ערך גנס
גנס –
א(עבודה זרה ח.) ויום גנוסיא של מלכים. יום הולדת את פרעה תרגומו יום גנוסיא דפרעה. (ובפסיקתא דנחמו) אמר להם יוסף לאחיו עד שלא ירדתם לכאן היו נוהגין המצריים בי כעבד משירדתם לכאן הודעתם גנוסיא שלי פירוש בלשון יון יום גנוסיא יום הולדת המלכים.
(סוטה לו:) אמר להם גניסי מלכות אני רואה בו פירוש טכסיסי מלכות. ובוז משפחות תרגום ובסיר גניסתא לישנא אחרינא ורטיש יחוסיא
(א״ב פירוש בלשון יוני מולד ויחוס ובנוסחאות דידן כתוב גניני).
ערך אסטגנין
אסטגנין –
בהסתכלתי באסטגנינות שלי צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל בסוף (
שבת קנו. ובסנהדרין נח.) בפרק נגמר הדין
(נדרים לב) הסתכלתם במזל שלי ואין לי בן אלא אחד על ישמעאל אמר לו אברהם צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל פי׳ ענין מזל הן. שמא יטעו אסטגניני פרעה (
ברכות ד. ובסוטה יב) בגמרא וכן לענין הטובה המה מי מריבה המה שראו אסטגניני פרעה וטעו בגמ׳ דמי לנו גדול מיוסף אל תקרי הורד אלא הוריד שהוריד אסטגניני פרעה מגדולתן פי׳ שביישן שלא ידעו לפתור החלום והוא ידע.
(סוטה לו) בגמ׳ דששה שבטים אמרו אסטגנינין לפרעה עבד שלקחו רבו בכ׳ כסף תמשילהו עלינו. (בבתרא פ״ק) איסטגניניות היתה לו לאברהם אבינו בלבו
(יומא כט) שאני אברהם דאסטגנינות גדולה היתה בלבו פי׳ חכמת המזלות היתה לו והיה יודע לכוון השעות אי נמי זקן ויושב בישיבה היה דאמר מר מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהן כלומר זקנים ויושבין בישיבה ושכינה ביניהן ויש ספרים שכתוב בהן אצטגניני
(א״ב: תרגום ועצת נפתלים ומלכת אסתגננות).
ערך בלע ובכר
בלע ובכר –
גואשבל מפורש
(סוטה לו) בגמר׳ דששה שבטים.
ערך דיוקן
דיוקן –
ד(מועד קטן טו:) דתני בר קפרא דמות דיוקני נתתי בהם ובעונותיהם הפכתיה יהפכו מיטתן עליה:
(בבא בתרא נח.) כי מטא במערתיה דאדם הראשון יצאת בת קול ואמרה לו נסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה לא תסתכל פירוש כי בצלם אלהים עשה את האדם
(חולין צא) ע לין ומסתכלין בדמות של מעלה יורדין ומסתכלין בדמות דיוקני שלמטה
(סוטה לו) ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי באת דיוקנו של אביו ונראת לו.
(יומא סט) דמות דיוקנו אני רואה במלחמה ונוצח.
(שבת קמט) ת״ר כתב המהלך תחת צורה ותחת דיוקנאות פירוש צורת אדם המצויירת בכותל הכתב שתחתיו אסור לקרותו. פי׳ אחר מציירין כיצד נעקד יצחק ושחר מעשים
(בבא קמא קד) א״ר יהודה אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתומין עליה פירש דיוקני צורה ידועה לו כגון סימן שהוא ביניהן ואפילו עדים מעידין שאמר להן הכתוב בכתב הזה כתב ידי הוא ואין העדים יודעין מה כתוב בו אלא כתבו הן למטה כי פלוני אמר לנו העידו עלי שזו הדיוקני שלי הוא.
(בבא מציעא קטו) אבל אתה נכנס על שכר כתף על שכר פונדק ועל שכר דיוקנאות פי׳ ששכרו לצור לו צורות ודיוקנאות בכותל. אך בצלם תרגום ברם בדיקנא. פירש דיוקני הוא צורה ועיקר צורת אדם המצוירת בו איקונין זו צורה המצויירת על הנייר או על הסיד כלומר דיוקני זו שנייה לזו כעין דיופי
(א״ב תרגום אך בצלם ברם בדיוקנא פירוש בלשון יוני דמות תבנית צלם).
ערך חמש
חמש –
ה(בבא מציעא נג:) איבעיא להו חומשא מלבר או חומשא מלגו פי׳ חפץ שדמיו שמונים כספים צריך להביא כ׳ מבחוץ להשלימם ק׳ זה חומשא מלבר דהא מחוץ הבאת חמישיתם כ׳ והשלמתם ק׳ ואם דמיו ק׳ והוספת עליו כ׳ זהו חומשא מלגו שהוא חומש הקרן ואסיקנא שיהא הוא ותומכיו ה׳ וזה חומשא מלבר:
(בבא מציעא סד.) היכי דמי בכדי שהדעת טועה אמר רב אחא בריה דרב יוסף עישורייתא וחומשייתא פי׳ שהיה מונה ה׳ ה׳ ומצא ה׳ טפי אמר טעה בה׳ ולא מצאם והוא הדין אם מונה י׳ י׳ פי׳ אחר כגון שמונה י׳ ומניח א׳ כדי לידע כמה עשרות הן יש לומר חזר וכללן במנויין ושכח ואין אינן מן המנויין לפיכך חייב להחזיר והוא הדין לחומשייתא. הבגד מטמא משום ה׳ שמות וכו׳ (פרק כז בכלים) פירוש מפני שהוא כלי קיבול ומושב ואהל ומטמא משום אריג שהשתי והערב אינו מטמא אלא בצרעתו משום ג׳ על ג׳ השק משום ד׳ שהוא כלי קיבול ומושב ומטמא באהל ומשום אריג העור משום ג׳ שהוא כלי קיבול ומושב ומטמא באהל והעץ משום ב׳ שהיא כלי קיבול ומושב כלי חרש משום אחד שהוא כלי קיבול. (
כתובות נא: בבא קמא נה) חמשה גובין מן המשוחררין ואלו הן פירות ושבח והמקבל עליו לזון בן אשתו ובת אשתו וגט חוב שאין בו אחריות וכתובת אשה שאין בה אחריות האי פירות ושבת היכי דמי וכו׳ פי׳ לשון חירות כלו׳ לא מן המשועבדין. (בילמדנו בריש אמור אל הכהנים) ה׳ דברים חייבין בחלה מן המקרא וכבר פירשתי בערך חט. ה׳ לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה החרש והשוטה וכו׳ (בריש תרומות ומפורש בירושלמי ובילמדנו בריש ויקחו לי תרומה) רבי שמואל בר נחמן שמע לכולהון מן הכא דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה פרט לעכו״ם מאת כל איש פרט לקטן אשר ידבנו לבו פרט לחרש שוטה וזאת התרומ׳ אשר תקחו מאתם פרט לתורם את שאינו שלו (ב״ך עט) ה׳ בקר ישלם תחת השור וד׳ צאן תחת השה תניא א״ר מאיר בוא וראה כמה גדולה כוחה של מלאכה שור שבטלו ממלאכתו ה׳ שה שלא ביטלו ממלאכתו ד׳. אמר רבן יוחנן בן זכאי בוא וראה כמה גדול כבוד הבריות שור שהולך ברגליו ה׳ שה שהרכיבו על כתיפו ד׳. ה׳ פעמים כתובים ישראל בפסוק אחד (בריש ויקרא רבה פרשת הבן יקיר לי אפרים. ובילמדנו בריש כי תשא ובפסיק׳ דכי תשא) אמר רב יודן בוא וראה כמה חיבב וכו׳. ה׳ אצבעות שנ יד ימינו של הקב״ה כולן לסוד הגאולות אצבע קטנה בה הראה את נח התיבה שנאמר וזה אשר תעשה אותה וכו׳ ה׳ אותיות שנכפלו מכל אותיות שבתורה כולן לסוד הגאולה כ״כ בו נגאל אברהם אבינו מאור כשדים שנאמר לך לך מ״מ בו נגאל יצחק מארץ פלשתים שנא׳ לך מעמנו כי עצמת מחד נ״נ בו נגאל יעקב מיד עשו שנאמר הצילני נא פ״פ בו נגאלו ישראל ממצרים שנאמר פקד פקדתי צ״צ עתיד הקב״ה לגאול את ישראל שנא׳ הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח. ה׳ שיעורן טפח שליא שופר שדרו של לולב אזוב ודופן סוכה
(נדה כו) בגמ׳ שליא ושם מפורשים
(מנחות מה) כל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר כל האמור בתורת כהנים אינו קרב במדבר משבאו לארץ קרבו אלו ואלו.
(סוטה לו) רבי חנינא בן גמליאל אומר לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים חלוקין באבני אפוד אלא כדרך שחלוקין בחומש שני פי׳ חומש הפקודים הוא ספר וידבר חומש שני הוא ספר ואלה שמות.
(הוריות יג) חמשה דברים משיבין את התלמוד האוכל פת חיטין כל שכן חיטין עצמן והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח והרגיל ביין ובשמים והשותה מים של שירי עיסה וכו׳. ה׳ חטאות מתות (בסיפרי בפרשת חטאת נשיא).
ערך על
על –
ו(תמורה לב.) ומקדשין אותן הקדש עילוי. פי׳ א׳ קדשי מזבח וא׳ קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה קלה לקדושה חמורה כגון שלמים לעולה ומקדישין אותן קדשי מזבח הקדש עילוי לשם קדשי בדק הבית ואותו עילוי נותן לבדק הבית כדאמרינן
(ערכין כח:) מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן דמיהן פי׳ שאמר שור זה עלי לעולה שחייב באחריותו כיון דלא סגי דלא מקריב ליה נותן דמיו לבדק הבית ואם נדבה הוא אותן קדשי מזבת שהקדיש לעילוי כיון דנדבה לא אמר עלי אלא אמר הרי זו עולה דאינו חייב באחריותה אינו נותן לבדק הבית אלא דמי טובת הנאתה ומה הוא טובתה אמר כמה אדם כהן אחד ממשמר העובד באותו זמן רוצה ליתן לבעל השור שימתין לו עד זמן משמרתו ויתנהו לו כדי שיזכה לו בעורו שאינו רשאי זה כהן להעלותו אלא בזמן משמרתו כמה שאותו כהן רוצה ליתן כן הוא חייב ליתן לבדק הבית היינו עילוי ומחרימין אותו קדשי מזבח יכול לומר יהו חרם ואם אמר כן אם נדר הן נותן את דמיהן לכהנים ואם נדבה נותן את טובתן כדאמרינן
(ערכין כז) הבעלים נותנין ל׳ שאין מוסיפין חומש על עילויו של זה
(בכורות טו) הרי הן כחולין לכל דבריהן אין לך בהם אלא מצות עילוי לבד פי׳ חומרא דבעו פדייה. והיה ערכך תרגום ירושלמי והיה עילוייך
(קידושין מב) במקרקעי נמי לא אמרן אלא דפלוג בעילויא פי׳ בשומא דשופרא וסניא ואוקומינהו בדמי אבל אפלוג במשחתא פי׳ במדה כל שהוא חוזר
(יבמות ד) ואי כתב רחמנא לא יעלה הוה אמינא כל העלאה קא אסר רחמנא פי׳ שנושאין הכלאים בידיכן להראותן קמ״ל לא תלבש.
(יבמות עא) אני שונה עיגול בעיגול עולה פי׳ מעלה אחד ממאה והשאר מותרין ולולי שהתרומה בזמן הזה דרבנן לא היה התנא שונה עולה אלא מדמע הכל
(כתובות מח) עולה עמו ואינה יורדת עמו בעלת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו פי׳ אם היה עשיר או ממשפחה חשובה ממשפחתה עולה עמו כמנהג מעלתו ואם היתה היא עשירה והוא עני או פחות ממשפחתה אינה יורדת עמו ממעלתה.
(חולין יז) סכין עולה ויורד מותר לשחוט בו פי׳ שקצותיה רחבות ואמצעיתה צר זו היא עולה ויורד והוא שפיו חלק ואין בו פגימה כלל
(מנחות סא) נותן שתי הלחם על שני כבשים ומניח שתי ידיו למטה מוליך ומביא מעלה ומוריד א״ר יוחנן מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו מוליך ומביא למי שהרוחות שלו וכו׳ עד וכן ללולב
(שבת קכו) והכי משני א״ר חסדא על יד על יד פי׳ מעט מעט
(כתובות ק) איכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד
(שבועות ב) ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתים הרי זה בעולה ויורד.
(כריתות ו) אלו מביאין קרבן עולה ויורד פי׳ אם היה עשיר מביא קרבן עשיר עני מביא קרבן עני. (בילמדנו מלאכי אלהים עולים ויורדים בו) יורדים ועולים מיבעי ליה אלא שהמלאכי׳ שמסורין לו בארץ ישראל עולין ואותן שירדו היו משמרין אותו בחוצה לארץ. (
ברכות כא. בבא בתרא קיח: סוטה לו) אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין אל תקרי עלי עין אלא עולי עין פי׳ כל מה שמעיינין להן בעין רע לא יזיקום אלא מועיל להן ומעלין ביותר. רבי גרשם זצ״ל פי׳ שהן עולין על העין כדבר שיושב למעלה מן העין ואין עין שולט עליו ורבינו חננאל ז״ל היה שונה עלי עין כלומר בואי העין במקום אחר ואל תזיקני
(תענית ג) וסימניך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא פי׳ שמואל בנהרדעא ורב בסורא ותרוייהו על פרת ונהרדעא לעיל מן סורא טפי מן ב׳ בית פרסה שמואל ונהרדעא בעו מיא ורב וסוראי תתאי לא בעו מיא דכיון שהם תחתיים נקיום המים עליהן ומתקיימין אצלם והלכך יום ס׳ כלאחר ס׳
(יבמות כא) וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו וסימניך דעילאי דרב פי׳ רב אמר אשת אחי האם וזעירי אמר אף אשת אבי האם האב שהוא למעלה ורב מאי טעמא לא תני לה משום דמחלפא באשת אבי אביו אם תאמר אשת אבי האם יש לה הפסק אתי למימר אשת אבי אביו נמי יש לה הפסק וזעירי אמר לגבי אשת אבי אביו שכיח דאזיל ולפיכך אין לה הפסק אבל לגבי אשת אבי אמו לא שכיח דאזיל ולפיכך יש לה הפסק פ״א לגבי משפחת אביו שכיח דאזיל משום דאתי ליה ירושה מהתם וידע דאית ליה קורבא להתם ולא אתי למיסב מהתם גבי משפחת אמו לא שכיח דאזיל.
(סוכה מה) ראיתי בני עלייה והן מועטין פי׳ ראיתי ברוח הקדש בראיית חלום כי הצדיקים שבדור הזה הראוין לעלות לגן עדן מועטין
(בבא קמא טז) מועד משלם נזק שלם מן העלייה גמרא מאי עלייה מעולה שבנכסים. אצל מעולין שבמשפחה ומאי נינהו דוד ושלמה
(כתובות לה) בין דרך ירידה בין דרך עלייה כדכתיב יודע כמביא למעלה בסבך כשהגרזן ביד אדם ומעלהו למעלה ממנו להורידו להכות על העץ או על זולתו כיוצא בו
(משנה פאה ו) אל תסג גבול עולים: ירושלמי רב ירמיה ורב יוסף חד אמר אלו עולי מצרים וחד אמר אלו שירדו מנכסיהם. לסמיא צווחין סגי נהורא וכזה הענין קראו אחריך מלא ריקם היה לו לומר אלא שכינה הכתוב לא שכחו בע״ה דכתיב קצירך ושכחת לא ששכחוהו פועלין דכתיב כי תקצר ושכחת.
ערך ערב
ערב –
ז(סוטה לו) איכא בינייהו ערבא וערבא דערבא פי׳ אסיקנא דלישנא קמא דרבי שמעון נכרתו על כל אחד ואחד מישראל מ״ח כריתות לתרי״ג מצות שאם יעבור על אחת מהן ילקה בעונו וגם עירב כל ישראל שאם יעבור אחד מהן ויראהו חברו ולא יקח הדין ממנו ילקה בעונו נמצאו כל ישראל ערבים זה לזה וללישנא דתני ר׳ מוסיף ערבא דערבא כלומר אם תשמע שפלוני עבר עבירה וראהו פלוני ולא מיחה בידו תהיה אתה מחוייב בדרך ערב ליקח הדין גם מזה האדם הערב שראה ולא מיחה בו ואם לא תעשה כך תהא נתפש בעוונם וזהו פי׳ ערבא וערבא דערבא כל מקום ששנה רשב״ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה פי׳ ערב
(בבא בתרא קעו) המלוה את חבירו על ידי ערב וכו׳ עד רשב״ג אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב. צידן
(גיטין עד.) אמר רשב״ג מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי אסטליתי ואבדה אסטליתו ואמרו חכמים תתן לו את דמיה. ראיה אחרונה
(סנהדרין לא.) אמר לו הבא עדים אמר לו אין לי הבא ראיה אמר אין לי ראיה שהוא חייב וכו׳ בזו ראיה אין הלכה כמותו אבל בראיה ראשונה הלכה כמותו
(בבא בתרא קעג) ערב היוצא לאחר חיתום שטרות פי׳ אחר חתימת עדים כתב ופלוני ערב.
ערך תרז
תרז –
ח(בבא קמא נג) אכל חטים והתריז ומת פטור
(בבא מציעא צ.) היתה אוכלת ומתרזת מהו משום דמעיל לה והא לא מעלו לה פי׳ משום שדוחקת הרוחות בבטנה משלחת זמוריה
(חולין לח.) כאן בשותת כאן במתרזת פי׳ שהטילה ריעי כגון קילוח בכח הרוח
(סוטה לו) ועומד בפניהן מיד נתרז פי׳ מיד מתחלחל ומתמלא בטנו רוח ומשלח זמורה. מתריזין מתוך פנקטיהון עיין ערך פנקט.
א. [שטאם, געשלעכט.]
ב. [שטערן זעהר.]
ג. [איין נאהמען.]
ד. [בילד.]
ה. [פיניף.]
ו. [ערהרען.]
ז. [בירגען, גיטשטייער.]
ח. [איינען ווינד לאססען.]