גמרא
פירוש
חַמְשָׁה נָמֵי לְמִיתָה דִּתְרֵי לָא חָיְישִׁינַן. אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב שָׁלֹשׁ אֲחָיוֹת יְבָמוֹת שֶׁנָּפְלוּ לִפְנֵי שְׁנֵי אַחִין יְבָמִין זֶה חוֹלֵץ לְאַחַת וְזֶה חוֹלֵץ לְאַחַת וְאֶמְצָעִית צְרִיכָה חֲלִיצָה מִשְּׁנֵיהֶם. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה מִדְּקָאָמְרַתְּ אֶמְצָעִית צְרִיכָה חֲלִיצָה מִשְּׁנֵיהֶם קָסָבְרַתְּ יֵשׁ זִיקָה וְהָוְיָא לַהּ חֲלִיצָה פְּסוּלָה וַחֲלִיצָה פְּסוּלָה צָרִיךְ לַחֲזוֹר עַל כׇּל הָאַחִין. אִי הָכִי קַמַּיְיתָא נָמֵי. אִי דִּנְפוּל בְּבַת אַחַת הָכִי נָמֵי לָא צְרִיכָא דִּנְפוּל בְּזוֹ אַחַר זוֹ. נְפַלָה חֲדָא חָלֵץ לַהּ רְאוּבֵן נְפַלָה אִידַּךְ חָלֵץ לַהּ שִׁמְעוֹן. נְפַלָה אִידַּךְ חָלֵץ לַהּ הַאי מַפְקַע זִיקָתוֹ חָלֵץ לַהּ הַאי מַפְקַע זִיקָתוֹ. וְהָאָמַר רַב אֵין זִיקָה לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר יֵשׁ זִיקָה קָאָמַר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֶחָד חוֹלֵץ לְכוּלָּן מִכְּדִי שָׁמְעִינַן לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר חֲלִיצָה מְעַלְּיָא בְּעֵינַן דְּאָמַר שְׁמוּאֵלמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
למיתה דתרי לא חיישינן – תימה דבפ״ק דיומא (דף ב.) גבי הא דאמר ר׳ יהודה אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו ופרכי לה רבנן א״כ אין לדבר סוף ומאי קושיא הא רבנן חיישי הכא למיתה דחד ולא דתרי ואר״י דהכי פרכי ליה כיון דחיישת למיתה דזמן מועט אע״ג דלא שכיחא תחוש נמי למיתה דתרי אע״ג דלא שכיח וא״כ אין לדבר סוף ומשני התם (דף יג.) דלר׳ יהודה מיתה דחדא שכיחא פירוש אפי׳ לזמן מועט דתרי לא שכיחא והא דקאמרי התם רבנן מיתה לא שכיחא לאו משום שאין לדבר סוף דהא דקאמר אין לדבר סוף היינו משום דלא שכיח כדפרישי׳ כי מיתה דחד דשכיח יש לדבר סוף דתרי ודאי לא שכיחי. מדקאמרת אמצעית צריכה חליצה משניהם קא סברת יש זיקה וחליצה פסולה וכו׳ – ואית ספרים דגרסי מדקאמר זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת קא סברת יש זיקה ופי׳ בקונטרס דלא גרסי׳ ליה ונראה דלא גריס ליה בקונטרס משום דלמ״ד אין זיקה נמי זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת דאי אפשר לייבם אחת משום ביטול מצות יבמין וליכא למימר נמי דאחד יחלוץ לשתיהן דלמ״ד אין זיקה נמי אין חליצה פסולה של ראובן שכבר חלץ לאחת מפקעת זיקת שמעון החשובה דהא לקמן קאמר בשלמא צרה דרחל לא תפטר משום דחליצת רחל חליצה פסולה היא אלמא אפי׳ למ״ד אין זיקה אין חליצת רחל פוטרת זיקת צרתה החשובה דהא אוקי דשמואל אליבא דמ״ד אין זיקה קאמר וה״ה דה״נ לא תפטר חליצת ראובן השניה מאח השני דהא אכתי לא מסיק אדעתיה לחלק בין מיפטר נפשה בין מיפטר צרה ולר״י נראה דשפיר גרסי׳ ליה דלפי האמת למ״ד אין זיקה חליצה גרועה פוטרת החשובה הימנה דאמרי׳ בהדיא בפרק ר״ג (לקמן דף נא. ושם) דלמ״ד אין זיקה חלץ לבעלת הגט נפטרה צרתה אע״ג דבעלת הגט חליצתה פסולה טפי משל צרה שהרי חשובה כחלוצה אצלו למיסר בקרובותיה וע״כ שמואל דאמר חלץ לאחיות לא נפטרו צרות לבעלת הגט לא נפטרה צרה סבר דיש זיקה וסוגיא דבסמוך אינה לפי האמת אלא ה״פ בשלמא צרה דרחל לא תפטר כלומר אפי׳ אם תאמר דלמ״ד אין זיקה נמי חליצה פסולה צריכה לחזור והשתא ניחא דצרת רחל לא תפטר מ״מ צרה דלאה תפטר דחליצה כשרה היא תדע דאותה סוגיא אינה לפי האמת דהא פריך בתר הכי ואצרה דרחל מי מיפטרא והתנן כו׳ אלמא בעי למימר דלמ״ד אין זיקה לא מיפטרא רחל בחליצת צרה אע״ג דלא אסירא צרה אלא מכחה וכ״ש אם היו שוות וא״כ איך מדקדק אפילו לפי גירסת הקונט׳ דיש זיקה מדקאמר אמצעית צריכה חליצה משניהם אלא על אותה סוגיא אין לסמוך כדפרישי׳ דלא קאי הכי וכי מפרש דשמואל התחיל ולא התחיל קאמר לא יאמר עוד דשמואל אליבא דמ״ד אין זיקה קאמר כמו שאפרש דלדידיה חלץ לאחיות ולבעלת הגט נפטרו צרות וגרסינן שפיר מדקאמר זה חולץ לאחת כו׳ קסבר יש זיקה ומדקאמר אמצעית צריכה חליצה משניהם קא סבר דחליצה פסולה צריכה לחזור ואע״ג דתרווייהו יכול לדקדק מסיפא מ״מ מה שיכול לדקדק מרישא מדקדק. וחליצה פסולה צריך לחזור וכו׳ – לא כמו שפירש בקונטרס דכל היכא שאינו יכול לייבם חשיבה חליצה פסולה דהא אמר בפ״ק (לעיל דף יא:) גבי מחזיר גרושתו או היא או צרתה חולצת ולא חשיבה חליצת גרושה חליצה פסולה אע״ג דאין יכול לייבמה ולקמן נמי קאמר אלא צרה דלאה תפטר דחליצתה כשרה אלמא חשיבא לה חליצה כשרה אע״ג דאסירא ליבמה משום ביטול מצות יבמין דנהי דלא מבטל מצות יבמין מצרת רחל דאע״ג דכשייבם לאה יהיה אסור בצרת רחל כמו שאסור בצרת קרובת חלוצתו מ״מ חליצה מיהא בעיא דאורייתא דאינה צרת אחות אשה לאחר שיבם לאה כיון שכבר לא היתה צרת אחות אשה משמת בעלה וכשיחלוץ לצרת רחל לא מיתסרא לאה דמותר אדם בקרובת צרת חלוצתו מ״מ איכא ביטול מצות יבמין אם יבא לייבם לאה דחיישינן שמא תמות צרת רחל וקא מבטל מרחל מצות יבמין וליכא למימר דיש לרחל צרות הרבה דליכא למיחש למיתה דכולהו אי נמי כשחלץ ללאה קודם נפילת רחל א״כ בחנם דחק לתרץ מאי לא נפטרו צרות אצרות רחל ומאי צרות צרות דעלמא דה״ל לאוקומי טפי בנפול בבת אחת ואין כי אם צרה אחת ללאה וצרה אחת לרחל דאז אסורה לייבם לאה משום ביטול מצות יבמין אלא נראה לר״י דלא חשיבא חליצה פסולה אלא אחות זקוקתו למ״ד יש זיקה או אחות חלוצתו לכ״ע ובעלת הגט ובעלת מאמר דבכולהו קלשא זיקה דאחות זקוקתו דמיא לאחות אשתו דאין בה זיקה ואחות חלוצתו כאחות גרושתו ובעלת הגט דמיא לחלוצה ובעלת מאמר לכנוסה דאין בה זיקה וכן סוטה דרבנן דקרי ליה בירושלמי חליצה פסולה גבי הא דא״ר שמעון ביאתה כו׳ דדמיא נמי לסוטה דאורייתא דאין בה זיקה דטומאה כתיב בה כעריות אבל מחזיר גרושתו ואסור לבטל מצות יבמין לא נגרעה בהם הזיקה ולהכי חשיבי חליצה כשרה. דנפול בזה אחר זה נפלה חדא חלץ לה ראובן כו׳ – הקשה ה״ר אברהם מבורגויי״ל אמאי נקט שלש אחיות דחידוש זה יכול להשמיענו אפי׳ בב׳ אחיות היכא דנפול בבת אחת דכל אחד ואחד חולץ לשתיהן משום דיש זיקה וחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין ותי׳ דהתם משכחת לה שמתייבמת אחת דכשחלץ לשניה הויא ראשונה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דתחזור להיתירה הראשון ומתייבמת לאח השני אע״ג דגם השני צריך לחלוץ לשניה משום דחליצה פסולה היא מ״מ אינה אסורה לו הראשונה משום אחות חלוצתו דכיון דחליצה זו לא עשה אלא משום חיזור כדמוכח לקמן (דף כז:) דפריך רבי יוסי בר׳ חנינא לר׳ יוחנן דאמר מתה השניה מותר בראשונה ממתני׳ דקתני חולצות שתיהן ולא מתייבמות ואמאי ליקו חד מינייהו ולחלוץ לשניה כו׳ והשיב לו ר׳ יוחנן אחיות איני יודע מי שנאן ואמאי לא שני ליה דחולצות ולא מתייבמות משום דשניה צריכה חליצה משניהם ולכך אסורה לשניהם הראשונה אלא ודאי לשני שריא כיון דלא חלץ לה אלא משום חיזור ואין ראיה דאיכא למימר דר׳ יוחנן לא בעי לשנויי הכי משום דסבר כשמואל דחליצה פסולה אין צריך לחזור ולפי סברתו היה יכול לומר דבשתי אחיות שריא אפי׳ שניה לשני אם שחלצו לראשונה דרב לא מפליג לקמן בין ראשונה לשניה דאמר לקמן אפי׳ מתה ראשונה מותר בשניה ואין נראה לר״י דלעיל פ״ב (דף יח.) משמע דלכ״ע בין למ״ד יש זיקה בין למ״ד אין זיקה שתיהן חולצות אי משום ביטול מצות יבמין או משום שנאסרה עליו שעה אחת כדפי׳ לעיל ודוקא ר׳ יוחנן הוא דאמר אחיות איני יודע מי שנאן ומתייבמת הראשונה. נפלה אידך חליץ לה כו׳ – והא דקרי לה אמצעית אע״פ שהיא אחרונה משום דהאחרות כל אחת לא חלצה אלא מן האחד וזו חולצת משניהם. לדברי האומר יש זיקה קאמר – ולא מסתברא ליה למימר דרב סבר יש זיקה וההיא דשומרת יבם לדברי האומרים אין זיקה קאמר משום דהתם קמ״ל תרתי דאין זיקה ומחיים אסור משום ביטול מצות יבמין משום הכי סבירא ליה דההיא אליבא דנפשיה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush