×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כּוּלְּהוּ כְּרַבָּה לָא אָמְרִי הָהוּא יְדִיעָה לְדוֹרוֹת הִיא.
The Gemara explains why each of the Sages cited his own source and did not accept the sources cited by the others. All of them, Rabbi Zeira and Rava, did not say that the fact that a sukka more than twenty cubits high is unfit is derived from the verse: “So that your future generations will know that I caused the children of Israel to reside in sukkot when I took them out of the land of Egypt” (Leviticus 23:43), as did Rabba, because in their opinion that verse does not mandate one to be aware that he is sitting in a sukka; rather, it mandates knowledge for future generations of the exodus from Egypt.
רי״ףרש״ירא״הריטב״אפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי סוכה ב ע״ב} לרבה דאמר [למעלה]⁠1 מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה2 משום דלא שלטא ביה3 עינא אם היו הדפנות מגיעות לסכך כיון דשלטא בהו4 עינא אע״ג דגבוהה מעשרים אמה כשרה ולרבי זירא דאמר5 למעלה מעשרים אמה6 אין אדם יושב בצל סכך7 אלא בצל דפנות אי אית בה יתר8 מארבע אמות כיון דרויחא איכא צל סכך9 וכשרה. ולרבא דאמר למעלה10 מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע לית ליה תקנתא אלא בין11 [דפנות] מגיעות לסכך בין12 [אינן]⁠13 מגיעות לסכך14 [בין יש בה]⁠15 יתר מארבע16 אמות ובין17 אין בה [יתר מארבע אמות]⁠18 כיון שהיא גבוהה מעשרים19 אמה פסולה: איכא מאן דאמר {פירוש ר״ח} הילכתא כרבה דהא כל מיליה20 כרב עביד21. ואנן22 מיסתברא לן [דהילכתא]⁠23 כרבא דקימא לן סוכה דירת
עראי בעינן ורבי יהודה דמכשיר סבירא ליה דסוכה דירת קבע בעינן ולית הלכתא כותיה. ואי הוו דפנות מגיעות לסכך כל שכן דהויה ליה דירת קבע ועוד דהא סוגיין {בבלי סוכה י ע״א} [בענין]⁠24 סוכה על גבי סוכה [כותיה דרבא]⁠25 שיכא:
1. למעלה: גג, גד, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א.
2. בסוכה: גג, גד: ״בצל סוכה״.
3. ביה: גג: ״בה״.
4. בהו: כ״י נ: ״ביה״.
5. כ״י נ מוסיף: ״עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה״.
6. אמה: חסר בכ״י נ.
7. סכך: וכן גג (ובסמוך גם גא). גד, כ״י נ, דפוסים: ״סוכה״. כדלעיל.
8. בה יתר: גג: ״בהו יותר״.
9. סכך: וכן גא, גג, גד. כ״י נ, דפוסים: סוכה.
10. למעלה: חסר ב-גג.
11. אלא בין: כ״י נ: ״דבין״.
12. בין: גד: ״ובין״.
13. דפנות, אינן: גג. גד: ״דפנות, אין״. כ״י א: ״שדפנות, שאינן״. גא: ״דפנות, שאינן״, כ״י נ: ״דפנות, אין דפנות״. דפוסים: דפנות, שאין דפנות
14. לסכך: חסר ב-גג, גד.
15. בין יש בה: חסר בכ״י א.
16. מארבע: גד: ״על ארבע״.
17. ובין: גג, כ״י נ: ״בין״.
18. יתר מארבע אמות: גא, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א, גג, גד.
19. מעשרים: כ״י נ: ״למעלה מעשרים״, כבמשנה שם.
20. מיליה: וכן ב-גג, גד, וכן בר״ח. כ״י נ, דפוסים: ״מילי״.
21. כרב עביד: ע״פ דברי אביי, שבת כב ע״א ועוד, וברי״ף שבת שם (דף ט ע״ב). כ״י נ: ״עביד כרב״.
22. במלחמות ה׳ הביא דעה זו בשם ״כל בעלי הוראה״, ובהעתקת המאמר שבפירוש תלמידו (בכ״י): ״כל הגאונים״.
23. דהילכתא: גא, גג, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״הלכתא״.
24. בענין: גא, גג, כ״י נ, דפוסים, וכן לשון הרי״ף בסוף המאמר שבמלחמות ה׳ כאן. כ״י א, גד: ״בעינן״. וכן בהעתקת אותו המאמר בכ״י פירוש תלמיד הרמב״ן.
25. כותיה דרבא: גא, גג, גד, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״ראיה כרבא״.
כולהו – הנך אמוראי.
כרבה לא אמרי – דיליף מלמען ידעו.
ההוא – לאו בידיעה דישיבת סוכה קא אמר אלא בידיעות דורות הבאין היקף סוכות ענני כבוד הנעשה לאבות.
כולהו כרבה לא אמרי – דאמר משום ידיעה, דההיא ידיעה לדורות הוא דכתיבה. ורבה אמר דתרתי שמעת מינה ידיעה לדורות, ושישיב גם כן היושב בה אל לבו כי בסוכה הוא יושב.
כולהו כרבה לא אמרי ההוא ידיעה לדורות – פי׳ ולא אתי לדרשא דדיני סוכה וכ״ת והא לקמן דרשינן בסכת בסכת בסוכות ודרשינן האי בכלל׳ דידהו לדין דפנות ולא אמרינן דלידיעה לדורות הוא דכתיב מסתברא לי דהתם יתורא לדרשא דהא מצי למיכתב למען ידעו דורותיכם כי בהם הושבתי דהא כתיב סוכות מקמי הכי מדקאמר כי בסוכות הושבתי מיותר הוא לדרש׳ אבל ידעו דורותיכם לידיעה לדורות בלחוד הוא דאתא ורבה סברא דאתא לידיעה לדורות לא חיישי לה כרבא ור׳ זירא ולא מפרשא תלמודא הכי אליבא דרבה אבל בדר׳ זירא מפרש תלמודא טעמא דידיה משום דמוכרח ליה מלישנא דקרא דלא כתיב וחופה וכתיב סוכה אלמא אע״ג דקרא לימות המשיח הוא דכתיב מלתא אגב אורחיה קמ״ל דלא הוי סוכה אלא כשהיא ראויה לצל.
בגמרא כולהו כרבה לא אמרי כו׳ לכאורה אין הכרח לומר דר׳ זירא ורבא לית להו דרבה דהא שפיר מצינן למימר דאית להו נמי דרשא דרבה לענין סוכה שאין דפנות מגיעין לסכך אלא דלא משמע להו לאוקמי עיקר מתניתין בפלוגתא דרבנן ור׳ יהודה דוקא בדפנות שאין מגיעין לסכך משום הכי איצטריך נמי להנהו טעמי למיפסל בדפנות שמגיעין לסכך דבכה״ג שייך דוקא קפידא דצל לרבי זירא ודירת קבע לרבא וכדפרישית בסמוך אלא משום דבלא״ה צריך לומר אפילו לרבה גופא דלר׳ יהודה דמכשיר היינו משום דקסבר דלמען ידעו היינו ידיעה לדורות. ולפ״ז לא ניחא לן למימר דפליגי רבנן ור״י בתרתי דרבנן אית להו טעמא דרבה ודר׳ זירא או דרבא ור׳ יהודה פליג בתרתי וקי״ל אפושי פלוגתא לא מפשינן וממילא דר״י אף אליבא דרבה מוקי לקרא לידיעה לדורות א״כ לר׳ זירא ורבא אית לן למימר דרבנן נמי מוקי לידיעה לדורות ולא פסלי אלא מטעמא דצל לר״ז וקבע לרבא כי היכי דלא לפלוגי ר״י ורבנן בתרתי וזו הקושיא והתירוץ בעצמו שייך נמי בסמוך דקאמר רבא לית ליה דרבי זירא גם זה אינו מוכרח דבלא״ה איצטריך לרבא טעמא דבעינן קבע להיכא שהסוכה יותר מד׳ על ד׳ דאיכא צל וקרא דצל נמי איצטריך כמו שאפרש בסמוך ובלא״ה נמי איכא למימר דקרא דסוכה תהיה לצל לא מייתר אלא מפשטא דקרא שמעינן לה אלא דיש לתרץ נמי כדפרישית כיון דלרבי זירא גופא ע״כ רבי יהודה דמכשיר סובר דקרא לימות המשיח הוא דכתיב ממילא לרבא אליבא דרבנן נמי ניחא לן למימר דלא פליגי בתרתי כן נ״ל. מיהו כל זה אם נאמר דר׳ יהודה מודה בהך סברא דלמעלה מעשרים לא שלטא עינא אלא דמוקי קרא לידיעה לדורות והא דמכשיר במבוי בריש עירובין היינו משום דס״ל קורה משום הכירא אבל למאי דפרישית במשנתינו דמסוגיא דפ״ק דעירובין דקאמר וצריכא משמע דר׳ יהודה פליג אהאי סברא גופא דס״ל דלמעלה מעשרים נמי שלטא עינא עד ארבעים וחמשים אמה וכמו שאפרש בסמוך א״כ שפיר הוי מצינן למימר דרבי זירא ורבא אית להו נמי דרשא דרבה דליכא מאן דפליג והא דמכשיר ר׳ יהודה היינו משום דשליט עינא אלא משום שמוסיפין עוד טעם אחר לדפנות המגיעין לסכך וכדפרישית וצ״ע ועיין עוד בסמוך ודו״ק:
תוס׳ ד״ה וכיון. התוס׳ מקשים, מ״ש שבסכך למעלה מכ׳ אם הדפנות מגיעות לסכך שלטא בה עינא והסוכה כשרה, ונר חנוכה או קורה למעלה מכ׳ פסולים גם בכתלים המגיעים אליהם.
ונראה, שע״פ הרמב״ם ניתן לתרץ קושייתם. הנה עיקר יסוד הפסול בסכך למעלה מכ׳ לרבה הוא הפקעת גוד אסיק מחיצות, כי מאחר שהסכך למעלה מכ׳ עומד לעצמו ולא שלטא בו עינא הופקע גוד אסיק. וכבר בארנו שהרמב״ם סובר שעצם החפצא של הסוכה כולל לא רק את הסכך אלא גם את הדפנות, ולכן פוסק שחל שם שמים גם על דפנות הסוכה - בניגוד לשיטת הרא״ש.
לפי״ז י״ל, שהפסול בלמעלה מכ׳ נוהג רק כשאין הדפנות מגיעות לסכך מפני שאז החפצא של הסכך הוא נפרד מהמחיצות, ולא אמרי׳ גוד אסיק עד לסכך משום דלא שלטא בה עינא. אבל בדפנות המגיעות לסכך יש חבור בין הסכך והמחיצות, ולרמב״ם מהווים הם חפצא אחת של סוכה כיון שהרואה את הדפנות האלו הריהו רואה את החפצא של הסוכה, לפיכך כשרה הסוכה אע״פ שאין עיניו שולטות בסכך לחוד, כי גם הדפנות הן מעיקר החפצא של הסוכה.
סברא זו אינה שייכת לגבי קורה או נר חנוכה שהרי אין לכתלים המגיעים לקורה או לנר איזו שהיא שייכות לחפצא של הקורה או הנר. משום כך אין ראיית הכתלים יכולה למלא את מקומה של ראיית הקורה או הנר עצמם. ולכן גם באופן הזה הקורה והנר פסולים.
כולהו [כולם] כדברי רבה לא אמרי [אמרו] ולא סמכו על הכתוב ״למען ידעו דורותיכם״ (ויקרא כג, מג), כי לדעתם משמעות הכתוב ההוא שיש לשבת בסוכה, כדי שתהיה ידיעה לדורות היא, כלומר: כדי שידעו הדורות הבאים על יציאת מצרים, ואין זו ידיעה בדבר הסוכה עצמה.
The Gemara explains why each of the Sages cited his own source and did not accept the sources cited by the others. All of them, Rabbi Zeira and Rava, did not say that the fact that a sukka more than twenty cubits high is unfit is derived from the verse: “So that your future generations will know that I caused the children of Israel to reside in sukkot when I took them out of the land of Egypt” (Leviticus 23:43), as did Rabba, because in their opinion that verse does not mandate one to be aware that he is sitting in a sukka; rather, it mandates knowledge for future generations of the exodus from Egypt.
רי״ףרש״ירא״הריטב״אפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) כְּרַבִּי זֵירָא נָמֵי לָא אָמְרִי הָהוּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ הוּא דִּכְתִיב.

Similarly, they, Rabba and Rava, also did not say that it is derived from the verse: “And there shall be a sukka for shade in the daytime from the heat” (Isaiah 4:6), as did Rabbi Zeira, because in their opinion it is with regard to the messianic era that this verse is written. It means that God will be a shield and a shelter for the Jewish people; it is not referring to the structure of a sukka.
רי״ףרש״יתוספותרא״הפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לימות המשיח – אותם סוכות יהיו לצל לעונג ולמסתור אבל סוכת מצוה אינה לצל.
כרבי זירא לא אמרי – הא דלא קאמר משום קושיא דאביי כדקאמר על רבא משום דרבי זירא שני לאביי שפיר.
כר׳ זירא נמי לא אמרי ההוא לימות {המשיח}1 הוא דכתיב ור׳ זירא אם כן לימא קרא וחופה מאי וסוכה – כיון דאפקיה בלשון סוכה ומיחד סוכה לצל, אלמא צל סכך בעינן.
1. כן בבבלי. בכ״י מוסקבה 185 חסר: ״המשיח״.
בפרש״י בד״ה לימות המשיח כו׳ אבל סוכת מצוה אינה לצל עכ״ל. משמע לכאורה דלהנך אמוראי לית להו דר׳ זירא לא בעי סוכה העשוי לצל וקשיא לי טובא היאך אפשר לומר כן והא בכולה מכילתין משמע דלכ״ע בעינן סוכה העשוי לצל כדאמרינן לקמן דף ח׳ ע״ב בסוכת גנב״ך ורקב״ש דקתני והוא שתהא מסוככת כהלכתה והיינו לצל סוכה כדמפרש התם וכן בסוגיא דחבילי עצים וחבילי קש דפסלינן משום תעשה ולא מן העשוי והיינו שעשוי בפסול ומאי פסולייהו אי לאו משום שלא נעשה לשום צל לכן נראה דודאי לכ״ע פשטא דלשון סוכה היינו לענין סכך דהיינו לשם צל להגין ולסכך אלא דרבי זירא דריש מייתורא דקרא דוסוכה תהיה לצל יומם דכל סוכה שאין צריכה לצל הסכך אלא שצלתה מרובה מחמת הדפנות לא מיקריא סוכה כלל דאין לשון סוכה אלא היכא שצריכה לצל הסכך משא״כ הנך אמוראי דמוקי לה לימות המשיח סברי דלא קפדינן בהכי אלא אע״ג דבלא״ה צלתה מרובה לא איכפת לן ובלבד שהסיכוך עשוי ג״כ לצל כן נ״ל נכון אלא דמדקדוק לשון רש״י לא משמע כן דא״כ לא היה צריך לפרש לעיל במתני׳ בצילתה מרובה מחמתה דפסולה דע״כ הסכך קרוי סוכה דבפשיטות הו״מ לפרש דע״ש הצל נקרא סוכה וכמ״ש שם ויש ליישב ועדיין צ״ע ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן, כולם כדברי ר׳ זירא, הלומד זאת מן הפסוק ״וסוכה תהיה לצל יומם מחורב״, נמי [גם כן] לא אמרי [אמרו], כי לדעתם הכתוב ההוא, לימות המשיח הוא דכתיב [שנאמר], ופירושו: שיהא הקדוש ברוך הוא מגן ומחסה לישראל, ואינו עוסק במהותה של הסוכה.
Similarly, they, Rabba and Rava, also did not say that it is derived from the verse: “And there shall be a sukka for shade in the daytime from the heat” (Isaiah 4:6), as did Rabbi Zeira, because in their opinion it is with regard to the messianic era that this verse is written. It means that God will be a shield and a shelter for the Jewish people; it is not referring to the structure of a sukka.
רי״ףרש״יתוספותרא״הפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ור׳וְרַבִּי זֵירָא א״כאִם כֵּן לֵימָא קְרָא וְחוּפָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם וּמַאי וְסוּכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי.

The Gemara asks: And Rabbi Zeira, how would he respond to this objection? The Gemara answers that Rabbi Zeira could say: If it is so that the verse is merely a metaphor, let the verse say: And there shall be a canopy for shade in the daytime from the heat, which is the term used in the previous verse. And what is the meaning of: “And there shall be a sukka for shade in the daytime from the heat”? Learn from it two matters: One is the plain meaning of the verse, that God will be a canopy of glory for the Jewish people, and the second is that the essence of a sukka is to have the roofing provide shade.
רי״ףרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תרתי – דאין שם סוכה אלא העשויה לצל דההיא דימות המשיח משום דעשויה לצל קרויה סוכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ומה משיב ר׳ זירא לטענה פשוטה זו? ומשיבים: אם הפסוק מדבר רק בדרך משל ודימוי, אם כן לימא קרא [שיאמר הכתוב] כעניינו: ״וחפה תהיה לצל יומם, ומאי [ומה] למדנו מן הביטוי ״וסכה תהיה לצל יומם״ (ישעיה ד, ו), שמעת מינה תרתי [שומע אתה מכאן שני דברים], הן לגוף הדברים, שיהא הקדוש ברוך הוא כסוכת כבוד לישראל, ואולם בדרך אגב אפשר ללמוד מכאן גם על מבנה הסוכה.
The Gemara asks: And Rabbi Zeira, how would he respond to this objection? The Gemara answers that Rabbi Zeira could say: If it is so that the verse is merely a metaphor, let the verse say: And there shall be a canopy for shade in the daytime from the heat, which is the term used in the previous verse. And what is the meaning of: “And there shall be a sukka for shade in the daytime from the heat”? Learn from it two matters: One is the plain meaning of the verse, that God will be a canopy of glory for the Jewish people, and the second is that the essence of a sukka is to have the roofing provide shade.
רי״ףרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כְּרָבָא נָמֵי לָא אָמְרִי מִשּׁוּם קוּשְׁיָא דְאַבָּיֵי.

They, Rabba and Rabbi Zeira, also did not say that it is derived from the verse: “In sukkot shall you reside seven days” (Leviticus 23:42), as did Rava, due to the difficulty raised by Abaye with regard to a sukka with steel partitions. Since there is a weakness in each of the sources, it is understandable why the other Sages did not accept it.
רי״ףרש״ירא״הרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום קושיא דאביי – דעשה מחיצות של ברזל ושינויא לא משמע להו הואיל וקרא לאו דוקא עראי נקט לא ילפינן מיניה שיעורא.
כרבא נמי לא אמרי משום קושיא דאביי – ואף על גב דפרקה לא ניחא להו בפירוקא דיליה. ובדירת עראי שלש מחלוקות בדבר דחד סבר דסוכה הראויה לדירת עראי בעינן ואי עביד לה דירת קבע שפיר דמי כיון דחזיא לדירת עראי והיינו ממריה דרבא לרבנן. ואיכא מאן דסבר דסוכה דירת קבע בעינן ואי עביד לה דירת עראי פסולה והיינו ר׳ דסבר דארבע אמות בעינן ואחרים דפסלי עשויה כשובך. ואיכא מאן דסבר דבין דירת קבע בין דירת עראי שריא ואפשר דהיינו רבנן אליבא דרבה ור׳ זירא וכולהו מתפרשי לקמן בפרקין. ומפלוגתא דרבא ור׳ זירא ורבה דרבה אמר משום שלטא עינא ידיעה ור׳ זירא אמר משום צל ורבא אמר משום דירה דחזיא לדירת עראי בעינן ולכולהו אית להו תקנתא כשהן למעלה מעשרים כדמפרש לקמן לבר מדרבא דלית ליה תקנתא. קיימא לן כרבא דהוא בתראה. וסוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ואין לה תקנתא. ואף על גב דאמרינן בשבת אמר אביי כל מיליה דמר דהיינו רבה עביד כרב בר מתלת דעביד כשמואל. התם לא אמר אלא במאי דקא מיפלגי רב ושמואל ובמסכת שבת ואנן קיימא לן כבתראי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן, כדברי רבא נמי [גם כן] לא אמרי [אמרו] החכמים האחרים, משום קושיא [הקושיה] שהקשה עליו אביי והראה שיש קושי בשיטתו. וכיון שבכל שיטה קיים קושי מסויים, מובן איפוא מפני מה לא רצו החכמים האחרים להחזיק בה.
They, Rabba and Rabbi Zeira, also did not say that it is derived from the verse: “In sukkot shall you reside seven days” (Leviticus 23:42), as did Rava, due to the difficulty raised by Abaye with regard to a sukka with steel partitions. Since there is a weakness in each of the sources, it is understandable why the other Sages did not accept it.
רי״ףרש״ירא״הרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר ר׳רַבִּי יֹאשִׁיָּה אָמַר רַב מַחְלוֹקֶת בְּשֶׁאֵין דְּפָנוֹת מַגִּיעוֹת לַסְּכָךְ אֲבָל דְּפָנוֹת מַגִּיעוֹת לַסְּכָךְ אֲפִילּוּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה כְּשֵׁרָה כְּמַאן.

§ The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rabbi Yoshiya said that Rav said: The dispute between RabbiYehuda and the Rabbis with regard to the fitness of a sukka more than twenty cubits high is specifically in a case where the walls of the sukka do not reach up to the roofing; however, in a case where the walls of the sukka reach up to the roofing, the Rabbis concede that even if the roofing is more than twenty cubits high, it is fit. In accordance with whose opinion is it?
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירא״הריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל אם מגיעות לסכך אפילו למעלה מכ׳ אמ׳ (כ״ש) [כשרה] כרבה דאמר משום ידיעה היא וקיימא לן כרבה דהא כל מיליה כרב (הונא) עביד והא דאמר רב הונא משמיה דרב מחלוקת בשאין בה אלא ד׳ על ד׳ אמות כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כמאן – מהנך אמוראי דלעיל אזלא הך כו׳.
מחלוקת – דר׳ יהודה ורבנן.
כמאן אזלא האי דאמר ר׳ יאשיה מחלוקת כשאין דפנות מגיעות לסכך אבל דפנות מגיעות לסכך דברי הכל כשירה כמאן כרבה דאמר משום דלא שלטא ביה עינא וכיון דדפנות מגיעות לסכך משלט שלטא ביה עינא – פירוש: לא שיגביה עיניו ויסתכל למעלה דהא לא שכיח כיון דגביהא כולי האי אלא שאי אפשר היושב בה שלא יהא משים אל לבו שהוא עומד תחת סכך כיון דחזי נפשיה דמכסי ותחת קרוי הוא עומד.
כמאן אזלא הא דא״ר יאשיה וכו׳ וכיון דדפנות מגיעות לסכך משלט שלטא ביה עינא – פירוש לאו משום דהשתא דדפנות מגיעות לסכך מעייני בה טפי דהא אמאי ותו הרי מבוי שהדפנות מגיעות לקורה ופסליה ליה משום דליכא היכר ודוחק הוא לומר דשאני התם שאין הקורה רחב׳ אלא טפח. אלא עיקר הפירוש דאף על גב דכל למעלה מעשרים אמה אין דרך להגביה עיניו מ״מ כיון שהוא מוקף שתי מחיצות כהלכתן דעירובין ושלישית טפח ודפנות מגיעות לסכך ורואה עצמו מכוס׳ ועומד תחת קירו׳ א״א שלא ישיב אל לבו לדעת שהוא יושב תחת סכך וכן פי׳ מורי ר׳ נר״ו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א ומבררים: כמאן אזלא שיטת מי הולכת] הא [הלכה זו] שאמר ר׳ יאשיה אמר רב: מחלוקת זו בין ר׳ יהודה לחכמים בכשרות סוכה גבוהה, הריהי דווקא בשאין דפנות הסוכה מגיעות עד לסכך, אלא הסכך גבוה הרבה מעל הדפנות, אבל אם היו הדפנות מגיעות לסכך אפילו היתה למעלה מעשרים אמה — כשירה. כמאן שיטת מי],
§ The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rabbi Yoshiya said that Rav said: The dispute between RabbiYehuda and the Rabbis with regard to the fitness of a sukka more than twenty cubits high is specifically in a case where the walls of the sukka do not reach up to the roofing; however, in a case where the walls of the sukka reach up to the roofing, the Rabbis concede that even if the roofing is more than twenty cubits high, it is fit. In accordance with whose opinion is it?
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירא״הריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כְּרַבָּה דְּאָמַר מִשּׁוּם דְּלָא שָׁלְטָא בַּהּ עֵינָא וְכֵיוָן דִּדְפָנוֹת מַגִּיעוֹת לַסְּכָךְ מִשְׁלָט שָׁלְטָא בַּהּ עֵינָא.

It is in accordance with the opinion of Rabba, who says that the reason that a sukka that high is unfit is because the eye does not automatically catch sight of the roofing. And since the walls of the sukka reach the roofing, the eye catches sight of the roofing, as the person will follow the walls all the way up to the roofing despite their considerable height. However, if the roofing is not contiguous with the top of the walls, a person does not notice it without a concerted effort.
רי״ףרש״יתוספותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משלט שלטא ביה עינא – דרך דפנות דאי טעמא משום עראי הוא או משום צל בדפנות מגיעות לסכך אמאי מודו רבנן.
וכיון דדפנות מגיעות לסכך מישלט שלטא ביה עינא – ולא דמי לנר חנוכה וקורת מבוי דלא חשיב היכר למעלה מעשרים אע״פ שהקורה על גבי כתלים דהתם קורה טפח לא שליט בה עינא כמו בסוכה דרחבה טובא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כשיטת רבה, שאמר שפסול סוכה גבוהה הוא משום שלא שלטא [שולטת] בה עינא [העין], וכיון שהדפנות מגיעות לסכך, בדרך הטבע משלט שלטא [שולטת] בה עינא [העין], שעינו של אדם מבחינה גם בדפנות וגם בסכך אף כשהם בגובה רב, אולם אם הסכך גבוה מעל הדפנות, אין אדם מבחין בסכך כלל.
It is in accordance with the opinion of Rabba, who says that the reason that a sukka that high is unfit is because the eye does not automatically catch sight of the roofing. And since the walls of the sukka reach the roofing, the eye catches sight of the roofing, as the person will follow the walls all the way up to the roofing despite their considerable height. However, if the roofing is not contiguous with the top of the walls, a person does not notice it without a concerted effort.
רי״ףרש״יתוספותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב מַחְלוֹקֶת בְּשֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יוֹתֵר מֵאַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אפי׳אֲפִילּוּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה כְּשֵׁרָה כְּמַאן.

The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rav Huna said that Rav said: The dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis with regard to the fitness of a sukka more than twenty cubits high is specifically in a case where there is not an area of four cubits by four cubits in the sukka; however, in a case where there is an area of more than four cubits by four cubits in the sukka, the Rabbis concede that even if the roofing is more than twenty cubits high, it is fit. In accordance with whose opinion is it?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרא״הריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא דאמר רב חנן משמיה דרב מחלוקת כשאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושולחנו וכו׳ דבריהן פשוטין הן. נמצאו שמועות שלשתן משמיה דרב ואמרינן בשלמא שמועה דרבי יאשיה לא פליגא אשמעתא דרב הונא ורב חנן משום דלא איירי אלא הכשר בדפנות אבל משך בשיעור לא אורי ויש מי שגורסים פליגא ופשוטה היא אלא רב הונא ורב חנן בר רבה במחזקת ראשו ורובו פליגי אבל אם הוא רחבה יתיר מזה השיעור [כשרה] נימא בהכשר סוכה פליגי אליבא דרב ושנינן לא כולי עלמא הכשר סוכה במחזקה ראשו ורובו ושלחנו ובהא פליגי מר סבר רב חנן בר רבה במחזקת ראשו ורובו פליגי אבל אם היא רחבה יתיר מזה השיעור אפילו גובהה מכ׳ אמה אפילו לתנא קמא כשר וכל שכן לר׳ יהודה ורב הונא סבר מכדי ראשו ורובו ושלחנו עד ד׳ אמות על ד׳ אמות פליגי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ג: מחלוקת בשאין בה אלא ארבע אמות על ארבע אמות אבל יש בה יותר כו׳.
יש בה יותר מארבע אמות אפילו למעלה מעשרים כשירה – לבסוף מסיק דרב הונא סבר מראשו ורובו ושולחנו עד ד׳ אמות פליגי יותר מד׳ אמות כשרה ותימה וכי נכשיר ברחבה משהו יתר מד׳ אמות אם היתה גבוהה מעשרים אפילו טובא הא ודאי אין כאן צל סוכה וי״ל דלעולם צריך הרוחב לפי הגובה לפי חשבון ד׳ אמות לעשרים אי נמי קים להו לרבנן דאפילו בגובה אלף אי אפשר שלא יהא כאן צל סכך פורתא אם היתה רחבה יותר מד׳ אמות כדאשכחן בפרק יוה״כ (יומא דף פ:) גבי כותבת הגסה דמייתבא דעתא דאמרינן כולי עלמא טובא עוג מלך הבשן פורתא.
כמאן אזלא הא דאמר רב הונא אמר רב מחלוקת כשאין בה אלא ארבע אמות על ארבע אמות אבל יש בה יותר מארבע אמות על ארבע אמות דברי הכל כשרה כמאן כר׳ זירא דאמר משום צל וכיון דרויחא איכא צל – פירוש: והוא שירחיבנה כנגד מה שיגביהנה.
כמאן אזלא הא דאמר ר״ה כו׳ – עד וכיון דרויחא איכא צל הקשו בתוספות היאך אפשר לומר דכשיש בה ד׳ אמות בלבד וגבוהה מעט למעלה מעשרים אמה ליכא צל סכך וכשהרחיבה מעט יותר מד׳ אמות אף על פי שהגביה אותה כמה יש שם צל סכך ותירצו דאמתני׳ קיימינן דפסלינן כל שהוא גבוה כ״ש למעלה מכ׳ אמה ובהא מיתכשרא כשהרחיבה כל שהוא ואם בא להגבי׳ יותר צריך להרחיבה ג״כ לפי חשבון.
בד״ה יש בה יותר מד׳ אמות כו׳ לבסוף מסיק דרב הונא סבר כו׳ ותימה וכי נכשיר כו׳ עכ״ל דלמאי דבעינן למימר דבהכשר סוכה קמיפלגי ובשיעורא המצומצם שהוא ד׳ אמות קאמר רב הונא דפסולה בגבוה כ׳ ודאי דאיכא למימר דלפי חשבון זה צריך הרוחב לפי הגובה אבל למאי דמסיק דרב הונא סבר מראשו ורובו ושלחנו עד ד׳ אמות פליגי משמע להו דכולהו בשיעור גובה כ׳ מפסלי ולא לפי ערך וא״כ ביתר מד׳ אמות דקאמר דכשרה לית לן למיפסל לפי ערך ואהא תקשי להו וכי נכשיר ברחבה משהו יתר כו׳ ותירצו דיש לומר דלעולם צריך הרוחב לפי הגובה כו׳ דהא דקאמר מראשו ורובו ושלחנו עד ד׳ אמות פליגי היינו נמי לפי ערך רוחב ד׳ אמות לגובה כ׳ פליגי נמי בפחות מד׳ אמות והשתא ביתר מד׳ אמות נמי אינה כשרה אלא לפי ערך ודו״ק:
בתוספות בד״ה יש בה יותר מד״א כו׳ לבסוף מסיק כו׳ ותימא וכי נכשיר כו׳ עכ״ל. וכתב מהרש״א ז״ל בהמשך דבריהם דאי לאו הא דמסיק לבסוף הוי פשיטא ליה דלעולם השיעור לפי ערך משא״כ מדמסיק דמראשו ורובו ושלחנו עד ד״א פליגי משמע להו דבהנך ודאי בשיעור שוה פליגי דרבנן פסלי בכולהו בעשרים אמות דוקא א״כ משמע דביותר מד״א מכשירים אפילו בגובה כמה וקשיא להו שפיר וע״ז מתרצין התוספת שאפ״ה לעולם השיעור לפי ערך בין למטה מד׳ בין למעלה מד׳ עכ״ל מהרש״א ז״ל. ולפ״ז צריך לומר דהא דקאמר מחלוקת במראשו ורובו ושלחנו עד ד״א אבל ביותר מד׳ ד״ה כשירה והיינו לענין שיעור עשרים דאע״ג דבפחות מד״א פסולה לרבנן אפילו בפחותה ונמוכה מעשרים אפ״ה בעיקר דינא דמתניתין פסלי רבנן בגובה מעשרים אהדדי עד רוחב ד״א ואגופא דמתניתין לא תקשי אמאי נקטו רבנן שיעור עשרים ולא נקטו שיעור גובה הפוסל בסוכה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושלחנו היינו משום דסתם הן שיעור ד׳ אמות ויותר נראה משום מילתא דר׳ יהודה קתני הכא דכיון דר״י סובר סוכה דירת קבע בעינן סבר נמי דבעינן ד׳ אמות והכי איתא להדיא בירושלמי דמייתי ברייתא דר״י שצריך ארבע אמות וארבע דפנות דהיינו ג׳ כהלכתן ורביעית אפילו טפח כר״ש דס״ל נמי דירת קבע בעינן ואפ״ה סגי בהכי אלא שראיתי להר״ן ז״ל שכתב בהיפך דר׳ יהודה נמי לא בעי אלא ג׳ דפנות כדאיתא במתניתין ושאין להם ג׳ דפנות ומדלא פליג ר׳ יהודה אסיפא כי היכי דפליג ברישא אלמא דמודה ואין ספק דאשתמיטא להר״ן ז״ל סוגית ברייתא דירושלמי ואילו ראה לא היה כותב כן וממתניתין לא מוכח מידי דהאי מילתא דפסיקא מיהא הוי דבאין לה ג׳ דפנות פסול לכ״ע משא״כ בג׳ דפנות הוי פלוגתא ואדיוקא לא שייך פלוגתא כנ״ל ומהאי דירושלמי נ״ל דודאי לעולם משערינן לפי ערך אף לר׳ חנן בר רבא דקאמר בראשו ורובו ושלחנו לחוד פליגי ולא ידעינן טעמא כמ״ש רש״י או משום דהוי לול של תרנגולין כמ״ש התוס׳ אפ״ה פליגי נמי ביותר מזה והיינו לפי ערך דהא בירושלמי מייתי להא דרב חנן ומייתי נמי האי ברייתא דבעי לר׳ יהודה ארבע אמות וא״כ אמאי לא מקשה מהאי ברייתא לר׳ חנן היאך מכשיר ר״י בהא דפסלי רבנן והיינו בראשו ורובו ושלחנו דוקא דלר״י בלא״ה פסול כיון דליכא ד׳ אמות אע״כ דלטעמיה דרב חנן נמי לעולם פסלי רבנן לפי ערך הגובה והרוחב וקאמר ר״י דבשיעור סוכה דידיה לעולם כשר אפילו גבוה טובא כן נ״ל ודו״ק:
תוס׳ ד״ה יש בה וכו׳. לפי חשבון ד״א לעשרים. עי׳ תשובת תשב״ץ ח״א סימן קכו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן, כמאן אזלא שיטת מי הולכת] אותה הלכה שאמר רב הונא אמר רב: מחלוקת זו בגובהה של הסוכה היא דווקא בשאין בה בשטחה אלא ארבע אמות על ארבע אמות במדוייק, אבל אם יש בה יותר מארבע אמות על ארבע אמות, אפילו למעלה מעשרים אמהכשרה. כמאן שיטת מי]
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rav Huna said that Rav said: The dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis with regard to the fitness of a sukka more than twenty cubits high is specifically in a case where there is not an area of four cubits by four cubits in the sukka; however, in a case where there is an area of more than four cubits by four cubits in the sukka, the Rabbis concede that even if the roofing is more than twenty cubits high, it is fit. In accordance with whose opinion is it?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרא״הריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) כְּרַבִּי זֵירָא דְּאָמַר מִשּׁוּם צֵל הוּא וְכֵיוָן דִּרְוִיחָא אִיכָּא צֵל סוּכָּה.

It is in accordance with the opinion of Rabbi Zeira, who says that a sukka that high is unfit due to the shade that is provided by the walls and not by the roofing; and since the sukka in this case is spacious and has a large area, there is shade from the roofing of the sukka and not only from the walls.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום צל – דאי משום משלט עינא בטפי מד׳ אמות פורתא לא שלטא בה עינא.
כרבי זירא דאמר משום צל – אבל כרבה דאמר משום מישלט עינא לא דאפילו רחבה טובא לא שלטא בה עינא.
יש בסוגיא זו בלבול נוסחאות ופירושים שצריך להעירך עליהם דרך קצרה אע״פ שאין בה צורך לענין פסק והוא מה שאמרו בשלמא דר׳ יאשיה לא פליגא אדרב הונא ורב חנן דלא יהיב שיעורא למשכא כלומר בודאי אין בדבריו עם דבריהם מחלוקת תלויה בדבר אחר אלא בדבר זה בלבד ר״ל על איזה צד יש להכשיר בגובה יותר מכ׳ שלר׳ יאשיה אינו תלוי באורך ורוחב כלל אלא בין ארוכה בין קצרה כל שדפנות מגיעות לסכך כשרה וכדרבה ולרב הונא תלוי בד׳ אמות אבל ביותר מד׳ כשרה וכדר׳ זירא ולרב חנן כל שמחזקת יותר מכדי ראשו ורובו ושולחנו כשרה אפי׳ שלא בדפנות מגיעות לסכך ודלא כרבה ואע״פ שמ״מ אין כאן צל סכך ודלא כר׳ זירא ולא נתברר טעם לדבריו אלא שאפשר שהוא סובר שכל שהיא רחבה כשיעור זה אפשר שלא להיות שם צל סכך וכעין טעמו של ר׳ זירא אלא שאמר דלא כחד על מה שהוספנו עליו ר״ל על ר׳ זירא שתלינו את דבריו בשיעור ד׳ אמות ומ״מ אחר שלא הזכיר ר׳ יאשיה שיעור של משך כלל אי אפשר לתלות בין ר׳ יאשיה ובין רב הונא ורב חנן מחלוקת בדבר אחר אלא בענין זה ר״ל על איזה צד מכשירין סוכה בגבוהה למעלה מכ׳ אלא רב ורב חנן נימא בהכשר סוכה קא מפלגי כלומר שהם בעצמם חולקים מצד אחר על הכשר סוכה שלרב הונא אינה כשרה אלא בד׳ אמות על ד׳ אמות ולרב חנן כשרה במחזקת ראשו ורובו ושלחנו ומתוך שהם חולקים בזו הם מפרשים מחלוקת משנתנו כל אחד לטענתו וכלל הדברים שלא פסלו חכמים בגובה זה אלא בששיעור משך הסוכה מצומצם אבל כל שהשיעור יתר מדינו כשרה וא״כ נמצא לדעת רב הונא הכשר הסוכה בד׳ על ד׳ ולרב חנן במחזקת ותירץ שלעולם כולם סוברים שהכשר סוכה במחזקת הוא ואין מחלוקת משנתנו תלויה בשיעור הסוכה מצומצם או יתר אלא שלרב חנן מחלוקתם בשיעור הכשר לבד הא ביתר משיעור הכשר כשרה אף בגובה זה ורב הונא סבר שאף בשיעור הכשר סוכה או אף ביתר מכשיעור מחלוקת עד שיהא שם יתר מארבע אמות וכר׳ זירא:
ויש גורסים בשלמא דר׳ יאשיה פליגא אדרב הונא ורב חנן וכו׳ ופירושו שחלק עמהם בעיקר הענין לבד ר״ל באיזו צד מכשירין סוכה גבוהה ולא בדבר אחר והכל מתבאר בדרך אחת ומה שהקשו אח״כ מסוכתה של הילנאי המלכה לרב הונא ולרב חנן הקשוה ופשוטה היא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כשיטת ר׳ זירא, שאמר: משום צל הוא, וכיון דרויחא [שהסוכה מרווחת], ששטחה גדול — איכא [יש] צל סוכה שם, שבחלק מן השטח יש צל שמקורו בסכך.
It is in accordance with the opinion of Rabbi Zeira, who says that a sukka that high is unfit due to the shade that is provided by the walls and not by the roofing; and since the sukka in this case is spacious and has a large area, there is shade from the roofing of the sukka and not only from the walls.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב חָנָן בַּר רַבָּה אָמַר רַב מַחְלוֹקֶת בְּשֶׁאֵינָהּ מַחְזֶקֶת אֶלָּא כְּדֵי רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ אֲבָל מַחְזֶקֶת יוֹתֵר מִכְּדֵי רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ אפי׳אֲפִילּוּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה כְּשֵׁרָה כְּמַאן דְּלָא כְּחַד.

The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rav Ḥanan bar Rabba said that Rav said: The dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis with regard to the fitness of a sukka more than twenty cubits high is specifically in a case where the sukka is only large enough to hold one’s head, most of his body, and his table, as, if the sukka were smaller, it would not qualify as a sukka; however, in a case where it is sufficiently large to hold more than one’s head, most of his body, and his table, even if it is more than twenty cubits high, it is fit. In accordance with whose opinion is it? It is not in accordance with the opinion of any one of them. This statement cannot be explained according to any of the rationales for the fact that a sukka more than twenty cubits high is unfit.
רי״ףרש״יתוספותרא״הריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי גרסינן: מחלוקת בשאינה מחזקת אלא כדי ראשו כו׳ – ואם תאמר קשיא דרב אדרב אמוראי נינהו ואליבא דרב.
כמאן דלא כחד – מהנך דלעיל דמפרשי טעמא דעשרים אמה דאי משום משלט עינא משיעורא דיותר מכדי ראשו ורובו ושלחנו (נמי) לא שלטא וצל נמי ליכא ומחיצות קבע נמי בעיא.
ראשו ורובו – דרך סעודתן בהסיבה היתה על מטות ומסובין על צד שמאלם ואין אוכלין זקופין ויושבין כמונו לפיכך הוצרך לומר ראשו ורובו לאפוקי קטנה שראשו נכנס בה ושלחנו ולא רובו או ראשו ורובו ולא שלחנו.
כמאן דלא כחד – ודברי רב חנן בר רבה צריכה טעמא ויש מפרשים משום דהוה ליה לול של תרנגולין כיון דגביהה וקטינה כולי האי אבל מחזקת טפי מכדי ראשו נפקא מכלל לול של תרנגולין לאקרויי סוכה.
כמאן אזלא הא דאמר רב חנן וכו׳ כמאן דלא כחד – ולא קיימינן נמי אטעמיה דרב חנן מאי טעמא קאמר כחד.
כמאן אזלא הא דאמר רב חנן כו׳ – עד כמאן דלא כחד פירוש דבין טעמא משו׳ דבעינן דשלטא ביה עינא כרבה או משום דבעינן צל כרבי זירא או משום דירת עראי כרבא ליכא לשויי הפרישה בין שהיא מחזקת כדי ראשו ורבו ושולחנו או יותר מעט דבהא נמי ליכא ידיעה וצל סוכה והויא קבע וכללא דהא נמי לא ידע מ״ט דמתניתין וגרסינן אליבא דרב חנן ומימריה דלא כחד הני אמוראי ולא כחד דעלמא ולא חיישינן ליה כדמוכח לקמן.
תוס׳ בד״ה כמאן דלא כחד כו׳ דגביה וקטינא כולי האי כו׳ כצ״ל. ונ״ב זה הדבור גליון הוא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן, כמאן אזלא הא שיטת מי הולכת זו] ההלכה שאמר רב חנן בר רבה אמר רב: מחלוקת זו, הריהי דווקא בשאינה מחזקת אלא כדי ראשו של אדם ורובו (רוב גופו) ושולחנו, שבפחות מזה אין הכשר סוכה, אבל מחזקת יותר מכדי ראשו ורובו ושולחנו, אפילו למעלה מעשרים אמהכשרה. כמאן שיטת מי] יש לפרש הלכה זו — שלא כחד שיטת אחד מהם], שאין להסביר הלכה זו לפי אף אחד מן הטעמים שנתנו החכמים השונים בפסול סוכה גבוהה.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rav Ḥanan bar Rabba said that Rav said: The dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis with regard to the fitness of a sukka more than twenty cubits high is specifically in a case where the sukka is only large enough to hold one’s head, most of his body, and his table, as, if the sukka were smaller, it would not qualify as a sukka; however, in a case where it is sufficiently large to hold more than one’s head, most of his body, and his table, even if it is more than twenty cubits high, it is fit. In accordance with whose opinion is it? It is not in accordance with the opinion of any one of them. This statement cannot be explained according to any of the rationales for the fact that a sukka more than twenty cubits high is unfit.
רי״ףרש״יתוספותרא״הריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בִּשְׁלָמָא דְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה פְּלִיגָא אַדְּרַב הוּנָא וְרַב חָנָן בַּר רַבָּה דְּאִינְהוּ קָא יָהֲבִי שִׁעוּרָא בִּמְשָׁכָא וְאִיהוּ לָא קָא יָהֵיב שִׁעוּרָא בִּמְשָׁכָא.

With regard to the three aforementioned halakhot, the Gemara notes: Granted, the statement of Rabbi Yoshiya differs from the statements of Rav Huna and Rav Ḥanan bar Rabba, as they are providing the measure of the extent of the sukka while he is not providing a measure. In Rabbi Yoshiya’s opinion, the halakha is based on whether the top of the walls reach the roofing, which indicates a fundamentally different understanding of the issue of a sukka more than twenty cubits high.
רי״ףרש״יתוספותרא״הריטב״אפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למשכא – למשך הסוכה דאמר בין גדולה בין קטנה לא נחלקו אלא בשאין דפנות מגיעות.
הכי גר״ח: בשלמא דר׳ יאשיה דרב חנן ודרב הונא לא פליגי אדר׳ יאשי׳ דלא יהיב שיעורא למשכא כו׳ – וכתב רבינו חננאל ויש שגורסין פליגא.
בשלמא דר׳ יאשיה פליגא אדרב חנן בר רבא ואדרב הונא דלא יהיב שיעורא למשכא1 – דלא מיירי אלא מדפנות. והיא ודאי האי דר׳ יאשיה לא סגיא לי אלא דפליג בהדייהו במימרה דרב רב מאי קאמר.
1. כן כנראה צ״ל, וכן בעדי נוסח של הבבלי. בכ״י מוסקבה 185: ״למשרא״.
ג״ה דבשלמא ר׳ יאשיה פליגא אדרב חנן בר רבא ואדר״ה וכן גירסת רש״י וכן היא בספרים ישנים ואדק״ל וכי משום דלא איירי ר׳ יאשיה במשך סוכה מש״ה פליג עלייה דלמא מודה הוא להם במשך סוכה ומודה הוא גם כן דכל שהוא יותר מד׳ אמות כשרה אע״ג שאין דפנות מגיעות לסכך אלא דאיהו אמר הכשרא אחריתי אף בסוכה קטנה ומש״ה גרסינן דר׳ יאשיה לא פליגא אדר״ה ואדרב חנן ולית׳. והפירוש הנכון דודאי הני מימר׳ דר׳ יאשיה ודר״ה ודרב חנן פליגי אהדדי לגמרי שאם מחלוקת ר׳ יהודה ורבנן כדברי זה אין מחלוקתן כדברי חברו. תדע דהא אוקימנא חד כרבה וחד כר׳ זירא וחד דלא כחד וזה פשוט אלא משום דכלהו אמרה מימריה ובשם רב ופליגא אליבא דרב אתו למימר דודאי מימרא דר׳ יאשיה בשם רב פליג׳ אאידך דאמרי הני בשם רב והוו אמוראי אליבא דרב דהא ר׳ יאשיה לא איירי כלל במשך סוכה כי הני דבמה ששמע שמועה מרבו ועשה בה פי׳ מעצמו דפליג אפירושא דאידך אלא שמועתו כמו ששמעה מרבו היא לדבריו ולא הוסיף ולא גרע ולא פירש בם כלום אבל ר״ה ורב חנן בר רבא אפשר דלא פליגי אהדדי אליבא דרב אלא תרווייהו מודה דרב ה״ק מחלוקת בשיש בה הכשר סוכה אבל יש בה יותר מכדי הכשר סוכה ד״ה כשרה אלא דאינהו פליגי אליבא דנפשייהו דמר סבר הכשר סוכה בארבע אמות כר׳ ומר סבר הכשר סוכה בכדי ראשו ורובו כרבנן וכל חד פירש דברי רב לפי דעתו ומהדרינן דלכ״ע הכשר סוכה בכדי ראשו ורובו ושולחנו כדרבנן ובמימרא גופיה דרב הוא דפליגי מר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי א״ר.
בד״ה ה״ג ר״ח בשלמא דר׳ יאשיה ודר׳ חנן ורב הונא לא פליגי כו׳ עכ״ל. ולמאי דפרישית לעיל מצינן למימר דלא פליגי כלל דאינהו נמי אית להו נמי דר׳ יאשיה דבדפנות שאין מגיעין לסכך פליגי בטעמא דרבה משום הכירא אבל בדפנות המגיעין לסכך דלא שייך האי טעמא דהכירא קאמר ר׳ יאשיה ד״ה כשירה ואתא רב הונא ורב חנן דדוקא בסוכה גדולה ד״ה כשירה אבל בסוכה קטנה לכל חד כדאית ליה נמי שייך פלוגתא דרבנן ור״י לרב הונא משום טעמא דצל ולר׳ חנן מטעמא דיליה דלא ידעינן אי משום דהוי ליה לול של תרנגולים אלא דלפ״ז לא הוי מקשי מידי בסמוך להנך אמוראי ממעשה דהילני המלכה דהא אינהו נמי מודו דאפילו בסוכה גדולה נמי פליגי היכא שאין הדפנות מגיעין לסכך וצ״ע ועיין לקמן שלהי שמעתין ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לגופן של הלכות אלה מעירים: בשלמא [נניח] שדבר זה ברור שהלכה זו של ר׳ יאשיה פליגא [חולקת] על אלו של רב הונא ורב חנן בר רבה, דאינהו קא יהבי שעורא במשכא הרי הם נותנים שיעור בשטחה של הסוכה] ואיהו לא קא יהיב שעורא במשכא [והוא אינו נותן שיעור בשטחה] אלא קובע הלכה לפי מבנה הדפנות.
With regard to the three aforementioned halakhot, the Gemara notes: Granted, the statement of Rabbi Yoshiya differs from the statements of Rav Huna and Rav Ḥanan bar Rabba, as they are providing the measure of the extent of the sukka while he is not providing a measure. In Rabbi Yoshiya’s opinion, the halakha is based on whether the top of the walls reach the roofing, which indicates a fundamentally different understanding of the issue of a sukka more than twenty cubits high.
רי״ףרש״יתוספותרא״הריטב״אפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֶלָּא רַב הוּנָא וְרַב חָנָן בַּר רַבָּה נֵימָא בְּהֶכְשֵׁר סוּכָּה קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר הֶכְשֵׁר סוּכָּה בְּאַרְבַּע אַמּוֹת וּמָר סָבַר הֶכְשֵׁר סוּכָּה בְּמַחְזֶקֶת רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ.

However, in terms of Rav Huna and Rav Ḥanan bar Rabba, let us say that it is with regard to the minimum size required for fitness of a sukka that they disagree; as one Sage, Rav Huna, holds: The minimum size required for fitness of a sukka is four by four cubits, and the other Sage, Rav Ḥanan bar Rabba, holds: The minimum size required for fitness of a sukka is one that holds one’s head, and most of his body, and his table.
רי״ףרש״ירא״הפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא רב הונא ורב חנן – דאמרי טעמא דרבנן בשיעורא דמשכא הוא ומר אמר ד״א ומר אמר ראשו ורובו ושלחנו.
נימא בהכשר סוכה – בארכה וברחבה פליגי דתרווייהו אית להו דכי פליגי רבנן בסוכה המצומצמת בשיעור הכשר אורך סוכה פליגי ובטפי מיהא מכשרי אפילו היא גבוהה דכיון דרויחא איכא צל סכך או טעמא אחרינא להכשירה דרב הונא סבר אי אפשר להעמיד מחלוקתן בפחותה מד׳ אמות דאם כן בלאו גבוהה מעשרים אמה פסולה דהכשר סוכה בארבע אמות כרבי דאמר לקמן הכי (דף ג.).
אלא רב הונא ורב חנן בר רבא לימא בהא קא מיפלגי דרב הונא סבר הכשר סוכה בארבע אמות ורב חנן בר רבא סבר הכשר סוכה בראשו ורובו ושולחנו – דהינו שבעה טפחים דהכי קא מוכח לקמן. פירוש: הכי קאמר לימא דלא מפלגי במימריה דרב דרב הכי קאמר מחלוקת בשאין בה אלא כדי הכשר סוכה אבל יש בה יותר מכדי הכשר סוכה דברי הכל כשרה. ואינהו פליגי הכשר סוכה כמה הוי ואמרי מר כדסבירא ליה דהיינו ד׳ אמות. ומר כדסבירא ליה דהיינו ז׳ טפחים.
בגמ׳ נימא בהכשר סוכה פליגי דמר סבר כו׳ ופירש״י דתרוייהו ס״ל דפליגי בסוכה מצומצמת ובטפי מיהא מכשרי אפילו היא גבוה׳ כו׳ עכ״ל. ומשמע מפירש״י דאפי׳ היא גבוה הרבה יותר מכשרי אפילו רבנן כלשון השני בתוספת בד״ה יש בה יותר כו׳. וקשיא לי דא״כ הוי לרבנן שלשה חלוקי דינין בשלשה משהויין דמשהו פחותה משיעור הכשר סוכה לעולם פסול ובמשהו יותר מהכשר סוכה לעולם כשר אפי׳ גבוה טובא ובשיעור מצומצם דהכשר סוכה פסלי למעלה מעשרים ובפרק בכל מערבין דף כ״ג כתבו התוספות בד״ה ובלבד שיהא בה דאין שום סברא לומר שיהיו שלשה חילוקי דינין בג׳ משהויין ע״ש וכה״ג קשה אף לפי המסקנא אליבא דר׳ חנן דקאמר דלא פליגי אלא בשיעור ראשו ורובו ושלחנו לחוד ואי הוי אמרי׳ דלעולם פליגי נמי ביותר מזה והיינו לפי ערך כדפרישית הוי א״ש. מיהו לפי מה שאפרש לקמן שילהי שמעתין בלשון התוס׳ בד״ה לא צריכא דלשיטת וגרסת בעל טורי זהב ע״כ הא דאמרי׳ ביותר משבעה טפחים שהוא שיעור ראשו ורובו ושלחנו דהיא כשירה היינו שהיתרון על ז׳ טפחים הוא בין באורך בין ברוחב דוקא משא״כ אם היתרון הוא באורך בלבד אפי׳ ארוכה טובא וברוחב ליכא יתרון אלא ז׳ טפחים מצומצמים לא מקרי יותר מכשיעור ושייך בהו נמי פלוגתא דרבנן ור׳ יהודה וא״כ כ״ש למאן דאמר ביותר מד״א על ד׳ אמות ד״ה כשירה היינו דוקא שהיתרון הוא בין באורך ובין ברוחב וכמו שאבאר במקומו. ולפ״ז לא דמי כלל להאי דפ׳ בכל מערבין שכתבו התוס׳ דאין סברא לומר ג׳ חלוקי דינים בשלשה משהויין דהתם לענין שיעור שבעים אמה ושיריים דלא בעינן מרובעים לגמרי אלא לפי החשבון רצועה כדמוכח התם וא״כ כתבו שפיר דהוי ג׳ משהויין משא״כ הכא לאו בג׳ משהויין איירי אלא אפי׳ בארוכה הרבה ורחבה ד׳ אמות מצומצמים נמי פסלי רבנן וכן לענין ז׳ טפחים על ז׳ טפחים לר׳ חנן דאפי׳ בארוכה הרבה ורחבה ז׳ טפחים מצומצמים נמי פסלי רבנן כן נ״ל ועיין מה שאכתוב לקמן ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא רב הונא ורב חנן בר רבה עצמם, האם נימא [נאמר] כי בהכשר סוכה קא מיפלגי [נחלקו], שמחלוקתם תלוייה בשאלה מהו גודלה של סוכה כשירה, דמר [שחכם זה], רב הונא סבר כי הכשר סוכה בארבע אמות על ארבע אמות לפחות, ומר [וחכם זה], רב חנן בר רבה סבר כי הכשר סוכה הוא אף כשאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושולחנו?
However, in terms of Rav Huna and Rav Ḥanan bar Rabba, let us say that it is with regard to the minimum size required for fitness of a sukka that they disagree; as one Sage, Rav Huna, holds: The minimum size required for fitness of a sukka is four by four cubits, and the other Sage, Rav Ḥanan bar Rabba, holds: The minimum size required for fitness of a sukka is one that holds one’s head, and most of his body, and his table.
רי״ףרש״ירא״הפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא הֶכְשֵׁר סוּכָּה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר בְּמַחְזֶקֶת רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ פְּלִיגִי אֲבָל יוֹתֵר מֵרֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ ד״הדִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה.

The Gemara rejects this suggestion: No, there is no need to explain their dispute that way, as it could be explained that everyone, i.e., Rav Huna and Rav Ḥanan bar Rabba, agrees that the minimum size required for fitness of a sukka is one that holds one’s head, and most of his body, and his table. And here, it is with regard to this that they disagree: One Sage, Rav Ḥanan bar Rabba, holds that Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree only with regard to a sukka more than twenty cubits high in a case where it holds the person’s head, and most of his body, and his table. However, in a case where it is larger than one that holds one’s head, and most of his body, and his table, everyone agrees that the sukka is fit regardless of its height.
רי״ףרש״ירא״הרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל יותר מכדי ראשו כו׳ כשירה – וטעמא דפסול למעלה מעשרים לא ידיע לן כדאמרן לעיל דהך לא כחד.
לא דכולי עלמא הכשר סוכה בראשו ורובו ושולחנו והכא בהא קא מפלגי – פירוש: דבמימריה דרב גופיה הכי קאמר קא מפלגי וכו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

את ההצעה הזו דוחים: לא, אין צורך לפרש כך, שאפשר לומר כי דכולי עלמא [לדעת הכל] הכשר סוכה דיו במחזקת ראשו ורובו ושולחנו. והכא בהא קא מיפלגי [וכאן בדבר זה נחלקו]: דמר [שחכם זה], רב חנן בר רבה סבר במחזקת ראשו ורובו ושולחנו פליגי [נחלקו] חכמים ור׳ יהודה בכשרות סוכה הגבוהה מעשרים אמה, אבל אם היה שיעורה יותר מכדי ראשו ורובו ושולחנו — דברי הכל כשרה,
The Gemara rejects this suggestion: No, there is no need to explain their dispute that way, as it could be explained that everyone, i.e., Rav Huna and Rav Ḥanan bar Rabba, agrees that the minimum size required for fitness of a sukka is one that holds one’s head, and most of his body, and his table. And here, it is with regard to this that they disagree: One Sage, Rav Ḥanan bar Rabba, holds that Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree only with regard to a sukka more than twenty cubits high in a case where it holds the person’s head, and most of his body, and his table. However, in a case where it is larger than one that holds one’s head, and most of his body, and his table, everyone agrees that the sukka is fit regardless of its height.
רי״ףרש״ירא״הרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּמָר סָבַר מֵרֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ עַד ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת פְּלִיגִי אֲבָל יוֹתֵר מד׳מֵאַרְבַּע אַמּוֹת דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה.

And one Sage, Rav Huna, holds that it is with regard to a sukka that ranges in size from one that holds one’s head, and most of his body, and his table up to one that is four by four cubits that they disagree; however, if the sukka is more than four by four cubits, everyone agrees that it is fit.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יתר מד׳ אמות על ד׳ אמות אפילו גבוה מכ׳ אמה כשרה לדברי הכל. ומותבינן מהא דתניא סוכה שהיא גבוהה מכ׳ אמות פסולה ור׳ יהודה מכשיר עד מ׳ ונ׳ אמה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומר סבר בכדי ראשו ורובו ושלחנו – וכן ביותר עד ד׳ אמות פליגי בגובה וטעמא משום צל אבל ביותר מד׳ לא פליגי דכיון דרויחא איכא צל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומר [וחכם זה], רב הונא סבר כי מראשו ורובו ושולחנו עד ארבע אמות פליגי [נחלקו], אבל אם היה בשטחה יותר מארבע אמות — דברי הכל כשרה.
And one Sage, Rav Huna, holds that it is with regard to a sukka that ranges in size from one that holds one’s head, and most of his body, and his table up to one that is four by four cubits that they disagree; however, if the sukka is more than four by four cubits, everyone agrees that it is fit.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מֵיתִיבִי סוּכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה פְּסוּלָה וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר עַד אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים אַמָּה.

The Gemara raises an objection from a baraita: A sukka that is more than twenty cubits high is unfit. Rabbi Yehuda deems a sukka fit even if it is up to forty or fifty cubits high.
רי״ףרש״יתוספותרא״הריטב״אפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי – להנך אמוראי דפרישו דפלוגתא דמתני׳ כדמפרש ואזיל.
עד ארבעים וחמשים אמה – כי האי גוונא קתני גבי מבוי בריש עירובין (דף ב:) ולא תיקשי דלא דייק הכא השתא חמשים כשרה ארבעים מיבעיא כדדייקינן בריש אלמנה ניוזונית (כתובות דף צה.) גבי אלמנה ששהתה שתים ושלש שנים ולא תבעה מזונותיה איבדה מזונותיה ובסוף ב״ק (דף קיח:) גבי לוקחין מן הרועים ארבע וחמש צאן ארבע וחמש גיזין דהתם ניחא דהוי זו ואין צריך לומר זו משום הכי קשיא ליה אבל קשיא מההיא דפרק בנות כותים (נדה לז:) גבי קישוי דקאמר רבי מאיר אפילו ארבעים וחמשים יום ופריך עלה השתא חמשים מקשיה ארבעים מיבעיא ויש לומר דאיכא לשנויי הכא כי ההוא לישנא דמשני בריש מפנין (שבת דף קכז.) ארבע וחמש כדאמרי אינשי וה״ה אפילו טובא אבל לגבי קישוי לא שייך לשנויי הכי דלא מיסתבר שיטהר קישוי לעולם וכן פרק במה אשה יוצאה (שם ס: ושם) גבי סנדל המסומר שנשתיירו בו ד׳ וחמש פשיטא ליה דלא שרינן טובא ובריש אע״פ (כתובות נז.) גבי משהה אדם אשתו ב׳ וג׳ שנים בלא כתובה ועוד התם (דף ס. ושם) גבי יונק תינוק והולך אפילו ארבע וחמש שנים בהני שייך לומר ה״ה אפילו טובא.
מיתיבי סוכה שהיא גבוהה וכו׳ ואמר ר׳ יהודה מעשה בסוכתה1 של הילני המלכה וכו׳. בשלמא למאן דאמר כשאין דפנות מגיעות לסכך מחלוקת דרכה של מלכה לישב בסוכה שאין דפנות מגיעות לסכך משום אוירא – פירוש: כיון דר׳ יהודה מייתי מינה ראיה דהאי סוכה כההיא דפליגי בה הויא בשלמא לרבה דאמר דבסוכה שאין דפנות מגיעות לסכך פליגי האי סוכה נמי הכי הויא משום אוירא. ורבנן לימרו דבניה לאו בההיא סוכה הוו יתבי. וכן נמי אליבא דרבא דאמר משום דירת עראי לימרו רבנן נמי דבניה לאו בההיא סוכה הוו יתבי.
1. כן כנראה צ״ל. בכ״י מוסקבה 185: ״בטוכסי״.
מתיבי סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ור׳ יהודה מכשיר אפילו עד ארבעים וחמשים אמה – פי׳ וה״ה יותר אלא דנקט חד מניינ׳ והיינו דלא שיילינן מאי איריא מ׳ ונ׳ אמה.
בתוס׳ ד״ה עד ארבעים וחמשים אמה כה״ג קתני גבי מבוי וכו׳ וי״ל דאיכא לשנויי הכא כו׳ וה״ה אפילו טובא כו׳ עכ״ל. לכאורה לרבא דמוקי פלוגתייהו בדירת עראי ודירת קבע ודאי דמכשיר ר״י אפי׳ טובא דאין שום טעם לפסול משא״כ לרבה ור׳ זירא אין שום סברא לומר דר״י מכשיר אפי׳ גבוה טובא משום דס״ל דלעולם שלטא עינא ואיכא צל דהא ודאי דבר הנראה לעין הוא דליתא אע״כ דר״י לית ליה כלל דבעינן הכירא או צל מחמת סכך והיינו כדאמרינן לעיל דלמען ידעו לדורות הוא דכתיב וסוכה תהיה לצל לימות המשיח הוא דכתיב ולפ״ז צ״ל דהא דמכשיר ר״י במבוי נמי אפילו טובא היינו משום דס״ל דקורה לאו משום הכירא אלא משום מחיצה וכבר כתבתי דא״א לומר כן דא״כ לא הוי מקשה מידי בריש עירובין לרבה דאיפלוגי בתרתי למה לי דהא שפיר איצטריך לאשמעי׳ הא גופא דבעינן קורה משום הכירא וה״ה לסוכה דבעינן הכירא דסכך ואיצטריך נמי לאשמעי׳ דר׳ יהודה בתרתי כיון דהא בהא לא תליא כלל וכל זה לפירוש התוס׳ משא״כ אי אמרי׳ דעד חמשים אמה דוקא מכשיר רבי יהודה הוי א״ש דלרבה דדריש למען ידעו להכירא א״כ רבי יהודה אית ליה האי דרשא אלא שסובר דעד חמשים אמה נמי שלטא עינא ע״י הדחק ובהכי סגי ליה וה״ה לר׳ זירא לענין צל דפורתא מיהא איכא ולפ״ז דלא פליג ר״י עליה דרבנן בעיקר טעמא אלא בשעורא לחוד א״כ מקשה שפיר בריש עירובין לרבה אפלוגי בתרתי למה לי ודר׳ יהודה קשיא ליה דכיון דפליג בחד מינייהו וסבר דלמעלה מעשרים איכא הכירא ושלטא עינא איפלוגי באידך למה ליה ואהא משני התם שפיר וצריכא דהיינו לענין שיעור דשלטא עינא כדמשמע שם להדיא ע״ש. ולפ״ז הדרא קושית התוס׳ לדוכתא השתא חמשים כשירה ארבעים מיבעיא והנלע״ד ליישב דשפיר קאמר ר״י עד ארבעים וחמשים אמה בין בסוכה בין במבוי משום דשמיע ליה לרבנן דקאמרי בברייתא מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים יותר מפתחו של היכל ימעט כדאיתא בגמ׳ דריש עירובין דהאי מתניתא אטעיתיה לרב דבעי למימר דטעמא דרבנן דילפי מפתחו של היכל ממש ור׳ יהודה יליף מפתחו של אולם דהוי ארבעים דמסקינן התם דליתא לדרב מדמכשיר ר״י בחמשים אלמא דבהכירא פליגי וכבר כתבתי לעיל דבירוש׳ דריש מכילתין קאמר רב גופא דבסוכה נמי טעמא דפלוגתא רבנן ור״י בפתחו של היכל ופתחו של אולם. ולפ״ז נהי דרבה לית ליה דרב וקסבר דבהכירא פליגי אפ״ה שפיר קאמר ר״י עד ארבעים וחמשים אמה דכיון דקאמרי רבנן יותר מפתחו של היכל לא קים ליה לר״י טעמא דרבנן אי מפתחו של היכל ממש גמרי או משום הכירא והיכל לסימנא בעלמא כדמסיק בריש עירובין. ולפ״ז לדבריהם קאמר ממ״נ אי מפתחו של היכל אודו לי מיהא בארבעים כדאשכחן בפתחו של אולם ואי טעמא דרבנן משום הכירא אנא נמי אית לי האי טעמא ויש להכשיר עד חמשים דשלטא נמי עינא כדפרישית כן נ״ל נכון בעזה״י ליישב אליבא דרבה ור׳ זירא משא״כ לרבא ודאי עד ארבעים וחמשים היינו אפי׳ טובא דהא בריש מפנין נמי פלוגתא דאמוראי היא שייך לפרש בכה״ג אבל בכה״ג אפילו טובא או דדוקא קתני ודוק היטב:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים] על דעות חכמים אלה מן הברייתא. שנינו: סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה — פסולה, ור׳ יהודה מכשיר אפילו היתה גבוהה עד ארבעים וחמשים אמה.
The Gemara raises an objection from a baraita: A sukka that is more than twenty cubits high is unfit. Rabbi Yehuda deems a sukka fit even if it is up to forty or fifty cubits high.
רי״ףרש״יתוספותרא״הריטב״אפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה בְּהֵילֶנִי הַמַּלְכָּה בְּלוֹד שֶׁהָיְתָה סוּכָּתָהּ גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וְהָיוּ זְקֵנִים נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין לְשָׁם וְלֹא אָמְרוּ לָהּ דָּבָר אָמְרוּ לוֹ מִשָּׁם רְאָיָיה אִשָּׁה הָיְתָה וּפְטוּרָה מִן הַסּוּכָּה אָמַר לָהֶן וַהֲלֹא שִׁבְעָה בָּנִים הֲווֹ לָהּ וְעוֹד כׇּל מַעֲשֶׂיהָ לֹא עָשְׂתָה אֶלָּא עַל פִּי חֲכָמִים.

Rabbi Yehuda said: There was an incident involving Queen Helene in Lod where her sukka was more than twenty cubits high, and the Elders were entering and exiting the sukka and did not say anything to her about the sukka not being fit.
The Rabbis said to him: Is there proof from there? She was, after all, a woman and therefore exempt from the mitzva of sukka. Consequently, the fact that her sukka was not fit did not warrant a comment from the Elders.
Rabbi Yehuda said to them in response: Didn’t she have seven sons and therefore require a fit sukka? And furthermore, she performed all of her actions only in accordance with the directives of the Sages.
ר׳ חננאלרי״ףריטב״אגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יהודה מעשה בסוכת הילני המלכה שהיתה גבוהה מכ׳ אמה והיו זקנים נכנסין אצלה ולא אמרו לה דבר.
ירושלמי אמרו לו מפני שהיא אשה ואין אשה מצווה במצות. ואמר להן והלא ז׳ בנים היו לה תלמידי חכמים אית לך למימר בסוכת מלכה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושלחנו אלא כשאין הדפנות מגיעות לסכך דכך אורחייהו דעתירייא למעבד דפנת׳ קלילן די יהא [קרירא] עייל (פי׳ מן קדר הלכתי בלא חמה). דייקינן מינה דלא מייתי ראיה מסוכת הילני המלכה אלא בדבר שחלקו והביא סיוע לדבריו עכשיו אם תאמר כשאין הדפנות מגיעות לסכך חלוקתם שפיר שדרך המלכה לישב בסוכה כעין זו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ר יהודה מעשה בהילני כו׳ – עד כל מעשיה לא היתה עושה אלא ע״פ חכמים. מהא שמעי׳ דקטן שמחנכין אותו במצות לעשות לו מצוה בהכשר גמור כגדול דהא מייתי׳ ראיה בשמעתין מסוכה של הילני משום דלא סגיא דליכא בבניה חד שהגיע לחנוך דבעי סוכה מעלייתא מקרא מלא דכתיב חנוך לנער על פי דרכו וגדולה מזו אמרו במסכת עירובין גבי זמן בי״ה ליטעמיה לינוקא דלמא אתי למיסרך והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי חכמים טועים בזה.
גמ׳ אר״י מעשה בהילני המלכה. עיין עירובין דף צו ע״א תד״ה מיכל ועיין בראב״ן סימן פ״ז:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ יהודה: מעשה בהילני המלכה שהיתה בלוד שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה, והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם ולא אמרו לה דבר על שאין הסוכה כשרה. אמרו לו: וכי משם מביא אתה ראיה? הלא הילני אשה היתה ופטורה מן הסוכה, ולכן לא היתה הסוכה חייבת מלכתחילה להיות כשירה כדינה, ולא היתה איפוא כל סיבה להעיר לה על כך. אמר להן: והלא שבעה בנים הוו [היו] לה והם הלא היו זקוקים לסוכה כשרה, ועוד: והרי כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים.
Rabbi Yehuda said: There was an incident involving Queen Helene in Lod where her sukka was more than twenty cubits high, and the Elders were entering and exiting the sukka and did not say anything to her about the sukka not being fit.
The Rabbis said to him: Is there proof from there? She was, after all, a woman and therefore exempt from the mitzva of sukka. Consequently, the fact that her sukka was not fit did not warrant a comment from the Elders.
Rabbi Yehuda said to them in response: Didn’t she have seven sons and therefore require a fit sukka? And furthermore, she performed all of her actions only in accordance with the directives of the Sages.
ר׳ חננאלרי״ףריטב״אגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) לְמָה לִי לְמִיתְנֵי וְעוֹד כׇּל מַעֲשֶׂיהָ לֹא עָשְׂתָה אֶלָּא עַל פִּי חֲכָמִים.

Before analyzing the objection being raised from the baraita, the Gemara seeks to understand its content. Why do I need Rabbi Yehuda to teach: And furthermore, she performed all of her actions only in accordance with the directives of the Sages? His first contention was sufficient.
רי״ףרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בטרם ניגש לבירור הדברים לענייננו, שואלים לגוף הברייתא: למה לי למיתני [לשנות] את התוספת ״ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים״, מה עניינה של הוספה זו לדברי ר׳ יהודה?
Before analyzing the objection being raised from the baraita, the Gemara seeks to understand its content. Why do I need Rabbi Yehuda to teach: And furthermore, she performed all of her actions only in accordance with the directives of the Sages? His first contention was sufficient.
רי״ףרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) הָכִי קָאָמַר לְהוּ כִּי תֹּאמְרוּ בָּנִים קְטַנִּים הָיוּ וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה כֵּיוָן דְּשִׁבְעָה הֲווֹ אִי אֶפְשָׁר דְּלָא הָוֵי בְּהוּ חַד שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ.

The Gemara answers that this is what Rabbi Yehuda is saying to them: If you say that Helene’s sons were minor sons and minors are exempt from the mitzva of sukka, and that is why the Elders said nothing; since they were seven sons, then it is not possible that there was not at least one among them who no longer needed his mother to look after him. The halakha is that a minor who no longer needs his mother has reached the age of training and is required to fulfill the mitzva of sukka by rabbinic law. Even if she gave birth to them in consecutive years, the oldest would be seven years old, and at that age a child does not need his mother to constantly look after him.
רי״ףרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קטן שאינו צריך לאמו – אמרינן לקמן (דף כח.) דחייב לחנכו במצות סוכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: הכי קאמר להו [כך אמר להם] ר׳ יהודה: כי אם תאמרו; בנים קטנים היו להילני וקטנים פטורין מן הסוכה ולכן לא אמרו לה חכמים דבר, אולם כיון ששבעה הוו [היו], אי אפשר שלא הוי בהו חד [היה בהם אחד] שאינו צריך לאמו. כי גם אם נולדו לה שבעת הבנים בזה אחר זה שנה אחר שנה, הלא הגדול שבהם היה לפחות בן שבע, ובגיל זה הלא אינו צריך לאמו תמיד, והלכה היא שקטן שאינו צריך לאמו, יש לחנכו במצות סוכה מדברי סופרים.
The Gemara answers that this is what Rabbi Yehuda is saying to them: If you say that Helene’s sons were minor sons and minors are exempt from the mitzva of sukka, and that is why the Elders said nothing; since they were seven sons, then it is not possible that there was not at least one among them who no longer needed his mother to look after him. The halakha is that a minor who no longer needs his mother has reached the age of training and is required to fulfill the mitzva of sukka by rabbinic law. Even if she gave birth to them in consecutive years, the oldest would be seven years old, and at that age a child does not need his mother to constantly look after him.
רי״ףרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְכִי תֵּימְרוּ קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ מִדְּרַבָּנַן הוּא דְּמִיחַיַּיב וְאִיהִי בִּדְרַבָּנַן לָא מַשְׁגְּחָה ת״שתָּא שְׁמַע וְעוֹד כׇּל מַעֲשֶׂיהָ לֹא עָשְׂתָה אֶלָּא ע״פעַל פִּי חֲכָמִים.

And if you say that a child who no longer needs his mother is obligated in the mitzva of sukka only by rabbinic law, and Queen Helene did not observe rabbinic law, come and hear that which Rabbi Yehuda said: And furthermore, she performed all of her actions only in accordance with the directives of the Sages.
רי״ףרש״יפני יהושעגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מדרבנן – שהזקיקו להרגיל את הקטן למצוה שהוא ראוי לה כדי שיהא מחונך ורגיל למצות.
בגמ׳ וכי תימרו קטן שאין צריך לאמו מדרבנן ואיהי בדרבנן לא משגח׳ כו׳ ונראה משום שהזקנים ידעו דלא משגחה בדרבנן לא אמרו לה דבר דמוטב שתהא שוגגת ולפ״ז צ״ל דאף למאי דס״ד דבדרבנן לא אשגחה היינו בדבר שעיקרו מדרבנן כגון חינוך משא״כ בדבר שעיקרו מדאורייתא ופירושו מד״ס ודאי הוה משגחה דאל״כ מעיקרא נמי בעיקר ראייתו דר״י היה צריך להאי סברא דכל מעשיה לא עשתה אלא ע״פ חכמים דאל״כ מאי קאמר ולא אמרו לה דבר שמא לפי שידעו דלא משגח׳ בדרשא דרבנן לא מיחו בה דמוטב שתהיה שוגגת כדאיתא בש״ע א״ח סימן תר״ח אע״כ כדפרישית מיהו כ״ז דוחק ויותר נראה דהא דקאמר וכ״ת איהי בדרבנן לא משגחה היינו לפי שאין האם מצווה לחנך בנה אלא האב מש״ה קאמר כל מעשיה לא עשתה אלא ע״פ חכמים וא״כ על הב״ד מוטל לחנכן ומדלא אמרו דבר מייתי שפיר ראייה כן נ״ל:
שם מדרבנן הוא דמחייב. עיין יומא דף פב ע״ב בת״י ד״ה בן שמנה ובמ״ש שם היתה מחנכתם למצוה בעלמא וק״ל ואיך אמרי׳ בסוגיי׳ וכ״ת קטן שא״צ לאמו מדרבנן הוא דמחייב ואיהי בדרבנן לא אשגחה ת״ש ועוד וכו׳. הא אפי׳ מדרבנן לא מיחייבה איהי לחנך אותם וצע״ג:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימרו [ואם תאמרו]; הלא קטן שאינו צריך לאמו, רק מדרבנן הוא דמיחייב [מדברי סופרים הוא שמתחייב] ואיהי בדרבנן לא משגחה [והיא הילני בדברי חכמים אינה משגיחה], תא שמע [בוא ושמע] שהרי אמר ועוד, כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים, ולענין השיטות ההלכתיות שבררנו;
And if you say that a child who no longer needs his mother is obligated in the mitzva of sukka only by rabbinic law, and Queen Helene did not observe rabbinic law, come and hear that which Rabbi Yehuda said: And furthermore, she performed all of her actions only in accordance with the directives of the Sages.
רי״ףרש״יפני יהושעגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) בִּשְׁלָמָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר בְּשֶׁאֵין דְּפָנוֹת מַגִּיעוֹת לַסְּכָךְ מַחְלוֹקֶת דַּרְכָּהּ שֶׁל מַלְכָּה לֵישֵׁב בְּסוּכָּה שֶׁאֵין דְּפָנוֹת מַגִּיעוֹת לַסְּכָךְ

The Gemara explores the statements of the amora’im who quoted Rav in light of this baraita. Granted, according to the one, Rabbi Yoshiya, who said that it is specifically in a case where the walls of the sukka do not reach up to the roofing that there is a dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis, the baraita can be explained as dealing with a sukka of that type, as it is customary for a queen to reside in a sukka in which the walls do not reach up to the roofing,
רי״ףתוספות רי״ד מהדורה תנינאריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשלמא למאן דאמר בשאין דפנות מגיעות לסכך מחלוקת דרכה של מלכה לישב בסוכה שאין דפנות מגיעות לסכך משום אוירא – פירוש: ורבנן אמרי ליה לר׳ יהודה לא מגיעות לסכך היו ומשום הכי לא אמרו לה דבר.
בשלמא למ״ד בשאין דפנות מגיעות לסכך מחלוקת דרכה של הילני כעין סוכה שנחלקו בה היא הלכך בשלמא למ״ד דפלוגתייהו בשאין דפנות מגיעות לסכך שדרכה של מלכה בכך משום אוירא ומייתי ראיה שהיא כשרה דסבר דבניה גבה הוו יתבי ורבנן סברי דבניה בסוכה מעלייתא יתבי ולרבא נמי מוקים לה כפשטה בכל סוכה ורבנן סברי דבניה לאו גבה הוו יתבי אלא בסוכה מעלייתא דלכ״ע היינו טעמא דרבנן אלא למ״ד בסוכה קטנה פליגי א״כ סוכה של הילני שמבי׳ ר׳ יהודה ראיה סוכה קטנה היתה וזה האיך אפשר וכי דרכ׳ של מלכה לישב בסוכה קטנה ופריק רב אשי אליבא דהאי לא נצרכ׳ אלא לקיטונית שבה דאיהי יתבה בקיטונית משום צניעותא וכ״ת א״כ מאי ראיה מייתי ר׳ יהודה מינה בשלמא לר׳ זירא דמוקי לה בסוכה של ד׳ אמות קסבר רבי יהודה דבניה גבה הוו יתבי דאפשר לכלהו למיתב בתוך ד׳ אמות על ד׳ אמות אלא לרב חנן דאמר בסוכה קטנה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושלחנו פליגי א״כ סוכתה של הילני לא היתה מחזקת יותר שאלו מחזקת יותר אפי׳ רבנן מודו בה ומאי ראיה מייתי מינה דבהא לא מצי למימר בניה גבה הוה יתבי שאין בה אלא כדי ראשה ורובה ושולחנה וכמה שבושי׳ נאמרו בתירוץ קושיא זו והנכון דהאי פירוקא אליבא דר״ה הוא וקרי לה סוכה קטנה משום דלגבי הילני שהיתה מלכה חשובה סוכה של ד׳ אמות קטנה היא אבל אליבא דרב חנן ליכא ראיה לר׳ יהודה מסוכתה של הילני ומתנית׳ הוא תיובתי׳ ולא חש תלמודא לאותובי מינה בהדי׳ משום דבר מיהא לית ביה מששא דמימריה דלא כחד אבל לאידך כולהו מתניתין אתא שפיר לר׳ יהודה ולרבנן ולרב יהודה בני׳ גבה הוו יתבי ולרבנן בני׳ לאו גבה הוו יתבי אלא כל חד וחד מוקים לה אליבא דידיה דיתבי בסוכה מעלייתא אליבא דידיה וזה נכון ועיקר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] כי בשאין הדפנות מגיעות לסכך מחלוקת, הרי אפשר להסביר שכך היתה סוכתה של הילני המלכה, כי דרכה של מלכה לישב בסוכה שאין דפנות מגיעות לסכך,
The Gemara explores the statements of the amora’im who quoted Rav in light of this baraita. Granted, according to the one, Rabbi Yoshiya, who said that it is specifically in a case where the walls of the sukka do not reach up to the roofing that there is a dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis, the baraita can be explained as dealing with a sukka of that type, as it is customary for a queen to reside in a sukka in which the walls do not reach up to the roofing,
רי״ףתוספות רי״ד מהדורה תנינאריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה ב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל סוכה ב:, רי"ף סוכה ב: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י סוכה ב:, תוספות סוכה ב:, תוספות רי"ד מהדורה תנינא סוכה ב:, רא"ה סוכה ב:, בית הבחירה למאירי סוכה ב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א סוכה ב:, מהרש"ל חכמת שלמה סוכה ב:, מהרש"א חידושי הלכות סוכה ב:, פני יהושע סוכה ב:, גליון הש"ס לרע"א סוכה ב:, רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה ב: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה ב:, אסופת מאמרים סוכה ב:

Sukkah 2b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Sukkah 2b, Rif by Bavli Sukkah 2b, Rashi Sukkah 2b, Tosafot Sukkah 2b, Tosefot Rid Second Recension Sukkah 2b, Raah Sukkah 2b, Meiri Sukkah 2b, Ritva Sukkah 2b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 2b, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 2b, Penei Yehoshua Sukkah 2b, Gilyon HaShas Sukkah 2b, Reshimot Shiurim Sukkah 2b, Steinsaltz Commentary Sukkah 2b, Collected Articles Sukkah 2b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144