גמרא
פירוש
דְּקָאֵי צֶדֶק בְּמַעֲרָב מְהַדַּרְנָא ומוקמינא לֵיהּ בְּמִזְרָח וְהַיְינוּ דִּכְתִיב {ישעיהו מ״א:ב׳} מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ. וּמִדִּשְׁמוּאֵל נָמֵי אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל דִּשְׁמוּאֵל וְאַבְלֵט הֲווֹ יָתְבִי וַהֲווֹ קָאָזְלִי הָנָךְ אִינָשֵׁי לְאַגְמָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
כלדאי – בכולה סוגיא משמע דהיינו חוזים בכוכבים ולא כמו שפירש״י בערבי פסחים (דף קיג:) מניין שאין שואלין בכלדאים שנאמר תמים תהיה וגו׳ ופירש דהיינו אוב ועוד קשה דבהדיא כתיב אל תפנו וגו׳ ובספרי דרש מנין שאין שואלין בגורלות שנאמר תמים תהיה וגורל וחוזה בכוכבים חדא מילתא היא. רבי יהודה אומר אם לא היתה נבלה מע״ש כו׳ – תימה היכי מוכח בפסחים פרק מקום שנהגו בסופו (דף נו: ושם) ובפ״ק דביצה (דף ו: ושם) מהך מתניתין דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים לעולם מוכן לאדם הוי מוכן לכלבים והכא היינו טעמא דאסירא לכלבים משום דהואי מוקצה מחמת איסור שלא היתה ראויה חיה (לא) לאדם (ולא לכלבים) ותירץ ר״י דיש דברים ראויים ליתן לפני הכלבים חיים כגון עופות וכיוצא בהן הלכך אי לאו דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים הוה שריא ליתן לכלבים וה״ר יצחק בן הר״ר מאיר גריס במתני׳ אם לא היתה נבלה מעיו״ט אסורה השתא אתי שפיר בפשיטות דמוכן שפיר לאדם ואינו מוקצה מחמת איסור ולא נהירא לי דבריש ביצה (דף ב.) דייק מינה דגבי שבת סתם לה תנא כר״ש אלמא גבי שבת מיתניא וה״ר פורת מפרש דממשנה יתירה דייק דה״ל למתני אם לא היתה נבלה מע״ש אסורה ותו לא דמאי צ״ל לפי שאינה מן המוכן אלא להכי תני לה דאפילו הוי מוכן לאדם לגמרי שלא היה מוקצה מחמת איסור לא הוי מוכן לכלבים. מ״ר. ושמואל אמר הלכה כר״ש – תימה לר״י תרתי דשמואל למה לי דתיפוק ליה מההיא דכרכי דזוזי ועז לחלבה ורחל לגיזתה דשילהי פ״ק (דף יט: ושם) ותירץ ר״י דמוקצה דהתם קיל ממוקצה דהכא. תרגמא זעירי בבהמת קדשים – תימה לר״י היכי מוכח מהכא דס״ל כר״ש ע״כ איצטריך לאוקמה בבהמת קדשים כדמוכח פרק אין צדין (ביצה דף כז:) משום דמתני׳ נמי דיקא דקתני עלה ולא החלה שנטמאת מה חלה דקדשים אף בהמה דקדשים ומכח האי דיוקא פריך התם למר בר אמימר דאמר מודה היה ר״ש בבעלי חיים שמתו שאסורין ודחיק ר״י לתרץ דהכי קים ליה להש״ס שלא פירש זעירי כן אלא משום דבעי לאוקמה כר״ש. מ״ר. והא א״ר יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן אין מבקעין כו׳ – תימה לר״י היכי מוכח מהכא דלא ס״ל כר״ש דההיא ודאי כרבי יהודה דשמא אית ליה לרבי יוחנן מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא וקורה שנשברה אפילו לר״ש איתקצאי בין השמשות קודם שבירתה דהואי מוקצה מחמת חסרון כיס דמודה ביה ר״ש אבל במתניתין לא איתקצאי בין השמשות דלית ליה ההיא מוקצה מה שהיא עומדת לאדם והיה רוצה רבי לתרץ דאי אית ליה לר׳ יוחנן מיגו דאיתקצאי היה אוסר ודאי לטלטל בהמה שנתנבלה בשבת שהרי נהי שהיתה ראויה לכלבים בלא שחיטה כדפירשית לעיל מיהו לטלטל היתה אסורה דכולי עלמא מודו דבעלי חיים הם מוקצים הוה לן למימר מיגו דאיתקצאי ודנתי לפני רבי כיון שהיא ראויה לכלבים משום שהיא מוקצה לטלטל אין לנו לאוסרה לטלטל נבלה בשבת מידי דהוה אפירות הנושרין דתלינן טעמא בריש ביצה (דף ג.) שמא יעלה ויתלוש ומשום מוקצה לא אסירי לטלטל כיון דחזו לעורבים בעודן מחוברין אע״פ שבעת חבורן היו אסורין לטלטל ותירץ רבי דמסתמא מתניתין בכל ענין איירי בין אותן שראויין לכלבים בעודן חיים בין שאינן ראויין לכלבים דבכולהו שרי ר״ש ואכולהו קאי רבי יוחנן דאמר הלכה כרבי שמעון דמתניתין ולא למחצה אלמא לית ליה מיגו דאיתקצאי. מ״ר. והא אמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה – בריש ביצה (דף ב.) אמרינן גבי שבת דסתם לן תנא כר״ש משמע דחשיב לסתמא דמתני׳ סתמא אמר רבי לאו משום סתמא קאמר דודאי לא חשיב כסתמא כיון דבמתניתין נמי פליג רבי יהודה וסתמא לאו דוקא אלא חשיב כרבים. מ״ר.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush