(1) 
אָתֵי לְאִיחַלּוֹפֵי בְּגִיטָּא תַּקִּינוּ הָכִי אבְּיוֹם פְּלוֹנִי מֵיאֲנָה פְּלוֹנִית בַּת פְּלוֹנִי בְּאַנְפַּנָא.
אָתֵי לְאִיחַלּוֹפֵי בְּגִיטָּא תַּקִּינוּ הָכִי אבְּיוֹם פְּלוֹנִי מֵיאֲנָה פְּלוֹנִית בַּת פְּלוֹנִי בְּאַנְפַּנָא.This document may come to be confused with a bill of divorce and perhaps a man will err and give a bill of divorce using the text of refusal. Therefore, they decreed that one should write as follows: On such and such a day, so-and-so, the daughter of so-and-so, performed refusal in our presence, and no more.
ר׳ אליעזר אומר אין מעשה קטנה אלא כמפותה4 כו׳: תניא ר׳ אליעזר אומר אין מעשה קטנה כלום ואין בעלה זכאי במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפר5 נדריה ואינו יורשה ואינו מיטמא לה כללו של דבר אינה כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון רבי יהושע אומר מעשה קטנה כלום ובעלה6 זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר7 נדריה ויורשה ומיטמא לה כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון8 {פי׳ ר״ח9} והילכתא כר׳ יהושע חדא10 דקימא לן11 דרבי12 אליעזר ור׳ יהושע הלכה כר׳ יהושע ועוד דרב ושמואל תרויהו13 דחו לה14 להא דר׳ אליעזר וסברי להא דר׳ יהושע דגרסינן15 בכתובות בפרק אלמנה ניזונת16 מנכסי יתומים17 {בבלי כתובות ק ע״ב-קא ע״א} רב תאני קטנה יוצאה בגט אין לה כתובה וכל שכן ממאנת שמואל תאני18 ממאנת אין לה כתובה יוצאה בגט יש לה כתובה ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל ממאנת אין לה כתובה יוצאה בגט יש לה כתובה19 ממאנת לא פסלה מן האחין ולא פסלה מן הכהונה20 יוצאה בגט פסלה מן האחין ופסלה מן הכהונה ממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים יוצאה בגט צריכה להמתין שלשה חדשים. מאי קא משמע לן תנינא הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה [והיא מותרת בקרוביו]21 וכו׳ צריכה להמתין שלשה חדשים אצטריכא ליה דלא תנן ואמרינן לימא22 כתנאי ר׳ אליעזר אומר אין מעשה קטנה כלום ואין בעלה זכאי במציאתה23 כול׳ ורבי יהושע24 אומר מעשה קטנה כלום כול׳25 לימא רב דאמר כרבי אליעזר ושמואל דאמר כרבי יהושע ואמרינן אליבא דרבי אליעזר כולי עלמא לא פליגי כלומר דלית הילכתא כואתיה אלא כי פליגי אליבא דרבי יהושע שמואל כרבי יהושע ורב עד כאן לא קאמר ר׳ יהושע התם אלא מדידה לדידיה אבל מדידיה לדידה לא26 ושמעינן מינה דבין לרב ובין לשמואל הא דרבי אליעזר ליתה. ותנן נמי {בבלי יבמות פט ע״ב} מאימתי יורש אדם את אשתו קטנה27 בית שמאי אומרים משתעמוד בקומתה ובית הלל אומרים משתכנס לחופה ור׳ אליעזר אומר משתבעל ותריצנה לדר׳ אליעזר משתגדיל ותבעל וקמו להו28 בית שמאי ובית הלל בחדא שיטתא דמעשה קטנה כלום ובעלה29 יורשה והוה
1. חנניה: כ״י פרמה , כ״י נ , כ״י רומא 81 , דפוסים: ״חנינא״, כבמשנה שם. וכן בהמשך שם.
2. לשמור: כ״י פרמה , דפוסים, וכן כ״י בהמ״ל 695 במשנה. כ״י בהמ״ל 695 , כ״י נ , כ״י רומא 81 כאן: ״לשמר״.
3. דתניא: חסר בכ״י רומא 81 .
4. אין מעשה קטנה אלא כמפותה: חסר ב-גיז , כ״י פרמה , וכנראה שחסר גם בכ״י נ .
5. בהפר: דפוסים : בהפרת .
6. ובעלה: וכן כ״י נ . גיז , כ״י פרמה , כ״י רומא 81 : ״בעלה״.
7. ובהפר: גיז , דפוסים : ״ובהפרת״.
8. שיוצאה במיאון: כ״י רומא 81 : ״שצריכה מיאון״.
9. בשמו באור זרוע סי׳ תרפ״ד.
10. חדא: חסר בכ״י רומא 81 .
11. דקימא לן: כ״י רומא 81 : ״דהא קיימא לן״. חסר בדפוסים.
12. דרבי: כ״י נ : ״ר׳ ״.
13. תרויהו: כ״י פרמה : ״דאמרי תרויהו״.
14. דחו לה: חסר בכ״י פרמה .
15. דגרסינן: כ״י נ : ״כדגרסינן״.
16. ניזונת: כ״י נ : ״נזונה״.
17. מנכסי יתומים: וכך שם המלא של הפרק גם ב-גיז , כ״י רומא 81 , כ״י פרמה . חסר בכ״י נ , דפוסים.
18. שמואל תאני: כ״י פרמה : ״ושמואל אמ׳ ״.
19. ואזדא...כתובה: חסר בכ״י נ לפני הגהה.
20. ולא פסלה מן הכהונה: חסר בכ״י נ .
21. והיא מותרת בקרוביו: כ״י רומא 81 , דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695 , כ״י נ , גיז , כ״י פרמה .
22. לימא: כ״י נ : ״נימא״.
23. ואין בעלה זכאי במציאתה: חסר ב-גיז , כ״י פרמה .
24. יהושע: כ״י נ קודם הגהה: ״שמעון״.
25. ורבי יהושע... כול׳: חסר בכ״י פרמה .
26. לא: כ״י נ : ״לא אמ׳ ״.
27. קטנה: חסר בכ״י פרמה .
28. להו: גיז , כ״י רומא 81 : ״לה״.
29. ובעלה: דפוסים : ובעל .
30. שנישאת לכהן: וכן כ״י נ , דפוסים. וכן בר״ח שם. חסר ב-גיז , כ״י פרמה .
31. ושמעינן מהני...יורשה: וכן בר״ח שם. חסר בכ״י נ .
32. בו: חסר בכ״י פרמה .
33. בו: חסר בכ״י בהמ״ל 695 לפני הגהה.
34. באיש: כ״י פרמה : ״לאיש״.
35. כ״י נ מוסיף: ״זה הכלל״, וכן בגמ׳ שם. כברמב״ם פיהמ״ש.
36. שיצאת: כ״י נ : ״שיוצאת״. וכן בגמ׳ שם.
אתי לאיחלופי בגיטא – פירוש שיכתבנו סופר בור בגט ומשמע מכאן לשבש מה שכתב בתיקוני גט מיאון לא רעינא ביה כו׳ אלא כתבינן ליה כדמשמע הכא.
גט מיאון אין ראוי להאריך בנסח שבו כדי שלא ידמה לבריות כעין גט כריתות ויבאו לטעות על שהיא מותרת בקרובים וכשרה לכהונה שיהו אומרין כך ביוצאה בגט ובראשונה היו כותבים בו לא צבינא ביה ולא בעינא ביה לית אנא בעיא להתנסבא ליה וכד חזו דנפיש דבורא אמרי אתי לאיחלופי תקנו שיהו כותבים בו ביום פלוני מיאנה בת פלוני בפלוני לפנינו ומכל מקום בנסח הגאונים הוא כתוב כבראשונה אלא שמסדרין את הענין ומודיעין אותו עד שאין לטעות בו בגט דעלמא והנסח הראוי לענין זה כך הוא בפנינו אנו עדים חתומי מטה מיאנה פלוניתא בת פלוני בקטנותה בפלוני בר פלוני וכך אמרה לנו דעו שאמי ואחי הטעוני והשיאוני בקטנותי לפלוני בר פלוני ועכשו אני מגלה דעתי בפניכם שאיני רוצה בו ואיני חפצה לדור עמו ואי אפשי בו כלל ואנו עדים אחר שנתברר לנו כראוי שעדין היא קטנה קבלנו דבריה בתורת עדות ברור ומכוון ומה שהיה בפנינו ביום פלוני בחדש פלוני בשנה פלונית כתבנו וחתמנו ונתננו ביד פלוניתא הנזכרת להיות בידה לראיה ולזכות ואם לא נשאת אלא שנתקדשה יכתוב במקום השיאוני קדשוני ויש נוהגים שמזמינים בית דין ומביאים לפניהם העדים שמיאנה בפניהם ומעידים לפניהם ככל תורף הענין והם כותבים בנסח זה אנו בית דין חתומי מטה כד הוינא כחדא במותב תלתא הוזקקנו על ענין הקטנה פלוניתא בת פלוני מחמת שבאו לפנינו פלוני ופלוני והעידו לפנינו שבפניהם מיאנה פלוניתא בפלוני ואמרה להם אמי ואחי כו׳ וכן העידו לפנינו שבאותו זמן חקרו על שנותיה ונבדקה על פיהם כראוי עד שנתברר להם בירור הראוי שקטנה היתה באותה שעה ואנו בית דין אחר שנתברר לנו שהם עדים כשרים ושחקרנו בעדותם כראוי וכתקון חכמים קבלנו עדותם והתרנו פלוניתא דא לינשא לכל מי שתרצה ומה שהיה בפנינו בזמן פלוני כתבנו וחתמנו להיות בידה לראיה ולזכות:
עיקר המיאון הוא שתאמר אי אפשי בפלוני בעלי או אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי ואפילו יושבת באפריון ומוליכין אותה בו מבית אביה לביתו של זה כל שהיא אומרת אי אפשי בו הרי זה מיאון ואין אומרין אם אינה רוצה היאך היא הולכת לשם שמא בושה היא מקרוביה וסומכת על דבורה וכן אפילו היו אורחים מסובין בבית בעלה והיא עומדת ומשקה עליהם שהוא כגלוי הדעת שנוח לה בדירה עמו כל שאומרת אי אפשי בו זהו מיאון אפילו שיגרה אצל חנוני להביא לו חפץ משלו והביאה לו משלה שזהו גילוי הדעת של חבה כל שאומרת מכל מקום אי אפשי בו הרי זה מיאון כל שמיאנה בפני שנים וגדולי הרבנים אין גורסין והביאה לו משלה ופירשו אפילו אורחים מסובים אע״פ שלא הזמינתם לכך ובשיגרה אצל חנוני אע״פ שאין שם אלא חנוני ונראה מדבריהם שאף מיאון באחד בדיעבד הוי מיאון וזו דוקא בשעדים שומעין אותה מבחוץ ויש מפרשים אפילו שיגרה אצל חנוני שיש לדון בה שמתוך כעס הטרחתו היא אומרת כן:
קטנה זו שלא מיאנה אבל עמדה ונשאת נשואיה הן הן מיאוניה וכן אם קבלה קדושין מאחר קדושיה הן הן מיאוניה ולא סוף דבר בנתקדשה לראשון שנשואי שני או קדושיו מפקיעין את הראשונים אלא אף אם נשאת לראשון ונתקדשה לשני קדושי שני מפקיעין נשואיו של ראשון:
היה בעלה של קטנה זו הולך ובא והנשים אומרות לה הא בעליך והיא אומרת שלכם תהא הרי זה מיאון והוא שאמרו כאן כלתיה דאבידן אימרוד כלומר שלא היו רוצות להתיחד עם בעליהן שדר רבי זוגא דרבנן למיבדקינהו כלומר אם היה מחמת מיאון או מחמת סבה אחרת אמרי להו נשי חזו גבריכו דקא אתו ואמרי להו ניהוו גבריכו דידכו ואמר רבי אין לך מיאון גדול מזה ואף בתלמוד המערב אמרו מעשה בתינוקת שירדה לכבס בנהר אמרין לה הא ארוסיך אמרה להו תלך אימא ותנשא לו ואמרו חכמים אין לך מיאון גדול מזה ויש אומרים שאפילו אמרה בפלוני הייתי רוצה יותר הרי זה מיאון ומפרשים כאן שזו שאמרו ניהוו גובריהו אזוגא דרבנן קאמרי והענין לדעתם ששאר הנשים היו טועות על אותו זוג של תלמידי חכמים שיהו הם בעליהן ואלו הכירום ואמרו אמן יהי כדבריכם שיהו אלו בעלים שלנו כלומר שבאלו היינו חפצים ואמרו שאף זה מיאון והם גורסים גובריהו דידהו כלומר שלהן עצמן ואם כן כל שמגלה דעתה שחפיצה היתה באחר הרי זה מיאון אע״פ שלא נתקדשה לו וכמו שאמרו למטה שאם תבעוה אחרים לינשא ולא קיבלה ואומרת שזה שאינה מקבלת דבריהם הוא מפני שאין אותו שתובעה מהוגן לה הרי זה מיאון אלמא כל שמגלה דעתה שרוצה באחר מיאון הוא ומכל מקום נראה לי שאין זה דומה שכל שהיא מטה אזן לינשא לאחר אע״פ שמתעכבת הואיל ואין עכבתה אלא מחמת שזה התובעה אינו מהוגן לה ודאי מיאון הוא אבל האומרת יותר הייתי רוצה בפלוני אין זה מיאון כלל ולא עוד אלא שיש בזו של עכבה פירושין אחרים כמו שנבאר ומה שנחלקו בסוגיא זו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע במעשה קטנה כבר ביארנוהו במשנה:
המשנה השלישית והכונה בה אם בענין החלק הראשון אם בענין החלק השני על הדרך שנבאר והוא שאמר ר׳ אליעזר בן יעקב אומר כל עכבה שהיא מן האיש כאלו היא אשתו וכל עכבה שאינה מן האיש כאלו אינה אשתו. מבואר לר״ם:
אמר המאירי ר׳ אליעזר בן יעקב אומר כל עכבה שהיא מן האיש כאלו היא אשתו וכל עכבה שאינה מן האיש כאלו אינה אשתו ונחלקו בגמרא בפירוש דבריו והוא ששמואל פירש שהיא אמורה לענין מיאון לידע כיצד ממאנת ואמר שאע״פ שעקר מיאון הוא באי אפשי בו וכיוצא בו יש צדדין שאף גלוי הדעת נידון כמיאון והוא שאם בעודה תחת בעל זה תבעוה אחרים לינשא והיא נמנעת ואומרת בטענתה שבשביל פלוני בעלה היא נמנעת אין זה מיאון אבל אם היא נמנעת מחמת שאין אותם התובעים מהוגנים הרי גילתה בדעתה שאלו היו מהוגנין היתה נשמעת להם והרי זה מיאון וכבר ביארנו למעלה שיש פוסקים כן ומשום דמשנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי ומכל מקום יש מפרשים בה כן אלא שאין פוסקים בה כמותו וכל שמכל מקום אינה רוצה לינשא אין זה מיאון ויש מפרשים שר׳ אליעזר בן יעקב לא אמרה שלא להצריך בה מיאון אלא מפני שנחלקו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע שלר׳ אליעזר אין מעשה קטנה כלום אלא להצריכה מיאון ולר׳ יהושע מעשה קטנה לענין בעלה קיים לגמרי כל זמן שלא תמאן נעשה הוא כמכריע ביניהם שגלוי הדעת זה אע״פ שאינה מפקיעה בלא מיאון מכל מקום מועיל מיהא לעשותה כמי שאינה אשתו לכל זכות כגון שלא ליורשה ולא ליטמא לה וכן בכלם וגדולי הדור ראיתי שפירשו שתבעוה לינשא האמור כאן פירושו אחר שמת בעלה ואם נמנעת מחמת בעלה ר״ל מפני האיבול הרי זו נעשית כמי שלא מיאנה וצריכה להמתין שלשה חדשים ואם אינה נמנעה בשבילו הרי זו כממאנת ואינה צריכה להמתין ועל אי זה צד שתפרש בה כל שבדעת זה היא מענין משנה ראשונה ומכל מקום אביי פירש את דבריו שכל שהיא קטנה ויכולה למאן וגירשה בעלה הרי זו יוצאה בגט ואסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ונפסלה מן הכהונה הא כל שיצאה במיאון מותר בקרובותיה והיא בקרוביו ולא נפסלה מן הכהונה וכן הלכה ולשיטה זו משנה זו מענין משנה שאחריה והיא היא וכבר הקשו בגמרא בהדיא קתני לה הממאנת באיש הוא מותר וכו׳ נתן לה גט הוא אסור וכו׳ ותירץ פירושי קא מפרש לה והוא שבאה אחריה:
המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא מן הכהונה נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה נתן לה גט והחזירה מאנה בו ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה מותרת לחזור לו מאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה אסורה לחזור לו זה הכלל גט אחר מיאון אסורה לחזור לו מיאון אחר גט מותרת לחזור לו הממאנת באיש ונשאת לאחר וגרשה לאחר ומיאנה בו לאחר וגרשה לאחר ומיאנה בו כל שיצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו אמר הר״ם רצה ר׳ אליעזר באמרו שהוא כאשר עכב האיש והוציאה בגט הרי היא כאשתו ואסור בקרובותיה וכאשר מיאנה ולא יהיה לאיש עכבה כאלו אינה אשתו ומותר בקרובותיה וכבר ביאר זה בהמשלים:
אמר המאירי הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו שאין ביאתו בה אלא כפתוי בעלמא וכבר ביארנו שנושאין על האנוסה והמפותה וכן לא נפסלה מן הכהונה שאין המיאון נחשב כגט אבל אם נתן לה גט אע״פ שלא היו הקדושין קדושין גמורין ולא הגט גט גמור הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ונפסלה מן הכהונה וכן הלכה:
נתן לה גט והחזירה בקטנותה ומיאנה בו ואחר מיאוניה נשאת לאחר ונתארמלה הימנו או נתגרשה הרי זו מותרת לחזור לו ואינה נידונת אצלו כגרושתו מן הנשואין שמאחר שמיאנה בו אחר שהחזירה הרי המיאון ביטל כח הגט והרי הוא כמחזירה מתוך מיאון אבל אם מיאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתארמלה הימנו או נתגרשה אסורה לחזור לו אע״פ שכבר מיאנה בו הואיל ומתוך הגט הוא מחזירה ר״ל שלא היה מיאון אחריו שהרי הכל סבורים בה שגרושתו מן הנשואין הוא מחזיר אחר שלא היה מיאון אחר הגט שמתוכו יהא נודע לכל שלא היה הגט כלום וכן הלכה:
אתו לאיחלופי בגטא דעלמא – פי׳ שסבורי׳ שהוא גט גמור ואין קדושי׳ תופסי׳ לאחי׳ בה ולא קדושי׳ תופסי׳ באחותה והא דתנן ר׳ חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן ופרש״י ז״ל ורבי׳ ז״ל שאינה יכולה לשומרם שאינה מבחנת בין קדושי׳ לדבר אחר. ובההיא דתניא בגטי׳ קטנה היודעת לשמור את גטה מתגרשת לקדושי אביה פרש״י דהיינו כל שמבחנת בין גטה לדבר אחר דהיינו צרור וזורקו אגוז ונטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים וכנגדו בקטנה מתגרשת לקדושי׳ אביה וקשי׳ להו ז״ל דא״כ משמע מהכא שכיון שיודעת להבחין בין גטה לדבר אחר צריכה למאן ואלו התם אמר רבא במדות שלשה פעוטו׳ מקחן מקח וממכר׳ ממכר במטלטלי׳ וכנגדו בקטנ׳ מתקד׳ למיאון וכן הנסחא שם בנסחי דוקני אלמא קודם לכן אינה מתקדשת למיאון ויש שפי׳ דהא דקתני הכא שיכולה לשמור קדושי היינו שיכולה לשמרם במקחן וממכרם שלא תתאונה והיינו שהגיע לעונת הפעוטות וי״ל לפי הפי׳ הראשון דהא דהכא קאי ארישא שנתקדשה ע״י אחר ולהכי סגי לה כשהגיע שיודעת להבחין בין קדושי׳ לד״א וההיא דהתם בשנתקדשה ע״י עצמה ובעי׳ שתהא כפעוטות כנ״ל ובפ׳ תתקבל הארכתי יותר בס״ד.
אתי לאיחלופי בגיטא [יבואו להחליף שטר זה בגט] ושמא יטעה אדם ויתן גט בנוסח של מיאון. ולכן, תקינו הכי [תיקנו לכתוב כך]: ״ביום פלוני מיאנה פלונית בת פלוני באנפנא [בפנינו]״, ולא יותר.
This document may come to be confused with a bill of divorce and perhaps a man will err and give a bill of divorce using the text of refusal. Therefore, they decreed that one should write as follows: On such and such a day, so-and-so, the daughter of so-and-so, performed refusal in our presence, and no more.
הכל
(2) תָּנוּ רַבָּנַן באֵי זֶהוּ מֵיאוּן אָמְרָה אִי אֶפְשִׁי בִּפְלוֹנִי בַּעְלִי אִי אֶפְשִׁי בְּקִידּוּשִׁין שֶׁקִּידְּשׁוּנִי אִמִּי וְאַחַי יָתֵר עַל כֵּן אָמַר ר׳ רַבִּי יְהוּדָה אֲפִילּוּ יוֹשֶׁבֶת בְּאַפִּרְיוֹן וְהוֹלֶכֶת מִבֵּית אָבִיהָ לְבֵית בַּעְלָהּ וְאָמְרָה אִי אֶפְשִׁי בִּפְלוֹנִי בַּעְלִי זֶהוּ מֵיאוּן.
§ The Sages taught: What constitutes a refusal? If she said: I do not want so-and-so as my husband, or: I do not want the betrothal in which my mother and brothers had me betrothed, that is a refusal. Rabbi Yehuda said more than that: Even if she is sitting in a bridal chair [apiryon] going from her father’s house to her husband’s house and said along the way: I do not want so-and-so as my husband, this constitutes a refusal.
אפי׳ כשהיא יושבת באפריון – ונושאין אותה מבית אביה לבית בעלה לחופה ואמרה אי אפשי בו דאיכא למימר אי לא בעיא ליה תיחות ותזיל אפי׳ הכי הוי מיאון.
וזהו מיאון, אי איפשי בפלוני בעלי אי איפשי בקידושין שקידשו אמי ואחי. ואם היא כל כך קטנהא שאינה יודעת לשמור קידושיה אפילו מיאון אינה צריכה.
א. כך בכת״י. בדפוס פראג: ואם אינה היא כל כך פקחנה.
ת״ר איזהו מיאון שאמרה א״א בפלוני א״א בקידושין שקידשוני. ר״ח ב״א אומר כל תינוקת וכו׳ פי׳ זמנה היא כפעוטות כמבואר בפ׳ התקבל בגיטין. אר״י א״ש הל׳ כר״ח ב״א. תנא קטנה שלא מיאנה ועמדה ונשאת משום ריב״ב אמרו קדושי׳ הן מיאוניה. ור״י א״ש הל׳ כריב״ב ומסיק תלמודא והל׳ כריב״ב אפילו בנשואין דקמא:
ר״א אומר וכו׳ תניא ר״א אומר אין מעשה קטנה כלום ואין בעלה זכאי במציאתה ולא במע״י ואל בהפ״נ ואינו ירושה ואינו מטמא לה כללו ש״ד אינה כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון. פי׳ שאם לא תמאן בקטנותה ותגדיל תהי׳ צריכה ממנו גט. ר״י אומר אין מעשה קטנה כלום ובעלה זכאי במציאתה ומע״י והפ״נ כללו ש״ד ה״ה כאשתו לכל דבר. וקי״ל ר״א ור״י הל׳ כר״י ונתן בהניזיקין העיד ד״מ בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט ועל בת ישראל שנישאת לכהן שאוכלת בתרומה. ואם מתה בעלה יורשה ותנאי לה נמי בבחירתה. ובפ׳ שמיני דעדיות נמי תנן העיד ר״י ב״א ור״י הכהן על קטנה בת ישראל שנישאת לכהן שהיא אוכלת בתרומה כיון שנכנסה לחופה אע״פ שלא נבעלה.
א תנו רבנן [שנו חכמים]: אי זהו מיאון? אמרה: ״אי אפשי [איני רוצה] בפלוני בעלי״, או שאמרה: ״אי אפשי [איני רוצה] בקידושין שקידשוני אמי ואחי״. יתר על כן אמר ר׳ יהודה: אפילו היתה יושבת באפריון (כסא כלולות) והולכת מבית אביה לבית בעלה, ואמרה בדרך: ״אי אפשי [איני רוצה] בפלוני בעלי״ — זהו מיאון.
§ The Sages taught: What constitutes a refusal? If she said: I do not want so-and-so as my husband, or: I do not want the betrothal in which my mother and brothers had me betrothed, that is a refusal. Rabbi Yehuda said more than that: Even if she is sitting in a bridal chair [apiryon] going from her father’s house to her husband’s house and said along the way: I do not want so-and-so as my husband, this constitutes a refusal.
הכל
(3) יָתֵר עַל כֵּן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אפי׳ אֲפִילּוּ הָיוּ אוֹרְחִין מְסוּבִּין בְּבֵית בַּעְלָהּ וְהִיא עוֹמֶדֶת וּמַשְׁקָה עֲלֵיהֶם וְאָמְרָה לָהֶם אִי אֶפְשִׁי בִּפְלוֹנִי בַּעְלִי הֲרֵי הוּא מֵיאוּן יָתֵר עַל כֵּן אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אֲפִילּוּ שִׁיגְּרָהּ בַּעְלָהּ אֵצֶל חֶנְוָנִי לְהָבִיא לוֹ חֵפֶץ מִשֶּׁלּוֹ וְאָמְרָה אִי אֶפְשִׁי בִּפְלוֹנִי בַּעְלִי אֵין לְךָ מֵיאוּן גָּדוֹל מִזֶּה.:
Rabbi Yehuda said even more than that: Even if guests are reclining at her husband’s house and she is standing and serving them drinks as hostess, and she said to them: I do not want so-and-so as my husband, this constitutes a refusal, even though it is possible that she is merely complaining about the effort she is expending. Rabbi Yosei bar Yehuda said more than that: Even if her husband sent her to a shopkeeper to bring him an article of his and she said: I do not want so-and-so as my husband, there is no greater refusal than this.
אפי׳ אורחים – דליכא בית דין ותו דהני מישתק שתקי ולא קא מודעי.
אצל חנוני – דליכא אלא חנוני ואיכא למימר משום דאטרחה הוא להביא לו חפץ משלו. ל״ג: והגדילה.
יתר על כן אמר ר׳ יהודה: אפילו היו אורחין מסובין בבית בעלה והיא עומדת ומשקה עליהם כמארחת, ואמרה להם: ״אי אפשי [איני רוצה] בפלוני בעלי״ אף שייתכן שאומרת כך רק משום שהיא מתייגעת ברגע זה — בכל זאת ביטוי זה זהו המיאון. יתר על כן אמר ר׳ יוסי בר יהודה: אפילו שיגרה (שלח אותה) בעלה אצל חנוני להביא לו חפץ משלו, ואמרה: ״אי אפשי [איני רוצה] בפלוני בעלי״ — אין לך מיאון גדול מזה.
Rabbi Yehuda said even more than that: Even if guests are reclining at her husband’s house and she is standing and serving them drinks as hostess, and she said to them: I do not want so-and-so as my husband, this constitutes a refusal, even though it is possible that she is merely complaining about the effort she is expending. Rabbi Yosei bar Yehuda said more than that: Even if her husband sent her to a shopkeeper to bring him an article of his and she said: I do not want so-and-so as my husband, there is no greater refusal than this.
הכל
(4) רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר כׇּל תִּינוֹקֶת וְכוּ׳.: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס תָּנָא קְטַנָּה שֶׁלֹּא מֵיאֲנָה וְעָמְדָה וְנִשֵּׂאת מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה אָמְרוּ נִישּׂוּאֶיהָ הֵן הֵן מֵיאוּנֶיהָ.
§ It was taught in the mishna: Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: Any girl who is so young that she cannot keep her betrothal safe does not need to refuse. Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina ben Antigonus. It was taught: In the case of a minor girl who did not refuse her husband, but who went and married someone else, it was said in the name of Rabbi Yehuda ben Beteira: Her new marriage constitutes her refusal, as she made her state of mind known, that she does not want him, and that is sufficient.
קטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשה קידושיה הן הן מיאוניה – והא דתניא לעיל ונישאת הוא הדין נתקדשה אלא לא חש לדקדק כיון שאין יודע חילוק בין קידושין בין נשואין.
{שמעתא דמדות בקטנה לקידושין וגירושין}
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר׳ חנינא בן אנטיגנוס – קשיא לן בשמעתא (גיטין ס״ה.) דרבה אמר, ג׳ מדות בקטנה. דבמיאון אמרי׳, כל קטנה שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן. והם ה״נ אמרינן בגיטין (בבלי גיטין ס״ד:), כל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש. אלמא, שיעור אחד לשתיהן. ובג׳ מדות דרבה חלוקות זו מזו. וחילוף יש בין גרסת הגאונים ובין גרסת רש״י ז״ל.
ויש מתרצים התם במתני׳, בקטנה שהשיאוה אמה ואחיה, ועלה איירי ר״ח בן אנטיגנוס. והכא בשמעתא דרבה איירי במתקדשת למיאון מעצמה, ולפיכך צריכה להיות גדולה יותר.
ויש מתרצים כי שמירת הקידושין יותר גדולה משמירת הגט, מפני שיש בהם כסף ושוה כסף.
[ולי נראה]1 דכי אמרינן, כל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש, אפילו מדאורייתא ואפי׳ דיעבד. והוא בשיעור שאינה מתקדשת למיאון, וכגירסת רש״י ז״ל. וכי אמרינן שהיא מתגרשת בקדושי אביה בפעוטות, לכתחילה הוא דאמרינן הכי, כדי שתהא יודעת לשמור גטה ולשמור עצמה. דאי לאו הכי, הויא ליה כשוטה שהיא מתגרשת דבר תורה ואמור רבנן, נשטית לא יוציא. ומפ׳ חרש שנשא פקחת (בבלי יבמות קי״ג:) מתברר דבר זה.
ויש לנו עוד תוספת ביאור בזה במס׳ גיטין בפרק התקבל (בבלי גיטין ס״ה.)2.
1. בדפ״ר: ול״נ
2. ע״ש בשמעתא דג׳ מדות בקטן
[במאור דף לו: ד״ה אמר רב יהודה. לרי״ף סי׳ קכט (יבמות דף קח.)]
כתוב שם: אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס. קשיא לן בשמעתא, דאמר ג׳ מדות בקטנה וכו׳, ויש מתרצים התם במתני׳ בקטנה שהשיאוה אמה או אחיה, וכו׳.
אמר אברהם: זה שלי כבר עברו ל״ה שנה1, ולמה רצה להחליף גירסת הגאונים ז״ל2 בגירסת הרב צרפתי ז״ל3.
1. עיין בהשגת הראב״ד על הרי״ף גיטין פ״ו דף לא: ד״ה הפעוטות.
2. עיין בחדושי רבינו קרשקש גיטין דף סה. ד״ה הפעוטות ובהערה 346 שם.
3. רש״י גיטין דף סה. ד״ה למיאון. עיין להלן גיטין פ׳ התקבל בהשגה על המאור דף ל: ד״ה כתב הרי״ף, ובהערות שם.
דאב״י אומר כל עכבה וכו׳ ה״ל עכבה שהאי מן האיש. וה״ד עכבה שאינה מן האיש אביי ב״א ור״ח ב״א דאמרי תרוייהו כל שיוצאה ממנו בגט זו היא עכבה שהוא מן האיש וכל שיוצאה ממנו במיאון זו הוא עכבה שיאנה מן האיש.
אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ חנינא בן אנטיגנוס. איכא למידק דהא יודעת לשמור קדושיה משמע כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר, וכדתניא בגטין פרק התקבל (גיטין סד:) קטנה היודעת לשמור גיטה מתגרשת ושאינה יודעת לשמור גיטה אינה מתגרשת, ואיזו היא קטנה היודעת לשמור גיטה כל שמשמרת גיטה ודבר אחר, ופירשה רב כהנא בר מנוח משמיה דרב אחא בר איקא כל שמבחנת בין גיטה ודבר אחר. והיינו צרור וזורקו אגוז ונוטלו, וכדאמר רבא התם (גיטין סה.) אגוז ונוטלו צרור וזורקו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים וכנגדו בקטנה מתגרשת בקדושי אביה. וקשיא לן דהא אמר רבא התם הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין, כנגן בקטנה מתקדשת למיאונין (כגי׳ הרי״ף גיטין שם סי׳ תקס) דאלמא כל שקדושה פחות מבת שית או בת שבע דהיינו זמן הפעוטות אינה צריכה מיאון. ומיהו לפי גירסת הרב בעל ההלכות ז״ל דגריס התם הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכנגדן בקטנה מתגרשת לא תקשי לן, דלרבא יודעת לשמור את גיטה היינו כפעוטות. אלא דאכתי תיקשי לן דהכא משמע דמיאונין וגרושין חד זמן אית להו, וזה ביודעת לשמור גיטה וקדושיה, ואלו רבא חלקן שם בפרק התקבל. והרבה תירוצין נאמרו בזה בספר המאור (יבמות כאן ועיין גיטין שם). ול״נ דיודעת לשמור קדושיה דהכא ויודעת לשמור גיטה דהתם לאו חד שיעורא, ואף על פי שהלשון אחד הענין מתחלף, וכמוהו בתלמוד. ובמכלתין אמרו בריש פרק כיצד (יבמות יז:) יבום בנחלה תלה רחמנא, ובפרק החולץ (בבלי יבמות מב.) אמרינן מידי יבום בנחלה תלה רחמנא, הנה שהלשון אחד והענין מתחלף. דהתם בפרק כיצד פירושו יבום באחין הראוין לירש תלה רחמנא ולא באחין שאינן ראוין לירש. ובפרק החולץ פירושו שאין הדבר תלוי ביורש ממש, כלומר שלא במקום אב שהוא יורש ממש אבל במקום אב שהאב קודם לנחלה שאין היבם יורש לא ייבם, קא משמע לן דאין הדבר תלוי ביורש ממש. והכא נמי יודעת לשמור קדושיה פירושו שיודעת לשמור כסף קדושיה במקחה וממכרה שלא תתאונה כפעוטות. והתם קאמר שיודעת לשמור גיטה, כלומר להבחין בינו ובין דבר אחר. וכן מוכח מן הירושלמי (ה״ב), וכבר הארכתי בה יותר בפרק התקבל (שם בד״ה אמר רבא) בס״ד. והרמב״ם ז״ל כתב כאן בפירושי המשנה שלו (מ״ב) שאינה יודעת לשמור קדושיה היא שתהיה משש שנים ולמטה, ויש לנו לבודקה לפי דעתה וסכלותה אחר השש שנים עד עשר שנים, אבל אחר עשר שנים היא צריכה למאן על כל פנים אפילו היתה סכלה ביותר, ופחות משש אינה צריכה למאן ואפילו יודעת ע״כ (ועיין ריטב״א).
גמרא הלכה כר״ח בן אנטיגנוס תנא קטנה כו׳ משום ר״י בן בתירא אמרו נישואיה הן הן מיאוניה הרמב״ם בפירוש המשנה כתב הא דקאמר רבי חנינא בן אנטיגנוס אינה צריכה למאן היינו דאינה צריכה מיאון בפני שנים אלא שתלך ותינשא כ״כ בנ״י והאריך בזה ע״ש ונראה שהרמב״ם דקדק לפרש כך הך דאינה צריכה למאן מדמייתי תלמודא הך מילתא דר״י בן בתירא דנישואיה הן הן מיאוניה הכא אמילתיה דרבי חנינא בן אנטיגנוס ולפי זה ר״י בן בתירא לאו בקטנה דצריכה מיאון גמור קמיירי אלא בההיא קטנה דקאיירי בה ר׳ חנינא בן אנטיגנוס דהיינו דאינה יודעת לשמור קידושיה ואי הוה מיירי רבי יהודה בן בתירא במיאון גמור ה״ל לאתויי הך מילתא דר״י בן בתירא לעיל דמפרש איזהו מיאון כו׳ אבל מדברי כל הפוסקים נראה דההיא דרבי יהודה בן בתירא במיאון גמור קמיירי גם בפי׳ המשנה שלפנינו לא כתוב בדברי הרמב״ם אמילתיה דרבי חנינא בן אנטיגנוס שתלך ותנשא אלא שתלך ותעשה רצונה וכן נראה מדבריו בפסקיו בפ׳ י״א מהלכות גירושין:
ב שנינו במשנה, ר׳ חנינא בן אנטיגנוס אומר: כל תינוקת שהיא קטנה כל כך שאינה יכולה לשמור קידושיה — אינה צריכה למאן. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר׳ חנינא בן אנטיגנוס. תנא [שנה החכם]: קטנה שלא מיאנה, ועמדה ונשאת לאדם אחר. משום ר׳ יהודה בן בתירה אמרו: נישואיה הן הן מיאוניה, שהרי בעצם נישואיה לאחר, גילתה דעתה שאינה רוצה בו, ודי בכך.
§ It was taught in the mishna: Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: Any girl who is so young that she cannot keep her betrothal safe does not need to refuse. Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina ben Antigonus. It was taught: In the case of a minor girl who did not refuse her husband, but who went and married someone else, it was said in the name of Rabbi Yehuda ben Beteira: Her new marriage constitutes her refusal, as she made her state of mind known, that she does not want him, and that is sufficient.
הכל
(5) אִיבַּעְיָא לְהוּ נִתְקַדְּשָׁה מַהוּ תָּא שְׁמַע קְטַנָּה שֶׁלֹּא מֵיאֲנָה וְעָמְדָה וְנִתְקַדְּשָׁה מִשּׁוּם ר׳ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה אָמְרוּ קִידּוּשֶׁיהָ הֵן הֵן מֵיאוּנֶיהָ.
A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha if she was betrothed to another man without performing refusal of the first husband? Is her acceptance of the betrothal sufficient to indicate that she refuses the first husband? The Gemara suggests: Come and hear an answer from a baraita: If a minor girl did not refuse her husband but went and became betrothed to another man, then, as the Sages said in the name of Rabbi Yehuda ben Beteira: Her betrothal constitutes her refusal.
והצריכה למאן ולא מיאנה והגדילה ולא בא עליה ומשהגדילהא ועמדה וניתקדשה לאחר או נשאת לאחר, קידושיה ונישואיה הן הן מיאוניה ואינה צריכה מיאון אחרב.
א. משהגדילה.
ב. הר״ב אב״ש העיר שנתערבו כאן שני דינים, הן הן מיאוניה נאמר בקטנה שנשאת או נתקדשה, ואילו לא מיאנה והגדילה לא מהני בה מיאון. וכנראה חסר כאן.
איבעיא להו [נשאלה להם] לחכמים שאלה זו: נתקדשה לאחר, מהו? האם צריכה גם מיאון, או די בקידושין לבד ואין עוד צורך במיאון? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לכך מהברייתא: קטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשה — משום (בשם) ר׳ יהודה בן בתירה אמרו: קידושיה הן הן מיאוניה.
A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha if she was betrothed to another man without performing refusal of the first husband? Is her acceptance of the betrothal sufficient to indicate that she refuses the first husband? The Gemara suggests: Come and hear an answer from a baraita: If a minor girl did not refuse her husband but went and became betrothed to another man, then, as the Sages said in the name of Rabbi Yehuda ben Beteira: Her betrothal constitutes her refusal.
הכל
(6) אִיבַּעְיָא לְהוּ פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה אוֹ לָא אִם תִּימְצֵי לוֹמַר פְּלִיגִי בְּקִידּוּשִׁין אוֹ אפי׳ אֲפִילּוּ בְּנִישּׂוּאִין וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר פְּלִיגִי אֲפִילּוּ בְּנִישּׂוּאִין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אוֹ אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּנִישּׂוּאִין אוֹ אֲפִילּוּ בְּקִידּוּשִׁין.
A dilemma was raised before the Sages: Do the Rabbis disagree with Rabbi Yehuda ben Beteira or not? And further, if you say that they do disagree with him, do they disagree with him with regard to betrothal alone, or do they also disagree with him with regard to marriage? And if you say that they disagree even with regard to marriage, is the halakha in accordance with his opinion or is the halakha not in accordance with his opinion? And if you say that the halakha is in accordance with his opinion, is this only with regard to marriage, or is it even with regard to betrothal?
בקידושין – שנתקדשה לאחר פליגי דלא הוי מיאון אבל בנישואין מודו או דלמא אפי׳ בנישואין שנישאת לאחר בלא מיאון פליגי.
איבעיא להו [נשאלה להם, ללומדים]: פליגי רבנן עליה [האם חולקים חכמים עליו] על ר׳ יהודה בן בתירה או לא חולקים וכולם מסכימים לדבריו? ועוד: אם תימצי [תמצא, תרצה] לומר כי פליגי [חלוקים עליו], האם חלוקים עליו בקידושין בלבד, או אפילו בנישואין? ואם תימצי [תמצא, תרצה] לומר פליגי [שחלוקים] אפילו בנישואין, האם הלכה כמותו או אין הלכה כמותו? ואם תימצי [תמצא, תרצה] לומר שהלכה כמותו, האם רק בנישואין או אפילו בקידושין?
A dilemma was raised before the Sages: Do the Rabbis disagree with Rabbi Yehuda ben Beteira or not? And further, if you say that they do disagree with him, do they disagree with him with regard to betrothal alone, or do they also disagree with him with regard to marriage? And if you say that they disagree even with regard to marriage, is the halakha in accordance with his opinion or is the halakha not in accordance with his opinion? And if you say that the halakha is in accordance with his opinion, is this only with regard to marriage, or is it even with regard to betrothal?
הכל
(7) תָּא שְׁמַע אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כר׳ כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה הֲלָכָה מִכְּלָל דִּפְלִיגִי.
The Gemara cites a tradition: Come and hear: Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira with regard to both marriage and betrothal. From the fact that he ruled the halakha, one may derive by inference that the Rabbis disagree.
תא שמע דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה בן בתירה – ואכולהו קאי בין אקדושין בין אנישואין מכלל דרבנן פליגי עליה אפילו בנישואין.
ומביאים: תא שמע [בוא ושמע], ראיה ממה שאמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר׳ יהודה בן בתירה בנישואין ובקידושין. ומכאן גם נלמד שמכיון שאמר הלכה כמותו — מכלל הדברים אתה למד דפליגי [שהם חלוקים], שאם לא כן לא היה צריך לומר שהלכה כמותו.
The Gemara cites a tradition: Come and hear: Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira with regard to both marriage and betrothal. From the fact that he ruled the halakha, one may derive by inference that the Rabbis disagree.
הכל
(8) וְאַכַּתִּי תִּיבְּעֵי לָךְ דַּהֲוָה נְסִיבָא מֵעִיקָּרָא אוֹ דִלְמָא מִיקַּדְּשָׁא ת״ש תָּא שְׁמַע דְּכַלָּתֵיהּ דְּאַבָּדָן אִימְּרוּד שַׁדַּר רַבִּי זוּגֵי דְּרַבָּנַן לְמִיבְדְּקִינְהוּ אָמְרִי לְהוּ נְשֵׁי חֲזוּ גַּבְרַיְיכוּ דְּקָאָתוּ אָמְרִי לְהוּ נִיהְווֹ גַּבְרַיְיכוּ דִּידְכוּ.
But still, you should raise the dilemma: Does Rabbi Yehuda ben Beteira say that her betrothal to another counts as refusal even when she had initially been married or perhaps only if she was betrothed but not married beforehand? Come and hear: The daughters-in-law of Abdan rebelled against their husbands. Rabbi Yehuda HaNasi sent a pair of Sages to examine them and determine what could be done to rectify the matter. Some women said to the daughters-in-law: See, it is your husbands that are coming. They said back to them: Let them be your husbands.
גרסת הספרי׳ אמרי להו נשי חזו גובריכו עד ודידכו – וקשיא לי מה ראיה יש מזו לאידך שנתקדשה דשאני הכא דהוי מיאון גמור דלא בעו להו דכיון דאמרי להו גובריכו דידהו הרי הוא כאלו אמרן לא להוו גוברי דידן וי״ל דמאי דמספקא לן בקדושין אם יהיה במיאוניה לאו משום דליכא גלוי דעתא דהא בעי׳ ליה לקמן דהא ודאי אין לך גלוי דעת גדול מזה אלא שאנו סוברים דדילמא תקנתא דרבנן שאין מיאון כלום עד שתפרש בפה ולהכי מסתייעי׳ מהאי סברא שלא מיאנו בפי׳ אלא שאמרו להוו גובריכו דידכו ויש גלוי הדעת ליהוו גברי דידן.
וי״ג אמרי להו הני להוו גובריהו דידהו – כלומר אי הנשים הראשונ׳ היו טועות לומר לאלו אתי גובריכו כסבורות שהיו אלו בעליהם והם הכירום שהיו תלמידי חכמים ואמרו מי יתן ויהיו אלו בעלים שלנו והיינו סייעתא דמייתי׳ הכא כי לפי שנתרצו להתקד׳ לאלו חשו׳ מיאון וכ״ש אם נתקדשו ממש וכדאמרי כל עכבה שאינה מן האיש כגון שאמרה מחמת בני אדם שאינם מהוגנים לי דאלמא כל שאמרה כן הוי מיאון ואינה כאשתו ואין זה מחוור חדא דנסחי דוקני לא גרסי הכי ועוד דאפי׳ נתקדשה ממש מספקא לן בסוגיי׳ אי הוי מיאון כ״ש כשאין שם אלא רצוי או אמרה בלבד בפי׳ הייתי רוצה. וההיא דלקמן לא נאמרה אלא כשתבעוה לינשא לאחר מיתת בעלה שאם אמרה שאינה רוצה מפני איבול בעלה זו היא עכבא מן האיש וצריכה להמתין שלשה חדשים ויש לי הוכחא בירושלמי דגרסי׳ התם תני ר׳ אלעזר ב״י כל עכבא שהיא מן האיש כאלו היא אשתו ויוצאה בגט ושאינה מן האיש כאלו אינה אשתו ויוצאה במיאון ותני כן ממאנת אין לה כתובה ואינה צריכה להמתין ג׳ חדשים ויוצא׳ בגט יש לה כתובה וצריכה להמתין ג׳ חדשים.
אלא בכדי תפוק – וא״ה הלכתא כר׳ יהושוע כדמו׳ בפרק אלמנה ניזונית וכדכתב ר״א צ״ל.
פתרנו איפוא חלק מן השאלות, ואכתי תיבעי לך [ועדיין תישאל, תסתפק לך]: האם אומר ר׳ יהודה בן בתירה גם כאשר הוה נסיבא מעיקרא [שהיתה נשואה מתחילה] יוצאת בלא מיאון, ודי לה שנתקדשה לאחר, או דלמא מיקדשא [שמא שהיתה רק מקודשת בלבד] די לה בקידושיה לאחר, אבל אם היתה נשואה מתחילה צריכה מיאון ממש? תא שמע [בוא ושמע] ראיה לכך ממעשה זה, דכלתיה [שכלותיו] של אבדן, אבא יודן, אימרוד [מרדו בבעליהן], שדר [שלח] רבי זוגי דרבנן למיבדקינהו [זוג חכמים לבדוק אותן], ולברר אם, ומה, יש לעשות לתיקון הדבר. אמרי להו נשי [אמרו להן נשים]: חזו גברייכו דקאתו [ראו את בעליכם שהם באים]. אמרי להו [אמרו, השיבו להן]: ניהוו גברייכו דידכו [שיהיו אלה בעלים שלכן].
But still, you should raise the dilemma: Does Rabbi Yehuda ben Beteira say that her betrothal to another counts as refusal even when she had initially been married or perhaps only if she was betrothed but not married beforehand? Come and hear: The daughters-in-law of Abdan rebelled against their husbands. Rabbi Yehuda HaNasi sent a pair of Sages to examine them and determine what could be done to rectify the matter. Some women said to the daughters-in-law: See, it is your husbands that are coming. They said back to them: Let them be your husbands.
הכל
(9) אָמַר רַבִּי אֵין לְךָ מֵיאוּן גָּדוֹל מִזֶּה מַאי לָאו דַּהֲוָה נְסִיבָא לָא דַּהֲוָה מִיקַּדְּשָׁא קִדּוּשֵׁי גוַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה ואפי׳ וַאֲפִילּוּ בְּנִישּׂוּאִין דְּקַמָּא.:
Rabbi Yehuda HaNasi said: There is no greater refusal than this. What is the case? Is it not that they were already married? The Gemara rejects this: No, they were merely betrothed, but not married. This story cannot establish unequivocally what the halakha is in the case when the girl is married. The Gemara nevertheless concludes: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira in all of these matters, even with regard to her marriage to the first husband: Even if she had actually been married to the first man, the marriage is invalidated by her betrothal to another.
ואמר רבי אין לך מיאון גדול מזה מאי לאו דהוו נסיבן מעיקרא. איכא למידק מאי קא דייק מהא, דשאני הכא דמיאונין גמורין הן מדקאמר אינהו הוו גוברייכו דידכו דהוה ליה כאלו אמרן בפירוש לא נהוו גוברין דידן אלא דידכו, ובהא ליכא מאן דפליג. ואם תאמר דהכי קאמרי אינהו ליהוו גוברייהו דידהו, כלומר דהני דקאתו לא הוו גוברייהו אלא דאני נשי טעו בהו ומשום הכי קאמרן אמן אני להוו גוברין. והוה ליה גלוי הדעת דגוברין אוחרנין בעו ומשום הכי קאמר רבי דאין לך מיאון גדול מזה, דלא בעינא דממאנה בהדיא אלא בגלויי דעתה בלחוד סגי. וכל שכן בשעמדו ונתקדשו ממש לאחריני דהוי מיאון טפי. הא ליתא חדא, דבכלהו נוסחאי דואקני גוברייהו דידכו גרסינן. וכן הוא בספר מוגה בישיבת הגאונים ז״ל. ובירושלמי (ה״א) נמי איכא כי האי עובדא דגרסינן התם ר׳ בא בשם ר׳ חייא בר אשי מעשה בתנוקת שירדה לכבס בנהר, אמרי לה הא אירוסיך איעבר, אמרה תלך אמה ותנשא לו. ובא המעשה לפני חכמים ואמרו אין מיאון גדול מזה. ועוד דבודאי באומרת רוצה הייתי לינשא לפלוני אין זה מיאון, דבעמדה ונתקדשה בלא שמיאנה בפירוש חדית ביה ר׳ יהודה בן בתירא דהן קדושיה והן מאוניה, ופליגי רבנן עליה, אבל גלויי דעתא דבעי לאינסובי לאחריני לא שמעינן.
אמר רבי: אין לך מיאון גדול מזה. מאי לאו דהוה נסיבא [האם לא שהיו נשואות] כבר? ודוחים: לא, דהוה מיקדשא קדושי [שהיו מקודשות בלבד] אבל לא נשואות, ומכאן אין, איפוא, להוכיח מה הדין אילו היו נשואות. ומסכמים: הלכה כר׳ יהודה בן בתירה בכל ענין, ואפילו בנישואין דקמא [של הראשון] שאפילו אם היתה נשואה ממש לראשון, הנישואין בטלים על ידי זה שמתקדשת לאחר ואין עוד צורך במיאון.
Rabbi Yehuda HaNasi said: There is no greater refusal than this. What is the case? Is it not that they were already married? The Gemara rejects this: No, they were merely betrothed, but not married. This story cannot establish unequivocally what the halakha is in the case when the girl is married. The Gemara nevertheless concludes: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira in all of these matters, even with regard to her marriage to the first husband: Even if she had actually been married to the first man, the marriage is invalidated by her betrothal to another.
הכל
(10) רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר וְכוּ׳.: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל חוֹזְרַנִי עַל כׇּל צִדְדֵי חֲכָמִים וְלֹא מָצָאתִי אָדָם שֶׁהִשְׁוָה מִדּוֹתָיו בִּקְטַנָּה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁעֲשָׂאָהּ רַבִּי אֶלְעָזָר כִּמְטַיֶּילֶת עִמּוֹ בֶּחָצֵר וְעוֹמֶדֶת מֵחֵיקוֹ וְטוֹבֶלֶת וְאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה לָעֶרֶב.
§ It is taught in the mishna: Rabbi Elazar says: The act of a minor girl is nothing. Rather, her status is as though she were a seduced unmarried woman. Rav Yehuda said that Shmuel said: I reviewed all the opinions of the Sages concerning these matters, and I did not find any person who applied a consistent standard with regard to a minor like Rabbi Elazar did. For Rabbi Elazar portrayed her as a girl walking with her husband in a courtyard, who stands up from his bosom after he engaged in intercourse with her, and immerses herself to become ritually pure, and partakes of teruma by evening as if there were no marital bond between them and as if she, as the daughter of a priest, could continue to partake of teruma. The daughter of a priest is prohibited from eating teruma once she is married to a non-priest.
ג שנינו במשנה שר׳ אלעזר אומר: אין מעשה קטנה כלום, אלא דינה כמפותה. אמר רב יהודה אמר שמואל: חוזרני, חוזר ובודק אני על כל צדדי חכמים בעניינים אלה ולא מצאתי אדם שהשוה מדותיו ונקט בקו מחשבה עקבי כל כך בקטנה כר׳ אלעזר. שעשאה ר׳ אלעזר כמטיילת עמו בחצר, ועומדת מחיקו לאחר שבא עליה וטובלת להיטהר ואוכלת בתרומה לערב כשהיא בת כהן. כלומר, כאילו לא היה ביניהם כל קשר של נישואין.
§ It is taught in the mishna: Rabbi Elazar says: The act of a minor girl is nothing. Rather, her status is as though she were a seduced unmarried woman. Rav Yehuda said that Shmuel said: I reviewed all the opinions of the Sages concerning these matters, and I did not find any person who applied a consistent standard with regard to a minor like Rabbi Elazar did. For Rabbi Elazar portrayed her as a girl walking with her husband in a courtyard, who stands up from his bosom after he engaged in intercourse with her, and immerses herself to become ritually pure, and partakes of teruma by evening as if there were no marital bond between them and as if she, as the daughter of a priest, could continue to partake of teruma. The daughter of a priest is prohibited from eating teruma once she is married to a non-priest.
הכל
(11) תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין מַעֲשֵׂה קְטַנָּה כְּלוּם וְאֵין בַּעְלָהּ זַכַּאי לֹא בִּמְצִיאָתָהּ וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וְלֹא בַּהֲפָרַת נְדָרֶיהָ וְאֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ וְאֵין מִיטַּמֵּא לָהּ כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר אֵינָהּ כְּאִשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר אֶלָּא שֶׁצְּרִיכָה מֵיאוּן.
It is taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: The act of a minor girl is nothing, and therefore her marriage is not valid. And her husband has no rights to items she finds, nor to her earnings; nor does he have the right to annul her vows; he does not inherit her assets if she dies; and if she dies he may not become ritually impure on her account if he is a priest, i.e., through his presence in the same room as her corpse. The principle is: She is not his wife in any sense, except that she must perform refusal in order to marry someone else.
כללו של דבר אינה כאשתו לכל דבר – לאתויי בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה ובת כהן לישראל תאכל ולר׳ יהושע איפכא.
תניא [שנויה ברייתא], ר׳ אליעזר אומר: אין מעשה קטנה כלום ולכן לנישואיה אין תוקף, ולכן קטנה שהשיאוה אימה ואחיה אין בעלה זכאי לא במציאתה, ולא במעשה ידיה, ולא בהפרת נדריה, ואינו יורשה אם מתה, ואם כהן הוא — אין מיטמא לה. כללו של דבר: אינה כאשתו לכל דבר, אלא שצריכה מיאון כדי לצאת ממנו.
It is taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: The act of a minor girl is nothing, and therefore her marriage is not valid. And her husband has no rights to items she finds, nor to her earnings; nor does he have the right to annul her vows; he does not inherit her assets if she dies; and if she dies he may not become ritually impure on her account if he is a priest, i.e., through his presence in the same room as her corpse. The principle is: She is not his wife in any sense, except that she must perform refusal in order to marry someone else.
הכל
(12) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר דבַּעְלָהּ זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ וְיוֹרְשָׁהּ וּמִיטַּמֵּא לָהּ כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר אֶלָּא שֶׁיּוֹצְאָה בְּמֵיאוּן.
Rabbi Yehoshua says: In the case of a minor whose mother or brother married her off, her husband has rights to items she finds, and to her earnings; and he has the right to annul her vows; and he inherits her assets if she dies; and if she dies he must become ritually impure on her account even if he is a priest. The principle is: She is his wife in every sense, except that she can leave him by means of refusal and does not require a bill of divorce.
ר׳ יהושע אומר זכאי במציאתה – דרבנן אפקרוה גביה והפקר בית דין היה הפקר.
ומיטמא לה – אם כהן הוא ואע״ג דנישואין דידה דרבנן הא אוקימנא בהאשה כיון דירית לה הויא לה כמת מצוה.
ר׳ יהושע אומר: קטנה שהשיאוה אמה ואחיה, בעלה זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה, ויורשה אם מתה, ומיטמא לה אם כהן הוא. כללו של דבר: הרי היא כאשתו לכל דבר, אלא שיוצאה במיאון ואינה צריכה גט.
Rabbi Yehoshua says: In the case of a minor whose mother or brother married her off, her husband has rights to items she finds, and to her earnings; and he has the right to annul her vows; and he inherits her assets if she dies; and if she dies he must become ritually impure on her account even if he is a priest. The principle is: She is his wife in every sense, except that she can leave him by means of refusal and does not require a bill of divorce.
הכל
(13) אָמַר רַבִּי נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִדִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִשְׁוָה מִדּוֹתָיו בִּקְטַנָּה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חָלַק מַאי חָלַק אִי אִשְׁתּוֹ הִיא תִּיבְעֵי גֵּט.
Rabbi Yehuda HaNasi said: The statement of Rabbi Eliezer appears to be more correct than the statement of Rabbi Yehoshua, as Rabbi Eliezer applied a consistent standard with regard to a minor, while Rabbi Yehoshua applied an inconsistent standard. The Gemara asks: In what way is his standard inconsistent? The Gemara answers: If she is his wife, she should require a bill of divorce from him.
אמר רבי: נראין דברי ר׳ אליעזר יותר מדברי ר׳ יהושע, שר׳ אליעזר השוה מדותיו ויש לו שיטה אחת בקטנה, ור׳ יהושע חלק. ושואלים: מאי [מה, במה] חלק? אם תאמר בענין זה, שאי [אם] אשתו היא — תיבעי [תצטרך] גט ממנו.
Rabbi Yehuda HaNasi said: The statement of Rabbi Eliezer appears to be more correct than the statement of Rabbi Yehoshua, as Rabbi Eliezer applied a consistent standard with regard to a minor, while Rabbi Yehoshua applied an inconsistent standard. The Gemara asks: In what way is his standard inconsistent? The Gemara answers: If she is his wife, she should require a bill of divorce from him.
הכל
(14) לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר נָמֵי אִי לָאו אִשְׁתּוֹ הִיא מֵיאוּן נָמֵי לָא תִּיבְעֵי אֶלָּא בִּכְדִי תִּיפּוֹק.:
According to Rabbi Eliezer too, there appears to be an inconsistency, as, if she is not his wife, she should not be required to perform refusal either. The Gemara answers: But shall she leave with no ritual at all? Some sort of act is required to indicate that their relationship is permanently severed. Rabbi Eliezer has a consistent standard, according to which the marriage of a minor has no substance and to dissolve it she need only indicate that she does not want her husband. Rabbi Yehoshua is inconsistent in treating the relationship as a marriage even though it can be dissolved easily.
אולם לר׳ אליעזר נמי [גם כן] אי [אם] לאו אשתו היא — מיאון נמי [גם כן] לא תיבעי [תצטרך]! ומשיבים: אלא בכדי תיפוק [לריק, בלי שום דבר, תצא]?! הרי ודאי צריך מעשה כלשהו שיהיה בזה משום קביעה שהיא יוצאת ממנו לא כפרידה לשעה, אלא לעולם, ומיאון זה הוא כהודעה שהיא יוצאת, ודי בכך, ונמצא שאכן ר׳ אליעזר הוא המחזיק בשיטה אחת, שלפיה ובעקביותה אין כל תוקף בנישואי הקטנה — מה שאין כן ר׳ יהושע ששיטתו ביחס לקטנה אינה אחידה.
According to Rabbi Eliezer too, there appears to be an inconsistency, as, if she is not his wife, she should not be required to perform refusal either. The Gemara answers: But shall she leave with no ritual at all? Some sort of act is required to indicate that their relationship is permanently severed. Rabbi Eliezer has a consistent standard, according to which the marriage of a minor has no substance and to dissolve it she need only indicate that she does not want her husband. Rabbi Yehoshua is inconsistent in treating the relationship as a marriage even though it can be dissolved easily.
הכל
(15) ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר וְכוּ׳.: ה״ד הֵיכִי דָּמֵי עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ וְעַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ א״ר אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל תְּבָעוּהָ לִינָּשֵׂא וְאָמְרָה מֵחֲמַת פְּלוֹנִי בַּעְלִי זוֹ הִיא עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ מֵחֲמַת בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מְהוּגָּנִין לִי זוֹ הִיא עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ.
§ The mishna stated: Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: If there is any obstruction in the matter due to the man, it is as if she were his wife. If there is any obstruction in the matter that is not due to the man, it is as if she were not his wife. The Gemara asks: What are the circumstances of an obstruction due to the man, and an obstruction that is not due to the man? Rav Yehuda said that Shmuel said: If someone proposed marriage to her and she said: I do not wish to marry on account of so-and-so, my husband, this is an obstruction that is due to the man. When she declined the proposal, she made it clear that she views herself as his wife. But if she says: I do not want to marry because the men suggested to me are not suitable for me, this is an obstruction that is not due to the man, and she is not considered to be his wife.
מחמת בני אדם שאינם מהוגנים לי זו היא עכבה שאין מן האיש – פירוש והוי מיאון ותימה דאם כן תיפשוט הא דבעי לעיל אי הלכה כר׳ יהודה בן בתירה בנישואין דהכא משמע בשאינה רוצה להנשא מחמת שאינן מהוגנין לה דהויא מיאון כ״ש אם נשאת לו ומשנת רבי אלעזר בן יעקב קב ונקי וי״ל דהכא לא איירי במיאון אלא בקטנה שנישאת שלא לדעתה קאי וקאמר עלה ר״א בן יעקב דאי אמרה מחמת בני אדם שאינן מהוגנים הוי שלא לדעתה מחמת פלוני בעלי הוי לדעתה וצריכה מיאון והשתא לא שייך מידי לההיא דלעיל.
והא דאמרינן לקמן היכי דמי עכבה שהיא מן האיש והיכי דמי עכבה שאינה מן האיש אמר רב יהודה אמר שמואל תבעוה לינשא ואמרה מחמת פלוני בעלי זו היא עכבה שהיא מן האיש מחמת בני אדם שאינם מהוגנין לה זו היא עכבה שאינה מן האיש. כלומר ואינה כאשתו. לאו למימרא דאי אמרה הכין לא בעיא מיאון, דבכדי לא נפקא, אלא דאינה כאשתו ליורשה וליטמא לה ולמציאתה ולהפרת נדריה קאמר, וכדאמרינן בסמוך, ולר׳ אלעזר נמי אי לאו אשתו היא מיאון נמי לא תיבעי ופרקינן אלא בכדי תיפוק. ור׳ אלעזר בן יעקב דקתני במתניתין כל עכבה שהיא מן האיש הרי היא כאשתו וכל עכבה שאינה מן האיש אינה כאשתו. מכריע הוא בין לר׳ אליעזר ור׳ יהושע. דתניא ר׳ אליעזר אומר אין מעשה קטנה כלום ואין בעלה זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה כו׳. כללו של דבר אינה כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון. ר׳ יהושע אומר מעשה קטנה כלום, בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה כו׳. כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר, אלא שיוצאה במיאון. ואתי ר׳ אליעזר בן יעקב ואמר דזמנין שהוא כאשתו לדברים אלו כר׳ יהושע אלא שיוצאה במיאון, והיכי דמי כגון שהעכבה מן האיש. ופעמים שאינה כאשתו לדברים אלו כר׳ אליעזר אלא שצריכה מיאון.
ועוד יש לי לפרש דהא דאמרינן מחמת פלוני בעלי ומחמת בני אדם שאינם מהוגנים לי, בשתבעוה לינשא לאחר מיתת בעלה קאמר, ולומר שאם תבעוה לינשא ואמרה מתאבלת היא על בעלה כדרך הנשים הממתינות מפני האיבול, זו היא עכבה שהיא מן האיש, כלומר וצריכה להמתין שלשה חדשים ונוטלת כתובתה. ואם מחמת בני אדם שאינן מהוגנין לה כאלו אינה אשתו ואינה צריכה להמתין ואינה נוטלת כתובה. וכדגרסינן בירושלמי (ה״ג) תנא ר׳ אליעזר בן יעקב אומר כל עכבה שהיא מן האיש כאלו היא אשתו בגט. כלומר כאלו היא אשתו ויוצאה בגט. וכל שאינה מן האיש כאלו אינה אשתו במיאונין. כלומר, וכאלו יוצאה במיאונין. ותניא ממאנת אין לה כתובה יוצא בגט יש לה כתובה, ממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים כו׳. ויש ספרים דגרסינן בהדיא תניא כותיה דשמואל ממאנת אין לה כתובה כו׳ יוצאה בגט יש לה כתובה כו׳. ומה שפירש רש״י בההיא אינו מחוור. אלא מסתברא לי דהכא הכי קא מוכח, משום דלרבנן דרבי יהודה לא הויא ממאנת עד שתוציא מיאונין בפיה ותאמר אי אפשי בפלוני בעלי, וכל שלא אמרה כן אף על פי שדעתה ניכר מתוך מעשיה, כגון שנתקדשה או שנשאת אין זה מיאון. ואין צריך לומר גלוי הדעת או מיאון היוצא מכלל דבריה ולא שהוציאה אותו בפיה בפירוש בלא מעשה כלל, כזו שאמרו אינהו נהוו גובריכו דידכו, שלא הוציאו מיאונין בפיהן, אלא שמכלל דבריהן אתה שומע כן, דלדברי רבנן אין זה מיאון, אבל לר׳ יהודה כיון שאינו מקפיד בהוצאת מיאונין בפיה אלא בדברים המוכיחין כן, הוא הדין למי שאמרה דברים שמשמען שאינה חפצה בבעל זה שהוא כמיאון. דהא רבי בהני דקאמרן אינהו נהוו גוברייכו דידכו שמשמען של דברים אינהו נהוו גוברייכו ולא גוברין, קאמר דאין לך מיאון גדול מזה כנ״ל.
תוס׳ בד״ה מחמת בני אדם שאינם כו׳ ותימה דא״כ תיפשוט הא דבעי לעיל אי הלכה כר׳ יהודה בן בתירא בנשואין כו׳ עכ״ל לאו אפשטן תקשי להו דתיפשוט ליה מהכא דמהך דשמואל לא תפשוט אלא נשואין ומהך דשמואל דלעיל בעי ליפשוט אפילו בקידושין ועוד דהך דשמואל ניחא ליה לאתויי דקאמר בהדיא הלכה כר׳ יהודה בן בתירא ועוד דבעי לפשוט נמי הלכה מכלל דפליגי אלא דעל האיבעיין תקשי להו דמאי קמבעיא אי הלכה כרבי יהודה בן בתירא בנשואין תפשוט ליה מהכא דאע״ג דלא ידע האיבעיין הך דשמואל דקאמר הלכה כרבי יהודה בן בתירא מ״מ אינו דומה שלא ידע נמי הך דשמואל דהכא כיון דהוא פירושא דמתני׳ אע״ג דאיכא עוד פי׳ אחרינא אמתני׳ ודו״ק:
ד שנינו במשנה שר׳ אליעזר בן יעקב אומר: כל עכבה שהיא מן האיש כאילו היא אשתו וכל עכבה שאינה מן האיש אינה אשתו. ושואלים על לשון סתומה זו: היכי דמי [כיצד זה בדיוק] עכבה שהיא מן האיש וכיצד זה בדיוק עכבה שאינה מן האיש? אמר רב יהודה אמר שמואל: אם באו לקטנה זו בעודה נשואה ותבעוה (והציעו לה) לינשא לאחר, ואמרה שאינה רוצה להינשא ״מחמת פלוני בעלי״ — זו היא עכבה שהיא מן האיש, כי מסירובה משתמע שהיא רואה את עצמה עוד כאשתו. ואם אמרה שאיננה רוצה להינשא ״מחמת שהאנשים שמציעים לי להינשא להם הם בני אדם שאינם מהוגנין לי״ — זו היא עכבה שאינה מן האיש, ואינה קרויה אשתו.
§ The mishna stated: Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: If there is any obstruction in the matter due to the man, it is as if she were his wife. If there is any obstruction in the matter that is not due to the man, it is as if she were not his wife. The Gemara asks: What are the circumstances of an obstruction due to the man, and an obstruction that is not due to the man? Rav Yehuda said that Shmuel said: If someone proposed marriage to her and she said: I do not wish to marry on account of so-and-so, my husband, this is an obstruction that is due to the man. When she declined the proposal, she made it clear that she views herself as his wife. But if she says: I do not want to marry because the men suggested to me are not suitable for me, this is an obstruction that is not due to the man, and she is not considered to be his wife.
הכל
(16) אַבָּיֵי בַּר אָבִין וְרַב חֲנִינָא בַּר אָבִין דְאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ נָתַן לָהּ גֵּט זוֹ הִיא עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ וְהוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה מֵיאֲנָה בּוֹ זוֹ הִיא עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ וְהוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.
Abaye bar Avin and Rav Ḥanina bar Avin both say: If the minor’s husband gave her a bill of divorce, this is an obstruction that is due to the man, since in presenting the bill of divorce, the marriage is being treated as valid. Therefore, from then onward, he is prohibited from marrying her close relatives, and she is prohibited from marrying his close relatives; and, as a divorced woman, she is disqualified from marrying into the priesthood. However, if she refuses him, this is an obstruction that is not due to the man. Therefore, he is permitted to marry her close relatives, and she is permitted to marry his close relatives, and she is not disqualified from the priesthood, since her refusal annuls the marriage retroactively.
נתן לה גט זו היא עכבה מן האיש – דכיון שלא מיאנה בו גליא דעתה דבשבילו היתה מעכבת אצלו ואשתו היא ליאסר בקרובותיה ופסלה בגיטו מן הכהונה.
עכבה שאינה מן האיש – לא נתעכבה אצלו בשביל אישות.
אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: אם האיש שהקטנה נישאה לו נתן לה גט — זו היא עכבה שהיא מן האיש, שעל ידי מתן הגט נראית היא כאשתו גמורה, ויש תוקף מסויים לנישואין אלה, ולכן הוא אסור מאז בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו לעולם, ופסלה מן הכהונה כגרושה. אולם אם מיאנה בו — זו היא עכבה שאינה מן האיש, ולכן הוא מותר בקרובותיה, והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה, והרי זה כעקירת הנישואין מלכתחילה.
Abaye bar Avin and Rav Ḥanina bar Avin both say: If the minor’s husband gave her a bill of divorce, this is an obstruction that is due to the man, since in presenting the bill of divorce, the marriage is being treated as valid. Therefore, from then onward, he is prohibited from marrying her close relatives, and she is prohibited from marrying his close relatives; and, as a divorced woman, she is disqualified from marrying into the priesthood. However, if she refuses him, this is an obstruction that is not due to the man. Therefore, he is permitted to marry her close relatives, and she is permitted to marry his close relatives, and she is not disqualified from the priesthood, since her refusal annuls the marriage retroactively.
הכל
(17) הָא קָתָנֵי לְקַמַּן הַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה נָתַן לָהּ גֵּט הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה פָּרוֹשֵׁי קָמְפָרֵשׁ.:
The Gemara challenges: But it is taught explicitly below, in the following mishna: If a minor girl refuses a man, he is permitted to marry her close relatives and she is permitted to marry his close relatives, and he has not disqualified her from marrying into the priesthood. If he gave her a bill of divorce, he is prohibited from marrying her close relatives, and she is prohibited from marrying his close relatives, and he has disqualified her from marrying into the priesthood. Since the difference between refusal and a bill of divorce is already addressed in the following mishna, why is the same ruling repeated here? The Gemara answers: The following mishna is explaining the latter part of this mishna.
וכשמיאנה הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה. ואם לא מיאנה והוציאה בגט כשגדלה מיד או בקטנות וכגון שיודעת לשמור גיטה, הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו וכן פסלה מן הכהונה.
הוא מותר בקרובותי׳ והאי מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה. הא לקמן קתני לה הממאנת באיש הוא מותר בקרובותי׳ והיא מותרת בחרוביו ולא פסלה תן הכהונה תנא והדור מפרשי:
ומקשים: הא קתני [הרי שנה] במפורש לקמן [לפנינו, הלאה, במשנה הבאה]: הממאנת באיש — הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה. נתן לה גט — הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה, ומשמע איפוא שהלכה זו אינה מה שאמר ר׳ אליעזר בן יעקב! ומשיבים: לא, שני הדברים הם בעצם דבר אחד, אלא פרושי קמפרש [פירוש הוא שמפרש התנא של המשנה] את הכלל שאמר קודם ר׳ אליעזר בן יעקב בדרך סתומה.
The Gemara challenges: But it is taught explicitly below, in the following mishna: If a minor girl refuses a man, he is permitted to marry her close relatives and she is permitted to marry his close relatives, and he has not disqualified her from marrying into the priesthood. If he gave her a bill of divorce, he is prohibited from marrying her close relatives, and she is prohibited from marrying his close relatives, and he has disqualified her from marrying into the priesthood. Since the difference between refusal and a bill of divorce is already addressed in the following mishna, why is the same ruling repeated here? The Gemara answers: The following mishna is explaining the latter part of this mishna.
הכל
(18) מתני׳ מַתְנִיתִין : ההַמְמָאֶנֶת בָּאִישׁ הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו וְלֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה נָתַן לָהּ גֵּט הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא אֲסוּרָה בִּקְרוֹבָיו וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה.
MISHNA: If a minor girl refuses a man, he is permitted to marry her close relatives, such as her mother or her sister, and she is permitted to marry his close relatives, such as his father or brother, and he has not disqualified her from marrying into the priesthood, as she is not considered divorced. However, if he gave her a bill of divorce, then even though the marriage was valid according to rabbinic law and not Torah law, he is prohibited from marrying her close relatives, and she is prohibited from marrying his close relatives, and he has disqualified her from marrying into the priesthood.
מתניתין הממאנת באיש היא מותרת בקרוביו והוא מותר בקרובתותי׳ ולא פסלה מן הכהונה נתן לה גט היא אסורה בקרוביו והוא אסור בקרובותי׳ ופסלה מן הכהונה נתן לה גט והחזירה ומיאנה בו ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה מותרת לחזור לו. מיאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה אסורה לחזור לו.
ה משנה הממאנת באיש — הוא מותר בקרובותיה כגון באמה ובאחותה, והיא מותרת בקרוביו כגון באביו או באחיו, ולא פסלה מן הכהונה, שאינה נחשבת כגרושה. אולם אם נתן לה גט, למרות שהנישואין היו רק מדברי סופרים — הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה.
MISHNA: If a minor girl refuses a man, he is permitted to marry her close relatives, such as her mother or her sister, and she is permitted to marry his close relatives, such as his father or brother, and he has not disqualified her from marrying into the priesthood, as she is not considered divorced. However, if he gave her a bill of divorce, then even though the marriage was valid according to rabbinic law and not Torah law, he is prohibited from marrying her close relatives, and she is prohibited from marrying his close relatives, and he has disqualified her from marrying into the priesthood.
הכל
(19) נָתַן לָהּ גֵּט וְהֶחְזִירָהּ מֵיאֲנָה בּוֹ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה מוּתֶּרֶת לַחְזוֹר לוֹ מֵיאֲנָה בּוֹ וְהֶחְזִירָהּ נָתַן לָהּ גֵּט וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה אֲסוּרָה לַחְזוֹר לוֹ
If he gave her a bill of divorce but afterward remarried her, and she subsequently refused him and married another man, and then she was widowed or divorced from her second husband, she is permitted to return to him. Since she left him the last time by means of refusal, the refusal cancels the bill of divorce that he gave her previously, and her status is that of a minor girl who refused her husband, who is not forbidden to her first husband after a second marriage. However, if the order was different, and if she refused him and he subsequently remarried her, and this time he gave her a bill of divorce and she married another man, and she was widowed or divorced, she is forbidden to return to him, like any divorced woman who married another man.
מותרת לחזור לו – אף על גב דאם לא החזירה ונישאת לאחר מתוך הגירושין ונתארמלה אסורה לראשון אפי׳ הכי כי החזירה ומיאנה בו אתי מיאון וגלי עלה דקטנה היא ובטלוה לגיטה ולא הוי בחזרה שניה כמחזיר גרושתו משניסת לאחר.
ואם החזירה ומיאנה בו וניסת לאחר ומת או מיאנה מותרת לראשון, אבל יצאה בתחילה מן הראשון במיאון והחזירה ראשון ונתן לה גט וניסת ומת הבעל או מיאנה בו אסורה לראשון.
נתן לה גט ואחר כן נמלך והחזירה להיות אשתו, ואחר שחזרה לביתו מיאנה בו ונשאת לאחר, ונתארמלה או נתגרשה מבעלה השני — מותרת לחזור לו. שכיון שיצאה ממנו באחרונה על ידי מיאון, הרי זה מבטל את הגט שנתן קודם לכן, ודינה כממאנת שאינה נאסרת על בעלה הראשון בנישואין לאחר. אולם אם היה הסדר אחר: שמיאנה בו ויצאה מביתו ואחר כך החזירה, ובפעם הזו נתן לה גט ולאחר מכן נשאת לאחר, ונתארמלה או נתגרשה מן השני — אסורה לחזור לו, ככל גרושה שנישאה לאחר.
If he gave her a bill of divorce but afterward remarried her, and she subsequently refused him and married another man, and then she was widowed or divorced from her second husband, she is permitted to return to him. Since she left him the last time by means of refusal, the refusal cancels the bill of divorce that he gave her previously, and her status is that of a minor girl who refused her husband, who is not forbidden to her first husband after a second marriage. However, if the order was different, and if she refused him and he subsequently remarried her, and this time he gave her a bill of divorce and she married another man, and she was widowed or divorced, she is forbidden to return to him, like any divorced woman who married another man.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.