×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּמִי שֶׁהוּא רַחוּם קָאָמַר.
or in the name of He Who is compassionate, that the tanna is stating the halakha. Although gracious and compassionate are not names of God, the reference in the mishna is to an oath in the name of God.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי שבועות לה ע״ב-לו ע״א} ובכל הכינויין1 הרי אילו חייבין: תנו רבנן אין אלה אלא שבועה וכן הוא אומר {במדבר ה:כא} והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה: אמר ר׳ אבהו מנין לאלה שהיא שבועה דכתיב2 {יחזקאל יז:יג} ויבא אותו באלה3 וכתיב4 {דברי הימים ב לו:יג} וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים. תניא5 ארור בו נידוי בו קללה בו שבועה בו נידוי דכתיב {שופטים ה:כג} אורו מרוז אמר מלאך י׳י6 ואמר עולא בארבע מאה [שיפורי]⁠7 שמתיה ברק למרוז {בבלי מועד קטן טז ע״א} איכא דאמרי גברא רבה8 הוה ואיכא דאמרי כוכבא הוה דכתיב {שופטים ה:כ} מן שמים9 נלחמו הכוכבים ממסילותם10 בו קללה דכתיב {דברים כז:יג,טו} ואלה יעמדו על הקללה [בהר עיבל]⁠1112ארור האיש בו שבועה דכתיב {יהושע ו:כו} וישבע יהושע בעת ההיא לאמר13ארור האיש14 [וכת׳ {שמואל א׳ יד:כד} ויואל שאול את העם ארור האיש]⁠15 ואומר16 {שמואל א׳ יד:כז} ויהונתן17 לא שמע בהשביע אביו את העם וגו׳.⁠18אמר ר׳ אלעזר19 לאו שבועה הין20 שבועה אמר רבא והוא דאמר לאו לאו תרי זימני הין הין תרי זימני דכתיב {בראשית ט:טו} ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר {בראשית ט:יא} ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ21 וכתיב {ישעיהו נד:ט} כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור [מי נח]⁠22 ומדלאו לאו שבועה הין הין שבועה23.
1. הכינויין: כ״י הספרייה הבריטית: ״הכינויין כולן״.
2. דכתיב: כ״י הספרייה הבריטית: ״שנאמר״.
3. ב-גט נוסף: ״וג׳⁠ ⁠״.
4. וכתיב: חסר ב-גט.
5. תניא: גח: ״תאנא״. חסר בכ״י הספרייה הבריטית.
6. גח ממשיך: ״ארו ארור יושביה״.
7. שיפורי: גח, גט, כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ, דפוסים, וכן ברי״ף מו״ק פרק ג (דף ח ע״ב). ראה גם רי״ף סנהדרין פרק א (דף ב ע״ב). ב-גח ניתן לקרוא גם: ״שיפודי״. כ״י סוטרו: ״שופרי״.
8. רבה: חסר ב-גח. ראה נוסחאות רי״ף מו״ק שם.
9. שמים: וכן גח, גט, כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ, דפוס קושטא. דפוסים: השמים.
10. ממסילותם: ב-גט, כ״י הספרייה הבריטית: ״וגו׳⁠ ⁠״.
11. בהר עיבל: גח, כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י סוטרו, גט.
12. כ״י הספרייה הבריטית מוסיף: ״ואומ׳⁠ ⁠״.
13. דפוסים מוסיף: וגו׳ ודלמא תרתי עביד בהו אשבעינהו ולייטינהו אלא מהכא ויואל שאול את העם בעת ההיא לאמר.
14. כ״י נ מוסיף רמז להמשך: ״וגו׳⁠ ⁠״. גט, כ״י הספרייה הבריטית, דפוסים ממשיכים: ״לפני יי׳⁠ ⁠״. גח ממשיך: ״לפני י׳י אשר [יקום ובנה] העיר ה⁠[זאת] את יריחו וג׳⁠ ⁠״. כ״י הספרייה הבריטית מוסיף: ״וכת׳ ויואל שאול את העם ארור האיש״, וכן גח אחר הגהה, גט אחר הגהה.
15. וכת׳ ויואל...האיש: כ״י הספרייה הבריטית, וכן גח אחר הגהה, גט אחר הגהה.
16. ואומר: גח, כ״י הספרייה הבריטית: ״וכת׳⁠ ⁠״.
17. כ״י הספרייה הבריטית מוסיף: ״בן שאול״.
18. בדפוסים נוסף, ע״פ הגמ׳ (לו ע״א): אמר רבי יוסי ברבי חנינא אמן [יש] בו שבועה כשעונה אמן אחר השבועה בו קבלת דברים אי אמר לו תקיים לי תנאי כך וכך וענה אמן קבל דבריו לחייב לקיים התנאי בו אמונת דבריו שהוא לשון תפלה כמו יהי רצון בו שבועה דכתיב {במדבר ה:כב} ואמרה האשה אמן אמן בו קבלת דברים דכתיב ואמר כל העם אמן בו אמונת דברים דכתיב ויאמר ירמיה אמן כן יעשה.
19. אלעזר: חסר ב-גט.
20. הין: חסר בכ״י נ.
21. ולא יהיה עוד המים למבול, ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ: וכן כ״י הספרייה הבריטית, וכן גט (עד ״מבול״. כ״י נ: ״ולא יהיה עוד המים למבול לשחת ולא יהיה עוד מבול וגו׳⁠ ⁠״ כסדר המקראות. דפוסים: ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ וכתיב ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר.
22. מעבור מי נח: כ״י סוטרו רק: ״מעבור״. גט רק: ״מי נח״. כ״י הספרייה הבריטית, כ״י נ רק: ״וגו׳⁠ ⁠״. דפוסים: מעבור מי נח וגו׳.
23. שבועה: דפוסים: נמי שבועה.
גמרא התם שבועת האלה כתיב וה״ק כו׳ ק״ק דלמ״ד נמי דגמרי ג״ש תקשה ליה דשבועה בלאו אלה לא משתמע בג״ש מהתם ואפשר דנטר עד הכא ולתרוייהו פריך וק״ל:
בפרש״י בד״ה השבע שבועת ה׳ תהיה גו׳ עכ״ל לולי פירושו היה נראה לפרש השבע היינו והשביע הכהן דסוטה דמהכא יליף ליה אלה אלה לג״ש ואפשר דהשבע ולא תשבע לא משמע ליה השבע דסוטה ולא תשבע דעדות דההיא נמי השבע הוא כמו בסוטה אלא במלתא אחריתא קמיירי השבע דפקדון ולא תשבע דשקר ומיהו מייתי שפיר מר׳ חייא בר אידי דאית ליה בעדות ג״ש מסוטה דאי לאו ג״ש הכא לא הוה אמרי׳ התם לא תשבע כמו תשבע אלא לסמוך התם אג״ש דהכא ודו״ק:
במי שהוא רחום קאמר [הוא אומר], שאף ש״חנון״ ו״רחום״ אינם שמות, מובן שהכוונה היא לשבועה בשם.
or in the name of He Who is compassionate, that the tanna is stating the halakha. Although gracious and compassionate are not names of God, the reference in the mishna is to an oath in the name of God.
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא אִי הָכִי בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ נָמֵי בְּמִי שֶׁהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ שֶׁלּוֹ קָאָמַר.

Rava said to Abaye: If so, in the case of one who administered the oath to the witnesses in the name of heaven and in the name of earth as well, say that it is with regard to an oath in the name of He for Whom the heaven and the earth are His that the tanna is stating the halakha. Why, then, does the mishna say that for an oath in the name of heaven and in the name of earth, these witnesses are exempt from liability?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רבא: אי הכי [אם כך], בדין הקודם במשנה, כשמשביע אותם ״בשמים ובארץ״ נמי [גם כן] נפרש שבמי שהשמים והארץ שלו קאמר [הוא אומר], ומדוע שנינו שפטורים?
Rava said to Abaye: If so, in the case of one who administered the oath to the witnesses in the name of heaven and in the name of earth as well, say that it is with regard to an oath in the name of He for Whom the heaven and the earth are His that the tanna is stating the halakha. Why, then, does the mishna say that for an oath in the name of heaven and in the name of earth, these witnesses are exempt from liability?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם כֵּיוָן דְּלֵיכָּא מִידֵּי אַחֲרִינָא דְּאִיקְּרִי רַחוּם וְחַנּוּן וַדַּאי בְּמִי שֶׁהוּא חַנּוּן וַדַּאי בְּמִי שֶׁהוּא רַחוּם קָאָמַר הָכָא אכֵּיוָן דְּאִיכָּא שָׁמַיִם וָאָרֶץ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ קָאָמַר.

The Gemara rejects this: How can these cases be compared? There, since there is no other entity that is called gracious and compassionate, certainly it is in the name of He Who is gracious, and certainly it is in the name of He Who is compassionate that the tanna is speaking. By contrast, here, since there are heaven and earth that exist as independent entities, perhaps when he administers an oath in the name of heaven and in the name of earth, it is in the name of the actual heaven and in the name of the actual earth that he is speaking, and not in the name of He for Whom the heaven and the earth are His.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במי שהוא חנון – ולאו דחנון שם הוא אלא בשם מי שהוא חנון.
כיון דליכא מידי אחרינא דאיקרי חנון ורחום וא״ת והא אמרינן מה הוא רחום אף אתה היה רחום וי״ל דאפ״ה לא מיקרי אינש רחום וחנון סתם אלא משום והלכת בדרכיו שחייב להיות רחום וחנון כלומר נוהג עם הבריות בחמלה וחנינה ומכאן קשה למה שהיה אומר ה״ר יונה ז״ל דמאי דכתיב זרח בחושך אור לישרים חנון ורחום וצדיק דעל האיש ירא ה׳ דמיירי לעיל קאי וא״כ הא אשכחן מידי דאיקרי בתורה רחום וחנון וי״ל דלפי דבריו דמ״מ לא מיקרי כן בלשון בני אדם בסתם. אינו נמחק לפי שכבר קדשוהו שמים והלכתא כאחרים בלפניו אפילו אחרים מודו שהוא נמחק ונראין דבריו דנמחק אפילו שנכתב כל השם דאי קודם לכן אפי׳ צ״ב מצבאות וש״ד משדי וא׳ מאלהים נמי ואין לומר כיון שנכתב כל השם קדשוהו שמים לשלפניו דלא מקרי קדשוהו שמים אלא בשקדשוהו בשעת כתיבה שכבר היה נכתב השם. צ״ב מצבאות וה״ה טפי כל שלא נכתב כולו אלא איידי דנקט משדי ש״ד נקט נמי הכא צ״ב. שלא נקרא צבאות אלא ע״ש ישראל ומיהו מצינו שנקרא כן ע״ש שהוא אות בצבא שלו כדאיתא בחגיגה. כל שמות האמורי׳ בלוט חול חוץ מזה וכו׳ הא ודאי ליכא חוץ מזה אלא א׳ שהוא חול דכתיב הנה וגו׳ סורו נא והא דנקט כל שמות אגב ריהטא דאידך נקט הכי. ויאמר לוט אליהם אל נא אדני וגו׳ עד מי שיש בידו להמית ולהחיות אלמא לקב״ה קאמר אל נא אדני וגו׳ והא דכתיב ויאמר אליהם פי׳ בפניהם והא דאמרינן גבי שמות האמורים במיכה יש מהם קדש יו״ד ה״א וא״ו ה״א פשיטא שזה השם המיוחד בכל מקום הוא קדש אלא דאגב ריהטא משום דבעי לומר ואידך חול.
כל שלמה האמור בשיר השירים קדש נראין דברי רבינו הרמב״ן ז״ל שפי׳ דלאו לענין שאינו נמחק קאמר שהרי אין זה כינוי אלא למלך שהשלום שלו אלא שבא ללמדנו שהוא קודש לדרשא דקראי או אפשר לענין הנשבע בשלמה האמור בשיר השירים שהוא הנשבע בא׳ מהכנויים וכן אתה למד ממ״ש לקמן למלך מלכייא האמור בדניאל דודאי נמחק דלא עדיף מהמלך הקדוש וכיוצא בו האמור בהקב״ה שלא שמענו בו איסור מחק וגם לא נהגו בו איסור אלא ודאי פירוש׳ דקראי קמ״ל או לענין הנשבע בו שהוא כנשבע ברחום וחנון וכ״נ מל׳ הרמב״ן ז״ל.
ודוחים: הכי השתא [כך אתה משווה]?! התם [שם], כיון דליכא מידי אחרינא דאיקרי [שאין דבר אחר שנקרא] רחום וחנון, ודאי במי שהוא חנון, ודאי במי שהוא רחום קאמר [הוא אומר]. הכא [כאן], כיון דאיכא [שיש] שמים וארץ, שמא כשאומר ״משביעכם אני בשמים ובארץ״, בשמים ובארץ ממש קאמר [הוא אומר] ולא בבורא שמים וארץ.
The Gemara rejects this: How can these cases be compared? There, since there is no other entity that is called gracious and compassionate, certainly it is in the name of He Who is gracious, and certainly it is in the name of He Who is compassionate that the tanna is speaking. By contrast, here, since there are heaven and earth that exist as independent entities, perhaps when he administers an oath in the name of heaven and in the name of earth, it is in the name of the actual heaven and in the name of the actual earth that he is speaking, and not in the name of He for Whom the heaven and the earth are His.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בכָּתַב אָלֶף לָמֶד מֵאֱלֹהִים יָהּ מיי׳מֵיְיָ ה״זהֲרֵי זֶה אֵינוֹ נִמְחָק גשִׁין דָּלֶת מִשַּׁדַּי אָלֶף דָּלֶת מֵאֲדֹנָי צָדִי בֵּית מִצְּבָאוֹת ה״זהֲרֵי זֶה נִמְחָק.

§ Apropos the names of God that may be erased and those that may not be erased, the Gemara discusses the details of the matter. The Sages taught: If one wrote the letters alef lamed from the name Elohim, or yod heh from the Tetragrammaton, this pair of letters and that pair of letters may not be erased. But if one wrote the letters shin dalet from Shaddai, or alef dalet from Adonai, or tzadi beit from Tzevaot, this may be erased.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ר. כתב א״ד מאדניא, א״ל מאלהים, י״ה מיהוה, אין נמחקין. ש׳ משדי, צ׳ מצבאות, נמחקין. ר׳ יוסי אומר צבאות כולו נמחק. אמר שמואל אין הלכה כר׳ יוסיב.
א. לפנינו בגמרא (וכן בכי״פ) איתא, אלף דלית מאדני, נמחק. ופירש רש״י שא׳ ל׳ אינו נמחק משום שהוא שם לעצמו. וכן הוא בירושלמי מגילה פרק א הל׳ ט: אילו שמות שאינן נמחקין וכו׳, כתב אלף דלת מיי׳ אלף הא מאהיה וכו׳ הרי אילו נמחקין וכו׳. כתב יוד הא מארבע אותיות, אלף למד מאלהים אינו נמחק. כללו של דבר כל שכיוצא בו שם מתקיים במקום אחר אינו נמחק. אבל ר״ח גרס שגם א׳ ד׳ אינו נמחק (וכן הוא בכי״מ ור׳ א׳), וכתבו התוס׳ (נדפס בעמוד א): בפר״ח גרס א״ד מן השם אינו נמחק וכו׳, ושמא משום דשם המיוחד הוא יש להחמיר בו יותר. יש לציין שא׳ ד׳ מאדני לא נזכר כלל במסכת סופרים; והלכות גדולות הל׳ סופרים (מק״נ ח״ג עמ׳ 96); ר״י מיגש; רמב״ם פרק ו מהל׳ יסודי התורה הל׳ ד.
ב. ובתוס׳ (נדפס בעמוד א) כתבו, ה״ג אין הלכה כרבי יוסי, ואיצטריך דלא תימא נימוקו עמו, וכן גרס ר״ח. אבל הרשב״א דחה דבריהם, שלא אמרו נמוקו עמו אלא כנגד יחיד ולא נגד רבים, ועוד שהגמרא היתה צריכה לומר פשיטא וכו׳. ובספר האשכול הל׳ ס״ת (עמ׳ 165) הביא תשובת רב האיי גאון שרב סעדיה גאון לא הזכיר צבאות בין השמות שאינם נמחקים, וגם בהלכות כתוב הלכה כר׳ יוסי, ואנו למדין בקבלה מפי גדולי עולם אמר שמואל אין הלכה כר׳ יוסי. ופרשו רבואתה ראשונים כל מקום שנאמר ה׳ צבאות אלקים צבאות אין נמחק, ומקום שכתוב ה׳ אלקי הצבאות נמחק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כתב אלף למד מאלהים – שהתחיל לכתוב אלהים וכתב אלף למד אין נמחקין ואע״פ שלא גמר את השם שהרי ב׳ אותיות הללו שם לעצמו.
תנו רבנן כתב שם קטן משם גדול כגון אל מאלים י״ה מי״י הרי זה אינו נמחק שד משדי נמחק צבאות כולו נמחקא.
א. כדברי ר׳ יוסי. וכנראה גריס רבינו אמר שמואל הלכה כר׳ יוסי. וכגירסא שהביא הרשב״א בחידושיו [׳כך גירסת כל הספרים שלפנינו׳]. אבל שא״ר גרסי כלפנינו אין הלכה כר׳ יוסי. ועי׳ כסא רחמים לרחיד״א למס׳ סופרים ריש פ״ד. [בד״פ: צב מצבאות כולו נמחק. ונראה שמאן דהו ׳תיקן׳ את הנוסח להשוותו עם גירסת הגמ׳ שלפנינו ושכח למחוק ׳כולו׳].
בפר״ח גרס א״ד מן השם אינו נמחק – ותימה דמאי שנא מצ״ב מצבאות וש״ד משדי דנמחקין לפי שאין שם בפני עצמו ושמא משום דשם המיוחד הוא יש להחמיר בו יותר.
גמ׳ בסוף עמוד ה״ק ומנין לעשות שבועה שאין עמה אלה כשבועה שיש עמה אלה ת״ל ושמעה קול אלה ושמעה אלה ושמעה קול א״ר אבהו כו׳ כצ״ל והשאר נמחק:
רש״י בד״ה כתב אלף כו׳ דהאמצע קרא אדון כו׳ נ״ב ותימה דהא נקט בקרא אדנ״י בקמ״ץ ואם היה קורא לאחד אדון הל״ל אדני בחירי״ק אלא לכולם קראם אדונים ולגדול שבהם אמר אל נא תעבור וגו׳ וכן פי׳ בחומש:
א מתוך שהוזכרו שמות נמחקים ושאינם נמחקים דנים בפרטי הדברים. תנו רבנן [שנו חכמים]: כתב אלף למד משם ״אלהים״, ״יה״ מתוך יי (שם הויה) — הרי זה אינו נמחק, אבל אם כתב שין דלת מ״שדי״, אלף דלת מ״אדני״, צדי בית מ״צבאות״הרי זה נמחק.
§ Apropos the names of God that may be erased and those that may not be erased, the Gemara discusses the details of the matter. The Sages taught: If one wrote the letters alef lamed from the name Elohim, or yod heh from the Tetragrammaton, this pair of letters and that pair of letters may not be erased. But if one wrote the letters shin dalet from Shaddai, or alef dalet from Adonai, or tzadi beit from Tzevaot, this may be erased.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר צְבָאוֹת כּוּלּוֹ נִמְחָק שֶׁלֹּא נִקְרָא צְבָאוֹת אֶלָּא עַל שֵׁם יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ז׳:ד׳} וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אָמַר שְׁמוּאֵל אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי.

Rabbi Yosei says: The word tzevaot may be erased in its entirety, as God is called Tzevaot only in the context of the children of Israel, and it is not an independent name of God, as it is stated: “And I shall bring forth My hosts [tzivotai], My people the children of Israel, out of the land of Egypt” (Exodus 7:4). Shmuel says: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei.
רי״ףתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ג אין הלכה כרבי יוסי ואיצטריך דלא תימא נימוקו עמו וכן [גרס] ר״ח.
אמר שמואל הלכה כר׳ יוסי. כך גירסת הספרים שלפנינו, אבל ר״ח וכן בהלכות הריא״ף ז״ל גריס אין הלכה כר׳ יוסי, ואני תמיה לפי גירסתם למה להו למימר אין הלכה כר׳ יוסי פשיטא דיחיד ורבים הלכה כרבים, והוה להו לאקשויי בגמרא כן פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים, שכן דרך התלמוד בכל מקום, ולתרץ איצטריך משום דמסתבר טעמיה כלו׳ דאותו יחיד החולק, כמו בנדה בפרק המפלת (נדה ל:) וביבמות (יבמות מז.) ובשאר מקומות בתלמוד, ואפילו ת״ל דה״נ משום דאמרינן ר׳ יוסי נמקו עמו, אכתי לא ניחא, דמ״מ ה״ל לאקשויי פשיטא ולמימר משום דר׳ נמקו עמו. ועוד דלא אמרו נמקו עמו במקום רבים.
ר׳ יוסי אומר: ״צבאות״ כולו נמחק, שלא נקרא צבאות אלא על שם ישראל, ואין זה שם לעצמו, שנאמר: ״והוצאתי את צבאתי את עמי בני ישראל מארץ מצרים״ (שמות ז, ד). אמר שמואל: אין הלכה כר׳ יוסי.
Rabbi Yosei says: The word tzevaot may be erased in its entirety, as God is called Tzevaot only in the context of the children of Israel, and it is not an independent name of God, as it is stated: “And I shall bring forth My hosts [tzivotai], My people the children of Israel, out of the land of Egypt” (Exodus 7:4). Shmuel says: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei.
רי״ףתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן כׇּל הַטָּפֵל לַשֵּׁם בֵּין מִלְּפָנָיו וּבֵין מִלְּאַחֲרָיו ה״זהֲרֵי זֶה נִמְחָק דלְפָנָיו כֵּיצַד לַייָ׳ ל׳ נִמְחָק בַּייָ׳ ב׳ נִמְחָק וַייָ׳ ו׳ נִמְחָק מֵיְיָ׳ מ׳ נִמְחָק {תהלים קמ״ד:ט״ו} שֶׁיְיָ׳ ש׳ נִמְחָק הַיְיָ׳ ה׳ נִמְחָק כַּייָ׳ כ׳ נִמְחָק.

The Sages taught: Any letters ancillary to the name of God, whether as a prefix preceding the name or as a suffix succeeding the name, this addition may be erased. Preceding it, how so? If one wrote the Tetragrammaton with the prefix lamed, meaning: To the Lord, the lamed may be erased; the Tetragrammaton with the prefix beit, meaning: By the Lord, the beit may be erased; the Tetragrammaton with the prefix vav, meaning: And the Lord, the vav may be erased; the Tetragrammaton with the prefix mem, meaning: From the Lord, the mem may be erased; the Tetragrammaton with the prefix shin, meaning: That the Lord, the shin may be erased; the Tetragrammaton with the prefix heh, meaning: Is the Lord, the heh may be erased; the Tetragrammaton with the prefix kaf, meaning: Like the Lord, the kaf may be erased.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
את״ר. כל הטפל לשם בין מלפניו בין מלאחריו נמחק, היי׳, הא נמחק.
א. סדר המימרות בר״ח הוא כבכה״י של הגמרא. ובדפוסים מימרא זו היא אחרי המימרא הבאה (כתב א״ד).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל הטפל לשם מלפניו אינו נמחק שהרי קידשו השם, כגון לי״י כי״י. מלאחריו, כגון אלקינו אלקיכם נו וכם, נמחקא.
א. וכתב ע״ז רחיד״א שם: ודברים ככתבן קשים שכתב דכל הנטפל לשם לפניו אינו נמחק לאחריו נמחק והוא הפך הש״ס [כצ״ל וכ״ה בשד״ח] וכל הפוסקים. ועוד מ״ש שהרי השם קדשו הוי איפכא. וצ״ל דהוא ט״ס.
תנו רבנן [שנו חכמים]: כל הטפל לשם כלומר, כל אות שימוש הקשורה לאחד מן השמות שאינם נמחקים, בין מלפניו ובין מלאחריוהרי זה נמחק. לפניו כיצד? אם כתב ״ליי׳⁠ ⁠״ל׳ נמחק, ״ביי׳⁠ ⁠״ב׳ נמחק, ״ויי׳⁠ ⁠״ו׳ נמחק, ״מיי׳⁠ ⁠״מ׳ נמחק, ״שיי׳⁠ ⁠״ש׳ נמחק, ״היי׳⁠ ⁠״ה׳ נמחק, ״כיי׳⁠ ⁠״כ׳ נמחק.
The Sages taught: Any letters ancillary to the name of God, whether as a prefix preceding the name or as a suffix succeeding the name, this addition may be erased. Preceding it, how so? If one wrote the Tetragrammaton with the prefix lamed, meaning: To the Lord, the lamed may be erased; the Tetragrammaton with the prefix beit, meaning: By the Lord, the beit may be erased; the Tetragrammaton with the prefix vav, meaning: And the Lord, the vav may be erased; the Tetragrammaton with the prefix mem, meaning: From the Lord, the mem may be erased; the Tetragrammaton with the prefix shin, meaning: That the Lord, the shin may be erased; the Tetragrammaton with the prefix heh, meaning: Is the Lord, the heh may be erased; the Tetragrammaton with the prefix kaf, meaning: Like the Lord, the kaf may be erased.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לְאַחֲרָיו כֵּיצַד אֱלֹהֵינוּ נ״ו נִמְחָק אֱלֹהֵיהֶם ה״ם נִמְחָק אֱלֹהֵיכֶם כ״ם נִמְחָק אֲחֵרִים אוֹמְרִים הלְאַחֲרָיו אֵינוֹ נִמְחָק שֶׁכְּבָר קִדְּשׁוֹ הַשֵּׁם אָמַר רַב הוּנָא הֲלָכָה כַּאֲחֵרִים.

Succeeding it, how so? If one wrote Eloheinu, meaning: Our God, the nun vav suffix may be erased; Eloheihem, meaning: Their God, the heh mem suffix may be erased; Eloheikhem, meaning: Your God, second person plural, the kaf mem suffix may be erased. Aḥerim say: The suffix succeeding the name of God may not be erased as the name of God to which it is appended already sanctified it and it is considered as though it is part of the name. Rav Huna says: The halakha is in accordance with the opinion of Aḥerim.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאחריו כיצד, אלהינו, נ״ו נמחקין. אלהיכם, כ״ם נמחקין. כול׳. אחרים אומרים שלאחריו אינו נמחק שכבר קידשו השם. אמר רב הונא הלכה כאחרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאחריו כיצד? אם כתב ״אלהינו״נ״ו נמחק, ״אלהיהם״ה״ם נמחק, ״אלהיכם״כ״ם נמחק. אחרים אומרים: מה שכתוב לאחריו אינו נמחק, שכבר קדשו השם שהוא כחלק ממנו. אמר רב הונא: הלכה כאחרים.
Succeeding it, how so? If one wrote Eloheinu, meaning: Our God, the nun vav suffix may be erased; Eloheihem, meaning: Their God, the heh mem suffix may be erased; Eloheikhem, meaning: Your God, second person plural, the kaf mem suffix may be erased. Aḥerim say: The suffix succeeding the name of God may not be erased as the name of God to which it is appended already sanctified it and it is considered as though it is part of the name. Rav Huna says: The halakha is in accordance with the opinion of Aḥerim.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) (אַבְרָהָם דְּלַטְיֵאּ לְנָבוֹת בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן שְׁלֹמֹה דָּנִיאֵל סִימָן).

§ Abraham; who cursed Naboth; in Gibeah of Benjamin; Solomon; Daniel; this is a mnemonic for the halakhot that follow.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב (סימן להלכות הבאות: אברהם דלטיא לנבות בגבעת בנימן שלמה דניאל, סימן).
§ Abraham; who cursed Naboth; in Gibeah of Benjamin; Solomon; Daniel; this is a mnemonic for the halakhot that follow.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וכׇּל שֵׁמוֹת הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה בְּאַבְרָהָם קֹדֶשׁ חוּץ מִזֶּה שֶׁהוּא חוֹל שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית י״ח-ג׳-ל״ב} וַיֹּאמַר יי׳ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ.

All names that could be understood as the name of God that are stated in the Torah with regard to Abraham are sacred and are referring to God, except for this name, which is non-sacred, as it is stated: “My lords, if I have found favor in your eyes” (Genesis 18:3). In that passage, Abraham is addressing the angels who appeared to him in the guise of men, not God.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל שמות הכתובין באברהם קודש, כגון אהנה נא הואלתי לדבר אל יי׳, בויאמר אל נא יחר ליי׳, חוץ מזה, גויאמר יי׳ אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגומ׳.
א. בראשית יח כז.
ב. שם שם ל – לב.
ג. שם שם ג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חוץ מזה כו׳ – למלאך האמצעי קרא אדון שכך באו לפניו מיכאל באמצעו גבריאל מימינו רפאל משמאלו.
כל שמות כו׳ שנאמר ויאמר אדני אם נא מצאתי וגו׳ ופרש״י למלאך האמצעי קראו אדון כו׳ והיינו מדכתיב כל הענין בלשון יחיד וג׳ מלאכים היו אלא שעם הגדול שבהם היה מדבר וכפרש״י בחומש אך ממה שפי׳ כאן למלאך האמצעי קראו אדון כו׳ נראה דנכתב אדני בחירי״ק כמו בי אדני דמתפרש בלשון יחיד אבל בחומש פרש״י לכלם קרא אדונים ולגדול שבהם אמר אל נא תעבור וגו׳ ולפי זה לא נשתנה כאן ונכתב אדני בקמץ כמו שמות קדושים דמתפרשו לשון רבים ע״ש רוב יכולתו ואדנותו והכא שהוא חול כתיב לשון רבים ע״ש ג׳ מלאכים א״ק לפירושו דהכא אמאי אצטריך ליה למימר דהוא חול דהא ודאי כיון דכתיב בחירי״ק יצא מכלל שאר שמות הקדושים והוא חול כמו בי אדוני וי״ל שלא תטעה לומר שהוא נקוד בקמץ כסברת הזוג שהוא קדש וק״ל:
כל שמות של קודש האמורים בתורה באברהם — כולם הם שמות קדש, חוץ משם זה שהוא חול, שנאמר: ״ויאמר יי׳ אם נא מצאתי חן בעיניך״ (בראשית יח, ג), שכוונתו היא לשון רבים, למלאכים.
All names that could be understood as the name of God that are stated in the Torah with regard to Abraham are sacred and are referring to God, except for this name, which is non-sacred, as it is stated: “My lords, if I have found favor in your eyes” (Genesis 18:3). In that passage, Abraham is addressing the angels who appeared to him in the guise of men, not God.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) חֲנִינָא בֶּן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אָמְרוּ זאַף זֶה קֹדֶשׁ כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב גְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִין יוֹתֵר מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה כְּמַאן כְּאוֹתוֹ הַזּוּג.

Ḥanina, son of the brother of Rabbi Yehoshua, and Rabbi Elazar ben Azarya in the name of Rabbi Elazar HaModa’i, say: This too is sacred. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rabbi Yehuda says that Rav says: Hospitality accorded to guests is greater than receiving the Divine Presence? In accordance with whose opinion is that statement? It is in accordance with the opinion of that pair of tanna’im, Ḥanina, son of the brother of Rabbi Yehoshua, and Rabbi Elazar ben Azarya, who understood that Abraham was speaking to God.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חנניה בן אחי ר׳ יהושע ור׳ אלעזר בן עזריה אומרים אף זה קדש, וקיימא לן כותיהו, דהא רב אמר כוותיהו, דאמר גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה, שהניח השכינה ואמר אל נא תעבור מעל עבדך, והלך להכניס אורחין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אף זה קדש – דכתיב לעיל מינה וירא אליו יי׳ והדר כתיב והנה שלשה אנשים ואמר להקב״ה אל נא תעבור מעל עבדך המתן לי כאן עד שאכניס האורחין.
ר׳ חנניא אומר הואיל ואמרה תורה השביע והשביע הכהן את האשה ואל תשבע ולא תשבעו בשמי קלל יתן י״י אותך לאלה ואל תקלל לא תקלל חרש מה לא תשבע בשם דכת׳ בשמי המיוחד לי אף השבעת סוטה בשם המיוחד ומה קלל דסוטה בשם כדכת׳ יתן י״י אף לא תקלל חרש בשם המיוחד.
גדול הכנסת אורחים יותר כו׳ מפורש פרק מפנין ובפרק הפועלים:
חנינא בן אחי ר׳ יהושע ור׳ אלעזר בן עזריה משום ר׳ אלעזר המודעי אמרו: אף זה קדש. ואומרים: כמאן אזלא הא שיטת מי הולכת זו] שאמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין יותר מהקבלת פני שכינה, שהרי אמר אברהם לה׳ שימתין לו עד שיכניס את האורחים, כמאן שיטת מי]? כאותו הזוג שהם מפרשים ששם זה הוא שם קודש.
Ḥanina, son of the brother of Rabbi Yehoshua, and Rabbi Elazar ben Azarya in the name of Rabbi Elazar HaModa’i, say: This too is sacred. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rabbi Yehuda says that Rav says: Hospitality accorded to guests is greater than receiving the Divine Presence? In accordance with whose opinion is that statement? It is in accordance with the opinion of that pair of tanna’im, Ḥanina, son of the brother of Rabbi Yehoshua, and Rabbi Elazar ben Azarya, who understood that Abraham was speaking to God.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) חכָּל שֵׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּלוֹט חוֹל חוּץ מִזֶּה שֶׁהוּא קֹדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית י״ט:י״ח} וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵיהֶם אַל נָא אֲדֹנָי הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וְגוֹ׳ מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

All names that could be understood as the name of God that are stated in the Torah with regard to Lot are non-sacred and are referring to angels, except for this one, which is sacred, as it is stated: “And Lot said to them: Please, not so Adonai. Behold your servant has found favor in your eyes, and you have magnified Your mercy that You have performed for me by saving my life” (Genesis 19:18–19). It is apparent from the context that Lot is addressing He Who has the capacity to kill and to vivify; that is the Holy One, Blessed be He.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל שמות האמורין בלוט, כגון אהנה נא יי׳, חול, חוץ מזה בויאמר לוט אלהם וג׳, דכת׳ ביה להחיות את נפשי, מי שיכול להמית ולהחיות.
א. שם יט ב. לשון כגון צ״ע, כי אין שם אלא זה, וכמו שכתב הריטב״א: הא ודאי ליכא חוץ מזה אלא אחד שהוא חול, דכתיב הנה נא אדני סורו נא. והא דנקט כל שמות, אגב ריהטא דאידך נקט הכי.
ב. שם שם יח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי שיש בידו כו׳ – וה״ק ויאמר לוט אליהם באזניהם אל נא יהי כן וחזר כלפי השם ואמר לו אדוני הנה נא מצא עבדך.
כל שמות האמורים בלוט כו׳ היינו שמות של א״ד אבל שמות י״ה. שכתובים בלוט ודאי דקודש הם כדמוכחי המקראות וק״ק מאי קאמר כל שמות דלוט חול חוץ כו׳ הא לא מצינו שם א״ד בלוט שיהיה חול כי אם אחד הנה נא אדני סורו נא וגו׳:
ויאמר לוט אליהם אל נא אדני הנה נא כו׳ מי שיש בידו להמית ולהחיות כו׳. ולכך עד ויאמר אליהם וגו׳ נכתב כולם בלשון רבים לגבי מלאכים אבל מכאן ואילך נכתב בלשון יחיד הנה נא מצא עבדך חן וגו׳ ומפרש״י כאן נראה דמלת אדני לחוד מחובר למקרא שלאחריו אבל מלת נא מחובר שפיר למקרא של מעלה וה״ק ויאמר לוט אליהם אל נא יהי כן וחזר כלפי הקב״ה וא״ל אדני כו׳ ע״ש אבל הרא״ם הבין שגם מלת נא מחובר למקרא שלאחריו ע״ש ואין צורך כדמשמע מפרש״י כאן וק״ל:
כל שמות האמורים בלוטחול, שכוונתו למלאכים, חוץ מזה שהוא קדש, שנאמר: ״ויאמר לוט אלהם אל נא אדני הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל את חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי״ (בראשית יט, יח— יט), שמתוך הפסוק נראה שהוא מדבר למי שיש בידו להמית ולהחיות, זה הקדוש ברוך הוא.
All names that could be understood as the name of God that are stated in the Torah with regard to Lot are non-sacred and are referring to angels, except for this one, which is sacred, as it is stated: “And Lot said to them: Please, not so Adonai. Behold your servant has found favor in your eyes, and you have magnified Your mercy that You have performed for me by saving my life” (Genesis 19:18–19). It is apparent from the context that Lot is addressing He Who has the capacity to kill and to vivify; that is the Holy One, Blessed be He.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) טכָּל שֵׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּנָבוֹת קֹדֶשׁ יבְּמִיכָה חוֹל ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בְּנָבוֹת קֹדֶשׁ בְּמִיכָה יֵשׁ מֵהֶן חוֹל וְיֵשׁ מֵהֶן קֹדֶשׁ אָלֶף לָמֶד חוֹל יוֹד הֵי קֹדֶשׁ חוּץ מִזֶּה שֶׁאָלֶף לָמֶד וְהוּא קֹדֶשׁ {שופטים י״ח:ל״א} כׇּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים בְּשִׁילֹה.

All names that are stated with regard to Naboth are sacred, e.g., in the verse: “Naboth blasphemed Elohim and the king” (I Kings 21:13), and those stated with regard to Micah are non-sacred and are referring to the graven image that he fashioned (see Judges, chapters 17–18). Rabbi Eliezer says: Indeed, all names that are stated with regard to Naboth are sacred; but those stated with regard to Micah, some of them are non-sacred and some of them are sacred. The names beginning with the letters alef lamed, i.e., Elohim, are non-sacred, as the reference is to the idol that he crafted, and all the names beginning with the letters yod heh, i.e., the Tetragrammaton, are sacred, except for this name that begins with the letters alef lamed and it is sacred: “All the time that the house of Elohim was in Shiloh” (Judges 18:31).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל שמות האמורין בנבות קדש, במיכה חול. ר׳ אליעזר אומר כל האמורין בא״ל חול, בי״ה קודש, חוץ מזה שאע״פ שאמור בא״ל שהוא קודש, אכל ימי היות בית האלהים בשילה.
א. שופטים יח לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בנבות – כתיב (מלכים א כא) ברך נבות אלהים.
במיכה – כגון (שופטים יז) לו בית אלהים וכגון (שם). הקדש הקדשתי הכסף לה׳ מידי לבני וגו׳ הרי הוא אסור עלי כהקדש גמורים שהן לשם עד שאתננו מידי לבני לעשות פסל ומסכה וכן (שם יח) נכח ה׳ דרככם כלפי שכינה אמר.
אלף למד חול – כגון (שם יז) לו בית אלהים (שם יח) את אלהי אשר עשיתי לקחתם.
כל שמות האמורים בנבות קדש כו׳. והא ודאי דקאמר נבות חלילה לי מה׳ מתתי וגו׳ דהוא קודש אלא דגם ברכת אלהים ומלך וגו׳ בירך נבות אלהים וגו׳ דאיכא לפרשו שקלל ע״ז שלהם דבית אחאב עע״ז היו דא״כ לא ה״ל למכתב בירך אלא קלל ועוד דמשמע בקרא דשני העדים שהעידו עליו אנשי בליעל היו אבל הזקנים והחורים היושבים על המשפט כשרים היו ולא היו יודעין בעדותם שקר וא״כ לא היו דנין אותו סקילה על שקלל הע״ז שלהם וק״ל:
במיכה פרש״י כגון לו בית אלהים וכגון הקדש וגו׳ לה׳ כו׳ וכן נוכח ה׳ דרכם כלפי שכינה אמר עכ״ל הוא מגומגם דהא לת״ק דקיימינן הכא כולן חול נינהו ולר״א נמי הא אינן שוין ומאי וכגון הקדש כו׳ דקאמר ודו״ק:
חוץ מזה שאל״ף למ״ד כו׳. קאי נמי את״ק דס״ל כולן חול דחוץ מזה כל ימי היות בית ה אלהים בשילה דזה ודאי קודש הוא וק״ל:
כל שמות האמורים בנבות כגון ״ברך נבות אלהים ומלך״ (מלכים א כא, יג) — כולם שמות קדש הם. וכל שמות האמורים במיכה ובפסל שעשה (ראה שופטים פרקים יז— יח) — חול, שהכוונה לעבודה זרה. ר׳ אליעזר אומר: השמות האמורים בנבותקדש, במיכהיש מהן חול ויש מהן קדש, אם כתוב השם באלף למד (אלהים) — הרי זה שם חול, שהכוונה לעבודה זרה, אם כתוב ביוד הי (שם הויה) — קדש, חוץ מזה שהוא באלף למד והוא קדש, והוא מה שנאמר: ״כל ימי היות בית האלהים בשילה״ (שופטים יח, לא).
All names that are stated with regard to Naboth are sacred, e.g., in the verse: “Naboth blasphemed Elohim and the king” (I Kings 21:13), and those stated with regard to Micah are non-sacred and are referring to the graven image that he fashioned (see Judges, chapters 17–18). Rabbi Eliezer says: Indeed, all names that are stated with regard to Naboth are sacred; but those stated with regard to Micah, some of them are non-sacred and some of them are sacred. The names beginning with the letters alef lamed, i.e., Elohim, are non-sacred, as the reference is to the idol that he crafted, and all the names beginning with the letters yod heh, i.e., the Tetragrammaton, are sacred, except for this name that begins with the letters alef lamed and it is sacred: “All the time that the house of Elohim was in Shiloh” (Judges 18:31).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) כָּל שֵׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר חוֹל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כקֹדֶשׁ.

All names that are stated in the passage concerning Gibeah of Benjamin, where the rest of the tribes consulted God to determine whether they should go to war against the tribe of Benjamin (see Judges, chapter 20), Rabbi Eliezer says: They are non-sacred, as they were consulting an idol, not God. Rabbi Yehoshua says: They are sacred.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל שמות האמורין בגבעת בנימין, ר׳ אליעזר אומר חול, ר׳ יהושע אומר קודש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמות האמורין בגבעה – וישאלו בני ישראל בה׳ (שם כ).
כל שמות האמורים בגבעת בנימין ר״א אומר כו׳ לאו דוקא כל שמות דהא ודאי הא דכתיב בפעם ג׳ ופנחס בן אלעזר וגו׳ לאמר האוסיף וגו׳ ויאמר ה׳ עלו וגו׳ הוא קודש אלא כל שמות דכתיבי בב׳ פעמים הראשונים וישאלו באלהים וגו׳ וישאלו בה׳ וגו׳ הוא דקאמר דמבטיח ואינו עושה:
כל שמות האמורים בגבעת בנימין ששאלו בה׳ אם לצאת למלחמה (ראה שופטים פרק כ)ר׳ אליעזר אומר: חול, שאין הכוונה שם לקדוש ברוך הוא, אלא לאלילים שהיו להם. ר׳ יהושע אומר: קדש.
All names that are stated in the passage concerning Gibeah of Benjamin, where the rest of the tribes consulted God to determine whether they should go to war against the tribe of Benjamin (see Judges, chapter 20), Rabbi Eliezer says: They are non-sacred, as they were consulting an idol, not God. Rabbi Yehoshua says: They are sacred.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר לוֹ ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְכִי מַבְטִיחַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה.

Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: How can you say that those names are sacred? Does God promise and not fulfill the promise? Twice the tribes received the response to go to war against Benjamin, and twice they were vanquished.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר לו ר׳ אליעזר וכי הקדש מבטיח ואינו עושה, אמר לו ר׳ יהושע מה שהבטיח עשה, הן שלא ביחינו אם לנצח אם לינצח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי מבטיח – שיצליחו ואינו עושה.
אמר לו ר׳ אליעזר: כיצד יכול אתה לומר שהוא קודש? וכי הקדוש ברוך הוא מבטיח ואינו עושה? והרי פעמיים עלו למלחמה והוכו!
Rabbi Eliezer said to Rabbi Yehoshua: How can you say that those names are sacred? Does God promise and not fulfill the promise? Twice the tribes received the response to go to war against Benjamin, and twice they were vanquished.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַה שֶּׁהִבְטִיחַ עָשָׂה וְהֵם לֹא בִּיחֲנוּ אִם לִנְצוֹחַ אִם לִנָּצֵחַ בָּאַחֲרוֹנָה שֶׁבִּיחֲנוּ הִסְכִּימוּ עַל יָדָן שֶׁנֶּאֱמַר {שופטים כ׳:כ״ח} וּפִנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן (הַכֹּהֵן) עוֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר הַאוֹסִיף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם [בְּנֵי] בִנְיָמִין אָחִי אִם אֶחְדָּל וְגוֹ׳.

Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: That which God promised, He fulfilled. In each case, He responded to their question. The first time they consulted God through the Urim VeTummim, but they did not seek to ascertain if they are to triumph in the war or if they are to be defeated. In the last time that they consulted God through the Urim VeTummim, where they sought to ascertain whether they would emerge triumphant, they consented in Heaven to their endeavor, as it is stated: “And Pinehas, son of Elazar, son of Aaron was standing before it in those days, saying: Shall I yet again go out to battle against the children of Benjamin my brother, or shall I cease? And the Lord said: Go up, as tomorrow I will deliver them into your hand” (Judges 20:28).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
באחרונה שביחינו הסכימו, כול׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הם לא ביחנו – הם לא שאלו אלא האלך ולא אמרו התתנהו בידי.
באחרונה שביחנו – באורים ותומים כי מחר אתננו בידך הסכימו לדבריהם.
באחרונה שביחנו – שבכולן לא כתב אם אחדל אלא באחרונה דכתיב האוסיף לצאת למלחמה עם בני בנימין אחי אם אחדל.
בד״ה במיכה כו׳ לבני וגו׳ הס״ד ואח״כ צריך להתחיל הדבור י״ה קודש וה״ק הקדש הקדשתי הכסף וגו׳ והס״ד. ואח״כ מ״ה הרי הוא אסור כו׳:
אמר לו ר׳ יהושע: מה שהבטיח הקדוש ברוך הוא עשה, ובכל פעם ענה למה ששאלו, ובפעמים הראשונות כששאלו באורים ותומים הם לא ביחנו (שאלו, בדקו) אם הם עומדים לנצוח (לנצח במלחמה) אם לנצח (להיות מנוצחים), ובפעם האחרונה שביחנו (בדקו דבר זה) האם יעלו ויצליחו או לא, הסכימו על ידן, שנאמר: ״ופנחס בן אלעזר בן אהרן (הכהן) עמד לפניו בימים ההם לאמר האוסף עוד לצאת למלחמה עם [בני] בנימן אחי אם אחדל ויאמר ה׳ עלו כי מחר אתננו בידך״ (שופטים כ, כח).
Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: That which God promised, He fulfilled. In each case, He responded to their question. The first time they consulted God through the Urim VeTummim, but they did not seek to ascertain if they are to triumph in the war or if they are to be defeated. In the last time that they consulted God through the Urim VeTummim, where they sought to ascertain whether they would emerge triumphant, they consented in Heaven to their endeavor, as it is stated: “And Pinehas, son of Elazar, son of Aaron was standing before it in those days, saying: Shall I yet again go out to battle against the children of Benjamin my brother, or shall I cease? And the Lord said: Go up, as tomorrow I will deliver them into your hand” (Judges 20:28).
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) לכׇּל שְׁלֹמֹה הָאֲמוּרִין בשה״שבְּשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ שִׁיר לְמִי שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ חוּץ מִזֶּה {שיר השירים ח׳:י״ב} כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה שְׁלֹמֹה לְדִידֵיהּ וּמָאתַיִם לְנוֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ רַבָּנַן וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף זֶה חוֹל {שיר השירים ג׳:ז׳} הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים.

All mentions of the name Shlomo that are stated in the Song of Songs, such as: “The song of songs that is Shlomo’s” (Song of Songs 1:1), are not references to King Solomon; rather, they are sacred, meaning a song to the One for Whom peace [shehashalom] is His, except for this mention: “My vineyard, which is mine, is before me; you, Solomon shall have the one thousand,” i.e., one thousand are for Solomon himself; “and two hundred for those who guard its fruit” (Song of Songs 8:12), which is a reference to the Sages. And some say: This verse too is non-sacred: “Behold, the bed of Solomon; sixty mighty men are around it” (Song of Songs 3:7).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל שלמה האמור בשיר השירים קודש, למי שהשלום שלו, חוץ מזו, אהאלף לך שלמה, לדידיה, ומאתים לנוטרים את פריו, רבנן. ויש אומרים אף זה חול, בהנה מטתו של שלמה.
א. שיר השירים ח יב.
ב. שם ג ז.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומאתים לנוטרים כו׳ – לרבנן הניחם ויעסקו בתורה אחד מששה שבהם.
הנה מטתו – חול שהיה נבעת מאשמדאי כדאמר במסכת גיטין (דף סח:).
כל שלמה האמורין בשיר השירים קדש כו׳ – אפשר דלענין מחק קאמר,⁠א ולא דמי לכנויים רחום וחנון,⁠ב דאיכא כינוי שהוא שם כגון אל״ף למ״ד ואל״ף דל״ת, [וכן שלמה האמור בשיר השירים קדש ואינו נמחק], אבל מלך מלכיא האמור בדניאלג שהוא קדש נראה לי דלאו לענין מחק קאמר, שהרי זה כנוי ואינו שם ודמי לחנון ורחום ומותר למחקו, שהרי מלך גדול אניד והמלך הקדושה מותר למחקן ולא שמענו בו איסור, אלא לענין שבועהו קאמר שאם השביעו במלך מלכיא האמור בדניאל קדש הוא. אי נמי קמ״ל פירושא דקראי אגב אורחיה, ואף בשלמה האמור בשיר השירים לא ראיתי הסופרים נמנעים מלמחוק בהן. וכן נראה מדברי הרב ר׳ משה ז״לז ועיקר.
א. כן פי׳ רבי מצליח מובא בתשובות הרא״ש כלל ג סי׳ טו, והרא״ש חולק עליו וסובר דנמחק.
ב. דאמרי׳ לעיל בעמוד א דנמחקים.
ג. ב, לז.
ד. מלאכי א י.
ה. אולי צ״ל המלך ה׳ צבאות, ירמיהו מו, יח.
ו. וכ״ה בחי׳ הר״ן ברשב״א ובריטב״א, ושם כתבו דאף בשלמה פירושו כן, וכן פי׳ תוס׳ הרא״ש על שלמה.
ז. פ״ו מיסודי התורה ה״ט.
כל שלמה האמור בשיר השירים קדש. לאו למימרא שאין נמחקין אלא כשהמשביע בו חייב, וכן הדין במלכיא האמורים בדניאל (ב, לז) דאפילו מלך גדול אני (מלאכי א, י) יי׳ מלך אין אדם נזהר מלמחוק מלך.
כל הטפל לשם מלפניו נמחק לאחריו אינו נמחק שכבר קדשו השם כיצד ביי׳ כיי׳ ליי׳ מיי׳ אותיות בכל״ם נמחקות וכן ויי׳ ו׳ נמחק אלהינו אף נ״ו אינו נמחק אלהיכם אף כם אינו נמחק אלהיהם אף הם אינו נמחק וכן כל כיוצא בזה ומ״מ אין לוקין על מחיקה זו אלא שמכין אותו מכת מרדות:
וגדולי המפרשי׳ כתבו שכל אלו האמור בהם שהם נמחקים דוקא שנכתבו שלא במקומן אבל אם נכתבו במקומן קדושים הם ואין נמחקים ואף שלא במקומן לא אמרו אלא שנכתבו לבדן אבל אם נכתבו עם כל הפסוק הרי הוא כמקומן הא שאר השמות שאין נמחקין אין שנוי מקום מפקיע קדושתן ואפי׳ נכתבו לבדן ואין הדברים נראין שאם במחיקה שלא לצורך אף כל מחיקה אסורה אלא שלא בא בכאן אלא לומר שבאלו אף לצורך כגון שטעה אין נמחקין ושאר האותיות לצורך נמחקין לכתחלה אף במקומן ואף שלא לצורך אין לוקין עליהן ואפילו אבדן או שרפן דרך פרוק עול או הכעסה אינו לוקה אלא שמכין אותו מכת מרדות:
כל שם מן השמות שאין נמחקין שנכתב לשם חול הרי זה נמחק כגון זובח לאלהים שנכתב לשם ע״ז או נתתיך אלהים לפרעה שנאמר במקום שופט והדומים לו מעתה יש מקומות שיש לפקפק אם הם קדש אם הם חול ואתה צריך לידע איזהו קודש ואיזהו חול והוא שאמרו כל שמות האמורים באברהם קדש ואף מה שכתו׳ בו ויאמר י״י אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך קדש הוא ומדרשו שאמ׳ לו להקב״ה שלא יסתלק ממנו מתוך טירדא זו שהיה מכניס את האורחים שהטרדות מערבבות את השכל ומסלקות את השכינה והיה מתפלל שלא תסתלק הימנו בכך ומכאן אמרו גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה כלומר שראוי לאדם לבטל שקידתו והתבודדותו לכבוד הבריות ולהכנסת אורחים:
כל שמות האמורים בלוט חול חוץ מזה אל נא אדני הנה מצא עבדך חן ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי מי שבידו להמית ולהחיות:
כל שמות האמורים בנבות קדש במיכה חול כל שמות האמורים בגבעת בנימין קדש ושמא תאמר וכי יש מבטיח ואינו עושה שהרי שאלו האעלה וכו׳ מה שהבטיח עשה אלא שאורים ותומים לא בחנו אם לנצח אם לאו שהרי לא אמר להם ליתנו בידם ובאחרונה שבחנו שאמר להם מחר אתנהו בידיך הסכימו והצליחו:
כל שלמה האמור בשיר השירים אע״פ שאמרו שהם קדש אינו בדין שמות למחיקה אלא להיות כשאר התארים ואפשר שלענין קללה אם אמ׳ במי שנקרא שלמה בשיר השירים שילקה וכן הודיעו בכל מלך האמור בדניאל שהם חול חוץ מזה שהוא קדש אנת מלכא מלך מלכיא מלכותא רבה יהב לך לא נאמ׳ מלך מלכיא אלא כנגד הקב״ה:
כשם ששבועת שוא ושקר בלאו כך מצות עשה שישבע מי שחייב שבועה בבית דין בשם שנ׳ ובשמו תשבע והוא שאמרו נאמר השבע ונאמר לא תשבע נאמר קלל ר״ל אלה האמורה בסוטה ונאמר לא תקלל כמו שביארנו וכלם צריך בהם שם או כנוי כמו שביארנו:
האלף לך שלמה לדידיה – פי׳ לאנפוקינון בקובא ולמעבד בהו אנגרייא ומאתיים לנוטרים את פריו רבנן וכו׳ פי׳ למתעסק בתורה שאין עליו עול מלכות ואידך דאמר כל מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא לא מענשא דכתיב האלף לך שלמה פי׳ דהאלף דהיינו ה׳ חולקי דעלמא מתים בדרך כל הארץ או ע״פ סנהדרין ששכינה עליהם ואין רשות למלך לדונם להרגם בדיני המלכות וכדכתיב האלף לך שלמה דסבר שמואל שהוא קודש ומאתים לנוטרים את פריו מלכותא דארעא שיכול להרגן בדיני המלכות והוא חלק חד משיתא וכן פי׳ רמ״ה ז״ל. אלא ה״ק אף זה קודש ואידך חול פי׳ דהא דקאמר י״א אף זה אף זה קודש קאמרי ואשאר שלמה דספרא קאי שהן קודש ולומר שאף זה האלף לך שלמה קודש כמותן וחול הנה מטתו שלשלמה. מה השבע בשם פי׳ רש״י ז״ל השבע שבועת י״י תהיה בין שניהם ואינו נכון דהא לרבנן שבועת הדיינין לא בעייא שם כדאיתא בהדייא בריש פ׳ שבועת הדיינים דתנן ומשביעין אותו השבועה האמורה בתורה דהיינו שם מיוחד ואמרינן כמאן כר״ח בר אידי דאלמא לרבנן לאו בשם הוא וא״כ היכי נקיט עליה הכא בפשיטותא כר״ח לכך הנכון כמו שפר״ח ז״ל להשבע בשם היינו שבועת סוטה דכתיב בהדייא שם יתן ה׳ אותך וגו׳ אבל שבועת ה׳ תהיה וגו׳ לא משמע בהכרח שיש בה שם אלא דשבועה גרידא נקרא שבועת ה׳ אליבא דרבנן.
בד״ה הם לא כו׳ אלא האלך ולא התתנהו בידי כצ״ל:
בד״ה ומאתים כו׳ הניחום ויעסקו כו׳ כצ״ל ונ״ב פי׳ תניחם מאנגריא של מלך וק״ל:
בד״ה מה כאן צ״ל מה להלן וד״ה ומה כאן צ״ל ומה להלן:
בד״ה דשבועה צ״ל אלה דשבועה כו׳ קול אלה דמשמע דבשבועה משתעי כצ״ל:
כל שלמה כו׳ כרמי שלי לפני האלף לך שלמה לדידיה כו׳ ר״ל האי כרמי הוא כ״י כמ״ש כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל ואמר שמכלל ישראל היו אלף לעבדים לשלמה ליוצאי מלחמה כמ״ש מבני ישראל לא נתן שלמה עבד כי הם אנשי המלחמה ועבדיו וגו׳ ואמר שהותיר מישראל מלצאת במלחמה חלק ששית מאלף שהם מאתים לנוטרים פריו שהם הרבנן שאסור לעשות אנגריא בת״ח כמ״ש בסוטה באסא שנענש על כך ושמואל דריש בהיפך דיש להניח אלף מכלל ישראל לשלמה למלכותא דרקיעא שיהיו עוסקין בתורה וחלק ששית שהם ר׳ אם יעשה מלכותא דארעא אנגריא לא מיענש עלייהו ובמלכותא דישראל איירי דהיינו כרמי שהוא כ״י וכמ״ש בחדושי הלכות על דברי התוס׳ ודו״ק:
כל ״שלמה״ האמורין בשיר השירים הם קדש, כגון ״שיר השירים אשר לשלמה״, וכוונתו שיר למי שהשלום שלו, חוץ מפסוק זה: ״כרמי שלי לפני, האלף לך שלמה״ (שיר השירים ח, יב), כלומר, אלף הם של המלך שלמה לדידיה [לעצמו], ״ומאתים לנטרים את פריו״ (שיר השירים ח, יב) שהם רבנן [חכמים]. ויש אומרים: אף פסוק זה בשיר השירים חול, שנאמר בו: ״הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה״ (שיר השירים ג, ז).
All mentions of the name Shlomo that are stated in the Song of Songs, such as: “The song of songs that is Shlomo’s” (Song of Songs 1:1), are not references to King Solomon; rather, they are sacred, meaning a song to the One for Whom peace [shehashalom] is His, except for this mention: “My vineyard, which is mine, is before me; you, Solomon shall have the one thousand,” i.e., one thousand are for Solomon himself; “and two hundred for those who guard its fruit” (Song of Songs 8:12), which is a reference to the Sages. And some say: This verse too is non-sacred: “Behold, the bed of Solomon; sixty mighty men are around it” (Song of Songs 3:7).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אַף זֶה וְלָא מִיבְּעֵי הַאיְךְ אֶלָּא הָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל מַלְכוּתָא דְּקָטְלָא חַד מִשִּׁיתָּא בְּעָלְמָא לָא מִיעַנְשָׁא שֶׁנֶּאֱמַר כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה לְמַלְכוּתָא דִרְקִיעָא וּמָאתַיִם לְנוֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ לְמַלְכוּתָא דְּאַרְעָא שְׁמוּאֵל לָא כת״קכְּתַנָּא קַמָּא וְלָא כי״אכְּיֵשׁ אוֹמְרִים.

The Gemara asks: Does this mean: This verse too is non-sacred, and it is not necessary to say that the verse cited earlier is non-sacred? But that which Shmuel says: A monarchy that kills one of every six individuals in the world is not punished for doing so, as that is the prerogative of a monarch, as it is stated: “My vineyard, which is mine, is before me; you, Shlomo shall have the one thousand,” this is a reference to the monarchy of Heaven; “and two hundred for those who guard its fruit,” this is a reference to the monarchy of earth. Of the 1,200 mentioned in the two parts of the verse, two hundred, or one-sixth, are the prerogative of the earthly monarch. Shmuel, who interprets the mention of Shlomo in this verse as referring to God, holds neither in accordance with the opinion of the first tanna nor in accordance with the opinion introduced with the term: Some say. Both tanna’im agree that the reference in the verse is to Solomon and not to the Holy One, Blessed be He.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא הא דאמר שמואל כל דקטלא חד משיתא לא מיענשא, דכתיב האלף לך שלמה מלכותא דרקיעא, ומאתים לנוטרים את פריו מלכותא דארעא, כמאן לא כתנא קמא ולא כיש אומרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דקטלא חד משיתא – באנגריא דעבודת המלך.
דקטלא חד משיתא בעלמא כו׳ – בהוצאה למלחמת הרשות קאמר.
ואידך דאמר כל מלכותא דקטלא חד משית׳ דעלמ׳ לא מיענשא דכתיב האלף לך שלמה מלכותא דרקיעא. פירוש האלף דהיינו ה׳ חולקין דעלמא מתים בדרך כל הארץ או ע״פ סנהדרין ששכינה עליהם, ואין רשות למלך לדונן להורגן בדיני המלכות וכדכתיב האלף לך שלמה דסבר שמואל שהוא קדש, ומאתים לנוטרים את פריו מלכותא דארעא שיכול להרגן בדיני המלכות והוא חילק חד משיתא וכן פירש רבנו מאיר הלוי (הלוי) ז״ל, י״ב מאות מאתים חלק ששי.
ה״ק אף זה קדש ואידך חול פירוש דהא קאמר יש אומר אף זה קדש קאמר והשאר שלמה דספרא קאי שהן קדש ולומר שאף זה האלף לך שלמה קדש כמותו חול.
תוס׳ בד״ה דקטלא חד כו׳ בהוצאת למלחמת הרשות קאמר עכ״ל [דלשון דקטלא] לא משמע להו באנגריא כפרש״י אלא [דקטלא ממש] ומשמע להו דבמלכי ישראל איירי קרא בהוצאה למלחמת הרשות דבמלחמת מצוה כתיב לא תחיה כל נשמה וק״ל:
ושואלים: אף כתוב זה חול, ולא מיבעי האיך [נצרך לומר האחר] הפסוק הקודם שהובא? אלא הא [זו] שאמר שמואל: מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא לא מיענשא [מלכות שהורגת אחד משישה מבני העולם אינה נענשת] משום שזה חלק מכוח המלכות, שנאמר: ״כרמי שלי לפני, האלף לך שלמה״, שכוונתו למלכותא דרקיעא [למלכות השמים], שאלף שייכים לקב״ה, ״ומאתים לנטרים את פריו״למלכותא דארעא [למלכות הארץ], ואם כן יוצא ששמואל שמפרש שה״אלף לך שלמה״ כוונתו הקדוש ברוך הוא, לא סבור לא כתנא קמא ולא כיש אומרים, שלכאורה שניהם מודים ש״האלף לך שלמה״ הוא חול!
The Gemara asks: Does this mean: This verse too is non-sacred, and it is not necessary to say that the verse cited earlier is non-sacred? But that which Shmuel says: A monarchy that kills one of every six individuals in the world is not punished for doing so, as that is the prerogative of a monarch, as it is stated: “My vineyard, which is mine, is before me; you, Shlomo shall have the one thousand,” this is a reference to the monarchy of Heaven; “and two hundred for those who guard its fruit,” this is a reference to the monarchy of earth. Of the 1,200 mentioned in the two parts of the verse, two hundred, or one-sixth, are the prerogative of the earthly monarch. Shmuel, who interprets the mention of Shlomo in this verse as referring to God, holds neither in accordance with the opinion of the first tanna nor in accordance with the opinion introduced with the term: Some say. Both tanna’im agree that the reference in the verse is to Solomon and not to the Holy One, Blessed be He.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אֶלָּא ה״קהָכִי קָאָמַר וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים זֶה קֹדֶשׁ וְזֶה הוּא חוֹל דְּמִטָּתוֹ וּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר כי״אכְּיֵשׁ אוֹמְרִים.

Rather, Shmuel cites a different version of the opinion introduced with the term: Some say, according to which this is what it is saying. And some say: This Shlomo that appears in the verse with regard to the one thousand is sacred, and that Shlomo that appears in the verse with regard to the bed of Solomon is non-sacred, and it is Shmuel who states his opinion in accordance with the opinion introduced with the term: Some say.
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אימא ויש אומרים אאף זה האלף לך שלמה קדש, הנה מטתו של שלמה חול, ושמואל דאמר כיש אומרים.
א. כבכי״מ: ה״ק אף זה קודש וזה הוא חול. וכן הוא ברשב״א וריטב״א. ולפנינו, ה״ק וי״א זה קודש וזה הוא חול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא הכי קאמר [כך הוא אומר], ויש אומרים: שם זה של ״האלף לך שלמה״ קדש, וזה הוא חול — הפסוק האחר שמדבר ב״מטתו״, ולפי זה שמואל שאמר הוא כדעת יש אומרים.
Rather, Shmuel cites a different version of the opinion introduced with the term: Some say, according to which this is what it is saying. And some say: This Shlomo that appears in the verse with regard to the one thousand is sacred, and that Shlomo that appears in the verse with regard to the bed of Solomon is non-sacred, and it is Shmuel who states his opinion in accordance with the opinion introduced with the term: Some say.
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) מכָּל מַלְכַיָּא הָאֲמוּרִים בְּדָנִיֵּאל חוֹל חוּץ מִזֶּה שֶׁהוּא קֹדֶשׁ {דניאל ב׳:ל״ז} אַנְתְּ מַלְכָּא [מֶלֶךְ] מַלְכַיָּא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתׇקְפָּא וִיקָרָא יְהַב לָךְ.

All kings that are stated with regard to Daniel are non-sacred, except for this one, which is sacred: “You, O king, king of kings, unto whom the God of heaven has given you the kingdom, the power, and the strength, and the glory” (Daniel 2:37).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל מלכיא האמורין בדניאל חול, חוץ מזה שהוא קדש, אאנת מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא וגומ׳.
א. דניאל ב לז.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל מלכיא האמורים בדניאל – כל מקום שנאמר שם מלך.
חוץ מזה – מלך מלכיא דאילו לנבוכדנצר לא הוה קרי ליה דניאל מלך מלכיא אלא ה״ק אנת מלכא נבוכדנצר מלך מלכיא דהוא אלהא דשמיא מלכות חסנא יהב לך.
אנת מלכא מלך מלכיא כו׳ כפרש״י דדניאל לא הוי קרי ליה מלך מלכיא כו׳ גם שהיה מולך בכיפה על שאר מלכיא לא הים דניאל קורא לו כן ועי״ל דאי קאי מלך מלכיא על נ״נ לא לכתוב מלת מלכא אלא אנת מלך מלכיא וק״ל:
כל מלכיא [המלכים] האמורים בדניאל חול, וכוונתם מלכים סתם, חוץ מזה שהוא קדש, שנאמר בו: ״אנת מלכא [מלך] מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב לך״ (דניאל ב, לז);
All kings that are stated with regard to Daniel are non-sacred, except for this one, which is sacred: “You, O king, king of kings, unto whom the God of heaven has given you the kingdom, the power, and the strength, and the glory” (Daniel 2:37).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף זֶה קֹדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר {דניאל ד׳:ט״ז} מָרִי חֶלְמָא לְשָׂנְאָךְ וּפִשְׁרֵהּ לְעָרָךְ לְמַאן קָאָמַר אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לנבוכד נצר קָאָמַר לֵיהּ שָׂנְאוֹתֵיהּ מַאי נִינְהוּ יִשְׂרָאֵל מֵילָט קָא לָיֵיט לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל.

And some say: This too is sacred, as it is stated: “My Lord, the dream shall be for your enemy and its interpretation for your foe” (Daniel 4:16). To whom is Daniel saying this? If it enters your mind that when Daniel says: “My lord,” it is to Nebuchadnezzar that he is saying it, his enemy, who are they? They are the Jewish people. Would Daniel curse the Jewish people?
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויש אומרים אף זה קדש, אמרי חלמא לשנאך, דשנואתיה דנבוכדנצר מאי נינהו, ישראל, ודניאל לייט להו לישראל, אלא לסנוותיה דהקב״ה.
א. שם ד טז.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וי״א אף זה קדש שנאמר מארי חלמא וגו׳. דהיינו מלת מארי הוא קודש שתלה עיניו להקב״ה ואמר חלום זה יתקיים על שונאך זה כפרש״י בספר דניאל ומתוך שמעתין משמע שהוא קודש לענין זה שאינו נמחק ועדיף מארי מלשון חנון ורחום כו׳ דנמחקין לפי שהוא תרגומו של שם א״ד ודו״ק:
ויש אומרים: אף זה קדש, שנאמר: ״מרי חלמא לשנאך ופשרה לערך״ (דניאל ד, טז), שיש לשאול למאן קאמר [למי הוא אומר] את הדבר הזה? אי סלקא דעתך [אם עולה על דעתך] שכאשר הוא אומר ״מרי״ לנבוכד נצר קאמר ליה [אומר לו], והרי שנאותיה מאי נינהו [שונאיו מי הם]? ישראל, מילט קא לייט להו [וכי הוא מקלל אותם] את ישראל? ומצד שני,
And some say: This too is sacred, as it is stated: “My Lord, the dream shall be for your enemy and its interpretation for your foe” (Daniel 4:16). To whom is Daniel saying this? If it enters your mind that when Daniel says: “My lord,” it is to Nebuchadnezzar that he is saying it, his enemy, who are they? They are the Jewish people. Would Daniel curse the Jewish people?
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) ות״קוְתַנָּא קַמָּא סָבַר שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל אִיכָּא שׂוֹנְאֵי גוֹיִם1 לֵיכָּא.:

And the first tanna, who understands that Daniel is referring to Nebuchadnezzar, holds: Are there Jewish enemies for Nebuchadnezzar and there are no gentile enemies for him? Daniel was cursing the gentile enemies, not the Jewish enemies.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנא קמא הסבור ש״מרי״ פה כוונתו נבוכדנצר, סבר [סבור]: וכי שונאי ישראל איכא [יש] לנבוכדנצר, שונאי גוים ליכא [אין]? הרי היו לו גם שונאים שלא היו ישראל, ועליהם דיבר דניאל.
And the first tanna, who understands that Daniel is referring to Nebuchadnezzar, holds: Are there Jewish enemies for Nebuchadnezzar and there are no gentile enemies for him? Daniel was cursing the gentile enemies, not the Jewish enemies.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וּבְכָל כִּנּוּיִין הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּיבִין כּוּ׳.:

§ The mishna teaches: Or if one administered the oath to the witnesses in the name of any of the appellations of God, even though he did not mention the ineffable name of God, these witnesses are liable for taking a false oath of testimony.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג שנינו במשנה: ובכל כנוייןהרי אלו חייבין
§ The mishna teaches: Or if one administered the oath to the witnesses in the name of any of the appellations of God, even though he did not mention the ineffable name of God, these witnesses are liable for taking a false oath of testimony.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) וּרְמִינְהִי {במדבר ה׳:כ״א} יִתֵּן ה׳ אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבוּעָה מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבוּעַת הָאָלָה לְפִי שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ה׳:א׳} וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה נֶאֱמַר כָּאן אָלָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אָלָה מָה לְהַלָּן שְׁבוּעָה אַף כָּאן שְׁבוּעָה מָה לְהַלָּן בַּשֵּׁם אַף כָּאן בַּשֵּׁם.

And the Gemara raises a contradiction from a baraita that cites the verse: “The Lord shall render you as a curse and as an oath” (Numbers 5:21). Why must the verse state this? Isn’t it already stated at the beginning of the verse: “And the priest shall administer to the woman with the oath of cursing”? Due to the fact that it is stated with regard to an oath of testimony: “And he heard the voice of an ala (Leviticus 5:1), one may infer: Ala is stated here with regard to an oath of testimony and ala is stated there with regard to a sota; just as there, with regard to a sota, the reference is to an oath, so too here, with regard to an oath of testimony, the reference is to an oath. And just as there, the oath is administered in the name of God, so too here, the oath is administered in the name of God. This is contrary to the mishna, where the ruling is that an oath of testimony may be administered even in the name of appellations of God.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(וכן) [תנן], המשביע בכל הכינויין חייב. ורמינן עלה הא דתנינא יתן יי׳ אותך לאלה ולשבועה, מה ת״ל, והלא כבר נאמר והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה, לפי שנ׳ ושמעה קול אלה, מה אלה האמורה בסוטה שבועה בשם, אף אלה האמורה בעדות שבועה בשם המיוחדא. בדתניא, ר׳ חנינא בר אידי, דבעי שבועה בשם המיוחד.
א. לפנינו, בשם.
ב. צ״ל, [מתניתין רבנן], דתניא = ברייתא, ר׳ חנינא בר אידי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והלא כבר נאמר בשבועת האלה – מהכא משמע תיהוי לאלה ולשבועה ותו לא הוה ליה למיכתב אלא יתן ה׳ את ירכך נופלת.
מה להלן שבועה – דכתיב והשביע.
ומה להלן בשם – דכתיב יתן ה׳ וגו׳.
מה כאן שבועה – תימה ותיפוק ליה משבועת הפקדון מג״ש דתחטא וכ״ת דעיקר דאיצטריך למילף מה כאן בשם כו׳ אכתי לקמן דפריך לרבנן אלה דשבועה היא מנ״ל ליגמר מפקדון.
ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה מברייתא]: הכתוב ״יתן ה׳ אותך לאלה ולשבעה״ (במדבר ה, כא) מה תלמוד לומר? והלא כבר נאמר בתחילת הפסוק: ״והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה״! ומשיבים: לפי שנאמר בשבועת העדות: ״ושמעה קול אלה״ (ויקרא ה, טו) יש ללמוד כך: נאמר כאן בעדות ״אלה״, ונאמר להלן בסוטה ״אלה״, מה להלן בסוטה מדובר בשבועה, אף כאן בעדות מדובר בשבועה, וכן מה להלן השבועה היא בשם אף כאן בשם. והרי זה שלא כמשנתנו, לפיה שבועת העדות היא גם בכינויים!
And the Gemara raises a contradiction from a baraita that cites the verse: “The Lord shall render you as a curse and as an oath” (Numbers 5:21). Why must the verse state this? Isn’t it already stated at the beginning of the verse: “And the priest shall administer to the woman with the oath of cursing”? Due to the fact that it is stated with regard to an oath of testimony: “And he heard the voice of an ala (Leviticus 5:1), one may infer: Ala is stated here with regard to an oath of testimony and ala is stated there with regard to a sota; just as there, with regard to a sota, the reference is to an oath, so too here, with regard to an oath of testimony, the reference is to an oath. And just as there, the oath is administered in the name of God, so too here, the oath is administered in the name of God. This is contrary to the mishna, where the ruling is that an oath of testimony may be administered even in the name of appellations of God.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) אָמַר אַבָּיֵי לָא קַשְׁיָא הָא רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידִי הָא רַבָּנַן דְּתַנְיָא רַבִּי חֲנִינָא בַּר אִידִי אוֹמֵר הוֹאִיל וְאָמְרָה תּוֹרָה הִשָּׁבַע וְאַל תִּשָּׁבַע קַלֵּל וְאַל תְּקַלֵּל מָה הִשָּׁבַע בַּשֵּׁם אַף לֹא תִּשָּׁבַע בַּשֵּׁם מָה קַלֵּל בַּשֵּׁם אַף לֹא תְּקַלֵּל בַּשֵּׁם.

Abaye said: This is not difficult. This baraita is the opinion of Rabbi Ḥanina bar Idi, and that mishna is the opinion of the Rabbis, as it is taught in a baraita that Rabbi Ḥanina bar Idi says: Since the Torah says in some cases: Take an oath, and in some cases: Do not take an oath; and it says in some cases: Curse, and in some cases: Do not curse, just as when the Torah says: Take an oath, it is in the name of God, so too, when the Torah states: Do not take an oath, it is in the name of God. And just as when the Torah states: Curse, it is in the name of God, so too, when the Torah says: Do not curse, it is in the name of God.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מיגשרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתניא ר׳ חנינא בר אידי {אומר} נאמר השבע, והשביע הכהן את האשהא, ונאמר לא תשבעו בשמי לשקרב, נאמר קלל ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבלג, ויש אומרים ושמעה קול אלהד, וי״א יתן יי׳ אותך לאלה ולשבועה, ונאמר אלהים לא תקללה, מה השבע בשם, אף לא תשבע בשם, ומה קלל בשם, אף לא תקלל בשם.
א. וכן הוא בר״י מיגש. אבל רש״י פירש שבועת הדיינים, דכתיב שבועת ה׳ תהיה בין שניהם. ותמה עליו הרמב״ן שהרי להלן בדף לח,ב אמרו שרק ר׳ חנינא סבירא ליה דשבועת הדיינים בשם המיוחד, והיכי פשיטא ליה בברייתא שהיא בשם. ועל כרחך אין שבועת השם כשבועה בשם (וכלומר, ואפילו בכינוי היא שבועת השם. אבל ריטב״א סיים: אלא דשבועה גרידתא נקראת שבועת השם אליבא דרבנן. ולדבריו, אפילו אין בה כינוי, השבועה היא שבועת השם).
ב. בשמי יכול להיות גם כינוי, אלא שר׳ חנינא למד מגזירה שווה שהוא שם המיוחד.
ג. ר״י מיגש הביא רק את הפירוש הראשון בשם ר״ח וכתב שפירושא דלא דייק הוא, דההוא קרא נמי לית ביה ראיה אי בשם המיוחד הוא אי לא. ופירש נאמר קלל, יתן ה׳ אותך לאלה. וכפי הנראה לא היה בפירוש ר״ח שלפניו הפירושים הנוספים.
ד. איני יודע מנא לן שהיא בהזכרת השם.
ה. ורש״י כתב גם לא תקלל חרש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השבע – שבועת ה׳ תהיה וגו׳ (שמות כב).
[ואל תשבע] – לא תשבעו [בשמי] לשקר (ויקרא יט).
קלל – יתן ה׳ אותך לאלה.
לא תקלל – בין קללת השם בין קללת חבירו לא תקלל חרש.
מה השבע בשם כו׳ – וברייתא רבי חנינא ומתניתין רבנן.
ופרקינן: לא קשיא: הא רבי חנינא, הא רבנן. הואיל ואמרה תורה תשבע ולא תשבע, קלל ולא תקלל – פירוש תשבע, דכתיב: והשביע הכהן את האשה. לא תשבע, דכתיב: לא תשבעו בשמי לשקר. קלל, דכתיב: כי יתן ה׳ אותך לאלה, שהיא קללה. ולא תקלל, דכתיב: ולא תקלל חרש. מה הכא בשם המיוחד, דהא יתן ה׳ כתיב, אף הכא נמי בשם המיוחד. ורבנן פליגי עליה, ומיחייבי נמי בכנויין.
ורבינו חננאל פירש: קלל, דכתיב: ואלה יעמדו על הקללה. ופירושא דלא דייק הוא, דההוא קרא נמי לית ביה ראיה אי בשם המיוחד הוא או לא, דהא לא כתיב ביה: ה׳. הילכך האי פירושא דפרישנא טפי דייק מפירוש דיליה.
השבע ולא תשבע מה השבע בשם – פרש״י ז״לא השבע שבועת השם תהיה בין שניהם,⁠ב ולא דייק דהא אמרינן בריש פרק הדייניןג משביעין אותו בשבועה האמורה בתורה דהיינו שם המיוחד, ואקשינן כמאן כרבי חנינא בר אידי אלמא לרבנן השבע לאו בשם היא והיכי פשיטא ליה לרבי חנינא,⁠ד לפיכך נראין דברי רבינו חננאל ז״לה השבע, והשביע הכהן את האשה,⁠ו אבל שבועת השם לאו בשם קאמר.
א. ראה ספר המכריע (לובלין) יו״ד סי׳ לא.
ב. שמות כב, י.
ג. לקמן לח, ב.
ד. וכ״ה בחי׳ הר״ן עיי״ש וברשב״א ובריטב״א.
ה. כ״ה בר״ח שלפנינו, וכ״כ הראב״ן סוף סי׳ כג, וראה חי׳ הר״ן, ועל רש״י ל״ק כל כך דאפשר לומר דר׳ חנינא במאי דפשיטא ליה איירי, דהנה הר״ח שם פירש על נאמר קלל, ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל, והקשה הר״י מיגש על ר״ח וז״ל: ופירושא דלא דייק הוא, דההוא קרא נמי לית ביה ראיה אי בשם המיוחד הוא או לא דהא לא כתיב ביה ה׳, והר״י מיגש פי׳ כרש״י דקלל הוא יתן ה׳ אותך לאלה, ובר״ח שם כתב עוד וי״א ושמעה קול אלה, וי״א יתן ה׳ אותך לאלה ולשבועה, והנה גם על הי״א הראשון קשה כקושית רבנו, וממה שהר״י מיגש לא הקשה עליו לכאורה ראיה למש״כ, ועל רבנו קשה אמאי לא הקשה על הי״א שבר״ח, אך יתכן שלפני הר״י מיגש לא היה י״א זה, שנראה מדבריו שהי״א השני לא היה לפניו שהוא עצמו פי׳ כהי״א השני ולא כתב שכן פי׳ ר״ח בשם י״א, ויתכן שגם הי״א הראשון ליה היה לפניו.
ו. במדבר ה, כא.
הא דאמרינן: אמרה תורה השבע ואל תשבע. פירש רש״י ז״ל: השבע שבועת ה׳ תהיה בין שניהם, ויש מקשים עליו דמדקאמר מה השבע בשם, משמע דמילתא פשיטא לכ״ע דהשבע דאמרה תורה בשם היא, ואלו שבועת הדיינים דהיינו שבועת ה׳ תהיה בין שניהם ליתא בשם אלא לר׳ חנניה בר אידי ולא לרבנן, מדאמרינן בריש פרק שבועת הדיינין (שבועות לח:) משביעין אותו בשבועה האמורה בתורה, ופרישו בגמרא היכי משביעין אמר רב יהודה אמר רב משביעין אותו בשבועה האמורה בתורה דכתיב ואשביעך בה׳ אלהי השמים, ואמר ליה רבינא לרב אשי כמאן כר׳ חנניה בר אידי, דאלמא רבנן לית להו הכין, ונראין דברי ר״ח ז״ל שפירש אמרה תורה השבע, והשביע הכהן את האשה.
אמר אביי, לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זו] הברייתא, כדברי ר׳ חנינא בר אידי, הא רבנן [זו, משנתנו, כדברי חכמים]. דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ חנינא בר אידי אומר: הואיל ואמרה תורה במקרים מסויימים השבע, ובמקרים אחרים אמרה אל תשבע, וכן אמרה קלל ואמרה אל תקלל, מה השבע שאמרה תורה הוא בשם, אף כשאמרה לא תשבע הוא בשם, וכן מה במקום שנאמר קלל הוא בשם אף לא תקלל הוא בשם.
Abaye said: This is not difficult. This baraita is the opinion of Rabbi Ḥanina bar Idi, and that mishna is the opinion of the Rabbis, as it is taught in a baraita that Rabbi Ḥanina bar Idi says: Since the Torah says in some cases: Take an oath, and in some cases: Do not take an oath; and it says in some cases: Curse, and in some cases: Do not curse, just as when the Torah says: Take an oath, it is in the name of God, so too, when the Torah states: Do not take an oath, it is in the name of God. And just as when the Torah states: Curse, it is in the name of God, so too, when the Torah says: Do not curse, it is in the name of God.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מיגשרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) וְרַבָּנַן אִי גְּמִירִי גְּזֵירָה שָׁוָה נִיבְעֵי שֵׁם הַמְיוּחָד אִי לָא גְּמִירִי גְּזֵירָה שָׁוָה אָלָה דִּשְׁבוּעָה הִיא מְנָא לְהוּ.

The Gemara asks: And the Rabbis say: If they derive an oath of testimony from sota by means of a verbal analogy, let us require that both an oath of testimony and the curse will be specifically in the ineffable name of God. If they do not derive an oath of testimony from sota by means of a verbal analogy, from where do they derive that the instance of the word ala that is written with regard to an oath of testimony is an oath?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מיגשרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבנן דמתניתין, אי גמירי אלה אלה בגזירה שוה ליבעו שם המיוחד, אמאי בכל הכנויין, ואי לא גמירי גזירה שוה, אלה דהיא שבועה מנא להו,
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג״ש – דנאמר כאן אלה ונאמר להלן אלה.
דשבועה היא מנא להו – ושמעה קול אלה מנא להו דבשבועה משתעי.
ורבנן דלא ילפי גזירה שוה, אלה דשבוע׳ היא לגבי שבועת העדות מנא להו.
הא דאמרינן: אין גמירי ג״ש ובעי שם מיוחד אי לא גמירי ג״ש אלא שבועה מנ״ל. קשיא לי דהכי ה״ל למימר אם לא גמירי ג״ש כינויין מנ״ל, וליתא, דהא דאמר אלא שבועה מנ״ל טפי עדיף, משום דהא קושיא כוללת את הכל, דדילמא אפילו שבועה לית ליה, ואסיקנא דמגופא משתמע הכי, דתניא אין אלה אלא שבועה ור׳ אבהו אמר אלה שבועה מדכתיב ויבא אותו באלה, וכיון שכן מסתברא לי דלרבנן דלית להו ג״ש ואית להו דלשון אלה שבועה, תו לא צריכי׳ לשבועת העדות לא לשם מיוחד ולא לכינויין, אלא בין אלה שאין עמה שבועה ולא שם ובין שבועה שאין עמה אלה הרי היא כאלה שיש עמה שבועה, דאיתרבו מדכתיב ושמעה קול אלה ושמעה אלה ושמעה קול.
וכבר כתבתי למעלה (לה.) שאין נראה כן מדברי רש״י, וכן כתב כאן רבינו יוסף הלוי וז״ל: לפי׳ השתא מכלל האי שמעת׳ דבין שבועה ממש בין שבועת האלה לא מחייב בה אלה עד דהוי בשם או בכינוי השם כרבנן, אבל שבועה זו שבועת האלה בלי שם או בלא כינוי לאו שבועה היא כלל ע״כ, ואני מה שנ״ל כתבתי. ועוד קשה לי לדברי הרב הלוי ז״ל דקא פסיק ואזיל שאין שבועה בלא שם ובלא כינוי, והא משמע בריש פרק קמא דנדרים (נדרים י׳.) דאפילו שבועה גרידתא ואפילו כינוי שבועה כשקוקה ושבותה הויא שבועה, דאלו בשם אפילו בלא הזכרת שבועה, ושקוקה הויא שבועה אי אלו לא אמר בשם כך שלא אוכל או שאוכל או אכלתי ולא אכלתי חייב, ושמא כונת הרב לומר דוקא בשבועת הדיינין א״נ לשבועת העדות קאמר בין שהשביע בשם בלא אלה ובין שהשביע בשבועת האלה צריכה שם או כינוי.
ושואלים: ורבנן [וחכמים] החולקים על ר׳ חנינא בר אידי, אי גמירי [אם הם למודים במסורת] גזירה שוה זו מסוטה לשבועת העדות, אם כן ניבעי [שנצטרך] שתהא שבועת העדות והקללה דווקא בשם המיוחד, אי לא גמירי [אם הם לא למודים] גזירה שוה, זו, אם כן אלה האמורה בשבועת העדות ששבועה היא מנא להו [מנין להם]?
The Gemara asks: And the Rabbis say: If they derive an oath of testimony from sota by means of a verbal analogy, let us require that both an oath of testimony and the curse will be specifically in the ineffable name of God. If they do not derive an oath of testimony from sota by means of a verbal analogy, from where do they derive that the instance of the word ala that is written with regard to an oath of testimony is an oath?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מיגשרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) נָפְקָא לְהוּ מִדְּתַנְיָא אָלָה נאֵין אָלָה אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר {במדבר ה׳:כ״א} וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבוּעַת הָאָלָה.

The Gemara answers: They derive it from that which is taught in a baraita: It is written with regard to an oath of testimony: “And he hears the voice of an ala (Leviticus 5:1); ala is nothing other than an expression meaning oath. And likewise it says: “And the priest shall administer to the woman with the oath of cursing [ha’ala]” (Numbers 5:21).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מיגשפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נפקא להו מדתניא, אלה אין אלה אלא לשון שבועה, וכן הוא אומר והשביע הכהן את האשה וגו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נפקא להו מדתניא – מגופיה דמשמעות דקרא הכי משמע.
וכן הוא אומר – אלמא אלה היא שבועה כו׳ ופרכינן התם שבועת האלה כתיב שבועה שהיא בקללה אבל שבועה שאינה בקללה לא משתמע מהכא.
ומהדרינן: אלה, אין לי אלא אלה שבועה – כלומר: שבועה ממש, ולא קללה. וכן הוא אומר: והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה כתיב, דאלמא קללה היא ולא שבועה, הא אמר: אין אלה שבועת האלה וכו׳ פשוט על זה הדרך.
ילפינן השתא מכלל הא שמעתא, בין שבועת ממש בין שבועת האלה – לא מיחייב בה אלא הראוי בכינוי השם, כרבנן. אבל שבועה או שבועת האלה – בלי שם או בכנוי לאו שבועה היא כלל.
ומשיבים: נפקא להו מדתניא [לומדים הם דבר זה ממה ששנויה ברייתא] בענין שבועת העדות: ״ושמעה קול אלה״ (ויקרא ה,א)אין אלה אלא לשון שבועה, וכן הוא אומר: ״והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה״ (במדבר ה, כא).
The Gemara answers: They derive it from that which is taught in a baraita: It is written with regard to an oath of testimony: “And he hears the voice of an ala (Leviticus 5:1); ala is nothing other than an expression meaning oath. And likewise it says: “And the priest shall administer to the woman with the oath of cursing [ha’ala]” (Numbers 5:21).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מיגשפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(27) הָתָם שְׁבוּעַת הָאָלָה כְּתִיב הָכִי קָאָמַר אָלָה אֵין אָלָה אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבוּעַת הָאָלָה

The Gemara asks: It is not merely ala that is written there; the oath of an ala is written there. Apparently, ala alone does not mean oath. The Gemara explains that this is what the tanna is saying: “And he hears the voice of an ala”; ala is used only when accompanied by an oath. And likewise it says: “And the priest shall administer to the woman with the oath of cursing.”
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: התם [שם] לא נאמרה ״אלה״ סתם, אלא ״שבועת האלה״ כתיב [נאמר], ומשמע שאלה עצמה אינה שבועה! ומסבירים: הכי קאמר [כך הוא אומר]: ״אלה״אין אלה אלא בשבועה, וכן הוא אומר: ״והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה״.
The Gemara asks: It is not merely ala that is written there; the oath of an ala is written there. Apparently, ala alone does not mean oath. The Gemara explains that this is what the tanna is saying: “And he hears the voice of an ala”; ala is used only when accompanied by an oath. And likewise it says: “And the priest shall administer to the woman with the oath of cursing.”
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבועות לה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבועות לה:, ר׳ חננאל שבועות לה: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רי"ף שבועות לה: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י שבועות לה:, ר"י מיגש שבועות לה:, ראב"ן שבועות לה: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות שבועות לה:, רמב"ן שבועות לה: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו ליכטנשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבועות לה: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבועות לה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א שבועות לה:, מהרש"ל חכמת שלמה שבועות לה:, מהרש"א חידושי הלכות שבועות לה:, מהרש"א חידושי אגדות שבועות לה:, פירוש הרב שטיינזלץ שבועות לה:, אסופת מאמרים שבועות לה:

Shevuot 35b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shevuot 35b, R. Chananel Shevuot 35b, Rif by Bavli Shevuot 35b, Rashi Shevuot 35b, Ri MiGash Shevuot 35b, Raavan Shevuot 35b, Tosafot Shevuot 35b, Ramban Shevuot 35b, Rashba Shevuot 35b, Meiri Shevuot 35b, Ritva Shevuot 35b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shevuot 35b, Maharsha Chidushei Halakhot Shevuot 35b, Maharsha Chidushei Aggadot Shevuot 35b, Steinsaltz Commentary Shevuot 35b, Collected Articles Shevuot 35b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144