גמרא
פירוש
דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִיסּוּר לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ מוּתָּר.
אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה מְדוֹכָה אִם יֵשׁ בָּהּ שׁוּם מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ וְאִם לָאו אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
בסיכי זיירי ומזורי – פי׳ בערוך פי׳ סיכי הם יתדות המוכנין לנפץ בהן משי וכיוצא בה תרגום יתדות סיכי זיירי כלי עץ כמו קרשים שכובשין בהן בגדים דתנן (לקמן דף קמא.) מכבש של בעלי בתים מזורי כלי עץ שהכובס מכה בו הבגדים על האבן שמלבנו ואלו כלים מקפיד עליהם שלא יתעקמו ולא יתפגמו שלא יתקלקלו הבגדים והמשי ומסיח דעתו מלטלטלן וכן מפרש בירושלמי זיירי דין עצר ביה מזורא דין חביט ביה ולפי׳ הקונט׳ דמפרש מזורי כובד עליון וכובד תחתון נ״ל דסבירא ליה כמאן דאסר בפרק אלו קשרים (לעיל דף קיג.). הא נמי מייחד לה מקום – מ״מ משום שמחת יו״ט מותר לטלטלו לקצב עליו בשר. פגה שהטמינה כו׳ – מיירי שהניחה שם ע״מ ליטלה אבל אם הניחה שם לכל השבת הוי בסיס לדבר האסור כדאמר לקמן בפרק נוטל (שבת קמב:) גבי אבן שעל פי החבית לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור. האי פוגלא – וא״ת האי פוגלא היכי דמי אי במניח מ״ט דמאן דשרי מלמטה למעלה הא אפילו ניעור לא שרי כ״ש טלטול מן הצד ואי בשכח מ״ט דמאן דאסר אפי׳ טלטול גמור שרי לצורך לטלטל אגב היתר לקמן בפרק נוטל (קמא. וד׳ קמב:) במעות שעל גבי הכר בצריך למקומו דמטלטלו בעודן עליו ואבן שעל פי החבית כשהוא בין החביות מגביה ומטה כ״ש טלטול מן הצד וי״ל דמניח על מנת ליטלה איירי אע״ג דכשכח דמי כמו טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל בסוף במה טומנין (לעיל דף נא.) דשרי לנער משום דאין מניח לכל השבת ובעצמות וקליפין דריש ביצה (דף ב.) דשרי ב״ה לסלק את הטבלא ולנער מ״מ לא היה לו להניח באותו ענין שיצטרך טלטול מן הצד ועצמות וקליפין לא מסתייה דלא לינח בהן על גבי השלחן וטמן וכיסה דפרק במה טומנין (לעיל דף נא.) אין לחוש כיון דאפשר בניעור דאפילו טלטול מן הצד אינו. הדר ביה רב נחמן מההיא – מסתברא דמההיא הדר ביה מדאמר בפרק תולין (לקמן דף קמא.) אמרי בי רב תנינא דלא כרב נחמן. מדלענין טומאה לאו מנא לענין שבת נמי לאו מנא – תימא הא תנן לקמן כל הכלים הניטלין שבריהן ניטלין אע״ג דלענין טומאה לא הוי מנא כשנשבר אלא על ידי ייחוד לפי׳ הקונטרס דסוף המצניע (לעיל דף צה:) י״ל דה״פ מדלענין טומאה לאו מנא אפי׳ על ידי ייחוד דכיון דניטל חררה או עוקצה לא מהני ביה ייחוד לענין שבת נמי לאו מנא היא אבל היכא דהוה מנא לענין טומאה ע״י ייחוד איכא למימר דהוי מנא לענין שבת אפי׳ בלא ייחוד כיון דיכול להיות כלי לענין טומאה וכן משמע בסמוך דתרגמא אביי אליבא דרבא בגולמי דזימנין דמימלך עלייהו ומשוי להו מנא משמע דלהכי מותר לטלטל אע״ג דטהורה היא דאכתי לא מימלך עלה כיון שראוי ליחדה להיות כלי. אסובי ינוקא – לאו היינו לפופי ינוקא דשרי בפרק במה אשה (לעיל דף סו:) ולקמן בסוף חבית (דף קמז:) דהיינו שכורכין אותו בבגדים וקושרים בחגורה רחבה וכן פירש בקונטרס בסוף מפנין כי היכי דלא תקשי דרב נחמן אדרב נחמן דשרי התם לפופי והכא אסר אסובי והא דתנן בפ׳ חבית (שבת קמז:) אין מעצבין את הקטן פריך לה התם אההיא דלפופי ומוקי לה בחומרי שדרה דמיחזי כבונה וקשה דמייתי לה מאין עושין אפיקטויזין שהוא תיקוני גברא כדפירש בקונטרס הוה ליה לאתויי מסיפא דאין מעצבין את הקטן דהוי נמי תקוני ינוקא ודמי טפי שהכל בקטן מענין אסובי ופירש רבינו תם דהכי נמי מייתי ונקט רישא אין עושין אפיקטויזין כו׳ עד אין מעצבין.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush