בכ״י זה המשך דברי ר״ח הנ״ל. והשמיט הר״ח את הילפותא ממות יומת ומהכה תכה.
פירוש הר״ח הובא כאן בראשונים לסוגיין, וכ״פ לקמיה בשם הרי״ץ גיאות. ועיין ש״ך רסה סק״א ועיין בשיעורי ר׳ שמואל סי׳ ע.
בשטמ״ק בשם הרא״ש הקשה על ר״ח דאין לשון הספר משמע כפירושו, וגם אין סברא ליטול לפני הרגל כשאר ימות השנה והוי כהלכתא בלא טעמא וכן הקשה תוס׳ בבכורות כט, ב ד״ה כפועל, ועיין במה שתירצו בזה הר״ן והאבן האזל פי״ב גזו״א סוף ה״ג.
וכ״פ ר״ח הובא לעיל.
באבן האזל (פי״ב מגזו״א ה״ג) ביאר דאיסור נטילת שכר בהשבת אבדה הוא דכיון דמחויב מה״ת. אין מגיע לו שכר. ואולי בדוחק אפשר להעמיס כן בדברי רבנו אבל בר״פ כתב דהאיסור הוא משום מה אני בחנם (עיי״ש באבהא״ז) ועיין בחת״ס לקמן סח, א בדעת תוד״ה כפועל, דהוא משום דגלי קרא בטעינה דבשכר, משמע דבשאר חיובים הוא בחנם, ועיין בשיעורי ר׳ שמואל סי׳ ע׳ אות ד׳ ה׳.
עיין בשו״ע סו״ס רסה במה שהביא הרמ״א מהטור ובסמ״ע וט״ז.