גמרא
פירוש
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
גמ׳ מגמר – מכלה.
למודו – מה שהורגל בבשר ויין. שקט לצדיקים הנייה להם והנייה לעולם – שיש להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות. מתני׳ הבא במחתרת – שאמרה תורה יהרג.
נידון על שם סופו – דהא לא קטל ומקטיל משום דסופו להרוג בעל הבית כשיעמוד כנגדו להציל ממונו.
יש לו דמים חייב – אם אינו ראוי ליהרג כגון אב על הבן דתניא לקמן דאין הבן רשאי להרוג את אביו הבא עליו במחתרת משום דרחמי האב על הבן ולא בא על עסקי נפשות ואי הוה קאי בריה לאפיה להציל ממונו אין בדעתו של אביו להורגו.
חייב – לשלם החבית כשאר מזיק.
אין לו דמים – כגון שאר כל האדם שניתן רשות לבעל הבית להורגו פטור מלשלם דחיוב מיתה וחיוב תשלומין באין כאחד ואע״פ שניצל פטור מן התשלומין דקי״ל (כתובות דף לה.) חייבי מיתות שוגגין כגון שלא התרו בהן אין משלמין ממון שעם המיתה אע״פ שאין נהרגין. גמ׳ מאי טעמא דמחתרת – שאמרה תורה אין לו דמים כלומר הרי הוא לך כמי שאין לו דם ונשמה ומותר להורגו.
חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו – שרואה שאחר נוטלו ושותק הלכך יודע הגנב הזה שבעל הבית עומד על ממונו להצילו ומימר אמר הגנב אי אזילנא לגביה קאי באפאי ואי קאי קטילנא ליה ואמרה לך תורה אין לו דמים ומלמדתך מאחר שהוא בא להרגך השכם אתה להרגו. הבא במחתרת – חתר את הבית ממש.
פטור – מלהחזירם אע״פ שהם קיימין.
בדמים קננהו – בדמי נפשו קנאן הואיל ונתחייב מיתה בלקיחתם.
מסתברא – מילתא דרב דפטור בששבר בין עכשיו בין לאחר זמן דליתנהו ותשלומין מדידיה לא מצינן לחיוביה במקום מיתה.
אבל נטל לא – מסתברא בהא מילתא דרב דפטר בה דכיון דקיימין הן כל היכא דאיתנהו דמרייהו נינהו ואין זה חייב בתשלומין דפקדון בעלמא נינהו גביה. והאלהים – שבועה אמר רב דפטור ואפי׳ איתנהו וטעמא מהכא דהאי אם יש לו דמים כגון אב על הבן דמודה בהו רב דלא קנה וחייב להחזיר אחרי כן אמרינן דאפילו נאנסו מיניה משבאו לרשותו חייב להחזיר דמיהן אלמא לא אמרינן פקדון הוו גביה ואבדו לבעלים אלא אמרינן ברשותו הן ואבדו לו הכא נמי לענין אין לו דמים אע״פ דאיתנהו אמרינן לאו פקדון נינהו אלא ברשותו ובאחריותו קיימי וכי גבו להו בי דינא מיניה יש כאן תשלומין עם חיוב מיתה כאילו גובין משאר נכסים. ולא היא – מסקנא דמילתא דרבא הוא ולא היא לא מסתברא טעמא דרב בהא דאע״ג דהיכא דיש לו דמים חייבין באחריותו לאו קנין הן לו להיות כשאר נכסיו דכי אוקמיה רחמנא ברשותיה וחייב את הגזלנין לשלם ה״מ לענין שלומי דלא מצי למימר ליה נאנסו דאשכחן בשומרין דחייבן הכתוב לישבע אם לא שלח יד במלאכת רעהו הא שלח אע״ג דטעין מת או נשבר דהיינו אונס חייב דנעשה עליה גזלן בשליחות יד.
אבל לענין מקנא לא קני – אם קיימין הן אצלו והוא היה בא לעכבו ולומר דמים אני מחזיר לך לא קני ומהדר להו בעינייהו דכתיב (ויקרא ה) והשיב את הגזילה והאי דכי נאנסו מחזיר דמים ולא מצי אמר ליה נאנסו ומיפטר משום דלא גרע גזלן משואל דמשום דכל הנאה שלו אוקמינהו רחמנא ברשותו לשלומי אם נאנס דכל כמה דקיימא הדרא בעינא הא נמי כל הנאה שלו ומיחייב לשלומי. מועד לעולם – אפילו שלא בכונה.
קשיא – קשיא מתניתין לתרוצה אליבא דרב ומ״מ תיובתא לא הוי דלאו בהדיא קתני לה נטל חייב ואיכא לשנויי בדוחקא כדשנין דמשום רישא נקט שבר והיינו דאיכא בין קושיא לתיובתא. מתיב רב ביבי – לרבא פריך דאמר נטל דאיתנהו חייב.
הגונב כיס בשבת – שהגביהו וקנאו בהגבהה חייב להחזיר ואע״ג שהוציאו אח״כ לרה״ר ונתחייב בהוצאתו מיתה.
שהרי נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת – ובשביל חיוב מיתה הבא עליו לאחר מכן אינו נפטר מן התשלומין. היה מגרר ויוצא – שלא הגביהו ולא קנאו בתוך הבית אבל כשיוצא לרה״ר קנאו בשנוי רשות שהוציאו מרשות הבעלים וצירף ידו למטה משלשה וקבלה בידו דידו חשובה לו כארבעה על ארבעה והרי הוא לו כחצרו ואע״פ שאין כאן הגבהה והכי מוקים לה בכתובות.
פטור מתשלומין – אלמא אע״פ שהכיס והמעות קיימין אמרינן בדמי קננהו ולא מפקינן ליה מיניה ותיובתא דרבא דאמר נטל לא. והלכתא – הא דקתני פטור כגון דשדנהו בנהרא דליתנהו. דכרי – אילים.
אהדרינהו ניהליה – הגנבים. ה״ג: ת״ר אין לו דמים אם זרחה וגו׳ אלא אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך הרגהו וכו׳ – אין לו דמים וסמיך ליה אם זרחה השמש ודרשינן סמוכין אימתי מותר להורגו בזמן שהשמש זרחה עליו כלומר שברור לך שלהרגך בא אם תעמוד כנגדו אבל מספק אל תהרגהו. ותניא אידך אם זרחה השמש עליו דמים לו – אימתי אסור להרגהו בזמן שזרחה השמש עליו כלומר שברור הדבר לך כאור שהוא רחמני עליך ואפילו אתה עומד כנגדו להציל ממונך מידו לא יהרגך ואם לאו שספקא הוא לך הרגהו קשיין אהדדי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
למודו – מה שהורגל בבשר ויין. שקט לצדיקים הנייה להם והנייה לעולם – שיש להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות. מתני׳ הבא במחתרת – שאמרה תורה יהרג.
נידון על שם סופו – דהא לא קטל ומקטיל משום דסופו להרוג בעל הבית כשיעמוד כנגדו להציל ממונו.
יש לו דמים חייב – אם אינו ראוי ליהרג כגון אב על הבן דתניא לקמן דאין הבן רשאי להרוג את אביו הבא עליו במחתרת משום דרחמי האב על הבן ולא בא על עסקי נפשות ואי הוה קאי בריה לאפיה להציל ממונו אין בדעתו של אביו להורגו.
חייב – לשלם החבית כשאר מזיק.
אין לו דמים – כגון שאר כל האדם שניתן רשות לבעל הבית להורגו פטור מלשלם דחיוב מיתה וחיוב תשלומין באין כאחד ואע״פ שניצל פטור מן התשלומין דקי״ל (כתובות דף לה.) חייבי מיתות שוגגין כגון שלא התרו בהן אין משלמין ממון שעם המיתה אע״פ שאין נהרגין. גמ׳ מאי טעמא דמחתרת – שאמרה תורה אין לו דמים כלומר הרי הוא לך כמי שאין לו דם ונשמה ומותר להורגו.
חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו – שרואה שאחר נוטלו ושותק הלכך יודע הגנב הזה שבעל הבית עומד על ממונו להצילו ומימר אמר הגנב אי אזילנא לגביה קאי באפאי ואי קאי קטילנא ליה ואמרה לך תורה אין לו דמים ומלמדתך מאחר שהוא בא להרגך השכם אתה להרגו. הבא במחתרת – חתר את הבית ממש.
פטור – מלהחזירם אע״פ שהם קיימין.
בדמים קננהו – בדמי נפשו קנאן הואיל ונתחייב מיתה בלקיחתם.
מסתברא – מילתא דרב דפטור בששבר בין עכשיו בין לאחר זמן דליתנהו ותשלומין מדידיה לא מצינן לחיוביה במקום מיתה.
אבל נטל לא – מסתברא בהא מילתא דרב דפטר בה דכיון דקיימין הן כל היכא דאיתנהו דמרייהו נינהו ואין זה חייב בתשלומין דפקדון בעלמא נינהו גביה. והאלהים – שבועה אמר רב דפטור ואפי׳ איתנהו וטעמא מהכא דהאי אם יש לו דמים כגון אב על הבן דמודה בהו רב דלא קנה וחייב להחזיר אחרי כן אמרינן דאפילו נאנסו מיניה משבאו לרשותו חייב להחזיר דמיהן אלמא לא אמרינן פקדון הוו גביה ואבדו לבעלים אלא אמרינן ברשותו הן ואבדו לו הכא נמי לענין אין לו דמים אע״פ דאיתנהו אמרינן לאו פקדון נינהו אלא ברשותו ובאחריותו קיימי וכי גבו להו בי דינא מיניה יש כאן תשלומין עם חיוב מיתה כאילו גובין משאר נכסים. ולא היא – מסקנא דמילתא דרבא הוא ולא היא לא מסתברא טעמא דרב בהא דאע״ג דהיכא דיש לו דמים חייבין באחריותו לאו קנין הן לו להיות כשאר נכסיו דכי אוקמיה רחמנא ברשותיה וחייב את הגזלנין לשלם ה״מ לענין שלומי דלא מצי למימר ליה נאנסו דאשכחן בשומרין דחייבן הכתוב לישבע אם לא שלח יד במלאכת רעהו הא שלח אע״ג דטעין מת או נשבר דהיינו אונס חייב דנעשה עליה גזלן בשליחות יד.
אבל לענין מקנא לא קני – אם קיימין הן אצלו והוא היה בא לעכבו ולומר דמים אני מחזיר לך לא קני ומהדר להו בעינייהו דכתיב (ויקרא ה) והשיב את הגזילה והאי דכי נאנסו מחזיר דמים ולא מצי אמר ליה נאנסו ומיפטר משום דלא גרע גזלן משואל דמשום דכל הנאה שלו אוקמינהו רחמנא ברשותו לשלומי אם נאנס דכל כמה דקיימא הדרא בעינא הא נמי כל הנאה שלו ומיחייב לשלומי. מועד לעולם – אפילו שלא בכונה.
קשיא – קשיא מתניתין לתרוצה אליבא דרב ומ״מ תיובתא לא הוי דלאו בהדיא קתני לה נטל חייב ואיכא לשנויי בדוחקא כדשנין דמשום רישא נקט שבר והיינו דאיכא בין קושיא לתיובתא. מתיב רב ביבי – לרבא פריך דאמר נטל דאיתנהו חייב.
הגונב כיס בשבת – שהגביהו וקנאו בהגבהה חייב להחזיר ואע״ג שהוציאו אח״כ לרה״ר ונתחייב בהוצאתו מיתה.
שהרי נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת – ובשביל חיוב מיתה הבא עליו לאחר מכן אינו נפטר מן התשלומין. היה מגרר ויוצא – שלא הגביהו ולא קנאו בתוך הבית אבל כשיוצא לרה״ר קנאו בשנוי רשות שהוציאו מרשות הבעלים וצירף ידו למטה משלשה וקבלה בידו דידו חשובה לו כארבעה על ארבעה והרי הוא לו כחצרו ואע״פ שאין כאן הגבהה והכי מוקים לה בכתובות.
פטור מתשלומין – אלמא אע״פ שהכיס והמעות קיימין אמרינן בדמי קננהו ולא מפקינן ליה מיניה ותיובתא דרבא דאמר נטל לא. והלכתא – הא דקתני פטור כגון דשדנהו בנהרא דליתנהו. דכרי – אילים.
אהדרינהו ניהליה – הגנבים. ה״ג: ת״ר אין לו דמים אם זרחה וגו׳ אלא אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך הרגהו וכו׳ – אין לו דמים וסמיך ליה אם זרחה השמש ודרשינן סמוכין אימתי מותר להורגו בזמן שהשמש זרחה עליו כלומר שברור לך שלהרגך בא אם תעמוד כנגדו אבל מספק אל תהרגהו. ותניא אידך אם זרחה השמש עליו דמים לו – אימתי אסור להרגהו בזמן שזרחה השמש עליו כלומר שברור הדבר לך כאור שהוא רחמני עליך ואפילו אתה עומד כנגדו להציל ממונך מידו לא יהרגך ואם לאו שספקא הוא לך הרגהו קשיין אהדדי.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush