×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דִּכְתִיב {בראשית כ״ח:י׳} וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה וּכְתִיב וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ כִּי מְטָא לְחָרָן אֲמַר אֶפְשָׁר עָבַרְתִּי עַל מְקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בּוֹ אֲבוֹתַי וַאֲנִי לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ בָּעֵי לְמֶיהְדַּר כֵּיוָן דְּהַרְהַר בְּדַעְתֵּיהּ לְמִיהְדַּר קְפַצָה לֵיהּ אַרְעָא מִיָּד וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם.
is as it is written: “And Jacob departed from Beersheba and went to Haran” (Genesis 28:10), and it is written thereafter, ostensibly after he arrived in Haran: “And he encountered [vayyifga] the place, and he slept there, for the sun had set” (Genesis 28:11). This means that when Jacob arrived at Haran, he said: Is it possible that I bypassed a place where my forefathers prayed and I did not pray there? He sought to return to Beit El. Once he contemplated in his mind to return, the land contracted for him, and immediately: “And he encountered the place,” indicating that he arrived there unexpectedly, sooner than he would have arrived without a miracle.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה – אלמא בא לחרן וכתיב ויפגע במקום שעדיין לא הגיע לחרן שהיה עדיין בבית אל.
שהתפללו בו אבותי – אברהם ויצחק (אברהם דכתיב ויעתק משם יצחק אין מקרא בידי).
הרהר בדעתיה למהדר – למקום.
קפצה ליה ארעא – והיה שם מיד וקרא מוכיח דכתיב ויפגע במקום שהמקום פגעו ושקפצה לו הארץ ונתקרב לו המקום.
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום לבתר דאזל לחרן בית אל מאי באעי התם אלא כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי אברהם ויצחק ולא התפללתי בו אברהם דכתיב מקדם לבית אל ויט אהלו כו׳ יצחק דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה יצחק בההיא שעתא היכא הוה קאי בארץ הנגב דכתיב והוא יושב בארץ הנגב וכי נפק לצלויי ופגע בה ברבקה ודאי כלפי ארעא דחרן הוא דנפק ואשכחן דבית אל קיימא בין ארעא דחרן ובין ארץ הנגב דכתיב באברהם כי נפק מחרן ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל וכתיב ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה. כיון דהרהר בדעתיה למהדר קפצה ליה ארעא כדפרישנא גבי אבישי שמהר להגיע למקום ההוא עד שנראה כאלו קפצה לו הארץ. מיד ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר ואל תפגע בי. בתר דצלי בעא למהדר לחרן אמר קב״ה צדיק זה בא לבית מלוני יפטר בלא לינה מיד בא השמש דכתיב וילן שם כי בא השמש לימא קרא וילן שם ותו לו כי בא השמש ל״ל אלא לומר לך שלא היה דעתו ללין שם שעוד היום גדול וכיון שבא השמש עליו פתאום הוצרך ללון וכתיב ביה כי הדר מחרן לבסוף ויזרח לו השמש וכי לו בלבד זרחה א״ר יצחק שמש שבא בעבורו פתאום זרחה בעבורו פתאום כדי שיניחוהו מלאך וילך לו כדכתיב ויאמר שלחני כי עלה השחר.
רש״י בד״ה ויצא יעקב כו׳ בבית אל הס״ד:
בד״ה שהתפללו כו אברהם ויצחק הס״ד והשאר נמחק ואחר כך מתחיל הדבור הרהר בדעתיה למהדר לחרן והס״ד:
בד״ה קפצה ליה ארעא כו׳ הך מילתא הס״ד ואח״כ יתחיל הדבור כי בא השמש כו׳ והדה״מ ומנא לן כו׳ עד חוצה לארץ שייך לקמן קודם ד״ה שגלונות מלכות:
דכתיב [שנאמר]: ״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה״ (בראשית כח, י), וכתיב [ונאמר] אחר כך (לכאורה אחר היותו בחרן): ״ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש״ (בראשית כח יא). וכך יש להבין: כי מטא [כאשר הגיע] לחרן, אמר יעקב: אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו? בעי למיהדר [רצה לחזור], כיון שהרהר בדעתיה למיהדר [בדעתו לחזור] קפצה ליה ארעא [לו הארץ], מיד ״ויפגע במקום״, שנזדמן לו לפתע, והוא לשון ״פגיעה״.
is as it is written: “And Jacob departed from Beersheba and went to Haran” (Genesis 28:10), and it is written thereafter, ostensibly after he arrived in Haran: “And he encountered [vayyifga] the place, and he slept there, for the sun had set” (Genesis 28:11). This means that when Jacob arrived at Haran, he said: Is it possible that I bypassed a place where my forefathers prayed and I did not pray there? He sought to return to Beit El. Once he contemplated in his mind to return, the land contracted for him, and immediately: “And he encountered the place,” indicating that he arrived there unexpectedly, sooner than he would have arrived without a miracle.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) דָּבָר אַחֵר אֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו ז׳:ט״ז} וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי.

Alternatively, encounter means nothing other than prayer, as it is stated: “And you, do not pray on behalf of this nation, and do not raise on their behalf song and prayer, and do not encounter [tifga] Me, for I do not hear you” (Jeremiah 7:16).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכי גרסינן: ד״א אין פגיעה אלא תפלה. ונראה למורי דהכא לא מיגרסא הך מילתא: בית אל זה ירושלים חרן חוץ לארץ.
דבר אחר: אין ״פגיעה״ אלא לשון תפלה, שנאמר: ״ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי״ (ירמיה ז, טז).
Alternatively, encounter means nothing other than prayer, as it is stated: “And you, do not pray on behalf of this nation, and do not raise on their behalf song and prayer, and do not encounter [tifga] Me, for I do not hear you” (Jeremiah 7:16).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ בָּתַר דְּצַלִּי בָּעֵי לְמִיהְדַּר אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי יִפָּטֵר בְּלֹא לִינָה מִיָּד בָּא הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיְינוּ דִּכְתִיב וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְכִי לוֹ בִּלְבַד זָרְחָה וַהֲלֹא לְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ זָרְחָה אֶלָּא א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק שֶׁמֶשׁ שבא בַּעֲבוּרוֹ זָרְחָה בַּעֲבוּרוֹ.

It is written: “And he slept there because the sun had set” (Genesis 28:11). After Jacob prayed and he sought to return to his travels, the Holy One, Blessed be He, said: This righteous man came to My inn. Will I allow him to take leave without sleeping here? Immediately the sun set, not at the proper time, and that is the meaning of that which is written with regard to Jacob: “And the sun shone for him when he passed Penuel” (Genesis 32:32). The Gemara asks: And did the sun shine only for him? But didn’t the sun shine for the entire world? Rather, Rabbi Yitzḥak says: The sun that set not at the proper time exclusively for him shone not at the proper time exclusively for him in order to rectify the disparity created by the premature sunset.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי בא השמש – ויבא השמש לא נאמר אלא כי בא השמש דמשמע שהיה דעתו לחזור כי עוד היום גדול כיון שראה כי בא השמש לן.
ויזרח לו השמש – משמע השמש שהיה לו כבר שבא בשבילו כבר.
נאמר ביעקב ״וילן שם כי בא השמש״ (בראשית כח, יא), בתר דצלי בעי למיהדר [אחר שהתפלל רצה לחזור לדרכו], אמר הקדוש ברוך הוא: צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה? מיד בא השמש שלא בזמנו, והיינו דכתיב [וזהו שנאמר] ביעקב: ״ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל״ (בראשית שם לב, לא), וכי לו בלבד זרחה? והלא לכל העולם כולו זרחה! אלא אמר ר׳ יצחק: שמש שבא בעבורו, שלא בזמנו, זרחה בעבורו שלא בזמנה, ותיקן שוב סדר הזמנים.
It is written: “And he slept there because the sun had set” (Genesis 28:11). After Jacob prayed and he sought to return to his travels, the Holy One, Blessed be He, said: This righteous man came to My inn. Will I allow him to take leave without sleeping here? Immediately the sun set, not at the proper time, and that is the meaning of that which is written with regard to Jacob: “And the sun shone for him when he passed Penuel” (Genesis 32:32). The Gemara asks: And did the sun shine only for him? But didn’t the sun shine for the entire world? Rather, Rabbi Yitzḥak says: The sun that set not at the proper time exclusively for him shone not at the proper time exclusively for him in order to rectify the disparity created by the premature sunset.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּמְנָלַן דִּכְלָה זַרְעֵיהּ דְּדָוִד דכתי׳דִּכְתִיב {מלכים ב י״א:א׳} וַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָהוּ רָאֲתָה כִּי מֵת בְּנָהּ וַתָּקׇם וַתְּאַבֵּד אֵת כׇּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה וְהָא אִשְׁתְּיַיר לֵיהּ יוֹאָשׁ הָתָם נָמֵי אִשְׁתְּיַיר אֶבְיָתָר דִּכְתִיב {שמואל א כ״ב:כ׳} וַיִּמָּלֵט בֵּן אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב וּשְׁמוֹ אֶבְיָתָר אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אִלְמָלֵא (לֹא) נִשְׁתַּיֵּיר אֶבְיָתָר לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב לֹא נִשְׁתַּיֵּיר מִזַּרְעוֹ שֶׁל דָּוִד שָׂרִיד וּפָלִיט.

Apropos David’s prayer that his descendants cease, the Gemara asks: And from where do we derive that David’s descendants ceased to exist? It is derived from a verse, as it is stated: “And Athaliah the mother of Ahaziah saw that her son was dead, and she arose and destroyed all the royal descendants” (II Kings 11:1). The Gemara asks: But didn’t Joash remain alive, and therefore, not all of David’s descendants ceased to exist? The Gemara answers: There too, in the massacre in Nov, Abiathar, one of the priests, remained alive, as it is written: “And one of the sons of Ahimelech, son of Ahitub, named Abiathar, escaped” (I Samuel 22:20). Rav Yehuda says that Rav says: Were it not for the fact that Abiathar remained alive for Ahimelech, son of Ahitub, there would have been no remnant or refugee remaining from the descendants of David.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומנ״ל דכלה זרעיה דדוד – כדאפיך צלותיה.
התם נמי אשתייר אביתר – מכהני נוב.
בד״ה ומנא לן כו׳ מכהני נוב הס״ד:
ולענין תפילת דוד שהפכה ובקש שיכלה זרעו, ומנלן [ומנין לנו] שכלה זרעיה [זרעו] של דוד?דכתיב כן נאמר]: ״ועתליה אם אחזיהו ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה״ (מלכים ב׳ יא, א). ומקשים: והרי לא כלה כל זרעו, והא אשתייר ליה [והרי נשאר לו] יואש מבניו! ומשיבים: התם נמי אשתייר [שם גם כן, בנוב, נשאר] אביתר מן הכהנים, דכתיב [שנאמר]: ״וימלט בן אחד לאחימלך בן אחטוב ושמו אביתר״ (שמואל א׳ כב, כ). אמר רב יהודה אמר רב: אלמלא לא נשתייר אביתר לאחימלך בן אחיטוב, לא נשתייר מזרעו של דוד שריד ופליט.
Apropos David’s prayer that his descendants cease, the Gemara asks: And from where do we derive that David’s descendants ceased to exist? It is derived from a verse, as it is stated: “And Athaliah the mother of Ahaziah saw that her son was dead, and she arose and destroyed all the royal descendants” (II Kings 11:1). The Gemara asks: But didn’t Joash remain alive, and therefore, not all of David’s descendants ceased to exist? The Gemara answers: There too, in the massacre in Nov, Abiathar, one of the priests, remained alive, as it is written: “And one of the sons of Ahimelech, son of Ahitub, named Abiathar, escaped” (I Samuel 22:20). Rav Yehuda says that Rav says: Were it not for the fact that Abiathar remained alive for Ahimelech, son of Ahitub, there would have been no remnant or refugee remaining from the descendants of David.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בָּא עֲלֵיהֶם סַנְחֵרִיב הָרָשָׁע בְּאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ בְּנֵי מְלָכִים יוֹשְׁבִים בִּקְרוֹנוֹת שֶׁל זָהָב וְעִמָּהֶן שִׁגְלוֹנוֹת וְזוֹנוֹת וּבִשְׁמֹנִים אֶלֶף גִּבּוֹרִים לְבוּשֵׁי שִׁרְיוֹן קְלִיפָּה וּבְשִׁשִּׁים אֶלֶף אֲחוּזֵי חֶרֶב רָצִים לְפָנָיו וְהַשְּׁאָר פָּרָשִׁים וְכֵן בָּאוּ עַל אַבְרָהָם וְכֵן עֲתִידִין לָבוֹא עִם גּוֹג וּמָגוֹג.

§ Apropos Sennacherib, Rav Yehuda says that Rav says: Sennacherib the wicked came upon them with forty-five thousand men, sons of kings, sitting in carriages of gold, and with them were consorts and prostitutes, and with eighty thousand warriors each wearing a coat of mail, and with sixty thousand sword-bearers running before him, and the rest were cavalry. And likewise, when the four kings came upon Abraham to wage war in the land of Canaan (see Genesis, chapter 14), they brought forces of that magnitude. And likewise, forces of that magnitude are destined to come with Gog and Magog in the ultimate war.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קלף
קלףאקליפי אגוזין וקליפי רימונין (אהלות פרק ו) ותחתיה כקליפת השום. (סנהדרין צה:) לבושי שריון קליפה פי׳ באמצע כל טבעת של שריון תולה קליפה אחת של ברזל כדי שלא יכנס חץ בטבעת (א״ב פירוש בל״י שם כללי לשומר דבר בעת גדולו כמו שומר הביצה והוא השפופרת ושומר גוף הדגים והיא הקשקשת וגם קליפה הבא בקטורת היא קליפת עץ וריחה נודף ועל דרך השאלה יש קליפות בשריון שהן שומרות הגוף וחז״ל בנו פעל מן השם להסרת הקליפות ותרגום סנפיר וקשקשת ציצין וקליפין):
א. [שאלע.]
שגלונות – מלכות.
על אברהם – כשנלחם בד׳ מלכים.
וכן באו על אברהם כו׳. ולא מצינו בקרא שבאו הד׳ מלכים על אברהם רק אמלכי סדום באו וכשהלכו להם רדף אברהם אחריהם ואולי שקבלה היה בידם שאחרי זאת באו שוב על אברהם ברוב עם שזכר להנקם ממנו וכדלקמן בפרקין כי אייתי עלייכו מלכי מזרח ומערב אתון כו׳ ונקט אלו הג׳ מלחמות בענין כי היה בדמיון אחד שאברהם היה במעט עם שי״ח אנשים ואמרו שלא היה רק אליעזר שמספרו שי״ח אבל הצליח במלחמתו נגד עם רב כזה בנס נפלא ובסייעתא דשמיא כדלקמן בפרקין כי אייתו עלייכו כו׳ אמר ליה אייתי הקב״ה לאברהם ואותביה מימיניה והוה שדינן עפרא כו׳ וכן במלחמות חזקיה שבא עליו סנחריב בעם רב כזה והיה ניצול בנס נפלא על ידי מלאך וכן יהיה במלחמות גוג שיהיו ישראל בתכלית השפלות ויבא עליהם גוג ומגוג בעם רב כמפורש בספר יחזקאל שיהיו ישראל נגאלים אז בנס נפלא וק״ל:
א ושוב לענין סנחריב. אמר רב יהודה אמר רב: בא עליהם סנחריב הרשע בארבעים וחמשה אלף איש בני מלכים יושבים בקרונות של זהב, ועמהן שגלונות (נשים) וזונות. ובשמנים אלף גבורים לבושי שריון קליפה, ובששים אלף אחוזי חרב רצים לפניו, והשאר פרשים. וכמו כן, באו על אברהם כשעלו ארבעת המלכים להילחם בארץ כנען, וכן עתידין לבוא עם גוג ומגוג.
§ Apropos Sennacherib, Rav Yehuda says that Rav says: Sennacherib the wicked came upon them with forty-five thousand men, sons of kings, sitting in carriages of gold, and with them were consorts and prostitutes, and with eighty thousand warriors each wearing a coat of mail, and with sixty thousand sword-bearers running before him, and the rest were cavalry. And likewise, when the four kings came upon Abraham to wage war in the land of Canaan (see Genesis, chapter 14), they brought forces of that magnitude. And likewise, forces of that magnitude are destined to come with Gog and Magog in the ultimate war.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) בְּמַתְנִיתָא תָּנָא אוֹרֶךְ מַחֲנֵהוּ אַרְבַּע מֵאוֹת פרסי רֹחַב צַוַּאר סוּסָיו אַרְבָּעִים פרסי סַךְ מַחֲנֵהוּ מָאתַיִם וְשִׁשִּׁים רִיבּוֹא אֲלָפִים חָסֵר חַד בָּעֵי אַבָּיֵי חָסֵר חַד רִיבּוֹיָא אוֹ חָסַר חַד אַלְפָּא אוֹ חָסַר מְאָה אוֹ חָסַר חַד תֵּיקוּ.

It was taught in a baraita: The length of the camp of Sennacherib was four hundred parasangs and the width of the necks of his horses side by side was forty parasangs. The total number of soldiers in his camp was 260 ten thousands, i.e., 2,600,000, minus one. Abaye asks: Is the tanna saying minus one unit of ten thousand, or minus one unit of one thousand, or minus one unit of one hundred or minus one? The Gemara concludes: The question shall stand unresolved.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעי אביי – האי חסר חד היכי קאמר אי חסר חד רבוא וכו׳.
גמ׳ בעי אביי חסר חד ריבוא או חסר חד אלפא או חסר מאה או חסר חד כו׳ כצ״ל:
בעי אביי חסר חד אלפא כו׳. לא ידענא אמאי לא קמבעיא ליה נמי חסר חד רבוא שזכר דהא בחד מאה קמיבעיא אף על גב דלא זכרו במלתיה ואפשר כיון דבא התנא להפליג ברוב גדודיו אית לן למימר דהפלגה קאמר דלא היה חסר מרוב עם שזכר רק אית לן למיתלי ההוא חד במועט מיהו באלפא מסתפק ליה כיון שזכרו ולא זכר מאה ואחד:
במתניתא תנא [בברייתא שנה]: אורך מחנהו של סנחריב ארבע מאות פרסי [פרסאות], רחב צואר סוסיו אם יעמידום יחד ארבעים פרסי [פרסאות], סך מחנהו מאתים וששים ריבוא אלפים חסר חד [אחד]. בעי [שאל] אביי: מהו חסר אחד, האם חסר חד ריבויא [ריבוא אחד], או חסר חד אלפא [אלף אחד], או חסר מאה, או חסר חד [אחד]? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.
It was taught in a baraita: The length of the camp of Sennacherib was four hundred parasangs and the width of the necks of his horses side by side was forty parasangs. The total number of soldiers in his camp was 260 ten thousands, i.e., 2,600,000, minus one. Abaye asks: Is the tanna saying minus one unit of ten thousand, or minus one unit of one thousand, or minus one unit of one hundred or minus one? The Gemara concludes: The question shall stand unresolved.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תָּנָא רִאשׁוֹנִים עָבְרוּ בִּשְׂחִי שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ח׳:ח׳} וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר אֶמְצָעִיִּים עָבְרוּ בְּקוֹמָה שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ח׳:ח׳} עַד צַוָּאר יַגִּיעַ אַחֲרוֹנִים הֶעֱלוּ עָפָר בְּרַגְלֵיהֶם וְלֹא מָצְאוּ מַיִם בַּנָּהָר לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁהֵבִיאוּ מַיִם מִמָּקוֹם אַחֵר וְשָׁתוּ שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ל״ז:כ״ה} אֲנִי קַרְתִּי וְשָׁתִיתִי מָיִם וְגוֹ׳.

It was taught: The first set of soldiers in the army of Sennacherib crossed by swimming across the Jordan, as it is stated: “And he shall sweep through Judea; he shall overflow and pass” (Isaiah 8:8). Since the water level diminished with their crossing, the middle group of soldiers passed while standing upright, as it is stated: “It shall reach even the neck” (Isaiah 8:8). The last soldiers already kicked up dust with their feet, and they did not find water in the river to drink, and they had no water until they brought water from another place and drank it, as it is stated: “I dug and drank water” (Isaiah 37:25).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ראשונה – כת ראשונה מחיל של סנחריב.
עברו בשחי – שטו הסוסים בירדן ונתמעטו המים עד שעברו.
אמצעיים בקומה – זקופה ולא היו המים מגיעין אלא עד הצואר יגיע.
שחי – כמו שחו.
העלו עפר ברגליהם – שלא היה שם מים כל עיקר.
קרתי – לשון מקור.
בד״ה ראשונה כו׳ סנחריב הס״ד:
בד״ה עברו בשחי כו׳ עד שעברו הס״ד:
בד״ה שחי כמו שחו כצ״ל. ונ״ב פי׳ גאו מי ים שחו והוא מלשון שיטה כי אדם השט במים שוחה קמח״י:
ראשונים עברו כו׳ אפשר דנקט ג׳ כתות שהן שזכר לעיל במ״ה אלף בני מלכים כו׳ ובשמונים אלף גבורים כו׳ ובס׳ אלף אחוזי כו׳ ומ״ש אחרונים העלו עפר כו׳ שנאמר אני קרתי ושתיתי גו׳ אסיפא דקרא סמיך שנאמר ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור וק״ל:
תנא [שנה] החכם: ראשונים בחילו של סנחריב עברו את הירדן בשחי (בשחיה), שנאמר: ״וחלף ביהודה שטף ועבר״ (ישעיה ח, ח), ועל ידי מעברם נתמעטו המים עד שאמצעיים עברו בקומה, שנאמר: ״עד צואר יגיע״ (ישעיה ח, ח), אחרונים כבר העלו עפר ברגליהם ולא מצאו מים בנהר לשתות, עד שהביאו מים ממקום אחר, ושתו, שנאמר: ״אני קרתי ושתיתי מים״ (שם לז, כה).
It was taught: The first set of soldiers in the army of Sennacherib crossed by swimming across the Jordan, as it is stated: “And he shall sweep through Judea; he shall overflow and pass” (Isaiah 8:8). Since the water level diminished with their crossing, the middle group of soldiers passed while standing upright, as it is stated: “It shall reach even the neck” (Isaiah 8:8). The last soldiers already kicked up dust with their feet, and they did not find water in the river to drink, and they had no water until they brought water from another place and drank it, as it is stated: “I dug and drank water” (Isaiah 37:25).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְהָכְתִיב {ישעיהו ל״ז:ל״ו} וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה׳ וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף (וַיָּקוּמוּ) [וַיַּשְׁכִּימוּ] בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים אָמַר ר׳רַבִּי אֲבָהוּ הַלָּלוּ רָאשֵׁי גְיָיסוֹת הֵן.

The Gemara asks: But isn’t it written: “Then the angel of the Lord went forth and smote in the camp of the Assyrians one hundred and eighty-five thousand. And when they arose early in the morning, behold, they were all dead corpses” (Isaiah 37:36)? Apparently, there were many fewer soldiers than the number listed in the baraita. Rabbi Abbahu says: These listed here are regiment leaders, who commanded numerous soldiers.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור אמר רבי וכו׳ – ולא גרסינן והא כתיב ויצא מלאך ה׳ אלמא כל המחנה אשור אינו אלא קפ״ה אלף ולעיל קתני מאתים וס׳ רבוא.
הללו – קפ״ה אלף ראשי גייסות נגידי החיל שכן עולה לחשבון לכדאמרינן ארבעים וחמשה אלף בני מלכים שמנים אלף גבורים ששים אלף אחוזי חרב הרי קפ״ה אלף אבל האחרים שמתו אין מספר כדאמר והשאר פרשים אין מספר.
שם והכתיב ויצא כו׳ נמחק והכתיב:
שם אמר ר׳ אבהו הללו כו׳ נמחק אבהו:
ומקשים: והכתיב [והרי נאמר] ״ויצא מלאך ה׳ ויכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים״ (שם לו), הרי שלא היה מספרם גדול כל כך! אמר ר׳ אבהו: הללו שנמנו כאן ראשי גייסות הן, ולכל אחד מהם חיילים רבים הכפופים לו.
The Gemara asks: But isn’t it written: “Then the angel of the Lord went forth and smote in the camp of the Assyrians one hundred and eighty-five thousand. And when they arose early in the morning, behold, they were all dead corpses” (Isaiah 37:36)? Apparently, there were many fewer soldiers than the number listed in the baraita. Rabbi Abbahu says: These listed here are regiment leaders, who commanded numerous soldiers.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב אָשֵׁי דַּיְקָא נָמֵי דִּכְתִיב {ישעיהו י׳:ט״ז} בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן בִּשְׁמֵינִים דְּאִית בְּהוּ אָמַר רָבִינָא דַּיְקָא נָמֵי דִּכְתִיב {דברי הימים ב ל״ב:כ״א} וַיִּשְׁלַח ה׳ מַלְאָךְ וַיַּכְחֵד כׇּל גִּבּוֹר חַיִל וְנָגִיד וְשָׂר בְּמַחֲנֵה וְגוֹ׳ וַיָּבֹא בֵּית אֱלֹהָיו וּמִיצִיאֵי מֵעָיו שָׁם הִפִּילוּהוּ בֶחָרֶב שְׁמַע מִינַּהּ.

Rav Ashi says: It is also precise in the formulation of the verse, as it is written: “Therefore shall the Master, the Lord of hosts, send among his fat ones leanness” (Isaiah 10:16), indicating that it was the fat, i.e., significant, among them who were afflicted. Ravina says: The language is also precise in the formulation of another verse, as it is written: “And the Lord sent an angel, who obliterated the mighty men-at-arms and the leaders and captains in the camp of the king of Assyria. So he returned shamefacedly to his own land. And when he came into the house of his God, his own offspring slew him there with a sword” (II Chronicles 32:21). The Gemara affirms: Conclude from it that the leaders of the regiment were the ones killed.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שם דיקא נמי דכתיב וישלח כו׳ והיה רק זועה הבין כו׳ ארבעה וחמשה בסעיפיה פוריה כו׳ דכתיב וריוא דרביעאה דמי כו׳:
אמר רב אשי: דיקא נמי [מדוייק גם כן] מלשון הכתוב, דכתיב [שנאמר]: ״לכן ישלח האדון ה׳... במשמניו רזון״ (שם י, טז), משמע: בשמינים (החשובים) דאית בהו [שיש בהם]. אמר רבינא: דיקא נמי [מדוייק גם כן], דכתיב הרי נאמר] במפורש: ״וישלח ה׳ מלאך ויכחד כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה מלך אשור וישב בבושת פנים לארצו ויבא בית אלהיו ומיציאי מעיו שם הפילהו בחרב״ (דברי הימים ב׳ לב, כא). ומעירים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכך היה.
Rav Ashi says: It is also precise in the formulation of the verse, as it is written: “Therefore shall the Master, the Lord of hosts, send among his fat ones leanness” (Isaiah 10:16), indicating that it was the fat, i.e., significant, among them who were afflicted. Ravina says: The language is also precise in the formulation of another verse, as it is written: “And the Lord sent an angel, who obliterated the mighty men-at-arms and the leaders and captains in the camp of the king of Assyria. So he returned shamefacedly to his own land. And when he came into the house of his God, his own offspring slew him there with a sword” (II Chronicles 32:21). The Gemara affirms: Conclude from it that the leaders of the regiment were the ones killed.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בַּמֶּה הִכָּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בַּיָּד הִכָּם שֶׁנֶּאֱמַר {שמות י״ד:ל״א} וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה הַיָּד שֶׁעֲתִידָה לִיפָּרַע מִסַּנְחֵרִיב רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר בְּאֶצְבַּע הִכָּם שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ח׳:ט״ו} וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא הִיא אֶצְבַּע שֶׁעֲתִידָה לִיפָּרַע מִסַּנְחֵרִיב ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל ר׳רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל מַגָּלְךָ נְטוּשָׁה אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם נְטוּשָׁה וְעוֹמֶדֶת מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו כ״א:ט״ו} מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ וְגוֹ׳.

The Gemara asks: With what did the angel strike them? Rabbi Eliezer says: He struck them by hand, as it is stated: “And Israel saw the great hand” (Exodus 14:31), where the term for hand, yad, is preceded by the definite article ha, indicating that this was the hand that was destined to exact retribution from Sennacherib. Rabbi Yehoshua says: He struck them with His finger, as it is stated: “And the sorcerers said to Pharaoh: This is the finger of God” (Exodus 8:15), indicating that it is the finger that was destined to exact retribution from Sennacherib. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, says that the Holy One, Blessed be He, said to Gabriel: Is your scythe honed? Gabriel said before Him: Master of the Universe, it is standing honed from the six days of Creation, as it is stated: “For they have fled from the swords, from the honed sword” (Isaiah 21:15).
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נטש
נטשא(סנהדרין צה:) בענין סנחריב אמר לו הקב״ה לגבריאל גבריאל כלום מגלך נטושה אמר לפניו רבש״ע כבר נטושה היא ועומדת מששת ימי בראשית שנאמר מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה:
ערך בסתרקי
בסתרקיב(תענית כא:) אכלינהו אשקינהו ומאיך ליה בסתרקי (בבא בתרא נח.) בגמרא אלו דברים שיש להם חזקה חביתא דאודרא לחד ברי אית לכו בוסתרקי (יבמות סג) זבין ולא תדויל והני מילי בוסתרקי אבל גלימא לא דלא איתרמי ליה פי׳ זבין ולא תדוויל מכור תשמישי ביתך ולא תהיה עני וה״מ בסתרקי שיכול לשהות עד דאיתרמי אחריני וזבין אבל גלימא לא ימכור משום דצריך לה תדיר וכי צריך דלמא לא מתרמיא ליה. פ״א זבין ולא תדויל קנה מצעות ולא תטוה ותארוג כמו דוולא בשוקא והני מילי בכלי מצע אבל בכלי מלבוש לא דלמא לא מתרמי ליה כמדתו. (סנהדרין צה) בענין סנחריב כי מטא ליה אשרו ליה ביסתרקי פירוש כרים וכסתות:
ערך קפץ
קפץג(עירובין מג. יבמות קטז.) אי נמי דקא אזיל בקפיצה פירוש על ידי קמיע פ״א כדאמר (סנהדרין צה) ג׳ קפצה להן הדרך וזה הדבר בנס נעשה. ויש לפרש כגון אדם גבור שיכול לקפוץ למעלה מי׳ טפחים ויוצא חוץ לתחום בקפיצה (נדה יא) א״ר הונא קפצה וראת קפצה וראת קבעה לה וסת. (בכורות מא) תנא קפץ העליון ולא קפץ התחתון כבר פירשנו בערך ערקוב וכנגדו בגמל ניכר ערקוב שלו לפי שהוא עב הרבה. (בראשית רבה סו) אין להם קפיצין קרבת על חד מן קאמיא כלו׳ אין להם פרקים (א״ב לשון מקרא זה מקפץ על הגבעות קפץ וקפז ענין אחד הוא):
א. [אויף גדעקט.]
ב. [הויסראט, אלס טיש שטילין לייכטרען אנד אנדערע גערעט׳ שאפטין.]
ג. [שפרינגען.]
במה הכם – המלאך.
היד הגדולה – יד הגדולה לא נאמר אלא היד דמשמע היד שעתידה וכו׳.
מגלך נטושה – שחוזה מגלך להרוג את אלו.
רמ״א ביד הכם כו׳ הוא היד שעתיד ליפרע מסנחריב ר״י אומר באצבע כו׳. מפורש לעיל בפ׳ זה ע״ש:
נטושה ועומדת מששת ימי כו׳. כבר כתבנו כי זה הנס היה נס נגלה כמו יציאת מצרים וקריעת ים סוף וז״ש נטושה ועומדת מששת ימי בראשית שהקב״ה התנה עם מעשה בראשית על הנסים נגלים שישתנו מעשה בראשית וטבע הבריאה ושאמר רשב״י אותו זמן בישול פירות היה כו׳ מבואר דאותו מלאך גבריאל היה כדלקמן דנ״נ חזא לגבריאל בכבשן האש והכירו וקאמר דאגב אורחיה כדמשמע מקרא מידי עברו יקח גו׳ דהיינו שליחותו תמיד לבשל פירות שהוא כח אש דמלאך גבריאל הוא מלאך אש כדאמרינן פרק י״ה ואגב הליכתו ושליחותו שעל פי הטבע לבשל הפירות אזל להזקק לסנחריב וגדודיו ומזה אשמועינן גדולתו של הקב״ה דאחד משלוחיו אגב אורחיה ולפי תומו עשה מעשים כאלה להכחיד עם רב גבורי חיל כאלו. ושאמר ויש אומרים בחוטמן נפח כו׳. גם זה גדולתו של מקום כי ברוח ונפיחה בעלמא המיתם כמ״ש עושה מלאכיו רוחות גו׳. ושאמר ירמיה בר אבא כפים ספק להם גו׳. הוא מבואר כי ב׳ ידיו הם ב׳ מדותיו ימין ושמאל רחמים ודין שבהן ברא הקב״ה עולמו כדאמרינן ביום עשות ה׳ אלהים ארץ גו׳ ששיתף הקב״ה מדת הרחמים עם מדת הדין וברא בהן את העולם ואחר שגברה מדת הדין והוא כף השמאלי בחטאת מלכי יהודה ובחטא אחז אביו של חזקיהו וע״י צדקתו של חזקיהו וסייעתו שיתף הקב״ה מדת הרחמים עם מדת הדין דהיינו ששיתף כף הימני שהוא מדת הרחמים לכף השמאלי שהוא מדת הדין ובהם הכה סנחריב וסייעתו והניחותי חמתי ממלכי יהודה בזכות חזקיה. ושאמר אזנים גלה להם ושמעו כו׳. כי הוא חירף מערכה העליונה כמ״ש את מי חרפת וגדפת ועל מי הרימות קול ותשא מרום עיניך על קדוש ישראל וז״ש שמאותו התרוממות וקדושה על ידי שירות החיות נפל הוא וחילו:
ב ושואלים: במה הכם המלאך? ר׳ אליעזר אומר: ביד הכם, שנאמר: ״וירא ישראל את היד הגדלה״ (שמות יד, לא) בה״א הידיעה, לומר שיד זו עוד עתידה ליפרע מסנחריב. ר׳ יהושע אומר: באצבע הכם, שנאמר: ״ויאמרו החרטמם אל פרעה אצבע אלהים הוא״ (שם ח, טו), היא אצבע שעתידה ליפרע מסנחריב. ר׳ אליעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר: אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: האם מגלך נטושה, כלומר, מחודד ולטוש? אמר לפניו: רבונו של עולם, נטושה ועומדת מששת ימי בראשיתשנאמר: ״כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה״ (ישעיה כא, טו).
The Gemara asks: With what did the angel strike them? Rabbi Eliezer says: He struck them by hand, as it is stated: “And Israel saw the great hand” (Exodus 14:31), where the term for hand, yad, is preceded by the definite article ha, indicating that this was the hand that was destined to exact retribution from Sennacherib. Rabbi Yehoshua says: He struck them with His finger, as it is stated: “And the sorcerers said to Pharaoh: This is the finger of God” (Exodus 8:15), indicating that it is the finger that was destined to exact retribution from Sennacherib. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, says that the Holy One, Blessed be He, said to Gabriel: Is your scythe honed? Gabriel said before Him: Master of the Universe, it is standing honed from the six days of Creation, as it is stated: “For they have fled from the swords, from the honed sword” (Isaiah 21:15).
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר אוֹתוֹ הַפֶּרֶק זְמַן בִּישּׁוּל פֵּירוֹת הָיָה אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל כְּשֶׁאַתָּה יוֹצֵא לְבַשֵּׁל פֵּירוֹת הִזָּקֵק לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו כ״ח:י״ט} מִידֵּי עׇבְרוֹ יִקַּח אֶתְכֶם כִּי בַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יַעֲבוֹר בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה וְהָיָה רַק זְוָעָה הָבִין שְׁמוּעָה וְגוֹ׳ אָמַר רַב פָּפָּא הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי אַגַּב אוֹרְחָךְ לִבְעֵל דְּבָבָךְ אִישְׁתְּמַע.

Rabbi Shimon ben Yoḥai says: That period was the season of the ripening of the fruit. The Holy One, Blessed be He, said to Gabriel: When you emerge to ripen the fruits, attend to the army of Assyria and destroy them, as it is stated: “As often as it passes through, it shall take you; for morning by morning shall it pass through, by day and by night; and the mere understanding of the report shall bring terror” (Isaiah 28:19), indicating that Gabriel was to kill them while engaged in another activity. Rav Pappa says that this is in accordance with the adage that people say: While on your path, appear before your enemy and afflict him.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גבריאל – ממונה על בשול הפירות.
הזקק לאלו – לחיל סנחריב להרגן.
אגב ארחך – כשתלך לדרכך לפי תומך.
לבעל דבבך אשתמע – לשונאך התראה והפחידו.
בד״ה אגב אורחך כו׳ אישתמע לשונאך כו׳ כצ״ל:
ר׳ שמעון בן יוחי אומר: אותו הפרק זמן בישול פירות היה, אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: כשאתה יוצא לבשל פירותהזקק להם לצבא אשור והשמידם, שנאמר: ״מדי עברו יקח אתכם כי בבקר בבקר יעבר ביום ובלילה והיה רק זועה הבין שמועה״ (שם כח, יט), כלומר, כבדרך אגב ייהרגו אלה. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים אנשים] בפתגם מקובל: ״אגב אורחך, לבעל דבבך אישתמע״ [בתוך דרכך, לשונאך השמע] והצק לו.
Rabbi Shimon ben Yoḥai says: That period was the season of the ripening of the fruit. The Holy One, Blessed be He, said to Gabriel: When you emerge to ripen the fruits, attend to the army of Assyria and destroy them, as it is stated: “As often as it passes through, it shall take you; for morning by morning shall it pass through, by day and by night; and the mere understanding of the report shall bring terror” (Isaiah 28:19), indicating that Gabriel was to kill them while engaged in another activity. Rav Pappa says that this is in accordance with the adage that people say: While on your path, appear before your enemy and afflict him.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּחוֹטְמָן נָשַׁף בָּהֶן וָמֵתוּ שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו מ׳:כ״ד} וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ ר׳רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר כַּפַּיִים סָפַק לָהֶם וָמֵתוּ שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל כ״א:כ״ב} וְגַם אֲנִי (הִכֵּתִי) [אַכֶּה] כַפִּי אֶל כַּפִּי והניחותי חֲמָתִי ר׳רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר אׇזְנַיִם גָּלָה לָהֶם וְשָׁמְעוּ שִׁירָה מִפִּי חַיּוֹת וָמֵתוּ שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ל״ג:ג׳} מֵרוֹמְמֻתֶךָ נָפְצוּ גּוֹיִם.

And there are those who say: The angel blew into the soldiers of the Assyrian army through their noses and they died, as it is stated: “When he blows upon them, and they wither” (Isaiah 40:24). Rabbi Yirmeya bar Abba says: The angel clapped his hands to them and they died, as it is stated: “I will also strike My hands together and I will assuage My anger” (Ezekiel 21:22). Rabbi Yitzḥak Nappaḥa says: He revealed ears for them and they were able to hear the songs of praise from the mouths of the celestial creatures drawing the chariot of God, and they died, as it is stated: “From Your exaltation the nations were scattered” (Isaiah 33:3), indicating that their death was caused by the revelation of God’s greatness.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נשף – נפח.
ויש אומרים: בחוטמן נשף בהן ומתו, שנאמר: ״וגם נשף בהם ויבשו״ (שם מ, כד). ר׳ ירמיה בר אבא אמר: כפיים ספק (הכה) להם, ומתו, שנאמר: ״וגם אני אכה כפי אל כפי והנחתי חמתי״ (יחזקאל כא, כב). ר׳ יצחק נפחא אמר: אזנים גלה להם, ושמעו שירה מפי חיות המרכבה שמשבחות לה׳, ומתו, שנאמר: ״מרממתך נפצו גוים״ (ישעיה לג, ג), שמגלוי רוממות זה מתו.
And there are those who say: The angel blew into the soldiers of the Assyrian army through their noses and they died, as it is stated: “When he blows upon them, and they wither” (Isaiah 40:24). Rabbi Yirmeya bar Abba says: The angel clapped his hands to them and they died, as it is stated: “I will also strike My hands together and I will assuage My anger” (Ezekiel 21:22). Rabbi Yitzḥak Nappaḥa says: He revealed ears for them and they were able to hear the songs of praise from the mouths of the celestial creatures drawing the chariot of God, and they died, as it is stated: “From Your exaltation the nations were scattered” (Isaiah 33:3), indicating that their death was caused by the revelation of God’s greatness.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְכַמָּה נִשְׁתַּיֵּיר מֵהֶם רַב אָמַר עֲשָׂרָה שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו י׳:י״ט} וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ מִסְפָּר יִהְיוּ וְנַעַר יִכְתְּבֵם כַּמָּה נַעַר יָכוֹל לִכְתּוֹב עֲשָׂרָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר תִּשְׁעָה שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו י״ז:ו׳} וְנִשְׁאַר בּוֹ עוֹלֵלוֹת כְּנוֹקֶף זַיִת שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה בִּסְעִיפֶיהָ.

And how many of the soldiers remained alive? Rav says: Ten soldiers, as it is stated: “And the rest of the trees of his forest shall be few, that a child may write them” (Isaiah 10:19). And what number can a child easily write? It is the number ten, represented by the letter yod, which is the smallest letter. And Shmuel says: Nine remained, as it is stated: “And gleanings shall be left of him, as in the beating of an olive tree, two or three berries in the top of the uppermost bough, four or five in the branches of a fruitful tree” (Isaiah 17:6). Four and five total nine.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עשרה – שהנער יכול להטיף טיפה של דיו והיינו יו״ד שנשארו עשרה.
ושמואל אמר תשעה – ונשאר בו עוללות כנוקף זית שאין נשארין בו אלא דבר מועט שנים או שלשה גרגרים בראש אמיר כן לא ישתייר במחנהו אלא דבר מועט וכמה ארבעה וחמשה בסעיפיה פוריה ארבעה וחמשה והיינו תשעה.
בד״ה ושמואל אמר כו׳ מועט וכמה כו׳ בסעיפיה פוריה הס״ד והד״א ואחר כך מתחיל הדבור י״ד שנים כו׳:
כמה נער יכול לכתוב כו׳. להגדיל הנס מהעם הרב שזכר לא נשאר כ״א מעט דהיינו י׳ שהוא מספר קטן שבעשיריות שגם הנער יכול לכתוב י׳ רמז שנשארו מעט מהרבה וכן שמואל הפליג עוד שלא נשארו אפילו במספר קטן שבעשירית רק ט׳ שהוא יחידי׳ ומסיפא דקרא דד׳ וה׳ יליף לה שהם ט׳ אף על גב דב׳ וג׳ דרישא דקרא ב׳ או ג׳ קאמר כפירש״י בסיפא דקרא ד׳ וה׳ דקאי אשיורא דחילו של סנחריב ולא שייך למימר ביה או ד׳ או ה׳ ונקט בכה״ג ד׳ וה׳ ולא נקט ט׳ משום דומיא דרישא דקרא ב׳ וג׳ ומ״ד י״ד ב׳ וג׳ גו׳ נמי אאלו שנשתיירו קאי ונקט כה״ג ב׳ ג׳ ד׳ ה׳ ולא נקט בכלל י״ד אפשר לאשמועינן דאף אלו י״ד שנשתיירו מפוזרים היו ולא נשתיירו במקום אחד. ומ״ד ה׳ סנחריב ושני בניו נ״נ נבוזראדן כו׳. יש לפרש הוא נשאר שכבר חירף כלפי מעלה ונשאר שיראה נפלאותיו שכל חילו נהרג ובניו נשארו לקלון לו שמיוצאי מעיו יכוהו ונבוכדנצר ונבוזראדן נשארו לפי שכבר נתחייבו ישראל ויהודה גלות וחורבן אך בזכות חזקיה נצולו לפי אותה שעה ונשתייר מאותו חיל שבט אפו שהם נבוכדנצר ונבוזראדן שהם החריבו ביתו והגלו ישראל מעל אדמתם וק״ל:
ג וכמה נשתייר מהם? רב אמר: עשרה, שנאמר: ״ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם״ (שם י, יט), כמה נער יכול לכתוב, כלומר, מהי גודל טיפת הדיו אותה יכול נער להטיף — כגודל האות י׳, שהיא מנין עשרה. ושמואל אמר: תשעה נשארו, שנאמר: ״ונשאר בו עללות כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעפיה״ (שם יז, ו), וארבעה וחמישה הם ביחד תשעה.
And how many of the soldiers remained alive? Rav says: Ten soldiers, as it is stated: “And the rest of the trees of his forest shall be few, that a child may write them” (Isaiah 10:19). And what number can a child easily write? It is the number ten, represented by the letter yod, which is the smallest letter. And Shmuel says: Nine remained, as it is stated: “And gleanings shall be left of him, as in the beating of an olive tree, two or three berries in the top of the uppermost bough, four or five in the branches of a fruitful tree” (Isaiah 17:6). Four and five total nine.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה [וְכוּ׳] אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חֲמִשָּׁה סַנְחֵרִיב וּשְׁנֵי בניו נבוכד נצר ונבוזר אדן נבוזר אדן גמרא נבוכד נצר דכתיב {דניאל ג׳:כ״ה} ורוה דרביעאה דמי לְבַר אֱלָהִין וְאִי לָאו דְּחַזְיֵיהּ מְנָא הֲוָה יָדַע סַנְחֵרִיב וּשְׁנֵי בָּנָיו דִּכְתִיב {מלכים ב י״ט:ל״ז} וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרוֹךְ אֱלֹהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכּוּהוּ בַחֶרֶב.

Rabbi Yehoshua ben Levi says: Fourteen remained, as it is stated: “Two or three…four or five,” which total fourteen. Rabbi Yoḥanan says: Five remained: Sennacherib, and his two sons, and Nebuchadnezzar, and Nebuzaradan, the captain of the guard. The fact that Nebuzaradan was among them is learned through tradition. Nebuchadnezzar was among them, as it is written that Nebuchadnezzar said when he saw an angel with Hananiah, Mishael, and Azariah: “And the appearance of the fourth is like that of an angel” (Daniel 3:25). And if he had not seen the angel that smote Sennacherib’s army, from where would he have known that the fourth person looked like an angel? Sennacherib and his two sons were among them, as it is written later in their regard: “And it came to pass as he was worshipping in the house of Nisroch his god that Adrammelech and Sarezer, his sons, smote him with the sword” (II Kings 19:37). Evidently, the three of them survived.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
י״ד שנים ושלשה ארבעה וחמשה – ר׳ יוחנן מקרא לא דייק להו אלא הכי קאמר הללו חמשה נשתיירו מהן סנחריב ושני בניו וקרא משמע כנוקף זית דמשייר מעט בראש ענף שנים או שלשה גרגרים כך ישתייר לו מעט ד׳ או ה׳.
נבוכדנצר דכתיב – גבי [חנניה] מישאל ועזריה תוארו ורויה די רביעאה דמי לבר אלהין אלמא דחזא גבריאל והכירו בכבשן.
סנחריב ושני בניו – דכתיב ויהי הוא משתחוה בית וגו׳.
ר׳ יהושע בן לוי אמר: נשתיירו מהם ארבעה עשר, שנאמר: ״שנים שלשה... ארבעה וחמשה״. ר׳ יוחנן אמר כי בסך הכל חמשה נשארו: סנחריב ושני בניו, נבוכדנצר ונבוזר אדן רב הטבחים שלו. מה שאמרנו שנבוזר אדן היה ביניהם, גמרא [מסורת] היא בידינו. נבוכדנצר יודעים אנו שהיה שם, דכתיב [שנאמר] שנבוכדנצר אמר כשראה מלאך עם חנניה מישאל ועזריה: ״ורוה די רבעאה דמה לבר אלהין״ [מראה הרביעי דומה למלאך] (דניאל ג, כה), ואי לאו דחזייה, מנא הוה ידע [אם לא שראה אותו, את המלאך, מנין ידע] כיצד נראה מלאך? סנחריב ושני בניודכתיב [שנאמר] בו: ״ויהי הוא משתחוה בית נסרך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב״ (מלכים ב׳ יט, לז), משמע ששלשתם נשארו.
Rabbi Yehoshua ben Levi says: Fourteen remained, as it is stated: “Two or three…four or five,” which total fourteen. Rabbi Yoḥanan says: Five remained: Sennacherib, and his two sons, and Nebuchadnezzar, and Nebuzaradan, the captain of the guard. The fact that Nebuzaradan was among them is learned through tradition. Nebuchadnezzar was among them, as it is written that Nebuchadnezzar said when he saw an angel with Hananiah, Mishael, and Azariah: “And the appearance of the fourth is like that of an angel” (Daniel 3:25). And if he had not seen the angel that smote Sennacherib’s army, from where would he have known that the fourth person looked like an angel? Sennacherib and his two sons were among them, as it is written later in their regard: “And it came to pass as he was worshipping in the house of Nisroch his god that Adrammelech and Sarezer, his sons, smote him with the sword” (II Kings 19:37). Evidently, the three of them survived.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאׇמְרוֹ דִּכְתִיב {ישעיהו ז׳:כ׳} בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח ה׳ בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי נָהָר בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה.

§ Rabbi Abbahu says: Were the following verse not written, it would have been impossible to say it, since it appears to be a desecration of the name of God, as it is written: “On that day shall the Lord shave with a hired razor in the parts beyond the river the king of Assyria, the head, and the hair of the legs, and it shall also sweep away the beard” (Isaiah 7:20). The blasphemous indication is that the Holy One, Blessed be He, will Himself shave Sennacherib.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי אפשר לאמרו – שהקדוש ב״ה בעצמו גלחו לסנחריב.
ומנא לן דכלה זרעיה דדוד משום דאפיך צלותיה דכתיב ועתליא כו׳. וכיון דסליק מענינא דנוב קא הדר לאסוקי ענינא דסנחריב דהוה מיירי מעיקרא בגויה והיינו דקאמר בא עליהם כו׳ שגלונות מלכות דכתיב (תהלים מ״ה) נצבה שגל לימינך בכתם אופיר וכן באו על אברהם כשנלחם עם ארבעה מלכים וכן עתידין לבא עם גוג ומגוג במתניתא תנא אורך מחנהו ארבע מאות פרסה רוחב צואר סוסיו כשהיו כלם עומדין בשורה אחת זה בצד זה היה רחב צואר כולם מחזיק ארבעים פרסה. תאנא ראשונים עברו בשחי שהיו שטין על פני המים מפני רוב המים שנאמר שטף ועבר. שוחי לשון מי שחו (יחזקאל מ״ז) וכמו כאשר יפרש השוחה לשחות (ישעיה כ״ה) אמצעיים עברו בקומה זקופה ולא הוצרכו לשחות שכבר נתמעטו המים מחמת הראשונים שעברו בהם שנאמר עד צואר יגיע שלא היו המים מגיעין אלא עד צואריהם אחרונים העלו עפר ברגליהם שכבר כלו המים שנאמר אחריב בכף פעמי כל יאורי מצור. ומקשי׳ והא כתיב ויצא מלאך כו׳ ויך מאה ושמנים וחמשה אלף וכתיב וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים אלמא לא הוו כלהו כולי האי א״ר יוחנן הללו שחשב הכתוב שמתו ראשי גיסאות היו שכן עולה החשבון שאמרנו ארבעים וחמשה אלף בני מלכים ושמנים אלף גבורים וששים אלף אחוזי חרבות הרי מאה ושמנים וחמשה אלף אבל לאחרים שמתו אין מספר.
כמה נשתייר מהם אמר רב עשרה שנאמר ונער יכתבם כמה נער כותב יו״ד לפי שאין בכל האותיות אות קטנה הימנה ולא נוחה לכתוב ולא תלמד יתר הימנה ויש אומרים לפי שיכול להטיל טיפה של דיו והיא נעשת יוד. ושמואל אמר תשעה שנאמר ונשאר בו עוללות כנוקף זית שאין נשארין בו אלא דבר מועט שנים שלשה גרגרים בראש אמיר כן לא ישתאר במחנהו אלא דבר מועט וכמה ארבעה וחמשה והיינו תשעה. רבי יהושע בן לוי אמר י״ד שנאמר שנים שלשה ארבעה חמשה הרי ארבעה עשר. ורבי יוחנן גמרא שמיע ליה דלא אשתייר מינייהו אלא הני חמשה וקרא משמע ליה הכי ונשאר בו עוללות כנוקף זית ואין משייר אלא דבר מועט שנים או שלשה או ארבעה או חמשה כשהוא משייר הרבה כך לא ישתייר ממחנהו יתר מחמשה. נבוזראדן גמרא הוא דהא לא מוכחי קראי דהוה עבדא לסנחריב כי היכי דנימא התם הוה בהדי׳ ואשתייר. נבוכדנצר דכתיב ורביעאה דמי לבר אלהין מכלל שהכירו שהרי גבריאל הוא שהכם והוא הציל חנניא מישאל ועזריא מכבשן האש כדאיתא בערבי פסחים (קי״ח.) ואלמלא ראהו קודם לכן לא היה מכירו. ואי קשיא לך ולימא שיתא דהא הוה ליה ברא אחרינא דכתיב וימלוך אסר בנו תחתיו משום דלא מוכח קרא דהוה גדול באותה שעה כי היכי דליזיל בהדיה אבל הנך תרי ודאי גדולים הוו דאי לא לא הוו יכלי למיקטליה ולמערק לארץ אררט:
ביום ההוא יגלח ה׳ בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את הראש ושער הרגלים. יגלח השם בתער השכורה כדמפרש ואזיל שניתנה לו בשכר מה שעשה. במלך אשור את הראש שמגלח בה ראשו של מלך אשור ושער רגליו וגם את זקנו תספה. אתא קב״ה כלומר זמן לו הקב״ה איש אחד זקן או שר המדע איש זקן אמר ליה כי אזלת להני מלכי דאייתיתינהו לבנייהו וקטלתינהו מאי אמרת להו כשתלך למלכי מזרח ומערב שהבאת את בניהם עמך וגרמת להם מיתה והם מבקשים אותם מידך מה תוכל לומר להם אמר ליה ההוא גברא נמי בההוא פחדא יתיב גם אני בפחד זה הייתי שרוי אמר לו ומה עצה אתה משיאני לעשות אמר לו לך והבא לי זוג של ספרים ואגלח את ראשך כדי שלא יכירוך אמר לו מהיכן אביא אמר לו בוא אל בית זה והביא הלך לאותו בית להביא ונראו לו דמות בני אדם טוחנין גרעיני תמרים אמר להם תנו לי את הזוג ואמרו לו טחון חד גריבא דקשיתא סאה אחת של גרעינין וניתננו לך טחן ונתנו לו והיינו דכתיב בתער השכירה שניתנה לו בשכר מה שטחן דאי באגרא בעלמא למה ליה לקרא לאשמועינן הכי אלא כולה מילתא לאשמועינן חובה דעבד ביה הוא דאתיא והאי דכתיב בעברי נהר כפשטיה שדבר זה עתיד לעשות בעבר הנהר ואית דאמרי בעברי נהר דברים שדרכן לעשות על ידי נהר והיינו טחינת ריחיים. עד דאתא חשך יומא אמר ליה זיל אייתי נורא דחזי היך איגיזך אזל אייתי בהדי דקא גדיל ליה לשער רשי בתער איתלי נורא בדיקניה והיינו דכתיב וגם את הזקן תספה מדכתיב גילוח גבי ראש וגבי זקן כתיב תספה משמע כלה על ידי האור לגמרי כדכתיב האף תספה צדיק עם רשע. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי גריתיה לארמא שפר את הארמאי והוטב בעיניו ועוד התלית אש בזקנו ועדיין לא שבעת לעשות שחוק ממנו. הלך ומצא דף מתבה של נח ועל ידה נזכר לנפלאותיו של קב״ה שהציל את נח ממי המבול אמר היינו אלהא רבא דשיזביה לנח מטופאנא והיינו דגרם לי כולי האי אמר אי איזיל ההוא גברא ומצלח מקרב להו לתרין בניה קמך שמעוה בניה וקטלוה והיינו דכתיב ואדרמלך ושראצר כו׳:
יגלח ה׳ בתער כו׳. כוליה האי קרא מתפרש לפי דרש זה כפירש״י אבל מאי דכתיב ביה ושער הרגלים אינו מפורש בפירש״י לפי הדרש ויש לפרש דרגלים מלשון רגילות ור״ל אותו שער שעל ידיהן הורגלו בו להכירו גלחו ממנו כמ״ש זיל אישני נפשך שלא יכירך הרגיל בך להכירך עד עתה וק״ל:
ד אמר ר׳ אבהו: אלמלא מקרא כתוב בענין זה אי אפשר לאמרו, לפי שהוא נראה כחילול ה׳, דכתיב [שנאמר]: ״ביום ההוא יגלח ה׳ בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה״ (ישעיה ז, כ), שמשמע שהקדוש ברוך הוא בעצמו גילח את סנחריב.
§ Rabbi Abbahu says: Were the following verse not written, it would have been impossible to say it, since it appears to be a desecration of the name of God, as it is written: “On that day shall the Lord shave with a hired razor in the parts beyond the river the king of Assyria, the head, and the hair of the legs, and it shall also sweep away the beard” (Isaiah 7:20). The blasphemous indication is that the Holy One, Blessed be He, will Himself shave Sennacherib.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֲתָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִדְּמִי לֵיהּ כְּגַבְרָא סָבָא א״לאֲמַר לֵיהּ כִּי אָזְלַתְּ לְגַבֵּי מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב דְּאַיְיתִיתִינְהוּ לִבְנַיְיהוּ וּקְטַלְתִּינְהוּ מַאי אָמְרַתְּ לְהוּ אֲמַר להו הַהוּא גַּבְרָא בְּהָהוּא פַּחְדָּא נָמֵי יָתֵיב אֲמַר לֵיהּ הֵיכִי נַעֲבֵיד א״לאֲמַר לֵיהּ זִיל

Rather, this is the incident depicted in the verse: The Holy One, Blessed be He, came and appeared to Sennacherib as an old man. God said to him: When you go to the kings of the east and the west whose children you brought and killed, what will you say to them? Sennacherib said to the Holy One, Blessed be He: That man, referring to himself, also sits overcome with the same fear, as I do not know what to say to them. Sennacherib said to the Holy One, Blessed be He: What should we do? The Holy One, Blessed be He, said to him: Go
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאייתיתינהו לבנייהו – כדאמרינן שהביא עמו ארבעים וחמשה אלף בני מלכים.
שם דאייתיתינהו לבניהו וקטלתינהו מאי אמרת להו אמר להו ההוא כו׳ כצ״ל:
וכך יש לספר את המעשה: אתא קודשא בריך הוא, ואדמי ליה כגברא סבא [בא הקדוש ברוך הוא, ונדמה לו לסנחריב כאיש זקן], אמר ליה [לו]: כי אזלת לגבי [כאשר תלך אצל] מלכי מזרח ומערב דאייתיתינהו לבנייהו וקטלתינהו [שהבאת את בניהם עמך והרגתם], מאי אמרת להו [מה תאמר להם]? אמר ליה [לו] סנחריב לקדוש ברוך הוא: ההוא גברא בההוא פחדא נמי יתיב [אותו אדם, כלומר, אני, גם כן באותו פחד אני יושב] ואיני יודע מה לעשות. אמר ליה [לו] סנחריב לקדוש ברוך הוא: היכי נעביד [מה אעשה]? אמר ליה [לו] הקדוש ברוך הוא: זיל [לך]
Rather, this is the incident depicted in the verse: The Holy One, Blessed be He, came and appeared to Sennacherib as an old man. God said to him: When you go to the kings of the east and the west whose children you brought and killed, what will you say to them? Sennacherib said to the Holy One, Blessed be He: That man, referring to himself, also sits overcome with the same fear, as I do not know what to say to them. Sennacherib said to the Holy One, Blessed be He: What should we do? The Holy One, Blessed be He, said to him: Go
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144