×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ׳הַמָּקוֹם יְרַחֵם עָלֶיךָ וְעַל חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל׳. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: ׳הַמָּקוֹם יְרַחֵם עָלֶיךָ בְּתוֹךְ חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל׳. שֶׁבְנָא אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם: בִּכְנִיסָתוֹ אוֹמֵר ״שָׁלוֹם״ אוּבִיצִיאָתוֹ אוֹמֵר: ׳שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעוֹק וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא, וְרַחֲמָיו מְרוּבִּין, וְשִׁבְתוּ בְּשָׁלוֹם׳.״ כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: ב״מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ צָרִיךְ שֶׁיְּעָרְבֶנּוּ בְּתוֹךְ חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל״? כְּמַאן – כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי.
Rabbi Yehuda says that it is appropriate to say: May the Omnipresent have compassion upon you and upon all the sick people of Israel. Rabbi Yosei says that it is appropriate to say: May the Omnipresent have compassion upon you among the sick people of Israel, thereby including this sick person within the community of Israel. When Shevna of Jerusalem would visit a sick person on Shabbat, upon entering, he would say shalom. And when he exited he would say: It is Shabbat when one is prohibited to cry out, and healing is soon to come, and His compassion is abundant, and rest on Shabbat in peace. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is the halakha that Rabbi Ḥanina said: One who has a sick person in his house must include him among the sick people of Israel in his prayer? In accordance with whose opinion? In accordance with the opinion of Rabbi Yosei.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
רבי יהודה אומר: יכולה היא שתרחם עליו ועל חולי ישראל. רבי יוסי אומר: המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל.
שכנא איש ירושל׳, בכניסתו אומר: שלום, ביציאתו היה אומר: שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא ורחמיו מרובים, אחינו שיבתו לשלום.
{בבלי שבת יב ע״ב} תאני חדא שמש בודק קערות וכוסות לאור הנר ותניא אידך לא יבדוק לא קשיא כאן בשמש קבוע כאן בשמש שאינו קבוע. ואי בעית אימא הא והא בשמש שאינו קבוע ולא קשיא הא בדמשחא והא1 בדנפטא: איבעיא להו שמש קבוע בדמשחא מאי אמר רב [הונא]⁠2 הלכה ואין מורין כן ור׳ ירמיה בר אבה אמר הלכה ומורין כן:
שמעינין השתא דבין שמש קבוע בין שמש שאינו קבוע בודק קערות וכוסות3 לאור הנר ודוקא בדנפטא דמאיס4 (ריחיה)⁠5 ונפיש נהוריה ולא צריך6 לאצלויי אבל בדמשחא שמש שאינו קבוע ודאי אסיר ליה [שמש]⁠7 קבוע פליגי. {פי׳ ר״ח} והלכה [בודק]⁠8 ואין מורין כן:
{בבלי שבת יב ע״ב-יג ע״א} באמת אמרו החזן רואה היכן9 התינוקות קורין10: אמר רבה בר שמואל [אבל מסדר הוא]⁠11 ראשי פרשיות אבל כולה פרשה12 לא ותינוקות של-בית רבן אפילו כולה פרשה מסדרי13 מפני שאימת רבן עליהם ולא אתו לאטויי14:
1. הא, והא: וכן בעיתים שם. כ״י נ, דפוסים: ״כאן... כאן״.
2. הונא: כך ב-גפא, כ״י נ, דפוסים, עיתים, רא״ש.
3. קערות וכוסות: כ״י נ, ר״ח, רמב״ם משנ״ת הל׳ שבת (ה:טז), עיתים, רא״ש: ״כוסות וקערות״.
4. דמאיס: כ״י נ: ״ומאיס״.
5. ריחיה: חסר ב-גל, גפא, כ״י נ, עיתים, דפוסים, ר״ח, רא״ש.
6. צריך: וכן בעיתים. דפוסים: בעי .
7. שמש: כך ב-גל, גפא, כ״י נ, דפוסים, וכן בעיתים, וברא״ש. כ״י א: ״ובשמש״.
8. בודק: גל, גפא, כ״י נ, ר״ח, דפוסים, עיתים.
9. היכן: גל, גפא, כ״י נ: ״מהיכן״ (כפי שגרסו במשנה).
10. כ״י נ מוסיף: ״אבל הוא לא יקרא״.
11. אבל מסדר הוא: כך ב-גל, גפא, כ״י נ, דפוסים, ר״ח, עיתים, רא״ש. כ״י א: ״חזן מסדר״.
12. כולה פרשה: עיתים: ״כולה״. דפוסים: פרשה כולה. וכן בסמוך.
13. כולה פרשה מסדרי: כ״י נ, עיתים: ״כל הפרשה מסדר״. דפוסים: פרשה כולה קורין ומסדרין.
14. לאטויי: גל: ״לאטויי שלא ברשות רבן״. דפוסים: לאצלויי שלא ברשות רבן.
בתוך חולי ישראל – שמתוך שכוללן עם האחרים תפלתו נשמעת בזכותן של רבים.
שבנא איש ירושלים – אדם גדול היה בירושלים ושמו שבנא.
רחמיו – של הקב״ה מרובים.
שבתו בשלום – נוחו בשבתכם לשלום.
רבי יהודה אומר המקום ירחם עליך כו׳ – ק׳ לר״ת מה מועלת תפלה לר׳ מאיר ור׳ יהודה דקאמר בפ״ק דר״ה (דף טז. ושם) הכל נידונים בר״ה וגזר דין שלהם נחתם ביוה״כ דברי ר״מ ר׳ יהודה אומר הכל נידונין בר״ה וגזר דין של כל אחד ואחד נחתם בזמנו בפסח על התבואה ואדם ביום הכפורים ר׳ יוסי אומר אדם נידון בכל יום ואמר התם אמר רב יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כר׳ יוסי משמע דלר״מ ולר׳ יהודה לא מהניא צלותא וי״ל דהכא בשבת שבין ר״ה ובין יוה״כ איירי ולפי מאי דמשני התם איבעית אימא כדר׳ יצחק דאמר ר׳ יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גז״ד כו׳ אתי הכא שפיר.
שבנא איש ירושלים – ר״ת לא גריס שבנא דשבנא רשע הוה ולא מסקינן בשמיה דשם רשעים ירקב כדאמר בפרק אמר להם הממונה (יומא דף לח:) אלא גרס שכנא דהוי נמי שם אדם כדאמר בסוטה (דף כא.) אלא כשכנא אחי הלל ונראה לר״י דשפיר גרס שבנא דאטו אם אחד רשע ושמו אברהם לא נקרא בשם זה אחר ואשכחן דתרי שבנא הוו כמו שמוכיח בישעיה (כב) דכתיב שבנא אשר על הבית וכתיב וקראתי לעבדי לאליקים וגו׳ וממשלתך אתן בידו וכתיב בתר הכי (שם לו) ויבא אליו אליקים אשר על הבית ושבנא הסופר משמע דשבנא אשר על הבית כבר מת והיה אליקים במקומו ושבנא הסופר היה אחר.
[בתוך חולי ישראל, שמתוך שכוללן עם האחרים] תפילתוא נשמעת בזכות של רבים.
שבנא איש ירושלם, אדם גדול בירושלם.
ורחמיו מרובים,⁠ב של הקב״ה.
ושבתו בשלום, (ינוחו) [ונוחו]⁠ג בשבתכם בשלום.
בקושי התירו, מפני שמצטער.
בתפיחי, פיר׳ בחולה.
מקצת פיר׳: בתוך חולי ישראל, פיר׳ שמתוך שכללו עם הרבים תפילתו נשמעת בזכותן של רבים.
זמנין אמ׳ ליה בלשון הקדש, וזימנין אמ׳ ליה בלשון ארמי. והא לאו לע⁠(י)⁠נין שבת נקט.
המקום יפקדך לשלום, זה בלשון הקדש.
רחמנא לדכרךד לשלם, זה בלשון ארמי.
{רי״ף ה:}
ואע״ג דאמ׳ רבה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמיו וכו׳, רבי׳ האיי ז״ל:⁠ז לאח שמיע לן דאיכא דחש להא דרב ולהא דר׳ יוחנן, ומיכמה מעשים ומימר דמשכחינן בגמ׳ לרבנן עם המלאכים דמספרי בלשון ארמי שמעינן דפליגי רבנן עליהון. ומרחק מימריהון מן סברא נמי.⁠ט וכדלאי חשו להו ראשונים אף אנן נמי לא נחוש להו.
{ספר הנר}כ
אלא מתעטף ויושב, פיר׳ מאימת שכינה כאדם היושב באימה ואינו פונה לצדדין.
ויש מפרש: בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת, מקום שאינן יכולין לעבור בו בחול אלא בשבת מבקרין בו בשבת. וכן נמי מי שאינו יכול לבקר בחול מפני צרכי מלאכתו יש לו לבקר בשבת.
ולא די אלאל אפי׳ גבוהמ שתי מרדעות ואפי׳ עשר בתים זה על גבי זה, פיר׳ שאי איפשר להגיע אליו להטות אותו, דכיון דגזרו רבנן לא פליג (\כמלתיה\ן) [במלתיהו].
ומרדע הוא לשון רבנן, ובלשון מקראנ מלמד הבקר. (ותו) [והו] קציב טויל ופי⁠(׳) ראסה (חסיר) [חדיד] (ומסכה) [ימסכה] אל חראת לימייל בה אל בקר וקת אל חרת. [=והוא מקל ארוך ובראשו דרבן, שאוחז בו החורש כדי להטות בו את הבקר בזמן החרישה.]
רחז״ל: מרדעס שאמרו אין בעביו טפח ויש בהקיפו טפח [והוא לא חשיב ליה אוהל עד דהוי בעביו טפח. וגזרו על מי שיש בהקיפו טפח]⁠ע להיחשב אהל אטו ע\ביו.
ובמדורה אפי׳ י׳ (בתים) [בני אדם],⁠פ פיר׳ דמקרב איסורה שהיאצ עצים יקודים (וקרוביו) [וקרובין] הן לשלוח יד באחד מהן להכשיר ולתקן המדורה.
ואם אדם חשוב הוא, שאין דרכו להטות את הנר כלומ׳ ואפי׳ בחול מפני חשיבותו.
רשצז״ל: שמש קבוע, לא יבדוק לפי שאימת רבו עליו אם ימצא בהן דבר מגונה ובודק⁠(י)⁠ןק יפה וחיישינן להטייה.
ושאינו קבוע, לא (דמיא) [רמיא]⁠ר עליה כולי האי.
א. כד׳
ב. בד׳ הוא בסוף הדיבור
ג. בד׳, נוחו. וכדגריס, שבתו
ד. בד״ס, לידכרך. ולפנינו, ידכרינך
ה. לפנינו ברי״ף, רב יהודה אמר רב. ולפנינו, רב יהודה
ו. ברי״ף, ארמית
ז. מופיע בסוף תשובה הנמצא במלואה בתה״ג הרכבי סי׳ שע״ג ומשם באו״ה ת׳ סי׳ ט״ז. והכא קצרו
ח. ושם בשינויים, ומן אילין מימרי ומן מעשים דקא חזינן [מ]⁠רבנן {שהביא קודם} דלא שמיע לן דאיכא דחש לה להא דרב ולהא דר׳ יוחנן גמרינן דפליגי רבנן עליהו
ט. שם ממשיך, אטו מלאכים שהם ממונים לכתוב שיחת אדם מי לא ידעין בלשון ארמית. ואע״ג דלא ידעינן מאי טעמיהו דרב ור׳ יוחנן ומנין להו
י. שם, וכי דלא
כ. יתכן שכל זה המשך דברי ׳מקצת׳ דלעיל, והוא שהביא דברי רה״ג
ל. ג׳ המילים אינם לפנינו
מ. לפנינו מוסיף, שתי קומות ואפי׳
נ. שופטים ג׳ ל״א
ס. לשון ר״ח יז.
ע. כד׳
פ. כלפנינו
צ. יתכן דצ״ל, שהרי
ק. כד׳
ר. כד׳
בתוך חולי עמו ישראל. שמתוך שכוללו עם הרבים תפלתו נשמעת בזכותם של רבים.
שבנא איש ירושלים. אדם גדול היה בירושלים ששמו שבנא.
ורחמיו מרובין. ורחמיו של הקב״ה מרובין.
שבתו לשלום. תנוחו ביום שבתכם לשלום שלא תהא צרה ויגון ביום מנוחתכם.
תוס׳ בד״ה שבנא איש ירושלים כו׳ כדאמר בסוטה נ״ב פ׳ היה נוטל:
בא״ד אלא כהלל ושבנא דהלל ושבנא אחים היו ונראה לר״י כו׳ כצ״ל:
בא״ד דשפיר גרסינן שבנאן נ״ב פי׳ אף התם וק״ל:
בסוף הדבור ושבנא הסופר היה אחר נ״ב ובתוס׳ פרק הממונה פירשו דהכל אחד הוא:
בד״ה ר׳ נתן כו׳ ומסיק בין דין כו׳. נ״ב יש מגיהים האי מסיק עלה כו׳ וכאלו הוא שינויא לקושיא ובכל התוס׳ מדויקים אינו אלא כמו שכתוב כאן ומ״ש ובבראשית רבה אמרי׳ הוא כמו ועוד והוא שינוי אחר על הא דמסכת ר״ה וערבי פסחים ר״ל שאינו קשה מן האמוראים כי הדורות נתמעטו כו׳ ודו״ק:
בד״ה רבי יהודה כו׳ קשה לר״ת מה מועלת תפלה כו׳ משמע דלר״מ ולר״י לא מהני כו׳ עכ״ל בפשיטות טפי ה״ל לאקשויי מברכות י״ח ברכת רפאנו דמצלינן בכל יום דהא לא מתרצא במה שתירצו הכא דאיירי בשבת שבין ר״ה ויוה״כ וכן הקשו התוספות בפ״ק דר״ה ויש ליישב דהתוס׳ דהכא ניחא להו בתפלת רפאנו דתפלות דרבים שאני אבל המקום ירחם עליך כו׳ דהכא לא הוה תפלת רבים וע״ש בתוס׳:
ע״ב פיסקא ולא יקרא לאור הנר אמר רבה אפילו גבוה שתי קומות כו׳ חד הוא דלא ליקרי הא תרי שפיר דמי והתניא כו׳ לכאורה יש לתמוה דמאי דיוק הוא זה למידק ממתני׳ דחד הוא דלא ליקרי כו׳ דהא בלא״ה כולה מתני׳ בלשון יחיד מתני לה ומה״ת ליתני לשון רבים ונ״ל ליישב דממילתא דרבה גופא דייק לה משום דלכאורה קשיא אמילתא דרבה דאמר אפי׳ גבוה ב׳ קומות ולפ״ז הוי מתני׳ דלא כר״מ דשמעינן ליה לקמן בפרק השואל דף קמ״ט דלית ליה דרבה ע״ש וא״כ מאי דוחקו דרבה לאוקמי סתם מתני׳ דהכא דלא כר״מ דהא קי״ל סתם מתני׳ ר״מ היא ומה שיש ליישב בזה היינו משום דמתני׳ גופא קשיתיה לרבה מ״ש ברישא דמתני׳ דמפרש טעמא שמא ישכח ויצא וכן בסיפא דמתני׳ דקתני לא יאכל הזב מפני הרגל עבירה וא״כ ה״נ במציעתא הו״ל לפרש טעמא דלא יקרא שמא ישכח ויטה אע״כ דכוונת התנא לאשמעינן הא מלתא גופא דאפילו היכא דלא שייך שמא יטה כגון בגבוה ב׳ קומות אפ״ה מלתא דפסיקא קאמר דלא יקרא לאור הנר כלל והיינו כדרבה ודלא כר״מ וא״כ לפ״ז שפיר מדייק הש״ס דרבה סבר דחד הוא דלא ליקרי הא תרי שפיר דמי דאם לא כן אכתי הו״מ לאוקמי מתני׳ כר״מ דמתיר בגבוה טובא והא דלא קתני טעמא שמא יטה היינו דאתי לאשמעינן דאפילו איכא תרי דלא שייך חשש שמא יטה שאם ישכח אחד יזכירנו חבירו וסד״א דמותר כדאשכחן כה״ג בענין חששא דהרגל עביר׳ וכן לקמן לענין העלאת בשר עוף והלב בשני אכסנאין וכמו שיבואר קמ״ל אפ״ה לענין שבת דחמור אסור אע״כ דלקושטא דמלתא סבר רבה דאין לחלק בין איסור שבת לשאר איסורין לענין תרי כיון דמסתמא יזכירנו חבירו וא״כ מקשה שפיר והתניא לא אחד ולא שנים וא״כ שפיר מצינו לאוקמי מתני׳ כר״מ והא דלא קתני שמא יטה היינו דאפילו בתרי אסור וע״ז משני שפיר כאן בענין אחד כאן בב׳ ענינים וכיון דבב׳ ענינים אכתי שייך האי חששא גופא דשמא יטה א״כ שפיר הו״מ למיתני במתניתין דשמא יטה ואפ״ה הוי ידעינן דאסור אפי׳ בתרי כנ״ל ודו״ק:
תוס׳ ד״ה שבנא וכו׳. ר״ת ל״ג כו׳. עי׳ כתובות דף קיד ע״ב תוס׳ ד״ה ב׳ דייני וכו׳ ומגילה דף י ע״ב תוס׳ ד״ה רבה בר עופרן:
ר׳ יהודה אומר שראוי לומר: ״המקום (ה׳) ירחם עליך ועל חולי ישראל״. ור׳ יוסי אומר שראוי לומר: ״המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל״, שכולל את החולה הזה בכלל ישראל. שבנא איש ירושלים כשהיה בא לבקר חולה, בכניסתו היה אומר ״שלום״, וביציאתו היה אומר: ״שבת היא מלזעק ורפואה קרובה לבא, ורחמיו, של ה׳, מרובים, ושבתו בשלום״. ומעירים: כמאן אזלא הא שיטת מי הולכת הלכה זו] שאמר ר׳ חנינא: מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו בתפילתו בתוך חולי ישראל? כמאן שיטת מי]?כשיטת ר׳ יוסי.
Rabbi Yehuda says that it is appropriate to say: May the Omnipresent have compassion upon you and upon all the sick people of Israel. Rabbi Yosei says that it is appropriate to say: May the Omnipresent have compassion upon you among the sick people of Israel, thereby including this sick person within the community of Israel. When Shevna of Jerusalem would visit a sick person on Shabbat, upon entering, he would say shalom. And when he exited he would say: It is Shabbat when one is prohibited to cry out, and healing is soon to come, and His compassion is abundant, and rest on Shabbat in peace. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is the halakha that Rabbi Ḥanina said: One who has a sick person in his house must include him among the sick people of Israel in his prayer? In accordance with whose opinion? In accordance with the opinion of Rabbi Yosei.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: ״בְּקוֹשִׁי הִתִּירוּ לְנַחֵם אֲבֵלִים וּלְבַקֵּר חוֹלִים בְּשַׁבָּת.״ אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: כִּי הֲוָה אָזְלִינַן בָּתְרֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר לְשַׁיּוֹלֵי בִּתְפִיחָה, זִימְנִין אָמַר: ׳הַמָּקוֹם יִפְקׇדְךָ לְשָׁלוֹם׳, וְזִימְנִין אֲמַר (לֵיהּ): ׳רַחֲמָנָא יִדְכְּרִינָךְ לִשְׁלָם׳. הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה: גלְעוֹלָם אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַשּׁוֹאֵל צְרָכָיו בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי – אֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזְקָקִין לוֹ, שֶׁאֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַכִּירִין בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי!? דשָׁאנֵי חוֹלֶה דִּשְׁכִינָה עִמּוֹ,

And Rabbi Ḥanina said: It was only with great difficulty that the Sages permitted to comfort the mourners and visit the sick on Shabbat, as both the visitor and the comforter experience suffering on Shabbat. They permitted it only due to the mitzva involved in these activities. Rabba bar bar Ḥana said: When we would follow Rabbi Elazar to inquire about the health of a sick person; sometimes he would say in Hebrew: May the Omnipresent remember you for peace, and sometimes he would say to him in Aramaic: May the all-Merciful remember you for peace. He would say it in Aramaic when the sick person did not understand Hebrew (Rav Elazar Moshe Horovitz). The Gemara asks: How did he do this, pray in Aramaic? Didn’t Rav Yehuda say: A person should never request that his needs be met in the Aramaic language? And, similarly, Rabbi Yoḥanan said: Anyone who requests that his needs be met in the Aramaic language, the ministering angels do not attend to him to bring his prayer before God, as the ministering angels are not familiar with the Aramaic language, but only with the sacred tongue, Hebrew, exclusively. The Gemara responds: A sick person is different. He does not need the angels to bring his prayer before God because the Divine Presence is with him.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כמן אמר רבי חנינא: מי שיש לו חולה בתוך ביתו – יערבנו בתוך חולי ישראל? כר׳ יוסי.
וכמן אמרי׳ האידנא אקצירי ומריעי? כר׳ יוסי, דאמר: אדם נידון בכל יום, ומפורש בראש השנה פרק א׳.⁠1
אמר ר׳ חנינא: בקושי התירו2 לנחם אבילים ולבקר חולים בשבת – משום דחיישינן שמא יבקש עליו רחמים בצרה ובזעקה.
1. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״א׳⁠ ⁠״.
2. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״ההירו״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קצר
קצרא(ברכות ס:) אמר שמואל שוי אבא לכולי עלמא קצירי. (שבת יב:) אזלינן בתריה דרבי אלעזר לשיולי בקצירא. ס״א חלשא. ס״א תפיחא. (ראש השנה טז) א״ר יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ומריעי כמאן כר׳ יוסי (נדרים מט) רבא אמר מאן חולין רבנן רבא לטעמיה דאמר רבא כמאן מצלינן האידנא אקצירי ומריעי קצירי ממש מריעי רבנן (א״ב פירוש חולים וחלשים כי רוחם קצר):
ערך תפח
תפחב(שבת יב:) כי הוינן אזלין בתריה דר׳ יוחנן לשיולי בתפיחה פי׳ חולה:
ערך סר
סרג(עירובין סג.) רבינא סר סכינא בבבל (בבא מציעא עו:) הא דסיירא לארעיה מאורתא (בבא מציעא צז) ולמיסר טעוניה הוא דנפק (חולין קה) מאן דסאיר נכסיה כל יומא מרווחא אסתירא (שבת יב) מניין שהקב״ה סר את החולה שנאמר ה׳ יסעדנו קרי ביה יסערנו פירוש סר סער בהבלעת עין תרגם פוקד מסער וכן דרך ל׳ ארמי להבליע ח׳ וע׳ כגון שודא דדייני שהוא שוחד וכגון מסותא שהוא מסחותא תרגום רחיצה ושיתא שיחתא טבעו גוים בשחת עשו: שוחיה דמר לא גמירנא שעותיה ביעי דפייא בועי דפעיא כיולדה אפעה איביא להו איבעיא להו וטובא הכין בגמ׳ ופי׳ למיסר טעוני לפקוד המשאוי וכן פי׳ סייר נכסיה פוקד נכסיו כמה בדק הבית מל׳ בודק ומעיין מה צריכין (גיטין לח) בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסייהו דסיירי בשבתא וכו׳. פי׳ מחשבין כמה תקנות וכמה בנינים יעשו בהן למחר (בבא בתרא כא) שאני דגים דיהבי סיירא פי׳ נותנין הדגים ביניהם סימן ומודיעין שיש בזה המקום מרעה ומתקבצין כולן שם וכל דגים שהן הולכין בים בפחות מפרסה מן המקום שהרשתות פרוסות שם כולן באותן הולכין וכל צייד שצד מהן כאילו מתוך הרשתות צדה אותן זה פי׳ ר״ח ז״ל ורבי גרשם פי׳ כי מסיר לו דבר שבא כבר למצודת חברו במאכל שמשים במצודתו לפי שכשמעיינין ורואין מאכל אחר בורחין ממצודתו של זה והולכין לשם וגוזל במים דבר שכבר בא למצודת חברו אבל ברחוק פרסה אינו יכול להביט המאכל אבל גבי רוח דליכא למימר הכי דבר הבא לידו אתה מסיר ממנו שעדיין לא בא לידי כלום מידי דמצי לאוקמינהו במבוי:
א. [שוואך זיין.]
ב. [קראנקער.]
ג. [נאך זעהן אונטער זאכען.]
בקושי התירו – מפני שמצטער.
בתפיחה – בחולה.
זימנין אמר לה – בלשון קדש וזימנין אמר לה בלשון ארמי והא לאו לענין שבת נקט.
דשכינה עמו – ואין המתפלל צריך שיזדקקו לו מלאכי השרת להכניס תפלתו לפנים מן הפרגוד.
שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי – לבד מגבריאל כדאמר בסוטה בריש אלו נאמרין (דף לג.) דאמר מר בא גבריאל ולמדו שבעים לשונות ליוסף ותימה דאפי׳ מחשבה שבלב כל אדם יודעים ולשון ארמי אין יודעים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בקושי התירו. מפני שמצטער.
בתפחה. בחולה.
זימנין אמר ליה. בלשון הקודש, וזימנין אמר ליה [בלשון] ארמי.
לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי שמתוך שאין הלשון שגור בפי הבריות אין הכונה מצויה בדבריו עד שתהא תפלתו מקובלת ומ״מ כל לענין חולה מתוך שאדם מכוין בתפלתו ביותר אין בזה בית מיחוש וכן כתבו הגאונים בתפלת הציבור שהוא בכל לשון מטעם זה שהציבור שכינה עמהם ר״ל שכונתם מצויה הרבה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ שאין מלאכי השרת כו׳. עי׳ בתמים דעים להראב״ד סימן קפ״ד:
שם ד״ה שאין אפילו מחשבה. ועי׳ בס׳ משכיל לדוד להרב מהר״ם פאדווה על פירש״י בתורה פ׳ וירא ד״ה וירא בשם משנת חכמים למהר״ם חאגיז ז״ל:
ואמר ר׳ חנינא: בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת. שהמבקר והמנחם מביא עצמו לידי צער ביום השבת, ורק משום המצוה שבדבר התירו. אמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה [כאשר הייתי הולך אחריו] אחרי ר׳ אלעזר לשיולי בתפיחה [לשאול בשלומו של חולה], זימנין אמר [לפעמים היה אומר]: ״המקום יפקדך לשלום״. וזימנין אמר ליה [ולפעמים היה אומר לו]: ״רחמנא ידכרינך לשלם״ [ה׳ יזכרך לשלום], ואמר זאת בארמית כשלא הבין החולה עברית (רא״מ הורוביץ). ושואלים: היכי עביד הכי [איך עשה כך] להתפלל בארמית? והאמר [והרי אמר] רב יהודה: לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי. וכן אמר ר׳ יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמיאין מלאכי השרת נזקקין לו (מטפלים בו) להכניס תפלתו לפנים מן הפרגוד, שאין מלאכי השרת מכירין (מבינים) בלשון ארמי, אלא לשון הקודש בלבד! ומשיבים: שאני [שונה] החולה כיון שהשכינה עמו, אינו נזקק למלאכים כדי להכניס תפלתו לפניו.
And Rabbi Ḥanina said: It was only with great difficulty that the Sages permitted to comfort the mourners and visit the sick on Shabbat, as both the visitor and the comforter experience suffering on Shabbat. They permitted it only due to the mitzva involved in these activities. Rabba bar bar Ḥana said: When we would follow Rabbi Elazar to inquire about the health of a sick person; sometimes he would say in Hebrew: May the Omnipresent remember you for peace, and sometimes he would say to him in Aramaic: May the all-Merciful remember you for peace. He would say it in Aramaic when the sick person did not understand Hebrew (Rav Elazar Moshe Horovitz). The Gemara asks: How did he do this, pray in Aramaic? Didn’t Rav Yehuda say: A person should never request that his needs be met in the Aramaic language? And, similarly, Rabbi Yoḥanan said: Anyone who requests that his needs be met in the Aramaic language, the ministering angels do not attend to him to bring his prayer before God, as the ministering angels are not familiar with the Aramaic language, but only with the sacred tongue, Hebrew, exclusively. The Gemara responds: A sick person is different. He does not need the angels to bring his prayer before God because the Divine Presence is with him.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) דְּאָמַר רַב עָנָן אָמַר רַב: מִנַּיִן שהקב״השֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא1 סוֹעֵד אֶת הַחוֹלֶה? שֶׁנֶּאֱמַר: {תהלים מ״א:ד׳} ״ה׳ יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי״. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ה״הַנִּכְנָס לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, לֹא יֵשֵׁב לֹא עַל גַּבֵּי מִטָּה וְלֹא עַל גַּבֵּי כִּסֵּא, אֶלָּא מִתְעַטֵּף וְיוֹשֵׁב לְפָנָיו, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁכִינָה לְמַעְלָה מִמְּרַאֲשׁוֹתָיו2 שֶׁל חוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ׳ה׳ יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי׳.״ וְאָמַר רָבָא אָמַר רָבִין: מִנַּיִן שהקב״השֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָן אֶת הַחוֹלֶה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי״.:

As Rav Anan said that Rav said: From where is it derived that the Divine Presence cares for and aids the sick person? As it is stated: “God will support him on the bed of illness” (Psalms 41:4). The Gemara comments: That was also taught in a baraita: One who enters to visit the sick person should sit neither on the bed nor on a chair; rather, he should wrap himself in his prayer shawl with trepidation and awe, and sit before the sick person below him, as the Divine Presence is above the head of the sick person, as it is stated: “God will support him on the bed of illness,” and he must treat the Divine Presence with deference. On a similar note, Rava said that Ravin said: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, feeds the sick person during his illness? As it is stated: “God will support him on the bed of illness.”
1. כן בכ״י אוקספורד 23, וטיקן 127. בדפוס שונצינו ודפוס וילנא: ״ששכינה״.
2. כן בכ״י אוקספורד 23 ובדפוס שונצינו. בדפוס וילנא: ״מראשותיו״.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתניא: הנכנס לבקר חולה – לא ישב על גבי מיטה ולא בכסא ולא בספסל, אלא מתעטף ויושב לפניו, מפני שהשכינה עליו. שנאמר: י״י יסעדנו על ערש דוי. ואמר רָבִי אמר רב: מניין שהקב״ה זן את החולה? שנאמר: י״י יסעדנו על ערש דוי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סועד – סומך בתשות כחו ומשום רבינו יעקב סוער תרגומו של פוקד כלומר מבקר כמו ואת אחיך תפקוד לשלום (שמואל א יז) ומתרגמי׳ ואת אחיך תסער לשלם ולהך לישנא גרסינן אל תקרי יסעדנו אלא יסערנו.
מתעטף – מאימת שכינה כאדם היושב באימה ואין פונה לצדדין.
לא ישב על גבי מטה ולא על ספסל – נראה דדוקא כשחולה שוכב בנמוך שלא ישב גבוה ממראשותיו של חולה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סועד. סומך בתשות כחו.
הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא ע״ג מטה ולא ע״ג ספסל ולא ע״ג כסא ולא ע״ג מקום גבוה ולא למעלה ממראשותיו של חולה אלא מתעטף ויושב לפניו ועומד בכניעה ויראת שמים כאדם הנותן אל לבו להבין באחריתו עד שאף החולה ירגיש וישוב לה׳ בכל לבבו וגדולי המפרשים כתבו דוקא כשהיה החולה ישן ע״ג קרקע אבל אם היה חולה ישן ע״ג מטה מותר:
זה שביארנו במשנה שלא יקרא לאור הנר לא סוף דבר כשהנר נמוך כל כך שהטאתו מצויה אלא אפי׳ גבוה שתי קומות או שתי מרדעות או אפי׳ עשרה בתים זה על גב זה ומ״מ לא נאסר אלא אחד בענין אחד והוא הדין לשנים כל אחד בענינו אבל שנים בענין אחד מותרין שאם יבא האחד להטות חבירו מרגיש בו לאלתר ומזכירו ואע״פ שהרב לא יקרא עם התלמידים כמו שביארנו במשנה אינו אלא מפני שאימתו עליהם ולא יזכירוהו ובמדורה אפי׳ כמה בענין אחד אסור שזנבות האודים סמוכים להם ונוגעים בלא הרגש ואם הוא אדם חשוב שאין דרכו להטות מותר אף ביחיד ואם הוא חפץ כל כך עד שמשים עצמו כהדיוט לדברי תורה אסור מכאן כתבו קצת גאונים שביום הכפורים מותר לשליח ציבור לקרות לאור הנר ביחיד על הבימה בבית הכנסת שאותה שעה אדם חשוב הוא ולא עוד אלא שאימת הצבור עליו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם ולא ע״ג כסא. גירסת הרי״ף והרא״ש ולא ע״ג שרשרף ולא ע״ג מקום גבוה:
שם מראשותיו של חולה שנאמר וכו׳. עיין ברש״י בחומש פרשה ויחי בפסוק וישתחו ישראל על ראש המטה:
וכפי שאמר רב ענן אמר רב: מנין ששכינה סועד ומסייעת את החולה?שנאמר: ״ה׳ יסעדנו על ערש דוי״ (תהלים מא, ד). תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: הנכנס לבקר את החולה, לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי כסא, אלא מתעטף בטליתו באימה ובכבוד, ויושב לפניו, לפני החולה ונמוך ממנו, מפני ששכינה למעלה מראשותיו של החולה. שנאמר: ״ה׳ יסעדנו על ערש דוי״, וצריך לנהוג כבוד בשכינה. ומעין זה אמר רבא שכך אמר רבין: מנין שהקדוש ברוך הוא זן את החולה בשעת חוליו? — שנאמר: ״ה׳ יסעדנו על ערש דוי״.
As Rav Anan said that Rav said: From where is it derived that the Divine Presence cares for and aids the sick person? As it is stated: “God will support him on the bed of illness” (Psalms 41:4). The Gemara comments: That was also taught in a baraita: One who enters to visit the sick person should sit neither on the bed nor on a chair; rather, he should wrap himself in his prayer shawl with trepidation and awe, and sit before the sick person below him, as the Divine Presence is above the head of the sick person, as it is stated: “God will support him on the bed of illness,” and he must treat the Divine Presence with deference. On a similar note, Rava said that Ravin said: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, feeds the sick person during his illness? As it is stated: “God will support him on the bed of illness.”
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ״וְלֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר.״: אָמַר רַבָּה: ואֲפִילּוּ גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת, ואפי׳וַאֲפִילּוּ שְׁתֵּי מַרְדָּעוֹת, וַאֲפִילּוּ עֲשָׂרָה בָּתִּים זוֹ עַל גַּב זוֹ. חַד הוּא דְּלָא לִיקְרֵי, הָא תְּרֵי – שַׁפִּיר דָּמֵי. וְהָתַנְיָא: ״לֹא אֶחָד וְלֹא שְׁנַיִם״! אָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר: לָא קַשְׁיָא, זכָּאן בְּעִנְיָן אֶחָד, כָּאן בִּשְׁנֵי עִנְיָנִים. אָמַר רַב הוּנָא: חוּבִמְדוּרָה, אפי׳אֲפִילּוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם – אָסוּר.

We learned in the mishna that one may not read a book by candlelight on Shabbat. Rabba said: Since a decree was issued, there is no distinction whether or not the lamp was near enough to him to enable him to adjust the wick. The prohibition applies even if the lamp was two statures of a person high, and even as high as two plow handles, and even if it was as high as ten houses one atop the other. We learned in the mishna that one may not read, and the Gemara infers: One may not read, but for two, apparently he may well do so. They will not violate any prohibition, as two people together will certainly not forget the Shabbat prohibition. The Gemara asks: Wasn’t it taught in a baraita that neither one nor two are permitted to read by the light of the lamp? Rabbi Elazar said: This is not difficult, as there is room to distinguish between them and say that here, where two were permitted to read by candlelight, it is referring to a case where they are both engaged in one matter and will remind each other to refrain from adjusting the wick. There, where two were prohibited to read by candlelight it is referring to a case where they are engaged in two different matters. Since each is preoccupied with a different text, they will not pay attention and remind each other. Rav Huna said: And with regard to a bonfire, where everyone is sitting around it and not adjacent to it, even if they were ten people, it is prohibited to read by its light. When sitting around a bonfire, everyone sits at a distance from the others, and therefore they do not notice each other, and each is liable to adjust the firebrands to provide himself with more light.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרר״י מלונילריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי אלעזר כד הוה שאיל בתפיחה אמר ליה: המקום יפקדך לשלום. וזימנין אמר ליה: רחמנא ידכרך לשלם. ואפילו בלשון ארמי שפיר דמי, דשכינה עמו.
ולא יקרא לאור הנר. אמר רבא: ואפילו גבוה שתי קומות, או שתי מרדעות, או אפילו כמה בתים זה על גבי זה – אסור. וקיימא לן כרבא. דאף על גב דפירקין שואל אדם מחבירו אוקימנא להא דרבה כתנאי – כיון דסתם לן תנא כוותיה, דתנן: מונה אדם את ארחיו ואת פרפריותיו מפיו אבל {לא}⁠1 מן הכתב – לא חיישינן להא מחלוקת דברייתא. וכבר פירשנוה שם דהילכתא כרבה.
לא יקרא – דייקינן ממתניתין: דווקא חד, אבל תרי – שרי. והני מילי בעיניין אחד, אבל בתרי עינייני – אסיר, דחיישינן שמא יטה. ואפילו אדם חשוב, ממעשה דר׳ ישמעאל.
ירושלמי (ירושלמי שבת א׳:ג׳): תני רבי חייא: אבל מסתכל2 מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש.
לא יקרא. אמר שמואל: לא שנו אלא אחד. אבל שנים, מאחר שיכולין למחות זה על זה – מותר.
1. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״לא״.
2. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״הסתכל״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואפי׳ גבוה – דליכא למיחש להטייה דכיון דגזור לא פלוג למילתייהו.
הא תרי שפיר דמי – שאם יבא להטות יזכירנו חברו.
בשני ענינים – בשתי פרשיות הואיל וכל אחד מעיין לעצמו אין מכיר במעשה חבירו.
במדורה – מדורת אש גדולה אסור דהואיל ויושבין רחוק זה מזה ועוד שזנבות האודים סמוכים להם אין זה מכיר בבא חבירו להבעיר ולחתות.
לא יקרא לאור הנר, אמר רבה אפילו גבוה שתי קומות ואפילו שתי מרדעות ואפילו עשרה בתים זה על גבי זה. וקיימא לן כרבה.
גרסינן בירושלמי (ירושלמי שבת א׳:ג׳) תני ר׳ חייא אבל מסתכל הוא במה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש. יש אומ׳א הטעם מפני שהוא לשעה וליכא למיחש להיטויי הנר, ויש שאומ׳ מפני הנקיות ומפני הסכנה. ורב ירמיה עבד עובדא הכי.
א. בירושלמי שם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(לא ישב אדם וכו׳) [ולא יקרא לאור הנר] ואפי׳ גבוה. דליכא למיחש להטייה, אסור, דכיון דגזור רבנן לא פלוג במילתיהו.
הא תרי שפיר דמי. שאם יבוא להטות, יזכירו חבירו.
בענין אחד. פרשה אחת, אבל בשתי פרשיות הואיל וכל אחד מעיין לעצמו, אינו מרגיש במעשה חבירו.
ובמדורה. מדורת אש גדולה אסור לקרות לאורה, דהואיל ויושבין רחוק זה מזה, ועוד שזנבות האודים סמוכים להם, לא ירגיש חברו בבא השני להבעיר ולחתות בידו או ברגלו, מה [שאין] כן בנר.
כאן בענין אחד כאן בענין בשתי ענינים – פירוש: בתוספו׳ דכי שרינן בענין אחד דוקא כשקורי׳ בספר אחד והוקש׳ להם מלילי יום הכפורי׳ שקורים בבית הכנסת פיוטים לאור הנר יחידים. ותירצו דשאני התם דבני אדם זריזים ואימת י״ה עליהם וכדאמרי׳ לקמ׳ אימת רבן עליהם הכא נמי אימת שמים עליהם. ובהגדה בלילי הפסח בשבת אין קורי׳ בשני ספרים אלא למי שרגיל שאינו אלא כמסדר פרשיות.
גמ׳ אמר רבה אפי׳ גבוה כו׳ כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם אפילו גבוה ב׳ קומות. עי׳ ברא״ש פ״י דערובין סימן ג׳:
א שנינו במשנה שלא יקרא אדם בספר לאור הנר בשבת. אמר רבה: כיון שנגזרה גזירה — אין מבחינים בה אם הנר קרוב אליו בכדי הטיה, ואותו איסור שייך אפילו היה הנר גבוה שתי קומות אדם, ואפילו גבוה כשתי מרדעות (מוטות ארוכים המשמשים לנהוג את הבהמה), ואפילו היה גבוה עשרה בתים זו על גב זו. שנינו במשנה ש״לא יקרא אדם״, ומדייקים: חד [אחד] הוא שלא ליקרי [יקרא], הא תרי [הרי אם הם שנים]שפיר דמי [יפה נחשב], אינו עושה בכך שום איסור, וזאת משום ששני אנשים יחד ודאי לא ישכחו את איסור השבת. והתניא [והרי שנינו בברייתא] שלא יקרא לאור הנר לא אחד ולא שנים! אמר ר׳ אלעזר: לא קשיא [אין זה קשה], שאפשר לחלק ולומר כי כאן שהתירו לשניים, הרי זה כשעוסקים בענין אחד ויזכירו זה לזה. וכאן, שאסרו בשניים, הרי זה כשעוסקים הם בשני ענינים. וכיון שכל אחד מעיין במקום אחר — אינם שמים לב להזכיר זה לזה. אמר רב הונא: ובמדורה שהכל יושבים מסביבה ולא בסמוך, אפילו היו עשרה בני אדםאסור לקרוא לאורה, שדרך היושבים מסביב למדורה שכל אחד יושב במרחק מה מחבירו, ולכך אינם רואים זה את זה וכל אחד עלול להטות אליו את האודים להאיר לו.
We learned in the mishna that one may not read a book by candlelight on Shabbat. Rabba said: Since a decree was issued, there is no distinction whether or not the lamp was near enough to him to enable him to adjust the wick. The prohibition applies even if the lamp was two statures of a person high, and even as high as two plow handles, and even if it was as high as ten houses one atop the other. We learned in the mishna that one may not read, and the Gemara infers: One may not read, but for two, apparently he may well do so. They will not violate any prohibition, as two people together will certainly not forget the Shabbat prohibition. The Gemara asks: Wasn’t it taught in a baraita that neither one nor two are permitted to read by the light of the lamp? Rabbi Elazar said: This is not difficult, as there is room to distinguish between them and say that here, where two were permitted to read by candlelight, it is referring to a case where they are both engaged in one matter and will remind each other to refrain from adjusting the wick. There, where two were prohibited to read by candlelight it is referring to a case where they are engaged in two different matters. Since each is preoccupied with a different text, they will not pay attention and remind each other. Rav Huna said: And with regard to a bonfire, where everyone is sitting around it and not adjacent to it, even if they were ten people, it is prohibited to read by its light. When sitting around a bonfire, everyone sits at a distance from the others, and therefore they do not notice each other, and each is liable to adjust the firebrands to provide himself with more light.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרר״י מלונילריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רָבָא: טאִם אָדָם חָשׁוּב הוּא – מוּתָּר. מֵיתִיבִי: ״לֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר, שֶׁמָּא יַטֶּה. אָמַר ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: אֲנִי אֶקְרָא וְלֹא אַטֶּה. פַּעַם א׳אַחַת קָרָא וּבִקֵּשׁ לְהַטּוֹת. אָמַר: כַּמָּה גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר. ר׳רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: קָרָא וְהִטָּה, וְכָתַב עַל פִּנְקָסוֹ: אֲנִי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע קָרִיתִי וְהִטֵּיתִי נֵר בְּשַׁבָּת; לִכְשֶׁיִּבָּנֶה בהמ״קבֵּית הַמִּקְדָּשׁ אָבִיא חַטָּאת שְׁמֵנָה״!? א״ראָמַר רַבִּי אַבָּא: שָׁאנֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע, הוֹאִיל וּמֵשִׂים עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה – כְּהֶדְיוֹט.

Rava said: Even though they prohibited reading by candlelight due to a decree lest they adjust the wick, if he is an important person, it is permitted, as even on weekdays he is not accustomed to adjust a lamp that is dirty with oil. The Gemara raises an objection from that which was taught in a Tosefta: One may not read a book on Shabbat by the light of the lamp, lest he adjust it. The Tosefta relates that Rabbi Yishmael ben Elisha said: I will read and will not adjust, as I will certainly not forget that it is Shabbat. However, once he read a book by candlelight and he sought to adjust the wick. He said: How great are the words of the Sages, who would say that one may not read by candlelight, as even a person like me sought to adjust the wick. Rabbi Natan says: That was not the way it happened. Rather, he read and actually adjusted the wick, and he wrote afterward in his notebook [pinkas]: I, Yishmael ben Elisha, read and adjusted a lamp on Shabbat. When the Temple will be rebuilt I will bring a fat sin-offering as atonement for this sin. This proves that even an important person like Rabbi Yishmael ben Elisha is liable to adjust the wick. Rabbi Abba said: Rabbi Yishmael ben Elisha is different, since with regard to the study of Torah, he comports himself like a simple man with no air of importance, but generally, an important person would not dirty his hands and adjust the wick.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילריטב״אפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מותר – לקרות לאור הנר שאינו רגיל להטות נר בחול מפני חשיבותו.
רבי נתן אומר קרא והטה – הכא ובמכות (דף ה:) גבי יהודה בן טבאי שהרג עד זומם ובהאשה רבה (יבמות דף צו:) גבי הא שנקרע ס״ת בחמתן לא פריך ומה בהמתן של צדיקים אין הקב״ה מביא תקלה כו׳ אומר ר״ת דלא פריך בשום מקום אלא גבי אכילת איסור שגנאי הוא לצדיק ביותר וההוא דערבי פסחים (כסחים דף קג: ושם) דר׳ ירמיה אישתלי וטעים קודם הבדלה והנהו דמס׳ ר״ה (דף כא.) דקאמר בסים תבשילא דבבלאי בצומא רבה דמערבא התם לא הוה מאכל איסור אלא השעה אסורה ובבראשית רבה אמרינן ר׳ ירמיה שלח לר׳ זירא חד טרסקל דתאנים ומסיק בין דין לדין מתאכל תאנתא בטבלא הא קאמר עלה ר׳ אבא בר זימנא בשם ר׳ אליעזר זעירא אם הראשונים מלאכים אנו בני אינש ואם הם בני אינש אנו כחמורים ולא כחמורו של ר׳ פנחס בן יאיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם אדם חשוב. שאינו רגיל להטות נר אפי׳ בחול מפני חשיבותו, מותר.
קרא והטה – פירש ר״י ז״ל ובאת תקלה על ידו מפני שהוא כמזיד שבא לעבר על חברו הא לאו הכי בהמתן של צדיקים אין הב״ה מביא תקלה על ידם ואין צרך לפירושו של ר״ת ז״ל בזה.
גרש״י ז״ל: איבעי׳ אי׳ הא והא בשמש קבוע איבעי׳ להו שמש שאינו קבוע בדמשחא מאי – וגרס׳ נכונה היא אלא שאין הפי׳ מחוור כי הוא מחמיר בשמש קבוע ובדמשחא והדבר בהפך וכי תימא והא עובדא דסמוך שמש קבוע דרב ירמיה הוה והיכי מיתי לה על הא דאפליגי בשמש שאינו קבוע כבר פרש״י ז״ל להו כי בביתו של רב אשי היו ולדון שם שמש שאינו קבוע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם אביא חטאת שמינה וכו׳. עי׳ יבמות דף ו ע״ב תוס׳ ד״ה או אינו:
אמר רבא: אף על פי שאסרו לקרוא לאור הנר גזירה שמא יטה, אם אדם חשוב הוא — מותר. משום שאף בימות החול אין הוא נוהג להטות אליו נר שהוא מלוכלך בשמן. מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בתוספתא: לא יקרא אדם בספר בשבת לאור הנר, שמא יטה. וסיפרו שפעם אחת אמר ר׳ ישמעאל בן אלישע: אני אקרא ולא אטה, שבוודאי לא אשכח את השבת. ואולם פעם אחת קרא בספר לאור הנר ובקש להטות את הנר. אמר: כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים שלא יקרא לאור הנר, שהרי אפילו אדם שכמוני ביקש להטות. ר׳ נתן אומר שלא כך היה המעשה, אלא קרא והטה ממש וכתב אחר כך על פנקסו: אני ישמעאל בן אלישע, קריתי והטיתי נר בשבת, לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה לכפרה על חטא זה. ומכאן שאפילו אדם חשוב כר׳ ישמעאל בן אלישע עשוי להטות את הנר! אמר ר׳ אבא: שאני [שונה] ר׳ ישמעאל בן אלישע, הואיל ומשים עצמו על דברי תורה כהדיוט (כאדם פשוט) ואינו מקפיד על כבודו, אבל אדם חשוב אחר מן הסתם לא יטה. ובנושא מביאים שתי ברייתות הסותרות לכאורה זו את זו.
Rava said: Even though they prohibited reading by candlelight due to a decree lest they adjust the wick, if he is an important person, it is permitted, as even on weekdays he is not accustomed to adjust a lamp that is dirty with oil. The Gemara raises an objection from that which was taught in a Tosefta: One may not read a book on Shabbat by the light of the lamp, lest he adjust it. The Tosefta relates that Rabbi Yishmael ben Elisha said: I will read and will not adjust, as I will certainly not forget that it is Shabbat. However, once he read a book by candlelight and he sought to adjust the wick. He said: How great are the words of the Sages, who would say that one may not read by candlelight, as even a person like me sought to adjust the wick. Rabbi Natan says: That was not the way it happened. Rather, he read and actually adjusted the wick, and he wrote afterward in his notebook [pinkas]: I, Yishmael ben Elisha, read and adjusted a lamp on Shabbat. When the Temple will be rebuilt I will bring a fat sin-offering as atonement for this sin. This proves that even an important person like Rabbi Yishmael ben Elisha is liable to adjust the wick. Rabbi Abba said: Rabbi Yishmael ben Elisha is different, since with regard to the study of Torah, he comports himself like a simple man with no air of importance, but generally, an important person would not dirty his hands and adjust the wick.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילריטב״אפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תָּנֵי חֲדָא: שַׁמָּשׁ בּוֹדֵק כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת לְאוֹר הַנֵּר, וְתַנְיָא אִידַּךְ: לֹא יִבְדּוֹק!? לָא קַשְׁיָא, יכָּאן בְּשַׁמָּשׁ קָבוּעַ, כָּאן בְּשַׁמָּשׁ שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא בְּשַׁמָּשׁ קָבוּעַ, וְלָא קַשְׁיָא, הָא בִּדְמִשְׁחָא, וְהָא בִּדְנַפְטָא.

On this subject, the Gemara cites two apparently contradictory baraitot. It was taught in one baraita that a servant may examine cups and bowls by candlelight to check if they are clean. And it was taught in another baraita that he may not examine them. The Gemara explains: This is not difficult. Rather, here, the baraita that prohibited examining the cups, is referring to a regularly employed servant who fears his master and examines the dishes meticulously. Therefore, there is concern lest he come to adjust the wick. While there, the baraita that permitted examining the cups, is referring to a servant who is not regularly employed, does not fear his master, and therefore will not check meticulously. There is no concern lest he come to adjust the wick. And if you wish, say instead that this baraita and that baraita are both referring to a regularly employed servant. And this is not difficult, as they are not referring to the same kind of lamp. This baraita, which prohibited examining the dishes, is referring to an oil lamp, where there is room for concern lest he adjust it. And that baraita, which permitted examining the dishes, is referring to a naphtha [nafta] lamp. Since the naphtha lamp is dirty, the servant certainly will not touch it while checking the cups and dishes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרההשלמהרמב״ןבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תני חדא: השמש בודק קערות וכוסות לאור הנר. ותניא אידך: לא יבדוק. וסוגיין דשמעתא: בין שמש קבוע בין שמש שאינו קבוע – בודק כוסות וקערות לאור הנר. ודווקא בנפטא, דמאיס ונפיש נהוריה ולא אתי לאצלויי ביה. אבל בדמשחא, שמש שאינו קבוע – ודאי אסור, שמש קבוע – פלוגתא. והילכתא: בודק ואין מורין כן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמש קבוע – לא יבדוק מפני שאימת רבו עליו אם ימצא בהן דבר מגונה ובודקן יפה וחיישינן להטיה.
שאינו קבוע – לא רמיא עליה כולי האי.
הא והא בשמש קבוע גרסי׳.
בדנפטא – שהוא מסריח מותר לבדוק לאורו דלא אתי להטות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא חדא שמש בודק כוסות וקערות לאור הנר ותניא אידך לא יבדוק, לא קשיא הא בשמש קבוע הא בשמש שאינו קבוע. פירוש בשמש קבוע אסור שאימת רבו עליו, שמש שאינו קבוע מותר שאין אימת רבו עליו. ואי בעית אימא הא והא בשמש קבוע ולא קשיא כאן בדמשחא כאן בדנפטא. פי׳ בדנפטא מותר ולא גזרינן. כך פירש רבינו שלמה ז״ל. ובהלכות הרב אלפסי ז״ל מוחלפת השטה לומר שמש קבוע בקי ומותר שמש שאינו קבוע אסור. וגריס ואי בעית אימא הא והא בשמש שאינו קבוע כאן בדשמחא באן בדנפטא.
1
1. בכ״י מופיעים כאן ביאורי ההשלמה לדף י״א. ד״ה ״הא דתנן לא יאכל״ וד״ה ״הא דתנן כל המטלטלין״. במהדורתנו, הם מובאים לעיל.
הא דאמרינן לא קשיא כאן בשמש קבוע כאן בשמש שאינו קבוע – ק״ל דמי עדיף שמש קבוע מאדם עצמו שאסור לו להבחין בין בגדו לבגד אשתו, שהוא עיון הגס יותר מבדיקת כוסות וקערות, ושם לא חלקו בין משחא לנפטא אלא הכל אסור. ונ״ל, שהטעם כמו שמפרש בירושלמיא אית דבעי מימר מפני נקיות ומפני סכנה [מותר] ואמרינן נמי התם לקנב חוזרין מפני נקיות ומפני הסכנה מותר. ואף על פי כן בשמש שאינו קבוע ובמשחא אסרו,⁠ב מפני שהוא עיון דק יותר מאלו, מפני שאינו רגיל לשמש לאחד, וקרוב להטות.
א. בפרקין ה״ג, ועי׳ ר״ן. ועי׳ ראב״ן סי׳ שלח, מג״א סי׳ ערה סק״ו, ובהלכ״ב ד״ה אבל שמש קבוע.
ב. כשיטת התוספות וזו דעת הרי״ף והר״ח ועוד שגורסין הא והא בשמש שאינו קבוע ואסור במשחא, דשאינו קבוע צריך עיון דק יותר משמש קבוע שמכיר הכלים. ועי׳ רא״ש שכ׳ ששמש שאינו קבוע בודק יפה שישכרוהו, אבל רש״י גריס איפכא דשמש קבוע בודק יפה שאימת רבו עליו, ולרש״י שמעיה דר׳ ירמיה שאינו קבוע הוה. ולדעת רבנו דשאינו קבוע אסור צ״ל כמש״כ בתוס׳ הרא״ש [וכן בלח״מ] דהשמעיה בדק כליו דר׳ ירמיה. ועי׳ מג״א סי׳ ערה סק״ח.
וגדולי הצרפתים כתבו שבליל ראשון של פסח שחל להיות בשבת אסור לקרות הגדה אלא באחר עמו ומ״מ יש אומרים הואיל ועיקר עניינים אלו אינן אלא לשאול כל בני השולחן עיניהם נשואות לקוראים או לקורא ומ״מ יש נוהגים לומר לנשים שיהו נותנות לב על כך ונסעדים בזו ויש נוטים להתיר לעיין בספר בלא הוצאה בפה והרי זה אצלם כחזן המסדר ראשי פרשיות ואין הדברים נראין שבזו אינו צריך עיון גדול שראשי הפרשיות מעיין הוא בהם על נקל ואינו צריך להרבות בעיון ובפלוי הכלים אפי׳ שנים בבגד אסור שהרי זה מסתכל בצד אחד וזה בצד אחר ואין הדבר מצוי להסתכל שניהם במקום אחד ויש מתירין ובלבד שיסכימו ביניהם כך או שיהא אחד עומד על גביו ממונה לשומרו:
אע״פ שאסרו לעיין באור הנר בשבת אמרו בירוש׳ אבל מסתכל הוא במה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש אלא שנחלקו שם על הטעם והוא שאמרו שם אית דבעי מימר שהיא לשעה כלומר שהוא נעשה מהר ובהבטה בעלמא ואית דבעי מימר מפני הנקיות מפני הסכנה מה נפיק מביניהון לקנב חזירין מאן דמר שהוא לשעה אסור מאן דמר מפני הנקיות מותר ויראה כדעת שניהם:
שמש קבוע בביתו של אדם בקי הוא בכלי הבית יותר משמש שאינו קבוע מעתה שמש שרצה לבדוק כוסות וקערות לאור הנר אם היה נר של נפט וכיוצא בו שאורה גדול והוא מאיס וריח רע מתעורר בהטאתו שאין היד מצויה ליגע בו בין קבוע בין אינו קבוע מותר לבדוק ואם היה של שמן את שאינו קבוע אסור והקבוע הלכה ואין מורין כן כך כתבו בשטה זו גדולי הפוסקים והם גורסים בכאן הא והא בשמש שאינו קבוע הא בדמשחא הא בדנפטא אבעיא להו קבוע ובדמשחא מאי ותירץ בה הלכה ואין מורין כן ומ״מ יש מפרשים שהקבוע מחמירין יותר שמצד אימת רבו משתדל בעיון יפה ומהפכין הענין שבשל שמן את הקבוע אסור ואת שאינו קבוע הלכה ואין מורין כן והם גורסים הא והא בקבוע ואיבעיא להו שאינו קבוע במשחא מאי והעלוה בהלכה ואין מורין כן וכן יראה משמועה הבאה אחריה משלוחו של רב ירמיה בר אבא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שכן תני חדא [שנויה ברייתא אחת] שהשמש בודק את הכוסות וקערות לאור הנר לראות אם נקיות הן. ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת] שלא יבדוק! ומסבירים: לא קשיא [אין זה קשה], אלא כאן שאסרו, מדובר בשמש קבוע, שהוא מתיירא מרבו ובודק היטב, ולכך יש לחשוש שמא יטה. ואילו כאן שהתירו, מדובר בשמש שאינו קבוע, שאינו מתיירא מפני הרב, ולכך אינו בודק יפה, ולכן אין לחשוש שמא יבוא להטות את הנר. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] כי הא והא [זה וזה] בשני הברייתות מדובר בשמש קבוע, ולא קשיא [ואין זה קשה], אלא שאינן מדברות באותו סוג נר, הא [זה] שאסרו מדובר בדמשחא נר של שמן], שיש לחשוש שמא יטהו, והא [וזה] שהתירו מדובר בדנפטא נר של נפט], שכיון שהוא מלוכלך ודאי לא יגע בנר של נפט, בשעת בדיקת הכוסות.
On this subject, the Gemara cites two apparently contradictory baraitot. It was taught in one baraita that a servant may examine cups and bowls by candlelight to check if they are clean. And it was taught in another baraita that he may not examine them. The Gemara explains: This is not difficult. Rather, here, the baraita that prohibited examining the cups, is referring to a regularly employed servant who fears his master and examines the dishes meticulously. Therefore, there is concern lest he come to adjust the wick. While there, the baraita that permitted examining the cups, is referring to a servant who is not regularly employed, does not fear his master, and therefore will not check meticulously. There is no concern lest he come to adjust the wick. And if you wish, say instead that this baraita and that baraita are both referring to a regularly employed servant. And this is not difficult, as they are not referring to the same kind of lamp. This baraita, which prohibited examining the dishes, is referring to an oil lamp, where there is room for concern lest he adjust it. And that baraita, which permitted examining the dishes, is referring to a naphtha [nafta] lamp. Since the naphtha lamp is dirty, the servant certainly will not touch it while checking the cups and dishes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרההשלמהרמב״ןבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אִיבַּעְיָא לְהוּ: שַׁמָּשׁ שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ בִּדְמִשְׁחָא מַהוּ? אָמַר רַב: הֲלָכָה כוְאֵין מוֹרִין כֵּן, ור׳וְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: הֲלָכָה וּמוֹרִין כֵּן. ר׳רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אִיקְּלַע לְבֵי רַב אַסִּי. קָם שַׁמָּעֵיהּ, קָא בָּדֵיק לִנְהוֹרָא דִשְׁרָגָא. אֲמַרָה לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ: וּמָר לָא עָבֵיד הָכִי? אֲמַר לַהּ: שִׁבְקֵיהּ, כְּרַבֵּיהּ ס״לסְבִירָא לֵיהּ.:

A dilemma was raised before the Sages: What is the ruling with regard to a servant who is not regularly employed in terms of examining cups and dishes by the light of an oil lamp? Is he permitted to examine the cups by candlelight, or not? From the perspective of his being a servant not regularly employed, it should be permitted. On the other hand, because it is an oil lamp it should be prohibited. Rav said: The halakha is that it is permitted, and, however, ab initio a public ruling is not issued to that effect so that they will not come to sin. However, one who knows the halakha that it is permitted may practice accordingly. Rabbi Yirmeya bar Abba said: That halakha is that it is permitted and a public ruling is issued to that effect. The Gemara relates that Rabbi Yirmeya bar Abba happened to come to the house of Rav Asi on Shabbat. Rabbi Yirmeya’s servant stood and examined the cups by the light of a lamp [sheraga], as he was not a regularly employed servant in the house of Rav Asi. Rav Asi’s wife said to Rav Asi: But the Master, you, does not do so. You prohibit doing so. Why is the servant of Rabbi Yirmeya examining the cups? He said to her: Leave him, he holds in accordance with the opinion of his master.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמש שאינו קבוע בדמשחא מאי – כיון שאינו קבוע אינו מטה אפילו בחול והלכך בשבת מותר או דילמא בדמשחא הואיל ולא מאיס דרכו להטות בחול הוא.
הלכה – דמותר.
ואין מורין כן – שלא יזלזלו.
קם שמעי׳ – דר׳ ירמיה דהוא שמש שאינו קבוע בבית רב אסי.
אמרה ליה דביתהו – דרב אסי לרב אסי מר לא עביד הכי.
כרביה – ר׳ ירמיה דאמר הלכה ומורין כן.
שמש שאינו קבוע בדמשחא מאי – ללישנא בתרא מבעי ליה ור״ת גריס הא והא בשמש שאינו קבוע איבעיא להו שמש קבוע בדמשחא מאי דשמש שאינו קבוע בודק יפה שלא יעבירוהו אבל קבוע לא מרתת שיעבירוהו בשביל כך כיון שהוקבע כבר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמש קבוע. לא (ימזוג) [יבדוק] לפי שאימת רבו עליו ואם ימצא בהם דבר מגונה ובודקו יפה וחיישינן להטייה.
שאינו קבוע. לא רמיא עליה כולי האי.
בד״ה שמש שאינו כו׳ ור״ת גריס הא והא בשמש שאינו כו׳ דשמש שאינו קבוע בודק יפה שלא יעברוהו כו׳ עכ״ל והרי״ף גורס כגירסת ר״ת אבל הר״ן פי׳ בו טעמא אחרינא דשמש שאינו קבוע צריך עיון הרבה ע״ש וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איבעיא להו [נשאלה להם] לבני הישיבה שאלה זו: שמש שאינו קבוע בנר של שמן מהו דינו, האם מותר לו לבדוק את הכוסות לאור הנר, או שמא לא? שכן מצד היותו שמש בלתי קבוע — יש להתיר, אך בגלל נר השמן יש לאסור. אמר רב: הלכה היא שמותר ואולם אין מורין כן מלכתחילה ברבים, שלא להכשילם. אבל היודע הלכה זו — מותר לו לנהוג כך. ואילו ר׳ ירמיה בר אבא אמר: הלכה ומורין כן אפילו לרבים. ומסופר שר׳ ירמיה בר אבא איקלע לבי [הזדמן לבית] רב אסי בשבת. קם שמעיה קא בדיק לנהורא דשרגא [עמד שמשו של ר׳ ירמיה ובדק את הכוסות לאור הנר], שהרי הוא לא היה שמש קבוע בבית רב אסי. אמרה ליה דביתהו [אמרה לו אשתו] של רב אסי לרב אסי: ומר [והרי אדוני] לא עביד הכי [עושה כן], ומדוע עושה זאת שמשו של ר׳ ירמיה? אמר לה: שבקיה, כרביה סבירא ליה [עזבי אותו, כרבו סבור הוא].
A dilemma was raised before the Sages: What is the ruling with regard to a servant who is not regularly employed in terms of examining cups and dishes by the light of an oil lamp? Is he permitted to examine the cups by candlelight, or not? From the perspective of his being a servant not regularly employed, it should be permitted. On the other hand, because it is an oil lamp it should be prohibited. Rav said: The halakha is that it is permitted, and, however, ab initio a public ruling is not issued to that effect so that they will not come to sin. However, one who knows the halakha that it is permitted may practice accordingly. Rabbi Yirmeya bar Abba said: That halakha is that it is permitted and a public ruling is issued to that effect. The Gemara relates that Rabbi Yirmeya bar Abba happened to come to the house of Rav Asi on Shabbat. Rabbi Yirmeya’s servant stood and examined the cups by the light of a lamp [sheraga], as he was not a regularly employed servant in the house of Rav Asi. Rav Asi’s wife said to Rav Asi: But the Master, you, does not do so. You prohibit doing so. Why is the servant of Rabbi Yirmeya examining the cups? He said to her: Leave him, he holds in accordance with the opinion of his master.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ״בֶּאֱמֶת אָמְרוּ הַחַזָּן כּוּ׳.״: וְהָאָמְרַתְּ רֵישָׁא: ״רוֹאֶה״!? מַאי לָאו – לִקְרוֹת? לָא, ללְסַדֵּר רָאשֵׁי פָּרָשִׁיּוֹתָיו. וְכֵן אָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: אֲבָל מְסַדֵּר הוּא רָאשֵׁי פָּרָשִׁיּוֹתָיו, וְכוּלַּהּ פָּרָשָׁה לָא.

We learned in the mishna that in truth they said that the attendant sees where in the book the children under his supervision are reading, but he himself should not read. The Gemara asked: Didn’t you say in the first clause of the mishna that the attendant sees? Doesn’t that mean that he sees in order to read? How can that part of the mishna conclude by saying that he may not read? The Gemara answers: No, it does not mean that the attendant is permitted to actually read; rather, he is only permitted to look and arrange the beginning of his sections of the Torah that he must read the next day. And so too, Rabba bar Shmuel said: However, he may arrange the beginning of his sections that he must read the next day. The Gemara asks: And may he not read the entire section?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרמב״ןפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פיס׳ באמת החזן רואה וכו׳ – ואסיק׳: אבל מסדר הוא לתינוקות ראשי פרשיות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ראשי פרשיות – ומריצן בפיו שמתוך שראש הפרשה שגורה בפיו הוא נזכר בכולה למחר ומסייע את שבעה הקורין בנקודה וטעמיה בלחש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל מסדר הוא ראשי פרשיות. מריצן בפיו, שמתוך שראש הפרשה שגורה בפיו נזכר בכולה למחר, ומסייע לשבעה הקוראים בתורה בנקודה ובטעמא בלחש.
וכולה פרשה לא מיתיבי – קשיא לן וכולה פרשה היכי סליק אדעתיה דשרי, והא מתניתא קתני בהדיא אבל הוא לא יקרא. ואיכא למימר קרייה לחוד וסדור לחוד, וכי קתני היכן התינוקות קורין לא לאור הנר אלא היכן קורין למחר והכי אקשי׳ וכולה פרשה לא מסדר והאמר רשב״ג היו מסדרין פרשיותיהן לאור הנר. ומיהו למאי דאמרינן שאני תינוקות של בית רבן שאימת רבן עליהן מותר להן אפי׳ לקרות. ודיקא נמי מדקתני מתני׳ אבל הוא לא יקרא, משמע אבל הם קורין, והא דקתני ברייתא מסדרין פרשיותיהן, משום דאורחא דמילתא דאינן אלא מסדרין בעלמא, ואינו מחוור. ואיכא למימר סדור כולה פרשה וקרייה כולה חד הוא, וכי אקשי אדרבה בר שמואל וכולה פרשה לא, משום דקס״ד דמתני׳ הכי קתני היכן התינוקות קורין בלילה, וקורא עמהם מפני שהם שנים בענין א׳, ומותר לקרות, אבל הוא לא יקרא בפני עצמו, ומשום הכי אקשי׳ וכולה פרשה לא שריא בהדי תינוקות, דודאי רבה בר שמואל בהדי תינוקות אמר, דסידור משמע שהוא מסדר לתינוקות, ואלו בפני עצמו אין זה נקרא מסדר, אלא איזה הוא מסדר זה המלמד סדר הפרשיות לתינוקות והם גומרין אותן. והא דתניא מסדרין פרשיותיהן והיינו לפני רבן שמסדרין לפניו ללמוד ממנו סדר היום והפרשיות, ופריק, שאני תינוקות דאימת רבן עליהן והן מותרין והוא אסור שהם אין מונעין אותו מלתקן אם ירצה מפני אימתן, והן ודאי לא יתקנו כנ״ל.⁠א
א. עי׳ תוס׳ רשב״א ריטב״א, ועי׳ הג״א ור״ן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה כי באמת אמרו שהחזן יכול לראות היכן התינוקות אוחזים בקריאתם בספר ואפילו לאור הנר בשבת, אבל הוא עצמו לא יקרא. ושואלים: והאמרת רישא [והרי אמרת בראש המשפט] כי החזן ״רואה״, מאי לאו לקרות [האם הכוונה היא לא שרואה כדי לקרוא], וכיצד אומרים בסוף המשפט שלא יקרא?! ומשיבים: לא הכוונה אינה שמותר לחזן לקרוא ממש, אלא רק להסתכל ולסדר את ראשי פרשיותיו שצריך הוא לקרוא מחר. וכן אמר רבה בר שמואל: אבל מסדר הוא ראשי פרשיותיו, וכולה אולם את כל] הפרשה הוא לא יכול לקרוא.
We learned in the mishna that in truth they said that the attendant sees where in the book the children under his supervision are reading, but he himself should not read. The Gemara asked: Didn’t you say in the first clause of the mishna that the attendant sees? Doesn’t that mean that he sees in order to read? How can that part of the mishna conclude by saying that he may not read? The Gemara answers: No, it does not mean that the attendant is permitted to actually read; rather, he is only permitted to look and arrange the beginning of his sections of the Torah that he must read the next day. And so too, Rabba bar Shmuel said: However, he may arrange the beginning of his sections that he must read the next day. The Gemara asks: And may he not read the entire section?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרמב״ןפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת יב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת יב:, ר׳ חננאל שבת יב:, רי"ף שבת יב: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת יב:, רש"י שבת יב:, ראב"ן שבת יב: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות שבת יב:, ספר הנר שבת יב: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת יב: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת יב: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן שבת יב: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי שבת יב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א שבת יב:, מהרש"ל חכמת שלמה שבת יב:, מהרש"א חידושי הלכות שבת יב:, פני יהושע שבת יב:, גליון הש"ס לרע"א שבת יב:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת יב:, אסופת מאמרים שבת יב:

Shabbat 12b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 12b, R. Chananel Shabbat 12b, Rif by Bavli Shabbat 12b, Collected from HeArukh Shabbat 12b, Rashi Shabbat 12b, Raavan Shabbat 12b, Tosafot Shabbat 12b, Sefer HaNer Shabbat 12b, Ri MiLunel Shabbat 12b, HaHashlamah Shabbat 12b, Ramban Shabbat 12b, Meiri Shabbat 12b, Ritva Shabbat 12b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 12b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 12b, Penei Yehoshua Shabbat 12b, Gilyon HaShas Shabbat 12b, Steinsaltz Commentary Shabbat 12b, Collected Articles Shabbat 12b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144