גמרא
פירוש
פרק ט – הכותב לאשתו
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ג ג רמב״ם הלכות אישות כ״ג:ב׳
טור אבן העזר צ״ב:ח׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ב:ח׳
ד רמב״ם הלכות אישות כ״ג:ב׳
טור אבן העזר צ״ב:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ב:א׳
טור אבן העזר צ״ב:ח׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ב:ח׳
ד רמב״ם הלכות אישות כ״ג:ב׳
טור אבן העזר צ״ב:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ב:א׳
ה ו רמב״ם הלכות אישות כ״ג:ו׳
טור אבן העזר ס״ט:ז׳
טור אבן העזר צ״ב:א׳
שולחן ערוך אבן העזר ס״ט:ז׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ב:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ב:ג׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ב:ז׳
ז רמב״ם הלכות אישות כ״ג:ו׳
טור אבן העזר ס״ט:ז׳
טור אבן העזר צ״ב:א׳
שולחן ערוך אבן העזר ס״ט:ז׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ב:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ב:ג׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ב:ז׳
טור אבן העזר ס״ט:ז׳
טור אבן העזר צ״ב:א׳
שולחן ערוך אבן העזר ס״ט:ז׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ב:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ב:ג׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ב:ז׳
ז רמב״ם הלכות אישות כ״ג:ו׳
טור אבן העזר ס״ט:ז׳
טור אבן העזר צ״ב:א׳
שולחן ערוך אבן העזר ס״ט:ז׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ב:א׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ב:ג׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ב:ז׳
הכותב פרק תשיעי
הכותב דין ודברים אין לי בנכסיך הרי זה אוכל פירות בחייה וא״כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך שאם מכרה ונתנה קיים ואוקימנא למתני׳ בכותב ועודה ארוסה ולפיכך תנאי קיים ואפילו באמירה בעלמא ואפילו בלשון הגרוע הזה ומיהו הוא אוכל פירות בחייה ומתה יורשה משום דנכסים לא משמע אלא מגוף הנכסים ולא מפירותיהם ולא משמע אלא בחייה הלכך לא אהני תנאה אלא שתמכור ותתן לכל מי שתרצה המכר קיים ואיכא למידק לגבי הא למה תנאה אליבא תנא דמתניתין דהא תנן פרק האשה דלעיל עד שלא נשאת ונשאת ר״ג אומר אם מכרה ונתנה קיים ואף על פי שאח״כ חזרו רבותי׳ ונמנו שהבעל מוציא מיד הלקוחות מ״מ אין זה לפי דעת התנא ואף על פי שאמר לפני ר״ג הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסיה אמר ולא חש ר״ג בהם תדע דהא רב ושמואל דאמרו תרווייהו הבעל מוציא מיד הלקוחות ואמרינן דאמרי אינהו כמאן ולא אמרינן דא״ל דאינהו דאמ׳ כרבותי׳ אלמא ל״ל לההי׳ דאמרו לא וכ״ת דאהני תנא׳ שתוכל למכור ולתת לכתחילה א״כ הוה לי׳ למתני למה כתב לה דין ודברים שמוכרת ונותנת וקיים ומדלא קתני הכי מכלל דלאו הא אתא לאשמועינן ותירץ הרמב״ן ז״ל דמהא אשמועינן דמהני תנאה דבעודה ארוסה אפי׳ לנכסים שנפלו לה משנשאת ואף על פי שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הכא סילוק בעלמא הוא כיון דנחלה הבאה לו ממקום אחר הוא מהנה עליה אפילו קודם שבא לרשות אחד מהם וקשיא ליה ז״ל הא גרסינן בירושל׳ ר׳ ירמיה בעי קומי דר״ז כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ונפלו לה לאחר מכאן מהו אמר לי׳ וכי יש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו ע״כ ותירץ הוא ז״ל ההיא כשהתנה עמה אחר שנשאת שידו כידה ובעינן שקנו מידה לגופו של קרקע כדאיתא לקמן הלכך אינו יכול להתנות אלא על נכסים שבא לרשותה ומה דבעי לא הוה סלקא דעתין דכיון שעדיין לא באו הנכסים לרשותה דינו בהם כאלו עודה ארוכה וליכא למימר להו ידו כידה ואהדר ליה דכיון שנשאת ידו כידה אפי׳ לנכסים שעדיין לא באו וה״ל כאומר מה שאירש מאבא הוא מכור לך ולא אמר כלום. גרסת הספרים דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהם בחייך ובמותיך אינו אוכל פירות בחייה כו׳ ופי׳ גרסא זו סתמא כר״י דאלו לת״ק לא צריך למימר ובפירי פירותיהם ובוודאי דאפי׳ לר״י צריך לומר עד עולם אלא דלישנא קלילא נקט ויש ספרים דלא גרסי ובפירות פירותיהם ופשיטא דת״ק דה״ק ומיהו לאו דדוקא מר״י אלא דנקט לישנא קלילא רשב״ג אומר וכו׳ ואין הלכה כמותו לפי מה שפסק הרי״ף ז״ל וכדבעינן למיכתב לקמן. גמרא תני ר״ח האומר אין לי עליך וכו׳ – פי׳ רש״י ז״ל וקמ״ל דתנאי קיים ואפילו באמירה ופרכינן וכי כתב לה מאי הוה והתניא האומר לחבירו אלמא לא מהני תנאי בהא לישנא דאמרי׳ מדין ודברים הוא דסליק נפשיה וכיון דלא מהני באמירה פשיטא דלא מהני בכתיבה ולפ״ז בדין הוא שנפרוך אליבא דר״ח וכי כתב לה מה הוה והכא פרכינן מאומר לאומר אלא דניחא לן למפרך אפי׳ בכתיבה כלישנא דמתניתין ולומר דלא כר״ח וקשיא לן כתיבה אאמירה דהא פשיטא לן דלא שני בין כתיבה לאמירה ויש לפרש עוד דקושיין אליבא דר״ח כיון דאמרת דכותב דמתניתין היינו אומר א״כ כי כתב לה מאי הוה והתניא וכו׳ בשלמא בלאו דר״ח הוה אמרי׳ דמאי כותב כראוי בקנין כאותו ששנינו הכותב נכסיו לבניו אבל דתני ר״ח האומר ואין הכתיבה אלא שטר ראייה בעלמא א״כ דכי כתב לה מאי הוי והתניא וכו׳ וכן פי׳ רבי׳ ז״ל, האומר לחבירו פירש״י ז״ל לחבירו שהיה שותף עמו בשדה וקמ״ל שאף על פי שהיה שותף עמו ושייך בגופה של שדה לא מסתלק האי מזכותי׳ בהאי לישנא דאילו לאינש דעלמא פשיטא דלא זכי משום האי לישנא ומתני׳ נמי לשותף דמי דהא שייכא איהו בנכסי׳ והכי נמי אמרינן בפ׳ חזקת הבתים גבי הא דאמרינן שותפים מעידים זה על זה והא נוגעין בעדותן נינהו ופרקינן דכתב לה דין ודברים אין לי בהם ופרכינן וכי כתב לה מאי הוה והתניא האומר לחבירו וכו׳ דאלמא אף באומר כן לחבירו שותף לא מהני דאמרינן מדין ודברים הוא דסליק נפשיה ורבינו ז״ל אומר דמתני׳ כשאומר כן בלשון סילוק אבל כשאומר כן בלשון הודאה פשיטא דמהני ואף כשאמר כן בלשון הזה תפס ולא גילה דעתו אם בלשון הקנאה הוא זוכה מדין הודאה כיון שפשוטו של לשון משמע לשון הודאה אלא הכא שמגלה דעתו שאומר בלשון הקנאה וסילוק ולשון חכמים כך הוא בהרבה מקומות כדתניא הרי את מקודשת שר״ל תהא את מקודשת שזה הלשון וכיוצא בו דמשמע להבא ומשמע לשעבר זוכה הוא בו באיזה שיזכה יותר ובאותה שאמר בפ׳ השולח ואין לי עסק בך הקש׳ ר״ת מ״ש מגט שחרור דעבד כנעני שגופו קנוי שמשתחרר בלשון הזה כדאמרינן במסכת גיטין הרי לי׳ לכשתברח ממני אין לי עסק בך ותירץ ז״ל דשאני התם שאם הוא עבד גדול ראוי הוא לזכות בעצמו ואם הוא עבד קטן זוכי׳ בו שמים כהוא בעצמו ולפיכך סגי׳ בסילוק כל דהו אבל לגבי נכסים שאין הם זוכים בעצמם לא זכי ליה בהא לישנא לאחריני ואפי׳ למי שהוא שותף דמדין ודברים הוא דסליק נפשיה כדאיתא בכריתות. אמרי דבי ר׳ ינאי בכותב לה ועודה ארוסה – פירוש כיון שעדיין לא זכה בה בנכסים הרי היא מסלקת מן העתיד לזכות בהם בסילוק כל דהו ואפי׳ בלשון גרוע כזה וכדר׳ כהנ׳ דאמר רב כהנא נחלה הבאה לו לו לאדם וכדרבא דאמר כל האומר אפשי פי׳ ר״י ז״ל דאצטריך דרב כהנא ודרבא כיון דאוקימנא בכותב לה ועודה ארוסה הוה אמינא כיון שעדיין לא זכה בנכסים מתנה בדבר שלא בא ברשותו להכי אמרינן דשפיר מצי כרב הונא (וכתב) [וכ״ת] רב כהנא גופי׳ מ״ט ואמרינן דטעמא כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים. ויש מפרשים בפנים אחרים אבל זה יותר נכון. נחלה הבאה לאדם ממקום אחר – ופירש״י ז״ל ממקום אחר שאינה מנחלת קרובים אלא שבאה לו ע״י מעשה דנשואי׳ ועדיין לא באו בהם אותו מעשה כגון בעודה ארוסה אדם מתנה עליו שלא יירשנה ולא חשיב כמקנה דבר שלא בא ברשותו שאינו עושה בלשון הקנאה אלא בלשון תנאי כמו שמתנה עמו בשעת נשואין קודם שתכנס לחופה והוא כנסה ע״מ כן. מאי כגון זה – כלומר אהיכ׳ אתמר דרבא כיון דאמרת דהא מתני׳ כרבא משמע דלא אתמ׳ דרבא על מתני׳. אי הכי אפילו נשואה נמי – כלומר כיון דדמית לה לדרבא אפי׳ בנשואה נמי דהאי טעמא דאי אפשי אף בנשואה שייך ודרב הונ׳ נמי בנשואה ופריק אביי נשוא׳ ידו של בעל כידה וה״ל כשותף בנכסי׳ ולא סגי לה באומר לחבירו דין ודברים אין לי בשדה זו משא״כ באומרת איני ניזונת ואיני עושה שאינה אלא חיוב מזונות בעלמא וכיון דאמר׳ איני ניזונית ומחל בעל באותה שעבוד אבל בעל בנכסי אשתו זכייה גמורה יש לו. איבעי׳ להו קנו מידו מהו – פי׳ רש״י ז״ל דלאו במתני׳ קאי דאלו במתני׳ לענין שאם מכרה ונתנה קיים אפי׳ באמירה בעלמא סגי כיון דכתב לה ועודה ארוסה ואם לענין הפירות וירושה שלא הסתלק בלשון ההוא דבנכסי׳ ולא בפירותי׳ ולא לאחר מיתה משמע ומשום דקנו מידו אין מוסיף יותר על המשמעות לשון ההוא אלא אמתני׳ האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו קאי שאם קנו מידו על הלשון ההוא (ואם) מתייפה הלשון יותר לומר דמגופה של קרקע קנו מידו כן פי׳ רש״י ז״ל ובדין הוא דאפשר לאומרה דבעיין דמתניתין בנשואה שידו כידה אלא כיון דפשטא דמתני׳ בארוסה מיירי עדיפ׳ ליה למרן ז״ל לומר דאמתניתין דתני ובנשואה והכל יוצא דרך אחד אבל פירש רש״י ז״ל יותר נכון. מגופה של קרקע קנו מידו – כתב הרב רבינו יונה ז״ל דדוקא כשאמר בתחילה דין ודברים אין לי על שדה זו ואח״כ קנו מידו סתם דאמרינן שבא לקיים דבריו של קנין מגופה של שדה כדי שלא יהא עליו דין ודברים אבל אם קנו מידו שלא יהא עליו דין ודברים על שדה זו קנין דברי׳ בעלמא הוא ולא מקני ונראין דבריו ז״ל. מסתברא מילתא דרב יוסף בעורר – פי׳ רש״י ז״ל בעורר על הקנין ואומר שלא קנו מידו אלא על דין ודברים אבל אם הניחו עומד לזה בקרקע יום א׳ בלא ערעור ואח״כ אמר הדין ודברים סליק נפשיה מיהדר הוא דהדר ביה ואין שומעין לו ואינו מחוור ואחרים פירשו שאם כשקנו מידו היה עורר על השדה ועל זה קנו מידו יכול לומר דמדין ודברים הוא דסליק נפשי׳ אבל בעומד בשופי בלי שום עירעור וקנו מידו מגופה של קרקע קנו מידו לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי וכן הלכתא דבין בעורר ובין בעומד מגופה של קרקע קנו מידו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הכותב דין ודברים אין לי בנכסיך הרי זה אוכל פירות בחייה וא״כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך שאם מכרה ונתנה קיים ואוקימנא למתני׳ בכותב ועודה ארוסה ולפיכך תנאי קיים ואפילו באמירה בעלמא ואפילו בלשון הגרוע הזה ומיהו הוא אוכל פירות בחייה ומתה יורשה משום דנכסים לא משמע אלא מגוף הנכסים ולא מפירותיהם ולא משמע אלא בחייה הלכך לא אהני תנאה אלא שתמכור ותתן לכל מי שתרצה המכר קיים ואיכא למידק לגבי הא למה תנאה אליבא תנא דמתניתין דהא תנן פרק האשה דלעיל עד שלא נשאת ונשאת ר״ג אומר אם מכרה ונתנה קיים ואף על פי שאח״כ חזרו רבותי׳ ונמנו שהבעל מוציא מיד הלקוחות מ״מ אין זה לפי דעת התנא ואף על פי שאמר לפני ר״ג הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסיה אמר ולא חש ר״ג בהם תדע דהא רב ושמואל דאמרו תרווייהו הבעל מוציא מיד הלקוחות ואמרינן דאמרי אינהו כמאן ולא אמרינן דא״ל דאינהו דאמ׳ כרבותי׳ אלמא ל״ל לההי׳ דאמרו לא וכ״ת דאהני תנא׳ שתוכל למכור ולתת לכתחילה א״כ הוה לי׳ למתני למה כתב לה דין ודברים שמוכרת ונותנת וקיים ומדלא קתני הכי מכלל דלאו הא אתא לאשמועינן ותירץ הרמב״ן ז״ל דמהא אשמועינן דמהני תנאה דבעודה ארוסה אפי׳ לנכסים שנפלו לה משנשאת ואף על פי שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הכא סילוק בעלמא הוא כיון דנחלה הבאה לו ממקום אחר הוא מהנה עליה אפילו קודם שבא לרשות אחד מהם וקשיא ליה ז״ל הא גרסינן בירושל׳ ר׳ ירמיה בעי קומי דר״ז כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ונפלו לה לאחר מכאן מהו אמר לי׳ וכי יש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו ע״כ ותירץ הוא ז״ל ההיא כשהתנה עמה אחר שנשאת שידו כידה ובעינן שקנו מידה לגופו של קרקע כדאיתא לקמן הלכך אינו יכול להתנות אלא על נכסים שבא לרשותה ומה דבעי לא הוה סלקא דעתין דכיון שעדיין לא באו הנכסים לרשותה דינו בהם כאלו עודה ארוכה וליכא למימר להו ידו כידה ואהדר ליה דכיון שנשאת ידו כידה אפי׳ לנכסים שעדיין לא באו וה״ל כאומר מה שאירש מאבא הוא מכור לך ולא אמר כלום. גרסת הספרים דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהם בחייך ובמותיך אינו אוכל פירות בחייה כו׳ ופי׳ גרסא זו סתמא כר״י דאלו לת״ק לא צריך למימר ובפירי פירותיהם ובוודאי דאפי׳ לר״י צריך לומר עד עולם אלא דלישנא קלילא נקט ויש ספרים דלא גרסי ובפירות פירותיהם ופשיטא דת״ק דה״ק ומיהו לאו דדוקא מר״י אלא דנקט לישנא קלילא רשב״ג אומר וכו׳ ואין הלכה כמותו לפי מה שפסק הרי״ף ז״ל וכדבעינן למיכתב לקמן. גמרא תני ר״ח האומר אין לי עליך וכו׳ – פי׳ רש״י ז״ל וקמ״ל דתנאי קיים ואפילו באמירה ופרכינן וכי כתב לה מאי הוה והתניא האומר לחבירו אלמא לא מהני תנאי בהא לישנא דאמרי׳ מדין ודברים הוא דסליק נפשיה וכיון דלא מהני באמירה פשיטא דלא מהני בכתיבה ולפ״ז בדין הוא שנפרוך אליבא דר״ח וכי כתב לה מה הוה והכא פרכינן מאומר לאומר אלא דניחא לן למפרך אפי׳ בכתיבה כלישנא דמתניתין ולומר דלא כר״ח וקשיא לן כתיבה אאמירה דהא פשיטא לן דלא שני בין כתיבה לאמירה ויש לפרש עוד דקושיין אליבא דר״ח כיון דאמרת דכותב דמתניתין היינו אומר א״כ כי כתב לה מאי הוה והתניא וכו׳ בשלמא בלאו דר״ח הוה אמרי׳ דמאי כותב כראוי בקנין כאותו ששנינו הכותב נכסיו לבניו אבל דתני ר״ח האומר ואין הכתיבה אלא שטר ראייה בעלמא א״כ דכי כתב לה מאי הוי והתניא וכו׳ וכן פי׳ רבי׳ ז״ל, האומר לחבירו פירש״י ז״ל לחבירו שהיה שותף עמו בשדה וקמ״ל שאף על פי שהיה שותף עמו ושייך בגופה של שדה לא מסתלק האי מזכותי׳ בהאי לישנא דאילו לאינש דעלמא פשיטא דלא זכי משום האי לישנא ומתני׳ נמי לשותף דמי דהא שייכא איהו בנכסי׳ והכי נמי אמרינן בפ׳ חזקת הבתים גבי הא דאמרינן שותפים מעידים זה על זה והא נוגעין בעדותן נינהו ופרקינן דכתב לה דין ודברים אין לי בהם ופרכינן וכי כתב לה מאי הוה והתניא האומר לחבירו וכו׳ דאלמא אף באומר כן לחבירו שותף לא מהני דאמרינן מדין ודברים הוא דסליק נפשיה ורבינו ז״ל אומר דמתני׳ כשאומר כן בלשון סילוק אבל כשאומר כן בלשון הודאה פשיטא דמהני ואף כשאמר כן בלשון הזה תפס ולא גילה דעתו אם בלשון הקנאה הוא זוכה מדין הודאה כיון שפשוטו של לשון משמע לשון הודאה אלא הכא שמגלה דעתו שאומר בלשון הקנאה וסילוק ולשון חכמים כך הוא בהרבה מקומות כדתניא הרי את מקודשת שר״ל תהא את מקודשת שזה הלשון וכיוצא בו דמשמע להבא ומשמע לשעבר זוכה הוא בו באיזה שיזכה יותר ובאותה שאמר בפ׳ השולח ואין לי עסק בך הקש׳ ר״ת מ״ש מגט שחרור דעבד כנעני שגופו קנוי שמשתחרר בלשון הזה כדאמרינן במסכת גיטין הרי לי׳ לכשתברח ממני אין לי עסק בך ותירץ ז״ל דשאני התם שאם הוא עבד גדול ראוי הוא לזכות בעצמו ואם הוא עבד קטן זוכי׳ בו שמים כהוא בעצמו ולפיכך סגי׳ בסילוק כל דהו אבל לגבי נכסים שאין הם זוכים בעצמם לא זכי ליה בהא לישנא לאחריני ואפי׳ למי שהוא שותף דמדין ודברים הוא דסליק נפשיה כדאיתא בכריתות. אמרי דבי ר׳ ינאי בכותב לה ועודה ארוסה – פירוש כיון שעדיין לא זכה בה בנכסים הרי היא מסלקת מן העתיד לזכות בהם בסילוק כל דהו ואפי׳ בלשון גרוע כזה וכדר׳ כהנ׳ דאמר רב כהנא נחלה הבאה לו לו לאדם וכדרבא דאמר כל האומר אפשי פי׳ ר״י ז״ל דאצטריך דרב כהנא ודרבא כיון דאוקימנא בכותב לה ועודה ארוסה הוה אמינא כיון שעדיין לא זכה בנכסים מתנה בדבר שלא בא ברשותו להכי אמרינן דשפיר מצי כרב הונא (וכתב) [וכ״ת] רב כהנא גופי׳ מ״ט ואמרינן דטעמא כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים. ויש מפרשים בפנים אחרים אבל זה יותר נכון. נחלה הבאה לאדם ממקום אחר – ופירש״י ז״ל ממקום אחר שאינה מנחלת קרובים אלא שבאה לו ע״י מעשה דנשואי׳ ועדיין לא באו בהם אותו מעשה כגון בעודה ארוסה אדם מתנה עליו שלא יירשנה ולא חשיב כמקנה דבר שלא בא ברשותו שאינו עושה בלשון הקנאה אלא בלשון תנאי כמו שמתנה עמו בשעת נשואין קודם שתכנס לחופה והוא כנסה ע״מ כן. מאי כגון זה – כלומר אהיכ׳ אתמר דרבא כיון דאמרת דהא מתני׳ כרבא משמע דלא אתמ׳ דרבא על מתני׳. אי הכי אפילו נשואה נמי – כלומר כיון דדמית לה לדרבא אפי׳ בנשואה נמי דהאי טעמא דאי אפשי אף בנשואה שייך ודרב הונ׳ נמי בנשואה ופריק אביי נשוא׳ ידו של בעל כידה וה״ל כשותף בנכסי׳ ולא סגי לה באומר לחבירו דין ודברים אין לי בשדה זו משא״כ באומרת איני ניזונת ואיני עושה שאינה אלא חיוב מזונות בעלמא וכיון דאמר׳ איני ניזונית ומחל בעל באותה שעבוד אבל בעל בנכסי אשתו זכייה גמורה יש לו. איבעי׳ להו קנו מידו מהו – פי׳ רש״י ז״ל דלאו במתני׳ קאי דאלו במתני׳ לענין שאם מכרה ונתנה קיים אפי׳ באמירה בעלמא סגי כיון דכתב לה ועודה ארוסה ואם לענין הפירות וירושה שלא הסתלק בלשון ההוא דבנכסי׳ ולא בפירותי׳ ולא לאחר מיתה משמע ומשום דקנו מידו אין מוסיף יותר על המשמעות לשון ההוא אלא אמתני׳ האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו קאי שאם קנו מידו על הלשון ההוא (ואם) מתייפה הלשון יותר לומר דמגופה של קרקע קנו מידו כן פי׳ רש״י ז״ל ובדין הוא דאפשר לאומרה דבעיין דמתניתין בנשואה שידו כידה אלא כיון דפשטא דמתני׳ בארוסה מיירי עדיפ׳ ליה למרן ז״ל לומר דאמתניתין דתני ובנשואה והכל יוצא דרך אחד אבל פירש רש״י ז״ל יותר נכון. מגופה של קרקע קנו מידו – כתב הרב רבינו יונה ז״ל דדוקא כשאמר בתחילה דין ודברים אין לי על שדה זו ואח״כ קנו מידו סתם דאמרינן שבא לקיים דבריו של קנין מגופה של שדה כדי שלא יהא עליו דין ודברים אבל אם קנו מידו שלא יהא עליו דין ודברים על שדה זו קנין דברי׳ בעלמא הוא ולא מקני ונראין דבריו ז״ל. מסתברא מילתא דרב יוסף בעורר – פי׳ רש״י ז״ל בעורר על הקנין ואומר שלא קנו מידו אלא על דין ודברים אבל אם הניחו עומד לזה בקרקע יום א׳ בלא ערעור ואח״כ אמר הדין ודברים סליק נפשיה מיהדר הוא דהדר ביה ואין שומעין לו ואינו מחוור ואחרים פירשו שאם כשקנו מידו היה עורר על השדה ועל זה קנו מידו יכול לומר דמדין ודברים הוא דסליק נפשי׳ אבל בעומד בשופי בלי שום עירעור וקנו מידו מגופה של קרקע קנו מידו לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי וכן הלכתא דבין בעורר ובין בעומד מגופה של קרקע קנו מידו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush