×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מֵיתִיבִי אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִפְּנֵי מָה קָנַסְתָּ מִיתָה עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן אָמַר לָהֶם מִצְוָה קַלָּה צִוִּיתִיו וְעָבַר עָלֶיהָ א״לאָמְרוּ לוֹ וַהֲלֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שקיימו כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ וּמֵתוּ א״לאָמַר לָהֶם {קהלת ט׳:ב׳} מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב וְגוֹ׳.
The Gemara raises an objection from the following baraita: The ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, why did You penalize Adam, the first man, with the death penalty?He said to them: I gave him a simple mitzva, and he violated it. They said to Him: Didn’t Moses and Aaron, who observed the whole Torah in its entirety, nevertheless die? The Holy One, Blessed be He, said to them, citing the verse: “All things come alike to all; there is one event to the righteous and to the wicked; to the good and to the clean, and to the unclean; to him who sacrifices, and to him who does not sacrifice; as is the good, so is the sinner; and he who swears, as he who fears an oath” (Ecclesiastes 9:2). Apparently, death is not dependent upon one’s actions. Everyone dies.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
גמ׳ אל תקרי יצועי אלא יצועיי נימחק. ונ״ב בס״א אינו וכן נראה מפירש״י:
מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בברייתא: אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון? אמר להם: מצוה קלה צויתיו ועבר עליה. אמרו לו: והלא משה ואהרן שקיימו את כל התורה כולה, ומתו! אמר להם הקדוש ברוך הוא כלשון הכתוב: ״הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזובח ולאשר איננו זובח כטוב כחוטא הנשבע כאשר שבועה ירא״ (קהלת ט, ב), והרי שהמוות אינו קשור במעשיו של אדם, אלא נגזר על הכל בשווה!
The Gemara raises an objection from the following baraita: The ministering angels said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, why did You penalize Adam, the first man, with the death penalty?He said to them: I gave him a simple mitzva, and he violated it. They said to Him: Didn’t Moses and Aaron, who observed the whole Torah in its entirety, nevertheless die? The Holy One, Blessed be He, said to them, citing the verse: “All things come alike to all; there is one event to the righteous and to the wicked; to the good and to the clean, and to the unclean; to him who sacrifices, and to him who does not sacrifice; as is the good, so is the sinner; and he who swears, as he who fears an oath” (Ecclesiastes 9:2). Apparently, death is not dependent upon one’s actions. Everyone dies.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַף מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּחֶטְאָם מֵתוּ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ׳:י״ב} יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי הָא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי עֲדַיִין לֹא הִגִּיעַ זְמַנְּכֶם לִיפָּטֵר מִן הָעוֹלָם.

The Gemara answers: Rav Ami stated his position in accordance with this tanna, as it was taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar said: Even Moses and Aaron died due to their sin, as it is stated: “And the Lord spoke to Moses and Aaron: Because you did not believe in Me, to sanctify Me in the eyes of the children of Israel, therefore you shall not bring this congregation in to the land which I have given them” (Numbers 20:12). Had you believed in Me and spoken to the rock as commanded, your time would not yet have come to leave the world. Apparently, even Moses and Aaron died due to their sins.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף משה כו׳ שנאמר יען לא האמנתם בי גו׳ ומ״ד שמתו בלא חטא מפרש ליה להאי קרא יען לא האמנתם גו׳ לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ גו׳ הא האמנתם בי זכיתם להכניסם לא״י אבל אין זה כדאי להיות מתים אי לאו דיש מיתה בלא חטא ודו״ק:
ומשיבים: רב אמי הוא שאומר דבריו אלה כי האי תנא [כתנא זה], דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: אף משה ואהרן בחטאם מתו, שנאמר: ״ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם״ (במדבר כ, יב). הא [הרי] אם כן האמנתם ביעדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם, הרי שאף מות משה ואהרן תלוי בחטאם.
The Gemara answers: Rav Ami stated his position in accordance with this tanna, as it was taught in a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar said: Even Moses and Aaron died due to their sin, as it is stated: “And the Lord spoke to Moses and Aaron: Because you did not believe in Me, to sanctify Me in the eyes of the children of Israel, therefore you shall not bring this congregation in to the land which I have given them” (Numbers 20:12). Had you believed in Me and spoken to the rock as commanded, your time would not yet have come to leave the world. Apparently, even Moses and Aaron died due to their sins.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מֵיתִיבִי אַרְבָּעָה מֵתוּ בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ וְאֵלּוּ הֵן בִּנְיָמִין בֶּן יַעֲקֹב וְעַמְרָם אֲבִי מֹשֶׁה וְיִשַׁי אֲבִי דָוִד וְכִלְאָב בֶּן דָּוִד וְכוּלְּהוּ גְּמָרָא לְבַר מִיִּשַׁי אֲבִי דָוִד דִּמְפָרֵשׁ ביה קְרָא דִּכְתִיב {שמואל ב י״ז:כ״ה} וְאֶת עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלוֹם תַּחַת יוֹאָב (שַׂר) הַצָּבָא וַעֲמָשָׂא בֶן אִישׁ וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי אֲשֶׁר בָּא אֶל אֲבִיגַיִל בַּת נָחָשׁ אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב.

The Gemara raises an objection from what was taught in the following baraita: Four people died due to Adam’s sin with the serpent, in the wake of which death was decreed upon all of mankind, although they themselves were free of sin. And they are: Benjamin, son of Jacob; Amram, father of Moses; Yishai, father of David; and Kilab, son of David. And all of them were learned through tradition, except for Yishai, father of David, with regard to whom there is an explicit verse interpreted homiletically, as it is written: “And Absalom placed Amasa in charge of the army in place of Joab, and Amasa was the son of a man named Ithra the Israelite, who had taken to himself Abigail the daughter of Nahash, sister of Zeruiah, the mother of Joab” (II Samuel 17:25).
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ארבעה מתו בְעֵטיוֹ שלנחש. אלקלם אלדי כתב בה אלמות עלי אלנאס פי דנב אדם הראשון מע אלנחש יעני מאתו בלא דנב בל באל גזרה.⁠1
1. פי דנב-באל גזרה] בא׳ חסר.
ארבעה מתו בְעֵטיוֹ של נחש העט אשר בו נכתב המוות על בני האדם בחטא האדם הראשון עם הנחש, כלומר מתו בלא חטא אלא בגזירה.
ארבעה מתו בעטיו של נחש – כבר פירשנוהו.
בעטיו של נחש – בעצתו של נחש שהשיא לחוה ולא בחטא אחר שלא חטאו בעטיו כמו עטא וטעם (דניאל ב).
ארבעה מתו בעטיו של נחש – והא דכתיב (קהלת ז) כי אדם אין צדיק בארץ וגו׳ ברוב בני אדם קאמר.
לבר מישי אבי דוד כו׳ מפורש ספ״א [דב״ב] (דב״ק):
בעטיו של נחש כו׳ פרש״י מלשון עצה ובערוך פי׳ עוד פ״א מלשון קולמוס כמו עט סופר גו ע״ש וכתבו התוספות ד׳ מתו כו׳ והא דכתיב כי אדם אין צדיק גו׳ ברוב בני אדם קאמר עכ״ל ועי״ל גם שיש בו קצת חטא אינו ראוי למות באותו חטא וכה״ג כתבנו לעיל דמוכח כן מקרא דיען לא האמנתם גו׳ למ״ד דיש מיתה בלא חטא ממשה ואהרן מיהו למסקנא מוקי לה כרשב״א דמשה ואהרן מתו בחטאם ואפ״ה ס״ל דיש מיתה בלא חטא כגון הנך ד׳ שמתו בעטיו כו׳ וא״ת מי עדיפי ממשה ואהרן וי״ל דלא הוו חשיבו כוותייהו ומחטא נמי לא חטאו עכ״ל וק״ל:
בתוספות בד״ה ארבעה מתו כו׳ והא דכתיב כי אדם אין צדיק בארץ וגו׳ ברוב בני אדם קאמר עכ״ל. ולכאורה פשטא דלישנא דקרא דכתיב כי אדם אין צדיק משמע דלא נמצא כלל ולולי דבריהם היה נראה לי דודאי אין נמצא לגמרי אדם שלא חטא מימיו אפילו בחטא של שוגג והנך ד׳ דקחשיב הכי נמי איפשר דכבר בא לידם איזה שגגת חטא אלא שנתכפר להם ע״י יסורין או ע״י יה״כ וא״כ לא היו ראוין למות אלא בעטיו של נחש כן נ״ל:
גמ׳ ד׳ מתו בעטיו של נחש כו׳. בזוה״ק פ׳ בראשית ועל דא יהושע לא מת אלא בעטיו דנחש וכו׳ ובזוה״ק פ׳ בראשית בפסוק וינחם ה׳ תלתא דאיסתלקו בגין ההוא עטיא דנחש עמרם לוי בנימין ואית דאמרי אף ישי:
שם תיובתא. עי׳ ברא״מ פ׳ וישלח ד״ה אומרא ובפ׳ שופטים ד״ה ריה״ג:
ועוד מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו: ארבעה אנשים מתו בעטיו (בגללו) של נחש. כלומר, לא משום חטאיהם, אלא מפני שנגזר מאז מעשה הנחש על בני אדם שימותו, והם עצמם נקיים היו מכל חטא. ואלו הם: בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד. וכולהו גמרא, לבר [וכולם למדנו ממסורת], מישי אבי דוד דמפרש ביה קרא [שמפורש בו הכתוב] בדרך הדרש, דכתיב [שנאמר]: ״ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב שר הצבא ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב״ (שמואל ב׳ יז, כה).
The Gemara raises an objection from what was taught in the following baraita: Four people died due to Adam’s sin with the serpent, in the wake of which death was decreed upon all of mankind, although they themselves were free of sin. And they are: Benjamin, son of Jacob; Amram, father of Moses; Yishai, father of David; and Kilab, son of David. And all of them were learned through tradition, except for Yishai, father of David, with regard to whom there is an explicit verse interpreted homiletically, as it is written: “And Absalom placed Amasa in charge of the army in place of Joab, and Amasa was the son of a man named Ithra the Israelite, who had taken to himself Abigail the daughter of Nahash, sister of Zeruiah, the mother of Joab” (II Samuel 17:25).
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְכִי בַּת נָחָשׁ הֲוַאי וַהֲלֹא בַּת יִשַׁי הֲוַאי דִּכְתִיב {דברי הימים א ב׳:ט״ז} וְאַחְיוֹתֵיהֶן צְרוּיָה וַאֲבִיגַיִל אֶלָּא בַּת מִי שֶׁמֵּת בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ.

The Gemara asks: And was Abigal the daughter of Nahash? Wasn’t she the daughter of Yishai, as it is written: “And Yishai begot his firstborn Eliab, and Abinadab the second, and Shimea the third, Nethanel the fourth, Raddai the fifth, Ozem the sixth, David the seventh: and their sisters were Zeruiah and Abigail. And the sons of Zeruiah: Abishai, and Joab, and Asahel, three. And Abigail bore Amasa; and the father of Amasa was Jether the Ishmaelite” (I Chronicles 2:13–17)? Apparently, Abigail was the daughter of Yishai. Rather, the verse states that Abigail was the daughter of Nahash in order to teach us that she was the daughter of one who died on account of Adam’s sin with the serpent [naḥash], though he himself was free of sin.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואחיותיהם – בבני ישי משתעי.
ושואלים: וכי אביגיל בת נחש הואי [היתה]? והלא בת ישי הואי, דכתיב כן נאמר]: ״ואישי הוליד את בכורו את אליאב ואבינדב השניח ושמעא השלישי. נתנאל הרביעי רדי החמישי. אוצם השישי דוד השביעי. ואחיתיהם צרויה ואביגיל ובני צרויה אבשי ויואב ועשה⁠־אל שלושה. ואביגיל ילדה את עמשא ואבי עמשא יתר הישמעאלי״ (דברי הימים א׳ ב, יג–יז), ואם כן היתה אביגיל בת ישי. אלא נקרא נחש כדי לומר שמת בעטיו של נחש.
The Gemara asks: And was Abigal the daughter of Nahash? Wasn’t she the daughter of Yishai, as it is written: “And Yishai begot his firstborn Eliab, and Abinadab the second, and Shimea the third, Nethanel the fourth, Raddai the fifth, Ozem the sixth, David the seventh: and their sisters were Zeruiah and Abigail. And the sons of Zeruiah: Abishai, and Joab, and Asahel, three. And Abigail bore Amasa; and the father of Amasa was Jether the Ishmaelite” (I Chronicles 2:13–17)? Apparently, Abigail was the daughter of Yishai. Rather, the verse states that Abigail was the daughter of Nahash in order to teach us that she was the daughter of one who died on account of Adam’s sin with the serpent [naḥash], though he himself was free of sin.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַנִּי אִילֵּימָא תַּנָּא דְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְהָא אִיכָּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶלָּא לָאו ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הִיא וש״מוּשְׁמַע מִינַּהּ יֵשׁ מִיתָה בְּלֹא חֵטְא וְיֵשׁ יִסּוּרִין בְּלֹא עָוֹן וּתְיוּבְתָּא דְרַב אַמֵּי תְּיוּבְתָּא.:

The Gemara now clarifies the matter: Who is the tanna of the baraita that states that four people did not die due to their own sins? If you say that it is the tanna who taught the conversation between the ministering angels and God, it is difficult, as weren’t there also Moses and Aaron who did not die due to their own sins? Rather, it must be Rabbi Shimon ben Elazar, who holds that even Moses and Aaron died because of their own sins. Learn from it then that, in principle, he agrees that there is death without sin and there is suffering without iniquity, and this is a conclusive refutation of the opinion of Rav Ami. The Gemara concludes: Indeed, it is a conclusive refutation.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לאו ר״ש בן אלעזר – דאמר משה ואהרן בחטאם מתו ומודה בהני.
וש״מ יש מיתה בלא חטא ויש יסורים בלא עון – ואע״ג דבמאי דקאמר אין יסורין בלא עון לא איתותב.
ועכשיו באים לברר: מני [של מי היא] ברייתא זו המספרת על הארבעה שמתו בלא חטא ? אילימא [אם תאמר] שזהו התנא שמספר מה אמרו מלאכי השרת, והא איכא [והרי יש] לדעתו גם משה ואהרן שאף הם מתו שלא בעוונם! אלא לאו [האם לא] ברייתא זו כר׳ שמעון בן אלעזר היא, הסבור שמשה ואהרן אף הם חטאו. ושמע מינה [ולמד ממנה] כי בעיקרו של דבר אף הוא מסכים שיש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון. ואם כן תיובתא [קושיה חמורה] היא על רב אמי, ואכן לפי זה נשאר הדבר בתיובתא [קושיה חמורה] ואין לה תשובה.
The Gemara now clarifies the matter: Who is the tanna of the baraita that states that four people did not die due to their own sins? If you say that it is the tanna who taught the conversation between the ministering angels and God, it is difficult, as weren’t there also Moses and Aaron who did not die due to their own sins? Rather, it must be Rabbi Shimon ben Elazar, who holds that even Moses and Aaron died because of their own sins. Learn from it then that, in principle, he agrees that there is death without sin and there is suffering without iniquity, and this is a conclusive refutation of the opinion of Rav Ami. The Gemara concludes: Indeed, it is a conclusive refutation.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״ראָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹנָתָן כׇּל הָאוֹמֵר רְאוּבֵן חָטָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ל״ה:כ״ב} וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר מְלַמֵּד שֶׁכּוּלָּן שְׁקוּלִים כאחת אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים {בראשית ל״ה:כ״ב} וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו מְלַמֵּד שֶׁבִּלְבֵּל מַצָּעוֹ שֶׁל אָבִיו וּמַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ שָׁכַב עִמָּהּ.

Having mentioned the sins of some of the significant ancestors of the Jewish people, the Gemara now addresses several additional ancestors. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who says that Reuben sinned with Bilhah is nothing other than mistaken, as it is stated: “And it came to pass, when Israel dwelt in that land, that Reuben went and lay with Bilhah his father’s concubine; and Israel heard of it. Now the sons of Jacob were twelve” (Genesis 35:22). The fact that the Torah stated the number of Jacob’s sons at that point in the narrative teaches that, even after the incident involving Bilhah, all of the brothers were equal in righteousness. Apparently, Reuben did not sin. How then do I establish the meaning of the verse: “And he lay with Bilhah his father’s concubine”? The plain understanding of the verse indicates sin. This verse teaches that Reuben rearranged his father’s bed in protest of Jacob’s placement of his bed in the tent of Bilhah and not in the tent of his mother Leah after the death of Rachel. And the verse ascribes to him liability for his action as if he had actually lain with Bilhah.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נגד
נגדא(בבא בתרא י:) שאלו את שלמה איזהו בן העולם הבא אמר להם כל שכנגד זקניו כבוד כי הא דיוסף בריה דרבי יהושע חלש ואינגיד פי׳ נראה כאלו פרחה נשמתו וחזרה ואמר לאביו ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה בעלי העושר והשררה שהיו עליונים בעולם הוא מושפלים למטה והשפלים ראיתי שם עליונים עליהם. אמד לו אביו מה שראית הוא הברור כי שם העיקר והגאונים פי׳ כי קבלה בידם עולם הפוך ראיתי שמואל ראה דהנה יתיב קמיה דרב יהודה תלמידיה משום דמיחה בו ואמר לו אוטס אזנו מזעקת דל כמפורש (שבת נה:) הרוגי לוד כבר פי׳ בערך הרג:
ערך גמן
גמןב(שבת נה) העגל יוצא בגימון פי׳ תולין לוח בפיו שלא יוכל לשתות החלב. פי׳ אחר עץ קטן כמו עול גמר׳ א״ר הונא בר נורא אמר רבי אלעזר מאי משמע דהאי גימון לישנא דמיכף הוא דכתיב הלכוף כאגמון ראשו (א״ב פי׳ בלשון יוני רסן ובגד נתון בפה בהמה וכל דבר קושר ומעכב):
ערך פל
פלג(שבת נה) פיללת חלת פירוש עשית פלילות שתבעת עלבון אמך חלת התפללת כמו ויחל משה האי תנא סבר לא שכב עמה:
א. [געלען.]
ב. [מוילקארב.]
ג. [בעטן ריכטען.]
כל האומר ראובן חטא – במעשה בלהה.
דכתיב – בההוא קרא.
ויהיו בני יעקב וגו׳ – להוציא מלבך שלא תחשדנו.
כל האומר ראובן חטא כו׳ פרש״י במעשה בלהה עכ״ל דקדק לומר דבמעשה בלהה כמשמעו לא חטא אבל וודאי חטא בבלבול יצועי אביו כדקאמר דמעלה עליו כו׳ וז״ש רשב״א לקמן מוצל אותו צדיק מאותו עון כו׳ דהיינו מאותו עון ממש דמעשה בלהה אבל בחטא דבלבול יצועי אביו לא היה מוצל וכה״ג פי׳ התוס׳ לקמן גבי בני עלי לא חטאו:
שנאמר ויהיו בני יעקב י״ב מלמד כו׳ כפרש״י ור״ל כיון דמתחיל ענין אחר והוא נפסק לפסוק אחרת ה״ל נמי לאפסוקי לפסוק אחר אי לאו להאי דרשה דמוסב אדלעיל דגם שהיה בראובן זה הגנות וישכב גו׳ מ״מ י״ב בניו היו שקולים כמו שלא היה באחיו זה הגנות ממש דוישכב כך לא היה בו זה הגנות ממש דוישכב גו׳ ולא נכתב בו כן אלא ע״ש בלבול יצועי ונראה בזה מה שכינה בלבול יצועי לשכיבתו עם בלהה אשת אביו לפי מ״ש כי רחל היתה עקרת הבית וכל עצמו של יעקב לא עבד אלא ברחל ועל ידה נשא גם לאה והשפחות וע״כ בחיי רחל היה מטתו תדיר באוהל רחל ולכבודה גם אחר מותה העמיד מטתו באוהל בלהה שפחת רחל ולפי מה שבארנו במסכת יבמות שאמרו שם שהיה אברהם וזרעו אסורים לישא שפחה והוא נשא את הגר שפחת שרה לפי שנשתחררה הגר ממילא כדין הנושא לעבדו בת חורין דיוצאת לחרות וה״נ צ״ל ביעקב שהותר בשפחות אילו לפי שנשתחררו ממילא כשנתנו לו וראובן טעה בזה וחשב שלא נשתחררו בלהה וזלפה ממילא ולכך אמרו שקראו לבני השפחות עבדים כי וולד שפחה כמותה ולזה לפי דעתו שבלהה היתה שפחת רחל ולא נשתחררה תבע עלבון אמו שתהא שפחת אחות אמי כו׳ ולזה אמר לפי דעתו שבלהה עדיין שפחה ולא נשתתררה ואינה אשת אביו כלל שאין קידושין תופסין בה ואינה אסורה לו לראובן באשת אביו מעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה דלפי דעתו הותר לו שכיבתו עמה ומטעם זה נראה שאמר הכתוב בד״ה כי בחללו יצועי אביו נתנה הבכורה ליוסף כמפורש פ׳ י״נ לפי שע״י בלבול יצועי של בלהה פגע בכבוד רחל שהיתה עקרת הבית כמ״ש לעיל ע״כ ניטלה הבכורה ממנו ונתנה ליוסף שהוא בכור של רחל ודו״ק:
א וכיון שהוזכרו בדרך אגב חטאי אבות האומה, באים לברר דברים אחדים בנושא זה. אמר ר׳ שמואל בר נחמני שכך אמר ר׳ יונתן: כל האומר שראובן חטא בבלהה אינו אלא טועה, וכפי שנאמר: ״ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני יעקב שנים עשר״ (בראשית לה, כב), ואמרו חכמים כי מה שנאמר ״ויהיו בני יעקב שנים עשר״ מלמד שכולן שקולים כאחת בצדקתם, והאם כן הרי שאף ראובן לא חטא. אלא מה אני מקיים (כיצד אני מבין) את דברי הכתוב ״וישכב את בלהה פילגש אביו״מלמד שבלבל (הפך) מצעו של אביו, שהתרעם על שהיה באוהלה של בלהה, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה.
Having mentioned the sins of some of the significant ancestors of the Jewish people, the Gemara now addresses several additional ancestors. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who says that Reuben sinned with Bilhah is nothing other than mistaken, as it is stated: “And it came to pass, when Israel dwelt in that land, that Reuben went and lay with Bilhah his father’s concubine; and Israel heard of it. Now the sons of Jacob were twelve” (Genesis 35:22). The fact that the Torah stated the number of Jacob’s sons at that point in the narrative teaches that, even after the incident involving Bilhah, all of the brothers were equal in righteousness. Apparently, Reuben did not sin. How then do I establish the meaning of the verse: “And he lay with Bilhah his father’s concubine”? The plain understanding of the verse indicates sin. This verse teaches that Reuben rearranged his father’s bed in protest of Jacob’s placement of his bed in the tent of Bilhah and not in the tent of his mother Leah after the death of Rachel. And the verse ascribes to him liability for his action as if he had actually lain with Bilhah.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תַּנְיָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מוּצָּל אוֹתוֹ צַדִּיק מֵאוֹתוֹ עָוֹן וְלֹא בָּא מַעֲשֶׂה זֶה לְיָדוֹ אֶפְשָׁר עָתִיד זַרְעוֹ לַעֲמוֹד עַל הַר עֵיבָל וְלוֹמַר {דברים כ״ז:כ׳} אָרוּר שׁוֹכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו וְיָבֹא חֵטְא זֶה לְיָדוֹ אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו עֶלְבּוֹן אִמּוֹ תָּבַע אָמַר אִם אֲחוֹת אִמִּי הָיְתָה צָרָה לְאִמִּי שִׁפְחַת אֲחוֹת אִמִּי תְּהֵא צָרָה לְאִמִּי עָמַד וּבִלְבֵּל אֶת מַצָּעָהּ.

It was taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: This righteous person, Reuben, was saved from that sin of adultery, and that action did not come to be performed by him? Is it possible that his descendants are destined to stand on Mount Eival and say: “Cursed be he that lies with his father’s wife; because he uncovers his father’s skirt. And all the people shall say, amen” (Deuteronomy 27:20), and this sin will come to be performed by him? Is it conceivable that the members of a tribe would curse their ancestor? How then do I establish the meaning of the verse: “And he lay with Bilhah his father’s concubine”? It is understood as follows: He protested the affront to his mother. He said: If my mother’s sister Rachel was a rival to my mother, will my mother’s sister’s concubine be a rival to my mother? He immediately stood and rearranged her bed so that Jacob would enter Leah’s tent.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויבא חטא זה לידו – ויגזור הקב״ה שיהיו מן המקללים.
ויבא חטא זה לידו כו׳ עיין פרש״י והלשון דחוק ויותר נראה לפרש בהיפך וה״פ כיון שנגזר שיהיה עתיד זרעו מן המקללים לא ה״ל להקב״ה להביא חטא זה לידו ואפשר שמיאן לפרש כן משום דאמרי׳ הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וק״ל:
אל תקרי יצועי אלא יצועיי כו׳ מפרש״י נראה דל״ג ליה וכן במדרש ילקוט אינו ועיין פרש״י מהיכא יליף דב׳ מצעות בלבול ועי״ל דדריש ליה מדכתיב משכבי בלשון רבים הא׳ משכב אביו ממש והב׳ משכב השכינה אביו שבשמים וק״ל:
שנא׳ פחז גו׳ רא״א פזת חבת כו׳. דרשו נוטריקון משום דלפי פשוטו ה״ל למכתב פחזת וע״כ דרשו מיניה פזתה שמיהרת לעבור בשתים דהיינו חבת באיסור א״א וזלת בכבוד אביך דהיינו באיסור אשת אב וכיוצא בזה א״ר יהושע פסעת על דת אעפ״י שאין בן נח מוזהר על אשת אב מ״מ עברת על דת התורה שעתידה ליאסר אשת אב וחטאת בזה נגד אביך וזנת דהיינו באיסור א״א:
פללת פרש״י להנצל מן החטא עכ״ל ולאפוקי דלא נפרש שהתפלל אחר החטא דהא לר״ג משמע דבקש לחטוא ולא חטא מדאמר ר״ג צריכין אנו למודעי ור״ל חלתה ופללתה כו׳ לשון כפול להנצל מב׳ עבירות דלעיל ונראה דמש״ה קאמר ר״ג עדיין אנו צריכין למודעי משום דבדרש ר״ג יש לפרש דחטא והתפלל על חטאו למחול לו וע״כ אמר צריכין אנו למודעי לדרש בהיפך זעזעת כו׳ דא״א לפרש אלא שלא חטא כלל וא״כ גם דרשת פללת כו׳ פי׳ להנצל מן החטא ולא חטא ונראה דהני תנאי בתראי דסברי נמי דלא חטא היינו דלא חטא במעשה בלהה ממש אבל חטא בבלבול יצועי אביו כדקאמר כתנאי דאתי׳ הך דתבע עלבון אמו כו׳ כר״ג ור״א המודעי אבל בפי׳ האב״א על מדרש רבתי כתב דג׳ מחלוקת בדבר כו׳ ע״ש ולא משמע כן מתוך סוגי׳ דשמעתין ויתיישב לדברינו נמי במה שכינה בלבל יצועי בלשון שכיבה כי באמת בתחילה היה מחשבתו לחטוא ממש בשכיבה עם בלהה וע״י תפלתו ניצל מאותו עון כר״ג וכר״א המודעי ומ״מ מחשבתו זאת נעשית קצת בפועל לבלבל יצוע אביו משום עלבון אמו וע״כ כינה אותו בלשון שכיבה לפי מחשבתו וק״ל:
בגמרא תניא רשב״א אומר מוצל אותו צדיק כו׳ איפשר עתיד זרעו לעמוד בהר עיבל ולומר ארור שוכב עם אשת אביו כו׳. ולפ״ז צ״ל דאע״ג דכתיב ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם לאו בגנותיה דיבר הכתוב שחטא בלשון הרע דא״כ איפשר עתיד זרעו של יוסף לעמוד בהר עיבל ולומר ארור מכה רעהו בסתר דקאי על לשון הרע כמ״ש רש״י בפי׳ החומש אלא ודאי דיוסף לשם שמים נתכוין שיוכיחם אביהם ע״כ. אלא דאכתי איכא למידק הא דכתיב ארור אשר לא יקים את כל דברי התורה הזאת וע״כ דהאי כל דברי היינו מכל דברי דאי אכל התורה ממש קאי הא בלא״ה לא סגיא ליה בהאי ארור כיון שכבר חטא בכל הנך עוונות דקחשיב בארורים דלעיל מיניה אע״כ דבחד מינייהו סגי והאיך אפשר לומר כן שהרי כל השבטים חטאו במכירת יוסף לבד מבנימין והיאך עמדו זרעם בהר עיבל ואמרו ארור אשר לא יקים וליכא למימר דעבדו תשובה דא״כ מראובן נמי לא מייתי רשב״א מידי דהא כתיב ביה וישב ראובן אל הבור ודרשינן ששב לשקו ולתעניתו:
מיהו בדרוש העליתי דהא דקאמר רשב״א איפשר עתיד זרעו לעמוד בהר עיבל ולומר ארור שוכב היינו משום דהנך י״ב ארורים דכתיבי התם כנגד י״ב שבטים נאמרו ומסתמא היינו על סדר שנזכרו השבטים שם בפסוק בהאי ענינא דהר גריזים והר עיבל דששה שם להר גריזים הם שמעון ולוי ויהודה יששכר יוסף ובנימין וששה להר עיבל הנזכר בפסוק שאחריו הם ראובן גד ואשר וגו׳ וכבר ידוע דרש״י בפי׳ החומש כתב בשם רבי משה הדרשן כנגד שמעון לא רצה משה לומר אף שהיה ראשון מאותן הו׳ להר גריזים ולפ״ז האי ארור שוכב עם אשת אביו שהוא ארור ששי כנגד ראובן כשמתחיל לחשוב מלוי עד ראובן א״כ שפיר קאמר רשב״א איפשר עתיד זרעו של ראובן לעמוד בהר עיבל ולומר ארור שוכב עם אשת אביו שזה ארור הוא נגד ראובן ממש משא״כ בשאר ארורים כנגד שאר שבטים לא איכפת לן. ולפ״ז נתיישב ג״כ מ״ש שם ר״מ הדרשן די״א ארורים כתיבי אע״ג דהוי י״ב והיינו בהאי עניינא דפרישית. ואין להאריך כאן מענייני הדרוש. אעפ״כ לא מנעתי מלכתבו שנראה לי שהוא כפתור ופרח שלפ״ז יש ליתן טעם ג״כ במה ששינה הקב״ה סדר עמידת השבטים בהר גריזים ובהר עיבל שאינן לא כסדר הדגלים ולא כסדר תולדותם דהא ראובן שהיה ראוי להיות ראש לראשונים להר גריזים מקמי שמעון ולוי ועכשיו נעשה ראש לאחרונים שבהר עיבל ולמאי דפרישית ניחא דאיפשר שבכוונה מיוחדת צוה הקב״ה כן לטובתו של ראובן וזה כבודו שידעו הכל שמוצל אותו צדיק מאותו עון דשוכב עם אשת אביו ודו״ק:
וכן תניא [שנויה ברייתא], ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: מוצל אותו צדיק מאותו עון, ולא בא מעשה זה לידו, שכן וכי אפשר שעתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר ״ארור שכב עם אשת אביו כי גילה כנף אביו ואמר כל העם אמן״ (דברים כז, כ), ויבא חטא זה לידו? וכי אפשר לתאר שיקללו בני השבט את אביהם? אלא מה (כיצד) אני מקיים את דברי הכתוב ״וישכב את בלהה פילגש אביו״ — יש להבין זאת שעלבון אמו תבע. אמר: אם אחות אמי רחל היתה צרה לאמי, האם גם שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי? על כן עמד ובלבל את מצעה, כדי שיהא יעקב באוהל לאה.
It was taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says: This righteous person, Reuben, was saved from that sin of adultery, and that action did not come to be performed by him? Is it possible that his descendants are destined to stand on Mount Eival and say: “Cursed be he that lies with his father’s wife; because he uncovers his father’s skirt. And all the people shall say, amen” (Deuteronomy 27:20), and this sin will come to be performed by him? Is it conceivable that the members of a tribe would curse their ancestor? How then do I establish the meaning of the verse: “And he lay with Bilhah his father’s concubine”? It is understood as follows: He protested the affront to his mother. He said: If my mother’s sister Rachel was a rival to my mother, will my mother’s sister’s concubine be a rival to my mother? He immediately stood and rearranged her bed so that Jacob would enter Leah’s tent.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲחֵרִים אוֹמְרִים שְׁתֵּי מַצָּעוֹת בִּלְבֵּל אַחַת שֶׁל שְׁכִינָה וְאַחַת שֶׁל אָבִיו וְהַיְינוּ דִּכְתִיב {בראשית מ״ט:ד׳} אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה (אַל תִּקְרֵי יְצוּעִי אֶלָּא יְצוּעַיי).

Aḥerim say: He rearranged two beds, one of the Divine Presence and one of his father. And that is the meaning of that which is written: “Unstable as water, you shall not excel; because you went up to your father’s bed; then you did defile it; he went up to my bed [yetzui]” (Genesis 49:4). Do not read it as yetzu’i, in the singular; rather, read it as yetzuai, my beds, in the plural, referring to both the bed of his father and to the bed of the Divine Presence, which rests in the tents of the righteous.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחת של שכינה – כך היה יעקב עושה בארבעה אהלי נשיו מעמיד מטה לשכינה ובאותו אהל שהוא רואה בו השכינה הוא בא ולן אותו הלילה.
חללת – אותו שם שעלה על יצועי דהיינו שכינה מדלא כתיב יצועי עלית טעם אחר עד שלא נבנה אהל מועד היתה שכינה מצויה באהלי צדיקים.
רש״י בד״ה אחת של שכינה כו׳ שהוא רואה בו שכינה הוא בא ולן באותו הלילה כצ״ל. ונ״ב פי׳ והיה לו מטה אחת של שכינה ובעבור שרחל היתה חביבה עליו קבע אותה באהלה ואחר מותה קבע באהל בלהה וכן פירש רש״י בחומש:
בד״ה פחז נוטריקון הוא כצ״ל:
אחרים אומרים: שתי מצעות בלבל, אחת של שכינה ואחת של אביו, והיינו דכתיב [וזהו שנאמר]: ״פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה״ (בראשית מט, ד), אל תקרי ״יצועי״ אלא ״יצועיי״ כי ״משכבי אביך״ כוונתן הן למיטתו של אביו והן להשראת השכינה המצויה באוהלי הצדיקים.
Aḥerim say: He rearranged two beds, one of the Divine Presence and one of his father. And that is the meaning of that which is written: “Unstable as water, you shall not excel; because you went up to your father’s bed; then you did defile it; he went up to my bed [yetzui]” (Genesis 49:4). Do not read it as yetzu’i, in the singular; rather, read it as yetzuai, my beds, in the plural, referring to both the bed of his father and to the bed of the Divine Presence, which rests in the tents of the righteous.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) כְּתַנָּאֵי פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר פַּזֹּתָה חַבְתָּה זַלְתָּה ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר פָּסַעְתָּה עַל דָּת חָטָאתָ זָנִיתָ ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר פִּילַּלְתָּה חַלְתָּה זָרְחָה תְּפִלָּתֶךָ.

The Gemara notes that the matter of Reuben’s innocence is parallel to a dispute between tanna’im. As it was taught in a baraita: The verse states: “Unstable [paḥaz] as water, you shall not excel.” The Sages understood paḥaz as an acronym. Rabbi Eliezer says that it means: You were impulsive [pazta], you were liable [ḥavta], and you acted contemptuously [zalta]. Rabbi Yehoshua says that it means: You trampled the law [pasata al dat], you sinned [ḥatata], and you were promiscuous [zanita]. Rabban Gamliel says: The acronym does not refer to Reuben’s sin. It refers to his repentance: You prayed [pilalta], you trembled in fear [ḥalta], and your prayer shone forth [zarḥa].
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פחז – נוטריקון הוא.
פזתה – לשון עמא פזיזא (לקמן דף פח.). פזתה מיהרת בעצמך וחטאת.
זלתה – זלזלת.
פיללת – להנצל מן החטא.
חלתה – ויחל משה (שמות לב).
ומעירים כי גופו של ענין הרי הוא כתנאי מחלוקת תנאים] שנחלקו בדבר זה במקום אחר. ששנינו שנחלקו חכמים בפירוש המלים ״פחז כמים אל תותר״, ובמיוחד בפרוש בדרך ראשי תיבות את המלה ״פחז״. ר׳ אליעזר אומר כי מלה זו היא ראשי התיבות של המילים ״פזתה״ (מלשון פזיזות), ״חבתה״ (התחייבת), ״זלתה״ (עשית מעשה זלזול, קלון). ר׳ יהושע אומר, ראשי תיבות אלה הם: ״פסעתה על דת״, ״חטאת״, ״זנית״. רבן גמליאל אומר ש״פחז״ מתייחס לתשובתו של ראובן: ״פיללתה״ (התפללת להנצל מן החטא), ״חלתה״ (רעדת מלחטוא), ״זרחה תפלתך״.
The Gemara notes that the matter of Reuben’s innocence is parallel to a dispute between tanna’im. As it was taught in a baraita: The verse states: “Unstable [paḥaz] as water, you shall not excel.” The Sages understood paḥaz as an acronym. Rabbi Eliezer says that it means: You were impulsive [pazta], you were liable [ḥavta], and you acted contemptuously [zalta]. Rabbi Yehoshua says that it means: You trampled the law [pasata al dat], you sinned [ḥatata], and you were promiscuous [zanita]. Rabban Gamliel says: The acronym does not refer to Reuben’s sin. It refers to his repentance: You prayed [pilalta], you trembled in fear [ḥalta], and your prayer shone forth [zarḥa].
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל עֲדַיִין צְרִיכִין אָנוּ לַמּוֹדָעִי ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר הֲפוֹךְ אֶת הַתֵּיבָה וְדוֹרְשָׁהּ זִעְזַעְתָּה הִרְתַּעְתָּה פרחה חֵטְא מִמְּךָ רָבָא אָמַר וְאָמְרִי לֵהּ ר׳רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא זָכַרְתָּ עוֹנְשׁוֹ שֶׁל דָּבָר חִלִּיתָ עַצְמְךָ חוֹלִי גָּדוֹל פֵּירַשְׁתָּ מִלַּחְטוֹא.:

Rabban Gamliel said: We still need the explanation of the Modaite, as Rabbi Elazar HaModa’i said: Reverse the order of the letters in the word paḥaz and then interpret it homiletically: You shook [zizata], you recoiled [hirtata]; the ḥet in paḥaz is interchanged with the letter heh, so that you would not sin, and the sin flew [parḥa] from you. Rabban Gamliel and Rabbi Elazar HaModa’i are of the opinion that Reuben did not sin. Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua held that he did. Rava said, and some say that Rabbi Yirmeya bar Abba said: Reverse the letters in paḥaz and interpret: You remembered [zakharta] the punishment for that offense, you made yourself gravely ill [ḥalita] in order to refrain from sinning, and you successfully withdrew [peirashta] from sinning.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זעזעת׳ – יראת לחטוא לר׳ אליעזר ור׳ יהושע חטא ולרבן גמליאל ולמודעי בקש לחטוא ולא חטא.
חלית – חולי גדול להתאפק לכבוש יצרך.
אמר רבן גמליאל: עדיין צריכין אנו בהבנת מדרש זה למודעי. שר׳ אלעזר המודעי אומר: הפוך את התיבה (המלה) ודורשה: זעזעתה, הרתעתה (שדורש ה׳ במקום ח׳ במלת ״פחז״ כמקובל), וכל כדי שלא תחטא ואכן ״פרחה חטא ממך״. ואם כן הרי שרבן גמליאל ור׳ אלעזר המודעי סבורים שלא חטא ראובן. רבא אמר, ואמרי לה [ויש אומרים] את השמועה הזאת משמו של ר׳ ירמיה בר אבא, בראשי תיבות אחרים: ״זכרת עונשו של דבר״, ״חלית עצמך חולי גדול״ כדי להימנע מן החטא, ״פירשת מלחטוא״.
Rabban Gamliel said: We still need the explanation of the Modaite, as Rabbi Elazar HaModa’i said: Reverse the order of the letters in the word paḥaz and then interpret it homiletically: You shook [zizata], you recoiled [hirtata]; the ḥet in paḥaz is interchanged with the letter heh, so that you would not sin, and the sin flew [parḥa] from you. Rabban Gamliel and Rabbi Elazar HaModa’i are of the opinion that Reuben did not sin. Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua held that he did. Rava said, and some say that Rabbi Yirmeya bar Abba said: Reverse the letters in paḥaz and interpret: You remembered [zakharta] the punishment for that offense, you made yourself gravely ill [ḥalita] in order to refrain from sinning, and you successfully withdrew [peirashta] from sinning.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רְאוּבֵן בְּנֵי עֵלִי בְּנֵי שְׁמוּאֵל דָּוִד וּשְׁלֹמֹה וְיוֹאָשׁ סִימָן.:

The Gemara prefaces the following statements of Rabbi Shmuel bar Naḥmani with a mnemonic: Reuben, the sons of Eli, the sons of Samuel, David, Solomon, and Josiah.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ב המילים ראובן, בני עלי, בני שמואל, דוד, ושלמה, ויואש הם סימן לדיונים הבאים בשאלה אם אמנם חטאו גדולי הדור.
The Gemara prefaces the following statements of Rabbi Shmuel bar Naḥmani with a mnemonic: Reuben, the sons of Eli, the sons of Samuel, David, Solomon, and Josiah.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר ר׳רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹנָתָן כׇּל הָאוֹמֵר בְּנֵי עֵלִי חָטְאוּ אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א א׳:ג׳} וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי (עִם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים) חׇפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַה׳.

Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who says that the sons of Eli sinned is nothing other than mistaken, as it is written: “And the two sons of Eli, Hophni and Pinehas, were there priests of the Lord” (I Samuel 1:3).
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל האומר בני עלי חטאו – באשת איש אינו אלא טועה ומיהו בבזיון קדשים חטאו.
כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה – פירוש במאי דכתיב אשר ישכבון לא חטאו אלא מבזים קדשים היו כדכתיב (שמואל א ב) בטרם יקטירון החלב וגו׳.
כל המקניט את החכם ומביאו לידי כעס וטרדה עד שמונע התבודדותו ושלימותו הרי עונש בטולו בקדקדו של זה וכן כל המסבב לעכב את האדם שלא לעשות מצוה והוא שאמרו ז״ל על ראובן בן יעקב שתי מצעות בלבל אחת של אביו ואחת של שכינה שנאמר כי עלית משכבי אביך כלומר כשעלית משכבי אביך חללת אותו שהיה עולה על יצועי ר״ל הקב״ה והטרדתני עד שנמנעה ממני השגתו ית׳ וכן אמרו בבני עלי שנאמר בהם אשר ישכבון את הנשים מתוך ששיהו את קניהם ר״ל שהיו מקריבין קרבנותיהן בקושי ומאחרות אותן לשם שלא לילך אצל בעליהן מעלה עליהן כאלו שכבום:
כשהגדול הראוי להנהיג את העם או הממונה להנהיגם חוטא ונמשך אחר העבירות עונשו כפול עד להרבה מפני שהיא סיבה להכשיל את האחרים לומר דיו לעבד שהוא כרבו והוא שהבינו רבותינו ע״ה במה שנאמר אל בני כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם י״י כלומר שאתם מעבירים אותם בהנהגתכם בהפך מה שהיה ראוי לכם והוא שאמרו לדעת האומר שפנחס לא חטא מעבירם כתיב כלומר שאתה מעביר עם י״י ובא כינוי ללא צורך כמו אשר אנכי נותן להם לבני ישראל ואע״פ שמדרך הפשט אפשר לפרשו על העם כלומר שעם י״י מעבירים ר״ל מרננים ומכריזים שמועה זו עליכם מלשון ויעבירו קול מ״מ כונת רבותינו היא זו שכתבנו וגדולי הרבנים היה קשה להם לפרשה עד שמחקוה מן הגירסא ואיני רואה צורך בכך:
שנא׳ ושם שני בני עלי חפני כו׳ דהאי קרא מיותר ואין לו ענין במקומו אי לאו לדרשה זו להשוותם מה פנחס לא חטא כו׳ וכתבו התוס׳ דלא חטאו במאי דכתיב אשר ישכבון אבל מבזין קדשים היו כדכתיב בטרם יקטירון גו׳ ע״ש וכפרש״י לרב דפנחס לא חטא בא״א דאשר ישכבון כו׳ ע״ש דמשמע דבטרם יקטירון גו׳ חטא ולכך לא פריך מיניה לרב אלא מאשר ישכבון ולא פריך מבטרם יקטירון וק״ק דא״כ מאי פריך מאל בני כי לא טובה השמועה גו׳ דאימא על שמבזין קדשים היה אומר להם כך וכן לגירסא דפריך ממעבירין מלשון עבירה ואימא על עבירת בזיון קדשים קאמר וי״ל דלפי אותה גירסא סמיך אסיפא דקרא דכתיב מעבירים עם ה׳ דמשמע שבניו מביאים עם ה׳ לידי עבירה והיינו עבירה אשר ישכבון את הנשים דהיינו עם ה׳ אבל עבירות בזיון קדשים לא הוי עבירת עם ה׳ כלל אלא עבירתם כלפי שמיא ועי״ל דהאי קרא אל בני כי לא טובה גו׳ לעיל מינה כתיב אשר ישכבון גו׳ דעלה קאי:
אמר ר׳ שמואל בר נחמני שכך אמר ר׳ יונתן: כל האומר שבני עלי חטאו אינו אלא טועה, שנאמר: ״ושם שני בני עלי (עם ארון ברית האלהים) חפני ופנחס כהנים לה׳⁠ ⁠״ (שמואל א׳ א, ג).
Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who says that the sons of Eli sinned is nothing other than mistaken, as it is written: “And the two sons of Eli, Hophni and Pinehas, were there priests of the Lord” (I Samuel 1:3).
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) סָבַר לַהּ כְּרַב דְּאָמַר רַב פִּנְחָס לֹא חָטָא מַקִּישׁ חָפְנִי לְפִנְחָס מַה פִּנְחָס לֹא חָטָא אַף חָפְנִי לֹא חָטָא אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים מִתּוֹךְ שֶׁשִּׁהוּ אֶת קִינֵּיהֶן שֶׁלֹּא הָלְכוּ אֵצֶל בַּעֲלֵיהֶן מַעֲלֶה עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב כְּאִילּוּ שְׁכָבוּם.

The Gemara explains: Rabbi Yonatan holds in accordance with the opinion of Rav, as Rav said: Pinehas did not sin. And the verse juxtaposes Hophni to Pinehas; just as Pinehas did not sin, so too Hophni did not sin. The Gemara asks: How, then, do I establish the meaning of the verse: “Now Eli was very old, and heard all that his sons did to all Israel; and how they lay with the women that assembled at the door of the Tent of Meeting” (I Samuel 2:22), which indicates otherwise? The Gemara answers: Since the sons of Eli delayed sacrificing the bird-offerings of women who had given birth, a pair of doves brought as part of the purification process, and this delay caused the women not to go to their husbands in timely fashion, the verse ascribes to Hophni and Pinehas liability as if they had lain with them. They were guilty of nothing more than negligence and carelessness.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאמר רב – לקמן בשמעתין פנחס לא חטא ויליף לה מקרא ור׳ יונתן יליף לה לחפני מהאי קרא דמקיש חפני לפנחס.
ששהו את קיניהן – שהיו מסרבין להקריב שום קרבן אלא בקושי כדכתיב (שמואל א ב) גם בטרם יקטירון את החלב וגו׳ וכשהיו זבות ויולדות באות ממקום אחר לשילה להקריב את קיניהן והן היו משהין מלהקריבם והנשים לא היו יכולין לסמוך עליהם שיקריבו והיו שוהות שם ולא היו חוזרות אצל בעליהן עד שראו קיניהן קרבין והיו טהורות לקדשים וליכנס לעזרה לפיכך מעלה עליהם כאילו שכבום שהיו מונעים אותן מפריה ורביה.
ומעירים כי ר׳ יונתן סבר לה [סבור הוא] כרב, שאמר רב: פנחס לא חטא. ומנין לו דבר זה? — הוא מקיש (משוה) את חפני לפנחס: מה פנחס לא חטאאף חפני לא חטא. אלא מה אני מקיים את דברי הכתוב ״ועלי זקן מאד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל ואת אשר ישכבן את הנשים הצובאות פתח אוהל מועד״ (שמואל א׳ ב, כב) — יש להסביר זאת שמתוך ששהו בני עלי את הקרבת קיניהן של הנשים שילדו והביאום כחלק מסדר טהרתן, שכן יולדת עניה צריכה להביא לטהרתה שני תורים או בני יונה לקרבן, והם הנקראים ״קן״, ומאחר שלא הזדרזו בני עלי בהקרבה גרמו שלא הלכו הנשים אצל בעליהן ובשל כך מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום, אבל חטאם היה רק ברשלנות ובחוסר תשומת לב.
The Gemara explains: Rabbi Yonatan holds in accordance with the opinion of Rav, as Rav said: Pinehas did not sin. And the verse juxtaposes Hophni to Pinehas; just as Pinehas did not sin, so too Hophni did not sin. The Gemara asks: How, then, do I establish the meaning of the verse: “Now Eli was very old, and heard all that his sons did to all Israel; and how they lay with the women that assembled at the door of the Tent of Meeting” (I Samuel 2:22), which indicates otherwise? The Gemara answers: Since the sons of Eli delayed sacrificing the bird-offerings of women who had given birth, a pair of doves brought as part of the purification process, and this delay caused the women not to go to their husbands in timely fashion, the verse ascribes to Hophni and Pinehas liability as if they had lain with them. They were guilty of nothing more than negligence and carelessness.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) גּוּפָא אָמַר רַב פִּנְחָס לֹא חָטָא שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א י״ד:ג׳} וַאֲחִיָּה בֶן אֲחִיטוּב אֲחִי אִי כָבוֹד בֶּן פִּנְחָס בֶּן עֵלִי כֹּהֵן ה׳ וְגוֹ׳ אֶפְשָׁר חֵטְא בָּא לְיָדוֹ וְהַכָּתוּב מְיַיחֲסוֹ.

The Gemara now examines the matter itself of Rav’s statement cited in the course of the previous discussion. Rav said: Pinehas did not sin, as it is stated: “And Ahijah, the son of Ahitub, Ichabod’s brother, the son of Pinehas, the son of Eli, was the Lord’s priest in Shiloh, wearing an ephod” (I Samuel 14:3). Is it possible that sin came to Pinehas’ hand and, nevertheless, the verse traces the lineage of his grandson, Ahijah, back to him?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פנחס לא חטא – באשת איש דאשר ישכבון את הנשים אינו אלא חפני לבדו.
ואחיה בן אחיטוב וגו׳ כהן ה׳ – בשילה נושא אפוד הרי שמיחסו לשבח ומזכיר עליו שם פנחס אבי אביו.
אפשר בא חטא לידו והכתוב מייחסו – לשבח ואת בן בנו מייחסו אחריו והכתיב גבי עבירה דנואפים יכרת ה׳ לאיש וגו׳ והאי קרא בבא על הנכרית ועל הזונה מישתעי כדדרשינן ליה באלו הן הנשרפין דכתיב לעיל מיניה כי חלל יהודה קדש ה׳ אשר אהב ובעל בת אל נכר ודרשינן כי חלל יהודה קדש זו זונה וכן הוא אומר לא תהיה קדשה וגו׳.
גופא [לגוף הדבר] הרי הזכרנו מקודם שאמר רב שפנחס לא חטא. וראייה לדבריו — ממה שנאמר: ״ואחיה בן אחיטוב אחי איכבוד בן פנחס בן עלי כהן ה׳ בשילה נושא אפוד והעם לא ידע כי הלך יונתן״ (שמואל א׳ יד, ג), ולכאורה האם אפשר שחטא בא לידו של פנחס והכתוב מייחסו ומונה את דורות הכהנים שאחריו?
The Gemara now examines the matter itself of Rav’s statement cited in the course of the previous discussion. Rav said: Pinehas did not sin, as it is stated: “And Ahijah, the son of Ahitub, Ichabod’s brother, the son of Pinehas, the son of Eli, was the Lord’s priest in Shiloh, wearing an ephod” (I Samuel 14:3). Is it possible that sin came to Pinehas’ hand and, nevertheless, the verse traces the lineage of his grandson, Ahijah, back to him?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר {מלאכי ב׳:י״ב} יַכְרֵת ה׳ לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעוֹנֶה מֵאׇהֳלֵי יַעֲקֹב וּמַגִּישׁ מִנְחָה לַה׳ צְבָאוֹת אִם יִשְׂרָאֵל הוּא לֹא יִהְיֶה לוֹ עֵר בַּחֲכָמִים וְלֹא עוֹנֶה בַּתַּלְמִידִים וְאִם כֹּהֵן הוּא לֹא יִהְיֶה לוֹ בֵּן מַגִּישׁ מִנְחָה אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ פִּנְחָס לֹא חָטָא.

Wasn’t it was already stated with regard to those who engage in promiscuous relations: “The Lord will cut off from the man that does this, him that is awake and him that answers from the tents of Jacob, or any to present an offering to the Lord of hosts” (Malachi 2:12). The Sages interpreted the verse homiletically: If the sinner is an Israelite, he will not have among his descendants one who is sharp and awake among the Sages, or even one among their disciples who can answer questions. And if he is a priest, he will not have a son who will present a meal-offering. If Pinehas had sons and grandsons serving as priests, conclude from it that Pinehas did not sin.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ער – חריף להבין ולהורות בין החכמים כדאמרי׳ בעירובין (דף נג:) אהרנית ערנית.
ואם כהן הוא כו׳ – וכאן מייחס כהן מגיש מנחה אחר פנחס.
והכתיב אל בני כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה׳ אביהם היה מוכיחם.
לא יהיה לו ער בחכמים כו׳ מפורש פ׳ הנשרפין ע״ש:
והלא כבר נאמר לגבי החוטאים בזנות ״יכרת ה׳ לאיש אשר יעשנה ער וענה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה׳ צבאות״ (מלאכי ב, יב), ודרשו: אם ישראל הוא החוטא — לא יהיה לו בצאצאיו אדם ער ומבין בין החכמים, ואף לא מבניו שיוכל להיות עונה לשאלות בין התלמידים שלפניהם. ואם כהן הואלא יהיה לו בן מגיש מנחה, ומאחר שבכל זאת היו לפנחס בנים ובני בנים ששמשו ככהנים, שמע מינה [למד ממנה] שפנחס לא חטא.
Wasn’t it was already stated with regard to those who engage in promiscuous relations: “The Lord will cut off from the man that does this, him that is awake and him that answers from the tents of Jacob, or any to present an offering to the Lord of hosts” (Malachi 2:12). The Sages interpreted the verse homiletically: If the sinner is an Israelite, he will not have among his descendants one who is sharp and awake among the Sages, or even one among their disciples who can answer questions. And if he is a priest, he will not have a son who will present a meal-offering. If Pinehas had sons and grandsons serving as priests, conclude from it that Pinehas did not sin.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֶלָּא הָא כְתִיב {שמואל א ב׳:כ״ב} אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן יִשְׁכָּבֵן כְּתִיב.

The Gemara asks: However, isn’t it written: “And how they lay [yishkevun] with the women.” The verb yishkevun is in the plural, indicating that both sons were guilty. The Gemara answers: It is written without a vav so that it can be read as yishkeven in the singular, i.e., how he lay, indicating that only one of them sinned.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא כתיב מעבירים כו׳ עיין פרש״י ובחדושינו בהלכות פירוש לפירושו:
והא כתיב בני בליעל כו׳ האי קרא אע״ג דגבי בזיון קדשים כתיב מ״מ משום זה לא הוי קרי להו בני בליעל אלא משום דאשר ישכבון גו׳ דהיינו א״א דאשכחן לשון זה גבי זנות דא״א בני בליעל נסבו את הבית גו׳ בני בליעל אשר בגבעה גו׳ וק״ל:
ומקשים: אלא הא כתיב [הרי נאמר] ״אשר ישכבן״ ומשמע ששניהם עשו זאת! ומתרצים: במקרא כתוב הדבר בכתיב חסר, ויש אפשרות לומר כי ״ישכבן״ כתיב [כתוב] בלשון יחיד, ולא חטאו שניהם.
The Gemara asks: However, isn’t it written: “And how they lay [yishkevun] with the women.” The verb yishkevun is in the plural, indicating that both sons were guilty. The Gemara answers: It is written without a vav so that it can be read as yishkeven in the singular, i.e., how he lay, indicating that only one of them sinned.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְהָכְתִיב {שמואל א ב׳:כ״ד} אַל בָּנָי כִּי לֹא טוֹבָה הַשְּׁמוּעָה א״ראָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק בְּנִי כְּתִיב.

The Gemara asks further: Isn’t it written that Eli said: “No, my sons [banai]; for it is not a good report that I hear; you make the Lord’s people to transgress” (I Samuel 2:24). The fact that Eli referred to his sons in the plural indicates that they both sinned. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is written in a manner that can be read as my son [beni] in the singular.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשים: והכתיב [והרי נאמר] שאמר עלי: ״אל בני כי לוא טובה השמעה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה׳״ (שמואל א׳ ב, כד), ואם כן הפנייה כאן היא לשני הבנים! אמר רב נחמן בר יצחק: גם כאן יתכן לומר כי ״בני״ כתיב [נאמר], שאפשר לקרוא זאת בלשון יחיד.
The Gemara asks further: Isn’t it written that Eli said: “No, my sons [banai]; for it is not a good report that I hear; you make the Lord’s people to transgress” (I Samuel 2:24). The fact that Eli referred to his sons in the plural indicates that they both sinned. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is written in a manner that can be read as my son [beni] in the singular.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְהָכְתִיב מַעֲבִירִים א״ראָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ מַעֲבִירָם כְּתִיב.

The Gemara raises another question: Isn’t it written: “You make the Lord’s people to transgress [ma’avirim] in the plural, indicating that both sons were guilty. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: Here too, the word is written without a yod so that it can be read as: You cause the Lord’s people to transgress [ma’aviram] in the singular, indicating that only one of them sinned.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא כתיב מעבירים אמר רב הונא בריה דרב יהושע מעבירם כתיב – קשה בעיני שם החכם הנזכר כאן כי אומר אני שטעות גדול הוא ול״ג לה להא מילתא שהרי בספרים מוגהים כתיב מעבירים וגם במסורה הגדולה במקום שמנויין שם כל התיבות דלא כתיב בהן יו״ד וקורין ולא נמנה זה והם מנויין ע״פ החשבון וזו אינה קשיא דהאי מעבירים לאו לשון עבירה הוא אלא לשון ויעבירו קול במחנה (שמות לו) וה״ק להו לא טובה השמועה אשר אנכי שומע את עם ה׳ מעבירים ומכריזין וקובלים עליכם והאי מעבירים לשון רבים הוא ואעם ה׳ קאי ולאו אבני עלי שהרי הם היו עוברים ולא היו מעבירים את אחרים.
מעבירם כתיב – הש״ס שלנו חולק על ספרים שלנו שכתוב בהם (מעבירים) וכן מצינו בירושלמי בשמשון והוא שפט את ישראל ארבעים שנה מלמד שהיו פלשתים יראים ממנו כ׳ שנה אחר מותו כמו בחייו ובכל ספרים שלנו כתיב כ׳ שנה (שופטים טז).
בפירש״י בד״ה והא כתיב מעבירים אמר רבא בריה דרבי יהושע כו׳ קשה בעיני שם חכם הנזכר כו׳ עכ״ל כן היה הגירסא בגמרת רש״י ור״ל דק״ל שם חכם הנזכר רבא בריה דרב יהושע הנזכר כאן ולא נזכר בכולה תלמודא ומזה צריך לומר כי טעות גדול הוא ולא גרסינן להא מלתא כלל שהרי כו׳ שמזה מוכח ג״כ שטעות הוא שנפל בספרים ומהרש״ל הגיה בפירש״י רב הונא בריה דרב יהושע ולא הבנתי כוונתו דמאי קשה בעיניו שם חכם הנזכר כאן וק״ל:
תוס׳ ד״ה מעבירם כתיב וכו׳ ובכל ספרים שלנו. וכן מצינו בנדה דף לג ע״א תוס׳ ד״ה והנושא שכתבו דהמסורת שלנו מחולק עם הש״ס. ובמגילה דף כב ע״א כתבו תוס׳ דויחל הוא ב׳ פסוקים סמוך לפרשה שלפניו וכן והקרבתם ובס״ת שלנו ויחל הוא ד׳ פסוקים מהפרשה וכן והקרבתם ג״פ וכמ״ש מהרש״א שם ובפסחים דף קיז ע״א בתוס׳ ד״ה שעומדים כתבו שלא יתכן שיהיה מזמור ב׳ פסוקים ואלו בספרים שלנו מזמור קיז הוא ב׳ פסוקים. ע׳ מהרש״א שם ע״א ובסנהדרין דף ד ע״א פירש״י שם דבכבשה דיחיד כתיב קרנות מלא ובס״ת שלנו כתיב חסר. ובדף ד ע״א כ׳ רש״י דבפרשה והיה כי יביאך כתיב לטטפת חסר ובפ׳ והיה אם שמע כתיב מלא. ובס״ת שלנו גם בפ׳ והיה כי יביאך כתיב מלא. ובדף כ ע״א כתי׳ להכרית וקרי להברו׳ ובספרים שלנו גם הכתיב להברות. עוד שם דף קג ע״א. ויחתר לו ויעתר לו מיבעיא ליה. ובספרים שלנו כתיב ויעתר. ובב״ב דף ט ע״א הלא פרוש בשין ובספרים שלנו כתיב בסין. ועי׳ בח״א שם במהרש״א. ובקדושין דף ל ע״א. והתגלח חציין של פסוקי׳ ובתיקונים בפ׳ צו בפסוק ויאפוד לו בו ציין דשם חצי התורה בפסוקים ובירושלמי שהביא תוס׳ בכתובות דף ז ע״ב דבמקהלת ברכו אלהים חסר. ובספרים שלנו כתיב מלא. וברש״י בחומש פ׳ תרומה ואת כל אשר אצוה הוא וי״ו יתירה ולפנינו כתיב את בלא ו׳. עי׳ ברא״ם שם. ובמדרש רבה שיר השירים בפסוק אחזו לנו שועלים שעלים א״ר ברכיה קדמאה מלא תניינא חסר. ובמסורה אינו כן אלא תרוייהו חסר. ובברכות דף ז ע״ב כתי׳ לכלותו ובספרי׳ שלנו בד״ה א יז כתיב לבלותו. (ובפסחים דף ג ע״א ו׳ דטהור. ובספרים שלנו כתיב טהר חסר ו׳). ובנדרים דף לז ע״ב את דהוגד הוגד קרי ולא כתיב. ובספרים שלנו הוא קרי וכתיב כמ״ש הר״ן שם. ובפסוק אני ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך איתא בירושלמי פ״ה דסוכה דחסר י׳. ובספרים שלפנינו הוא מלא יו״ד. ובמדרש ויקרא רבה פ׳ ט׳ ושם דרך. א״ר ינאי ושם כתיב ובספרים שלנו כתיב בסין. ובפירש״י בחומש בראשית כ״ד הפילגשם חסר כתיב ובכל הספרים איתא מלא. ובמדרש בראשית רבה פרשה ע״ז ר״ל אמר הנתרת כתיב ובכל הספרים שלנו כתיב הנותרת. ובערכין דף לב ע״א בתוספות ד״ה אשר דרש״י כ׳ דהכתיב ויקרא כ״ה אשר לוא חומה והם כתבו דהכתיב אשר לו והקרי לא ובספרים שלנו הכתיב לא באל״ף והקרי לו כמ״ש התי״ט שם:
ומקשים: והלא כתוב ״מעברים״ והוא נדרש כאן שכוונתו: גורמים לעבור עבירה, וכתוב על שניהם בלשון רבים! אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: ״מעבירם״ כתיב [נאמר], בכתיב חסר, שאפשר להבינו כלשון יחיד.
The Gemara raises another question: Isn’t it written: “You make the Lord’s people to transgress [ma’avirim] in the plural, indicating that both sons were guilty. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: Here too, the word is written without a yod so that it can be read as: You cause the Lord’s people to transgress [ma’aviram] in the singular, indicating that only one of them sinned.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְהָכְתִיב בְּנֵי בְלִיָּעַל מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה לוֹ לְפִנְחָס לְמַחוֹת לְחׇפְנִי וְלֹא מִיחָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ חָטָא.

The Gemara raises one last challenge: Isn’t it written: “Now the sons of Eli were scoundrels; they knew not the Lord” (I Samuel 2:12), indicating that they were both sinners. The Gemara answers: Since Pinehas should have protested Hophni’s conduct, but he did not protest, the verse ascribes to him liability as if he too had sinned.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתוך שהיה לו לפנחס למחות – פליג אר׳ יונתן דאמר שניהם לא חטאו.
ובכל זאת מקשים: והכתיב [והרי נאמר] ״ובני עלי בני בליעל לא ידעו את ה׳⁠ ⁠״ (שמואל א׳ ב, יב)! ומשיבים: מתוך שהיה לו לפנחס למחות לחפני על מעשיו ולא מיחה, מעלה עליו הכתוב כאילו גם הוא חטא.
The Gemara raises one last challenge: Isn’t it written: “Now the sons of Eli were scoundrels; they knew not the Lord” (I Samuel 2:12), indicating that they were both sinners. The Gemara answers: Since Pinehas should have protested Hophni’s conduct, but he did not protest, the verse ascribes to him liability as if he too had sinned.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) א״ראָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹנָתָן כׇּל הָאוֹמֵר

Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who says
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ג אמר ר׳ שמואל בר נחמני שכך אמר ר׳ יונתן: כל האומר
Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who says
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת נה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), רב שרירא גאון ערבית שבת נה: – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט (תשע"ג), ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), רב שרירא גאון תרגום לעברית שבת נה: – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט, ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), ר׳ חננאל שבת נה:, הערוך על סדר הש"ס שבת נה:, רש"י שבת נה:, תוספות שבת נה:, בית הבחירה למאירי שבת נה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת נה:, מהרש"א חידושי הלכות שבת נה:, מהרש"א חידושי אגדות שבת נה:, פני יהושע שבת נה:, גליון הש"ס לרע"א שבת נה:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת נה:, אסופת מאמרים שבת נה:

Shabbat 55b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Sherira Gaon Arabic Peirush Milim Shabbat 55b, R. Sherira Gaon Hebrew Translation Peirush Milim Shabbat 55b, R. Chananel Shabbat 55b, Collected from HeArukh Shabbat 55b, Rashi Shabbat 55b, Tosafot Shabbat 55b, Meiri Shabbat 55b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 55b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 55b, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 55b, Penei Yehoshua Shabbat 55b, Gilyon HaShas Shabbat 55b, Steinsaltz Commentary Shabbat 55b, Collected Articles Shabbat 55b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144