×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְלָנוּ בִּמְקוֹמָן.:
to Gilgal and slept in their lodging place.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ולנו במקומן – בבית מלונם בגלגל ושם הקימו את האבנים.
לעולם יזהר אדם שלא לבייש פני חברו כמו שביארנו כמה פעמים דרך הערה אמרו מפני מה תקנו תפלה בלחש שלא לבייש עוברי עבירה שמתודים בתפלתם ופורטים את החטא וכן מצינו שלא חלק הכתוב מקום לשחיטה בין חטאת לעולה אלא שחיטת כלן לצפון המזבח כדי שלא ירגישו במביא קרבן חטאת שהוא חוטא ואע״פ שיש ביניהן שאר סימנין והוא שדם חטאת למעלה מן הסיקרא והוא מחצי המזבח ולמעלה מפני שנאמר בחטאת על קרנות ובעולה הוא על שתי זויות המזבח מחצי המזבח ולמטה בזו אינו יודע אלא כהן ואע״פ שכל חטאת יחיד נקבה והעולה זכר אין זה ניכר לכל שהאליה מכסתו ואע״פ שפעמים מביא שעירה שאין לה זנב הראוי לכסות בזו הוא גרם לעצמו שכל חטאת יחיד רצה מביא כשבה רצה מביא שעירה חוץ מע״ז שנאמר עז בת שנתה בפרשת שלח לך ושמא תאמר אם כן בחטאת של ע״ז מיהא הדבר ניכר מתוך גודל העבירה הטיל עליו הכתוב שיתבייש כדי שתרבה כפרתו:
ודברים אלו כלם בעבירות מפני שיש גנאי בפרסומן לעושיהן אבל כל שאירע לו דבר של צער צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים וכשאדם בא לשבח להקב״ה על הנסים שעשה לו או לאבותיו יהא אומרו בקול רם אחר שאין שם גנות עבירה כדרך מקרא בכורים שנאמר בו וענית שהוא לשון צווחה וכשמודה לפניו עד שמגיע מוידויו שבח לעצמו שקיים את מצותו יהא אומרו בקול נמוך כדרך וידוי מעשר שהיה אומר לא עברתי וכו׳ ואין כתוב בו לשון עניה:
אע״פ שביארנו בקריאת שמע שנאמרת בכל לשון אפילו לכתחלה מ״מ אם קראה למפרע לא יצא שנאמר והיו בהוייתן יהו ולכתחלה צריך בה שישמיע לאזנו מה שמוציא מפיו הא בדיעבד אם קרא ולא השמיע לאזנו יצא וכבר ביארנו עיקרי דברים אלו במקומן בשני של ברכות הא שאר התורה מיהא בכל לשון נאמרה ר״ל שאע״פ שניתנה בלשון הקדש על מנת כן ניתנה שתהא שנונה בכל לשון ויוצא בה ידי והגית בו יומם ולילה ומברך מיהא לפניה אלא שבקריאת הצבור ודאי דוקא בלשון הקדש ובשאר הלשונות לא יצא:
גמרא דנין אמירה גרידא מאמירה גרידא ואין דנין אמירה גרידא מענייה ואמירה כצ״ל הגירסא וכפרש״י ומהרש״ל כתב לקיים גירסת הספרים דנין ענייה ואמירה לדברי התוס׳ לקמן ואין שם הכרע כמ״ש לקמן ואין זו סוגיית התלמוד דמה לו להזכיר כאן דנין ענייה ואמירה כו׳ וק״ל:
ולנו במקומן בגלגל.
to Gilgal and slept in their lodging place.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) גמ׳גְּמָרָא: פָּרָשַׁת סוֹטָה מְנָלַן דִּכְתִיב {במדבר ה׳:כ״א} וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה בְּכׇל לָשׁוֹן שֶׁהוּא אוֹמֵר.

GEMARA: From where do we derive that the portion of the warning and the oath administered by the priest to a sota can be recited in any language? As it is written: “And the priest shall say to the woman” (Numbers 5:21), which indicates: In any language that he speaks.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ ה״ג – ואמר אל האשה בכל לשון שהיא שומעת ומהאי קרא יליף לה בספרי ול״ג ואמר הכהן לאשה.
אל האשה – משמע דברים הנכנסין בלבה שתהא מכרת בלשון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א גמרא פרשת סוטה מנלן [מניין לנו] שנאמרת בכל לשון? — דכתיב, [שנאמר]: ״ואמר הכהן לאשה״ (במדבר ה, כא) כוונתו — בכל לשון שהוא אומר.
GEMARA: From where do we derive that the portion of the warning and the oath administered by the priest to a sota can be recited in any language? As it is written: “And the priest shall say to the woman” (Numbers 5:21), which indicates: In any language that he speaks.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) תָּנוּ רַבָּנַן מַשְׁמִיעִין אוֹתָהּ בְּכׇל לָשׁוֹן שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת עַל מָה הִיא שׁוֹתָה וּבַמָּה הִיא שׁוֹתָה עַל מָה נִטְמֵאת וּבַמָּה הִיא נִטְמֵאת.

The Sages taught (Tosefta 2:1): The priest informs the sota in any language that she can hear and understand for what reason she must drink the bitter water of a sota, and from what vessel she will drink, on account of what actions she is considered to be defiled and in what way she defiled herself.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על מה היא שותה – כדמפרש ואזיל שאומר לה פריצות גרם ליך שתשתה.
ובמה היא שותה – בכלי מאוס במקידה של חרש.
ועל מה נטמאת – מי הביאה לידי טומאה שחוק וקלות ראש כדי לייסר את הנשים שלא יקלו ראשן עם האנשים שעל ידי כך באות לידי וצבתה בטנה.
ובמה היא נטמאה – משמיעין אותה הלכות המים המאררים על איזו טומאה הן בודקין אותה שאם נטמאה והיא מזידה וברצון בדקוה ואם שוגגת כגון אמרו לה מת בעליך או אנוסה לא יבדקוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים]: משמיעין אותה את הסוטה, בכל לשון שהיא שומעת, על מה היא שותה, ובמה היא שותה. על מה נטמאת, ובמה היא נטמאת.
The Sages taught (Tosefta 2:1): The priest informs the sota in any language that she can hear and understand for what reason she must drink the bitter water of a sota, and from what vessel she will drink, on account of what actions she is considered to be defiled and in what way she defiled herself.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) עַל מָה הִיא שׁוֹתָה עַל עִסְקֵי קִינּוּי וּסְתִירָה וּבַמָּה הִיא שׁוֹתָה בִּמְקִידָּה שֶׁל חֶרֶשׂ.

For what reason must she drink the bitter water? She must drink it on account of the matter of the warning given to her by her husband, and her subsequent seclusion. And from what vessel does she drink? She drinks from a mekeida, a simple vessel, of clay.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ופרטי הדברים: על מה, באיזה סיבה, היא שותה — על עסקי קינוי וסתירה, ובמה היא שותה — במקידה (כלי פשוט) של חרש.
For what reason must she drink the bitter water? She must drink it on account of the matter of the warning given to her by her husband, and her subsequent seclusion. And from what vessel does she drink? She drinks from a mekeida, a simple vessel, of clay.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) עַל מָה נִטְמֵאת עַל עִסְקֵי שְׂחוֹק וְיַלְדוּת וּבַמָּה הִיא נִטְמֵאת בְּשׁוֹגֵג אוֹ בְּמֵזִיד בְּאוֹנֶס [אוֹ] בְּרָצוֹן וְכׇל כָּךְ לָמָּה שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל מַיִם הַמָּרִים.:

On account of what actions is she considered to be defiled? It is on account of matters of levity and immaturity. And in what way did she defile herself? The priest must explain to her that there is a difference between whether she acted unwittingly or intentionally, and whether she acted due to circumstances beyond her control, or whether she acted willingly. And why does all of this need to be explained to her? In order not to cast aspersions on the bitter water of a sota, as, if she committed adultery unwittingly or due to circumstances beyond her control, the water will not affect her.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכל כך למה – לנו להודיע בהלכות המים בשלמא הנך קמייתא משום ונוסרו כל הנשים (יחזקאל כג) אלא הך למה.
שלא להוציא לעז – שאם נטמאת באונס או שוגגת ולא נבדקת שלא תהא סבורה אילו נטמאתי מזידה גם כן לא היו בודקים אותי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על מה היא נטמאת — על עסקי שחוק וילדות. ובמה היא נטמאת שצריכים להסביר לה — שיש הבדל אם נטמאה בשוגג או במזיד. באונס [או] ברצון. וכל כך למה מרבים להסביר לה — כדי שלא להוציא לעז על מים המרים, כדי שתדע שאם חטאה באונס או בשוגג אין המים בודקים אותה.
On account of what actions is she considered to be defiled? It is on account of matters of levity and immaturity. And in what way did she defile herself? The priest must explain to her that there is a difference between whether she acted unwittingly or intentionally, and whether she acted due to circumstances beyond her control, or whether she acted willingly. And why does all of this need to be explained to her? In order not to cast aspersions on the bitter water of a sota, as, if she committed adultery unwittingly or due to circumstances beyond her control, the water will not affect her.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וִידּוּי מַעֲשֵׂר.: מְנָלַן דִּכְתִיב {דברים כ״ו:י״ג} וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקּוֹדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְיָלֵיף אֲמִירָה מִסּוֹטָה בְּכׇל לָשׁוֹן שֶׁהוּא אוֹמֵר.

From where do we derive that the declaration of tithes may be recited in any language? As it is written: “Then you shall say before the Lord your God: I have put away the hallowed things out of my house” (Deuteronomy 26:13). And derive a verbal analogy from the saying mentioned in this verse, and the saying mentioned in the verse with regard to a sota (Numbers 5:21), that one is permitted to recite the declaration of tithes in any language that he speaks.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: וידוי מעשר מנלן דכתיב ואמרת וגו׳ ויליף אמירה אמירה מסוטה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וידוי מעשר מנלן [מניין לנו] שהוא בכל לשון? — דכתיב [שנאמר]: ״ואמרת לפני ה׳ אלהיך בערתי הקדש מן הבית״ (דברים כו, יג), ויליף [ולומד] בגזירה שווה ״אמירה״ ״אמירה״ מסוטה — לומר שאף וידוי מעשר נאמר
From where do we derive that the declaration of tithes may be recited in any language? As it is written: “Then you shall say before the Lord your God: I have put away the hallowed things out of my house” (Deuteronomy 26:13). And derive a verbal analogy from the saying mentioned in this verse, and the saying mentioned in the verse with regard to a sota (Numbers 5:21), that one is permitted to recite the declaration of tithes in any language that he speaks.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב זְבִיד לְאַבָּיֵי וְלֵילַף אֲמִירָה מִלְּוִיִּם מָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ.

Rav Zevid said to Abaye: But let us derive a verbal analogy from the saying mentioned in the verse: “And the Levites shall speak and say” (Deuteronomy 27:14). Just as there, the Levites recited the blessings and curses in the sacred tongue, so too here, one must recite the declaration of tithes in the sacred tongue.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל רב זביד לאביי ונילף אמירה אמירה מלוים א״ל דנין אמירה גרידתא מאמירה גרידתא ואין דנין אמירה גרידתא מענייה ואמירה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בכל לשון שהוא אומר. אמר ליה [לו] רב זביד לאביי: ולילף [ושילמד] אמירה מלוים, ויאמר כך: מה להלן בלויים, ברכות וקללות שאמרו, היה זה בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש!
Rav Zevid said to Abaye: But let us derive a verbal analogy from the saying mentioned in the verse: “And the Levites shall speak and say” (Deuteronomy 27:14). Just as there, the Levites recited the blessings and curses in the sacred tongue, so too here, one must recite the declaration of tithes in the sacred tongue.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) דָּנִין אֲמִירָה גְּרֵידְתָּא מַאֲמִירָה גְּרֵידְתָּא וְאֵין דָּנִין אֲמִירָה גְּרֵידְתָּא מֵעֲנִיָּיה וַאֲמִירָה.

Abaye answered: One derives a verbal analogy from the term saying in a verse where the word “say” appears alone and another instance where the word saying appears alone. And one does not derive a verbal analogy from the word saying when it appears alone, as it does in the verse about the declaration of tithes, and in a verse that mentions speaking and saying, such as the verse concerning the Levites.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ענה לו אביי: דנין מקום שנאמרה בו לשון ״אמירה״ גרידתא [בלבד] ממקום שנאמרה בו ״אמירה״ גרידתא [בלבד], ואין דנין מקום שנאמרה בו ״אמירה״ גרידתא [בלבד], כגון וידוי מעשר, ממקום שנאמר בו ״ענייה״ ו״אמירה״ (״וענו הלויים ואמרו״. דברים כז, יד), שיש לכך משמעות מיוחדת.
Abaye answered: One derives a verbal analogy from the term saying in a verse where the word “say” appears alone and another instance where the word saying appears alone. And one does not derive a verbal analogy from the word saying when it appears alone, as it does in the verse about the declaration of tithes, and in a verse that mentions speaking and saying, such as the verse concerning the Levites.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תַּנְיָא רשב״ירַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר אָדָם אוֹמֵר שִׁבְחוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם.

The distinction between merely saying, and speaking and saying, is significant, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yoḥai says: A person should say his own praise in a soft voice, and say that which is to his discredit in a loud voice.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבחו – לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי (דברים כו) היינו שבח עצמו.
בקול נמוך – מדלא כתיב ביה ענייה.
וגנותו – כגון ארמי אובד אבי היינו גנותו שמתודין שאביהן לבן הארמי היה רשע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שכך תניא [שנויה ברייתא], ר׳ שמעון בן יוחי אומר: ראוי שיהא אדם אומר שבחו של עצמו בקול נמוך וגנותו בקול רם.
The distinction between merely saying, and speaking and saying, is significant, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yoḥai says: A person should say his own praise in a soft voice, and say that which is to his discredit in a loud voice.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) שִׁבְחוֹ בְּקוֹל נָמוּךְ מִן וִידּוּי הַמַּעֲשֵׂר גְּנוּתוֹ בְּקוֹל רָם מִמִּקְרָא בִּיכּוּרִים.

That one should say his praise in a soft voice is derived from the portion of the declaration of tithes, where one declares that he has acted appropriately, and the verse does not state: And you shall speak. That one should say that which is to his discredit in a loud voice is derived from the recitation of the first fruits, concerning which the verse states: “And you shall speak and say” (Deuteronomy 26:5), i.e., it should be recited loudly. The portion recited when bringing the first fruits details the hardships that the Jewish people suffered and denigrates Laban the Aramean, who is a progenitor of the Jewish people.
תוספות איווראבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אל האשה משמע דברים הנכנסין בלבה כדמפרש ואזיל ומיהו מה שפ״ה דמהאי קרא יליף לה בספרי אינה ראיה ואין בכך למחוק גירסת הספרים דמצינו בכמה מקומות שחולק על תלמוד שלנו כגון גבי האי דאמר בגמ׳ לק׳ בפ׳ בתרא שאם נמצא ההורג אחר שנתערפה העגלה הורגין אותו ונפקא לן מן ולארץ לא יכופר ובספרי מפיק לה מן ואתה תבער הדם הנקי. אבל ק׳ מאי סביר׳ ליה להאי תנא דמתני׳ אי סבירא ליה דכל התורה כלה בכל לשון נאמרה א״כ למה לי קרא לאיתויי בגמ׳ למימר להכשירה בכל לשון. ואי סבירא ליה דבלשון הקדש נאמרה למה לי קרא במתני׳ בהני דנאמרין בלשון הקדש. לכ״נ דמהני סביר׳ ליה דכל התורה בכל לשון נאמרה מדמייתי קרא במתני׳ שנ׳ בכל לשון אבל התלמוד מפרש כן אליבא דמ״ד בלשון הקדש נאמרה. וכל כך למה. למה לנו להודיעה הלכות המים בשלמא הנך קמייתא משום ונוסרו כל הנשים. אלא הך למאי:
ומשני שלא להוציא לעז שאם נטמאת באונס או שוגגת ולא נבדקה שלא תהי סבורה אילו נטמאת מזידה אף הם לא היו בודקין אותה ל״ה:
וגנותו בקול רם ממקרא בכורים דכתיב ארמי אובד אבי והיינו גנותן שמתודין שאביהם לבן הארמי היה רשע ל״ה. ורבנן סברי לה כמאן דאמר הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא. נראה מכאן דכן הלכה מדלא אמר ורבנן תרתי ש״מ בכל לשון שאתה שומע והשמיע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך אלא קאמר דסבירא להו (כרבנן) [כמ״ד כו׳] א״כ משמע דכן הלכה דאוקמי׳ רבנן מילתייהו אליבא דהלכתא ועוד דיחיד ורבים הלכה כרבי׳ וה״נ פסקינן בברכות פ׳ היה קורא. ותו דהתם קאמר תלמודא ור׳ יוסי תרתי ש״מ ולא קאמר דר׳ יוסי סבר לה כר׳ משמע דדחיק ליה לאוקומי מילתא אליבא דהלכתא וכן פי׳ בפ׳ הקורא את המגלה למפרע:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולמדים שאומר שבחו בקול נמוך מן וידוי המעשר שלא נאמרה בו לשון ״וענית״, ובוידוי זה אומר שעשה הכל כראוי. גנותו בקול רם — ממקרא ביכורים, ששם מספרים על מאורעות וצרות שאירעו לאומה ובגנות לבן הארמי שמוצאנו ממנו, ושם נאמר ״וענית ואמרת״ שהכוונה לקול רם.
That one should say his praise in a soft voice is derived from the portion of the declaration of tithes, where one declares that he has acted appropriately, and the verse does not state: And you shall speak. That one should say that which is to his discredit in a loud voice is derived from the recitation of the first fruits, concerning which the verse states: “And you shall speak and say” (Deuteronomy 26:5), i.e., it should be recited loudly. The portion recited when bringing the first fruits details the hardships that the Jewish people suffered and denigrates Laban the Aramean, who is a progenitor of the Jewish people.
תוספות איווראבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּגְנוּתוֹ בְּקוֹל רָם וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מִפְּנֵי מָה תִּקְּנוּ אתְּפִלָּה בְּלַחַשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּישׁ אֶת עוֹבְרֵי עֲבֵירָה שֶׁהֲרֵי לֹא חָלַק הַכָּתוּב מָקוֹם בֵּין חַטָּאת לְעוֹלָה.

The Gemara asks: But should one really say that which is to his discredit in a loud voice? But didn’t Rabbi Yoḥanan say in the name of Rabbi Shimon bar Yoḥai himself: For what reason did the Sages institute that the Amida prayer should be recited in a whisper? So as not to embarrass transgressors who confess their transgressions during their prayer. There is proof that transgressors should not be embarrassed, as the verse detailing where different offerings are slaughtered does not differentiate between the place where a sin-offering is slaughtered and the place where a burnt-offering is slaughtered, so that it will not be recognized when one is bringing a sin-offering and the sinner will not be embarrassed. This shows that one should also say that which is to his discredit quietly.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפני מה תקנו – שיהא אדם אומר תפלתו בלחש כדאשכחנא בחנה וקולה לא ישמע (שמואל א א).
שלא לבייש את עוברי עבירה – המתוודים בתפלתם על עבירות שבידם.
שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה – לא קבע לשחיטת חטאת מקום בפני עצמו שלא יבינו שהיא חטאת ומתבייש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפני מה תקנו תפלה בלחש כו׳. פרש״י כדאשכחנא בחנה וקולה לא ישמע עכ״ל ויש לדקדק דהכא קאמר טעמא כדי שלא לבייש עוברי עבירה ובפ׳ מי שמתו אמרינן ביה טעמא אחרינא המשמיע קולו בתפלתו ה״ז מקטני אמנה ופרש״י שם כאילו אין הקב״ה שומע תפלת לחש עכ״ל ויש ליישב דודאי אם היו כולי עלמא משמיעין קולן בתפלתן לא הוה שייך ביה מקטני אמנה אלא כיון דתקנו תפלת לחש משום עוברי עבירה מאן דלא חש בהא ומשמיע קולו טפי משאר אינשי ה״ז מקטני אמנה ודו״ק:
ומקשים: וגנותו אומר אדם בקול רם?! והאמר [והרי אמר] ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ שמעון בן יוחי עצמו: מפני מה תקנו תפלה בלחש — כדי שלא לבייש את עוברי עבירה שמתוודים על חטאיהם בשעת התפלה. וראיה לדבר שאין מביישים אותם, שהרי לא חלק (הבדיל) הכתוב מקום שונה לעבודת הקרבן בין חטאת לעולה, כדי שלא יהא ניכר שהוא חוטא ומביא חטאת ולא יתבייש בכך, ומכאן שגם גנותו אומר בלחש!
The Gemara asks: But should one really say that which is to his discredit in a loud voice? But didn’t Rabbi Yoḥanan say in the name of Rabbi Shimon bar Yoḥai himself: For what reason did the Sages institute that the Amida prayer should be recited in a whisper? So as not to embarrass transgressors who confess their transgressions during their prayer. There is proof that transgressors should not be embarrassed, as the verse detailing where different offerings are slaughtered does not differentiate between the place where a sin-offering is slaughtered and the place where a burnt-offering is slaughtered, so that it will not be recognized when one is bringing a sin-offering and the sinner will not be embarrassed. This shows that one should also say that which is to his discredit quietly.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) לָא תֵּימָא גְּנוּתוֹ אֶלָּא אֵימָא צַעֲרוֹ כִּדְתַנְיָא {ויקרא י״ג:מ״ה} וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא בצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים וְרַבִּים מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים וְכׇל מִי שֶׁאֵירַע בּוֹ דָּבָר צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לָרַבִּים וְרַבִּים מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים.

The Gemara corrects the previous statement: Do not say that one should say that which is to his discredit in a loud voice; rather, say that one should publicize his pain in a loud voice. As it is taught in a baraita: It is derived from the verse: “And will cry: Impure, impure” (Leviticus 13:45), that a leper must publicize the fact that he is ritually impure. He must announce his pain to the masses, and the masses will pray for mercy on his behalf. And similarly, anyone to whom a painful matter happens must announce it to the masses, and the masses will pray for mercy on his behalf.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צערו – צרות שעברו עליו דהיינו צרות שעברו על ישראל צרת לבן הארמי צרת מצרים.
טמא טמא יקרא – כלומר סורו מעליו שטמא הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אימא צערו כדתניא כו׳. ופרש״י צרות דהכא צרות שעברו כו׳ צרת לבן צרת מצרים עכ״ל וק״ק מאי שייך הכא להודיע בקול רם צערו שעבר כדי שיבקשו רחמים על מה שעבר ומאי דהוה הוה וי״ל בדוחק לבקש עליו רחמים שלא יבא עוד צרה כזו וק״ל:
וטמא טמא יקרא. פרש״י כלומר סורו מעליו שטמא הוא עכ״ל. ופירושו דחוק דהכא לא נתכוון אלא שיקרא שהוא טמא כדי לבקש רחמים עליו שירפא מטומאת נגעו וצערו אבל שיקרא שיפרשו ממנו הוא מלתא אחריתא כדאמרי׳ להדיא פ״ק דמו״ק טמא טמא יקרא טומאה קוראה לו פרוש ומקשינן והא מיבעי ליה להודיע צערו לרבים כדי שיבקשו רחמים עליו ומשני דא״כ לכתוב וטמא יקרא מאי וטמא טמא ש״מ תרתי ודו״ק:
ומתקנים: לא תימא [אל תאמר] גנותו בקול רם, אלא אימא [אמור] צערו בקול רם. כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]: ״וטמא טמא יקרא״ (ויקרא יג, מה)צריך המצורע להודיע צערו לרבים שהוא טמא, ורבים מבקשים עליו רחמים. וכן כל מי שאירע בו דבר של צער צריך להודיע לרבים, ורבים מבקשים עליו רחמים.
The Gemara corrects the previous statement: Do not say that one should say that which is to his discredit in a loud voice; rather, say that one should publicize his pain in a loud voice. As it is taught in a baraita: It is derived from the verse: “And will cry: Impure, impure” (Leviticus 13:45), that a leper must publicize the fact that he is ritually impure. He must announce his pain to the masses, and the masses will pray for mercy on his behalf. And similarly, anyone to whom a painful matter happens must announce it to the masses, and the masses will pray for mercy on his behalf.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) גּוּפָא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מִפְּנֵי מָה תִּיקְּנוּ תְּפִלָּה בְּלַחַשׁ שֶׁלֹּא לְבַיֵּישׁ אֶת עוֹבְרֵי עֲבֵירָה גשֶׁהֲרֵי לֹא חָלַק הַכָּתוּב מָקוֹם בֵּין חַטָּאת לְעוֹלָה.

The Gemara returns to the aforementioned matter itself: Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon bar Yoḥai: For what reason did the Sages institute that prayer should be said in a whisper? It is so as not to embarrass transgressors, as the verse does not differentiate between the place where a sin-offering is slaughtered and the place where a burnt-offering is slaughtered.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גופא [לגופה] של אותה מימרה שאמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחי: מפני מה תיקנו תפלה בלחש — כדי שלא לבייש את עוברי עבירה. וראיה לדבר: שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה.
The Gemara returns to the aforementioned matter itself: Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon bar Yoḥai: For what reason did the Sages institute that prayer should be said in a whisper? It is so as not to embarrass transgressors, as the verse does not differentiate between the place where a sin-offering is slaughtered and the place where a burnt-offering is slaughtered.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְלָא וְהָא אִיכָּא דָּמִים דדַּם חַטָּאת לְמַעְלָה הוְדַם עוֹלָה לְמַטָּה הָתָם כֹּהֵן הוּא דְּיָדַע.

The Gemara asks: But is there really no differentiation between the places where a burnt-offering and a sin-offering are sacrificed? But isn’t there a difference with regard to the place where the blood is sprinkled, as the blood of a sin-offering is sprinkled above, on the upper half of the altar, and the blood of a burnt-offering is sprinkled below, on its lower half? The Gemara answers: There, the priest is the one who knows what offering it is, but other people who are not standing there do not know.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והאיכא כו׳ – כלומר והרי יש סימנים אחרים להכירה.
למעלה מחוט הסיקרא – דכתיב (ויקרא ד) על קרנות ובעולה לא כתב קרנות והוא נותן דמים למטה מחוט הסיקרא וכן שאר כל הדמים.
התם כהן – לחודיה הוא דידע ולא שאר כל העולם ואין בשת בכך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם דם חטאת למעלה ודם עולה למטה התם כו׳ כצ״ל וק״ל:
ושואלים: ולא? האם אין הבדל מקום? והא איכא [והרי יש] הבדל מקום לגבי זריקת דמים שאינם ניתנים באותו מקום, שדם חטאת ניתן למעלה ממחצית גובה המזבח, ודם עולה למטה ממחצית גובהו! ומשיבים: התם [שם] כהן הוא דידע, [שיודע] אבל אחרים שאינם עומדים שם אינם יודעים.
The Gemara asks: But is there really no differentiation between the places where a burnt-offering and a sin-offering are sacrificed? But isn’t there a difference with regard to the place where the blood is sprinkled, as the blood of a sin-offering is sprinkled above, on the upper half of the altar, and the blood of a burnt-offering is sprinkled below, on its lower half? The Gemara answers: There, the priest is the one who knows what offering it is, but other people who are not standing there do not know.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְהָאִיכָּא וחַטָּאת נְקֵבָה זעוֹלָה זָכָר הָתָם מִיכַּסְּיָא בְּאַלְיָה.

The Gemara asks: But isn’t there a visibly apparent difference between the two offerings, as a sin-offering is female and a burnt-offering is male? The Gemara answers: There, in the case of a sin-offering, its genitals are covered by the tail and therefore the gender of the animal is not plainly obvious.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכסיא – הנקבות של נקבה.
באליה – בזנב ולא ניכר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והאיכא [והרי יש] הבדל אחר הניכר לעין: חטאת היא נקבה, ועולה היא זכר, ורואים אם כן לפי סוג הבהמה אם מביא חטאת או עולה! ומשיבים: התם מיכסיא [שם בחטאת מכוסה היא] באליה ואין מבחינים אם זכר או נקבה.
The Gemara asks: But isn’t there a visibly apparent difference between the two offerings, as a sin-offering is female and a burnt-offering is male? The Gemara answers: There, in the case of a sin-offering, its genitals are covered by the tail and therefore the gender of the animal is not plainly obvious.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) תִּינַח כִּבְשָׂה שְׂעִירָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר הָתָם אִיהוּ דְּקָא מַיכְסֵיף נַפְשֵׁיהּ דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְאֵיתוֹיֵי כִּבְשָׂה וְקָא מַיְיתֵי שְׂעִירָה.

The Gemara asks: That works out well if one brings a female lamb for a sin-offering, as its long tail covers its genitals. However, if one brings a female goat, which does not have a tail, what can be said? The Gemara answers: If one brings a female goat, there he is the one who embarrasses himself, as he should have brought a female lamb if he wanted to hide the fact that he sinned, and instead he brought a female goat. It is therefore not necessary to be concerned about his embarrassment.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שעירה מאי איכא למימר – שאין לה זנב וניכר הנקבות.
דאיבעיא ליה לאתויי כשבה – אם היה לו בשת שהרי כל החטאות של יחיד רצה כשבה רצה שעירה חוץ מחטאת עבודת כוכבים שכתיב בה עז בת שנתה בפרשת שלח לך אנשים.
איהו הוא דקא מכסיף נפשיה – תימה והא אמר בשמעתא קמייתא דמנחות (דף ג.) דבין זכרים לנקיבות לאו דעתייהו דאינשי ואמר רבי התם דווקא אמרי [הכי] דאין מעשיו מוכיחים מפני שסומכין השומעין על דבורו שהוא שוחט חטאת לשם עולה אבל בסתמא כי הכא ודאי מרגישים בדבר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: תינח [נניח] דבר זה לגבי כבשה שמביא לחטאת, שכיון שיש לה אליה גדולה הריהי מכסה את איברי המין, אבל אם מביא לחטאתו שעירה שאין לה אליה מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: אם מביא שעירה התם איהו דקא מיכסיף נפשיה, [שם הוא שמבייש את עצמו], דאיבעי ליה לאיתויי [שצריך היה לו להביא] כבשה אם רוצה היה להסתיר את הדבר וקא מייתי [ומביא] שעירה ואין לדאוג לבושתו.
The Gemara asks: That works out well if one brings a female lamb for a sin-offering, as its long tail covers its genitals. However, if one brings a female goat, which does not have a tail, what can be said? The Gemara answers: If one brings a female goat, there he is the one who embarrasses himself, as he should have brought a female lamb if he wanted to hide the fact that he sinned, and instead he brought a female goat. It is therefore not necessary to be concerned about his embarrassment.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) חַטָּאת דַּעֲבוֹדָה זָרָה1 דְּלָא סַגִּי דְּלָאו שְׂעִירָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר הָתָם נִיכְּסִיף וְנֵיזִיל כִּי הֵיכִי דְּנִכַּפַּר לֵיהּ.:

The Gemara asks: With regard to a sin-offering that is brought for idol worship, for which it does not suffice to bring any animal that is not a female goat, as it is explicitly stated that in that case one must bring a female goat as a sin-offering, what can be said? The Gemara answers: There, due to the severity of the sin, let him go and be embarrassed, so that his sin will be atoned for through his embarrassment as well.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״דַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״דעבודת כוכבים״.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
התם נייתי וניכסיף – הטיל עליו הכתוב שיתבייש שתהא לו כפרה מעונש גדול כזה.
ליכסיף וליזיל כי היכי דליכפר ליה – וא״ת יחלוק כמו כן בקביעות מקום שחיטתה כי היכי דליהוי ליה כפרה גמורה י״ל כיון שחלק הכתוב בדבר אחד שיש היכר בדבר מה צריך יותר. מ״ר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: חטאת הבאה על עבודה זרה דלא סגי דלאו [שלא די בקרבן אחר שאינו] שעירה שהרי בחטאת זו מפורש שיש להביא שעירה דווקא, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? הרי ניכר שהוא מביא חטאת! ומשיבים: התם [שם] מכיון שהחטא חמור ביותר מוטב שניכסיף וניזיל כי היכי דנכפר ליה [יתבייש וילך כדי שיתכפר לו] חטאו גם על ידי בושתו.
The Gemara asks: With regard to a sin-offering that is brought for idol worship, for which it does not suffice to bring any animal that is not a female goat, as it is explicitly stated that in that case one must bring a female goat as a sin-offering, what can be said? The Gemara answers: There, due to the severity of the sin, let him go and be embarrassed, so that his sin will be atoned for through his embarrassment as well.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) קְרִיַּת שְׁמַע.: מְנָלַן דִּכְתִיב {דברים ו׳:ד׳} שְׁמַע יִשְׂרָאֵל בְּכׇל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ.

§ The Gemara continues its discussion of the recitations that can be stated in any language. From where do we derive that Shema may be recited in any language? As it is written: “Hear, O Israel” (Deuteronomy 6:4), which is homiletically interpreted to mean that it can be recited in any language that you can hear and understand.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב קרית (קריאת) שמע שהיא נאמרת בכל לשון מנלן [מניין לנו]?דכתיב [שנאמר] ״שמע ישראל״ (דברים ו, ד), ומשמעו בכל לשון שאתה שומע.
§ The Gemara continues its discussion of the recitations that can be stated in any language. From where do we derive that Shema may be recited in any language? As it is written: “Hear, O Israel” (Deuteronomy 6:4), which is homiletically interpreted to mean that it can be recited in any language that you can hear and understand.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) תָּנוּ רַבָּנַן קְרִיַּת שְׁמַע כִּכְתָבָהּ דִּבְרֵי רַבִּי וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חבְּכׇל לָשׁוֹן.

The Sages taught (Tosefta 7:7): Shema must be recited in Hebrew as it is written; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. And the Rabbis say: It may be recited in any language.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ככתבה – בלשון הקודש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים]: קרית שמע נקראת ככתבה בלשון הקדש, אלו דברי רבי. וחכמים אומרים: בכל לשון.
The Sages taught (Tosefta 7:7): Shema must be recited in Hebrew as it is written; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. And the Rabbis say: It may be recited in any language.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אָמַר קְרָא {דברים ו׳:ו׳} וְהָיוּ בַּהֲוָויָיתָן יְהוּ.

The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi? The verse states: “And these words, which I command you this day, will be upon your heart” (Deuteronomy 6:6). “Will be” means as they are, so shall they be. They should remain unchanged, in their original language.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של רבי?אמר קרא [הכתוב]: ״והיו הדברים האלה״ (דברים ו, ו), ומשמע: בהווייתן יהו, כפי שהם כתובים, בלשונם.
The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi? The verse states: “And these words, which I command you this day, will be upon your heart” (Deuteronomy 6:6). “Will be” means as they are, so shall they be. They should remain unchanged, in their original language.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְרַבָּנַן אָמַר קְרָא שְׁמַע בְּכׇל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ.

The Gemara asks further: And what is the reason for the opinion of the Rabbis? The Gemara answers: The verse states: “Hear, O Israel” (Deuteronomy 6:4), which they explain to mean that Shema must be understood. Therefore, one may recite Shema in any language that you can hear and understand.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבנן [וחכמים] על מה הם מבססים דבריהם? אמר קרא [הכתוב] ״שמע״, והכוונה היא: בכל לשון שאתה שומע.
The Gemara asks further: And what is the reason for the opinion of the Rabbis? The Gemara answers: The verse states: “Hear, O Israel” (Deuteronomy 6:4), which they explain to mean that Shema must be understood. Therefore, one may recite Shema in any language that you can hear and understand.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וְרַבָּנַן נָמֵי הָא כְּתִיב וְהָיוּ הַהוּא טשֶׁלֹּא יִקְרָאֶנָּה לְמַפְרֵעַ.

The Gemara asks: But according to the Rabbis as well, isn’t it written: “And these words will be”? The Gemara answers: From that it is derived that one may not recite it out of order. One may not begin reciting Shema from the end, but only in the order in which it is written.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ורבנן נמי [וחכמים גם כן], הא כתיב [הרי נאמר] ״והיו״! ומשיבים: הכתוב ההוא בא ללמד שלא יקראנה למפרע, מסוף הפרשה לתחילתה, אלא כסדר שהיא כתובה.
The Gemara asks: But according to the Rabbis as well, isn’t it written: “And these words will be”? The Gemara answers: From that it is derived that one may not recite it out of order. One may not begin reciting Shema from the end, but only in the order in which it is written.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) וְרַבִּי שֶׁלֹּא יִקְרָאֶנָּה לְמַפְרֵעַ מְנָלֵיהּ נָפְקָא ליה מִדְּבָרִים הַדְּבָרִים וְרַבָּנַן דְּבָרִים הַדְּבָרִים לָא מַשְׁמַע לְהוּ.

The Gemara asks: And from where does Rabbi Yehuda HaNasi derive the halakha that one may not recite it out of order? The Gemara answers: Rabbi Yehuda HaNasi derives it from an additional emphasis in the verse “And the words [hadevarim], which I command you this day, will be upon your heart.” The verse could have conveyed the same idea had it written: Words, without the definite article. However, it says the words, employing the definite article, teaching that it must be recited in the specific order in which it is written. And the Rabbis do not learn anything from the difference between “words” and “the words.”
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבי שלא יקראנה למפרע מנליה – תימה דהכא משמע דבין רבי ובין רבנן אית להו דקריאת שמע דאורייתא וכן תנאי דפליגי התם בקורא את שמע ולא השמיע לאזנו וכן ב״ש וב״ה התם בפרק קמא דברכות (ברכות י:) דתנן בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמוד שנאמר בשכבך ובקומך וב״ה אומרים בשעה שבני אדם שוכבין אלמא דתרוייהו סבירא להו דקרא משתעי בק״ש וסתמא דגמרא נמי התם פריך תנא היכא קאי דקתני מאימתי תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך ותו בפ״ב (שם דף יג:) בפלוגתא דרבי זוטרא ורבי יאשיה דתניא והיו שלא יקראם למפרע הדברים על לבבך רבי זוטרא אמר עד כאן מצות כוונה מכאן ואילך מצות קריאה רבי יאשיה אומר עד כאן מצות קריאה מכאן ואילך מצות כוונה אמר מר רבי זוטרא וכו׳ מ״ש מכאן ואילך מצות קריאה דכתיב לדבר בם ה״נ הא כתיב ודברת בם וכו׳ אמר מר רבי יאשיה וכו׳ מ״ש מכאן ואילך מצות כוונה דכתיב על לבבכם ה״נ כתיב על לבבך אלא עד כאן מצות כוונה וקריאה מכאן ואילך כוונה בלא קריאה מ״ש עד כאן מצות כוונה וקריאה דכתיב ודברת בם ה״נ כתיב לדבר בם ההוא בדברי תורה כתיב מדקאמר ההוא בדברי תורה מכלל ודברת בם דוקא בק״ש ותו התם הפועלים שעשו מלאכה עם בעל הבית קורין ק״ש ומברכין לפניה ולאחריה ואוכלים ומברכין לאחריה שתים כיצד ברכה ראשונה כתיקנה שניה כולל בונה ירושלים בברכת הארץ ולא מברך הטוב והמטיב משום דמדרבנן היא דביבנה תקנוה מכלל דק״ש דחייב לקרות דאורייתא ובפרק מי שמתו (ברכות דף כא.) בגמרא בעל קרי פריך סתמא דגמרא קריאת שמע דרבנן אהא דקאמר דק״ש וברכת המזון דאורייתא ותו אמרינן התם (דף כא. ע״ש) אמר שמואל ספק קרא ק״ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר מאי טעמא ק״ש מדרבנן ודוחק לומר דכל הני דמשמע מינייהו דמדאורייתא הוי אסמכתא בעלמא דאין שיטת הגמרא לדייק כל כך על אסמכתא רבי ורבנן ועוד דאמר לימא קסבר כל התורה בכל לשון נאמרה ואי הוי אסמכתא בעלמא לא הוה צריך למידק מיניה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה אלו נאמרין בכל לשון גרסינן כצ״ל והס״ד:
בד״ה ולהלן כו׳ מנא לן שאינו צריך כו׳ כצ״ל:
בא״ד היא למידה. נ״ב פי׳ כל זאת דברי המקשן אבל במסקנא יליף אף לוים גופא מגזירה שוה ואינה למידה מעצמה וק״ל:
בד״ה וענתה ואמרה ככה דמשמע כלשון זה תאמר כצ״ל:
תוס׳ בד״ה קרית שמע כו׳ דתפלה וקריאת שמע דרבנן כו׳. נ״ב אבל תוס׳ פירשו במסקנא שהגירסא הנכונה קריאת שמע דאורייתא ותפלה דרבנן:
גמ׳ ורבנן דברים הדברים לא משמע להו. עיין לעיל דף יז ע״ב תד״ה דכתיב:
ושואלים: ורבי הלכה זו שלא יקראנה למפרע מנליה [מניין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצאת לו] ממה שיכול היה להיאמר ״דברים״ ונאמר ״הדברים״, לומר: הדברים האלה בצורתם זו. ורבנן [וחכמים]: הדיוק ״דברים״ ״הדברים״ לא משמע להו [נשמע להם] ואינם סבורים שאפשר ללמוד ממנו.
The Gemara asks: And from where does Rabbi Yehuda HaNasi derive the halakha that one may not recite it out of order? The Gemara answers: Rabbi Yehuda HaNasi derives it from an additional emphasis in the verse “And the words [hadevarim], which I command you this day, will be upon your heart.” The verse could have conveyed the same idea had it written: Words, without the definite article. However, it says the words, employing the definite article, teaching that it must be recited in the specific order in which it is written. And the Rabbis do not learn anything from the difference between “words” and “the words.”
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) וְרַבִּי נָמֵי הָכְתִיב שְׁמַע הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ ילְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנֶיךָ מָה שֶׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ וְרַבָּנַן סָבְרִי לַהּ כְּמַאן דְּאָמַר כהַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאׇזְנוֹ יָצָא.

The Gemara asks: But according to Rabbi Yehuda HaNasi as well, isn’t the word “hear” written? The Gemara answers: He requires that for the halakha that you must have your ears hear that which comes out of your mouth, i.e., one must recite Shema audibly so he hears it while reciting it. And from where do the Rabbis derive that one must recite Shema audibly? The Rabbis do not accept this literal interpretation of the word Shema. Rather, they hold according to the one who says: One who recites Shema in a manner inaudible to his own ears has fulfilled his obligation. The Rabbis therefore interpret the word “hear” as referring to the language that one uses.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו – פלוגתא היא במסכת ברכות (דף טו.).
ורבנן סברי לה כמ״ד הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא – תימה מאי דוחקיה למימר הכי הוה מצי למימר ורבנן תרתי שמעינן מיניה כדאמר בפרק היה קורא (ברכות דף טו.) דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא ומפרש בגמרא מ״ט דר׳ יוסי משום דכתיב שמע השמיע לאזניך ות״ק שמע בכל לשון שאתה שומע ואידך תרתי ש״מ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם ורבנן סברי כמ״ד הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא לימא קסבר רבי כל כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה איהו הוא דקא מכסיף כו׳ מרגישים בדבר עכ״ל והס״ד ואח״כ מה״ד ליכסיף וליזיל כו׳ כצ״ל:
בד״ה ורבי שלא יקראנה כו׳ דק״ש דאורייתא וכן תנאי דפליגי התם בקורא שמע ולא השמיע לאזניו וכן ב״ש כו׳ כתיקנה ושנייה וכולל בונה כו׳ אסמכתא רבי ורבנן ועוד דאמר לימא קסבר כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בד״ה ורבנן קסברי כו׳ ות״ק שמע בכל לשון שאתה שומע כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ושואלים: ורבי נמי [גם כן], הכתיב [הרי נאמר] ״שמע״! ומשיבים: הכתוב ההוא מיבעי ליה [צריך אותו] להלכה זו: להשמיע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך, שצריך אדם לשמוע את הדברים שהוא אומר, ואם אומר בלחש בלא לשמוע כלל — אינו יוצא. ורבנן סברי לה [וחכמים סבורים באותה] הלכה כמאן דאמר [כמי שאומר]: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו — יצא, ולכן מפרשים הם את ״שמע״ לענין השפה.
The Gemara asks: But according to Rabbi Yehuda HaNasi as well, isn’t the word “hear” written? The Gemara answers: He requires that for the halakha that you must have your ears hear that which comes out of your mouth, i.e., one must recite Shema audibly so he hears it while reciting it. And from where do the Rabbis derive that one must recite Shema audibly? The Rabbis do not accept this literal interpretation of the word Shema. Rather, they hold according to the one who says: One who recites Shema in a manner inaudible to his own ears has fulfilled his obligation. The Rabbis therefore interpret the word “hear” as referring to the language that one uses.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) לֵימָא קָסָבַר רַבִּי

The Gemara asks: Shall we say that Rabbi Yehuda HaNasi holds
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: לימא קסבר [האם לומר שסבור] רבי
The Gemara asks: Shall we say that Rabbi Yehuda HaNasi holds
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה לב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוטה לב:, רש"י סוטה לב:, תוספות סוטה לב:, תוספות איוורא סוטה לב:, בית הבחירה למאירי סוטה לב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה לב:, מהרש"א חידושי הלכות סוטה לב:, מהרש"א חידושי אגדות סוטה לב:, גליון הש"ס לרע"א סוטה לב:, פירוש הרב שטיינזלץ סוטה לב:, אסופת מאמרים סוטה לב:

Sotah 32b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 32b, Rashi Sotah 32b, Tosafot Sotah 32b, Tosefot Evreux Sotah 32b, Meiri Sotah 32b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 32b, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 32b, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 32b, Gilyon HaShas Sotah 32b, Steinsaltz Commentary Sotah 32b, Collected Articles Sotah 32b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144