×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אלֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁחֲלוּקִין בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים חֲלוּקִין בְּאַבְנֵי אֵפוֹד אֶלָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁחֲלוּקִין בְּחוֹמֶשׁ שֵׁנִי.
The names of the tribes were not divided on the stones of the ephod the same way that they were divided in the list found at the beginning of the book of Numbers (Numbers 1:1–15). Rather they were divided the way that they were divided in the second book, i.e., Exodus (Exodus 1:2–4).
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים – כלומר לא כדרך שסדורים בחומש הפקודים הוא ספר וידבר שנסדרו בראשו אלה שמות האנשים אשר יעמדו וגו׳ (במדבר א).
בחומש שני – בתחילת ואלה שמות ראובן שמעון לוי ויהודה ויששכר וזבולון באחד מהן בשני בנימין דן ונפתלי גד ואשר ויוסף.
רש״י בד״ה לא כדרך כו׳ יעמדו אתכם וגו׳ כצ״ל והס״ד:
לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים כו׳. גם שלא נזכר שם לוי מ״מ י״ב הוו שם דיוסף נחלק לשנים אפרים ומנשה אלא כדרך שחלוקין בחומש שני כו׳ יהיה יוסף באחרונה כפי׳ רש״י הגם שלא נזכר בסדר ההוא בקרא שם יוסף כלל דלא חשיב שם אלא י״א בני יעקב הבאים מצרימה מ״מ נזכר אח״כ לכללו אתם כדכתיב ויוסף היה במצרים ומזה הטעם גם שהיה יוסף גדול באחיו נכתב באפוד באחרונה למעלתו וגדולתו שלא היה בכלל באי מצרים כי כבר נתגדל במצרים טרם בואם ואז בבואם נעשה מטתו של יעקב שלימה עם יוסף שהיה שם וק״ל:
לא כדרך שחלוקין השבטים בסדר האמור בתחילת חומש הפקודים (ספר ״במדבר״) (א, א-טו) חלוקין באבני אפוד, אלא כדרך שחלוקין בחומש שני (ספר שמות) (א, ב-ד).
The names of the tribes were not divided on the stones of the ephod the same way that they were divided in the list found at the beginning of the book of Numbers (Numbers 1:1–15). Rather they were divided the way that they were divided in the second book, i.e., Exodus (Exodus 1:2–4).
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) כֵּיצַד בְּנֵי לֵאָה כְּסִידְרָן בְּנֵי רָחֵל אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן וּבְנֵי שְׁפָחוֹת בָּאֶמְצַע.

How were they written? On one stone, the names of the sons of Leah were written in the order of their birth: Reuben, Simeon, Levi, Judah, Issachar, and Zebulun. On the other stone the sons of Rachel were written. One, Benjamin, was written on this side, i.e., at the bottom of the list, and one, Joseph, was written on that side, i.e., at the top of the list. And the children of the handmaids, i.e., Bilhah and Zilpah, who were Dan, Naphtali, Gad, and Asher, were written on the second stone in the middle.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיצד? באבן אחת נמצאים בני לאה כסידרן: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון. באבן השניה בני רחל אחד בנימין מכאן בשורה התחתונה ואחד יוסף מכאן בשורה העליונה, ובני שפחות דן, נפתלי, גד ואשר באמצע.
How were they written? On one stone, the names of the sons of Leah were written in the order of their birth: Reuben, Simeon, Levi, Judah, Issachar, and Zebulun. On the other stone the sons of Rachel were written. One, Benjamin, was written on this side, i.e., at the bottom of the list, and one, Joseph, was written on that side, i.e., at the top of the list. And the children of the handmaids, i.e., Bilhah and Zilpah, who were Dan, Naphtali, Gad, and Asher, were written on the second stone in the middle.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאֶלָּא מַאי אֲנִי מְקַיֵּים כְּתוֹלְדוֹתָם כִּשְׁמוֹתָן שֶׁקָּרָא לָהֶן אֲבִיהֶן וְלֹא כְּשֵׁמוֹת שֶׁקָּרָא לָהֶן מֹשֶׁה רְאוּבֵן וְלֹא רְאוּבֵנִי שִׁמְעוֹן וְלֹא שִׁמְעוֹנִי דָּן וְלֹא הַדָּנִי גָּד וְלֹא הַגָּדִי תְּיוּבְתָּא דְּרַב כָּהֲנָא תְּיוּבְתָּא.

But rather, if their names were not written in the order of their births, then how do I establish the meaning of the phrase: “According to their birth” (Exodus 28:10)? It means that their names were written according to the names that their father, Jacob, called them, and not according to the names that Moses called them. On the stones it said Reuben, and not Reubenites; Simeon, and not Simeonites; Dan, and not Danites; Gad, and not Gadites. This baraita contradicts Rav Kahana’s opinion, as according to all of the opinions in the baraita, the division of the names on the ephod is not identical to the division of the tribes on Mount Gerizim and Mount Ebal. The Gemara confirms: The refutation of the opinion of Rav Kahana is in fact a conclusive refutation.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״כ מה ת״ל כתולדותם – הואיל ולא כדרך לידתן נסדרו.
תיובתא דרב כהנא – דלכולי עלמא אין זה סדר הר גריזים והר עיבל דאילו סדר הר גריזים שמעון ולוי ויהודה יששכר ויוסף ובנימין ודהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולון דן ונפתלי.
ולא כשמות שקרא להן משה ראובן ולא ראובני כו׳. לא נמצא במקרא בתורה בפרשת פנחס אלא גבי ראובן ושמעון ראובני שמעוני אבל בדן וגד לא נאמר שם הגדי הדני אלא בנביאים נמצא וצ״ל דלאו דוקא שקרא להן משה וק״ל:
ואלא אם הסדר על האבנים לא היה כפי סדר לידתם מאי [מה] איך אני מקיים ״כתולדותם״ — הכוונה כשמותן שקרא להן אביהן מולידם, ולא כשמות באופן שקרא להן משה. שכך היה כתוב שם: ״ראובן״, ולא ״ראובני״, ״שמעון״, ולא ״שמעוני״, ״דן״ ולא ״הדני״, ״גד״ ולא ״הגדי״. ואם כן הרי זה תיובתא [קושיה חמורה] על דברי רב כהנא שהרי לאף אחת מן הדעות לא היה סדר השבטים באבני האפוד כסדרם בהר גריזים והר עיבל! ומסכמים: אכן, תיובתא [קושיה חמורה] היא ונדחו דבריו.
But rather, if their names were not written in the order of their births, then how do I establish the meaning of the phrase: “According to their birth” (Exodus 28:10)? It means that their names were written according to the names that their father, Jacob, called them, and not according to the names that Moses called them. On the stones it said Reuben, and not Reubenites; Simeon, and not Simeonites; Dan, and not Danites; Gad, and not Gadites. This baraita contradicts Rav Kahana’s opinion, as according to all of the opinions in the baraita, the division of the names on the ephod is not identical to the division of the tribes on Mount Gerizim and Mount Ebal. The Gemara confirms: The refutation of the opinion of Rav Kahana is in fact a conclusive refutation.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאֶלָּא מַאי וְהַחֶצְיוֹ תָּנָא חֶצְיוֹ שֶׁל מוּל הַר גְּרִיזִים מְרוּבֶּה מֵחֶצְיוֹ שֶׁל הַר עֵיבָל מִפְּנֵי שֶׁלֵּוִי לְמַטָּה.

The Gemara asks: Rather, what is meant by the phrase: “And the half of them facing Mount Ebal” (Joshua 8:33)? It is taught in a baraita: The use of the definitive article in the verse indicates that the smaller half of the Jewish people was on Mount Ebal. The half that was facing Mount Gerizim was larger than the half on Mount Ebal, because the tribe of Levi was included in the group that was facing Mount Gerizim, and they remained on the bottom between the two mountains.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מרובה מחציו כו׳ – והיינו דקאמר והחציו אל מול הר עיבל החציו ממועט שבחציו.
מפני שלוי למטה – זקני כהונה ולויה היו עם הארון בין שני ההרים כדלקמן.
1מאי והחציו חציו של מול הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל – לשון הירושלמי מיושב יותר דגרסינן התם מה תלמוד לומר והחציו מלמד שמעוטין בהר גריזים ומרובין בהר עיבל למה שאין שבטו של לוי כולו שם שאם היה כל שבט לוי שם היו שוין ר׳ שמואל בר נחמני בשם ר׳ יונתן אמר אילו היה כל שבטו של לוי שם לא היו שוין למה שכבר נפלו משבטו של שמעון עשרים וארבעה אלף בשטים א״ר יוסי בר בון אילו היה שם כל שבטו של לוי היו שוין למה שלא בא משבט ראובן וגד אלא מ׳ אלף חלוצי צבא והשתא אתי שפיר והחציו אל מול הר עיבל חציו המבורר שהוא הרוב דהוי חציו בשבטים ורובא בגברי ומיהו כשתדקדק במנין אחרון שנאמר בו לאלה תחלק הארץ (במדבר כו) לאחר שמתו מרגלים כדכתיב ובאלה לא היה איש וגו׳ והיה בשנת הארבעים לאחר פטירת אהרן דכתיב ביה ויעל אהרן הכהן וגו׳ וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי (שם לג) והכי מוכח בסדר עולם תמצא במנין שבטים שעמדו על הר גריזים עודף על אותן שעמדו בהר עיבל תשע אלף חסר ק״ל ואפילו אם עמדו לוים למטה שמנה אלף עדיין היו מרובין של הר גריזים קרוב לאלף שהרי אתה מוצא בפרטן של אותן שבטים שעמדו על הר עיבל שלש מאות ושבעת אלפים ותתק״ל ובפרטן של הר גריזים ג׳ מאות וששה עשר אלף ות״ת וי״ל הא דאמרינן בירושלמי שאם היה שם כל שבט לוי היו שוין לאו דוקא שוין שהרי מרובין היו אלא כלומר לא היו של הר גריזים פחותין [והשתא שלא היו כל שבט לוי שם צריך לומר] שעמדו לוים למטה תשע אלף או יותר אבל הא דאמר רבי שמואל בר נחמני בשם ר׳ יונתן אילו היה שם כל שבטו של לוי לא היו שוין למה שכבר נפלו משבטו של שמעון עשרים וארבעה אלף קשיא שהרי המנין היה אחרי כן כדכתיב ויהי אחרי המגפה וגו׳ (שם כה) ומה שחלק עליו ר׳ יוסי בר בון לפי שלא בא משבט ראובן וגד אלא מ׳ אלף חלוצי צבא א״כ לא נשארו משבט ראובן אלא ג׳ אלף ותש״ל שהרי כל פקודי שבט [ראובן] לא היו כי אם מ״ג אלף ותש״ל והיאך היו אותן ג׳ אלף ותש״ל של ראובן שנשארו מעבר לירדן ממלאין לכ״ד אלף שנפלו משמעון שהיה בשנת הארבעים מיהו הא לא קשיא דאיכא למימר דהכי קאמר מחמת חסרון משבט שמעון שנפלו במגפה אפילו היה שם שבטו של לוי לא היו שוין דמתוך כך היו של הר גריזים מועטין ולא שיחסרו מהן עשרים וארבעה אלף משמעון [אלא ג׳ אלפים או פחות] ועלה קאי רבי יוסי בר בון אפילו לדבריך כשאתה מחסר כנגדו ג׳ אלף ותש״ל משבט ראובן שנשארו מעבר לירדן והיו שוין שמחמת חסרון משבט שמעון אין חסר יותר מג׳ אלף ותש״ל אבל ההיא דר׳ שמואל בר נחמני תיקשי כדפרישית שהמגפה היתה קודם למנין.
1. תוס׳ ד״ה ״מאי והחציו״ מופיע בדפוס וילנא בדף ל״ו.
בד״ה מרובה כו׳ הר עיבל ממועט שבחציו כצ״ל והס״ד והד״א:
חציו של מול הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל כו׳. וכתבו התוס׳ דבירושלמי איתא בהיפך מלמד שמועטין בהר גריזים ומרובין בהר עיבל כו׳. וכתבו דהירושלמי מיושב יותר והיינו משום דוהחציו בהר עיבל בה׳ משמע שהוא המבורר והוא הרוב דהוי חציו בשבטים ורובא בגברי כו׳ ע״ש אבל המקראות בפרטן של השבטים אינן מוכח כן אלא דאותן ו׳ שבטים שבהר גריזים היו יותר ט׳ אלף בערך ודוחק לומר שמן הלוים עמדו למטה ט׳ אלפים או יותר כמ״ש התוס׳ דמשמע לקמן דלא עמדו למטה אלא זקני כהונה ולויה אבל לתלמודינו דאותן דהר גריזים מרובין ניחא כוליה בפשטיה והא דכתיב והחציו בה׳ גבי הר עיבל לאו משום דהוא מבורר ברוב גברי כמ״ש התוס׳ אלא דה״פ שהוא מבורר בחציין של שבטים שאותן ו׳ שבטים שבהר עיבל עמדו כלם שם אבל חציו של הר גריזים לא עמדו כלם שם שהרי מלוים עמדו הרבה מהם למטה. וז״ש אע״פ שלוי למטה מאותן של הר גריזים ולכך נאמר באותן של הר עיבל והחציו בה׳ שהוא מבורר יותר בחציו של שבטים שעמדו כלם שם מ״מ שבהר גריזים מרובין כדמסיק שבני יוסף עמהם שנאמר וידברו בני יוסף את יהושע גו׳ ומיהו ק״ק ל״ל לאתויי קרא דיהושע משום דבני יוסף המרובים עמהם הא בפרטן של הר גריזים מפורש בתורה שהן מרובים תשעה אלפים בערך ונראה לפרש דמשמע ליה מהאי קרא דספר יהושע דנתרבו ונתגדלו בני יוסף באותה שנה להיות הרבה מהם יותר מבני כ׳ דהיינו ממנין אחרון שבפרשת פנחס עד אחר העברת הירדן דאל״כ מאי קאמרי בני יוסף ואני עם רב שהרי בפרטן לא היו יותר מבני יהודה רק בערך ח׳ אלפים ולהכי מייתי מהאי קרא דאף אם נאמר שעמדו למטה כט׳ אלפים מבני לוי מ״מ שבהר גריזים מרובין ע״י בני יוסף שנתרבו ודאי באותה שנה כדכתיב ואני עם רב גו׳ ודו״ק:
ושואלים: לדעת רב כהנא ואלא מאי [מה ההדגשה] ״והחציו אל מול הר עיבל״ (יהושע ח, לג)? תנא [שנה החכם]: שהכוונה היא להדגיש בה״א הידיעה — החצי הקטן יותר הוא על הר עיבל, שכן חציו של מול הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל, מפני ששבט לוי שנכלל באלו של מול הר גריזים נמצא חלק ממנו למטה, בין שני ההרים.
The Gemara asks: Rather, what is meant by the phrase: “And the half of them facing Mount Ebal” (Joshua 8:33)? It is taught in a baraita: The use of the definitive article in the verse indicates that the smaller half of the Jewish people was on Mount Ebal. The half that was facing Mount Gerizim was larger than the half on Mount Ebal, because the tribe of Levi was included in the group that was facing Mount Gerizim, and they remained on the bottom between the two mountains.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אַדְּרַבָּה מִפְּנֵי שֶׁלֵּוִי לְמַטָּה בָּצְרִי לְהוּ הָכִי קָאָמַר אַף עַל פִּי שֶׁלֵּוִי לְמַטָּה בְּנֵי יוֹסֵף עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר {יהושע י״ז:י״ד} וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם רָב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אִם עַם רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה.

The Gemara is puzzled by this statement: On the contrary, because the tribe of Levi remained on the bottom they were fewer in number. The Gemara answers: This is what the baraita is saying: Although the tribe of Levi was on the bottom, the descendants of Joseph were among them, and the tribe of Joseph was numerous, as it is stated: “And the children of Joseph spoke to Joshua, saying: Why did you give me a single lot and one part for an inheritance, seeing I am a great people, forasmuch as the Lord has blessed me thus, and Joshua said to them: If you are a great people, you should go up to the forest” (Joshua 17:14–15).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל שכן דבצרי להו – חציו של הר גריזים שהרי שבט לוי מהן היה.
אלא הכי קאמר אע״פ ששבט לוי למטה – אפ״ה חציו של הר גריזים מרובה מפני שיוסף עמהן ומרובין היו.
וידברו בני יוסף וגו׳ – סופו דקרא ואני עם רב אשר עד כה ברכני ה׳.
ותוהים: אדרבה (להיפך), מפני שלוי למטה בצרי להו [פחתו להם]! ומשיבים, הכי קאמר [כך אמר]: אף על פי שלוי היה למטה — בני יוסף היו עמהם. והם היו רבים, שנאמר: ״וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב... ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה״ (יהושע יז, יד-טו),
The Gemara is puzzled by this statement: On the contrary, because the tribe of Levi remained on the bottom they were fewer in number. The Gemara answers: This is what the baraita is saying: Although the tribe of Levi was on the bottom, the descendants of Joseph were among them, and the tribe of Joseph was numerous, as it is stated: “And the children of Joseph spoke to Joshua, saying: Why did you give me a single lot and one part for an inheritance, seeing I am a great people, forasmuch as the Lord has blessed me thus, and Joshua said to them: If you are a great people, you should go up to the forest” (Joshua 17:14–15).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר לָהֶן לְכוּ וְהַחְבִּאוּ עַצְמְכֶם בַּיְּעָרִים שֶׁלֹּא תִּשְׁלוֹט בָּכֶם עַיִן הָרָע אֲמַרוּ לֵיהּ זַרְעֵיהּ דְּיוֹסֵף לָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא דִּכְתִיב {בראשית מ״ט:כ״ב} בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף בֵּן פּוֹרָת עֲלֵי עָיִן וְאָמַר ר׳רַבִּי אֲבָהוּ אַל תְּהִי קוֹרֵא עֲלֵי עָיִן אֶלָּא עוֹלֵי עָיִן.

The Gemara explains that Joshua said to them: Go and hide yourselves in the forests, so that the evil eye will not have dominion over you, as you are such a large number of people. The tribe of Joseph said to him: The evil eye does not have dominion over the offspring of Joseph, as it is written: “Joseph is a fruitful vine, a fruitful vine by a fountain” (Genesis 49:22), and Rabbi Abbahu says: Do not read the verse as saying: “By a fountain [alei ayin]”; rather, read it as: Those who rise above the evil eye [olei ayin], teaching that Joseph and his descendants are not susceptible to the evil eye.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עולי עין – עולין על העין ואין העין עולה עליהם.
עלה לך היערה א״ל לכו והחבאו אתכם כו׳. מפורש פרק י״נ:
אל תקרי עלי עין כו׳. פרק הפועלים:
אמר להן: לכו והחבאו עצמכם ביערים, שלא תשלוט בכם עין הרע על שאתם רבים כל כך. אמרו ליה [לו] בני יוסף ליהושע: זרעיה [זרעו] של יוסף לא שלטא ביה עינא בישא [שולטת בו עין הרע], דכתיב [שנאמר]: ״בן פרת יוסף בן פרת עלי עין״ (בראשית מט, כב), ואמר ר׳ אבהו: אל תהי קורא ״עלי עין״ אלא ״עולי עין״, לומר שהם מתעלים על עין הרע.
The Gemara explains that Joshua said to them: Go and hide yourselves in the forests, so that the evil eye will not have dominion over you, as you are such a large number of people. The tribe of Joseph said to him: The evil eye does not have dominion over the offspring of Joseph, as it is written: “Joseph is a fruitful vine, a fruitful vine by a fountain” (Genesis 49:22), and Rabbi Abbahu says: Do not read the verse as saying: “By a fountain [alei ayin]”; rather, read it as: Those who rise above the evil eye [olei ayin], teaching that Joseph and his descendants are not susceptible to the evil eye.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא אֲמַר מֵהָכָא {בראשית מ״ח:ט״ז} וְיִדְגּוּ לָרוֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ מָה דָּגִים שֶׁבַּיָּם מַיִם מְכַסִּין עֲלֵיהֶן וְאֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן אַף זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף אֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן.

The Gemara cites an alternative source for the assertion that the evil eye holds no sway over Joseph and his descendants: Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said that it is derived from here: Jacob blessed Joseph’s children and said: “And let them grow [veyidgu] into a multitude in the midst of the earth” (Genesis 48:16). Just as with regard to fish [dagim] in the sea, waters cover them and the evil eye therefore has no dominion over them, so too, with regard to Joseph’s descendants, the evil eye has no dominion over them.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וידגו לרוב – כן ברכן יעקב למנשה ואפרים.
ר׳ יוסי בר׳ חנינא אמר: מהכא [מכאן] אנחנו למדים דבר זה, שנאמר בברכת יעקב לבני יוסף: ״וידגו לרב בקרב הארץ״ (בראשית מח, טז), מה דגים שבים — מים מכסין עליהן ואין העין שולטת בהן, אף זרעו של יוסף — אין העין שולטת בהן.
The Gemara cites an alternative source for the assertion that the evil eye holds no sway over Joseph and his descendants: Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said that it is derived from here: Jacob blessed Joseph’s children and said: “And let them grow [veyidgu] into a multitude in the midst of the earth” (Genesis 48:16). Just as with regard to fish [dagim] in the sea, waters cover them and the evil eye therefore has no dominion over them, so too, with regard to Joseph’s descendants, the evil eye has no dominion over them.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָנֵי חֲמִשִּׁים אוֹתִיּוֹת חֲמִשִּׁים נְכֵי חֲדָא הָוְיָין א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק ביוֹסֵף הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים פ״א:ו׳} עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

The Gemara asks with regard to the baraita that contradicts Rav Kahana’s opinion: Are these names of the tribes, which were written on the ephod, composed of a total of fifty letters? There are only forty-nine. Rabbi Yitzḥak says: They added one letter to the name of Joseph [Yosef] when it was written on the ephod, as it is stated: “He appointed it in Joseph [Yehosef] for a testimony when He went forth against the land of Egypt” (Psalms 81:6).
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בציר חדא הוו – אאבן השניה קאי.
ושואלים על הברייתא שהקשינו ממנה על רב כהנא: הני [אלה] חמשים אותיות הן בשמות השבטים שעל האפוד? הלא לפי מניין חמשים נכי חדא הויין [פחות אחת הן]! אמר ר׳ יצחק: יוסף הוסיפו לו אות אחת בכתיבה על אבני האפוד, שנאמר: ״עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים״ (תהלים פא, ו).
The Gemara asks with regard to the baraita that contradicts Rav Kahana’s opinion: Are these names of the tribes, which were written on the ephod, composed of a total of fifty letters? There are only forty-nine. Rabbi Yitzḥak says: They added one letter to the name of Joseph [Yosef] when it was written on the ephod, as it is stated: “He appointed it in Joseph [Yehosef] for a testimony when He went forth against the land of Egypt” (Psalms 81:6).
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק כְּתוֹלְדוֹתָם בָּעֵינַן אֶלָּא כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ בִּנְיָמִן כְּתִיב וְהָכָא בִּנְיָמִין שָׁלֵם כְּדִכְתִיב {בראשית ל״ה:י״ח} וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין.

Rav Naḥman bar Yitzḥak objects to this: We require the names to be written “according to their birth,” and Joseph was not called Yehosef from birth. Rather, the explanation is as follows: Throughout the entire Torah, the name of Benjamin is written without a second letter yod between the letters mem and nun, and here, where he is born, Benjamin is written in full, spelled with a second yod. As it is written: “But his father called him Benjamin” (Genesis 35:18). Therefore, his name was written on the ephod with a second yod, “according to his birth.”
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתולדותם בעינן – כשמות אשר קרא להם אביהם.
והכא בנימין שלם כדכתיב ואביו קרא לו בנימין כו׳. דגבי קריאת אביו דודאי איכא טעם בקריאתו כך כמו בכל בניו וכמו שפרש״י בן ימין בן שנולד בדרום או ימין מלשון חוזק כמו שפי׳ הרמב״ן הוצרך לכתוב ימין ביו״ד לידע טעם קריאת אביו כך אבל בכל התורה היכא דקראו לא איצטריך לאשמועינן טעם קריאתו וכיון שהיו״ד נחה לא דק למכתבה ודו״ק:
מתקיף לה [מקשה על כך] רב נחמן בר יצחק: ״כתולדותם״ בעינן [צריכים אנו], והוא לא נקרא בלידתו יהוסף! אלא, יש לתרץ באופן אחר: בכל התורה כולה ״בנימן״ כתיב [נאמר] חסר, והכא [וכאן] כשנולד כתוב ״בנימין״ שלם, כדכתיב [כפי שנאמר]: ״ואביו קרא לו בנימין״ (בראשית לה, יח) מלא. וכתולדתו, כמו שקרא לו אביו בלידתו — כך נכתב שמו באפוד.
Rav Naḥman bar Yitzḥak objects to this: We require the names to be written “according to their birth,” and Joseph was not called Yehosef from birth. Rather, the explanation is as follows: Throughout the entire Torah, the name of Benjamin is written without a second letter yod between the letters mem and nun, and here, where he is born, Benjamin is written in full, spelled with a second yod. As it is written: “But his father called him Benjamin” (Genesis 35:18). Therefore, his name was written on the ephod with a second yod, “according to his birth.”
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא א״ראָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא יוֹסֵף שֶׁקִּידֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר הוֹסִיפוּ עָלָיו אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהוּדָה שֶׁקִּידֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא נִקְרָא כּוּלּוֹ עַל שְׁמוֹ שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

§ Rav Ḥana bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says: Joseph, who sanctified the name of Heaven in private, had one letter of the name of the Holy One, Blessed be He, the letter heh, added to his name. Whereas in the case of Judah, who sanctified the name of Heaven in public [befarhesya] at the Red Sea during the exodus from Egypt, merited that his entire name is called by the name of the Holy One, Blessed be He, as the entire four-letter name of God can be found within Judah’s name.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בסתר – שנתייחד עם הערוה והעמיד על עצמו וכבש את יצרו.
יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא – על הים כדלקמן.
נקרא כולו – שם בן ארבעה אותיות כלול בשמו של יהודה.
בד״ה יהודה שקידש שם שמים כו׳ כדלקמן כצ״ל והס״ד:
יוסף שקידש ש״ש בסתר כו׳ מאי היא דכתיב כו׳ מלמד ששניהם לדבר עבירה כו׳. לכאורה הוא ראיה לסתור וי״ל דאם לא היה מתכוין הוא כשבא לבית ג״כ לדבר עבירה אפשר שמיראת אדוניו פירש גם אז כמ״ש לעיל הן אדוני לא ידע אתי גו׳ ולא חשך ממני מאומה כ״א אותך גו׳ ויהי כדברה אליו יום יום ולא שמע גו׳ דאין זה קידוש השם אלא מיראת אדוניו שמא ירגישו בדבר הזה אנשי הבית אבל הכא כתיב ויהי כהיום הזה גו׳ ואין איש גו׳ שלא היה לו יראה מאנשי בני בית כדלקמן אותו היום יום כו׳ דאשמועינן קרא דביאתו לבית היה גם כן לדבר עבירה ביום הזה ושוב כשפירש אח״כ ה״ז קידוש השם בסתר והתוס׳ שכתבו משום דהוציאו בלשון ביאה ויבא גו׳ ע״ש היינו למ״ד לקמן לעשות צרכיו נכנס שלא הביא תחלת המקרא אבל הכא לא הוצרכו לפרש כן אלא מתחלת המקרא ויהי כהיום הזה גו׳. דריש ליה כמו שכתבנו ועי״ל למ״ד לעשות צרכיו נכנס מדלא כתיב לעשות מלאכה וכתיב מלאכתו דייק ליה לעשות צרכיו ולא מלאכת אדוניו ומ״ד מלאכתו ממש מפרש לה מלאכתו המיוחדת לו כעין לעיין בפנקסו כמפורש בתנחומא ע״ש:
א אמר רב חנא בר ביזנא אמר ר׳ שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר, שלא חטא בסתר עם אשת פוטיפר — הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא, יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא על ים סוף כשיצאו ממצרים — נקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא, שהרי כל השם בן ארבע אותיות כלול בתוך השם יהודה.
§ Rav Ḥana bar Bizna says that Rabbi Shimon Ḥasida says: Joseph, who sanctified the name of Heaven in private, had one letter of the name of the Holy One, Blessed be He, the letter heh, added to his name. Whereas in the case of Judah, who sanctified the name of Heaven in public [befarhesya] at the Red Sea during the exodus from Egypt, merited that his entire name is called by the name of the Holy One, Blessed be He, as the entire four-letter name of God can be found within Judah’s name.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) יוֹסֵף מַאי הִיא דִּכְתִיב {בראשית ל״ט:י״א} וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם לִדְבַר עֲבֵירָה נִתְכַּוְּונוּ וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ מַמָּשׁ וְחַד אָמַר לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו נִכְנַס.

The Gemara explains: What is the situation where Joseph sanctified God’s name in private? As it is written: “And it came to pass on a certain day, when he went into the house to do his work” (Genesis 39:11). Rabbi Yoḥanan says: This teaches that both Joseph and Potiphar’s wife stayed in the house, as they intended to perform a matter of sin. With regard to the phrase “when he went into the house to do his work,” Rav and Shmuel engage in a dispute with regard to its meaning. One says: It means that he went into the house to do his work, literally. And one says: He entered the house in order to fulfill his sexual needs with her.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לדבר עבירה – והאי מלאכתו תשמיש.
מלאכתו ממש – מלאכה.
צרכיו – תשמיש.
לעשות צרכיו – נראה משום דהוציאו בלשון ביאה ויבא הביתה קא דייק נמי דלעשות צרכיו נכנס.
ומפרשים: יוסף מאי היא [מה היה] עניינו — דכתיב [שנאמר] ״ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו״ (בראשית לט, יא) אמר ר׳ יוחנן: מלמד ששניהם גם יוסף וגם אשת פוטיפר לדבר עבירה נתכוונו ולשם כך בא הביתה. ועל אותו כתוב ״ויבא הביתה לעשות מלאכתו״ גם נחלקו רב ושמואל; חד [אחד] מהם אמר: לעשות מלאכתו ממש כפשוטה, וחד [ואחד] אמר: לעשות צרכיו בתשמיש עימה נכנס.
The Gemara explains: What is the situation where Joseph sanctified God’s name in private? As it is written: “And it came to pass on a certain day, when he went into the house to do his work” (Genesis 39:11). Rabbi Yoḥanan says: This teaches that both Joseph and Potiphar’s wife stayed in the house, as they intended to perform a matter of sin. With regard to the phrase “when he went into the house to do his work,” Rav and Shmuel engage in a dispute with regard to its meaning. One says: It means that he went into the house to do his work, literally. And one says: He entered the house in order to fulfill his sexual needs with her.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת וְגוֹ׳ אֶפְשָׁר בַּיִת גָּדוֹל כְּבֵיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע לֹא הָיָה בּוֹ אִישׁ תָּנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם חַגָּם הָיָה וְהָלְכוּ כּוּלָּן לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה1 שֶׁלָּהֶם וְהִיא אָמְרָה לָהֶן חוֹלָה הִיא אָמְרָה אֵין לִי יוֹם שֶׁנִּיזְקָק לִי יוֹסֵף כַּיּוֹם הַזֶּה.

The verse continues: “And there was none of the men of the house there within” (Genesis 39:11). The Gemara asks: Is it possible that in such a large and important house like the house of that wicked man that no one was in there? The school of Rabbi Yishmael taught: That day was their festival day and they all went to their house of idol worship; and she told them that she was sick and could not go, as she said to herself: I have no day on which Joseph will attend to me like this day.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
תוספות איווראמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין איש מאנשי הבית יש במדרש שבדק יוסף עצמו ולא מצא מעשה של איש שלא היה לו מילה שמצא עצמו טומטום:
ואין איש גו׳ אפשר בית גדול כו׳ אותו היום יום אידם כו׳. ורש״י בחומש קמפיק זה הדרוש מרישא דקרא ויהי כהיום הזה כלומר ויהי כאשר הגיע יום מיוחד כו׳ ע״ש ולא ידענא למה הניח דברי התלמוד דלא מפיק ליה הכא אלא מסיפא דקרא ואין איש גו׳ אפשר בית גדול כו׳ ויש ליישב פרש״י בחומש ע״פ התנחומא דדריש שם ר״י אין איש גו׳ שבקש עצמו כו׳ ודריש נמי ר״י גופיה הא דיום אידם כו׳ והיינו מרישא דקרא ויהי כהיום הזה גו׳ גם מה שפירש שם יום מיוחד יום צחוק כו׳ הוא ע״פ התנחומא ע״ש:
נאמר ״ואין איש מאנשי הבית שם בבית״ (בראשית לט, יא) ותוהים:אפשר בית גדול וחשוב כביתו של אותו רשע לא היה בו איש ממשרתיו?! תנא דבי [שנה החכם בבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודה זרה שלהם, והיא אמרה להן חולה היא ואינה יכולה ללכת, אמרה בליבה: אין לי יום שנזקק לי יוסף כיום הזה.
The verse continues: “And there was none of the men of the house there within” (Genesis 39:11). The Gemara asks: Is it possible that in such a large and important house like the house of that wicked man that no one was in there? The school of Rabbi Yishmael taught: That day was their festival day and they all went to their house of idol worship; and she told them that she was sick and could not go, as she said to herself: I have no day on which Joseph will attend to me like this day.
תוספות איווראמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) {בראשית ל״ט:י״ב} וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר וְגוֹ׳ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאתָה דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וְנִרְאֲתָה לוֹ בַּחַלּוֹן אָמַר לוֹ יוֹסֵף עֲתִידִין אַחֶיךָ שֶׁיִּכָּתְבוּ עַל אַבְנֵי אֵפוֹד וְאַתָּה בֵּינֵיהֶם רְצוֹנְךָ שֶׁיִּמָּחֶה שִׁמְךָ מִבֵּינֵיהֶם וְתִקָּרֵא רוֹעֶה זוֹנוֹת דִּכְתִיב {משלי כ״ט:ג׳} וְרוֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן.

The verse states: “And she caught him by his garment, saying: Lie with me” (Genesis 39:12). At that moment his father’s image [deyokeno] came and appeared to him in the window. The image said to him: Joseph, the names of your brothers are destined to be written on the stones of the ephod, and you are to be included among them. Do you desire your name to be erased from among them, and to be called an associate [ro’eh] of promiscuous women? As it is written: “But he who keeps company with harlots wastes his riches” (Proverbs 29:3), as he loses his honor, which is more valuable than wealth.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יאבד הון – שם טוב שהוא יקר מכל הון.
באותה שעה באתה דיוקנו של אביו – כתב רבינו משה הדרשן ואין איש מאנשי הבית [שם בבית דמשמע דוקא מאנשי הבית] לא היה שם מכלל דאיש אחר שלא מאנשי הבית כלומר חלוק ומופלג מתורת אנשי הבית היה שם וזהו דמות דיוקנו של אביו ותימה קצת מנלן דנראית לו בחלון ושמא מדכתיב בבית דמשמע בבית לא.
תוס׳ בד״ה באותו שעה כו׳ מאנשי הבית שם בבית דמשמע דוקא מאנשי בית לא היה שם כו׳ היה שם וזהו דמות כו׳ כצ״ל:
באותה שעה באתה דיוקנו של אביו כו׳. ועיין בתוספות בשם ר״מ דרשן מדכתיב ואין איש מאנשי הבית הא חלק מאנשי בית היה שם והיינו דמות דיוקנו כו׳ ומדכתיב בבית משמע בבית לא ע״כ תוכן דבריו ופי׳ בבית לא אבל בחלון היה וע״כ האי דיוקא לא קאי אאנשי בית כמשמעות הכתוב דהנהו ודאי בחלון נמי לא הוו דהלכו לבית עבודת כוכבים אלא דקאי אאיש אחר שלא מאנשי בית ואולי שרמזו בדמות דיוקנו והוא צורת יעקב החקוקה תחת כסא הכבוד נראית לו בחלון ושער השמים ולזה כתב מידי אביר יעקב ובמדרש כיון שבא ליזקק לה בא הקב״ה בדמות אביו ונתקררה כו׳ ע״כ וק״ל:
א״ל יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני כו׳. סמיך אדרשה דלקמן משם רועה אבן גו׳ והוא מבואר שנכתב שמותם במקום קדוש על אבני אפוד בבגדי קודש שיהיה שמם לזכרון לקדושה והוא בגדר ערוה כדאמרי׳ כל מקום שיש גדר ערוה אתה מוצא קדושה. וז״ש רצונך שימחה שמך מביניהם. בגדר ערוה ותקרא רועה זונות יאבד הון כו׳ ופרש״י שם טוב שהוא יקר מכל הון עכ״ל ויש לפרשו כפשטיה יאבד הון היינו האבן האפוד שהיה שוה הון רב כדאמרינן פ״ב דעבודת כוכבים. וקאמר מיד ותשב באיתן קשתו כו׳ ששבה קשתו לאיתנו כו׳. עי׳ פרש״י ועוד י״ל מלשון קישוי ערוה וכן נראה מלשון ב״ר. וקאמר ויפוזו זרועי ידיו גו׳ ויצא ש״ז מבין כו׳. עי׳ פירש״י ועוד י״ל יפוזו מלשון פיזור חסר הרי״ש וזרועו מלשון זרע וכ״ה לשון ב״ר ויפוזו זרועי ידיו אר״י נתפזר זרעו ויצא לו דרך צפורניו ומידיו לשון רבים קאמר דנעץ ידיו בקרקע וכ״ה לשון תנחומא נעץ עשר אצבעותיו בקרקע כו׳ ודקדק לומר מבין צפורני ידיו כו׳ משום דודאי היה יוסף נזהר מליגע ידיו באמה כדאמרינן בפרק כל היד ומיהו משום בטול ש״ז נענש שלא יצאו ממנו י״ב שבטים כדלקמן. ואמר משם זכה ונעשה כו׳. דגם לזה זכה תחת שא״ל אביו שלא יהיה נקרא רועה זונות גו׳ וקיבל דבריו זכה להיות רועה לכלכל את אביו וביתו במצרים וק״ל:
נאמר ״ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי״ (בראשית לט, יב). באותה שעה באתה דיוקנו (דמותו) של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף! עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה צריך להיות ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם, ותקרא רועה זונות? דכתיב [שנאמר] ״ורעה זונות יאבד הון״ (משלי כט, ג), שיאבד על ידי כך כבוד זה הגדול מכל הון.
The verse states: “And she caught him by his garment, saying: Lie with me” (Genesis 39:12). At that moment his father’s image [deyokeno] came and appeared to him in the window. The image said to him: Joseph, the names of your brothers are destined to be written on the stones of the ephod, and you are to be included among them. Do you desire your name to be erased from among them, and to be called an associate [ro’eh] of promiscuous women? As it is written: “But he who keeps company with harlots wastes his riches” (Proverbs 29:3), as he loses his honor, which is more valuable than wealth.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מִיָּד {בראשית מ״ט:כ״ד} וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר׳רַבִּי מֵאִיר שֶׁשָּׁבָה קַשְׁתּוֹ לאיתנו וַיָּפוֹזּוּ זְרוֹעֵי יָדָיו נָעַץ יָדָיו בַּקַּרְקַע וְיָצְאָה שִׁכְבַת זַרְעוֹ מִבֵּין צִיפּוֹרְנֵי יָדָיו.

Immediately: “And his bow abode [teishev] firm” (Genesis 49:24). Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Meir: This means that his bow, i.e., his penis, returned [shava] to its strength, as he overcame his desire. The verse about Joseph continues: “And the arms of his hands were made supple” (Genesis 49:24), meaning that he dug his hands into the ground and his semen was emitted between his fingernails.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קשתו – שכבת זרעו על שם שיורה כחץ.
ויפוזו – לשון ויפוצו שהזיי״ן והצד״י מתחלפין כמו זעקת צעקת.
שנעץ אצבעותיו בקרקע – ונסמך עליהן כדי שיתייסר ויטרד בצערו ויעבור תוקף יצרו.
מיד — ״ותשב באיתן קשתו״ (בראשית מט, כד), אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ מאיר: ששבה קשתו (שהוא כינוי לאיבר) לאיתנו, שבטל ממנו יצרו. נאמר שם על יוסף ״ויפזו זרעי ידיו״ (בראשית מט, כד)נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו.
Immediately: “And his bow abode [teishev] firm” (Genesis 49:24). Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Meir: This means that his bow, i.e., his penis, returned [shava] to its strength, as he overcame his desire. The verse about Joseph continues: “And the arms of his hands were made supple” (Genesis 49:24), meaning that he dug his hands into the ground and his semen was emitted between his fingernails.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מִידֵּי אֲבִיר יַעֲקֹב מִי גָּרַם לוֹ שֶׁיֵּחָקֵק עַל אַבְנֵי אֵפוֹד אֶלָּא אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל מִשָּׁם זָכָה וְנַעֲשָׂה רוֹעֶה שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים פ׳:ב׳} רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נוֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף.

“By the hands of the Mighty One of Jacob” (Genesis 49:24): Who caused his name to be etched onto the stones of the ephod? It was only the might of Jacob. “From there, from the Shepherd, the Stone of Israel” (Genesis 49:24) means: From there, because of Joseph’s ability to withstand this trial, he merited to become a shepherd [ro’eh] of the Jewish people, as it is stated: “Listen, O Shepherd of Israel, who leads like the flock of Joseph” (Psalms 80:2).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מידי אבירותיו של יעקב – משם זכה להיות רועה ומשם זכה להיות באבן מאבני ישראל.
רועה ישראל האזינה – כלפי שכינה נאמר.
נוהג כצאן יוסף – קרי כצאן יוסף המנהיגים כצאנו של יוסף אלמא מיקרו ישראל צאנו של יוסף והוא הרועה.
בד״ה מידי אבירותיו של יעקב הס״ד:
בד״ה רועה ישראל כו׳ נאמר הס״ד:
״מידי אביר יעקב״ (בראשית מט, כד), מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד — אלא אביר יעקב. ״משם רעה אבן ישראל״ (בראשית מט, כד), משם, מתוך שעמד בנסיון זכה ונעשה רועה לישראל, שנאמר: ״רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף״ (תהלים פ, ב).
“By the hands of the Mighty One of Jacob” (Genesis 49:24): Who caused his name to be etched onto the stones of the ephod? It was only the might of Jacob. “From there, from the Shepherd, the Stone of Israel” (Genesis 49:24) means: From there, because of Joseph’s ability to withstand this trial, he merited to become a shepherd [ro’eh] of the Jewish people, as it is stated: “Listen, O Shepherd of Israel, who leads like the flock of Joseph” (Psalms 80:2).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) תַּנְיָא הָיָה רָאוּי יוֹסֵף לָצֵאת מִמֶּנּוּ י״בשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים כְּדֶרֶךְ שֶׁיָּצְאוּ מִיַּעֲקֹב אָבִיו שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ל״ז:ב׳} אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף אֶלָּא שֶׁיָּצָא שִׁכְבַת זַרְעוֹ מִבֵּין צִיפּוֹרְנֵי יָדָיו ואעפ״כוְאַף עַל פִּי כֵן יָצְאוּ מִבִּנְיָמִין אָחִיו וְכוּלָּן נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית מ״ו:כ״א} וּבְנֵי בִנְיָמִין בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל וְגוֹ׳.

It is taught in a baraita: Joseph was deserving of having twelve tribes descend from him, the same as twelve tribes descended from his father Jacob, as it is stated: “These are the generations of Jacob, Joseph” (Genesis 37:2). This implies that everything that happened to Jacob was destined to happen to Joseph. However, he did not merit this because his semen was emitted from between his fingernails. And even so, the offspring that were meant to descend from him descended from his brother Benjamin, who had ten sons. And they were all named after Joseph, as it is stated: “And the sons of Benjamin: Bela, and Becher, and Ashbel, Gera, and Naaman, Ehi, and Rosh, Muppim, and Huppim, and Ard” (Genesis 46:21).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלה תולדות יעקב יוסף – תולדות שיצאו מיעקב כנגדן ראוי לצאת מיוסף.
ואף על פי כן יצאו מבנימין אחיו – אותן עשרה שפיחתו מיוסף בעשר אצבעותיו.
בד״ה אלה תולדות כו׳ מיוסף הס״ד:
ראוי היה יוסף לצאת כו׳ שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף גו׳ דלפי פשוטו כמו אלה תולדות נח שם חם ויפת ה״ל למיכתב נמי הכא אלה תולדות יעקב ראובן כו׳ כסדר תולדותן וכ״ה בב״ר לא הוי צריך למימר כן אלא אלה תולדות יעקב ראובן כו׳ ולכך דריש ליה הכא אלה תולדות במספר דהיינו י״ב שהיו ליעקב ראוים לצאת מיוסף ולפי שהוא היה עיקר תולדותיו שכל עצמו של יעקב לא עבד אלא ברחל וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף וזיו איקונין היה דומה לאביו כדמפורש הכל בב״ר ולזה משפחתו ממנו עשרה בנים בהוצאות ש״ז נתנו לאחיו בנימין שהיה ג״כ בן רחל ויש לשאול אם אלו י׳ בנים שהוליד בנימין היו תחת הפחת של יוסף תולדות עצמו היכן הלכו דמסתמא בנימין נמי היה ראוי להעמיד תולדות ויש לפרש לא שכל אלו עשרה נולדו לבנימין תחת הפחת של יוסף אלא דקאמר דלכך נולדו לו כ״כ בנים עשרה שלא נולדו לאחד מן השבטים כדי למלאות הפחת של יוסף ושיהיו י״ב בנים מבני רחל כמו שהיו ראוים לצאת מיוסף ולכך נקראו על שם יוסף כמו שני בניו אפרים ומנשה נקראו על שם שביו כמ״ש כי נשני אלהים גו׳ וכי הפרני אלהים בארץ עניי גו׳ כך נקראו אלו י׳ בני בנימין ע״ש שביו של יוסף ומהטעם כי שמות הרבה מהשבטים טעמם מפורש בכתוב ראו חז״ל לתת במדרשות טעם גם בשאר שמות כדאמרי׳ בפ״ק דברכות מנלן דשמא גרים דכתיב אשר שם שמות בארץ גו׳ והשמיט הכא לפרש שם מופים משום דבפרשת פנחס קראו שפופם וע״פ התנחומא פירש״י טעם לשם מופים ע״ש וכן לשם שפופם פירש״י בפרשת פנחס ע״ש שהיה שפוף בין האומות ודו״ק:
תניא [שנויה ברייתא]: היה ראוי יוסף לצאת ממנו שנים עשר שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר: ״אלה תלדות יעקב יוסף״ (בראשית לז, ב) לומר שכל מה שאירע לזה אירע לזה, אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. ואף על פי כן יצאו תולדות הראוים לו מבנימין אחיו, שהוליד עשרה בנים, וכולן נקראו על שמו של יוסף, כלומר, ששמותיהם מתייחסים כולם ליוסף, שנאמר ״ובני בנימין בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מופים וחופים וארד״ (בראשית מו, כא).
It is taught in a baraita: Joseph was deserving of having twelve tribes descend from him, the same as twelve tribes descended from his father Jacob, as it is stated: “These are the generations of Jacob, Joseph” (Genesis 37:2). This implies that everything that happened to Jacob was destined to happen to Joseph. However, he did not merit this because his semen was emitted from between his fingernails. And even so, the offspring that were meant to descend from him descended from his brother Benjamin, who had ten sons. And they were all named after Joseph, as it is stated: “And the sons of Benjamin: Bela, and Becher, and Ashbel, Gera, and Naaman, Ehi, and Rosh, Muppim, and Huppim, and Ard” (Genesis 46:21).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) בֶּלַע שֶׁנִּבְלַע בֵּין הָאוּמּוֹת וּבֶכֶר בְּכוֹר לְאִמּוֹ הָיָה וְאַשְׁבֵּל שֶׁשְּׁבָאוֹ אֵל גֵּרָא שֶׁגָּר בְּאַכְסַנְיוֹת.

The Gemara explains how each name relates to Joseph: Bela was named after Joseph, who was swallowed [nivla] among the nations. And Becher received that name because Joseph was the firstborn [bekhor] of his mother, Rachel. And Ashbel received his name because God sent Joseph into captivity [shevao El] in Egypt. Gera was named after Joseph, who dwelled [gar] in a foreign land [akhsaneyut].
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שגר באכסניא – בארץ נכריה.
ופירושם: ״בלע״ — על שם יוסף שנבלע בין האומות, ״ובכר״ — בכור לאמו רחל היה, ״ואשבל״ — ששבאו אל למצרים, ״גרא״ — שגר באכסניות בנכר,
The Gemara explains how each name relates to Joseph: Bela was named after Joseph, who was swallowed [nivla] among the nations. And Becher received that name because Joseph was the firstborn [bekhor] of his mother, Rachel. And Ashbel received his name because God sent Joseph into captivity [shevao El] in Egypt. Gera was named after Joseph, who dwelled [gar] in a foreign land [akhsaneyut].
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְנַעֲמָן שֶׁנָּעִים בְּיוֹתֵר אֵחִי וָרֹאשׁ אֵחִי הוּא וְרֹאשִׁי הוּא מוּפִּים וְחוּפִּים הוּא לֹא רָאָה בְּחוּפָּתִי וַאֲנִי לֹא רָאִיתִי בְּחוּפָּתוֹ וָאָרְדְּ שֶׁיָּרַד לְבֵין אוּמּוֹת הָעוֹלָם א״דאִיכָּא דְּאָמְרִי וָאָרְדְּ שֶׁפָּנָיו דּוֹמִין לְוֶורֶד.

And Naaman was called that because Joseph was extremely pleasing [na’im]. Ehi and Rosh received these names, as Benjamin said: Joseph is my brother [aḥi] and my leader [roshi]. Benjamin named his sons Muppim and Huppim, as Benjamin said: Joseph did not see my wedding canopy [ḥuppa] and I did not see his wedding canopy. And Ard was named after Joseph, who descended [yarad] to the lands of the nations of the world. Some say that the name Ard means that Joseph’s face was similar in its beauty to a rose [vered].
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מופים – מפורש במדרש רבי תנחומא שהיה פיו כפי יעקב אבינו בהלכות שקיבל משם ועבר.
״ונעמן״ — שנעים ביותר, ״אחי וראש״ — אחי הוא וראשי הוא, ״מפים וחפים״ — כוונתו: הוא לא ראה בחופתי, ואני לא ראיתי בחופתו, ״וארד״ — שירד לבין אומות העולם. איכא דאמרי [יש שאומרים]: ״וארד״ — שפניו דומין ביופים לוורד.
And Naaman was called that because Joseph was extremely pleasing [na’im]. Ehi and Rosh received these names, as Benjamin said: Joseph is my brother [aḥi] and my leader [roshi]. Benjamin named his sons Muppim and Huppim, as Benjamin said: Joseph did not see my wedding canopy [ḥuppa] and I did not see his wedding canopy. And Ard was named after Joseph, who descended [yarad] to the lands of the nations of the world. Some say that the name Ard means that Joseph’s face was similar in its beauty to a rose [vered].
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ פַּרְעֹה לְיוֹסֵף {בראשית מ״א:מ״ד} וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְגוֹ׳ אָמְרוּ אִיצְטַגְנִינֵי פַרְעֹה עֶבֶד שֶׁלְּקָחוֹ רַבּוֹ בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף תַּמְשִׁילֵהוּ עָלֵינוּ אָמַר לָהֶן גִּנּוּנֵי מַלְכוּת אֲנִי רוֹאֶה בּוֹ.

Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: When Pharaoh said to Joseph: “And without you no man shall lift up his hand or his foot in all the land of Egypt” (Genesis 41:44), Pharaoh’s astrologers said: You will appoint a slave whose master bought him for twenty silver coins to rule over us? He said to them: I perceive royal characteristics [ginnunei malkhut] in him and see that he was not initially a slave.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גנס
גנסא(עבודה זרה ח.) ויום גנוסיא של מלכים. יום הולדת את פרעה תרגומו יום גנוסיא דפרעה. (ובפסיקתא דנחמו) אמר להם יוסף לאחיו עד שלא ירדתם לכאן היו נוהגין המצריים בי כעבד משירדתם לכאן הודעתם גנוסיא שלי פירוש בלשון יון יום גנוסיא יום הולדת המלכים. (סוטה לו:) אמר להם גניסי מלכות אני רואה בו פירוש טכסיסי מלכות. ובוז משפחות תרגום ובסיר גניסתא לישנא אחרינא ורטיש יחוסיא (א״ב פירוש בלשון יוני מולד ויחוס ובנוסחאות דידן כתוב גניני).
ערך אסטגנין
אסטגניןבהסתכלתי באסטגנינות שלי צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל בסוף (שבת קנו. ובסנהדרין נח.) בפרק נגמר הדין (נדרים לב) הסתכלתם במזל שלי ואין לי בן אלא אחד על ישמעאל אמר לו אברהם צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל פי׳ ענין מזל הן. שמא יטעו אסטגניני פרעה (ברכות ד. ובסוטה יב) בגמרא וכן לענין הטובה המה מי מריבה המה שראו אסטגניני פרעה וטעו בגמ׳ דמי לנו גדול מיוסף אל תקרי הורד אלא הוריד שהוריד אסטגניני פרעה מגדולתן פי׳ שביישן שלא ידעו לפתור החלום והוא ידע. (סוטה לו) בגמ׳ דששה שבטים אמרו אסטגנינין לפרעה עבד שלקחו רבו בכ׳ כסף תמשילהו עלינו. (בבתרא פ״ק) איסטגניניות היתה לו לאברהם אבינו בלבו (יומא כט) שאני אברהם דאסטגנינות גדולה היתה בלבו פי׳ חכמת המזלות היתה לו והיה יודע לכוון השעות אי נמי זקן ויושב בישיבה היה דאמר מר מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהן כלומר זקנים ויושבין בישיבה ושכינה ביניהן ויש ספרים שכתוב בהן אצטגניני (א״ב: תרגום ועצת נפתלים ומלכת אסתגננות).
ערך בלע ובכר
בלע ובכרגואשבל מפורש (סוטה לו) בגמר׳ דששה שבטים.
ערך דיוקן
דיוקןד(מועד קטן טו:) דתני בר קפרא דמות דיוקני נתתי בהם ובעונותיהם הפכתיה יהפכו מיטתן עליה: (בבא בתרא נח.) כי מטא במערתיה דאדם הראשון יצאת בת קול ואמרה לו נסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה לא תסתכל פירוש כי בצלם אלהים עשה את האדם (חולין צא) ע לין ומסתכלין בדמות של מעלה יורדין ומסתכלין בדמות דיוקני שלמטה (סוטה לו) ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי באת דיוקנו של אביו ונראת לו. (יומא סט) דמות דיוקנו אני רואה במלחמה ונוצח. (שבת קמט) ת״ר כתב המהלך תחת צורה ותחת דיוקנאות פירוש צורת אדם המצויירת בכותל הכתב שתחתיו אסור לקרותו. פי׳ אחר מציירין כיצד נעקד יצחק ושחר מעשים (בבא קמא קד) א״ר יהודה אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתומין עליה פירש דיוקני צורה ידועה לו כגון סימן שהוא ביניהן ואפילו עדים מעידין שאמר להן הכתוב בכתב הזה כתב ידי הוא ואין העדים יודעין מה כתוב בו אלא כתבו הן למטה כי פלוני אמר לנו העידו עלי שזו הדיוקני שלי הוא. (בבא מציעא קטו) אבל אתה נכנס על שכר כתף על שכר פונדק ועל שכר דיוקנאות פי׳ ששכרו לצור לו צורות ודיוקנאות בכותל. אך בצלם תרגום ברם בדיקנא. פירש דיוקני הוא צורה ועיקר צורת אדם המצוירת בו איקונין זו צורה המצויירת על הנייר או על הסיד כלומר דיוקני זו שנייה לזו כעין דיופי (א״ב תרגום אך בצלם ברם בדיוקנא פירוש בלשון יוני דמות תבנית צלם).
ערך חמש
חמשה(בבא מציעא נג:) איבעיא להו חומשא מלבר או חומשא מלגו פי׳ חפץ שדמיו שמונים כספים צריך להביא כ׳ מבחוץ להשלימם ק׳ זה חומשא מלבר דהא מחוץ הבאת חמישיתם כ׳ והשלמתם ק׳ ואם דמיו ק׳ והוספת עליו כ׳ זהו חומשא מלגו שהוא חומש הקרן ואסיקנא שיהא הוא ותומכיו ה׳ וזה חומשא מלבר: (בבא מציעא סד.) היכי דמי בכדי שהדעת טועה אמר רב אחא בריה דרב יוסף עישורייתא וחומשייתא פי׳ שהיה מונה ה׳ ה׳ ומצא ה׳ טפי אמר טעה בה׳ ולא מצאם והוא הדין אם מונה י׳ י׳ פי׳ אחר כגון שמונה י׳ ומניח א׳ כדי לידע כמה עשרות הן יש לומר חזר וכללן במנויין ושכח ואין אינן מן המנויין לפיכך חייב להחזיר והוא הדין לחומשייתא. הבגד מטמא משום ה׳ שמות וכו׳ (פרק כז בכלים) פירוש מפני שהוא כלי קיבול ומושב ואהל ומטמא משום אריג שהשתי והערב אינו מטמא אלא בצרעתו משום ג׳ על ג׳ השק משום ד׳ שהוא כלי קיבול ומושב ומטמא באהל ומשום אריג העור משום ג׳ שהוא כלי קיבול ומושב ומטמא באהל והעץ משום ב׳ שהיא כלי קיבול ומושב כלי חרש משום אחד שהוא כלי קיבול. (כתובות נא: בבא קמא נה) חמשה גובין מן המשוחררין ואלו הן פירות ושבח והמקבל עליו לזון בן אשתו ובת אשתו וגט חוב שאין בו אחריות וכתובת אשה שאין בה אחריות האי פירות ושבת היכי דמי וכו׳ פי׳ לשון חירות כלו׳ לא מן המשועבדין. (בילמדנו בריש אמור אל הכהנים) ה׳ דברים חייבין בחלה מן המקרא וכבר פירשתי בערך חט. ה׳ לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה החרש והשוטה וכו׳ (בריש תרומות ומפורש בירושלמי ובילמדנו בריש ויקחו לי תרומה) רבי שמואל בר נחמן שמע לכולהון מן הכא דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה פרט לעכו״ם מאת כל איש פרט לקטן אשר ידבנו לבו פרט לחרש שוטה וזאת התרומ׳ אשר תקחו מאתם פרט לתורם את שאינו שלו (ב״ך עט) ה׳ בקר ישלם תחת השור וד׳ צאן תחת השה תניא א״ר מאיר בוא וראה כמה גדולה כוחה של מלאכה שור שבטלו ממלאכתו ה׳ שה שלא ביטלו ממלאכתו ד׳. אמר רבן יוחנן בן זכאי בוא וראה כמה גדול כבוד הבריות שור שהולך ברגליו ה׳ שה שהרכיבו על כתיפו ד׳. ה׳ פעמים כתובים ישראל בפסוק אחד (בריש ויקרא רבה פרשת הבן יקיר לי אפרים. ובילמדנו בריש כי תשא ובפסיק׳ דכי תשא) אמר רב יודן בוא וראה כמה חיבב וכו׳. ה׳ אצבעות שנ יד ימינו של הקב״ה כולן לסוד הגאולות אצבע קטנה בה הראה את נח התיבה שנאמר וזה אשר תעשה אותה וכו׳ ה׳ אותיות שנכפלו מכל אותיות שבתורה כולן לסוד הגאולה כ״כ בו נגאל אברהם אבינו מאור כשדים שנאמר לך לך מ״מ בו נגאל יצחק מארץ פלשתים שנא׳ לך מעמנו כי עצמת מחד נ״נ בו נגאל יעקב מיד עשו שנאמר הצילני נא פ״פ בו נגאלו ישראל ממצרים שנאמר פקד פקדתי צ״צ עתיד הקב״ה לגאול את ישראל שנא׳ הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח. ה׳ שיעורן טפח שליא שופר שדרו של לולב אזוב ודופן סוכה (נדה כו) בגמ׳ שליא ושם מפורשים (מנחות מה) כל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר כל האמור בתורת כהנים אינו קרב במדבר משבאו לארץ קרבו אלו ואלו. (סוטה לו) רבי חנינא בן גמליאל אומר לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים חלוקין באבני אפוד אלא כדרך שחלוקין בחומש שני פי׳ חומש הפקודים הוא ספר וידבר חומש שני הוא ספר ואלה שמות. (הוריות יג) חמשה דברים משיבין את התלמוד האוכל פת חיטין כל שכן חיטין עצמן והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח והרגיל ביין ובשמים והשותה מים של שירי עיסה וכו׳. ה׳ חטאות מתות (בסיפרי בפרשת חטאת נשיא).
ערך על
עלו(תמורה לב.) ומקדשין אותן הקדש עילוי. פי׳ א׳ קדשי מזבח וא׳ קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה קלה לקדושה חמורה כגון שלמים לעולה ומקדישין אותן קדשי מזבח הקדש עילוי לשם קדשי בדק הבית ואותו עילוי נותן לבדק הבית כדאמרינן (ערכין כח:) מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן דמיהן פי׳ שאמר שור זה עלי לעולה שחייב באחריותו כיון דלא סגי דלא מקריב ליה נותן דמיו לבדק הבית ואם נדבה הוא אותן קדשי מזבת שהקדיש לעילוי כיון דנדבה לא אמר עלי אלא אמר הרי זו עולה דאינו חייב באחריותה אינו נותן לבדק הבית אלא דמי טובת הנאתה ומה הוא טובתה אמר כמה אדם כהן אחד ממשמר העובד באותו זמן רוצה ליתן לבעל השור שימתין לו עד זמן משמרתו ויתנהו לו כדי שיזכה לו בעורו שאינו רשאי זה כהן להעלותו אלא בזמן משמרתו כמה שאותו כהן רוצה ליתן כן הוא חייב ליתן לבדק הבית היינו עילוי ומחרימין אותו קדשי מזבח יכול לומר יהו חרם ואם אמר כן אם נדר הן נותן את דמיהן לכהנים ואם נדבה נותן את טובתן כדאמרינן (ערכין כז) הבעלים נותנין ל׳ שאין מוסיפין חומש על עילויו של זה (בכורות טו) הרי הן כחולין לכל דבריהן אין לך בהם אלא מצות עילוי לבד פי׳ חומרא דבעו פדייה. והיה ערכך תרגום ירושלמי והיה עילוייך (קידושין מב) במקרקעי נמי לא אמרן אלא דפלוג בעילויא פי׳ בשומא דשופרא וסניא ואוקומינהו בדמי אבל אפלוג במשחתא פי׳ במדה כל שהוא חוזר (יבמות ד) ואי כתב רחמנא לא יעלה הוה אמינא כל העלאה קא אסר רחמנא פי׳ שנושאין הכלאים בידיכן להראותן קמ״ל לא תלבש. (יבמות עא) אני שונה עיגול בעיגול עולה פי׳ מעלה אחד ממאה והשאר מותרין ולולי שהתרומה בזמן הזה דרבנן לא היה התנא שונה עולה אלא מדמע הכל (כתובות מח) עולה עמו ואינה יורדת עמו בעלת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו פי׳ אם היה עשיר או ממשפחה חשובה ממשפחתה עולה עמו כמנהג מעלתו ואם היתה היא עשירה והוא עני או פחות ממשפחתה אינה יורדת עמו ממעלתה. (חולין יז) סכין עולה ויורד מותר לשחוט בו פי׳ שקצותיה רחבות ואמצעיתה צר זו היא עולה ויורד והוא שפיו חלק ואין בו פגימה כלל (מנחות סא) נותן שתי הלחם על שני כבשים ומניח שתי ידיו למטה מוליך ומביא מעלה ומוריד א״ר יוחנן מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו מוליך ומביא למי שהרוחות שלו וכו׳ עד וכן ללולב (שבת קכו) והכי משני א״ר חסדא על יד על יד פי׳ מעט מעט (כתובות ק) איכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד (שבועות ב) ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתים הרי זה בעולה ויורד. (כריתות ו) אלו מביאין קרבן עולה ויורד פי׳ אם היה עשיר מביא קרבן עשיר עני מביא קרבן עני. (בילמדנו מלאכי אלהים עולים ויורדים בו) יורדים ועולים מיבעי ליה אלא שהמלאכי׳ שמסורין לו בארץ ישראל עולין ואותן שירדו היו משמרין אותו בחוצה לארץ. (ברכות כא. בבא בתרא קיח: סוטה לו) אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין אל תקרי עלי עין אלא עולי עין פי׳ כל מה שמעיינין להן בעין רע לא יזיקום אלא מועיל להן ומעלין ביותר. רבי גרשם זצ״ל פי׳ שהן עולין על העין כדבר שיושב למעלה מן העין ואין עין שולט עליו ורבינו חננאל ז״ל היה שונה עלי עין כלומר בואי העין במקום אחר ואל תזיקני (תענית ג) וסימניך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא פי׳ שמואל בנהרדעא ורב בסורא ותרוייהו על פרת ונהרדעא לעיל מן סורא טפי מן ב׳ בית פרסה שמואל ונהרדעא בעו מיא ורב וסוראי תתאי לא בעו מיא דכיון שהם תחתיים נקיום המים עליהן ומתקיימין אצלם והלכך יום ס׳ כלאחר ס׳ (יבמות כא) וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו וסימניך דעילאי דרב פי׳ רב אמר אשת אחי האם וזעירי אמר אף אשת אבי האם האב שהוא למעלה ורב מאי טעמא לא תני לה משום דמחלפא באשת אבי אביו אם תאמר אשת אבי האם יש לה הפסק אתי למימר אשת אבי אביו נמי יש לה הפסק וזעירי אמר לגבי אשת אבי אביו שכיח דאזיל ולפיכך אין לה הפסק אבל לגבי אשת אבי אמו לא שכיח דאזיל ולפיכך יש לה הפסק פ״א לגבי משפחת אביו שכיח דאזיל משום דאתי ליה ירושה מהתם וידע דאית ליה קורבא להתם ולא אתי למיסב מהתם גבי משפחת אמו לא שכיח דאזיל. (סוכה מה) ראיתי בני עלייה והן מועטין פי׳ ראיתי ברוח הקדש בראיית חלום כי הצדיקים שבדור הזה הראוין לעלות לגן עדן מועטין (בבא קמא טז) מועד משלם נזק שלם מן העלייה גמרא מאי עלייה מעולה שבנכסים. אצל מעולין שבמשפחה ומאי נינהו דוד ושלמה (כתובות לה) בין דרך ירידה בין דרך עלייה כדכתיב יודע כמביא למעלה בסבך כשהגרזן ביד אדם ומעלהו למעלה ממנו להורידו להכות על העץ או על זולתו כיוצא בו (משנה פאה ו) אל תסג גבול עולים: ירושלמי רב ירמיה ורב יוסף חד אמר אלו עולי מצרים וחד אמר אלו שירדו מנכסיהם. לסמיא צווחין סגי נהורא וכזה הענין קראו אחריך מלא ריקם היה לו לומר אלא שכינה הכתוב לא שכחו בע״ה דכתיב קצירך ושכחת לא ששכחוהו פועלין דכתיב כי תקצר ושכחת.
ערך ערב
ערבז(סוטה לו) איכא בינייהו ערבא וערבא דערבא פי׳ אסיקנא דלישנא קמא דרבי שמעון נכרתו על כל אחד ואחד מישראל מ״ח כריתות לתרי״ג מצות שאם יעבור על אחת מהן ילקה בעונו וגם עירב כל ישראל שאם יעבור אחד מהן ויראהו חברו ולא יקח הדין ממנו ילקה בעונו נמצאו כל ישראל ערבים זה לזה וללישנא דתני ר׳ מוסיף ערבא דערבא כלומר אם תשמע שפלוני עבר עבירה וראהו פלוני ולא מיחה בידו תהיה אתה מחוייב בדרך ערב ליקח הדין גם מזה האדם הערב שראה ולא מיחה בו ואם לא תעשה כך תהא נתפש בעוונם וזהו פי׳ ערבא וערבא דערבא כל מקום ששנה רשב״ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה פי׳ ערב (בבא בתרא קעו) המלוה את חבירו על ידי ערב וכו׳ עד רשב״ג אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב. צידן (גיטין עד.) אמר רשב״ג מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי אסטליתי ואבדה אסטליתו ואמרו חכמים תתן לו את דמיה. ראיה אחרונה (סנהדרין לא.) אמר לו הבא עדים אמר לו אין לי הבא ראיה אמר אין לי ראיה שהוא חייב וכו׳ בזו ראיה אין הלכה כמותו אבל בראיה ראשונה הלכה כמותו (בבא בתרא קעג) ערב היוצא לאחר חיתום שטרות פי׳ אחר חתימת עדים כתב ופלוני ערב.
ערך תרז
תרזח(בבא קמא נג) אכל חטים והתריז ומת פטור (בבא מציעא צ.) היתה אוכלת ומתרזת מהו משום דמעיל לה והא לא מעלו לה פי׳ משום שדוחקת הרוחות בבטנה משלחת זמוריה (חולין לח.) כאן בשותת כאן במתרזת פי׳ שהטילה ריעי כגון קילוח בכח הרוח (סוטה לו) ועומד בפניהן מיד נתרז פי׳ מיד מתחלחל ומתמלא בטנו רוח ומשלח זמורה. מתריזין מתוך פנקטיהון עיין ערך פנקט.
א. [שטאם, געשלעכט.]
ב. [שטערן זעהר.]
ג. [איין נאהמען.]
ד. [בילד.]
ה. [פיניף.]
ו. [ערהרען.]
ז. [בירגען, גיטשטייער.]
ח. [איינען ווינד לאססען.]
אצטגנינות – חכמים וחוזים בכוכבים ויודעים בחכמת המזלות.
גנוני מלכות – גווני מלכות בחכמה גבורה ויופי.
עבד שלקחו רבו כו׳. דאיתא במדרש שהיה כתוב בנימוסי מצרים שאין עבד מולך ולא לובש בגדי שרים כפירש״י בפסוק נער עבד עברי. והיתה תשובת פרעה גנוני מלכות אני רואה בו. כלומר שאני רואה בחכמתו ותוארו שאין זה מן יחוסי עבדים אלא מבני מלכים ושלא כדין נמכר לעבד כמ״ש כי גנב גנבתי מארץ גו׳. וכן שא״ל א״כ יהא יודע בע׳ לשון כו׳. היה בנימוסיהם וכדאמרינן בסנהדרין דלא העמידו אלא היודע בע׳ לשון. ואמר בא גבריאל ולימדו כו׳. הוסיף לו אות אחת משמו כו׳ שנאמר עדות ביהוסף גו׳. איתא במדרשים רמז בהאי קרא שמתחיל בע׳ ומסיים בע׳ והא ודאי הא דזכה יוסף לתוספות ה׳ היה בעבור שקידש ש״ש בסתר כדלעיל אלא דהכא קאמר ע״י שקידש שם שמים בסתר וכבש יצרו זכה בשעה הצריכה לו להוסיף לו ה׳ משמו של הקב״ה כדי שידע בע׳ לשון ושעל ידי זה יעלה לגדולה ולולי שכבש יצרו באשת פוטיפר לא היה זוכה לכל זה ופי׳ הכתוב כך הוא עדות ביהוסף גו׳ שם של י״ה שהוא עדות לישראל בגדר ערוה כמ״ש שבטי יה עדות לישראל גו׳ נתקיים ביוסף שנתוסף לו ה׳ ביהוסף שמו הוא שם י״ה ועי״ז זכה בצאתו מושל על מצרים כי גם שפת לא ידעתי אשמע ויש בזה רמז בתורה שאמר פרעה הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו דהיינו כח מלאכי שמים כמ״ש עושה מלאכיו רוחות גו׳ או אות ה׳ משמו של הקב״ה הוא רוח אלהים ואמר ע״ז אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת גו׳ דהיינו ע׳ לשון אין נבון גו׳ ועל פיך ישק גו׳. ואמר למחר כל לישנא כו׳. אישתעי איהו בלה״ק לא הוה ידע כו׳. גם בזה יש רמז בקרא דבתר האי קרא דמייתי כתיב ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח גו׳ ע״ש מילי דטמירן לפרעה היינו לה״ק גליין כבר ליוסף גם משמעות דטמירן כבר ליוסף היינו ע׳ לשון גליין ליה עתה בתוספת ה׳ לו. מסוגיא זה משמע דלשון הקדש אינו בכלל ע׳ לשונות וכן נראה דע׳ אומות בזולת ישראל כדמוכח מע׳ פרי החג והא דאשבעי׳ פרעה דלא מגלי ליה לאו משום נימוסיהן שידע המלך כל ע׳ לשונות דודאי לה״ק אינו בכלל ע׳ לשון אלא משום דגנאי היה לו לפרעה שיוסף ידע בלשון אחד שהוא לה״ק יותר על ע׳ לשון והוא לא ידע להשיב לו השתא אין מקום לקושיית הרא״ם גבי פי המדבר גו׳ דאיך הורשה יוסף לדבר עם אחיו בלה״ק כו׳ ע״ש דפרעה לא אשבעי׳ אלא משום גנאי שלא ישתעי עמו כיון שלא יוכל להשיב לו וק״ל:
ב אמר ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: בשעה שאמר לו פרעה ליוסף ״ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים״ (בראשית מא, מד), אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו (קנאו) רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן: גנוני (מנהגי) מלכות אני רואה בו, שאינו עבד מעיקרו.
Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: When Pharaoh said to Joseph: “And without you no man shall lift up his hand or his foot in all the land of Egypt” (Genesis 41:44), Pharaoh’s astrologers said: You will appoint a slave whose master bought him for twenty silver coins to rule over us? He said to them: I perceive royal characteristics [ginnunei malkhut] in him and see that he was not initially a slave.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמְרוּ לוֹ א״כאִם כֵּן יְהֵא יוֹדֵעַ בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן בָּא גַּבְרִיאֵל וְלִימְּדוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן לָא הֲוָה קָגָמַר הוֹסִיף לוֹ אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלָמַד שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים פ״א:ו׳} עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם (שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע) וּלְמָחָר כֹּל לִישָּׁנָא דְּאִישְׁתַּעִי פַּרְעֹה בַּהֲדֵיהּ אַהְדַּר לֵיהּ.

They said to him: If that is so and he is a child of royalty, he should know the seventy languages that all kings’ children learn. The angel Gabriel then came and taught him the seventy languages, but he could not learn all of them. Gabriel then added one letter, the letter heh, to Joseph’s name from the name of the Holy One, Blessed be He, and then he was able to learn the languages, as it is stated: “He appointed it in Joseph [Yehosef] for a testimony, when he went forth against the land of Egypt, the speech of one that I did not know I heard” (Psalms 81:6). And the next day, when he appeared before Pharaoh, in every language that Pharaoh spoke with him, he answered him.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עדות ביהוסף שמו – סיפיה דקרא שפת לא ידעתי אשמע.
אמרו לו: אם כן, שבן מלכים הוא, יהא יודע בשבעים לשון כדרך שלומדים בני המלכים! בא המלאך גבריאל ולימדו שבעים לשון. לא הוה קגמר [היה לומד] כל זה. באותה שעה הוסיף לו גבריאל אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא ואז למד, שנאמר: ״עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע״ (תהלים פא, ו). ולמחר כשחזר לפני פרעה, כל לישנא דאישתעי [לשון, שפה, שדיבר] פרעה בהדיה [איתו], אהדר ליה [ענה לו].
They said to him: If that is so and he is a child of royalty, he should know the seventy languages that all kings’ children learn. The angel Gabriel then came and taught him the seventy languages, but he could not learn all of them. Gabriel then added one letter, the letter heh, to Joseph’s name from the name of the Holy One, Blessed be He, and then he was able to learn the languages, as it is stated: “He appointed it in Joseph [Yehosef] for a testimony, when he went forth against the land of Egypt, the speech of one that I did not know I heard” (Psalms 81:6). And the next day, when he appeared before Pharaoh, in every language that Pharaoh spoke with him, he answered him.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אִישְׁתַּעִי אִיהוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ לָא הֲוָה קָא יָדַע מַאי הֲוָה אָמַר א״לאֲמַר לֵיהּ אַגְמַרִי אַגְמְרֵיהּ וְלָא גְּמַר אֲמַר לֵיהּ אִישְׁתְּבַע לִי דְּלָא מְגַלֵּית אִישְׁתְּבַע לוֹ.

Joseph then spoke in the sacred tongue, Hebrew, and Pharaoh did not know what he was saying. Pharaoh said to him: Teach me that language. He taught him, but he could not learn it. Pharaoh said to him: Take an oath for my benefit that you will not reveal that I do not know this language. He took an oath for his benefit.
תוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שגר באכסניות בארץ נכריה:
מופים מפרש בתנחומא שהיה פיו כשל אביו בהלכות שקבל משם ועבר:
אשתעי איהו בלשון הקדש. צ״ע אי הוו ע׳ לשון חוץ מלשון הקדש דהא הכא לא הוה ידע ליה ואמר בסוכה שע׳ פרים שמקריבין בחג הסוכות כנגד ע׳ אומות חוץ מישראל ואמר נמי בסדר פנחס דמונה ס״ה משפחות בישראל וע׳ באומות היינו דכתיב כי אתם המעט ה׳ משפחות מעט מכל העמים:
אישתעי איהו [דיבר הוא, יוסף] בלשון הקדש ולא הוה קא ידע מאי הוה אמר [היה יודע פרעה מה הוא אומר]. אמר ליה [לו] פרעה: אגמרי [למד אותי]. אגמריה [לימד אותו] ולא גמר [למד]. אמר ליה [לו] פרעה: אישתבע [השבע] לי דלא מגלית [שאינך מגלה] שאיני יודע שפה זו. אישתבע [נשבע] לו.
Joseph then spoke in the sacred tongue, Hebrew, and Pharaoh did not know what he was saying. Pharaoh said to him: Teach me that language. He taught him, but he could not learn it. Pharaoh said to him: Take an oath for my benefit that you will not reveal that I do not know this language. He took an oath for his benefit.
תוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) כִּי א״לאֲמַר לֵיהּ {בראשית נ׳:ה׳} אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמוֹר א״לאֲמַר לֵיהּ זִיל אִיתְּשִׁיל אַשְּׁבוּעֲתָךְ אֲמַר לֵיהּ ואיתשלי נָמֵי אַדִּידָךְ ואע״גוְאַף עַל גַּב דְּלָא נִיחָא לֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ עֲלֵה וּקְבוֹר אֶת אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ.

Years later, when Joseph said to Pharaoh: “My father made me swear, saying” (Genesis 50:5) that I would bury him in Eretz Yisrael, Pharaoh said to him: Go request the dissolution of your oath. Joseph said to him: And should I also request dissolution for the oath that I took for your benefit? And consequently, even though Pharaoh was not amenable to letting Joseph go, he worried that Joseph would then request dissolution for the oath that he had taken for his benefit, and Pharaoh therefore said to him: “Go up and bury your father according to what he made you swear” (Genesis 50:6).
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איתשיל אשבועתך – השאל לחכמים שיתירוה לך.
איתשיל נמי אדידך ואע״ג דלא ניחא ליה – ותימה הלא לא היה יכול לישאל על נדרו כי אם מדעתו של פרעה כמו ההוא מעשה דצדקיהו ונבוכדנצר דמייתי התם מיהו מהכא משמע דהוה בפניו דאמר בפ׳ ר׳ אליעזר בנדרים (נדרים סה.) המודר הנאה מחברו אין מתירין לו אלא בפניו פי׳ בפניו ואפילו בעל כרחו ומיהו תימה לומר דהנודר על דעת חבירו מתירים לו שלא מדעת חבירו ושמא אוקמיה במלתא דגיזום בעלמא שגיזמו כך מיהו לא היה יכול לישאל עליו אי לא ניחא ליה לפרעה.
בד״ה איתשיל ושמא אוקמיה במלתא דגיזום כו׳ כצ״ל:
כי א״ל אבי השביעני א״ל זיל איתשל כו׳. דמשמע מתוך הכתובים שהוצרך יוסף לרבות עליו רעים לבקש מפרעה על כך כמ״ש וידבר יוסף אל בית פרעה גו׳ אם נא מצאתי חן בעיניכם דברו נא באזני פרעה לאמר אבי השביעני גו׳ והיינו דלא ניחא ליה לפרעה משום דאיתא במדרשות שראה פרעה שנתברך נילוס כשבא יעקב למצרים גם שפסק הרעב וע״כ רצה לעכב גם ארונו שם ולולי השבועה של יוסף שקבל עליו לא היה נתרצה פרעה להעלותו משם כדכתיב עלה וקבור את אביך כאשר השביעך ובודאי דהיה מפציר ביוסף משום זה זיל איתשל אשבועתך אי לאו דא״ל ואיתשל נמי אדידך ודו״ק:
לאחר זמן, כי [כאשר] אמר ליה [לו] יוסף לפרעה ״אבי השביעני לאמר״ (בראשית נ, ה) שאקברהו בארץ ישראל, אמר ליה [לו] פרעה: זיל איתשיל אשבועתך [לך הישאל על שבועתך] והתר אותה. אמר ליה [לו] יוסף: ואיתשלי נמי אדידך [ואשאל גם כן על השבועה שנשבעתי לך]? ואף על גב [ואף על פי] שלא ניחא ליה [היה נוח לו] לפרעה להסכים, מפני שחשש שיוסף יישאל על השבועה שנשבע לו, אמר ליה [לו] בכל זאת: ״עלה וקבר את אביך כאשר השביעך״ (בראשית נ, ו).
Years later, when Joseph said to Pharaoh: “My father made me swear, saying” (Genesis 50:5) that I would bury him in Eretz Yisrael, Pharaoh said to him: Go request the dissolution of your oath. Joseph said to him: And should I also request dissolution for the oath that I took for your benefit? And consequently, even though Pharaoh was not amenable to letting Joseph go, he worried that Joseph would then request dissolution for the oath that he had taken for his benefit, and Pharaoh therefore said to him: “Go up and bury your father according to what he made you swear” (Genesis 50:6).
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) יְהוּדָה מַאי הִיא דְּתַנְיָא הָיָה ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם הָיוּ שְׁבָטִים מְנַצְּחִים זֶה עִם זֶה זֶה אוֹמֵר אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם קָפַץ

§ What was the incident where Judah sanctified God’s name in public? As it is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: When the Jewish people stood at the Red Sea, the tribes were arguing with one other. This one was saying: I am going into the sea first, and that one was saying: I am going into the sea first. Then, in jumped
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ג יהודה מאי היא [מה היה] ענין קידוש השם שעשה בפרהסיא? דתניא כן שנינו בברייתא], היה ר׳ מאיר אומר: כשעמדו ישראל על הים (סוף) היו השבטים מנצחים (מתווכחים) זה עם זה, זה אומר: אני יורד תחלה לים, וזה אומר: אני יורד תחלה לים, ובינתיים קפץ
§ What was the incident where Judah sanctified God’s name in public? As it is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: When the Jewish people stood at the Red Sea, the tribes were arguing with one other. This one was saying: I am going into the sea first, and that one was saying: I am going into the sea first. Then, in jumped
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144