×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) טִיט הַנָּרוֹק יוֹכִיחַ שֶׁמִּצְטָרֵף לְאַרְבָּעִים סְאָה וְהַטּוֹבֵל בּוֹ לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה.:
The case of mortar that is liquid and can be poured proves that there are situations where items that themselves are unfit render other items fit, as, on the one hand, it combines with water to complete the requisite measure of forty se’a to render a ritual bath fit to purify. But, on the other hand, one who immerses in a bath filled only with mortar, the immersion does not fulfill his obligation.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ואמרינן טיט הנדוק יוכיח כו׳ טיט דק כמים עבים. כדתנן מקוה שיש בו [מ׳] סאה מים וטיט רא״א מטבילין במים ולא בטיט ר׳ יהושע אומר במים ובטיט. באיזה טיט מטבילין בטיט שהמים צפין ע״ג. אם היו [המים] מצד אחד מודה ר״י שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט. באיזה טיט בטיט שהקנה יורד מאליו. דברי ר׳ מאיר רי״א שאין קנה מדה עומד כו׳.
{משנה סוכה א:יא} מתני׳1 העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר׳ אליעזר פוסל מפני שאין לה גג וחכמים מכשירין. מחצלת קנים ומחצלת2 גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה ולסיכוך3 מסככין בה ואינה4 מקבלת טומאה ר׳ אליעזר אומר אחת גדולה ואחת קטנה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה ולסיכוך מסככין בה ואינה5 מקבלת טומאה:
{בבלי סוכה יט ע״ב} גמ׳ אביי אשכחיה לרב יוסף דגאני בכילת חתנים בסוכה אמ׳ ליה כמאן כר׳ אליעזר שבקת רבנן ועבדת כר׳ אליעזר אמר ליה בריתא [אפכא]⁠6 תניא ר׳ אליעזר [מכשיר]⁠7 וחכמים פוסלין אמ׳ ליה שבקת מתניתין ועבדת כבריתא אמ׳ ליה מתניתא יחידאה [דתניא]⁠8 העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר׳ נתן אומר [ר׳ אליעזר]⁠9 פוסל מפני שאין לה גג וחכמים מכשירין והלכתא כרב יוסף {כבהלכות גדולות} ושמעינן מינה שהעושה סוכתו כמין צריף שהישמעאלים10 קורין אותו11 מכנ״ס או שסמכה לכותל כגון שהעמיד הקורות למטה בארץ רחוק מן הכותל [והטה אותן וסמכן לכותל]⁠12 שנמצאת הסוכה אין13 לה גג שהיא פסולה ואם הגביהה לסוכה מן הקרקע טפח או שהרחיקה מן הכותל טפח כשרה שהרי יש לה גג טפח. {כפי׳ ר״ח} ושמעינן מינה שמותר לישן בסוכה בכילה שאין לה גג דכיון שאין לה גג לא14 הויא כסוכה בתוך סוכה. ושמעינן מינה שכילה שיש לה גג אסור לישן בה בסוכה15 דהויא לה16 כסוכה בתוך סוכה:⁠17
1. עד כאן חסר בכ״י נ.
2. ומחצלת: חסר בכ״י נ.
3. ולסיכוך: כ״י נ: ״עשאה לסכוך״.
4. ואינה: כ״י נ: ״ואין״.
5. ואינה: וכן כ״י נ, רמב״ם פיהמ״ש. דפוסים: ואין.
6. אפכא: כ״י נ, דפוסים. וכן בה״ג. חסר בכ״י א כאן, אך לעיל בפרקנו (דף ג ע״ב) גרס כן.
7. מכשיר: דפוסים, וכן בה״ג. וכן לעיל בפרקנו בכל הנוסחאות. כ״י א, כ״י נ (כאן): ״מתיר״.
8. דתניא: כ״י נ, דפוסים, בה״ג. וכן לעיל בפרקנו בכל הנוסחאות. כ״י א: ״דתנן״.
9. ר׳ אליעזר: גב גח, דפוסים. וכן לעיל בפרקנו בכל הנוסחאות. כ״י נ: ״שר׳ אליעזר״. חסר בכ״י א כאן.
10. שהישמעאלים: כ״י נ: ״שהישמעאל״.
11. אותו: וכן גב, דפוסים. כ״י נ: ״לה״.
12. והטה...לכותל: כ״י נ, דפוסים, וכנראה גם גב. חסר בכ״י א.
13. אין: כ״י נ: ״שאין״.
14. דכיון...לא: כ״י נ: ״ולא״.
15. שכילה שיש לה גג אסור לישן בה בסוכה: תרגום לשון שבה״ג: ״ש״מ כילה דאית לה גג אסיר למיגנא בה בסוכה״. דפוסים: כילה שיש לה גג אסור לישן בתוכה. כ״י נ: ״שאסור לישן בסוכה בכילה שיש לה גג״.
16. דהויא לה: כ״י נ: ״דהויא ליה״. דפוסים: דהוי.
17. ושמעי׳ מינה שכילה שיש...בתוך סוכה: חסר בדפוס קושטא.
טיט הנרוק יוכיח – שראוי להריקו מכלי אל כלי כגון שהוא רך.
שמצטרף – להשלים שיעור מ׳ סאה.
והטובל בו – במ׳ סאה שכולו טיט נרוק.
לא עלתה לו טבילה – דהכי תנן במסכת מקואות (פ״ז מ״א) אלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד והמלח וטיט הנרוק ומעלין היינו משלימין אשלומי אין בפני עצמו לא.
טיט הנרוק יוכיח – פירש בקונטרס כדתנן במסכת מקואות (פ״ז מ״א) ואלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד והמלח וטיט הנרוק ומעלין היינו משלימין אבל בפני עצמו לא וקשה דמה יוכיח הוא זה דאויר נמי בפני עצמו לא ואין זה יוכיח דטיט הנרוק בשעה שהוא משלים חזי לטבילה ולא דמי לאויר דאין ישנים תחתיו אפילו בשעה שהוא מצטרף ונראה דטיט הנרוק נמי אפילו בשעה שמצטרף אין מטבילין בו והכי תנן במסכת מקואות פרק שני (משנה מקוואות ב׳:י׳) מקוה שיש בו ארבעים סאה מים וטיט ר׳ אליעזר אומר מטבילין במים ואין מטבילין בטיט ר׳ יהושע אומר במים ובטיט באיזה טיט אמרו בטיט שהמים צפין על גביו ואם היו המים מצד אחד מודה רבי יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט ואיזה טיט אמרו בטיט שהקנה יורד מאליו דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר מקום שאין קנה המדה עומד אבא אליעזר בן דלעאי אומר מקום שהמשקולות יורדות ר״א אומר היורד בפי החביות ר׳ שמעון אומר הנכנס בשפופרת הנוד רבי אלעזר בר צדוק אומר הנמדד בלוג ומיהו קשה דאמר ר״ל פרק ב׳ דזבחים (זבחים בב.) כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור ולרביעית אינו משלים ופריך למעוטי מאי אילימא למעוטי טיט הנרוק היכי דמי אי דאין פרה שוחה ושותה ממנו אפילו למקוה נמי אינו משלים והשתא אי איתא דטיט דפליגי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע הוא טיט הנרוק היכי שביק כל הני שיעורי דר׳ מאיר ור׳ יהודה ואבא אליעזר וכולהו תנאי דמקואות ונקט שיעורא דפרה שוחה ושותה ממנו דלא תנן ושמא כל הנך שיעורי דהני תנאי בהכי תלי טעמייהו דמר סבר דבהאי שותה ובהאי אינה שותה ואין שייך לומר ניחזי אנן דאין כל הפרות שוות והא דמשמע בפרק כל הבשר (חולין דף קו. ושם) דמים שנפסלו משתיית בהמה טובל בהן כל גופו לא נפסלו מחמת טיט איירי אלא ממאיס ומסריח ולא חזו לשתיית בהמה אבל אין טיט מעורב בהן ולכך כשרים לטבילה.
טיט הנרוק – שראוי להריקו מכלי אל כלי, שהוא מימי כל כך.
ומצטרף – להשלים ארבעים סאה.
והטובל – במי סאה של טיט הנרוק.
לא עלתה לו טבילה – דתנן במקואות אלו מעלין ולא פוסלין השלג והכפור וטיט הנרוק, ומעלין היינו משלימין. ומסתברא דהלכתא כר׳ הושעיה, דהא ליכא מאן דפליג עליה בהדיא. ולא מצאתי שהביא זה הר״ם בביאור.
רש״י בד״ה טיט הנרוק יוכיח שראוי להריקו מכלי כו׳. נ״ב והר״ם פי׳ הרקיק הרכה כמו הרוק:
תוס׳ בד״ה טיט הנרוק כו׳ דמה יוכיח הוא זה דאויר נמי בפ״ע לא ואין זה יוכיח כו׳ למי כיור ולרביעית אינו משלים כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה לא עלתה לו טבילה כו׳ אלו מעלין ולא פוסלין השלג כו׳ אשלומי אין בפני עצמו לא עכ״ל צ״ע לפרש״י אמאי נקט טיט הנרוק יוכיח טפי מכל הנך השלג כו׳ ולפי׳ התוס׳ ניחא וק״ל:
תוס׳ ד״ה טיט הנרוק. לפי׳ תוס׳, מצטרף טיט הנרוק למ׳ סאה, ומ״מ אין טובלין בו. ונראה שיסוד שיטתם הוא דלגבי השיעור של מ׳ סאה טיט הנרוק נחשב מים אלא שאינו ראוי למעשה טבילה. בחפצא אמנם הוי מים, אך לגברא חסר מעשה טבילה, והוא הדין בשלג וברד. ובכך מבוארת השייכות לסכך פסול.
אליבא דתוס׳ סכך פסול הוי חפצא דסכך ומצטרף לשיעור הסוכה, דבעינן כולה מסוככת, וכשיש רוב סכך כשר מצטרף גם הסכך הפסול לחפצא של סכך הסוכה. עכ״ז אין ישנים תחת סכך פסול הואיל והוא פסול למעשה ישיבת הגברא, ודומה דינו לדין טיט הנרוק במקוה.
כ״ז לתוס׳, אבל רש״י סובר שישנים תחת סכך פסול כי הוא מצטרף ממש לכל דבר. וכן לשיטתו, סובר רש״י דטיט הנרוק כשר לכל דבר אפי׳ לטבול בו.
שם. במשנה - העושה סוכתו כמין צריף.
תוס׳ ד״ה שאם. מבואר בגמ׳ שאם הגביהה מן הקרקע טפח או הפליגה מן הכותל טפח כשרה. וכתבו התוס׳ בשם רש״י שא״צ שיסכך אותו טפח ומביאים ראייה לדבריו מן הירושלמי שא״צ לסתום הטפח כשהיתה גבוהה מן הארץ טפח והשאר בשיפוע. ויש לדון על ראייתם כי בציור של הירושלמי הרי יש אהל טפח למעלה מבלי סתימת הטפח הזקוף בדבר ממש, אבל בהרחיק מן הכותל טפח י״ל שבלי סתימה ליכא אהל כלל, וצ״ע. ואכן כהבחנה זו נראה מהרמב״ם (פ״ד מסוכה הל״ז) וז״ל: סוכה כו׳ שהיו ראשי הדפנות דבוקות זו בזו כמין צריף או שסמך ראש הדופן של סוכה לכותל אם היה לה גג אפילו טפח או שהגביה הדופן הסמוך לקרקע מן הקרקע טפח הרי זו כשרה עכ״ל. משמע שהרמב״ם מחלק בין הטפח הזקוף לצד הקרקע שהוכשר בלי סתימה ממש, לטפח הסמוך לכותל שהוכשר רק כשעושה סתימת גג ממש.
מפסק הרמב״ם יוצא שסוכה בעיקרה צריכה להיות חלות שם חפצא דאהל (עיין לעיל י.). אין אהל פחות מטפח, ואין לבוד משוה אהל לטומאה (לעיל יח.). משום כך סובר הרמב״ם בטפח שלמעלה בעינן טפח ממש שהוא שיעור חפצא דאהל בטומאה - שלא כרש״י ותוס׳. דעת רש״י ותוס׳, לעומת זאת, שאין צריכים אהל ממש בסוכה כמו בטומאה. ושיטתם צ״ב, דהא הסוגיא שלפנינו מביאה את המחלוקת בשיפוע אהלים שמיה אהל או לא בנוגע לסוכה, וחזינן דיש דין אהל בסוכה כבטומאה. וצ״ל, דלרש״י בעינן צורת אהל אבל לא בעי אהל ממש, ולכן דין שיפוע אהלים שייך בסוכה כי דין הוא בצורת אהל. מ״מ לבוד בטפח למעלה בלי סכך ממש כשר בסוכה כי אין צורך באהל ממש רק בעינן צורת אהל.
לפי התוס׳ המשוים את שני הציורים - הטפח הזקוף והטפח הסמוך לכותל - צ״ל שההגבהה או ההפלגה יוצרות צורת אהל, ואף בלי סתימה של ממש יש צורת אהל. ואילו לפי הרמב״ם חסרה חלות אהל ממש, ולפיכך בטפח ההפלגה למעלה מחייב סתימה ממש.
שם. תוס׳ ד״ה העושה. כתב הכסף משנה (פ״ד מסוכה הל״ז) בשם הרא״ם שלפי הרמב״ם אין צורך אלא לגג טפח בגובה עשרה עם ז׳ על ז׳ בקרקעית הסוכה בלבד, ולא בכל חלל הסוכה מלמטה למעלה - שלא כשיטת התוס׳ שלפנינו. ויש לעיין במה פליגי. ונ״ל שלדעת התוס׳ ז׳ על ז׳ אינו שעור במקום ישיבת הגברא בלבד אלא גם בחפצא של הסוכה עצמה ולפיכך צריכים חלל ז׳ על ז׳ על גובה י׳. ואילו להרמב״ם יוצאים בז׳ על ז׳ במקום ישיבת הגברא על הקרקע אע״פ שאין ז׳ על ז׳ בחפצא של חלל הסוכה ובסכך. שיטתו היא שאין השעור של ז׳ על ז׳ בסוכה דין בחפצא של הסכך והסוכה כי אם במעשה ישיבת הגברא. והואיל ובקרקע מצוי ז׳ על ז׳ יש שיעור למעשה ישיבה אע״פ שאין כאן שעור ז׳ על ז׳ בחלל הסוכה ולא במחיצות ובסכך.
והנה מקצת אחרונים רצו להוכיח משיטת הרמב״ם זו שיכולים לשבת תחת הדופן על סמך דין דופן עקומה. ודומה דליכא ראיה מכאן לשם. בציור של הרמב״ם טפח הסכך מלמעלה מאהיל ומסכך על כל המקום מלמטה ולכן יושב בכל מקום, שהרי יושב תחת סכך כשר. בדופן עקומה, לעומת זאת, כשיושב בצד מתחת לדופן ולא תחת הסכך הכשר אינו יושב כלל תחת הסכך, ודו״ק.
ועיין בר״ן המצריך ט״ז טפחים באלכסון נוסף לטפח של ההפלגה. ופירושו בלתי מבואר כי מסתבר שאין למדוד שעורי סוכה באלכסון אלא או בגובה או ברוחב, וצ״ע.
וניתן להסביר גם מחלוקת הראשונים לעיל (ד.) בדין חקק להשלימה לעשרה (עיין במאירי שם) אם הגברא יכול לשבת מחוץ לחקק ע״פ הנ״ל: אם הדין הוא שהגברא צריך לשבת תוך מחיצת עשרה או דילמא רק הסכך זקוק למחיצת עשרה ולא מקום ישיבת הגברא. אך יש לדחות ולומר דפליגי אם הלבוד חל לתוך החקק וממילא לשפת החקק ליכא מחיצת עשרה ואין לשבת שם, או שהלבוד חל לחלק של המחיצה שבחוץ וגם שפת החקק אם כן מוקפת מחיצת עשרה ויכול לשבת שם.
טיט הנרוק יוכיח. כלומר: הדין שנאמר בטיט שהוא דליל כל כך שאפשר להריקו בשפיכה מכלי לכלי, שמצטרף לארבעים סאה במקוה, שאם היה מקוה שיש בו מים קרוב לשיעור המכשיר של ארבעים סאה ונוסף לכך היתה במקוה כמות של טיט רך מאוד הרי זה מצטרף להכשיר את המקוה, אף שהטובל בו, בטיט עצמו לא עלתה לו טבילה. הרי שיכול להיות דבר המצטרף להכשר, אף שהוא לכשעצמו אינו כשר.
The case of mortar that is liquid and can be poured proves that there are situations where items that themselves are unfit render other items fit, as, on the one hand, it combines with water to complete the requisite measure of forty se’a to render a ritual bath fit to purify. But, on the other hand, one who immerses in a bath filled only with mortar, the immersion does not fulfill his obligation.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מתני׳מַתְנִיתִין: הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ כְּמִין צְרִיף אוֹ שֶׁסְּמָכָהּ לְכוֹתֶל ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אפּוֹסֵל מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ גַּג וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.:

MISHNA: One who establishes his sukka like a type of circular hut, with no roof whose walls slope down from the center or who rested the sukka against the wall, by taking long branches and placing one end on the ground and leaning the other end against the wall to establish a structure with no roof, Rabbi Eliezer deems it unfit because it does not have a roof, and the Rabbis deem it fit; as, in their opinion, the roof and the walls may be a single entity, indistinguishable from each other.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[מתני׳] העושה סוכתו כמין צריף. פי׳ צריף כגון הבונה רחב מלמטה ומיצר ועולה עד באמצע נמצא הבנין צר מלמעלה ומשפע ויורד. פירוש שסמכה לכותל שעשה סכך הסוכה צדו אחד למעלה בכותל והצד א׳ בארץ. ובשתיהן בעשויה כמין צריף. ובסמוכה לגג אין לה גג אף על גב דמתני׳ ר׳ אליעזר [פסל] בהני תרתי אבל רבנן פליגי עליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך צרף
צרףא(סוכה יט:) העושה סוכתו כמין צריף (סוכה יג:) אמר רב אבא הני צריפי דאורבני כיון שהותרו ראשי מעדנין שלהן כשרין פי׳ מלון של שומרי שדות ואותן צריפין מסככין אותן במורביות של ערבה וקושרין את ראשי׳ ומשלשלין אותן מהנה ומהנה בגג וקושרין עוד קצותן שלא יפרדו מלמטה (עירובין נח) יושבי צריפין כיושבי קברות (בבא מציעא מב) ההוא דאפקיד זוזי גבי חבריה אותבינהו בצריפא דאורבני ואגניבו פי׳ מין גמי ובעלי כפרין עושין כן (א״ב פי׳ בל״י מין גמי אשר בו הכפריים מסככים בתיהם ואין להם גג שטות כי הסיכוך משופע משני צדדין להתוך המטר ארצה) (בסוף גמ׳ דפרק במה בהמה בשבת כז) במתניתא תנא אותו היום שהעמיד ירבעם שני עגלים אחד בבית אל ואחד בדן נבנה צריף אחד וזו היא איטליא של יון (א״ב פירוש בלשון יוני בית פחותה עשוי מעץ):
א. [ביידעל ארם ווערבינע.]
מתני׳ כמין צריף – כוך של ציידין שאורבין בה את העופות ועשוי ככוורת שמשפעת והולכת שגגו וקירותיו אחד.
או שסמכה לכותל – הטה ראשי קנים על הכותל וראשו אחד על הארץ.
לפי שאין לה גג – שאינו ניכר מהו גג ומהו כותל דאהל משופע לאו אהל הוא אלא אם כן יש בו טפח זקוף כדקתני בברייתא.
העושה סוכתו כמין צריף – בכי האי גוונא איירי דלאחר שמשך השיפוע בגובה עשרה איכא עדיין במשך סוכה רוחב ז׳ דבענין אחר לא מכשרי רבנן דהא בעינן גבוה עשרה במשך ז׳ בגובה י׳ ואפשר כשיש שם משך ז׳ בגובה י׳ שאף תחת השיפוע שאין גבוה י׳ כשרה כיון שיש בה ד׳ ברוחב מידי דהוה אפסל שיוצא מן הסוכה לרבה ורב יוסף דלעיל דמכשרי בקנים היוצאים מלפני הסוכה.
מתניתין. העושה סוכתו כמין צריף – כזה:
או שסמכה לכותל ר׳ אליעזר פוסל וחכמים מכשירים.
העושה סוכתו כמין צריף – פירוש כעין צריפי דאורבני, והיא משופעת מלמעלה כעין גגין שלנו, אבל גגה וקירותיה היו אחד פסולה משום דשיפועי אוהלים לאו כאוהלים דמו. מיהו אם היו לה דפנות כראוי אע״פ שהיה הסכוך כעין צריף ודאי כשרה, דהא אמרינן לקמן דאם הגביהו מן הקרקע טפח כשרה אפילו בסמוכה לכותל, וכל שכן הא.
המשנה התשיעית והוא מענין החלק השני העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר׳ אליעזר פוסל מפני שאין לה גג וחכמים מכשירים אמר הר״ם כמין צריף הוא כזאת הצורה שפסל ואם יש לה גג טפח כזאת הצורה ונקרא בערבי מכנס והלכה כר׳ אליעזר אם הכותל גבוה טפח כזה כשרה:
כמין צריף – פירש רבנו שלמה כון של ציידין שאורבין בתוכו את העופות והולך בשפוע ואין לו גג כלל.
או שסמכה – הטה ראשי קנים לכותל וראש השני על הארץ.
שאם הגביה – הדופן מן הקרקע גובה טפח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה העושה סוכתו כמין צריף כאהל משופע מכל צד, או שהיתה עשויה קיר אחד וסמכה לכותל ר׳ אליעזר פוסל סוכה זו מפני שאין לה גג ניכר, וחכמים מכשירין שלדעתם יכולים להיות הגג והדופן יחידה אחת ואף שאינם נבדלים זה מזה — כשרים.
MISHNA: One who establishes his sukka like a type of circular hut, with no roof whose walls slope down from the center or who rested the sukka against the wall, by taking long branches and placing one end on the ground and leaning the other end against the wall to establish a structure with no roof, Rabbi Eliezer deems it unfit because it does not have a roof, and the Rabbis deem it fit; as, in their opinion, the roof and the walls may be a single entity, indistinguishable from each other.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גמ׳גְּמָרָא: תָּנָא מוֹדֶה ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בשֶׁאִם הִגְבִּיהָהּ מִן הַקַּרְקַע טֶפַח אוֹ שֶׁהִפְלִיגָהּ מִן הַכּוֹתֶל טֶפַח שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה.

GEMARA: It was taught in a baraita: Rabbi Eliezer concedes that if one lifted one of these types of sukkot off the ground at least one handbreadth, thereby creating a vertical wall, or if one distanced the sukka resting against the wall one handbreadth from the wall, the sukka is fit. In these cases, the difference between the wall and the roof is conspicuous.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ שאם הגביהה מן הקרקע טפח – אתרוייהו קאי דאמרינן לבוד בזקיפה ויש שם טפח זקוף וניכר הצריף שהוא גג וכיון שיש בו שיעור אהל בזקיפה הוי אהל.
או אם הרחיקה כו׳ – אסמכה על הכותל קאי אם הרחיק ראש הסמוך לכותל מכותל טפח והיתה סמוכה על יתידות אמרינן לבוד ממנה ולכותל בשוה ולא בשיפוע והוא הגג.
שאם הגביה מן הקרקע טפח – ועשה בנין זקוף טפח והושיב עליו ראשו של שיפוע למטה וכן הרחיק מן הכותל טפח שעשה בסמוך לכותל סכך רחב טפח וסמך עליו ראש השיפוע העליון ומתוך לשון הקונטרס משמע דאותו טפח שהגביה הרחיק אפילו הוא אויר כשרה דנחשבו כסתום מטעם לבוד דפירש הקונטרס אם הרחיק ראש הסמוך לכותל מן הכותל טפח והיתה סמוכה על יתידות וקצת משמע כן בירושלמי דגרסינן מודה רבי אליעזר לחכמים שאם היתה נתונה על ארבעה אבנים או שאם היתה גבוהה מן הארץ פותח טפח כשרה.
גמרא. תניא ומודה ר׳ אליעזר שאם הגביהה מן הקרקע טפח – דאותה הגבהה עולה לגג או אם הפליגה מן הכותל טפח שהיא כשרה. דבגג טפח סגי ליה דהאי שיעורא חשיב אהל. ורבנן כל שפועי אהלים כאהלים דמו. ור׳ אליעזר נמי מודה בהכי דשפועי אהלים כאהלים דמו אלא דבעי גג לחשיבותא דבעינן מיחת האי חשיבותא לגבי סוכה דליהוי לה גג טפח ראוי ורבנן דאמרי כאהלים דמו דוקא כשעשה דפנות אלו בדבר שמסככין בו שהרי דפנות עולות לסכך. אבל עשאן בדבר שאין מסככין בו זו הסוכה אינה כלל. ודוקא נמי בשיש דפנות אלו כדי שיעור דופן וסכך דהינו י״ז טפחים עשרה למחיצה וז׳ לסכך. אבל פחות מכן פסולה דהא ליכא שיעור סוכה. וכן נמי לר׳ אליעזר דסגי ליה בגג טפח דוקא בדאיכא הני דעשה דפנות בדבר שמסככין בו ויש בדפנות אלו ששה עשר טפחים חוץ מטפח זה שעומד לגג אבל בפחות מכן פסולה. ושיהא בהן גג טפח עם כל זה דלא סגי לעולם בלא כל הני. וכי אמרינן לעיל דופן עקומה בד׳ אמות הני מילי כשדופן זה בסכך פסול אבל עשאה בדבר שמסככין בו אפילו מאה אמה כשרה שכל מה שיצטרף לדופן עולה לו לסיכוך וכן נראה נכון.
או שהפליגה – אסמכה לכותל קאי, שטפח היתה משוכה מן הכותל על ידי יחידות שהיא כשירה. דכי האי גונא הוי לה גג טפח.
בבילת חתנים – היה ישן בסוכה לפי שאין לה גג טפח לא חשיב אהל להפסיק.
כר׳ אליעזר – דאמר אהל משופע לאו אהל הוא.
בד״ה שאם הגביהה מן הקרקע טפח אתרוייהו קאי דאמרי׳ כו׳ כצ״ל. נ״ב פי׳ בין אעושה סוכתו כמין צריף או סמכה לכותל וק״ל:
בד״ה או אם כו׳ ולכותל בשוה ולא כו׳ כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא תנא [שנויה בתוספתא]: מודה ר׳ אליעזר שאם הגביה את הסוכה הזו העשויה כצריף או זו הסמוכה לכותל מן הקרקע טפח ויש לה קיר זקוף לפחות בן טפח אחד, או שהפליגה (הרחיקה) למעלה בקצה העליון מן הכותל טפחשהיא כשרה. משום שאז ניכר שיש בה חלק המשמש כעין גג, וחלק המשמש כעין דופן וכיון שקיימת הבחנה כלשהי בין הדופן והגג — הרי זו כשרה.
GEMARA: It was taught in a baraita: Rabbi Eliezer concedes that if one lifted one of these types of sukkot off the ground at least one handbreadth, thereby creating a vertical wall, or if one distanced the sukka resting against the wall one handbreadth from the wall, the sukka is fit. In these cases, the difference between the wall and the roof is conspicuous.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן שִׁיפּוּעֵי אֹהָלִים כְּאֹהָלִים דָּמוּ.

The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of the Rabbis, who deem a sukka fit even where it is an inclined roof rather than a flat one? The Gemara answers: In their opinion, the legal status of the incline of a tent is like that of a tent. As long as it provides shelter, there is no need for a distinct, conspicuous roof for it to be a fit sukka.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרינן מאי טעמא דרבנן. ואמרינן שיפועי אהלים כאהלים דמי הא פירשה רב יוסף דמתני׳ רבי נתן היא קתני לה ויחידאה היא ולא משגחינן ביה וקיימא לן כוותייהו דחכמים בסוכה העשויה כמין צריף ובסוכה שצידה א׳ למעלה ואחרת בקרקע פסולה. וכ״ן הלכ״ה. ולפיכך היה ישן רב יוסף בכילת חתנים שאין לה גג [מפני] שאינה אהל לפיכך אינה חשובה כסוכה בתוך סוכה לפסול הסוכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שיפועי אהלים כאהלים – אע״פ שלא הגביה ולא הרחיקה כשרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי טעמייהו דרבנן [מה טעמם של חכמים] המכשירים אף כשדופן הסוכה משופע לגמרי? ומשיבים: לדעתם שיפועי אהלים כאהלים דמו [נחשבים]. כלומר: השיפוע אף שאין ניכרים בו תחומי הגג והדופן, הרי דינו לענין זה כאהל, כלומר ככיסוי וסכך, ואין אנו צריכים שיהיה לו גג נבדל ניכר לעין.
The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of the Rabbis, who deem a sukka fit even where it is an inclined roof rather than a flat one? The Gemara answers: In their opinion, the legal status of the incline of a tent is like that of a tent. As long as it provides shelter, there is no need for a distinct, conspicuous roof for it to be a fit sukka.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אַבָּיֵי אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב יוֹסֵף דְּקָא גָּנֵי בְּכִילַּת חֲתָנִים בַּסּוּכָּה אֲמַר לֵיהּ כְּמַאן כר׳כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שָׁבְקַתְּ רַבָּנַן וְעָבְדַתְּ כר׳כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

It is related: Abaye found Rav Yosef, his teacher, who was sleeping inside a netted bridal canopy, whose netting inclines down, inside a sukka. Ostensibly, Rav Yosef did not fulfill his obligation, as he slept in the tent formed by the canopy and not directly in the sukka. Abaye said to him: In accordance with whose opinion do you hold, that you do not consider this netting a tent? Is it in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who maintains that a structure without a distinct roof does not have the legal status of a tent, and therefore the netting does not constitute a barrier between the roofing of the sukka and the person sleeping below? Did you abandon the opinion of the Rabbis, who maintain that the netting constitutes a barrier because the legal status of a structure without a distinct roof is that of a tent, and act in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer? In disputes between an individual Sage and multiple Sages, the halakha is in accordance with the multiple Sages, i.e., the Rabbis.
רי״ףרש״ירא״ההמכתםפני יהושעגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בכילת חתנים – לפי שאין לה גג טפח שוה לא חשיב אהל להפסיק.
כר׳ אליעזר – דאמר אהל משופע לאו אהל הוא.
אביי אשכחיה לרב יוסף דהוה גני בכילת חתנים בסוכה אמר ליה כמאן כר׳ אליעזר – פירוש: ודאי כר׳ אליעזר דבעי קביעות לגבי סוכה וכיון דבעי קביעות לסוכה לא אתי כילה דאיהו אהל עראי ומבטל לסוכה שהוא קבע כדחשיב ליה ר׳ אליעזר לעיל דסוכה דירת קבע בעי לה. דאי רבנן דאמרי סוכה דירת עראי אתיא כילה ומבטלה סוכה.
שביק מר רבנן ועביד כר׳ אליעזר א״ל בריתא אפכא תניא ר׳ אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין – והלכתא כר׳ אליעזר וכמתניתין.
אביי אשכחיה לרב יוסף דגני בכילת חתנים בסוכה אמר ליה כמאן כר׳ אליעזר – פירוש דכיון דאת ישן בכילה בסוכה גלית אדעתך דלא חשיב אוהל משום דעשויה כמין צריף דאין לה גג, מכלל דסבירא לך לענין סוכה נמי דלא הויא סוכה כר׳ אליעזר,
בגמ׳ אביי אשכח לר׳ יוסף דקא גני בכילת חתנים בסוכה אמר ליה כמאן כר״א כו׳ ויש לדקדק דטפי הו״ל למימר כמאן כר׳ יהודא דמתיר לישן תחת המטה בסוכה דבכה״ג אמרינן בש״ס לעיל דף י״א אהא דדרש רבה בר״ה דמותר לישן בכילה בסוכה ואמרינן כמאן כר״י דבכה״ג א״ש טפי לדמות כילה למטה משא״כ בהא דפוסל ר״א בסוכה כמין צריף לא א״ש כ״כ דא״ל דהא דס״ל לר״א דשיפוע אהלים לאו כאהלים דמיא היינו חומרא בעלמא דפסול מדרבנן אבל לקולא לעולם דכאהלים דמי ומודה ר״א דאסור לישן בכילה כיון דפסול מדאורייתא שהרי האהל מפסיק:
והנראה בזה דאביי סובר בפשיטות דהא דמתיר ר״י לישן תחת המטה לאו משום דלא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע אלא דשאני מטה דלגבה עשויה ואין עשויה לשום אהל כלל דבפרק הישן איכא תרי שינויא בגמרא דלחד שינויא טעמא דר״י משום דמטה לגבה עשויה ולאידך שינויא משום דלא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע כנ״ל:
ועוד י״ל דלא ניחא ליה לאביי לאוקמי טעמא דרב יוסף משום דס״ל כר״י דסוכה דירת קבע בעינן כיון דאביי גופא מסיק לעיל דף ז׳ ע״ב דהך מילתא דדירת קבע בעינן אוקמוהו בשיטה וקי״ל בכל דוכתי דלית הלכתא כשיטה כמ״ש הפוסקים לעיל ומש״ה משמע ליה לאביי דע״כ טעמא דרב יוסף משום דס״ל כר״א דאמר שיפועי אהלים לאו כאהלים דמי ל״ש לחומרא ל״ש לקולא:
אלא דאכתי קשיא לי טובא דאביי אדאביי דהכא משמע דאביי סבר דטעמא דר״א משום שיפועי אהלים ולעיל דף ז׳ מסי׳ אביי גופא דטעמא דר״א נמי משום דסוכה דירת קבע בעינן. וראיתי לבעל המאור שכתב שם בהשגתו על הרי״ף דהנך תרתי טעמי הא בהא תליא דהא דס״ל לר״א בסוכה כמין צריף פסול משום דשיפועי אהלים לאו כאהלים דמי היינו מה״ט גופא דסובר סוכה דירת קבע בעינן כו׳ ע״ש ולפירושו קשה יותר מסוגיא דהכא דא״כ מאי ס״ד דאביי דלר״א מותר לישן תחת הכילה מה ענין זה לזה דסוף סוף אהל הכילה מפסיק וכבר הרגיש הרמב״ן ז״ל בספר המלחמות בזה וכתב דטעמא דשיפועי אהלים היינו משום דופן עקומה ולפירושו קשה יותר כמ״ש הר״ן ז״ל שם:
אמנם לענ״ד נראה ליישב דהא דקאמר אביי לעיל דטעמא דר״א משום דירת קבע בעינן היינו לפי שיטתו ששונה ר״א פוסל וחכמים מכשירין ומש״ה לא בעי למימר דפלוגתא דר״א וחכמים היינו בשיפועי אהלים דלכאורה משמע דאיפכא שמעינן לה בפלוגתא דפקק החלון דס״פ כל הכלים וכמ״ש הרמב״ן ז״ל בספר המלחמות לעיל ע״ש באריכות ומש״ה משמע ליה לאביי דע״כ פלוגתא דר״א וחכמים היינו אי סוכה דירת קבע בעינן או דירת עראי. ועוד דבהכי ניחא ליה לאביי טפי לאוקמי מילתא דרבנן אליבא דהלכתא דסוכה דירת עראי בעינן דהא הנך תנאי דסברי דירת קבע בעינן מוקי להו אביי בשיטה וקיימא לן דאין הלכה כשיטה נמצא דכל זה הוי סבר אביי מעיקרא בסוגיא דלעיל לפי גירסת משנתו ור״א פוסל כדקאמר לעיל להדיא משא״כ לבתר דמסיק ר׳ יוסף הכא ומהדר ליה לאביי דמתני׳ איפכא תניא א״כ ודאי טפי אית לן למימר דפלוגתא דר״א וחכמים היינו משום שיפועי אהלים ולאו מטעמא דדירת עראי או דירת קבע בעינן דא״כ הוי מילתא דרבנן דפסלי דלא כהלכתא כן נראה לי נכון ובזה נתיישב היטב לשון הרב אלפסי ז״ל בסוגיא דלעיל ע״ש ודוק היטב:
גמרא א״ל כמאן כר״א שבקת רבנן. עיין שבת דף קמג ע״ב תוס׳ ד״ה ור׳ יוחנן הגירסא שלהם כאן א״ל שבקת רבנן. וס״ל דהא דאמרינן כר״א היינו דר״י השיב כר״א:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: אביי אשכחיה [מצא] את רב יוסף רבו דקא גני [שהוא ישן] בכילת חתנים שהיא מיטה מסוככת שמעליה יש כילה של בד העשויה בשיפוע, בתוך הסוכה. לכאורה לא יצא ידי חובה, שהרי ישן באהל שאינו סוכה. אמר ליה [לו] אביי: כמאן שיטת מי] עושה אתה כך, ואינך סבור שכילה זו דינה כאהל — כדעת ר׳ אליעזר האומר שדבר שאין לו גג נבדל מלמעלה אינו קרוי כלל גג, ואם ישן בתוך הסוכה בתוך כילה כזו אינו נחשב כישן בבית שבתוך סוכה. אולם, כיצד יכול אתה לנהוג כן? שהרי שבקת [עזבת] את שיטת רבנן [חכמים] המתירים בסוכה וממילא פוסלים בכילה ועבדת [ועשית] כשיטת ר׳ אליעזר, שדעתו דעת יחיד!
It is related: Abaye found Rav Yosef, his teacher, who was sleeping inside a netted bridal canopy, whose netting inclines down, inside a sukka. Ostensibly, Rav Yosef did not fulfill his obligation, as he slept in the tent formed by the canopy and not directly in the sukka. Abaye said to him: In accordance with whose opinion do you hold, that you do not consider this netting a tent? Is it in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who maintains that a structure without a distinct roof does not have the legal status of a tent, and therefore the netting does not constitute a barrier between the roofing of the sukka and the person sleeping below? Did you abandon the opinion of the Rabbis, who maintain that the netting constitutes a barrier because the legal status of a structure without a distinct roof is that of a tent, and act in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer? In disputes between an individual Sage and multiple Sages, the halakha is in accordance with the multiple Sages, i.e., the Rabbis.
רי״ףרש״ירא״ההמכתםפני יהושעגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲמַר לֵיהּ בָּרַיְיתָא אִיפְּכָא תָּנֵי ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין שָׁבְקַתְּ מַתְנִיתִין וְעָבְדַתְּ כְּבָרַיְיתָא.

Rav Yosef said to him: In the baraita, the opposite is taught. Rabbi Eliezer deems it fit and the Rabbis deem it unfit. Abaye asked him: Did you abandon the mishna, whose formulation is authoritative, and act in accordance with a baraita, which may not be accurate?
רי״ףרש״יר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ברייתא איפכא תניא – מצאתי ברייתא ששנויה איפוך בשיטתן רבי אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין לפי שאין לה גג.
איפכא תני לפלוגתייהו – בברייתא דרבנן הוא דסבירא להו דלאו אוהל הוא הואיל ואין בגגן טפח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רב יוסף: בברייתא איפכא תני [ההיפך שנינו], בהיפוך הדעות, ושם שנינו: ר׳ אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין. תמה עליו אביי: אם כן שבקת מתניתין [עוזב אתה את משנתנו] שגירסתה מוסמכת ועבדת [ועושה אתה] כברייתא שלא תמיד היא מדוייקת?
Rav Yosef said to him: In the baraita, the opposite is taught. Rabbi Eliezer deems it fit and the Rabbis deem it unfit. Abaye asked him: Did you abandon the mishna, whose formulation is authoritative, and act in accordance with a baraita, which may not be accurate?
רי״ףרש״יר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲמַר לֵיהּ מַתְנִיתִין יְחִידָאָה הִיא דְּתַנְיָא הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ כְּמִין צְרִיף אוֹ שֶׁסְּמָכָהּ לְכוֹתֶל רַבִּי נָתָן אוֹמֵר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ גַּג וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.:

Rav Yosef said to him: I have proof that the formulation of this particular baraita is precise, as the formulation of the mishna is an individual version of the dispute, and most of the Sages adopt the version of the baraita, as it is taught in another baraita: One who establishes his sukka like a type of circular hut or rests the sukka against the wall, Rabbi Natan says that Rabbi Eliezer deems the structure unfit because it does not have a roof, and the Rabbis deem it fit. Apparently, the mishna reflects only Rabbi Natan’s version of the argument. According to most of the Sages, the correct formulation of the dispute is that of the baraita: Rabbi Eliezer deems it fit and the Rabbis deem it unfit. The halakha is in accordance with the latter version of the dispute, and therefore it is permitted to sleep inside a bridal canopy in a sukka.
רי״ףרש״יהמכתםר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יחידאה היא – מתניתין דתני הכי ר׳ נתן קתני לה דהוא יחידאה אבל חכמים שבדורו היו חולקין עליו ואומרים רבי אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין.
אמר ליה מתני׳ יחידאה היא – כלומר דר׳ נתן הוא דקאמר דר׳ אליעזר פוסל וחכמים מכשירין, ואנן לא סבירא לן כיחידאה אלא כברייתא דר׳ אליעזר מכשיר וחכמים פוסלים. וקיימא לן כרבנן. ואם הגביה מן הקרקע טפח. פירוש בין זו שעשויה כמין צריף בין זו שסמוכה לכותל או שהרחיק מן הכותל כשרה. משום דעכשיו יש לה צורת דפנות וסבוך. ואע״פ שאין באותו טפח שיעור דופן ולא שיעור סוכה לית לן בה. מיהו יש שאומרים שצריך שיהא בשיפועה משבעה עשר טפחים ולמעלה כדי שנחשוב עשרה טפחים לגובהה והשבעה טפחים לרחבה. וגם שירחיק מן רגלי הקורות של זו הסוכה הסמוכה לכותל שבעה טפחים. ועוד כדי שיהא משכה שבעה טפחים. וצריך שיסכן אותה בסכך כשר מן העשרה טפחים ולמעלה. ואותו טפח גם כן שמרחיק מן הכותל ממלא בעצים. וכן כתבו בתוס׳. וכתב הריא״ף ז״ל ושמעינן מינה דאסור לישן בתוך הסוכה בכילה שיש לה גג, והוא שגבוהה עשרה, דהוה ליה כסוכה בתוך סוכה. ואגב שיטפא נקט לישנא דסוכה בתוך סוכה, דאוהל בתוך סוכה הוה ליה למימר.
יחידאה – דר׳ נתן [הוא] דקתני לה, ולית הלכתא כותיה אלא כסתמא דברייתא. והלכה כרב יוסף. וכן פסק הרי״ף ואם יש לכילה [גג] טפח אסור לישן בה בסוכה. וכן פסק הר״ם פרק ה׳.
הא דתנן העושה סוכתו כמין צריף ר״א פוסל וחכמים מכשירין – פירוש מכשירין כשיש בשיפועו י״ז טפחים עשרה למחיצה ושבעה לסכך ועליונים מדבר הכשר לסכך שהרי נידונין כסכך וכן אתה אומר כשיש בה גג טפח שצריך י״ו טפחים בר מיניה ששה טפחים לסכך ועשרה למחיצה וכיון שהסכך סומך על הדפנו׳ לגמרי צריך שיהא הכל מדברים הכשרים לסכך. והלכתא שיפועי אהלים לאו כאהלים דמו כלל וכלישנא דרב יוסף דאשכח במתניתא וחכמים פוסלים דמתני׳ דקתני וחכמים מכשירין רבי נתן דהוא יחידאה תני לה ואין הלכה כדבריו ועובדא דאביי ורב יוסף כבר פירשתיו למעלה.
הא גופא קשיא אמרת וכו׳ כאן בגדולה סתמא לסיכוך כאן בקטנה סתמא לישיבה א״ה אימא סיפא כו׳ – פירוש א״ה לאו דוקא דהא בלא״ה נמי קשי׳ בדר׳ אליעזר דיוקא דרישא אדיוקיא דסיפא ואית דלא גרסי ליה אלא תינח לרבנן אלא לר״א כו׳ ואי גרסי׳ ליה הכי פירושו א״ה דלא מתרצת ליה אלא כדקא אמרת קשיא דרבי אליעזר כו׳.
גמ׳ דתניא העושה סוכתו כו׳ כצ״ל:
שם בשלמא לרבנן לא קשיא אלא לר״א קשיא דתנן כל זה נמחק וצ״ל אימא סיפא ר״א אומר כו׳. נ״ב נ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו]: יש לי הוכחה אחרת לדיוקה של אותה ברייתא, כי מתניתין יחידאה [משנתנו בעצם כדעת יחיד] היא, ורוב החכמים חולקים עליה. דתניא כן שנינו בברייתא]: העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל, ר׳ נתן אומר: ר׳ אליעזר פוסל מפני שאין לה גג וחכמים מכשירין. ומשנתנו ערוכה לפי גירסה זו, אך מן הברייתא מובן כי גירסה זו היא דעת יחיד של ר׳ נתן, ורוב חכמי הדור גרסו להיפך, ולכן להלכה יש להפוך את הדעות. ולפיכך מותר לישון בכילת חתנים בסוכה.
Rav Yosef said to him: I have proof that the formulation of this particular baraita is precise, as the formulation of the mishna is an individual version of the dispute, and most of the Sages adopt the version of the baraita, as it is taught in another baraita: One who establishes his sukka like a type of circular hut or rests the sukka against the wall, Rabbi Natan says that Rabbi Eliezer deems the structure unfit because it does not have a roof, and the Rabbis deem it fit. Apparently, the mishna reflects only Rabbi Natan’s version of the argument. According to most of the Sages, the correct formulation of the dispute is that of the baraita: Rabbi Eliezer deems it fit and the Rabbis deem it unfit. The halakha is in accordance with the latter version of the dispute, and therefore it is permitted to sleep inside a bridal canopy in a sukka.
רי״ףרש״יהמכתםר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מתני׳מַתְנִיתִין: גמַחְצֶלֶת קָנִים גְּדוֹלָה עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה דוְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ לְסִיכּוּךְ מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַחַת קְטַנָּה וְאַחַת גְּדוֹלָה עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ לְסִיכּוּךְ מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה.:

MISHNA: In the case of a large mat of reeds, if one initially produced it for the purpose of lying upon it, it is susceptible to ritual impurity like any other vessel, and therefore one may not roof a sukka with it. If one initially produced it for roofing, one may roof a sukka with it, and it is not susceptible to ritual impurity, as its legal status is not that of a vessel. Rabbi Eliezer says that the distinction between mats is based on use, not size. Therefore, with regard to both a small mat and a large mat, if one produced it for the purpose of lying upon it, it is susceptible to ritual impurity and one may not roof a sukka with it. If one produced it for roofing, one may roof a sukka with it, and it is not susceptible to ritual impurity.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינארא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[מתני׳] מחצלת גדולה עשאה לשכיבה מקבלת [טומאה] ואין מסככין בה כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מחצלת
מחצלתא(סוכה יט:) מחצלת קנים מחצלת גדולה (כתובות סד:) נותן לה מטה ומפץ אם אין לו מפץ מחצלת. (אהלות פרק ח) סדין ומפץ ומחצלת:
א. [מאטטע, דעקקע.]
מתני׳ מחצלת קנים – קשה ואין נוחה למשכב.
עשאה לשכיבה – הואיל ויחדה לכך עשאה כלי ומקבלת טומאה ואין מסככין בה כו׳.
לסיכוך כו׳ ואינה מקבלת טומאה – דלאו כלי הוא ובגמרא פריך סתמא אסתמא.
רבי אליעזר אומר כו׳ – בגמרא מפרש מאי קאמרי ומאי פלוגתייהו דהיכא דפריש בהדיא לשכיבה או לסיכוך ודאי אין חילוק בין גדולה לקטנה דהא פירש אלא קטנה נראית סתמא לשכיבה גדולה נראית סתמא לסיכוך.
לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה – דכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן דילפינן ממשכן פרק במה מדליקין (שבת דף כח. ושם).
מחצלת קנים ומחצלת גדולה – פירוש: או מחצלת גדולה שכמו שמחצלת גדולה הויא סתמה לסיכוך כך מחצלת קטנים אף על פי שהאי קטנה סתמה לסיכוך מפני שהיא קשה ור׳ אליעזר לא פליג אלא במחצלת גדולה דסתמה נמי לשכיבה אבל בשל קנים לא פלוג שאפילו קטנה סתמה לסיכוך. ונראה לי שאלה המחצלאות שמוכרים התגרים סתמיהו לאו לשכיבה עבידי שהרי ממלאין אותן צמר וגם עושין מהן מחיצות והילכך לאו בתר עשייתן אזלי׳ שהאומן אינו עושה אותן אלא למוכרן לכל מי שצריך להן כל אחד לפי צורכו אם כן אין לילך אלא לאחר קנייתן שאם קנאן אדם לשכיבה מקבלת טומאה ולצורך אחר אין מקבלת טומאה ואם כן אדם יכול לקנות מחצלת חדשה לשם סוכה ולסכך בה דאף על גב דחזיא לשכיבה בתר מחשבתו אזלי׳ וכיון דקנאה לצורך סיכוך אינה מקבלת טומאה.
מתניתין. מחצלת קנים גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה – דאין מסככין בדבר המקבל טומאה. עשאה לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה. ר׳ אליעזר אומר אחת גדולה ואחת קטנה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה עשאה לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה.
מחצלת קנים גדולה וכו׳ – מתרץ לה בגמרא דגדולה סתמא לסכוך ומסככין בה אלא אם כן עשאה לשכיבה. וקטנה סתמא לשכיבה ואין מסככין בה אלא אם כן עשאה לסכוך, וכן הילכתא.
אמר המאירי העושה סוכתו כמין צריף והם סוכות שציידי עופות עושים רחבות מלמטה ומתחדדות למעלה עד שאין בחדודם שום גג כגון זה שסמכה לכותל כגון זה פסולה שהרי אין לה גג וחכמים מכשירים ונתהפכו בדברים בגמרא לומר שר׳ אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין והלכה כחכמים כמו שביארנו ומ״מ פי׳ בגמ׳ שאף לדעת הפוסל אם עשה לה גג טפח כשרה כגון זו וכן בסמוכה לכותל אם הרחיקה מן הכותל טפח כגון זו או שהגביהה מן הקרקע טפח בלא שיפוע כגון זו שדנין בה כאלו בגובה טפח ויש אומרים כן אפי׳ בשאותו גג הטפח אויר כדרך הגביהו מן הקרקע טפח שאין באותו הטפח כלום אלא מפני שאין השפוע שפוע גמור ונידון כגג וכדופן וצריך שתדע שסוכה זו שמכשירין אותה בגג טפח דוקא בשיש בדפנות שיעור דופן ושיעור השלמת שיעור הסכך והוא שיעור ששה עשר טפחים עשרה לדופן וששה להשלמת רוחב הסכך שאע״פ שאין באותו טפח אויר הרי הוא כלבוד הא בפחות מכן פסולה שהרי אין בה שיעור וכן צריך שיהא הכל סכך כשר או שיהא מיהא מעשרה ולמעלה שבעה טפחים שבה עם טפח הגג סכך כשר ומכאן אתה למד שאם עשה את הדפנות כהלכתן וסיכך עליהן כמין צריף מעוקם כעין גג כגון זו שכשרה אלא שאין הדבר נאה שלא לטעות בה עמי הארץ וכן מאחר שאתה צריך לשיעור אם סיכך באשרה של ישראל פסולה דכתותי מכתת ואף בדפנות כן ואע״פ שבלחי הכשירו לחי אינו צריך שיעור לרחבו אבל דפנות צריכות שיעור לרחבן כמו בגבהן ויש חולקין אף בלחי ומ״מ לדעתנו כל שאנו אומרים כתותי מיכתת אין דנין את הדבר כמו שאינו אלא כמי שהוא תל עפר וא״כ בדפנות כשר ובסכך מיהא פסול וכבר כתבנו בדין זה מה שראוי ממנו לענין לחי וקורה בעירובין בפרק ראשון ובפרק חלון:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנתגלגל עליה בגמרא מענין הישן בכילה בסוכה כבר ביארנוהו ולא נתחדש עליה עוד בגמרא דבר:
המשנה העשירית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר מחצלת של קנים גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה ולסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה ר׳ אליעזר אומר אחת גדולה ואחת קטנה עשאוה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה ולסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה אמר הר״ם מחלקת ר׳ אליעזר וחכמים במחצלת כי תנא קמא סבר סתם מחצלת קטנה לשכיבה וסתם מחצלת גדולה לסיכוך ולפיכך אמר עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ענין זה כי סתמא לעולם לסיכוך עד שיתבאר שהיא לשכיבה ואמר (ר׳ אלעזר) ולסיכוך מסככין בה הוא במחצלת קטנה שסתמה לעולם לשכיבה עד שיתבאר שהוא לסיכוך ור׳ אליעזר אומר סתם גדולה נמי לשכיבה עד שיתבאר שהיא לסיכוך ואין הלכה כר׳ אליעזר:
אמר המאירי מחצלת של קנים וכו׳ פי׳ בגמ׳ לדעת פסק בין בשל קנים ושל חילת שהם קשים לשכיבה בין בשל שיפא או של חלף או גמי שהם רכים ושל חילת הוא עשב גדול וארוך שהקלח שלו עבה ואמר שאם מחצלת זו קטנה ר״ל בכדי שכיבה לבד סתמה לשכיבה ומקבלת טומאת מדרס לכשישכב בה הזב שהרי כלי המיוחד לשכיבה הוא וכל שכן בשאר הטומאות דכלי בעינן בהו אבל מיוחד לשכיבה או לישיבה לא בעינן בהו ואין מסככין בה עד שיעשנה בפירוש לשם סכך ואם היא גדולה סתמה לסיכוך ואינה מקבלת טומאת מדרס שאינה מיוחדת לשכיבה ולא בשאר טומאות שהרי הן פשוטי כלי עץ שאינן כלי ומסככין בה אא״כ עשאה בהדיא לשכיבה ואם יש לה קיר בסביבותיה אפי׳ גדולה אין מסככין בה שהרי היא ככלי קיבול ולי נראה אף בשאין השפה בארבע רוחותיה אלא משני ראשי הרחב כעין שלנו שאותה שפה עושה אותה כלי ואפי׳ ניטל הקיר שלה מפני שהיא כבלאי כלים ואין חילוק בדין מחצלת בין שהיא עשויה גדילים ושרשרות והיא הנקראת בגמרא בסוגיא גדולה בשרו״ק הוא״ו ובין שהיא ארוגה אע״פ שהארוגה חלקה יותר ונוחה לשכיבה אלא הכל תלוי או בנעשית לשכיבה או בסתמא לשכיבה הן לקבל טומאה הן שלא לסכך בה וקצת גאונים כתבו שבזמן הזה שעושין תקרה במחצלת של קנים הקרויה קאניס ונותנין עליהם מעזיבה אין מסככין בהם ודנין בהם גזרת תקרה וכן המנהג ואף לי נראה טעם אחר לאיסור הואיל ועשויים למחיצה וכן לקלוט בהם את התבואה תורת כלי עליו וכבר אירע בנרבונאה שסיכך בו אחד וגערו בו הרבה ולא הניחוהו לצאת בה כמו שכתבנו למעלה:
וכן צריך להזהר מתורת בלאי כלים שלא לסכך בארכות המטה או בכרעים שלה אפי׳ נאבדו או נשברו קצתם אע״פ שאין ראויות עוד להתחבר וכן בלוחות של כלי היין הקרויות דוגאש בלע״ז שהרי כל אלו בלאי כלים הן וכן כל כיוצא בזה:
וכלי קבול שפסלנו לסיכוך דוקא במה שקרוי קבול לענין טומאה ומעתה הקנים אע״פ שיש להם בית קבול טהורות ומסככין בהם שהרי סתומים הם במחיצות הפנימיות המפסיקות בין פקק לפקק ולא עוד אלא אפי׳ חתכם לקבלה כגון להתקינה ליתן בה כחול והדומה לו עד שיסיר אותם המחיצות בכונת קבלה וזהו שאמרו בי״ו של כלים שפופרת הקנה שחתכה לקבלה טהורה עד שיוציא כל הכוכי שלה ופי׳ כוכי אותם המחיצות הנעשות בכוונת הקלטת הכחול לשם הא כל שנעשה כן בכוונת קבול ודאי מקבלות טומאה ואין מסככין בהן:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:
לענין ביאור הסוגיא זו שאמרו הא גופא קשיא וכו׳ ותירץ הא בגדולה הא בקטנה כלומר מחצלת גדולה עשאה לשכיבה וכו׳ הא סתמא לסיכוך ומה שאמר בסיפא עשאה לסיכוך פירושה בקטנה כלומר ובקטנה עשאה לסיכוך מסככין בה הא סתמא לשכיבה והקשה מיהא לר׳ אליעזר דקאמר אחת גדולה ואחת קטנה דמשמע דעשאה לשכיבה ועשאה לסיכוך אתרוייהו קאי וא״כ קשיא סתמיהו ותירץ רבא בגדולה כ״ע לא פליגי דסתמא לסיכוך ובקטנה פליגי דלתנא קמא סתמא לשכיבה ופירוש דבריהם גדולה עשאה לשכיבה וכו׳ הא סתמא לסיכוך ומה שאמר בסיפא לסיכוך מסככין פירושה בקטנה הא סתמא לשכיבה וכדפרישנא ר׳ אליעזר אומר אחת גדולה ואחת קטנה עשאה לשכיבה וכו׳ הא סתמא לסיכוך ודאי דקאמ׳ בתר הכי עשאה לסיכוך לאו למידק דסתמא לשכיבה אלא הכי קאמר הא סתמא הרי הוא כמי שעשאה לסיכוך והקשה לר׳ אליעזר אחת קטנה ואחת גדולה מיבעי ליה דאקטנה הוא דאיצטריכינן לשמעתיה והלכך הוה ליה לאקדומה וסוגיא בעלמא היא דבכמה דוכתי אשכחן דמקדים להא דפשיטא ליה וכמו שאמרו אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין וכן בכמה מקומות עד שגדולי הרבנים מחליפים גרסת משנתנו לשנות בה אחת קטנה ואחת גדולה ולהקשות בה אחת גדולה ואחת קטנה מיבעי ליה להקדים את הפשוטה לו ואין צורך בכך מטעם שכתבנו ועוד שאף לדרך זה אתה יכול לפרש אחת קטנה מיבעי ליה שעשייתה לשכיבה מחוורת יותר והדר מקשי ליה דהא בברייתא פליגי רבנן ור׳ אליעזר אסתמא ואגדולה לחוד ור׳ אליעזר מחמיר בה ותירץ רב פפא דבקטנה כ״ע לא פליגי דסתמא לשכיבה ובגדולה הוא דפליגי דלתנא קמא סתמא לסיכוך ולר׳ אליעזר סתמא לשכיבה ופי׳ דברי חכמים גדולה עשאה לשכיבה וכו׳ הא סתמא לסיכוך ור׳ אליעזר אחת גדולה ואחת קטנה סתם עשייתן לשכיבה והרי שהקדים את הגדולה שהוצרך ללמדה יותר:
של קנים – קשה היא ואינה נוחה למשכב. ובגמרא מפרש פלוגתייהו.
בד״ה ר״א אומר כו׳ דהא פי׳ אלא קטנה נראית סתמא כו׳ כצ״ל:
במשנה מחצלת קנים גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה. לכאורה נראה דהא דאין מסככין בה היינו משום דהשתא נמי מקבלת טומאה אף לאחר שסיככו בה ולא דמי לסדין ועשאו וילון שטהור מן המדרס שכבר כתבו התוס׳ בפ׳ במה אשה (שבת ד׳ נ״ח) בסוגיא דעינבל דהתם בסדין ועשאו וילון היינו משום דאיירי בדאיכא שינוי מעשה וא״כ הכא במחצלת דליכא שינוי מעשה עדיין היא בטומאת מדרס. וכ״ש דא״ש למאי דפרישית התם לחלק בין סדין לעינבל משום דבסדין דעשאו וילון איכא שינוי השם דמעיקרא סדין והשתא וילון משא״כ בעינבל ע״ש שהבאתי ראיה מת״כ א״כ במחצלת דהכא ודאי ליכא שינוי השם דהא השתא נמי מחצלת קרי לה:
מיהו נראה דהכא לענין סכך אין צורך לכל זה דבלא״ה אפשר כיון שכבר ירדה לה תורת קבלת טומאה אפילו ע״י מחשבה גרידא שוב אין מסככין בה אע״ג דהשתא אינה מקבלת טומאה כדאיתא לעיל דף ט״ז דשירי מחצלת של שיפה ושל גמי אע״פ שנפחתה מכשיעור אפ״ה אין מסככין בה וה״נ אמרינן לענין סיככה בבלאי כלים שאין בה׳ שלש על שלש ע״ש ועיין עוד בסמוך:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג משנה מחצלת קנים גדולה, אם עשאה מתחילה לצורך שכיבה עליה — מקבלת טומאה בתורת כלי, ולכן גם אין מסככין בה. ואם עשה אותה לצורך סיכוך — מסככין בה, ואינה מקבלת טומאה, שהרי אינה כלי העשוי לישיבה. ר׳ אליעזר אומר אין לעשות הבחנה לפי הגודל אלא לפי השימוש אחת קטנה ואחת גדולה אם עשאה לשכיבה — מקבלת טומאה ואין מסככין בה, עשאה לסיכוך — מסככין בה, ואינה מקבלת טומאה.
MISHNA: In the case of a large mat of reeds, if one initially produced it for the purpose of lying upon it, it is susceptible to ritual impurity like any other vessel, and therefore one may not roof a sukka with it. If one initially produced it for roofing, one may roof a sukka with it, and it is not susceptible to ritual impurity, as its legal status is not that of a vessel. Rabbi Eliezer says that the distinction between mats is based on use, not size. Therefore, with regard to both a small mat and a large mat, if one produced it for the purpose of lying upon it, it is susceptible to ritual impurity and one may not roof a sukka with it. If one produced it for roofing, one may roof a sukka with it, and it is not susceptible to ritual impurity.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינארא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) גמ׳גְּמָרָא: הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא אָמְרַתְּ עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ טַעְמָא דַּעֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה הָא סְתָמָא לְסִיכּוּךְ.

GEMARA: The Gemara analyzes the formulation of the mishna and raises a difficulty. This mishna itself is difficult, as it contains an apparent contradiction. On the one hand, you said: If one produced it for the purpose of lying upon it, it is susceptible to ritual impurity and one may not roof a sukka with it. The reason it is unfit for roofing is due to the fact that one produced it specifically for the purpose of lying upon it. Presumably, a mat produced without designation is for roofing, and therefore one may roof a sukka with it.
ר׳ חננאלרי״ףרא״הפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרינן הא גופא קשיא כו׳ ושנינן לא קשיא גדולה סתמא לסיכוך ואינה מקבלת טומאה. ואם פירש שעשייתה לשכיבה [מקבלת טומאה] ואין מסככין בה אבל קטנה לשכיבה סתמא ואם פירש שעשייתה לסיכוך מסככין בהן. ואקשינן אי הכי אימא סיפא דר׳ אליעזר דתנן ר׳ אליעזר אומר אחת גדולה ואחת קטנה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה בשלמא גדולה פי׳ כי לשכיבה עשאה מקבלת טומאה שמע מינה הא סתמא לסיכוך כדאמרן אלא קטנה קשיא דהא קתני קטנה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה שמע מינה הא סתמא לסיכוך ואת אמרת סתם קטנה לשכיבה ומשני רבא בגדולה דברי הכל דסתמא [לסיכוך] כי פליגי בקטנה תנא קמא סבר קטנה לשכיבה ורבי אליעזר סבר קטנה [נמי] לסיכוך ומקשינן אי הכי ר׳ אליעזר אחת קטנה ואחת גדולה היה לו לומר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא. הא גופה קשיא אמרת עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה הא סתמא לסיכוך היא עומדת והדר תני לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה הא סתמא לשכיבה – קשיא סתמא אסתמא. לא קשיא רישא בגדולה. וסתם גדולה לסיכוך. וסיפא בקטנה וסתם קטנה לשכיבה.
אי הכי אימא סיפא1 ר׳ אליעזר אומר אחת גדולה ואחת קטנה וכו׳ – האי אי הכי לאו דוקא דאפילו בלאו קושיא דרבנן קשיא ליה לר׳ אליעזר אלא אי הכי לאו דוקא. אי נמי הכי קאמר אי הכי דסגי לך בהאי תירוצא דסתם גדולה לסיכוך סתם קטנה לשכיבה אכתי קשיא לר׳ אליעזר. ואיכא נוסחי דלא גריס בהו אי הכי. ומשני: בגדולה כלי עלמא לא פליגי בקטנה דסתמא לסיכוך פליגי.
1. כן בכ״י מוסקבה 185, ובדומה בכמה כ״י של הבבלי.
בגמרא הא גופא קשיא אמרת עשאה לשכיבה כו׳ הא סתמא לסיכוך. ולכאורה יש לדקדק לפמ״ש הרא״ש ז״ל בסוף פירקין דהאי לשכיבה או לסיכוך היינו דבתר רוב אנשי מקום אזלינן וכמ״ש רמ״א בהגה״ת ש״ע סימן תרכ״ט לענין דין משנתינו עצמה וא״כ תו לא שייך למידק לענין סתמא כיון דבתר רובא אזלינן ונראה דוחק לפרש עיקר הקושיא דסתמא אסתמא לענין מחצה על מחצה דבכמה דוכתי אשכחן דמדייק הש״ס הכי ובהשקפה ראשונה היה נראה לי לפרש דהכא לאו מדיוקא לחוד קשיא ליה אלא משום דבלא״ה ע״כ עיקר מתני׳ לא אתי אלא לדיוקא דאי לגופה משנה שאינה צריכה היא דמילתא דפשיטא היא כשעשאה בפירוש לשכיבה מקבלת טומאה דמשנה מפורשת היא דכל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה וא״כ ממילא דפשיטא נמי דאין מסככין בדבר המקבל טומאה כדתנן להדיא לעיל במשנה וכ״ש בסיפא דעשאה בפירוש לסיכוך דפשיטא דאין מקבלת טומאה אפילו בקטנה וכ״ש בגדולה אע״כ עיקר מתניתין לדיוקא לענין סתמא אתי כמ״ש הט״ז בסימן תרכ״ט דסתמא היינו באתרא דליכא מנהגא. ועוד נראה לי דסתמא היינו שעשוין לשכיבה ולסיכוך ואע״ג דבכה״ג נראה דפשיטא דטמא מדרס כיון דלא שייך לומר עמוד ונעשה מלאכתינו מ״מ אפשר דהיינו דוקא היכא שישב או דרס עליו הזב משא״כ במחשבה גרידא כך היה נראה לי לכאורה אלא דלמאי דפרישית בסמוך דברישא איכא רבותא בהך מילתא גופא לאשמעינן דכשעשאה לשכיבה אין מסככין בה אע״ג דהשתא אינה מקבלת טומאה כדתניא בברייתא דשירי מחצלת שנפחתו מכשיעור א״כ הדרא קושיא לדוכתא. מיהו אכתי איכא למימר דממילתא דר״א מדייק לה הש״ס דלדיוקא אתי דאי לגופה לא הוי צריך ר״א לומר אלא אחת גדולה ואחת קטנה וממילא ידעינן דקטנה לר״א כמו גדולה לת״ק אע״כ דעיקר פלוגתא דר״א ורבנן היינו לענין דיוקא דסתמא וכדפרישית א״כ מקשה שפיר כן נ״ל ודוק ומה שיש לדקדק עוד בזה יבואר לקמן בשמעתין:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד גמרא כאשר מעיינים בלשון המשנה, מדייקים: הא גופא קשיא [היא עצמה, משנתנו, קשה] שיש בה לכאורה סתירה פנימית. אמרת מצד אחד: כי אם עשאה לשכיבה — מקבלת טומאה ואין מסככין בה, ונדייק: טעמא [הטעם, דווקא] שעשאה במיוחד לשכיבה, הא [הרי] מחצלת גדולה שלא ייחד אותה לתפקיד מיוחד, אלא עשאה סתמא [בסתם] ולא ציין את יעודה — לסיכוך היא וכשרה.
GEMARA: The Gemara analyzes the formulation of the mishna and raises a difficulty. This mishna itself is difficult, as it contains an apparent contradiction. On the one hand, you said: If one produced it for the purpose of lying upon it, it is susceptible to ritual impurity and one may not roof a sukka with it. The reason it is unfit for roofing is due to the fact that one produced it specifically for the purpose of lying upon it. Presumably, a mat produced without designation is for roofing, and therefore one may roof a sukka with it.
ר׳ חננאלרי״ףרא״הפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וַהֲדַר תָּנֵי לְסִיכּוּךְ מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה טַעְמָא דַּעֲשָׂאָהּ לְסִיכּוּךְ הָא סְתָמָא לִשְׁכִיבָה.

And then it is taught in the mishna: If one produced it for roofing, one may roof a sukka with it, and it is not susceptible to ritual impurity. The reason it is fit roofing is due to the fact that one produced it specifically for roofing. This implies that a mat that one produced without designation is presumably for the purpose of lying upon it, and therefore one may not roof a sukka with it. The inferences drawn from these two clauses in the mishna about a mat produced without designation contradict each other.
רי״ףפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתוס׳ בד״ה לסיכוך מסככין כו׳ דכל היוצא מן העץ כו׳ עס״ה. ולפי פירושם משמע דמחצלת של שיפה ושל גמי דקתני לקמן בברייתא בגדולים מסככין היינו משום דהנך נמי מין עץ נינהו:
מיהו לא ידענא למה הוצרכו לכך דלכאורה נראה דלאו בטומאת אהלים לחוד תליא מילתא כיון דטומאת אהלים גופא חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו היינו שכבר נעשה אהל למת אבל מ״מ לא שייך לחשבו בשביל כך דבר המקבל טומאה אף קודם שנטמא כיון שאין לו בית קיבול ואינו ראוי לקבל שאר טומאות כך היה נראה לי לכאורה וראיתי לבעל תוי״ט שכתב כן במשנתינו. אמנם לע״ד עדיין צ״ע מהאי דסיכך באניצי פשתן דלעיל דף י״ג ע״ב וע״ש בתו׳ ובחידושינו ובפרק במה מדליקין בסוגיא דצמר ופשתן ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והדר תני [וחזר ושנה] בהמשך המשנה: אם עשאה לסיכוך — מסככין בה ואינה מקבלת טומאה, ונדייק: טעמא [הטעם, דווקא] שעשאה במיוחד לסיכוך, הא [הרי] אם עשאה בסתמא [בסתם] — ודאי לשכיבה היא עשויה. הרי ששתי ההלכות הנאמרות במשנה סותרות זו לזו, בענין דברים שלא יוחדו מתחילה לצורך מסויים!
And then it is taught in the mishna: If one produced it for roofing, one may roof a sukka with it, and it is not susceptible to ritual impurity. The reason it is fit roofing is due to the fact that one produced it specifically for roofing. This implies that a mat that one produced without designation is presumably for the purpose of lying upon it, and therefore one may not roof a sukka with it. The inferences drawn from these two clauses in the mishna about a mat produced without designation contradict each other.
רי״ףפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הָא לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּגְדוֹלָה כָּאן בִּקְטַנָּה.

The Gemara answers: This is not difficult. Here, in the first clause of the mishna, it is referring to a large mat, which is typically not produced for the purpose of lying upon it. Therefore, it is unfit for roofing only if it is produced specifically for the purpose of lying upon it. If it is produced without designation, it is presumably for roofing, and one may roof a sukka with it. There, in the second clause of the mishna, it is referring to a small mat, which is typically not produced for roofing. Therefore, one may roof a sukka with it only if it is produced specifically for roofing. If it is produced without designation, it is presumably for the purpose of lying upon it, and one may not roof a sukka with it.
רי״ףרש״יתוספותר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ כאן בגדולה כאן בקטנה – וסיפא לא דמי לרישא דסיפא הכי קאמר ואם קטנה היא ועשאה לסיכוך מסככין בה כו׳ הא סתמא לשכיבה.
כאן בגדולה כאן בקטנה – לא משום דתהוי רישא בחדא וסיפא בחדא אלא נקט ברישא עשאה לשכיבה בכל מחצלות משום דאיכא מחצלת דסתמא לסיכוך ובסיפא נקט עשאה לסיכוך בכל מחצלות משום דאיכא מחצלת דסתמא לשכיבה.
כאן בגדולה – קטנה סתמא לשכיבה וגדולה סתמה לסיכוך. וסיפא הכי קאמר ואם קטנה היא ועשאה לסיכוך מסככין בה, הא סתמה לשכיבה.
תוס׳ בד״ה כאן בגדולה כאן כו׳ אלא דנקט ברישא עשאה לשכיבה בכל מחצלות כו׳ עכ״ל דכיון דברישא הוזכר גדולה ולא נקט לגבי לסיכוך קטנה לא משמע להו לפרש דסיפא ה״ק ואם קטנה היא ועשאה לסיכוך כו׳ כפרש״י אלא דלסיכוך אגדולה נמי קאי ובכל מחצלות איירי בין ברישא ובין בסיפא ונקט גדולה וה״ה לקטנה ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומתרצים: הא לא קשיא [זו אינה קשה], כאן בגדולה, כאן — בקטנה. כלומר: בתחילה מדובר במחצלת גדולה, שדווקא אם עשאה לשכיבה היא מקבלת טומאה וסתמה טהורה. ואילו בהמשך מדובר במחצלת קטנה, שבזו אם עשאה לסיכוך — מסככין בה, אבל סתמה לשם שכיבה היא.
The Gemara answers: This is not difficult. Here, in the first clause of the mishna, it is referring to a large mat, which is typically not produced for the purpose of lying upon it. Therefore, it is unfit for roofing only if it is produced specifically for the purpose of lying upon it. If it is produced without designation, it is presumably for roofing, and one may roof a sukka with it. There, in the second clause of the mishna, it is referring to a small mat, which is typically not produced for roofing. Therefore, one may roof a sukka with it only if it is produced specifically for roofing. If it is produced without designation, it is presumably for the purpose of lying upon it, and one may not roof a sukka with it.
רי״ףרש״יתוספותר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) (בִּשְׁלָמָא לְרַבָּנַן לָא קַשְׁיָא אֶלָּא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קַשְׁיָא דִּתְנַן) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַחַת קְטַנָּה וְאַחַת גְּדוֹלָה עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ טַעְמָא דַּעֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה הָא סְתָמָא לְסִיכּוּךְ.

The Gemara notes: Granted, according to the Rabbis this is not difficult; as the above distinction resolves the apparent contradiction in the mishna. However, according to Rabbi Eliezer, the contradiction remains difficult, as we learned in a mishna that Rabbi Eliezer says: With regard to both a small mat and a large mat, if one produced it for the purpose of lying upon it, it is susceptible to ritual impurity and one may not roof a sukka with it. The reason it is unfit for roofing is due to the fact that one produced it specifically for the purpose of lying upon it. This implies that a mat that one produced without designation is presumably for roofing, and therefore one may roof a sukka with it.
רי״ףר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לרבי אליעזר קשיא – דלדידיה ליכא לתרוצי הכי, דהא אחת גדולה ואחת קטנה קאמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: בשלמא לרבנן לא קשיא [נניח לשיטת חכמים, לפי סתם משנה, אינו קשה] ואפשר ליישב את הדברים כפי שהסברת. אלא לשיטת ר׳ אליעזר עדיין קשיא [קשה], דתנן כן שנינו במשנתנו]; ר׳ אליעזר אומר: אחת קטנה ואחת גדולה, אם עשאה לשכיבה — מקבלת טומאה ואין מסככין בה, ומדבריו נדייק: טעמא [הטעם] דווקא שעשאה לשכיבה, הא [הרי] אם עשאה סתמא [בסתם] — ודאי מחצלת כזו לסיכוך. היא עשוייה.
The Gemara notes: Granted, according to the Rabbis this is not difficult; as the above distinction resolves the apparent contradiction in the mishna. However, according to Rabbi Eliezer, the contradiction remains difficult, as we learned in a mishna that Rabbi Eliezer says: With regard to both a small mat and a large mat, if one produced it for the purpose of lying upon it, it is susceptible to ritual impurity and one may not roof a sukka with it. The reason it is unfit for roofing is due to the fact that one produced it specifically for the purpose of lying upon it. This implies that a mat that one produced without designation is presumably for roofing, and therefore one may roof a sukka with it.
רי״ףר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֵימָא סֵיפָא עֲשָׂאָהּ לְסִיכּוּךְ מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טוּמְאָה טַעְמָא דַּעֲשָׂאָהּ לְסִיכּוּךְ הָא סְתָמָא לִשְׁכִיבָה.

And say that in the latter clause of the mishna, where Rabbi Eliezer continues: If one produced it for roofing, one may roof a sukka with it and it is not susceptible to ritual impurity, the reason it is fit roofing is due to the fact that one produced it specifically for roofing. However, by inference, a mat that one produced without designation is presumably for the purpose of lying upon it, and therefore one may not roof a sukka with it. The inferences drawn from these two clauses in the mishna contradict each other. The resolution cited above cannot resolve the contradiction according to Rabbi Eliezer, as he does not distinguish between a large mat and a small mat.
רי״ףרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אימא סיפא כו׳ – ודר׳ אליעזר ליכא לתרוצי כדתנא קמא דהא אחת גדולה ואחת קטנה קתני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעתה אימא סיפא [אמור את המשך דבריו האמורים בסופה של המשנה]: עשאה לסיכוך — מסככין בה ואינה מקבלת טומאה. ונדייק: טעמא [הטעם, דווקא] אם עשאה לסיכוך, הא סתמא [הרי סתמה] לשכיבה היא עומדת, והרי דבריו כסותרים זה את זה, וכאן אי אפשר לחלק בין קטנה לגדולה, שהרי הוא עצמו אינו מחלק!
And say that in the latter clause of the mishna, where Rabbi Eliezer continues: If one produced it for roofing, one may roof a sukka with it and it is not susceptible to ritual impurity, the reason it is fit roofing is due to the fact that one produced it specifically for roofing. However, by inference, a mat that one produced without designation is presumably for the purpose of lying upon it, and therefore one may not roof a sukka with it. The inferences drawn from these two clauses in the mishna contradict each other. The resolution cited above cannot resolve the contradiction according to Rabbi Eliezer, as he does not distinguish between a large mat and a small mat.
רי״ףרש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֶלָּא אָמַר רָבָא הבִּגְדוֹלָה כ״עכּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּסְתָמָא לְסִיכּוּךְ כִּי פְּלִיגִי בִּקְטַנָּה תַּנָּא קַמָּא סָבַר סְתָם קְטַנָּה לִשְׁכִיבָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר סְתָם קְטַנָּה נָמֵי לְסִיכּוּךְ

Rather, Rava said: The above resolution is rejected. With regard to a large mat, everyone agrees that if it was produced without designation, presumably it is for roofing. Where they disagree, is with regard to a small mat: The first tanna holds that a small mat produced without designation is presumably for the purpose of lying upon it, and Rabbi Eliezer holds that a small mat produced without designation is also presumably for roofing.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר רבא בגדולה כ״ע לא פליגי דסתמא לסיכוך – כלומר לא תשני רישא בגדולה וסיפא בקטנה ותרוייהו כדפריש דאם כן דרבי אליעזר לא מיתרצא אלא כל לסיכוך דקתני מתניתין בין בסיפא דמילתיה דתנא קמא בין בדרבי אליעזר אסתמא קאי.
אמר רבא בגדולה כולי עלמא לא פליגי דסתמא לסיכוך – ולסיכוך דקתני מתני׳ בין בסוף מילתיה דתנא קמא בין בר״א אסתמא קאי והכי קאמר עשאה לשכיבה בהדיא מקבלת טומאה ואין מסככין בה ואם אנו יכולין לומר בה שהוא לסיכוך והיכי דמי כגון דלא פריש מסככין בה ואינה מקבלת טומאה כך פירש בקונטרס ודוחק לפרש דלהכי שיירה תנא קמא לקטנה ולא תנייה משום דסבר גדולה דווקא הוא דאמרינן בה סתמא לסיכוך הא קטנה סתמא לשכיבה ואתא ר״א למימר קטנה כגדולה וקשיא דהשתא לא פליג ר״א אעיקר מילתיה דתנא קמא אלא אדיוקא ונראה לפרש דלא אתא רבא לשנויי אלא מילתיה דר״א אבל מילתיה דתנא קמא לעולם כדשנינן ולסיכוך דקאמר ר״א היינו כדפירש בקונטרס אם יכול לומר שהיא לסיכוך כגון בסתם טהורה ומסככין בה.
תנא קמא סבר סתם קטנה נמי לסיכוך – ועשאה לסיכוך דת״ק הכי קאמר סתם עשייתה לסיכוך עד שיעשיה לשכיבה וכיון דהאי תירוצא לא קאי לא איכפת ליה למימר.
אלא אמר רבא וכו׳ – כלומר לא תשני רישא בגדולה וסיפא בקטנה ותרוייהו בדפריש בהדיא למה עשאה. דאם כן דרבי אליעזר לא מיתרצא אלא כל לסיכוך דקתני במתניתין בסתמא קאי.
בד״ה אמר רבא בגדולה כ״ע כו׳ אבל מלתיה דת״ק לעולם כדשנין כו׳ עכ״ל ונראה דר״ל כדשנין לעיל היינו דלסיכוך מיירי בקטנה מיהו לאו ממש כדלעיל דמש״ה הוצרך הכא רבא לפרש דברי ת״ק ולא שבק ליה כדשנין לעיל דקאמר רבא הכא וה״ק כו׳ הא סתמא נעשית כמי שעשאה לסיכוך כו׳ והיינו משום דבעי לפרש לסיכוך דבמלתיה דת״ק דומה קצת לסיכוך דלר״א דפירושו דסתמא נעשה כלסיכוך דקתני בסיפא דמילתא ה״נ ת״ק קאמר דסתמא דגדולה נעשה כלסיכוך דקטנה דקתני בסיפא וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר רבא: יש לדחות את התירוץ הראשון שתירצנו, ובמחצלת גדולה כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] דסתמא [שסתמה] של מחצלת זו לסיכוך היא עשויה. כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה במחצלת קטנה. תנא קמא [התנא הראשון] סבר כי סתם קטנה לשכיבה היא מיועדת, ואילו ר׳ אליעזר סבר: כי סתם מחצלת קטנה נמי [גם כן] לסיכוך היא עשוייה, אלא אם כן יועדה במפורש לשכיבה.
Rather, Rava said: The above resolution is rejected. With regard to a large mat, everyone agrees that if it was produced without designation, presumably it is for roofing. Where they disagree, is with regard to a small mat: The first tanna holds that a small mat produced without designation is presumably for the purpose of lying upon it, and Rabbi Eliezer holds that a small mat produced without designation is also presumably for roofing.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרא״הר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה יט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוכה יט:, עין משפט נר מצוה סוכה יט:, ר׳ חננאל סוכה יט:, רי"ף סוכה יט: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סוכה יט:, רש"י סוכה יט:, תוספות סוכה יט:, תוספות רי"ד מהדורה תנינא סוכה יט:, רא"ה סוכה יט:, המכתם סוכה יט: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי סוכה יט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר סוכה יט: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., ריטב"א סוכה יט:, מהרש"ל חכמת שלמה סוכה יט:, מהרש"א חידושי הלכות סוכה יט:, פני יהושע סוכה יט:, גליון הש"ס לרע"א סוכה יט:, רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה יט: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה יט:, אסופת מאמרים סוכה יט:

Sukkah 19b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sukkah 19b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 19b, R. Chananel Sukkah 19b, Rif by Bavli Sukkah 19b, Collected from HeArukh Sukkah 19b, Rashi Sukkah 19b, Tosafot Sukkah 19b, Tosefot Rid Second Recension Sukkah 19b, Raah Sukkah 19b, HaMikhtam Sukkah 19b, Meiri Sukkah 19b, R. Avraham of Montpellier Sukkah 19b, Ritva Sukkah 19b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 19b, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 19b, Penei Yehoshua Sukkah 19b, Gilyon HaShas Sukkah 19b, Reshimot Shiurim Sukkah 19b, Steinsaltz Commentary Sukkah 19b, Collected Articles Sukkah 19b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144