×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
And the Rabbis prohibit separating ḥalla in this manner.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אוְתַנְיָא כְּבֵיצָה.

And it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer even allows the ritually pure dough placed in the middle to be as large as an egg-bulk, even though dough of that size is susceptible to the halakhot of ritual impurity.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותניא כביצה – ותניא בברייתא דאליבא דר׳ אליעזר ונותנת אף כביצה באמצע ואפ״ה לא מטמא לה לחלה עד שלא נקרא עליה שם.
ותניא [ושנויה ברייתא] שלדעת ר׳ אליעזר יכול לתת באמצע אף עיסה ששיעורה כביצה, המטמאת אוכלים אחרים.
And it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer even allows the ritually pure dough placed in the middle to be as large as an egg-bulk, even though dough of that size is susceptible to the halakhot of ritual impurity.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) סַבְרוּהָ אִידֵּי וְאִידֵּי בְּעִיסָּה רִאשׁוֹנָה וְחוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה לָא כְּחַלָּה דָּמוּ.

The Gemara now explains the reasoning of those who tried to prove from here that Rabbi Eliezer is of the opinion that second-degree ritual impurity cannot impart third-degree ritual impurity upon non-sacred items: They assumed that both this mishna and this baraita are referring to cases where the dough is of first-degree impurity. And furthermore, they assumed that all the tanna’im agree that non-sacred food that is untithed with regard to the obligation to separate ḥalla, as its ḥalla has not yet been separated, is not treated like ḥalla as far as its ability to contract third-degree ritual impurity. Rather, it is regarded as generic non-sacred food, which is susceptible only to second-degree impurity.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סברוה רבנן – הני דבי מדרשא דבעו למשמע מינה דר׳ אליעזר אין שני עושה שלישי בחולין ס״ל אידי ואידי הך ברייתא נמי אליבא דרבי אליעזר דשרי כביצה ומתני׳ דאמר פחות תרווייהו בעיסה ראשונה העיסה הטמאה ראשונה לטומאה היא ואפ״ה קאמר ר׳ אליעזר בברייתא כביצה ואע״ג דמיטמאה אמצעית מחמת ראשונה והויא לה שניה לא הדרא ועבדא לה לחלה עד שלא קרא עליה שם שלישי ואע״ג דמעיסת חולין הטבולין לחלה הוא דכ״ע בין לר׳ אליעזר בין לרבנן לאו כחלה דמיא למיהוי עלה תורת תרומה.
בד״ה סברוה רבנן הני דבי מדרשא דבעו למשמע מיניה דר״א אין שני עושה ג׳ בחולין כו׳ עכ״ל כ״ה בפירוש שלפנינו וצ״ל דעיקר סברוה לא קאי אר״א דסבר אין ב׳ עושה ג׳ בחולין דהא לכל האוקימתות קאי הכי אלא דסברוה דרבנן דאסרי פליגי עליה בהא וסברי דשני עושה ג׳ בחולין אבל פי׳ הישן מרש״י יותר מדוקדק בזה דכל זה אינו שם אלא דכצ״ל סברוה רבנן הני דבי מדרשא דבעי למשמע מינה דר״א דשרי כביצה ואע״ג דמטמאה כו׳ דכ״ע בין לר״א בין לרבנן לאו כחלה דמיא כו׳ מאי לאו בהא כו׳ עכ״ל ודו״ק:
סברוה [חשבו] אותם חכמים שרצו להוכיח מכאן את דעת ר׳ אליעזר כי אידי ואידי [זה וזה], בין במשנה ובין בברייתא מדובר בעיסה שהיתה ראשונה לטומאה, ועוד הניחו כי חולין הטבולין לחלה (שהם בגדר טבל, שצריכים להפריש מהם חלה) לא כחלה דמו [נחשבים] לענין טהרתם, אלא כחולין גמורים.
The Gemara now explains the reasoning of those who tried to prove from here that Rabbi Eliezer is of the opinion that second-degree ritual impurity cannot impart third-degree ritual impurity upon non-sacred items: They assumed that both this mishna and this baraita are referring to cases where the dough is of first-degree impurity. And furthermore, they assumed that all the tanna’im agree that non-sacred food that is untithed with regard to the obligation to separate ḥalla, as its ḥalla has not yet been separated, is not treated like ḥalla as far as its ability to contract third-degree ritual impurity. Rather, it is regarded as generic non-sacred food, which is susceptible only to second-degree impurity.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר אֵין שֵׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחוּלִּין.

Based on these assumptions the Gemara explains how these authorities understood the tannaitic dispute: What, is it not clear that Rabbi Eliezer and the Rabbis disagree with regard to the following matter: One Sage, Rabbi Eliezer, holds that an item of second-degree impurity cannot impart third-degree impurity to non-sacred items. Therefore, there is no problem placing an egg-bulk of pure dough in the middle, as although it will touch the impure dough and will thereby contract second-degree impurity, nevertheless it is unable to transmit impurity to the pure dough.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי לאו בהא קמיפלגי – רבי אליעזר ורבנן דר׳ אליעזר דשרי סבר אין שני עושה שלישי בחולין ורבנן דאסרי סברי שני עושה שלישי בחולין ואיטמא לה חלה לפני קריאת השם ואע״ג דחולין הוא ואשתכח דספינן לכהן חלה טמאה בחזקת שהיא טהורה ותנא דמתני׳ דאמר לר׳ אליעזר פחות מכביצה לאו משום דאית ליה שני עושה שלישי אלא משום דכמה דאפשר למעוטי טומאה דאמצעית ממעטינן דאסור לגרום טומאה לחולין אלא משום תקנת תרומה הוא דשרי והא אפשר בהכי אי נמי משום דילמא לא מיזדהר בה שלא תגע חלה באמצעית זו אחר קריאת השם וחכמים אוסרין דילמא אתי למיעבד כביצה ומטמא אמצעית והדרא ומטמיא לחלה.
רש״י בד״ה רבי אליעזר כו׳ והיכא מקיפה לה כו׳ ובין העיסה הטמאה כו׳ כצ״ל:
בד״ה ואב״א חולין בחולין והכא כו׳ הד״א:
בד״ה מאי לאו בהא כו׳ לגרום טומאה לחולין אלא משום תקנת תרומה הוא דשרי כו׳ ובד״ה והכא במותר לגרום כו׳ דאפשר למעוטי לא מפשינן להו לגרום כו׳ עכ״ל מפי׳ ישן:
ועל סמך הנחות אלה מציעים: מאי לאו בהא קמיפלגי [האם לא בזה חלוקים] ר׳ אליעזר וחכמים, דמר סבר [שחכם זה, ר׳ אליעזר, סבור]: אין שני עושה שלישי בחולין, ולכן גם אם מניח בצק טהור ששיעורו כביצה באמצע, ועל ידי כך נטמאת החתיכה מחמת העיסה הטמאה ונעשית שני לטומאה, מכל מקום אינה יכולה לטמא את העיסה האחרת, שאין שני עושה שלישי בחולין.
Based on these assumptions the Gemara explains how these authorities understood the tannaitic dispute: What, is it not clear that Rabbi Eliezer and the Rabbis disagree with regard to the following matter: One Sage, Rabbi Eliezer, holds that an item of second-degree impurity cannot impart third-degree impurity to non-sacred items. Therefore, there is no problem placing an egg-bulk of pure dough in the middle, as although it will touch the impure dough and will thereby contract second-degree impurity, nevertheless it is unable to transmit impurity to the pure dough.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּמָר סָבַר שֵׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחוּלִּין.

And one Sage, i.e., the Rabbis, holds that an item of second-degree impurity can impart third-degree ritual impurity to non-sacred items. They therefore prohibit placing an egg-bulk of dough in the middle, as it will assume second-degree impurity status, which, in their opinion, can impart third-degree impurity status upon the pure dough.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומר סבר [וחכם זה, חכמים, סבור]: שני עושה שלישי בחולין, ולכן אוסרים לחבר את העיסה הטמאה והטהורה.
And one Sage, i.e., the Rabbis, holds that an item of second-degree impurity can impart third-degree ritual impurity to non-sacred items. They therefore prohibit placing an egg-bulk of dough in the middle, as it will assume second-degree impurity status, which, in their opinion, can impart third-degree impurity status upon the pure dough.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵין שֵׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחוּלִּין וְהָכָא בְּחוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר כְּחַלָּה דָּמוּ וּמָר סָבַר לָא כְּחַלָּה דָּמוּ.

Rav Mari, son of Rav Kahana, said that the dispute can be understood differently: Everyone agrees that an item of second-degree ritual impurity cannot impart third-degree ritual impurity to non-sacred items. But here, the dispute concerns another matter, as they disagree with regard to the status of non-sacred food that is untithed vis-à-vis ḥalla, as its ḥalla has not yet been separated. One Sage, i.e., the Rabbis, holds that it is treated like ḥalla with regard to its ability to contract third-degree impurity, and one Sage, Rabbi Eliezer, holds that it is not treated like ḥalla and cannot contract third-degree impurity. Therefore, he permits separating ḥalla in this manner.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא דכ״ע – ואפילו לרבנן אין שני עושה שלישי בחולין והאי דקאסרי רבנן משום דקסברי חולין הטבולין לחלה כחלה דמו ומיפסלי משום שם שלישי.
אמר רב מרי בריה [בנו] של רב כהנא: דכולי עלמא [לדעת הכל] אפשר לומר שאין שני עושה שלישי בחולין, והכא [וכאן] בענין חולין הטבולין לחלה קמיפלגי [חלוקים הם], מר סבר [חכם זה, חכמים, סבור]: כחלה דמו [נחשבים] וחלה דינה כתרומה, ששני לטומאה פוסל את השלישי ולכן הם אוסרים, ומר סבר [חכם זה, ר׳ אליעזר, סבור]: לא כחלה דמו [נחשבים], ומתיר.
Rav Mari, son of Rav Kahana, said that the dispute can be understood differently: Everyone agrees that an item of second-degree ritual impurity cannot impart third-degree ritual impurity to non-sacred items. But here, the dispute concerns another matter, as they disagree with regard to the status of non-sacred food that is untithed vis-à-vis ḥalla, as its ḥalla has not yet been separated. One Sage, i.e., the Rabbis, holds that it is treated like ḥalla with regard to its ability to contract third-degree impurity, and one Sage, Rabbi Eliezer, holds that it is not treated like ḥalla and cannot contract third-degree impurity. Therefore, he permits separating ḥalla in this manner.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאִיבָּעֵית אֵימָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא בחוּלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה לָא כְּחַלָּה דָּמוּ וְאֵין שֵׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחוּלִּין וְהָכָא בְּמוּתָּר לִגְרוֹם טוּמְאָה לְחוּלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָמִיפַּלְגִי.

And if you wish, say instead that they disagree with regard to a different issue: Everyone agrees that non-sacred food that is untithed with regard to ḥalla is not treated like ḥalla and cannot contract third-degree impurity, and that an item of second-degree ritual impurity cannot impart third-degree ritual impurity to non-sacred items. But here, they disagree with regard to whether or not it is permitted to cause ritual impurity to non-sacred food that is in Eretz Yisrael.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואיבעית אימא דכ״ע לאו כחלה דמי ודכ״ע אין שני עושה שלישי בחולין והכא במותר לגרום טומאה לחולין כו׳ – טעמא דרבנן דאסרי משום אמצעית הוא דמיטמא מחמת העיסה שהיא ראשונה וקסברי אסור לגרום טומאה לחולין משום תקנת תרומה ור׳ אליעזר סבר מותר לגרום טומאה לאמצעית כדי לתקן חלה בטהרה ותנא דמתניתין ותנא דברייתא אליבא דר׳ אליעזר נמי בהא פליגי דתנא דמתניתין סבר אע״ג דמותר לגרום לה טומאה מיהו כל כמה דאפשר למעוטי לא מפשינן להו לגרום להן טומאה בחנם והא אפשר בהכי הלכך כביצה לא דחשיב ותנא דברייתא סבר כיון דמותר לגרום לא שנא שיעורא רבא ולא שנא שיעורא זוטרא דאפילו בכדי ביצה נמי מותר לגרום אי נמי תנא דמתני׳ סבר דילמא נגע חלה באמצעית אחר קריאת השם ותנא ברא לא חייש.
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: דכולי עלמא [לדעת הכל] חולין הטבולין לחלה לא כחלה דמו [נחשבים] ואין שני עושה שלישי בחולין והכא [וכאן] בשאלה אחרת, האם מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל קמיפלגי [חלוקים הם].
And if you wish, say instead that they disagree with regard to a different issue: Everyone agrees that non-sacred food that is untithed with regard to ḥalla is not treated like ḥalla and cannot contract third-degree impurity, and that an item of second-degree ritual impurity cannot impart third-degree ritual impurity to non-sacred items. But here, they disagree with regard to whether or not it is permitted to cause ritual impurity to non-sacred food that is in Eretz Yisrael.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מ״סמָר סָבַר גמוּתָּר לִגְרוֹם טוּמְאָה לְחוּלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמָר סָבַר אָסוּר לִגְרוֹם טוּמְאָה לְחוּלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.:

One Sage, Rabbi Eliezer, holds that it is permitted to cause impurity to non-sacred food that is in Eretz Yisrael. Therefore, since the dough placed in the middle cannot impart third-degree ritual impurity status upon the dough designated for ḥalla, there is no reason to prohibit doing so. And one Sage, i.e., the Rabbis, holds that it is prohibited to cause impurity to non-sacred food that is in Eretz Yisrael. Therefore, although the dough of the ritually pure batch will not become impure, nevertheless the Rabbis prohibit separating ḥalla in this manner, as causing the dough in the middle to become impure is prohibited.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מר סבר [חכם זה, ר׳ אליעזר, סבור]: מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל, ולכן יכול לתת באמצע אפילו כביצה מעיסה טהורה ואינו חושש במה שהיא נטמאת, ומר סבר [וחכם זה, חכמים, סבור]: אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל.
One Sage, Rabbi Eliezer, holds that it is permitted to cause impurity to non-sacred food that is in Eretz Yisrael. Therefore, since the dough placed in the middle cannot impart third-degree ritual impurity status upon the dough designated for ḥalla, there is no reason to prohibit doing so. And one Sage, i.e., the Rabbis, holds that it is prohibited to cause impurity to non-sacred food that is in Eretz Yisrael. Therefore, although the dough of the ritually pure batch will not become impure, nevertheless the Rabbis prohibit separating ḥalla in this manner, as causing the dough in the middle to become impure is prohibited.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא וְכוּ׳.:

§ It is stated in the mishna: On that same day Rabbi Akiva interpreted one of the contradictory verses with regard to the amount of land surrounding the Levite cities as teaching that one may not travel beyond a two-thousand-cubit radius around his city limits on Shabbat. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, on the other hand, interprets the contradictory verses as referring to different types of land left for the Levites around their cities.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א שנינו במשנה: בו ביום דרש רבי עקיבא לגבי תחום שבת, שלמד הלכות אלה מדין ערי הלויים, ור׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי דרש את הפסוק לענין אחר.
§ It is stated in the mishna: On that same day Rabbi Akiva interpreted one of the contradictory verses with regard to the amount of land surrounding the Levite cities as teaching that one may not travel beyond a two-thousand-cubit radius around his city limits on Shabbat. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, on the other hand, interprets the contradictory verses as referring to different types of land left for the Levites around their cities.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי מָר סָבַר תְּחוּמִין דְּאוֹרָיְיתָא וּמָר סָבַר דדְּרַבָּנַן.:

The Gemara asks: With regard to what halakhic matter do they disagree? The Gemara answers: One Sage, Rabbi Akiva, holds that the halakha of Shabbat boundaries is mandated by Torah law, as he bases it on a verse; and one Sage, Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, holds that the halakha of Shabbat boundaries is mandated by rabbinic law, and he therefore derives other matters from the verse.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במאי קמיפלגי – ר״ע ור׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי.
מר סבר תחומין דאורייתא ומר סבר תחומין דרבנן – תימה דהכא משמע דאי הוה משתעי קרא דאלפים אמה בלוים דהוה סבר דתחומין דרבנן אלא טעמא משום דמשתעי בשבת והא יליף לתחומין בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף נא.) מג״ש מקום ממקום ומקום מניסה וכו׳ א״כ אפי׳ הוה משתעי בשדות וכרמים הוי מצי למילף בהו ג״ש דמקום דכתיב גבי שבת היינו אלפים דהא פריך התם ונילף מקיר העיר וחוצה אע״ג דההוא קרא משתעי לדברי הכל בלוים ובספ״ק דעירובין (דף יז:) משמע מאן דסבר דתחומין דאורייתא נפקא לן מאל יצא איש ממקומו.
ושואלים: במאי קא מיפלגי [במה באיזה עקרון חלוקים הם]? ומשיבים: מר סבר [חכם זה, ר׳ עקיבא, סבור]: תחומין של שבת דאורייתא [מן התורה הם], ומוצא לכך ראיה בכתוב, ומר סבר [וחכם זה, ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי, סבור] שתחומים הם רק דרבנן דברי סופרים], ולכן דורש את הפסוק לענין אחר.
The Gemara asks: With regard to what halakhic matter do they disagree? The Gemara answers: One Sage, Rabbi Akiva, holds that the halakha of Shabbat boundaries is mandated by Torah law, as he bases it on a verse; and one Sage, Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, holds that the halakha of Shabbat boundaries is mandated by rabbinic law, and he therefore derives other matters from the verse.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם נָתְנוּ עֵינֵיהֶם לוֹמַר שִׁירָה וְכֵיצַד אָמְרוּ שִׁירָה כְּגָדוֹל הַמַּקְרֶא אֶת הַלֵּל וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו רָאשֵׁי פְרָקִים מֹשֶׁה אָמַר {שמות ט״ו:א׳} אָשִׁירָה לַה׳ וְהֵן אוֹמְרִים אָשִׁירָה לַה׳ מֹשֶׁה אָמַר כִּי גָאֹה גָּאָה וְהֵן אוֹמְרִים אָשִׁירָה לַה׳.

§ The Sages taught: On that same day Rabbi Akiva taught that at the time that the Jewish people ascended from the split sea they set their eyes on reciting a song of gratitude to God. And how did they recite the song? In the same manner as an adult man reciting hallel on behalf of a congregation, as his reading enables all who hear to fulfill their obligation, and the congregation listening merely recite after him the chapter headings of hallel. So too, by the sea, Moses said: “I will sing unto the Lord” (Exodus 15:1), and the people said after Moses: “I will sing unto the Lord.” Moses continued and said: “For He is highly exalted” (Exodus 15:1), and they said once again the chapter heading: “I will sing unto the Lord.”
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כגדול המקרא את ההלל – מקרהו לציבור להוציאן ידי חובתן.
והן עונין אחריו ראשי פרקין הללויה – שהוא ראש הפרשה על כל דבר שהוא אומר עונין אחריו הללויה דתנן במסכת סוכה (דף לח.) מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו הוא עונה אחריהן מה שהם אומרים ואם היה גדול מקרא אותו עונה אחריו הללויה.
כגדול המקרא את ההלל והן עונין אחריו ראשי פרקים כו׳. עי׳ פרש״י ותוס׳ פרק לולב הגזול דראשי פרקים דהלל היינו הללויה כו׳ בצאת כו׳ לא לנו כו׳ אהבתי כו׳ ע״ש אבל הכא לא ידענו ראש הפרק אלא אז ישיר ומהא דאמרינן פ״ד דמס׳ ר״ה במנחה בשבתא אמרו הלוים אז ישיר ומי כמוך כו׳ משמע דמי כמוך נמי ריש פרקא הוא וק״ל:
תנו רבנן [שנו חכמים], בו ביום דרש ר׳ עקיבא: בשעה שעלו ישראל מן הים, נתנו עיניהם (החליטו) לומר שירה. וכיצד אמרו שירה — כגדול המקרא את הלל ומוציא את הרבים ידי חובה, והן הקהל עונין אחריו ראשי פרקים של ההלל, כגון ״הודו לה׳ כי טוב״. כיצד? משה אמר ״אשירה לה׳⁠ ⁠״ (שמות טו, א) והן אומרים ״אשירה לה׳⁠ ⁠״, משה אמר ״כי גאה גאה״ והן אומרים אחריו שוב ״אשירה לה׳⁠ ⁠״.
§ The Sages taught: On that same day Rabbi Akiva taught that at the time that the Jewish people ascended from the split sea they set their eyes on reciting a song of gratitude to God. And how did they recite the song? In the same manner as an adult man reciting hallel on behalf of a congregation, as his reading enables all who hear to fulfill their obligation, and the congregation listening merely recite after him the chapter headings of hallel. So too, by the sea, Moses said: “I will sing unto the Lord” (Exodus 15:1), and the people said after Moses: “I will sing unto the Lord.” Moses continued and said: “For He is highly exalted” (Exodus 15:1), and they said once again the chapter heading: “I will sing unto the Lord.”
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר כְּקָטָן הַמַּקְרֶא אֶת הַלֵּל וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו כׇּל מָה שֶׁהוּא אוֹמֵר מֹשֶׁה אָמַר אָשִׁירָה לַה׳ וְהֵן אוֹמְרִים אָשִׁירָה לַה׳ מֹשֶׁה אָמַר כִּי גָאֹה גָּאָה וְהֵן אוֹמְרִים כִּי גָאֹה גָּאָה.

Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, says: The Jewish people sang just like a minor boy reciting hallel and the congregation who hear him repeat after him all that he says, word for word, as hearing the recital of a minor is insufficient for fulfilling one’s obligation. So too, by the sea, Moses said: “I will sing unto the Lord” (Exodus 15:1), and the people said after Moses: “I will sing to the Lord.” Moses said: “For He is highly exalted,” and they said after him the same words: “For He is highly exalted.”
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כקטן המקרא את ההלל כו׳. אע״ג שהיו יוצאין בראשי פרקים דהא אין לנו גדול ממשה ובגדול המקרא אותן יוצאין י״ח בשמיעה י״ל משום פרסומי מלתא לא היו רוצין לצאת בשמיעה ממשה והיו עונין כולם כקטן המקרא וק״ל:
כסופר פרש״י מלמד כו׳ כך שרתה רוה״ק על כלם כו׳ עכ״ל. וכ״ה במכילתא לר״ן דאל״כ איך כוונו כלם לאומרה יחד ככתבתה כולה זולת ראשי פרקים אבל לרע״ק ולר״א בר״י הגלילי אצ״ל ששרתה עליהן רוה״ק אלא שאחר דברי משה היו עונין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולפי׳ התוס׳ בדברי ר׳ נחמיה ע״פ התוס׳ שהיה משה פותח וישראל גומרין כגון משה אמר אז ישיר וישראל אומרים אשירה לה׳ כו׳ כ״ש דאית לן למימר דשרתה רוה״ק על כלם אבל בתנחומא איתא כן בשם ר״א בן תדאי והיא דעת רביעית ומתוך לשון התלמוד נר׳ נחמיה דסבר ויאמרו דאמרו כולהו בהדי הדדי כו׳ לא משמע לפרש הכי אלא כפרש״י ודו״ק:
ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר: ישראל קראו את השירה כדרך שנוהגים בקטן המקרא את הלל, והן הקהל, עונין אחריו כל מה שהוא אומר לפי שאינו מוציאם ידי חובה, והם צריכים לומר הכל בעצמם. כיצד? משה אמר ״אשירה לה׳⁠ ⁠״ והן אומרים ״אשירה לה׳⁠ ⁠״, משה אמר ״כי גאה גאה״ והן אומרים ״כי גאה גאה״.
Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, says: The Jewish people sang just like a minor boy reciting hallel and the congregation who hear him repeat after him all that he says, word for word, as hearing the recital of a minor is insufficient for fulfilling one’s obligation. So too, by the sea, Moses said: “I will sing unto the Lord” (Exodus 15:1), and the people said after Moses: “I will sing to the Lord.” Moses said: “For He is highly exalted,” and they said after him the same words: “For He is highly exalted.”
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כְּסוֹפֵר הַפּוֹרֵס עַל שְׁמַע בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ תְּחִילָּה וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו.

Rabbi Neḥemya says: They sang the song of the sea like a scribe, a cantor, who recites aloud the introductory prayers and blessings before Shema in the synagogue; as he begins by saying the first words of the blessing, and they repeat after him the initial words and continue reciting the rest of Shema together with him in unison. So too, in the song of the sea, Moses began and then everyone recited the entire song together with him.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כסופר – מלמד תינוקות והוא תדיר בבית הכנסת ופורס על שמע לעשרה הנועדים. פורס לשון פרוס החג לפני החג (שקלים דף ה) מתחיל בברכות שלפני קריאת שמע והן עונין אחריו וקורין כולן יחד וכך שרתה רוח הקודש על כולם וכוונו יחד את השירה ככתבה.
רבי נחמיה אומר כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת – בתוספתא (פ״ו) ר׳ נחמיה אומר כבני אדם שקורין את שמע שנאמר ויאמרו לאמר מלמד שהיה משה פותח תחילה וישראל עונין אחריו וגומרין משה אמר אז ישיר משה וישראל אומרים אשירה לה׳ משה אמר עזי וזמרת יה וישראל אומרים זה אלי ואנוהו משה אמר ה׳ איש מלחמה וישראל אומרים ה׳ שמו.
בד״ה כסופר כו׳ פרוס החג לפני החג כו׳. נ״ב ובדוכתי אחריתי פי׳ לפי של׳ יום לפני פסח דורשין בהלכות פסח אם כן ט״ו ימים שהוא החצי קרוי פרוס החג:
בד״ה לאמור כו׳ ולאמור דפתח משה כצ״ל:
ר׳ נחמיה אומר: נהגו כסופר (חזן) הפורס (פותח) על ברכות קריאת שמע בבית הכנסת, שהוא פותח תחילה ואומר את המילים הראשונות של הברכה והן עונין אחריו ומשלימים.
Rabbi Neḥemya says: They sang the song of the sea like a scribe, a cantor, who recites aloud the introductory prayers and blessings before Shema in the synagogue; as he begins by saying the first words of the blessing, and they repeat after him the initial words and continue reciting the rest of Shema together with him in unison. So too, in the song of the sea, Moses began and then everyone recited the entire song together with him.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר לֵאמֹר אַמִּילְּתָא קַמַּיְיתָא.

The Gemara asks: With regard to what do they disagree? The Gemara answers that they disagree with regard to the interpretation of the verse: “Then Moses and the children of Israel sang this song unto the Lord, and said, saying” (Exodus 15:1). Rabbi Akiva holds that the word “saying,” which indicates that the people sang after Moses, is referring only to the first words of the song, which the people continually repeated: “I will sing unto the Lord” (Exodus 15:1).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאמר אמילתא קמייתא קאי – שעונין תמיד אשירה לה׳.
ושואלים: במאי קמיפלגי [במה הם חלוקים]?ר׳ עקיבא סבר: ״לאמר״ (שמות טו, א), המבטא חזרה על מה שנאמר, מתייחס רק אמילתא קמייתא [על הדבר הראשון] ״אשירה לה״⁠ ⁠׳, שהוא שנאמר על ידי הכל.
The Gemara asks: With regard to what do they disagree? The Gemara answers that they disagree with regard to the interpretation of the verse: “Then Moses and the children of Israel sang this song unto the Lord, and said, saying” (Exodus 15:1). Rabbi Akiva holds that the word “saying,” which indicates that the people sang after Moses, is referring only to the first words of the song, which the people continually repeated: “I will sing unto the Lord” (Exodus 15:1).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל ר״ירַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר לֵאמֹר אַכֹּל מִילְּתָא וּמִילְּתָא ור׳וְרַבִּי נְחֶמְיָה סָבַר וַיֹּאמְרוּ דַּאֲמוּר כּוּלְּהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי לֵאמֹר דִּפְתַח מֹשֶׁה בְּרֵישָׁא.

And Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, holds that the word “saying” is referring to every single word, as they would repeat after Moses every word. And Rabbi Neḥemya holds that the phrase “and they said” (Exodus 15:1) indicates that everyone recited the song of the sea together, and the word “saying” means that Moses began singing the song first; and then the rest of the people sang the beginning after him and they all continued in unison.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבי נחמיה סבר ויאמרו – אמשה ובני ישראל קאי ומשמע דאמור כולהו בהדי הדדי.
לאמר דפתח משה ברישא – הכי קאמר ויאמרו כולם אחר שנרשו לאמר דהיינו אחר שפתח חכם.
ור׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי סבר: ״לאמר״ — אכל מילתא ומילתא [על כל דבר ודבר]. ור׳ נחמיה סבר: ״ויאמרו״ (שמות טו, א) כוונתו — דאמור כולהו בהדי הדדי [שאמרו כולם יחד], ואילו ״לאמר״ בא לומר שפתח משה ברישא [בתחילה] ורק אחר כך השלימו כולם.
And Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, holds that the word “saying” is referring to every single word, as they would repeat after Moses every word. And Rabbi Neḥemya holds that the phrase “and they said” (Exodus 15:1) indicates that everyone recited the song of the sea together, and the word “saying” means that Moses began singing the song first; and then the rest of the people sang the beginning after him and they all continued in unison.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) תָּנוּ רַבָּנַן דָּרַשׁ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם נָתְנוּ עֵינֵיהֶם לוֹמַר שִׁירָה וְכֵיצַד אָמְרוּ שִׁירָה עוֹלָל מוּטָּל עַל בִּרְכֵּי אִמּוֹ וְתִינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת הַשְּׁכִינָה עוֹלָל הִגְבִּיהַּ צַוָּארוֹ וְתִינוֹק שָׁמַט דַּד מִפִּיו וְאָמְרוּ זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ח׳:ג׳} מִפִּי עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים יִסַּדְתָּ עוז.

§ The Sages taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili taught: At the time that the Jewish people ascended from the sea they resolved to sing a song of gratitude to God. And how did they recite this song? If a baby was lying on his mother’s lap or an infant was nursing from his mother’s breasts, once they saw the Divine Presence, the baby straightened his neck and the infant dropped the breast from his mouth, and they recited: “This is my God and I will glorify Him” (Exodus 15:2). As it is stated: “Out of the mouths of babies and sucklings You have founded strength” (Psalms 8:3).
רש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עולל – גדול מיונק כדכתיב (שמואל א טו) מעולל ועד יונק ודרך המקרא לומר כן כלומר כלה הכל מן החשוב עד הגרוע כמו משור ועד שה (שם).
גמ׳ מפי עוללים ויונקים עולל גדול מיונק כדכתיב מעולל ועד יונק ודרך המקרא לומר כן כולל הכל מן החשוב עד הגרוע כמו משור ועד שה. ל״ה:
אלא מעתה בכל צרתם (לו) [לא] צר ה״נ. תימה אמאי לא בעי ה״נ מכמה פסוקים כמו אשר (לו) [לא] כרעים כדדרשי׳ אע״פ שאין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן וכן אשר (לו) [לא] חומה אע״פ שאין לו עכשיו. וי״ל דלא בעי משום דפשי׳ ליה דלא בעי׳ למימר אשר (לו) [לא] כרעים ממש שהרי ארבה וסלעם וחרגול ידועים הם בסימניהון וא״כ פשיטא ליה שלא היו כשרים וכן אשר (לו) [לא] חומה פשיטא ליה דאינו ר״ל לא ממש דהא בעיר שיש לו חומה משתעי קרא ולהכי משתעי הכי אבל בכל צרתם (לו) [לא] צר אינו פשוט לו כל כך כמו שהבאתי שיש לתלות ולפרש כמו ולא היתה צרתם צרה כי אם להם. פרעה לקה ואבד. סיסרא לקה ואבד. סנחריב לקה ואבד. וכן נבוכדנצר לקה ואחר כן יאבדו כל אויביך ה׳ במהרה בימינו אמן:
סליק פירקא
עולל מוטל כו׳ ותינוק יונק כו׳. והוא כדעת רבי נחמיה דלעיל דברוח הקודש כוונו גם עוללים ויונקים לומר שירה וכן פירוש הכתוב מפי עוללים ויונקים יסדת ברוה״ק עוז שהיא השירה שמספר בה עוזו של הקב״ה וכמ״ש ואני אשיר עוזך וגו׳ ונאמר בה עזי וזמרת יה גו׳ וסיים בהאי קרא דמייתי למען צורריך להשבית אויב גו׳ דהיינו שהשירה הזאת מספרת בעוזו של הקב״ה שהשבית וכלה צורריך ואויב של ישראל שהם המצרים שנטבעו בים. וכתבו התוס׳ דאין לומר דר״י הגלילי ס״ל דדוקא עולל ופליג אר״מ דאמר בסמוך דאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה דבתלמודא בפרק ג׳ שאכלו איתא בהדיא דר״י הגלילי נמי אית ליה להא דר״מ אלא דצ״ל דאיצטריך קרא נמי לעולל שהגביה צווארו ויונק ששמט הדד מפיו ע״כ תוכן לשון התוס׳ ע״ש באורך ולי נראה ע״פ המדרש שאמרו בפ״ק שנולדו ישראל במצרים על השדה והקב״ה מגדלן שם והם שהכירוהו על הים ואמרו זה אלי ואנוהו להכי איצטריך האי קרא דעולל ויונק שהם אמרו זה אלי ואנוהו משא״כ העוברים דלא הכירוהו כבר במצרים והא דאמרינן שהקב״ה נדמה להם על הים כגבור איש מלחמה אפשר דלתנוקות במצרים בשדה נדמה להן נמי כן וק״ל:
תנו רבנן [שנו חכמים], דרש ר׳ יוסי הגלילי: בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם (החליטו) לומר שירה. וכיצד אמרו שירה? עולל מוטל על ברכי אמו, ותינוק יונק משדי אמו, כיון שראו את השכינה — עולל הגביה צוארו, ותינוק שמט דד מפיו, ואמרו ״זה אלי ואנוהו״ (שמות טו, ב), שנאמר: ״מפי עוללים ויונקים יסדת עז״ (תהלים ח, ג).
§ The Sages taught in a baraita that Rabbi Yosei HaGelili taught: At the time that the Jewish people ascended from the sea they resolved to sing a song of gratitude to God. And how did they recite this song? If a baby was lying on his mother’s lap or an infant was nursing from his mother’s breasts, once they saw the Divine Presence, the baby straightened his neck and the infant dropped the breast from his mouth, and they recited: “This is my God and I will glorify Him” (Exodus 15:2). As it is stated: “Out of the mouths of babies and sucklings You have founded strength” (Psalms 8:3).
רש״יתוספות איווראמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִנַּיִן שאפי׳שֶׁאֲפִילּוּ עוּבָּרִים שֶׁבִּמְעֵי אִמָּן אָמְרוּ שִׁירָה שֶׁנֶּאֱמַר

Rabbi Meir would say: From where is it derived that even fetuses in their mother’s womb recited the song at the sea? As it is stated:
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי מאיר אומר מנין שאפי׳ עוברין שבמעי אמן – אין לומר דרבי יוסי הגלילי ורבי מאיר פליגי דרבי יוסי אית ליה דוקא עוללים ויונקים ולא עוברים אלא מקרא דמפי עוללים ויונקים נפקא ליה דתינוק שמט דד מפיו דמשמע יונקים בשעה שהוא יונק ולכך איצטריך קרא דמפי עוללים דאי לאו הכי כיון דנפקא לן מקרא ממקור ישראל במקהלות ברכו אלקים אפילו עוברים לא הוה צריך למימר תו עוללים ויונקים דבפ׳ שלשה שאכלו (ברכות דף מט:) תנינן בעשרה אומרים נברך אלהינו וכו׳ רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלקים א״ר עקיבא מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומר ברכו את ה׳ וקדייק עליה בגמ׳ (שם דף נ.) ורבי עקיבא האי קרא דר״י הגלילי מאי עביד ליה מבעי ליה לכדר׳ מאיר וכו׳ ואידך דהיינו רבי יוסי הגלילי ממקור ישראל נפקא אלמא דלר׳ יוסי הגלילי נמי עוברים אומרים שירה ובפ״ק דכתובות (דף ז:) דריש לה דברכת חתנים בעשרה מדהוי מצי למיכתב מבטן ישראל וכתיב ממקור על עיסקי מקור בתוספתא מסיים הכי ואותן המלאכים שאמרו מה אנוש כי תזכרנו אמר להן הקב״ה באו וראו את השירה כיון שראו את ישראל פתחו אף הן ואמרו שירה שנאמר ה׳ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ וגו׳ ור״ש בן אלעזר אומר לא נאמרה פרשה זו אלא לענין עקידה.
תוס׳ בד״ה רבי מאיר כו׳ מפיו דמשמע יונקים כו׳ כצ״ל:
היה ר׳ מאיר אומר: מנין שאפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים — שנאמר על שירת הים
Rabbi Meir would say: From where is it derived that even fetuses in their mother’s womb recited the song at the sea? As it is stated:
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144