×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) קֵירַב מִיתָתוֹ מַאי בֵּינַיְיהוּ.
hastened his own death. For instance, if the maimed man convulsed intensely, injuring himself, the perpetrator is not culpable for the death and should not be exiled. The Gemara asks: What is the practical difference between these two considerations, that the wind or the victim himself hastened his death?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי יבמות קכא ע״א} אין מעידין אלא עד שלשה ימים: פירוש אין מעידין אלא אם1 ראוהו שהוא2 מת בתוך שלשה ימים3 למיתתו אבל [אם]⁠4 לא מצאוהו אלא אחר5 שלשה ימים אין מעידין עליו מפני שהמת משתנה ואינו ניכר אחר שלשה ימים והני מילי ביבשה אבל במים6 איפשר שישהה ארבעה וחמשה7 ימים ואינו משתנה דמיא היכא דליכא מכה8 מצמת צמתי לגוף כדאמרינן ההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקוה אגישרא דשביסתנא9 ואסבה רבא10 לדביתהו אפומא דשושביניה11 לבתר חמשה יומי12 והני מילי היכא דחזיוה בשעתא דאסקוה אבל אישתהי13 מיתפח תפח ואינו ניכר:
{משנה יבמות טז:ד} מתני׳ נפל למים בין שיש להן סוף בין שאין להן סוף אשתו אסורה אמר ר׳ מאיר מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים אמר רבי יוסי מעשה בסומא14 שירד לטבול במערה15 וירד מושכו אחריו ושהו16 כדי שתצא נפשם17 והשיאו את18 נשותיהן. שוב מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו [בים]⁠19 ולא עלתה בידם אלא רגלו20 ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תינשא מן הארכובה ולמטה לא תינשא:
{בבלי יבמות קכא ע״א} תנו רבנן נפל בין למים שיש להן סוף בין למים21 שאין להן סוף אשתו אסורה דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים22 שאין להם סוף אשתו אסורה ומים שיש23 להן סוף אשתו מותרת וכן הילכתא. ומאן דמורי במים שאין להן סוף אשתו24 מותרת בר שמתא הוא דאמרינן ההוא גברא דטבע באגמא דסמקי25 ושריה רב שילא לדביתהו אמר ליה רב לשמואל תא לישמתיה26 אמר ליה נישלח27 ליה28 ברישא שלחו ליה מים שאין להן סוף [אשתו]⁠29 אסורה או מותרת שלח להו מים שאין להן סוף אשתו30 אסורה ואגמא דסמקי מים שיש להן סוף או מים שאין31 להן סוף שלח להו מים שאין32 להן סוף ומר מאי טעמא עבד הכי (אמ׳ להו33) מיטעא טעאי אנא סברי כיון דקוו וקימי כמים שיש להן34 סוף דאמו ולא היא כיון דאיכא גלי אימור גלי35 אשפלוה לדוכתא אחריתי קרי שמואל עליה דרב {משלי יב:כא} לא יאנה לצדיק כל און קרי רב36 עליה דשמואל {משלי יא:יד} ותשועה ברוב יועץ.
היכי דמי מים שיש להן סוף אמר אביי כל שעומד ורואה37 מארבע רוחותיו דאי38 איתה דסליק מיחזא חזו ליה ואי אמרת ליחוש39 למחילה של דגים מחילה של דגים40 במים שיש להן סוף לא שכיחא. תניא41 אמר רבן גמליאל פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי42 ספינה אחת [שנשתברה]⁠43 בים והייתי מצטער על תלמיד חכמים44 שבה ומנו ר׳ עקיבה כשעליתי ליבשה בא וישב45 ודן לפני בהלכה ואמרתי לו בני מי העלך ואמר46 לי דף של ספינה נזדמן47 לי וישבתי עליו וכל גל [וגל]⁠48 שבא עלי נענעתי49 לו50 [ראשי]⁠51 מיכן אמרו חכמים52 אם יבואו רשעים על אדם ינענע להן ראשו53 באותה שעה אמרתי כמה גדולים דברי חכמים שאומרין54 מים שאין להם סוף אשתו אסורה ושיש להן סוף אשתו55 מותרת. תניא אמר רבי עקיבה פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה [אחת]⁠56 שנטרפה בים והייתי מצטער על תלמיד חכמים57 שבה ומנו ר׳ מאיר כשעליתי למזיגת58 קפוטקיא בא וישב ודן לפני59 בהלכה אמרתי לו בני מי60 העלך אמר לי גל טרדני לחברו וחברו לחבירו והקיאני ליבשה באותה שעה אמרתי כמה גדולים דברי חכמים שאומרין61 מים שאין להן סוף אשתו אסורה ושיש להן סוף אשתו מותרת62:
תנו רבנן ראוהו שנפל לגוב אריות אין מעידין עליו לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו.
1. אם: כ״י נ: ״אם כן״.
2. שהוא: חסר בכ״י נ.
3. פירוש אין מעידין...ימים: חסר בכ״י פרמה.
4. אם: כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
5. אחר: כ״י פרמה: ״לאחר״.
6. במים: כ״י פרמה: ״בים״.
7. וחמשה: חסר בכ״י פרמה.
8. היכא דליכא מכה: חסר בכ״י נ.
9. דשביסתנא: כ״י פרמה: ״דכבישתנא״.
10. רבא: דפוסים: רבה.
11. דשושביניה: כ״י פרמה: ״דשושבינא״.
12. יומי: כ״י נ: ״יומין״.
13. אישתהי: כ״י נ: ״אי אישתהי״.
14. בסומא: חסר בכ״י פרמה.
15. במערה: חסר בכ״י נ.
16. ושהו: חסר בכ״י פרמה.
17. נפשם: כ״י פרמה: ״נפשו״.
18. את: וכן כ״י נ. חסר בכ״י פרמה.
19. בים: כ״י פרמה, דפוסים, כנראה כצ״ל בכ״י בהמ״ל 695 (שם משובש: ״בידם״). כ״י נ: ״למים״. רמב״ם פיהמ״ש: ״לים״.
20. רגלו: כ״י נ: ״רגלו אחת״.
21. למים...למים: כ״י פרמה: ״מים...מים״. כ״י נ רק: ״למים״, והשני חסר.
22. כ״י נ מוסיף: ״מים״.
23. ומים שיש: כ״י נ: ״ושיש״.דפוסים: שיש.
24. אשתו: כ״י נ: ״דאשתו״.
25. דסמקי: כ״י פרמה: ״דמסקיה״.
26. לישמתיה: כ״י פרמה: ״נשמתיה״. דפוסים: נישמתיה.
27. נישלח: כ״י נ: ״לישלח״.
28. ליה: חסר בכ״י פרמה.
29. אשתו: כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
30. אשתו: חסר בכ״י פרמה.
31. שיש... שאין: כ״י נ: ״שאין... שיש״.
32. מים שאין: כ״י פרמה: ״אין״.
33. אמ׳ להו: חסר בכ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים.
34. להן: חסר בכ״י פרמה.
35. אימור גלי: כ״י נ: ״אימר גלי״. חסר בכ״י פרמה.
36. רב: חסר בכ״י נ.
37. ורואן: כבה״ג (כ״י, ושם בדפוס ורשה: ״ורואה אותן״). כ״י נ: ״ורואין״. דפוסים: ורואה. חסר בכ״י פרמה.
38. דאי: כ״י נ: ״דאם״.
39. ליחוש: כ״י נ, כ״י פרמה: ״ניחוש״.
40. מחילה של דגים: חסר בכ״י פרמה.
41. תניא: וכן כ״י נ. כ״י פרמה: ״תניא נמי הכי״. דפוסים: ותניא.
42. וראיתי: כ״י פרמה: ״ראיתי״.
43. שנשתברה: כ״י נ, כ״י פרמה, וכן בגליון כ״י בהמ״ל 695 בשם נ⁠[וסח] א⁠[חר]. דפוסים שנשברה. כ״י בהמ״ל 695: ״שנטרפה״, כבמעשה הבא אחריו.
44. חכמים: גכד: ״חכמי׳⁠ ⁠״. כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים: ״חכם״, וכן בהמשך שם.
45. וישב: חסר בכ״י נ.
46. ואמרתי, ואמר: כ״י נ, כ״י פרמה: ״אמרתי, אמ׳⁠ ⁠״.
47. נזדמן: כ״י נ: ״נזדמנה״.
48. וגל: כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
49. נענעתי: כ״י נ: ״נעניתי״.
50. לו: כ״י פרמה: ״להם״.
51. ראשי: גכ, כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״ראשו״, ע״פ ההמשך.
52. חכמים: חסר בכ״י נ.
53. ראשו: וכן בערוך (נע ב). כ״י נ: ״בראשו״.
54. שאומרין: כ״י פרמה: ״שהיו אומ׳⁠ ⁠״.
55. אשתו: חסר בכ״י פרמה.
56. אחת: כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים.חסר בכ״י בהמ״ל 695
57. חכמים: גכ, כ״י נ, כ״י פרמה: ״חכם״.
58. למזיגת: כ״י נ, דפוס קושטא. ונראה שכצ״ל בכ״י בהמ״ל 695 (שם: ״למגזת״). כ״י פרמה, דפוסים: ״למדינת״, וכן ברא״ש.
59. ודן לפני: כ״י נ: ״לפני ודן״.
60. מי: דפוס קושטא: מה.
61. שאומרין: כ״י נ: ״שאמרו״.
62. שאומרין מים...מותרת: כ״י פרמה: ״וכו׳⁠ ⁠״.
קירב מיתתו – על ידי שפירכס יותר מדאי מת הלכך אין גולה אלא אם כן מת תחת ידו.
זה שביארנו במשנה שאין מעידין לאחר שלשה ימים הא תוך שלשה מעידין כל שראה פדחת ופרצוף פנים עם החוטם מכל מקום במים נשתנה הדין פעמים שאף בתוך שלשה אין מעידין ופעמים שאף לאחר שלשה מעידין וכיצד הוא הענין כל שהוכה ונשתהא במים עד שתפח אין מעידין אפילו תוך שלשה וכמו שאמרו כל היכא דאיכא מכה מיא מרזו למכה אבל כל שאין בו מכה וטבע הרי המים מעמידים את הצורה מרוב קרירותם וכל שראוהו תכף שיצא מן המים עם פדחת ופרצוף פנים עם החוטם והכירוהו אפילו עמד בתוך המים חמשה ימים מעידים עליו וכמו שאמרו מאי היכא דליכא מכה צמתי ולא עוד אלא שיש לפרש אפילו כמה ימים כל שראוהו בשעה שעלה וכן כתבוה גדולי המחברים ואע״פ שהוזכרו חמשה ימים בסוגיא זו מעשה שהיה כך היה ואף בתלמוד המערב אמרו מעשה באחד שנפל לירדן ועלה לאחר שבעה עשר יום והכירוהו מפני שצרפתו צנה והשיאו את אשתו ודוקא בשראוהו תכף שעלה אבל אם הוציאוהו מן המים ונשתהא יותר על שעה אחת אפילו בתוך שלשה שמתוך שנתלחלח בתוך המים מיתפח תפח וצורתו משתנית אע״פ שאין רואין אותו תפוח שמא תפוח ואינו ניכר וגדולי המחברים מקילין אלא אם כן נשתהא יותר משעה וכן שתפח ואע״פ שהדברים נראין אין סוגית הגמרא מוכחת כן וכבר ביארנו שכל שיש באלו סימן מכשירין אותה וגדולי הפוסקים נראה שסוברים דוקא בחמשה ימים:
אחרוני הרבנים עשו עצמם כמתמיהים על דברים אלו שכתבו בתלמוד בענינים הללו הן על מה שאמרו שאין היכר אלא בראיית פדחת ופרצוף פנים עם החוטם הן על מה שאמרו שאחר שלשה אין מעידין עליו עד שכתבו שלא הצריכו בפדחת וחוטם ופרצוף אלא בשאין שם אלא פרצוף אבל אם כל גופו שלם ניכר הוא בטביעות עינא או בסימנין ואפילו אחר כמה ימים וכן כתבו שלא הזקיקו לתוך שלשה אלא כשאין שם כל הגוף והוא נחבל בפנים אבל כל שאינו נחבל בפנים ניכר הוא לאחר כמה וסוגיא כלה מעידה כנגד דבריהם מתחלה ועד סוף ומתוך כך אין לחוש לדבריהם ובעינינו ראינו מי שנמצא הרוג והודיעו לאלתר הדבר לקרוביו ולסוף שלשה ימים באו קרוביו ולא הכירוהו כלל ובאמת שלא כל האדם שוה בכך אלא שדנו חכמים אחר הרוב וכל שנמצא הרוג ולא נודע אם תוך שלשה אם לאחר שלשה יש אומרין שמעידין עליו מן הסתם ויש חולקין וכן הפרצוף דבר ידוע שאין טביעות עינא בגוף אלא אם כן היה סימן מובהק והפרצוף ידוע הוא שאין הכרתו בלא אלו וכמו שאמרו אבא בר מניומי אסקו ביה זוזי בי ריש גלותא הוה מייתי קירא בבלייתא ר״ל שעוה בבלאות של בגד והוה מדבק אפותייה ר״ל על מצחו חלוף קמייהו ולא מבשקרי ליה ר״ל שלא היו מכירים אותו:
כבר ביארנו שאף עד אחד נאמן בעדות אשה כשאומר ראיתיו שמת כמו שהוא נאמן בשמעתי שמת וראיה לדבר זה אסבה רבא לדביתהו אפומא דשושבינא ואם כן אף בלא אמר קברתיו נאמן וכנגד גדולי הפוסקים והמחברים וכבר ביארנוה בפרק שלום:
זה שביארנו בטבע במים שאין להם סוף שאשתו אסורה דוקא שלא לינשא לכתחלה אבל אם נשאת לא תצא ואין גוערין בו כלל וכמו שאמרו למטה מאן איכא בי חסא טבע חסא ואינסיבא איתתיה ולא אמרו לה ולא מידי וכתבו גאוני ספרד דהוא הדין לכל שנפלו במקום סכנה העשוי למות שם אלא שאנו חוששין שיצא אבל חכם שהורה לינשא לכתחלה מנדין אותו ולא סוף דבר באדם שאינו מפורסם שאיפשר שעלה ואין לו קול אלא אף בתלמיד חכם או אדם מפורסם שהיה לנו לומר שאם עלה יש לו קול אין משיאין את אשתו ולא סוף דבר במים הנובעים שהם ניגרים בשטף אלא אף האגם שהוא מים שאינם טבעים ושהם נקוים במקום אחד הואיל ומכל מקום יש שם רוב מים עד שאין העין רואה מארבע רוחותיו הרוח מניעתם ועל ידי גלים שבו מוליכים את הנטבע בהם למקום רחוק ושמא יצא ולא ראוהו וכן שכל מים שאין להם סוף הואיל ויש שם מים מרובים נעשין שם דגים הרבה ודגים חוטטים בהם מחילות סמוך לשפת הנהר מקום שהוא גבוה מן המים עד שאין המים ממלאים את כלה ואדם הנכנס שם מגביה צוארו ועומד ראשו למעלה מן המים ואע״פ שבמים שיש להם סוף אחר שאין דגים גדולים ומרובים לשם אינם מצויים לעשות מחילה ואין חוששין בה באין להם סוף מיהא חוששין בסוגיא זו העידו על שני בני אדם שהיו צדין במכמורת בירדן נכנס אחד מהם למחילה של דגים ושקעה חמה ולא ראה פתחה של מחלה ושהא חברו עד כדי שתצא נפשו ובא והודיע לביתו למחר זרחה חמה והכיר פתחה של מחלה ויצא ומצא הספד גדול בתוך ביתו וכן כמה ענינים מצויים במים שאין להם סוף שהצלתו של אדם מזדמנת על ידם ברחמי שמים העיד רבן גמליאל שראה ספינה שנשברה והיה מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו ר׳ עקיבא לכשיצא רבן גמליאל ביבשה ישב ר׳ עקיבא ודן לפניו בהלכה אמר לו בני מי העלך אמר לו דף של ספינה נזדמן לי כל גל וגל שבא עלי נענתי לו ראשי ועבר על גבי והלך לו מכאן אמרו חכמים דרך צחות אם יבאו רשעים על אדם ינענע להם ראשו כלומר שיודה להם וידחה מפני השעה ולא יתגרה עמו באותה שעה אמרו כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שאין להם סוף אשתו אסורה ואף ר׳ עקיבא העיד שראה ספינה שנטרפה בים והיה מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו ר׳ מאיר וכשעלה ר׳ עקיבא למדינת קפוטקיא בא ר׳ מאיר וישב לפניו ודן עמו בהלכה אמר לו מי העלך אמר לו גל טרדני לחברו וחברו לחברו והקיאני ליבשה באותה שעה אמר כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שאין להם סוף אשתו אסורה הא מים שיש להם סוף אי אפשר אלא אם כן במעשה נס ואין למדים הימנו והוא שאמר ר׳ מאיר במשנתנו מעשה באחד שנפל לבור הגדול ולאחר שלשה עלה והשיבו לו בבריתא אין מזכירין מעשה נסים שהרי על כל פנים יש כאן נס אחר ולא על שעמד שלשה ימים בלא אכילה שהרי כתוב וצומו עלי אל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום ואף חכמי הטבע כתבו שאיפשר לחיות בלא אכילה תשעה ימים ואף העשירי על ידי עמידה בצד האור אלא שלא ישן וכבר אמרו שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר ומכל מקום לרבנן כל שביש להם סוף מעידין עליו בשעור שתצא נפשו ואין צורך לשלשה ימים ושיעור שתצא נפשו יראה שהן שלש שעות וממה שאמרו בבתו של נחמיה חופר שיחין שנפלה לבור גדול באו והודיעו את ר׳ חנינא בן דוסא שעה ראשונה אמר להם שלום שניה אמר להם שלום שלישית אמר להם עלתה כלומר שלישית שאילו עמדה שם אי אפשר לחיות אמר להם עלתה ואמרו לו נביא אתה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא אמרתי דבר שהצדיק נצטער בו כל ימיו ר״ל להיות חופר שיחין לעולי רגלים יכשל בו זרעו ואעפ״כ העידו שמת בנו בצמא ללמדך מה שנאמר וסביביו נשערה מאד מלמד שהב״ה מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה לצערם הרבה בעולם הזה כדי להיות שכרם צפון לעולם הבא:
ראוהו שנפל לגוב אריות ר״ל שאינו מלא אין מעידין עליו שמאחר שאינו מלא המקום רחב להם ואינו נופל עליהם ושמא באותה שעה אינם רעבים ועד שלא הזיקוהו עלה או העלוהו והוא הדין לחפירה שיש בה נחשים ועקרבים אם המקום רחב להם שם אבל אם נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים ומאחר שהיא מלאה הרי הוא נופל עליהם והילכך מעידין עליו אע״פ שלא שהו שם שאף לכשתאמר שמא אינם רעבים אגב איצצא מזקי ר״ל על ידי הדוחק שהוא דוחק בנפילתו והוא הדין לבור מלא אריות עד שנופל עליהם אלא שסתם אריות עומדים במקום רחב וסתם נחשים ועקרבים מתכנסים במקום צר:
מאי בינייהו – פי׳ לאו דפליגי הני לישני דהא תרוייהו אמרינהו ר׳ הושעיא בדרך איבעי׳ אימא אלא דבעי׳ למידע מאי דנפקא לן בין תרוייהו פירוקי שלשלהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו פי׳ וכיון שהם שלשלהו ועלה בידם רגלו ודאי רגלו הוא אבל אדם שנפל לים והשליכו מצודה ליה והעלה רגל א׳ מן הארכובה ולמעלה אין מעידים עליו אא״כ יש לו בהם סימן מובהק שאני אומר רגל אחר הוא וכדמוכח מעובד׳ דההוא חרוכא ומההוא דשני ת״ח דאסיקנא התם דאסקוה וחזיוה הא לאו הכי אמרי׳ אחריני נינהו ומיהו אם ראו סימן מובהק בידו או ברגלו או בא׳ מאבריו ונחתך ממקום שעושה טרפה אין להם סימן גדול מזה וההיא דאתלי נורא בי גלאי ואשכחו פסת׳ דידיה דשריא לפי שהכירו שהיתה ידו ובאו להתיר אשתו אלא דחייש ר׳ חייא דילמא פסת׳ דידיה בלחוד או איהו כרתה וערק משו׳ כסופא וז״ב וזהו מה שכ׳ הרמב״ם ז״ל שאם השליכוהו לים והשליכו מצודה והעלו ממנו אבר שמשיאין את אשתו ומדקאמר מרן ז״ל והעלו ממנו אבר נר׳ שניכר להם בודאי שהיה האבר ממנו כנ״ל.
קירב מיתתו כגון שהתנועע בחוזקה, וגרם על ידי כך נזק לעצמו. ולכן אין השוחטו גולה. ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם], בין הטעמים של רוח, או שהוא קירב מיתתו?
hastened his own death. For instance, if the maimed man convulsed intensely, injuring himself, the perpetrator is not culpable for the death and should not be exiled. The Gemara asks: What is the practical difference between these two considerations, that the wind or the victim himself hastened his death?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אדְּשַׁחְטֵיהּ בְּבֵיתָא דְשֵׁישָׁא וּפַרְכֵּיס באִי נָמֵי דְּשַׁחְטֵיהּ בְּבָרָא וְלָא פַּרְכֵּיס.:

The Gemara explains: There is a practical difference between them in a case where one cut someone in a house of marble that was closed on every side, in which there was no wind, and the victim convulsed. Alternatively, there is a difference in a case where one cut the victim outside, where there is wind, and the victim did not convulse at all.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בביתא דשישא – שאין שם רוח. ללישנא דרוח בלבלתו הכא גולה דאין כאן רוח ומחמתו מת וללישנא דהוא קירב את מיתתו אינו גולה.
הכי גרסינן: אי נמי בדברא ולא פירכס.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: כגון דשחטיה בביתא דשישא ופרכיס [ששחטו בבית של שיש הסגור מכל צד ואין בו רוח ופירכס] הרבה מעצמו, שאם הרוח היא הגורמת — הרי לא היתה שם רוח, אבל אם הפירכוס גורם — הרי פירכס. אי נמי [או גם כן]: דשחטיה בברא [ששחטו בחוץ] ולא פרכיס [פירכס] כלל, שאז חוששים לרוח, ולא למעשה עצמו.
The Gemara explains: There is a practical difference between them in a case where one cut someone in a house of marble that was closed on every side, in which there was no wind, and the victim convulsed. Alternatively, there is a difference in a case where one cut the victim outside, where there is wind, and the victim did not convulse at all.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא כָּל וְכוּ׳.: אִיבַּעְיָא לְהוּ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא לְקוּלָּא פְּלִיג אוֹ לְחוּמְרָא פְּלִיג.

§ It was taught in the mishna that one may testify to someone’s death only when he saw the corpse within three days of the individual’s death. However, Rabbi Yehuda ben Bava says: Not every person, nor every place, nor every hour is identical. A dilemma was raised before the Sages: Did Rabbi Yehuda ben Bava disagree with the Rabbis with the intent to rule more leniently and hold that sometimes one may testify to the identity of one who died even if he did not see the body within three days of his death? Or, did he disagree with the intent to rule more stringently and hold that sometimes one may not testify even if he saw the body within three days of the individual’s death?
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לקולא פליג – דקאמר תנא קמא אין מעידין אלא עד ג׳ ימים ואתא רבי יהודה למימר יש לך אדם או מקום או שעה שאינו מהיר לנפוח ולהשתנות ויכול להעיד אפי׳ לאחר ג׳ ימים.
או לחומרא פליג – דקאמר תנא קמא עד שלשה ימים מעידים ואתא איהו למימר פעמים שאפי׳ תוך שלשה אין מעידין.
לקולא פליג או לחומרא פליג – והכי נמי מצי למיבעי בין לקולא ובין לחומרא אלא אכתי לא פשיטא מאי דבעי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איבעי׳ להו ר׳ יהודה בן בבא לקולא פליג – פי׳ דיש מקומות ושעות שמעידין עליו לאחר ג׳ ימים או לחומרא פליג פי׳ ואפי׳ תוך ג׳ ימים יש מקומות ושעות שאין מעידין עליו.
ת״ש דההוא גברא עד ואנסבה רבא לדביתהו לבתר ה׳ ימים ופרקי׳ דשאני מיא דצמתי מכה – כלומר ואין הפרצוף משתנה בו אף על פי ששהה יותר מג׳ ימים במים ונרא׳ דה׳ ימים לאו דוקא אלא ה״ה אפי׳ זמן מרובה כל שהוא במים אינו משתנה מן הסתם ובירושלמי עשו מעשה לאחר י״ז ימים והכא בגמרי׳ מעשה שהיה כן היה וכן נראה דעת הרמב״ם ז״ל אבל יש מחמירין ואומרים דה׳ יומי דוקא.
וכל גל וגל שבא עלי נענתי לו ראשי מכאן א״ר אם יבואו רשעים כו׳. הדמיון בזה כבר כתבנו בחדושינו ר״פ הספינה ע״ש:
א קבעו חכמים במשנה כלל, שאין מעידים אלא בתוך שלושה ימים למוות, ור׳ יהודה בן בבא אומר: לא כל המקרים שוים, לענין הזמן. איבעיא להו [נשאלה להם, ללומדים], שאלה זו: ר׳ יהודה בן בבא לקולא פליג [להקל חלק], לומר שיש מקרים שגם אחר שלושה ימים אפשר להעיד, או לחומרא פליג [להחמיר חלק], שפעמים אף בפחות משלושה ימים אי אפשר להעיד.
§ It was taught in the mishna that one may testify to someone’s death only when he saw the corpse within three days of the individual’s death. However, Rabbi Yehuda ben Bava says: Not every person, nor every place, nor every hour is identical. A dilemma was raised before the Sages: Did Rabbi Yehuda ben Bava disagree with the Rabbis with the intent to rule more leniently and hold that sometimes one may testify to the identity of one who died even if he did not see the body within three days of his death? Or, did he disagree with the intent to rule more stringently and hold that sometimes one may not testify even if he saw the body within three days of the individual’s death?
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תָּא שְׁמַע גדְּהָהוּא גַּבְרָא דְּטָבַע בְּכַרְמֵי וְאַסְּקוּהוּ אַבֵּי הֲדָיָא לְבָתַר תְּלָתָא יוֹמִין וְאַנְסְבַהּ רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא לִדְבֵיתְהוּ וְתוּ הָהוּא גַּבְרָא דִּאטְבַע בְּדִגְלַת וְאַסְּקוּהוּ אַגִּישְׁרָא דְּשַׁבִּיסְתָּנָא וְאַנְסְבַהּ רָבָא לִדְבֵיתְהוּ אַפּוּמָּא דְשׁוֹשְׁבִינֵי לְבָתַר חַמְשָׁה יוֹמֵי.

Come and hear a solution: A certain man drowned in a place called Carmi, and they drew him out of the water near Bei Hedya after three days, and Rav Dimi from Neharde’a allowed his wife to marry. And furthermore, a certain man drowned in the Tigris River, and they drew him out of the river onto the Bridge of Shabistana, and Rava allowed his wife to marry based upon his friends’ testimony, although the body was seen only five days after death.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך כרם
כרםא(יבמות קכא.) ההוא גברא דאיטבע בכרמא ואסקוא אבי חיורי פי׳ אילו שני מקומות על שפת נהר אחד:
א. [ארטס נאמע.]
בכרמי – שם העיר.
ואסקוהו אבי הדיא לבתר תלתא יומין.
ואסקוהו אגישרא דשביסתנא – לאחר חמשה יומין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומציעים פתרון, תא שמע [בוא ושמע] ראיה: דההוא גברא [שאדם אחד] שטבע במקום שנקרא כרמי, ואסקוהו [והוציאו אותו] ליד המקום הקרוי בי הדיא לבתר תלתא יומין [לאחר שלושה ימים], ואנסבה [והשיאה] רב דימי מנהרדעא לדביתהו [את אשתו] שסמך על זיהויו לאחר שלושה ימים. ותו [ועוד]: ההוא גברא דאטבע בדגלת ואסקוהו אגישרא [אדם אחד שטבע בחידקל והעלו אותו על הגשר] של שביסתנא, ואנסבה [והשיאה] רבא לדביתהו [את אשתו] אפומא דשושביני לבתר [על פי שושביניו שהכירו אותו לאחר] חמשה יומי [ימים].
Come and hear a solution: A certain man drowned in a place called Carmi, and they drew him out of the water near Bei Hedya after three days, and Rav Dimi from Neharde’a allowed his wife to marry. And furthermore, a certain man drowned in the Tigris River, and they drew him out of the river onto the Bridge of Shabistana, and Rava allowed his wife to marry based upon his friends’ testimony, although the body was seen only five days after death.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא לְקוּלָּא פְּלִיג אִינְהוּ דעביד כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לְחוּמְרָא פְּלִיג אִינְהוּ דעביד כְּמַאן שָׁאנֵי מַיָּא דְּצָמְתִי.

Granted, if you say Rabbi Yehuda ben Bava disagreed with the intent to rule more leniently, these Sages who acted here, allowing these women to marry, acted in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Bava. But if you say he disagreed with the intent to rule more stringently, in accordance with whose opinion did these Sages act? The Gemara answers: Water is different, since it contracts the body, preventing it from bloating and changing shape.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דצמתי – צומתין צורת הפנים ואין מניחין אותו לנפוח ולהשתנות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעתה, אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] כי לקולא פליג [להקל חלק] ר׳ יהודה בן בבא, אם כן אינהו דעביד [הם שעשו], מה שעשו היה זה כר׳ יהודה בן בבא. אלא אי אמרת לחומרא פליג [אם אומר אתה שלהחמיר חלק], אינהו דעביד כמאן [הם שעשו, כמי עשו]? שהרי לפי זה אין מי שמתיר ביותר משלושה ימים! ומשיבים: שאני מיא, דצמתי [שונים הם מים, שמשמרים] את הדברים, וצורת הפנים אינה משתנה גם לאחר שלושה ימים.
Granted, if you say Rabbi Yehuda ben Bava disagreed with the intent to rule more leniently, these Sages who acted here, allowing these women to marry, acted in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Bava. But if you say he disagreed with the intent to rule more stringently, in accordance with whose opinion did these Sages act? The Gemara answers: Water is different, since it contracts the body, preventing it from bloating and changing shape.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְהָאָמְרַתְּ מַיָּא מַרְזוּ מַכָּה דה״מהָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִיכָּא מַכָּה אֲבָל הֵיכָא דְּלֵיכָּא מַכָּה מִיצְמָת צָמֵית הוְהָנֵי מִילֵּי דְּכִי אַסְּקֵיהּ חַזְיֵיהּ בְּשַׁעְתֵּיהּ אֲבָל אִישְׁתַּהִי מִיתְפָּח תָּפַח.:

The Gemara wonders about this: But didn’t you say (120b) that water aggravates a wound by causing additional swelling? The Gemara answers: This applies when there is a wound, but when there is no wound, the water contracts the body and thereby prevents the shape of the face from changing. The Gemara comments: And this applies only in a case where they drew him out of the water and viewed him at that time. But if the viewing was delayed for some time after the body was drawn from the water, it certainly will have become very bloated, making it impossible to positively identify.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היכא דאיכא מכה – מקום המכה מרזו מכבידין הכאב ונופח.
מיתפח תפח – לאחר שמעלין אותו ליבשה ומשתנית צורתו.
אבל אישתהי מיתפח תפח – פי׳ ואפי׳ בתוך שלשה אין מעידין, אלא בדחזיוהא בשעתיה לאלתר קודם תפיחה כללב.
א. בכי״א: בדחזוהו.
ב. עיין בשיעור זה דלאלתר, ברשב״א בריטב״א ובנמוק״י ובמאירי ועיי״ש בהערות מש״כ בשיטת הרמב״ם. וע״ע בזה באוצה״פ סי׳ יז סכ״ו ריט ב.
והני מילי דכי אסקוה חזיוה בשעתיה אבל אשתהי מתפח תפח. ואפילו ראוהו תוך שלשה, דכשעולה מן המים ומתוך ששהה ונרטב במים, כשהוא עולה ליבשה מיד נתפח. ואף על פי שמכירין פניו וחוטמו, דלמא נדמה להם כך ואינו, דשמא אחר היה ונשתנה צורתו ונדמה להם זה. ונראה מדברי הרב אלפסי ז״ל שלא ישתהא כלל אלא שראו אותו בשעה שהעלוהו מן המים. אבל הרמב״ם ז״ל כתב (שם) ואם שהה ביבשה אחר שהושלך מן המים שעות ונתפח אין מעידין עליו. נראה מדבריו שאין צריך להיות שם ממש כשהעלוהו מן המים אלא לזמן מועט כשעה חדא. ומיהו מ״ש ונתפח דמשמע כשנתפח אבל אם לא נתפח מעידין עליו. אינו נראה כן מלשון הגמרא מדאמרינן אבל אשתהי מתפח תפח, דמשמע דמסתמא אמרינן אין מעידין עליו שאני אומר תפח ואינו ניכר. ובפלוגתא דר׳ יהודה דמתניתין ורבנן, הלכה כרבנן דרבים נינהו ולעולם אין מעידין עליו ביבשה אלא תוך שלשה ימים ומעידין עליו לעולם תוך שלשה ודוקא על פרצוף פנים עם החוטם.
וראיתי בתוס׳ (יבמות ק״ב. ד״ה אין) שכתבו בשם ר״ת והיינו דוקא כשאין שם אלא הפרצוף, אבל אם כל גופו שלם אפילו אין פדחת וחוטם, ניכר הוא היטב על ידי סימני הגוף, ועוד דשמא דוקא בסימנין הוא דקאמר הכי, אבל על ידי טביעות עין ניכר היטב כיון שיש כל גופו [ואפילו] אחר כמה ימים. והיכא שאינו נחבל בפנים ודאי נראה דבר פשוט שיוכלו להכירו אפילו לאחר כמה ימים, מעידין עליו כי אינו משתנה כל כך. ודבר ידוע הוא שניכר אפילו לאחר כמה ימים. ואינו מחוור בעיני דאם איתא מתניתין דקתני אלא על פרצוף עם החוטם, דוקא בשאין גופו שלם. וליתא דהא מתניתין סתמא קתני דמשמע אפילו בגופו שלם. ועוד דאם איתא מאי שנא פרצוף פנים וחוטם דנקט, הא בשהגוף שלם מעידין אפילו על גופו. ואם לומר שבזמן שמעידין על פרצוף פנים אין סומכין בו אלא אם כן יש עמו החוטם, אבל מכל מקום מעידין אף על הגוף. לא היא דאם כן הו״ל למתני מעידין על פרצוף פנים ואין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, משום דאכתי לא אשמועינן דמעידין על פרצוף פנים כלל. ועוד דממאי דקא מסיק מתניתין ואפילו סימנין בגופו ובכליו משמע דעיקר מה שמעידין על המת קתני, כלומר אין מעידין על המת לעולם אלא על פרצוף פנים עם החוטם, ומיהו ודאי אם מעידין על סימנין מובהקין שבגוף שפיר דמו, משום דלא פליגי בגמרא אלא בשומא, וכדמשמע נמי בריש פרק האשה שלום (יבמות קט״ו.-:) דאמרינן התם הכא כגון דקאמרי אסוקינהו לקמן וחזינהו לאלתר וקא אמרי סימני דלאו עלייהו קא סמכינן אלא אסימני הוא דקא סמכי. כלומר אסימנין מובהקין.
ומאי דקאמרי נמי דהיכא דאינו נחבל בפנים נראה דדבר פשוט הוא שיוכלו להכירו אפילו אחר כמה ימים ומעידין עליו, גם זה אינו מחוור בעיני. חדא מדקתני במתניתין אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואין מעידין אל עד שלשה ימים, משמע ודאי דאף על פי שלא נחבל בפנים אלא שפרצוף פניו וחוטמו שלמים כתקנן, אפילו הכי אין מעידין עליו אלא עד שלשה ימים. ועוד דאמרינן בגמרא ואי אמרת ר׳ יהודה לחומרא פליג אינהו דעבוד כמאן, כלומר דהא אפילו רבנן דמקילין לא אמרו אלא עד שלשה ואינהו עביד לבתר תלתא ולבתר חמשה, ואם איתא מאי קושיא דהא התם לא נחבל בפניו וגופו שלם הוא ודלמא הכירוהו בפרצוף פניו ובגופו שלם. אלא ודאי משמע דלרבנן לעולם אין מעידין אלא עד שלשה בין נחבל בין שלם הא לאחר שלשה לא, שאף על פי שנדמה להם זה חיישינן דלמא מתפח תפח ונשתנית צורתו, ונראה להם שהוא ראובן ואינו אלא שמעון.
והיכא דאשכחוהו ותשתמודעהו ולא ידעי אי תוך שלשה ימים או אחר שלשה ימים הוא, איכא למימר דאין מעידין עליו דהוה ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא. ואיכא למימר דכיון שמכירין אותו ואין אנו יודעין אם נתפח אם לא, ואם נשתנית צורתו אם לא, מסתמא כיון שבדקוהו והכירוהו בטביעות העין חזקה זה הוא. אלא שחששו חכמים שמא נתפח ונשתנית צורתו לפי שרוב מתים משתנים לאחר שלשה. ודוקא בשנודע שעברו עליו שלשה, הא מתסמא כוליה האי לא נחמיר דהוה ליה ספיקא בחששא דרבנן ולקולא. ולישנא דמתניתין מכרעא לחומרא דקתני אין מעידין אלא עד שלשה ימים ולא קתני כל שעברו עליו שלשה ימים אין מעידין עליו. וצ״ת. אבל בתוס׳ (ד״ה אין עי״ש ובתוס׳ הרא״ש) מצאתי כלשון הזה ויכול להיות דהיכא שאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא בתוך שלשה ימים. ואינו נ״ל כמו שכתבתי. וגם הם לא אמרו אלא בדאפשר. ומקצת ספרים מצאתי שכתוב בהם כל שעברו עליו שלשה ימים אין מעידין עליו. ונ״ל שזו גירסא נכונה ושמעינן מינה דדוקא לאחר שלשה, הא סתמא מעידין עליו. וצ״ת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וה״מ דכי אסקוה חזיוה בשעתיה – פי׳ והלשון מוכיח שלא שהה כלל אחר שהיה ביבשה אבל אם שהה במים ג׳ ימים ושהה אפילו שעה אחד אחר שעלה מן היבשה אין מעידים עליו והכי אמרינן דאי אשתהי מתפח תפח ומשתנה וכסבורי׳ שהוא ראוב׳ ואינו אלא שמעון ואין מעידין עליו לאחר שעה אחת ומדאמרי׳ מתפח תפח ולא אמרי׳ האי אתפחי נתפח שמעי׳ שאפי׳ אין אנו מכירין בו שנתפח אין מעידים עליו כי שמא נתפח ואינו ניכר ואף על פי שאינו נראה כן מדברי הרמב״ם ז״ל.
ותוהים: והאמרת מיא מרזו [והרי אמרת תחילה שהמים מזיקים] למכה! ומשיבים: הני מילי היכא דאיכא [דברים אלה אמורים במקום שיש] מכה, פצע, אבל היכא דליכא [במקום שאין] מכה — מיצמת צמית [המים משמרים אותו] שלא תתקלקל צורתו. ומעירים: והני מילי דכי אסקיה חזייה בשעתיה [ודברים אלה אמורים שכאשר הוציאוהו מהמים ראה אותו הרואה באותה שעה], אבל אם אישתהי [השתהה] זמן מסויים לאחר הוצאתו מן המים, ודאי מיתפח תפח [תפח ביותר] ואי אפשר להכירו.
The Gemara wonders about this: But didn’t you say (120b) that water aggravates a wound by causing additional swelling? The Gemara answers: This applies when there is a wound, but when there is no wound, the water contracts the body and thereby prevents the shape of the face from changing. The Gemara comments: And this applies only in a case where they drew him out of the water and viewed him at that time. But if the viewing was delayed for some time after the body was drawn from the water, it certainly will have become very bloated, making it impossible to positively identify.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מתני׳מַתְנִיתִין: נָפַל לְמַיִם בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן סוֹף בֵּין שֶׁאֵין לָהֶן סוֹף אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה אָמַר רַבִּי מֵאִיר מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּפַל לְבוֹר הַגָּדוֹל וְעָלָה לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים.

MISHNA: If a man fell into the water and did not come out, whether the body of water has a visible end or does not have a visible end, his wife is prohibited from remarrying. There is no absolute proof that the man died, as it is possible that he emerged from the water some distance away. Rabbi Meir said: An incident occurred involving a certain person who fell into the Great Cistern and emerged only after three days. This is evidence that sometimes one may survive a fall into water, even when everyone assumes he is dead.
קישוריםרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ שיש להם סוף – לקמן מפרש היכי דמי.
אשתו אסורה – שמא לאחר פרישתו משם יצא והלך לו דסבר רבי מאיר אדם יכול לחיות ולשהות במים יום או יומים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב משנה נפל אדם למים ולא יצא מהם, בין שיש להן למים סוף הנראה לעין בין שאין להן סוף — אשתו אסורה להינשא, כי אין כאן עדות מוחלטת שמת, ושמא יצא מן המים. אמר ר׳ מאיר: מעשה באחד שנפל לבור הגדול, ועלה לאחר שלשה ימים. והרי זו הוכחה, שפעמים ניצל אדם, אף שהכל סברו שטבע ומת.
MISHNA: If a man fell into the water and did not come out, whether the body of water has a visible end or does not have a visible end, his wife is prohibited from remarrying. There is no absolute proof that the man died, as it is possible that he emerged from the water some distance away. Rabbi Meir said: An incident occurred involving a certain person who fell into the Great Cistern and emerged only after three days. This is evidence that sometimes one may survive a fall into water, even when everyone assumes he is dead.
קישוריםרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מַעֲשֶׂה בְּסוֹמֵא שֶׁיָּרַד לִטְבּוֹל בִּמְעָרָה וְיָרַד מוֹשְׁכוֹ אַחֲרָיו ווְשָׁהוּ כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם וְהִשִּׂיאוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶם וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּעַסְיָא בְּאֶחָד שֶׁשִּׁלְשְׁלוּהוּ לַיָּם וְלֹא עָלְתָה בְּיָדָם אֶלָּא רַגְלוֹ אָמְרוּ חֲכָמִים זמִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעְלָה תִּנָּשֵׂא מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַטָּה לֹא תִּנָּשֵׂא.:

Rabbi Yosei said: An incident occurred involving a blind man who descended to immerse for ritual purity in a cave, and his guide descended after him, and they disappeared there, and they remained there long enough for their souls to have departed, and the Sages permitted their wives to marry because they had disappeared into the water and not emerged. And there was another incident in Asya in which they lowered a certain man into the sea on a rope, and when they pulled the rope back to land only his leg came up in their hands, and they were not certain whether he was alive or dead. The Sages said: If his leg was cut from the knee and above, his wife may marry, as he did not survive such a wound; if his leg was cut only from the knee and below, she may not marry.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מערה – מים שיש להם סוף הם ופליג ר׳ יוסי ואמר אשתו מותרת דקסבר אין אדם יכול לשהות במים כל כך ואי משום שמא יצא לאלתר אין זו חששא דהא אי נפק הוו חזו ליה אבל במים שאין להם סוף מודה ר׳ יוסי דאסורה שמא יצא לאלתר למרחוק ולא ראוהו.
מן הארכובה ולמטה – הואיל ויכול לחיות לא תנשא שמא יצא ולא ראוהו דמים שאין להם סוף הן.
מתניתין. מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו אמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא. מסתברא שקשרוהו ברגלו ושלשלוהו אבל אם השליכוהו והשליכו מצודה בים ולא עלה בידם אלא אחד מאבריו, או אפילו כל גופו בלא ראשו, אין משיאין את אשתו דחוששין שמא אותו הלך לו ויצא במקום אחר, ורגל זה מאדם אחר היה. והראיה ההוא דאיתלי נורא בגננא ואשתכח גברא חריכא פסתא דידא דשדיא ואפיו הכי חיישינן דלמא איניש אחרינא הוא דאתא לאצוליה וההיא פסתא מיניה הות ומשום כסופא ערק. ועד כאן לא פליג התם רבא אלא משום דאמרה אתתיה חזו גבראי כדאיתא התם, ועוד מעשה דשני תלמידי חכמים דאסיקנא התם דאסקוה וחזיוה, הא לאו הכי אמרינן הני אזל לעלמא ואתו אחריני וכדמוכח התם בעובדא דשומשי. ודברים פשוטין היו נראין לי (בכת״י: ודברים פשוטים הם) אלא שראיתי להרמב״ם ז״ל (הלכות גירושין פי״ג הט״ז) שכתב אם השליכוהו לים והשליכו מצודה והעלו ממנו אבר שאי אפשר שינטל אותו אבר מן החי ויחיה הרי זה מעיד עליו שמת ומשיאין אשתו ע״כ. ושמא בשלא נתעלם מן העין עד שעלה רגלו בידם קאמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ יוסי: מעשה בסומא (בעיוור) שירד לטבול במערה להיטהר, וירד מושכו (האיש שהיה מוביל אותו) גם הוא אחריו, וטבעו במים, ושהו שם כדי הזמן שתצא נפשם — והשיאו את נשותיהם על סמך העובדה שראו שנעלמו במים ולא יצאו. ושוב מעשה בעסיא, באחד ששלשלוהו לים בחבל, וכשמשכו בחבל לא עלתה בידם אלא רגלו, ואמרו חכמים: אם נחתכה הרגל מן הארכובה (הברך) ולמעלה — תנשא, שודאי מת בעלה, כי הפציעה הזו חמורה ביותר ומי שנפגע כך הרי הוא בגדר טריפה, ובוודאי מת במים. ואם נחתכה מן הארכובה ולמטה — לא תנשא.
Rabbi Yosei said: An incident occurred involving a blind man who descended to immerse for ritual purity in a cave, and his guide descended after him, and they disappeared there, and they remained there long enough for their souls to have departed, and the Sages permitted their wives to marry because they had disappeared into the water and not emerged. And there was another incident in Asya in which they lowered a certain man into the sea on a rope, and when they pulled the rope back to land only his leg came up in their hands, and they were not certain whether he was alive or dead. The Sages said: If his leg was cut from the knee and above, his wife may marry, as he did not survive such a wound; if his leg was cut only from the knee and below, she may not marry.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) גמ׳גְּמָרָא: תָּנוּ רַבָּנַן נָפַל לַמַּיִם בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף בֵּין שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים חמַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת וְשֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה.

GEMARA: The Sages taught: If a man fell into the water, whether the body of water has a visible end or does not have a visible end, his wife is prohibited from marrying; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: If he fell into a body of water with a visible end, his wife is permitted to marry, but if he fell into a body of water with no end, his wife is prohibited from marrying.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נפל למים שיש להם סוף שעומד חבירו ורואה כל ד׳ רוחותיו ולא עלה אשתו מותרת. נפל למים שאין להם סוף שאין יכול לראות כל רוחותיו אשתו אסורה, דאמרינן מיא אשפלוה למקום אחר ועלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: נפל למים, בין מים שיש להם סוף, בין שאין להם סוף — אשתו אסורה, אלו דברי ר׳ מאיר. וחכמים אומרים: אם נפל למים שיש להם סוף — אשתו מותרת, ושאין להם סוף — אשתו אסורה.
GEMARA: The Sages taught: If a man fell into the water, whether the body of water has a visible end or does not have a visible end, his wife is prohibited from marrying; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: If he fell into a body of water with a visible end, his wife is permitted to marry, but if he fell into a body of water with no end, his wife is prohibited from marrying.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הֵיכִי דָּמֵי מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף אָמַר אַבָּיֵי טכֹּל שֶׁעוֹמֵד וְרוֹאֶה מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו.

The Gemara asks: What are the circumstances defining a body of water with a visible end? Abaye said: Any body of water where one stands in one place and can see the shore in all four directions is considered water with a visible end, since anyone emerging from the water would be seen. However, if the body of water is so large that it is impossible to see its shore on all sides, the individual may have emerged at a place where he could not be seen by others standing at the place where he fell in.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מארבע רוחותיה – כגון מערה מלאה מים והרואה שנפל שוהה שם בכדי שאין יכול להיות חי בתוך המים ובא לו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים, היכי דמי [כיצד הם בדיוק] מים שיש להם סוף? אמר אביי: כל שעומד במקום אחד ורואה מארבע רוחותיו, אלה הם מים שיש להם סוף, וכגון מערה וכדומה. שכן במקום כזה אם יצא אותו אדם ודאי יראוהו כשיצא. אבל אם מקוה המים גדול מזה, ואי אפשר לראות את קצהו מכל צד, חוששים שמא יצא מצד אחר ולא ראוהו.
The Gemara asks: What are the circumstances defining a body of water with a visible end? Abaye said: Any body of water where one stands in one place and can see the shore in all four directions is considered water with a visible end, since anyone emerging from the water would be seen. However, if the body of water is so large that it is impossible to see its shore on all sides, the individual may have emerged at a place where he could not be seen by others standing at the place where he fell in.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הָהוּא גַּבְרָא דִּטְבַע בְּאַגְמָא דְסַמְקֵי אַנְסְבַהּ רַב שֵׁילָא לִדְבֵיתְהוּ אֲמַר לֵיהּ רַב לִשְׁמוּאֵל תָּא נְשַׁמְּתֵיהּ אֲמַר לֵיהּ נִשְׁלַח לֵיהּ בְּרֵישָׁא.

There was a certain man who drowned in the lake in a place called Samkei. Rav Sheila allowed his wife to marry based on the testimony of witnesses who saw that he entered the water and did not emerge. Rav said to Shmuel: Come, let us excommunicate him for having issued this ruling. Shmuel said to him: Let us first send him a message and clarify whether he had a sufficient reason to issue this ruling.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אגמא דסמקי – אגם של אותו מקום אגם מרש״ט בלעז עומד במקומו ואינם מים חיים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: ההוא גברא [אדם אחד] שטבע באגמא [באגם] של סמקי, מקום בשם זה, אנסבה [השיאה] רב שילא לדביתהו [את אשתו] וזאת על סמך העדים שראו אותו נכנס לאגם, ולא ראו אותו שיצא. אמר ליה [לו] רב לשמואל, תא נשמתיה [בוא ונחרימנו] את רב שילא, על שהורה שלא כדין. אמר ליה [לו] שמואל לרב: נשלח ליה ברישא [לו בתחילה] ונברר מה היה טעמו, לפני שאנו עושים מעשה.
There was a certain man who drowned in the lake in a place called Samkei. Rav Sheila allowed his wife to marry based on the testimony of witnesses who saw that he entered the water and did not emerge. Rav said to Shmuel: Come, let us excommunicate him for having issued this ruling. Shmuel said to him: Let us first send him a message and clarify whether he had a sufficient reason to issue this ruling.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) שְׁלַחוּ לֵיהּ מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה אוֹ מוּתֶּרֶת שְׁלַח לְהוּ אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה וְאַגְמָא דְסַמְקֵי מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף אוֹ מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף שְׁלַח לְהוּ מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף הוּא וּמָר מַאי טַעְמָא עֲבַד הָכִי.

They sent him the following question: When a man disappears in an endless body of water, is his wife a forbidden or a permitted woman, i.e., may she remarry? He sent back to them: His wife is forbidden. They asked him further: Is the lake of Samkei a body of water with a visible end or an endless body of water? He sent a response to them: It is an endless body of water, since one cannot see the water’s edge on every side. They then asked him: If so, what is the reason that the Master, i.e., Rav Sheila, acted this way, allowing the wife to remarry?
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלחו ליה [לו] שאלה זו: ראוהו שנפל למים שאין להם סוף, האם אשתו אסורה או מותרת? שלח להו [להם]: אשתו אסורה. ושאלו אותו עוד: ואגמא [והאגם] של סמקי מהו — מים שיש להם סוף או מים שאין להם סוף? שלח להו [להם] בתשובה: מים שאין להם סוף הוא, שאין רואים את קצה האגם מכל צד. חזרו ושלחו לו: ומר, מאי טעמא עבד הכי [ואדוני, מה טעם עשה כך], שהשיא את האשה?
They sent him the following question: When a man disappears in an endless body of water, is his wife a forbidden or a permitted woman, i.e., may she remarry? He sent back to them: His wife is forbidden. They asked him further: Is the lake of Samkei a body of water with a visible end or an endless body of water? He sent a response to them: It is an endless body of water, since one cannot see the water’s edge on every side. They then asked him: If so, what is the reason that the Master, i.e., Rav Sheila, acted this way, allowing the wife to remarry?
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מִיטְעָא טְעֵינָא אֲנָא סְבַרִי כֵּיוָן דִּקְווּ וְקָיְימִי כְּמַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף דָּמֵי וְלָא הִיא כֵּיוָן דְּאִיכָּא גַּלֵּי אֵימוֹר גַּלֵּי אשפלו.

He answered them: I erred in my reasoning. I thought: Since the waters are gathered and stagnant and not flowing like a river, they are considered as a body of water with a visible end. But that is not so. Since there are waves in this body of water, say that the waves carried him away from our sight, allowing him to emerge without being seen.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כמים שיש להם סוף דמו – שאינו יכול לשוט על פניהם למרחוק הלכך אם איתא דסליק הוי חזו ליה.
גלי אשפלו – למקום רחוק ומשם יצא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מטעה טעאי אנא סברי כיון דקוו וקיימי כמים שיש להם סוף דמי ולפום מאי דאמרי׳ לק׳ דמים שאין להם סוף חיישינן למחילה של דגים ה״נ טעה בהא דה״ל למיחש למחילה של דגים ואינו נר׳ לומר דההיא נמי בכלל טעותיה דקאמר הוא סבר דכיון דקוו וקיימי לא חיישי׳ להו למחילה של דגים דבהא ודאי לא הי״ל לטעות בזה דבשלמא לחשבה כמים שיש להם סוף לענין שלא לחוש שהשליכוהו המים במקום אחר כיון דקוו וקיימי במקום הזה קרוב הוא לטעות אבל לענין מחילה לא היה לו לתלות משום דמקוו קוו אבל נר׳ דלא שמיע להו ברייתא דלקמן.
ענה להם: מיטעא טעינא [טעיתי] בסברה, אנא סברי [אני סברתי]: מכיון דקוו וקיימי המים קוויים, אגורים, ועומדים] ואינם זורמים, הרי כמים שיש להם סוף דמי [הם נחשבים]. ואולם, לא היא [אין הדבר כן], כיון דאיכא גלי [שיש גלים] באגם זה — אימור גלי אשפלו [אמור שהגלים טלטלוהו] ושמא לא ראו אותו כשיצא.
He answered them: I erred in my reasoning. I thought: Since the waters are gathered and stagnant and not flowing like a river, they are considered as a body of water with a visible end. But that is not so. Since there are waves in this body of water, say that the waves carried him away from our sight, allowing him to emerge without being seen.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) קָרֵי שְׁמוּאֵל עֲלֵיהּ דְּרַב {משלי י״ב:כ״א} לֹא יְאוּנֶּה לַצַּדִּיק כׇּל אָוֶן קָרֵי רַב עֲלֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל {משלי י״א:י״ד} וּתְשׁוּעָה בְּרוֹב יוֹעֵץ.

In light of this response, Shmuel recited this verse about Rav: “No mischief shall befall the righteous” (Proverbs 12:21). Since the righteous Rav waited and did not excommunicate Rav Sheila, he was prevented from causing him injustice. Rav Sheila had been mistaken and had not intentionally violated the decree of the Sages prohibiting a woman from remarrying on the basis of her husband having disappeared into an endless body of water. Rav recited this verse about Shmuel: “But salvation lies in much counsel” (Proverbs 11:14), since it was Shmuel’s advice that caused Rav to wait.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא יאונה לצדיק כל און – שלא באתה תקלה זו לידו של רב לנדות את רב שילא.
תשועה ברוב יועץ – תשועתי מן המכשול על ידי שנטלתי עצה משמואל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וסיכומו של אותו מעשה, קרי [קרא] שמואל עליה [על] רב את הכתוב: ״לא יאנה לצדיק כל און״ (משלי יב, כא), מאחר שלא באה תקלה על ידו, לפי שהמתין רב ולא נידה את רב שילא ולא גרם לו עוול. שהרי רב שילא טעה ולא עבר בזדון על דברי חכמים. קרי [קרא] רב עליה [על] שמואל כתוב זה — ״ותשועה ברב יועץ״ (שם יא, יד), שהרי עצתו של שמואל היא שגרמה לרב להמתין.
In light of this response, Shmuel recited this verse about Rav: “No mischief shall befall the righteous” (Proverbs 12:21). Since the righteous Rav waited and did not excommunicate Rav Sheila, he was prevented from causing him injustice. Rav Sheila had been mistaken and had not intentionally violated the decree of the Sages prohibiting a woman from remarrying on the basis of her husband having disappeared into an endless body of water. Rav recited this verse about Shmuel: “But salvation lies in much counsel” (Proverbs 11:14), since it was Shmuel’s advice that caused Rav to wait.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) תַּנְיָא אָמַר רַבִּי מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם מְכַמְּרִין מִכְמוֹרִין בַּיַּרְדֵּן וְנִכְנַס אֶחָד מֵהֶם לִמְחִילָּה שֶׁל דָּגִים וְשָׁקְעָה חַמָּה וְלֹא רָאָה פִּתְחָהּ שֶׁל מְחִילָּה וְשָׁהָה חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ וּבָא וְהוֹדִיעַ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לְמָחָר זָרְחָה חַמָּה וְהִכִּיר פִּתְחָהּ שֶׁל מְחִילָּה וּבָא וּמָצָא הֶסְפֵּד גָּדוֹל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ אָמַר רַבִּי כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה.

It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi said: An incident occurred involving two people who were fishing with nets on the Jordan River, and one of them entered a cave containing a pond of fish next to the shore. Meanwhile, the sun set and the one who had entered the cave could not see the cave’s opening and did not exit, so his friend thought he had drowned. His friend waited long enough for his soul to have departed and came and notified the man’s household that he had drowned. The following day the sun rose, and the man in the cave recognized the opening of the cave and exited through it. And he came and found profuse eulogizing in his house. Rabbi Yehuda HaNasi said about this: How great are the words of the Sages, who said: If a man fell into a body of water with a visible end, his wife is permitted to marry, but in a case of water with no end, his wife is prohibited from marrying.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מכמר
מכמרא(יבמות קכא.) שני בני אדם שהיו מכמירין מכמורת בירדן. (כלים פכ״ג) הרשתות והמכמורות. (מכשירין פרק ה) במצודות וברשתות ובמכמורות פירוש מיני חכין הן כדכתיב ופורשי מכמורת:
א. [נעץ.]
למחילה של דגים – שחוטטים סמוך לשפת הנהר בין למטה מן המים בין למעלה מן המים בגובה שפתו ואין מתמלאת כולה ואדם הנכנס שם מגביה צוארו בתוך המערה למעלה מן המים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא [שנויה ברייתא], אמר רבי: מעשה בשני בני אדם שהיו מכמרין מכמורין (צדים דגים במכמורות) בירדן, ונכנס אחד מהם למחילה של דגים שליד החוף, ושקעה החמה ולא ראה את פתחה של המחילה ונעלם, ושהה חברו והמתין לו כדי הזמן שתצא נפשו, ובא החבר והודיע בתוך ביתו של האחר שטבע. למחר, ביום, זרחה החמה והכיר האיש שהיה במחילה את פתחה של המחילה, ויצא החוצה, ובא ומצא שעורכים עליו הספד גדול בתוך ביתו. אמר רבי על כך: כמה גדולים דברי חכמים, שאמרו שמי שנפל למים שיש להם סוף — אשתו מותרת, ואם נפל למים שאין להם סוף — אשתו אסורה.
It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi said: An incident occurred involving two people who were fishing with nets on the Jordan River, and one of them entered a cave containing a pond of fish next to the shore. Meanwhile, the sun set and the one who had entered the cave could not see the cave’s opening and did not exit, so his friend thought he had drowned. His friend waited long enough for his soul to have departed and came and notified the man’s household that he had drowned. The following day the sun rose, and the man in the cave recognized the opening of the cave and exited through it. And he came and found profuse eulogizing in his house. Rabbi Yehuda HaNasi said about this: How great are the words of the Sages, who said: If a man fell into a body of water with a visible end, his wife is permitted to marry, but in a case of water with no end, his wife is prohibited from marrying.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אִי הָכִי מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף נָמֵי לֵיחוּשׁ לִמְחִילָּה שֶׁל דָּגִים בְּמַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף מְחִילָּה שֶׁל דָּגִים לָא שְׁכִיחָא.

The Gemara asks: If so, even in the case of a body of water with a visible end, let us also be concerned about a cave containing a pond of fish. Even if the individual did not emerge for a long period of time, it is possible that he entered a cave and is still alive. The Gemara answers: A cave containing a pond of fish is not common in a body of water with a visible end.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ליחוש למחילה – ושמא ליום מחר יצא והלך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אי הכי [אם כך] שעל מקרה כגון זה אתה סומך, אם כן, אף מים שיש להם סוף נמי ליחוש [גם כן נחשוש] שמא למחילה של דגים נכנס אותו אדם ולבסוף יצא! ומשיבים: במים שיש להם סוף מחילה של דגים לא שכיחא [אינה מצויה].
The Gemara asks: If so, even in the case of a body of water with a visible end, let us also be concerned about a cave containing a pond of fish. Even if the individual did not emerge for a long period of time, it is possible that he entered a cave and is still alive. The Gemara answers: A cave containing a pond of fish is not common in a body of water with a visible end.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָמַר רַב אָשֵׁי הָא דַּאֲמַרוּ רַבָּנַן מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה הָנֵי מִילֵּי בְּאִינִישׁ דְּעָלְמָא אֲבָל צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לָא אִי דִּסְלֵיק קָלָא אִית לֵיהּ וְלָא הִיא לָא שְׁנָא אִינִישׁ דְּעָלְמָא וְלָא שְׁנָא צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דִּיעֲבַד אִין לְכַתְּחִלָּה לָא.

Rav Ashi said: That which the Sages said, that if a man fell into an endless body of water, his wife is prohibited from remarrying, applies only to an ordinary person who is not well known and could slip away secretly and live in anonymity, hiding the fact that he survived. But it does not apply to a Torah scholar, because if he would emerge from the water, publicity would be generated and the news of his survival would spread. The Gemara rejects this: That is not so. It is no different for an ordinary man and it is no different for a Torah scholar. After the fact, i.e., if she remarried, yes, she may remain with her new husband, but she may not remarry ab initio.
רי״ףראב״ןתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם נשאת לא מפקינן לה אלא אם כן בא הבעל. דאמר רב אשי הא דאמור רבנן מים שאין להם סוף אסורה הני מילי איניש דעלמא [וכו׳ ולא היא לא שנא איניש דעלמא] ולא שנא צורבא מדרבנן דיעבד אין לכתחילה לא.
ולא היא לא שנא צורבא מרבנן כו׳ – ואף על גב דרובייהו צורבא מרבנן אי סליק קלא אית ליה מכל מקום לא חיישינן לאותו רוב ולא תנשא לכתחלה כמו גבי (רוב) גוססין דאין מעידין עליהן אף על פי שרובן מתים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה ולא היא ל״ש צורבא מרבנן כו׳ ואע״ג דרובייהו צורבא מרבנן אי סליק קלא כו׳ עכ״ל כן הוא בספרים מדוייקים וכצ״ל וק״ל:
אמר רב אשי: הא דאמרו רבנן [זה שאמרו חכמים] שמים שאין להם סוף אשתו אסורה — הני מילי באיניש דעלמא [דברים אלה אמורים באדם סתם] שאינו ידוע, אבל צורבא מרבנן [תלמיד חכם] — לא, כי אי דסליק [אם היה עולה מן המים] — קלא אית ליה [קול יש לו] והשמועה על הצלתו היתה מתפשטת. ודוחים: ולא היא [ואינו כן], לא שנא איניש דעלמא ולא שנא צורבא מרבנן [אינו שונה אדם סתם ואינו שונה תלמיד חכם], אם בדיעבד נישאה אשתו — אין [כן] לא תצא, לכתחלה — לא תינשא.
Rav Ashi said: That which the Sages said, that if a man fell into an endless body of water, his wife is prohibited from remarrying, applies only to an ordinary person who is not well known and could slip away secretly and live in anonymity, hiding the fact that he survived. But it does not apply to a Torah scholar, because if he would emerge from the water, publicity would be generated and the news of his survival would spread. The Gemara rejects this: That is not so. It is no different for an ordinary man and it is no different for a Torah scholar. After the fact, i.e., if she remarried, yes, she may remain with her new husband, but she may not remarry ab initio.
רי״ףראב״ןתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) תַּנְיָא אר״גאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בִּסְפִינָה וְרָאִיתִי סְפִינָה אַחַת שֶׁנִּשְׁבְּרָה וְהָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁבָּהּ וּמַנּוּ רַבִּי עֲקִיבָא וּכְשֶׁעָלִיתִי בַּיַּבָּשָׁה בָּא וְיָשַׁב וְדָן לְפָנַי בַּהֲלָכָה אָמַרְתִּי לוֹ בְּנִי מִי הֶעֶלְךָ אָמַר לִי דַּף שֶׁל סְפִינָה נִזְדַּמֵּן לִי וְכׇל גַּל וְגַל שֶׁבָּא עָלַי נִעְנַעְתִּי לוֹ רֹאשִׁי.

§ It is taught in a baraita: Rabban Gamliel said: Once I was traveling on a boat, and from a distance I saw a boat that shattered and sank. And I was grieved over the apparent death of the Torah scholar who was on board. And who was it? Rabbi Akiva. But when I disembarked onto dry land, he came, and sat, and deliberated before me about halakha. I said to him: My son, who brought you up from the water? He said to me: A plank from the boat came to me, and I bent my head before each and every wave that came toward me. The waves did not wash me off of the board, and I reached the shore.
רי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נענעתי לו ראשי – ועבר על גבי והלך לו.
תניא אמר רבן גמליאל פעם אחת ראיתי ספינה שנשברה בים והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו ר׳ עקיבא כשעליתי ליבשה ישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו מי העלך אמר לי דף של ספינה נזדמן לי וישבתי עליו וכל גל וגל שבא עלי ניענעתי לו ראשי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד תניא [שנויה ברייתא], אמר רבן גמליאל: פעם אחת הייתי מהלך בספינה, וראיתי מרחוק ספינה אחת שנשברה וטבעה. והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו [ומי היה זה] — ר׳ עקיבא. וכשעליתי ביבשה ראיתי שבא, וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו: בני, מי העלך מן המים? אמר לי: דף (קרש) של הספינה נזדמן לי, וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי, הרכנתי את ראשי בפני הגל, ולא שמטוני הגלים מן הקורה, וכך הגעתי לחוף.
§ It is taught in a baraita: Rabban Gamliel said: Once I was traveling on a boat, and from a distance I saw a boat that shattered and sank. And I was grieved over the apparent death of the Torah scholar who was on board. And who was it? Rabbi Akiva. But when I disembarked onto dry land, he came, and sat, and deliberated before me about halakha. I said to him: My son, who brought you up from the water? He said to me: A plank from the boat came to me, and I bent my head before each and every wave that came toward me. The waves did not wash me off of the board, and I reached the shore.
רי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים אִם יָבוֹאוּ רְשָׁעִים עַל אָדָם יְנַעְנֵעַ לוֹ רֹאשׁוֹ אָמַרְתִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף מוּתֶּרֶת מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אֲסוּרָה.

From here the Sages stated: If wicked people come upon a person, he should bend his head before them. That is, he should temporarily restrain himself and not fight them, and he will therefore be saved. After this parenthetical statement, the Gemara returns to Rabban Gamliel’s story. I said at that moment: How great are the words of the Sages, who said: If a man fell into a body of water with a visible end, his wife is permitted to remarry. But in a case of an endless body of water, his wife is prohibited from remarrying.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גל
גלא(יבמות קכא.) נפל למים וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי מכאן אמרו חכמים אם באו רשעים על אדם ינענע להם ראשו. (ובפרק ה׳ במקואות) גל שנתלש ובו מ׳ סאה:
א. [וועללע פאן וואססער.]
ינענע לו ראשו – ידחה מפני השעה ולא יתגרה בהן.
אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם ינענע להם ראשו, פירוש יהא נכנע לפניהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכאן אמרו חכמים: אם יבואו רשעים על אדם — ינענע לו ראשו, כלומר, יכניע עצמו לפי שעה, ולא ילחם בהם, שעל ידי כך יינצל. ואחר מאמר מוסגר זה ממשיכים בדברי רבן גמליאל, אמרתי באותה שעה: כמה גדולים דברי חכמים, שאמרו: מים שיש להם סוף — מותרת, מים שאין להם סוף — אסורה.
From here the Sages stated: If wicked people come upon a person, he should bend his head before them. That is, he should temporarily restrain himself and not fight them, and he will therefore be saved. After this parenthetical statement, the Gemara returns to Rabban Gamliel’s story. I said at that moment: How great are the words of the Sages, who said: If a man fell into a body of water with a visible end, his wife is permitted to remarry. But in a case of an endless body of water, his wife is prohibited from remarrying.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) תַּנְיָא א״ראָמַר רַבִּי עֲקִיבָא פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בִּסְפִינָה וְרָאִיתִי סְפִינָה אַחַת שֶׁמִּטָּרֶפֶת בַּיָּם וְהָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁבָּהּ וּמַנּוּ רַבִּי מֵאִיר כְּשֶׁעָלִיתִי לִמְדִינַת קַפּוֹטְקְיָא בָּא וְיָשַׁב וְדָן לְפָנַי בַּהֲלָכָה אָמַרְתִּי לוֹ בְּנִי מִי הֶעֶלְךָ אָמַר לִי גַּל טְרָדַנִי לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ עַד שֶׁהֱקִיאַנִי לַיַּבָּשָׁה אָמַרְתִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה.

It is taught in a baraita: Rabbi Akiva said: Once I was traveling on a boat, and I saw a certain boat sinking at sea, and I was grieved over the apparent death of the Torah scholar who was on board. And who was it? Rabbi Meir. But when I disembarked at the province of Cappadocia, he came, and sat, and deliberated before me about halakha. I said to him: My son, who brought you up from the water? He said to me: One wave carried me to another, and that other wave to another, until I reached the shore, and a wave cast me up onto dry land. I said at that moment: How great are the words of the Sages, who said: If a man fell into a body of water with a visible end, his wife is permitted to remarry. But in a case of an endless body of water, his wife is prohibited from remarrying.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא [שנויה ברייתא], אמר ר׳ עקיבא: פעם אחת הייתי מהלך בספינה, וראיתי ספינה אחת שמטרפת (שטובעת) בים, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו [ומי היה זה] — ר׳ מאיר. כשעליתי למדינת קפוטקיא בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו: בני, מי העלך? אמר לי: גל טרדני (זרקני) לחברו, וחברו לחברו, עד שהקיאני ליבשה. אמרתי באותה שעה: כמה גדולים דברי חכמים, שאמרו: שמים שיש להם סוף — אשתו מותרת, מים שאין להם סוף — אשתו אסורה.
It is taught in a baraita: Rabbi Akiva said: Once I was traveling on a boat, and I saw a certain boat sinking at sea, and I was grieved over the apparent death of the Torah scholar who was on board. And who was it? Rabbi Meir. But when I disembarked at the province of Cappadocia, he came, and sat, and deliberated before me about halakha. I said to him: My son, who brought you up from the water? He said to me: One wave carried me to another, and that other wave to another, until I reached the shore, and a wave cast me up onto dry land. I said at that moment: How great are the words of the Sages, who said: If a man fell into a body of water with a visible end, his wife is permitted to remarry. But in a case of an endless body of water, his wife is prohibited from remarrying.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) תָּנוּ רַבָּנַן ינָפַל לְגוֹב אֲרָיוֹת אֵין מְעִידִין עָלָיו לַחֲפוּרָה מְלֵאָה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים מְעִידִין עָלָיו רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר אַף לַחֲפוּרָה מְלֵאָה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים אֵין מְעִידִין עָלָיו חָיְישִׁינַן

§ The Sages taught: If an individual fell into a lion’s den, one may not testify about him that he died, since the lions might not have killed him. If he fell into a pit filled with snakes and scorpions, one may testify about his death, since it is certain that they killed him. Rabbi Yehuda ben Beteira says: Even if he fell into a pit filled with snakes and scorpions, one may not testify about him that he died, because we are concerned
עין משפט נר מצוהרי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יהודה [ב״ב] אומר לא כל האדם כו איבעי׳ להו ר׳ יהודה לקולא פליג או לחומרא פליג פי׳ להקל ולהוסיף יותר על ג׳ ימים או החמיר שיש לך אדם ומקום שחי (מדידי׳) רק עד ג׳ ימים. ת״ש דההוא גברא דטבע בכרמי ואסקוה בר הדיא בתר תלתא יומי ואנסבי רב דימי מנהרדעא לדביתהו ותו ההוא גברא דטבע בדגלת ואסקוה אגירשא דשביסתנא ואנסבוה רבא לדביתהו אפומא דשושבינא לבתר ה׳ יומי אי אמרת בשלמא לקולא פליג אינהו דעבדי כר׳ יהודה אלא אי אמרת לחומרא פליג אינהו דעבידי כמאן. שאני מיא דצמתי והאמרת מיא מרזי מכה ה״מ היכא דאיכא מכה אבל היכא דליכא מכה מיא צמת צמתי וה״מ דכי אפקוה חזיוה בשעתיה אבל אי אישתהי מתפח תיפח. פי׳ משתנה צורתו אחר שהעלוהו מן המים אם יאחר מעט:
מתניתין נפל למים בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף אשתו אסורה אר״מ מעשה בא׳ שנפל לבור הגדול ועלה לאחר ג׳ ימים אר״י מעשה בסומא א׳ שירד לטבול במערה וירד מושכו אחריו ושהו כדי שתצא נפשם ושיאו נשותיהן. ושוב מעשה באסיא בא׳ ששלשוהו אל הים ולא עלה בידם אלא רגלו מן הארכובה. ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא מן הארכובה ולמטה לא תנשא. פי׳ ר״מ סבר אע״פ שיש להן סוף אשתו אסורה ואע״ש ששהו כדי שתצא נפשו מפני שאדם שוהה במים יום או יומיים ויותר וניצול. ומעשה בא׳ שנפל לבור הגדול וכו׳ ובור מים שיש להן סוף הוא וחיה ג׳ ימים ולא מת. ור׳ יוסי מחלק בין מים שיש להן סוף ומים שאין להן סוף דבסומא ומושכיו שירדו במערה כיון שיש להם סוף התירו חכמים נשיהו כששהו בכדי שתצא נשמתם. ובמים שהוא מים שאין להם סוף אסרו חכמים אס״פ שעלתה רגל בידן אם עלה מן הארכובה ולמטה שי״ל יכול הוא לחיות ועלה מצד אחר שלא נוכל לראותו כשיצא משם:
ת״ר נפל למים בין שיש להן סוף בין שאין להן סוף אשתו אסורה דברי ר״מ. וח״א מים שיש להן סוף אשתו מותרת שאם עלה משום הי׳ רואהו אלא ודאי מת. ומים שאין להן סוף אשתו אסור השמא מצד אחר עלה ולא ראוהו. וקיי״ל יחיד ורבים הלכה כרבים. ה״ד מים של״ס אמר אביי כל שעמוד ורואה מד׳ רוחותיו ההוא גבר׳ דטבעי באגמי דסמקי אסבה רב שילא לדביתהו א״ל רב לשמואל תא וזמתיה א״ל נשלח לי ברישא שלחו ליה מים שאל״ס אשתו אסורה או מותרת שלח להו אסורה ואגמא דסמקי מים שיש להן סוף הוא או מים שאין להן סוף שלח להו מים שאין להן סוף ומר מ״ט עביד הכי א״ל מיטעא טעאי אנא סברי כיון דקוו יקיימי [משולס״ה ול״ה כיון דא״ג אומר גלי אשפלו]. תושלב״ה
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה תנו רבנן [שנו חכמים]: נפל אדם לתוך גוב אריות — אין מעידין עליו שמת, שמא לא הרגוהו האריות. נפל לחפורה (בור) מלאה נחשים ועקרבים — מעידין עליו, שלא ייתכן שלא נשכוהו ועקצוהו למוות. ר׳ יהודה בן בתירא אומר: אף לחפורה מלאה נחשים ועקרבים אין מעידין עליו, כי חיישינן [חוששים אנו]
§ The Sages taught: If an individual fell into a lion’s den, one may not testify about him that he died, since the lions might not have killed him. If he fell into a pit filled with snakes and scorpions, one may testify about his death, since it is certain that they killed him. Rabbi Yehuda ben Beteira says: Even if he fell into a pit filled with snakes and scorpions, one may not testify about him that he died, because we are concerned
עין משפט נר מצוהרי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות קכא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יבמות קכא., עין משפט נר מצוה יבמות קכא., רי"ף יבמות קכא. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יבמות קכא., רש"י יבמות קכא., ראב"ן יבמות קכא. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות קכא., פסקי רי"ד יבמות קכא., רמב"ן יבמות קכא. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות קכא. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות קכא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יבמות קכא., מהרש"א חידושי הלכות יבמות קכא., מהרש"א חידושי אגדות יבמות קכא., פירוש הרב שטיינזלץ יבמות קכא., אסופת מאמרים יבמות קכא.

Yevamot 121a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yevamot 121a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 121a, Rif by Bavli Yevamot 121a, Collected from HeArukh Yevamot 121a, Rashi Yevamot 121a, Raavan Yevamot 121a, Tosafot Yevamot 121a, Piskei Rid Yevamot 121a, Ramban Yevamot 121a, Rashba Yevamot 121a, Meiri Yevamot 121a, Ritva Yevamot 121a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 121a, Maharsha Chidushei Aggadot Yevamot 121a, Steinsaltz Commentary Yevamot 121a, Collected Articles Yevamot 121a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144