גמרא
פירוש
נְטִילַת נְשָׁמָה אַף קוֹדֶשׁ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נְטִילַת נְשָׁמָה וְאִי בְּנוֹגֵעַ נְטִילַת נְשָׁמָה מִי אִיכָּא אֶלָּא בַּאֲכִילָה.
וְאַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְטָמֵא שֶׁאָכַל בְּשַׂר קוֹדֶשׁ לִפְנֵי זְרִיקָה דְּאִתְּמַר טָמֵא שֶׁאָכַל בְּשַׂר קוֹדֶשׁ לִפְנֵי זְרִיקָה רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לוֹקֶה וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אאֵינוֹ לוֹקֶה.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לוֹקֶה בְּכׇל קוֹדֶשׁ לֹא תִגָּע לָא שְׁנָא לִפְנֵי זְרִיקָה וְלָא שְׁנָא לְאַחַר זְרִיקָה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה כִּדְתָנֵי בַּרְדְּלָא אָתְיָא טוּמְאָתוֹ טוּמְאָתוֹ וְכִי כְּתַב הָהוּא לְאַחַר זְרִיקָה.
אִם כֵּן לֵימָא קְרָא בְּקוֹדֶשׁ מַאי בְּכׇל קוֹדֶשׁ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
והבשר לרבות עצים ולבונה – מהכא נפקא לן דחיבת הקודש מכשרת ומקשים הא דאמר בפ׳ קמא דפסחים (פסחים טז.) משקי בי מדבחיא דכן כגון יין ושמן אמאי ליתכשרו בחיבת הקודש כמו עצים ולבונה י״ל דחיבת הקודש מהניא לשוויי אוכל מוכשר מידי דדמי לאוכל כגון עצים ולבונה שהוא דבר עב וקשה כעין אוכל אבל לשוויי המשקה כאוכל מוכשר לא מהניא חיבת הקודש ואם תאמר הא דאמר בפ׳ כל שעה (פסחים כד.) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל למה לי אם אינו ענין לגופו דנפקא ליה מלא תוכל לאכול בשעריך תנהו ענין לכל איסורין שבתורה הא איצטריך לגופיה דלקי אעצים ולבונה ויש לומר כיון דאיתרבאי עצים ולבונה מייתורא דוהבשר ממילא אשמעינן דלקי מלא תוכל לאכול בשעריך ודברי תימה הוא מנלן דאתא לרבות עצים ולבונה דילמא דווקא לבשר קאתי דמהניא ליה חיבת הקדש ולא בעיא הכשר.
ואפי׳ הכי רבינהו קרא – משמע שהיא דרשא גמורה ולא אסמכתא וכן משמע בפרק שני דחולין (חולין לו:) חיבת הקודש דאורייתא ולא כפירוש הקונט׳ דלקמן בסוף פ׳ בית שמאי (זבחים מו:) דקאמר והאמר מר והבשר לרבות עצים ולבונה ומשני לפסולא בעלמא ופי׳ בקונטרס מדרבנן וכן בפסחים בפרק כל שעה (פסחים לד:) דקרי ליה מעלה פירש בקונטרס מעלה דרבנן ואי אפשר לומר כן דהכי נמי הביא כפרתו אוכל בקדשים קאמר התם מעלה דאורייתא הוא דמקראי נפקא לן בפ׳ הערל (יבמות עד:) והא דקאמר לקמן פסולא בעלמא היינו דליכא מלקות אלא איסור דאורייתא וצריך לדקדק אי אתיא מילתא דאביי דהכא כהני תרי לישני דלקמן פרק ב״ש (זבחים מו:). שקדש בכלי – תימה מה קידוש כלי יש בעצים דאי מה שמבקעין אותו בקורדום כשהיו מתליעים אותו הא קורדום אינו כלי שרת כדמשמע בתוספתא כדתניא השואל קורדום של הקדש בקע בו ובא חבירו ובקע בו כולן מעלו נתנה לחבירו וחבירו לחבירו הראשון מעל והשני לא מעל ובעולה אינו כן נתנה לחבירו וחבירו לחבירו כולן מעלו ובקונטרס פירש דמיירי הכא בעצים שחתה במחתת כלי שרת מעל המזבח עם גחלים ואין משמע דבמס׳ תמיד (דף כח:) משמע שהיה חותה מן המאוכלות הפנימיות ומיהו י״ל לא בתרומת הדשן מיירי אלא ביוה״כ שחותה גחלים לקטרת ונראה דקידוש כלי דעצים היינו דמשכי להו לגיזרין אע״ג דקורדום לאו כלי שרת הוא כדאמר בפרק י״ב דמנחות (מנחות קא.) עצים כמה דלא משכי להו לגיזרין לא מיתכשרי והא דאמר בהקומץ רבה (שם כא.) יצאו עצים שאין מקבלים טומאה היינו קודם קידוש כלי. אותה תאכלו – אסיפא סמיך דקתני בתורת כהנים אין לי אלא בעשה בלא תעשה מנין. שאינו כמעביר על דבריו – אע״פ שאין זה מביא אלא חיה לבדה כיון דמרצונו מביא הקרבן אין זה מעביר שהרי תלה בדעתו. אלא כמעביר על דבריו – צ״ע במעילה (דף כ:) ובפ׳ אלמנה ניזונת (כתובות צח:) גבי זבן לי ליתכא ואזיל וזבן ליה כורא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ואפי׳ הכי רבינהו קרא – משמע שהיא דרשא גמורה ולא אסמכתא וכן משמע בפרק שני דחולין (חולין לו:) חיבת הקודש דאורייתא ולא כפירוש הקונט׳ דלקמן בסוף פ׳ בית שמאי (זבחים מו:) דקאמר והאמר מר והבשר לרבות עצים ולבונה ומשני לפסולא בעלמא ופי׳ בקונטרס מדרבנן וכן בפסחים בפרק כל שעה (פסחים לד:) דקרי ליה מעלה פירש בקונטרס מעלה דרבנן ואי אפשר לומר כן דהכי נמי הביא כפרתו אוכל בקדשים קאמר התם מעלה דאורייתא הוא דמקראי נפקא לן בפ׳ הערל (יבמות עד:) והא דקאמר לקמן פסולא בעלמא היינו דליכא מלקות אלא איסור דאורייתא וצריך לדקדק אי אתיא מילתא דאביי דהכא כהני תרי לישני דלקמן פרק ב״ש (זבחים מו:). שקדש בכלי – תימה מה קידוש כלי יש בעצים דאי מה שמבקעין אותו בקורדום כשהיו מתליעים אותו הא קורדום אינו כלי שרת כדמשמע בתוספתא כדתניא השואל קורדום של הקדש בקע בו ובא חבירו ובקע בו כולן מעלו נתנה לחבירו וחבירו לחבירו הראשון מעל והשני לא מעל ובעולה אינו כן נתנה לחבירו וחבירו לחבירו כולן מעלו ובקונטרס פירש דמיירי הכא בעצים שחתה במחתת כלי שרת מעל המזבח עם גחלים ואין משמע דבמס׳ תמיד (דף כח:) משמע שהיה חותה מן המאוכלות הפנימיות ומיהו י״ל לא בתרומת הדשן מיירי אלא ביוה״כ שחותה גחלים לקטרת ונראה דקידוש כלי דעצים היינו דמשכי להו לגיזרין אע״ג דקורדום לאו כלי שרת הוא כדאמר בפרק י״ב דמנחות (מנחות קא.) עצים כמה דלא משכי להו לגיזרין לא מיתכשרי והא דאמר בהקומץ רבה (שם כא.) יצאו עצים שאין מקבלים טומאה היינו קודם קידוש כלי. אותה תאכלו – אסיפא סמיך דקתני בתורת כהנים אין לי אלא בעשה בלא תעשה מנין. שאינו כמעביר על דבריו – אע״פ שאין זה מביא אלא חיה לבדה כיון דמרצונו מביא הקרבן אין זה מעביר שהרי תלה בדעתו. אלא כמעביר על דבריו – צ״ע במעילה (דף כ:) ובפ׳ אלמנה ניזונת (כתובות צח:) גבי זבן לי ליתכא ואזיל וזבן ליה כורא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush