×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֶת סוּכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת א״לאֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִתְמַעֲטִים וְהַשְּׁאָר עֵינֵיהֶם כָּלוֹת בְּיָגוֹן וַאֲנָחָה וְצָרוֹת רַבּוֹת וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת עַד שֶׁהָרִאשׁוֹנָה פְּקוּדָה שְׁנִיָּה מְמַהֶרֶת לָבֹא.
the Tabernacle of David that is fallen [hanofelet]” (Amos 9:11). That is why the Messiah is called bar nifli. Rabbi Yitzḥak said to him that this is what Rabbi Yoḥanan says: During the generation in which the Messiah, son of David, comes, Torah scholars decrease; and as for the rest of the people, their eyes fail with sorrow and grief, and troubles increase. And the harsh decrees will be introduced; before the first passes the second quickly comes.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
את סוכת דוד הנופלת – מלכות דוד שנפלה להכי קרי משיח בר נפלי.
עד שהראשונה פקודה – עד שלא כלתה צרה ראשונה שניה ממהרת לבא פקודה כמו לא נפקד (במדבר לא).
ואיידי דאיירי לעיל בקץ דגלות ראשון דאמרינן כבר קבע להן זמן איבעיא לן נמי אקץ דגלות אחרון אימת שלם ואתי משיח ואית דאמרי משום סירכא דצרור הכסף לקח בידו אייתינן לה להא דר׳ יוחנן דאמר תלמידי חכמים מתמעטין וגזרות קשות מתחדשות ועד שהראשונה פקודה כלומר טרם היות גזרה ראשונה פקודה מאת המקום לבטלה השניה ממהרת לבא ויש אומרים פקודה לשון העדרה כדכתיב לא נפקד ממני איש כלומר שלא כלתה גזרה ראשונה שנייה ממהרת לבא:
גמרא אשר חרפו אויבך ה׳ אשר חרפו עקבות משיחך כל זה נמחק:
את סכת דויד הנפלת״ (עמוס ט, יא), ולכן נקרא המשיח ״בר (בן) ניפלי״. אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר ר׳ יוחנן: דור שבן דוד (המשיח) בא בו, תלמידי חכמים מתמעטים, והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות (מתרבות), וגזרות קשות מתחדשות, עד שהראשונה פקודה (עוברת), שניה ממהרת לבא.
the Tabernacle of David that is fallen [hanofelet]” (Amos 9:11). That is why the Messiah is called bar nifli. Rabbi Yitzḥak said to him that this is what Rabbi Yoḥanan says: During the generation in which the Messiah, son of David, comes, Torah scholars decrease; and as for the rest of the people, their eyes fail with sorrow and grief, and troubles increase. And the harsh decrees will be introduced; before the first passes the second quickly comes.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן שָׁבוּעַ שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה מִתְקַיֵּים מִקְרָא זֶה {עמוס ד׳:ז׳} וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר שְׁנִיָּה חִיצֵּי רָעָב מִשְׁתַּלְּחִים שְׁלִישִׁית רָעָב גָּדוֹל וּמֵתִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה וְתוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת מִלּוֹמְדֶיהָ בִּרְבִיעִית שׂוֹבַע וְאֵינוֹ שׂוֹבַע בַּחֲמִישִׁית שׂוֹבַע גָּדוֹל וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין וְתוֹרָה חוֹזֶרֶת לְלוֹמְדֶיהָ בְּשִׁשִּׁית קוֹלוֹת בִּשְׁבִיעִית מִלְחָמוֹת בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית בֶּן דָּוִד בָּא.

The Sages taught in a baraita: With regard to the seven-year period, i.e., the Sabbatical cycle, during which the Messiah, son of David, comes: During the first year, this verse will be fulfilled: “And I will cause it to rain upon one city and cause it not to rain upon another city” (Amos 4:7). During the second year of that period, arrows of famine will be shot, indicating that there will be famine only in certain places. During the third year there will be a great famine, and men, women, children, the pious, and men of action will die, and the Torah is forgotten by those who study it. During the fourth year there will be plenty but not great plenty. During the fifth year there will be great plenty and they will eat, and drink, and rejoice, and the Torah will return to those who study it. During the sixth year, heavenly voices will be heard. During the Sabbatical Year, wars, e.g., the war of Gog and Magog, will be waged involving the Jewish people. During the year after the conclusion of the Sabbatical Year, the son of David will come.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבוע – שמיטה.
והמטרתי על עיר אחת – שיהא מעט מטר ויהא רעב במקום זה ושובע במקום זה.
חיצי רעב – רעב מעט שלא יהא שובע בשום מקום.
משתכחת מלומדיה – מתוך שאין להם מה לאכול.
בששית קולות – יצאו קולות שבן דוד בא ל״א קולות מתקיעת שופר שנאמר יתקע בשופר גדול (ישעיהו כז).
מלחמות – בין עובדי כוכבים לישראל.
שנה ראשונה מתקיים מקרא והמטרתי על עיר אחת וגו׳ פסוק הוא בתוכחות עמוס וקבלה היה בידם שהוא נאמר על שנה ראשונה משבוע שבן דוד בא בו:
בששה קולות כו׳. לפי ב׳ הפירושים שפירש״י ק״ק ממה שאמרו ג׳ באין בהיסח הדעת משיח כו׳ ויש לפרש קולות רעש שיהיה משמים באותה שבוע כשיפקוד הש״י על אומה לפורענות מביא בקול רעש כמ״ש מעם ה׳ צבאות תפקד ברעם וברעש קול גו׳:
במוצאי שביעית בן דוד בא כו׳. בכ״מ קרי לשמינית מוצאי שביעית ולפי שהיא השנה הסמוכה לשבוע העברה קרי ליה שבוע שבן דוד בא:
תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: שבוע (שמיטה, שבע שנים) שבן דוד בא בו, שנה ראשונה מתקיים מקרא זה: ״והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר״ (שם ד, ז). בשנה השניה מאותה שמיטה — חיצי רעב משתלחים, שמקומות מסויימים יסבלו מן הרעב. בשנה השלישית של שמיטה זו — רעב גדול, ומתים אנשים ונשים וטף חסידים ואנשי מעשה, ותורה משתכחת מלומדיה. בשנה הרביעיתשובע ואינו שובע. בחמישיתשובע גדול, ואוכלין ושותין ושמחין, ותורה חוזרת ללומדיה. בששיתקולות נשמעים משמים, בשביעיתמלחמות כגון מלחמת גוג ומגוג, הבאות על ישראל. במוצאי שביעיתבן דוד בא.
The Sages taught in a baraita: With regard to the seven-year period, i.e., the Sabbatical cycle, during which the Messiah, son of David, comes: During the first year, this verse will be fulfilled: “And I will cause it to rain upon one city and cause it not to rain upon another city” (Amos 4:7). During the second year of that period, arrows of famine will be shot, indicating that there will be famine only in certain places. During the third year there will be a great famine, and men, women, children, the pious, and men of action will die, and the Torah is forgotten by those who study it. During the fourth year there will be plenty but not great plenty. During the fifth year there will be great plenty and they will eat, and drink, and rejoice, and the Torah will return to those who study it. During the sixth year, heavenly voices will be heard. During the Sabbatical Year, wars, e.g., the war of Gog and Magog, will be waged involving the Jewish people. During the year after the conclusion of the Sabbatical Year, the son of David will come.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַב יוֹסֵף הָא כַּמָּה שְׁבִיעִיֹּת דַּהֲוָה כֵּן וְלָא אֲתָא אָמַר אַבָּיֵי בְּשִׁשִּׁית קוֹלוֹת בִּשְׁבִיעִית מִלְחָמוֹת מִי הֲוָה וְעוֹד כְּסִדְרָן מִי הֲוָה.

Rav Yosef said: Haven’t there been several Sabbatical cycles during which events transpired in that manner and nevertheless, the Messiah did not come? Abaye said: Have the phenomena: During the sixth year, heavenly voices, and during the Sabbatical Year, wars, transpired? And furthermore, have all these phenomena transpired in the order in which they were listed in the baraita?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דהוה הכי – שנה אחת רעב שנה אחת שובע ואעפ״כ לא בא בן דוד.
בששית קולות מי הוה – כלום יצאו קולות שבן דוד בא.
ועוד כסדרן מי הוה – כלומר אלו הצרות דקתני הכא כסדרן לא אתרמו בשבוע אחד אבל כי אתרמו אתי משיח.
אמר רב יוסף: הא [הרי] כמה שנות שביעית דהוה כן [שהיה כך] כעין מאורעות אלה ולא אתא [בא] משיח! אמר אביי: מה שאמרו שיהיו בששית קולות, ובשביעית מלחמות, מי הוה [האם היה]? שחלק זה עדיין לא נתקיים. ועוד, כסדרן מי הוה [האם היה], שאף אם היו שנות רעב ושובע ומלחמה, אבל לא ארעו הדברים לפי הסדר שבאותה ברייתא.
Rav Yosef said: Haven’t there been several Sabbatical cycles during which events transpired in that manner and nevertheless, the Messiah did not come? Abaye said: Have the phenomena: During the sixth year, heavenly voices, and during the Sabbatical Year, wars, transpired? And furthermore, have all these phenomena transpired in the order in which they were listed in the baraita?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) {תהלים פ״ט:נ״ב} (אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ ה׳ אֲשֶׁר חֵרְפוּ עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ) תַּנְיָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ בֵּית הַוַּועַד יִהְיֶה לִזְנוּת וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב וְהַגַּבְלָן יֵאשַׁם וְאַנְשֵׁי גְבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לָעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ וְחׇכְמַת הַסּוֹפְרִים תִּסְרַח וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֵסוּ וּפְנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי כֶלֶב.

The verse states: “That Your enemies taunted, Lord, that they have taunted the footsteps of Your anointed” (Psalms 89:52). It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: During the generation that the son of David comes, the hall of the assembly of the Sages will be designated for prostitution, and the Galilee will be destroyed, and the Gavlan, i.e., Bashan, will be desolate, and the residents of the border who flee the neighboring gentiles will circulate from city to city and will receive no sympathy. The wisdom of scholars will diminish, and sin-fearing people will be despised. And the face of the generation will be like the face of a dog in its impudence and shamelessness.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אשר חרפו אויביך ה׳ אשר חרפו עקבות משיחך – לא אתפרש האי קרא למאי איכתיב הכא דהא לא קא דריש ביה מידי ונראה למורי שכן נכתב בספרים תחלה כמו ששנינו בפ׳ אחרון דסוטה (דף מט:) בעקבות המשיח חוצפא יסגא וכתבו פירוש זה על בעקבות שהוא לשון סוף כמו אשר חרפו עקבות משיחך.
בית הועד – מקום שתלמידי חכמים מתוועדין שם ללמוד תורה.
ה״ג: והגבלן – מקום ששמו כך ישתומם.
ואנשי הגבול – אנשי גבול ארץ ישראל ל״א אנשי גזית סנהדרין.
כפני כלב – דדמיין ממש לכלב מ״ר ל״א כפני הכלב שלא יתביישו זה מזה.
אשר חרפו גו׳. עיין פירש״י כמו ששנינו בפ״ב דסוטה בעקבות משיחא כו׳ וכתבו פירוש זה על בעקבות שהוא לשון סוף כמו חרפו עקבות משיחך עכ״ל אבל הכא דלא אתמר בעקבות משיחא כו׳ אין מקום להאי קרא ונראה לפרש משום דמייתי בהך שמעתין דלקמן עניני אריכות הגלות ואיחור ביאת משיח הקדים ביה בהאי קרא שעל זה חרפו אויביך ה׳ חרפו עקבות משיחך:
והגבלן ישתומם. עיין פירש״י וכמקרא בספר יהושע והארץ הגבלי ובתהלים גבל ועמון ועמלק גו׳ ובתרגום הר שעיר טורא דגבלא:
ואמר ואנשי הגבול יסובבו כו׳ פרש״י אנשי גבול א״י עכ״ל ור״ל כדאמרינן בכמה מקומות בתלמוד ובגבולין דהיינו כל א״י חוץ מירושלים ומשום חשיבותא דירושלים נקרא כל א״י גבולין שאינה אלא גבול וספר של ירושלים: וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא כו׳. כלל בזה מעלות השכליות ומעלות המדות שכולם יהיו נמאסים בדור ההוא:
ופני הדור כפני הכלב כו׳. עיין פירש״י ועוד נראה לפרש כי נקרא כלב כי כולו לב ונאמן לאדוניו ואמר שפני אותו הדור יהיה כפני כלב שמראה לפנים כאלו הוא אוהב אבל לבו בל עמו כי לפי האמת האהבה שהיא נראה לפניך היא נעדרת בלב ועל זה אמרו בפ״ב דסוטה ואין הדור רואה אלא לפנים:
נאמר ״אשר חרפו אויביך ה׳ אשר חרפו עקבות משיחך״ (תהלים פט, נב). תניא [שנויה ברייתא], ר׳ יהודה אומר: דור שבן דוד בא בו, בית הוועד שהוא מושב החכמים יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן (הבשן) יאשם (יהא שומם), ואנשי גבול שימלטו מפני הגויים יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו (ירוחמו), וחכמת הסופרים תסרח (תתמעט), ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני כלב בחוצפה וחוסר בושה,
The verse states: “That Your enemies taunted, Lord, that they have taunted the footsteps of Your anointed” (Psalms 89:52). It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: During the generation that the son of David comes, the hall of the assembly of the Sages will be designated for prostitution, and the Galilee will be destroyed, and the Gavlan, i.e., Bashan, will be desolate, and the residents of the border who flee the neighboring gentiles will circulate from city to city and will receive no sympathy. The wisdom of scholars will diminish, and sin-fearing people will be despised. And the face of the generation will be like the face of a dog in its impudence and shamelessness.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְהָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו נ״ט:ט״ו} וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת (וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל) מַאי וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת אָמְרִי דְּבֵי רַב מְלַמֵּד שֶׁנַּעֲשֵׂית עֲדָרִים עֲדָרִים וְהוֹלֶכֶת לָהּ מַאי וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל אָמְרִי דְּבֵי ר׳רַבִּי שֵׁילָא כׇּל מִי שֶׁסָּר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל עַל הַבְּרִיּוֹת.

And the truth will be lacking, as it is stated: “And the truth is lacking [ne’ederet], and he who departs from evil is negated” (Isaiah 59:15). What is the meaning of the phrase: And the truth is lacking [ne’ederet]? The Sages of the study hall of Rav said: This teaches that truth will become like so many flocks [adarim] and walk away. What is the meaning of the phrase: “And he that departs from evil is negated”? The Sages of the study hall of Rabbi Sheila said: Anyone who deviates from evil is deemed insane by the people.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משתולל על הבריות – כל העולם אומרין עליו שוטה הוא היינו משתולל לשון שטות כמו מוליך יועצים שולל (איוב יב).
שם וסר מרע משתולל נמחק:
מאי ותהי האמת נעדרת. לפי פשוטו שהוא מלשון חסר ועידור דמשמע דנעדר האמת לגמרי לא יתכן כדאמרינן בפרק כל כתבי דאפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמנה בדברי תורה ואמת נופל על דברי תורה וע״כ דרשוהו מלשון עדר. שנעשית עדרים והולכת כו׳. ובילקוט אמר שנעשית עדרים עדרים במדבר ואיך שיהיה נראה דר״ל כי אנשי אמת יהיו הולכים ונחבאים במדברות מפני הדור הרע ההוא וכן פי׳ הרד״ק שם במ״ש הכתוב כי כשלה ברחוב אמת כי בסתר היו בהם אנשי אמת וכן אמר ירמיה בקשו ברחובותיה אם יש איש מבקש אמונה גו׳ עכ״ל ע״ש וכן מה שאמר מאי וסר מרע משתולל דלפי פשוטו כמו שפירש הרד״ק שהוא מלשון שלל כאלו הוא שללו ובזזו אותו מן העולם עכ״ל לא יתכן דודאי יהיו גם צדיקים באותו דור אלא שיהיה הצדיק מוחזק כשוטה ומשתולל בעיני הבריות:
והאמת תהא נעדרת, שנאמר: ״ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל״ (ישעיה נט, טו). מאי [מה פירוש] ״ותהי האמת נעדרת״? אמרי דבי [אמרו חכמים מבית מדרשו] של רב: מלמד שנעשית האמת עדרים עדרים, והולכת לה. מאי [מה פירוש] ״וסר מרע משתולל״? אמרי דבי [אמרו חכמים מבית מדרשו] של ר׳ שילא: כל מי שסר מרעמשתולל, נחשב כמשוגע על הבריות.
And the truth will be lacking, as it is stated: “And the truth is lacking [ne’ederet], and he who departs from evil is negated” (Isaiah 59:15). What is the meaning of the phrase: And the truth is lacking [ne’ederet]? The Sages of the study hall of Rav said: This teaches that truth will become like so many flocks [adarim] and walk away. What is the meaning of the phrase: “And he that departs from evil is negated”? The Sages of the study hall of Rabbi Sheila said: Anyone who deviates from evil is deemed insane by the people.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רָבָא מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא לֵיכָּא קוּשְׁטָא בְּעָלְמָא אֲמַר לִי הָהוּא מֵרַבָּנַן וְרַב טָבוּת שְׁמֵיהּ וְאָמְרִי לַהּ רַב טָבְיוֹמֵי שְׁמֵיהּ דְּאִי הֲווֹ יָהֲבִי לֵיהּ כֹּל חֲלָלֵי דְּעָלְמָא לָא הֲוָה מְשַׁנֵּי בְּדִבּוּרֵיהּ זִימְנָא חֲדָא אִיקְּלַעִי לְהָהוּא אַתְרָא וְקוּשְׁטָא שְׁמֵיהּ וְלָא הֲווֹ מְשַׁנֵּי בְּדִיבּוּרַיְיהוּ וְלָא הֲוָה מָיֵית אִינִישׁ מֵהָתָם בְּלָא זִימְנֵיהּ נְסֵיבִי אִיתְּתָא מִינְּהוֹן וַהֲווֹ לִי תַּרְתֵּין בְּנִין מִינַּהּ.

§ Concerning the lack of truth, Rava says: Initially I would say that there is no truth anywhere in the world. There was a certain one of the Sages, and Rav Tavut is his name, and some say Rav Tavyomei is his name, who was so honest that if they were to give him the entire world, he would not deviate from the truth in his statement. He said to me: One time I happened to come to a certain place, and Truth is its name, and its residents would not deviate from the truth in their statements, and no person from there would die prematurely. I married a woman from among them, and I had two sons from her.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ליכא קושטא בעלמא – אין אדם בעולם שידבר אמת תמיד.
אמר לי ההוא מרבנן דאי הוו יהבי ליה כל חללי דעלמא לא משני בדבוריה – לשקר ואישתעי לי הכי זימנא חדא אקלעי לההוא אתרא וקושטא שמיה.
שם אמר ליה ההוא כו׳ צ״ל אמר לי:
ליכא קושטא בעלמא כו׳ ר״ל ליכא קושטא בעוה״ז כמ״ש שהקב״ה נמלך בפמליא של מעלה לברוא את האדם אמת אמר אל יברא שכולו שקר:
ואמר ואי יהבי ליה כל חללי דעלמא כו׳. ר״ל דמצינו ביעקב שמדתו אמת כמ״ש תתן אמת ליעקב גו׳ ע״ש שלא היה רוצה לשקר באביו כמ״ש והייתי בעיניו כמתעתע ואמרו בזה כל המשקר כאלו עובד עבודת כוכבים ובזה זכה יעקב דיהבי ליה כל חללי דעלמא כמ״ש והאכלתיך נחלת יעקב גו׳ שהיא נחלה בלי מצרים שנאמר בו ופרצת ימה וקדמה גו׳ ולזה אמר הגם אם לא אפסיד והייתי משנה בדבורי והיו נותנים לי נחלה בלי מצרים דהיינו כל חללי דעלמא לא הייתי עושה כן ולא הייתי משנה בדבורי משום מעשה שהיה:
בלא זימני׳ כו׳. כי חותמו של הקב״ה הוא אמת ובו קיים את העולם כמ״ש בתחלת מעשה הבריאה בראשית ברא אלהים סופי תיבות אמת ובסוף הבריאה ברא אלהים לעשות סופי תיבות אמת והרי המשנה בדבורו מהרס החותם וקיומו של עולם ואף אם מהרס ופוחת ממנו מספר המועט שהוא א׳ נשאר מת ובהיפך מי שלא משנה בדבורו הוא מקיים עצמו ועולמו בחותמו של הבריאה שהיא אמת והיינו דלא מת איניש בלא זמניה שהשקר מביא מיתה בלא זמן וכמ״ש מפץ וחרב וחץ שנון איש עונה ברעהו עד שקר כדאמרינן בפרק זה בורר ע״ש:
א כיון שדובר בהעדר האמת, מביאים דברים שאמר רבא: מריש הוה אמינא [מתחילה הייתי אומר] כי ליכא קושטא בעלמא [אין אמת בעולם], שאין מקום שידברו בו תמיד אמת. אמר לי ההוא מרבנן [אחד החכמים] ורב טבות שמיה [שמו], ואמרי לה [ויש אומרים] שרב טביומי שמיה [שמו], והוא היה אדם ישר כל כך, דאי הוו יהבי ליה [שאם היו נותנים לו] את כל חללי דעלמא [חלל העולם] לא הוה משני בדיבוריה [היה משנה בדיבורו], וסיפר לי: זימנא חדא איקלעי לההוא אתרא ו״קושטא״ שמיה [פעם אחת הזדמנתי למקום אחד ו״אמת״ שמו], ולא הוו משני בדיבורייהו [היו משנים בדבריהם], שהיו מקפידים לומר רק אמת, ולא הוה מיית איניש מהתם [היה מת אדם משם] בלא זימניה [זמנו]. נסיבי איתתא מינהון, והוו [נשאתי אשה מביניהם, והיו] לי תרתין בנין מינה [שני בנים ממנה].
§ Concerning the lack of truth, Rava says: Initially I would say that there is no truth anywhere in the world. There was a certain one of the Sages, and Rav Tavut is his name, and some say Rav Tavyomei is his name, who was so honest that if they were to give him the entire world, he would not deviate from the truth in his statement. He said to me: One time I happened to come to a certain place, and Truth is its name, and its residents would not deviate from the truth in their statements, and no person from there would die prematurely. I married a woman from among them, and I had two sons from her.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) יוֹמָא חַד הֲוָה יָתְבָא דְּבֵיתְהוּ וְקָא חָיְיפָא רֵישָׁה אֲתַאי שִׁיבָבְתַהּ טְרַפָא אַדַּשָּׁא סבר לָאו אוֹרַח אַרְעָא אמר לַהּ לֵיתַא הָכָא שְׁכִיבוּ לֵיהּ תרתין בנין אתו אִינָשֵׁי דְּאַתְרָא לְקַמֵּיהּ אֲמַרוּ לֵיהּ מַאי הַאי אֲמַר לְהוּ הָכִי הֲוָה מַעֲשֶׂה א״לאֲמַרוּ לֵיהּ בְּמָטוּתָא מִינָּךְ פּוֹק מֵאַתְרִין וְלָא תְּגָרֵי בְּהוּ מוֹתָנָא בְּהָנָךְ אִינָשֵׁי.

One day his wife was sitting and washing the hair on her head. Her neighbor came and knocked on the door. He thought: It is not proper conduct to tell the neighbor that his wife is bathing. He said to her: She is not here. Since he deviated from the truth his two sons died. The people residing in that place came before him and said to him: What is the meaning of this? He said to them: This was the nature of the incident, and told them what happened. They said to him: Please leave our place and do not provoke premature death upon these people.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טרפא אבבא – שהיתה שואלת אותה.
לאו אורח ארעא – לומר היכן היא הואיל וחייפ׳ רישה.
יומא חד הוה יתבא דביתהו וקא חייפא רישא [יום אחד ישבה אשתו וחפפה את ראשה], אתאי שיבבתה טרפא אדשא [באה שכנתה ודפקה בדלת] להכנס, סבר [חשב]: לאו אורח ארעא [לא דרך ארץ] זה לספר לה שאשתו רוחצת עצמה, אמר לה: ליתא הכא [איננה כאן], וכיון ששינה בדיבורו שכיבו ליה תרתין בנין [מתו לו שני בנים]. אתו אינשי דאתרא לקמיה [באו אנשי המקום אליו] ואמרו ליה [לו]: מאי האי [מה זה]? אמר להו [להם]: הכי הוה [כך היה] מעשה ששיניתי בדיבורי מפני הנימוס. אמרו ליה [לו]: במטותא מינך, פוק מאתרין ולא תגרי בהו מותנא בהנך אינשי [בבקשה ממך צא ממקומנו ואל תגרה את המות באותם אנשים], כלומר, אל תביא עלינו מיתה שלא בזמנה.
One day his wife was sitting and washing the hair on her head. Her neighbor came and knocked on the door. He thought: It is not proper conduct to tell the neighbor that his wife is bathing. He said to her: She is not here. Since he deviated from the truth his two sons died. The people residing in that place came before him and said to him: What is the meaning of this? He said to them: This was the nature of the incident, and told them what happened. They said to him: Please leave our place and do not provoke premature death upon these people.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תַּנְיָא ר׳רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ נְעָרִים יַלְבִּינוּ פְּנֵי זְקֵנִים וּזְקֵנִים יַעַמְדוּ לִפְנֵי נְעָרִים וּבַת קָמָה בְּאִמָּהּ וְכַלָּה בַּחֲמוֹתָהּ וּפְנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי כֶלֶב וְאֵין הַבֵּן מִתְבַּיֵּישׁ מֵאָבִיו.

The Gemara resumes its discussion of the messianic period. It is taught in a baraita that Rabbi Nehorai says: During the generation in which the son of David comes, youths will humiliate elders and elders will stand in deference before youths, and a daughter will rebel against her mother, and a bride against her mother-in-law, and the face of the generation will be like the face of a dog, and a son will not be ashamed before his father.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: נערים ילבינו פני זקנים – כלומר יחפרו ויביישו אותם.
וזקנים יעמדו בפני הנערים – לכבדם והיינו דאמרינן (סוטה דף מט:) בעקבות המשיח חוצפא יסגא.
בת קמה באמה – לחרפה ולביישה.
דור שבן דוד כו׳ ילבינו כו׳ בסוף מס׳ סוטה יש בדברים אלו קצת לשונות אחרים זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנול אב כו׳ אויבי איש אנשי ביתו כו׳ ע״ש:
תהפך למינות עי׳ פירש״י והוא מבואר במדרש שאת זו בבל כו׳ ספחת זו מדי כו׳ בהרת זו כו׳ נגע צרעת זו כו׳ והלבן שבנגע צרעת הוא סימן טומאה לנגע ובעי הסגר רמז על המינות שבהן שהוא סימן טומאה למלכות ארם שישראל יהיו בהסגר ומאסר הגלות במלכות ארם וכשיתהפך כולו ללבן הוא סימן טהרה למוסגר כמ״ש כלו הפך לבן טהור כן כשיתהפך כולו למינות הוא סימן טהרה לישראל שיצאו מתוך ההסגר ומאסר הגלות וק״ל:
ב ושוב לענין ראשון: תניא [שנויה ברייתא], ר׳ נהוראי אומר: דור שבן דוד בא בו, נערים ילבינו פני זקנים, וזקנים יעמדו לפני נערים לכבדם, ובת קמה (מורדת) באמה, וכלה בחמותה, ופני הדור כפני כלב, ואין הבן מתבייש מאביו.
The Gemara resumes its discussion of the messianic period. It is taught in a baraita that Rabbi Nehorai says: During the generation in which the son of David comes, youths will humiliate elders and elders will stand in deference before youths, and a daughter will rebel against her mother, and a bride against her mother-in-law, and the face of the generation will be like the face of a dog, and a son will not be ashamed before his father.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תַּנְיָא ר׳רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ הָעַזּוּת תִּרְבֶּה וְהַיּוֹקָר יְעַוֵּת וְהַגֶּפֶן יִתֵּן פִּרְיוֹ וְהַיַּיִן בְּיוֹקֶר וְנֶהֱפָכָה כׇּל הַמַּלְכוּת לְמִינוּת וְאֵין תּוֹכֵחָה מְסַיַּיע לֵיהּ לר׳לְרַבִּי יִצְחָק דא״רדְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּתְהַפֵּךְ כׇּל הַמַּלְכוּת לְמִינוּת אָמַר רָבָא מַאי קְרָא {ויקרא י״ג:י״ג} כּוּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא.

It is taught in a baraita that Rabbi Neḥemya says: During the generation that the son of David comes, arrogance will proliferate and the cost of living will corrupt people so they will engage in deceit. The vine will produce its fruit, and nevertheless, the wine will be costly. And the entire gentile monarchy will be converted to the heresy of Christianity, and there will be no inclination among the people to accept rebuke. This baraita supports the opinion of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak says: The son of David will not come until the entire kingdom will be converted to heresy. Rava says: What is the verse from which this statement is derived? It is the verse: “It is all turned white; he is ritually pure” (Leviticus 13:13). One is a leper and ritually impure only if he has a leprous mark, however small, but not if his skin is completely leprous. Similarly, the world will be redeemed only when the Jewish people reach their lowest point.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היוקר יעות – שלא יכבדו זה את זה יקר כבוד ל״א היוקר יעות מכובד שבהן יהא עוותן ורמאי. מ״ר.
והגפן יתן פריו – ואעפ״כ יהיה היין ביוקר שלא יהיה ברכה בפרי עצמו ל״א שיהיו כולן רודפין אחר היין ומשתכרין ומתייקר היין אע״פ שרוב יין בעולם.
כלו הפך לבן טהור הוא – כשפשט הנגע בכל העור כך כשנהפכה כל המלכות למינות תבא גאולה.
הא דאמרינן בשישית קולות, כעין רעמים קאמר אלא שקולות הללו עתידין לבא שלא על ידי עבים ומטר, וי״א יצא קול שבן דוד בא, ויש אומרים כדכתיב יתקע בשופר גדול ואינן נראין:
תניא [שנויה ברייתא], ר׳ נחמיה אומר: דור שבן דוד בא בו, העזות (חוצפה) תרבה, והיוקר יעות את האנשים, שיהיו רמאים, והגפן יתן אמנם פריו, ואולם היין יהיה ביוקר, ונהפכה כל המלכות למינות, שתתפשט הנצרות בעולם, ואין תוכחה, שלא יקבלו הבריות תוכחה שמוכיחים אותם. ומעירים, מסייע ליה [לו] הדבר לשיטת ר׳ יצחק, שאמר ר׳ יצחק: אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות. אמר רבא: מאי קרא [מהו הכתוב] הרומז על כך — שנאמר בדיני צרעת: ״כלו הפך לבן טהור הוא״ (ויקרא יג, יג), שאף שאם יש מקצת לובן של נגע חולני בעור הרי זה סימן לנגע צרעת, אולם אם כל העור הופך לבן הרי זה סימן טהרה. ואף תיקון העולם יהיה כשיגיע לתחתית הירידה.
It is taught in a baraita that Rabbi Neḥemya says: During the generation that the son of David comes, arrogance will proliferate and the cost of living will corrupt people so they will engage in deceit. The vine will produce its fruit, and nevertheless, the wine will be costly. And the entire gentile monarchy will be converted to the heresy of Christianity, and there will be no inclination among the people to accept rebuke. This baraita supports the opinion of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak says: The son of David will not come until the entire kingdom will be converted to heresy. Rava says: What is the verse from which this statement is derived? It is the verse: “It is all turned white; he is ritually pure” (Leviticus 13:13). One is a leper and ritually impure only if he has a leprous mark, however small, but not if his skin is completely leprous. Similarly, the world will be redeemed only when the Jewish people reach their lowest point.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {דברים ל״ב:ל״ו} כִּי יָדִין ה׳ עַמּוֹ [וְגוֹ׳] כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּרְבּוּ הַמָּסוֹרוֹת ד״אדָּבָר אַחֵר עַד שֶׁיִּתְמַעֲטוּ הַתַּלְמִידִים ד״אדָּבָר אַחֵר עַד שֶׁתִּכְלֶה פְּרוּטָה מִן הַכִּיס ד״אדָּבָר אַחֵר עַד שֶׁיִּתְיָיאֲשׁוּ מִן הַגְּאוּלָּה שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב כִּבְיָכוֹל אֵין סוֹמֵךְ וְעוֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל.

The Sages taught in a baraita: The verse states: “For the Lord shall judge His people and atone for His servants, when He sees that their power is gone and there is none shut up or left” (Deuteronomy 32:36). From the phrase “their power is gone” it is derived that the son of David will not come until informers will proliferate. Alternatively, the Messiah will not come until the number of students of Torah diminishes. Alternatively, the Messiah will not come until the peruta will cease from the purse. Alternatively, the Messiah will not come until they despair from the redemption, as it is stated: “And there is none shut up or left,” as though there were no supporter or helper for the Jewish people.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי ידין ה׳ עמו – להביא להם גאולה.
כי יראה כי אזלת יד – שתלך ותחזק ידן של מסורות ומצליחין במלשינותן.
שיתמעטו התלמידים – שמחזיקין ידי ישראל להחזירן למוטב.
שתכלה פרוטה – והיינו אזלת יד שיהו בידים ריקניות.
כביכול – כאלו יכולין לומר דבר זה כלפי מעלה.
אין עוזר ואין סומך לישראל – שיהיו שפלים למאד ואומר אין עוזר וסומך שיהיו מתייאשין מן הגאולה.
תניא ר׳ יודה אומר דור שבן דוד בא בו בית ועד יהיה לזנות כלומר עתידין להיות פרוצין בזנות עד שיזמנו מקום בפרהסיא להועד שם עם הזונות, ויש אומרים בית ועד של ת״ח יהיה לזנות. והגויל יאשם אגויל של ספרי תורות קאי כלומר יענש ויכלה מחמת שנתמעטו לומדיו. ואנשי גויל כלומר כותבי ס״ת ומוכרי גוילים יסובבו מעיר לעיר למצוא כדי פרנסתן ולא יחוננו. וחכמת סופרים תסרח. ויראי חטא ימאסו בפני העם. פני הדור עזים כפני הכלב. והאמת נעדרת שנאמר ותהי האמת נעדרת כו׳ מה כתיב בתריה וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו כו׳. וסר מרע משתולל שכל מי שסר מרע משתולל על הבריות כלומר משתטה בעיני הבריות לשון מוליך יועצים שולל. ותמה אני לפי סימנין הללו מפני מה אין בן דוד בא בדורנו זה. ואיידי דאיירי׳ בותהי האמת נעדרת אמר רבינא מריש כו׳ כל חללי דעלמא כל מרגליות ואבנים טובות שבעולם:
עד שירבו כו׳. נראה לפרש דכל הני כמ״ד דאין ישראל נגאלין אלא בתשובה ומתוך הני צרות ושעות דחוקות דנקט יחזרו בתשובה שלמה ויש לפרש דלמ״ד נמי דבלאו תשובה נמי נגאלין היינו מתוך שיהיו שפלים למאד וכן פירש רש״י לקמן גבי אמר ליה רבי יהושע והלא כבר נאמר ואשמע את האיש גו׳ כי למועד מועדים וחצי מועד וככלות נפץ יד גו׳ ע״ש והוא ענין שנתייאשו מן הגאולה שיהיו כ״כ בשפלות עד שיתייאשו לומר שאינו בחיק האפשר שיהיו נגאלין שוב:
תנו רבנן [שנו חכמים] על הכתוב ״כי ידין ה׳ עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב״ (דברים לב, לו), ״אזלת יד״ זו כוונתה: אין בן דוד בא עד שירבו המסורות (המלשינים). דבר אחר: עד שיתמעטו התלמידים. דבר אחר: אינו בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס. דבר אחר: עד שיתייאשו מן הגאולה, שנאמר: ״ואפס עצור ועזוב״ כביכול אין סומך ועוזר לישראל,
The Sages taught in a baraita: The verse states: “For the Lord shall judge His people and atone for His servants, when He sees that their power is gone and there is none shut up or left” (Deuteronomy 32:36). From the phrase “their power is gone” it is derived that the son of David will not come until informers will proliferate. Alternatively, the Messiah will not come until the number of students of Torah diminishes. Alternatively, the Messiah will not come until the peruta will cease from the purse. Alternatively, the Messiah will not come until they despair from the redemption, as it is stated: “And there is none shut up or left,” as though there were no supporter or helper for the Jewish people.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) כִּי הָא דר׳דְּרַבִּי זֵירָא כִּי הֲוָה מַשְׁכַּח רַבָּנַן דְּמִעַסְּקִי בֵּיהּ אֲמַר לְהוּ בְּמָטוּתָא בָּעֵינָא מִנַּיְיכוּ לָא תְּרַחֲקוּהּ דִּתְנֵינָא ג׳שְׁלֹשָׁה בָּאִין בְּהֶיסַּח הַדַּעַת אֵלּוּ הֵן מָשִׁיחַ מְצִיאָה וְעַקְרָב.

This is as in that practice of Rabbi Zeira, who, when he would find Sages who were engaging in discussions about the coming of the Messiah, said to them: Please, I ask of you, do not delay his coming by calculating the end of days. As we learn in a baraita: There are three matters that come only by means of diversion of attention from those matters, and these are they: The Messiah, a lost item, and a scorpion.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך סח
סחא(סנהדרין צז.) שלשה באים בהסח הדעת אלו הן משיח מציאה ועקרב כל׳ מקרא זה בית גאים יסח ה׳ ענין עקירה:
א. [אומפערהאנטי, אויס רייסען.]
דמעסקי ביה – לידע מתי יבא.
ועקרב – נושך האדם פתאום.
שלשה באין בהיסח הדעת משיח מציאה ועקרב. כלל אלו השלשה בענין זה אם זכה בהיסח הדעת של משיח יבא לו משיח בהיסח דעת של מציאה ששמחה וטובה יהיה לו לא זכה יהיה לו ביאת המשיח כהיסח הדעת דנשיכת עקרב לרעה לו:
כי הא [כמו מעשה זה] של ר׳ זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה [כאשר היה מוצא חכמים שעוסקים בו, בענין קץ המשיח] אמר להו [להם]: במטותא, בעינא מנייכו לא תרחקוה [בבקשה מבקש אני מכם אל תרחקוהו] על ידי עיסוק בחישובי קיצים, דתנינא [ששנינו]: שלשה דברים באין בהיסח הדעת כשאין חושבים עליהם, אלו הן: משיח, מציאה, ועקרב. ולכן מוטב שלא להתעסק בענייני המשיח, ולהסיח את הדעת ממנו.
This is as in that practice of Rabbi Zeira, who, when he would find Sages who were engaging in discussions about the coming of the Messiah, said to them: Please, I ask of you, do not delay his coming by calculating the end of days. As we learn in a baraita: There are three matters that come only by means of diversion of attention from those matters, and these are they: The Messiah, a lost item, and a scorpion.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַב קַטִּינָא שֵׁית אַלְפֵי שְׁנֵי הָווּ עָלְמָא וְחַד חָרוּב שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ב׳:י״א,י״ז} וְנִשְׂגַּב ה׳ לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אַבָּיֵי אָמַר תְּרֵי חָרוּב שֶׁנֶּאֱמַר {הושע ו׳:ב׳} יְחַיֵּינוּ מִיּוֹמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִימֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו.

§ Rav Ketina says: Six thousand years is the duration of the world, and it is in ruins for one thousand years. The duration of the period during which the world is in ruins is derived from a verse, as it is stated: “And the Lord alone shall be exalted on that day” (Isaiah 2:11), and the day of God lasts one thousand years. Abaye says: It is in ruins for two thousand years, as it is stated: “After two days He will revive us; in the third day He will revive us, and we shall live in His presence” (Hosea 6:2).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחד חרוב – שאלף שנה יהיה חרוב חוץ מששת אלפים אלו דהיינו אלף שביעי.
תרי – אלפים הוא חרב אלף שביעי ואלף שמיני.
יומו של הקב״ה אלף שנה שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור.
וחד חרוב וכו׳. כדאמרינן לעיל בפרקין שבאותם אלף שנים עתיד הקב״ה לחדש בהן עולמו צדיקים מה הן עושין הקב״ה עושה להן כנפים וכו׳ וביום ההוא הוא יומו של הקב״ה אלף שנים כדלקמן ואביי נמי דאמר תרי חרוב שנאמר יחיינו מיומים סמך עצמו אהא דלקמן דחד יומו של הקב״ה אלף שנים ור״ל יחיינו ויחזקנו מאותן ב׳ ימים של הקב״ה דהיינו ב׳ אלפים שנים שהעולם חרוב והקב״ה יחזק הצדיקים ועושה להם כנפים כנשרים ואמר אבל ביום השלישי שהוא אלף השלישי יקימנו בעולם חדש ונחיה לפניו:
ג אמר רב קטינא: שית אלפי שני הוו עלמא, וחד חרוב [ששת אלפים שנה הוא משך ימי העולם, ואלף אחד יחרב]. ומנין שאלף אחד ייחרב — שנאמר: ״ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא״ (ישעיה ב, יא), שיומו של ה׳ — אלף שנה הוא. אביי אמר: תרי חרוב [שני אלפים יחרב], שנאמר: ״יחינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו״ (הושע ו, ב).
§ Rav Ketina says: Six thousand years is the duration of the world, and it is in ruins for one thousand years. The duration of the period during which the world is in ruins is derived from a verse, as it is stated: “And the Lord alone shall be exalted on that day” (Isaiah 2:11), and the day of God lasts one thousand years. Abaye says: It is in ruins for two thousand years, as it is stated: “After two days He will revive us; in the third day He will revive us, and we shall live in His presence” (Hosea 6:2).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב קַטִּינָא כְּשֵׁם שֶׁהַשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת שָׁנָה אַחַת לז׳לְשֶׁבַע שָׁנִים כָּךְ הָעוֹלָם מְשַׁמֵּט אֶלֶף שָׁנִים לְשִׁבְעַת אֲלָפִים שָׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר וְנִשְׂגַּב ה׳ לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא וְאוֹמֵר {תהלים צ״ב:א׳} מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת יוֹם שֶׁכּוּלּוֹ שַׁבָּת וְאוֹמֵר {תהלים צ׳:ד׳} כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבוֹר.

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Ketina: Just as the Sabbatical Year abrogates debts once in seven years, so too, the world abrogates its typical existence for one thousand years in every seven thousand years, as it is stated: “And the Lord alone shall be exalted on that day,” and it states: “A psalm, a song for the Shabbat day” (Psalms 92:1), meaning a day, i.e., one thousand years, that is entirely Shabbat. And it says in explanation of the equation between one day and one thousand years: “For a thousand years in Your eyes are but like yesterday when it is past, and like a watch in the night” (Psalms 90:4).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משמט – ונעשה חרב.
שכולו שבת – שהעולם משמט.
כשם שהשביעית כו׳. לפי הכתובים דמייתי מהם ראייה הל״ל טפי כשם שימי השבוע משמט יום אחד לשבוע כך העולם כו׳ ואפשר דה״ק דכשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז׳ שנים דומיא דמעשה בראשית דמשמט יום אחד לשבוע דלכך קאמר במצות שביעית שבת היא לה׳ כך העולם משמט אלף שנים כו׳ דומיא דמעשה בראשית שמשמט יום א׳ לשבוע וע״ז מייתי שפיר שנאמר ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא ואומר מזמור שיר ליום השבת כו׳ וק״ל:
תניא כותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רב קטינא: כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים, כך העולם משמט ומבטל קיומו את הרגיל אלף שנים לשבעת אלפים שנה, שנאמר: ״ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא״, ואומר: ״מזמור שיר ליום השבת״ (תהלים צב, א), כלומר, יום (אלף שנה) שכולו שבת. ואומר: כדי שנבין את שיעור הגודל ״כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה״ (תהלים צ, ד).
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Ketina: Just as the Sabbatical Year abrogates debts once in seven years, so too, the world abrogates its typical existence for one thousand years in every seven thousand years, as it is stated: “And the Lord alone shall be exalted on that day,” and it states: “A psalm, a song for the Shabbat day” (Psalms 92:1), meaning a day, i.e., one thousand years, that is entirely Shabbat. And it says in explanation of the equation between one day and one thousand years: “For a thousand years in Your eyes are but like yesterday when it is past, and like a watch in the night” (Psalms 90:4).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה הָוֵי עָלְמָא שְׁנֵי אֲלָפִים תּוֹהוּ שְׁנֵי אֲלָפִים תּוֹרָה שְׁנֵי אֲלָפִים יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ

The school of Eliyahu taught: Six thousand years is the duration of the world. Two thousand of the six thousand years are characterized by chaos; two thousand years are characterized by Torah, from the era of the Patriarchs until the end of the mishnaic period; and two thousand years are the period of the coming of the Messiah.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוי עלמא – העולם כך מתקיים.
ב׳ אלפים היה תהו – תחת שלא ניתנה עדיין תורה והיה העולם כתוהו ומאדם הראשון עד שהיה אברהם בן נ״ב שנה איכא אלפים שנה כדמוכחי קראי דכשנשלמו אלפים שנה עסק אברהם בתורה שנאמר (בראשית יב) ואת הנפש אשר עשו בחרן ומתרגמינן דשעבידו לאורייתא בחרן ואמרינן במסכת ע״ז (דף ט.) גמירי דההוא שעתא הוה אברהם בר חמשין ותרתי שנין.
ושני אלפים תורה – מן הנפש אשר עשו בחרן עד [אלפים] שנות המשיח ארבעים (ושמנים) שנה עד שנולד יצחק וששים שנה משנולד יצחק עד שנולד יעקב הרי ק״ח וק״ל שהיו ליעקב כשבא למצרים הרי רל״ח ורד״ו שעמדו במצרים הרי תמ״ח ומשיצאו ממצרים עד שנבנה בית ראשון ת״פ דכתיב (מלכים א ו) ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגו׳ הרי תתקכ״ח ות״י שעמד בית ראשון כדמוכחי קראי על פי חשבון שנות המלכים וע׳ דגלות בבל ות״כ שעמד בית שני הרי תת״ק ותתקכ״ח הרי אלפים פחות קע״ב וקע״ב קודם השלמת ד׳ אלפים נחרב הבית ולסוף אותן קע״ב נשלמו שני אלפים תורה ואיידי דאמר שני אלפים תוהו קאמר שני אלפים תורה ולא שתכלה תורה אחר שני אלפים. מ״ר.
ושני אלפים שנות המשיח – שלאחר שני אלפים תורה הוה דינו שיבא משיח ותכלה הגלות ויבטל השיעבוד מישראל.
תניא ר׳ נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו העזות רבה והשכר של מקיימי מצות אבד שכיון שאבדו מקיימי מצות אין כאן שכר דבר אחר יאבד שכרן בעולם והיקר עוות כלומר שהנקלה יעוות את היקר ויבטל את דבריו והגפן יתן פריו ואעפ״כ היין ביוקר מחמת משכימי בבקר שכר ירדופו מאחרי בנשף יין ידליקם (ישעיה ה׳) ונהפכה כל המלכות כולה למינות שנאמר כולו הפך לבן טהור הוא אעפ״י שהפשיון בנגעים סימן טומאה הוא כיון שפשה בכל העור ונהפך כולו לבן טהור הוא אף כאן אעפ״י שהמינות סימן לגלות כיון שנהפכה כל המלכות למינות סימן הוא לגאולה:
ת״ר כי אזלת יד עד שיתיאשו מן הגאולה ואפס עצור ועזוב כביכול שעולה דעתם לומר כלפי מעלה שאין עוזר וסומך לישראל כי הא דר׳ זירא כי הוה משכח להו לרבנן דמיעסקי ביה במשיח למשקל ולמטרא אימת אתי לפום דרשה דקראי אמר להו במטותא מיניכו לא תרחקוה דתניא שלשה באין פתאום בהסח הדעת כשאדם מסיח דעתו מהן ואלו הן משיח מציאה ונשיכת עקרב: אמר רב קטינא שיתא אלפי שני הוי העולם וחד חרב שנאמר ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא כלומר שישאר לבדו כמה יומו של קב״ה אלף שנים שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום כו׳ (תהלים צ׳) תניא כוותיה דרב קטינא כו׳:
תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי העולם שני אלפים תהו ובהו שלא היו עוסקין בתורה עד שהיו לו לאברהם אבינו חמשים ושתים שנה ועסק בתורה שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן ומתרגמינן דשעבידו לאורייתא בחרן ואמרינן בע״א (ט׳.) גמירי דההיא שעתא הוה אברהם בר חמשין ותרתין שנין ומאדם הראשון ועד אברהם אלף תשע מאות וארבעים ושמונה שנים כדמוכחי קראי הרי אלפים שנה שני אלפים תורה משנת חמשים ושתים לאברהם אבינו ועד אלפים שנה כולן תורה לא תהו ובהו ולא ימות המשיח והכי מוכח מקראי כיצד מוהנפש אשר עשו בחרן ועד שנולד יצחק ארבעים ושמונה שנה שהרי אברהם אבינו כשעשה הנפש בחרן היה בן נ״ב וכשנולד יצחק היה בן ק׳ שנה שנאמר ואברהם בן מאת שנה בהולד לו הוסף עליהן ד׳ מאות שנה שהיו משנולד יצחק ועד יציאת מצרים שנאמר כי גר יהיה זרעך כו׳ ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע נמצאו בידך ארבע מאות ומ״ח שנה ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל כו׳ ויבן הבית (מ״א ו׳) נמצאו מואת הנפש אשר עשו בחרן ועד שנבנה בית ראשון ט׳ מאות וכ״ח שנה וצא וחשוב משנבנה הבית ועד שחרב לפי חשבון שנות המלכים ארבע מאות שנה ועשר שנים ושבעים שנה של גלות בבל נמצא הכל אלף וארבע מאות ושמונה שנים עד כאן אתה למד מן הכתוב הוסף עליהן ארבע מאות ועשרים שנה שעמד בית שני כדתניא בסדר עולם נמצא הכל אלף [וח׳] מאות וכ״ח שנים ועדיין לא היה משיח ראוי לבא עד קץ מאה וע״ב שנה מחרבן בית שני שהן תשלום אלפים שנה ומאלפים שנה ואילך היה ראוי לבא אלמלא עונותנו שעכבוהו מלבא והיינו דקאמר ובעונותינו יצאו מהן מה שיצאו:
רש״י בד״ה ושני אלפים כו׳ תורה ואיידי דאמר כו׳ כצ״ל:
ב׳ אלפים תורה וכו׳. פירש״י מן הנפש אשר כו׳ וקע״ב קודם השלמת ד׳ אלפים נחרב הבית ולסוף אותן קע״ב שלמו ב׳ אלפים תורה ואיידי דאמר ב׳ אלפים תוהו קאמר ב׳ אלפים תורה ולא שתכלה תורה אחר ב׳ אלפים עכ״ל והוא דחוק לומר איידי בכה״ג והנראה לפרש הדברים כפשטן כי באמת אחר שגלו ישראל גלות גמורה אין בהם תורה כדכתיב מלכה ושריה בגוים אין תורה מ״מ קע״ב שנים אחר בית שני מקרי עדיין מיהת שנות תורה כי אז היו דור התנאים ועדיין לא נתדלדלו הישיבות עד אחר שמת רבי וגבר הגלות ורבו הצרות וכלו ימי תורה ומשם ואילך מתוך הגלות והצרות בכל אותו זמן ראוי לבא משיח וימי חבלי משיח מקרי כפירש״י שבבוא משיח תכלה הגלות ויבטל שעבוד מישראל עכ״ל ועיין בספר שבט יהודה במאמר הזה באורך:
תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא [הוא העולם], שני אלפים מהם תוהו, שאין העולם מסודר ומאורגן, שני אלפים תורה מימות האבות עד סוף ימי תקופת המשנה בערך, שני אלפים ימות המשיח. זה צריך היה להיות סדר מהלך ההיסטוריה.
The school of Eliyahu taught: Six thousand years is the duration of the world. Two thousand of the six thousand years are characterized by chaos; two thousand years are characterized by Torah, from the era of the Patriarchs until the end of the mishnaic period; and two thousand years are the period of the coming of the Messiah.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144