גמרא
פירוש
לוֹ וּמוּתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה וּשְׁנִיָּה מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו וְאִם מֵתָה רִאשׁוֹנָה מוּתָּר בַּשְּׁנִיָּה.
אאָמְרוּ לוֹ מֵתָה אִשְׁתּוֹ וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לוֹ קַיֶּימֶת הָיְתָה וּמֵתָה הַוָּלָד רִאשׁוֹן מַמְזֵר וְהָאַחֲרוֹן אֵין מַמְזֵר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ואע״ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים דבהני נשואי׳ קא מתסר׳ אשת גיסו אגיסו וכו׳ – פי׳ אע״ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים ובאו ב׳ עדים והעידו על מיתת אשתו שאין עד א׳ נאמן בה כדאמר לעיל כיון דליכא משום עגונא והעידו ג״כ שניהם או א׳ מהם שמת גיסו ואליבא דר״ש דאמר על פי עדים מותרת לחזור לו אתיא בשלא העיד על גיסו אלא א׳ מהם ולרבנן אתיא כשהעידו שניהם כן וכשבאו אשתו וגיסו קא מתסרא אשת גיסו אגיסו כדין האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמר לה מת בעלה ואח״כ בא בעלה. אפי׳ הכי אשת גיסו אסורה ואשתו דידיה שרי פי׳ כדקתני מותרת לחזור ולא אמרי׳ מגו שנאסרה אשת גיסו אגיסו תאסר אשתו עליו – פירוש לאו מדין מגו דהא לא שייך הכא כלל אלא הכי פירושו דלא אמרי׳ כיון דמתסרא אשת גיסו אגיסו כדין אשה שהלך בעלה וכו׳. תהא צריכה גט כדי לקנסה ולאוסרה על בעלה כדתני׳ וצריכה גט מזה ומזה אלא מקילין עלה שלא לקנסה בגט כדי שתהא אשתו מותרת לחזור לו שאלו נותן גט לאשת גיסו נראה כמקיים קדושיו ותאסר אשתו עליו מדין אחות אשתו אלא ודאי לא מצריכי לה גיטא מיניה והיינו דאמרי׳ דמתני׳ דלא כר״ע דאלו לר״ע הוי אשת גיסו צריכה גט ממנו ונמצאת אשתו אסורה עליו. וטעמא דלא מצריכי׳ גט לאשת גיסו עולה יפה לפי מה שפי׳ רש״י ז״ל בריש פרקי׳ וכדפריש הכא דהת׳ קנסי׳ לה בגט לומר גרש זה ונשא זה ואלו הכא ליכא למימר הכי שאפי׳ גרש גיסו את אשתו אין קדושי׳ תופסי׳ לו בה בחיי אשתו משום אחות אשה אבל למאי דפרישנא לעיל דבלאו טעמא דגרש זה ונשא זה קנס׳ לה בגט כדי לברר איסור של ראשון ולעשות הולד ממנו ממזר ה״נ קנסינן ונצרכינ׳ גט וי״ל דאע״ג דאנן טעמא דידן משום קנסא עיקר מ״מ עבדי׳ סניפי׳ קצת בטעמא דגרש זה ואע״ג דטעמא קלישא הוא אבל היכא דלא שייך למימר גרש זה כי הכא א״א לנו לקנוס בגט דכ״ע אמרי שאין הגט הזה כלום וכו׳ מ״ר. לימא מתני׳ דלא כר״ע וכו׳ – עד ר״ע מוסיף אף אשת אח ואחות אשה פי׳ דכיון דאשת אח לאו היתר לפעמים וצריכא גט ממנו אף מזמן שאסורו׳ נצרכי׳ גט והק׳ בתוס׳ והא לר״ע אפי׳ באחות אשה פנויה שנשאה מצריך גט משום קנסא כדי להאסר בקרובות ועשה בזמן האיסור כזמן ההיתר דהיינו כאלו מתה אשתו ונשאת וא״כ למה לן לאוקומי מתני׳ כשהיתה אשת איש ובדאזיל אשתו וגיסו וי״ל דאלומי לקושי׳ דאפי׳ תימא דהא דר״ע מיירי באחות אשה שהלך בעלה וכו׳ מתני׳ דלא כוותיה דמתני׳ ע״כ בדאזיל אשתו וגיסו כדמוכח סיפא מדר׳ יוסי וכדאיתא לקמן. ועוד דהא דאמרי׳ השתא ואע״ג דאזיל אשתו וגיסו קושטא דמילתא נקטי׳ משום דמוכח סיפא הכי ובעי לפירושא ולא נקטי׳ משום מאי דבעי׳ למימר דמתני׳ דלא כר״ע. אלא נשואין מי איכא למימר תנאה ה״ל בנשואין – פרש״י ז״ל הא כ״ע ידעי דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ע״כ י״ל דה״ט נקיט תלמודא משום דמארי׳ דשמעתתא דא היינו רב דאמר התם בכתובות בפ׳ המדיר קדשה על תנאי וכנסה סתם אחולי אחלי׳ לתנאי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והנכון דאפי׳ לשמואל דאמר התם על דעת קדושי׳ הראשונים בועל ואדם עושה בעילתו בעילת זנות התם הוא דחזיא דקפיד ואתני בהדיא אבל מסתברא תנאי בקדושי׳ ונשואין לא שכיח ורוב העולם מוחלי׳ אותו בפי׳ בשעת נשואין והיינו דנקטי׳ לה הכא בהדיא ולא תנינן לה במימרא דרב דהתם. נהי דמעטי קרא משריפה מאיסור מי מעטיה האי לישנא מוכח בהדיא דאיסור דאורייתא איכא דאי לא ה״ל למימר נהי דאיסור דאורייתא ליכא איסורה דרבנן איכא ולא מצי למיתני נמי שמע שמתה אשתו ונשא אחותה ותו משמע האי לישנא דאיסורה הוא דאיכא אבל כרת ליכא והיינו דבכולי תלמודא לא נקטי בחמות לאחר מיתה אלא איסורה והיינו דבפרקין דנושא על האנוסה אמרי׳ דלכ״ע חמות לאחר מיתה קלישא איסורה ואי הוה ביה כרת לא אמרי׳ דקליש׳ דלא למגזר בה משום דלית בה כרת ולא כפרש״י ז״ל שפי׳ דאסור דאוריתא לאו וכרת אלא ודאי דלית בה כרת וטעמא דמילתא משום דכרת לא כתיב׳ בחמות אלא דילפ׳ מאשה ובתה וכיון דכן דון מינה ואוקי באתרא וכי היכי דלית בה לאחר מיתה שריפה דכתיב בה ה״נ לית בה כרת לאחר מיתה ומה״ט נמי לאו וכרת דהכא מג״ש דאשה ובתה נפקא לן ואיסור דאוריתא דאמרי׳ הכא היינו משו׳ דארור שוכב עם חותנתו וכ״פ בתוס׳ ומ״מ איכא באשה ובתה שריפה לאחר מיתת אשתו דאע״ג דבאשה ובתה ליכא שריפה ומחמותו הוא דילפי׳ שריפה בג״ש דזמה זמה מ״מ כיון דכתיב בה כרת סתם ואפי׳ לאחר מיתה אמרי כן לגבי שריפה דון מינה ואוקי באתרה וזהו דעת הרמב״ן ז״ל והוא הנכון והכין משמע בפ׳ נושאין לקמן אבל יש שכתבו דחמות לאחר מיתה בכרת כאשה ובתה דילפי׳ מינה דליכא באשה ובתה שריפה לאחר מיתה כי היכי דליכא בחמותו לאחר מיתה וכ״פ הרמב״ם ז״ל ואתיא כמ״ד דון מינה ומינה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush