×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) (מְשַׁלְּחִין אכֵּלִים בי״טבְּיוֹם טוֹב בֵּין תְּפוּרִין בֵּין שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין) באֲבָל לֹא סַנְדָּל הַמְסוּמָּר וְלֹא מִנְעָל שֶׁאֵינוֹ תָּפוּר (בי״טבְּיוֹם טוֹב).
One may send garments as a gift on a Festival, whether they are sewn or whether they are not sewn, because any object fit for any use on a Festival may be sent as a gift. However, one may neither send a spiked sandal nor an unsewn shoe on a Festival, since using them is prohibited. Apparently, one may not wear a spiked sandal on a Festival.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קי״ל סנדל המסומר לחזק אסור לנוי מותר כרב יהודה אמר שמואל דהא דייקי אשמעתיה לאוקומה דאמרינן וכמה לנו דשרי ר׳ יוחנן אמר ב׳ מכאן וב׳ מכאן וא׳ בתרסיותיו ר׳ חנינא אמר ג׳ מיכן ג׳ מכאן וא׳ בתרסיותיו וכר׳ חנינא קיימא לן דר׳ יוחנן לגבי ר׳ חנינא תלמיד הוא. והא דאמר ליה איפה לרבה בר בר חנה אתון תלמידי דר׳ יוחנן (אתון) עבידו כר׳ יוחנן לאו משום דהלכה כר׳ יוחנן אלא משום דבאתריה דר׳ יוחנן ביותר מחמש נהגו בו איסור. ודברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם. ור׳ אמי נמי קם ליה כר׳ חנינא דשבע מותר והא דקתני ר׳ מתיר עד י״ג בנוטה הוא. כגון שניטל עקיבו ולדברי הכל. ור׳ חייא מתיר בה הרבה. בסורא אמרו כ״ב בפומבדיתא אמרי כ״ד.
הנושא את האשה בכתובות (קג):
ואפי׳ לר׳ חנניא בר עקיבא דאמר לא אסרו אלא בירדן וספינה וכמעשה שהיה. זה המעשה עיקרו במעשה חגיגה בפ׳ חומר בקודש (חגיגה דף כג) וביבמות בפרק האשה [שהלכה] היא ובעלה למדינת הים שלום בינה לבינה (קטז) מאי מעשה שהיה דאמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה ונמצא כזית מת תחוב בקרקיעת׳ של ספינה באותה שעה אמרו לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן ובספינה:
ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה גרסי.
{בבלי שבת ס ע״ב} אמר רב יהודה אמר שמואל לא שאנו אלא לחזק אבל לנואי מותר וכמה לנואי ר׳ יוחנן1 אמר חמש בזה וחמש בזה ור׳ חנינה אמר שבע בזה ושבע בזה אמר ליה ר׳ יוחנן2 לרב שמן בר אבא אסברה לך לדידי3 שתים מיכאן ושתים מיכאן ואחת בתרסיותיו לר׳ חנניה שלש מיכאן ושלש מיכאן ואחת בתרסיותיו: אמר ליה איפא4 לרבא בר בר חנה אתו תלמידי דר׳ יוחנן5 עבידו כר׳ יוחנן ואנן נעביד6 כר׳ חנינא. בעא מיניה ההוא רוצעאנא7 מר׳ אמי תפרו מבפנים מהו אמר ליה מותר ולא ידענא מאי טעמ׳ אמר רב אשי8 ולא ידע מר מאי טעמא כיון דתפרו מבפנים9 הוה ליה מנעל בסנדל גזרו [ביה] רבנן במנעל לא גזרו [ביה10] רבנן:
בעא מיניה ר׳ אבה בר זבדא מר׳ אבה בר אבינא עשאו כמין כולבוס11 מהו אמר ליה מותר איתמר נמי אמר ר׳ יוסי ביר׳ חנינא עשאו כמין כולבוס מותר אמר רב ששת חיפהו כולהו12 במסמרים כדי שלא תהא קרקע אוכלתו מותר: תניא כותיה דרב ששת לא יצא האיש13 בסנדל המסומר ולא יְטַיֵל בו מבית לבית ואפילו ממטה למטה אבל מטלטלין אותו לכסות בו את הכלי [ולסמוך בו כרעי המטה14] ור׳ אלעזר ביר׳ שמעון15 אוסר [נשרו]⁠16 רוב מסמרותיו ונשתיירו בו ארבע או חמש17 מותר ור׳ יהודה מתיר עד שבע חפהו בעור מלמטה וקבע בו מסמרים מלמעלה מותר עשאו כמין טַס או כמין יתד או שחיפהו כולו במסמרים כדי שלא תהא קרקע אוכלתו מותר.
1. יוחנן: כ״י נ: ״יהודה״.
2. יוחנן: כ״י נ: ״חנין״.
3. לך לדידי: דפוס קושטא: לדידך .
4. איפא: וכן הוא בכ״י נ. ושם בהגהה: ״אילפא, שם חכם״. רא״ש, דפוסים: אילפא.
5. אתו תלמידי דר׳ יוחנן: גפא (לפני הגהה), גצח, גלא: ״אתו דתלמידי דר׳ יוחנן אתו״. כ״י נ, רא״ש: ״אתון דתלמידי ר׳ יוחנן״. דפוסים: אתון דתלמידי דר׳ יוחנן אתון.
6. נעביד: גצח, גלא: ״ליעביד״. וכן גפא לפני מחיקה.
7. רוצעאנא: כ״י נ, דפוסים, רא״ש: רצענא.
8. אשי: דפוסים: אסי.
9. מבפנים: כ״י נ: ״בפנים״.
10. גזרו ביה, גזרו ביה: גפא, דפוסים, רא״ש. כ״י נ רק בסוף המשפט.
11. כולבוס: כ״י נ, רא״ש: ״כלבוס״ וכן בר״ח. וכן בסמוך. דפוסים: קלבוס. וכן בסמוך, וכן בעתים (קטע גניזה).
12. כולהו: גצח: ״כולו״. כבסוף המאמר. כ״י נ: ״כלו״.
13. האיש: חסר ב-גצח, גפא, כ״י נ. דפוסים: אדם כבתוספתא שלפנינו (ה:ח).
14. ולסמוך בו כרעי המטה: חסר רק בכ״י א. אינו בתוספתא.
15. ור׳ אלעזר ביר׳ שמעון: וכן בתוספתא (ה:ח). כ״י נ: ״ור׳ שמעון בן אלעזר״.
16. נשרו: גפא, כ״י נ, דפוסים, כבתוספתא (ה:ח). כ״י א: ״נשברו״.
17. ארבע או חמש: דפוסים: ארבעה או חמשה.
משלחין כלים ביו״ט בין תפורין בין שאינן תפורין אבל לא סנדל המסומר – אלמא לאו בר מנעלי׳ ביו״ט הוא דהא קתני התם כל שנאותין בו ביו״ט משלחין אותו.
1לא בסנדל המסומר ולא במנעל שאינו תפור – תימה לר״י והא קתני סיפא זה הכלל כל שניאותין בו משלחין אותו ביו״ט ומפרש בגמ׳ דכל שנאותין בו בחול קאמר וסנדל המסומר ניאותין בו בחול ואמאי אין משלחין אותו בי״ט וי״ל דהחמירו בו לפי שבא תקלה על ידו כי היכי דאסר ליה בשמעתין ר׳ אלעזר בר׳ שמעון לטלטלו לכסות בו את הכלי או לסמוך בו כרעי המטה אע״פ ששאר כלים שמלאכתן לאיסור שרי לטלטלן לצורך גופן ומקומן וזה הכלל דקתני התם לא קאי אלא אמנעל שאינו תפור ונראה לר״י דאפי׳ לרבנן דר׳ אלעזר דשרי לטלטל לצורך גופו ומקומו אסור לשלחו בי״ט אע״ג דשילוח משום שמחת י״ט חשיב כמו לצורך גופו מדשרי׳ לשלוח דברים שמלאכתן לאיסור כיון שבאת תקלה על ידו ליכא. שמחת י״ט.
1. תוס׳ ד״ה ״לא בסנדל״ מופיע בדפוס וילנא בדף ס׳.
כינופיאא דאיסורא, פיר׳ קיבוץ קהל ביום שמלאכה אסורה.⁠ב
(רצענה) [רצענא], גבטיית (אם כאף) [אסכאף] [=רצען].
תריסותיו, דפיר׳ רצועותיו.
פיר׳ה גאון ז״ל:⁠ו כלבוס דקאמרי לעניין סנדל, (כלבוסז גופו)⁠ח נועץ בו מסמרים מבפנים (והיוצאים להוזעיקט אותם) [ומוציאין לחוץ, ועוקם אותן]⁠י כשיניכ (שפור) [שפוד]⁠ל ודומות לאצבעות הכפופות. ויש כלים שעושין בהן ברזל, ואותן פיות שתופסיןמ בהן ברזל כשיוצא מן הכור עקומין,⁠נ [וקורין]⁠ס אותה בלשון ישמעאל (כלבתון) [כלבתין]⁠ע [=צבת]. ומסמרים אלופ (ששמס) [ששמם]⁠צ כולבוסק דומין ללכלבתין [=לצבת].
ובאעי ר׳ פפא בר גבראר מר׳ אבא בר אבונאש עשה להאי סנדל כולבוס, דמשמע לחזק ומשמע לנואי [מהו],⁠ת אמ׳ ליה מותר.
/ר׳ שרירא ז״ל: וסנדל המסומר לחזק אסור לנואי מותר, כר׳ יהודה אמ׳ שמואל. ושיעור זה מי שעשה כר׳ יוחנן לא טעה כר׳ חנינהא לא טעה, כדאמ׳ ליה (אימיה) [איפה]⁠ב לרבה בר בר חנה. ודקאמרי דר׳ התיר עד י״ג מסמרות, [בנוטה הוא וכגון]⁠ג שניטל עקיבו, ולא קשיא על תנא (קמא)⁠ד דקאמ׳ [א]⁠רב⁠[ע] או חמש ועל ר׳ יוחנן, משום דר׳ בנוטה אמ׳ נוטה שאני. [ו]⁠הכיה אמ׳ ר׳ חיה דשרי ביה טובא, ונאמרה בפום בדיתאו עשרין וארבעה (ונאמרא) [ונאמרה] בסורא עשרין ותרתין.
[דף ס.]
סנדל,⁠ז פיר׳ הוא אלדי יסמונה פי אל שאם אל (מדאם) [מדאס] ואל צמשך [=הוא הנקרא בארץ ישראל הנעל וה?⁠ח].
[דף ס:]
כמין טס, כלומ׳ במקום שכובד העבודה וההילוך עליו.
או (בכולן) [בכולו],ט מתחת לעורו.
ופיר׳י טסכ בלשון ערבי צפיחה [=פח], כדמתרגמי׳ל רקועי פחים טסין רדידין.
או כמו יתיד,⁠מ יע׳נ עמל פי אטראפה מוצע אכתר כתמתה מסאמיר מתל (אתואר)⁠ס [אותאד] [=כלומר עשה בצדדיו רוב מקום סגירתו ממסמרים הדומים ליתידות].⁠ע
א. לפנינו, בכינופיא. הדיבור הובא בכ״י ב׳ בערך, כנף.
ב. בכ״י ב׳, אסורא.
ג. לפנינו
ד. הדיבור הובא בכ״י ב׳ בערך תרסית. לפנינו, בתרסיותיו
ה. הדיבור הובא בכ״י ב׳ בערך כלבום א׳.
ו. הובא בערוך ערך כלבוס בשם רב שר שלום, ומשם לאו״ה ת׳ קפ״ב
ז. מכאן בערוך
ח. משובש וצ״ע איך לתקנו
ט. בכ״י ב׳, להוזעיכם.
י. ערוך
כ. בכ״י ב׳, כשני.
ל. כ״י ב׳ וערוך
מ. בערוך, שתופס
נ. ע״כ בערוך
ס. בכ״י ב׳, קורין.
ע. כ״י ב׳.
פ. בכ״י ב׳, אילו.
צ. כ״י ב׳.
ק. בכ״י ב׳, כלבוס.
ר. לפנינו, אבא בר זבדא
ש. לפנינו, אבינא
ת. לפנינו, עשאו כמין כלבוס מהו
א. לפנינו, חנינא
ב. לפנינו
ג. ע״פ ר״ח
ד. ר״ל על תנא דשנה ר׳ מתיר עד ז׳
ה. ר״ל דגם הוא התיר בנוטה
ו. =בפומבדיתא, שלפנינו
ז. אינו ברור כ״כ שהוא לרש״ג. אך מד״ה ואם יצא נראה שכ״ז לרש״ג, שהר״ח כנראה מבוסס עליו. ויתכן שו׳ הדיבורים שבאמצע הם תוספת הנר
ח. המילה משובשת, ושניהם סוגי נעליים.
ט. לפנינו, שחיפהו כולו
י. דיבור זה והבא הובאו בכ״י ב׳ בערך טס. והקדים, כמין ט״ס.
כ. בכ״י ב׳, ׳ט״ס׳.
ל. במדבר י״ז ג׳. ובכ״י ב׳, כד מתרגמ׳.
מ. יתכן דצ״ל כלפנינו, כמין יתד
נ. בכ״י ב׳, יעני.
ס. בכ״י ב׳, אותאר.
ע. ר״ל, סגר הצדדים במסמרים הדומים ליתדות, והלשון כנראה משובשת.
אין משלחין סנדל מסומר. לפי שאינו ללבישה, ובלבד שאין ניאותין ממנו, אין משלחין מביתו לבית חבירו.
ולא מנעל שאינו תפור. ומוקים לה ביום טוב אע״ג דנקט בסיכי, יתדות דקות של עץ, או של מתכת שנראה ככלי, ואפילו הכי אסור כיון שאינו ראוי ללבישה.
לא סנדל מסומר ולא מנעל שאינו תפור. ואם תאמר והא קתני התם (ביצה יד:) כל שנאותין בו ביום טוב משלחין אותו, ואסיק בגמרא (שם טו.) כל שנאותין בו בחול משלחין אותו ביום טוב, וסנדל המסומר הא נאותין בו בחול. יש לומר דבסנדל המסומר החמירו הואיל ובאת בו תקלה ונגזרה בו גזירה, וזה הכלל דכל שנאותין בו אמנעל שאינו תפור קאי.
בגמ׳ משלחין כלים ביו״ט בין תפורין בין שאינן תפורין נמחק:
רש״י בד״ה לסורא חסר תרתי דומה אצל דומה כצ״ל. ונ״ב נ״ל אדם שבא מפומבדיתא דהתירו לו כ״ד מסמרות ואח״כ בא לסוריא אם כן נפלו לו ב׳ בדרך אם כן נוהג כמותם והוא דרך משל דומה בא אצל דומה ודו״ק:
בד״ה השתא חמש כו׳ משהה אדם עם אשתו אפילו שתים ושלש שנים כו׳ עכ״ל ולא ניחא להו למימר לענין זה דנקט שתים לרבי דבתרי זימני הוי חזקה וג׳ לרשב״ג כמ״ש לקמן אהך דפרק הזרוע ב׳ וג׳ ודו״ק:
בא״ד אבל הכא ליכא לפרושי ד׳ וה׳ אפילו טובא דא״כ התרתה כו׳ עכ״ל אע״ג דבנשרו איירי ובנעקרו כדמסיק מ״מ כיון דדינו של נעקרו כשאר סנדל המסומר אם נימא אפילו טובא אם כן התרתה כו׳ וק״ל:
משלחין כמתנה כלים ביום טוב בין תפורין ובין שאינן תפורין, שדבר הראוי לשימוש כלשהו בחג — מותר לשלחו במתנה, אבל לא סנדל המסומר ולא מנעל שאינו תפור (ביום טוב) בשבת, שאסור להשתמש בהם. ומכאן נלמד שסנדל המסומר אסור בלבישה ביום טוב!
One may send garments as a gift on a Festival, whether they are sewn or whether they are not sewn, because any object fit for any use on a Festival may be sent as a gift. However, one may neither send a spiked sandal nor an unsewn shoe on a Festival, since using them is prohibited. Apparently, one may not wear a spiked sandal on a Festival.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) בְּשַׁבָּת מ״טמַאי טַעְמָא דְּאִיכָּא כִּינּוּפְיָא בי״טבְּיוֹם טוֹב נָמֵי אִיכָּא כִּינּוּפְיָא תַּעֲנִית צִבּוּר אִיכָּא כִּינּוּפְיָא לִיתְּסַר מַעֲשֶׂה כִּי הֲוָה בְּכִינּוּפְיָא דְאִיסּוּרָא הָכָא כִּינּוּפְיָא דְהֶתֵּירָא הֲוָה.

The Gemara explains: What is the reason that The Sages prohibited wearing a spiked sandal on Shabbat? It is because there is an assemblage of people. On a Festival too, there is an assemblage of people. The Gemara asks: On a communal fast day, there is an assemblage of people; wearing a spiked sandal should be prohibited then, as well. The Gemara answers: When this incident occurred, it was on a day when there was an assemblage of prohibition, i.e., a day on which performing labor is prohibited. Here, a fast day, is a day when there is an assemblage of permission, a day on which performing labor is permitted, and the two are not comparable. However, extending the scope of commemorative decrees to apply to comparable situations, e.g., from Shabbat to the Festivals, is acceptable.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך כנופיא
כנופיאא(שבת ס:) מאי טעמא דאיכא כינופיא. (יומא נא.) אי משום דאתי בכינופיא פי׳ בבא כל ישראל לחוג (ראש השנה כז) אי בעית אימא כל כינופיא דכסף שנאמר עשה לך שתי חצוצרות כסף (גיטין יא) רבינא סבר לאכשורי בכינופיא דארמאי אמר ליה רפרם ערכאו׳ תנן שמתקבצין לצלותא בעלמא לאו מושב בית דין (א״ב תרגום יקבוץ און לו יכנוף עלא ליה והוא לשון מקרא לפי דעת קצת המפרשים ולא יכנף עוד את מוריך):
א. [פעארזאממלונג. פעסט.]
איכא כינופיא – שאין עושין מלאכה ונקבצין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות כי ההיא מעשה דהוה כינופיא.
דאיסורא – בעשיית מלאכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: בשבת מאי טעמא [מה טעם] אסרו — משום דאיכא כינופיא [שיש התכנסות קהל], ביום טוב נמי איכא כינופיא [גם כן יש התכנסות]. ומקשים: בתענית ציבור הרי גם כן איכא כינופיא [יש התכנסו] ואם כן גם בה ליתסר [ייאסר] הסנדל המסומר בנעילה. ומשיבים: המעשה שבגללו אסרו כי הוה בכינופיא דאיסורא [כאשר היה, היה זה בהתכנסות של איסור], ביום שנאסר בעשיית מלאכה, הכא כינופיא דהתירא [כאן בתענית התקהלות של היתר] היא, שיום שמותר בעשיית מלאכה הוא, ואינו דומה כלל. והרחבה מסויימת (כמו משבת ליום טוב) של גזירות שנעשו לזכרון מקובלת היא.
The Gemara explains: What is the reason that The Sages prohibited wearing a spiked sandal on Shabbat? It is because there is an assemblage of people. On a Festival too, there is an assemblage of people. The Gemara asks: On a communal fast day, there is an assemblage of people; wearing a spiked sandal should be prohibited then, as well. The Gemara answers: When this incident occurred, it was on a day when there was an assemblage of prohibition, i.e., a day on which performing labor is prohibited. Here, a fast day, is a day when there is an assemblage of permission, a day on which performing labor is permitted, and the two are not comparable. However, extending the scope of commemorative decrees to apply to comparable situations, e.g., from Shabbat to the Festivals, is acceptable.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וַאֲפִילּוּ לר׳לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקִיבָא דְּאָמַר לֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּיַרְדֵּן וּבִסְפִינָה וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה הָנֵי מִילֵּי יַרְדֵּן דְּשָׁאנֵי מִשְּׁאָר נְהָרוֹת אֲבָל י״טיוֹם טוֹב וְשַׁבָּת כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ דִּתְנַן אֵין בֵּין י״טיוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת אֶלָּא אוֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבַד.

And this is true even according to the opinion of Rabbi Ḥanina ben Akiva, who said in the following case that a decree issued due to a specific set of circumstances is applied only to those specific circumstances. The ashes of the red heifer were once transported across the Jordan River in a boat. A source of ritual impurity was discovered at the bottom of the boat. The Sages sought to issue a decree prohibiting transport of the ashes of the red heifer over any body of water, sea or river, over a bridge, or in a boat. Rabbi Ḥanina ben Akiva said that decrees that are issued due to a specific event apply only to precisely those circumstances. Therefore, he said: They only prohibited transporting the ashes of a red heifer in the Jordan River and in a boat, and like the incident that occurred. However, even according to this approach, which limits restriction, that applies only to the Jordan River and not to other rivers. This is because it is different from other rivers in several respects, e.g., width and depth. However, a Festival and Shabbat are similar to one another, as it was taught in the mishna: The halakhic difference between a Festival and Shabbat is only with regard to preparation of food.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנא בסנדל מסומר אחד שבת ואחד יום טוב אסור דיום טוב ושבת כי הדדי נינהו.
הא דר׳ חנינא בן עקיבא דאמר לא אסרו אלא בירדן ובספינה. וכמעשה שהיה מפורש ביבמות פרק האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים. מעשה באחד שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה ונמצאת כזית מת תחוב בקרקעיתה של ספינה. באותה שעה אמרו לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן ובספינה [וצריך לעיין] התם כדי שיתברר לו השמועה היטב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואפילו לרבי חנינא בן עקיבא – בפרק חומר בקדש גבי נושא מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה שנמצא כזית מן המת תחוב בקרקעית׳ של ספינה ונטמאו וקאמרי רבנן דגזרו שלא יעביר אדם מי חטאת בספינה ולא על הגשר ולא ישיטם על פני המים אחד ירדן ואחד שאר נהרות ופליג ר׳ חנינא ואמר לא אסרו אלא בירדן ובספינה ולא גשר ושאר נהרות דגזירה שגזרו מחמת מאורע אין להם לגזור אלא מעין המאורע.
דשאני משאר נהרות – ברוחב או בעומק.
אין בין יו״ט לשבת כו – ואע״פ דבפ׳ משילין (ביצה דף לז. ושם) ולקמן בפ׳ כל הכלים (דף קכד. ושם) מוקמינן לה כב״ש דאי כב״ה הא אמרי מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך מ״מ דמי טפי יו״ט לשבת הואיל ולא שריא שאר דברים אלא מטעם שהותרה לצורך אוכל נפש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. ואע״ג דבפרק כל הכלים לקמן (שבת קכד, א-ב) ובמסכת יום טוב פרק משילין (ביצה לז.) מוקמינן לה כבית שמאי דאילו לבית הלל הא אמרי (ביצה יב.) מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך, מכל מקום טפי דמי יום טוב לשבת הואיל ולא הותרה בו מלאכה בשאר דברים שאין בהם צורך אוכל נפש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתוספות בד״ה אין בין י״ט לשבת כו׳ ואע״ג דבפרק משילין ולקמן בפרק כל הכלים מוקמינן לה כב״ש כו׳ עס״ה. ולכאורה תירוצם דוחק דהא בגמרא מייתי להדיא הך מתניתין דאין בין. לכך היה נראה לי ליישב בענין אחר דהא דמוקמינן מתניתין דאין בין כב״ש אמתני׳ דאין בין דפרק משילין קאי אבל האי דהכא היינו מתניתין דפ״ק דמגילה דמתוקמא שפיר אפילו כב״ה תדע דהא קתני לה גבי הלכתא פסיקתא דאין בין טובא וטעם החילוק בין אין בין דמשילין ובין אין בין דמגילה היינו משום דבמשילין איירי אפילו במילי דרבנן ובמגילה ע״כ איירי במילי דאורייתא וכ״כ שם הרשב״א ז״ל בחידושיו ע״ש ועיין ג״כ בחידושינו שהקשיתי על זה מתוך האי סברא דמתוך שהותרה שכתבו התוספות כאן אלא דבאמת דמ״ש התוספות כאן דהא דלא מוקמינן לה כב״ה היינו דאליבא דב״ה אמרינן מתוך האי לישנא לא נזכר בגמרא לא בפרק כל הכלים ולא בפרק משילין אלא שהתוספות הוסיפו כן מסברא דנפשייהו למאי דמשמע להו לפרש כן בפשיטות מלשון הגמרא דלא מיתוקמא כבית הלל דמתירין להוציא קטן ולולב בי״ט לרה״ר בפ״ק דביצה דף י״ב ופשיטא להו דהיינו משום דאמרינן מתוך כדאמר התם בגמרא אלא דבאמת לאו מילתא דפסיקא היא התם בפ״ק דהוי משום מתוך דהא רבה מתקיף עלה ומפרש טעמא דב״ה משום דאין עירוב והוצאה לי״ט וא״כ לפ״ז שפיר מיתוקמא הך מתניתין דמגילה אפילו כב״ה וכמ״ש שם בחידושינו כן נראה לי ודו״ק:
רש״י ד״ה ואפי׳ לר״ח בן עקביא וכו׳ ונטמאו. עי׳ זבחים צג ע״א תוס׳ ד״ה מי חטאת:
ואפילו לשיטת ר׳ חנינא בן עקיבא שגזירה שגזרו מחמת מאורע מסויים שאירע לא גזרו אלא בנסיבות הדומות לאותו מאורע, שהוא אמר בענין אחר שלא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה. שפעם העבירו אפר פרה אדומה אל מעבר לירדן בספינה, והתברר שהיתה טומאה בקרקעית הספינה, ורצו חכמים לגזור שלא להעביר כלל אפר פרה אדומה מעל מקור מים, ים או נהר, מעל גשר או באמצעות ספינה. ור׳ חנינא בן עקיבא אמר שגזירות שנוצרו לזכר מאורע אין גוזרים אלא בדיוק כשם שהיה המעשה בשעתו ולכן לא גזרו אלא בירדן ובספינה. אולם גם לשיטה מצמצמת זו הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא בירדן לעומת נהרות אחרים מכיון דשאני הוא שונה] משאר נהרות בכמה דברים, רוחב או עומק, אבל יום טוב ושבת כי הדדי נינהו [זה כמו זה הם], דתנן [כן שנינו במשנה]: אין בין יום טוב לשבת הבדל בהלכה אלא היתר הכנת אוכל נפש בלבד ביום טוב.
And this is true even according to the opinion of Rabbi Ḥanina ben Akiva, who said in the following case that a decree issued due to a specific set of circumstances is applied only to those specific circumstances. The ashes of the red heifer were once transported across the Jordan River in a boat. A source of ritual impurity was discovered at the bottom of the boat. The Sages sought to issue a decree prohibiting transport of the ashes of the red heifer over any body of water, sea or river, over a bridge, or in a boat. Rabbi Ḥanina ben Akiva said that decrees that are issued due to a specific event apply only to precisely those circumstances. Therefore, he said: They only prohibited transporting the ashes of a red heifer in the Jordan River and in a boat, and like the incident that occurred. However, even according to this approach, which limits restriction, that applies only to the Jordan River and not to other rivers. This is because it is different from other rivers in several respects, e.g., width and depth. However, a Festival and Shabbat are similar to one another, as it was taught in the mishna: The halakhic difference between a Festival and Shabbat is only with regard to preparation of food.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנררשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״ראָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל גלֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְחַזֵּק אֲבָל לְנוֹי מוּתָּר וְכַמָּה לְנוֹי ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חָמֵשׁ בָּזֶה וְחָמֵשׁ בָּזֶה ור׳וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר שֶׁבַע בָּזֶה וְשֶׁבַע בָּזֶה.

Rav Yehuda said that Shmuel said: The Sages taught that a spiked sandal is prohibited only when the nails were placed in the sandal to strengthen its form; however, if they were placed in the sandal for beauty, it is permitted. The Gemara asks: And with how many nails is it considered to be for beauty? Rabbi Yoḥanan said: Five on this sandal and five on that one. And Rabbi Ḥanina said: Seven on this one and seven on that one.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לחזק – שמסמרותיו נעשו לחזק העקב שקורין שול״א עם הפנתא שקורין אינפייל״א אבל לנוי מותר דלא גזרו אלא מעין המאורע והנהו לחזק היו כסתם מסמרים דסנדל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא שנו. דאסור אלא כשהושמו שם המסמרים לחזק העקב שהוא שול״א בלעז שהיתה דבוקה עם הפנתא שקורין אינפניי״א.
אבל לנוי מותר. דלא גזרו אלא מעין המאורע שהיו לחזק כשאר מסמרים (וסנדל) [דסנדל].
תריסיותיו. רצועותיו.
לא גזרו בסנדל המסומר אלא כשהמסמרים עשויים בו לחזק אבל לנוי מותר שלא גזרו אלא מעין המאורע וכיצד לנוי כל שאין שם אלא שבע מסמרים שלש מכאן ושלש מכאן ואחת בתרסיותיו והוא שהיו קצת סנדליהם שלא הי׳ עיקר דבוקם במסמרים אלא שיוצאות רצועות של עור שנכרכות על רגלו או מהם לשוקיו נמצא שעקר הלימתן על ידי הרצועות ואעפ״כ תוחבין בהם קצת מסמרים שלא לחזק אלא לנוי וכל שאין שם אלא שבע שלש מכאן ושלש מכאן ואחת בתרסיותיו ר״ל בראשי הרצועות אין זה אלא לנוי שאלמלא כריכת הרצועות לא היה דבוקם שעל ידי המסמרים מספיק כלל יתר מכאן הרי זה חזוק אע״פ שהיו שם רצועות היה הסנדל נוטה והוא שפעמים היו עושין צד העקב שבקרקעית הסנדל גבוהה על צד שאצל האצבעות כדי שלא ישמט מן הרגל הרי זה צריך חזוק מסמרים הרבה וכל שאין שם אלא שש מכאן ושש מכאן ואחת בראשי הרצועות הרי זה נוי:
היו שם מסמרים הרבה ונעקרו משם הרוב אע״פ שנשתיירו שם יתר משבע אין זה חזוק שכל שנעקרו רובן נחלש כח הנשארים והרי זה כמי שהיו שם לנוי לבד ומ״מ אם לא נעקרו מכל וכל אלא שנגממו ר״ל שנדלדלו ונטלטלו והלך רחב המסמר שבראשו אלא שעדיין ניכר רישומן בתוך העץ אין מתירין בנשארים אלא בארבע מסנדל קטן או בחמש מסנדל גדול תפרו מבפנים ר״ל שנתן מנעל של עור לפנים מן הסנדל ותפרו עם הסנדל מותר שאין זה אלא כמנעל ולא גזרו אלא על תכונת סנדל גמורה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א אמר רב יהודה שכך אמר שמואל: לא שנו שסנדל המסומר יהא אסור אלא כאשר קבעו בו את המסמרים כדי לחזק את מבנהו, אבל אם קבעום לנוימותר. ושואלים: וכמה מסמרים נחשבים לנוי? ר׳ יוחנן אמר: חמש בסנדל זה וחמש בזה. ור׳ חנינא אמר: שבע בזה ושבע בזה.
Rav Yehuda said that Shmuel said: The Sages taught that a spiked sandal is prohibited only when the nails were placed in the sandal to strengthen its form; however, if they were placed in the sandal for beauty, it is permitted. The Gemara asks: And with how many nails is it considered to be for beauty? Rabbi Yoḥanan said: Five on this sandal and five on that one. And Rabbi Ḥanina said: Seven on this one and seven on that one.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״לאֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לְרַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא אַסְבְּרַא לָךְ לְדִידִי שְׁתַּיִם מִכָּאן וּשְׁתַּיִם מִכָּאן וְאַחַת בִּתְרֵסִיּוֹתָיו לר׳לְרַבִּי חֲנִינָא ג׳שָׁלֹשׁ מִכָּאן וג׳וְשָׁלֹשׁ מִכָּאן וְאַחַת בִּתְרֵסִיּוֹתָיו.

Rabbi Yoḥanan said to Rav Shemen bar Abba: I will explain it to you: According to my opinion, when inserting nails for beauty, two are inserted from here, its outer side, one near the toes and one near the heel, and two are inserted from there, its inner side, one near the toes and one near the heel, and one is inserted on its straps; and for Rabbi Ḥanina, three from here, and three from there, and one on its straps.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תרסיותיו אלש⁠[ר]⁠ך
תרסיותיו רצועות הסנדל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך תרסית
תרסיתא(שבת ס:) סנדל מסומר שתים מכאן ושתים מכאן ואח׳ בתרסיותיו (שבת קיב:) תהא משנתינו כסנדל שיש לו ד׳ אזנים וד׳ תרסיותים שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן (יבמות קב) הוא של עור ותרסיותיו של שיער מהו פי׳ רצועות של סנדל הן ששמן בלשון ערבי שראך:
א. [לעדעררינג שלייף.]
שתים מכאן – לצד חיצון אחד בראשו לצד האצבעות ואחד לצד עקיבו ושתים מכאן לצד פנימי לעבר בין הרגלים.
תרסיותיו – רצועותיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן לרב שמן בר אבא: אסברא [אסביר] לך: לדידי [לשיטתי] נועצים בסנדל זה לנוי שתים מכאן מצידו החיצוני, אחד סמוך לאצבעותיו ואחד סמוך לעקבו, ושתים מכאן, מצידו הפנימי אחד סמוך לאצבעותיו ואחד סמוך לעקבו, ואחת בתרסיותיו (רצועותיו), ולר׳ חנינא שלוש מכאן ושלוש מכאן ואחת בתרסיותיו.
Rabbi Yoḥanan said to Rav Shemen bar Abba: I will explain it to you: According to my opinion, when inserting nails for beauty, two are inserted from here, its outer side, one near the toes and one near the heel, and two are inserted from there, its inner side, one near the toes and one near the heel, and one is inserted on its straps; and for Rabbi Ḥanina, three from here, and three from there, and one on its straps.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מֵיתִיבִי סַנְדָּל הַנּוֹטֶה עוֹשֶׂה לוֹ שֶׁבַע דִּבְרֵי רַבִּי נָתָן וְרַבִּי מַתִּיר בי״גבִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה.

The Gemara raises an objection from a baraita: For an uneven sandal, whose soles are not straight, one makes seven nails on the bottom to straighten it, and it is then permitted for use on Shabbat; that is the statement of Rabbi Natan. And Rabbi Yehuda HaNasi permits straightening the sandal with thirteen nails.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סנדל הנוטה – שתחתון שלו אינו שוה שעב מצד זה ודק מצד זה וכשדורס נוטה לצד הדק וצריך להגביהו שיהא שוה לצד שכנגדו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא: סנדל הנוטה (שאין סולייתו ישרה) עושה לו שבע מסמרים בתחתיתו לישרו, ומותר בשבת, אלו דברי ר׳ נתן. ורבי מתיר אף בשלוש עשרה.
The Gemara raises an objection from a baraita: For an uneven sandal, whose soles are not straight, one makes seven nails on the bottom to straighten it, and it is then permitted for use on Shabbat; that is the statement of Rabbi Natan. And Rabbi Yehuda HaNasi permits straightening the sandal with thirteen nails.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי חֲנִינָא הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי נָתָן אֶלָּא רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר כְּמַאן הוּא דְּאָמַר כר׳כְּרַבִּי נְהוֹרַאי דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר ה׳חָמֵשׁ מוּתָּר וְשֶׁבַע אָסוּר.

The Gemara notes: Granted, according to Rabbi Ḥanina, there is no problem, as he stated his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Natan. However, Rabbi Yoḥanan, in accordance with whose opinion did he state his opinion? Neither of the tanna’im agrees with his opinion. The Gemara answers: He stated his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Nehorai, as it was taught in a baraita that Rabbi Nehorai says: With five nails inserted into the sole, it is permitted to go out into the public domain on Shabbat; and with seven nails, it is prohibited to go out into the public domain on Shabbat.
רי״ףספר הנררמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתניא רבי נהוראי אומר חמש מותר שבעא אסור – הוה ליה למימר שש אסור, אלא שאין הסנדלין עשוין לעולם בזוגות אלא או חמש או שבע, כדאמרינן שתים מכאן ושתים מכאן ואחת בתרסיותיו.⁠ב והא דתניא לקמן ארבע או חמש, ההוא בשנשארו.⁠ג והא דא״ל רבי אמיד לר״ה שמנה אסור, לאו דוקא, אלא איידי דאמר ליה שבע מותר, אמר נמיה שמנה אסור, או שמא יש שעשויין בשמנה ואין עשויין בשש.
א. לפנינו: ושבע.
ב. בנד׳ וכי״נ: מתרסיותיו.
ג. בנד׳: כשנאסרו, וזה ט״ס, ואפשר שהיה כתוב: בשנשתיירו.
ד. כ״ה בדק״ס מכ״י א״פ, וכ״ה גם במיוחס לריטב״א, וכן בכי״נ, אבל בנד׳: אסי.
ה. בכי״מ: ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: בשלמא [נניח] לשיטת ר׳ חנינא הוא שאמר דבריו כר׳ נתן. אלא לר׳ יוחנן שאמר דבריו, כמאן שיטת מי] אמרם? והרי שני התנאים אינם מסכימים לשיטתו! ומשיבים: הוא שאומר דבריו כשיטת ר׳ נהוראי, דתניא כן שנינו בברייתא] שר׳ נהוראי אמר: אם חמש מסמרים קבועים בסנדל מותר לצאת בו בשבת, ואולם אם קבועים בו שבע מסמרים — אסור לצאת בו.
The Gemara notes: Granted, according to Rabbi Ḥanina, there is no problem, as he stated his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Natan. However, Rabbi Yoḥanan, in accordance with whose opinion did he state his opinion? Neither of the tanna’im agrees with his opinion. The Gemara answers: He stated his opinion in accordance with the opinion of Rabbi Nehorai, as it was taught in a baraita that Rabbi Nehorai says: With five nails inserted into the sole, it is permitted to go out into the public domain on Shabbat; and with seven nails, it is prohibited to go out into the public domain on Shabbat.
רי״ףספר הנררמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״לאֲמַר לֵיהּ אֵיפָה לְרַבָּה בַּר בַּר חַנָּה אַתּוּן תַּלְמִידֵי רַבִּי יוֹחָנָן עֲבִידוּ כר׳כְּרַבִּי יוֹחָנָן אֲנַן נַעֲבֵיד כְּרַבִּי חֲנִינָא.

The Sage, Ifa, said to Rabba bar bar Ḥana: You, who are students of Rabbi Yoḥanan, act in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. We will act in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איפה – שם חכם ובנו של ר׳ רחבה דפומבדיתא הוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] החכם איפה לרבה בר בר חנה: אתון [אתם] תלמידי ר׳ יוחנן עבידו [עשו] כשיטת ר׳ יוחנן, אנן נעביד [אנחנו נעשה] כשיטת ר׳ חנינא.
The Sage, Ifa, said to Rabba bar bar Ḥana: You, who are students of Rabbi Yoḥanan, act in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan. We will act in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בְּעָא מִינֵּיהּ רַב הוּנָא מֵרַב אָשֵׁי חָמֵשׁ מַהוּ א״לאֲמַר לֵיהּ אֲפִילּוּ ז׳שֶׁבַע מוּתָּר ט׳תֵּשַׁע מַאי א״לאֲמַר לֵיהּ אֲפִילּוּ ח׳שְׁמוֹנֶה אָסוּר.

Rav Huna raised a dilemma before Rav Ashi: With a sandal that has five nails inserted into the sole, what is the halakha with regard to going out into the public domain? He said to him: Even with seven nails it is permitted. He asked further: With nine, what is the halakha? He said to him: Even with eight it is prohibited.
רי״ףספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעא מיניה [שאל ממנו] רב הונא מרב אשי: חמש מסמרים הקבועים בסנדל מהו לצאת בו? אמר ליה [לו]: אפילו שבע מותר. שאלו עוד: תשע מהו? אמר ליה [לו]: אפילו שמונה אסור.
Rav Huna raised a dilemma before Rav Ashi: With a sandal that has five nails inserted into the sole, what is the halakha with regard to going out into the public domain? He said to him: Even with seven nails it is permitted. He asked further: With nine, what is the halakha? He said to him: Even with eight it is prohibited.
רי״ףספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בְּעָא מִינֵּיהּ הָהוּא רַצְעָנָא מֵרַבִּי אַמֵּי תְּפָרוֹ מִבִּפְנִים מַהוּ א״לאֲמַר לֵיהּ מוּתָּר וְלָא יָדַעְנָא מ״טמַאי טַעְמָא.

That shoemaker raised a dilemma before Rabbi Ami: If one sewed the sole and attached it to the sandal from within, what is the halakha? May he go out into the public domain after inserting nails into it? Rabbi Ami said to him: It is permitted, and I do not know the reason.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תפרו לסנדל מבפנים שרי משום דהוי ליה מנעל ואסנדל גזרו רבנן אמנעל לא גזרו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך רצע
רצעא(פסחים נה:) רבי יוסי אומר אף הרצענין (שבת ס:) בעא מיניה ההוא רוצענא מר׳ אמי פי׳ האושכף לפי שמלאכתו במרצע נקרא רצען וי״א לפי שמלאכתו ברצועות של עור נקרא רצען:
א. [שוסטער.]
תפרו מבפנים – שנתן מנעל של עור לפנים מן הסנדל תפרו פורדרי״ץ בלעז.
מותר – שמעתי מרבי יוחנן וטעמא לא ידענא.
מותר – לקבוע בו מסמרים מבחוץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תפרו מבפנים. שנתן מנעל של עור לפנים מן הסנדל ותפרו. פרווייד״ר בלעז.
אמר ליה ר׳ אמי מותר. שמעתי מר׳ יוחנן וטעמו לא ידעתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעא מיניה ההוא רצענא [שאל רצען אחד] מר׳ אמי: אם תפרו לאותו סנדל מבפנים בעור — מהו לקבוע בו מסמרים ויוכלו לצאת בו? אמר ליה [לו] ר׳ אמי: מותר, ולא ידענא מאי טעמא אולם איני יודע מה טעם] הדבר.
That shoemaker raised a dilemma before Rabbi Ami: If one sewed the sole and attached it to the sandal from within, what is the halakha? May he go out into the public domain after inserting nails into it? Rabbi Ami said to him: It is permitted, and I do not know the reason.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַב אָשֵׁי וְלָא יָדַע מָר מ״טמַאי טַעְמָא כֵּיוָן דִּתְפָרוֹ מִבִּפְנִים הָוֵי לֵיהּ מִנְעָל בְּסַנְדָּל גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן בְּמִנְעָל לָא גְזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.

Rav Ashi said: And does the Master not know the reason? It is obvious. Since he sewed it from within, it is no longer a sandal, it is a shoe. With regard to a sandal, the Sages issued a decree; with regard to a shoe, the Sages did not issue a decree.
רי״ףהערוך על סדר הש״סספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך סנדל
סנדלא(משנה עדיות פ״ב על הסנדל של סיידים שהוא טמא מדרס פי׳ לאחר גמר בניין סדין את הכותל בסיד בלוח שהוא כשיעור סנדל ויש בו רצועות שאוחזין בהן ומעבירו על הסיד כמה פעמים עד שנעשה שעיע פ״א כלי שיש לבנאים שדומה לסנדל ויש שעושין של ברזל ויש שעושין של עץ ובשעת שטחין הבית מחליקין בו וכגון זה כף של סיידים שפירשנו בערך כף. פ״א פועלין המסיידין בתים עושין להן סנדלים בשביל הסיד שהוא חם וקשה לרגל או למנעל. (אהלות פי״א) סנדל של עריסה שפחתו פי׳ כשרגלי המטה אינן שוין משים חתיכת לוח תחת רגל הגבוה ואותה חתיכה מצד אחת עבה ומצד אחת דקה ואותו לוח נקרא סנדל (כלים פי״ד) סנדל בהמה של מתכת טמאים (שבת נט.) פי׳ למאי חזי א״ר לשתות בו מים במלחמה וכו׳. (פרה פרק ב) עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק פי׳ פרסותיה של פרה הן סדוקות וכשהיא הולכת בחלקלקות נופלת לפיכך עושין לה סנדל שלא תחליק (נגעים פי״ג) סנדליו וטבעותיו בידיו (שבת ס׳:) אבל לא בסנדל מסומר גמ׳ מאי טעמא גזרו ביה רבנן משום מעשה שהיה כמפורש (יבמות קב) סנדל התפור בפשתן אין חולצין בו (בכורות מ כריתות ז) (נדה כד) המפלת סנדל או שליא פי׳ חתיכה של בשר כצורת סנדל (יבמות קג:) סנדל של נחת של עבודת אלילים לא תחלוץ פי׳ סנדל שאלילים נחה עליו לא תחלוץ כמו כן לכתחילה (משנה אבות פרק ד) רבי יוחנן הסנדלר פי׳ עושה סנדלים (א״ב פי׳ בל׳ יוני ורומי מין מנעל והאומן העושה מנעלים אלו נקרא סנדלר תרגום ירושלמי ועד שרוך נעל ועד רצועא דסנדלא):
ערך אגד
אגדבבאגידי השום ואגודת השום (משנה פאה ו׳) ואגודתו על ארץ יסדה (כריתות ו:) כל האגודות של בית השווקי׳ טמאות בהמעלה (פרק ו במכשירין קמ) פירוש אגודות שנמכרין בשוק טמאין שמנהג החנווני לזרוק מים על הירק. הותר אוגדו באגוד׳ של ירק בגמר׳ רואין ממעטין ביום טוב (סוכה לג:) הותר איגודו ביום טוב שוזר שני קציות של הוצא ונועצו בהושענ׳ עצמה כדי שלא יתפזרו וכן דרך אוגדי הירק אבל יוצא הוא באגד שעל גבי המכ׳ (שבת נג) פי׳ אגודת כתיתים שעל גבי המכה. לא נתנו לאגד יתירא קא מיפלני (בבא קמא פה) פי׳ צריך לקשר המכה אבל לא קשירה חזקה ויתירה רבי יהודה סבר אם עבר הנחבל ועשה אותו אגד יתיר׳ פטור החובל. אוגדת בה שערה (שבת ס) בגמרא ולא במחט נקיבה:
ערך זג
זגג(שבת נד:) ולא בזוג אע״פ שהוא פקוק. (שבת ס) ובני מלכים בזוגין פירוש במלבושיהן משום נוי והחיצון זוג והפנימי ענבול (א״ב תרגום פעמון זהב זגא דדהבא):
ערך כלבוס
כלבוסד(סוטה יט:) רבי יהודה אומר כמין כלבוס של ברזל מטילין לתוך פיה שאם נמחקה המגלה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה (שבת ס) עשאן כמין כלבוס מותר פי׳ רב שלום ז״ל כלבוס גופו נועץ בו מסמרים מבפנים ומוציאן לחוץ שעקם אותן כשיני שפוד ודומות לאצבעות כפופות ויש כלים שעושין בהן ברזל ואותן פיות שלהן תופס בהן ברזל כשיוצא מן הכור עקומין ויש אומרים הן צבת של ברזל שאוחז ברזל ומכניסו לכור (א״ב פי׳ בלשון רומי מסמר):
ערך כרש
כרשה(פסחים לט. ובריש כלאים) כרישים וכרישי שדה כסבר וכסבר שדה. (שביעית פרק ז) העולשין והכרישין (שבת ס) וחכמים אומרים כדי לזבל כרישים (בסוף עוקצים) חוץ מכרישי שדה והרגילה כרישין בלעז פור״י ובלשון ישמעאל כיאת:
א. [שוחא מוט האלץ זאהלע.]
ב. [בינדן.]
ג. [גלאק.]
ד. [האקע.]
ה. [פארע, לויך.]
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב אשי: ולא ידע מר מאי טעמא כי אין אדוני יודע מה טעם]? והלא פשוט הוא! כיון שתפרו מבפנים הוי ליה [הרי הוא נעשה] בכך מנעל ויוצא מכלל סנדל, ובסנדל גזרו ביה רבנן [גזרו בו חכמים] איסור, ואילו במנעל לא גזרו ביה רבנן [גזרו בו חכמים].
Rav Ashi said: And does the Master not know the reason? It is obvious. Since he sewed it from within, it is no longer a sandal, it is a shoe. With regard to a sandal, the Sages issued a decree; with regard to a shoe, the Sages did not issue a decree.
רי״ףהערוך על סדר הש״סספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בְּעָא מִינֵּיהּ ר׳רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא מר׳מֵרַבִּי אַבָּא בַּר אֲבִינָא עֲשָׂאוֹ כְּמִין כַּלְבּוֹס מַהוּ א״לאֲמַר לֵיהּ מוּתָּר אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא עֲשָׂאוֹ כְּמִין כַּלְבּוֹס מוּתָּר.

Rabbi Abba bar Zavda raised a dilemma before Rabbi Abba bar Avina: If he shaped the nail like tongs [kelavus] by bending a nail with two sharp ends and sticking both ends into the sandal, what is the halakha? May he go out into the public domain with it on Shabbat? He said to him: It is permitted. It was also stated that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: If he shaped it like tongs it is permitted.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[כמי]⁠ן כלבוס מבקע אראדו בה אן [...]⁠מו חרופה מרצעה באל מסאמיר
כמין כלבוס מטולא. כוונתם שהחלק הקדמי1 של שפתיו2 מרוצפת במסמרים.
1. המילה קטועה לכן התרגום הוא על פי השלמה משוערת.
2. שפתי הנעל.
כמין כלבוס מותר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עשאו – למסמר כמין כלבוס בלעז טינפיילו״ן שני ראשין חדין וכפופין ונועץ שני ראשים בעץ כדאמרי׳ בסוטה (יט:) כלבוס של ברזל מטילין לה לתוך פיה.
מותר – הואיל ונשתנה משאר מסמרים דלא גזרו אלא מעין המאורע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עשאו כמין כלבוס. שהוא עשוי שני ראשין חדין כפופין ונעוץ שני ראשין בעץ, כדאמרינן בסוטה קלבוס של ברזל מטילין לה לתוך פיה, ובלעז אשפ״ה. רחבה כשיעור המנעל מלמטה.
מותר. הואיל ונשתנה משאר מסמרים, דלא גזרו אלא מעין המאורע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב בעא מיניה [שאל ממנו] ר׳ אבא בר זבדא מר׳ אבא בר אבינא: אם עשאו לאותו סנדל כמין כלבוס שתקע בו מסמרים עקומים, המחודדים משני קצותיהם, ואמצע המסמר בולט כלפי חוץ, מהו הדין בכגון זה, האם מותר לצאת בו בשבת? אמר ליה [לו]: מותר. ואיתמר נמי [נאמר גם כן] שאמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: עשאו כמין כלבוסמותר.
Rabbi Abba bar Zavda raised a dilemma before Rabbi Abba bar Avina: If he shaped the nail like tongs [kelavus] by bending a nail with two sharp ends and sticking both ends into the sandal, what is the halakha? May he go out into the public domain with it on Shabbat? He said to him: It is permitted. It was also stated that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: If he shaped it like tongs it is permitted.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) א״ראָמַר רַב שֵׁשֶׁת חִיפָּהוּ כּוּלּוֹ בְּמַסְמְרוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קַרְקַע אוֹכַלְתּוֹ מוּתָּר.

Rav Sheshet said: If he covered the entire sole in nails, so that contact with the ground will not wear it away, it is permitted to go out with that sandal on Shabbat, since it is no longer the spiked sandal with regard to which they issued a decree.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב ששת חיפהו כולו במסמרים כדי שלא יהא קרקע אוכל ממנו מותר תניא כוותיה דרב ששת לא יצא האיש בסנדל מסומר ולא יטייל בו מבית לבית כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חיפהו – מלמטה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חיפהו כולו במסמרים. מלמטה, שנשתנה משאר סנדלים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב ששת: סנדל שחיפהו [כיסהו] כולו במסמרות כדי שלא תהא קרקע אוכלתו (משפשפת אותו) — מותר לצאת בו בשבת, שנעשה ככלי אחר, ואינו סנדל המסומר שגזרו בו.
Rav Sheshet said: If he covered the entire sole in nails, so that contact with the ground will not wear it away, it is permitted to go out with that sandal on Shabbat, since it is no longer the spiked sandal with regard to which they issued a decree.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת לֹא יֵצֵא הָאִישׁ בְּסַנְדָּל הַמְסוּמָּר וְלֹא יְטַיֵּיל מִבַּיִת לְבַיִת אֲפִילּוּ מִמִּטָּה לְמִטָּה אֲבָל מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ לְכַסּוֹת בּוֹ אֶת הַכְּלִי וְלִסְמוֹךְ בּוֹ כַּרְעֵי הַמִּטָּה ור׳וְרַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר נָשְׁרוּ רוֹב ממסמרותיו ונשתייר בּוֹ ד׳אַרְבַּע אוֹ ה׳חָמֵשׁ מוּתָּר וְרַבִּי מַתִּיר עַד שֶׁבַע חִיפָּהוּ בְּעוֹר מִלְּמַטָּה וְקָבַע לוֹ מַסְמְרוֹת מִלְּמַעְלָה מוּתָּר עֲשָׂאוֹ כְּמִין כַּלְבּוֹס אוֹ כְּמִין טַס אוֹ כְּמִין יָתֵד אוֹ שֶׁחִיפָּהוּ כּוּלּוֹ בְּמַסְמְרוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קַרְקַע אוֹכַלְתּוֹ מוּתָּר.

It was taught in the Tosefta in accordance with the opinion of Rav Sheshet: A man may not go out with a spiked sandal, and may not walk with it even from house to house within his courtyard, and may not even walk from bed to bed within his house. However, since the decree was issued with regard to circumstances identical to a specific incident, it only applies to wearing the sandal. Therefore, one may carry the sandal to cover a vessel with it and to support the legs of the bed with it. And Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, prohibits using it for other purposes as well. If most of its nails fell out, and four or five remain in it, it is permitted to go out with it. And Rabbi Yehuda HaNasi permits going out into the public domain with the sandal, even if up to seven nails remain in it. If he covered it with leather from beneath the wood frame of the sandal and inserted nails into it from above, it is permitted. If he made the nail like a tong, or made one end flat like a platter [tas], or sharpened it like a peg, or covered it entirely with nails so that contact with the ground will not wear it away, it is permitted to go out with it.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל מטלטלין אותו – דתורת כלי עליו.
אוסר – דילמא אתי לנועלו.
נשרו רוב מסמרותיו כו׳ – לקמן מפרש לה.
מותר – הואיל ונשתנה מכמו שהיה דמעין המאורע גזרו.
עשאו – לראש מסמר רחב כמין טס או שעשאו חד כמין יתד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפי׳ ממטה למטה. דגזרינן דילמא נפיק ביה לרשות הרבים, דכל שאסרו חכמים מפני מראית העין, אפי׳ בחדרי חדרים אסור.
אבל מטלטלין אותו לכסות בו את הכלי. דהא תורת כלי עליו.
עשאו. לראש המסמר רחב כמין טס או כראש יתד. ויש מפרשין או שעשאו חד כמין יתד. ואני שמעתי ולא אבין אלו.
וכן אם עשה המסמר כמין קלבוס שהוא עשוי כמין כי ושני ראשיו חדין ונקרא בלעז אשפ״ה או שעשה ראשו רחב כמין טס או מחודד כיתד המחדד מותר שלא גזרו אלא באותם שהמעשה היה בהם וכן אם חפה קרקעית הסנדל במסמרים על פני כלו שלא תהא הקרקע אוכל בו כלל או שחפהו בעור קשה מלמטה וקבע בו המסמרות מלמעלה כללו של דבר כל ששינה מתכונת הסנדל שהיו רגילים בהם באותו הזמן מותר לא גזרו אלא בכעין המאורע ומכאן יש להקל בשלנו שאינן באותה תכונה וכל שכן אם עשאם בלא מסמר אלא שאני רואה להחמיר בהם מצד אחר מפני שהשמטת תרסיותיהן מצויה הרבה ושמא תשמט אחת מרגלי ויבא להביאה ואין לומר כן באותם הנקראי׳ באטינש שהרגל מהודק בתוכם ואף אם ישמט במקרה אין דרך להגביהו ביד אלא מחזיר רגלו בהם והולך לו אחר שאין שם רצועות שישמטו ממקום חבוריהן כאלו הסנדלים ומ״מ כל שנעשה בדרך שאין השמטתם מצויה כגון שיעשם בנעילה מצד העקב וכיוצא באלו מותר:
סנדל זה שאסרנו לא סוף דבר ביציאה עמו אלא אף בטיול מבית לבית או ממטה למטה ומ״מ מותר לטלטלן לכסות בהן את הכלי או לסמוך בהן כרעי המטה וכל כיוצא בזה שמ״מ תורת כלי עליו והרי הוא כדין כל כלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו לצורך גופו ולצורך מקומו ולא הוצרכה ללמוד אלא שהייתי סבור שמאחר שאין טלטולן מצוי שמא כשיראם בידו יניחם ברגלו ויצא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואכן תניא כוותיה [שנוייה ברייתא כשיטתו] של רב ששת: לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא יטייל בו אפילו מבית לבית בחצרו, ואפילו לא ממטה למטה בביתו. אבל כיון שהאיסור הוא משם זכרון למעשה שהיה בלבד, אינו אלא כפי שהיה באותו מעשה ואינו אלא על נעילת הסנדל, ולכן מטלטלין אותו לכסות בו את הכלי ולסמוך בו את כרעי המטה. ור׳ אלעזר בר׳ שמעון אוסר אף בשימוש אחר. נשרו הרוב ממסמרותיו ונשתייר בו רק ארבע או חמשמותר לצאת בו. ורבי מתיר לצאת בו אם נשארו בו עד שבעה מסמרים. ואם חיפהו בעור מלמטה תחת העץ וקבע לו מסמרות מלמעלהמותר. עשאו את המסמר כמין כלבוס, או שעשאו כמין טס שטוח מאד בקצהו או חד כמין יתד, או שחיפהו כולו במסמרות כדי שלא תהא קרקע אוכלתומותר לצאת בו.
It was taught in the Tosefta in accordance with the opinion of Rav Sheshet: A man may not go out with a spiked sandal, and may not walk with it even from house to house within his courtyard, and may not even walk from bed to bed within his house. However, since the decree was issued with regard to circumstances identical to a specific incident, it only applies to wearing the sandal. Therefore, one may carry the sandal to cover a vessel with it and to support the legs of the bed with it. And Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, prohibits using it for other purposes as well. If most of its nails fell out, and four or five remain in it, it is permitted to go out with it. And Rabbi Yehuda HaNasi permits going out into the public domain with the sandal, even if up to seven nails remain in it. If he covered it with leather from beneath the wood frame of the sandal and inserted nails into it from above, it is permitted. If he made the nail like a tong, or made one end flat like a platter [tas], or sharpened it like a peg, or covered it entirely with nails so that contact with the ground will not wear it away, it is permitted to go out with it.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא אָמְרַתְּ נָשְׁרוּ רוֹב מַסְמְרוֹתָיו אע״גאַף עַל גַּב דְּנִשְׁתַּיְּירוּ בֵּיהּ טוּבָא וַהֲדַר תָּנֵי אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ אִין טְפֵי לָא.

The Gemara analyzes the Tosefta cited in support of Rav Sheshet’s opinion. This Tosefta itself is difficult, as it is self-contradictory. On the one hand you said: If most of its nails fell out it is permitted; apparently, that is the halakha even though many nails remain in the sole. And, however, subsequently it was taught in the Tosefta, without specifying the number of nails that were there from the outset: With four or five nails, yes, going out is permitted; however, with more nails, no, it is prohibited.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אע״ג דאישתאר טובא – ובלבד שיהיו מעוט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכיון שהובאה ברייתא זו דנים בה לגופה; הא גופא קשיא [היא עצמה קשה] שכן מצד אחד אמרת שאם נשרו רוב מסמרותיו — מותר, ומכאן שהוא הדין אף על גב [אף על פי] שנשתיירו ביה טובא [בו הרבה], והדר תני [וחזר ושנה]: ארבע או חמש, ומשמע כי רק ארבע או חמש — אין [כן], מותר לצאת בו, ואולם טפי [יותר]לא, בלא לדקדק מה היה מספר המסמרים קודם לכן!
The Gemara analyzes the Tosefta cited in support of Rav Sheshet’s opinion. This Tosefta itself is difficult, as it is self-contradictory. On the one hand you said: If most of its nails fell out it is permitted; apparently, that is the halakha even though many nails remain in the sole. And, however, subsequently it was taught in the Tosefta, without specifying the number of nails that were there from the outset: With four or five nails, yes, going out is permitted; however, with more nails, no, it is prohibited.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) א״ראָמַר רַב שֵׁשֶׁת לָא קַשְׁיָא כָּאן שֶׁנִּגְמְמוּ כָּאן שֶׁנֶּעֶקְרוּ.:

Rav Sheshet said: This is not difficult, and it can be resolved as follows: Here, where it was permitted to go out wearing the sandal if the majority of nails fell out, it is referring to a case where they were broken, i.e., the heads of the nails were broken off while most of the nail remained embedded in the sole. In that case, it is clearly evident that most of the nails fell out. Here, where it was permitted only if four or five nails remain, it is referring to a case where they were totally removed and only the nails that remain in the shoe are visible.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנגממו – מלמעלה ורשומו ניכר בתוך העץ אפילו טובא דהא מינכר שאינו כברייתו.
שנעקרו – לגמרי שאין ניכר שהיה בו יותר ד׳ או ה׳ [אין] טפי לא לוי״ה ולשון חבירו איפכא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב ששת: לא קשיא [אין זה קשה], ויש ליישב באופן זה: כאן שהתירו בנפילת רובן הרי זה באופן שנגממו, שרק ראשי המסמרים נקטעו ועדיין רוב המסמר נעוץ, ורואים שרובם נפלו. כאן שהתירו רק בארבעה ובחמשה הרי זה באופן שנעקרו ואין רואין אלא את המסמרים המצויים בנעל. ועוד מדקדקים בלשון התוספתא.
Rav Sheshet said: This is not difficult, and it can be resolved as follows: Here, where it was permitted to go out wearing the sandal if the majority of nails fell out, it is referring to a case where they were broken, i.e., the heads of the nails were broken off while most of the nail remained embedded in the sole. In that case, it is clearly evident that most of the nails fell out. Here, where it was permitted only if four or five nails remain, it is referring to a case where they were totally removed and only the nails that remain in the shoe are visible.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ מוּתָּר.: הַשְׁתָּא חָמֵשׁ שְׁרֵי אַרְבַּע מִיבַּעְיָא א״ראָמַר רַב חִסְדָּא אַרְבַּע מִסַּנְדָּל קָטָן וְחָמֵשׁ מִסַּנְדָּל גָּדוֹל.:

The Gemara continues its detailed analysis of the Tosefta: It was taught that if most of the nails in the sandal came out and only four or five nails remain, it is permitted to go out wearing it. The Gemara asks: Now, if it was mentioned that when five nails remain, going out is permitted, is it necessary to mention four? Rav Ḥisda said that the Tosefta means: If four nails remain from the nails in a small sandal, and if five nails remain from the nails in a large sandal, going out is permitted.
רי״ףתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השתא חמש שרינן כו׳ – בפרק קמא דסוכה (דף ב: ושם) גבי רבי יהודה מכשיר עד ארבעים וחמשים אמה לא פריך השתא חמשים כו׳ וכן בריש אע״פ (כתובות דף נז. ושם) גבי אבל חכמים אומרים משהה אדם עם אשתו אפילו שתים ושלש שנים בלא כתובה ונראה לר״י דכל היכא דפשיטא ליה דבעי למימר אפי׳ טובא לא פריך אבל הכא ליכא לפרושי ד׳ וה׳ אפילו טובא דא״כ התרתה סנדל המסומר וכן בפרק בנות כותים (גדה דף לז: ושם) פריך [גבי] וכמה היא קישוייה ר׳ מאיר אומר אפילו מ׳ ונ׳ יום דליכא למימר אפילו טובא דאין סברא שיחשב דם קישוי מיום תחילת עיבורה ומשמע ליה בכל הני דשיעורא בתרא דוקא ולהכי פריך דלימא שיעורא בתרא ולא לימא שיעורא קמא ולקמן בפרק מפנין ד׳ וה׳ קופות (שבת קכו:) פריך נמי השתא חמש שרי ד׳ כו׳ משמע ליה דטפי לא שרינן משום טורח שבת ומשני רב חסדא ד׳ מאוצר קטן חמש מאוצר גדול ושמואל משני ד׳ וה׳ אפילו טובא כדאמרי אינשי דסבר אפילו טובא מצי לפנות ובלבד שלא יגמור את האוצר פי׳ קרקעית האוצר משום אשוויי גומות וכדאמרן התם וא״ת דבפרק אע״פ (כתובות דף ס. ושם) אמרינן תינוק יונק והולך אפילו ד׳ וה׳ שנים ולא פריך אף על גב דהוי דוקא מדפריך התם מחבילתו על כתפו ומשני אידי ואידי חד שיעורא וי״ל הא בכחוש הא בבריא והא דאמרינן בפרק הזרוע (חולין דף קלב:) כהן טבח שתים וג׳ שבתות פטור מן המתנות מכאן ואילך חייב במתנות אומר ר״י דנקט שתים לרבי דאית ליה בהבא על יבמתו (יבמות דף סד:) דבתרי זימני הויא חזקה וג׳ לרשב״ג).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנינו בה שאם נשרו רוב מסמרי הסנדל ונותרו בו ארבע או חמש מסמרים — מותר לצאת בו. ומקשים: השתא [עכשיו] אם אמרת שכאשר נותרו חמש מסמרים שרי [מותר] לצאת בו, ארבע מיבעיא [צריך לומר]?! ומשיבים: אמר רב חסדא, ארבע שאמרו הריהן מסנדל קטן, וחמש מסנדל גדול, ולכל אחד מהם דין המיוחד לו.
The Gemara continues its detailed analysis of the Tosefta: It was taught that if most of the nails in the sandal came out and only four or five nails remain, it is permitted to go out wearing it. The Gemara asks: Now, if it was mentioned that when five nails remain, going out is permitted, is it necessary to mention four? Rav Ḥisda said that the Tosefta means: If four nails remain from the nails in a small sandal, and if five nails remain from the nails in a large sandal, going out is permitted.
רי״ףתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְרַבִּי מַתִּיר עַד שֶׁבַע.: וְהָתַנְיָא רַבִּי מַתִּיר עַד שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נוֹטֶה שָׁאנֵי.

It was taught in the Tosefta: And Rabbi Yehuda HaNasi permits up to seven. The Gemara asks: Wasn’t it taught in a baraita that for a sandal with an uneven sole, Rabbi Yehuda HaNasi permits up to thirteen? The Gemara answers: An uneven sole is different. Since the nails are inserted for the purpose of straightening the sole, it does not have the legal status of a spiked sandal.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נוטה שאני – שכולן צריכין לו להשוותו ואין אחד מהן לחזק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנינו באותה תוספתא שרבי מתיר עד שבע. ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא אחרת] שבסנדל הנוטה רבי מתיר אם יש בו עד שלש עשרה מסמרים! ומשיבים: נוטה שאני [שונה], שמכיון שאין המסמרים אלא ליישור הסנדל, אינו נידון כסנדל המסומר.
It was taught in the Tosefta: And Rabbi Yehuda HaNasi permits up to seven. The Gemara asks: Wasn’t it taught in a baraita that for a sandal with an uneven sole, Rabbi Yehuda HaNasi permits up to thirteen? The Gemara answers: An uneven sole is different. Since the nails are inserted for the purpose of straightening the sole, it does not have the legal status of a spiked sandal.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) הַשְׁתָּא דַּאֲתֵית לְהָכִי לְרַבִּי יוֹחָנָן נָמֵי לָא קַשְׁיָא נוֹטֶה שָׁאנֵי.

The Gemara notes: Now that you have arrived at this new explanation that a sandal with an uneven sole has a different legal status, for Rabbi Yoḥanan, who stated, contrary to the opinions of the tanna’im in this baraita, that the number of nails permitted in each sandal is five, this baraita is also not difficult. He could explain that a sandal with an uneven sole is different and requires additional nails. However, in the case of a sandal with an even sole, even the other tanna’im would not permit that many.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השתא דאתית להכי – לחלק בין נוטה לשאין נוטה.
לרבי יוחנן נמי – דקפרכת לעיל מינה ואמרי דאמר כמאן איכא נמי לתרוצי לעולם כרבי נתן ונוטה שאני דהתם מתיר עד שבע אבל אין נוטה ה׳ ותו לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: השתא דאתית להכי [עכשיו שהגעת לכאן] וחדשת הסבר שסנדל נוטה דינו שונה, לר׳ יוחנן שקבע בניגוד לדעת שיטות התנאים שמספר המסמרים הוא חמש בסנדל זה וחמש בסנדל זה, כפי ששנינו מקודם, נמי לא קשיא [גם כן אינו קשה], כי נוטה שאני [שונה] אבל בשאינו נוטה אף לדעתו לא הותר כל כך.
The Gemara notes: Now that you have arrived at this new explanation that a sandal with an uneven sole has a different legal status, for Rabbi Yoḥanan, who stated, contrary to the opinions of the tanna’im in this baraita, that the number of nails permitted in each sandal is five, this baraita is also not difficult. He could explain that a sandal with an uneven sole is different and requires additional nails. However, in the case of a sandal with an even sole, even the other tanna’im would not permit that many.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר רַב מַתְנָה וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב אַחָדְבוּי בַּר מַתְנָה אָמַר רַב מַתְנָה אֵין הֲלָכָה כר׳כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן פְּשִׁיטָא יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים מַהוּ דְּתֵימָא מִסְתַּבְּרָא טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּהָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

Rav Mattana said, and some say Rav Aḥadvoi bar Mattana said that Rav Mattana said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who completely prohibited moving a spiked sandal. The Gemara asks: That is obvious. Isn’t there a halakhic principle that in a dispute between an individual and the many, the halakha is in accordance with the opinion of the many? The Gemara answers: Lest you say that the rationale for the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, is more reasonable in this case, and therefore the halakha should be ruled in accordance with his opinion. Rav Mattana teaches us that that is not the halakha.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסתברא טעמא – דאסור לטלטל שמא ינעלנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב מתנה ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב אחדבוי בר מתנה שכך אמר רב מתנה: אין הלכה כר׳ אלעזר בר׳ שמעון האוסר את הסנדל המסומר בכל טלטול. ומקשים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו] והלא כלל הוא שבכל מחלוקת שנחלקו בה יחיד ורבים הלכה כרבים, ודעתו בתוספתא היא דעת יחיד בלבד! ומשיבים: מהו דתימא מסתברא טעמא [מהו שתאמר כי מסתבר הטעם] של ר׳ אלעזר בר׳ שמעון בהא [בזה] ויפסקו כמותו אף שהוא יחיד, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין הלכה כן.
Rav Mattana said, and some say Rav Aḥadvoi bar Mattana said that Rav Mattana said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who completely prohibited moving a spiked sandal. The Gemara asks: That is obvious. Isn’t there a halakhic principle that in a dispute between an individual and the many, the halakha is in accordance with the opinion of the many? The Gemara answers: Lest you say that the rationale for the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, is more reasonable in this case, and therefore the halakha should be ruled in accordance with his opinion. Rav Mattana teaches us that that is not the halakha.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אָמַר רַבִּי חִיָּיא אִי לָאו דְּקָרוּ לִי בַּבְלַאי שָׁרֵי אִיסּוּרֵי שָׁרֵינָא בֵּיהּ טוּבָא וְכַמָּה בְּפוּמְבְּדִיתָא אָמְרִין עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע בְּסוּרָא אָמְרִין עֶשְׂרִין וְתַרְתֵּין אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וְסִימָנָיךְ עַד דַּאֲתָא מִפּוּמְבְּדִיתָא לְסוּרָא חֲסַר תַּרְתֵּי.:

Rabbi Ḥiyya said: If not for the fact that they would call me: Babylonian who permits prohibitions, I would permit the insertion of many nails into a spiked sandal. The Gemara asks: And how many nails would he have permitted? In Pumbedita they said: Twenty-four nails. In Sura they said: Twenty-two. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And this is your mnemonic to remember which opinion was stated in Sura and which opinion was stated in Pumbedita: Until Rabbi Ḥiyya came from Pumbedita to Sura he lost two nails from his shoe. Since the route that Rabbi Ḥiyya took from Pumbedita to Eretz Yisrael passed through Sura, one could say: Due to the rigors of the journey, two nails fell from the sandal of Rabbi Ḥiyya between Pumbedita and Sura.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בבלאי שרי איסורי – דר׳ חייא מבבל הוה כדאמרינן בסוכה עלו ר׳ חייא ובניו ויסדוה.
עד דאתא רבי חייא – כשעלה מבבל לארץ ישראל ובא דרך סוריא מפומבדיתא.
חסר תרתי – נפלו שתים ממסמרותיו בדרך.
לסורא חסר – (תרתי) דומה אצל דומה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ חייא: אי לאו דקרו [אם לא שהיו קוראים] לי ״בבלאי שרי איסורי״ [בבלי מתיר] שרינא ביה טובא [הייתי מתיר בו, באותו סנדל הרבה]. ושואלים: וכמה היה מתיר? בפומבדיתא אמרין [אמרו]: עשרים וארבע מסמרים. בסורא אמרין [אמרו]: עשרין ותרתין [עשרים ושנים]. אמר רב נחמן בר יצחק: וסימניך [וסימן יהיה לך] כדי שתזכור מה אמרו בסורא ומה אמרו בפומבדיתא: עד דאתא [שבא] מפומבדיתא לסורא חסר תרתי [שני מסמרים] ממנעלו. כי הדרך מפומבדיתא לארץ ישראל עוברת את סורא, והרי זה סימן לזכרון, שבטורח הדרך נפלו מ״סנדלו של ר׳ חייא״ שני מסמרים.
Rabbi Ḥiyya said: If not for the fact that they would call me: Babylonian who permits prohibitions, I would permit the insertion of many nails into a spiked sandal. The Gemara asks: And how many nails would he have permitted? In Pumbedita they said: Twenty-four nails. In Sura they said: Twenty-two. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And this is your mnemonic to remember which opinion was stated in Sura and which opinion was stated in Pumbedita: Until Rabbi Ḥiyya came from Pumbedita to Sura he lost two nails from his shoe. Since the route that Rabbi Ḥiyya took from Pumbedita to Eretz Yisrael passed through Sura, one could say: Due to the rigors of the journey, two nails fell from the sandal of Rabbi Ḥiyya between Pumbedita and Sura.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וְלֹא בְּיָחִיד בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּרַגְלוֹ מַכָּה.:

It was taught in the mishna: And he may not go out with a single sandal when there is no wound on his foot.
ר׳ חננאלרי״ףספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה. ירושלמי אמר ר׳ אבא מפני חשד שלא יאמרו איש פלוני נפסק סנדלו ותלאו בבית שחיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג שנינו במשנה שלא יוצאים בשבת בסנדל יחיד בזמן שאין ברגלו מכה.
It was taught in the mishna: And he may not go out with a single sandal when there is no wound on his foot.
ר׳ חננאלרי״ףספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת ס: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת ס:, רב שרירא גאון ערבית שבת ס: – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט (תשע"ג), ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), רב שרירא גאון תרגום לעברית שבת ס: – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט, ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), ר׳ חננאל שבת ס:, ר׳ נסים גאון שבת ס:, רי"ף שבת ס: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת ס:, רש"י שבת ס:, תוספות שבת ס:, ספר הנר שבת ס: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת ס: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן שבת ס: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת ס: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת ס: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת ס:, מהרש"א חידושי הלכות שבת ס:, פני יהושע שבת ס:, גליון הש"ס לרע"א שבת ס:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת ס:

Shabbat 60b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 60b, R. Sherira Gaon Arabic Peirush Milim Shabbat 60b, R. Sherira Gaon Hebrew Translation Peirush Milim Shabbat 60b, R. Chananel Shabbat 60b, R. Nissim Gaon Shabbat 60b, Rif by Bavli Shabbat 60b, Collected from HeArukh Shabbat 60b, Rashi Shabbat 60b, Tosafot Shabbat 60b, Sefer HaNer Shabbat 60b, Ri MiLunel Shabbat 60b, Ramban Shabbat 60b, Rashba Shabbat 60b, Meiri Shabbat 60b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 60b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 60b, Penei Yehoshua Shabbat 60b, Gilyon HaShas Shabbat 60b, Steinsaltz Commentary Shabbat 60b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144