×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא סוכה מ״ב.גמרא
;?!
אָ
לֹא שָׁנוּ אאֵלָּא שֶׁלֹּא יָצָא בּוֹ, אֲבָל יָצָא בּוֹ, חַיָּיב. הָא במִדְּאַגְבְּהֵיהּ נְפַק בֵּיהּ! אֲמַר אַבַּיֵי: גכְּשֶׁהֲפָכוֹ. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא שֶׁלֹּא הֲפָכוֹ. הב״עהָכָא בְּמַאי עֲסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁהוֹצִיאוֹ בִּכְלִי. וְהָא רָבָא הוּא דַּאֲמַר: לְקִיחָה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר, שְׁמָהּ לְקִיחָה! דהָנֵי מִילֵּי, דֶּרֶךְ כָּבוֹד, אֲבָל דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן, לָא. אֲמַר רַב הוּנָא: אוֹמֵר הָיָה רִבִּי יוֹסֵי: עוֹלַת הָעוֹף שֶׁנִּמְצֵאת בֵּין אֲגַפַּיִים, וּכְסָבוּר חַטַּאת הָעוֹף הִיא, וַאֲכָלָהּ, פָּטוּר. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? דְּטָעָה בִּדְבַר מִצְוָה, פָּטוּר. הַיְינוּ הַךְ! מַהוּ דְּתֵימָא, הָתָם הוּא דְּטָעָה בִּדְבַר מִצְוָה פָּטוּר, הַיְינוּ דַּעֲבַד מִצְוָה, אֲבָל הָכָא דְּטָעָה בִּדְבַר מִצְוָה וְלָא עֲבַד מִצְוָה, אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לַן. מֵיתִיבֵי: רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתָּמִיד שֶׁאֵינוֹ מְבוּקָּר כְּהִלְכָתוֹ בַּשַּׁבָּת, חַיָּיב חַטָּאת, וְצָרִיךְ תָּמִיד אַחֵר. אֲמַר לֵיהּ: בַּר מִינַּהּ דְּהַהִיא, דְּהָא אִתְּמַר עֲלַהּ: אֲמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר חִתַאי אֲמַר רַב הַמְנוֹנָא סָבָא, אֲמַר רַב יִצְחָק בַּר אַשְׁיָאן אֲמַר רַב הוּנָא אֲמַר רַב: כְּגוֹן שֶׁהֵבִיאוֹ מִלִּשְׁכָּה שֶׁאֵינָן מְבוּקָּרִין.: מתני׳מַתְנִיתִין: המְקַבֶּלֶת אִשָּׁה מִיַּד בְּנָהּ וּמִיַּד בַּעֲלָהּ וּמַחֲזִירַתּוּ לַמַּיִם בַּשַּׁבָּת; רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ובַּשַּׁבָּת מַחֲזִירִין, בְּיוֹם טוֹב מוֹסִיפִין, וּבַמּוֹעֵד מַחֲלִיפִין. זקָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעֲנֵעַ, חַיָּיב בַּלּוּלָב.: גמ׳גְּמָרָא: פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא, הוֹאִיל וְאִשָּׁה לָאו בַּת חִיּוּבָא הִיא, אֵימָא לָא תְּקַבֵּל, קָא מַשְׁמַע לַן.: קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעֲנֵעַ.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעֲנֵעַ, חַיָּיב בַּלּוּלָב; חלְהִתְעַטֵּף, חַיָּיב בַּצִּיצִית; טלִשְׁמוֹר תְּפִילִּין, אָבִיו לוֹקֵחַ לוֹ תְּפִילִּין; ייוֹדֵעַ לְדַבֵּר, אָבִיו לוֹמְדוֹ תּוֹרָה וק״שוּקְרִיאַת שְׁמַע. תּוֹרָה מַאי הִיא? כא״ראָמַר רִבִּי הַמְנוֹנָא: ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב״ (דברים ל״ג:ד׳). ק״שקְרִיאַת שְׁמַע מַאי הִיא? פָּסוּק רִאשׁוֹן. להַיּוֹדֵעַ לִשְׁמוֹר גּוּפוֹ, אוֹכְלִין עַל גּוּפוֹ טְהָרוֹת; לִשְׁמוֹר אֶת יָדָיו, אוֹכְלִין עַל יָדָיו טְהָרוֹת; הַיּוֹדֵעַ לִישָּׁאֵל, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, סְפֵיקוֹ טָמֵא, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, סְפֵיקוֹ טָהוֹר; הַיּוֹדֵעַ מלִפְרוֹס כַּפָּיו, חוֹלְקִין לוֹ תְּרוּמָה בְּבֵית הַגְּרָנוֹת;מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
לא שנו שפטור אלא כשעדיין לא יצא בו ידי חובה, אבל אם כבר יצא בו ידי חובה ומטלטלו אחר כך — הרי זה חייב עליו. ותוהים: כיצד יתכן שיטלטלו ולא יצא בו? הא מדאגבהיה נפק ביה [הרי בעצם משהגביהו ולקחו כבר יצא בו], שהרי יוצא ידי חובה בהגבהה בלבד! אמר אביי: כאן מדובר כשהפכו, שהגביהו הפוך, ואין יוצא ידי חובה אלא כאשר אוחזו כדרך גידולו. רבא אמר: אפילו תימא [תאמר] שמדובר באופן שלא הפכו, והכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]: כגון שהוציאו בכלי, ומשום כך לא יצא בו. ותוהים: והא [והרי] רבא עצמו הוא שאמר כי לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה! ומשיבים: הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא כשנוטלו על ידי דבר אחר בדרך כבוד, כגון שעוטפו ומקשטו אבל אם נטלו דרך בזיון, כגון זו שמכניס את המינים לכלי והם מיטלטלים בתוכו — אין זו דרך לקיחה ראויה. אמר רב הונא: אומר היה ר׳ יוסי עולת העוף שנמצאת בין אגפיים באחת מפינות המזבח, וכסבור חטאת העוף היא ולא עולה ואכלה, שהרי חטאת העוף נאכלת לכהנים — פטור ואין אומרים שמעל הואיל ונהנה מקדשי המזבח בשגגה. ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] רב הונא בכך — שהטועה בדבר מצוהפטור, היינו הך [הוא הוא], שאמר ר׳ יוסי במפורש ומה חידש רב הונא? ומשיבים: מהו דתימא [מהו שתאמר] התם [שם] הוא בענין לולב שטעה בדבר מצוה פטור — היינו דעבד [הריהו שעשה] בכל זאת מצוה בלולב זה ולכן נפטר. אבל הכא [כאן] שטעה בעולת העוף שטעה בדבר מצוה ולא עבד [עשה] מצוה — אימא [אמור] שלא יהיה פטור מקרבן על שגגה זו, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] רב הונא שבכל זאת פטור. מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו: ר׳ יוסי אומר: השוחט את קרבן התמיד שאינו מבוקר כהלכתו מן המומים בשבת, ונמצא בו מום ואין זה איפוא קרבן, ונמצא שחילל שבת בשחיטה לריק — הרי זה חייב חטאת על ששגג בשחיטה, וצריך להביא קרבן תמיד אחר כשר. הרי שאפילו טעה בדבר מצוה חייב חטאת! אמר ליה [לו]: בר מינה דההיא [חוץ ממנה מאותה ברייתא], שאין להביא משם ראיה. דהא אתמר עלה [שהרי כבר נאמר עליה] על ברייתא זו אמר רב שמואל בר חתאי אמר רב המנונא סבא אמר רב יצחק בר אשיאן אמר רב הונא אמר רב: כאן מדובר כגון שהביאו את השה הזה מלשכה שהיו בה טלאים שאינן מבוקרין, שמתחילה לא היה צריך ליטול מאותה לישכה. שאין התמיד נלקח אלא מבין הטלאים המבוקרים, וכיון שעשה שגגה זו באופן שאין לומר שהוא בשל היותו טרוד במצוה, לכן אף שאכן היה עסוק במצוה — אינו פטור מקרבן. א משנה מקבלת אשה את הלולב מיד בנה, או מיד בעלה ומחזירתו למים שהיה עומד בהם ביום השבת, כדי שלא יתייבש. ר׳ יהודה אומר: בשבת מחזירין את הלולב למים, וביום טוב אף מוסיפין מים רעננים לכלי בו מונח הלולב כדי שלא יכמשו, ובחול המועד אף מחליפין את המים. ועוד אמרו: קטן היודע לנענע לולבו — הרי זה חייב בלולב, משום חינוך. ב גמרא על האמור במשנה שאשה מקבלת את הלולב תוהים: פשיטא [פשוט ומובן מאליו] ומדוע לא תעשה כן? ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] הואיל ואשה לאו [לא] בת חיובא [חובת] ארבעת המינים היא, שהרי היא מצות עשה שהזמן גרמה, אימא [אמור] שלא תקבל את הלולב, שמא לגביה טלטולו הוא כטילטול מוקצה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין הדבר כן. ג שנינו במשנה: קטן היודע לנענע חייב בלולב. ובכלל תנו רבנן [שנו חכמים]: קטן היודע לנענע לולבו — חייב בלולב, יודע להתעטף בטלית — חייב בציצית, יודע לשמור תפילין בנקיות גופו — אביו לוקח (קונה) לו תפילין, יודע לדבר — מיד אביו לומדו (מלמדו) תורה וקריאת שמע. ושואלים: תורה מאי [מה] היא? כלומר, מה היא תורה שיכול ללמד לילד שרק עכשיו החל לדבר? אמר רב המנונא: הכוונה שמלמד אותו לומר את הפסוק ״תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב״ (דברים לג, ד), שיש בו הדגשת הקשר בין ישראל לתורה, והוא הקרוי בקיצור ״תורה״. ומוסיפים לשאול: וקריאת שמע מאי [מה] היא? ומשיבים: פסוק ראשון של קריאת שמע בלבד. ועוד אמרו חכמים: תינוק היודע לשמור גופו שלא יטמא — אוכלין על גופו טהרות, שאם נגע בטהרות אוכלין מהן, ואין חוששין שמא היה טמא וטימאן. ותינוק היודע לשמור את ידיו לבל תיטמאנה — אוכלין על ידיו טהרות ומה שנגע בידיו אינו מוחזק כטמא. תינוק היודע לישאל, שאפשר לשאול אותו ולברר במה נגע, כלל הוא שאם היתה הטומאה ברשות היחיד ונשאל אם נגע בה והשיב כי אינו יודע — הרי ספיקו (ספק אם נטמא) — טמא. ואם היתה ספק טומאתו ברשות הרבים — ספיקו טהור. ותינוק כהן היודע לפרוס כפיו בברכת כהנים — חולקין לו תרומה כשאר הכהנים בבית הגרנות.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144