גמרא
פירוש
פרק ד – שבועת העדות
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ו רמב״ם הלכות עדות ט׳:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קי״ד
טור חושן משפט ז׳:ד׳
טור חושן משפט ל״ג:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ז׳:ד׳
שולחן ערוך חושן משפט ל״ג:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קי״ד
טור חושן משפט ז׳:ד׳
טור חושן משפט ל״ג:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ז׳:ד׳
שולחן ערוך חושן משפט ל״ג:א׳
ה ז רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״א:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ג׳
ח רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״א:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ג׳
ט רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״א:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ג׳
ח רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״א:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ג׳
ט רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״א:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ג׳
פרק רביעי
שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים – פירוש לפי שהאשה פסול לעדות כדמוכח בגמרא ומכאן דן דין ר״י ז״ל שהיא פסול׳ לדין כהא דתנן בפרק יוצא דופן כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ולא לדון ואלו הית׳ האשה כשר׳ לדון הית׳ כשר׳ להעיד דההוא כללא דוקא הוא ואף על פי שמלכי בית דוד דנין ואין מעידין התם לאו משום דפסולים לעדות אלא מפני הכבוד וכן אמרו בירושלמי אשה לא דנה ולא מעידה ומש״ה על דבורה והיא שפטה את ישראל וכתיב נמי ויעלו אליה בני ישראל למשפט זה שהיו מתנהגים על פיה לא בתורת מינוי דהא אמרינן בספרי שום תשים עליך מלך ולא מלכה וה״ה לשאר משימות אלא שמתנהגים ע״פ עצתה או שקבלו עליהם לדין שהמקבל עליו לדין ולעדות קרוב או פסול דינו דין ועדותו עדות כדאיתא בפרק דיני ממונות והא דקתני דאינה נוהגת אלא בראויין להעיד פי׳ בגמרא לאתויי מלך או פסולי דרבנן דאע״ג דכשרים להעיד מן התור׳ אין שבועת העדות נוהגת בהם דרחמנא לא חייב קרבן אלא במי שראוי להעיד באותה שעה כדכתיב אם לא יגיד ואלו אינם ראויים להעיד דומה למ״ש במקדש באיסורי הנאה דרבנן שאין חוששין לקידושיו משום דהא לא יהיב ליה שום פרוט׳ וכדפרישית בדוכתה בס״ד וא״ת ליתני אינה נוהגת אלא בראויין להעיד לחוד ולמה פרט כולהו אידך וי״ל דאיידי דפריט נשים לאשמועינן אגב אורחין שפסולות להעיד פריט נמי קרובים ופסולים עי״ל דאנן לא הוה דייקינן למעוטי מלך או פסולים דרבנן אלא מיתורא דפריט והדר כייל הא לא״ה הוה אמרינן דכיון דמדאורייתא עדותן כשרה שבועת העדות נוהגת בהם. וחייבים על זדון השבוע׳ פירוש אפי׳ יודע שהוא נשבע לשקר ושלא כדין דגזירת הכתוב הוא לחייב בו קרבן אף על המזיד כדאיתא בגמרא. ועל שגגתה וכו׳ פירוש שהוא זכור שיודע לו עדות אלא שהי׳ שוגג כשגג׳ שהוא סבור שאין חייבין עליה כדאיתא בגמרא. ואינן חייבין על שגגתה פירוש רש״י ז״ל אם היו שוגגין לגמרי כסבורין שאינן יודעין לו עדות ואח״כ נזכרו ע״כ ונראה מלשונו דמשנתינו אפי׳ בשנשבעו אין אנו יודעין לך עדות ולא דק בה מרן ז״ל דהא בגמרא אמרינן דפטורא דידהו מדרב כהנא ורב אסי ואם בפירוש אינם דומות כלל דהתם חד מינייהו בשקרא אשתבע אלא שנפטר משום דאונסי ליביה לאשתבועי בשקרא אבל הכא כיון שלא היו זכורין באותה שעה עדותן כי אישתבעו אין אנו יודעין לך עדות בקושטא אישתבעו לגמרי ובלאו דרב כהנא ורב אסי הן פטורין לכך פירשו משנתינו בתוס׳ וכן הרמב״ן ז״ל בשנשבעו שלא ידעו לו עדות מעולם ונזכרו דאישתכח דבשיקרא אישתבעו ואפ״ה פטירי משום דרב כהנא ור״א ומ״ש בתוס׳ איזו היא שגגת שבועת העדות שפטור אם לאו היה יודע לו עדות או שהי׳ יודע לו עדות ונעלם ממנו ה״פ שהי׳ יודע לו עדות קודם לכן ונעלם ממנו ונשבע שלא הי׳ לו עדות מעולם ואח״כ נזכר והא דפירש רש״י ז״ל נשבע מעצמו שאמר שבוע׳ שאין אני יודע לך עדות לרווחא דמלתא פי׳ כן דהא ק״ל לעיל בסוף פרקין דה״ה לעונה אמן אחר שבוע׳ והא דתנן מפי אחרים אינם חייבים עד שיכפרו בב״ד פירוש רש״י ז״ל מפי אחרים כגון משביע אני עליכם שתבואו ותעידוני א״ל אין אנו יודעים לך עדות ולא הוציאו שבוע׳ מפיכם עכ״ל ז״ל ונרא׳ מדבריו דדוקא כשכפרו בפי׳ אין אנו יודעים לך עדות אבל משום שתיק׳ בעלמא לא הויא קבלת שבוע׳ שאין יודעין לך עדות ופטורים וכן פי׳ ז״ל בגמרא בהדיא אבל הרמב״ן ז״ל כתב דאפי׳ בשותק חייב קרבן אם הוא בב״ד ודינו ככופר בעדות מכיון שאין מעיד לו כלום ופשיטא דכולי׳ פרקין דייק כדברי רש״י ז״ל וכן דעת הרשב״א ז״ל ובגמרא נפרש יותר בס״ד. מנה״מ – פי׳ דאשה פסול׳ לעדות כתיב ועמדו שני האנשים בעדות הכתוב מדבר פי׳ רש״י ז״ל ולהכי כתב אנשים ללמדך שאין עדות נוהגת בנשים וא״ת והכתיב וכי ינצו אנשים וכי יריבון אנשים ונשים בכלל וי״ל דשאני התם שכבר השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתור׳ ועוד שאני הכא דשני קרא בלישני דה״ל למכתב העדים ואמאי נקט אנשים דאי למעוטי קטנים פשיטא דלאו בני דעה הם וכשוטים הם אלא ודאי למעוטי נשים גדולות. וכ״ת אשה לאו אורחא משום כל כבודה בת מלך פנימה מכאן דן הרב ן׳ מיגאש ז״ל דנשים יקרות דתבעי להו דינא לא מזלזלין בהו למיתי לבי דינא אלא משדרי׳ להו ע״י שלוחי ב״ד ודביתהו דרב הונא דאתאי לבי דינא לא רצתה שימנו לה שליח וכתב שכן הי׳ דן רבו רבינו אלפאסי ז״ל ואין להם ראיה מכאן דתלמודא אשה לאו אורחא קאמר שהעולם נוהגים להם כבוד אבל מי יימר שאם לא רצה התובע לא נכוף אותה לבא ועוד נראה להרא״ם ורבו ז״ל שאין ממנין אנטלר לנתבע אלא הוא עצמו בא לב״ד אלא אם כי הוא חולה או אשה יקרה ששולחין להם שלוחי ב״ד אבל אנטלר לא וטעם דבריהם התובע הוא שיכול למנות מורשה משום דהא אמר ליה זיל דון וזכי וכו׳ והו״ל כתובע עצמו ובעל דבר הוא אבל בנתבע דליכא למימר הכי צריך הוא לבא לב״ד או שישמעו שלוחיהם טענותיהם לקיים מ״ש ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני י״י ויש נותנין עוד טעם אחר שמא האנטלר יוסיף טענה מעצמו של שקר או ישנה מעצמו וגם הנתבע מעיז פניו שלא בפני בעל דינו לשנות מן האמת וכן דעת קצת הראשונים ז״ל וגם הרמב״ן ז״ל מבעלי סברא זו לפי לשון פירושיו אבל רבים מן האחרונים ז״ל כתבו דכל דנתבע ממנה אנטלר ושלוחו כמותו ולפני י״י קרינא ביה ולשנות בשקר לא חיישינן שהאנטלר לא ישנה להיות חוטא ולא לו ובעל דבר נמי כבר הוא יודע דבשעת השבוע׳ יצטרך לבא לב״ד שאין אנטלר לשבוע׳ וכן נראה בירושלמי דגרסינן בפרק כ״ג על מה ששנינו כ״ג דן ודנין אותו ניחא דן דנין אותו אמאי וימנה אלטלר הגע עצמך שיש שבוע׳ עליו אנטלר לשב ע׳ ע״כ ופירוש וכי יש אנטלר לשבוע׳ דאלמא ממנין אנטלר חוץ מלשבוע׳ בלבד ויש דוחין דההוא דוקא בכ״ג שאין כבודו לבא לב״ד ולא אפשר לשלוח לו שלוחי ב״ד ואינו נכון חדא דפריך בהדיא ויעמיד אנטלר ועוד דלמא אין כבודו שילכו לו שלוחי ב״ד אלא ודאי דכל אדם רשאי לימנות אנטלר משא״כ באנשים דרובה באין לב״ד ואין רוצים למנות אנטלר וכן היה עושה מורי הרא״ה ז״ל הלכ׳ למעשה בכל יום וכן אמר לי מורי הרשב״א ז״ל וליכא למינדא מינה והרמב״ם ז״ל לא דבר בזה כלום בחיבורו. הדר אמר למישרא בתגרי׳ – פירוש וה״ק ודינו יפה לשמים דלא לחנופי ליה ויפה לו למשרייה תגריה ברישא והקשו בתוס׳ דהכא משמע דמשום דשרי תגריה ברישא לא מסתתמן טענתיה דבעל דיניה וכן בדין דהא לדידי׳ נמי איכא הנאה בהא ואלו בפרק ב׳ דייני גזילות אמרינן ההוא גברא דאתי לדינא לקמיה דרב ענן ואייתי ליה כנתא דכוור׳ א״ל פסילנא ליך בדינא שדרי׳ לקמי׳ דרב נחמן א״ל לידייניה מר דאנא פסילנא ליה לדינא הות דינא דיתמי קמיה דרב נחמן אמר מדקאמר פסילנא ליה לדינה ש״מ קריביה הוא ואף על פי דהאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף סלקוה לדינא ליתמי ואחתיה להאי אסתתמן טענתיה דחבריה ותירצו דהתם הוא לגבי קרובו של חכם אינו כבודו אלא מדרבנן בעלמא דהשתא לא ידיע לכל דאיכא עשה וסבר בעל דיניה דלחנופי ליה עביד אבל משום כבודו של חכם עצמו שהוא מן התור׳ הא ידע אידך דמצוה דידיה (עדיף) עביד ולאו לחנופי ונכון הוא עי״ל דשאני התם דההוא גברא לא הוה קריביה דרב ענן וידע הכי בעל דיניה ולהכי סבור דלחנופי ליה שרי תגריה ודעת רבינו ר״מ הלוי ז״ל דלצורבא מרבנן דשרינן ליה תגריה ברישא היינו אפי׳ פתחו בדינא אחרינא וכדאמרינן בההוא עובדא דהוה דינא קמיה וסלקיה ורבותי אומרים שזה אינו דמי עסיק בדינא דאחריני עסיק במצוה הוא שפטור מכל מצוה ואפי׳ היא מצוה רבה ולא אמרו לישרי תגריה ברישא אלא שאף על פי שבאו לפניו קודם לזה בעלי דינים אחרים וק״ל כקטון כגדול תשמעון לפטור אותם א׳ א׳ מסלקין להו משום עשה דכבוד תורה ועובדא דהתם נמי ה״פ דהוה דינא דיתמי למידן אבל לא פתח ביה וכן דעת רבותינו ז״ל א״נ לשודא דדייני ומכאן נלמוד דשודא דדייני הוא מה שירצה דיין לעשות וכבר ביארתי זה בב״מ ובכתובות בס״ד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים – פירוש לפי שהאשה פסול לעדות כדמוכח בגמרא ומכאן דן דין ר״י ז״ל שהיא פסול׳ לדין כהא דתנן בפרק יוצא דופן כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ולא לדון ואלו הית׳ האשה כשר׳ לדון הית׳ כשר׳ להעיד דההוא כללא דוקא הוא ואף על פי שמלכי בית דוד דנין ואין מעידין התם לאו משום דפסולים לעדות אלא מפני הכבוד וכן אמרו בירושלמי אשה לא דנה ולא מעידה ומש״ה על דבורה והיא שפטה את ישראל וכתיב נמי ויעלו אליה בני ישראל למשפט זה שהיו מתנהגים על פיה לא בתורת מינוי דהא אמרינן בספרי שום תשים עליך מלך ולא מלכה וה״ה לשאר משימות אלא שמתנהגים ע״פ עצתה או שקבלו עליהם לדין שהמקבל עליו לדין ולעדות קרוב או פסול דינו דין ועדותו עדות כדאיתא בפרק דיני ממונות והא דקתני דאינה נוהגת אלא בראויין להעיד פי׳ בגמרא לאתויי מלך או פסולי דרבנן דאע״ג דכשרים להעיד מן התור׳ אין שבועת העדות נוהגת בהם דרחמנא לא חייב קרבן אלא במי שראוי להעיד באותה שעה כדכתיב אם לא יגיד ואלו אינם ראויים להעיד דומה למ״ש במקדש באיסורי הנאה דרבנן שאין חוששין לקידושיו משום דהא לא יהיב ליה שום פרוט׳ וכדפרישית בדוכתה בס״ד וא״ת ליתני אינה נוהגת אלא בראויין להעיד לחוד ולמה פרט כולהו אידך וי״ל דאיידי דפריט נשים לאשמועינן אגב אורחין שפסולות להעיד פריט נמי קרובים ופסולים עי״ל דאנן לא הוה דייקינן למעוטי מלך או פסולים דרבנן אלא מיתורא דפריט והדר כייל הא לא״ה הוה אמרינן דכיון דמדאורייתא עדותן כשרה שבועת העדות נוהגת בהם. וחייבים על זדון השבוע׳ פירוש אפי׳ יודע שהוא נשבע לשקר ושלא כדין דגזירת הכתוב הוא לחייב בו קרבן אף על המזיד כדאיתא בגמרא. ועל שגגתה וכו׳ פירוש שהוא זכור שיודע לו עדות אלא שהי׳ שוגג כשגג׳ שהוא סבור שאין חייבין עליה כדאיתא בגמרא. ואינן חייבין על שגגתה פירוש רש״י ז״ל אם היו שוגגין לגמרי כסבורין שאינן יודעין לו עדות ואח״כ נזכרו ע״כ ונראה מלשונו דמשנתינו אפי׳ בשנשבעו אין אנו יודעין לך עדות ולא דק בה מרן ז״ל דהא בגמרא אמרינן דפטורא דידהו מדרב כהנא ורב אסי ואם בפירוש אינם דומות כלל דהתם חד מינייהו בשקרא אשתבע אלא שנפטר משום דאונסי ליביה לאשתבועי בשקרא אבל הכא כיון שלא היו זכורין באותה שעה עדותן כי אישתבעו אין אנו יודעין לך עדות בקושטא אישתבעו לגמרי ובלאו דרב כהנא ורב אסי הן פטורין לכך פירשו משנתינו בתוס׳ וכן הרמב״ן ז״ל בשנשבעו שלא ידעו לו עדות מעולם ונזכרו דאישתכח דבשיקרא אישתבעו ואפ״ה פטירי משום דרב כהנא ור״א ומ״ש בתוס׳ איזו היא שגגת שבועת העדות שפטור אם לאו היה יודע לו עדות או שהי׳ יודע לו עדות ונעלם ממנו ה״פ שהי׳ יודע לו עדות קודם לכן ונעלם ממנו ונשבע שלא הי׳ לו עדות מעולם ואח״כ נזכר והא דפירש רש״י ז״ל נשבע מעצמו שאמר שבוע׳ שאין אני יודע לך עדות לרווחא דמלתא פי׳ כן דהא ק״ל לעיל בסוף פרקין דה״ה לעונה אמן אחר שבוע׳ והא דתנן מפי אחרים אינם חייבים עד שיכפרו בב״ד פירוש רש״י ז״ל מפי אחרים כגון משביע אני עליכם שתבואו ותעידוני א״ל אין אנו יודעים לך עדות ולא הוציאו שבוע׳ מפיכם עכ״ל ז״ל ונרא׳ מדבריו דדוקא כשכפרו בפי׳ אין אנו יודעים לך עדות אבל משום שתיק׳ בעלמא לא הויא קבלת שבוע׳ שאין יודעין לך עדות ופטורים וכן פי׳ ז״ל בגמרא בהדיא אבל הרמב״ן ז״ל כתב דאפי׳ בשותק חייב קרבן אם הוא בב״ד ודינו ככופר בעדות מכיון שאין מעיד לו כלום ופשיטא דכולי׳ פרקין דייק כדברי רש״י ז״ל וכן דעת הרשב״א ז״ל ובגמרא נפרש יותר בס״ד. מנה״מ – פי׳ דאשה פסול׳ לעדות כתיב ועמדו שני האנשים בעדות הכתוב מדבר פי׳ רש״י ז״ל ולהכי כתב אנשים ללמדך שאין עדות נוהגת בנשים וא״ת והכתיב וכי ינצו אנשים וכי יריבון אנשים ונשים בכלל וי״ל דשאני התם שכבר השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתור׳ ועוד שאני הכא דשני קרא בלישני דה״ל למכתב העדים ואמאי נקט אנשים דאי למעוטי קטנים פשיטא דלאו בני דעה הם וכשוטים הם אלא ודאי למעוטי נשים גדולות. וכ״ת אשה לאו אורחא משום כל כבודה בת מלך פנימה מכאן דן הרב ן׳ מיגאש ז״ל דנשים יקרות דתבעי להו דינא לא מזלזלין בהו למיתי לבי דינא אלא משדרי׳ להו ע״י שלוחי ב״ד ודביתהו דרב הונא דאתאי לבי דינא לא רצתה שימנו לה שליח וכתב שכן הי׳ דן רבו רבינו אלפאסי ז״ל ואין להם ראיה מכאן דתלמודא אשה לאו אורחא קאמר שהעולם נוהגים להם כבוד אבל מי יימר שאם לא רצה התובע לא נכוף אותה לבא ועוד נראה להרא״ם ורבו ז״ל שאין ממנין אנטלר לנתבע אלא הוא עצמו בא לב״ד אלא אם כי הוא חולה או אשה יקרה ששולחין להם שלוחי ב״ד אבל אנטלר לא וטעם דבריהם התובע הוא שיכול למנות מורשה משום דהא אמר ליה זיל דון וזכי וכו׳ והו״ל כתובע עצמו ובעל דבר הוא אבל בנתבע דליכא למימר הכי צריך הוא לבא לב״ד או שישמעו שלוחיהם טענותיהם לקיים מ״ש ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני י״י ויש נותנין עוד טעם אחר שמא האנטלר יוסיף טענה מעצמו של שקר או ישנה מעצמו וגם הנתבע מעיז פניו שלא בפני בעל דינו לשנות מן האמת וכן דעת קצת הראשונים ז״ל וגם הרמב״ן ז״ל מבעלי סברא זו לפי לשון פירושיו אבל רבים מן האחרונים ז״ל כתבו דכל דנתבע ממנה אנטלר ושלוחו כמותו ולפני י״י קרינא ביה ולשנות בשקר לא חיישינן שהאנטלר לא ישנה להיות חוטא ולא לו ובעל דבר נמי כבר הוא יודע דבשעת השבוע׳ יצטרך לבא לב״ד שאין אנטלר לשבוע׳ וכן נראה בירושלמי דגרסינן בפרק כ״ג על מה ששנינו כ״ג דן ודנין אותו ניחא דן דנין אותו אמאי וימנה אלטלר הגע עצמך שיש שבוע׳ עליו אנטלר לשב ע׳ ע״כ ופירוש וכי יש אנטלר לשבוע׳ דאלמא ממנין אנטלר חוץ מלשבוע׳ בלבד ויש דוחין דההוא דוקא בכ״ג שאין כבודו לבא לב״ד ולא אפשר לשלוח לו שלוחי ב״ד ואינו נכון חדא דפריך בהדיא ויעמיד אנטלר ועוד דלמא אין כבודו שילכו לו שלוחי ב״ד אלא ודאי דכל אדם רשאי לימנות אנטלר משא״כ באנשים דרובה באין לב״ד ואין רוצים למנות אנטלר וכן היה עושה מורי הרא״ה ז״ל הלכ׳ למעשה בכל יום וכן אמר לי מורי הרשב״א ז״ל וליכא למינדא מינה והרמב״ם ז״ל לא דבר בזה כלום בחיבורו. הדר אמר למישרא בתגרי׳ – פירוש וה״ק ודינו יפה לשמים דלא לחנופי ליה ויפה לו למשרייה תגריה ברישא והקשו בתוס׳ דהכא משמע דמשום דשרי תגריה ברישא לא מסתתמן טענתיה דבעל דיניה וכן בדין דהא לדידי׳ נמי איכא הנאה בהא ואלו בפרק ב׳ דייני גזילות אמרינן ההוא גברא דאתי לדינא לקמיה דרב ענן ואייתי ליה כנתא דכוור׳ א״ל פסילנא ליך בדינא שדרי׳ לקמי׳ דרב נחמן א״ל לידייניה מר דאנא פסילנא ליה לדינא הות דינא דיתמי קמיה דרב נחמן אמר מדקאמר פסילנא ליה לדינה ש״מ קריביה הוא ואף על פי דהאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף סלקוה לדינא ליתמי ואחתיה להאי אסתתמן טענתיה דחבריה ותירצו דהתם הוא לגבי קרובו של חכם אינו כבודו אלא מדרבנן בעלמא דהשתא לא ידיע לכל דאיכא עשה וסבר בעל דיניה דלחנופי ליה עביד אבל משום כבודו של חכם עצמו שהוא מן התור׳ הא ידע אידך דמצוה דידיה (עדיף) עביד ולאו לחנופי ונכון הוא עי״ל דשאני התם דההוא גברא לא הוה קריביה דרב ענן וידע הכי בעל דיניה ולהכי סבור דלחנופי ליה שרי תגריה ודעת רבינו ר״מ הלוי ז״ל דלצורבא מרבנן דשרינן ליה תגריה ברישא היינו אפי׳ פתחו בדינא אחרינא וכדאמרינן בההוא עובדא דהוה דינא קמיה וסלקיה ורבותי אומרים שזה אינו דמי עסיק בדינא דאחריני עסיק במצוה הוא שפטור מכל מצוה ואפי׳ היא מצוה רבה ולא אמרו לישרי תגריה ברישא אלא שאף על פי שבאו לפניו קודם לזה בעלי דינים אחרים וק״ל כקטון כגדול תשמעון לפטור אותם א׳ א׳ מסלקין להו משום עשה דכבוד תורה ועובדא דהתם נמי ה״פ דהוה דינא דיתמי למידן אבל לא פתח ביה וכן דעת רבותינו ז״ל א״נ לשודא דדייני ומכאן נלמוד דשודא דדייני הוא מה שירצה דיין לעשות וכבר ביארתי זה בב״מ ובכתובות בס״ד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush