×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַאי שְׁנָא הַלֵּל דְּדָחֵי דִּידֵיהּ וּמַאי שְׁנָא מוּסָף דְּלָא דָּחֵי דִּידֵיהּ.
What is different about hallel that it overrides its own watch, i.e., the watch in the morning service, when hallel is recited; and what is different about the additional offering, that it does not override its own watch, of the morning service, but it does override the watch of the afternoon service and the closing prayer?
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יההשלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מ״ש הלל דדחי דידיה ומ״ש מוסף דלא דחה דידיה התם קאי דקתני במתניתין יש בו הלל אין בו מעמד דשחרית קרבן מוסף אין בו במנחה ופריך מר קשישא מ״ש הלל דדחי מעמד בתפלה דידיה דהיינו שחרית ומוסף לא דחי מעמד בתפלה דידיה דקתני מוסף אין במנחה דמשמע אבל במוסף עצמו איכא מעמד:
מאי שנא הלל דדחי דידיה – מעמד דשחרית.
ומאי שנא מוסף דלא דחי דידיה – דקתני יום שיש בו מוסף אין בו מנחה ולא קתני אין בו מוסף דלא דחי דידיה אלא דמנחה.
פרק בשלשה פרקים
בפירש״י בד״ה ומ״ש מוסף כו׳ דלא דחה דידיה אלא דמנחה עכ״ל כצ״ל אבל פירושו קצת מגומגם שהוא פי׳ כל זה אליבא דרבי יהושע דאמר הכי מוסף אין בו מנחה וממאי דשקיל וטרי תלמודא הכא ומייתי מדרבי יוסי כו׳ ומסיק אלא דמנחה קרבן עצים דחי אלא לאו דנעילה כו׳ כל זה אזלא אליבא דרבי עקיבא למאי דהוה שונה מעיקרא ודו״ק:
מאי שנא [במה שונה] הלל דדחי דידיה [שהוא דוחה את שלו], כלומר, שביום שאומרים הלל נדחה המעמד של שחרית שהלל הוא חלק ממנה ומאי שנא [ובמה שונה] מוסף שיום שיש בו מוסף דלא דחי דידיה [שאיננו דוחה את המעמד שלו, של מוסף] אלא דוחה מעמד של מנחה או נעילה?
What is different about hallel that it overrides its own watch, i.e., the watch in the morning service, when hallel is recited; and what is different about the additional offering, that it does not override its own watch, of the morning service, but it does override the watch of the afternoon service and the closing prayer?
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יההשלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי הַשְׁתָּא דְּלָאו דִּידֵיהּ דָּחֵי דִּידֵיהּ לָא כׇּל שֶׁכֵּן אֲמַר לֵיהּ הָכִי קָאָמֵינָא לָךְ לָא לִידְחֵי אֶלָּא דִּידֵיהּ.

Rav Ashi said to him: Now, as the additional offering overrides the watch of the afternoon service, which is not its own, is it not all the more so that it should take precedence over its own watch? Rav Ḥisda said to Rav Ashi: I meant the opposite, as this is what I am saying to you: It should not take precedence over another watch, that of the closing prayer; rather, let it override only its own watch, the one performed in the additional service.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל ומי בעיא לך דמוסף דחי דידיה השתא מנחה דלא הוה דידיה דחי ליה מוסף ממעמד דידיה דמוסף מיבעיא אמאי1 דחי נמי במנחה הא הלל לא דחי אלא דידיה דשחרית לחודיה:
1. חסר כאן וצ״ל א״ל הכי קאמינא לך לא לדחי אלא דידיה ואמאי דחי וכו׳.
הכי קאמינא – הכי קא בעינא למימר.
אלא דידיה – דמוסף.
אמר ליה [לו] רב אשי: השתא דלאו דידיה דחי [עכשיו, הרי את שאינו שלו, של מנחה הוא דוחה]דידיה [את שלו] לא כל שכן שידחה? אמר ליה [לו]: הכי קאמינא לך [כך אני אומר לך], לא זה קשה בעיני, אלא להיפך: לא לידחי [ידחה] אלא דידיה [את שלו], כלומר, רק את המעמד שבמוסף ולא יותר!
Rav Ashi said to him: Now, as the additional offering overrides the watch of the afternoon service, which is not its own, is it not all the more so that it should take precedence over its own watch? Rav Ḥisda said to Rav Ashi: I meant the opposite, as this is what I am saying to you: It should not take precedence over another watch, that of the closing prayer; rather, let it override only its own watch, the one performed in the additional service.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר לֵיהּ אִיכָּא ר׳רַבִּי יוֹסֵי דְּקָאֵי כְּוָותָךְ דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כׇּל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף יֵשׁ בּוֹ מַעֲמָד מַעֲמָד דְּמַאי אִילֵימָא מַעֲמָד דְּשַׁחֲרִית הָא תַּנָּא קַמָּא נָמֵי הָכִי קָאָמַר אֶלָּא מַעֲמָד דְּמוּסָף דִּידֵיהּ נָמֵי לָא דָּחֵי.

Rav Ashi said to him: There is Rabbi Yosei, who holds in accordance with your opinion, as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: On any day on which there is an additional offering, there is a non-priestly watch. The Gemara clarifies: To which non-priestly watch is he referring? If we say that Rabbi Yosei means the non-priestly watch of the morning prayer, but the first tanna also said this. Rather, Rabbi Yosei must mean the non-priestly watch of the additional prayer. However, this too is problematic; is it possible that the additional offering does not override even its own watch, during the additional service itself?
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יוסי קאי כוותך – דמוסף לא דחי אלא מעמד דמוסף ולא דמנחה:
דידיה נמי לא דחי – תמי׳ וכי מוסף לא דחי מעמד שבמוסף:
ה״ג: רבי יוסי אומר כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמד – ואתנא קמא פליג דאמר יום שיש בו מוסף אין בו נעילה ואתא ר׳ יוסי למימר דיש בו מעמד אע״פ שיש בו מוסף.
אמר ליה [לו]: איכא [יש] שיטת ר׳ יוסי דקאי כוותך [שעומדת, שהיא כשיטתך), דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ יוסי אומר: כל יום שיש בו מוסף — יש בו מעמד ובכך חולק הוא על שיטת תנא קמא האומר שביום שיש בו מוסף אין בו מעמד בנעילה. ונברר, מעמד דמאי [של מה] באיזה זמן? אילימא [אם תאמר] שיש בו מעמד בשחרית, הא תנא קמא נמי הכי קאמר [הרי התנא הראשון גם כן כך אמר] שיש בו מעמד זה! אלא תפרש שיש בו מעמד אפילו במוסף — הרי קשה לומר כן, וכי דידיה נמי לא דחי [את המעמד שלו שבשעת המוסף עצמו גם כן אינו דוחה]?!
Rav Ashi said to him: There is Rabbi Yosei, who holds in accordance with your opinion, as it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: On any day on which there is an additional offering, there is a non-priestly watch. The Gemara clarifies: To which non-priestly watch is he referring? If we say that Rabbi Yosei means the non-priestly watch of the morning prayer, but the first tanna also said this. Rather, Rabbi Yosei must mean the non-priestly watch of the additional prayer. However, this too is problematic; is it possible that the additional offering does not override even its own watch, during the additional service itself?
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֶלָּא דְּמִנְחָה קׇרְבַּן עֵצִים דָּחֵי אֶלָּא לָאו דִּנְעִילָה שְׁמַע מִינַּהּ דִּידֵיהּ דָּחֵי דְּלָאו דִּידֵיהּ לָא דָּחֵי שְׁמַע מִינַּהּ.

Rather, Rabbi Yosei must be referring to the watch of the afternoon prayer. However, this is also puzzling, for if the wood offering overrides the watch of the afternoon service, the additional offering should certainly take precedence over it. Rather, is it not the case that Rabbi Yosei is speaking of the watch in the closing prayer? One can learn from this that the additional offering overrides its own watch, but it does not override a watch that is not its own. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that this is the case.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לאו דנעילה הוא – דאמר ר׳ יוסי דיש בו מעמד ואין מוסף דוחה אותו.
אלא תאמר שהוא דוחה מעמד של מנחה — והרי מעמד זה קרבן עצים דחי [דוחה]! אלא לאו [האם לא] כוונת הדברים שאינו דוחה מעמד של נעילה, שמע מינה [למד מכאן]: דידיה — דחי, דלאו דידיה — לא דחי [את שלו הוא דוחה, את שאינו שלו, של תפילה אחרת, אינו דוחה]. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
Rather, Rabbi Yosei must be referring to the watch of the afternoon prayer. However, this is also puzzling, for if the wood offering overrides the watch of the afternoon service, the additional offering should certainly take precedence over it. Rather, is it not the case that Rabbi Yosei is speaking of the watch in the closing prayer? One can learn from this that the additional offering overrides its own watch, but it does not override a watch that is not its own. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that this is the case.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְלִיתְנֵי נָמֵי בְּאֶחָד בְּנִיסָן לֹא הָיָה בּוֹ מַעֲמָד מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַלֵּל וְקׇרְבַּן מוּסַף וְקׇרְבַּן עֵצִים אָמַר רָבָא זֹאת אוֹמֶרֶת הַלֵּילָא דִּבְרֵישׁ יַרְחָא לָאו דְּאוֹרָיְיתָא.

The Gemara asks: And let the mishna also teach: On the first of Nisan there was no non-priestly watch because it is a day on which hallel is recited, and it is the New Moon, on which an additional offering is sacrificed, and there was also a wood offering. Rava said: That is to say that the hallel recited on a New Moon is not required by Torah law but is a custom.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
באחד בטבת לא היה בו מעמד מפני שיש בו הלל שהיא חנוכה והלל דוחה מעמד של שחרית ויש בו קרבן מוסף של ר״ח שדוחה מעמד של נעילה וכל שכן של מוסף דבהדיא תנינן באחד בטבת לא הוה בו מעמד כלל והוא זמן קרבן עצים. דתנן באחד בטבת שבו בני פרעוש שניה וקרבן עצים דוחה מעמד דמנחה ואוקימנא למתני׳ דתנא דידן סבר קרבן מוסף דוחה מעמד דנעילה ומעמד דמוסף. ור׳ יוסי פליג עליה.
דתניא ר׳ יוסי אומר כל יום שיש בו מוסף יש בו מעמד ואוקימנא יש בו מעמד בנעילה. דסבר דידיה והוא מעמד דמוסף דחי דלאו דידיה והוא מעמד דנעילה לא דחי. דייק רבא מדלא קתני באחד בניסן לא היה בו מעמד והנה יש בו קרבן עצים וקרבן מוסף (כגון) [והלל כמו] אחד בטבת (שאו׳) [ש״מ] הלל דחנוכה הוא כמו הלל של תורה. אבל הלל דר״ח לאו דאורייתא הוא.
באחד בניסן – דאית ביה הלל דראש חדש.
קרבן עצים – (קרבן מוסף) דבני ארח בן יהודה.
זאת אומרת – מדלא קתני נמי באחד בניסן אלמא הלל דראש חדש לא דחי ליה למעמד שמע מינה דלאו דאורייתא הוה אלא מנהגא כדלקמן.
הא דתנן באחד בטבת לא היה בו מעמד הוינן עלה בגמרא: וליתני נמי בא׳ בניסן לא היה בו מעמד אמר רבא זאת אומרת הלל דר״ח לאו דאורייתא.
א ושואלים: וליתני נמי [ושישנה גם כן]: באחד בניסן לא היה בו מעמד מפני שיש בו הלל של ראש חודש וקרבן מוסף של ראש חודש וקרבן עצים! אמר רבא: זאת אומרת הלילא דבריש ירחא לאו דאורייתא [הלל שאומרים בראש חודש לא מן התורה הוא] אלא רק מנהג ישראל.
The Gemara asks: And let the mishna also teach: On the first of Nisan there was no non-priestly watch because it is a day on which hallel is recited, and it is the New Moon, on which an additional offering is sacrificed, and there was also a wood offering. Rava said: That is to say that the hallel recited on a New Moon is not required by Torah law but is a custom.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק אשְׁמוֹנָה עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה יָחִיד גּוֹמֵר בָּהֶן אֶת הלל וְאֵלּוּ הֵן שְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג וּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנוּכָּה וְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח וְיוֹם טוֹב (ראשון) שֶׁל עֲצֶרֶת בוּבַגּוֹלָה עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם וְאֵלּוּ הֵן גתִּשְׁעַת יְמֵי הַחַג דוּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנוּכָּה הוּשְׁנֵי יָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל פֶּסַח ווב׳וּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל עֲצֶרֶת.

As Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: On eighteen days a year, the individual completes the full hallel. And they are: The eight days of the festival of Sukkot, including the Eighth Day of Assembly; the eight days of Hanukkah; the first Festival day of Passover; and the Festival day of Assembly, i.e., Shavuot. And in the Diaspora, where a second day is added to each Festival due to uncertainty over the correct date, there are twenty-one days, and they are: The nine days of the festival of Sukkot, including the last day, known as the Celebration of the Torah, the eight days of Hanukkah, the first two days of Passover, and the two Festival days of Assembly.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דא״ר יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק י״ח ימים בשנה יחיד גומר בהן את הלל ואלו הן ח׳ ימי החג וח׳ דחנוכה. ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב של עצרת. ובגולה כ״א יום ט׳ ימי החג וח׳ ימי חנוכה וב׳ ימים של פסח וב׳ ימים של עצרת.
י״ח יום גומרין את ההלל ולא קתני ר״ח – לא יתחיל הלל בר״ח:
יחיד – כלומר אפי׳ יחיד גומר בהן את ההלל שכל אחד ואחד חייב לגמור בו את ההלל במסכת ערכין מפורש מאי שנא דגומר כל ימי החג ובפסח לא גומר אלא יום ראשון משום דחג הסוכות חלוק בקרבנותיו וכל אחד ואחד כחג בפני עצמו דמי.
ובגולה – שעושין שני ימים טובים משום ספיקא.
ויום טוב הראשון של פסח – הוא גומר הלל אבל שמונה ימי פסח לא משום דלא דמי לחנוכה וסוכות דחנוכה דינא הוא לגמור הלל דכל הח׳ ימים היה הנס מתגדל והיה כל חד וחד יום טוב וכן בסוכות כל יומא ויומא הוי י״ט לעצמו לפי שפרי החג מתמעטין והולכין אבל פסח אינו משתנה לא מקרבנות ולא מיום טוב לכך אין גומרים בו ההלל אלא יום הראשון והאידנא דגומרין תרי יומי משום דעבדינן אותו מספק הוי חד יומא לענין קריאת הלל וכן ביום שני של עצרת וכן יום של שמחת תורה ומש״ה יש לנו כ״א יום לגמור הלל.
וראיה לכך — שאמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יהוצדק: שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את הלל, שכן הוא חובה על כל אדם בישראל, ואלו הן: שמונת ימי החג (סוכות) ושמונת ימי חנוכה, ויום טוב הראשון של פסח, ויום טוב (ראשון) של עצרת (שבועות). ובגולה שנוהג גם יום טוב שני של גלויות מחמת הספק, הרי הם עשרים ואחד יום, ואלו הן: תשעת ימי החג, בתוספת יום שני של שמיני עצרת (שמחת תורה), ושמונת ימי חנוכה ושני ימים הראשונים של פסח ושני ימים טובים של עצרת.
As Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: On eighteen days a year, the individual completes the full hallel. And they are: The eight days of the festival of Sukkot, including the Eighth Day of Assembly; the eight days of Hanukkah; the first Festival day of Passover; and the Festival day of Assembly, i.e., Shavuot. And in the Diaspora, where a second day is added to each Festival due to uncertainty over the correct date, there are twenty-one days, and they are: The nine days of the festival of Sukkot, including the last day, known as the Celebration of the Torah, the eight days of Hanukkah, the first two days of Passover, and the two Festival days of Assembly.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַב אִיקְּלַע לְבָבֶל חזינהו דְּקָא קָרוּ הַלֵּילָא בְּרֵישׁ יַרְחָא סְבַר לְאַפְסוֹקִינְהוּ כֵּיוָן דַּחֲזָא דְּקָא מְדַלְּגִי דַּלּוֹגֵי אֲמַר שְׁמַע מִינַּהּ זמִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם תָּנָא יָחִיד לֹא יַתְחִיל וְאִם הִתְחִיל גּוֹמֵר.:

On this topic, the Gemara relates: Rav happened to come to Babylonia, where he saw that they were reciting hallel on a New Moon. Unfamiliar with this practice, he thought to stop them, as he assumed that they were reciting hallel unnecessarily. Once he saw that they were omitting portions, he said: I can learn from this that they are maintaining the custom of their forefathers, i.e., they know that it is a custom, not an obligation. It is taught in a baraita: An individual should not begin reciting hallel on a New Moon, but if he has begun he should complete it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלמיוחס לרש״יתוספותההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב אקלע לבבל ושמע דקרו הלל בר״ח בעא למיפסקינהו כיון דשמע להן דפסקי שבק להו. אמר מנהג אבותיהם בידיהם. תנא יחיד לא יתחיל בברכה בזמן שקורין בהן כגון ר״ח וחולו של מועד פסח ואם טעה ובירך ברוך אתה י״י אמ״ה אקב״ו לקרוא (והתחיל לגמור) [את הלל גומר] וזהו אם התחיל גומר וקיימא לן הכי דאין חובה.
מנהג אבותיהם בידיהן – אבל הלל דחנוכה כגון באחד בטבת ודאי דחי דכיון דנביאים תיקנוהו שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה שלא תבא עליהן כשנגאלין יהו אומרין אותו על גאולתן כדאורייתא דמי.
דמדלגי דלוגי – כגון אנן דמדלגין לא לנו ה׳ לא לנו ונתחיל מן ה׳ זכרנו יברך.
לא יתחיל – אינו צריך להתחיל בראש חדש.
אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם – י״מ דאמנהג לא מברכינן מהכא וכן משמע בסוכה בפרק לולב וערבה (סוכה מד:) דקאמר אמר אביי הוה קאימנא קמיה דר׳ יצחק ואייתי ההיא ערבה לקמיה שקל חביט חביט ולא בריך קסבר ערבה מנהג נביאים היא אלמא אמנהג לא מברכינן אבל רבינו תם פסק דמברכינן דאי איתא דלא מברכינן אם כן מאי קאמר בגמרא כיון דשמעינהו דמדלגי ואזלי שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם וכי לא היה לו להכיר אי משום מנהג קרו ליה לא מברכי אי איתא דאמנהג לא מברכינן ואי מברכי לא מנהג הוא וכי תימא דלא בא בתחילת קריאת הלל הא לא מצי אמרת דהא רב איקלע לבבל קאמר דאי איתא דבאמצע תפלה בא הוה ליה למימר איקלע לבי כנישתא ומדלא אמר מדלא ברכי מנהג הוא שמע מינה דאמנהגא נמי מברכינן וההיא דסוכה דמשמע דאמנהגא לא מברכינן היינו דווקא אמנהג דערבה דלא הוי אלא מנהג טלטול בעלמא ואמנהג דטלטול לא מברכינן אבל בשאר מנהג כמו קריאת הלל ואחריני כמו אותו מנהג ודאי מברכינן וכן הלכה למעשה ולפי זה יש ליזהר שלא לדבר באמצע ההלל כיון שבירך דאם כן הוי מפסיק ונראה דאין יחיד מחויב לקרוא ההלל אכן אם רוצה לחייב עצמו הרשות בידו.
רב איקלע לבבל חזנהו דקא קרו הלל בר״ח סבר לאפסוקינהו שמעינהו דקאי מדלגי ואזלי אמר ש״מ מנהג אבותיהם בידיהם, משמע מהא דבני ארץ ישראל לא הי׳ קורי׳ הלל בר״ח מפני שהיו מקדשים על פי הראיה ודי להם בהכרזה אבל בני בבל היו קורין הלל שלא היה להם היכר אחר בתפלת יוצר אעפ״י שהיה להם בתפלת מוסף ולפיכך כשבא רב מארץ ישראל סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר ש״מ קריאת הלל מנהג אבותיהם בידיהם הוא, והיינו דקאמר רבא לעיל זאת אומרת הלל דר״ח לאו דאורייתא אלא מנהג אבותיהם בידיהם משום הכר ובירושלם כשהיה בית המקדש קיים והי׳ בו מעמדות לא היה צריך הכר אחר ולא היו קורין בו הלל כלל בר״ח. והא דאמרינן בפרק לולב וערבה חביט חביט ולא בריך מנהג נביאים הוא דמשמע לא מברכינן, התם הכי קאמר מנהג נביאים שנהגו הם עצמם ליטול ערבה בשביעי של חג אבל לא הנהיגו את העם בנטילתה ולפיכך לא ברך עליה אבל הלל דר״ח מנהג אבותיהם בידיהם הוא שהנהיגו את העם בקראתו והיינו דקאמר לעיל זאת אומרת דהלל דר״ח לאו דאורייתא אלא מדרבנן הוא בבבל ובשאר ארצות שאין מגיעים שלוחי מקום ואדרבנן מברכי׳ משום לא תסור כדאיתא בפרק במה מדליקין, ורבי׳ יעקב ז״ל תירץ דמנהג טלטולא בעלמא כגון דערבה לא מברכין אבל אמנהג אחר מברכינן דהא מברכינן איום טוב שני של גליות שאינו אלא משום מנהג, ומיהו1 לא דמי אהדדי דיו״ט שני עקר המנהג משום ספקא דאורייתא הוא.
ויש עוד לפרש דבארץ ישראל נמי קורין הלל מדרבנן והיינו דקאמר לעיל דר״ח לאו דאורייתא אלא מדרבנן הוא בין בבבל בין בארץ ישראל ולפיכך הלל דר״ח אינו דוחה מעמד, ורב כשבא מארץ ישראל לבבל ראה שלא היו מדלגים במקום שהי׳ מדלגים בארץ ישראל סבר שלא ידלגו כלל וסבר לאפסוקינהו כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר הדלוג הזה מנהג אבותיהם בידיהם הוא, והר״ר משה ז״ל כתב שאין מברכין כלל אפילו בצבור בהלל דר״ח.
תאנא לא יתחיל ואם התחיל גומר, פירוש לא יתחיל בברכה ואם התחיל גומר בלא ברכה, הלכך יחיד אינו מברך יהללוך שהיא ברכה שלאחריו אע״ג דקרי ליה בערבי פסחים ברכת השיר, וראיה לדבר דיהללוך ברכה שלאחריו הוא דגבי מגילה בעי תלמודא לאחריו במקום שנהגו לברך אחריו יברך, שלא לברך לא יברך לא בעי תלמודא. הכי אלמא ברכת יהללוך שהיא ידועה היא ברכה שלאחריו.
גרסינן בפרק החולץ (בבלי יבמות מ״ג.-:) תניא מר״ח ועד ט׳ באב ממעטין בנכסיהן מלישא וליתן מלבנות ולנטוע מליגרש ומלינשא וי״א כל החדש אסור, אוקמיה רב אשי דהא דקתני מליארס מסעודת ארוסין קאמר אבל ליארס מותר דתניא קודם הזמן הזה ממעטין מעסקיהן מלישא וליתן מלבנות ולנטוע ומארסין ואין כונסין ואין עושין סעודת ארוסין, פרוש׳ קודם הזמן הזה שבת שחל ט׳ באב להיות בתוכה והך דקתני מר״ח מסתברא שאין הלכה כאותו תנא דהא לספר ולכבס ק״ל דאינו אסור אלא אותה שבת ואפשר דאע״ג שמותר לספר ולכבס קודם שבת שחל ט׳ באב להיות בתוכה אפילו משנכנס אב ממעטין בשמחה. והאי דקתני מלבנות ולנטוע מסתברא בנין של שמחה ונטיעה של שמחה כדאמרינן בפ״ק גבי עברו אלו ולא נענו ומפרשינן בגמרא בנין של שמחה.
1. כן בכ״י וטיקן 124. בכ״י המבורג 21: ״ומשום״.
ובאותו ענין מסופר: רב איקלע [הזדמן] לבבל, חזינהו דקא קרו הלילא בריש ירחא [ראה שהם קוראים הלל בראש חודש] והוא לא הכיר מנהג זה, סבר לאפסוקינהו [חשב להפסיק אותם] משום שהם עושים שלא לצורך. כיון דחזא [שראה] דקא מדלגי דלוגי [שהם מדלגים] ואינם אומרים הכל, אמר שמע מינה [למד מכאן] כי מנהג אבותיהם בידיהם והם יודעים שהוא מנהג ואינו חובה. תנא [שנה החכם]: יחיד לא יתחיל הלל בראש חודש, ואם התחיל — גומר.
On this topic, the Gemara relates: Rav happened to come to Babylonia, where he saw that they were reciting hallel on a New Moon. Unfamiliar with this practice, he thought to stop them, as he assumed that they were reciting hallel unnecessarily. Once he saw that they were omitting portions, he said: I can learn from this that they are maintaining the custom of their forefathers, i.e., they know that it is a custom, not an obligation. It is taught in a baraita: An individual should not begin reciting hallel on a New Moon, but if he has begun he should complete it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלמיוחס לרש״יתוספותההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ה׳חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵירְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז כו׳וְכוּ׳.: נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת מְנָלַן דְּתַנְיָא בְּשִׁשָּׁה לַחֹדֶשׁ נִיתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת לְיִשְׂרָאֵל רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּשִׁבְעָה בּוֹ מַאן דְּאָמַר בְּשִׁשָּׁה נִיתְּנוּ בְּשִׁשָּׁה נִיתְּנוּ וּבְשִׁבְעָה עָלָה מֹשֶׁה.

§ The mishna taught: Five calamitous matters occurred to our forefathers on the seventeenth of Tammuz, one of which was that the tablets were broken. The Gemara asks: From where do we derive that the tablets were broken on this day? As it is taught in a baraita: On the sixth of the month of Sivan the Ten Commandments were given to the Jewish people. Rabbi Yosei says: It was on the seventh of that month. The Gemara comments: According to the one who said that they were given on the sixth of Sivan, they were given on the sixth, and on the seventh Moses ascended to Mount Sinai.
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה׳ דברים אירעו את אבותינו וכו׳ נשתברו הלוחות מנלן לפי שעלה משה למרום בז׳ בסיון דכתיב ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן נמצא שעמד משה במרום כ״ד ימים תשלום סיון וי״ו מתמוז הרי מ׳ יום.
ובשבעה (עשר) [עלה] ואותו יום לא חשבינן אלא מכן ואילך חשיב מ׳ יום כ״ג דסיון שהוא מלא וי״ז בתמוז הרי מ׳ נמצא שבמ׳ ירד ושבר את הלוחות. מעת הוסר התמיד לתת שקוץ כלומר ביום שהוסר התמיד הקים צלם וכבר אמר בי״ז בטל התמיד (דכתיב עלה לליצנותא) בט׳ באב נגזרה גזרה על אבותינו שלא יכנסו לארץ ובערב ט״ב חזרו מרגלים ולמחר קבעו ט״ב:
ר׳ יוסי אומר בשבעה – וטעמייהו מקרא במסכת שבת בפרק ר״ע.
בשבעה עלה משה – לקבל הלוחות כלומר ודאי ליכא מאן דפליג עלה דמתני׳ דקתני דבי״ז בתמוז נשתברו הלוחות מכלל דכולהו סבירא להו דבשבעה עלה ולאו מקרא נפקא לן דבשבעה עלה דהאי דכתיב וישכון כבוד ה׳ על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי איכא מאן דדריש ליה במסכת יומא כי אחר מתן תורה הוה משבעה בסיון עד י״ז בתמוז איכא מ׳ יום כ״ד דסיון שהוא מלא וי״ו דתמוז הרי מ׳ יום שעמד משה בהר.
ב שנינו במשנה: חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, ואחד מהם שנשתברו בו הלוחות. ושואלים: מנלן [מניין לנו] שביום זה נשתברו הלוחות? דתניא כן שנינו בברייתא]: בששה לחדש סיון ניתנו עשרת הדברות לישראל, ר׳ יוסי אומר: בשבעה בו היה הדבר. ומעירים: מאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי בששה בסיון ניתנו — הרי בששה ניתנו, ובשבעה בו עלה משה להר סיני.
§ The mishna taught: Five calamitous matters occurred to our forefathers on the seventeenth of Tammuz, one of which was that the tablets were broken. The Gemara asks: From where do we derive that the tablets were broken on this day? As it is taught in a baraita: On the sixth of the month of Sivan the Ten Commandments were given to the Jewish people. Rabbi Yosei says: It was on the seventh of that month. The Gemara comments: According to the one who said that they were given on the sixth of Sivan, they were given on the sixth, and on the seventh Moses ascended to Mount Sinai.
ר׳ חננאלמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מ״דמַאן דְּאָמַר בְּשִׁבְעָה בְּשִׁבְעָה נִיתְּנוּ וּבְשִׁבְעָה עָלָה מֹשֶׁה דִּכְתִיב {שמות כ״ד:ט״ז} וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּכְתִיב {שמות כ״ד:י״ח} וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה עֶשְׂרִים וְאַרְבְּעָה דְּסִיוָן וְשִׁיתְּסַר דְּתַמּוּז מְלוֹ לְהוּ אַרְבְּעִין.

According to the one who said that the Ten Commandments were given on the seventh of Sivan, they were given on the seventh, and on the seventh Moses ascended to Mount Sinai, as it is written: “And He called to Moses on the seventh day out of the midst of the cloud” (Exodus 24:16), and it is written: “And Moses entered into the midst of the cloud, and he went up into the mount, and Moses was on the mount forty days and forty nights” (Exodus 24:18). The calculation is as follows: There were twenty-four days remaining in Sivan, plus the first sixteen days of Tammuz, which comes to forty days.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדכתיב ויהי משה בהר ארבעים יום.
כ״ד דסיון וי״ו דתמוז מלו להו מ׳ בשיבסר כו׳. דהיינו מ׳ יום ולילו עמו ובזה טעו ישראל שהם חשבו ארבעים יום ואין לילו עמו וכלו להו בשיתסר ועל כן אמרו כי בושש משה כפירוש רש״י בחומש:
מאן דאמר [מי שאמר] בשבעה ניתנו, לדעתו בשבעה ניתנו ובשבעה עצמו עלה משה, דכתיב [שנאמר]: ״ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן״ (שמות כד, טז) וכתיב [ונאמר]: ״ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה״ (שמות כד, יח), ואם כן נחשב: עשרים וארבעה ימים של חודש סיון עד סוף החודש, ושיתסר [ושישה עשר] ימים נוספים של חודש תמוז, אם כן מלו להו ארבעין
According to the one who said that the Ten Commandments were given on the seventh of Sivan, they were given on the seventh, and on the seventh Moses ascended to Mount Sinai, as it is written: “And He called to Moses on the seventh day out of the midst of the cloud” (Exodus 24:16), and it is written: “And Moses entered into the midst of the cloud, and he went up into the mount, and Moses was on the mount forty days and forty nights” (Exodus 24:18). The calculation is as follows: There were twenty-four days remaining in Sivan, plus the first sixteen days of Tammuz, which comes to forty days.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בְּשִׁיבְסַר בְּתַמּוּז נְחֵית אֲתָא וְתַבְרִינְהוּ לְלוּחוֹת וּכְתִיב {שמות ל״ב:י״ט} וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלּוּחוֹת וַיְשַׁבֵּר אוֹתָם תַּחַת הָהָר.:

On the seventeenth of Tammuz, Moses descended, came, observed the people worshipping the Golden Calf, and broke the tablets. And it is written: “And it came to pass, as soon as he came near to the camp, that he saw the calf and the dancing, and Moses’ anger burned, and he cast the tablets out of his hands, and broke them beneath the mount” (Exodus 32:19). This shows that the tablets were shattered on the seventeenth of Tammuz.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למחר ירד ושבר לוחות נמצאת שבירת הלוחות בי״ז בתמוז.
בשיבסר [נתמלאו להם ארבעים יום בשבעה עשר] בתמוז. נחית אתא ותברינהו [ירד משה, בא ושבר] את הלוחות, וכתיב [ונאמר]: ״ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות ויחר אף משה וישלך מידו את הלחות וישבר אתם תחת ההר״ (שמות לב, יט). הרי שבשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות.
On the seventeenth of Tammuz, Moses descended, came, observed the people worshipping the Golden Calf, and broke the tablets. And it is written: “And it came to pass, as soon as he came near to the camp, that he saw the calf and the dancing, and Moses’ anger burned, and he cast the tablets out of his hands, and broke them beneath the mount” (Exodus 32:19). This shows that the tablets were shattered on the seventeenth of Tammuz.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) בָּטַל הַתָּמִיד גְּמָרָא.:

§ The mishna taught that on the seventeenth of Tammuz the daily offering was nullified. The Gemara explains: It is a tradition that this occurred on that date.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בטל תמיד גמרא. כר׳ לוי דאמר אף בימי מלכות הרשעה היו משלשלין להן קופות של זהב. והן היו מעלין להן שני כבשים. ובסוף העלו להן ב׳ חזירים כו׳. אותה שעה גרמו העונות ובטל התמיד ונחרב הבית.
גמרא – כך קיבלנו מאבותינו.
זה ששנינו במשנה, כי ביום זה בטל התמיד, דבר זה הוא גמרא [מסורת]. עוד
§ The mishna taught that on the seventeenth of Tammuz the daily offering was nullified. The Gemara explains: It is a tradition that this occurred on that date.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הוּבְקְעָה הָעִיר בי״זבְּשִׁבְעָה עָשָׂר הוה וְהָכְתִיב {ירמיהו נ״ב:ו׳} בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ {ירמיהו נ״ב:ז׳} וַתִּבָּקַע הָעִיר וְגוֹ׳.

The mishna further taught that on the seventeenth of Tammuz the city walls of Jerusalem were breached. The Gemara asks: Was this tragedy something that occurred on the seventeenth of Tammuz? But isn’t it written: “In the fourth month, on ninth of the month, the famine was severe in the city” (Jeremiah 52:6), and it is written immediately afterward: “Then a breach was made in the city” (Jeremiah 52:7), which clearly indicates that the city was breached on the ninth.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(12-13) והובקעה העיר בחרבן השני י״ז כדתנא בט׳ לחדש הרביעי הובקעה העיר בראשונה ובשניה בי״ז.
שנינו במשנה כי ביום זה הובקעה העיר. ושואלים: וכי מאורע זה בשבעה עשר הוה [היה]? והכתיב [והרי נאמר]: ״בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר״ (ירמיהו נב, ו) וכתיב בתריה [ונאמר אחריו]: ״ותבקע העיר״ (ירמיהו נב, ז), הרי שהעיר נבקעה בתשעה לחודש!
The mishna further taught that on the seventeenth of Tammuz the city walls of Jerusalem were breached. The Gemara asks: Was this tragedy something that occurred on the seventeenth of Tammuz? But isn’t it written: “In the fourth month, on ninth of the month, the famine was severe in the city” (Jeremiah 52:6), and it is written immediately afterward: “Then a breach was made in the city” (Jeremiah 52:7), which clearly indicates that the city was breached on the ninth.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רָבָא לָא קַשְׁיָא כָּאן בָּרִאשׁוֹנָה כָּאן בַּשְּׁנִיָּה דְּתַנְיָא בָּרִאשׁוֹנָה הוּבְקְעָה הָעִיר בְּתִשְׁעָה בְּתַמּוּז בַּשְּׁנִיָּה בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בּוֹ.:

Rava said: This is not difficult, as here the verse is referring to the First Temple, whereas there, in the mishna, it describes the destruction of the Second Temple, as it is taught in a baraita: Upon the destruction of the First Temple, the city walls were breached on the ninth of Tammuz; and at the destruction of the Second Temple they were breached on the seventeenth of Tammuz.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 12]

בראשונה הובקעה בט׳ ובשניה בי״ז כו׳. ולפי שהשניה היא הביאה לנו רעה ביותר כמ״ש ביומא בירה תוכיח ע״כ מתענין בשניה ובירושלמי תירץ בע״א דקלקול חשבונות היה שם ונראה לפרש לפי שאוה״ע מונין לחמה וישראל ללבנה וע״י אויבים עע״א שגזרו על חשבון הלבנה וקידוש החדש כמ״ש במסכת ר״ה נעשה זה הקלקול ובודאי בי״ז בתמוז בחדש הלבנה נבקעה העיר גם בראשונה כמפורש בקרא בירמיה מקל שקד אני רואה שהם כ״א ימים שבין י״ז בתמוז לט״ב אבל לפי קלקול חשבונות של האויבים שמונין לחמה לא היה רק ב׳ בתמוז דשנת החמה מוסיף על שנת הלבנה י״א ימים נמצא שבג׳ תקופות מתשרי עד תמוז מוסיף ח׳ ימים שבין תשעה בתמוז לחמה ובין י״ז ללבנה ועל כוונה זו אמר שמו אותותם אותות וגו׳ ע״פ מ״ש והיו לאותות וגו׳ דהיינו שישראל המונין ללבנה יהיה אות שלהם הלבנה כשהיא לוקה סימן לשונאיהם של ישראל ועובדי כוכבים המונין לחמה כשהיא לוקה סימן ואות להם שיהיו לוקים וכן בהפך ולזה כשצר מלך בבל על ירושלים היה בי׳ בטבת עד שהוצלח ונבקעה העיר בי״ז בתמוז ללבנה וט׳ לחמה והם שני תקופות השנה שהחמה עולה ומוסיף מיום ליום וזה שם ונתן לו האויב אות וסימן להצלחתו להחריב ירושלים ובהפך אמר אותותינו לא ראינו וגו׳ לטובה דהיינו שהובקעה העיר בי״ז בתמוז ללבנה שהיא נדונית חסרה אז סימן ואות על חסרון שונאיהם על ישראל:
אמר רבא: לא קשיא [אינו קשה]; כאן במקרא, מדובר — בראשונה, כאן, דברי המשנה — בשניה בחורבן בית שני. דתניא: בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז, בשניה בשבעה עשר בו.
Rava said: This is not difficult, as here the verse is referring to the First Temple, whereas there, in the mishna, it describes the destruction of the Second Temple, as it is taught in a baraita: Upon the destruction of the First Temple, the city walls were breached on the ninth of Tammuz; and at the destruction of the Second Temple they were breached on the seventeenth of Tammuz.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) שָׂרַף אַפּוֹסְטְמוֹס אֶת הַתּוֹרָה גְּמָרָא.:

The mishna further taught that on the seventeenth of Tammuz Apostemos publicly burned a Torah scroll. The Gemara explains: This, too, is a tradition.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שרף אפוסטמוס בי״ז בתמוז את התורה גמרא. ירושלמי היכן שרפה.
בד״ה בשבעה עלה כו׳ מתן תורה הוה הס״ד:
דשרף אפוסטמוס כו׳ התורה כו׳. שהוא יום מוכן לפורענות שבו נשתברו לוחות של התורה.
מה ששנינו כי ביום זה שרף אפוסטמוס את התורה — דבר זה ידוע לנו מגמרא [מסורת]. ומה ששנינו כי ביום זה
The mishna further taught that on the seventeenth of Tammuz Apostemos publicly burned a Torah scroll. The Gemara explains: This, too, is a tradition.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכׇל מְנָלַן דִּכְתִיב {דניאל י״ב:י״א} וּמֵעֵת הוּסַר הַתָּמִיד וְלָתֵת שִׁקּוּץ שׁוֹמֵם.

The mishna also stated that on the seventeenth of Tammuz Manasseh placed an idol in the Sanctuary. The Gemara asks: From where do we derive that this occurred on the seventeenth of Tammuz? As it is written: “And from the time that the daily offering shall be taken away and the abomination that causes appallment is set up” (Daniel 12:11), which indicates that an idol was placed in the Temple on the very day that the daily offering was suspended.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
העמיד צלם בהיכל מנלן דכתיב ומעת הוסר התמיד. הנה בפירוש כי מעת שהוסר ובטל התמיד ניתן השקוץ בהיכל.
ומעת הוסר התמיד לתת שקוץ שומם וגו׳ – דבעת שהוסר ונתבטל התמיד באותו היום נתן שקוץ שומם דהיינו הועמד צלם בהיכל.
״העמיד צלם בהיכל״, מנלן [מנין לנו] שהיה זה בשבעה עשר בתמוז? דכתיב [שנאמר]: ״ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם״ (דניאל יב, יג), משמע שביום שבטל התמיד, באותו יום הושם השיקוץ.
The mishna also stated that on the seventeenth of Tammuz Manasseh placed an idol in the Sanctuary. The Gemara asks: From where do we derive that this occurred on the seventeenth of Tammuz? As it is written: “And from the time that the daily offering shall be taken away and the abomination that causes appallment is set up” (Daniel 12:11), which indicates that an idol was placed in the Temple on the very day that the daily offering was suspended.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְחַד הֲוָה וְהָכְתִיב {דניאל ט׳:כ״ז} וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשׁוֹמֵם אָמַר רָבָא תְּרֵי הֲווֹ וּנְפַל חַד עַל חַבְרֵיהּ וְתַבְרֵיהּ לֵיהּ לִידֵיהּ וְאִשְׁתְּכַח דַּהֲוָה כְּתִיב

The Gemara asks: And was there only one idol placed there? But isn’t it written: “And upon the wing of detestable things shall be that which causes appallment” (Daniel 9:27)? The plural, “detestable things,” indicates the presence of at least two idols. Rava said: There were initially two idols, but one fell upon the other and broke its hand. Since only one idol was whole, the mishna mentions only that one. Rava continues: And an inscription was found on the broken idol that read:
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: והא כתיב על כנף שקוצים – כלומר הא כתיב קרא אחרינא דכתיב ביה שקוצים דמשמע תרי.
תרי הוו – שהעמידן מנשה בהיכל.
ונפל חד על חבריה וקטעיה לידיה – והנקטע לא קא חשיב והיינו דכתיב שקוץ אחד.
אשתכח דכתיב – על ההוא צלם הכי.
ואשתכח דכתיב עילויה – על אותו יד פירוש מצאו כתוב על היד שנחתכה מן הצלם אנת צבי לאחרובי ביתיה כלומר ביתו של הקב״ה אשלמת ליה כלומר וכחך נתת לו ויש מפרשים דהכתיבה הוה על הצלם השלם וה״ק אשכחי׳ עליה על הצלם השלם אנת צבי לאיחרובי ביתיה כלומר אתה רצית להחריב ביתו של הקדוש ברוך הוא וידך אשלמת ליה לכך שלמתי את ידך להקדוש ברוך הוא שחתכתי.
אגב הדברים האלה שואלים: וחד הוה האם רק שיקוץ אחד היה]? והכתיב [והרי נאמר]: ״ישבית זבח ומנחה ועל כנף שקוצים משמם״ (דניאל ט, כז), משמע ששמו לפחות שנים (״שקוצים״ — לשון רבים)! אמר רבא: תרי הוו ונפל חד על חבריה ותבריה ליה לידיה, [שנים היו, ונפל אחד על חבירו, ושבר לו את ידו] וכיון שאחד נשבר, לכך מדברים רק על שיקוץ אחד ואשתכח דהוה כתיב [ונמצא שהיה כתוב] על הצלם:
The Gemara asks: And was there only one idol placed there? But isn’t it written: “And upon the wing of detestable things shall be that which causes appallment” (Daniel 9:27)? The plural, “detestable things,” indicates the presence of at least two idols. Rava said: There were initially two idols, but one fell upon the other and broke its hand. Since only one idol was whole, the mishna mentions only that one. Rava continues: And an inscription was found on the broken idol that read:
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144