×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) ואפי׳וַאֲפִילּוּ רַבָּנַן לָא פְּלִיגִי עֲלֵיהּ דר׳דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא בְּמִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל כֹּהֲנִים דְּבַת הַקְרָבָה הִיא אֲבָל בְּהָא אפי׳אֲפִילּוּ רַבָּנַן מוֹדוּ.:
And even the Rabbis do not disagree with Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, except with regard to the meal-offering of a sinner who is a priest, as they hold that it is fit to be sacrificed in its entirety without removing a handful. However, in this case, i.e., in the case of the meal-offering of a sota who is married to a priest, even the Rabbis agree that its remainder is scattered on the place of the ashes, since the handful is removed from the offering.
רש״יתוספות איווראבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ה״ג: ואפי׳ רבנן לא פליגי עליה אלא במנחת חוטא של כהנים דבת הקרבה היא – דמקשי חובתו לנדבתו דלא בעי קמיצה אבל הא דלאו בת הקרבה היא דדלמא בתרה דידה אזלינן ושירים גמורים נינהו ואפילו רבנן מודו דמתפזרין.
ה״ג ואפי׳ רבנן לא פליגי עליה אלא במנחת חוטא דבת הקרבה היא דמקשינן חובתו לנדבתו דלא בעיא קמיצה אבל הא דלאו בת הקרבה היא דלמא בתר דידה אזלי׳ ושירים גמורין נינהו אפי׳ רבנן מודו דמתפזרין אבית הדשן ל״ה. ה״ג א״כ מה ת״ל איש לענין שלמטה לא למעוטי מטומאה האמורה בפסוק זה בא למעוטי אלא מענין האמור בפסוק של אחריו דכתיב ביה פריעה ופרימה דליכא למימר דלענין שלמעלה קאמר דדוקא האיש נחלט ואין האשה נחלטת דהא אינה פורעת ופורמת. אותו בלא כסותו ולא אותה בלא כסותה. וא״ת לרבנן דר׳ יהודה דלעיל דאמרי אין האשה נסקלת ערומה משום דחיישינן להרהור ובעי נמי ברור לה מיתה יפה ותיפוק לי מהאי קרא. וי״ל דאי מההיא אשה בין בכסותה בין שלא בכסותה קמ״ל רב נחמן דאמר קרא ואהבת לרעך כמוך. אבל ר׳ יהודה דאמר לעיל דאין מכסין אותה אלא שני פרקים משום דצערא דגופה עדיף טפי (ולית ליה) [וא״ת אטו לית ליה] הך דרשא דהכא הא אותה בכסותה. וי״ל דאה״נ דלית ליה א״נ אית ליה וסבירא ליה דקרא לא אתא אלא שיכסו אותה שני פרקים אבל יותר לא משום צערא דגופה עדיף טפי ורוצה לומר הא אותה בכסותה בשני פרקים שמכסין אותה:
פרק רביעי בע״ה:
ואפילו רבנן [חכמים] לא פליגי עליה [חלקו עליו], על ר׳ אלעזר בר׳ שמעון אלא במנחת חוטא של כהנים, שבת הקרבה היא המנחה כולה, שלפי שיטתם אינה נקמצת. אבל בהא [בזו], במנחת סוטה, אפילו רבנן מודו [חכמים מודים] לר׳ אלעזר בר׳ שמעון ששייריה מתפזרים על בית הדשן.
And even the Rabbis do not disagree with Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, except with regard to the meal-offering of a sinner who is a priest, as they hold that it is fit to be sacrificed in its entirety without removing a handful. However, in this case, i.e., in the case of the meal-offering of a sota who is married to a priest, even the Rabbis agree that its remainder is scattered on the place of the ashes, since the handful is removed from the offering.
רש״יתוספות איווראבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) בַּת יִשְׂרָאֵל הַנְּשׂוּאָה וְכוּ׳.: מ״טמַאי טַעְמָא דְּאָמַר קְרָא {ויקרא ו׳:ט״ז} וְכׇל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל כֹּהֵן וְלֹא כֹּהֶנֶת.:

§ The mishna states: In the case of an Israelite woman who is married to a priest, her meal-offering is burned; and in the case of the daughter of a priest who is married to an Israelite, her meal-offering is eaten. The Gemara asks: What is the reason for this? This is as the verse states: “And every meal-offering of a priest shall be completely burned; it shall not be eaten” (Leviticus 6:16). One can infer that this applies to a priest, but not to the daughter of a priest.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי טעמא – קאמר מתני׳ מנחת כהנת נאכלת כשאינה נשואה לכהן וכשהיא נשואה לכהן אינה נאכלת כליל מיהא לא הויא.
כהן ולא כהנת – ירושלמי ר׳ אבהו בעי קמיה ר״ל והכתיב (ויקרא כב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו מעתה כהן ולא כהנת א״ל והכהן המשיח תחתיו מבניו את שבנו עומד תחתיו יצתה זו שאין בנה עומד תחתיה ה״ה דבפרק הזרוע (חולין דף קלב.) הוה מצי לשנויי נמי הכי ונתן לכהן הזרוע דלא אמר לכהן ולא לכהנת אלא אפילו לכהנת דהכא טעמא משום דכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו אבל התם דחי ליה משום דאהרן ובניו כתיב בפרשת מנחה אי נמי משום דהתם הוי מיעוט אחר מיעוט.
רש״י בד״ה מ״ט קאמר מנחת כהנת נאכלת כו׳ נשואה לכהן אינה נאכלת כליל כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה כהן ולא כו׳ קנין נפש קנין כספו מעתה כהן ולא כהנת א״ל והכהן כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה מ״ט קאמר מתני׳ מנחת כהנת נאכלת כשאינה נשואה כו׳ כליל מיהו לא הויא עכ״ל כצ״ל:
א שנינו במשנה שבת ישראל הנשואה לכהן מנחתה נשרפת, וכהנת הנשואה לישראל מנחתה נאכלת. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר שמנחת כהנת אינה נשרפת — שאמר קרא [הכתוב] ״וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל״ (ויקרא ו, טז), ויש לדייק: כהן ולא כהנת.
§ The mishna states: In the case of an Israelite woman who is married to a priest, her meal-offering is burned; and in the case of the daughter of a priest who is married to an Israelite, her meal-offering is eaten. The Gemara asks: What is the reason for this? This is as the verse states: “And every meal-offering of a priest shall be completely burned; it shall not be eaten” (Leviticus 6:16). One can infer that this applies to a priest, but not to the daughter of a priest.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) כֹּהֶנֶת מִתְחַלֶּלֶת כֹּהֵן אֵין מִתְחַלֵּל.: מְנָלַן דְּאָמַר קְרָא {ויקרא כ״א:ט״ו} וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו זַרְעוֹ מִתְחַלֵּל וְהוּא אֵינוֹ מִתְחַלֵּל.:

The mishna states: The daughter of a priest can become disqualified from marrying a priest and from partaking of teruma by engaging in sexual intercourse with someone forbidden to her, but a priest does not become desacralized by engaging in sexual intercourse with a woman forbidden to him. The Gemara asks: From where do we derive this? It is as the verse states with regard to a priest who marries a woman forbidden to him: “And he shall not disqualify his offspring among his people” (Leviticus 21:15), indicating that his offspring from forbidden intercourse are desacralized, but he is not personally desacralized through his actions.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא יחלל זרעו – בכהן הנושא פסולה לכהונה כתיב ודרשינן בקידושין (דף עז.) לא יחלל שני חילולין אחד לה ואחד לזרעו שהכהן מחלל את שתיהן אבל הוא אין מתחלל.
בד״ה לא יחלל כו׳ א׳ לה וא׳ לזרעו כו׳. נ״ב טעות הוא אגב שיטפא והארכתי במקומות אחרים:
בפרש״י בד״ה לא יחלל כו׳ ב׳ חילולין א׳ לה וא׳ לזרעה כו׳ עכ״ל כתב מהרש״ל טעות הוא אגב כו׳ עכ״ל וכפרש״י איתא בהדיא בפ״ק דתמורה בגמרא וכבר כתבנו בזה בחידושינו בפ״ק דיבמות ע״ש:
שנינו במשנה: כהנת מתחללת בביאת איסור, ואילו כהן אין מתחלל. ומסבירים: מנלן [מניין לנו] שכן הדבר — שאמר קרא [הכתוב] על כהן הנושא אשה האסורה לו: ״ולא יחלל זרעו בעמיו״ (ויקרא כא, טו), ומן הדיוק למדים: זרעו מתחלל על ידי ביאה אסורה, והוא עצמו אינו מתחלל על ידי כך.
The mishna states: The daughter of a priest can become disqualified from marrying a priest and from partaking of teruma by engaging in sexual intercourse with someone forbidden to her, but a priest does not become desacralized by engaging in sexual intercourse with a woman forbidden to him. The Gemara asks: From where do we derive this? It is as the verse states with regard to a priest who marries a woman forbidden to him: “And he shall not disqualify his offspring among his people” (Leviticus 21:15), indicating that his offspring from forbidden intercourse are desacralized, but he is not personally desacralized through his actions.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כֹּהֶנֶת מִטַּמְּאָה כּוּ׳.: מ״טמַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא {ויקרא כ״א:א׳} אֱמוֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן בְּנֵי אַהֲרֹן וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן.:

The mishna states: A daughter of a priest may become impure with impurity imparted by a corpse, but a priest may not. The Gemara asks: What is the reason for this? The Gemara answers: The verse states: “Speak to the priests, the sons of Aaron, and say to them: None shall become impure for the dead among his people” (Leviticus 21:1). The verse indicates that this applies to the sons of Aaron and not to the daughters of Aaron.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בני אהרן – לנפש לא יטמא ולא בנות אהרן באזהרה זו.
עוד שנינו במשנה: כהנת מטמאה למתים, ואילו הכהנים אינם מיטמאים למתים, פרט לקרוביהם המפורשים בכתוב. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר — אמר קרא [הכתוב] באיסור טומאה לכהנים: ״אמר אל הכהנים בני אהרן״ (ויקרא כא, א), לדייק: בני אהרן ולא בנות אהרן.
The mishna states: A daughter of a priest may become impure with impurity imparted by a corpse, but a priest may not. The Gemara asks: What is the reason for this? The Gemara answers: The verse states: “Speak to the priests, the sons of Aaron, and say to them: None shall become impure for the dead among his people” (Leviticus 21:1). The verse indicates that this applies to the sons of Aaron and not to the daughters of Aaron.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כֹּהֵן אוֹכֵל בְּקׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים.: דִּכְתִיב {ויקרא ו׳:י״א} כׇּל זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכֲלֶנָּה.:

The mishna states: A priest may eat from offerings of the most sacred order, but a daughter of a priest may not eat from offerings of the most sacred order. The Gemara explains: This is derived as it is written with regard to the meal-offering, which is an offering of the most sacred order: “Every male among the children of Aaron may eat of it” (Leviticus 6:11).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל זכר בבני אהרן יאכלנה – במנחה כתיב.
עוד שנינו במשנה: כהן אוכל בקדשי קדשים ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים, דכתיב [שנאמר] במנחה שהיא מקדשי הקדשים: ״כל זכר בבני אהרן יאכלנה״ (ויקרא ו, יא).
The mishna states: A priest may eat from offerings of the most sacred order, but a daughter of a priest may not eat from offerings of the most sacred order. The Gemara explains: This is derived as it is written with regard to the meal-offering, which is an offering of the most sacred order: “Every male among the children of Aaron may eat of it” (Leviticus 6:11).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּמָה בֵּין אִישׁ כּוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אִישׁ אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ אִשָּׁה מִנַּיִן כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר {ויקרא י״ג:מ״ה} וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ אהֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם.

§ The mishna states: And what are the halakhic differences between a man and a woman? A man lets his hair grow and rends his garments when he is a leper, but a woman does not. The Sages taught: The verse states: “He is a leprous man, he is impure” (Leviticus 13:44). I have derived only that the halakhot of a confirmed leper apply to a man; from where do I derive that they apply to a woman? When it says in the subsequent verse: “And the leper in whom the plague is, his clothes shall be rent, and the hair of his head shall grow wild and he shall cover his upper lip; and he shall cry: Impure, impure” (Leviticus 13:45), there are two individuals indicated here, as this verse did not need to restate “and the leper,” as the subject of the verse was clear from the previous verse.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איש – צרוע הוא.
אין לי – שנחלט בטומאת נתקים אלא איש אשה מנין כשהוא אומר סמוך לו והצרוע אשר בו הנגע ולא איבעי ליה למכתב אלא בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע דהא כתיב לעיל דבמצורע קמיירי אלא לרבות צרוע שני כגון אשה.
מה בין איש לאשה – בתוספתא (פ״ב) קא חשיב עובר על מצות עשה שהזמן גרמא מה שאין כן באשה האיש עובר על בל תקיף ועל בל תשחית ועל בל תטמא למתים מה שאין כן באשה האיש נדון בבן סורר ומורה ונעטף ומספר ואין האשה נעטפת ומספרת האיש נמכר ונשנה ואין האשה נמכרת ונשנית האיש נרצע ונמכר לעבד עברי וקונה לעבד עברי ואין האשה נרצעת ונמכרת וקונה ולא קתני התם כל הני דמתני׳ אלא דזכאי בבתו משום דמפרש התם בכסף ובשטר ובביאה ותימה אמאי לא חשיב נמי סמיכות תנופות הגשות וקמיצות דבין כהן לכהנת וכל הני דתנן בפ״ק דקידושין (דף לו.) ולא קתני נמי שהעברי יוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון משא״כ בעבריה הזב מטמא בראיות ולא הזבה מצורע אסור בתשמיש המטה ולא מצורעת כדמפרש בריש פרק מחוסרי כפרה (כריתות דף ח:) מחוץ לאהלו ולא מחוץ לאהלה.
בד״ה מה בין כו׳ ולא הזבה כו׳ ונ״ב פי׳ אלא בימים:
בא״ד ולא מחוץ לאהלה הס״ד ואת״כ מתחיל דבור חדש האיש מגלח כו׳:
תוס׳ בד״ה מה בין איש לאשה כו׳ ואין האשה נרצעת כו׳ ולא קתני התם כל הני כו׳ עכ״ל פי׳ אינה נמכרת ע״י עצמה דע״י אביה נמכרת וע״י ב״ד קתני במתני׳ ואינה נמכרת בגנבתה ומיהו קשיא לן דהיאך קאמרי דכל הני דמתני׳ לא קתני התם אלא דזכאי בבתו משום כו׳ הא קתני נמי התם ועל בל תטמא למתים משא״כ באשה דקתני לה נמי במתני׳ ודו״ק:
בא״ד סמיכות תנופות הגשות קמיצות דבין כהן לכהנת וכל הני כו׳ הזב מטמא בראיות כו׳ ולא מחוץ לאהלה כו׳ עכ״ל כצ״ל והס״ד ואח״כ מה״ד האיש מגלח כו׳ על מעות סתומין ולא על מעות מפורשין עכ״ל כצ״ל:
על מה ששנינו במשנה: ומה בין איש לאשה — שאין האשה המצורעת פורעת ופורמת כדין האיש המצורע, מביאים: תנו רבנן [שנו חכמים], נאמר בכתוב: ״איש צרוע הוא טמא הוא״ (ויקרא יג, מד), אין לי אלא איש שנוהגים בו דיני מצורע מוחלט, אשה מנין?כשהוא אומר מיד אחר כך ״והצרוע אשר בו הנגע״ (ויקרא יג, מה), הרי כאן שנים, שכולל בלשון זו גם איש וגם אשה,
§ The mishna states: And what are the halakhic differences between a man and a woman? A man lets his hair grow and rends his garments when he is a leper, but a woman does not. The Sages taught: The verse states: “He is a leprous man, he is impure” (Leviticus 13:44). I have derived only that the halakhot of a confirmed leper apply to a man; from where do I derive that they apply to a woman? When it says in the subsequent verse: “And the leper in whom the plague is, his clothes shall be rent, and the hair of his head shall grow wild and he shall cover his upper lip; and he shall cry: Impure, impure” (Leviticus 13:45), there are two individuals indicated here, as this verse did not need to restate “and the leper,” as the subject of the verse was clear from the previous verse.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״כאִם כֵּן מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ לָעִנְיָן שֶׁלְּמַטָּה אִישׁ פּוֹרֵעַ וְכוּ׳.:

If so, what is the meaning when the verse states: A leprous “man”? This is referring to the matter of rending one’s clothes and letting one’s hair grow wild, which is stated in the verse below, and teaches that a man lets the hair of his head grow and rends his garments, but a woman does not.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: א״כ מה ת״ל איש לענין שלמטה איש פורע ופורם וכו׳ – מה ת״ל איש מאחר שסופינו לרבות את האשה.
לענין שלמטה – לאו למעוטי מטומאה האמורה בפסוק זה בא למעוטי אלא מענין האמור בפסוק שלאחריו דכתיב ביה פריעה ופרימה לומר לך איש פורע ופורם ולא אשה.
בד״ה ה״ג כו׳ לאו מטומאה האמורה כו׳ כצ״ל:
אם כן מה תלמוד לומר בתחילה ״איש״ דוקא — לענין שלמטה (שאחר כך), כלומר, לדיני פריעה ופרימה ולא לטומאה, ומכאן למדים שאיש פורע ופורם ולא האשה.
If so, what is the meaning when the verse states: A leprous “man”? This is referring to the matter of rending one’s clothes and letting one’s hair grow wild, which is stated in the verse below, and teaches that a man lets the hair of his head grow and rends his garments, but a woman does not.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בְּנָזִיר וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת בְּנָהּ בְּנָזִיר.: אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בהֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר.: הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו וְאֵין הָאִשָּׁה מְגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ.: אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן גהֲלָכָה הִיא בְּנָזִיר.:

The mishna states: A man can vow that his minor son shall be a nazirite, but a woman cannot vow that her son shall be a nazirite. Rabbi Yoḥanan says: This is a halakha transmitted orally to Moses from Sinai with regard to the nazirite, and it is not derived from the Bible. The mishna states: A man can shave at the culmination of his naziriteship by using offerings designated for his father’s naziriteship, but a woman cannot shave by using offerings designated for her father’s naziriteship. Rabbi Yoḥanan says: This is a halakha transmitted orally to Moses from Sinai with regard to the nazirite, and it is not derived from the Bible.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הלכה היא בנזיר – הלכה למשה מסיני הוא בהלכות נזיר.
האיש מגלח על נזירות – בפ״ד דנזיר (דף ל.) ובפרק בתרא דכריתות (כריתות כז:) מפ׳ דדוקא על מעות סתומין ולא על מעות מפורשין.
שנינו במשנה: האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר. אמר ר׳ יוחנן: הלכה היא למשה מסיני בהלכות נזיר, ואין לה מקור בכתוב. שנינו במשנה: האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה. אמר ר׳ יוחנן: גם זאת הלכה היא למשה מסיני בנזיר.
The mishna states: A man can vow that his minor son shall be a nazirite, but a woman cannot vow that her son shall be a nazirite. Rabbi Yoḥanan says: This is a halakha transmitted orally to Moses from Sinai with regard to the nazirite, and it is not derived from the Bible. The mishna states: A man can shave at the culmination of his naziriteship by using offerings designated for his father’s naziriteship, but a woman cannot shave by using offerings designated for her father’s naziriteship. Rabbi Yoḥanan says: This is a halakha transmitted orally to Moses from Sinai with regard to the nazirite, and it is not derived from the Bible.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ וְאֵין הָאִשָּׁה מְקַדֶּשֶׁת אֶת בִּתָּהּ.: דִּכְתִיב {דברים כ״ב:ט״ז} אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה.: הָאִישׁ מוֹכֵר אֶת בִּתּוֹ וְאֵין הָאִשָּׁה מוֹכֶרֶת אֶת בִּתָּהּ.: דִּכְתִיב {שמות כ״א:ז׳} כי יִמְכּוֹר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ.:

The mishna states: A man can betroth his daughter to another man while she is a minor, but a woman cannot betroth her daughter. The Gemara explains: This is as it is written: “And the father of the maiden shall say to the elders: I gave my daughter to this man as a wife” (Deuteronomy 22:16), indicating that it is only the father who has the power to betroth his daughter. The mishna states: A man can sell his daughter as a maidservant but a woman cannot sell her daughter. The Gemara explains: This is derived as it is written: “And if a man sells his daughter to be a maidservant” (Exodus 21:7), indicating that only a man can sell his daughter, while a woman cannot.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נתתי לאיש – באביה נתלית נתינתה.
שנאמר את בתי – מרישא דקרא יליף ליה ואמר אבי הנערה אל הזקנים משמע למעט אמה דאינה זכאה בבתה לתת.
עוד שנינו במשנה: האיש מקדש את בתו ואין האשה מקדשת את בתה. ומהיכן למדים זאת — דכתיב [שנאמר]: ״ואמר אבי הנערה... את בתי נתתי לאיש הזה״ (דברים כב, טז), ללמדנו שהדבר בכוחו של האב בלבד ולא של האם. שנינו במשנה: האיש מוכר את בתו לאמה כשהיא קטנה ואין האשה מוכרת את בתה. ומניין הדבר — דכתיב [שנאמר]: ״וכי ימכר איש את בתו לאמה״ (שמות כא, ז), ללמדנו: דווקא איש מוכר את בתו ולא אשה.
The mishna states: A man can betroth his daughter to another man while she is a minor, but a woman cannot betroth her daughter. The Gemara explains: This is as it is written: “And the father of the maiden shall say to the elders: I gave my daughter to this man as a wife” (Deuteronomy 22:16), indicating that it is only the father who has the power to betroth his daughter. The mishna states: A man can sell his daughter as a maidservant but a woman cannot sell her daughter. The Gemara explains: This is derived as it is written: “And if a man sells his daughter to be a maidservant” (Exodus 21:7), indicating that only a man can sell his daughter, while a woman cannot.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָאִישׁ נִסְקָל עָרוֹם כּוּ׳.: מ״טמַאי טַעְמָא {ויקרא כ״ד:י״ד} וְרָגְמוּ אוֹתוֹ מַאי אוֹתוֹ אִילֵּימָא אוֹתוֹ וְלֹא אוֹתָהּ וְהָכְתִיב {דברים י״ז:ה׳} וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִיא אֶלָּא אוֹתוֹ בְּלֹא כְּסוּתוֹ וְלֹא אוֹתָהּ בְּלֹא כְּסוּתָהּ.:

§ The mishna states: A man is stoned naked, but a woman is not stoned naked. The Gemara asks: What is the reason for this? The Gemara answers: The verse states: “And let the entire congregation stone him” (Leviticus 24:14). What does the term “him” come to exclude? If we say this means that they stone him but not her, i.e., that a woman is not stoned at all, but isn’t it written: “And you shall take out that man or that woman, who did this evil thing, to your gates, that man or that woman; and you shall stone them with stones, and they shall die” (Deuteronomy 17:5). Rather, the term “him” excludes his garment, indicating that he is stoned without his garment. And a woman is excluded from this halakha, as one may infer from the term “him” that they do not stone her without her garment.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורגמו אותו – אי נימא אותו ולא אותה והכתיב גבי נערה המאורסה והוצאתם את שניהם וסקלתם אותם אלא הא דממעט אשה לענין ערום דנפיק מהאי קרא מיעוטא דאותו משמע ולא כסותו ולהכי נקט ליה להאי משמעותא דערום בלשון זכר גבי איש למימרא הא אותה בכסותה.
בד״ה ורגמו אותו כו׳ והכתיב גבי נערה המאורסה והוצאתם את שניהם גו׳ עכ״ל אבל תלמודא לא נקט האי קרא אלא דלקמיה דכתיב בפרשת שופטים גבי עובד עבודת כוכבים ואפשר שדקדק רש״י למנקט קרא דנערה מאורסה משום דלא נוקמה אותו ולא אותה בסקילה בכה״ג בששניהם חייבים מיתה שלא יהיה מיתתה כמיתתו בסקילה וע״ז הוצרך להביא ראיה מנערה מאורסה משא״כ בעובד עבודת כוכבים דאו זה או זה קאמר קרא ודו״ק:
עוד שנינו במשנה: האיש נסקל כשהוא ערום ואין האשה נסקלת כשהיא ערומה. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר — נאמר ״ורגמו אתו״ (ויקרא כד, יד). ונברר: מאי [מה] יש ללמוד מן המיעוט ״אותו״? אילימא [אם תאמר] אותו ולא אותה, שאין רוגמים את האשה כלל — והכתיב [והרי נאמר] במפורש: ״והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא... וסקלתם באבנים״ (דברים יז, ה)! אלא הכוונה היא: אותו כשהוא לעצמו ערום בלא כסותו ומכאן גם נלמד — ולא אותה בלא כסותה.
§ The mishna states: A man is stoned naked, but a woman is not stoned naked. The Gemara asks: What is the reason for this? The Gemara answers: The verse states: “And let the entire congregation stone him” (Leviticus 24:14). What does the term “him” come to exclude? If we say this means that they stone him but not her, i.e., that a woman is not stoned at all, but isn’t it written: “And you shall take out that man or that woman, who did this evil thing, to your gates, that man or that woman; and you shall stone them with stones, and they shall die” (Deuteronomy 17:5). Rather, the term “him” excludes his garment, indicating that he is stoned without his garment. And a woman is excluded from this halakha, as one may infer from the term “him” that they do not stone her without her garment.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הָאִישׁ נִתְלֶה וְאֵין כּוּ׳.: מ״טמַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא {דברים כ״א:כ״ב} וְתָלִיתָ אוֹתוֹ עַל עֵץ אוֹתוֹ וְלֹא אוֹתָהּ.:

The mishna states: A man is hanged, but a woman is not hanged. The Gemara asks: What is the reason for this? The verse states: “And if a man has committed a sin worthy of death, and he is put to death, and you shall hang him on a tree” (Deuteronomy 21:22). The verse indicates that one should hang “him,” a man, but not her, a woman.
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותלית אותו ולא אותה – בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מו.) נפקא לן מוכי יהיה באיש ולא באשה.
בד״ה ותלית כו׳ ולא באשה הס״ד ואח״כ מתחיל דבור חדש בגניבתו כו׳:
בד״ה ותלית אותו כו׳ ולא באשה הס״ד ואח״כ מה״ד בגנבתו ולא כו׳ עכ״ל כצ״ל:
שנינו במשנה: האיש נתלה לאחר שנסקל ואין האשה נתלית. מאי טעמא [מה טעם] הדבר — אמר קרא [הכתוב]: ״ותלית אתו על עץ״ (דברים כא, כב), ויש כאן מיעוט: אותו ולא אותה.
The mishna states: A man is hanged, but a woman is not hanged. The Gemara asks: What is the reason for this? The verse states: “And if a man has committed a sin worthy of death, and he is put to death, and you shall hang him on a tree” (Deuteronomy 21:22). The verse indicates that one should hang “him,” a man, but not her, a woman.
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הָאִישׁ נִמְכָּר בִּגְנֵיבָתוֹ וְאֵין הָאִשָּׁה נִמְכֶּרֶת בִּגְנֵיבָתָהּ.: מ״טמַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא {שמות כ״ב:ב׳} וְנִמְכַּר בִּגְנֵיבָתוֹ בִּגְנֵיבָתוֹ וְלֹא בִּגְנֵיבָתָהּ.:

The mishna states: A man is sold for his committing an act of theft, but a woman is not sold for her committing an act of theft. The Gemara asks: What is the reason for this? The verse states: “If the sun rose upon him, there is blood-guilt for him; he shall make restitution; if he has nothing, then he shall be sold for his theft” (Exodus 22:2). The verse indicates that he is sold for his theft, but she is not sold for her theft.
רש״יתוספותתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נמכר בגניבתו – אם אין לו מה לשלם.
בגניבתו ולא בגניבתה – תימה כיון דאי גנבה אינה נמכרת בגניבתה א״כ אין ב״ד רשאין למוכרה דבית דין אין מוכרין אלא בגניבתו ובפ״ק דקידושין (דף יד:) ממעטי רבנן מורצע את אזנו אזנו שלו ולא אזן של מוכר עצמו דדוקא מכרוהו בית דין נרצע ואשה הואיל ואין בית דין מוכרין אותה אנא ידענא דאינה נרצעת ואמאי איצטריך לרבנן למילף מהעבד ולא אמה העבריה דאינה נרצעת וי״ל כיון דאינה נמכרת אלא ע״י אביה סד״א תיהוי מכירה דאב במקום מכירת בית דין ותרצע להכי איצטריך קרא.
בגנבתו ולא בגנבתה כו׳. ואע״ג דדרשי׳ מהאי קרא כפלו בגנבתו ולא בגנבתו ולא בזממו (שאם הודה לא ישלם פי׳ שנים ממה שהוזם) בגנבתו גנבה אחת ולא ב׳ גנבות י״ל דכולהו הני דרשות ש״מ:
סליק פירקא
פרק שלישי ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה שהיא גרמה לאסור עצמה שנסתרה אחר קנוי פרשב״ם. ואפי׳ למאן דלית ליה דרב המנונא דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה מ״מ נהי דהוי מותרת לו. אי לא בעי לאינסובי משום שהיא זונה תפסיד כתובתה כיון שזינתה. מיהו אומר ר״י דהלכה דארוסה זו שזינתה דנאסרה בביאה זו על בעלה והך כר׳ עקיבא דמשוי חייבי לאוין כערוה. אלמנה לכהן גדול לא שותות ולא נוטלות כתובה ואע״ג דשאר אלמנה לכהן גדול לא קנסוה רבנן ואית לה כתובה כדאיתא בפ׳ אלמנה ניזונת זו אין לה כתובה שסתירתה גרמה לה ליאסר עליו ואפי׳ ראויה לו הלכך לאו בת כתובה היא דלא עדיפא מכשרה ל״ה ולא שותות דלא נאמרו בפרשה אלא בראויה לקיימה והכי תני בספרי כי תשטה אשתו בראויה לאישות הכתוב מדבר פרט לאלמנה לכהן גדול וא״ת אמאי לא תאני כולהו בחד בבא וי״ל דארוסה ושומרת יבם נפקא לן [מקרא אחרינא דכתיב] תחת אישה ביושבת תחתיו הכתוב מדבר וא״ת תיפוק לי שאינה שותה משום דכתיב ונקה האיש מעון וזה אינו מנוקה מעון כיון שנשא אשה שאינה ראויה לו. וי״ל דחשבי׳ ליה מנוקה מעון כיון דאין העון בא אחר הקינוי והוו המים בודקין אשתו אי לאו טעמא דלעיל וא״ת אמאי לא פליגי ב״ש וב״ה גבי ארוסה ושומרת יבם כמו דפליגי בסמוך גבי מתו בעליהן עד שלא שתו והוו להו לב״ש לומר דנוטלות כתובה וי״ל שאני ארוסה ושומרת יבם דכ״ע מודו דאין להם כתובה דהיא יודעת שאין בעלה יכול לבודקה משנסתרה ולא תיזהר מליסתור והיא נתנה אצבעה בין שיניה ולכך אין לה כתובה אבל מתו בעליהן אין יודעות שלא יהיו בעליהן לבודקן משנסתרו ולא סמכי אדעתיהו שימותו בעליהן והן נזהרות ביותר מליסתר לפי׳ קאמר ב״ש דנוטלות כתובה ועוד י״ל דשאני התם גבי מתו בעליהן שאינן חשובות עוברות על דת כיון שיכולין בעליהן לבדקן אבל ארוסה ושומרת יבם כיון שאין בעליהן יכולין לבדקן חשובות כעוברות על דת ואפי׳ בלא קינוי אמרי׳ בגמ׳ דעוברת על דת יש לה להפסיד כתובתה אפי׳ בלא התראה:
עוד שנינו: האיש נמכר בגנבתו ואין האשה נמכרת בגניבתה. מאי טעמא [מה טעם] הדבר — אמר קרא [הכתוב]: ״ונמכר בגנבתו״ (שמות כב, ב), ללמד: בגניבתו ולא בגניבתה.
The mishna states: A man is sold for his committing an act of theft, but a woman is not sold for her committing an act of theft. The Gemara asks: What is the reason for this? The verse states: “If the sun rose upon him, there is blood-guilt for him; he shall make restitution; if he has nothing, then he shall be sold for his theft” (Exodus 22:2). The verse indicates that he is sold for his theft, but she is not sold for her theft.
רש״יתוספותתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ד – ארוסה
(13) מתני׳מַתְנִיתִין: אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם דלֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָה שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר ה׳:כ״ט} אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ פְּרָט לַאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם.

Chapter 4
MISHNA: With regard to a betrothed woman who secluded herself with another man after being warned by her betrothed, and a widow waiting for her brother-in-law [yavam] to perform levirate marriage who secluded herself with another man after being warned by her yavam, they neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts. The reason they are not entitled to payment of their marriage contracts is that the betrothed woman became forbidden to her betrothed or the widow became forbidden to her yavam due to her own actions of entering into seclusion with the paramour. And the fact that they do not drink the bitter water is as it is stated: “This is the law of jealousy, when a wife, while under her husband, goes astray, and is defiled” (Numbers 5:29). The verse excludes a betrothed woman and a widow awaiting her yavam; since they are not yet married, neither is considered as “under her husband.”
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ ארוסה – שקינא לה ארוס.
ושומרת יבם – שקינא לה יבם.
לא שותות – דמעטינהו קרא.
ולא נוטלות כתובה – שהיא גרמה לאסור עצמה עליו שנסתרה אחר קינוי דמקינוי ואיסור לא אימעיט כדמפרש בגמרא ואפילו לית לן דרב המנונא דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה נהי דמותרת מיהו לא בעי למינסב אשה זונה והיא הפסידה כתובתה.
תחת אישה – ביושבת תחתיו הכתוב מדבר.
מתני׳ ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה – ירושלמי יודעת היתה שאין ארוסה שותה ולמה הכניסה עצמה למספר הזה המרובה בשביל לפוסלה מכתובתה פר״ח ארוסה אע״פ שאין לה כתובה יש לה מנה ומאתים ועל מנה ומאתים קתני הכא לא נוטלת כתובתה רש״י פי׳ דליכא למיפשט ממתני׳ הא דאמר רב המנונא שומרת יבם שזנתה אסורה ליבמה דאפילו אי לית לן דרב המנונא מיהו אי לא בעי יבם למינסב אשה זונה אינה נוטלת כתובתה מיהו תימה אי לית לן דרב המנונא קרא מאי איצטריך למעוטי והא תנן בפרק היה מביא (לעיל דף יח:) כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה דמה קינוי שייך היכא דלא מיתסרא בסתירותיה אלא מדאיצטריך למעוטי ש״מ דמיתסרא מיהו ליכא למיפשט מהכא משום דמוקי לה בגמרא כגון שבא עליה יבם בבית אחיו דקנאה לפוטרה בגט בלא חליצה אפילו אליבא דשמואל הלכך שייכא נמי אשתו ליאסר עליו בזנות כדברי הכל.
ארוסה ושומרת יבם וכו׳ כבר ביארנו בפתיחת המסכת על החלק השלישי שבה שענינו לבאר הנשים שיוצאות מכלל דין סוטה הן לגמרי הן בקצת דברים וכן העריות שיצאו מכלל הקנוי וכן הנשים שבית דין מקנאין להם שלא ליסתר עם אותו הפלוני ואם משקין על פי אותו הקנוי אם לאו ושזה החלק נתיחד ביאור ענינו בזה הפרק ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשני חלקים הראשון לבאר אותם שאין שותות אפי׳ הן רוצות לשתות ורצו הבעלים להשקותם אלא שהפסידו כתובתן אם נסתתרו אחר הקנוי וכן שנאסרו להם והשני לבאר אותם שבית דין מקנאין להם ר״ל להפסידן כתובה אם נסתתרו אחר קנוים ולאסר על בעליהן אבל להשקותם לא שאין השקאה אלא בקנוי של בעל זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו קצת דברים שלא מן הכונה על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
והמשנה הראשונה ממנו תבאר ענין החלק הראשון אלא שאנו מפרשים כל הענינים ביחד במשנה אחת והוא שאמר ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה שנאמר אשר תשטה אשה תחת אישה פרט לארוסה ולשומרת יבם אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין לא שותה ולא נוטלת כתובתה אלו לא שותות ולא ניטלות כתובה האומרת טמאה אני לך ושבאו לה עדים שהיא טמאה והאומרת איני שותה ושבעלה אינו רוצה להשקותה ושבעלה בעלה בדרך נוטלות כתבה ולא שותות מתו בעליהן עד שלא שתו בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות בית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתבה אמר הר״ם הנה אבאר לך כי כאשר היה האיש כבר בעל אחת מהבעילות מאי זה איסור שתהיה הנה לא יתירו המים המאררים באשתו ולזה אלמנת כהן גדול והדומה לה כאשר התבאר עליה הקנוי והסתירה לפי מה שיתואר יוצאות שלא בכתבה לפי שלהן כתבה ואע״פ שיש בנשואיהן אסורא כמו שיתבאר בסוף הי״א מכתובות בית שמאי סברי שטר העומד לגבות כגבוי דמי וכאלו כבר הגיע זה הממון לידה ולזה נוטלת כתובתה אצלם:
אמר המאירי ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה ר״ל ארוסה שקנא לה ארוס שלה ונסתרה אינה שותה שהרי תחת אישה כתו׳ וזו אינה תחת אישה אלא שהפסידה כתובתה אם כתב לה שאם לא כתב אין לה כתובה כמו שביארנו בראשון של מציעא ובכמה מקומות אלא שאם כתב לה הפסידה ונאסרה לו וכן שומרת יבם שקינא לה יבם שלה אינה שותה שאף זו אינה תחת אישה ומ״מ קנויו קנוי ליאסר עליו בסתירה ולהפסידה כתובתה שעל נכסי אחיו כך למדו מפי השמועה איש איש כי תשטה אשתו לרבות ארוסה ושומרת יבם לקנוי ר״ל להיות קנוים קנוי להפסד כתובה ולאיסור אחר הסתירה ותחת אישה למעט בארוסה ושומרת יבם שלא להיות קנוים קנוי לענין השקאה ואע״פ ששומרת יבם שזינתה:
מותרת ליבמה וכן שאם מתה מותר באמה כמו שהתבאר בתלמוד המערב שבפרק שני אלמא אין זה אישות כלל מ״מ כל שרואה אותה פרוצה יכול לקנות לה והיא גרמה אחר כן ליאסר עליו ולהפסיד כתובתה בסתירתה ויש חולקין בזו ופירשו דמתני׳ אליבא דרבי עקיבא דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה לבעלה ואין נראה כן:
אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר לא שותות ולא נוטלות כתובה שלא נאמרה הפרשה אלא בראויה לקיימה וכמו שאמרו בסיפרי כי תשטה אשתו בראויה לאישות הכתוב מדבר אבל שאינה ראויה לאישות אינה שותה אע״פ שקידושין תופסין בה וכבר ביארנו ביבמות פרק יש מותרות שיש להן כתובה בהכיר בה ומתוך כך אמרו כאן שהפסידו כתובתן על ידי קנוי והקנוי מועיל בהן להפסד כתבה ואי אתה מפרש שמועיל לאסרה עליו שהרי אסורה ועומדת היא ומ״מ מועיל הוא לענין איסור לרבוי לאוין וכן לאסרה לבועל כמו שהתבאר בסוגית הגמ׳:
וגדולי המחברים באין בהפקעת שתיתה מפני שבעל באיסור וכל שבעל באיסור מימיו אין המים בודקין את אשתו שאינו מנוקה מעון ביאה ומ״מ אין אנו מפרשין כן אלא בביאת אשתו כגון שבא עליה אחר קנויו וכן פרשוה הם אף בשניה שהיא מדברי סופרים ומ״מ אין לה מקום אלא לומר שאינה שותה אבל להפסד כתובה הרי אמרו שהשניה אפי׳ הכיר בה אין לה כתבה מפני שחכמים עשו חזוק לדבריהם וחייבי עשה אפי׳ לא הכיר בה יש לה כתבה ומתוך כך אפשר לכללם בדין זה שלא לשתות ולהפסידה כתובה וליאסר בלאו:
והזכיר עוד בדין זה האומרת טמאה אני לך והאומרת איני שותה אע״פ שמחזקת עצמה בטהורה אבל אם אמר בעלה איני רוצה להשקותה או שבא עליה בדרך אחר שנסתרה הואיל והם גורמים לה שלא לשתות לא הפסידו כתובתן אלא נאסרו עליהם ונוטלות כתובה ויוצאות:
מתו בעליהן עד שלא שתו בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות ומפני שהם סוברים שטר העומד לגבות כגבוי דמי ר״ל שכל שיש לו שטר חוב על חברו בשעבוד נכסים נעשה בעל השטר מוחזק בנכסים ונמצאו יורשי הבעל תובעים ועליהם להביא ראיה שזינתה בסתירה זו אבל בית הלל סוברים שאינו כגבוי ונמצא שהיא תובעת ואינה נוטלת מספק וכן הלכה ומה שאמרו או שותות או לא נוטלות כתובה כך פירושו או שותות וכו׳ ומתוך שאינן שותות לא נוטלות:

פרק ד

(14) א משנה ארוסה שקינא לה הארוס, ושומרת יבם שקינא לה היבם ונסתרו — לא שותות מי סוטה, ולא נוטלות כתובה מן הבעל כאשר מגרשן, שהרי נאסרו לו מחמת סתירה זו, וכיון שהיה הדבר באשמתן — אינן נוטלות כתובה. וראיה שאינן שותות — שנאמר: ״אשר תשטה אשה תחת אישה״ (במדבר ה, כט) פרט לארוסה ושומרת יבם שאין שתיהן בגדר ״תחת אישה״, כלומר, חיה עימו כאשתו.

Chapter 4

(14) MISHNA: With regard to a betrothed woman who secluded herself with another man after being warned by her betrothed, and a widow waiting for her brother-in-law [yavam] to perform levirate marriage who secluded herself with another man after being warned by her yavam, they neither drink the bitter water nor collect payment of their marriage contracts. The reason they are not entitled to payment of their marriage contracts is that the betrothed woman became forbidden to her betrothed or the widow became forbidden to her yavam due to her own actions of entering into seclusion with the paramour. And the fact that they do not drink the bitter water is as it is stated: “This is the law of jealousy, when a wife, while under her husband, goes astray, and is defiled” (Numbers 5:29). The verse excludes a betrothed woman and a widow awaiting her yavam; since they are not yet married, neither is considered as “under her husband.”
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) האַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת

The mishna delineates cases where the woman’s marriage was prohibited in the first place: With regard to a widow who was married to a High Priest, or a divorcée or ḥalutza who was married to a common priest, or a mamzeret
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלמנה לכ״ג וכו׳ – האי דלא עריב ותני להו אלו לא שותות ולא נוטלות כתובתן ולתני ארוסה ושומרת יבם אלמנה לכ״ג וכו׳ מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואיילונית זקינה וכו׳ י״ל משום הכי פלגינהו משום דחלוקין בטעמם מיהו תימה אמאי לא תנא מעוברת בתר בבא דאלמנה לכ״ג דדמי בטעמא וה״ל למיתני בתחלת הפרק אלו לא שותות ובתר ליחשב וליזל כולהו כל הני דדמיין להדדי כל חד וטפי הוה שייך למיתני אלו בראש כולן ממאי דתני קצת דלא שותות והדר תני אלו.
אם היו הנשים הסוטות אסורות לבעליהן באיסור לאו, כגון אלמנה שנישאה לכהן גדול, או גרושה וחלוצה שנישאו לכהן הדיוט, או ממזרת
The mishna delineates cases where the woman’s marriage was prohibited in the first place: With regard to a widow who was married to a High Priest, or a divorcée or ḥalutza who was married to a common priest, or a mamzeret
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה כג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוטה כג:, עין משפט נר מצוה סוטה כג:, רש"י סוטה כג:, תוספות סוטה כג:, תוספות איוורא סוטה כג:, בית הבחירה למאירי סוטה כג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה כג:, מהרש"א חידושי הלכות סוטה כג:, פירוש הרב שטיינזלץ סוטה כג:, אסופת מאמרים סוטה כג:

Sotah 23b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sotah 23b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 23b, Rashi Sotah 23b, Tosafot Sotah 23b, Tosefot Evreux Sotah 23b, Meiri Sotah 23b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 23b, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 23b, Steinsaltz Commentary Sotah 23b, Collected Articles Sotah 23b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144