גמרא
פירוש
הָךְ דְּאָזְלָא בַּהֲדַהּ לְבֵי דִינָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן הַאי דְּלָא אָזְלָא בַּהֲדַהּ לְבֵי דִּינָא לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ב רמב״ם הלכות יבום וחליצה ו׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה נ״א
סמ״ג מצוות עשה נ״ב
טור אבן העזר קע״ג:א׳
שולחן ערוך אבן העזר קע״ג:א׳
סמ״ג מצוות עשה נ״א
סמ״ג מצוות עשה נ״ב
טור אבן העזר קע״ג:א׳
שולחן ערוך אבן העזר קע״ג:א׳
ג רמב״ם הלכות יבום וחליצה א׳:י״ד
רמב״ם הלכות יבום וחליצה ג׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה נ״א
טור אבן העזר קנ״ט:ה׳
שולחן ערוך אבן העזר קנ״ט:ה׳
רמב״ם הלכות יבום וחליצה ג׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה נ״א
טור אבן העזר קנ״ט:ה׳
שולחן ערוך אבן העזר קנ״ט:ה׳
ה רמב״ם הלכות איסורי ביאה ב׳:ז׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ח
טור אבן העזר ט״ו:כ״ו
שולחן ערוך אבן העזר ט״ו:כ״ו
סמ״ג מצוות לא תעשה ק״ח
טור אבן העזר ט״ו:כ״ו
שולחן ערוך אבן העזר ט״ו:כ״ו
משום ר׳ יהודה בן בתירא אמרו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה – פי׳ דסבר יש זיקה ואפילו בתרי כדאמרי׳ בפ׳ כיצד דליכא לפרושי טעמי׳ משום דאין זיקה ואסור לבטל מצות יבמין דלמאן דסבר הכי כיון שקדש אחותה נפטרה יבמה ממנו והלכ׳ לה ומותר לאלתר באשתו שקדש.
עד שיעשה אחיך הגדול מעשה – פי׳ או שיחלוץ או שייבם וגדול לאו דוקא אלא דנקיט הכי מפני שמצו׳ בו ודוקא במעשה אחיו ביבמתו הוא דפקעא זיקת׳ מיניה אבל משום נשואי׳ דעביד באחות׳ לא פקעי כדכתיב לעיל ולפיכך צריך להמתין.
אימא אבל – פירוש דלשון וכן הוא כמו באמת מלשון כן בנות צלפחד דוברות ולשון אבל כן בהרבה מקומות אבל שרה אשתך.
איבעיא להו מתה אשתו מהו ביבמתו – פי׳ ארישא קאי דקתני מתה יבמתו מותר באשתו דהשת׳ עסקי׳ שמתה אשתו בחיי אחיו דלא אידחייא יבמה מהאי ביתא ולא נפטרה לשוק אבל בסיפא דקתני מת היבם יוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה ליכא למימר שאם מתה אשתו יהא מותר ביבמתו דכיון דהשת׳ ליכא יבם אחרינא אלא הוא כי נפלה קמיה לחוד אידחיי׳ מיניה לאיתסורי עליה משום אחות אשה דהא קדושי אשתו דאורייתא נינהו וכיון שנאסר עליו באותה שעה נאסר׳ עליו עולמית. מאי טעמא דרב דשרי פירוש דטעמא דמאן דאסר ברור הוא דקסבר דכיון דנאסר עליו שעה א׳ נאסרה עליו עולמית.
משום דהויא יבמה בשעת נפיל׳ ונאסר׳ כשקדש אחותה וחזרה והותר׳ כשמת׳ אשתו תחזור להתירה הראשון – וא״ת ואליבא דרב למה ליה למינקט שהותרה בתחלה דהא שרי בריש כיצד אף כשנאסרה בנפילתה ואח״כ הותרה י״ל דהת׳ דאיסור׳ משום זיקא דרבנן אבל בזו שאיסורה דאורייתא משום קדושי אחותה אילו נאסר׳ איסור זה בתחלת׳ לא היה לה התר כדאמרי׳ התם בהדי׳ דמודה רב באיסור דאורייתא. לבתר דנפק אמר אמאי לא אמרת ליה ר׳ אלעזר היא דאמ׳ וכו׳ – פי׳ ואנא דאמרי כרבנן דפליגי עליה דתניא המגרש אשתו והחזיר ומת משום ר׳ אלעזר אמרו חולצת ולא מתייבמת והתם בפרק ב״ש איתמרו ביה תרי טעמי איכא מאן דאמ׳ כר׳ אלעזר מספקא ליה דילמ׳ נשוא׳ הראשון מפילין כיון שגרש׳ נאסר׳ על אחיו משום אשת אח ושוב אין לה הית׳ או דילמא מיתה מפלת ולא נאסרה על אחיו לאחר נפילה.
ואיכא מאן דפריש דפשיט׳ ליה לר׳ אלעזר דמיתה מפל׳ והא מדינא שריא ליבם אלא דגזר גדול׳ אטו מגרש את אשתו קטנה שהשיאה לו אביה שגירושיה גמורים מן התורה וקיימא באיסור אשת אח ואין חזרתה אלא מדרבנן ואינה יבמה מן התורה כלל אלא אשת אח שלא במקום מצוה וסוגיין הכא ללישנ׳ בתרא דאיסורא של זו אינו אלא מדרבנן גזירה אטו קטנה והויא לה יבמה שהותרה בשעת נשואין ונאסרה כשגרשה וחזרה והותרה תחזור להתירא הראשון דאילו ללישנא קמא איסור דר׳ אלעזר משום חשש איסור תורה דנשואין הראשוני׳ מפילין ובאיסור תורה מודה רב שלא תחזור להתירה הראשון והא דנקטי׳ לה סתמא משום דלישנא בתרא דאמרן עיקר לרב אשי ותניא כוותיה. וא״ת ולהאי לישנא שייך שפיר לישנא דהותר ונאסרה דמהו התר דתחלת׳ כיון דמיתה מפלת וי״ל דאה״נ מיהו לרב לא שאני ליה בהא כדאי׳ בפ׳ כיצד ועוד דדייקי לישנא דר׳ אליעזר דתני התם הואיל ועמדה עליו שעה אחת באיסור אלמא לא שאני ליה בין שנאסרה בתחלת׳ או שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה והא דאותביה רב המנונא לרב מברייתא דג׳ אחין הקשו בתוס׳ אמאי לא אקשי׳ ליה אמתני׳ דד׳ אחי׳ שנים מהן נשואין שתי אחיות ומתו הרי אלו חולצות ולא מתייבמות כדאותיב מיניה ר׳ יוסי בר חנינא לר׳ יוחנן בריש פ׳ ד׳ אחי׳ (דף כ״ז) וי״ל דרב המנונא בתרא הוא והוא ידע ר׳ יוחנן לבר מהלכתא ואמר אחיות איני יודע מי שנאה. א״נ דאי מהתם ה״א משום דבחיי אחותה ואסור לבטל מצות יבמין אבל הכי דלאחר מיתה וליכא למימר הכי שרי וא״ת והתם בפ״ד אחי׳ אמאי לא אותבוה לר׳ יוחנן מהאי י״ל משום דהא דמתוקמא כר׳ אלעזר כדאיתא התם בהדי׳. הדר אמר רבא אימור כר׳ אלעזר דבשעת נפיל׳ לא חזא דמקמי מיתת אחין איתסר׳ עליה ובההיא הוא דאסר ר׳ אלעזר גדולה אטו קטנה ולדידיה ליכא איסור נפילה כלל ולהכי שרי אבל היכא דחזיא בשעת נפילה כי הא דידן מי שמעת ליה לר׳ אלעזר דאסר ופליג עליה דתימא אנא דאמרי כרבנן הא ודאי לא שמעת ליה כלל דפליג בהא וא״ת ברייתא דלעיל למאן לרמייה לא ר׳ אלעזר ולא רבנן אלא ע״כ לא דמיא מתני׳ דלעיל דאותיב רב המנונ׳ לאידך דפליגי ר׳ אלעזר ורבנן ואנא אמינא לך במגרש פליגי מטעמי דכתיבנא לעיל אבל מתני׳ ד״ה היא והדר קושי׳ דרב המנונא לדוכתה ופרקי דודאי אשכחן לרבי אלעזר דאסר היכא דחזיא בשעת נפיל׳ דתני׳ ר׳ אלעזר אומר מת׳ אשתו פי׳ וכיון דכן שפיר איכא למימר דמתני׳ דלעיל ר׳ אלעזר היא ואנא דאמרי כרבנן.
ואמרינן דא״כ לימא דשמואל ורב אשי דאמור כר׳ אלעזר ומהדרי אפי׳ תימא רבנן ע״כ ל״פ רבנן אלא במגרש דלית בה לרבנן שום איסור נפילה אבל מתני׳ דג׳ אחין ואידך דר׳ אלעזר דקתני מתה אשתו אסו׳ ביבמתו אפי׳ רבנן היא וא״ה הלכת׳ כרב דר׳ יוחנן קאי כוותיה בריש פ״ד אחין. מתניתין היבמה לא תחלוץ וכו׳ – מפרש לה בגמ׳. רבי יהוד׳ או׳ הנשואות יתארסו – פי׳ דלא גזר ארוסה דלית בה חשש עיבור אטו נשואה ובנשואה נמי לא גזר אירוסין אטו נשואין. רבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו – פירש חוץ מן האלמנה מפני האיבול פרש״י ז״ל ר׳ יוסי אנשואי׳ קאי ולא למעוטי ארוסה מלהנשא דהא בהבחנה טפי מקיל ר׳ יוסי מר׳ יהודה כדאית׳ בשלהי פ״ד אחין ולא אתא ר׳ יוסי לאפלוגי אלא בנשואה. ואין זה מחוור דמאי מקל בהבחנה ר״י טפי מר׳ יהודה בשלהי ד׳ אחין בטעמ׳ דרבא דקסבר אשה מזנה מתהפכת ור׳ יהודה חייש שמא לא נתהפכ׳ יפה ותרוייהו לא גזרו זנות אטו נשואין משום דלא שכיח אבל בגזירה דהכא דגזרי אירוסין אטו נשואין אפשר הוא דמחמיר רבי יוסי טפי מרבי יהודה תדע דהא אתי לומר בגמרא דאיכא בנייהו נשואה ליארס דר׳ יהודה שרי ור׳ יוסי אסר ולא פרכינן מההיא דשלהי פ״ד אחין דמקל רבי יוסי טפי מר׳ יהודה אלא ודאי דההיא לאו ראיה היא מטעמא דאמרן ומתני׳ שפיר איכא לאוקומי כפשוטה דכל הנשים יתארסו נקט בדוקא דלא גזרי אירוסין אטו נשואין ובנשואין אסר אפי׳ בקטנה ובתולה ובכלהו נשים דרישא מיירי ולא שרי בהו אלא אירוסין וגזר נשואין דארוסה אטו נשואין דנשואה ולא גזר אירוסין אטו נשואין ואפילו בנשואה ולא גזר זנות אטו נשואין וכדבעי׳ למימר לקמן ויהא מחמיר בגזרו׳ מר׳ יהודה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
משום דהויא יבמה בשעת נפיל׳ ונאסר׳ כשקדש אחותה וחזרה והותר׳ כשמת׳ אשתו תחזור להתירה הראשון – וא״ת ואליבא דרב למה ליה למינקט שהותרה בתחלה דהא שרי בריש כיצד אף כשנאסרה בנפילתה ואח״כ הותרה י״ל דהת׳ דאיסור׳ משום זיקא דרבנן אבל בזו שאיסורה דאורייתא משום קדושי אחותה אילו נאסר׳ איסור זה בתחלת׳ לא היה לה התר כדאמרי׳ התם בהדי׳ דמודה רב באיסור דאורייתא. לבתר דנפק אמר אמאי לא אמרת ליה ר׳ אלעזר היא דאמ׳ וכו׳ – פי׳ ואנא דאמרי כרבנן דפליגי עליה דתניא המגרש אשתו והחזיר ומת משום ר׳ אלעזר אמרו חולצת ולא מתייבמת והתם בפרק ב״ש איתמרו ביה תרי טעמי איכא מאן דאמ׳ כר׳ אלעזר מספקא ליה דילמ׳ נשוא׳ הראשון מפילין כיון שגרש׳ נאסר׳ על אחיו משום אשת אח ושוב אין לה הית׳ או דילמא מיתה מפלת ולא נאסרה על אחיו לאחר נפילה.
ואיכא מאן דפריש דפשיט׳ ליה לר׳ אלעזר דמיתה מפל׳ והא מדינא שריא ליבם אלא דגזר גדול׳ אטו מגרש את אשתו קטנה שהשיאה לו אביה שגירושיה גמורים מן התורה וקיימא באיסור אשת אח ואין חזרתה אלא מדרבנן ואינה יבמה מן התורה כלל אלא אשת אח שלא במקום מצוה וסוגיין הכא ללישנ׳ בתרא דאיסורא של זו אינו אלא מדרבנן גזירה אטו קטנה והויא לה יבמה שהותרה בשעת נשואין ונאסרה כשגרשה וחזרה והותרה תחזור להתירא הראשון דאילו ללישנא קמא איסור דר׳ אלעזר משום חשש איסור תורה דנשואין הראשוני׳ מפילין ובאיסור תורה מודה רב שלא תחזור להתירה הראשון והא דנקטי׳ לה סתמא משום דלישנא בתרא דאמרן עיקר לרב אשי ותניא כוותיה. וא״ת ולהאי לישנא שייך שפיר לישנא דהותר ונאסרה דמהו התר דתחלת׳ כיון דמיתה מפלת וי״ל דאה״נ מיהו לרב לא שאני ליה בהא כדאי׳ בפ׳ כיצד ועוד דדייקי לישנא דר׳ אליעזר דתני התם הואיל ועמדה עליו שעה אחת באיסור אלמא לא שאני ליה בין שנאסרה בתחלת׳ או שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה והא דאותביה רב המנונא לרב מברייתא דג׳ אחין הקשו בתוס׳ אמאי לא אקשי׳ ליה אמתני׳ דד׳ אחי׳ שנים מהן נשואין שתי אחיות ומתו הרי אלו חולצות ולא מתייבמות כדאותיב מיניה ר׳ יוסי בר חנינא לר׳ יוחנן בריש פ׳ ד׳ אחי׳ (דף כ״ז) וי״ל דרב המנונא בתרא הוא והוא ידע ר׳ יוחנן לבר מהלכתא ואמר אחיות איני יודע מי שנאה. א״נ דאי מהתם ה״א משום דבחיי אחותה ואסור לבטל מצות יבמין אבל הכי דלאחר מיתה וליכא למימר הכי שרי וא״ת והתם בפ״ד אחי׳ אמאי לא אותבוה לר׳ יוחנן מהאי י״ל משום דהא דמתוקמא כר׳ אלעזר כדאיתא התם בהדי׳. הדר אמר רבא אימור כר׳ אלעזר דבשעת נפיל׳ לא חזא דמקמי מיתת אחין איתסר׳ עליה ובההיא הוא דאסר ר׳ אלעזר גדולה אטו קטנה ולדידיה ליכא איסור נפילה כלל ולהכי שרי אבל היכא דחזיא בשעת נפילה כי הא דידן מי שמעת ליה לר׳ אלעזר דאסר ופליג עליה דתימא אנא דאמרי כרבנן הא ודאי לא שמעת ליה כלל דפליג בהא וא״ת ברייתא דלעיל למאן לרמייה לא ר׳ אלעזר ולא רבנן אלא ע״כ לא דמיא מתני׳ דלעיל דאותיב רב המנונ׳ לאידך דפליגי ר׳ אלעזר ורבנן ואנא אמינא לך במגרש פליגי מטעמי דכתיבנא לעיל אבל מתני׳ ד״ה היא והדר קושי׳ דרב המנונא לדוכתה ופרקי דודאי אשכחן לרבי אלעזר דאסר היכא דחזיא בשעת נפיל׳ דתני׳ ר׳ אלעזר אומר מת׳ אשתו פי׳ וכיון דכן שפיר איכא למימר דמתני׳ דלעיל ר׳ אלעזר היא ואנא דאמרי כרבנן.
ואמרינן דא״כ לימא דשמואל ורב אשי דאמור כר׳ אלעזר ומהדרי אפי׳ תימא רבנן ע״כ ל״פ רבנן אלא במגרש דלית בה לרבנן שום איסור נפילה אבל מתני׳ דג׳ אחין ואידך דר׳ אלעזר דקתני מתה אשתו אסו׳ ביבמתו אפי׳ רבנן היא וא״ה הלכת׳ כרב דר׳ יוחנן קאי כוותיה בריש פ״ד אחין. מתניתין היבמה לא תחלוץ וכו׳ – מפרש לה בגמ׳. רבי יהוד׳ או׳ הנשואות יתארסו – פי׳ דלא גזר ארוסה דלית בה חשש עיבור אטו נשואה ובנשואה נמי לא גזר אירוסין אטו נשואין. רבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו – פירש חוץ מן האלמנה מפני האיבול פרש״י ז״ל ר׳ יוסי אנשואי׳ קאי ולא למעוטי ארוסה מלהנשא דהא בהבחנה טפי מקיל ר׳ יוסי מר׳ יהודה כדאית׳ בשלהי פ״ד אחין ולא אתא ר׳ יוסי לאפלוגי אלא בנשואה. ואין זה מחוור דמאי מקל בהבחנה ר״י טפי מר׳ יהודה בשלהי ד׳ אחין בטעמ׳ דרבא דקסבר אשה מזנה מתהפכת ור׳ יהודה חייש שמא לא נתהפכ׳ יפה ותרוייהו לא גזרו זנות אטו נשואין משום דלא שכיח אבל בגזירה דהכא דגזרי אירוסין אטו נשואין אפשר הוא דמחמיר רבי יוסי טפי מרבי יהודה תדע דהא אתי לומר בגמרא דאיכא בנייהו נשואה ליארס דר׳ יהודה שרי ור׳ יוסי אסר ולא פרכינן מההיא דשלהי פ״ד אחין דמקל רבי יוסי טפי מר׳ יהודה אלא ודאי דההיא לאו ראיה היא מטעמא דאמרן ומתני׳ שפיר איכא לאוקומי כפשוטה דכל הנשים יתארסו נקט בדוקא דלא גזרי אירוסין אטו נשואין ובנשואין אסר אפי׳ בקטנה ובתולה ובכלהו נשים דרישא מיירי ולא שרי בהו אלא אירוסין וגזר נשואין דארוסה אטו נשואין דנשואה ולא גזר אירוסין אטו נשואין ואפילו בנשואה ולא גזר זנות אטו נשואין וכדבעי׳ למימר לקמן ויהא מחמיר בגזרו׳ מר׳ יהודה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush