×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דְּסָגֵינַן בִּשְׁלִימוּתָא כְּתִיב בַּן {משלי י״א:ג׳} תּוּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם הָנָךְ אִינָשֵׁי דְּסָגַן בַּעֲלִילוּתָא כְּתִיב בְּהוּ {משלי י״א:ג׳} וְסֶלֶף בּוֹגְדִים יְשָׁדֵּם.:
who proceed wholeheartedly and with integrity, it is written: “The integrity of the upright will guide them” (Proverbs 11:3), whereas about those people who walk in deceit, it is written at the end of the same verse: “And the perverseness of the faithless will destroy them.”
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
דסגינן בשלימותא – התהלכנו עמו בתום לב כדרך העושים מאהבה וסמכנו עליו שאל יטעננו בדבר שאל נוכל לעמוד.
תומת ישרים וגו׳ עפירש״י ועי״ל ע״ד בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו והבא לטהר מסייעין אותו והיינו תומת ישרים שרוצים לילך בדרך ישר גם כי קשה עליהם לעשות תנחם לסייעם מן השמים וההפך סלף בוגדים לילך דרך סלוף ואינו ישר ישדם דהבא לטמא פותחין לו וק״ל:
דסגינן בשלימותא כתיב בן [אנחנו ההולכים בשלימות, בתמימות, נאמר בנו]: ״תמת ישרים תנחם״ (משלי יא, ג), ואילו הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו [אותם אנשים, אתם, ההולכים בעלילה נאמר בהם] סופו של אותו פסוק: ״וסלף בוגדים ישדם״.
who proceed wholeheartedly and with integrity, it is written: “The integrity of the upright will guide them” (Proverbs 11:3), whereas about those people who walk in deceit, it is written at the end of the same verse: “And the perverseness of the faithless will destroy them.”
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״ראָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מַאי דִּכְתִיב {שיר השירים ד׳:ט׳} לִבַּבְתִּנִי אֲחוֹתִי כַלָּה לִבַּבְתִּנִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ בַּתְּחִילָּה בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ לִכְשֶׁתַּעֲשִׂי בִּשְׁתֵּי עֵינֶיךָ אָמַר עוּלָּא עֲלוּבָה כַּלָּה מְזַנָּה בְּתוֹךְ חוּפָּתָהּ אָמַר רַב מָרִי בְּרַהּ דְּבַת שְׁמוּאֵל מַאי קְרָא {שיר השירים א׳:י״ב} עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִיבּוֹ נִרְדִּי וְגוֹ׳ אָמַר רַב וַעֲדַיִין חַבִּיבוּתָא הִיא גַּבַּן דכתי׳דִּכְתִיב נָתַן וְלָא כְּתִב הִסְרִיחַ ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אעֲלוּבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן וְאֵינָן מְשִׁיבִין עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִין בְּיִסּוּרִין עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר {שופטים ה׳:ל״א} וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ.

Rabbi Shmuel bar Naḥamani said that Rabbi Yonatan said: What is the meaning of that which is written: “You have ravished my heart, my sister, my bride; you have ravished my heart with one of your eyes, with one bead of your necklace” (Song of Songs 4:9)? At first when you, the Jewish people, merely accepted the Torah upon yourselves it was with one of your eyes; however, when you actually perform the mitzvot it will be with both of your eyes. Ulla said with regard to the sin of the Golden Calf: Insolent is the bride who is promiscuous under her wedding canopy. Rav Mari, son of the daughter of Shmuel, said: What verse alludes to this? “While the king was still at his table my spikenard gave off its fragrance” (Song of Songs 1:12). Its pleasant odor dissipated, leaving only an offensive odor. Rav said: Nevertheless, it is apparent from the verse that the affection of the Holy One, Blessed be He, is still upon us, as it is written euphemistically as “gave off its fragrance,” and the verse did not write, it reeked. And the Sages taught: About those who are insulted and do not insult, who hear their shame and do not respond, who act out of love and are joyful in suffering, the verse says: “And they that love Him are as the sun going forth in its might” (Judges 5:31).
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בתחלה – בקבלה שקבלתם אחת הוא אצלם ולבסוף כשקיימתם שתים יש.
לבבתני – קרבתני.
עלובה – חצופה דעולבנא לישנא דחוצפא היא והכי אמר במס׳ גיטין.
מזנה בתוך חופתה – כישראל כשעמדו בסיני ועשו העגל.
במסיבו – בחופתו.
נתן – עזב ריחו הטוב לאחרים.
ועדיין חביבותא היא גבן – אע״פ שהמקרא מספר בגנותנו הראה לנו לשון חבה מדלא כתיב הסריח.
הנעלבים ואינם עולבים – אחרים באין עליהם בחוצפה ולא הן על אחרים.
עושין מאהבת המקום ושמחים ביסורים – על עליבה הבאה עליהם.
ולא כתיב הסריח – לשון מגונה לא היה לו לכתוב אלא כלומר ולא כתב ערב ריחו דהוה משמע הסריח אלא כתב נתן לשון חביבות.
גמ׳ בתחלה באחת מעיניך כו׳. נ״ב פי׳ נגד נשמע ובסוף נגד נעשה וצ״ל דקרא ה״ק לבבתני עתה בשתי עיניך מאחר שכבר לבבתני באחת מעיניך ומ״מ דוחק הוא שהיה לו למכתב לבבתני באחת מעיניך לבבתני אחותי כלה וצ״ל משום שבאמת לא נשאר להם אלא לבוב אחת מעינים שהרי קלקלו בעשיה ועשו את העגל והפסידו נעשה ולא נשאר אלא נשמע וע״ד המדרש הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם כו׳ ומשום הכי מקושר המאמר של אחריו אמר עולא עלובה כלה כו׳:
לכשתעשי כו׳ נ״ל שיש לאדם ראייה חושיית וראייה שכלית והן הן הב׳ עינים בתחלה היה לבך שלם באחת מעיניך היינו ראיה שכלית שאמרת נעשה ונשמע ולכשתקיים ותעשי יהיה לבך שלם עמי בב׳ עיניך גם בראיה חושית שנופל בולשון העשייה ממש וק״ל:
עלובה כלה כו׳ דכתיב נתן ולא הסריח כו׳ ות״ר הנעלבין כו׳ מפורש פרק השולח:
א אמר ר׳ שמואל בר נחמני שכך אמר ר׳ יונתן: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך באחד ענק מצורוניך״ (שיר השירים ד, ט)בתחילה שרק קבלו ישראל על עצמם היה זה באחת מעיניך, ואולם לכשתעשי ותקיימי את המצוות בפועל יהא זה בשתי עיניך. אמר עולא בענין חטא העגל: עלובה (חצופה) כלה מזנה בתוך חופתה. אמר ר׳ מרי ברה בנה] של בת שמואל: מאי קרא [מהו הכתוב] המרמז על כך? — ״עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו״ (שיר השירים א, יב), והפיג את ריחו הטוב ועתה נשאר רק הריח הרע. אמר רב: ואף על פי כן נראה מן הכתוב כי עדיין חביבותא [חביבות] של הקדוש ברוך הוא היא גבן [עלינו], דכתיב כן נאמר] בלשון נקייה ״נתן ריחו״ ולא כתב [אמר] לשון ״הסריח״. ועוד תנו רבנן [שנו חכמים]: אותם שהם עלובין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסוריןעליהן הכתוב אומר: ״ואוהביו כצאת השמש בגבורתו״ (שופטים ה, לא).
Rabbi Shmuel bar Naḥamani said that Rabbi Yonatan said: What is the meaning of that which is written: “You have ravished my heart, my sister, my bride; you have ravished my heart with one of your eyes, with one bead of your necklace” (Song of Songs 4:9)? At first when you, the Jewish people, merely accepted the Torah upon yourselves it was with one of your eyes; however, when you actually perform the mitzvot it will be with both of your eyes. Ulla said with regard to the sin of the Golden Calf: Insolent is the bride who is promiscuous under her wedding canopy. Rav Mari, son of the daughter of Shmuel, said: What verse alludes to this? “While the king was still at his table my spikenard gave off its fragrance” (Song of Songs 1:12). Its pleasant odor dissipated, leaving only an offensive odor. Rav said: Nevertheless, it is apparent from the verse that the affection of the Holy One, Blessed be He, is still upon us, as it is written euphemistically as “gave off its fragrance,” and the verse did not write, it reeked. And the Sages taught: About those who are insulted and do not insult, who hear their shame and do not respond, who act out of love and are joyful in suffering, the verse says: “And they that love Him are as the sun going forth in its might” (Judges 5:31).
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב {תהלים ס״ח:י״ב} ה׳ יִתֶּן אוֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב כׇּל דִּיבּוּר וְדִיבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַגְּבוּרָה נֶחֱלַק לְשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת תָּנֵי דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל {ירמיהו כ״ג:כ״ט} וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע מָה פַּטִּישׁ זֶה נֶחֱלָק לְכַמָּה נִיצוֹצוֹת אַף כׇּל דִּיבּוּר וְדִיבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֶחֱלַק לְשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת אָמַר רַב חֲנַנְאֵל בַּר פָּפָּא מ״דמַאי דִּכְתִיב {משלי ח׳:ו׳} שִׁמְעוּ כִּי נְגִידִים אֲדַבֵּר לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה כְּנָגִיד לוֹמַר לָךְ מָה נָגִיד זֶה יֵשׁ בּוֹ לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת אַף ד״תדִּבְרֵי תוֹרָה יֶשׁ בָּם לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת.

With regard to the revelation at Sinai, Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “The Lord gives the word; the women that proclaim the tidings are a great host” (Psalms 68:12)? It means that each and every utterance that emerged from the mouth of the Almighty divided into seventy languages, a great host. And, similarly, the school of Rabbi Yishmael taught with regard to the verse: “Behold, is My word not like fire, declares the Lord, and like a hammer that shatters a rock?” (Jeremiah 23:29). Just as this hammer breaks a stone into several fragments, so too, each and every utterance that emerged from the mouth of the Holy One, Blessed be He, divided into seventy languages. The Gemara continues in praise of the Torah. Rav Ḥananel bar Pappa said: What is the meaning of that which is written: “Listen, for I will speak royal things, and my lips will open with upright statements” (Proverbs 8:6)? Why are matters of Torah likened to a king? To teach you that just as this king has the power to kill and to grant life, so too, matters of Torah have the power to kill and to grant life.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צבא רב – כל האומות.
מה פטיש – מתחלק הסלע על ידו לכמה ניצוצות.
מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות – הקשה רבינו שמואל והא קרא משמע דהפטיש מפוצץ את הסלע מדלא כתיב והפטיש יפוצצנו סלע וכן אנו רואין שהפטיש מפוצץ סלעים וליכא למיגרס מה סלע מתחלק לכמה ניצוצות דהא דיבור דהיינו תורה נמשלה לפטיש ולא לסלע ובקונטרס פי׳ מה פטיש מתחלק הסלע על ידו ואינו מיושב שהדיבור הוא עצמו מתחלק ואינו דמיון גמור ואומר ר״ת דקרא מיירי באבן המפוצץ ברזל דאמר במדרש חזית מעשה באחד שקנה סנפירין ובא לבודקה נתנה על הסדן והכה עליה בקורנס נחלק הפטיש ונשבר הסדן וסנפירין לא זז ממקומו הה״ד וכפטיש יפוצץ סלע ואף על גב דלא כתיב יפוצצנו סלע הרבה פסוקים יש כענין זה אבנים שחקו מים (איוב יד) פי׳ שחקו אותן מים ואתו שפיר דאמר בפ״ק דקדושין (דף ל:) תנא דבי רבי ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ״ד ואם אבן הוא נמוח שנא׳ אבנים שחקו מים פירוש שחקו אותם מים ואם ברזל הוא מתפוצץ פירוש אם יצר הרע מתחזק עליו כברזל מתפוצץ שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע ואף על פי דהתם מדמה יצה״ר לפטיש וכאן מדמה ד״ת לפטיש אין לחוש דמקרא אחד יוצא לכמה טעמים.
שם מאי דכתיב ה׳ יתן אומר כו׳ שגנזוה לתתקע״ד דורות כו׳ כצ״ל ונמחק מששת ימי בראשית:
ה׳ יתן אומר גו׳ כל דיבור ודיבור כו׳. נחלק לע׳ לשונות כו׳ שלא ליתן פתחון פה לאו״ה לעתיד אלו שמענוה בלשוננו קבלנוה ומייתי ליה מקרא דכתיב ה׳ יתן אומר דהיינו אמירה אחת מבשרת לצבא רב לכל האומות ותנא דבי ר״י מייתי ליה מקרא דכתיב וכפטיש יפוצץ סלע כו׳ עי׳ בזה בדברי התוס׳ פאד״מ והכא ובחידושנו שם:
ד״א נגידים כו׳ דנגיד מלשון שררה וכתר מלכות הוא ונגידים בלשון רבים מיעוט רוב שנים וענינו ב׳ כתרים לכל דבור שמשמעו שני פנים דהיינו הנגלה והנסתר ולכל אחד משני הפנים קשרו לו כתר א׳ דהיינו ב׳ כתרים לנגלה ונסתר וק״ל:
תוס׳ ד״ה מה פטיש בסה״ד דמקרא אחד יוצא לכמה טעמים. עי׳ בהרא״ם פ׳ וארא בפסוק ט׳:
ועוד בענין מתן תורה אמר ר׳ יוחנן: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר] ״ה׳ יתן אומר המבשרות צבא רב״ (תהילים סח, יב) — משמעו: כל דיבור ודיבור (״אומר״) שיצא מפי הגבורה (הקדוש ברוך הוא) נחלק לשבעים לשונות (״צבא רב״). וכן תני דבי [שנו בבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל על מה שנאמר: ״הלוא כה דברי כאש נאום ה׳ וכפטיש יפצץ סלע״ (ירמיהו כג, כט), מה פטיש זה נחלק (נשבר) לכמה ניצוצות (חלקים) כאשר הוא נתקל בסלע קשה ביותר — אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נחלק לשבעים לשונות. ועוד בשבח התורה, אמר רב חננאל בר פפא: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר]: ״שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים״ (משלי ח, ו)למה נמשלו דברי תורה כנגיד (מלך) — לומר לך: מה נגיד זה יש בו כוח להמית ולהחיות, אף דברי תורה יש בם להמית ולהחיות.
With regard to the revelation at Sinai, Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “The Lord gives the word; the women that proclaim the tidings are a great host” (Psalms 68:12)? It means that each and every utterance that emerged from the mouth of the Almighty divided into seventy languages, a great host. And, similarly, the school of Rabbi Yishmael taught with regard to the verse: “Behold, is My word not like fire, declares the Lord, and like a hammer that shatters a rock?” (Jeremiah 23:29). Just as this hammer breaks a stone into several fragments, so too, each and every utterance that emerged from the mouth of the Holy One, Blessed be He, divided into seventy languages. The Gemara continues in praise of the Torah. Rav Ḥananel bar Pappa said: What is the meaning of that which is written: “Listen, for I will speak royal things, and my lips will open with upright statements” (Proverbs 8:6)? Why are matters of Torah likened to a king? To teach you that just as this king has the power to kill and to grant life, so too, matters of Torah have the power to kill and to grant life.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הַיְינוּ דְּאָמַר רָבָא לַמַּיְימִינִין בָּהּ סַמָּא דְחַיֵּי לְמַשְׂמְאִילִים בָּהּ סַמָּא דְמוֹתָא ד״אדָּבָר אַחֵר נְגִידִים כׇּל דִּיבּוּר וְדִיבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹשְׁרִים לוֹ שְׁנֵי כְתָרִים.: א״ראָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מ״דמַאי דִּכְתִיב {שיר השירים א׳:י״ג} צְרוֹר הַמּוֹר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַף עַל פִּי שֶׁמֵּיצֵר וּמֵימֵר לִי דּוֹדִי בֵּין שָׁדַי יָלִין {שיר השירים א׳:י״ד} אֶשְׁכּוֹל הַכּוֹפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי מִי שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ מְכַפֵּר לִי עַל עֲוֹן גְּדִי שֶׁכָּרַמְתִּי לִי מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי כַּרְמֵי לִישָּׁנָא דמכניש הוּא אָמַר מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן כְּדִתְנַן כִּסֵּא שֶׁל כּוֹבֵס שֶׁכּוֹרְמִים עָלָיו אֶת הַכֵּלִים.:

And that is what Rava said: To those who are right-handed in their approach to Torah, and engage in its study with strength, good will, and sanctity, Torah is a drug of life, and to those who are left-handed in their approach to Torah, it is a drug of death. Alternatively, why are matters of Torah referred to as royal? Because to each and every utterance that emerged from the mouth of the Holy One, Blessed be He, two crowns are tied. Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the meaning of that which is written: “My beloved is to me like a bundle of myrrh that lies between my breasts” (Song of Songs 1:13)? The Congregation of Israel said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, even though my beloved, God, causes me suffering and bitterness, He still lies between my breasts. And Rabbi Yehoshua ben Levi interpreted the verse: “My beloved is to me like a cluster [eshkol] of henna [hakofer] in the vineyards of [karmei] Ein Gedi” (Song of Songs 1:14). He, Whom everything [shehakol] is His, forgives [mekhapper] me for the sin of the kid [gedi], i.e., the calf, that I collected [shekaramti] for myself. The Gemara explains: From where is it inferred that the word in this verse, karmei, is a term of gathering? Mar Zutra, son of Rav Naḥman, said that it is as we learned in a mishna: A launderer’s chair upon which one gathers [koremim] the garments.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך כרם
כרםא(שבת פח:) בכרמי עין גדי מי שהכל שלו ספר לי על עון גדי שכרמתי לי מאי משמע דהאי כרם לישנא דמיכבש הוא אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן כדתנן (כלים פכ״ג) כסא של כובס שכורם עליו את הכלים פי׳ מקפל את הכלים ומניחן עליו ומשים מכבדות מלמעלה:
ערך גגית
גגיתב(שבת פח) (עבודה זרה ב:) מלמד שכפה הקב״ה על ישראל ההר כגיגית ואמר להו אם אתם מקבלין את התודה מוטב (סנהדרין עז.) איתמר כפה עליו גיגית ופרע עליו את המעזיבה פי׳ כלי עשוי מן חריות והוא חורי׳ חורין וי״מ שהוא מערך של מעלה:
א. [צו זעממען זאממלין.]
ב. [זיפף.]
למיימינים – עסוקים בכל כחם וטרודים לדעת סודה כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר.
קושרים לו שני כתרים – לדבור שהיה בו ממש ונראה כדכתיב רואים את הקולות (שמות כ).
אע״פ שמיצר ומימר לי דודי – בעגל שאמר הורד עדיך.
בין שדי ילין – אמר מיד לעשות לו משכן להיות מצומצמת שכינתו בין שני הבדים שנראי׳ במקדש ראשון כשני שדים דוחקין ובולטין בפרוכת שכנגד הפתח.
עין גדי – עון עגל שהוא מין בהמה לשון אחר לשון עכו״ם העורכים לגד שלחן (ישעיהו סה).
שכרמתי – שאספתי להתאוות אלהות הרבה כדכתיב אלה אלהיך ישראל (שמות לב).
שכורמים עליו – שמאספין עליו את הבגדים והוא דף ארוכה ומנוקבת נקבים הרבה ומניח המוגמר תחתיה והכלים מתגמרין מדרך הנקבים לישנא דמיכנש גרסינן.
רש״י בד״ה בין שדי ילין כו׳ לעשות לו משכן להיות מצומצם כו׳ כצ״ל:
סמא דחייא כו׳ עפרש״י וענינו למיימינים בה היינו לשמה ולמשמאילים בה היינו שלא לשמה וכי האי גוונא דרשו בפרק בא לו וזאת התורה אשר שם וגו׳ זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות כו׳ וכן הוא בפירוש הריעב״א שם:
אע״פ שמיצר כו׳ עיין פירש״י ועי״ל ע״ש בכל צרתם לו צר שהש״י עמנו בכל גלות וז״ש אע״פ שמיצר וממר לי בגלות בין שדי ילין עש״ה בצל שדי יתלונן וק״ל:
מי שהכל שלו כו׳ ויותר נכון גי׳ הילקוט איש שהכל שלו ושייך בהקב״ה איש שנאמר בו ה׳ איש מלחמה וכה״ג קאמרינן בסוטה פ״ב אשכלות איש שהכל בו ואמר מכפר על עון גדי עיין פירש״י ולפי מה שפירשו בלא תבשל גדי דאף עגל וכבש במשמע שאין גדי אלא לשון ולד רך ממש כו׳ וכפירש״י בחומש ניחא כפשטיה דעין גדי משמע שפיר עון עגל וק״ל:
שכרמתי לי כו׳ פירש״י שאספתי להתאוות כו׳ ולישנא דמכנש גרסינן בנו״ן ומדברי הערוך ערך כרם נראה דגרס לישנא דמכבש הוא בב׳ מלשון כבישה הוא שכובשין הבגדים עליו כדי שיהיה מקופל ומשים עליו מכבדות מלמעלה וק״ל:
והיינו [וזהו] מה שאמר רבא: למיימינים בה בתורה ועוסקים מתוך רצון טוב וקדושה הריהי סמא דחיי [סם חיים] ולמשמאילים בה הריהי סמא דמותא [סם מוות]. דבר אחר: מדוע נקראו דברי התורה ״נגידים״ — מפני שכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא קושרים לו לדיבור שני כתרים. אמר ר׳ יהושע בן לוי: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר]: ״צרור המור דודי לי בין שדי ילין״ (שיר השירים א, יג)אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם אף על פי שמיצר ומימר (עושה צרות ומרורות) לי דודי (הוא ה׳) — אף על פי כן בין שדי ילין. ועוד פירש: ״אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי״ (שיר השירים א, יד)מי שהכל שלו (״אשכול״) מכפר לי (״הכופר״) על עון גדי (כלומר, העגל) שכרמתי (אספתי) לי. ומסבירים: מאי משמע דהאי [מה המשמעות שמלה זו] ״כרמי״ לישנא דמכניש [לשון של כינוס] הואאמר מר זוטרא בריה [בנו] של רב נחמן, דתנן כן שנינו במשנה]: כסא של כובס שכורמים (אוספים) עליו את הכלים (בגדים), ומכן שלשון ״כרם״ משמעו — אסיפה.
And that is what Rava said: To those who are right-handed in their approach to Torah, and engage in its study with strength, good will, and sanctity, Torah is a drug of life, and to those who are left-handed in their approach to Torah, it is a drug of death. Alternatively, why are matters of Torah referred to as royal? Because to each and every utterance that emerged from the mouth of the Holy One, Blessed be He, two crowns are tied. Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the meaning of that which is written: “My beloved is to me like a bundle of myrrh that lies between my breasts” (Song of Songs 1:13)? The Congregation of Israel said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, even though my beloved, God, causes me suffering and bitterness, He still lies between my breasts. And Rabbi Yehoshua ben Levi interpreted the verse: “My beloved is to me like a cluster [eshkol] of henna [hakofer] in the vineyards of [karmei] Ein Gedi” (Song of Songs 1:14). He, Whom everything [shehakol] is His, forgives [mekhapper] me for the sin of the kid [gedi], i.e., the calf, that I collected [shekaramti] for myself. The Gemara explains: From where is it inferred that the word in this verse, karmei, is a term of gathering? Mar Zutra, son of Rav Naḥman, said that it is as we learned in a mishna: A launderer’s chair upon which one gathers [koremim] the garments.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וא״רוְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַאי דִּכְתִיב {שיר השירים ה׳:י״ג} לחייו כַּעֲרוּגַת הַבּוֹשֶׂם כׇּל דִּיבּוּר וְדִיבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִתְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ בְּשָׂמִים וְכֵיוָן שֶׁמִּדִּיבּוּר רִאשׁוֹן נִתְמַלֵּא דִּיבּוּר שֵׁנִי לְהֵיכָן הָלַךְ הוֹצִיא הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָרוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו וְהָיָה מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר {שיר השירים ה׳:י״ג} שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נוֹטְפוֹת מוֹר עוֹבֵר אַל תִּקְרֵי שׁוֹשַׁנִּים אֶלָּא שֶׁשּׁוֹנִים.:

And Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the meaning of that which is written: “His cheeks are as a bed of spices, as banks of sweet herbs, his lips are lilies dripping with flowing myrrh” (Song of Songs 5:13)? It is interpreted homiletically: From each and every utterance that emerged from His cheeks, i.e., the mouth of the Holy One, Blessed be He, the entire world was filled with fragrant spices. And since the world was already filled by the first utterance, where was there room for the spices of the second utterance to go? The Holy One, Blessed be He, brought forth wind from His treasuries and made the spices pass one at a time, leaving room for the consequences of the next utterance. As it is stated: “His lips are lilies [shoshanim] dripping with flowing myrrh.” Each and every utterance resulted in flowing myrrh. Do not read the word in the verse as shoshanim; rather, read it as sheshonim, meaning repeat. Each repeat utterance produced its own fragrance.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מעביר ראשון – לגן עדן.
מור עובר – על שהעבירן.
לחייו כערוגת וגו׳ כל דבור ודבור שיצא כו׳ לחייו מלשון לוחות דהיינו כל דבור ודבור שבלוחות שיצא כו׳ וענין הבשמים להשיב נפשם כי היו חלשים מחרדת הקולות ואמר והיה מעביר ראשון פירש״י לג״ע עכ״ל דג״ע ודאי מחזיק את כל הבשמים אכל דבור ודבור שהעולם אינו רק א׳ מס׳ בג״ע כדאמרי׳ במס׳ תענית:
ואמר א״ת שושנים אלא ששונים כו׳ נראה דלפי דרש הזה הוא מלשון שינו דהיינו ששינה בכל דבור ודבור להוציא רוח להעביר המור ובפ׳ ב״מ דרשוהו בע״א ע״ש וק״ל:
ב ואמר ר׳ יהושע בן לוי: מאי דכתיב [מה משמעות כתוב זה שנאמר] ״לחייו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר״ (שיר השירים ה, יג)? — מדרשו: מכל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא (״לחייו״) נתמלא כל העולם כולו בשמים. וכיון שמדיבור ראשון כבר נתמלא, אם כן דיבור שני להיכן הלך? אלא הוציא הקדוש ברוך הוא את הרוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון, ומותיר מקום להשפעה של הדיבור שלאחריו. שכן נאמר: ״שפתותיו שושנים נוטפות מור עבר״ שהמור עובר על כל דיבור ודיבור. ואל תקרי [תקרא] ״שושנים״ אלא ״ששונים״ (חוזרים שנית), כלומר, דיבור שני יש לו בושם משלו.
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: What is the meaning of that which is written: “His cheeks are as a bed of spices, as banks of sweet herbs, his lips are lilies dripping with flowing myrrh” (Song of Songs 5:13)? It is interpreted homiletically: From each and every utterance that emerged from His cheeks, i.e., the mouth of the Holy One, Blessed be He, the entire world was filled with fragrant spices. And since the world was already filled by the first utterance, where was there room for the spices of the second utterance to go? The Holy One, Blessed be He, brought forth wind from His treasuries and made the spices pass one at a time, leaving room for the consequences of the next utterance. As it is stated: “His lips are lilies [shoshanim] dripping with flowing myrrh.” Each and every utterance resulted in flowing myrrh. Do not read the word in the verse as shoshanim; rather, read it as sheshonim, meaning repeat. Each repeat utterance produced its own fragrance.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ואריב״ל כׇּל דִּיבּוּר וְדִיבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָצְתָה נִשְׁמָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר {שיר השירים ה׳:ו׳} נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ וּמֵאַחַר שֶׁמִּדִּיבּוּר רִאשׁוֹן יָצְתָה נִשְׁמָתָן דִּיבּוּר שֵׁנִי הֵיאַךְ קִיבְּלוּ הוֹרִיד טַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ מֵתִים וְהֶחְיָה אוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ס״ח:י׳} גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ וְאָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כׇּל דִּיבּוּר וְדִיבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָזְרוּ יִשְׂרָאֵל לַאֲחוֹרֵיהֶן י״בשְׁנֵים עָשָׂר מִיל וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְדַדִּין אוֹתָן שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ס״ח:י״ג} מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת יִדּוֹדוּן יִדּוֹדוּן אַל תִּיקְרֵי יִדּוֹדוּן אֶלָּא יְדַדּוּן.:

And Rabbi Yehoshua ben Levi said: From each and every utterance that emerged from the mouth of the Holy One, Blessed be He, the souls of the Jewish people left their bodies, as it is stated: “My soul departed when he spoke” (Song of Songs 5:6). And since their souls left their bodies from the first utterance, how did they receive the second utterance? Rather, God rained the dew upon them that, in the future, will revive the dead, and He revived them, as it is stated: “You, God, poured down a bountiful rain; when Your inheritance was weary You sustained it” (Psalms 68:10). And Rabbi Yehoshua ben Levi said: With each and every utterance that emerged from the mouth of the Holy One, Blessed be He, the Jewish people retreated in fear twelve mil, and the ministering angels walked them back toward the mountain, as it is stated: “The hosts of angels will scatter [yidodun]” (Psalms 68:13). Do not read the word as yidodun, meaning scattered; rather, read it as yedadun, they walked them.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גשם נדבות – גבי מתן תורה כתיב בספר תהלים.
י״ב מיל – זו היא מדת מחניהם והיו הקרובים לדיבור חוזרין מפחד הקול עד קצה המחנה.
מדדין אותן – מסייעין אותן להתקרב מעט מעט שהיו חלשים כאשה המדדה את בנה בתחלת הילוכו.
ידודון – משמע הם עצמם ידודון.
ידדון – מדדין אחרים.
יצאה נשמתן כו׳ ריב״ל דהוא מרא דהני דרשות לכאורה הוא סותר דבריו שאמר לקמן שחזרו לאחוריהן י״ב מיל אבל לא מתו ולעיל נמי אמר שנתמלא עולם כולו בשמים כדי להשיב נפשם כדאיתא במדרשות משמע דלא מתו וי״ל דכתות כתות היו לפי הטבע יש מהן דמחרדת הקולות נעשו חלשים ולא מתו לאותן הועילו הבשמים ויש מהן יותר חלושים בטבע עד שמתו ויש מהן שחזרו לאחוריהן:
דבור שני היאך קבלו כו׳ וה״ה דהמ״ל היאך חיו אח״כ אלא דרבותא אשמעינן די׳ פעמים מתו ושוב חיו דהיינו בין כל דבור ודבור ומייתי ליה מדכתיב גשם נדבות בלשון רבים ולעיל מיניה כתיב ארץ רעשה וגו׳ דהיינו שעל ידי זה מתו ואתה גשם נדבות תניף וגו׳ להחיותם וקרי לטל גשם נדבות שהוא בא בנדבה לעולם שהטל אינו נעצר משא״כ הגשם לא בא אלא בזכות וק״ל:
ידודון ידודון א״ת כו׳ מכפל ידודון דריש ליה דהראשון כמשמעו הם עצמם המלאכים ידודון והשני ידדון את האחרים שחזרו לאחור וק״ל:
ואמר ר׳ יהושע בן לוי: מכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא יצתה נשמתן של ישראל, וכפי שנאמר: ״נפשי יצאה בדברו״ (שיר השירים ה, ו) ומאחר שמדיבור ראשון כבר יצתה נשמתן, אם כן דיבור שני היאך קיבלו? — אלא הוריד הקדוש ברוך הוא טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם, וכפי שנאמר: ״גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה״ (תהלים סח, י), שב״גשם נדבות״ (טל תחיה) העמיד ה׳ את נחלתו — עמו. ואמר ר׳ יהושע בן לוי: מכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא חזרו ישראל לאחוריהן מאימה שנים עשר מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותן (עוזרים להם ללכת) לקראת ההר וכפי שנאמר: ״מלאכי צבאות ידדון ידדון״ (תהלים סח, יג), אל תיקרי [תקרא] ״ידדון״ אלא ״ידדון״.
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: From each and every utterance that emerged from the mouth of the Holy One, Blessed be He, the souls of the Jewish people left their bodies, as it is stated: “My soul departed when he spoke” (Song of Songs 5:6). And since their souls left their bodies from the first utterance, how did they receive the second utterance? Rather, God rained the dew upon them that, in the future, will revive the dead, and He revived them, as it is stated: “You, God, poured down a bountiful rain; when Your inheritance was weary You sustained it” (Psalms 68:10). And Rabbi Yehoshua ben Levi said: With each and every utterance that emerged from the mouth of the Holy One, Blessed be He, the Jewish people retreated in fear twelve mil, and the ministering angels walked them back toward the mountain, as it is stated: “The hosts of angels will scatter [yidodun]” (Psalms 68:13). Do not read the word as yidodun, meaning scattered; rather, read it as yedadun, they walked them.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ואריב״ל בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מַה לִּילוּד אִשָּׁה בֵּינֵינוּ אָמַר לָהֶן לְקַבֵּל תּוֹרָה בָּא אָמְרוּ לְפָנָיו חֶמְודָּה גְּנוּזָה שֶׁגְּנוּזָה לָךְ תְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִיתְּנָהּ לְבָשָׂר וָדָם {תהלים ח׳:ה׳} מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ ה׳ אֲדוֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם.

And Rabbi Yehoshua ben Levi said: When Moses ascended on High to receive the Torah, the ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, what is one born of a woman doing here among us? The Holy One, Blessed be He, said to them: He came to receive the Torah. The angels said before Him: The Torah is a hidden treasure that was concealed by you 974 generations before the creation of the world, and you seek to give it to flesh and blood? As it is stated: “The word which He commanded to a thousand generations” (Psalms 105:8). Since the Torah, the word of God, was given to the twenty-sixth generation after Adam, the first man, the remaining 974 generations must have preceded the creation of the world. “What is man that You are mindful of him and the son of man that You think of him?” (Psalms 8:5). Rather, “God our Lord, how glorious is Your name in all the earth that Your majesty is placed above the heavens” (Psalms 8:2). The rightful place of God’s majesty, the Torah, is in the heavens.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תתקע״ד דורות – באלפים שנה שקדמה תורה לעולם היו עתידין דורות הללו להבראות שנאמר (תהלים קה) דבר צוה לאלף דור וראה הקב״ה שאין העולם מתקיים בלא תורה כל כך והעבירן ולא בראן ונתנה לכ״ו דורות הרי שחסרו תתקע״ד מאלף.
מה אדיר שמך – אדיר הוא הרבה בארץ ואין ראוי לך ליתן הודך שם כי אם על השמים.
מה לילוד כו׳ קיצר בדברי הפסוקים ומדרשים במזמור הזה ה׳ אדונינו מה אדיר וגו׳ וע״פ שאמרו שיש לתורה נגלה ונסתר באו המלאכים לקטרג בנתינת התורה לישראל ואמרו מה לילוד אשה בינינו דמקומו בארץ וא״ל הקב״ה לקבל תורה מן השמים לארץ בא וא״ל:
חמדה גנוזה כו׳ היינו נסתר וגנוזה התורה והיינו ממה שאמרו מה אדיר שמך בכל הארץ וגו׳ ליפרע מן הרשעים כמ״ש יבא אדיר הקב״ה ויפרע מאדירים מפרעה וזהו הסבה אשר תנה הודך שהוא סודות התורה על השמים ולא על הארץ שע״כ לא נתנה תורה בדורות הקודמים תתקע״ד דורות קודם שנברא עולם וכ״ו דורות משנברא לפי שאינן ראויים לכך גם עתה לפי שהם ילוד אשה מוטבעים בחומר ואין ראוי להיות להם עסק בנסתרות והיה התשובה ע״ז מפי עוללים ויונקים וגו׳ ע״פ מ״ש פ׳ כל כתבי אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תשב״ר דאינו דומה הבל שיש בו חטא לאין בו חטא ור״ל גם שהגדולים אינן ראויין ליתן להם התורה הנה מפי עוללים וגו׳ יסדת עוז שהיא התורה שאין בהם הבל של חטא וא״ל עוד לא די שנתינת התורה לישראל היא קיומה של עולם התחתון אלא שהיא גם קיומה של עולם האמצעי כי אראה שמיך וגו׳ ירח וכוכבים אשר כוננת כי כן ויסוד שלהן הוא התורה שנא׳ אם לא בריתי חקות שמים וארץ לא שמתי וגו׳ שוב קטרגו המלאכים:
מה אנוש כי תזכרנו וגו׳ ובפ׳ אחד ד״מ אמרו שאמרו מ״ה מה אנוש כי תזכרנו בשעה שבא הקב״ה לברוא את האדם וי״ל מדכתיב הענין כפל דהיינו זכירה היינו פקידה דרשו דתרתי הוא דמה אנוש כי תזכרנו אמרו מ״ה קודם שנברא האדם ולא נקרא אדם אלא אחר בריאותו כמ״ש ויקרא את שמם אדם ובן אדם כי תפקדנו אמרו מ״ה במתן תורה שהיו ישראל בני אדם וניחא דאמרינן לקמ׳ בשכר שקראוך אדם וכו׳ דלא קרו אותו אלא בבריאת עולם ואמרו ותחסרהו מעט מאלהים היינו לגלות לו נסתר של התורה כמ״ש מ״ט שערי בינה נגלו לו למשה וכבוד והדר תעטרהו היינו שני עטרות וכתרים שנתנו להם בסיני שהם המלכות והכהונה כמ״ש לעיל ואין ראויין לזה כי הם באים מילוד אשה ואינן מוכנים לקבל נסתר של התורה שהוא דבר רוחני אבל תנה הודך שהוא נסתר התורה על השמים למ״ה שהם מוכנים לקבל דברים הרוחנים וא״ל הקב״ה חזור להם תשובה וא״ל מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל כו׳ ר״ל שינצחוני בהבל פיהם שהוא כולו רוחני מוכן יותר להשיג דבר רוחני מבן אדם המוטבע בחומר או ר״ל ינצחוני בהבל פיהם שאינו של חטא משא״כ הבל פיהם של בן אדם שהוא בחטא כמ״ש לעיל וא״ל הקב״ה אחוז בכסא כבודי ר״ל גם שהאדם מוטבע בחומר הגוף כי הוא ב״ו מ״מ מצד שהוא אחוז בכסא כבודי שנשמות הצדיקים צרורות בצרור החיים תחת כסא הכבוד מוכן הוא לקבל דברים הרוחניים ומושכלים גם דברים נסתרים וזה שפירש שדי מזיו שכינתו עליו דהיינו אצילות רוחני לקבל סודות ונסתרות ומעתה בא משה בטענה מאחר שדרך הנסתר של התורה ראוי ג״כ לבן אדם ראוי ליתן לו התורה יותר מליתנה על השמים מצד הנגלה דמה כתיב בה אנכי וגו׳ ותשובה זו אפשר שהוא מפורש במזמור זה תמשילהו במעשי ידיך כל שתה וגומר כמ״ש ורדו בדגת הים ובעוף השמים ופרע כל מיני בע״ח צונה ואלפים וגו׳ וא״כ אם לא תתן להם תורה ומצות לא יהיו ראוים לכך כמ״ש ע״ה אסור לאכול בשר אבל מצד הנשמה שבהם שקיבלו תורה ומצות ה׳ זכו להיות מושלים על כל ואמר מיד הודו המ״ה שראוי ליתן התורה לישראל יותר מליתן הוד וסוד התורה בשמים משום הנגלה דאינו שייך בשמים שנאמר ה׳ אדונינו וגו׳ ואלו תנה הודך גו׳ ואמר עוד שראו ושמעו מפי הקב״ה שהאדם מוכן גם לקבל סתרי תורה מצד הנשמה והשכל כ״א מהמקטרגים נעשה לו אוהב לגלות לו דבר מרזי התורה ומייתי ליה שנאמר עלית למרום שבית שבי דהיינו הנגלה שהוא כמו שבי במרום כי אין שם מקומו אצל מלאכים כטענת משה גם לקחת מתנות דהיינו סוד התורה שנתן לו כ״א מהמלאכים ואמר בשכר שקראוך אדם ואין אתה ראוי לקבל סתרי תורה כמ״ש ובן אדם כי תפקדנו וגו׳ עתה שראו תשובתך הנצחי נתנו לך סתרי תורה במתנה ואמר שגם מלאך המות שהוא עיקר מהמקטרגים נתן לו מתנה ומסר לו דבר שנאמר ויתן את הקטורת וגו׳ ופרש״י מנא ידע הלא בתורה לא נכתב עכ״ל ואע״ג דמצינו כמה דברים דלא נכתב ציווי שלו בתורה ומתוך הספור ידענו אותו שנצטווה משה על כך מהקב״ה הכא מסברא אית לן למימר דלא נצטווה על כך מפי הקב״ה לכפר עליהם בקטורת דהא לעיל מיניה בסמוך כתיב שאמר הש״י הרומו מתוך העדה ואכלה אותם וגו׳ אלא דלא ידע אותו משה אלא מפי מלאך המות גופיה במתנה זו וק״ל:
רש״י ד״ה תתקע״ד דורות וכו׳ וראה הקב״ה שאין העולם מתקיים. במדרש רבה בראשית פ״א איתא ראה הקב״ה שהיו רשעים נתנה לכ״ו דורות והתתקע״ד שתלן בכל דור ודור והן עזי פנים שבדורות:
ג ואמר ר׳ יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום לקבל תורה אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן הקדוש ברוך הוא: לקבל תורה בא. אמרו לפניו המלאכים: אותה תורה חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, שנאמר ״דבר ציוה לאלף דור״ (תהלים קה, ח) וכיון שניתנה התורה בדור העשרים וששה לאדם הראשון, הרי שאר הדורות היו לפני בריאת העולם, והם תשע מאות שבעים וארבעה, ואתה מבקש ליתנה לבשר ודם? ״מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו״ (תהילים ח, ה)? אלא ״ה׳ אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים״ (תהלים ח, ב), שראוי שתהא התורה בשמים!
And Rabbi Yehoshua ben Levi said: When Moses ascended on High to receive the Torah, the ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, what is one born of a woman doing here among us? The Holy One, Blessed be He, said to them: He came to receive the Torah. The angels said before Him: The Torah is a hidden treasure that was concealed by you 974 generations before the creation of the world, and you seek to give it to flesh and blood? As it is stated: “The word which He commanded to a thousand generations” (Psalms 105:8). Since the Torah, the word of God, was given to the twenty-sixth generation after Adam, the first man, the remaining 974 generations must have preceded the creation of the world. “What is man that You are mindful of him and the son of man that You think of him?” (Psalms 8:5). Rather, “God our Lord, how glorious is Your name in all the earth that Your majesty is placed above the heavens” (Psalms 8:2). The rightful place of God’s majesty, the Torah, is in the heavens.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה הַחְזֵיר לָהֶן תְּשׁוּבָה אָמַר לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִתְיָירֵא אֲנִי שֶׁמָּא יִשְׂרְפוּנִי בַּהֶבֶל שֶׁבְּפִיהֶם אָמַר לוֹ אֱחוֹז בְּכִסֵּא כְבוֹדִי וַחֲזוֹר לָהֶן תְּשׁוּבָה שֶׁנֶּאֱמַר {איוב כ״ו:ט׳} מְאַחֵז פְּנֵי כִּסֵּא פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ וְאָמַר ר׳רַבִּי נַחוּם מְלַמֵּד שֶׁפֵּירַשׂ שַׁדַּי מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ וַעֲנָנוֹ עָלָיו אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תּוֹרָה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי מָה כְּתִיב בָּהּ {שמות כ׳:ב׳} אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אָמַר לָהֶן לְמִצְרַיִם יְרַדְתֶּם לְפַרְעֹה הִשְׁתַּעְבַּדְתֶּם תּוֹרָה לָמָּה תְּהֵא לָכֶם שׁוּב מָה כְּתִיב בָּהּ לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים בֵּין הַגּוֹיִם1 אַתֶּם שְׁרוּיִין שֶׁעוֹבְדִין

The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Provide them with an answer as to why the Torah should be given to the people. Moses said before Him: Master of the Universe, I am afraid lest they burn me with the breath of their mouths. God said to him: Grasp My throne of glory for strength and protection, and provide them with an answer. And from where is this derived? As it is stated: “He causes him to grasp the front of the throne, and spreads His cloud over it” (Job 26:9), and Rabbi Naḥum said: This verse teaches that God spread the radiance of His presence and His cloud over Moses. Moses said before Him: Master of the Universe, the Torah that You are giving me, what is written in it? God said to him: “I am the Lord your God Who brought you out of Egypt from the house of bondage” (Exodus 20:2). Moses said to the angels: Did you descend to Egypt? Were you enslaved to Pharaoh? Why should the Torah be yours? Again Moses asked: What else is written in it? God said to him: “You shall have no other gods before Me” (Exodus 20:3). Moses said to the angels: Do you dwell among the nations who worship
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עמים״.
ר׳ נסים גאוןרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרו לפניו רבונו של עולם חמדה שגנוזה לפניך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם. הא מילתא נפקא להו לרבנן (ב״ר פכ״ח) מהאי קרא דכתיב (תהילים ק״ה:ח׳) זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור שלפי שמצאו מן יצירת אדם הראשון ועד נתינת התורה כ״ו דור וזה פרטן י׳ דורות מאדם עד נח וי׳ מנח עד אברהם ומאברהם עד משה ו׳ דורות אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם עד משה ועל ידו ניתנה התורה וכבר שלמו כ״ו דורות ידעו כי התורה היתה גנוזה תתקע״ד דורות וכיון שעברו עליה מימות העולם כ״ו דורות שהן השלמת אלף דור ניתנה התורה כדי שיתקיים דבר צוה לאלף דור:
פירש שדי מזיו – נוטריקון של פרשז.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה מדוע צריכה התורה להינתן לבני אדם. אמר לפניו משה: רבונו של עולם, מתיירא אני מהם שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אחוז בכסא כבודי לחיזוק והגנה וחזור (והחזר) להן תשובה. ומנין שכך היה? שכן נאמר ״מאחז פני כסא פרשז עליו עננו״ (איוב כו, ט), ואמר ר׳ נחום: כתוב זה מלמד שפירש (פרס) שדי מזיו (״פרשז״ — בנוטריקון) שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: ״אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים״ (שמות כ, ב). אמר להן משה למלאכים: וכי למצרים ירדתם? וכי לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם? שוב שאל משה: מה עוד כתיב [נאמר] בה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: ״לא יהיה לך אלהים אחרים על פני״ (שמות כ, ג). אמר משה למלאכים: וכי בין הגוים אתם שרויין שעובדין
The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Provide them with an answer as to why the Torah should be given to the people. Moses said before Him: Master of the Universe, I am afraid lest they burn me with the breath of their mouths. God said to him: Grasp My throne of glory for strength and protection, and provide them with an answer. And from where is this derived? As it is stated: “He causes him to grasp the front of the throne, and spreads His cloud over it” (Job 26:9), and Rabbi Naḥum said: This verse teaches that God spread the radiance of His presence and His cloud over Moses. Moses said before Him: Master of the Universe, the Torah that You are giving me, what is written in it? God said to him: “I am the Lord your God Who brought you out of Egypt from the house of bondage” (Exodus 20:2). Moses said to the angels: Did you descend to Egypt? Were you enslaved to Pharaoh? Why should the Torah be yours? Again Moses asked: What else is written in it? God said to him: “You shall have no other gods before Me” (Exodus 20:3). Moses said to the angels: Do you dwell among the nations who worship
ר׳ נסים גאוןרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144