as it is relevant at any time, since whenever one has a male child or slave under his authority he is commanded to circumcise him.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הָנָךְ נְפִישָׁן ואב״אוְאִיבָּעֵית אֵימָא בְּלָא [הָנָךְ] נְפִישָׁן נָמֵי לָא מָצֵית אָמְרַתְּ מִי אִיכָּא מִידֵּי דַּעֲרֵלוּת דְּגוּפֵיהּ לָא מְעַכְּבָא בֵּיהּ עֲרֵלוּת דְּאַחֲרִינֵי מְעַכְּבָא בֵּיהּ.

The Gemara answers: These arguments for including one’s own circumcision in the prohibition are more numerous. And if you wish, say: Even without the rationale that these arguments are more numerous, you still could not say that the verbal analogy comes to include in the prohibition against eating teruma one whose male children or slaves have not been circumcised. As, is there anything that his own lack of circumcision does not preclude him from doing but the lack of circumcision of others does preclude him from doing? Rather, it must be that the verbal analogy comes to teach that the priest’s own lack of circumcision precludes his eating teruma, while that of his male children and slaves does not.
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי איכא מידי דערלות דגופיה לא מיעכבא וערלות דאחרים מעכבא בו – וא״ת ומעיקרא מאי הוה עבדי׳ דהא ודאי רבא טעמ׳ רבה קאמר י״ל דהוה ס״ד דדילמא גזירת הכתוב היה להחמיר עליו בערלות בני ביתו כדי שלא יפשע למול אותם.
גרש״י ז״ל כל בן נכר לא יאכל בו משומדות פסולות בו ואין משומדות פוסלת במעשר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: הנך נפישן [אלה הנימוקים של ״ערלות בגופו״ מרובים]. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] בלא הנך נפישן נמי לא מצית אמרת [בלא ״אלה מרובים״ גם כן אינך יכול לומר כדבריך], שכן מי איכא מידי [האם יש דבר] שערלות דגופיה [של גופו, עצמו] לא מעכבא ביה [מעכבת בו], כפי שאתה מציע, וערלות דאחריני [של אחרים] מעכבא ביה [מעכבת בו]?! אלא ודאי נלמד מכאן שערל עצמו אסור לאכול בתרומה, ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת.
The Gemara answers: These arguments for including one’s own circumcision in the prohibition are more numerous. And if you wish, say: Even without the rationale that these arguments are more numerous, you still could not say that the verbal analogy comes to include in the prohibition against eating teruma one whose male children or slaves have not been circumcised. As, is there anything that his own lack of circumcision does not preclude him from doing but the lack of circumcision of others does preclude him from doing? Rather, it must be that the verbal analogy comes to teach that the priest’s own lack of circumcision precludes his eating teruma, while that of his male children and slaves does not.
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ בּוֹ לִדְרָשָׁה הוּא דַּאֲתָא {שמות י״ב:מ״ג} כׇּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ לְמָה לִי בּוֹ

The Gemara poses a question: Now that you have said that the phrase “from it” used in this context comes for an exposition and serves to exclude other cases, with regard to the phrase “from it” in the verse “No stranger shall eat from it” (Exodus 12:43), why do I need it? The Gemara answers: This, too, teaches that it is only from it, eating the Paschal lamb,
תוספות ישניםרמב״ןבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השתא דאמרת בו לדרשא כל ערל לא יאכל בו וכל בן נכר לא יאכל בו ל״ל בו ערלות פוסלת ואין ערלות פוסלת במעשר בו משמדות פוסלת ואין משמדות פוסלת במעשר – הכי איתא במקצת נוסחי, וגרסא משובשת היא, דהא בהך שמעתא גופא בסמוך, אמרינן ממנו ממנו ל״ל לכדרבאא אמר ר׳ יצחק, דאמר לקמןב ערל אסור במעשר. ואיכא דגרסי, כל בן נכר לא יאכל בו ל״ל בו משמדות פוסלת ואין פוסלת במעשר תושב ושכיר לא יאכל בו וכל ערל לא יאכל בו ל״ל בו אינו אוכל אבל אוכל במצה ומרור – כלומר להכשירן כולן במצה ומרור. ולא נהירא, דאף בן נכר נמי נימא להכשירו במצה ומרורג. ועוד תושב ושכיר היינו גוי, ובכלל ערל ובן נכר הוא, כדאתמר לעיל אלא לאפנויי. ואיכא דגרסי, כל ערל לא יאכל בו וכל בן נכר לא יאכל בו ל״ל בו משמדות פוסלת ואינה פוסלת במעשר, כלומר חד לגופיה וחד לדרשא, כדאמרינן לקמןד גבי תלתא ממנו. ולישנא דוקא, כל בן נכר לא יאכל בו ל״ל בו משמדות פוסלת ואין משמדות פוסלת במעשר כל ערל לא יאכל בו ל״ל בו אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרורה – אבל תושב ושכיר כיון דלאפנויי אתא, איידי דכתב תושב ושכיר כתב נמי בו, כדאמרינן לקמן גבי תלתא ממנו. וכן גרסת רש״י ז״לו.
א. לפנינו: רבה. וכ״ה בפסחים צו א. ולקמן מד א: רבא.
ב. עד א.
ג. גירסא זו יש ליישב ע״פ מה שכתב המאירי בפסחים צו א שהמשומד אסור במצה ומרור.
ד. עד א.
ה. זאת הגירסא שלפנינו, וכמש״כ רבינו בסמוך שכן גירסת רש״י. ועיין בהגהות הב״ח אות א, ותראה שמה שהוסיף כ״ה בגירסא הראשונה שהביא רבינו בתחלת הדיבור, אך אין זו הגירסא שלפנינו. בנדפס נוסף כאן במרובעות: דחייב לאכול אבל בן נכר פשיטא דחייב לעשות תשובה ולהכשירו ל״צ קרא דליכא קדושה במצה ומרור. והוא ע״פ התוד״ה בו המרת דת.
ו. עי׳ ברש״י ד״ה ה״ג כל ערלה, ובתוס׳ ד״ה בו המרת דת. ועיין ברשב״א ובריטב״א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: השתא דאמרת [עכשיו שאתה אומר] ש״בו״ הכתוב בענין זה לדרשה הוא דאתא [שבא] ולהוציא דברים אחרים — מה שנאמר ״כל בן נכר לא יאכל בו״ (שם מג) למה לי? ומשיבים: גם זה בא ללמד: בקרבן פסח שרק בו
The Gemara poses a question: Now that you have said that the phrase “from it” used in this context comes for an exposition and serves to exclude other cases, with regard to the phrase “from it” in the verse “No stranger shall eat from it” (Exodus 12:43), why do I need it? The Gemara answers: This, too, teaches that it is only from it, eating the Paschal lamb,
תוספות ישניםרמב״ןבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות ע: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות ע:, הערוך על סדר הש"ס יבמות ע:, רש"י יבמות ע:, תוספות יבמות ע:, תוספות ישנים יבמות ע:, רמב"ן יבמות ע: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות ע: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות ע: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות ע: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות ע:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות ע:, מהרש"א חידושי הלכות יבמות ע:, גליון הש"ס לרע"א יבמות ע:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות ע:, אסופת מאמרים יבמות ע:

Yevamot 70b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 70b, Collected from HeArukh Yevamot 70b, Rashi Yevamot 70b, Tosafot Yevamot 70b, Tosefot Yeshanim Yevamot 70b, Ramban Yevamot 70b, Rashba Yevamot 70b, Meiri Yevamot 70b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 70b, Ritva Yevamot 70b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 70b, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 70b, Gilyon HaShas Yevamot 70b, Steinsaltz Commentary Yevamot 70b, Collected Articles Yevamot 70b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144