גמרא
פירוש
לְמִישְׁתֵּא בֵּיהּ שִׁיכְרָא שַׁפִּיר דָּמֵי.
רָבִינָא הֲוָה לֵיהּ הָהוּא תִּילָּא דְּבֵי כְנִישְׁתָּא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי אֲמַר לֵיהּ מַהוּ לְמִיזְרְעֵהּ אֲמַר לֵיהּ זִיל זַבְנֵיהּ מִשִּׁבְעָה טוֹבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר וְזַרְעֵהּ.
רָמֵי בַּר אַבָּא הֲוָה קָא בָנֵי בֵּי כְנִישְׁתָּא הֲוָה הָהִיא כְּנִישְׁתָּא עַתִּיקָא הֲוָה בָּעֵי לְמִיסְתְּרַיהּ וּלְאֵתוֹיֵי לִיבְנֵי וּכְשׁוּרֵי מִינַּהּ וְעַיּוֹלֵי לְהָתָם יָתֵיב וְקָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ הָא דְּרַב חִסְדָּא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא אלָא לִיסְתּוֹר בֵּי כְנִישְׁתָּא עַד דְּבָנֵי בֵּי כְנִישְׁתָּא אַחֲרִיתִי הָתָם מִשּׁוּם פְּשִׁיעוּתָא כִּי הַאי גַוְונָא מַאי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא בוַאֲסַר לֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא וַאֲסַר לֵיהּ.
אָמַר רָבָא גהַאי בֵּי כְנִישְׁתָּא חַלּוֹפַהּ וְזַבּוֹנַהּ שְׁרֵי אוֹגוֹרַהּ וּמַשְׁכּוֹנַהּ אסור מַאי טַעְמָא בִּקְדוּשְׁתַּהּ קָאֵי.
לִיבְנֵי נָמֵי חַלּוֹפִינְהוּ וְזַבּוֹנִינְהוּ שְׁרֵי אוֹזוֹפִינְהוּ אסור הָנֵי מִילֵּי בְּעַתִּיקָתָא אֲבָל בחדתא לֵית לַן בַּהּ.
וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר הַזְמָנָה מִילְּתָא הִיא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ה רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
רמב״ם הלכות ציצית ג׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה נ״ה
טור אורח חיים כ״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים כ״א:א׳
רמב״ם הלכות ציצית ג׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה נ״ה
טור אורח חיים כ״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים כ״א:א׳
ו רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
ז רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
ח רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
ט רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
טור אורח חיים קנ״ד:ו׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ג
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ג
טור אורח חיים קנ״ד:ו׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ג
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ג
י רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
טור אורח חיים קנ״ד:ו׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ג
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ג
טור אורח חיים קנ״ד:ו׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ג
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ג
כ רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ד׳
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
טור אורח חיים קנ״ד:ג׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״ב
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״ב
נ רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור אורח חיים קנ״ד:ד׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״א
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ד׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״א
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור אורח חיים קנ״ד:ד׳
טור יורה דעה רפ״ב:י״א
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ד׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י״א
ס רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור אורח חיים קנ״ד:ה׳
טור יורה דעה רפ״ב:י׳
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ה
טור אורח חיים קנ״ד:ה׳
טור יורה דעה רפ״ב:י׳
שולחן ערוך אורח חיים קנ״ד:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:י׳
רבינא ה״ל תילא דבי כנישתא בעי למזרעה – פי׳ דקסבר׳ דכיון שהיה להם בית הכנסת אחר כבר נתיאשו מזה ואין דעתם לבנות עוד וה״ל כתשמישי מצוה שנזרקין ופקעה קדושתה וכיון שהיה בתוך שדהו היה סבור דמסתמא כשנתיאשו ממנו הקנוהו לרבינא וקנאו רבינא בחזקה כאלו א״ל בפי׳ לך חזק וקנה או שזוכה בו מן ההפקר וא״ל רב אשי זיל זבניה מז׳ טובי העיר במעמד אנשי העיר וזבנה והקשו בתוס׳ למה צריך מעמד אנשי העיר שהרי לא הוצרכו כלם אלא לענין הדמים אבל לענין שיהיה המכר קיים ויוצא לחולין בז׳ טובי העיר סגי ודדילמא ז׳ טובי העיר כיון דצריכי לעילויי דמי לא מזבנא לה השתא לא הוו צריכי תיבה ולא ספר תורה ומ״ה יהיב ליה עצה דליזיל לכלהו בני העיר דלא בעו לעילויא ואינהו מזבני לה ואפשר נמי דיהבי לה ניהליה בחנם ויש עוד לומר דלרווחא דמלתא אמר הכי כלפי מה שהיה סבור רבינא שלא היה צריך לקנותה כלל א״ל שילך ויקנה אותה מכל אנשי העיר ודכותה בתלמודא. רמי בר אבא הוה בני בי כנישתא אחריתי עתיקא בעא למסתריה ולאתויי כשורי מינה ולעיולי להאי יתיב וקא מבעיא ליה הא דאמר רב חסדא – התם בפרק השותפין לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי משום פשיעותא כה״ג שאין סתירתו של זה אלא לבנינו של זה ממש מי איכא למיחש לפשיעותא או לא ואלו נפלו אבניו מאליהן פשיטא דשרי דהא מצו לזבונינהו כדלקמן ולא מבעיא ליה אלא בהא דבעי למיסתר ולאתויי ואלו הוו ביה תיוהי קי״ל התם דסתרי ובנו לה ולא חיישינן לפשיעותא שאפילו לעשות במקום אחר כמו זה רשאים בני העיר או הפרנסים ולא אסרו ליה בכאן אלא משום דלא ה״ל תיוהי ומשום פשיעותא ואף על גב דאבעיא לן לקמן מהו למכור ספר תורה ישן ליקח בו חדש אפילו היכא דליכא משום פשיעותא כגון דמנח לאיפרוקי ואלו הכא משמע דשרי וי״ל דלא דמי מכירה לעוקר אותו ממקום זה ומניחו במקום אחר ומ״ה שרי כל היכא דליכא משום פשיעותא אבל למכור בית הכנסת לגמרי כדי ליקח אחר אסור בעודו בקדושתו כההיא דספר תורה דאסיר לזבוני ליקח ספר תורה חדש והיינו דלא פשטו התירא מיהו לבתר דזבני ביה כנישתא או דבנו ליה ונפקד מהאי ולא מצטרכי ליה ופקעה קדושתה ודאי מצי סתרי ליה או מזבני ליה דה״ל תשמישי מצוה לאחר זמנם כדאמרינן לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי שרי ובלבד מדעת הפרנסים או מדעת בני העיר שהסכימו להוציא הא׳ מקדושתו מש״כ הדין בספר תורה שכשם שבעוד שצריך להם אין מוכרין אותו ליקח אחר בדמיו כך לאחר שלקחו אחר וקורין בו ואין צריכי׳ לזה אין רשאין למוכרו לכתחלה כדאיתא לקמן בהדיא וזה חומר בדבר שקדוש קדושת הגוף ומתני׳ דקתני שימכר ספר תורה הא אוקימנא דדוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא דלעולם חשיב דמצטרכי ליה שכן דרך להרבות בספרים וה״ה גם כן לשאר תשמישי קדושה שאין למוכרם לכתחלה אלא לעלויא שרי דלא אבעיא לן אלא בספר תורה דליכא מידי לעלויא כנ״ל מיהו נראה בי כנישתא אף על גב דאיכא תיוהי לית לן למסתר בי כנישתא דמצלי ביה למיבני אחריתי במקום אחר אלא שהפרנסים וכן פי׳ בירושלמי דהכא להכי אסרו ליה לרמי בר חמא מפני עגמת נפש של ראשון כלומר שאין ראוי להחליפו בעוד שראוי וצריך כמו שאמרנו ואפילו אית ביה תיוהי אבל בהסכמת בני העיר או ז׳ טובי העיר מותר כל היכא דאית בה תיוהי דקאי למיסתר דליכא משום פשיעותא דהא מיהא טעמא הוא דאמרינן דלא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי ולא משום עגמת נפש של ראשון מש״כ בספר תורה וכדאמרן. נמצאת אומר שבית הכנסת שמתפללין בו ואפילו כל בני העיר אין להם לסתור אותו לכתחלה לעשות אחר במקומו או במקום אחר משום פשיעותא ואי אית בה תיוהי סתרו ליה ובני ליה אפילו במקום אחר ובלבד מדעת הפרנסים אבל שלא מדעת הפרנסים לא וכ״ש היכא דבנו בי כנישתא אחרינא או דזבניה ליה ומצלו התם פקעה קדושתה דאידך ואף על גב דלית בה תיוהי כלל סתרי ליה או מזבני לה אנפשייהו מש״כ בספר תורה ותשמישי קדושה דלית בהו לזבוני מעולם אלא לעילויא ואפילו כל בני העיר דהא כלהו ניחא בספר דיליה הוא שאין למוכרו אלא לעילויא ודכולי עלמא כל שהתנו עליו בתחלתו בין יחיד בין רבים הכל לפי תנאם ויחיד שעשה ספר תורה למוכרו רשאי או אם עשאו לקרות בו ולמוכרו כל זמן שירצה וכן כל כיוצא בזה. ואמר רבא האי בי כנישתא חלופא וזבונה שרי – פי׳ לבתר דלא מצטרכי ליה כדאמרי׳. אוגרה ומשכנה אסור מ״ט בקדושתה קימא כדמעיקרא – פי׳ ולא דמי למוכר על תנאי דשרי ר״מ ואפילו רבנן נמי לא אסרי אלא משום צד רבית ולא משום קדושה דהתם מכירה גמורה היא לשעתה ולגמרי נסתלקו ממנה בני העיר ואין דעתם בו לאותו זמן וה״ל כשופר ולולב לאחר זמנם עד שיבא זמן אחר אבל אוגרה ומשכנה אף על גב דשכירות קניא נכסי בעלים הראשונים היא ולא נסתלקו מגופה לגמרי ועדיין דעתם על זה וכיון שכן וראויה למצותה יש בה משום קדושה דלא נפקא מקדושתה אלא במעשה גמור וקיים שיתקנו ממנה לגמרי דהשתא איכא גילויים דלית להו ריעותא בגוה ואפילו אינם צריכין לה דאית להו בי כנישתא אחריתי וזהו חומר בבית הכנסת יותר משאר תשמישי מצוה מפני שזה דבר קבוע וניכר ואין כבוד המצוה להשתמש בקלות ראש בעוד שהיא ברשותינו כדמעקרא. לבני נמי חלופינהו וזבונינהו שרי אואפינהו אסור – פי׳ בשאלה וה״ה לאוגרינהו ומשכונינהו אלא דלא נקט הכי משום דלא שייך בהו דאלו בהלואה היינו חליפין ושרי. וה״מ בעתיקתא אבל בחדתא שרי – ואפילו למ״ד הזמנה מילתא היא הכא כטווי לארג דמיא פי׳ דלא חשיבה הזמנה מילתא אלא בעושה מעשה במלאכה שבה ראוי הדבר ההוא לאותו הענין שהזמינה כגון אורג בגד למת לאביי ולית הלכתא כוותיה מי׳ ש״מ בדבר שהוא גופן קדיש דהזמנה מלתא ובעי כבוד לשמן כגון ספר תורה ותפילין ומזוזות לא בעי הזמנה זו אלא במלאכה אחרונה שבה נעשה עוד ראוי למצותו ולא במלאכות שקודם לכן וכן הורה לי רבינו נר״ו. מתנה פליגי בה רב אחא ורבינא – פי׳ הרי״ף ז״ל כשנתנו ז׳ טובי העיר במעמד אנשי העיר ואלו כשמכרו הפרנסים בלחוד דכולי עלמא אסיר דלעילויא בעי וליתא ותימא א״כ מ״ט דמאן דאסר שמשום דליכא דפקעה קדושתה דהא אמרי׳ לעיל דמכר אפילו למישתי ביה שכרא שפיר דמי וי״ל לדעת רבינו ז״ל דשאני התם דכיון דשקלי זוזי לא מיחזי כזלזול דמאן דשתו בהו שכרא הלואה הוא דשקלי להו וכי מצטרכי מעלי במידי אחרינא אבל במתנה דלא שקלי מידי דחזי לעלמא דפקעה בהו קדושה אסיר מי׳ לא. אלא הכא במתנה מז׳ טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר קיימא ואמתני׳ קאי הא כשמכרו ז׳ טובי העיר במעמד אנשי העיר רשאין לעשות ממנה כל מה שירצו כל זמן שאין צריכין לה והכא בהא פליגי מר סבר בהאי תפקע קדושתה ומר סבר אי לאו דהוו להו הנאה מיניה לא הוו יהבי ליה פי׳ לאו למימרא דחשיב כזבינא בהנאה שקבלו מוכר דההיא הנאה כבר [הלכה]1 ואפילו יהיב להו מעקרא ס״ת ואיתיה בעיין אין זה טעם מספיק ליתן לו בית הכנסת של כל ושלא יהא בו בזוי מצוה דההיא מתנה כבר זכינו בה ואין דעת בני העיר שיפקעו הפרנסי׳ מצוותן אלא כשיקחו ואח״כ דבר הניכר שהוא תשלומי מצוה זו אלא הכי קאמרינן דהאי גברא כבר יהיב להו מתנה כיוצא בו וידעי ביה פרנסים דכל היכא דאצטריך לן [יהיב לן]2 ואלולי שמניחין אותו בכך בודאי לא היו נותנים לו הלכך אלו מכרו לו והפקי׳ אצלו המעות עד עת צורך שרי השתא נמי דיהבו ליה כפקדון נינהו גביה דכל היכא דאצטריך לן יהיב לן וההיא שעתא הדר ה״ל מתנה כזבינא דהא פרישנא לא מדין פדיון היא אלא מדין מנהג כבוד ודלא לאכחושי מצוה האי גוונא ליכא אכחושי מצוה והשתא א״ש לישנא דאמר הדר ה״ל מתנה כזבינא כלומר דלר״י מקבלים מינה מתנה להכא הדר הויא מתנה דיהבינן ליה אז כזבינא ומאי דקאמר אי לאו דהוה להו הנאה מיניה דמשמע על שעבר היינו כדאמרן כי לפי מה שנהג עמהם עד עכשיו ליותר משלו לבני העיר לענינים אלו מכירים בו שיעשה כן מכאן ולהבא לעת הצורך מפי מורי רבינו נר״ו ופסק הרי״ף ז״ל הלכתא כמאן דשרי. ההוא כנישתא דרומאי – פי׳ שעשאוה רומים לישראל או עשאוה ישראלים שבאו מרומי למחוזא דהוה סמיכה לההוא ביתא דהוה ביה שכבא והוה כוותא ביניהו פי׳ חלון שיש בו פתח טפח ומביא את הטומאה דרך שם לבית הכנסת ולא יכלי כהני למיעל לצלויי ולמיפרס ידייהו אתו לקמיה דרבא א״ל דלו תיבותא דלית בה ספרי השתא אותבוה דה״ל כלי עץ העשוי לנחת כלו׳ להיות מונח במקום אחר ואינו מטלטל כ״ש כשהוא מלא ואינו מקבל טומאה דלא הויא דומיא דשק שמטלטל מלא וריקם וכל שאינו מקבל טומאה חוצץ לפני הטומאה וכן בשלהי שבת שפקקו את המאור בטפיח בשבת בחוץ מפני הטומאה ק׳ לן היאך חוצץ דהא לא מבטל ליה לעולם דא״כ ה״ל עושה דופן בשבת אבל רש״י ז״ל נשמר שם ופי׳ דכיון דלא מיהדק ליכא משום דופן אף על גב דמבטל ליה מיהו הא דהכא ק׳ ובתוס׳ פי׳ דבמיעוט חלון הוא דבעי׳ דמבטל ליה לעולם אבל לסגור הפתח ולעשות חציצה לא בעי׳ ביטול אלא כל שאינו מקבל טומאה חוצץ אף על פי שאינו מבטלו כלל ואף על גב דבההיא שמעתא דאלו חוצצין בפני הטומאה אקשי׳ בפרק לא יחפור והא לא מבטל ליה לאו דוקא חוצצין ולישנא דגמרא הוא ואין במשנת מסכת אהלות חוצצין אי נמי דכי אקשי׳ התם דבעי ביטול היינו לגבי אוכלין שמקבלין טומאה וכיוצא בהם וכל כמה דלא מבטל להו להוציאם מתורת אוכל מקבלין טומאה ואין חוצצין אבל כשאינו מקבל טומאה ככלי העשוי לנחת וכעין טפיח של חרס שאינו מקבל טומאה מגבו אינו צריך ביטול וכי אקשי׳ התם והא לא מבטל ליה היינו בשאר דברים כגון תבן וגרוגרות שהן אוכלים אבל בשאר דברים לא בעי ביטול גבי חציצה כלל מיהת ודעת מורי רבינו נ״ר דמעולם בשום דבר דמבטל ליה לעולם אלא כיון דקא מבטל ליה בזמן החציצה כהא דהכא בהכי סגי והיינו דטפיח לא חשיב דופן משום דלא מבטל ליה לדורות אלא לזמן החציצה וכעין בן שמונה בשבת שהוא חוצץ אף על פי שאינו מבטלו אלא לשבת שאינו בר ביטול וכדכתיבנא התם בס״ד. א״ל והא זימנין דמטלטלי ליה כי מנח ספרא עליה וה״ל כלי המטלטל מלא וריקם א״ל אי הכי אסיר – תמא מאי מספקא להו ובמאי שקלו וטרו בהא דהא קי״ל דכלי שאינו מקבל טומאה היינו כלי שמחזיק מ׳ סאה בלח שהם כוריים ביבש דהיינו מ׳ סאה דהשתא אינו מטלטל מלא וריקם כדאית׳ התם וכיון דכן ליחזי אי אית ביה האי שיעורא או לא וי״ל דתרי דיני נינהו וכל שיש לראותו שיעור שמן הסתם אינו מטלטל מלא שוב אינו מקבל טומאה ואף על גב דלפעמים מטלטל ליה הכי בטלה דעתם אצל כל אדם שכבר יצא מתורת כלי וכן כלי העשוי לנחת שאינו מטלטל לעולם מלא וריקם אע״פ שאין בו שיעור זה אינו מקבל טומאה והיינו מה דאמר להו רבא דתיבותא דא אף על גב דלית בה שיעורא כיון שעשויה לנחת אינה מקבלת טומאה וחוצצת וכיון דא״ל דזימנין דמטלטלין לה אמר דמקבלי׳ טומאה ולא חייצא כיון דלית בה שיעורא כך פי׳ בתוספות.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 כך הושלם בדפוס ראשון. בכ״י המלה חסרה.
2 כך הושלם בדפוס ראשון. בכ״י המלים חסרות.
הערות
Gemara
Peirush