גמרא
פירוש
הָתָם מִשּׁוּם מְרָרַיְיהוּ אִי הָכִי הַיְינוּ דְּקָתָנֵי עֲלַהּ אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
והלא הרבה בנים היו לו א״ל כו׳ פירש״י לא ידענא מהיכא ילפינן עכ״ל אבל בבן אחי אביו דקאמר ל״ק מהיכא יליף ליה כיון דאוקמא בהכי משום קושיא דירד שם לרשתו אית לן למימר דמשמע טפי ירושה ממש בבן אחי אביו אבל מנליה להקשות והלא הרבה בנים כו׳ ומהיכא פסיקא ליה לומר כן דהיו לו בנים וק״ל: הראוי לצאת ממנו כו׳. לכאורה דר״ל דמי בניו היינו בניו הראוים לצאת מנבות גופיה אבל קשה מהא דדרשינן פרק אחד דיני ממונות דמי אחיך דמו ודם זרעותיו וא״כ ה״נ מדמי נבות נפקא שפיר בניו של נבות הראוים לצאת ממנו ודמי בניו ל״ל. ונראה דודאי בנים הראוים לצאת מנבות מדמי נבות נפקא שפיר לכ״ע אלא דה״ק ההוא דמי בניו לאו דמי בניו דהיינו בנים הראוים לצאת מבניו שכבר נולדו שהרג אחאב בני נבות שנולדו כדאמר ר׳ יהודה אלא דבניו שנולדו לא הרג וההוא דמי בניו היינו בנים הראוים לצאת מבניו הראוים לצאת ממנו עדיין דהיינו בני בנים דקרוין בנים והבנים גופייהו שעדיין ראוים לצאת ממנו נפקא שפיר מדמי נבות ודו״ק: ה״נ לאפושי כו׳. פירש״י לאפושי וכו׳ והוא דחוק שהרי אחאב לא ידע בהריגתו שהרי נהרג ע״י זקני עירו בעדות שקר גם קשה מאי קאמר ה״נ לאפושי ריתחא מאי שייכא הכא למ״ד נכסיהן ליורשים ול״ל ומלך ולולי פירש״י היה נראה כמ״ש הרד״ק בזה שהזקנים ידעו הדבר כי שקר היה ולמה הוצרכו לכל זה יהרגוהו כך במצות איזבל בלא עדות והתשובה כי זקני העיר היו מועטין כו׳ ואלו היו הזקנים מגלים הדבר לעם לא היו מניחין להרגו בחנם כו׳ לפיכך בקשה איזבל עלילה שיהרג הוא ובטחה איזבל בזקנים שיכסו עליה ויעלימו הדבר כו׳ עכ״ל ועוד האריך ע״ש והשתא לאפושי ריתחא דקאמר הוא נגד העם דלכך אמרה שיעידו בו תרתי שבירך אלהים ומלך לאפושי ריתחא שלא יהיו העם חסים עליו ולא ידקדקו בדינו אם הוא אמת שיחשבו שאפשר שאחד מהם אמת ודו״ק: לחיי שעה. עד השיבו דברים לשלמה ויבאו כפירש״י ונראה כי שלמה נתן ליואב רצונו להמיתו שם כמ״ש פה אמות וגו׳ ויאמר המלך עשה כאשר דבר ופגע בו והא דכתיב מעם מזבחי תקחנו למות היינו שאם כהן הוא ורוצה לעבוד עבודה תקחנו למות כפירש״י בחומש ולקמן דקאמר דשלמה קבל הקללות עליו והיינו מהאי קרא דעשה כאשר דבר וגו׳ כפירש״י בספר מלכים היינו דרשה דקרא אבל פשטיה דעשה כאשר דבר וגו׳ היינו להורגו שם ומיהו לכתחלה אמר שלמה לבניהו להוציאו ממקדש להמיתו בחוץ ולא יהרג במקדש דכתיב כה אמר המלך צא וגו׳ אע״ג דע״כ אין איסור בדבר כמו שאמר לבסוף ובניהו נמי לא רצה להרגו שם בלי רשות המלך וק״ל: קבל לטותא דלטייה כו׳. ולא א״ל אי קטלת ליה בטל לטותא ממני דכיון דכבר גזר דוד עליו הנך תרתי שלא כדין לפי דעתו אי אפשר שיבטל אחד מהם אי לאו שיקבל אחד מהם המקללו בחנם וק״ל: בזרעו של דוד כו׳. אע״ג דרובן נענשו מפני החטא כגון עוזיהו שגבה לבו ליטול לו הכהונה ואסא אמרי׳ בפ״ק דסוטה מפני מה נענש שעשה אנגריא בת״ח וכן יאשיהו נענש מפני החטא שלא שמע לפרעה נכה שהיה מפי ירמיה מ״מ אי לאו קללתו של דוד אפשר שהיה מתכפר להם בעונש הקל ממנו: שאחזו פדגוריא כו׳ מנא הוה ידע כו׳ מפורש (סוטה פרק קמא וע״ש): דכתיב ויורו היורים כו׳. כמה מלכים מיהודה שנהרגו ג״כ כגון יואש אמציה אמון אבל אינו מפורש בהם מכת חרב כמו ביאשיהו ומ״ה לא סגי ליה לאתויי מקרא דויורו היורים וגו׳ ומייתי מדאמר ר״י אמר רב שעשו כל גופו ככברה דהיינו מכת חרב ודו״ק: ארוחת תמיד. פירש״י מאת נ״נ היתה לו עכ״ל ואינו כן אלא מאת אויל מרודך היתה לו ארוחתו תמיד אחר שמת נ״נ ויש ליישב דבריו דה״פ דמה שהיה לו ארוחתו תמיד מאויל מרודך לא היה חסר לחם אבל מיניה נשמע דבזמן נ״נ לא היה ארוחתו תמיד והיה חסר לחם וק״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush