×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאָמַר רַב דִּימִי בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף כְּגוֹן דְּקַבְּלֵיהּ עֲלֵיהּ בְּחַד.
And Rav Dimi, son of Rav Naḥman, son of Rav Yosef, says: This is referring to a case where the litigant accepted one of these people upon himself as one of the judges, in addition to two fit judges. Since the dispute between Rabbi Meir and the Rabbis with regard to a litigant retracting his acceptance of someone who is generally disqualified from judging is stated in the next mishna, why is it stated in this mishna as well?
רש״יתוספותאור זרוערמ״הבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ואמר רב דימי – הא דקתני נאמן עלי אבא כגון דקבליה עליה בחד דיין ויש שנים כשרין עמו ואפילו הכי כיון דפסול מדאורייתא מצי הדר ביה הכא נמי כיון דחד לממון לא מתכשר מצי הדר ביה.
ואמר רב דימי כגון דקבליה בחד – תימה למה לי לאתויי הא דרב דימי ויש לומר דאי לאו דרב דימי לא הוה קשיא ליה תנינא דאי מהתם ה״א דמיירי דקביל עליה כבי תרי דהוי תרתי לריעותא והתם קאמר ר״מ דיכול לחזור אבל בחדא לריעותא לא אמר רבי מאיר דיכול לחזור בו ומשום הכי מייתי מילתיה דרב דימי דקא משמע לן דאפילו בחדא ריעותא קאמר ר׳ מאיר יכול לחזור בו וקא מקשי שפיר תנינא.
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מחלוקת בשתי כיתי עדים דר׳ מאיר סבר צריך לברר וחכמים סברי אין צריך לברר. אבל (בבת) אחת ד״ה אין יכולין לפוסלן. פי׳ מחלוקת בשתי כיתי עדים שאמר בעל דין בפנינו יש לי שתי כיתי עדים בדבר והביא ראשונה. ועמד חבירו ואחר ואמר פסולין הן דהשתא לאו נוגע בעדות הוא שהרי אמר יש לי כת אחרת ואם ביקש ולא מצא יפסיד דקסבר ר׳ מאיר צריך בעל דין לברר להעמיד על האמת כל דבריו שטוען בב״ד והני מיפסלי אף לעדות אחרת. ואם ביקש ומצא כת אחרת הרי בירר דבריו שאמר להביא והביא. והוא לא רק דסבור שכשירין הן אע״פ שראשונה נפסלה. ורבנן סברי אין צריך לברר ויכול לומר אין לי עוד. ונמצא זה נוגע בעדותו ולא מיפסלי אפילו לעדות זו. ולא נהירא זה הפי׳ חדא דאין זה בירור דברים לר׳ מאיר הואיל וכת אחת נפסלה עדיין נוגע בעדות הוא. ועוד דאי נמי הוי בירור דברים בהכי נוגע בעדות הוא ואם לא ימצא כת אחרים כשרין אלא כת פסולין נמצא מפסיד בפסולן של ראשונים. דאם לא נפסלו ראשונים היה מוציא ממונו על פיהם ודבריו נבררין על ידי שניה. ואע״פ שפסולין ועדיין הוא מפסיד. הילכך פרש״י זצ״ל דה״ג ועיקר דר׳ מאיר סבר אין צריך לברר. וזה שאמר להביא שתי כיתי עדים והביאן והאחת נפסלת אין בכך כלום שאין צריך לברר דבריו. ודיו בכת הכשרים. ואלו נפסלין לעדות אחרת על פי בעל דין ואחד דאינו נוגע בעדות. ורבנן סברי צריך לברר ונמצא זה נוגע בעדות ולא מיפסלי:
סימן י
שמעינן מהכא לתרי לישנא למ״ד צריך לברר. היכי דאמר יש לי שני כיתי עדים שצריך להביא שני כיתי עדים. ואם לא הביא שני כיתי עדים הפסיד. אלא יש ללישנא קמא ואפי׳ תהא כת שניה פסולה הרי בירר דבריו וללישנא אחרינא צריך שני כיתות וכשירות. ולמאן דאמר אין צריך לברר אף על גב דאמר יש לי שתי כיתות דיו בכת אחת. ותו איכא בין הני תרי לישני. דללישנא קמא דגרסינן דר׳ מאיר סבר צריך לברר. ורבנן סברי אין צריך לברר. דלמאן דסברי צריך לברר בעל דין ואחר עמו פסלי הכת האחת ולאו נוגעין בעדותן הן. ולמאן דסברי אין צריך לברר לא פסלי להו וללישנא אחרינא איפכא. ואמרינן נמצא כת שניה קרובין או פסולין מהו פי׳ לר׳ מאיר נהי דאין צריך לברר מ״מ עכשיו אין כאן עדות והוה ליה נוגע בעדות למפרע. או דילמא כי אסהיר מיהו לאו נוגע בעדות הוא דאכתי לא נמצא כת שניה פסולה. ואסקינן כבר העידו עדים הראשונים כשנמצאת כת שניה פסולה כבר נתקבלה בכשרות עדותן של אלו המעידין על הפסולין ועדיין לא היה נוגע בעדות ומאחר שנתקבלה בהכשר נאמנין לפסול את הראשונים. ל״א כבר העידו הראשונים כת ראשונה שהעידו בעדותן של בעלי דינין ומהימני דכיון דשניה פסולה תו לא מיפסלי קמאי דהוה ליה נוגע בעדותן. ולשון ראשון נראה לרש״י זצ״ל מדנקט האי לישנא כבר העידו. לימא בדרבי ורשב״ג קמיפלני. דתניא הבא לידון בשטר ובחזקה נידון בשטר דברי רבי רשב״ג אומר נידון בחזקה והוינן בה בחזקה ולא בשטר. אלא אימא אף בחזקה. וקיימא לן דבצריך לברר קמיפלני. לא אליבא דרשב״ג כ״ע לא פליגי פי׳ שאין צריך לברר כי פליגי אליבא דר׳ [ר׳] מאיר [כרבי]. ורבנן אמרי לך אפי׳ תימא ר׳ ע״כ לא קאמר ר׳ התם דחזקה [ד]⁠מכח שטרא אתיא פי׳ ע״כ לא קאמר רבי התם דצריך לברר אלא משום דחזקה לאו עיקר ראיה מכח שטרא קא אתיא דאי הוה טעין ברישא החזקתי בה לעצמי שלא אמר לי אדם מעולם אין זו חזקה. וכי אמר אתה מכרתה לי דהיינו [ב]⁠שטרא ואיבדתיו לאחר ג׳ שנים הויא חזקה. הילכך הואיל ואמר ישנו בידי צריך לברר. אבל הכא דהני עדים לאו מכח הני עדים קאתו אפילו רבי מודה דאין צריך לברר. וללישנא אחרינא ה״ק אפילו תימא תרוייהו אליבא דרבי פליגי. ור׳ מאיר אמר לך אנא דאמר אפי׳ לרבי. ופרש״י זצ״ל דמשום דקיימא לן דהלכה כרבי מחביריו. מהדרינן לאוקמי פלוגתייהו אליביה. וכן פי׳ רבינו יהודה בר נתן זצ״ל:
סימן יא
הילכך גבי הבא לידון בשטר ובחזקה הלכה כרבי שנידון בשטר. ואע״ג דיש לו עידי חזקה צריך להביא השטר ואם לא יביא (הקרקע) מוציאין (השטר) מתחת ידו. וקיי״ל נמי כי הא דאמר ר׳ אבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב האומר לחבירו פרעתיך בפני פלוני ופלוני צריך שיבואו פלוני ופלוני ויעידו. ואינו נאמן אפי׳ בשבועה (שפרע) הלוה שפרעו ופטור דלענין הבא לידון בשתי כיתי עדים קיימא לן כי ההוא לישנא דר׳ מאיר סבר אין צריך לברר ורבנן סברי צריך לברר. והלכה כרבנן. ואע״נ דתריצנא לדר׳ מאיר אליבא דרבי דהילכתא כוותיה הא פליגי רבנן עליה וסברי צריך לברר. הילכך הלכה כרבים. וצריך להביא שתי כיתי עדים כשרים וזכה בדין אבל אם לא יביא כת שניה הפסיד. והלכה נמי כרבנן. דבעל דין ואחד לא פסלי את הכת הראשונה דהואיל וצריך לברר ולהביא שני הכתות הכשרי׳ אי מיפסלא הכת האחת נוגע בעדותו הוא. כך השיטה והמסקנא לפירוש רש״י זצ״ל. מיהו ממאי דמהדרי׳ לאוקמי פלוגתא אליבא דרבי נראה בעיני דאין ראיה דהילכתא כרבי. דהא אליבא דר׳ שמעון בן גמליאל ליכא לאוקמי כלל פלוגתייהו. דהא מאן דסבר גבי שני כיתי עדים דאין צריך לברר אף על גב דהני עדים לאו מכח הני עדים קא אתו. וכ״ש הכא דחזקה מכח שטרא קא אתיא כ״ש שיסבור שצריך לברר ופליג אדר׳ שמעון בן גמליאל דבשלמא אי הוה מצי לאוקמינהו אליבא דר׳ שמעון בן גמליאל ואפי׳ הכי הוה מוקי להו אליבא דרבי אז הוה משמע דהלכה כרבי. אבל השתא משום דלא מצי לאוקמינהו אליבא דר׳ שמעון בן גמליאל מוקי להו אליבא דר׳ ואין ראי׳ מכאן שהלכה כרבי. ואע״ג דקיי״ל הלכה כרבי מחבירו. הכא הלכה כר׳ שמעון בן גמליאל כדמוכח בב״ב בפ׳ גט פשוט דאסיקנא דבלברר פליגי כי הא דר׳ יצחק הוה מסיק ביה זוזי בר׳ אבא אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא א״ל הב לי זוזיי א״ל פרעתיך בפני פלוני ופלוני א״ל יבואו פלו׳ ופלו׳ ויעידו א״ל אי לא (אתן) לא מהימני והא קיימא לן המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים. א״ל בהא כשמעתיה דמר סבירא לי דאמר ר׳ אבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב האומר לחבירו פרעתיך בפני פלוני ופלוני צריך שיבואו פלוני ופלוני ויעידו. והאמר רב גידל אמר רב הלכה כר׳ שמעון גמליאל. ואפי׳ [רבי] לא אמר אלא לברר. אנא נמי לברר קאמינא. ופרשב״ם זצ״ל אטו לא מהימני׳ לומ׳ פרעתי אפילו בלא עדים והא קיימא לן פ׳ שבועת הדיינין (בשמעתין) דאמר׳ משמיה דרב צריך שיבואו פלו׳ ופלו׳ ויעידו. ומיהו אי אתו הני סהדי ואמרי לא היו דברים מעולם [הא אמר רבא בפ׳ שבועות הדיינין ד׳ מ״א] כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה ולא מידכר. והכי הילכתא כרבא ונשבע הלוה שפרעו ופטור. א״ל ר׳ אבא והאמר רב גידל אמר רב הלכה כר׳ שמעון בן גמליאל שאמר נידון אף בחזקה לבדה. דכיון דלא היה צריך לטעון שטר יש בידי מאחר דאכלה שני חזקה אין צריך לברר את דבריו שהרבה לטעון מה שאינו צריך. ואנא נמי כיון דבלא עדים מהימנ׳ אין צריך לברר ולהביא עדים שאמרתי. ואף ר׳ לא אמר אלא לברר. כלו׳ מן הדין הלכה כר׳ שמעון בן גמליאל שאף ר׳ לא נחלק [אלא] משום דס״ל דצריך לברר את דבריו אחר שטען יש לי שטר. ורבי מודה שאם לא טען לא היה צריך אלא חזקה לבדה. וכיון דלא הויא פלוגתייהו אלא בלברר נראין דברי ר׳ שמעון בן גמליאל שאין לו להפסיד בשביל שפת יתר. א״ל אנא נמי לברר קאמינא כלומר כר׳ סבירא לי ואם לא בירר דבריו הפסיד. וכן פי׳ רבינו זקיני מ״כ פרק זה בורר אליבא דר׳ שצריך לברר ואם לא הביא שטר הפסיד. ויש לשון אחר אבל אין בו ממש. ואע״פ שהלכה כר׳ מחבירו. בהא הילכתא כר׳ שמעון בן גמליאל שאין צריך לברר כדאמר רב גידל אמר רב עכ״ל. ולא נהירא לי מה שפי׳ בדברי ר׳ שאם יבאו פלו׳ ופלו׳ ויאמרו לא היו דברים מעולם שנשבע הלוה שפרעו ונפטר. אם כן משמע שר׳ אבא רצה ליפטר בלא שבועה. והא ודאי ליתא. דאע״ג דקיימא לן המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים שבועה מיהא בעי. אלא ר׳ אבא רצה ליפטר בשבועה ור׳ יצחק נפחא השיב לו דאפי׳ בשבועה לא מהימן שצריך לברר כרבי דאמר יבאו פלו׳ ופלו׳ ויעידו ולא מיפטר בשבועה וההיא דפרק שבועת הדיינין ההוא דא״ל לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך א״ל פרעתיך בפני פלו׳ ופלו׳ אתו פלו׳ ופלו׳ אמרו לא היו דברי׳ מעולם סבר רב ששת למימר הוחזק כפרן א״ל רבא אמינא כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש אמרה ולאו אדעתיה. א״כ משמע דכי האי גוונא מהימן בשבועה וקשיא ההיא דר׳ דפריש׳ דלא מהימן אפי׳ בשבועה איכא למימר דרבא כר׳ שמעון בן גמליאל סבירא ליה דאין צריך לברר הילכך מהימן בשבועה. ומסתייעא מילתא דהלכה כר׳ שמעון בן גמליאל:
סימן יב
הילכך הלכה כרשב״ג דהבא לידון בשטר ובחזקה. נידון אף בחזקה בלא שטר. והאומר פרעתיך בפני פלו׳ ופלו׳ אין צריך שיבאו פלו׳ ופלו׳ ויעידו. ולא עוד אלא אפילו אתו פלו׳ ופלו׳ ואמרו לא היו דברים מעולם אפילו הכי נשבע ונפטר. והלכה הבא לידון בשתי כיתי עדים אין צריך לברר ודיו בכת אחת דהשתא הבא לידון בשטר ובחזקה דחזקה מכח שטרא קאתיא אפילו הכי קיימא לן כר׳ שמעון בן גמליאל דאין צריך לברר ונידון אף בחזקה בלא שטר. כל שכן הבא לידון בשתי כיתי עדים דהני עדים לא מכח הני עדים קא אתו דאין צריך לברר ודיו בכת האחת. ובעל דין ואחד מצטרפין לפסול הכת האחת דלאו נוגע בעדות הוא שהעדות מתקיימת בכת האחת. וכן מפרש רבינו תם זצ״ל דלמאן דאמ׳ צריך לברר אם לא בירר לא הפסיד. והא דאמ׳ צריך לברר היינו שצריך לטרוח לברר דבריו מיהו אם לא בירר לא הפסיד. וההוא לישנא דגט פשוט דקאמר ואף ר׳ לא קאמר אלא לברר ואמר לי׳ אנא נמי לברר קאמינא לטרוח להוציא הדבר לאורה. מיהו אם לא בירר לא הפסיד. ואתיא שפיר ההיא דשבועת הדיינין. וכדברי ר״ת מוכיח בירושלמי מנה לי בידך אמר לו הן. אל תתנהו לי אלא בפני פלו׳ ופלו׳ (אמר ליה נתתיו לך בפני פלו׳ ופלו׳) [למחר אמר לי׳] תנהו לי א״ל נתתיו לך בפני פלו׳ ופלו׳. אתא עובדא קומי רבי אמר יבאו פלו׳ ופלו׳ ויעידו. הבא לידון בשטר ובחזקה רבי אומר ידון בשטר רשב״ג אומר ידון בחזקה. מעשה בא לפני ר׳ והורה כר׳ שמעון בן גמליאל. קשיא דר׳ אדר׳. לא קשיא לא רצה ר׳ אלא לעמוד על אמיתת הדבר:
ואמר רב דימי כגון דקבליה לאבוה עילויה בחד דיינא ואיכא תרי כשרים בהדיה אבל קבליה עליה כבתרי אפי׳ רבנן מודו כיון דאיכא תרי פיסולי מצי למהדר ביה אלמא כיון דמדאורייתא פסול מצי למהדר ביה לרבי מאיר הכא נמי כיון דעד אחד מדאורייתא פסול לממון כי קבליה עליה נמי מצי למהדר ביה דהא לפני גמר דין קיימינן. והיינו טעמא דאיצטריך לאתויי הכא הא דרב דימי דאי לאו הכי הוה אמינא התם בדקבליה בי תרי דאיכא תרי פיסולי אבל בחד פיסולא אימא מודי רבי מאיר קמ״ל הכא דאפי׳ בחד פיסולא פליג אבל השתא דאמר רב דימי דכי פליגי התם בחד פיסולא פליגי האי פלוגתא דהכא למה לי. ומהדרינן צריכא כו׳:
עד אחד מחייב שבועה מן התורה כמו שהתבאר במקומו אבל ממון אין מוציאין אותו על פי עד אחד אא״כ קבלוהו עליהם כשנים הא אם קבלו עליהם כשנים מוציאין על פיו אפילו קבלו עליהם פסול כמו שאמרו בנאמן עלי אבא או אביך ואפילו קבלו כשנים כמו שיתבאר במשנה השניה וכן אם קבלו קרוב או פסול לדון להם כשלשה מומחין כמו שאמרו בנאמנין עלי שלשה רועי בקר כמו שיתבאר:
תוס׳ בד״ה ואמר רב דימי כו׳ ה״א דמיירי דקביל עליה כתרי דהוי תרתי לריעות׳ והתם קאמר ר״מ כו׳ עכ״ל ק״ק דהא קתני נמי ג׳ רועי בקר בהך מתני׳ דליכא אלא חדא לריעותא ואפ״ה קאמר ר״מ דיכול לחזור וכן מוכח דלא הוי בג׳ רועי בקר רק חדא לריעותא כפי מה שפירשו התוס׳ לקמן דרבנן דפליגי אדר״מ מודו ליה בתרתי לריעותא דיכול לחזור ויש ליישב דמ״מ ניחא ליה לאתויי דרב דימי לאקשויי נמי מרישא דנאמן עלי אבא כו׳ וק״ל:
ואמר רב דימי בריה [בנו] של רב נחמן בריה [בנו] של רב יוסף: מדובר באופן מסויים וכגון דקבליה עליה בחד [שקיבל עליו את הקרוב הזה כאחד הדיינים] ועמו שנים אחרים כשרים. ואם כבר נחלקו ר׳ מאיר וחכמים בענין חזרה כזו מדוע שנו במשנתנו דין שהוא דומה בכל דבר להלכה זו?
And Rav Dimi, son of Rav Naḥman, son of Rav Yosef, says: This is referring to a case where the litigant accepted one of these people upon himself as one of the judges, in addition to two fit judges. Since the dispute between Rabbi Meir and the Rabbis with regard to a litigant retracting his acceptance of someone who is generally disqualified from judging is stated in the next mishna, why is it stated in this mishna as well?
רש״יתוספותאור זרוערמ״הבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) צְרִיכָא דְּאִי תְּנָא אַבָּא וְאָבִיךְ בְּהָא קָאָמְרִי רַבָּנַן דְּלָא מָצֵי הָדַר בֵּיהּ מִשּׁוּם דְּאַבָּא וְאָבִיךְ חֲזוּ לְעָלְמָא אֲבָל חַד כְּבֵי תְרֵי דִּלְעָלְמָא לָא חֲזֵי אֵימָא מוֹדוּ לֵיהּ לר״מלְרַבִּי מֵאִיר.

The Gemara answers: The statements in both mishnayot are necessary. As, had the Mishna taught this dispute only with regard to a litigant who said: My father is trusted to adjudicate for me, or: Your father is trusted to adjudicate for me, one might have reasoned that only in this case did the Rabbis say that he cannot retract his acceptance, because: My father, and: Your father, are fit to judge for the general public. But in a case where a litigant accepts one witness as equivalent to two witnesses, since one witness is someone who is not fit to testify by himself for the general public one might say that the Rabbis concede to Rabbi Meir that he can retract his acceptance. Therefore, it is necessary for the dispute to be stated with regard to the case in this mishna as well.
אור זרועמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא משום דאבא ואביך חזו לעלמא אבל חד כו׳ אימא דמודו ליה לר״מ כו׳ לכאורה קשה דהא תנא נמי ג׳ רועי בקר בהך מתני׳ דלא חזו לעלמא וי״ל דלפום סברא דהשתא סד״א דלא פליגי רבנן אר״מ בג׳ רועי בקר דלא חזו לעלמא אלא בנאמן עלי אבא כו׳ פליגי דחזו לעלמא וק״ל:
בפירש״י בד״ה נמצאת כו׳ דר״מ סבר אין צריך לברר וזה שאמר להביא ב׳ כיתי עדים והביאם והאחת נפסלת כו׳ עכ״ל רצה לומר שהביא גם כת השניה הכשרים קודם שבא חבירו לפסול הראשונים דהשתא אינו נוגע בעדות דדיו בכת א׳ הכשרים משא״כ לפירוש קמא לרבנן דמיירי שפסל הראשונים קודם שהביא כת השניה דהשתא ודאי נוגע בעדות הוא דהיה יכול לומר אין לי עוד כת אחרת גם מה שהקשה רש״י לר״מ לפירוש קמא דנוגע בעדות הוא דאם לא ימצא כת אחת כשירה אלא פסולה כו׳ היינו דיש לחוש כן כיון שעדיין לא הביאן קודם שפסל הראשונים שמא לא ימצא לו כלל כת כשירה אלא כת פסולה אבל הכא כיון שכבר הביא כת הכשרים קודם שבא לפסול הראשונים ודאי דאין לחוש שיפסלו כת השניה כיון דכשרים לפנינו כל זה נראה לדקדק מל׳ רש״י ומהרש״ל כתב בזה דרך אחרת ואין צורך להאריך ולפי דברינו הא דקאמר אבל בכת אחת ד״ה אינו יכול לפוסלן היינו שהיה כת א׳ כשבא לפסלן אף אם באו אחר כך כת אחרת ודו״ק:
ומשיבים: צריכא [נצרכה] לומר בשני המקרים: דאי תנא [שאילו היה שונה] רק ״אבא״ ו״אביך״ — הייתי אומר כי רק בהא קאמרי רבנן דלא מצי הדר ביה [בזה אמרו חכמים שאינו יכול לחזור בו] משום שאבא ואביך חזו לעלמא [ראויים הם בכלל], שהרי כשרים הם מכל בחינה ורק בדין זה אינם רשאים לדון מפני קרבתם, אבל לעשות חד [אחד] שיהיה נאמן כבי תרי [כשנים], דלעלמא לא חזי [שבכלל איננו ראוי]אימא [אמור]: מודו ליה [שמודים הם לו] לר׳ מאיר שבזה יוכל לחזור בו מהסכמתו. ולכן היה צורך לשנות את משנתנו.
The Gemara answers: The statements in both mishnayot are necessary. As, had the Mishna taught this dispute only with regard to a litigant who said: My father is trusted to adjudicate for me, or: Your father is trusted to adjudicate for me, one might have reasoned that only in this case did the Rabbis say that he cannot retract his acceptance, because: My father, and: Your father, are fit to judge for the general public. But in a case where a litigant accepts one witness as equivalent to two witnesses, since one witness is someone who is not fit to testify by himself for the general public one might say that the Rabbis concede to Rabbi Meir that he can retract his acceptance. Therefore, it is necessary for the dispute to be stated with regard to the case in this mishna as well.
אור זרועמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָא בְּהָא קָאָמַר ר״מרַבִּי מֵאִיר אֲבָל בְּהַהִיא אֵימָא מוֹדוּ לְהוּ לְרַבָּנַן צְרִיכָא.

And conversely, if the Mishna would teach us their dispute only with regard to this case, where a litigant effectively accepted one witness as equivalent to two, one might have reasoned that specifically in this case Rabbi Meir says that he can retract his acceptance. But in that case, where he accepted his father or the father of the other litigant as a judge, one might say that Rabbi Meir concedes to the Rabbis that he cannot retract his acceptance. It is therefore necessary for the mishna to state both disputes.
אור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולהיפך, ואי אשמעינן בהא [ואילו היה משמיע לנו רק בזה], בעד אחד שהאמינוהו כשנים, היינו אומרים כי דווקא בהא קאמר [בזה אמר] ר׳ מאיר שיכול לחזור, אבל בההיא [באותו ענין] של אבא ואביך — אימא [אמור]: שמא מודו להו לרבנן [מודה הוא להם, לחכמים], על כן צריכא [נצרכה] לומר שניהם.
And conversely, if the Mishna would teach us their dispute only with regard to this case, where a litigant effectively accepted one witness as equivalent to two, one might have reasoned that specifically in this case Rabbi Meir says that he can retract his acceptance. But in that case, where he accepted his father or the father of the other litigant as a judge, one might say that Rabbi Meir concedes to the Rabbis that he cannot retract his acceptance. It is therefore necessary for the mishna to state both disputes.
אור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הָא מִדְּקָתָנֵי רֵישָׁא דַּיָּינוֹ וְסֵיפָא עֵדָיו אַלְמָא דַּוְקָא קָתָנֵי.

The Gemara asks: But from the fact that in the former clause the mishna teaches that one litigant can disqualify the judge, in singular, chosen by the other litigant, and in the latter clause the wording is his witnesses, in plural, evidently the mishna teaches this specifically with regard to a case of two witnesses. It is incorrect to emend the text to read witness instead of witnesses.
ר׳ חננאלרש״יאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשינן: איני, והא מדקתני רישא דיינו וסיפא עדיו – אלמא עידיו דווקא קתני, ונדחה זה הפירוק.
אלמא דווקא קתני – מדשני במילתיה דבדיינין נקט לשון יחיד ובעדים נקט לשון רבים וליתא לדריש לקיש והדרא קושיין לדוכתא והא עדים כמומחין דמו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעל דין שפסל עידי התובע והדיינין שדנוהו אפילו הוא ואחר עמו אינו נאמן כמו שביארנו אפילו בירר טענתו על אחת מאלו בעדים כשרים אין אומרים שנתבררה על האחרת אלא מה שבירר בירר ומה שלא בירר לא בירר ואין שומעין לו מדיין לעד ולא מעד לדיין אע״פ שהכל דין אחד אלא אם פסל הדיינין בבירור ידון בבית דין אחר על פי אותם העדים ואם פסל העדים בבירור ידון על פי עדים אחרים באותו בית דין:
את הקושי הזה תירצנו, ואולם על עיקר ההסבר מקשים: הא מדקתני רישא [הרי ממה ששנינו בתחילה] בלשון יחיד, ״זה פוסל דיינו של זה״, וסיפא [וסופו] של הענין שנינו בלשון רבים, ״עדיו״, אלמא [מכאן] שדוקא בדיוק קתני [שנה] ואין לתקן ״עדו״ במקום ״עדיו״.
The Gemara asks: But from the fact that in the former clause the mishna teaches that one litigant can disqualify the judge, in singular, chosen by the other litigant, and in the latter clause the wording is his witnesses, in plural, evidently the mishna teaches this specifically with regard to a case of two witnesses. It is incorrect to emend the text to read witness instead of witnesses.
ר׳ חננאלרש״יאור זרועבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר אבְּבָא הוּא וְאַחֵר לְפוֹסְלָן.

Rabbi Elazar said: The mishna is referring to a case where the litigant and another person come to disqualify the witnesses, testifying that they are disqualified from bearing witness.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחזרנוא: אלא מתניתין כגון שמעיד בעל דין הנתבע הוא ואחר על משפחתם של עדים הללו שהן פסולי משפחת עבדים, והדין ידוע שהעבד פסול לעדות הוא. ר׳ מאיר סבר: אמשפחה קא משהיד, והני שהדי מאיליהן פסלי. ורבנן סברי: האי בעל דין נוגע בעדותו הוא, ואי מביא ראייה בעדים אחרים זולתי הוא שהן קרובים או פסולין – שפיר, ואם לאו – הרי הן כשירין ואין יכול לפוסלן.
א. לשון שאינו מצוי בר״ח.
א״ר אלעזר – סיפא גבי עדים בבא הוא ואחר לפוסלן דהוו להו תרי דמסהדי אפסולה ומהימני ודיינין בערכאות שבסוריא כדאוקימנא ולא פסול ממש קאמר אלא בעינא בי דינא מעליא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ אלעזר: כאן מדובר בבא הוא, כלומר, אחד הצדדים ועוד אדם אחר, לפוסלן את העדים משום פסול שבהם.
Rabbi Elazar said: The mishna is referring to a case where the litigant and another person come to disqualify the witnesses, testifying that they are disqualified from bearing witness.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כֹּל כְּמִינֵּיהּ נוֹגֵעַ בְּעֵדוּתוֹ הוּא.

The Gemara asks: Is it in his power to testify that the witnesses of the other litigant are disqualified from bearing witness? His testimony is tainted by a conflict of interest; how can the court accept it?
רש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נוגע בעדותו הוא – האי בעל דין דמשום דלא ליסהוד עליה קאתי למיפסליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: כל כמיניה [וכי הכל בכוחו]?! והלא נוגע בעדותו הוא וכיצד נאמין לו לפוסלם כשהוא מסייע על ידי כך לעצמו?
The Gemara asks: Is it in his power to testify that the witnesses of the other litigant are disqualified from bearing witness? His testimony is tainted by a conflict of interest; how can the court accept it?
רש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא כְּגוֹן שֶׁקָּרָא עָלָיו עַרְעָר.

Rav Aḥa, son of Rav Ika, said: The mishna is referring to a case where he raised a challenge against the witness’s fitness to testify, which cannot be disregarded due to his conflict of interest.
רש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שקרא עליו ערער – בעל דין אומר לפנינו על מה הוא פוסלו ויש אחר עמו.
ערער – שמץ של פסול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב אחא בריה [בנו] של רב איקא: כגון שקרא עליו ערער, כלומר, שאיננו פוסלם בדברים סתם אלא הוא מצא מקום לערער על כשרותו ולכן אפשר לחשוב שעדותו תצטרף.
Rav Aḥa, son of Rav Ika, said: The mishna is referring to a case where he raised a challenge against the witness’s fitness to testify, which cannot be disregarded due to his conflict of interest.
רש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) עַרְעָר דְּמַאי אִילֵּימָא עַרְעָר דְּגַזְלָנוּתָא כֹּל כְּמִינֵּיהּ נוֹגֵעַ בְּעֵדוּתוֹ הוּא.

The Gemara asks: A challenge over which matter? If we say that he raises a challenge by testifying that the witness is guilty of theft or some other transgression, is it in his power to testify to that effect? His testimony is tainted by a conflict of interest.
רש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דגזלנותא – מעיד עליו הוא ואחר שגזלן הוא.
נוגע בעדותו הוא – משום דלא נסהיד עליה קאמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ערער דמאי [של מה, באיזה ענין]? אילימא ערער [אם תאמר] דגזלנותא [של גזלנות] שהוא מעיד עליו שחטא בגזל או בעבירה אחרת שמחמתה הוא פסול — כל כמיניה [וכי הכל ממנו] וכי יכול הוא לעשות זאת? הרי נוגע בעדותו הוא ואינו נאמן.
The Gemara asks: A challenge over which matter? If we say that he raises a challenge by testifying that the witness is guilty of theft or some other transgression, is it in his power to testify to that effect? His testimony is tainted by a conflict of interest.
רש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא עַרְעָר דִּפְגַם מִשְׁפָּחָה ר׳רַבִּי מֵאִיר סָבַר הָנֵי אַמִּשְׁפָּחָה קָמַסְהֲדִי וְאִיהוּ מִמֵּילָא קָפָסֵיל וְרַבָּנַן סָבְרִי בסוֹף סוֹף נוֹגֵעַ בְּעֵדוּתוֹ הוּא.

Rather, it is a challenge over a family flaw. The litigant testifies that the witness’s lineage prevents him from testifying, as he is from a family of Canaanite slaves. Rabbi Meir holds that the litigant’s testimony is accepted, as these witnesses, the litigant and the witness who testifies with him, are testifying about the family of the witness, and the witness is disqualified indirectly. The litigant is therefore not disqualified from giving this testimony due to his conflict of interest. And the Rabbis hold that since his testimony is ultimately tainted by a conflict of interest, it is not accepted.
עין משפט נר מצוהרש״יאור זרועבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דפגם משפחה – עבד הוא ממשפחת עבד שלא נשתחרר בא ופסול הוא ומשפחתו.
אמשפחה קמסהדי – ולאו משום האי לחודיה מסהדי הלכך סהדותא אחרינא הוא ולאו כנוגע בעדות דמי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מלוה שטען ואמר שיש לו על אותה הלואה שתי כתי עדים והוציא כת אחת ובא הלווה ואחר לפסלם אין אומרין יהא נאמן בזה לפסלן עם האחר שהרי אין זה נוגע בדבר הואיל ויש לו כת אחרת שהרי צריך הוא לברר ולהעמיד מה שאמר ואין לו לגבות עד שיביא כת אחרת כמו שאמר ואם לא מצא מפסיד אפילו לא נפסלה הראשונה ואחר שכן יהא נאמן עם האחר לפסלן לעדות אחרת לעלמא אינו כן אלא אין צריך לברר שכל שמגזם בעצמו לברר טענתו ביתר ממה שאין מדת הדין תובעתו אין מכשילין אותו על פיו וכל שלא מצא כת אחרת גובה על פי זו שהוציא ראשונה ומעתה הרי זה נוגע בעדות ואינה נפסלת לא לעדות זה ולא לעדות דעלמא מתוך עדות זה ומעתה אין צריך לומר אם בירר דבריו והביא שתי כתי עדים ובא הוא ואחר לפסול את הראשונה ונמצאת השניה קרובה או פסולה על פי שני עדים שאינו נאמן שהרי בירר ולא דקדק בגזומו בפסול ובקורבא ונמצא שאף לדעת האומר צריך לברר גובה עכשיו על פי הראשונה ומ״מ יראה שאם קבל עליו להביא שתי כתי עדים שצריך לברר על פי כשרים ואין אומרים שלא דקדק בגזומו שכל שקונין ממנו צריך הוא לדקדק גיזם להביא שתי כתי עדים והביאן ובא הלווה עם אחר לפסול הראשונה אין זה נוגע בדבר שהרי גובה חובו בכת אחרת ואם אחר שנגמר דינו על פי כת האחרת נמצאת אותה הכת שנתחייב על פיה קרובה או פסולה יראה שחוזרין ודנין אותו כנוגע בדבר ויש חולקין בזה אחר שבשעת העדות לא היו נוגעין בדבר וממה שאמרו בכאן כבר העידו וכו׳ אלא שי״מ כבר העידה כת ראשונה על עדות זה ונמצא שעל פיה אנו צריכין להגבות ונמצא נוגע בעדות ואף לשאר המפרשים יש אומרים שלא נאמר לדעת חכמים ועיקר הגירסא שבסוגיא זו ר׳ מאיר סבר צריך לברר ורבנן סברי אין צריך לברר שהרי הלכה פסוקה אין צריך לברר:
מי שהיה מוחזק בקרקע ובא עליו מערער בעידי אבות והלה בא בטענת מכירה או מתנה ושכבר דר בה שני חזקה והיה מספיק לו זה וגיזם על עצמו שאף השטר בידו עדיין אומרין לו לכתחלה להביא את השטר ולידון על פיה ומ״מ אם חזר ואמר שאינו בידו נידון בחזקה ואם מעיז לומר שיש לו ולא יוציא יראה שמעגנין עליו את הדין וכן כל כיוצא בזה:
גמ׳. אלא ערער דפגם משפחה ר״מ סבר הני אמשפחה קמסהדי ואיהו ממילא קפסיל, ורבנן סברי סוף סוף נוגע בעדותו הוא.
ובביאור שיטת ר׳ מאיר נראה, דהנה יש מחלוקת באחרונים (עיין בש״ך חו״מ סימן ל״ז ס״ק א׳) ביסוד הפסול דנוגע בדבר האם פסול משום דהוי בעל דבר ואינו יכול להעיד על עצמו או משום דאיכא חשש משקר. ועיין בר״י מגא״ש (ב״ב מה. ד״ה לא ניחא ליה דליהוי לוה רשע ולא ישלם) שהביא ב׳ דיעות בזה. וי״ל דאם הפסול של נוגע בעדות הוא מחמת חשש משקר אזי י״ל דחל פסול נוגע בדבר בכל עדות ואף בעדות לגבי יוחסין ודבר שבערוה דיש חשש שמא משקר. אולם אי נימא דיסוד הפסול של נוגע בעדות הוא משום דהוי בעל דבר אזי י״ל דפסול זה שייך רק בדיני ממונות, דמכיון דהוי נוגע בדבר חשיב בעל דבר לענין הך ממון, אך בעדות בדבר שבערוה כגון בגיטין וקידושין י״ל דרק האיש והאשה הויין בעלי דברים, וכן בעדות יוחסין י״ל דרק האדם עצמו שמעידים עליו הוי בעל דבר. ולפי״ז יתכן לומר דלר״מ יסוד הפסול דנוגע בעדות הוא משום שהנוגע בעדות הוי בעל דבר, ור״מ סובר דהך פסול חל רק בדיני ממונות דאזי מחמת שיש לו נגיעות ממון הו״ל בעל דבר בממון זה. משא״כ לענין עדות יוחסין אין העד נחשב לבעל דבר אע״פ שיש לו נגיעות בהך עדות. משא״כ רבנן ס״ל דיסוד הפסול הוא מחמת חשש משקר ואף ביוחסין נוגע בדבר פסול מכיון דאיכא חשש שמא משקר.
אולם צ״ע בזה דהרי בגמ׳ איתא דנוגע בעדות אינו יכול לפוסלו משום ערעור דגזלנותא, והרי כשמעיד עליו דהוי גזלן לכאורה אין זה דומה לעדות בממון, דבעדות ממון אמרינן דעד הנוגע בדבר הוי בעל דבר בממון זה, אלא זה דומה לעדות דיוחסין, דמעיד על פסול הגברא דהוי רשע וגזלן, ולכאורה אין לומר בזה דהנוגע פסול לעדות משום דהוי בעל דבר. ומשמע איפוא בסוגיין דיסוד הפסול דנוגע בעדות הוא משום חשש משקר, ולכן אינו נאמן להעיד עליו דהוי גזלן ופסול. אלא דא״כ צ״ע אמאי לר״מ הנוגע בעדות נאמן להעיד על פגם משפחה, דאם יסוד הפסול דנוגע בעדות הוא משום חשש משקר א״כ אף לענין פגם משפחה ויחוס אינו נאמן מכיון דאיכא חשש משקר.
ונראה לבאר המחלוקת בין ר״מ ורבנן באופן אחר, די״ל דבאמת יסוד הפסול דנוגע בעדות הוא משום דהוי בעל דבר, אמנם יש לחלק בין עדות דגזלנותא לעדות דיוחסין, דמי שנוגע בעדות אינו נאמן להעיד על העד דהוי גזלן דלגבי זה הנוגע בעדות הוי בעל דבר, משא״כ בעדות דיוחסין שמעיד עליו דהוי עבד הנוגע בעדות לא הוי בעל דבר ונאמן לפוסלו. ונראה דהביאור בזה הוא דכשמעיד על העד שהוא עבד עיקר חלות העדות חלה על הגברא דהוי עבד ודין עבד שבגברא נוגע לענין הרבה דינים וכגון נישואין ומצוות ולא רק לענין כשרותו להעיד, ומכיון דחלה העדות על הגברא לכל מילי לא חשיב מי שנוגע בדבר לגבי עדות זו לבעל דבר. משא״כ כשמעיד הנוגע בעדות על העד דהוי גזלן ופסול לעדות עיקר העדות חלה לפסול ולבטל את עדותו שהעיד כנגדו, ומכיון דעל עצם העדות הריהו נוגע בדבר הריהו בעל דבר, ואינו יכול לפוסלו משום גזלנותא. ואע״פ דכשמעיד על העד דהוי גזלן הריהו מעיד על פסול רשע שבגברא שנוגע אף לשאר עדיות ולגבי זה הנוגע בעדות אינו בעל דבר, מ״מ מכיון שעל עצם עדות זו שהעיד העד כנגדו הוי בעל דבר, אינו נאמן לפוסלו מאחר דהוי בעל דבר. ולר״מ כשמעיד עליו שהוא עבד ועיקר העדות חלה על חלות דין הגברא אע״פ שבעקיפין ממילא הריהו מבטל את עדותו לא חשיב בעל דבר. ואילו רבנן ס״ל דכיון דסוכ״ס הריהו נוגע בדבר לגבי עדות זו שהעד מעיד עכשיו אינו נאמן לפוסלו דהוי בעל דבר. ונמצא דיש ב׳ אופנים לבאר את סברת הרבנן דס״ל דנוגע בדבר אינו נאמן לפוסלו משום פגם משפחה, א) דיסוד הפסול דנוגע בדבר היינו משום חשש משקר ומשו״ה אינו נאמן לפוסלו, ב) דאף כשפוסל את עדותו בעקיפין הו״ל בעל דבר ואינו נאמן. ונפ״מ לענין דבר שבערוה דאי משום חשש משקר אזי אף בדבר שבערוה הנוגע בעדות אינו נאמן, משא״כ אי יסוד הפסול משום דהנוגע הו״ל בעל דבר י״ל דבדבר שבערוה רק האיש והאשה הויין בעלי דברים, והנוגע בעדות אינו נחשב לבעל דבר.
ונראה דיסוד הדין דבעל דבר פסול להעיד אינו משום חשש משקר בעלמא, אלא דמחמת חשש משקר חל עליו חלות שם חשוד, וחשוד הוי פסול עדות בפני עצמו. אולם עיין ברמב״ם (פי״א מהל׳ עדות ה״ז-ה״ח) שכתב וז״ל עד אחד נאמן באיסורין אע״פ שהוא פסול לשאר עדיות שהרי רשע בעבירה ששחט שחיטתו כשירה ונאמן לומר כהלכה שחטתי אבל החשוד על דבר אינו נאמן על שלו אבל נאמן הוא על אחרים. לפיכך החשוד על דבר יש לו לדון בו ולהעיד בו לאחרים חזקה אין אדם חוטא כדי שיהנו אחרים וכו׳ לפי שאימת האיסורים על הרשעים ואין אימת הממון עליהן עכ״ל. ומדברי הרמב״ם משמע דיסוד הדין דחשוד על הדבר אינו מעיד עליו חל דוקא לגבי עד אחד נאמן באיסורין ולא בשני עדים וחלות דין עדות. ומשמע דסובר דאין חלות שם פסול חשוד חל בעדות, ולפי״ז צ״ל דהא דנוגע בדבר פסול לעדות הוא משום דהוי בעל דבר. ולפי״ז נראה דמש״כ הרמב״ם (פי״א מהל׳ עדות ה״ה) דבזויין פסולין לעדות שאינן מקפידין על עדות שקר, היינו רק מדרבנן אך מה״ת ליכא בעדות פסול דחשוד. אמנם עיין בתוס׳ (דף ט: ד״ה לרצונו) דחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו חל נמי בעדות דב׳ עדים, ומשמע דס״ל דמה״ת חל חלות שם פסול חשוד בעדות. ולפי״ד התוס׳ י״ל דיסוד הפסול דנוגע בדבר הוא דחל ביה חלות שם חשוד ופסול לעדות. וכן מבואר מדברי הירושלמי (מובא בתוס׳ קידושין מג: ד״ה וכן בדיני ממונות) דבקידושי כסף חל פסול נוגע בדבר על השליח לקידושין, ולכאורה אין לומר דנוגע בדבר הוי בעל דבר בקידושין ומוכח דס״ל דיסוד הפסול היינו משום דאיכא חשש משקר.
אלא: ערער של פגם משפחה, שהוא אומר שהוא פסול לעדות משום פגם שבמשפחתו, וכגון שמעיד עליו שהוא ממשפחת עבדים, ובענין זה נחלקו: ר׳ מאיר סבר [סבור]: כי הני [אלה], גם המתדיין וגם העד שעמו — על המשפחה של העד האחר קמסהדי [הם מעידים], שהיא משפחה פסולה, ואיהו [והוא, העד] ממילא קפסיל [נפסל] ואין זו איפוא עדות הנוגעת ישירות למשפטו של המתדיין, ורבנן סברי [וחכמים סבורים] כי סוף סוף נוגע בעדותו הוא, וכיון שכך אי אפשר להאמין לו לענין דין זה.
Rather, it is a challenge over a family flaw. The litigant testifies that the witness’s lineage prevents him from testifying, as he is from a family of Canaanite slaves. Rabbi Meir holds that the litigant’s testimony is accepted, as these witnesses, the litigant and the witness who testifies with him, are testifying about the family of the witness, and the witness is disqualified indirectly. The litigant is therefore not disqualified from giving this testimony due to his conflict of interest. And the Rabbis hold that since his testimony is ultimately tainted by a conflict of interest, it is not accepted.
עין משפט נר מצוהרש״יאור זרועבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַחֲלוֹקֶת בִּשְׁתֵּי כִּיתֵּי עֵדִים.

When Rav Dimi came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan says: The dispute is with regard to a case in which one of the litigants claims that there are two sets of witnesses who can testify on his behalf, and the other litigant responds that one of the sets of witnesses is disqualified. In this case, the second litigant’s claim is not tainted by a conflict of interest, as there is another set of witnesses who can testify against him in any event.
ר׳ חננאלרש״יאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אכי אתא רב דימי אמר: מחלוקת ר׳ מאיר וחכמים – בשתי כיתי עדים, דר׳ [מאירב] סבר: צריך המגיש ראייתו לברר שזו הכת הן עדיו, ואם נמצאו פסולין ויבא להגיש הכת האחר, יכול הנתבע לומר לו: כבר בעת שביררת הכת האחרת – כאילו ביטלתה עדות זו הכת, זהו יכול לפוסלן שאמר ר׳ מאירג. וחכמים סברי: אם בטלה עדות הכת הראשונה – מגיש הכת השנייה ושפיר דמי כי לא ביטלם דכתחילה. אבל בזמן שכתחילה אין שם אלא כת אחת – דברי הכל אין יכול לפוסלן. וכן אם נמצאת כת שנייה קרובין או פסולין – מתקיימת העדות בכת הראשונה שכבר העידוה.
א. מכאן בתלמיד רמב״ן בסתמא.
ב. בקיצור ר״ח: ר׳ מאיר סבר המגיש ראייתו צריך לברר, פי׳ ר׳ מאיר סבר המגיש ראייתו צריך לברר כי וכו׳.
ג. אבל רש״י ותוספות פירשו לענין שאינו נוגע בעדות ויכול לפסול העדים, וביד רמה פירש שהבעל דין יכול לדרוש ממנו לברר דבריו.
ד. = לכתחילה.
ה. לפירוש ר״ח הא דאיבעיא בגמרא נמצאת כת השניה היינו דוקא מפני שהיא שניה וכבר בירר טענתו שהראשונים הם העיקר.
מחלוקת בשתי כיתי עדים – שאמר בעל דין בפנינו יש לי שתי כיתי עדים בדבר זה הביא כת ראשונה ועמד הלוה ואחר ואמר פסולין הן דהשתא לאו כנוגע בעדות הוא שהרי אמר מלוה שיש לו כת אחרת ואם ביקש ולא מצא יפסיד דקסבר ר״מ צריך בעל דין לברר ולהעמיד על האמת כל דבריו שטוען בבית דין והני מיפסלי אף לעדיות אחרות ואם ביקש ומצא כת אחרת כשירה אף ע״פ שראשונה נפסלה הרי בירר דבריו שאמר להביאם והביא והוא לא דק דסבור שכשרים היו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשי׳ אדריש לקיש דאמר תני עדו הא מדקתני רישא דיינו בלשון יחיד וסיפא איכפל ושני במילתיה תני עדיו בלשון רבים ש״מ דוקא קתני דאי ס״ד מיטעא טעי תנא במאי דאתנייה אדרבא אגב ריהטיה הוה ליה למתני תרווייהו בהדדי או בתרווייהו לכיון רבים או לשון יחיד ואידחי ליה הדין טעמא דריש לקיש והדרא קושיין לדוכתייהו דאקשינן הא עדים כמומחין דמו וקתני זה פוסל עדיו של זה כו׳ ואוקמא רבי אלעזר בבא הוא ואחר לפסלי כלומר לעולם בערכאות שבסוריא וכדאמרן אבל מומחין לא ודקא קשיא לך הא עדים דכמומחין דמו. וקתני זה פוסל עדיו של זה לאו למפסליה להאי סהדותא בלחוד קאמר אלא כגון דאתי איהו ואחר לאסהודי עליה דפסו הוא.
א כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר בשם ר׳ יוחנן: המחלוקת כאן היא בשתי כיתי [כיתות, קבוצות] עדים, שאחד הצדדים אומר שיש שתי קבוצות עדים המעידות לטובתו, והצד השני טוען שקבוצה אחת של עדים פסולה היא, ובמקרה זה איננו נוגע בדבר שכן יש עדים אחרים כנגדו, שלדעת
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan says: The dispute is with regard to a case in which one of the litigants claims that there are two sets of witnesses who can testify on his behalf, and the other litigant responds that one of the sets of witnesses is disqualified. In this case, the second litigant’s claim is not tainted by a conflict of interest, as there is another set of witnesses who can testify against him in any event.
ר׳ חננאלרש״יאור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) דר׳דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר צָרִיךְ לְבָרֵר וְרַבָּנַן סָבְרִי אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵר אֲבָל בְּכַת אַחַת דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין יָכוֹל לְפוֹסְלָן.

Rabbi Meir maintains that the litigant cannot give this testimony, as Rabbi Meir holds that a litigant who claims in court to have a certain number of witnesses ready to testify on his behalf is required to substantiate that they exist. Therefore, there is no concern that the other set of witnesses will not be brought to court, causing that litigant to lose the case due to the disqualification of the first set. And the Rabbis hold that one is not required to substantiate the existence of witnesses he claims to have. As the disqualification of the first set of witnesses can cause the first litigant to lose the case, the second litigant is consequently unable to disqualify that first set, due to his conflict of interest. But in a case of one set of witnesses, everyone agrees that a litigant cannot disqualify them, due to his conflict of interest.
רש״יתוספותאור זרועמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבנן סברי אין צריך לברר – ויכול לומר אין לי עוד ונמצא זה נוגע בעדותו הוא ולא מיפסלי אפי׳ בעדות זו.
ורבנן סברי צריך לברר – ה״ג הקונטרס ללשון אחרון דרבנן סברי דצריך לברר כו׳ אם יאמר אדם בב״ד אביא ב׳ כיתי עדים כשרים צריך לברר דבריו ולהביא שתי כיתי עדים כשרים ואם לא הביאם כשרים יפסיד הלכך אינו יכול לפסול הראשונים שאם הראשוני׳ פסולים זה לא יגבה חובו בעדים אחרונים שצריך לברר ולהביא כולם כשרים וקשה לר״ת דבפ׳ גט פשוט (ב״ב קסט: ושם) משמע דאפילו מאן דאמר צריך היינו לכתחילה יאמרו לו ב״ד ברר דבריך אבל מכל מקום אם אין יכול לברר בכך לא יפסיד ונראה לר״ת כפ״ה ללשון ראשון ר״מ סבר צריך לברר הלכך יכול לפסול הראשונים לפי שלא יפסיד שום דבר אם הראשונים פסולין לפי שבית דין אומרים לו ברר דבריך דמסתמא יעשה מה שב״ד יצוה עליו וא״כ לא יפסיד לפסול הראשונים שמתקיים העדות בשאר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ורבנן סברי כו׳ דמסתמא יעשה מה שבית דין יצוה עליו כו׳ עכ״ל ר״ל דאע״ג דאם אינו יכול לברר לא יפסיד חבירו בכך מכל מקום אין הוא נוגע בעדות דמסתמא יעשה חבירו מה שיצוה בית דין ויביא כת אחרת ובהכי יתיישב נמי מה שהקשה רש״י לפירוש קמא דאם לא ימצא כת אחת כשירה אלא כת פסולה כו׳ דכיון דאנו אומרין ע״כ לפירוש ר״ת דמסתמא יביא כת אחרת לברר דבריו נאמר ג״כ דמסתמא יברר דבריו להביא כת כשירה דכת פסולה אין זה בירור ודו״ק:
ר׳ מאיר: צריך לברר מראש אם באמת מצויים כל העדים שבעל הדין טוען שישנם, ומאחר ואכן נמצאים עדים אלה, וגם יש עדים נוספים — אין נפגע הצד המביא אותם אם נפסלת עדות של קבוצה אחת (תוס׳). ואילו רבנן סברי [חכמים סבורים] שאינו צריך לברר, ולכן יכול לקרות שלא יבואו העדים האחרים ובינתיים יפסיד צד אחד במשפט מפני טעם זה. אבל בכת אחת של עדים לדברי הכל אין יכול לפוסלן. דאמרו
Rabbi Meir maintains that the litigant cannot give this testimony, as Rabbi Meir holds that a litigant who claims in court to have a certain number of witnesses ready to testify on his behalf is required to substantiate that they exist. Therefore, there is no concern that the other set of witnesses will not be brought to court, causing that litigant to lose the case due to the disqualification of the first set. And the Rabbis hold that one is not required to substantiate the existence of witnesses he claims to have. As the disqualification of the first set of witnesses can cause the first litigant to lose the case, the second litigant is consequently unable to disqualify that first set, due to his conflict of interest. But in a case of one set of witnesses, everyone agrees that a litigant cannot disqualify them, due to his conflict of interest.
רש״יתוספותאור זרועמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמְרוּ לְפָנָיו רַב אַמֵּי וְרַב אַסִּי אֵין שָׁם אֶלָּא כַּת אַחַת מַהוּ.

Rav Dimi continued: Rav Ami and Rav Asi said before Rabbi Yoḥanan: If there is only one set of witnesses there, what is the halakha?
אור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומתמהינן כל כמיניה למפסליה השתא נוגע בעדותו הוא דקאתי למפסליה כי היכי דלא ליסהיד עילויה ואוקי׳ כגון שקרא עליו ערעור כלומר מי סברת דקאתי למיפסליה משום קורבא דאשתכח דלגבי דידיה בלחוד הוא דפסיל ליה והוה ליה נוגע בעדותו לא הכא במאי עסקינן כגון שקרא עליו ערעור שנמצא בו שמץ פסול דקא פסיל ליה לכולי עלמא.
ודייקי׳ תו עלה ערעור דמאי אי ערעור דגזלנותא סוף סוף כיון דעליה דידיה קא מסהיד לכ״ע נוגע בעדותו הוא אלא ערעור דפגם משפחה לומר שעבדים הן ר״מ סבר הני אכולה משפחה קא מסהדי והאי סהדא ממילא קא מיפסיל והויא לה כעדות אחרת ורבנן סברי סוף סוף נוגע בעדותו הוא וקיי״ל כרבנן בכל כי האי גוונא דאע״ג דמסהיד במילתא אחריתי כי אתי מינה מילתא דפסיל עלה לא מהימן עלה:
כי אתא רב דימי אמר ר׳ יוחנן לא תוקמה בפסלות ממש כלל לא בבא הוא לבדו לפוסלן ולא בבא הוא ואחר לפוסלן אלא כגון דאמר לא ניחא לי לקבולי עלאי סהדותא דהאי סהדא ומחלוקת בשתי כתי עדים כגון שאמר בעל דין שתי כתי עדים יש לי ומביא כת ראשונה רבי מאיר סבר צריך לברר דבריו ולהביא כת שניה ואם לא הביא אינו נידון בכת ראשונה לבדה דמצי בעל דיניה למימר כי היכי דאמרת דהוו לך שתי כתות ולא אשכחת אלא חדא הך כת נמי דאייתית שקרנית היא ורבנן סברי אינו צריך לברר דבריו ודי בכת ראשונה אבל בכת אחת דברי הכל אינו יכול לומר לו איני מקבל עלי כת זו עד שתביא כת שניה דכיון דכשרין נינהו לאו כל כמיניה למיפסלינהו. וראיה להאי פירושא מדנקט לישנא דצריך לברר ותו מדסברינן לאוקמא לפלוגתייהו בפלוגתא דרבי ורשב״ג. ואית דמוקמי לה בבא הוא ואחר לפסלו ולאו מילתא היא מהני ראיות דכתבינן:
אמרו לפניו ר׳ אמי ור׳ אסי דכי הביא כת שניה ונמצאת קרובין או פסולין לרבי מאיר מהו מי אמרינן כיון דאייתי שתי כיתי עדים מ״מ אע״ג דנמצאת אחת מהן פסולה הרי בירר דבריו דשתי כיתי עדים אמר לא דייק בין כשרין לפסולין ואיהו סבר דכולהו כשרין הוו או דילמא מסתמא שתי כתי עדים כשרים קאמר והרי לא בירר את דבריו אמר להן רבי יוחנן כבר העידו עדים הראשונים ונתקיים הדבר בעדותן ואע״פ שנמצאת כת שניה קרובין או פסולין אין חוששין לה דסהדותא אפומא דקמאי קא מיקיימא ובתראי לברר בעלמא קיימי וכיון דלא מיקיימא סהדותא אפומייהו כי נמצאו קרובין נמי לא אכפת לן בהכי. ואיכא דאמרי דהאי דפשטינן כבר העידו עדים הראשונים לאו ר׳ יוחנן קאמר ליה אלא ר׳ אמי קאמר לה והיינו דאמרינן איכא דאמרי אמר ר׳ אמי כבר העידו כו׳ כדפרישית:
ואמרינן לימא רבי מאיר ורבנן בפלוגתא דרבי ורשב״ג קא מיפלגי דתניא הבא לידון בשטר ובחזקה כגון שטענו חבירו מה אתה עושה בתוך שלי ואמר לו שמכרת לי ויש לי שטר מכר ועידי חזקה קסבר ר׳ כיון דטעין דאית ליה שטרא על כרחיה צריך לאפוקיה ולא סגיא ליה בעידי חזקה לחודייהו אבל ודאי היכא דמפיק ליה לשטר סגיא ליה בגוה ולא בעי עידי חזקה נמי רשב״ג אומר נידון בחזקה והוינן בה בחזקה ולא בשטר הא ודאי איהי גופה מכח שטר קאתיא דחזקה גופה נמי אתיא לברורי דהוה ליה שטרא ואירכס משום דטפי מתלת שני לא מזדהר אינש בשטריה והאי שטרא הוה ליה ואירכס והכא כיון דאיכא שטר חזקה למה לי כלל הא ודאי אפי׳ משום בירור לית בה אלא אימא אף בחזקה רצה נידון בשטר לבדו רצה נידון בחזקה לבדה וקיי״ל דבצריך לברר פליגי רבי סבר צריך לברר את דבריו ולהוציא את השטר ורשב״ג סבר אין צריך לברר.
לימא רבי מאיר דאמר כרבי ורבנן דאמרי כרשב״ג ומפרקינן אפי׳ תימא רבי כרבנן ס״ל עד כאן לא קאמר רבי התם דצריך לברר אלא משום דחזקה מכח השטר קאתיא דאיכא למימר דילמא שטריה פסול הוה וכי היכי דבטיל שטרא בטלה נמי חזקה אבל עדים דהני לאו מכח הני קאתו אפי׳ רבי מודה דאינו צריך לברר. ויש מפרשין עד כאן לא קאמר רבי התם דצריך לברר אלא בחזקה דלאו עיקר ראיה היא דמכח השטר הוא דאתיא דאי הוה טעין ברישא החזקתי בה מעצמי שלא אמר לי אדם דבר מעולם אין זו חזקה וכי אמר אתה מכרתה לי דהיינו שטר ואבדתיו לאחר שלש שנים הויא חזקה הילכך הואיל ואמר ישנו בידי צריך לברר אבל אמר יש לי שתי כתי עדים והביא אחת כיון דהני לאו מכח הני קאתו אין צריך לחזור אחר כת שנייה.
ואי קשיא לך ההיא דגרסינן בגט פשוט (ק״ע) במעשה דרב יצחק בר יוסף כו׳ אנא נמי לברר קאמינא אלמא אע״ג דטענת פרעתיך לאו מכח עדים קאתיא צריך לברר את דבריו דהא בלא עדים נמי הוה מהימן ואפ״ה כיון דאמר בפני פלוני ופלוני צריך לברר לא תיקשי לך דהתם נהי כיון דכי פטרינן ליה מחמת פירעון פטרינן ליה ועדים אפירעון קא מסהדי הא ודאי עדים דמסהדי פירעון עיקר וטענה דידיה מכח ההיא סהדותא דמסהדי בה סהדי קאתיא ואע״ג דאי נמי לא פרעיה באפי סהדי כלל מהימן כי אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני צריך לברר את דבריו ודמיא לעידי חזקה דאע״ג דאלו לא הוה ליה ללוקח מעיקרא שטרא הוה סגיא ליה בעידי חזקה היכא דטעין דקניה בחד מאנפי הקנאה השתא מיהת דטעין דאית ליה שטרא צריך לברר ולהוציא את שטרו וכבר פרישנא ליה להאי דינא בפי׳ שבועות דידן פי׳ מבואר:
לפניו רב אמי ורב אסי לפני ר׳ יוחנן: אם אין שם אלא כת אחת של עדים מהו הדין בכגון זה?
Rav Dimi continued: Rav Ami and Rav Asi said before Rabbi Yoḥanan: If there is only one set of witnesses there, what is the halakha?
אור זרוערמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֵין שָׁם אֶלָּא כַּת אַחַת וְהָאָמְרַתְּ אֲבָל בְּכַת אַחַת דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין יָכוֹל לְפוֹסְלָן אֶלָּא נִמְצֵאת כַּת שְׁנִיָּה קְרוֹבִין אוֹ פְסוּלִין מַהוּ.

The Gemara interrupts: If there is only one set of witnesses there, what is the dilemma? But didn’t you already say: But in a case of one set of witnesses, everyone agrees that a litigant cannot disqualify them? Rather, the question should be understood as follows: According to Rabbi Meir, who holds that a litigant can disqualify one of the other litigant’s two sets of witnesses, if the second set is ultimately found to be related to one of the litigants or to each other, or is disqualified from bearing witness for other reasons, what is the halakha? Can the litigant whose witnesses were disqualified then claim that the other litigant was not capable of disqualifying the first set, as it turned out that they were the only witnesses who would be testifying against him?
רש״יאור זרועמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נמצאת כת שניה קרובין או פסולין – ע״י עדים גמורים מהו לר׳ מאיר מי אמרינן השתא ודאי נוגע בעדות הוא דאין לחבירו כת אחרת כשרה או דילמא מעיקרא מיהת כי אסהיד בעל דין ואחר עמו אקמאי למיפסלינהו לאו נוגע בעדות הוא דאכתי לא אשתכח כת שנייה פסולין הכי גרסינן לה כמו שפירשתי ולא נהירא חדא דאין זה בירור דברים לר׳ מאיר הואיל וכת האחת נפסלין ועדיין נוגע בעדות הוא ועוד דאי נמי הוי בירור דברים בהכי נוגע בעדות הוא דאם לא ימצא כת אחרת כשרה אלא כת פסולה נמצא מפסיד בפסול של ראשונים דאי לא נפסלו ראשונים היה מוציא ממונו על פיהם ודבריו נבררין ע״י שניה ואע״פ שפסולין ועכשיו הוא מפסיד הלכך אומר אני דגרסינן הכי והוא עיקר דר״מ סבר א״צ לברר וזה שאמר להביא שתי כיתי עדים והביאם והאחת נפסלת אין בכך כלום שא״צ לברר דבריו ודיו בכת אחת הכשרין ואלו נפסלין לעדות אחרת ע״פ בעל דין ואחר דאינו נוגע בעדות ורבנן סברי צריך לברר ונמצא זה נוגע בעדות ולא מפסיל נמצאת כת שניה קרובין או פסולין לר׳ מאיר מהו נהי דא״צ לברר מ״מ עכשיו אין כאן עדות וה״ל נוגע בעדות למפרע או דילמא כי אסהיד מיהא לאו נוגע בעדות הוה דאכתי לא מצאו כת שנייה פסולה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ כת אחת והאמרינן אבל כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה אר״א כו׳ ומהימני ודיינין כו׳ ב״ד מעליא הס״ד הד״א:
רש״י ד״ה נמצאת כת שניה קרובין או פסולין. וז״ל על ידי עדים גמורים מהו לר׳ מאיר מי אמרינן השתא ודאי נוגע בעדות הוא, דאין לחבירו כת אחרת כשרה, או דילמא מעיקרא מיהת כי אסהיד בעל דין ואחר עמו אקמאי למיפסלינהו, לאו נוגע בעדות הוא, דאכתי לא אשתכח כת שנייה פסולין, הכי גרסינן לה כמו שפירשתי, ולא נהירא, חדא דאין זה בירור דברים לר׳ מאיר, הואיל וכת האחת נפסלין ועדיין נוגע בעדות הוא, ועוד: דאי נמי הוי בירור דברים בהכי, נוגע בעדות הוא דאם לא ימצא כת אחרת כשרה אלא כת פסולה, נמצא מפסיד בפסול של ראשונים דאי לא נפסלו ראשונים היה מוציא ממונו על פיהם, ודבריו נבררין על ידי שניה, ואף על פי שפסולין ועכשיו הוא מפסיד, הלכך אומר אני דגרסינן הכי והוא עיקר, דר׳ מאיר סבר אין צריך לברר, וזה שאמר להביא שתי כיתי עדים והביאם והאחת נפסלת, אין בכך כלום שאין צריך לברר דבריו ודיו בכת אחת הכשרין, ואלו נפסלין לעדות אחרת על פי בעל דין ואחר, דאינו נוגע בעדות, ורבנן סברי צריך לברר, ונמצא זה נוגע בעדות ולא מפסיל, נמצאת כת שניה קרובין או פסולין, לר׳ מאיר מהו נהי דאין צריך לברר מכל מקום עכשיו אין כאן עדות והוה ליה נוגע בעדות למפרע, או דילמא כי אסהיד מיהא לאו נוגע בעדות הוה, דאכתי לא מצאו כת שנייה פסולה עכ״ל.
ונראה לבאר דשני הלשונות ברש״י נחלקו כשאמר המלוה שיש לו ב׳ כיתי עדים, והביא ב׳ כתי עדים ונפסלה אחת מהן האם זה נחשב בירור דבריו או לא, דלפי הלשון הראשון ברש״י אם הביא ב׳ כתי עדים אע״פ שאחת מהן נפסלה הריהו בירר את דבריו, דהבירור הוא ע״י שמביא ב׳ עדים כשרים שמעידים כדבריו, והא דאמר שיש לו ב׳ כתי עדים הוא משום שלא דקדק דקסבר שכשירים היו, אולם המלוה בירר את דבריו ע״י שהביא ב׳ עדים כשרים. ואילו לפי הלישנא בתרא ברש״י הריהו חייב להביא ב׳ כתי עדים כשרים ואם כת אחת פסולה לא בירר המלוה את דבריו. ונראה דשני הלשונות ברש״י נחלקו ביסוד הדין דצריך לברר את דבריו, דלפי הלישנא קמא יסוד הדין דצריך לברר הוא כדי למנוע חשש שמא המלוה משקר, ולכן אם הביא ב׳ עדים כשרים שמעידים כדבריו תו ליכא חשש משקר והוי בירור, ותלינן דהא דאמר שיש לו ב׳ כתי עדים לא דקדק בדבריו דקסבר שהם כשרים. משא״כ לפי הלישנא בתרא יסוד הדין דצריך לברר היינו משום דכשאמר שיש לו ב׳ כתי עדים חלה התחייבות להביא ב׳ כתי עדים כשרים והוי כעין הודאת בעל דין דחייב לברר טענתו עפ״י ב׳ כתי עדים. ובטענתו שיש לו ב׳ כתי עדים שינה את חיוב התורה דסגי בכת אחת של ב׳ עדים, דהתחייב לאמת את דבריו בב׳ כתי עדים, ומשו״ה חייב להביא ב׳ כתות של עדים כשרים. ואם הביא רק כת אחת לא בירר את דבריוא.
ועיין בתוס׳ (ד״ה ורבנן) וז״ל קשה לר״ת דבפ׳ גט פשוט (ב״ב קסט: ושם) משמע דאפילו מאן דאמר צריך היינו לכתחילה יאמרו לו ב״ד ברר דבריך אבל מכל מקום אם אין יכול לברר בכך לא יפסיד. ונראה לר״ת כפ״ה ללשון ראשון ר״מ סבר צריך לברר הלכך יכול לפסול הראשונים לפי שלא יפסיד שום דבר אם הראשונים פסולין לפי שבית דין אומרים לו ברר דבריך דמסתמא יעשה מה שב״ד יצוה עליו וא״כ לא יפסיד לפסול הראשונים שמתקיים העדות בשאר עכ״ל. ונראה דר״ת סובר דלכתחילה צריך לברר את דבריו להביא ב׳ כתי עדים כשרים אך בדיעבד אם כת אחת נפסלה עדיין בירר את דבריו ע״י הכת הכשרה. ומבואר דר״ת סובר כלישנא קמא ברש״י דיסוד הדין דצריך לברר הוא משום חשש משקר ומאחר שהביא ב׳ עדים כשרים תו ליכא חשש משקר ובירר את דבריו.
ועיין ברמב״ם (פט״ו מהל׳ טוען ונטען ה״א) וז״ל מי שערער על שדה זו והביא עדים שהיא ידועה לו והביא זה שבתוכה שטר שלקחה ממנו והביא עדים שאכלה שני חזקה, אומרים לו בתחילה קיים שטרך אם נתקיים הרי טוב וידון בשטר ואם אי אפשר לו לקיימו סומכין על עדי חזקה וישבע היסת שלקחה עכ״ל. ומשמע דסובר כר״ת דצריך לברר דבריו לכתחילה ולקיים את השטר, אך אם אי אפשר לו לקיימו אזי סמכינן אעדי חזקה וא״צ לברר.
ועיין ברמב״ם (פ״ו מהל׳ טוען ונטען ה״ד – ה״ה) וז״ל מנה הלויתיך והוא לי בידך, אמר לו הנטען והלא פרעתיך בפני פלוני ופלוני, ובאו עדים ואמרו לא היו דברים מעולם, לא הוחזק כפרן שאין העדים זוכרין אלא דבר שהם עדים בו לפיכך לא הוחזק כפרן וישבע הלוה היסת ויפטר, כיוצא בו תן לי מנה שהלויתיך ואתה עמדת בצד עמוד זה ואמר הנטען לא עמדתי בצד עמוד זה מעולם ובאו עדים שעמד לא הוחזק כפרן, שאין אדם משים דעתו לדברים שאין בהן ממש וכן כל כיוצא בזה. תן לי מנה שהלויתיך והרי העדים ואמר הנטען פרעתיך בפני פלוני ופלוני אומרין ללוה הביאם והפטר, לא באו או שמתו או שהלכו למדינה אחרת, ישבע היסת שפרעו שאין אנו מצריכים אותו להביאן אלא לברר דבריו ולהפטר אף משבועה שהמלוה את חבירו בעדים אינו צריך לפרעו בעדים כמו שבארנו עכ״ל.
וצ״ב מה החילוק בין ההלכות הנ״ל, דבהל׳ ה׳ כתב הרמב״ם שאומרים ללוה להביא את העדים שפרע בפניהם כדי לברר דבריו, ואילו בה״ד לא הצריך את הלוה להביא את העדים שרק כתב ״ובאו עדים״. וכתב המגיד משנה דאפשר שהרמב״ם מחלק בין אומר ״והלא פרעתיך בפני פלוני ופלוני״ לאומר ״פרעתיך בפני פלוני ופלוני״, כלומר דבאומר ״והלא פרעתיך בפני פלוני ופלוני״ (בלשון תמיהה) ר״ל דטוען פרעתי בפני עדים והוי סיפור דברים בעלמא, אך אינו טוען שיכול להביא את העדים להעיד עבורו, משא״כ אם אומר ״פרעתיך בפני פלוני ופלוני״ ר״ל דיכול להביא את העדים שפרע בפניהם בפנינו להעיד שפרע, דאזי אומרים ללוה להביאם בפנינו כדי לברר את דבריו. ויתכן דזוהי כוונת הראב״ד שכתב וז״ל א״א לאו דוקא אומר בפני פלוני ופלוני שזה לשון המדבר בהווה וזה לשון המדבר על עיקר הטענה ואין כאן חכמה עכ״ל. ונראה דמש״כ הראב״ד ״לשון המדבר בהווה״ ר״ל דבהל׳ ה׳ הלוה טוען שיכול להביא בפנינו את העדים שפרע בפניהם, ומשו״ה אומרים ללוה הביאם והפטר. ואילו בהל׳ ד׳ מיירי רק ״על עיקר הטענה״ כלומר שטוען הלוה שפרע בפני עדים ואינו חייב לשלם אך אינו טוען שיכול להביא את העדים בפנינו. והשיג ע״ז הראב״ד ״ואין כאן חכמה״. ולכאורה תירוץ זה תלוי האם הדין שצריך לברר הוא משום דהתחייב להביא עדים דאזי שפיר יש לחלק בין משמעות לשונו, שאם רק אמר שפרע בפני עדים לא נתחייב להביא את העדים, משא״כ אם אמר שיש לו עדים שפרע בפניהם דאזי חייב להביא העדים ולברר דבריו. אך אי נימא דיסוד הדין שצריך לברר דבריו הוא משום חשש שמשקר אין לחלק בין משמעות לשונו ובכל אופן יצטרך לברר דבריו.
ועוד תירץ המגיד משנה ״ונראה שהוא מחלק בין זו לההיא דלעיל בעדי הלואה דלמעלה אין שם עדי הלואה וכאן יש עדים וזהו שכתב כאן והרי העדים״. כלומר דבהל׳ ה׳ מיירי היכא דיש עדי הלואה ואזי צריך הלוה לברר את דבריו שפרע בפני עדים, משא״כ בהל׳ ד׳ מיירי דליכא עדי הלואה וא״צ הלוה לברר את טענתו שפרע בפני עדים. ודבריו צ״ב. ונראה לבאר דקיי״ל (ב״ק דף קיח.) שאם טען הלוה איני יודע אם פרעתיך חייב, ובגמ׳ (שם) נחלקו בדין איני יודע אם נתחייבתי אי חייב או לא דתלוי אי ברי ושמא ברי עדיף או לאו ברי עדיף. ונראה דכשאמר הלוה ״איני יודע אם פרעתיך״ חלה הודאת בע״ד שהיתה הלואה והוברר טענת המלוה וחלה חזקת חיוב, וטענת הלוה ״איני יודע אם פרעתיך״ דהיא טענת שמא אינה טענה לפטור את הלוה מחזקת חיוב. אך כשאמר הלוה ״איני יודע אם הלויתני״ אזי חל חיוב על המלוה לברר את טענתו, ואי לא בירר את טענתו הלוה פטור. ונראה דזוהי כוונת המגיד משנה דבהל׳ ד׳ מיירי דליכא עדי הלואה, והמלוה טוען שהלוהו על פה, דאזי חל חיוב על המלוה לברר את טענתו ותביעתו, ומשו״ה אם טען הלוה פרעתי הריהו נאמן במיגו שהיה יכול לטעון לא לויתי, ולכן בכה״ג אין הלוה חייב להביא את העדים ולברר את טענתו שפרע, דנאמן מכח מיגו. משא״כ בהל׳ ה׳ מיירי במלוה בעדים דאזי המלוה בירר את טענתו וחל חיוב על הלוה לברר את טענתו שפרע בעדים, ומשום כך הלוה חייב להביא את העדים.
א. ועיין ברמב״ן עה״ת (דברים יז:ו) עה״פ ״על פי שנים או שלשה עדים יומת המת״ וז״ל אבל פשוטו של מקרא לאמר שיומת המת על פי שנים עדים כשאין שם יותר, או על פי שלשה אם ימצאון שם שלשה. ואמר הכתוב כאשר הוגד לך ושמעת תדרוש הדבר היטב על פי כל העדים הנמצאים שם. והנה אם שמענו שעבר בפני שלשה נשלח בעבורם ויבואו לב״ד ויעידו כולם, והוא הדין למאה, כי בשמענו דברי כולם יתברר האמת, ואם לא היו שם יותר או שהלכו להם ואינם נמצאים שם בשנים די עכ״ל.
על שאלה זו תוהים: אין שם אלא כת אחת? והאמרת [והרי כבר אמרת]: אבל בכת אחתדברי הכל אין יכול לפוסלן! אלא יש לומר כי השאלה היתה זו: אם לאחר זמן אין שם אלא כת אחת וכגון שנמצאת כת שניה קרובין או פסולין מהו? האם יכול אותו אדם לטעון כי לא היה בעל הדין רשאי לפסול את העדים המעידים כנגדו, שהרי נתברר שאלה היו עדים יחידים?
The Gemara interrupts: If there is only one set of witnesses there, what is the dilemma? But didn’t you already say: But in a case of one set of witnesses, everyone agrees that a litigant cannot disqualify them? Rather, the question should be understood as follows: According to Rabbi Meir, who holds that a litigant can disqualify one of the other litigant’s two sets of witnesses, if the second set is ultimately found to be related to one of the litigants or to each other, or is disqualified from bearing witness for other reasons, what is the halakha? Can the litigant whose witnesses were disqualified then claim that the other litigant was not capable of disqualifying the first set, as it turned out that they were the only witnesses who would be testifying against him?
רש״יאור זרועמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר לָהֶן כְּבָר הֵעִידוּ עֵדִים הָרִאשׁוֹנִים אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב אָשֵׁי כְּבָר הֵעִידוּ עֵדִים הָרִאשׁוֹנִים.

Rabbi Yoḥanan said to them: The first pair of witnesses, i.e., the second litigant, who disqualified the other litigant’s first set of witnesses, already testified. Since his testimony was valid at the time it cannot be disqualified afterward. Some say this statement in the name of a different amora: Rav Ashi says: The first pair of witnesses already testified.
רש״יאור זרועמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כבר העידו הראשונים – (כת ראשונה) כשנמצאת כת שניה פסולה כבר נתקבלה בכשרות עדותן של אלו המעידין על הפסול ועדיין לא היה נוגע בעדות ומאחר שנתקבלה בהכשר נאמנין לפסול את הראשונים. ל״א כבר העידו העדים הראשונים כת ראשונה שהעידו בעדותן של בעלי דינין ומהימני דכיון דשניה פסולה תו לא מפסלי קמאי דה״ל נוגע בעדות ולשון ראשון נראה מדנקט בהאי לישנא כבר העידו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה נמצאת כת כו׳ כשירה או דלמא כו׳ דאם לא ימצא כת אחרת כשירה כו׳ כצ״ל והד״א:
בא״ד דאינו נוגע בעדות כו׳. נ״ב ותו ליכא לאקשויי הא נוגע בעדות הוא דשמא ימצאו כת שנייה פסולה מאחר דלא תלוי הני סהדי בסהדי קמאי א״כ מילתא אחריתי הוא ואינו נוגע בעדות קמא וא״כ מאחר שעדיין לא פסלו אותם מוקמינן בחזקת כשרות ואם נפסלו אח״כ מזלא דידיה גרם ודו״ק (עיין במהרש״א):
בד״ה כבר העידו הראשונים כשנמצאת כת שניה פסולה כו׳ כצ״ל:
בד״ה אפילו תימא כו׳ אפילו תימא תרווייהו אליבא כו׳ נ״ב מה שפירש רש״י זה ללא צורך וכי לא ידעינן דלגירסתו מהפכין ר״מ לרבנן או הל״ל וללישנא בתרא גרסינן רבנן במקום ר״מ ונראה בעיני דלצורך גדול פירש כן דללישנא קמא שפיר גרסינן אפילו תימא רבנן כלומר דמתחילה בעי לומר דר״מ כר׳ וזהו דוחק דהלכה כרבנן לגבי ר״מ משום הכי קאמר שפיר אפילו תימא רבנן כר׳ אבל ללישנא דקאמר אפילו תימא ר״מ כרבי מאי רבותא אם כן צ״ל דהכי קאמר אפילו תרווייהו כרבי ודו״ק:
גמ׳. אמר רב אשי כבר העידו העדים הראשונים.
ופירש רש״י (בד״ה כבר העידו הראשונים) וז״ל כשנמצאת כת שניה פסולה, כבר נתקבלה בכשרות עדותן של אלו המעידין על הפסול, ועדיין לא היה נוגע בעדות, ומאחר שנתקבלה בהכשר נאמנין לפסול את הראשונים, לישנא אחרינא כבר העידו העדים הראשונים, כת ראשונה שהעידו בעדותן של בעלי דינן ומהימני, דכיון דשניה פסולה תו לא מפסלי קמאי, דהוה ליה נוגע בעדות, ולשון ראשון נראה, מדנקט בהאי לישנא כבר העידו עכ״ל. ונראה דב׳ הלשונות נחלקו האם אמרינן פסול נוגע בעדות למפרע. ולכאורה י״ל דזה תלוי ביסוד הפסול דנוגע בעדות, דאם נוגע פסול משום דהוי בעל דבר י״ל דאף למפרע חל עליו חלות שם בעל דבר, דאיגלאי מילתא למפרע שהיה בעל דבר בעת עדותו. משא״כ אם יסוד הפסול הוא מחמת חשש משקר י״ל דליכא פסול למפרע, דמאחר שבעת עדותו לא היה חשש דמשקר, אין לומר דיפסל למפרע, דאף אם נתברר לאחר זמן שהיה נוגע בעדות מ״מ ליכא חשש משקר, ועדותו כשרה.
אמר להן: כבר העידו עדים הראשונים ונתקבלה עדותם ושוב אי אפשר לבטל עדות זו. איכא דאמרי [יש שאומרים] כי אמר דבר זה רב אשי ולא ר׳ יוחנן: כבר העידו עדים הראשונים.
Rabbi Yoḥanan said to them: The first pair of witnesses, i.e., the second litigant, who disqualified the other litigant’s first set of witnesses, already testified. Since his testimony was valid at the time it cannot be disqualified afterward. Some say this statement in the name of a different amora: Rav Ashi says: The first pair of witnesses already testified.
רש״יאור זרועמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) נֵימָא בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל קָמִיפַּלְגִי.

The Gemara asks: Shall we say that Rabbi Meir and the Rabbis disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and Rabban Shimon ben Gamliel?
ר׳ חננאלאור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרינן: לימא ר׳ מאיר וחכמים בפלוגתא דרבי ורשב״ג פליגי, רבי כר׳ מאיר וחכמים כרשב״ג. דתניא: הבא לידון בשטר ובחזקה – נידון בשטר, דברי רבי. רשב״ג אומר: אף בחזקה. וקיימא לן דבצריך לברר פליגי, רבי סבר: צריך לברר, וכיון שבא לידון בשטר ובירר כי בשטר זה תביעתוא ונמצא השטר פסול – בטלה גם החזקה. ורשב״ג סבר: אם נפסל השטר – מגיש עידי חזקה ומעמידין הקרקע בידו.
א. הלשון תביעה צ״ב, ולכאורה היה צ״ל כי שטר זה ראייתו. ואפשר דיסוד השטר הוא תביעה בדין על המוכר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: נימא [האם נאמר] כי ר׳ מאיר וחכמים בפלוגתא [במחלוקת] של רבי ורבן שמעון בן גמליאל קמיפלגי [נחלקו]?!
The Gemara asks: Shall we say that Rabbi Meir and the Rabbis disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and Rabban Shimon ben Gamliel?
ר׳ חננאלאור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) דְּתַנְיָא הַבָּא לִידּוֹן בִּשְׁטָר וּבַחֲזָקָה גנִידּוֹן בִּשְׁטָר דִּבְרֵי רַבִּי רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר נִידּוֹן בַּחֲזָקָה.

As it is taught in a baraita: With regard to one who comes to court to be judged concerning a claim against land that is in his possession, if in order to support his claim of ownership he comes to court both with a deed of purchase proving that the land is his and with a claim of presumptive ownership of the land stating that it had been in his possession for the past three years, which would render the deed superfluous, in this case his claim is judged on the basis of the deed. The court examines whether or not the deed is valid. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: His claim is judged on the basis of his presumptive ownership.
עין משפט נר מצוהרש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הבא לידון בשטר ובחזקה – מחזיק בקרקע ואמר לו חבירו מה לך בכאן וא״ל אתה מכרתיה לי ואכלתיה שני חזקה ועדיין שטר מכירה בידי נידון בשטר על כרחו צריך להביא השטר ויברר דבריו ואם לא מצא שטר יפסיד דלא מהניא ליה חזקה ואע״ג דחזקה במקום שטר קיימא כדאמרי רבנן עד תלת שנין מזדהר איניש בשטרי׳ טפי לא מזדהר האי כיון דאמר ישנו בידי צריך לברר.
נידון בחזקה – משמע על כרחו יביא עדי חזקה ושטר לא מהני להכי פריך בחזקה ולא בשטר והא שטר עיקר ראיה הוא וכיון דיש לו שטר אין בחזקה אפי׳ משום בירור דברים דבמקום שטר לא הוזכרה חזקה דהיא גופא לא אתיא אלא מכח השטר דאמר על ידי השטר החזקתי בו ואבד ממני לאחר ג׳ שנים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתניא כן שנינו בברייתא]: הבא לידון בשטר ובחזקה, שהיה אדם מחזיק בקרקע וטענו כנגדו שאין הקרקע שלו, והוא טוען שנמצא בידו שטר המכירה, וטוען עוד כי כבר יש לו חזקה של שלוש שנים על הקרקע (ואינו זקוק עוד לשטר כראיה) — הריהו נידון בשטר, שיש לברר את מהותו של שטר זה אם אמיתי הוא אם לאו, דברי רבי. ורבן שמעון בן גמליאל אומר: הריהו נידון בחזקה.
As it is taught in a baraita: With regard to one who comes to court to be judged concerning a claim against land that is in his possession, if in order to support his claim of ownership he comes to court both with a deed of purchase proving that the land is his and with a claim of presumptive ownership of the land stating that it had been in his possession for the past three years, which would render the deed superfluous, in this case his claim is judged on the basis of the deed. The court examines whether or not the deed is valid. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: His claim is judged on the basis of his presumptive ownership.
עין משפט נר מצוהרש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְהָוֵינַן בַּהּ בַּחֲזָקָה וְלֹא בִּשְׁטָר אֶלָּא אֵימָא אַף בַּחֲזָקָה.

And we discussed this dispute, asking: Can Rabban Shimon ben Gamliel possibly mean that the defendant’s claim is judged on the basis of only his presumptive ownership and not on the basis of his deed, i.e., is his deed of purchase ignored? Clearly, there is no reason to ignore the deed of purchase. Rather, say that Rabban Shimon ben Gamliel means that the defendant’s claim is judged not only on the basis of the deed of purchase, but even on the basis of his presumptive ownership. In other words, either claim suffices.
ר׳ חננאלרש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודחינן: לא, הכא בשתי כיתי עדים – אפילו רבי כחכמים סבירא ליה. דלא אמר רבי אלא בחזקה, כי חזקה מכח שטרא קא אתיא, והשטר הוא עיקר והחזקה אינה מועלת כלום אם אבד השטר.⁠א וכיון שנפסל העיקר – בטלה החזקה הבאה מכוחו. אבל בשתי כיתי עדים, דהני לאו מכח הני קאתו – אפילו רבי מודה דאין צריך לברר, כחכמים. וקיימא לן בהני כולהו כחכמים.
וצריך עייון הא דגרסינן בגט פשוטב אמר רב גידל אמר רב: הלכה כחכמיםג, ואף רבי לא אמר אלא לברר. אמר ליה: אנא נמי לברר קאמינאד.
א. תמוה, וכי אם יש עדים שאבד השטר בתוך ג׳ שנים אין מועיל חזקת ג׳ שנים. ובקצור ר״ח איתא: והשטר הוא עיקר והחזקה מועלת אם אבד השטר. ובתלמיד רמב״ן איתא: והשטר הוא עיקר, ואם אבד השטר או נפסל כיון שנפסל העיקר בטלה החזקה הבאה מכוחו, ולפי זה כוונתו באבד השטר כשאמר יש לי שטר. וכפי הנראה הקושי בנוסח שבכתב היד הביא את שניהם לתקן זה בכה וזה בכה.
ב. קסט,ב. וזה לשון ר״ח שם (הובא בפירוש ראב״י אב״ד, ובקיצור ברשב״א): דרבי סבר צריך לברר, כיון שטוען קניתי בשטר שבידי (והחזרתי) {והחזקתי} אומרים לו שיביא שטרו ויברר דבריו ואין מקבלין עידי חזקה עד שיברר. ורשב״ג סבר אם חזר ואמר אבד השטר זכין לו בחזקה. וכי הא דר׳ יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי ברבי אבא א״ל פרען, א״ל פרעתיך בפני פלוני ופלוני, א״ל יבואו פלוני ופלוני ויעידו, א״ל אי לא אתו לא מהימנינא והא קיימא לן המלוה את חבירו בעדים א״צ לפרעו בעדים, א״ל אנא כשמעתיך סבירא לי דאמר רבי אבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני יבואו פלוני ופלוני ויעידו, דודאי אי טוען פרעתיך לחוד שלא בפני עדים נאמן, אבל הכא דאמר פרעתיך בפני עדים צריך לברר דבריו, ויבואו פלוני ופלוני ויעידו, ואם יעידו הרי מוטב, ואם אמרו לא העדנו מעולם בדבר זה הוחזק כפרן וחייב לשלם, ואם אמרו אין אנו זכורין או אין אנו מכוונים עכשיו העדות היטב, חוזרין לעיקר הדין, נשבע זה הנתבע ויפטר. אנא נמי לברר קאמינא, דכי אמרו להד״ם בדבר זה תשלם לו. ע״כ. וברמב״ן שם הביא עוד מדברי ר״ח ז״ל: שאם טען ואמר אבד שטרי אינו נאמן לדברי רבי. וכתב רמב״ן שבספר המקח נמי אמר שאם לא הביא שטר ונמצאו דבריו בטלין, או שהביא ונמצא בטל נתבטלה נמי החזקה. אולם תוספת זו שכתב רמב״ן בשם רב האי שכן הדין גם אם הביא שטרו ונמצא שהוא בטל היא רק לדעת רב האי, אבל ר״ח חלק עליו ראה הערה להלן בסמוך.
ג. זה לשון רמב״ן בבבא בתרא קע,א הכי גרסינן בכל נוסחי ספרד וזו היא גירסתן של גאונים ז״ל והאמר רב גידל הלכה כדברי רבי ואף רבי לא אמר אלא לברר, א״ל אנא נמי לברר קאמינא. וכן גרס רב האי גאון בספר המקח שער מ, ורי״ף ד״ק וכת״י. וראה בסוף ההערה להלן בסמוך.
ד. וכלומר שגם לרבי רק אם אינו מברר דבריו נידון בשטר, אבל אם אינו יכול לברר דבריו וראייתו נידון בעידי חזקה, ומטעם זה פירשו תוספות כאן בשם ר״ת צריך לברר שבית דין אומרים לו ברר דבריך. אולם יעוין ברמב״ן שם שכתב בשם רב האי גאון ועל פי הירושלמי בשבועות פרק ו שאם נמצא השטר פסול בטלה חזקה לדעת רבי (ולדעת רמב״ן שם כן הוא גם לרשב״ג), והרי על כרחך הא דלרשב״ג חזקה קיימת (לדעת רב האי) הוא משום שלפי טענתו קנה גם בשאר קנינים, ובכל זאת לרבי בטלה חזקה משום שצריך לברר והרי נתברר שטרו שפסול. והוא הדין כאן לרבי לולא הטעם ששאני חזקה שמכוח שטר קאתי, כיון שנפסל כת אחת הוי כנפסל השטר שחזקתו בטילה. וסיים רמב״ן שם והכי נמי משמע בפרק זה בורר שאם נמצאו קרובין או פסולין לא בירר וכן פירש רש״י שם. ע״כ. וכמו שהאריך הר״ן כאן בחידושים. ועל כרחך ר״ח חולק כאן על רב האי בפירוש צריך לברר דאמרינן בבבא בתרא, ולפדעת ר״ח גם רבי מודה דאם נתברר שעידי השטר פסולין, כיון שלדבריו קנה גם בשאר קנינים נתקיימה חזקתו, ולכן הקשה למה אם העדים פסולין יפסיד לדעת ר׳ מאיר. אולם בקטע גניזה שב: cwc. Tal. II. 120. (הלכות רי״ף על מסכת בבא מציעא) איתא: ר״ח. וכל מחזיק שבא לידון בשטר שיש בידו ובחזקה אין חוששין לחזקה כל עיקר ואם נתקיים השטר נתקיימה החזקה ואם לא נתקיים השטר בטלה החזקה. ולכאורה מפורש כמו רב האי, וצ״ע. כמו כן נראה שהוא פוסק כרבי ובניגוד לגירסתו כאן שהוא פוסק כרבנן.
אף בחזקה – באיזה מהן שירצה ואם יש לו עדי חזקה א״צ לברר דבריו על השטר והיינו דאמר ר׳ מאיר כרבי ורבנן כר׳ שמעון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והוינן [ועסקנו] בה בהלכה זו, ותהינו: האם אמר רבן שמעון בן גמליאל שנידון בחזקה ולא בשטר, שאינו רשאי לדון בשטר?! אלא אימא [אמור] כי כוונתו היא שאף בחזקה נידונים שיכול לסמוך על כל טענה שירצה,
And we discussed this dispute, asking: Can Rabban Shimon ben Gamliel possibly mean that the defendant’s claim is judged on the basis of only his presumptive ownership and not on the basis of his deed, i.e., is his deed of purchase ignored? Clearly, there is no reason to ignore the deed of purchase. Rather, say that Rabban Shimon ben Gamliel means that the defendant’s claim is judged not only on the basis of the deed of purchase, but even on the basis of his presumptive ownership. In other words, either claim suffices.
ר׳ חננאלרש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וקיי״לוְקַיְימָא לַן דִּבְצָרִיךְ לְבָרֵר פְּלִיגִי.

And we maintain that they disagree with regard to whether or not a litigant who claims to have more than one type of evidence is required to substantiate the existence of all his types of evidence. Rabbi Yehuda HaNasi holds that one who claims to have a deed of purchase is required to bring it to court and cannot rely on his presumptive ownership, whereas according to Rabban Shimon ben Gamliel he can rely on his presumptive ownership. Apparently, this dispute is parallel to the dispute between Rabbi Meir and the Rabbis in the mishna.
אור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וקיימא לן [ומוחזק בידינו] שבסיס המחלוקת הוא בשאלה האם צריך לברר פליגי [נחלקו], שלדעת רבי כיון שיש שטר יש לברר את היסוד הראשון של החזקה — והוא השטר, ולדעת רבן שמעון בן גמליאל יכול המחזיק בקרקע לטעון שאין צורך לברר אם השטר אמיתי שכן די בחזקה, ואין צריך לדון כלל בשטר.
And we maintain that they disagree with regard to whether or not a litigant who claims to have more than one type of evidence is required to substantiate the existence of all his types of evidence. Rabbi Yehuda HaNasi holds that one who claims to have a deed of purchase is required to bring it to court and cannot rely on his presumptive ownership, whereas according to Rabban Shimon ben Gamliel he can rely on his presumptive ownership. Apparently, this dispute is parallel to the dispute between Rabbi Meir and the Rabbis in the mishna.
אור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) לָא אַלִּיבָּא דרשב״גדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כ״עכּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי כִּי פְּלִיגִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי דר״מדְּרַבִּי מֵאִיר כְּרַבִּי.

The Gemara rejects this: No. According to the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, everyone agrees that there is no need to substantiate the existence of all the types of evidence. When Rabbi Meir and the Rabbis disagree in the mishna it is according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as Rabbi Meir holds that one is required to substantiate the existence of all of his types of evidence, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.
אור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: לא, אין שתי המחלוקות זהות, אליבא [לשיטתו] של רבן שמעון בן גמליאל כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שאין צריך לברר, כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה אליבא [על פי שיטתו] של רבי, שר׳ מאיר סבור כשיטת רבי,
The Gemara rejects this: No. According to the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, everyone agrees that there is no need to substantiate the existence of all the types of evidence. When Rabbi Meir and the Rabbis disagree in the mishna it is according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, as Rabbi Meir holds that one is required to substantiate the existence of all of his types of evidence, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.
אור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וְרַבָּנַן אָמְרִי לָךְ עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי הָתָם אֶלָּא בַּחֲזָקָה דְּמִכֹּחַ שְׁטָרָא קָאָתֵי אֲבָל הָכָא דְּהָנֵי עֵדִים לָאו מִכֹּחַ עֵדִים אַחֲרִינֵי קָאָתוּ אֲפִילּוּ רַבִּי מוֹדֶה דא״צדְּאֵין צָרִיךְ לְבָרֵר.

And the Rabbis could have said to you that Rabbi Yehuda HaNasi says there that one is required to substantiate the existence of his types of evidence only vis-à-vis a claim of presumptive ownership of the land. If one claims that he possesses the deed of sale for his land he cannot rely on his presumptive ownership, as the power of his presumptive ownership comes from the power of the deed; mere possession without an accompanying claim of how one became the owner is disregarded (see Bava Batra 41a). But here, in the case of two sets of witnesses, since the power of these witnesses does not come from the power of the other witnesses, even Rabbi Yehuda HaNasi concedes that one is not required to substantiate the existence of the other set of witnesses.
רש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אפי׳ תימא רבנן כרבי סבירא להו דעד כאן לא קאמר רבי התם צריך לברר אלא משום דחזקה לאו עיקר ראיה הוא דמכח השטר הוא דאתיא דאי הוה טעין ברישא החזקתי בה מעצמי שלא אמר לי אדם דבר מעולם אין זו חזקה וכי אמר לו אתה מכרתיה לי דהיינו בשטר ואבדתיו לאחר ג׳ שנים הויא חזקה הלכך האי הואיל ואמר ישנו בידי צריך לברר אבל אמר יש לי ב׳ כיתי עדי׳ והביא אחת כיון דהני לאו מכח הני אתו א״צ לברר דבריו ולחזר אחר כת שניה וללישנא בתרא ה״ק אפי׳ תימא תרווייהו אליבא דרבי פליגי ור״מ אמר לך אנא דאמר אפי׳ לרבי ומשום דהלכה כרבי מחבריו מהדרינן לאוקומא לפלוגתייהו אליביה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבנן אמרי [היו יכולים לומר] לך כי עד כאן לא שמענו כי קאמר [אמר] רבי התם [שם] שצריך לברר אלא בחזקה, שמכח שטרא קאתי [השטר היא באה], שהרי חזקה סתם בלא טענה המסבירה כיצד הגיע לחזקה זו אין לה תוקף, אבל הכא דהני [כאן שאלה] העדים לאו [לא] מכח העדים אחריני קאתו [האחרים באו] אפילו רבי מודה שאין צריך לברר דברים שאין בהם צורך לענין משפט זה.
And the Rabbis could have said to you that Rabbi Yehuda HaNasi says there that one is required to substantiate the existence of his types of evidence only vis-à-vis a claim of presumptive ownership of the land. If one claims that he possesses the deed of sale for his land he cannot rely on his presumptive ownership, as the power of his presumptive ownership comes from the power of the deed; mere possession without an accompanying claim of how one became the owner is disregarded (see Bava Batra 41a). But here, in the case of two sets of witnesses, since the power of these witnesses does not come from the power of the other witnesses, even Rabbi Yehuda HaNasi concedes that one is not required to substantiate the existence of the other set of witnesses.
רש״יאור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רֵישָׁא

When Ravin came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan says a different interpretation of the dispute: The former clause, where Rabbi Meir rules that a litigant can disqualify a judge,
ר׳ חננאלאור זרועפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא דאמר רבין א״ר יוחנן: רישא
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל, אמר בשם ר׳ יוחנן מסורת שונה: רישא [בתחילה] מדובר
When Ravin came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan says a different interpretation of the dispute: The former clause, where Rabbi Meir rules that a litigant can disqualify a judge,
ר׳ חננאלאור זרועפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין כג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין כג:, ר׳ חננאל סנהדרין כג: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י סנהדרין כג:, תוספות סנהדרין כג:, אור זרוע סנהדרין כג:, רמ"ה סנהדרין כג:, בית הבחירה למאירי סנהדרין כג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין כג:, מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין כג:, רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין כג: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין כג:, אסופת מאמרים סנהדרין כג:

Sanhedrin 23b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 23b, R. Chananel Sanhedrin 23b, Rashi Sanhedrin 23b, Tosafot Sanhedrin 23b, Or Zarua Sanhedrin 23b, Ramah Sanhedrin 23b, Meiri Sanhedrin 23b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 23b, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 23b, Reshimot Shiurim Sanhedrin 23b, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 23b, Collected Articles Sanhedrin 23b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144