גמרא
פירוש
בְּעוֹרֵר אֲבָל בְּעוֹמֵד מִגּוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע קָנוּ מִיָּדוֹ.
אָמַר אַמֵּימָר הִלְכְתָא מִגּוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע קָנוּ מִיָּדוֹ אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר בְּעוֹרֵר אוֹ בְּעוֹמֵד לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְכִדְרַב יוֹסֵף אֲמַר לֵיהּ לָא שְׁמִיעַ לִי כְּלוֹמַר לָא סְבִירָא לִי.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ותימא לי׳ מכל מילי סליקת נפשך אמר אביי יד בעל השטר על התחתונה, פירש רש״י ז״ל כל המוציא שטר על המוחזק בדבר מה שמפורש בשטר יכול לתבוע ואם השטר סתום מורידין אותו לפחות שבמשמעות השטר וכן הכא (דליכא) [דבא] בתקנת חכמים על נכסי אשתו בג׳ דברים לאכול (פי׳ וליכא) [פירות ולירוש] ואם תמכור מכרה בטל וזו מוציאה עליו שטר שכתוב דין ודברים אין לי בנכסיך ולשון סתום הוא זה ויכול לטעון לא נסתלקו אלא מפחות של דברים וזו היא המכירה אבל כל זמן שלא תמכור אוכל פירות. ואימא מפירא סליק נפשי׳ שהוא הפחות ולא מגוף הקרקע שאם (לא) תמכור יירשנה ופרשינן בוצינא טב מקרא פי׳ רש״י ז״ל ששניהם מין דלעת ומשל הדיוט הוא טוב ליקח דלעת קטנה מלתמתין עד שיתנו לו דלעת גדולה הכא נמי טוב המעט שבאכילתו פירות שאוכל בחיי׳ מזכות שלא תוכל למכור כי שמא לא תמכור ובתוס׳ כתבו דבוצינא אינו מין דלעת אלא קשות הוא וכדמתרגמינן את הקשואין ית בוצינייא וקשות אינו מין דלעת וכדאי׳ במסכת כלאים ולפי שהקישות קטן מן הדלעת אומר במשל כי אף על פי שהדלעת טוב מן הקישות טוב קישות לשעתו מן הדלעת לאחר זמן שיש בה ספק אם תבא כענין פירש״י ז״ל. ואימא מירושה – כלומר אחר שהמסופק והרחוק הוא יותר פחות נימא דמירושה סליק נפשיה שהוא יותר מסופק שאינו ידוע אם תמות ה״א בחייו או אם ימות הוא בחייה. אמר אביי מיתה שכיחא מכירה לא שכיחא – פי׳ דמיתה שכיחא טפי ממכירה שאין דרך האשה למכור בנכסים משום שבח בית אביה ויש מקשים מנ״ל דמיתה דידה שכיחי טפי ממיתה דידיה ותרצו בשם רש״י ז״ל דמיתה דידה שכיחא טפי שמסוכנת בלידה פעמים רבות וא״ל דה״ק דיותר הוא מצוי בענין שתמות בחייו משתמכר בחייו. רב אשי אמר בנכסייך ולא מפירותי׳ בנכסיך ולא לאחר מיתה – פי׳ רש״י ז״ל אין לך אלא דקדוק הלשון בנכסייך ולא בפירותיהם ובעודה שלה משמע דהא נכסיך קאמר ולא לאחר מיתה שבטל שמו מעליהן וקשיא לן אביי האיך לא תירץ כדרב אשי דהא מתניתין היא בנדרים קונם לביתך שאני נכנס ומת או מכרו מותר דכיון דמית לאו ביתי׳ הוא. וי״ל דהתם היא בנדרים ומשום דאמר רחמנא ככל היוצא מפיו יעשה אבל לגבי מקח וממכר ושיעבוד ומשא ומתן של בני אדם אורחא דאינש לומר נכסיך אפי׳ מן הפירות שהאומר נכסי לפלוני בין הגוף ובין הפירות וכן כשאומר בנכסיך לאו למעוטי כשתמות אלא כאומר בנכסיך דהשתא ומיהו כיון דלא קאמר אלא דין ודברים והוא לשון סתום וגרוע אין לנו אלא פחות שבמשמעות הלשון ורב אשי אמר כי מגוף הלשון עצמו יש לנו לדקדק דמגופא בלחוד מחיל כיון שזה סילוק ומחילה הא אין לך אלא לדקדק בלשון כל מה שהורע כחה ומשום דיד בעל השטר על החתונ׳ ובין אביי ובין רב אשי תרוייהו ס״ל דאמרינן בהאי נמי יד בעל השטר על התחתונה אלא דמר אתי עליה מחד טעמא ומר מטעמא אחריני ומה שכתב רש״י ז״ל אין לך אלא דקדוק הלשון ה״ק אין אנו צריכים לומר כן משום לשון דין ודברים אלא אף מלשון בנכסיך אלא יש מי שאומר דרב אשי לית ליה כאביי וסבירא ליה דבכל דבר שהוא של שובר או של מחילה לא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אלא יד ב״ח שבא להוציא ממון מחבירו עליו להביא ראייה כדאמרינן בפרק גט פשוט אמר רבא שטר לך בידי פרוע הגדול פרוע והקטן אינו פרוע אלא מעתה גבי שדי מכורה לך שדי הגדולה מכורה לך שאני התם דיד בעל השטר על התחתונה דאלמא לא אמרינן גבי שובר יד בעל השטר על התחתונה וכדאמרינן נמי התם אמר להו רב ספרא לספרי כי כתביתו תבריה אי ידעיתו יומא דשטרא כתובו ליה ואי לא כתובו סתמא כלומר שיאמר שנתפרע מחוב שהוא מסך פלוני דכל אימת דנפיק מרע ליה דאלמא כי נפיק שובר מסך ידוע ובעל השטר החוב אמר סטראי נינהו אין אומרים יד בעל השובר על התחתונה אלא אומר יד של בעל חוב על התחתונה לפי שבא להוציא מחבירו ומסתברא דמכל הני ליתא ראיה ברורה דשאני התם שאין בלשון השובר שום ספק אלא לשון ברור כפי הסך שתובעים ממנו וכשאומר הלה סטראי נינהו עליו להביא ראיה שהרי סך השובר מתכוין יפה לסך שטר חוב שהוא מוציא וכן בההיא דשטר לך בידי פרוע שובר ברור הוא בלי שום ספק שאפי׳ שטר של סך גדול שטר נקרא וכן כשאמר חוב לך בידי פרוע על כל שטר שמוציא עליו נכללים בלשון הזה הלכך הבא לדחוק הלשון ולהעמידו בפרט מסויים עליו להביא ראיה אבל כשיש בלשון השובר לשון הסתום שסובל ב׳ משמעות הרי הוא מספק אם נמחל החוב ההוא אליבא דכ״ע יד בעל השטר ההוא על התחתונה ויד ב״ח על העליונה כיון שחיובו ברור וכדאמר אביי הכא ורב אשי אודי ליה דלא מוקמינן פלוגתא אהדדי בינייהו. הוה אמינא עד עולם אפירות קאי – וא״ת השתא נמי דכתיב פירי פירות העולם אפירות ופירי פירות בלחוד וי״ל כיון דכ׳ (רחמנא) כל האי דאפשר מפירי פירי סליק נפשיה כי כתב עד עולם לרבות כל הבא אחריהם אתא. אלא בדשיירה פירות כי כשתרצה לשיירם דלוקח בהם קרקע והכין מוכח לישנא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush