(1) 
מַהוּ בָּתַר נִישּׂוּאִין אָזְלִינַן אוֹ בָּתַר אֵירוּסִין אָזְלִינַן.
מַהוּ בָּתַר נִישּׂוּאִין אָזְלִינַן אוֹ בָּתַר אֵירוּסִין אָזְלִינַן.what is the halakha? The Gemara clarifies the dilemma: Do we follow the time of marriage, at which point she was unfit for him according to most tanna’im, who hold that a High Priest may not marry a grown woman, as she is no longer called “a wife in her virginity” (Leviticus 21:13)? Or do we follow the time of betrothal, at which point she was of suitable age?
1. את האלמנה: כ״י פרמה : ״אלמנה״.
2. אלמנה: וכן גכג , רמב״ם פיהמ״ש. חסר בכ״י נ , כ״י פרמה .
3. לא: וכן גכג . כברמב״ם פיהמ״ש (שם כתחילת משנה נפרדת). כ״י נ , כ״י פרמה , דפוסים: ״ולא״ (כהמשך לקודם).
4. את: חסר בכ״י נ .
5. את האלמנה: חסר ב-גכג .
6. להיות: חסר ב-גכג .
7. מעשה: כ״י נ : ״ומעשה״.
8. ביהושע: גכג , כ״י נ : ״בהושע״.
9. אף על פי: כ״י פרמה : ״ואע״פ״.
מהו – לכונסה משבגרה או לא.
בתר – קיחה דאירוסין אזלינן ושריא ליה או בתר נישואין אזלינן וכיון דבגרה אסירא ליה.
מהו בתר נישואין אזלינן – מתוך פירוש הקונטרס משמע דשמואל ידע דמיבעיא ליה אם מותר לכונסה משבגרה או לא אע״ג דמתניתין לא איירי באיסור קיחה מ״מ שמואל הוה מדמי איסור קיחה לאיסור חללה וקשה לר״י דמעיקרא פשט ליה שמואל דבתר נישואין אזלינן ובתר הכי פשט ליה דבתר אירוסין אזלינן ועוד דלא הוה ליה למימר לשוויה חללה לא קמיבעיא לי כיון דאיהו נמי ידע דלא קמיבעיא ליה אלא לענין קיחה אלא שהיה מדמה זה לזה והכי הוה ליה למימר שאני איסור קיחה מאיסור חללה ונראה לר״י דשמואל היה סבר דמיבעיא ליה אי חשיב ליה לר״מ משתמרת לביאה פסולה כיון שהקידושין היו בהיתר או לא והיה יכול להשיבו דזו ביאה כשרה היא דמותר לכנוס כדקאמר בסמוך אלא לפי דבריו שסבור דאסור לכנוס משיב לו תנינא דמן הנישואין פסולות וכיון דעיקר חללות מן הנשואין סברא הוא דבתר נישואין אזלינן אפי׳ הוי הקידושין בהיתר.
ואסיקנא לבעיין, דבתר נישואין אזלינן – ואסירא ליה. ואי קשיא, הא דאבעיא להו במסכת קידושין פ״קא, סוף ביאה קונה או תחלת ביאה קונה, למאי נפקא מינה לכהן גדול, ואמאי הא בשעת נישואין בעולה היא, ובתר נישואין אזלינן. איכא למימר קס״ד ביאה נישואין עושהב. ושם אפרש יותר בע״ה.
א. י א.
ב. עיין מש״כ בזה התוד״ה הא לא אישתני גופה, ועיין ברשב״א ובריטב״א. ועיין בחידושי הרשב״א בקידושין שם.
כהן גדול לא ישא בוגרת שנאמר אשה בבתוליה יקח פרט לבוגרת אלא נושא נערה או קטנה ושאלו בסוגיא זו אם אירס את הקטנה ובגרה תחתיו אם רשאי לכנוס אחר שבהיתר קדשה מי אמרינן בתר נשואין אזלינן וכי נסיב מיהא בוגרת נסיב ואסיר או דילמא הואיל וקדש כשהיא קטנה מותר שהרי אלו נשאה בקטנות או בנערות סופה להיות בוגרת תחתיו ואפילו הכי שריא הכא נמי לא שנא ואתו למיפשטה מדתנן נתאלמנו מן הנשואין פסולות מן האירוסין כשרות אלמא כל שבאיסורי כהונה בתר נשואין אזלינן ואמר ליה לשווייה חללה לא מיבעיא לי דהואיל וביאה משויא לה חללה בתר נשואין אית לן למיזל דסתמייהו לביאה כי קא מיבעיא לאיסור עשה שבבוגרת ובהא דכתיב בה יקח אי קיחה דקדושין קאמר והא דהכא שריא אי קיחה דנשואין קאמר וליתסר ואתא למיפשטה מדתנן אירס את האלמנה בעוד שהוא כהן הדיוט ונתמנה כהן גדול יכנוס הואיל וקדשה בהיתר אלמא דבתר קדושין אזלינן ודחי לה דהתם שאני דכתיב בה אשה ר״ל כי אם בתולה מעמיו יקח אשה ודרשינן בה אשה מכל מקום לרבות אירס את האלמנה ונתמנה כהן גדול והרי הכתוב התירה מה שאין כן בזו וקא בעי אי הכי הכא נמי כתיב אשה דכתיב והוא אשה בבתוליה יקח ותירץ דהא אתיא לאשמועינן שלא ישא שתי נשים דכתיב אשה אחת ולא שתים וכדאמר ביומא ביתו אחת ולא שתים וקא בעי מה ראית דמהאי קא דרשת אחת ולא שתים ומהאי קא מרבית דבתר אירוסין אזלינן ותירץ לו משום דבבוגרת אשתני גופה:
למדת משמועה זו שכהן גדול מותר בקטנה וכן למדת שאסור בשתי נשים וכן למדת שאם אירס את האלמנה בעוד שהוא הדיוט ונתמנה כה״ג יכנוס דהא לא אשתני גופה אבל אם אירס את הקטנה ובגרה לא איפשיטא ולא יכנוס אלא שאם כנס לא יוציא דהא אפילו בבוגרת גופה אם קדשה ונשאה בבגרות הואיל וכנס לא יוציא כמו שיתבאר (יבמות ס׳.) ומה שאמרו בה בנתאלמנו מן הנשואין דלשוויי חללה הוא ומשום ביאה לאו דוקא דאי איתברר שלא בא עליה לא תהא נפסלת בכך דהא קיימא לן יש חפה לפסולות כל שכן נשואין גמורין אלא דסתמא הכי הוא:
אע״פ שדברים שכתבנו כך נראה מענין הסוגיא תדע שגדולי המחברים פסקו שכהן גדול אסור בקטנה גם כן וממה שיתבאר למטה (יבמות ס״א:) אשה בבתוליה אשה ולא קטנה בבתוליה ולא בוגרת הא מצוה לישא נערה ואם כן שאלה זו לענין פסק אתה צריך לפרשה בקדשה כשהיא נערה ובגרה תחתיו ואני תמה שאף הם כתבו בסמוך לזה אירס את הקטנה ובגרה תחתיו לא יכנוס ואם כנס לא יוציא ולדבריהם מאי ריבותיה הרי אף הקדושין באיסור והיה להם לומר אירס כשהיא נערה:
אף זו שכתבנו שהוא אסור בשתי נשים כך כתבוה גדולי המחברים ומכל מקום גדולי הרבנים מפרשים כאן שאני התם דכתיב אשה כלומר ומרבינן מינה אירס את האלמנה וקא בעי הכא נמי הא כתיב אשה כלומר מההוא קרא גופיה נרבה נמי לאירס כשהיא קטנה ותירץ אחת ולא שתים כלומר חדא דרשינן מינה דהיינו אירס את האלמנה ולא שתים ומה ראית לרבות זו יותר מזו האי אשתני גופה הא מכל מקום מותר הוא בשתי נשים ואף גדולי המגיהים נראה שסוברים כן וההיא דיומא פירשו בה שלא נאסר בשתים אלא ביום הכפורים שלא ימשך לבו אחריהן ויבא לידי טומאה והראיה מדכתיב ויקח לו יהודיע הכהן שתי נשים ויולד בנים ובנות וכן יש פוסקים שהבוגרת לא נאסרה לכהן גדול אלא מדברי סופרים ואם כן אין לשאלה זו מקום כלל אלא שרוב מפרשים מסכימים לפסוק שאסורה מן התורה בעשה:
לענין ביאור מיהא יש שואלים אם תחלת השאלה זו היא כונתה ר״ל אי קיחה דאירוסין היא ושריא אי קיחה דנשואין היא ואסירא מאי האי דמעיקרא פשיט ליה דבתר נשואין אזלינן ולבסוף פשיט ליה דבתר אירוסין אזלינן ותו היכי קאמר הא נמי תנינא דאלמא מילתא אחריתי היא ומתוך כך פירשו גדולי הדור דשמואל הוה סבר דפשיטא ליה לר׳ חייא דבגרה תחתיו פסולה דקיחה דנשואין בעינן ולשוייה חללה קא מיבעיא ליה כלומר בתר אירוסין אזלינן והואיל וההיא שעתא לא זמנה עצמה לביאה פסולה אע״ג דבגרה ואיפסילא ממילא לא נתחללה ואם מת חוזרת לתרומת בית אביה ואם בת ישראל היא כשרה לכהונה או בתר נשואין אזלינן ומשמרת היא לנשואי איסור וכל שבגרה נתחללה ואהדריה דאפילו למאי דסבירא ליה דבגרה תחתיו פסולה לא נתחללה עד שתנשא לו ממש ואהדריה דלשויי חללה לא קא מיבעיא ליה וכו׳ אלא איפסילא ליה כלל והדברים מחוורים:
המשנה השלישית והכונה בה בביאור החלק הרביעי באיסורי נשואין שבכהן גדול יתר על כהן הדיוט והוא שאמר כהן גדול לא ישא את אלמנה בין אלמנה מן האירוסין בין אלמנה מן הנשואין לא ישא את הבוגרת ר׳ אלעזר ור׳ שמעון מכשירין בבוגרת אמר הר״ם אמר השם והוא אשה בבתוליה יקח ואמרו פרט לבוגרת שכלו בתוליה ובוגרת תקרא הבתולה כאשר היו לה ו׳ חדשים אחר הבאת סמני נערות וסמני נערות הם ב׳ או ג׳ שערות אחר שלמות י״ב שנה כי הבאת שתי שערות בזמן הי״ב שנה אינם סימנין אמנם היא שומה וכל זמן שלא הביאה שתי שערות ואפילו אחר י״ב שנה היא קטנה עד שישלמו לה כ׳ שנה כפי מה שיתבאר בזאת המסכתא ואין הלכה כר׳ אלעזר ור׳ שמעון:
אמר המאירי כהן גדול לא ישא את האלמנה בין אלמנה מן האירוסין בין מן הנשואין ואם נשא עובר בלאו ואפילו היא בתולה ואם אינה בתולה עובר בלאו ועשה ופירשו בגמרא דומיא דגרושה כלומר שהיא אסורה אף להדיוט בין מן האירוסין בין מן הנשואין ושמא תאמר ואף גרושה מנין לך אין זה כלום דבכהן גדול באלמנה הוה לן לאפרושי בין אירוסין לנשואין משום דמיפקיד אבתולה אבל בכהן הדיוט מה ענין לחלק בו בין מן האירוסין לנשואין הילכך אף אלמנה לכהן גדול אפילו מן האירוסין וכן הלכה:
ולא את הבוגרת ומשום דכתיב בבתוליה כלומר כל בתוליה ובוגרת כבר כלו מקצת בתוליה ור׳ אלעזר ור׳ שמעון מכשירין בבוגרת ומשום דסברי בבתוליה אף במקצת בתוליה והלכה כתנא קמא אלא שאם כנס את הבוגרת לא יוציא כך היא שיטתנו וכן כתבוה רוב פוסקים ומכל מקום קצת גאוני ספרד פוסקים כר׳ אלעזר ור׳ שמעון ומשום דבגמרא אמרינן דתנא קמא ר׳ מאיר היא והוה ליה יחיד אצל רבים ואי משום סתם משנה הם כוללים אותם בסתם ואחר כך מחלוקת כמו שכתבנו לדעת קצת בפרק החולץ (יבמות מ״ב:) ולדעתם אין איסור בוגרת לכהן גדול אלא מדברי סופרים ומכל מקום סוגית כל התלמוד הולכת על דעת ראשון וכן עיקר:
משנה לא ישא את מוכת עץ ארס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול יכנוס מעשה ביהושע בן גמלה שקדש את מרתה בת ביתוס ומנהו המלך להיות כהן גדול וכנסה שומרת יבם לכהן הדיוט ונתמנה להיות כהן גדול אע״פ שעשה בה מאמר לא יכנוס כהן גדול שמת אחיו חולץ ולא מיבם. לר״ם פי׳ זה כלו מבואר אמתי:
אמר המאירי לא ישא מוכת עץ כלומר שאף היא בעשה הואיל ונפקעו בתוליה אע״פ שלא נבעלה אלא שאף בזו אם כנס אינו מוציא:
אירס את האלמנה ר״ל בעוד שהוא כהן הדיוט ונתמנה כהן גדול הרי זה יכנוס ואפילו היא בעולה כך דרשו חכמים יקח אשה אפילו היה בה אישות לאחר ואי זה זה שאירס את האלמנה כשהוא הדיוט ומכל מקום היתה אשת אחיו ונעשית לו שומרת יבם כשהוא הדיוט ונתמנה כהן גדול לא יכנוס הואיל ולא מחמת קדושין שלו היה האישות ואפילו עשה בה מאמר שאין המאמר כלום מן התורה אלא אם עשה מאמר חולץ לזיקתו ונותן גט למאמרו ואם לא עשה מאמר חולץ וכן כהן גדול שמת אחיו חולץ ולא מיבם בין מן האירוסין בין מן הנשואין:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
זה שביארנו שבעולה לכהן גדול בעשה לא סוף דבר בנבעלה כדרכה אלא אף בנבעלה שלא כדרכה אבל אם נבעלה לבהמה אע״פ שבעדים והתראה בסקילה בלא עדים והתראה כשרה לכהן גדול שאין זנות לבהמה וביאור הדברים בשלא כדרכה דאי משום מוכת עץ אין מוכת עץ בשלא כדרכה שאם כן אין לך אשה שאינה מוכת עץ על יד צרור של קנוח שאי אפשר שלא יכנס מן הצרור לפנים מן הנקב אבל בכדרכה ודאי פסולה לכהן גדול ולא מדין בעולה שהרי אין זנות לבהמה אלא דלא גרעא ממוכת עץ ויש אומרים אף בכדרכה וכי תימא מי גרעא ממוכת עץ הם סוברים דמוכת עץ לא נאסרה אלא מדברי סופרים מגזירת בעולה ומשום דמוכת עץ שכיחא אבל ביאת בהמה לא שכיחא וסתם אמרו בראשון של כתובות (י״א:) אין מוכת עץ בבשר אלא שלא נאמר אלא באיש:
כבר ידעת בדין אונס שנותן קנס ואעפ״כ אם רצה אביה להשיאה לו או שרצתה היא כונס ואינו משלח ומכל מקום דוקא בשאינה עליו באיסור אבל אם היא עליו באיסור חייבי לאוין או אפילו איסור עשה או אף שניה לא יכנוס שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו:
לענין ביאור זה שאמרו היכי דמי אילימא בכדרכה ר״ל שבא עליה אונס בכדרכה מאי איריא דאנס אלמנה אפילו אנס בתולה נמי דהא הויא לה בעולת עצמו שלא לשם נשואין אלא שלא כדרכה ומשום אלמנה אין כו׳ ודקאמר אי כר׳ אלעזר תיפוק לי׳ דהא הויא זונה כלומר ואמאי נקטה בכהן גדול אף בכהן הדיוט היא ודקאמר בממאנת פירושו כלומר לעולם שנבעלה לאדם ולא בפנוי הבא על הפנויה דרך זנות אלא שנבעלה בהיתר על ידי נשואין ואם תאמר והרי אם על ידי נשואין היאך נפקעה מהם אלא באלמנות או גירושין ואם כן היכי משכחת לה דלא תיתסר לא משום אלמנה ולא משום גרושה אלא משום בעולה משכחת לה בממאנת ונבעלה שלא כדרכה שאין כאן איסור אלמנות וגירושין אלא משום בעולה:
מהו. לכנסה משבגרה. בתר נשואין אזלינן. והרי היא בוגרת. או בתר אירוסין אזלינן. והואיל וכשקדשה היתה כשירה לו מותר לכנסה. מן האירוסין. מדקאמ׳ דנתארמלה מן האירוסין שריא לכהן הדיוט אלמ׳ בפסול כהונה בתר נשואין אזלינן. ודחי דהאי פסול דמתני׳ משום דשויה חללה הוא, וחללה לא הויה אלא בבעילה. אבל פסול דנפקא לן והוא אשה בבתוליה איירי מקיחה דקדושין או איירי מקיחה דנשואין. יכנוס. אלמא קיחה דקדושין היא. אשה. דכתו׳ יקח אשה, ומינה חזינן אפי׳ אלמנה שקדש ואחר כך נתמנה יקח. אשה. דכתו׳ והוא אשה בבתוליה. אחת ולא שתים. תירוצא הוא. פי׳ ר״ש1 אחת יש לך לרבות ולא שתים. והר״ם פי׳ פרק י״ז דקדושה2 דלהכי אתא שאשה אחת יכול ליקח ולא שתים. ומה ראית. דמשום יקח אשה מרבית אלמנה ולא בוגרת. בוגרת אשתני משקדשה, אלמנה לא אשתני. הילכך מרבינן לה ולא בוגרת.
1. ד״ה אחת.
2. הי״ג.
מהו הדין, האם מותר לו לשאת אותה? וצדדי השאלה: האם בתר [אחר] הנישואין אזלינן [הולכים אנו] והרי בזמן הנישואין לא היתה ראויה לו, או בתר [אחר] האירוסין אזלינן [הולכים אנו] ובשעת קידושין, ראויה היתה.
what is the halakha? The Gemara clarifies the dilemma: Do we follow the time of marriage, at which point she was unfit for him according to most tanna’im, who hold that a High Priest may not marry a grown woman, as she is no longer called “a wife in her virginity” (Leviticus 21:13)? Or do we follow the time of betrothal, at which point she was of suitable age?
הכל
(2) א״ל אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ נִתְאַרְמְלוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ מִן הַנִּשּׂוּאִין פְּסוּלוֹת מִן הָאֵירוּסִין כְּשֵׁרוֹת.
Shmuel said to him: You learned it in the mishna: If they were widowed or divorced from marriage, they are disqualified from partaking of teruma, but if they were widowed or divorced from betrothal, they are fit to partake of teruma. This indicates that disqualifications from the privileges of priesthood are determined based upon marriage rather than betrothal.
ואמר ליה שמואל תניתוה. כלומר אפילו למאי דסבירא לך דבגרה תחתיו פסולה ולא נתחללה עד שתנשא לו ממש דקתני מן האירוסין כשרות. ואמר לי רב חייא לא כמו שאתה סבור דלשוייה חללה קא מיבעיא לי, דההיא מפשט פשיטא לי, אלא אי איפסלא ליה לכהן גדול עצמו קא מיבעיא לי, דכתיב והוא אשה בבתוליה יקח קיחה דאירוסין בעינן או קיחה דנשואין בעינן. ואהדר ליה הא נמי תנינא דבתר אירוסין אזלינן ואסיקנא דבתר נשואין אזלינן כן נראה לי. ואי קשיא לך הא דאיבעיא לן בפרק קמא דמסכת קדושין (קידושין י.) תחלת ביאה קונה או סוף ביאה קונה למאי נפקא מינה לכהן גדול, ואמאי אפילו כשתמצא לומר דתחלת ביאה קונה מכל מקום בשעת נשואין בעולה היא יש לומר כשבא עליה בחופה ושם (בד״ה אי) כתבתי יותר בס״ד.
אמר ליה [לו]: תניתוה [כבר שניתם אותה] ויש במשנה תשובה לשאלה זו. ששנינו: נתארמלו או נתגרשו, מן הנשואין — פסולות, מן האירוסין — כשרות. משמע שבפסול כהונה הכל הולך אחר הנישואין ולא אחר האירוסין.
Shmuel said to him: You learned it in the mishna: If they were widowed or divorced from marriage, they are disqualified from partaking of teruma, but if they were widowed or divorced from betrothal, they are fit to partake of teruma. This indicates that disqualifications from the privileges of priesthood are determined based upon marriage rather than betrothal.
הכל
(3) אֲמַר לֵיהּ לְשַׁוּוֹיֵהּ חֲלָלָה לָא קָמִיבַּעְיָא לִי דְּבִיאָה הִיא דִּמְשַׁוְּויָה חֲלָלָה כִּי קָמִיבַּעְיָא לִי {ויקרא כ״א:י״ג} וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח מַאי קִיחָה דְקִדּוּשִׁין בָּעֵינַן אוֹ קִיחָה דְנִישּׂוּאִין בָּעֵינַן.
Rabbi Ḥiyya bar Yosef said to Shmuel: With regard to causing her to become a ḥalala I did not raise a dilemma, as it is clear that it is intercourse that causes her to become a ḥalala. When I raised a dilemma, it was with regard to the verse pertaining to a High Priest: “And he shall take a wife in her virginity” (Leviticus 21:13). What does “take” mean in this verse? Do we require that only the taking of betrothal must occur when she is in her virginity, i.e., when she is a minor or a young woman, or perhaps we require even the taking of marriage to be performed when she is a minor or young woman?
[סימן תקלא]
1הא דאמרינן בפרק הבא על יבמתו (יבמות נח ע״ב) דבעו מיניה דשמואל כהן גדול שקידש את הקטנה ובגרה תחתיו וכו׳ עד כי קא מיבעיא לי והוא אשה בבתוליה יקח, קיחה דאירוסין בעינן בבתול׳ והאיכא, דקטנה הות כשקידשה. או קיחה דנישואין, ובוגרת כלו בתוליה ולא מצי נסיב לה. ובעי למיפשטה ולא איפשיט ולא איבריר הכא אי קיחה דקידושין בעי קרא או קיחה דנישואין. ובקידושין (קידושין י ע״א) בגמרא דהאשה ניקנית בביאה איבעיא להו תחילת ביאה קונה או גמר ביאה קונה, ונפקא מינה לכהן גדול דקא קני בתולה בביאה, ושמעינן הכאא דקיחה דאירוסין הויא קיחה.
ועוד שמעתי שנתקשו גאוני עולםב בהא דאמרינן בראש הבא על יבמתו (יבמות נה ע״ב) אשה לבעלה מניין דניקנית בהעראה אתיא קיחה קיחה, והעראה היא תחילת ביאה, ושמעינן הכא דתחילת ביאה קונה. והתם בקידושין בעי אי תחילת ביאה קונה אי גמר ביאה ומסיק כל הבועל דעתו על גמר ביאה, אלמא גמר ביאה קונה ולא העראה וקשיא אהדדי.
ונראה לי דלא קשיא. דהא דאמרינן בפרק הבא על יבמתו דהעראה שהיא תחילת ביאה קונה, כגון שאמר הריני מקדשה בהעראה. והא דבעי התם תחילת ביאה קונה דסתם ואמר הריני מקדשה בביאה, ולאג ידעינן אי בתחילת ביאה בעיא לקדשה או בגמר ביאה, ומסיק כל הבועל בסתם, שאינו מפרש בתחילת ביאה אני מקדש, ודאי דעתו על גמר ביאה ולא קני לה אלא בגמר ביאהד. ולענין כהן גדול נמי הכי, כיון דלא איברר לן והוא אשה בבתוליה יקח אי קיחה דאירוסין בעינן שתהא בתולה או בקיחה דנישואין, וקידשה כהן גדול בביאה סתם, אי אמרינן תחילת ביאה קונה הוי תחילת ביאה קיחה דאירוסין וסוף ביאה קיחה דנישואין, דלא משוי איניש בעילתו בעילת זנות אלא ודאי לשם נושאה בעל ותרווייהו בבתוליםו נינהו ומצי מקיים לה, ואי גמר ביאה קונה הוי ספק אם קיחה דקרא קיחה דאירוסין או קיחה דנישואין ולא מצי מקיים לה. ומסיק כל הבועל סתם דעתו על גמר ביאה, ולא מצי מקיים לה דדילמא קיחה דקרא קיחה דנישואין בעינן ובקיחה דנישואין לאו בתולה היא. וכן נמי אי פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר בין תחילת ביאה לגמר ביאה, אי תחילת ביאה קונה דקמא קיחה דבתרא לאו קידושי, ואי גמר ביאה קונה דבתרא קידושי דקמא לאו קידושי, ומסיק דסוף ביאה קונה היכא דקידש בביאה סתם ודבתרא קידושי.
ונפקא מינה היכא דפשטה ידה וכו׳ [הוי] בין למאן דאמר העראה זו נשיקה בין למאן דאמר העראה זו הכנסת עטרה, אבל (נמי) [נפ״מ] לכהן גדול וכו׳ לא הוי אלא אליבא דמאן דאמר העראה זו נשיקה, אבל למאן דאמר העראה זו הכנסת עטרה, משעת העראה הוא דפגמה ובגמר ביאה דהיא בעילה (דקידושין) [דנישואין] לאו בתולה היא ודילמא קיחה דקרא קיחה דנשואין היאז.
ואם תאמר נישואין בלא חופה מי הוי נישואין, תריץ יגיד עליו ריעו, דבסמוך להא בעיא דתחילת ביאה קונה או סוף ביאה, בעי ביאה אירוסין עושה או נישואין עושה נפקא מינה ליורשה וליטמא לה וכו׳, והכא חופה ליכא, אלמא נישואין בלא חופה הוי נישואין.
ונראה לי דכהן גדול שפירש אני מקדשה בהעראה וגמר ביאתו, למאן דאמר העראה זו נשיקה מותר לקיימה ולמאן דאמר העראה זו הכנסת עטרה אסור לקיימהח. ואם סתם קידשה אסור לקיימה לתרווייהו, דלא הויא בתולה אלא בקיחה דקידושין דכל הבועל (על) סתם דעתו על גמר ביאה.
א. בקידושין.
ב. כן הקשה רב ניסים גאון (הו״ד בתוס׳ במסכתין נה ע״ב ובאו״ז ח״א סי׳ תרנ) והרי״ף די״ח ע״ב (מדפי הרי״ף) ועוד ראשונים.
ג. בכת״י דלא.
ד. וכ״כ תוס׳ בקידושין בשם ריב״ם. וכ״כ הר״ן בקידושין (אלא שיבמה שאני עי״ש) והנמוק״י ביבמות ועו״ר.
ה. נישואין.
ו. כנ׳ בבתוליה.
ז. קיצור הדברים: כונת הגמ׳ בקידושין דאם תחילת ביאה קונה יכול לקדש בביאה אפילו אם קיחה דנישואין בעינן. שתחילת ביאה הויא קידושין וגמרה נישואין. וכ״ז למ״ד העראה [תחילת ביאה] היא נשיקה. דאם היא הכנסת עטרה לא יעמוד התירוץ, דבשעת גמר ביאה היא כבר בעולה ולא הוי ׳תרוויהו בבתוליה׳. [ועי׳ תוס׳ נט ע״א ד״ה הא שישבו הקושיא מקידושין בע״א].
ח. וכנ״ל דמשעת העראה הוא דפגמה.
1. סימן תקל״א מופיע בכ״י בסוף המסכת.
אמר ליה [לו]: לשוויה [לענין זה לעשות אותה] חללה לא קמיבעיא [נסתפק] לי, שביאה היא דמשוויה [שעושה אותה] חללה וכל עוד לא בא עליה, ודאי איננה חללה. כי קמיבעיא לי [כאשר, מה שנסתפק לי] היה בענין אחר: מה שנאמר בכהן גדול ״והוא אשה בבתוליה יקח״ (ויקרא כא, יג), מאי [מה] עניינו? האם כבר בקיחה של קדושין בעינן [צריכים אנו] שתהיה בבתוליה, כלומר, קטנה או נערה, או אף בקיחה של נישואין בעינן [צריכים אנו] שתהיה בבתוליה.
Rabbi Ḥiyya bar Yosef said to Shmuel: With regard to causing her to become a ḥalala I did not raise a dilemma, as it is clear that it is intercourse that causes her to become a ḥalala. When I raised a dilemma, it was with regard to the verse pertaining to a High Priest: “And he shall take a wife in her virginity” (Leviticus 21:13). What does “take” mean in this verse? Do we require that only the taking of betrothal must occur when she is in her virginity, i.e., when she is a minor or a young woman, or perhaps we require even the taking of marriage to be performed when she is a minor or young woman?
הכל
(4) אֲמַר לֵיהּ הָא נָמֵי תְּנֵיתוּהָ אאֵירַס אֶת הָאַלְמָנָה וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל יִכְנוֹס שָׁאנֵי הָתָם דִּכְתִיב {ויקרא כ״א:י״ד} יִקַּח אִשָּׁה.
Shmuel said to him: This, too, you learned in a mishna (61a): If he betrothed a widow and was subsequently appointed to be High Priest, he may marry her, despite the fact that a High Priest is prohibited from marrying a widow. This indicates that her permissibility to him is determined according to the time of the betrothal rather than the time of marriage. The Gemara refutes this proof: There it is different, as it is written: “He shall take for a wife” (Leviticus 21:14). The superfluous expression “for a wife” indicates that he is permitted to marry the widow in this case.
יכנוס – אלמא בתר אירוסין אזלינן.
שאני התם דכתיב אשה – כי אם בתולה מעמיו יקח אשה והאי אשה קרא יתירא הוא ומיניה מרבינן לקמן בפירקין (יבמות סא.) דאם אירס אלמנה ונתמנה להיות כהן גדול יכנוס.
אמר ליה [לו]: הא נמי תניתוה [זו גם כן שניתם אותה] ששנינו: אירס את האלמנה ואחר כך נתמנה להיות כהן גדול — יכנוס, למרות שכהן גדול אסור באלמנה, משמע שהולכים אחר זמן האירוסין, ולא אחר זמן הנישואין. ודוחים: שאני התם [שונה שם] דכתיב [שנאמר] בלשון ריבוי ״יקח אשה״ (שם יד), ללמד שרשאי לשאת אשה שהיתה ארוסה לו מקודם, אם נתמנה להיות כהן גדול בין אירוסין לנישואין.
Shmuel said to him: This, too, you learned in a mishna (61a): If he betrothed a widow and was subsequently appointed to be High Priest, he may marry her, despite the fact that a High Priest is prohibited from marrying a widow. This indicates that her permissibility to him is determined according to the time of the betrothal rather than the time of marriage. The Gemara refutes this proof: There it is different, as it is written: “He shall take for a wife” (Leviticus 21:14). The superfluous expression “for a wife” indicates that he is permitted to marry the widow in this case.
הכל
(5) הָכָא נָמֵי כְּתִיב אִשָּׁה אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם.
The Gemara objects: Here, too, with regard to a woman who matured after betrothal, it is written: “And he shall take a wife in her virginity,” and this should indicate that he may marry the grown woman in this case. The Gemara answers that the term “wife” allows for the inclusion of one case but not two. Consequently, since a High Priest may marry a widow he had betrothed before he was appointed High Priest, it cannot also be derived that he may marry a grown woman that he had betrothed before she matured.
כתב אשה – פי׳ דקס״ד דיתור דאשה בא׳ לרבות לכל דבר דלא ניזיל אלא בתר אירוסי׳ וכל אשר שנתארסה בהתר יקח אותה ומהדרי׳ א׳ ולא שתים כלומר לא משמ׳ מהאי ייתורא אלא היתר א׳ בלבד ופריך ומה ראית להוציא את הבוגרת להבי׳ את האלמנה דאלו ייתורא לא מוכח בהא מידי ואי מסברא יותר יש להתיר בוגרת שאינה פגומה כ״כ ומגונה כאלמנה ותדע לך דאלמנה בלאו ובוגרת בעשה ואלמנה לד״ה פסולה ואלו בוגרת איכא מאן דשרי. ופריך האי אישתני גופא והאי לא אישתני גופא כלומר דסברא הוא דאלמנ׳ לא אישתני אמר הכתוב שתהא חזקתה שקדשה בהיתר דכיון דלא אישתני גופא בין קדושין לנשואין לא ישתנה דינא מה שאין כן בבוגרת דאשתני גופא וכן הלכתא והקשו בתוס׳ מהא דאמרינן בפ״ק דקדושין איבעיא להו תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה נפקא מינה כגון שהערה בה וקבלה קדושי׳ מאחר אי נמי לכהן גדול שקדש אשה בבעילה דאי אמרת תחלת ביאה קונה שריא ליה. אי אמרת סוף ביאה קונה אסור לו לקדש אשה בביאה דכי קני לה בסוף ביאה היא בעולת עצמו והשתא לפום סוגייא דהכא תיקשי לן דאפי׳ תימא תחילת ביאה קונ׳ היכי שריא ליה דהא אין כאן אלא קדושי׳ ובשעת נשואי׳ בעולה היא ובתר נשואי׳ אזלי׳. כל היכא דאשתני גופא והא דאשתני׳ גופא תחל׳ ביאה שנתקדשה בועד שעת נשואין שהיא בעולה לו וי״א לא חשיב שינוי בגופא כיון דעדיין נערה היא ואחרי׳ תירצו דהתם מיירי שקדש׳ בביאה ע״י חופה דאת״ל ביאה קונה קדושי׳ ונשואי׳ איכא בהדה.
ומקשים: הכא נמי כתיב [כאן גם כן נאמר] ״אשה״ (״והוא אשה בבתוליה יקח״), ושמא גם זה בא לרבות! ומשיבים: ״אשה״ שנאמרה שם באה למעט רק אשה אחת (שדנים אותה לפי זמן האירוסין) ולא שתים או יותר, שהלימוד מוגבל לאשה אחת.
The Gemara objects: Here, too, with regard to a woman who matured after betrothal, it is written: “And he shall take a wife in her virginity,” and this should indicate that he may marry the grown woman in this case. The Gemara answers that the term “wife” allows for the inclusion of one case but not two. Consequently, since a High Priest may marry a widow he had betrothed before he was appointed High Priest, it cannot also be derived that he may marry a grown woman that he had betrothed before she matured.
הכל
(6) וּמָה רָאִיתָ בהָא אִישְׁתַּנִּי גּוּפַהּ וְהָא לָא אִישְׁתַּנִּי גּוּפַהּ.:
The Gemara asks: And what did you see that led you to include the case of a widow and exclude that of a grown woman? The Gemara answers: In this case, of the grown woman, her body has changed, and therefore she is forbidden to him even though she was betrothed before she matured. In that case, of the widow, her body has not changed. It is the priest’s personal status that has changed, and therefore she remains permitted.
הא לא אישתני גופה – קודם נישואין אחר שנתמנה להיות כ״ג וה״ה אם אירס בוגרת או קטנה ובגרה ואח״כ נתמנה להיות כ״ג דדוקא נתמנה ואח״כ בגרה הוא דלא יכנוס דנשתנה הגוף אחר שנתמנה וצ״ע אם אחר שנתמנה נעשית מוכת עץ או בעולה אי הוי נשתנה הגוף ולא יכנוס או לא וקצת משמע בפ״ק דקדושין (דף י.) דלא חשיבא בעולה אישתני גופה דקאמר אי תחלת ביאה קונה יכול כ״ג לקדש בביאה ואי חשוב כאישתני גופה היאך יכנוס והלא בעולה היא בשעת נישואין אם תאמר דביאה אירוסין עושה ומיהו בפ׳ אלו נערות (כתובות לח: ושם) חשיב בעולה שינוי הגוף גבי הא דפריך אדרבה בתולה בתולה לגזירה שוה שהרי אני קורא בה נערה אשר לא אורסה ומשני הא אישתני גופה הא לא אישתני גופה והא דאמרי׳ בפ׳ נערה בכתובות (דף מה. ושם) ודלמא כי חדית רחמנא היכא דלא אישתני גופה שלא בגרה התם שהיתה כבר בעולה מן הבועל לא חשיב שינוי הגוף בבעילת בעל ובעילת בועל אע״ג דהוי שינוי הגוף התם לא איירי אלא בנשתנה הגוף אחר העבירה. [וע״ע תוס׳ כתובות מה. ד״ה דלמא].
בד״ה ור״א כו׳ לרבות בוגרת בבתוליה כו׳ הד״א:
תוס׳ בד״ה מהו בתר כו׳ מ״מ הוא מדמי איסור קיחה כו׳ כצ״ל:
בד״ה הא לא אשתני כו׳ כי חדית רחמנא כו׳. נ״ב אמוציא שם רע קאי לדונה בסקילה דוקא כשלא בגרה וק״ל:
ושואלים: ומה ראית במה עדיף לרבות את האלמנה ולהוציא את הבוגרת ולא להיפך? ענה לו: הא [זו], הבוגרת — אישתני [השתנה] גופה בינתיים, ולכן היה מקום לפסול אותה גם אם בגרה כשהיתה ארוסתו. והא [ואילו זו] באלמנה — לא אישתני [השתנה] גופה, אלא מעמדו שלו הוא שהשתנה, ולכן יש מקום להתירה.
The Gemara asks: And what did you see that led you to include the case of a widow and exclude that of a grown woman? The Gemara answers: In this case, of the grown woman, her body has changed, and therefore she is forbidden to him even though she was betrothed before she matured. In that case, of the widow, her body has not changed. It is the priest’s personal status that has changed, and therefore she remains permitted.
הכל
(7) מתני׳ מַתְנִיתִין : גכֹּהֵן גָּדוֹל לֹא יִשָּׂא אַלְמָנָה ד בֵּין אַלְמָנָה מִן הָאֵירוּסִין בֵּין אַלְמָנָה מִן הַנִּישּׂוּאִין ה וְלֹא יִשָּׂא אֶת הַבּוֹגֶרֶת ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר ור׳ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין בְּבוֹגֶרֶת [וְלֹא יִשָּׂא אֶת מוּכַּת עֵץ].:
MISHNA: A High Priest may not marry a widow, whether she is a widow from betrothal or a widow from marriage. And he may not marry a grown woman. He may marry only a minor or a young woman. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon declare a grown woman fit to marry a High Priest. And he may not marry a woman whose hymen was torn accidentally.
כהן גדול לא ישא אלמנה בין אלמנה מן האירוסין, שהיא בתולה, בין מן הנישואין, ולא את מוכת עץ.
ומותר בבוגרתא, ואסור בבעולה בין כדרכה בין שלא כדרכה חוץ מנבעלה לבהמה כדאמרינן לעילב.
א. כר״א ור״ש ודלא כר״מ. וצ״ב שהרי להלן ס ע״א אמ׳ רב ור״י דאמרי תרוייהו בוגרת ומוכת עץ לא ישא ואם נשא נשוי.
ב. ד״ה אמר רב שימי.
מתניתין כ״ג לא ישא את האלמנה בין אלמנה מן הנשואין ולא את הבוגרת ור״א ור״ש מכשירים בבוגרת. ולא ישא את מוכ״ע ארס את האלמנה ונמנה להיות כ״ג יכנוס. מעשה ביהושע ב״ג שקידש את מרתא בת ביתוס, ומניהו המלך להיות כ״ג, ש״י שנפלה לפני כ״ה ונתמנה להיות כ״ג אע״פ שעשה בה מאמר לא יכנוס, כ״ג שמת אחיו חולץ אבל לא מיבם:
א משנה כהן גדול לא ישא אלמנה, בין אלמנה מן האירוסין, בין אלמנה מן הנשואין. ולא ישא את הבוגרת, אלא קטנה או נערה. ר׳ אלעזר ור׳ שמעון מכשירין בבוגרת. ולא ישא את מוכת עץ, כלומר, אשה שנפגעו בתוליה לא על ידי ביאה אלא כתוצאה מתאונה, כגון מחבלה מעץ.
MISHNA: A High Priest may not marry a widow, whether she is a widow from betrothal or a widow from marriage. And he may not marry a grown woman. He may marry only a minor or a young woman. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon declare a grown woman fit to marry a High Priest. And he may not marry a woman whose hymen was torn accidentally.
הכל
(8) גמ׳ גְּמָרָא : תָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא כ״א:י״ד} אַלְמָנָה לֹא יִקַּח בֵּין אַלְמָנָה מִן הָאֵירוּסִין בֵּין אַלְמָנָה מִן הַנִּישּׂוּאִין פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא לֵילַף אַלְמָנָה אַלְמָנָה מִתָּמָר מָה לְהַלָּן מִן הַנִּישּׂוּאִין אַף כָּאן מִן הַנִּישּׂוּאִין קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .
GEMARA: The Sages taught: The verse states with regard to a High Priest: “A widow…he shall not take” (Leviticus 21:14), which prohibits him from marrying any widow, whether she is a widow from betrothal or a widow from marriage. The Gemara is surprised by this statement: This is obvious, as the verse is referring to a widow without further specification. The Gemara answers: It is necessary; lest you say that one should derive a verbal analogy between the words “widow” and “widow,” based upon the usage of that term in a verse with regard to Tamar, Judah’s daughter-in-law (Genesis 38:11), as follows: Just as there, Tamar was a widow from marriage, so too here the verse is referring only to a widow from marriage. The tanna therefore teaches us that this is not the case.
אף כאן מן הנישואין – פי׳ ולעבור עליה בלאו ועשהא.
א. הוקשה לרבינו, לפי ההו״א דאין איסור אלמנה אלא מן הנישואין, תיפוק ליה משום איסור בעולה, וע״ז כתב לעבור עליה בלאו ועשה. אלא דצ״ע דהא אפשר לומר שבא הכתוב לאסור גם אם נכנסה לחופה ולא נבעלה דעדיין היא בתולה ובכ״ז אסורה משום אלמנה, וי״ל ע״פ מש״כ רבינו בסמוך, דהא דאיצטריך למילף מן האירוסין מאיסור גרושה לכהן הדיוט, משום דהקפידה תורה בכ״ג על בתולה, ודוקא משו״ה היתה הו״א לומר דרק מן הנישואין אסורה, לכן הוצרך רבינו לומר דלפי ההו״א כתבה תורה איסור אלמנה לעבור עליה בלאו ועשה.
ב גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: בכהן הגדול נאמר ״אלמנה... לא יקח״ (שם יד), והכוונה — בין אלמנה מן האירוסין, בין אלמנה מן הנשואין. ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], הרי נאמר אלמנה סתם! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: לילף [שנלמד] ״אלמנה״ ״אלמנה״ בגזירה שווה מתמר כלת יהודה, שנאמר בה ״ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך״ (בראשית לח, יא); מה להלן, בתמר, אלמנה מן הנשואין היתה — אף כאן אינו אסור אלא באלמנה מן הנשואין, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שלא לאסור אף את האלמנה מן האירוסין.
GEMARA: The Sages taught: The verse states with regard to a High Priest: “A widow…he shall not take” (Leviticus 21:14), which prohibits him from marrying any widow, whether she is a widow from betrothal or a widow from marriage. The Gemara is surprised by this statement: This is obvious, as the verse is referring to a widow without further specification. The Gemara answers: It is necessary; lest you say that one should derive a verbal analogy between the words “widow” and “widow,” based upon the usage of that term in a verse with regard to Tamar, Judah’s daughter-in-law (Genesis 38:11), as follows: Just as there, Tamar was a widow from marriage, so too here the verse is referring only to a widow from marriage. The tanna therefore teaches us that this is not the case.
הכל
(9) וְאֵימָא הָכִי נָמֵי דֻּומְיָא דִּגְרוּשָׁה מָה גְּרוּשָׁה ובֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין בֵּין מִן הָאֵירוּסִין אַף אַלְמָנָה בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּישּׂוּאִין.:
The Gemara asks: And say that it is indeed so, that the suggested verbal analogy is correct. The Gemara answers: It is similar to the case of a divorcée: Just as a divorcée is forbidden to a priest whether she was divorced from marriage or from betrothal, so too a widow is forbidden to a High Priest whether she is a widow from marriage or from betrothal.
דומיא דגרושה – איכא למידק, איפוך אנא. ופי׳ רש״י ז״לא, וגרושה פשיטא לן דסתמא היא, דלית לך למילף כדילפת באלמנה. ואינו מספיק שנלמוד למד מלמד. ובתוספותב מפרשים, משום דגבי כהן הדיוט כתיב גרושה מאישה וכולן במשמע, דהתם מה לי נישואין מה לי אירוסין, הרי לא הקפידה תורה בבעולה להדיוט, הילכך אף גרושה דכתיב גבי כהן גדול אפילו מאירוסין, שאי אפשר להקל בכהן גדול יותר מבהדיוט.
א. בד״ה דומיא דגרושה.
ב. ד״ה דומיא דגרושה. ובתוס׳ הרא״ש מבואר יותר. וכ״כ הרשב״א הריטב״א והמאירי.
דומיא דגרושה. פירש רש״י ז״ל דגרושה פשיטא לן דסתמא היא דלית לך למילף כדילפת באלמנה. ואינו מחוור דהא קיימא לן דבכל התורה כולה למידין למד מלמד, ואם כן ניליף אלמנה אלמנה מתמר ונילף גרושה מאלמנה, מה אלמנה מן הנשואין ולא מן האירוסין אף גרושה מן הנשואין, ובתוספות (ד״ה דומיא) פירשו דמגרושה דכתיבא גבי כהן הדיוט קא יליף, דהתם ודאי כל גרושה במשמע, דהא לא הקפידה תורה בבעולה להדיוט, והלכך אף גרושה האמורה בכהן גדול אפילו מן האירוסין שלא יהא כח הדיוט חמור מכהן גדול. אי נמי לחומרא מקשינן לקולא לא מקשינן.
מה גרושה בין מן האירוסי׳ בין מן הנשואי׳ – פרש״י ז״ל דבגרושי׳ לית לן למילף דמיירי בין מן הנשואין כדילפת באלמנה וכיון דכן שבקא בסתמא והק׳ עליו בתו׳ דמ״מ נילף גרושה מאלמנה דבכל התורה למדין למד מלמד חוץ מקדשי׳ ויש לתרץ לפי׳ רבי׳ ז״ל דאלמנה לא הוי למוד גמור מההיא דתמר לאפוקה לדידה ולגרוש׳ מפשוט׳ דמשתמעי בין מן האירוסי׳ בין מן הנשואין וטפי עדיף דתהוי אלמנ׳ כגרושה ולהחמיר ונשבקי׳ לקרא כפשוטיה ור״י פי׳ דע״כ גרושה אף מן האירוסי׳ היא דהא גרושה דגבי הדיוט אפי׳ מן האירוסי׳ היא דבהדיוט לא קפיד רחמנא בבעולה שא״כ היא ביאת זונה וכיון דכן הא ודאי לא חמיר הדיוט מכ״ג ואף הוא נאסר בגרושה מן האירוסי׳ וזהו הנכון.
ושואלים: ובאמת, ואימא הכי נמי [ואמור כך גם כן] שאסור רק באלמנה מן הנישואין?! ומשיבים: דומיא [בדומה] לגרושה, מה גרושה — בין מן הנישואין בין מן האירוסין, אף אלמנה — בין מן האירוסין בין מן הנישואין.
The Gemara asks: And say that it is indeed so, that the suggested verbal analogy is correct. The Gemara answers: It is similar to the case of a divorcée: Just as a divorcée is forbidden to a priest whether she was divorced from marriage or from betrothal, so too a widow is forbidden to a High Priest whether she is a widow from marriage or from betrothal.
הכל
(10) וְלֹא יִשָּׂא אֶת הַבּוֹגֶרֶת.: תָּנוּ רַבָּנַן וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח פְּרָט לַבּוֹגֶרֶת שֶׁכָּלוּ לָהּ בְּתוּלֶיהָ דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי מֵאִיר ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר ור׳ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין בְּבוֹגֶרֶת.
§ It was taught in the mishna: And a High Priest may not marry a grown woman. The Sages taught that the verse: “And he shall take a wife in her virginity” (Leviticus 21:13) excludes a grown woman, whose hymen has worn away, i.e., it is no longer as complete as that of a minor or a young woman; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon declare a grown woman fit to marry a High Priest.
ת״ר והוא אשה בבתולי׳ יקח פרט לבוגרת שכלו בתוליה דברי ר״מ ר״א ור״ש מכשיירים בבוגרת במאי קמפלגי ר״מ סבר בתולה אפי׳ מקצת בתולה משמע דהיינו בוגרת שכנו מקצת בתולי׳ בתוליה עד דאיכא כל בתולי ולמעוטי בוגרת, בתולי׳ כדרכה אין שלא כדרכה לא, פי׳ שאם נבעלה כדרכה פסולה לכ״ג אבל נבעלה של״כ כשירה לכ״ג דלא מיקרי בעולה אלא כדרכה, ור״מ ור״ש סברי בתולה בתוה שלימה משמע למעוטי בוגרת, בתוליה אפי׳ מקצת הבתולים ובא להכשיר את הבוגרת בבתולי׳ עד שיהא כל בתולי׳ קיימם בין כדרכה בין של״כ, פי׳ שאם נבעלה של״כ בעוה מיקריא ואסורה לכ״ג:
פרט לבוגרת שכלו לה וכו׳. דע והבן שבתולה קטנה או נערה יש לה שני סימנין, והוא שפתחה סתום ויש לה דמים. הרי יכול לטעון טענת בתולים אם מצא פתח פתוח או אם לא מצא לה דמים. והבוגרת אין לו עליה אלא טענה אחת. לדעת הרי״ף1 אעפ״י שהיא בוגרת ראוי להיות פתחה סתום, אבל טענת דמים אין לו עליה מפני שקצת בוגרות אין להם דמים. ולדעת הר״ם2 הדבר בהפך, דכל בוגרות פתחן פתוח, וכולן יש להן דמים, כמו שביארנו בכתובות פרק שלישי גבי אי קא טעין טענת דמים וכו׳3. ומשום הכי קאמ׳ פרט לבוגרת שכלו לה מקצת בתוליה. בתולה. כלומ׳ אי הוה כתו׳ בתולה והוא אשה בתולה יקח, הוה משמע אפי׳ בוגרת, השתא דכתו׳ בתוליה משמע כל בתוליה, דהיינו שתי טענות בתולים, למעוטי בוגרת. והואיל ואסר בוגרת ממילא הוה מתסרא אם באו עליה אפי׳ שלא כדרכה. למה כתב רחמנא ב׳ דהיינו בבתוליה, ודאי למשרי שלא כדרכה אתא, הואיל ולא נעשה מעשה במקום בתולים. אפי׳ מקצת. ואע״ג דשרא רחמנא בוגרת, אסר שלא כדרכה בב׳ דבבתוליה, שתהא כבתולה שלא נעשה בה מעשה [שהיא] פסולה לכהן גדול משום בעולה.
ג שנינו במשנה: ולא ישא את הבוגרת. תנו רבנן [שנו חכמים], נאמר בכהן גדול: ״והוא אשה בבתוליה יקח״ (שם יג), ולמדו מזה פרט לבוגרת, ומדוע — מפני שכלו לה בתוליה. שאין הבתולים בה שלמים כמו בקטנה, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ אלעזר ור׳ שמעון מכשירין בבוגרת.
§ It was taught in the mishna: And a High Priest may not marry a grown woman. The Sages taught that the verse: “And he shall take a wife in her virginity” (Leviticus 21:13) excludes a grown woman, whose hymen has worn away, i.e., it is no longer as complete as that of a minor or a young woman; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon declare a grown woman fit to marry a High Priest.
הכל
(11) בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי רַבִּי מֵאִיר סָבַר בְּתוּלָה אֲפִילּוּ מִקְצָת בְּתוּלִים מַשְׁמַע בְּתוּלֶיהָ עַד דְּאִיכָּא כׇּל הַבְּתוּלִים בִּבְתוּלֶיהָ בִּכְדַרְכָּהּ אִין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ לָא.
The Gemara asks: With regard to what do they disagree? The Gemara explains: Rabbi Meir holds that were the verse referring simply to a virgin it would have indicated that even a woman with partial signs of virginity, i.e., a grown woman, is permitted. Since the verse states “her virginity,” it means that she is fit to marry a High Priest only if all of the signs of her virginity are intact, which excludes a grown woman. The full expression “in her virginity” indicates that if she has experienced sexual intercourse in a typical manner, which takes place in the area of her virginity, i.e., her hymen, yes, she is disqualified from marrying a High Priest; but if she has experienced sexual intercourse in an atypical manner i.e., anal intercourse, no, she is not disqualified.
בתולה – אי הוה כתיב בתולה יקח מקצת בתולים משמע והואי מישתרי בוגרת השתא דכתיב בתוליה מיתסרא בוגרת דמשמע דבעינן כל בתוליה.
בבתוליה – בי״ת יתירא דמשמע הכי למדרש במקום בתוליה דהיינו כדרכה אם נבעלה נפסלה לכ״ג אבל בבעילה שלא כדרכה לא דלמיסר בעולה שלא כדרכה ליכא למימר מהאי קרא ולמידרש עד שיהו כל בתוליה קיימין ואפילו שלא כדרכה כדדרשינן ליה אליבא דרבי אלעזר כיון דבתולה ממעט בוגרת כ״ש בעולה שלא כדרכה הלכך כי אתא קרא למישרי אתא וכדדרשינן.
אפי׳ מקצת בתולים – לא מצי למימר לרבי מאיר בתולה שלימה משמע בין כדרכה בין שלא כדרכה בתוליה להכשיר שלא כדרכה בבתוליה למעוטי בוגרת דלא משמע ליה למדרש מבי״ת אלא לענין שלא כדרכה בבתוליה במקום בתוליה ועוד דע״כ לר״מ בתולה מקצת בתולה דשמעינן ליה לר״מ בפרק אלמנה ניזונת (כתובות צז: ושם) דאמר מקצת כסף ככל כסף ועוד דאי אפשר דבתולה שלימה משמע למעוטי שלא כדרכה דמבתולה ליכא למעוטי שלא כדרכה דהא בקנס של נערה כתיב בתולה ואפילו הכי יש לה קנס כדאמר בפרק קמא דקידושין (קידושין י.) מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי וכן לענין סקילה בנערה המאורסה לא פליג רבי אלא משום דכתיב לבדו ומיהו קשה לר״י למאן דאמר בתולה שלימה משמע אמאי איצטריך גבי קנס למעוטי בוגרת תיפוק ליה מדכתיב בתולה דמשמע שלימה וכן גבי נערה המאורסה ומיהו בתולה דגבי קנס איכא למימר דאיצטריך לכדדרשינן בפרק אלו נערות (כתובות לח: ושם).
בבתוליה בכדרכה אין של״כד לא – פי׳ דקר׳ ודאי לא בא לרבות איסור שיהיו כל בתוליה קיימין דא״כ לישתוק קרא מיני׳ דכיון דאסר בוגרת שלא נעשה מעשה בכלו בתוליה כ״ש זו שנעשה בה מעשה מ״מ אלא ודאי למעט בהדיה במקום בתולים דהיינו כדרכה אבל לר׳ אליעזר וכ״ש דדרשי קרא למשרי בוגרת קסברי דאם איתא דבבתוליה להתר שלא כדרכה אתא לישתוק דכיון דבוגרת שכלו בתוליה בעיקרם שריא כ״ש זו שהם שלא כדרכה אסורה.
תוד״ה אפילו מקצת בתולים לא מצי למימר לר״מ בתולה שלימה משמע כו׳ עכ״ל וכן בהיפך אליבא דר״א ור״ש לא מצי למימר דבתולה אפילו מקצת בתולים משמע בתוליה עד דאיכא כל הבתולים למעט שלא כדרכה בבתוליה להכשיר בוגרת דלא משמע ליה למדרש מבי״ת אלא לענין שלא כדרכה וכן לפי תירוץ השני ע״כ לר״ש נמי בתולה שלימה משמע דשמעינן ליה לר״ש התם בפ׳ אלמנה ניזונית דמקצת כסף אינו ככל הכסף אך לפי תירוץ הג׳ שכתבו לר״מ דא״א דבתולה שלימה משמע למעט שלא כדרכה כו׳ בזה לא יתורץ הקושיא בהיפך לר״א ור״ש וצ״ע ודו״ק:
ושואלים: במאי קא מיפלגי [במה, באיזה עקרון נחלקו]? ומסבירים, ר׳ מאיר סבר: אילו נאמר ״בתולה״ הייתי אומר שאפילו מקצת בתולים משמע, כלומר, בתולה כלשהי. אך כיון שנאמר ״בתוליה״ — עד דאיכא [שיש] כל הבתולים משמע, למעט את הבוגרת. ומה שנוספה האות ״ב״ שנאמר: ״בבתוליה״, בא ללמד שבביאה כדרכה, במקום הבתולים — אין [כן], היא נפסלת בתור בעולה, אבל אם נבעלה שלא כדרכה — לא.
The Gemara asks: With regard to what do they disagree? The Gemara explains: Rabbi Meir holds that were the verse referring simply to a virgin it would have indicated that even a woman with partial signs of virginity, i.e., a grown woman, is permitted. Since the verse states “her virginity,” it means that she is fit to marry a High Priest only if all of the signs of her virginity are intact, which excludes a grown woman. The full expression “in her virginity” indicates that if she has experienced sexual intercourse in a typical manner, which takes place in the area of her virginity, i.e., her hymen, yes, she is disqualified from marrying a High Priest; but if she has experienced sexual intercourse in an atypical manner i.e., anal intercourse, no, she is not disqualified.
הכל
(12) וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבְרִי בְּתוּלָה בְּתוּלָה שְׁלֵימָה מַשְׁמַע בְּתוּלֶיהָ ואפי׳ וַאֲפִילּוּ מִקְצָת בְּתוּלִים בִּבְתוּלֶיהָ עַד שֶׁיִּהְיוּ כׇּל בְּתוּלֶיהָ קַיָּימִין בֵּין בִּכְדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ.
And Rabbi Elazar and Rabbi Shimon hold that were the verse referring simply to a virgin, it would have indicated that only a complete virgin is fit to marry a High Priest, but not a grown woman. When it states “her virginity,” it indicates that even a woman with partial signs of virginity, i.e., a grown woman, is fit to marry the High Priest. The full expression “in her virginity” indicates that she is not fit to marry to marry a High Priest unless all of her virginity is intact, i.e., she has not engaged in intercourse of any kind, whether typical sexual intercourse or atypical sexual intercourse.
ורבי אלעזר ורבי שמעון סברי – אי הוה כתיב בתולה שלימה משמע ומיתסרא בוגרת השתא דכתיב בתוליה אפילו מקצת בתולים משמע לרבות בוגרת.
בבתוליה – ב׳ יתירא משמע שתהא בבתוליה שלא אבדה מהם כלום על ידי בעילה בין כדרכה בין שלא כדרכה וכיון דאיתרבאי בוגרת להיתירא איצטריך למיסר בעולה שלא כדרכה.
בבתוליה עד שיהו כל בתוליה קיימין בין בכדרכה בין בשלא כדרכה. קשיא לי האי שלא כדרכה היכי דמי, אי כשנבעלה לאיש תיפוק ליה לר״א משום זונה ואפילו לכהן הדיוט נמי אסירא. ואי בשנבעלה לבהמה אי קסבר שמה ביאה הויא נמי זונה, ואי לא שמה ביאה הא אינה אלא כמוכת עץ, ואין לך אשה שאינה מוכת עץ שלא כדרכה על ידי צרור. ואי בממאנת נשואי קטנה דרבנן הן ולא בא הכתוב למעט ביאה שעל ידי נשואין דרבנן וצריך לי עיון.
אילימא בכדרכה צריכה למימר תיפוק ליה דהויא בעולה. קשיא לי היכי קא פשיט ליה כולי היא דבכדרכה אי אפשר משום דהויא לה בעולה דמידי הוא טעמא אלא לרב והא אמר רב אשי לקמן (יבמות ס.) דלרב ור׳ יוחנן אנוסת עצמו ומפותת עצמו אם נשא נשוי ויקיים הואיל וסופה להיות בעולה תחתיו. ויש לומר דרבה דהוא מאריה דהאי קושיא סבירא ליה כרב הונא דאמר (להלן בע״ב) משמיה דרב אם נשא נשוי ומוציאה בגט, ונשא נשוי דקתני לומר שאינו משלם קנס על פי עצמו אבל דבר תורה אסור לקיימה. ואינו מחוור כלל דכי קא אמרינן מוציאה בגט לאו מדאורייתא קאמר אלא מדרבנן, דאי מדאורייתא אפילו נשא אינו פטור מן הקנס דלאו נשואין הן (עיין יבמות פה: ד״ה ולר׳ אליעזר) ואפילו תאמר דכיון דקדושין תופסין בה נשואין הוי למיפטר מיהא מן הקנס, אפילו הכי לא משמע התם שתהא אסורה לו דבר תורה, שאם כן אף בדידה ליפלוג ר׳ אליעזר בן יעקב ולימא שהולד חלל כדפליג ואמר באנוסת חברו ומפותת חברו וצריך עיון. ועוד קשיא ליה רבה דמקשה הכי אדרב מאי קשיא ליה דהא בהדיא אמרינן דלר״א ור׳ שמעון בבתוליה למעט בעולה ושלא כדרכה, ויש לומר דרבה בין אהא דרב בין אאוקמתון דאוקימנא פלוגתא דר׳ מאיר ור״א ו׳ שמעון בהאי דרשה דבבתוליה קא פריך כנ״ל.
בבתוליה פרט לבוגר׳ שכלו בתוליה – פי׳ שלא כלו לה ממש שהרי יש לה דמים ונותני׳ לה ליל ה׳ אלא פי׳ שנתמעטו בתוליה וכדפי׳ במ׳ כתובות בס״ד בשיטת רש״י ז״ל וכן כתבו בתוס׳ אבל לפי שיטת הגאוני׳ ז״ל דלשם משמע שכלו בתולים לגמרי אבל הרמב״ן ז״ל כתוב שטעות היה בדברי הגאונים ז״ל והוא מפרש כפרש״י ז״ל והק׳ הא דגרסי׳ בירוש׳ דפרקי׳ דבוגרת שכלו בתוליה במעיה מוכת עץ יצאו בתוליה לחוץ אלמא אף בוגרת אין לה דמי בתולים במעיה ולא יצאו לחוץ כמוכת עץ ויש לפרש ה״ק בוגרת נתמעטו בתוליה במעיה בלבד אבל מוכ׳ עץ יצאו כלם לחוץ ושם ביררתי הדברי׳ בס״ד.
ור׳ אלעזר ור׳ שמעון סברי [סבורים]: אילו היה כתוב ״בתולה״ — בתולה שלימה משמע, וצורת הכינוי ״בתוליה״ משמעה: ואפילו מקצת בתולים, ולרבות אף בוגרת בכלל ההיתר. ומה שנאמר ״בבתוליה״ — עד שיהיו כל בתוליה קיימין, שלא תהא בעולה כלל, בין בכדרכה, בין שלא כדרכה.
And Rabbi Elazar and Rabbi Shimon hold that were the verse referring simply to a virgin, it would have indicated that only a complete virgin is fit to marry a High Priest, but not a grown woman. When it states “her virginity,” it indicates that even a woman with partial signs of virginity, i.e., a grown woman, is fit to marry the High Priest. The full expression “in her virginity” indicates that she is not fit to marry to marry a High Priest unless all of her virginity is intact, i.e., she has not engaged in intercourse of any kind, whether typical sexual intercourse or atypical sexual intercourse.
הכל
(13) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב זנִבְעֲלָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ פְּסוּלָה לַכְּהוּנָּה מֵתִיב רָבָא {דברים כ״ב:י״ט,כ״ט} וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה ח בְּאִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ פְּרָט לְאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט.
Rav Yehuda said that Rav said: If she had atypical sexual intercourse, she is disqualified from the High Priesthood, i.e., from marrying the High Priest. Rava raised an objection based upon a baraita: The verse states with regard to rape: “And she shall be his wife” (Deuteronomy 22:19), and the Sages explained that this is referring only to a woman suitable for him, excluding a widow for a High Priest and a divorcée or a ḥalutza for a common priest. In these cases, the rapist is not permitted to marry his victim.
פסולה לכהונה – לכ״ג שמצווה על הבתולה אבל להדיוט אפילו כדרכה כשרה ואין זונה אלא הנבעלת לאסור לה.
ולו תהיה לאשה – במאנס נערה בתולה כתיב.
פרט לאלמנה – מן האירוסין וזה המאנס כ״ג הוא או גרושה או חלוצה מן האירוסין היא אם כהן הדיוט הוא.
אמר רב יהודה אמר רב נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה פי׳ לכ״ג מתיב רבה ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו פרט לאלמנה לכ״ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ה״ד אלימא כדרכה מאי איריא משום אלמנה תיפוק ליה דה״ל בעולה. פירוש הא תניא לקמן אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא (תצא) [ישא אלא] לאו בשלא כדרכה ומשום אלמנה אין משום בעולה לא. הא מני ר״מ היא ורב דאמר כר״א ושמעינן מהא מתניתא שלא כדרכה יש לה קנס. ואקשינן אי כר״א מאי איריא משום בעולה. וקשה לן ומאי קושיא דלמא רב ס״ל כר״א בשלא כדרכה ופליג עליה בפנוי הבא על הפנויה. ועוד לישני ליה רב דאמר כר״ש. ועוד לישני ליה דבאנס מיירי דבכה״ג לא עשה זונה בפנוי הבא על הפנויה (ועוד לישני ליה) דאלת״ה קשיא דרב אדרב דהא אמר רב בפ״ק דכתובות הלכה כר׳ יוסי דאמר אם רוב העיר משיאין לכהונה ה״ז תנשא לכהונה דאראב״י גבי אנוסת עצמו ומפותת עצמו הולד חלל. ב)ואוקימנא דראב״י במפותה אבל באנוסה ליכא משום זונה בפנוי הבא על הפנויה (ואנוסת חברו דקתני משום לה דאמר לא ישא) לכך נראה מה שפירש הראב״ד דהכי פריך אי רב כיחידאה ס״ל ה״ל לאשמועינן הא דר״א אלא לאו ש״מ דאליבא דד״ה אמר למילתיה ושני ליה בממאנת ודכ״ע בעל א׳ עושה אותה בעולה שלא כדרכה כדאית׳ בפ״ק דקידושין:
ולא תהיה לאשה. גבי אונס כתו׳. פרט לאלמנה. שאם אנס כהן גדול נערה בתולה שנתארמלה מן האירוסין, אינו נושאה ש[אינה] ראויה לו שהרי היא אלמנה. בעולה. דאנוסת עצמו לא ישא. בשלא כדרכה. שבא עליה כהן גדול שלא כדרכה. ואפי׳ הכי אם היתה ראויה לו שלא נתארמלה היה חייב לקחתה. אל[מא] אינה אסורה משום בעולה הואיל ולא נבעלה כדרכה.
אמר רב יהודה אמר רב: נבעלה שלא כדרכה — פסולה להינשא למי שמשמש בכהונה גדולה. מתיב [מקשה] על כך רבא, נאמר באונס אשה: ״ולו תהיה לאשה״ (דברים כב, יט), ודרשו חכמים — באשה הראויה לו, פרט לאלמנה שנאנסה על ידי כהן גדול, או גרושה או חלוצה שנאנסה על ידי כהן הדיוט, שאלו אינם נושאים את אנוסותיהם.
Rav Yehuda said that Rav said: If she had atypical sexual intercourse, she is disqualified from the High Priesthood, i.e., from marrying the High Priest. Rava raised an objection based upon a baraita: The verse states with regard to rape: “And she shall be his wife” (Deuteronomy 22:19), and the Sages explained that this is referring only to a woman suitable for him, excluding a widow for a High Priest and a divorcée or a ḥalutza for a common priest. In these cases, the rapist is not permitted to marry his victim.
הכל
(14) הֵיכִי דָּמֵי אִלֵּימָא בִּכְדַרְכָּהּ מַאי אִירְיָא מִשּׁוּם אַלְמָנָה תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם דְּהָוְיָא לַהּ בְּעוּלָה אֶלָּא לָאו שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ וּמִשּׁוּם אַלְמָנָה אִין מִשּׁוּם בְּעוּלָה לָא
The Gemara clarifies: What are the circumstances of this halakha? If we say that the High Priest raped her by engaging in typical intercourse, why does the baraita specifically state that she is forbidden to him because she is a widow? Let him derive this halakha from the fact that she is now a non-virgin. Rather, is it not that he had atypical intercourse with her, and due to the fact that she is a widow, yes, that is the reason she is forbidden, but due to the fact that she is a non-virgin, no, that is not the reason she is forbidden? This indicates that a woman who had intercourse in an atypical manner is not considered a non-virgin and is not disqualified from marrying a High Priest.
היכי דמי – הך ביאת אונס שבא עליה כהן גדול זה.
תיפוק ליה דהויא לה בעולה – ותניא לקמן אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא.
אילימא בכדרכה תיפוק ליה דהויא בעולה – משמע דאסירא ליה אע״פ שהיא בעולת עצמו והא דקאמר בריש אלו נערות (שם ל. ושם) איכא בינייהו בעולה לכהן גדול היינו בעולה מאותה בעילה עצמה שנאנסה בה וכן פירש ר״ח ולא כמו שדוחק שם בקונטרס לפרש שנבעלה לאחר שלא כדרכה ועוד דא״כ הוה ליה למיפרך הניחא לר״א דאמר נבעלה שלא כדרכה פסולה אלא לר״מ מאי איכא למימר.
אלא לאו שלא כדרכה – משמע דמשלם קנס אביאה שלא כדרכה וכן בפ״ק דקידושין (דף י. ושם) דקאמר מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמין הקשה ריב״א מכאן על פירוש רש״י בפ׳ בן סורר מורה (סנהדרין עג. ושם) גבי רדף אחר חייבי לאוין ואחר חייבי כריתות דניתן להציל בנפשו ופריך ואלו נערות שיש להם קנס הבא על אחותו ומשני משעת העראה הוא דפגמה איפטר ליה מקטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה ופירש בקונטרס דאין משלם קנס עד גמר ביאה שיש שם השרת בתולים ומפרש ר״ת וריב״א דודאי משלם קנס אהעראה ואשלא כדרכה אע״ג דאין משיר בתולים והתם דוקא קאמר דלא משלם עד גמר ביאה משום דמעיקרא קם לי׳ בדרבה מיניה דניתן להצילה בנפשו והא דנקט התם כגון שבא עליה שלא כדרכה וחזר ובא עליה בכדרכה הוה מצי למינקט וחזר ובא עליה שלא כדרכה כיון דחייב קנס אשלא כדרכה ועוד מצינו למימר דאע״ג דיש קנס בשלא כדרכה בהעראה אין קנס לפי שלא נתרבתה העראה להיות כגמר ביאה לענין קנס דהא לעריות וחייבי לאוין וחייבי עשה ואשה לבעלה ויבמה מצרכינן קראי לעיל (דף נה.) לרבות העראה וכן משמע מתוך הך דשמעתין דאי יש קנס בהעראה הוה ליה לשנויי כגון שלא עשה אלא נשיקה ובנשיקה אינו משיר בתולים כדמשמע בפרק בן סורר (סנהדרין דף עג: ושם) וא״ת ואי אין קנס בהעראה היאך איש מתחייב קנס למאן דאמר העראה זו הכנסת עטרה דבהכנסת עטרה הוא משיר בתוליה כדמוכח בבן סורר (סנהדרין דף עג:) ואז היא כבר בעולה ורחמנא אמר בתולה ולא בעולה וי״ל דבהכי חייב רחמנא הואיל ובבעילה זו נעשית בעולה אע״ג דלא מתחיל חיוב קנס עד אח״כ דאי לא תימא הכי למה ליה למכתב העראה כלל לילף העראה מנערה המאורסה בכל העריות דאיתקוש כולם להדדי כדאמרי׳ בריש פירקין (יבמות נה.) ובנערה המאורסה ע״כ מיחייב בהעראה דאי בגמר ביאה כבר השיר בתוליה בהכנסת עטרה ורחמנא אמר בתולה ולא בעולה כדדרשינן בפ׳ ד׳ מיתות (סנהדרין סו, ב) אלא ע״כ אפי׳ לא מחייב אלא עד גמר ביאה כיון דבביאה זו נעשית בעולה חייב רחמנא אבל קשה אי לא מחייב קנס בהעראה א״כ מאי פריך בבן סורר הניחא למ״ד העראה זו נשיקה אלא למאן דאמר העראה זו הכנסת עטרה מאי איכא למימר הא לדידיה נמי אתי שפיר דהא לא מיחייב קנס בהכנסת עטרה אלא בגמר ביאה ממש.
הא דאמרינן תיפוק ליה משום בעולה – ה״פ דחייבי עשה נינהו ואינה ראויה לו מן התורה, כדאמרינן לקמןא אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא ואם נשא מוציא בגט. וא״ת א״כ להוי הולד חלל לדברי ר׳ אליעזר בן יעקב, אלמא תניא לקמןב באנוסת חבירו דוקא. איכא למימר, כיון שסופה להיות בעולה תחתיו, אין הולד חלל, דהא אפילו להיתרא שלא תצא קס״ד משום האי טעמאג, וכן נראה מדברי ר״ח ז״ל.
א. בעמוד ב.
ב. לקמן ס א.
ג. וכ״כ רבינו בכתובות ל א והובא בשטמ״ק, וגם שם כ״כ בשם הר״ח. וכ״כ המאירי לקמן ס א. ועיין במ״ל פי״ז איסורי ביאה הלכה טו, שהביא דברי רבינו והאריך בביאור כל השיטות בענין זה. ועיין לקמן ס א בתוד״ה שאינו משלם. ועיין במ״ל פי״ח שם ה״ב.
מאי איריא אלמנה תיפוק ליה משום בעולה. ואף על פי שבעולה לכהן גדול הוי עשה שאינו שוה בכל ונדחה, מכל מקום עשה דולו תהיה לאשה קיל מיניה משום דאפשר דלאו לקיומיה כדאמרינן בפרק אלו נערות (כתובות מ.) דאי אמרה לא בעינא ליתיה לעשה כלל. אי נמי דבהדיא מיעטיה קרא משום דכתיב ולא תהיה לאשה אשה הראויה לו, לאפוקי כל שאינה ראויה לו ואפילו משום עשה.
אילימא בכדרכה תיפוק ליה דהויא בעולה – פי׳ בעולת עצמו אסורה לו וקי״ל אנוסת עצמו לא ישא ואע״ג דקתני אם נשא נשוי וכו׳. רבה סבר כרב הונא דפריך לקמן דנשא נשוי אינו אלא לענין שמשלם קנס במער׳ אבל אסור׳ לו ומוציאה בגט מן התורה ולית לן כמ״ד לקמן ואם נשא נשוי לגמרי וא״ת ומאי מקשה רבא נימא דאלו משום בעולה לחוד אתי עשה דלו תהיה לאשה שהוא שוה בכל והשתא דהויא אלמנ׳ נמי לא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה ואע״ג שאינם שוים בכל וי״ל דבהא ליכא למידחי שום איסורא דהא אמר רחמנא בהדיא אשה הראויה לו ואפי׳ מיעוט דחייבי עשה במשמע ועוד דהא אמרי׳ דכי האי עשה דלא תהיה לאשה אינו דוחה שום איסור כיון דכי אמרה לא בעינה ליתיה לעשה כלל וכפי פי׳ הראשון שפי׳ ר״י ז״ל.
אלא לאו שלא כדרכה – פי׳ דבהא נמי איכא קנס דאונס ומפתה וכדאמרינן בפ״ק דקדושי׳ גבי באו עליה י׳ בני אדם מודה דלענין קנס דכלהו משלמי.
בד״ה אלא לאו שלא כדרכה כו׳ וכן משמע מתוך הך דשמעתין דאי יש קנס בהעראה ה״ל לשנויי כגון שלא עשה אלא נשיקה כו׳ עכ״ל יראה לפרש דפשיטא להו לתוס׳ דלענין בעילה לפוסלה לכהונה ודאי (ד) אין להשוות העראה לשלא כדרכה ואפילו רב דפסלה לכהונה בעולה שלא כדרכה לא פסל בהעראה והיינו טעמא דמהיכא דאימעט שלא כדרכה לר״א מבי״ת דבבתוליה לא משמע אלא למעט שלא כדרכה כמ״ש התוספת לעיל אבל אי הוה ס״ד להשוות נמי לפסול כהונה כדסלקא דעתין השתא להשוותן לענין קנס א״כ לא הוה משני מידי דא״נ דיש קנס בהעראה ליכא לשנויי דמיירי בנשיקה דמה לי בנשיקה ומה לי שלא כדרכה דהא שוים הם ודו״ק:
ומעתה נברר: היכי דמי [במה בדיוק מדובר]? אילימא [אם תאמר] שאנס אותה כהן זה בביאה כדרכה — מאי איריא [מה שייך], מדוע נתן טעם משום אלמנה? תיפוק ליה [תצא לו, ילמד] הלכה זו משום דהויא לה [שהרי היא] כבר בעולה, אלא לאו [האם לא] מדובר באופן שאנס אותה שלא כדרכה, ומשום אלמנה — אין [כן] היא אסורה, אולם משום בעולה — לא, משמע שבעולה שלא כדרכה איננה מוגדרת כבעולה להיות פסולה לכהן גדול!
The Gemara clarifies: What are the circumstances of this halakha? If we say that the High Priest raped her by engaging in typical intercourse, why does the baraita specifically state that she is forbidden to him because she is a widow? Let him derive this halakha from the fact that she is now a non-virgin. Rather, is it not that he had atypical intercourse with her, and due to the fact that she is a widow, yes, that is the reason she is forbidden, but due to the fact that she is a non-virgin, no, that is not the reason she is forbidden? This indicates that a woman who had intercourse in an atypical manner is not considered a non-virgin and is not disqualified from marrying a High Priest.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.