×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מתני׳מַתְנִיתִין: שְׁלֹשָׁה אַחִין שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֶחָד נָשׂוּי נׇכְרִית מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת וְכָנַס נְשׂוּי נׇכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ וּמֵת הָרִאשׁוֹנָה יוֹצְאָה מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה וּשְׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר וּמֵת נׇכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.:
MISHNA: In the case of three brothers, two of whom were married to two sisters and one who was married to an unrelated woman, the following occurred: The husband of one of the sisters died childless, and the brother who was married to the unrelated woman married, i.e., performed lev irate marriage with, the deceased brother’s wife and later died himself, childless. In this situation, both women happen for levirate marriage before the other, remaining, brother. The first woman is dismissed due to the prohibition proscribing the sister of one’s wife, as she is the sister of this brother’s wife, and the second woman is dismissed due to her status as the first woman’s rival wife. Following the first levirate marriage, this second woman became the rival wife of the sister, and is therefore exempt from levirate marriage as well. If, however, the brother married to the unrelated woman performed only levirate betrothal, but had not yet consummated the levirate marriage with the sister, and he died, the unrelated woman, whose halakhic status with regard to yibbum is similar to that of a sister’s rival wife, must perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage.
קישוריםרי״ףרש״יראב״ןתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםההשלמהפסקי רי״דרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי יבמות ל ע״א} גמ׳ והוא הדין1 אף על גב דלא עשה בה מאמר ומת נכרית מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה דהויא צרת אחות אשתו2 בזיקה והא דקתני מאמר לאפוקי מבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור ואפילו חליצה נמי לא תיבעי קא משמע לן דצריכה חליצה:
{משנה יבמות ג:ו-ז} מתני׳ שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת הנשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת הראשונה יוצאה משום אחות אשה והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת [נכרית]⁠3 חולצת ולא מתיבמת: שלשה אחין שנים מהם נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ואחר כך מת נשוי נכרית הרי זו אסורה עליו4 עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת: שלשה אחין שנים מהם נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית וגירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת
הנשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו וכולן אם מתו או נתגרשו או מיאנו5 צרותיהן מותרות:
{בבלי יבמות ל ע״א-ע״ב} גמ׳ טעמא דגירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ואחר כך מת הנשוי נכרית הוא שהנכרית מותרת אבל אם6 מת הנשוי נכרית ואחר כך גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו וכנסה המגרש7 ומת נכרית מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה דהויא לה נכרית צרת אחות אשה בזיקה ואף על גב דגירש לה לאחות אשה לא משתריא לה נכרית דגזרינן משום זיקה דעלמא. ואי קשיא לך צרת ערוה מן הנישואין דהא כיון דגירש לה8 לערוה או שמתה ואחר כך מת הוא9 משתריא צרתה ולא גזרינן משום הך דלא נתגרשה התם כיון דערוה היא מיגמר גמרי לה אינשי וקלא10 אית לה הכא זיקה דרבנן היא. אי נמי התם גבי ערוה כיון דגרשה מיקמי דנפלה לה קמי11 יבם מהני בה גירושין דכי נפלה לה צרה קמי12 יבם בהתירה נפלה קמיה אבל הכא גבי נכרית כיון דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהני בה גירושין ולא מידי והאי טעמא טפי עדיף ומסתברא מההוא קמא13:
1. והוא הדין: כ״י פרמה: ״חלץ״.
2. אשתו: כ״י נ. כ״י פרמה, דפוסים: אשה כלשון המשנה הסמוכה.
3. נכרית: כ״י פרמה, דפוסים, וכן רמב״ם פיהמ״ש. כ״י נ: ״השניה״.
4. עליו: כ״י נ, וכן ברמב״ם פיהמ״ש. חסר בדפוסים.
5. נתגרשו, מיאנו: כ״י פרמה: ״מיאנו, נתגרשו״, כברמב״ם פיהמ״ש.
6. אם: כ״י נ. חסר בכ״י פרמה, דפוסים.
7. וכנסה המגרש: חסר בכ״י פרמה, דפוסים.
8. לה: חסר בכ״י פרמה, דפוסים.
9. הוא: חסר בכ״י פרמה, דפוסים.
10. וקלא: כ״י פרמה, דפוסים. כ״י נ: ״אינשי וקלא״.
11. קמי: כ״י נ, דפוסים, וכן ברשב״א כאן בשם הרי״ף. דפוס קושטא: גבי.
12. קמי: כ״י נ, רשב״א שם. דפוסים: גבי.
13. אי נמי התם...קמא: כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י פרמה. חדושי הרשב״א: ״כבר כתב רבינן אלפסי ז״ל טעם הדבר דהתם גבי ערוה...לא מהני בה גירושין״.
מתני׳ הראשונה – לנפילה.
שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית מת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת ראשונה לנפילה יוצאה משום אחות אשה והשנייה, היא הנכרית, משום צרתה. עשה בה מאמר הנשוי נכרית ומת צרתה חולצת ולא מתייבמת.
שלשה אחין – בהך רישא גרסינן הראשונה יוצאה משום אחות אשה וראשונה לנפילה קאמר דומיא דההיא דפרק ב׳ (לעיל יז.) ובבבא בתרא ה״ג השניה יוצאה כו׳.
{שמעתא דנשואין הראשונים מפילין}
מתני׳: שלשה אחין, שנים מהם נשואין שתי אחיות וכו׳. טעמא דגרש אחד מבעלי אחיות את אשתו ואח״כ מת נשוי נכרית וכו׳ – כתב עליו הרי״ף ז״ל בהלכות תרין טעמין, ותרוייהו לא מסתברי לי.
ולי מסתבר שלש מחלוקות בדבר, רב נחמן ורבא ורב אשי. וזו היא, לרב נחמן, למעוטי כנס ואח״כ גירש. ולרב אשי, למעוטי אפילו מת ואח״כ גירש. ולרבא, למעוטי מת ולא גירש.
רב נחמן כרבי ירמיה. ורב אשי ס״ל כתריצתא דרבי ירמיה ופליג אדרב נחמן בזיקה. ורבא פליג אתריצתא דרבי ירמיה, דס״ל1 כרב אשי בזיקה.
בכנס וגירש, רב נחמן לחומרא ורבא לקולא. במת ולא גירש, רבא לחומרא ורב נחמן לקולא. ושניהם מודים במת וגירש לקולא. ורב אשי מחמיר בשלשתן. ואנן נמי נקיטין לחומרא.
1. נראה דצ״ל: וס״ל
[במאור דף ח. ד״ה שלשה אחין. לרי״ף סי׳ כח (יבמות דף ל.)]
כתוב שם: טעמא דגרש אחד מבעלי אחיות את אשתו ואחר כך מת נשוי נכרית וכו׳. כתב עלה הריא״ף ז״ל בהלכות, תרין טעמי ותרוייהו לא מסתברי. ולי מסתברא שלש מחלוקות בדבר וכו׳.
אמר אברהם: כבר כתבתי את העיקר בהלכות1 ואין לי לנטות, כי מה שדקדקו בגמרא טעמא דגירש ואחר כך מת הא מת ואחר כך גירש אסורה, דמשמע דנישואין הראשונים מפילין כרבי ירמיה, ההיא לאו מילתא דרב אשי היא אלא דיוקא דגמרא היא [ולא חזינן בהדיא דרב אשי פליג אדרבא במיתה מפלת, וכיון דרבא ס״ל כרב אשי] בזיקה ודוקיא דמתניתין מתוקמא כתרוייהו לית לן לדחוייה חדא מינייהו, אלא מדרבא סבר לה כרב אשי רב אשי נמי ס״ל כרבא. והילכתא כרב אשי בזיקה וכרבא במיתה מפלת, ומתניתין לא ממעטא אלא מת בלא גירש ואפילו לא כנס. אבל אם גירש לעולם מותרת דמיתה מפלת כרבא, הכי אסתברא לי ואע״פ שאין הרב מודה לי במת ואחר כך גירש.⁠2
וזה הלשון הכתוב בהלכות: אמר אברהם: [ואם] איתנהו להני טעמי דכתב הרב ז״ל היכי שתיק גמרא מיניהו, וכי אמרינן בגמרא דרב אשי סבירא ליה וזהו למעוטי מת בלא גירש ואפילו לא כנס, ואי איתנהו להני טעמי דכתב אמאי איצטריך ליה למימר מת בלא גירש לימא מת ואפילו גירש ושאני הכא דלא גירש מהיכא דכנס וגירש כדפירש הרב ז״ל. ועוד דקאמר אבל הכא גבי נכרית כיון דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהניא ליה גירושין, אטו נכרית שנפלה לפני בעלי אחיות לא כל הרוצה לייבם מייבם, והלא לא אסרוה מטעם זיקה אלא לאחר זיקה שמת בעל אחד מבעלי אחיות השניות, שהערוה והנכרית שהיא צרתה בזיקה שתיהן לפני בעל האחות השנית, וכשם שהערוה אסורה לו כך צרת זיקתה אסורה לו. אבל אם לא מת אחד מבעלי אחיות ודאי כל הרוצה לייבם את הנכרית מייבם אותה, מפני שהיא עתה כצרת ערוה שלא במקום מצוה שהרי אין אחיות זקוקות לשום יבום הואיל ובעליהן קיימין. אלא ודאי אין לנו לאסור אלא מה שאסרו בגמרא, ומאי ניהו מת נשוי נכרית ואחר כך מת אחד מבעלי אחיות עד שלא גירש את אשתו ואפילו לא כנס את הנכרית דסבירא ליה יש זיקה, והשתא קיימי קמיה דחד אחא אחות אשתו וצרתה בזיקה, אבל אם גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו בין קודם שמת נשוי נכרית בין לאחר שמת נכרית מתיבמת בלא ספק דקיימא לן כרבא דאמר מיתה מפלת ומיתה דבעל האחות היא אוסרתה על השני וכבר גירש את האחות קודם שמת ואין כאן זיקה כלל.
1. להלן בקטע זה ד״ה זה הלשון הכתוב בהלכות.
2. עיין ברמב״ן יבמות דף ל: ד״ה ולרבא בשם הראב״ד, וברשב״א שם.
הרב אלפס פסק צרת ערוה דכנס ואח״כ גירש מותרת הצרה להתייבם דמיתה מפילה וכיון דבשעת ערוה לא הוי צרת ערוה מותרת וג״כ מתני׳ דג׳ אחין שניהן מהם נשואין ב׳ אחיות וא׳ נשוי נכרית וגרש א׳ מבעלי אחיות את אשתו ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש פסק דבמת ואח״כ גירש אסור׳ ויהיב טעמא למילתיה דגזרי׳ הכא משום זיקה דעלמא. א״נ הכי גבי נכרית כיון דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהני לה גרושין אלו דברי הרב ז״ל ויש בהן כמה תמיהות חדא דאם אתמר להני טעמי למה ליה לר׳ ירמיה לשנויי תברא מי ששנה זו לא שנה זו. ולרבא למה ליה למימר זו ואצ״ל זו קתני לישני ליה דשאני הכא דגזרינן משום זיקה דעלמא. א״נ בשעת נפילה אתסרא ליה למה ליה למימר הכא אליבא דרבא זו היא למעוטי מת ולא גירש ולא כנס לוקמה אפי׳ דכנס וגירש. ומאי דכתב נמי הכא גבי נכרית כיון דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהנו לה גירושין לא ירדנו לסוף דעתו דמאי איסור זיקה איכא בנכרית והרי ב׳ אחין הנשואין ב׳ אחיות הוו קיימין בשעת נפילת נכרית ואין כאן איסור [אחות] זקוקתו שהרי שניהם קיימין והרי משנה שלימה שנינו ג׳ אחין שנים מהן נשואין ב׳ אחיות וא׳ נשוי (א׳) נכרית ומת נשוי נכרית וכנס א׳ מבעלי אחיות את אשתו וכו׳ ולא קתני עבר וכנס ועוד אם עבר וכנס מוציא כדקתני רישא בה״א יוציאו אלא ודאי ליתנהו להני טעמי דכתב הרז״ל ומיהו אפשר דרב אשי לית ליה דרבא דאליבא דהאי [תנא] נישואין הראשונים מפילין מת ואחד כנס גירש אסורה ואפ״ה הלכתא כת״ק דמתני׳ דפ״ק דכנס ואח״כ [גירש] מותרת דמיתה מפלת חדא דהא רבא ס״ל דלא פליגי אהדדי. ועוד דתנן נפל הבית עליו ועל אשתו שהיא בת אחיו ואין ידוע איזה מהן [מת] ראשון צרתה חולצת ולא מתייבמת אלמא האי תנא ס״ל מיתה מפלת ועוי״ל דרב אשי לא שמעינן ליה בהדיא דלימא מת ואח״כ גירש אסורה אלא ש״מ זאת אומרת יש זיקה ואפי׳ בתרי אחי וא״נ ס״ל כרבא דאמר זו היא למעוטי מת דלא גירש ולא כנס ש״מ דיש זיקה אפלו בתרי אחי:
מתניתין ג׳ אחין ב׳ מכם נשואין ב׳ אחיות וא׳ נשוי נכרית ומת א׳ מבעלי האחיות וכנס הנשוי נכרית את אשתו ומת הא׳ יוצאה משום אחות אשה והב׳ משום צרת העשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ואל מתיבמות, מוקמיא ר״נ אע״ג דלא עבדי בה מאמר ומת נכרית מיחלץ חלצה ויבומי לא מייבמה משום דיש זיקה משעה שמת מבעלי אלו האחיות הוזקקי לנשוי נכרית ונעשית לאשתו צרתה בזיקה וכאלו היתה צרת אחות אשתו מדרבנן היא והאי דקתני מאמר לאפוקי מב״ש מאמר קונה קנין גמור קמ״ל דלא:
מתניתין ג׳ אחין ב׳ מהן נשואין ב׳ אחיות וא׳ מהם נשוי נכרית ומת נשוי נכרית וכנס א׳ מבעלי אחיות את נכרית ומת הא׳ יוצאה משום אחות אשה והשני׳ משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ואל מתיבמות. הא תו למ״ל היינו הך השתא ומה התם דאחות אשה קרויא צרה לנכרית אמרת נכרית אסורה הכא דנכרית הוי צרה לאחות אשה לכ״ש פי׳ שהעיקר האי אשתו הראשונה ומהדר תנא הא חזי כדי הך חזי׳ להיתרא ושריא הדר חזי׳ לאיסורא ואיידא דחביבי לי׳ אקדימיה ומשנה לא זזה ממקומה.
שלשה אחין ב׳ מהם נשואין ב׳ אחיות וא׳ נשוי נכרית ומת א׳ מבעלי האחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ואח״כ מת נשוי נכרית ה״ז אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה א׳ כיון מבנפילה הראשונה נאסרה עליו שעה א׳ ה״ז אסורא עליו עולמית אר״י כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עלי׳ ה״ה כאשת אח שיש לה בנים ואסורה:
ג׳ אחין ב׳ מהם נשואין ב׳ אחיות וא׳ נשוי נכרית גירש א׳ מבעלי אחיות את אשתו ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו וכולן אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרת אוקמא רבא בפ״ק דזו ואצ״ל זו פי׳ בין אם גירש ולבסוף כנס ובן אם כנס ולבסוף גירש צרתה מותרת דמיתה מפלת וזו היא למעוטי מה נשוי נכרית ולא גירש א׳ אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת נכרית אסורה משום דהות צרות אחות אשתו בזיקה שכמו שאם הוא כנס וא גירש היתה אסורה השתא נמי אסורה מדרבנן דזיקה ככנוסה שווי׳ רבנן אבל אם גירש קודם שמת אע״ג דהות זקוקה לה שריא שאפי׳ כנסה כיון דגירש קודם שמת מותרת דמיתת מפלת כ״ש בזיקה דרבנן וכמת נשוי נכרית וב׳ הנשואים שתי אחיות קיימים הם ונשותיהן כל מי שירצה יכול לכונסה כדתנן וכנס א׳ מבעלי האחיות את אשתו ואי אמרת כיון דזקוקה נמי לאחיו יש זיקה אפי׳ בתרי אחי הו״ל צרות אחות אשתו בזיקה. אין זה כולם דכיון דאחייו קיים הו״ל צרת ערוה שלא במקום מצוה דשריא. ועי׳ בס׳ המכריע בפרק ל״ט.
{שמעתא דנשואין הראשונים מפילין}
כתוב בספר המאור: מתני׳, שלשה אחין, שנים מהם נשואין שתי אחיות וכו׳, עד ואנן נמי נקיטינן לחומרא.
אמר הכותב: אלו דברי רש״י ז״ל. ודברים נכונים הם לענין פירוש השמועה, אבל מה שהוציא ממנו בעל המאור לפסק הלכה, הוא והרב רבי אפרים ז״ל, לחוש לדברי רב אשי כתריצתא דרבי ירמיה, דנשואין הראשונים מפילין, אינו כלום.
שאפילו לר׳ ירמיה, כת״ק דפירקין קמא קי״ל, דאמר, מיתה מפלת. דסוגיין בכולהו תנאי ואמוראי הכי. והך סוגיא דספק גירושין (בבלי יבמות ל׳:) נמי כמאן דאמר מיתה מפלת אזלא. וכן הא דתנן בפרק אלמנה לכ״ג (בבלי יבמות ס״ז:): נפל הבית עליו ועל בת אחיו, ואינו ידוע אי זו מת ראשון, צרתה חולצת ולא מתייבמת. וא״ת, נשואין הראשונים מפילין, אף מחליצה פטורה, כדאיתא בפרק בית שמאי (בבלי יבמות ק״ט.). וכיון דהני תנאים סברי, מיתה מפלת, אפילו תימא תנא דארבעה אחים סבר, נשואין הראשונים מפילין, חדא מקמי תרתי סמינן בכל מקום.
ועוד, דאי אמרת נשואין הראשונים מפילין, המגרש את אשתו והחזירה ומת אסורה. אלמא1 תנן (בבלי יבמות ק״ח:): מותרת ליבם. וכ״ת התם משום שלפי נשואין הראשונים הותרה ונאסרה וחזרה והותרה, הא אמרינן בפרק החולץ (בבלי יבמות מ״א.) דכיון דבשעת נפילה לא חזיא, לא מיקריא, יבמה שהותרה ונאסרה שתחזור להיתירה הראשון. כלומר, שכשנאסרה נאסרה איסור גמור וכשהותרה, דהיינו בשעת נשואין, לא חזיא לגמרי, שעכשיו אין אני קורא בה, יבמה יבא עליה. והא תלמוד היה2 נשוי נכרית ונשא אחות אשה ומתה, אסורה3 לדברי האומר שנשואין הראשונים מפילין, דלא4 מוקמינן מתני׳ דפ״ק (בבלי יבמות ב׳:) בהכי. כ״ש למאן דאמר, לא אמרי׳, הותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון (בבלי יבמות מ״א.), שאם היה הלכה, נשואין הראשונים מפילין, המגרש את אשתו והחזירה אסורה ליבם. והא דאתמר בפרק החולץ (בבלי יבמות מ״א.), עד כאן לא אמרו רבנן התם דמנפילה ואילך לא אתסר, הכי קאמר: דטעמייהו דרבנן משום דס״ל, מיתה מפלת, אבל למ״ד, נשואין הראשונים מפילין, הא אתסר מקמי נפילה.
ורבא ורב אשי גופייהו5 נאדו מלאוקומיה אפי׳ לר׳ אליעזר דיחידאה הוא בסברא דנשואין הראשונים מפילין (בבלי יבמות ק״ט.).
ועוד, דלא חזינא ליה לרב אשי6 דמתרץ להו7 למתני׳ כתרצתא דרבי ירמיה. והא דדייקי׳ בגמרא – טעמא דגרש ואח״כ מת, אבל מת ואח״כ גרש אסורה – לפום טעמא דמתני׳ דייקינן. דמתני׳ ודאי נשואין הראשונים מפילין קתני, או משום דהכי ס״ל להאי תנא, אי משום דא״צ לומר זו קתני; דקאמר תנא, זו, שאינה צרת ערוה בשעת מיתה, מותרת, ואצ״ל זו, שאפי׳ בשעת נשואין הראשונים לא נעשו צרות. ומש״ה דייקינן: טעמא דגרש ואחר כך מת, אצ״ל שמותרת, אבל מת ואח״כ גרש, אם אתה הולך אחר נשואין הראשונים, אסורה, ואין לה היתר אלא כשתמצא לומר, מיתה מפלת.
הילכך, מתניתין, דקתני, אצ״ל זו שאינן צרות אפי׳ בנשואין הראשונים, ליתא במת ואח״כ גרש, וש״מ, יש זיקה. מיהו, אף על גב דמתני׳ דוקא קתני, גרש ואח״כ מת, משום טעמא דפרשי׳, זו היא, קשיא ליה לרבא. דכיון דאפילו מת וכנס וגרש מותרת ברישא דפ״ק, אף ע״ג דקתני הכא, אצ״ל זו, לא מיתני ליה מיעוטא דזו היא, אלא לאיסורא ממש. ולהכי מוקי לה למעוטי, מת בלא גרש. וזה דרך נכון.
הילכך, לא מדחיא תריצתא דרבא מדרב אשי, וכ״ש מתניתין קמייתא דפ״ק, דליכא דמפיק לה מהלכתא. ואין כאן בית מיחוש.
1. נראה דצ״ל: אלמה
2. נראה דצ״ל: מהיה
3. נראה דצ״ל: דאסורה
4. נראה דצ״ל: מדלא
5. בדפ״ר: גופיה
6. בדפ״ר: רב אסי
7. נראה דצ״ל: לה
המשנה הרביעית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שלשה אחים שנים מהם נשואין לשתי אחיות ואחד נשאוי נכרית מת אחד מבעלי אחיות וכנס הנשאוי נכרית את אשתו ומת הראשונה יוצאה משום אחות אשה והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתיבמת אמר הר״ם פי׳ זה מבואר ואמנם הביא זאת ההלכה ואע״פ שהיא מבוארת לפי שהיא הקודמת בדין ומאוחר בלמוד והקדימה בסדר ורצה באמרו נכרית ברוב אלו ההלכות הנופלות בזה הענין זרה מן היחס:
אמר המאירי שלשה אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת והרי שתיהן לפני בעל האחות שתיהן יוצאות להיתר בלא כלום השניה ר״ל אותה שנתיבמה משום אחות אשה והראשונה ר״ל הנכרית משום צרתה ואם לא כנסה אלא שעשה בה מאמר הנכרית חולצת ולא מתיבמת ושאלו בגמרא טעמא דעבד בה מאמר הא לא עבד בה מאמר יבומי נמי מיבמא ואמאי והרי מכל מקום האחות היתה זקוקתו של נשוי נכרית וכשמת הויא לה נכרית צרת אחות אשה בזיקה שהרי בשעה שנפלה ליבום נפלה בזיקה עם אחות אשתו והוא שאמרו אמר רב נחמן זאת אומרת אין זיקה אפילו בחד אחא ואנן הא קיימא לן דיש זיקה אפילו בתרי וכל שכן בחד ואין הלכה כרב נחמן ומעתה עשה בה מאמר דמתניתין לאו דוקא אלא אף בלא עשה מאמר כן והאי דנקט מאמר לאפוקי מדבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:
המשנה החמישית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שלשה אחים שנים מהם נשואים לשתי אחיות ואחד נשוי נכרית מת הנשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת הראשונה יוצאת משום אחות אשה והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתיבמת אמר הר״ם אולם זאת אשר היתה אחות אשתו ונפלה ליבם לייבום בחיי אשתו הנה כבר התבאר שהיתה אסורה עליו עולמית ואמנם צרתה ר״ל הנכרית לא נמצא בה דינה בתלמוד ולא מאמר לאחד מהגאונים והמשפט אצלי שהיא חולצת ולא מתיבמת לפי שאני מסופק אם אסרוה משום ערוה ותהיה צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום או אסרוה עליו מדרבנן אשר אמרו הואיל ונאסרה עליו שעה אחת ותהיה כמו השניה וצרת השניה חולצת או מתיבמת ולזה תחלוץ להחמיר:
אמר המאירי שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשאוי נכרית ומת זה שנשאוי הנכרית וכנס אחד מבעלי האחיות את אשתו ומת והרי שתיהן לפני בעל האחות האחרת הראשונה ר״ל האחות יוצאה משום אחות אשה והשניה משום צרתה ואם לא כנסה אלא שעשה בה מאמר הרי המאמר עשאתה צרה במקצת ואינה מתיבמת ומכל מקום חולצת ובזו מיהא אם לא עשה בה בעל האחות מאמר ומת מתיבמת לשני שהרי כששניהם קיימים ראויה לכל אחד מהם ואם כן זה ששאלו בגמרא הא תו למה לי היינו הך ולא עוד אלא דכל שכן הוא דהשתא אידך מתניתין דנכרית עיקר הנשואין ואחות אשה מתגלגלת עליה לעשותה צרה המאמר בא ואוסרתה הכא דאחות אשה עיקר הנשואין לא כל שכן שהמאמר אוסר את הנכרית שהיא טפלה לה עד שהוצרך לתרץ דהא מתניתין תנא ברישא והיה סבור באחרת להתיר משום דנכרית עיקר והדר חזיה לאיסורא ומשום דחביבא ליה אקדמה דמשמע מכל מקום ששתי המשניות שוות לגמרי טעמא הוא משום דאידך מתניתין איתוקמא כרב נחמן דאין זיקה ותרויהו דוקא במאמר ולדידיה ודאי שוות הן אבל לדידן דאית לן יש זיקה וקמייתא אפילו בלא מאמר לאו שוות נינהו דהא דהכא מיהא דוקא במאמר כך היא שיטתנו ומכל מקום גדולי ספרד כתבו אף בזו שאף בלא מאמר כן שהנכרית כשנפלה מתחלה לפני שני בעלי האחיות נעשית זקוקה לכל אחד מהם והויא לה לגבי כל חד מינייהו צרת אחות אשתו בזיקה ואע״פ שבעוד שהיו שניהם היה כל אחד מהם יכול לכנסו וכדקתני בהדיא וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו וודאי לכתחלה נמי דהא כל הני מתנייאתא בהיתרא קא מיירי באיסורא לא קא מיירי מכל מקום התם הוא דמאחר ששניהם קיימים הרי אחות אשה של כל אחד מהם ברשות בעלה היא אין כאן זיקה והויא לה נכרית צרת אחות אשה שלא במקום יבום אבל כשמת האחד היא נעשית לאחיו צרת אחות אשה בזיקה במקום יבום ולמטה יתרחבו הדברים במה שמחלוקת זו תלויה בו כמו שיתבאר:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:
המשנה הששית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שלשה אחין שנים מהם נשואין לשתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס הנשוי נכרית את אשתו מתה אשתו של שני ואחר כך מת הנשוי נכרית הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת מבואר לר״ם:
אמר המאירי שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשאוי נכרית ומת אחד מבעלי האחיות וכנס נשאוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני שהיא אחת מן האחיות ואחר כך מת נשאוי נכרית ונזדקקו נשותיו לזה ואמר שאע״פ שאחות אשה לאחר מיתת אשתו מותרת זו אסורה עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בשעת נפילה ואחר שבנפילה ראשונה לא היה יכול זה ליבמה שהרי אחות אשתו היתה אף בנפילה שניה אסורה לו משום אשת אח שכל יבמה שאיני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים שהיא אסורה לעולם אף לכשמתו בניה אף זו אסורה לעולם אף בנפילה האחרת ומאחר שהיא אסורה אף הנכרית פטורה:
וצריך שתדע שזה שביארנו שכל יבמה שאיני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה שוב אין לה היתר לא סוף דבר כשהיא נדחית מזיקה ראשונה לגמרי על דרך משנתנו אלא אף בשלא נדחית לגמרי מזיקה ראשונה כגון שנאסרה בשעת נפילה וחזרה והותרה כגון שמתה אשתו אחר מיתת אחיו קודם שכנסה זה שנשאוי נכרית אעפ״כ אסורה עולמית הואיל ונאסרה בשעת נפילה שכך שנינו (יבמות ל״ב.) שני אחים נשואים שתי אחיות ומת אחד מהם ואחר כך מתה אשתו של זה הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת ולא סוף דבר אף בזו שאינם אלא שני אחים וכשמת האחד ונדחית מן השני נדחית מכל בית זה לגמרי אלא אף כשלא נדחית מאותו בית לגמרי כגון שהיו שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשאוי נכרית ומת אחד מבעלי האחיות שאע״פ שהיא נדחית מן השני ראויה היא לשלישי ואחר כך מתה אשתו של שני וכנס נשאוי נכרית את היבמה ומת שהיה ראוי לומר מתוך שהיא ראויה לנשאוי נכרית ראויה אף לזה הואיל ונראית בנפילה ראשונה אעפ״כ אין אומרין כן אלא היא פטורה וקיימא באיסור אשת אח:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
המשנה השביעית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שלשה אחין שנים מהן נשואין לשתי אחיות ואחד נשוי נכרית גרש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת הנשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו וכלן אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות אמר הר״ם פי׳ אמרו זו היא שאמרו ירצה בו שזאת ההלכה גם כן נכנסת תחת זה העקר:
אמר המאירי שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשאוי נכרית ועמד אחד מבעלי האחיות וגירש את אשתו ומת זה שנשא נכרית וכנסה המגרש ומת ונזדקקה לפני הראשון שהוא בעל האחות הרי זה כונס את זו הנכרית וזו היא שאמרו וכלן אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות וכבר ביארנו בפרק ראשון (יבמות י״ג.) שלא סוף דבר בזו שנתגרשה הערוה קודם שתכנס הצרה והרי מעולם לא נעשו צרות זו לזו אלא אפילו כנס את הצרה קודם שיגרש את הערוה שנעשו צרות משעת ליקוחי הצרה עד שנתגרשה הערוה הואיל ומכל מקום בשעת הזיקה לא נעשו צרות צרתה מותרת שמיתת הבעל מפלת נשותיו ליבום ומאחר שבשעת מיתה אינן צרות צרתה מותרת ואין אומרין נשואין הראשונים שנשאת האשה מפילין אותה ליבום עד שנאמר שמשנעשית צרה שעה אחת תיאסר עולמית אלא מיתה מפלת:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
כבר ביארנו למעלה בנכרית שנפלה לפני שני יבמין הנשואין שתי אחיות שיכול אי זה מהם לכנוס שמחלוקת גדולה בין הפוסקים אם כשמת אחד מבעלי אחיות יכול השני ליבם את זו הנכרית אם לאו ומחלוקת זו תלויה בביאור סוגיא זו ומתוך כך אני רוצה להעירך בביאורה מעט והוא שאמרו טעמא דגירש ואחר כך מת ר״ל שגירש אחד מבעלי האחיות את אשתו ואחר כך מת הנשאוי נכרית וכנסה זה המגרש הוא שהנכרית מותרת לשלישי שהרי בשעת נפילה לא היתה בה סרך זיקת אחות אשה כלל הא מת בעל הנכרית ואחר כך גירש אחד מבעלי האחיות את אשתו וכנס את הנכרית ומת אסורה זו הנכרית לבעל האחות הנשאר וחולצת ולא מתיבמת אפילו גירש קודם שיכנוס מפני שבשעה שנפלה זו הנכרית לפני שניהם נעשית זקוקה לכל אחד והרי היא אצל כל אחד צרת אשתו בזיקה וממילא הויא נמי אצל כל אחד צרת אחות אשה בזיקה בשעת נפילתה ואע״פ שגירשה זה עד שכשמת לא היתה הנכרית אצל השלישי צרת אחות אשה וזיקה בשעת נפילה אינה כלום הואיל ושניהם קיימים ויכול אי זה מהם לכנוס מכל מקום זיקתו עשאה ככנוסה והרי נעשית צרתה שעה אחת והוא ככנס ולבסוף גירש והוא סובר נשואין הראשונים מפילין ולא מיתה וזו היא שאמרו דמתניתין לאו למעוטי כנס ולבסוף גירש דליתסר עד שנבא לומר שגירש ולבסוף כנס מותרת שאם כן לישמעינן מת וגירש ולבסוף כנס וממילא ממעיטנא למת וכנס ולבסוף גירש ומדלא איירי אלא בגירש אחד מבעלי האחיות ואחר כך מת נשאוי נכרית שמע מינה דוקא למעוטי מת ואחר כך גירש דליתסר אפילו בגירש ולבסוף כנס ושמע מינה מכל מקום דיש זיקה אפילו בתרי אחי דהא מדין צרת אחות אשה בזיקה אתינן עלה:
השניה. לנשואין, דהיינו זאת שנפלה לו, שהיא אחות אשת אחיו. והראשונה. לנישואין, דהיינו הנכרית. ור״ש גריס1 הראשונה יוצאה משום אחות אשה והיא ראשונה לנפילה.
דעבד בה מאמר. הנשוי נכרית באחות אשת אחיו דהויא לה הך נכרית צרת ערוה מחמת מאמר, משום הכי אינה מתיבמת, הא לא עשה מאמר באחות אשת החי ומת, הנכרית מתיבמת, ואעפ״י שהיא זקוקה לבעל הנכרית לבדו, שהרי לאח האחר אינה זקוקה כלל דערוה היא לו, אלמ׳ אין זיקה ככנוסה לאסור יבום באשה שהיא צרת ערוה בזיקה. ואפי׳ בחד אחא. כלומ׳ כשאינה זקוקה אלא לאחד כדפרישית. ולקמן דחי הך סברא.
הראשונה. לנישואין, והיינו האחות. והשניה. לנישואין, והיינו הנכרית. שלשה אחין וכו׳ וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו. דהואיל ובעלי אחיות חיין אין כאן זיקה, שהרי העריות אינן זקוקות. והנכרית לבדה היא הזקוקה, ומותרת לכל אחד ואחד מבעלי האחיות.
1. ד״ה הראשונה. [בכת״י מביא רבינו דברי רש״י עה״ג, ומסומן מקומן לפני גרסת רבינו, אבל נראה שהדברים שייכים לכאן].
שלשה אחין, שנים מהם נשואים לשתי אחיות ואחד נשוי לנכרית (אשה זרה להם), מת אחד מבעלי אחיות, וכנס הנשוי לנכרית את אשתו ומת אחר כך גם הוא בלי בנים, ונפלו שתי הנשים לייבום לפני האח האחר הנותר — הראשונה (זו שנפלה ראשונה לייבום) יוצאה משום אחות אשה שהרי היא אחות אשתו של אח זה, ושניה יוצאת משום צרתה שכן היתה צרת האחות לאחר הייבום. אבל אם עשה בה האח הנשוי נכרית רק מאמר, ועדיין לא ייבם את האחות ומת — נכרית שנעשתה על ידי המאמר כעין צרה לאחות — חולצת ולא מתייבמת.
MISHNA: In the case of three brothers, two of whom were married to two sisters and one who was married to an unrelated woman, the following occurred: The husband of one of the sisters died childless, and the brother who was married to the unrelated woman married, i.e., performed lev irate marriage with, the deceased brother’s wife and later died himself, childless. In this situation, both women happen for levirate marriage before the other, remaining, brother. The first woman is dismissed due to the prohibition proscribing the sister of one’s wife, as she is the sister of this brother’s wife, and the second woman is dismissed due to her status as the first woman’s rival wife. Following the first levirate marriage, this second woman became the rival wife of the sister, and is therefore exempt from levirate marriage as well. If, however, the brother married to the unrelated woman performed only levirate betrothal, but had not yet consummated the levirate marriage with the sister, and he died, the unrelated woman, whose halakhic status with regard to yibbum is similar to that of a sister’s rival wife, must perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage.
קישוריםרי״ףרש״יראב״ןתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםההשלמהפסקי רי״דרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) גמ׳גְּמָרָא: טַעְמָא דַּעֲבַד בַּהּ מַאֲמָר הָא לָא עֲבַד בַּהּ מַאֲמָר נׇכְרִית יַבּוֹמֵי נָמֵי מְיַיבְּמָה אָמַר רַב נַחְמָן זֹאת אוֹמֶרֶת אֵין זִיקָה וַאֲפִילּוּ בְּחַד אַחָא.:

GEMARA: The Gemara deduces the following halakha from the second clause of the mishna: The reason that the mishna requires ḥalitza is specifically because he, the brother who was married to the unrelated woman, performed levirate betrothal with the sister. Consequently, had he not performed levirate betrothal with her, the unrelated woman would be permitted to enter into levirate marriage as well. This is true despite the fact that the levirate bond could potentially render her the rival wife of his wife’s sister. Rav Naḥman said: That is to say, the levirate bond is not substantial; the woman requiring levirate marriage is not considered married to the yavam. And this is true even if the levirate bond was with a single brother, as this widowed sister happened for levirate marriage only before the brother who was married to the unrelated woman; her levirate bond was with him alone.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ נכרית יבומי נמי מייבמה – ולא אמרינן משמת בעל האחיות ונפלה לייבם הוזקקה לנשוי נכרית לבדו דהא על בעל אחיות לא רמיא ונעשית זו צרתה בזיקה וכשמת תאסר הנכרית על הנשאר משום צרת אחות אשה.
ואפילו בחד אחא – כדפרישית דאע״ג דתרי אחין נינהו אין זו זקוקה אלא לנשוי נכרית לבדו.
הא לא עבד בה מאמר שנייה הנכרית ייבומי מתייבמה דקסבר האי תנא אין זיקה ואפילו בחד אחא. ורב אשי תירצה לקמן בזיקה אפילו בתרי אחי, והא דקתני עשה בה מאמר, הוא הדין אם לא עשה בה מאמר דלא מתייבמת, והא דקתני עשה בה מאמר לאפוקי מדבית שמאי מדקאמ׳ מאמר קונה קנין גמור ולא תיבעי אפילו חליצה, קמ״ל דלא כבית שמאי וחולצת ולא מתייבמת.
אמר רב נחמן זאת אומרת אין זיקה – תימה שלא דקדק רב נחמן על מתני׳ דריש כיצד (לעיל יז.).
זאת אומרת אין זיקה ואפילו בחד – וא״ת הא מפרק כיצד לעיל דייקינן הכי וי״ל דאיצטריך לאפוקי מב״ש דלעיל. וא״ת הא נמי ידעינן בבבא בתרייתא בסמוך. י״ל דתרתי אצטריך למתני כדפרישי׳ לעיל דמסברא אמינא יש זיקה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואפילו בחד אחא – פי׳ דהכא ליכא אלא יבום א׳ דנשוי נכרית דאילו אידך הנשוי אחותה לא רמיא קמיה כלל ומיהו אליבא דהלכתא דקי״ל יש זיקא כי לא עשה בה מאמר נמי חולצת ולא מתייבמות דהויא לה צרות אחות אשה בזיקא ומיהו בסיפא אפילו למ״ד יש זיקא דוקא שעשה בה מאמר הא לאו הכי נכרית מתייבמת דבחיי האב שמת עתה ראויה נכריות לכ״א מהן ומשום דמת חד מינייהו לא איתסר לאידך כלל והא דפרכינן בגמ׳.
אמר לך רב נחמן וכו׳ – (נר׳ דצ״ל רב אשי) ולאפוקי מדב״ש דאמרי מאמר קונה קנין גמור פי׳ דאע״ג דב״ש במקום ב״ה אינה משנה רצה התנא לעקם לשונו בדבור א׳ למסתם לן כב״ה אלא אי סבר לה כרב אפי׳ דפריש לעיל דזו ואין צריך לומר זו קתני ולדברי הכל מיתה מפלת וכנסו ולבסוף גירש מותר.
תוס׳ בד״ה זאת אומרת יש זיקה כו׳ אלא כשמת אחיו ונפלו שתיהן לפניו כו׳ עכ״ל פי׳ דלא מצינו אסור לכנוס משום זיקה אף אם לא ייבם אחיו אלא כשמת אחיו ונפלו שתיהן לפניו דהיינו מת ולא גירש כדמוקי לה רבא למתני׳ אבל בלא מת מותרת לכ״א מהם אף בלא גירש ומת וגירש דאסור לרב אשי אינו אסור אלא אם ייבם אחיו אותה אבל אם לא ייבם אותה מותרת לזה מחמת זיקת אחיו הראשון כפרש״י והרא״ש הביא דברי התוס׳ אבל דבריו מגומגמים וטעות נפל בהם וצ״ל כדברי התוס׳:
ב גמרא מן ההלכה האחרונה במשנה מדייקים: טעמא דעבד [הטעם, דווקא שעשה] בה נשוי הנכרית מאמר באחות, הא לא עבד [הרי אם לא עשה] בה מאמר — נכרית יבומי נמי מייבמה [היתה מתייבמת גם כן], אף על פי שנעשתה צרת אחות אשה על ידי הזיקה. אמר רב נחמן: זאת אומרת אין זיקה, שאין רואים את הזקוקה כנשואה, ואפילו כשהזיקה היא בחד אחא [באח אחד], שהרי אחות זו שמת בעלה נפלה לייבום רק לפני האח הנשוי נכרית ולו בלבד היתה זקוקה.
GEMARA: The Gemara deduces the following halakha from the second clause of the mishna: The reason that the mishna requires ḥalitza is specifically because he, the brother who was married to the unrelated woman, performed levirate betrothal with the sister. Consequently, had he not performed levirate betrothal with her, the unrelated woman would be permitted to enter into levirate marriage as well. This is true despite the fact that the levirate bond could potentially render her the rival wife of his wife’s sister. Rav Naḥman said: That is to say, the levirate bond is not substantial; the woman requiring levirate marriage is not considered married to the yavam. And this is true even if the levirate bond was with a single brother, as this widowed sister happened for levirate marriage only before the brother who was married to the unrelated woman; her levirate bond was with him alone.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מתני׳מַתְנִיתִין: אשְׁלֹשָׁה אַחִים שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֶחָד נָשׂוּי נׇכְרִית מֵת הַנָּשׂוּי נׇכְרִית וְכָנַס אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ וּמֵת הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה וּשְׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר וּמֵת נׇכְרִית חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.:

MISHNA: In the case of three brothers, two of whom were married to two sisters and one who was married to an unrelated woman, the following occurred: He who was married to the unrelated woman died, and one of the husbands of the sisters married his wife, and then died childless as well. The first woman, i.e., the sister who was originally married to the brother who performed levirate marriage, is dismissed and is exempt from levirate marriage due to her status as the sister of his wife. And the second woman, i.e., the unrelated woman who had entered into levirate marriage, is dismissed as her rival wife. If, however, he performed levirate betrothal with the unrelated woman, and then died, then this unrelated woman must perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage, as levirate betrothal rendered her status with regard to yibbum as similar to the rival wife of his wife’s sister.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ הראשונה – לנישואין.
(3-6) והכא אחות אשה צרה לנכרית ואפילו הכי אוסר⁠[ת] לנכרית, |אדהנכרית צרה לאחות אשה שהיא ודאי| וכל שכן בסיפא דתנן שלשה אחין שנים נשואים ב׳ אחיות ואחד נשוי נכרית ומת נשוי נכרית וכנסה אחד מבעלי אחיות ומת ראשונה יוצאה משום אחות אשה ושנייה, היא הנכרית, יוצאה משום צרתה. אלא תנא הך דנכרית הויא צרה חזיא לאיסורא והך דאחות אשה קא הויא צרה חזיא להיתירא, והדר חזיא לנכרית שאחות אשה צרה לה לאיסורא, דקסבר מה לי אם זו צרה מה לי אם זו צרה, ואיידי דחביבה ליה אקדמה משום דחזיא לאיסורא, ולא היה צריך לשנות משנה זו שהנכרית צרה, אלא כיון שנישנת והיתה שגורה בפי התלמידים שלמדוה ולא יוכל לשכחה מהם וכתבה.
א. מה שבין הקוים שסימנתי מקומו להלן אחרי ׳וכל שכן בסיפא׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומת נשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ונק׳ בדיעבד משום דדינא לסיפא אתא לאשמועינן – וכיון שכן אם אתה אומר כי כשמת הב׳ עד שלא כנס מיתסרא על הג׳ גדול כחו של ב׳ במותו מבחייו ומצינו אשה נעשית צרת ערוה לאחר מיתה וכבר אמרו בירוש׳ שאין אשה נעשת צרת ערוה לאחר מיתה ועוד דהא דתנן לעיל בההיא שאם מת נשוי נכרית ועשה בה מאמר אחד מבעלי אחיות ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת ודוקא עשה בה מאמר שהוא קצת אירוסין הא לא עשה בה מאמר ייבומי מייבמ׳ נכרי׳ לשלישי׳ וליכא למימר דא״ה (דאה״נ) דאע״ג דלא עשה בה מאמ׳ וקתני מאמר לאפוקי מב״ש א״כ תרתי ל״ל לאפוקי מב״ש אלא ודאי אפי למ״ד זיקא מת א׳ ולא גירש ב׳ ולא כנס הרי נכרית מותרת לג׳ לגמרי כמו שהית׳ מותרת לו בחיי ב׳ והרי כבר כתבו הגאונים ז״ל ורב אלפס ז״ל בכללם דה״ג ולרב׳ הא ניחא אי סבר לה כר׳ אשי מהו (זוהי) למעוטי מת ואח״כ גירש ואסור׳ פי׳ דמוקי׳ מתני׳ כדדייק רב אשי ממש דמת ראשון וגרש ב׳ וכנס נכרית ומת אסורה נכרית לג׳ ואע״ג דרב סבר מיתה מפלת לדידיה אפילו כנס ולבסוף גירש נכרית מותרת התם הוא בכונס נכריות דעלמא אבל זו שהיתה אשת אחיהם הראשון כבר הפילה לפני שניהם מיתתו של ראשון אף על גב דבשעת נפילה ראשונה מותרת לשניהם כשבא ב׳ וכנסה הוברר׳ לו למפרע למ״ד יש זיקא והוברר הדבר שנאסרה עליו עולמית וא״ת והא כשנאסרה עליו משום צרת ערוה מפני זיקתו וכניסתו של ב׳ ערוה שלא במקום מצוה היא ולא מיתסרא כדאיתא בפ״ק י״ל שזה דבר למד מדברי האו׳ נשואין הראשוני׳ מפילין והא ודאי לדידיה בשעת נשואין צרת ערוה שלא במקום מצוה אלא שהוא סובר שכך דין תורה דכיון דנשואין גורמים זיקת ייבום דבשעת מיתה שתהא שעת נשואין בשעת מיתה ממש ונעשי׳ צרת ערוה במקום מצוה הכא נמי עשו חכמים שעת זיקתו של ב׳ שהיתה בשעת מיתת הראשון כאלו אותה (עתה) נופלת מחמת ב׳ לפני הג׳ ועשו מיתת ראשון וזיקת ב׳ ומיתתו של ג׳ כאלו באין בת א׳ ממש וכל זה גזיר׳ ומדרבנן כדי שלא להתיר יבמה שנאסר׳ מן התור׳ בנפיל׳ א׳ עשו מת גרש וכנס כמת וכנס ולא גרש כיון דכבר הית׳ שם נפילה מא׳ אחא ואנו רואי׳ שם אסור למפרע מזיקא מאותה נפילה ונ״ל שיש ראייה לפי׳ זה דהא לעיל בסוגיי׳ פרכינן לרב נחמן וכתב למעוטי כנס ולבסוף גרש דאסורה הניחא אי סבר לה כר׳ ירמיה ואם איתא דההיא דרב אשי כמ״ד נישואין הראשונים מפילין וכר׳ ירמיה אמאי אמרי׳ הכא כדרב נחמן טפי מדרב אשי (דאיהו) נמי אוקמא ולא אקשי׳ ליה ולא מידי אלא ודאי דההיא דרב אשי אפי׳ למ״ד מיתה מפלת וכסברא דרב אתיא שפיר. וא״ת א״כ אמאי לא עבדי האי אוקמת׳ אליבא דרב נחמן ואמאי אמרי דא״כ כר׳ ירמיה ס״ל וי״ל דלדידיה סבירא כיון דאין זיקא אין איסור חל אלא לאחר שכנס ולא נאסרה כלל משעת נפילת הראשון. ור״י ז״ל ומקצת רז״ל הולכים בשיטה זו אלא שהם אומרי׳ דבגזירה רחוקה היא לעשו׳ זיקא ככניס׳ ולאוסר׳ מנפיל׳ ראשונ׳ ואפילו למ״ד יש זיקא כיון שגרש קודם כניסה דהא זיקא לחודה לא אסרה וע״י שכנס הוא שנאסרה למפרע כשהובררה לזה וכיון דבאותה שעה ליתא ערוה האוסרת ליכא למגזר כולי האי והם גורסים וכן בנסחאו׳ ישנות ולרבא הניחא אי סבירא ליה כרב אשי זו היא למעוטי מת ולא גרש כלומר ולא גרש לאלתר אלא לאחר שכנס כלומר דהוה ליה מת וכנס וגירש דהשת׳ גזרינן ודאי ומתסרא לג׳ בנפילה ראשונה מפני שהובררה לב׳ ונעשת צרת ערוה דהויא לה כאשת אח שיש לה להיות אסורה לג׳ מעולם וזה היה נכון אלא דאכתי קשה הא דאמרי׳ דכיון דפרכינן לרב נחמן מדרבא ולא פרכינן לרב אשי מכלל דההיא דרב אשי אפי׳ לרבא היא וא״ת מנא אתיא לן לאפלוגי בין רבא לרב אשי בכלו׳ (כלל) ולענין פסק הלכה קי״ל כמ״ד יש זיקא וסוגיי׳ נמי לכולה מכליתין כרבא דאמר מיתה מפלת וכיון דכן את״ל דרב אשי פליג אדרב׳ כפרש״י ז״ל וכדפר״י ז״ל ליתא דרב אשי דהא סוגיין כרבא ולא עוד אלא שהלשון האמור למעלה אינו של רב אשי ואיהו זאת אומרת קאמר דע״כ ממתניתין שמעינן יש זיקא מכיון דלא שרי אלא גירש ואח״כ מת האחות קודם גירושין אסורה ומיהו אפשר דמודה רב אשי להא דרשא דדוקא מת ולא גרש אסורה גם קודם גירושין כדפר״י ז״ל או שלא גרש ולא כנס כפרש״י ז״ל אבל מת וגירש ואח״כ כנס שריא וכן כתב הראב״ד ז״ל וכן כתבו מבעלי התוספות האחרונות ז״ל.
במשנה שלשה אחין ב׳ נשואים ב׳ אחיות ואחד נשוי נכרית מת נשוי נכרית כו׳ עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתייבמת צ״ע דהכא בלאו איסור דאחיות נמי אסירא דה״ל אשת ב׳ מתים כיון דעשה בה מאמר וכה״ג הקשה רש״י לקמן בשמעתין אמתני׳ דלקמן ע״ש:
ג משנה היו שלשה אחים, שנים מהם נשואים לשתי אחיות, ואחד נשוי לנכרית. מת הנשוי לנכרית, וכנס אחד מבעלי האחיות את אשתו, ומת גם הוא בלי בנים — הראשונה, כלומר, האחות — יוצאת ונפטרת מייבום משום אחות אשה, ושניה, הנכרית שייבם — יוצאת משום צרתה. אבל אם עשה בה בנכרית מאמר ומת — נכרית זו חולצת ולא מתייבמת, שהרי בגלל המאמר היא רק כעין צרת אחות אשה.
MISHNA: In the case of three brothers, two of whom were married to two sisters and one who was married to an unrelated woman, the following occurred: He who was married to the unrelated woman died, and one of the husbands of the sisters married his wife, and then died childless as well. The first woman, i.e., the sister who was originally married to the brother who performed levirate marriage, is dismissed and is exempt from levirate marriage due to her status as the sister of his wife. And the second woman, i.e., the unrelated woman who had entered into levirate marriage, is dismissed as her rival wife. If, however, he performed levirate betrothal with the unrelated woman, and then died, then this unrelated woman must perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage, as levirate betrothal rendered her status with regard to yibbum as similar to the rival wife of his wife’s sister.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גמ׳גְּמָרָא: הָא תּוּ לְמָה לִי הַיְינוּ הָךְ הַשְׁתָּא וּמָה הָתָם דַּאֲחוֹת אִשָּׁה הָוְיָא צָרָה לְנׇכְרִית אָמְרַתְּ נׇכְרִית אֲסוּרָה הָכָא דְּנׇכְרִית הָוְיָא צָרָה לַאֲחוֹת אִשָּׁה לֹא כ״שכׇּל שֶׁכֵּן.

GEMARA: The Gemara asks: Why do I need this mishna as well? This principle is identical to the principle behind the ruling in the previous mishna, and therefore this ruling can easily be deduced from the previous ruling. Now, just as there, when his wife’s sister became rival wife of the unrelated woman who was already the brother’s wife, you say that the unrelated woman is forbidden despite the fact that the forbidden relative joined later, here, where the unrelated woman became the rival wife of his wife’s sister afterward, is it not all the more so clear that she is exempt as a rival wife?
רי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ היינו הך – וכ״ש הוא דהשתא ומה התם דנכרית עיקר נשואה היא דאחות אשה נפלה עליה ונעשית צרתה במאמר אסרתה.
הכא – דאחות אשה עיקר נשואה היא לא כ״ש דאוסרת נכרית שהיא טפלה.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 3]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צרה לנכרית., דנכרית נשואה היא, ואחות אשה נפלה עליה ונעשית צרתה במאמר אסרתה, כל שכן הא דאחות אשה נשואה היא. הא תנא. זאת שהיא משנה אחרונה שנה תחלה, ומשנה ראשונה היה סובר שהנכרית מותרת משום דנכרית עקר, ולא רצה לשנותה. הדר. ראה שאסורה היא, דמכל מקום צרתה היא. ותניא ואקדמה, ותו לא הוה צריך למיתני סופא, אלא הואיל ונשנית נשנית.
הא תו למה לי השתא וכו׳ – ולדידיה ודאי בתרוייהו מאמר וקתני דוקא ותרוייהו שוו.
השתא ומה התם דאחות אשה הויא צרה לנכרית – פי׳ דנכרית עיקר נשואה ואחות אשה באה לעשות לה צרה והמאמר אסרה כ״ש הכא דאחות אשה עיקר נשואה דאוסרת נכרי׳ שהיא טפלה והא דלא משני דזו ואין צריך לומר זו קתני משום דקתני לישנא אריכתא תרי זימני ג׳ אחים נשואין והוה ליה לערבינהו בחדא מתני׳.
ד גמרא שואלים: הא תו [משנה זו ששנינו עוד, שוב] למה לי, הלא היינו הך [היא זו] כמו המשנה הקודמת! ויתר על כן, הדין האמור בה נובע בפשטות מן הדין הקודם. השתא [עכשיו, הרי] ומה התם [שם] שאחות אשה הויא [הריהי] זו שנעשית צרה לנכרית שהיא אשת האח מכבר, אמרת [אומר אתה] שהנכרית אסורה, למרות שהערוה היא זו המצטרפת ונוספת, הכא [כאן] שהנכרית הויא [היא] הנעשית צרה לאחות אשה — לא כל שכן שהיא פטורה משום צרה!
GEMARA: The Gemara asks: Why do I need this mishna as well? This principle is identical to the principle behind the ruling in the previous mishna, and therefore this ruling can easily be deduced from the previous ruling. Now, just as there, when his wife’s sister became rival wife of the unrelated woman who was already the brother’s wife, you say that the unrelated woman is forbidden despite the fact that the forbidden relative joined later, here, where the unrelated woman became the rival wife of his wife’s sister afterward, is it not all the more so clear that she is exempt as a rival wife?
רי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תַּנָּא הָךְ תְּנָא בְּרֵישָׁא וְהָךְ חַזְיַאּ לְהֶתֵּירָא וְשַׁרְיַאּ וַהֲדַר חַזְיַאּ לְאִיסּוּרָא.

The Gemara answers: This mishna was unnecessary, and this is how the duplication occurred: The tanna taught this mishna at first, and with regard to that previous case saw it fitting to render her permitted, and he permitted her to the brother, for he held that if the forbidden relative joined the man’s household later, then she would not render the first wife prohibited as the rival wife of a forbidden relative. And then the tanna subsequently retracted and saw it fitting to render the woman forbidden. He decided that this woman should be considered the rival wife of a forbidden relative as well, and therefore rendered her forbidden to the brother.
רי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא תנא ברישא – משנה אחרונה זו שנה תחלה וההיא דלעיל לא הוי בדעתיה למיתני משום דחזיה להתירא הואיל ונכרית עיקר והדר חזיה לאיסורא משום דמ״מ צרתה היא ותנייה.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 3]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה הא תנא ברישא כו׳ ונכרית עיקר הס״ד:
קודם ד״ה שעה אחת נרשם מתניתין ואח״כ מאחיו הראשון הס״ד ושם נרשם גמ׳:
גמ׳. והך חזיא להתירא ושריא. נראה לבאר את הגמרא בב׳ אופנים, ותלוי בחקירתנו דלעילא, האם יסוד הדין דצרת ערוה הוא שערוה פוטרת את צרתה או״ד שערוה אוסרת את צרתה בחלות איסור צרת ערוה המהוה חלות שם ערוה בעצמה, וצרת ערוה פטורה משום דהיא בעצמה הויא ערוה.
א. בשיעורים (דף ב א) על תוס׳ ד״ה עד סוף עולם.
ומשיבים, שאכן משנה זו אינה צריכה, אלא כך נוצרה כפילות זו: התנא, הך תנא ברישא [את זו, את המשנה שלנו, שנה בתחילה] והך חזיא להתירא ושריא את זו הקודמת ראה אותה להיתר והתירה], שסבר כי אם הערוה היא שנצטרפה לביתו של האיש — אינה אוסרת את אשתו הראשונה משום צרת ערוה. והדר חזיא לאיסורא [וחזר וראה אותה לאיסור], שהחליט שגם זו קרויה צרת ערוה ואסורה.
The Gemara answers: This mishna was unnecessary, and this is how the duplication occurred: The tanna taught this mishna at first, and with regard to that previous case saw it fitting to render her permitted, and he permitted her to the brother, for he held that if the forbidden relative joined the man’s household later, then she would not render the first wife prohibited as the rival wife of a forbidden relative. And then the tanna subsequently retracted and saw it fitting to render the woman forbidden. He decided that this woman should be considered the rival wife of a forbidden relative as well, and therefore rendered her forbidden to the brother.
רי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאַיְּידֵי דְּחַבִּיבָה לֵיהּ אַקְדְּמַהּ וּמִשְׁנָה לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ.:

And since that case was novel, it was beloved to him and he taught it earlier. In truth, it would have now been possible to eliminate the present mishna, for there was no longer any novelty in it; its ruling could be derived by an a fortiori argument from the previous ruling. However, a mishna does not move from its place. Since this version of the mishna had already been fixed, it was deemed inappropriate to remove it completely, and it remained in place despite the fact that it was no longer necessary.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיידי דקא חביבה ליה – דחידוש הוא.
אקדמה – ותו לא הוה צריך למיתני סיפא אלא הואיל ונשנית לא זזה ממקומה.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 3]

דחביבה ליה אקדמה – בשאר מקומות אין דוחק לומר כן אלא אמר זו ואין צריך לומר זו קתני וכאן דחק לומר כן לפי שבבא שלימה דלא צריכה היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשנה לא זזה ממקומה – פי׳ לפי שהיתה שגורה בפי התלמידים ומהאי טעמא לא כלל לאחרת עמה בחדא מתני׳ ולא לשבושי גרסת משנה זו שהיו רגילים בה כבר.
ואיידי דחביבה ליה אקדמה [ומתוך שהיא חביבה לו, משום שיש בה חידוש, הקדים אותה] ושנה אותה בראש. ובאמת היה יכול עכשיו לוותר על המשנה שלנו, שאין בה חידוש ואפשר ללמוד אותה בקל וחומר מן הקודמת, אלא ומשנה לא זזה ממקומה. כי מאחר שקבעו את המשנה בגירסה, לא מצאו לנחוץ למחוק אותה לגמרי, והיא נשארה במשנה למרות שאיננה נחוצה עוד.
And since that case was novel, it was beloved to him and he taught it earlier. In truth, it would have now been possible to eliminate the present mishna, for there was no longer any novelty in it; its ruling could be derived by an a fortiori argument from the previous ruling. However, a mishna does not move from its place. Since this version of the mishna had already been fixed, it was deemed inappropriate to remove it completely, and it remained in place despite the fact that it was no longer necessary.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מתני׳מַתְנִיתִין: בשְׁלֹשָׁה אַחִין שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֶחָד נָשׂוּי נׇכְרִית מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת וְכָנַס נְשׂוּי נׇכְרִית אֶת אִשְׁתּוֹ וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי ואח״כוְאַחַר כָּךְ מֵת נְשׂוּי נׇכְרִית הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת.:

MISHNA: In the case of three brothers, two of whom were married to two sisters and one who was married to an unrelated woman, the following occurred: One of the husbands of the sisters died, and he who was married to the unrelated woman married the deceased husband’s wife, and then the wife of the second brother, the other one of the sisters, died. Afterward, the brother who was married to the unrelated woman died, leaving two women for levirate marriage before the remaining brother: The unrelated woman and the woman who was previously prohibited as the sister of his deceased wife. In this case, the sister is forbidden to him forever. She is not forbidden due to her status as his wife’s sister, as his wife already died and one’s wife’s sister is permitted after the wife’s death. However, since she was already forbidden to him at one time, she is forbidden to him forever. When she first happened before the brothers for levirate marriage, before the third brother married her, she was forbidden to the second brother as his wife’s sister. Therefore, she is forbidden to him forever. In addition, she exempts her rival wife, the unrelated woman, from levirate marriage.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[מתני׳] שעה אחת – בנפילה ראשונה כשנפלה מאחיו הראשון.
שלשה אחין שנים נשואין ב׳ אחיות ואחד נשוי נכרית מת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ואחר כך מת הנשוי נכרית, הרי זו היבמה שיבם זה שמת, אסורה על זה שהיה נשוי אחותה בשעת נפילה ראשונה עולמית הואיל ונאסרה עליו אז. ולא מיבעיא הא דלא איחזיא בנפילה ראשונה כלל עד נפילה שנייה כי הכא, אלא אפילו אי חזיא בנפילה ראשונה נמי, כיון דבשעת נפילה לא חזיא אסירא.
ונאסרה עליו שעה אחת – בהך בבא הו״מ למינקט ואחד מופנה אלא נקט הכי משום דנכרית נמי מתסרא לפי שהיתה צרת אחות אשה שעה אחת וקצת קשה שאינו מזכיר הצרה כלל וא״ת לרבי ירמיה דאמר (לעיל דף יג.) דהאי תנא דפירקין סבר נישואין מפילין אמאי לא נקט דמתה אחת מן האחיות תחלה ואח״כ מת בעלה של שניה וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת אסורה שנאסרה עליו שעה אחת כיון דנישואין מפילין וכן בבבא דלקמן ב׳ אחין ה״ל למתני שמתה אחת מהן תחלה ואח״כ מת בעלה של שניה וי״ל דלא מהני למימר נישואין מפילין אלא לענין שאם היתה צרת ערוה שעה אחת שוב אין לה היתר אע״פ שבשעת נפילה כבר אינה צרת ערוה אבל כאן משום נישואין מפילין לא נחשבנה כאילו נפלה בחיי אשתו ויצאה ממנו באותה שעה משום אחות אשה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שעה אחת. וערוה היא, וצרתה פטורה מן החליצה ומן היבום. וכן כתב הר״ם פרק ז׳1. ובפירוש המשנה [פ״ג מ״ח] שנמצא והמשפט אצלי שחולצת ולא מתיבמת, אינו מדוקדק, דהא אמרי׳ הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה. אלמ׳ ערוה גמורה היא ופוטרת צרתה, לא שיהיה אסורה מדרבנן.
1. הי״א.
מתני׳ הרי זו אסורה עליו עולמית. עי׳ לקמן דף לב ע״א תד״ה לא פקע:
א) ונראה שאם דין צרת ערוה חל מדין פטור, דהיינו שהערוה פוטרת את צרתה, הביאור בדעת התנא מתחלה הוא שרק ערוה הפוטרת את עצמה מאישות גמורה פוטרת נמי את צרתה. ואילו ערוה הפוטרת את עצמה מאישות קלושה דמאמר אין בה כח לפטור אף את צרתה מאישות גמורהא.
ב) מאידך אם ננקוט שהדין דצרת ערוה חל מדין איסור, י״ל שערוה אוסרת צרתה בשם איסור צרת ערוה רק כששתיהן מצטרפות לבית אחד. ולכן ערוה בעלת המאמר, דאישות שלה קלושה, אינה מצטרפת לבית א׳ עם הנשואה שחלה בה אישות גמורה, ומשו״ה אינה אוסרתה. ואילו במקום שאישות גמורה חלה בערוה, מצטרפת בעלת המאמר שאישות שלה קלושה אליה לבית אחד, והערוה אוסרת את בעלת המאמר באיסור צרת ערוה ודו״ק.
א. עיין לשון הרמב״ם (פ״ו הל׳ י״ד).
ה משנה היו שלשה אחין, שנים מהם נשואים לשתי אחיות ואחד נשוי לנכרית, מת אחד מבעלי אחיות, וכנס הנשוי לנכרית את אשתו, ומתה אשתו של האח השני (הנשוי לאחות), ואחר כך מת נשוי נכרית — הרי זו האחות אסורה עליו, על האח שנשאר, עולמית. ואף שעכשיו איננה עוד אחות אשתו, שהרי אשתו כבר מתה ואחות אשתו לאחר מיתת אשתו מותרת, הואיל ונאסרה עליו כבר שעה אחת, שכאשר נפלה לייבום בראשונה (לפני שכנסה הנשוי נכרית) היתה אסורה לו משום אחות אשתו, הריהי נאסרת עליו לעולם ופוטרת את צרתה הנכרית.
MISHNA: In the case of three brothers, two of whom were married to two sisters and one who was married to an unrelated woman, the following occurred: One of the husbands of the sisters died, and he who was married to the unrelated woman married the deceased husband’s wife, and then the wife of the second brother, the other one of the sisters, died. Afterward, the brother who was married to the unrelated woman died, leaving two women for levirate marriage before the remaining brother: The unrelated woman and the woman who was previously prohibited as the sister of his deceased wife. In this case, the sister is forbidden to him forever. She is not forbidden due to her status as his wife’s sister, as his wife already died and one’s wife’s sister is permitted after the wife’s death. However, since she was already forbidden to him at one time, she is forbidden to him forever. When she first happened before the brothers for levirate marriage, before the third brother married her, she was forbidden to the second brother as his wife’s sister. Therefore, she is forbidden to him forever. In addition, she exempts her rival wife, the unrelated woman, from levirate marriage.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב גכׇּל יְבָמָה שֶׁאֵין אֲנִי קוֹרֵא בָּהּ בִּשְׁעַת נְפִילָה {דברים כ״ה:ה׳} יְבָמָה יָבֹא עָלֶיהָ הֲרֵי הִיא כְּאֵשֶׁת אָח שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים וַאֲסוּרָה מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת.

GEMARA: Rav Yehuda said that Rav said a principle on this matter: Any yevama to whom the verse “Her brother-in-law will have intercourse with her” (Deuteronomy 25:5) cannot be applied at the time that she happens before him for levirate marriage because she was forbidden to him at that moment, is then forever considered to be like the wife of a brother with whom she has children, and she is forbidden to him. The Gemara asks: What is Rav teaching us with this statement? We already learned this in the mishna: She is forbidden to him forever, since she was forbidden to him at one time.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ הרי היא כאשת אח כו׳ – ואע״ג דהדר איחזיא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ו גמרא אמר רב יהודה אמר רב כלל בענין זה: כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה ״יבמה יבא עליה״ (דברים כה, ה), כלומר, שאין היבם יכול לייבם אותה, מחמת איסור — הרי היא נעשית מאותו רגע כאשת אח שיש לה בנים, ואסורה לו לעולם. ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] רב בכך? הלא תנינא [שנינו] דבר זה במשנתנו: הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת!
GEMARA: Rav Yehuda said that Rav said a principle on this matter: Any yevama to whom the verse “Her brother-in-law will have intercourse with her” (Deuteronomy 25:5) cannot be applied at the time that she happens before him for levirate marriage because she was forbidden to him at that moment, is then forever considered to be like the wife of a brother with whom she has children, and she is forbidden to him. The Gemara asks: What is Rav teaching us with this statement? We already learned this in the mishna: She is forbidden to him forever, since she was forbidden to him at one time.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַהוּ דְּתֵימָא הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא אִיחַזְיָא לַהּ בִּנְפִילָה רִאשׁוֹנָה אֲבָל הֵיכָא דְּאִיחַזְיָא לַהּ בִּנְפִילָה רִאשׁוֹנָה אֵימָא תִּישְׁתְּרֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara answers: This was necessary lest you say that this ruling applies only in cases where she was not eligible at all during the first time that she happened before the brothers for levirate marriage. Such is the case in the mishna, when she was forbidden to the yavam as his wife’s sister the entire time that she was eligible for levirate marriage. Even though his wife died after the other yavam married this woman, because she was forbidden to him that entire time, she is forbidden to him forever. But in cases where she was eligible at some point during the first time she happened before the brothers for levirate marriage, such as in the scenario where the brother’s wife died prior to the time when his other brother married her, one could say that she would be permitted. In that case, since the prohibition had in the meantime been canceled and she was indeed rendered eligible for levirate marriage with him during the period of the first time she happened before him, one might think that she would now be permitted. It is for this reason that Rav teaches us that even in this scenario she would be forbidden to him forever.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בנפילה ראשונה – כל זמן נפילה ראשונה היתה אשתו קיימת שהיא אחותה.
אבל היכא דאיתחזיא בנפילה ראשונה – כגון שמתה אשתו אחר מיתת אחיו ולא כנסה נשוי נכרית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בנפילה ראשונה. כשנפלה מאחיו הראשון. תנינא, הכא במתני׳. דלא חזיא. שלא מתה אשתו עד שיבם אחיו. דחזיא. שמתה אשתו קודם שייבם אותה אחיו. מהאי ביתא. שאין שם אח אחר, אבל היכא דיש שם אח⁠(ר) אחר שהיא ראויה לו.
ומשיבים: משום שאת המשנה אפשר היה להבין באופן אחר, מהו דתימא [שתאמר]: הני מילי [דברים אלה] אמורים היכא [במקום] שלא איחזיא לה [ראויה] בנפילה ראשונה, בפעם הראשונה שנפלה לפניו לייבום, שהרי כשמת בעלה הראשון היתה אסורה לזה משום אחות אשתו שאשתו מתה רק אחרי שייבם אותה אחיו, ואז נאסרה לעולם, אבל היכא דאיחזיא לה [במקום שהיתה ראויה] בנפילה ראשונה, כשנפלה לפניו לייבום בראשונה שבטל בינתיים האיסור ממנה, כגון כשמתה אשתו לפני שאחיו ייבם אותה ונעשית ראויה לו, אימא תישתרי [אמור שתהיה מותרת], על כן קא משמע לן [השמיע לנו] רב שאף אז אסורה עליו לעולם.
The Gemara answers: This was necessary lest you say that this ruling applies only in cases where she was not eligible at all during the first time that she happened before the brothers for levirate marriage. Such is the case in the mishna, when she was forbidden to the yavam as his wife’s sister the entire time that she was eligible for levirate marriage. Even though his wife died after the other yavam married this woman, because she was forbidden to him that entire time, she is forbidden to him forever. But in cases where she was eligible at some point during the first time she happened before the brothers for levirate marriage, such as in the scenario where the brother’s wife died prior to the time when his other brother married her, one could say that she would be permitted. In that case, since the prohibition had in the meantime been canceled and she was indeed rendered eligible for levirate marriage with him during the period of the first time she happened before him, one might think that she would now be permitted. It is for this reason that Rav teaches us that even in this scenario she would be forbidden to him forever.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָא נָמֵי תְּנֵינָא שְׁנֵי אַחִין נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת מֵת אֶחָד מֵהֶם ואח״כוְאַחַר כָּךְ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל שֵׁנִי הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו עוֹלָמִית הוֹאִיל וְנֶאֶסְרָה עָלָיו שָׁעָה אַחַת.

The Gemara raises an objection: We learned this as well, as a later mishna (32a) states: In the case of two brothers who were married to two sisters, if one of them, i.e., one of the brothers, died and afterward the wife of the second brother died, then she, the surviving wife, is forbidden to him, the surviving brother, forever, since she was forbidden to him during the period she happened before him at one time.
רי״ףראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדתנן בסיפא שני אחין נשואין ב׳ אחיות ומת אחד מהן ואחר כך מתה אשתו של שיני הרי זו אשת הראשון אסורה על השני עולמית הואיל ובשעה שנפלה היתה אחות אשתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: הא נמי תנינא [זו גם כן שנינו], שהרי נאמר במשנה להלן: שני אחין נשואים לשתי אחיות, מת אחד מהם, ואחר כך מתה אשתו של השני — הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת כשנפלה לפניו והיתה אשתו שהיא אחותה עדיין בחיים!
The Gemara raises an objection: We learned this as well, as a later mishna (32a) states: In the case of two brothers who were married to two sisters, if one of them, i.e., one of the brothers, died and afterward the wife of the second brother died, then she, the surviving wife, is forbidden to him, the surviving brother, forever, since she was forbidden to him during the period she happened before him at one time.
רי״ףראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַהוּ דְּתֵימָא הָתָם הוּא דְּאִידְּחַי לַהּ מֵהַאי בֵּיתָא לִגְמָרֵי אֲבָל הָכָא דְּלָא אִידְּחַי לַהּ מֵהַאי בֵּיתָא לִגְמָרֵי אֵימָא מִיגּוֹ דְּחַזְיָא לְהַאי נְשׂוּי נׇכְרִית חַזְיָא נָמֵי לְהַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.:

The Gemara answers: One cannot learn the halakhic principle from that case. Lest you say that there she is forbidden forever because of the following argument: When she was forbidden to the brother, she was precluded from entering this household completely, i.e., from the entire obligation of levirate marriage. She received total exemption from the mitzva of levirate marriage because this obligation applied only to the one remaining brother, and she was forbidden to him at the time that she happened before him for levirate marriage. But here, however, in the case Rav is referring to, where she was not completely precluded from entering this household because she still required levirate marriage with another brother, one could say: Since she is eligible and permitted to this brother, who was married to the unrelated woman, she is eligible for this second brother following the death of his wife as well, in other words, she was not rendered completely exempt from the obligation of levirate marriage. Lest one make this argument, Rav teaches us that under any circumstances she who was forbidden at one time is forbidden forever.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאידחיא לה מהאי ביתא לגמרי – שנפלה ואין כאן אחר אלא זה בעל אחותה נדחית ונפטרת לשוק ואין עליה צד זיקה עוד.
אבל היכא דלא אידחיא מהאי ביתא לגמרי – בשעת נפילה שהיה שם נשוי נכרית וזקוקה לייבם אימא מיגו דחזיא לנשוי נכרית עדיין זיקתה עליה וכי מתה אחותה ועודה בנפילה תתייבם לזה בנפילה.
קמ״ל – רב יהודה דלא.
אבל הכא דלא אדחי לה מהאי ביתא לגמרי אימא לא – וא״ת הא ממתני׳ דלעיל דארבעה אחין שמעינן לה. וי״ל דשאני התם דנהי דלא אדחי מהאי ביתא לגמרי מ״מ לא איחזיא בנפילה ראשונה אבל היכא דלא אדחי לה מהך ביתא לגמרי ואיחזיא בנפילה ראשונה אימא לא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל הכא דלא אידחייא לה בהאי ביתא לגמרי – פי׳ דאגידא ביבם א׳ אימא כיון דחזיא להו לייבם חדא לאידך נמי אי אתיא ליה שעת הכשר בעוד דאגידא ביה ביבם חבריה קמ״ל דלא ומיהו בזיקא דרבנן וקי״ל כר׳ יוחנן דאמר לעיל דיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה תחזור להתיר׳ הראשון דרב ורבי יוחנן הלכה כר׳ יוחנן ותו לא מידי.
גמרא חזיא נמי להאי קמל״ן כצ״ל:
שם אחר מתניתין שלשה אחים. נ״ב טעמא דגירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ואח״כ מת הנשוי נכרית הוא שהנכרית מותרת אבל מת הנשוי נכרית ואחר כך גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת נכרית מחלץ חלצה יבומי לא מייבמה דהויא לה נכרית צרת אחות אשה בזיקה ואף על גב דגירש לה לאחות אשה לא משתרי לה נכרית דגזרינן משום זיקה דעלמא ואי קשיא לך צרת ערוה מן הנשואין דהא כיון דגירש לערוה או שמתה ואח״כ מת משתריא צרתה ולא גזרינן משום הך דלא נתגרשה התם כיון דערוה היא מיגמר גמירי לה אינשי וקלא אית לה הכא זיקה דרבנן היא אי נמי התם גבי ערוה כיון דגירשה מקמי דנפלה לה קמי יבם מהני בה גירושין דכי נפלה לה צרה קמי יבם בהיתירא נפלה קמיה אבל הכא גבי נכרית כיון דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהני גירושין ולא מידי והאי טעמא טפי עדיף ומסתברא מההוא קמא ע״כ לשון הרי״ף:
ומשיבים: גם משם אי אפשר היה ללמוד הלכה כללית. מהו דתימא [שתאמר]: התם הוא דאידחי לה מהאי ביתא [שם זו שנדחתה מבית זה], מביתו של אדם זה, לגמרי, שכיון שחובת הייבום חלה רק על האח הנותר, וכיון שנאסרה עליו משעת נפילה נפטרה לגמרי מחובת ייבום, אבל הכא [כאן] במקרה של רב מדובר דלא אידחי לה מהאי ביתא [שלא נדחתה מבית זה] לגמרי, שהרי עדיין זקוקה היא לייבום לאח אחר, ואם כן אימא [אמור]: מיגו דחזיא להאי [מתוך שהיא ראויה לזה] הנשוי נכרית, שהיא מותרת לו, חזיא נמי להאי [ראויה גם כן לזה] לאח השני, לאחר שמתה אשתו, שהרי לא נפטרה לגמרי מחובת ייבום — על כן קא משמע לן [השמיע לנו] רב שבכל מקרה, כל שנאסרה שעה אחת, הרי היא אסורה עולמית.
The Gemara answers: One cannot learn the halakhic principle from that case. Lest you say that there she is forbidden forever because of the following argument: When she was forbidden to the brother, she was precluded from entering this household completely, i.e., from the entire obligation of levirate marriage. She received total exemption from the mitzva of levirate marriage because this obligation applied only to the one remaining brother, and she was forbidden to him at the time that she happened before him for levirate marriage. But here, however, in the case Rav is referring to, where she was not completely precluded from entering this household because she still required levirate marriage with another brother, one could say: Since she is eligible and permitted to this brother, who was married to the unrelated woman, she is eligible for this second brother following the death of his wife as well, in other words, she was not rendered completely exempt from the obligation of levirate marriage. Lest one make this argument, Rav teaches us that under any circumstances she who was forbidden at one time is forbidden forever.
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מתני׳מַתְנִיתִין: דשְׁלֹשָׁה אַחִים שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֶחָד נָשׂוּי נׇכְרִית גֵּירַשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ וּמֵת נְשׂוּי נׇכְרִית וּכְנָסָהּ הַמְגָרֵשׁ וָמֵת זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ וְכוּלָּן שֶׁמֵּתוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת.:

MISHNA: In the case of three brothers, two of whom were married to two sisters and one who was married to an unrelated woman, the following occurred: Shimon, the husband of one of the sisters, divorced his wife, and then Levi, who was married to the unrelated woman, died, and Shimon, the man who divorced his wife, married, i.e., performed levirate marriage with, her, i.e., this unrelated woman. And then Shimon himself later died, so that the unrelated woman happened for levirate marriage before Reuven, the third brother, who is married to the second sister. In this scenario, Reuven is allowed to consummate the levirate marriage with the unrelated woman. This is the case that was referred to when they said: And with regard to all those fifteen forbidden relatives who died or were divorced, their rival wives are permitted to enter into levirate marriage. This is because at the time that they happened before the yavam for levirate marriage they were no longer the rival wives of a forbidden relative.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ וכנסה המגרש ומת – מותרת זו להתייבם שהרי עד שלא כנסה גירש את הראשונה שהיא ערוה ולא היתה צרתה מעולם.
וזהו שאמרו – בפרק ראשון נתגרשו העריות צרותיהן מותרות.
ואם גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת הנשוי נכרית וכנסה המגרש ומת, זו היא שאמרו אם נתגרשו צרו׳תיהן מותרות. וזו היא למעוטי מת בלא גירש, והוא הדין לכנס ולבסוף גירש דהנכרית מותרת, דהא רב אשי דהוא בתרא סבר לה כרבא דאמר בפרק קמא זו דכנס ואחר כך גירש מותרת, ואין צריך לומר זו דגירש ואחר כך כנס דמותרת הנכרית. וקסבר מיתה מפלת ולא נישואין (יבמות ל׳:).
גירש אחד מבעלי אתיות את אשתו – תימה אמאי נקט ג׳ אחין ה״ל למימר ב׳ אחין נשואין ב׳ אחיות וגירש האחד את אשתו ונשא אשה אחרת ומת ולרבי ירמיה ניחא כיון דאיצטריך לאשמועינן דיש זיקה כדדייק רב אשי בגמרא ולרבא נמי נקט הכי למעוטי מת ולא גירש אבל לרב נחמן דקסבר אין זיקה קשיא אמאי נקט ג׳ אחין וי״ל דלרב נחמן נקט הכי אגב אורחיה לאשמועינן דאין זיקה דכר׳ ירמיה ס״ל דנישואין מפילין ואם יש זיקה תיתסר אע״ג דגירש ואח״כ מת דמקודם שגירשה חשובה נכרית כזקוקה לו משעה שנשאת לאחיו דנישואין הראשונים מפילין ורב אשי דדייק מינה דיש זיקה סבר דלא אסרינן לה משום דא״א לה ליאסר אא״כ תרי נישואין מפילין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנים מהם. ראובן ושמעון נשואין האחיות, ולוי נשוי נכרית. זהו שאמרו. בפרק ראשון1.
1. לעיל ב, ב.
בד״ה גירש אחת כו׳ את אשתו ונשא אשה אחרת כו׳ כצ״ל:
בא״ד בזקוקה לו משעה שנשאת לאחיו כו׳. נ״ב ואף שכתבו התוס׳ דלא אמרינן מיתה מפלת אלא נעשית ערוה שעה אחת נ״ל היינו שלא נאמר שתהא חשובה כצרת ערוה וכאילו יצאה באותה שעה כמו שמסקי התוס׳ לעיל אבל הכא אמרינן מיתה מפלת כאילו נעשית לה צרה ובמיתת השני תהיה צרת ערוה ודו״ק:
בד״ה ואת אמרת כו׳ ונפלו שתיהן לפניו כו׳. נ״ב פי׳ והכא נמי דומה כאילו נפלו שתיהן לפניו דגירושין דבתר זיקה לא מהני וק״ל:
מתני׳. הואיל ונאסרה עליו שעה אחת. ובגמרא: כל יבמה שאין אני קורא בה וכו׳.
ז משנה שלשה אחים, שנים מהם נשואין לשתי אחיות, ואחד נשוי לנכרית. גירש אחד מבעלי האחיות את אשתו, ומת הנשוי נכרית, וכנסה (וייבמה) המגרש, ואחר כך מת, ונפלה אותה אשה לפני מי שעדיין הוא בעל האחות השניה — זו היא שאמרו: וכולן שמתו הקרובות או נתגרשו — צרותיהן מותרות, שהרי בשעה שנפלה לפניו לייבום כבר לא היתה זו הנכרית צרת אחות אשתו.
MISHNA: In the case of three brothers, two of whom were married to two sisters and one who was married to an unrelated woman, the following occurred: Shimon, the husband of one of the sisters, divorced his wife, and then Levi, who was married to the unrelated woman, died, and Shimon, the man who divorced his wife, married, i.e., performed levirate marriage with, her, i.e., this unrelated woman. And then Shimon himself later died, so that the unrelated woman happened for levirate marriage before Reuven, the third brother, who is married to the second sister. In this scenario, Reuven is allowed to consummate the levirate marriage with the unrelated woman. This is the case that was referred to when they said: And with regard to all those fifteen forbidden relatives who died or were divorced, their rival wives are permitted to enter into levirate marriage. This is because at the time that they happened before the yavam for levirate marriage they were no longer the rival wives of a forbidden relative.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) גמ׳גְּמָרָא: הטַעְמָא דְּגֵירַשׁ וְאַחַר כָּךְ מֵת אֲבָל מֵת וְאַחַר כָּךְ גֵּירַשׁ אֲסוּרָה אָמַר רַב אָשֵׁי זֹאת אוֹמֶרֶת יֵשׁ זִיקָה אֲפִילּוּ בִּתְרֵי אַחֵי.

GEMARA: The Gemara deduces from here that the reason for this halakha is specifically that Shimon divorced his wife and after that Levi died and Shimon married the unrelated woman. But if Levi had died first, and later Shimon divorced his wife, then the unrelated woman would be forbidden to Reuven due to the levirate bond that existed between her and Shimon prior to the latter’s divorce. She would be considered the rival wife of the divorced woman who is the sister of Reuven’s wife. Rav Ashi said: That is to say, the levirate bond is substantial, even with two brothers. Although the unrelated woman required levirate marriage with two brothers, the levirate bond is substantial enough to create a relationship between the unrelated woman and Shimon such that the unrelated woman is considered the rival wife of the divorced woman, i.e., the sister of Reuven’s wife.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ טעמא דגירש – בעל האחיות תחלה ואח״כ מת נשוי נכרית דאפילו בזיקה לא נעשית צרתה מעולם הא מת נשוי נכרית והוזקקה נכרית לבעלי אחיות ואח״כ גירש ונשאה לזו הואיל וקודם שגירש נעשית צרתה בזיקה אסורה על אחיו כשימות המגרש משום צרת אחות אשה בשלמא אי לא כנסה הויא מותרת לזה מחמת זיקת אחיו הראשון אבל משכנסה ועכשיו זקוקה לזה מכח בעל הערוה אסורה ואע״ג דלא היתה צרתה אלא בזיקה.
בתרי אחי – כגון הכא דכי מת נשוי נכרית קודם גירושין של זה היתה זו זקוקה לשני בעלי האחיות ומהניא בה זיקה זו לאוסרה על השני.
זאת אומרת יש זיקה – וא״ת והיאך נסבה המגרש והא הויא לה צרת אחות אשתו בזיקה וי״ל דלא חשיב צרת אחות אשתו בזיקה אלא כשמת אחיו ונפלו שתיהן לפניו אבל כשהוא חי לא ומה שכתב בעל ה״ג דאם מת ולא גירש אסירא לתרוייהו לא בעוד ששניהם חיים אלא לכל אחד כשימות אחיו תהיה אסורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דגירש. ראובן שהוא אחד מבעלי אחיות. ואחר כך מת. לוי שהוא הנשוי נכרית, דאפי׳ בזיקה לא נעשית צרתה מעולם. אבל מת. לוי נשוי נכרית, והיתה אשתו זקוקה לשניהם. ואחר כך גירש האחד (ומת) ונשא הנכרית זה שגירש, ומת. אסורה הנכרית לזה האח הנשאר, הואיל וזאת היתה שעה אחת צרת אחות אשתו בזיקה. ואעפ״י שהיתה זקוקה לאחיו גם כן. דרב נחמן. דדיק לעיל ממתני׳ דאין זיקה אפי׳ בחד אחא.
טעמא דגרש ואח״כ מת – פי׳ דגרש בעל אחות ואח״כ מת נשוי נכריות דאפילו מקמי זיקא דנכרית נתגרשה ערוה מן המת ולא היו צרו׳ אפי׳ בזיקא הא מת נשוי נכרית ואח״כ גרש בעל אחות את אשתו אסורה פירוש כשימות הב׳ בעל אחות האחת אסורה נכרית לג׳ בעל אחות האחרת משום צרת אחות אשה כי כשימות הראשון שהוא נשוי נכרית נעשית נכרית אצל הב׳ צרה בזיקת ייבום לאשת הב׳ הזה שהיא אחות אשתו של ג׳ ולפי׳ אסירה לג׳ ודייקינן לה ממתני׳ מדלא קתני היתירא אלא כשגרשה ב׳ קודם מיתת א׳ הא כל שלא קדמו גרושין למיתה אלא שהמית׳ קדמה לגרושין (אסורה).
אמר רב אשי זאת אומרת יש זיקא ואפילו בתרי אחי כי הנכרית אשת המת נפלה לזיקת ייבום לפני ב׳ בעלי האחיות – וא״ת אנו עושים זיק׳ באירוסין לעשות אותה צרה אל אשת המגרש לדון אותה לג׳ בצרת אחו׳ אשה לאוסרה לו לאחר מיתת ב׳ ומיהו לא אסרי לה אלא כשחזר המגרש וכנס לנכרית זו אפילו אחר גירושי אשתו דהשתא הובררה לו למפרע ונעשו אשתו של ב׳ עם היבמה הנכרית צרת זו לזו משעת מיתת הראשון בעל הנכרית אבל אם לא כנסה ומת הב׳ לא מיתסרא הנכרית על הב׳ משום צרת אחות אשה ואפילו כשלא גרש הב׳ אשתו כלל וכ״ש אם גרשה ולא היתה אחות של ב׳ בשעת מיתתו דכיון דבחיי שני היתה הנכרית זקוקה לשניהם והיה כל אחד מהם ראוי לכונסה משום דמת אחד מהם לא פקע זכותו של ג׳ וכדבעינן למימר לקמן וכן פירוש רש״י זכרונו לברכה בכאן שמת ראשון ומת בית וכנס לג׳ לנכרית ומת ובמתני׳ הכי איתנהו להני תלת מיתה וגרושין וכניס׳ אלא דקדי׳ גרושין למית׳ ואנן דייקינן דכי קדמה מית׳ כגרושין נכניסה אסורה. עוד הי׳ נראה דהא דאמרינן דכיון דיש זיקא אם (מת) ראשון וגרש ב׳ וכנס הנכרית שנאסרה הנכרית לג׳ כשימות ב׳ בלא בני׳ משום צרת אחות אשה דהיינו דוקא למ״ד נשואי הראשון מפילין דבעינן לא כנסה ולבסוף גרש אבל למ״ד מיתה מפלת מת וגרש וכנס מותרות לג׳ שהרי הב׳ שבא להפילה לייבום לג׳ כבר גרש את אשתו הראשונה ובשעת מיתתו אין הנכרית צרת ערוה לג׳ וכן דעת רש״י ז״ל אבל אין דעת הגאון ז״ל ושאר המפרשי׳ כדבעינן למימר לקמן.
מכאן יוצאים שני דינים:
א) שנפילה שניה אינה מתרת איסור אשת אחיו שחל מנפילה ראשונה, והיינו דין נאסרה שבמשנה.
ב) שנפילה מתרת רק בשעת מיתה ולא לאחר זמן, והיינו דין דרב יהודה אמר רב.
אמנם יעויין בשיעורים לעיל (דף יח:)א דיתכן לבאר שיטת ר״ש אליבא דרבי אושעיא דס״ל זיקה ככנוסה ומתיר איסור אשת אחיו שלא היה בעולמו בנולד ואח״כ ייבם, משום דהנפילה מזיקת היבם מתרת איסור אשת אחיו שלא היה בעולמו. אלא דלפי״ז לכאורה צ״ע בדין דמשנתנו מדוע א״כ לא מתירה הנפילה השניה את האיסור דאשת אחיו שחל מהנפילה הראשונה.
ואמרנו ליישב דשאני בציור דמשנתנו משום דנאסרה בשעת הנפילה הראשונה, משא״כ בציור דר״ש שלא נאסרה בנפילה הראשונה, שהרי לא נפלה כלל. דיסוד הדין דנאסרה הוי שנפילת ערוה הראשונה אוסרתה ליבום לעולם, אף בנפילות אחרות. ואילו בציור דר״ש שלא נפלה ולא נאסרה בנפילה ראשונה, כשנופלת לבסוף האיסור דאשת אחיו שלא היה בעולמו נמי הותר משום שלא נאסרה בנפילה ראשונה.
וכן יעויין לקמן (דף קח: - קט.) דר״א ורבנן חלוקים ביבום גרושת אחיו. דלר״א אסורה משום דמסופק דילמא נשואין הראשונים מפילים, ומאחר שגירשה עמדה על היבם שעה א׳ באיסור ונאסרה. ומאידך הרבנן ס״ל דמיתה מפילה, ומתירין אותה כשנופלת מהנשואין השניים אחרי שחזר ולקחה משגירשה. ולכאורה צ״ע אליבא דהרבנן למה לא חל דין נאסרה כמו דחל במשנתנו.
ונראה לומר על דרך תירוצינו הנ״ל ברבי אושעיא. דדין נאסרה חל רק בערוה שנופלת ליבום. דחלות שם ערוה בנפילה ראשונה אוסרתה לעולם, ואף בנפילה שניה אחרי שפקע ממנה שם ערוה. ומשום כך במשנתנו שנאסרה מדין ערוה אסורה היא לעולם. משא״כ בגרושת אחיו שלא נפלה אלא פעם אחת בלבד, ולא נאסרה בחלות שם ערוה מנפילה ראשונה. ובהתאם לכך הנפילה לבסוף מתרת את כל איסור אשת אחיו שחלה בה, ואף איסור גרושת אחיו שחל מחמת נשואין ראשונים.
אלא דלפי״ז צ״ע, הלא הרבנן חלוקים עם ר״ש ורבי אושעיא, וסוברים שאשת אחיו שלא היה בעולמו לעולם אסורה. ולמה אשת אחיו שלא היה בעולמו נאסרה, ולמה לא הותרה בנפלה לבסוף כמו במגרש את אשתו והחזירה, דהרי לא נאסרה מדין ערוה אלא דלא היתה בכלל הנפילה הראשונה.
ולכאורה י״ל דזוהי גזיה״כ ד״יחדיו״, דאשת אחיו שלא היה בעולמו מהווה חלות שם איסור ערוה בפני עצמה כמו העריות דאמו ובתו, ומשו״ה פטורה מייבום כערוה דעלמא וחל בה דין נאסרה. משא״כ גרושת אחיו שאינה מהווה חלות שם איסור ערוה בפני עצמה אלא חלות שם איסור אשת אחיו דעלמא. ומשו״ה הותרה כשנפלה לבסוף, דמיתה מתרת כל חלות שם איסור אשת אחיו כשלא נאסרה היבמה באיסור ערוה אחרת.
אמנם יעויין ברמב״ם (פ״ו מהל׳ יבום הלט״ז - י״ז) שמבואר ממנו שאשת אחיו שלא היה בעולמו אינו איסור חדש אלא הפקעה מיבום. שכ׳ וז״ל וכן אשת אחיו שלא היה בעולמו הואיל ואין לו עליה זיקה שנאמר כי ישבו אחים יחדיו עד שישבו שניהן בעולם הרי זו ערוה עליו לעולם משום אשת אח ופוטרת צרתה. כיצד ראובן שמת והניח אשה ונפלה לפני שמעון ואחר שמת ראובן נולד לוי בין שנולד לוי קודם שייבם לה שמעון בין שנולד אחר שיבמה הרי אשת ראובן ערוה על לוי לעולם, לפיכך אם מת שמעון ונפלה זו וצרתה לפני לוי שתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום עכ״ל. הרמב״ם ביאר את הפטור של אשת אחיו שלא היה בעולמו ״הואיל ואין לו עליה זיקה כו׳ הרי זו אסורה עליו משום אשת אח״, משמע דסובר שאינה חלות שם איסור ערוה בפני עצמה אלא חלות שם איסור אשת אח דעלמא, ואסורה משום דאין לה זיקה להתירה. כלומר שנפילה מאח אחר לא יכולה להתיר איסור אשת אחיו שחל מהאח שמת לפני שנולד היבם, דהזיקה לא חלה ממיתתו אלא ממיתת אח אחר, וזיקת אח אחד יכולה להתיר רק את האיסור אשת אחיו שהוא עצמו יצרה ושהוא האוסר דידיה, ולא איסור אשת אחיו שחל מאח אחר שכבר מת ואינו בעולמו של היבם הנולד. וכן ביאר הרמב״ם את הפטור דנאסרה, שאסורה משום איסור אשת אחיו שלא הותר, וכמו שכתב (בפ״ז מהל׳ יבום הלי״א) וז״ל ג׳ אחין, ב׳ מהן נשואין ב׳ אחיות והשלישי נשוי נכרית, מת אחד מבעלי אחיות ויבם הנשוי נכרית את אשתו, ואח״כ מתה אשתו של שני, ואח״כ מת הג׳ ונפלו ב׳ נשיו לפני השני הרי אלו פטורות מן החליצה ומן הייבום, האחת מפני שהיתה אחות אשתו בשעה שמת אחיו הראשון נאסרה עליו לעולם משום אשת אח כדין אשת אחיו שלא היה בעולמו והנכרית משום צרתה עכ״ל. הרי השווה את הדין דנאסרה לדין אשת אחיו שלא היה בעולמו. דבשניהם יסוד הדין הוא שאשת אח שלא הותרה מתחלה שוב אין לה היתר. ואם כן הדרא קושיין לדוכתא. מ״ש אשת אחיו שלא היה בעולמו, שאין לה היתר כשנופלת מאחיו שהיה בעולמו, ממגרש את אשתו והחזירה שיש לה היתר.
וצ״ל דס״ל דיסוד ההלכה בדין אשת אחיו שלא היה בעולמו הוי שחסרה לה זיקה המתרת, שרק זיקה מהאח המת שהוא אסרתה באיסור אשת אחיו יכולה להתיר את איסור אשת אחיו שחל מחמתו. ואילו מיתת אח שני אינה יכולה להתיר איסור אישות אחיו שחל מאח אחר, וזהו נמי יסוד הדין דנאסרה. מאידך גרושת אחיו מותרת כשנפלה מאותו אח מנשואין שניים, משום דהאח שאסרה לכתחילה הוי נמי האח המתירה לבסוף. וכתב הרמב״ם (שם בהלי״ב) וז״ל המגרש את אשתו והחזירה ומת הרי זו מותרת ליבם, ואע״פ שנאסרה עליו בחיי אחיו בשעה שגירשה הרי חזרה להתירה, וכשמת אחיו בהיתרה היתה עומדת עכ״ל. ר״ל דהמת עצמו שאסרה, כשגירשה והחזירה ומת הוא מתירה. ואילו באשת אחיו שלא היה בעולמו ובאיסור ערוה שנאסרה בנפילה ראשונה אין האח המת מתירתן משום שהוא לא אסרתן מלכתחילה, דמשום שנאסרו באיסור אשת אחיו מאח אחר לא הותרו במיתת האח השני.
והנה דננוב בדין צרת ערוה שפוטרת צרת צרתה עד סוף העולם, האם פוטרת משום דצרת ערוה מהווה ערוה בפני עצמה ופוטרת מחמת שם ערוה דידה או״ד דאסורה באיסור אשת אחיו ופוטרת צרתה מדין ערות אשת אחיו. והבאנו דפליגי בזה הראשונים. דלרש״יג צרת ערוה פטורה מדין עדות אשת אחיו ואינה חלות שם ערוה בפני עצמה. ואילו לתוס׳ד צרת ערוה מהווה חלות שם ערוה בפני עצמה. ומפורש נמי ברמב״ם (פ״ו מהל׳ יבום הלי״ד - ט״ז) שצרת ערוה פוטרת את צרת צרתה מדין ערות אשת אחיו שאין צרת ערוה חלות שם ערוה בפני עצמה, וכשיטת רש״י.
ובכן נראה דהרמב״ם לשיטתו אזיל בדין נאסרה דסובר דהוי דין שאיסור אשת אחיו מאח שלא נפלה ממנו לא הותר כשנפלה מאח אחר בנפילה שניה, שנפילה מאח שני אינה יכולה להתיר איסור אשת אחיו שחל מחמת אח ראשון. ואותו הדין הוי יסוד הדין דצרת ערוה פוטרת צרתה, משום דצרת ערוה נאסרה באיסור ערות אשת אחיו מהאח הראשון, והנפילה מהאח השני אינה יכולה להתיר האיסור דאשת אחיו שחל מהאח הראשון. ויוצא לפי הרמב״ם שדין צרת ערוה שפוטרת את צרתה ודין ערוה בנפילה ראשונה שנאסרה בנפילה שניה הרי הם דין אחד.
ומאידך אליבא דתוס׳ צרת ערוה פוטרת את צרתה משום שחל שם ערוה חדשה בצרה עצמה ולא משום איסור אשת אחיו, ואליבם דין נאסרה דין אחר הוא דהיינו שנפילת ערוה בנפילה ראשונה אוסרת את היבמה בכל הנפילות שתהיינה לעתיד, כלומר שנאסרה לעתיד אף לנפילה השניה כשאינה עוד ערוה, דמחמת שהיתה ערוה בנפילה הראשונה נאסרה לעולם ועד. ודין זה דומה לדין ערוה שאוסרת את צרתה באיסור חדש דצרת ערוה שלא תפול ליבום לעולם דה״ה דהשם ערוה אוסרת את היבמה עצמה לעולםה.
תוס׳ ד״ה ונאסרה. יעויין בשיעורים למעלה (דף יג.) ד״ה נשואין הראשונים מפילים מאות א׳ עד אות ד׳.
תוס׳ ד״ה גירש. יעויין בשיעורים למעלה (דף יג.) ד״ה נשואין הראשונים מפילים אותיות ב׳ וג׳.
רש״י ד״ה טעמא. וז״ל הא מת נשוי נכרית והוזקקה נכרית לבעלי אחיות ואח״כ גירש ונשאה לזו הואיל וקודם שגירש נעשית צרתה בזיקה אסורה על אחיו כשימות המגרש משום צרת אחות אשה, בשלמא אי לא כנסה הויא מותרת לזה מחמת זיקת אחיו הראשון, אבל משכנסה ועכשיו זקוקה לזה מכח בעל הערוה אסורה ואע״ג דלא היתה צרה אלא בזיקה עכ״ל.
דברי רש״י זקוקים ביאור, שהרי הנכרית צרת ערוה בזיקה לפני שכנסה, וא״כ מהי הנ״מ אם כנסה או לא. ועיין בשיעורים לקמן (דף ל ע״ב) ברש״י ד״ה זו היא (אות ב׳).
א. ד״ה ענין זיקה ככנוסה אות ג׳.
ב. בשיעורים דף (ב א) תוס׳ ד״ה עד סוף העולם, דף (ח א) ד״ה נמי צרה, דף (ל א) ד״ה והך, דף (ל ב) ד״ה הגהו״ת הגר״א, דף (ל ב) רש״י ד״ה זו.
ג. דף (ג א) ד״ה ליתני ד״ה כיון וד״ה פוטרות ובדף (ח ב) ד״ה א״כ.
ד. דף (ב א) תוס׳ ד״ה עד סוף ודף (ג ב) ד״ה לפי.
ה. עיין עוד בשיעורים למעלה (דף ב א) תוס׳ ד״ה עד סוף.
ח גמרא ומדייקים: טעמא [הטעם, דווקא] שגירש בעל האחות את אשתו, ואחר כך מת הנשוי נכרית וכנס אחיו את היבמה, אבל אם מת האח הראשון קודם, ואחר כך גירש בעל האחות את אשתו — הרי נכרית זו שנתייבמה אסורה, משום שעל ידי הזיקה שהיתה לה אל אחיו עוד לפני שגירש את אשתו, הרי היא נחשבת כצרת אחות אשתו. אמר רב אשי: זאת אומרת: יש זיקה, אפילו בתרי אחי [בשני אחים]. שאף שהיו שני אחים שאליהם היא זקוקה לייבום, אומרים אנו שיש זיקה לשניהם, והיא נאסרת משום צרת אחות אשה בזיקה.
GEMARA: The Gemara deduces from here that the reason for this halakha is specifically that Shimon divorced his wife and after that Levi died and Shimon married the unrelated woman. But if Levi had died first, and later Shimon divorced his wife, then the unrelated woman would be forbidden to Reuven due to the levirate bond that existed between her and Shimon prior to the latter’s divorce. She would be considered the rival wife of the divorced woman who is the sister of Reuven’s wife. Rav Ashi said: That is to say, the levirate bond is substantial, even with two brothers. Although the unrelated woman required levirate marriage with two brothers, the levirate bond is substantial enough to create a relationship between the unrelated woman and Shimon such that the unrelated woman is considered the rival wife of the divorced woman, i.e., the sister of Reuven’s wife.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וּלְרַב אָשֵׁי קַשְׁיָא דְּרַב נַחְמָן אָמַר לָךְ רַב אָשֵׁי וה״ההוּא הַדִּין דְּאַף עַל גַּב דְּלָא עֲבַד בַּהּ מַאֲמָר נׇכְרִית מִיחְלָץ חָלְצָה יַבּוֹמֵי לָא מִיַּיבְּמָה וְהָא דְּקָתָנֵי מַאֲמָר לְאַפּוֹקֵי ב״שבֵּית שַׁמַּאי דְּאָמְרִי מַאֲמָר קוֹנֶה

The Gemara asks: And according to Rav Ashi, that which Rav Naḥman said is difficult, as Rav Naḥman deduced from the earlier mishna that the levirate bond is not substantial even in the case of a single brother. The Gemara answers: Rav Ashi could have said to you: Rav Naḥman’s deduction in the first mishna was not logically necessary. With regard to that mishna, one could have said that when the mishna requires ḥalitza in the case of levirate betrothal, the same is true even in the case where he who was married to the unrelated woman did not perform levirate betrothal with her. In that case as well, the unrelated woman must perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage since she was the rival wife of his wife’s sister by levirate bond. And the reason that it teaches the ruling in the case of levirate betrothal was not in order to inform us that she was forbidden due to levirate betrothal, but rather to exclude the statement of Beit Shammai, who say that through the act of levirate betrothal one acquires the yevama
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קשיא דרב נחמן – דדייק לעיל מסתם מתני׳ זאת אומרת אין זיקה אפי׳ בחד אחא.
אמר לך רב אשי – ההיא דיוקא דלעיל לאו דוקא דה״ה אע״ג דלא עבד מאמר בעל הנכרית באחות (אשה) אשת אחיו כשימות נכרית אשתו מיחלץ חלצה ולא מתייבמת הואיל וערוה על בעלה לבדו הוית רמיא נעשה צרתה בזיקה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ופרכינן ולרב אשי קשיא דרב נחמן – פי׳ ולרב אשי קשיא רישא דמתני׳ אסיפא לפום דוקייא דדאיק תלמודא ודייק רב נחמן לעיל דמרישא דמתני׳ שמעינן דאין זיקא ואפי׳ בחד אחא ומשום דרב נחמן קיימינן לדוקיי׳ דלעיל וקאמר זאת אומרת תלינן ליה כרב נחמן.
בד״ה אמר לך כו׳ בעל הנכרית באחות אשת אחיו כשימות נכרית אשתו מיחלץ כו׳ לבדו היא רמיא נעשה צרתה בזיקה כצ״ל:
תוס׳ בד״ה דחביבא כו׳ בשאר מקומות אין דחק לומר כו׳ וכאן דחק לומר כו׳ כצ״ל:
ושואלים: ולרב אשי קשיא [קשה] מה שאמר רב נחמן על המשנה הראשונה שבדף זה, שאפשר לדקדק ממנה שאין זיקה אפילו באח אחד! ומשיבים: אמר לך [יכול היה לומר לך] רב אשי: הדיוק שדייק רב נחמן במשנה הראשונה איננו הכרחי. שאפשר היה לומר: הוא הדין דאף על גב [שאף על פי] שלא עבד [עשה] בה נשוי הנכרית מאמר, גם אז נכרית מיחלץ חלצה [לחלוץ, היתה חולצת], אבל יבומי לא מייבמה [לייבם, אינה מתייבמת], משום שהיתה צרת אחות אשה בזיקה. והא דקתני [ומה ששנה] מאמר — לא בא להודיענו שאסורה משום המאמר, אלא לאפוקי [להוציא, למעט] מדברי בית שמאי דאמרי [שאומרים] מאמר קונה
The Gemara asks: And according to Rav Ashi, that which Rav Naḥman said is difficult, as Rav Naḥman deduced from the earlier mishna that the levirate bond is not substantial even in the case of a single brother. The Gemara answers: Rav Ashi could have said to you: Rav Naḥman’s deduction in the first mishna was not logically necessary. With regard to that mishna, one could have said that when the mishna requires ḥalitza in the case of levirate betrothal, the same is true even in the case where he who was married to the unrelated woman did not perform levirate betrothal with her. In that case as well, the unrelated woman must perform ḥalitza and may not enter into levirate marriage since she was the rival wife of his wife’s sister by levirate bond. And the reason that it teaches the ruling in the case of levirate betrothal was not in order to inform us that she was forbidden due to levirate betrothal, but rather to exclude the statement of Beit Shammai, who say that through the act of levirate betrothal one acquires the yevama
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות ל. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יבמות ל., עין משפט נר מצוה יבמות ל., רי"ף יבמות ל. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י יבמות ל., ראב"ן יבמות ל. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות ל., תוספות ישנים יבמות ל., בעל המאור יבמות ל. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם יבמות ל. – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההשלמה יבמות ל., פסקי רי"ד יבמות ל., רמב"ן מלחמות ה' יבמות ל. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי יבמות ל. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות ל. – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות ל., מהרש"ל חכמת שלמה יבמות ל., מהרש"א חידושי הלכות יבמות ל., גליון הש"ס לרע"א יבמות ל., רשימות שיעורים לגרי"ד יבמות ל. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ יבמות ל., אסופת מאמרים יבמות ל.

Yevamot 30a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yevamot 30a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 30a, Rif by Bavli Yevamot 30a, Rashi Yevamot 30a, Raavan Yevamot 30a, Tosafot Yevamot 30a, Tosefot Yeshanim Yevamot 30a, Baal HaMaor Yevamot 30a, Raavad Katuv Sham Yevamot 30a, HaHashlamah Yevamot 30a, Piskei Rid Yevamot 30a, Ramban Milchamot HaShem Yevamot 30a, Meiri Yevamot 30a, R. Avraham of Montpellier Yevamot 30a, Ritva Yevamot 30a, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 30a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 30a, Gilyon HaShas Yevamot 30a, Reshimot Shiurim Yevamot 30a, Steinsaltz Commentary Yevamot 30a, Collected Articles Yevamot 30a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144