גמרא
פירוש
וּכְשֵׁם שֶׁאֵין מְזִימִּין אֶת הָעֵדִים אֶלָּא בִּפְנֵיהֶם כָּךְ אֵין מַכְחִישִׁין אֶת הָעֵדִים אֶלָּא בִּפְנֵיהֶם.
אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן אִילּוּ הֲווֹ קַמַּן וּמַכְחִישִׁין לְהוּ הֲוָה הַכְחָשָׁה וְלָא הֲוָה מַשְׁגִּיחִין בְּהוּ דהוי לַהּ עֵדוּת מוּכְחֶשֶׁת הַשְׁתָּא דְּלֵיתַנְהוּ דְּאִילּוּ הֲווֹ לְקַמַּן דִּלְמָא הֲווֹ מוֹדוּ לְהוּ מְהֵימְנִי.
אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן אאוֹקֵי תְּרֵי לַהֲדֵי תְּרֵי וְאוֹקֵי מָמוֹנָא בְּחֶזְקַת מָרֵיהּ מִידֵּי דְּהָוֵה אַנִּכְסֵי דְּבַר שָׁטְיָא דְּבַר שָׁטְיָא זַבֵּין נִכְסֵי אֲתוֹ בֵּי תְרֵי אָמְרִי כְּשֶׁהוּא שׁוֹטֶה זַבֵּין וַאֲתוֹ בֵּי תְרֵי וְאָמְרִי כְּשֶׁהוּא חָלִים זַבֵּין.
אָמַר רַב אָשֵׁי באוֹקֵי תְּרֵי לַהֲדֵי תְּרֵי וְאוֹקִי מָמוֹנָא בְּחֶזְקַת בַּר שָׁטְיָא וְלָא אֲמַרַן גאֶלָּא דְּאִית לֵיהּ חֲזָקָה דַאֲבָהָתֵיהּ אֲבָל לֵית לֵיהּ חֲזָקָה דַאֲבָהָתֵיהּ אָמְרִינַן כְּשֶׁהוּא שׁוֹטֶה זְבַן וּכְשֶׁהוּא שׁוֹטֶה זַבֵּין.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
אלא אמר רב נחמן אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה – וא״ת למה אין נאמנים פי׳ רש״י ז״ל דה״ק אין נאמנים לבעל השטר לגמרי ולא מגבויי מגבינן ליה ולא קרעינן ליה ואי תפס לא מפקינן מיניה ולפי זה הלשון משמע דברישא כיון שנדו נמי קרעינן ליה וכן דעת קצת רבותי והא דאמרינן דאי תפס לא מפקינן יש שפירש דאי תפיס דוקא בלא עדים דיש לו מגו כיון דתפיס הוא לא מפקינן מיניה דאוקמא ממונא בחזקת מריה והא דאמר התם תקפו כהן מוציאין אותו מידו משום דהתם אפילו תפוס בלא עדים לית ליה מגו דבטענות שמא תפס ביה וא״ת אי כשתפס בלא עדים דאית ליה מגו אפי׳ רישא מאי מפקינן מיניה וי״ל כיון דברישא האי שטרא חספא בעלמא הוא אין כאן מגו וכההיא דאמרינן בפרק חזקת הבתים גבי אין שטרא זייפא הוא ומיהו שטרא מעליא הוה לי וארכס ומיהו אי טען ואמר לו מלוה תפיסנא ולא משום האי שטרא השתא וודאי איכא מגו ומהני תפיסה דיליה. ורבינו הגדול ז״ל פי׳ דהכא אפי׳ תפס בעדים לא מפקינן מיניה דתרי ותרי ספיקא דאורייתא היא ובאיסורא לחומרא ובממונא אוקי ממונא בחזקת מריה דתפס ליה כי היכי דקים ליה ליקום וכן דעת הרי״ף ז״ל אבל אין דעת ר״י ורבינו ז״ל אבל כל תרי ותרי אוקי ממונא בחזקת מריה קמא אוקי איתתא בחזקת׳ אבל הכא בא״א החמירו לאוסרה מספק דרבנן ולא נימא אוקי אתתא בחזקתה דהיינו עובדא דינאי מלכא וכן לקמן בפרקין בשמעתין דמעלין לכהונה ע״פ עד אחד וכן פי׳ רבינו חננאל ז״ל וכן עיקר וכבר ברירנא לה בהלכה בכמה דוכתא בס״ד. והריא״ף ז״ל הביא ראיה לדבריו והרא״ם דתרי ותרי אמרי אוקי גברא בחזקתיה ה״נ אוקי עידי השטר בחזקתיה ותמוהין דבריו ז״ל דבתרי סהדי גופייהו דהא בהכחשה לא שייך לוה דנוקמינהו בחזקתיה א״כ איכא למידק לאידך גיסא דנוקי׳ אידך בחזקתייהו ומאחר שהם מעידי׳ עדות אמת ויש מפרשים דבריו ז״ל שאין ראייתו אלא מקטנים היו דנימא אוקי תרי לבהדי תרי ונימא אוקמינא לסהדי אחזקה דריש לקיש שאין חותמין על השטר אא״כ נעשה בגדול טעם זו אינו דליכא ההיא חזקה כלל היכא דאיכא עדים דמכחישי ליה הלכך אין לנו אלא אפי׳ הנה שתפס בעדים מפקינן מיניה וכבר כתבתי לעיל שדעת רש״י ז״ל שפירשו כיון שנאמנים קרעינן ליה לשטרא וכ״כ הרב בעל העטור ז״ל בשם הרא״ם ז״ל וכן דעת מורי הרשב״א ז״ל אבל מורי ז״ל אמר כיון שאפשר שהיום או מחר יבואו עדים אחרים וקיימוהו והוי לי׳ תרי ותרי ומהני ליה שטרא לתפיסה לית לן למקרעי׳ מספק וההיא דאמר בשבועות לא מקרע קרעינן ליה דלמא איכא דיינא דעבד כר׳ אלעאי ואע״ג דליכא למעבד כר׳ אלעאי לכתחילה ונראה דבריו ז״ל בשטר של יתומים התם אבל כשהמלוה קיים ולא מקיימין ליה לשטרא משום דאי הוה ליה קיום עד השתא הוה ליה וכיון דקיום דידיה לא שכיח וכי מקיים נמי לא מהימנא אלא לתפיסה שלא בעדים לית לן לעכובי כיון דהשתא פסול הוא וכן עיקר.
אתו תרי סהדי ואמרו כשהוא שוטה זבין ואתו בי תרי ואמרו כשהוא חלים זבין וקי״ל עתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו. אמר אביי אמר רב אשי אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת (מריה) [בר] שטי׳ – פי׳ ואפילו המטלטלי׳ התפס לוקח מפקינן מיניה לפי הפי׳ שכתבו וכ״ש קרקעות דלאו בני תפיסה נינהו כלל ולא אמרן אלא דאית ליה לבר שטי׳ חזקה דאבהתיה כלומר שירש קרקע זו מאבותיו אבל לית ליה חזקה דאבהתיה אלא שלקח הוא ולא ידענא לאימת לקחה אמרי׳ כשהוא שוטה זבין כלומר שאין לזה תביעה ברורה להוציא קרקע מחזקתיה של זה וכל שאין לתובע ראייה וחזקה ראשונה אין יכול להוציא מיד שהוא מוחזק בהם ואפי׳ אין למחזיק בפרק חזקת הבתים ואף על פי שזה השוטה מוציא שטר מקח כתוב וחתום כראוי ואין לנו שום עדות שלקח כשהוא שוטה ואין לנו שום חזקה דהא אמרינן חזקה דהא אמרינן חזקה אין העדים חותמין על השטר אא״כ נעשה בעל הדבר גדול וכן דעת נוטה התם הוא לענין המוכר שהם צריכין להכירו ואין לעשות עליו שטר שלא בפניו אבל לענין הזוכה אין לומר כן שהם זכין לו שלא בפניו וכותבין לו שטר לזכותו שלא בפניו ואינם מכירים אם הוא קטן אם הוא גדול וזה פשוט הוא אליו ושראיתי א׳ מן החכמים משתבש בדבר זה והזמה שלא בפניה׳ נהי דהזמה לא הוי הכחשה מיהא הוי כלומר נהי דהזמה לא הוה לחייבם כדין הזמה הכחשה הוא לבטל עדותן כפי׳ רש״י ז״ל וכתב הרמב״ם ז״ל טעם דבר דהזמה לא הוה לפי שהעדות ממש עליהם לעונשין ואין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ואם קבלו אינו כלום אבל הכחשה עיקר הדין על הממון והרי בעל השטר קיים להעיד עליו בפניו. ג׳ רש״י ז״ל קרא עליו ערעור אין לא קרא עליו ערעור לא מסייע ליה לרב אסי דאמר רב אסי אין מקיימין את השטר אלא משטר שקרא עליו ערעור והוחזק בב״ד ופי׳ רש״י ז״ל שאם לא קרא עליו ערעור חיישינן שמא מזויף הוא וכן גורס הרא״ם ז״ל ואינו מחוור דכיון דהוחזק בב״ד ונתקיים ע״י עדותו ליכא למיחש למזויף וא״כ בטלת כל קיום שטרות לכך נכון כגרסת הרי״ף ז״ל שהוחזק בב״ד אין לא הוחזק בב״ד לא מסייע ליה לרב אסי אין מקיימין את השטר שקרא עליו ערעור אא״כ הוחזק בב״ד והא קמ״ל דאע״ג שקרא עליו ערעור בב״ד שהוא מזויף ושתק ערעור הוא ונשאר בעל השטר בחזקת ממון ההוא דאפ״ה לא מחשבינן ליה במקום דדלמא השתא שתק הערעור ומחר תבעי׳ ליה בדינא ותנא נמי להך רבותא קתני משטר שקרא עליו ערעור אפי׳ הוחזק בב״ד בעינן. אמרי נהרדעי אין מקיימין השטר אלא משני (שטרא עדות) [שדות] או משני כתובות והוא שאכלם בעליהם בשופי שלש שנים הא דנהרדעי לא פליגי אדרב אמי דהא דרב אסי מתניתן היא ותו א״כ הל״ל נהרדעי אלא דנהרדע׳ אתי לאשמועינן דזמנין מקיימין שטר שלא הוחזק בב״ד כלל והוא כשעדים חתומים על שתי שטרות שיצאו כבר בב״ד על שדות של מכר או של כתובה ואוכלים בעליהם בשופי שלש שנים אחר שנחתמו דכיון שכן ראה הוא שהם אמת ומשום שלא הוחזק בב״ד בעינן ב׳ שטרות אבל בדרב אסי ומתניתין כשהוחזק בב״ד בשטר אחד סגי וכדאמרינן לקמן מחוי חתימות ידייהו אחספא ושדי ליה בי דינא מחזיקינן ליה וכל שמחזיקו בב״ד ונתקיים כראוי הא חשיב כאלו מחוי׳ סהדי חתימות ידייהו בבי דינא וכן דעת תוס׳ ועיקר. אבל הראב״ד ובעל הלכות גדולות ז״ל כתבו דאפילו לרב אסי ומתני׳ ב׳ שטרות בענין ולא בעי למימר נהרדעי אלא דלא בעינן הוחזקו והא דנקט ר׳ אסי ומתני׳ משטר שקרא עליו ערעור לישנא קלילא נקט. אמר רב שימי וביוצא מתחת ידי אחר נמי דלמא חזי וזייפא ופרקינן כולי האי לא מצי לכוין כיון שאין החתימה לפני והקשו בתוספות דלפום הכי כל שיש בידו שום שטר או כתב או ספר יד מכתב עדים שהוא מוציא ב״ד אף על פי שקיימנו בפניו ניחוש שמא מזויף הוא ודמי כתב לכתב ואפילו יבואו עדים ויעידו על כתב ידם ממש שמא זה כיון כההיא דאמרינן בפרק גט פשוט דאמר אין חתימת ידי דידי הוא ותרצו דשאני הכא שהשטרות שאנו למדין מהם אינם מקוימים ואם יצאו מתחת ידו חיישינן שמא הוא כתבם כלם כתיבה שוה ואינם כתבים של עדים כלל והכא הכי פירושו תחת ידו דלא דלמא זיופא זייף שחתם כולם שלא יהא נראה ככתב ידם ושנים כתבו וזה מאי צריך תחבולות לשנות כתב ידו ולכתוב ג׳ כתבים משתי חתימות מכל אחד שוה ודומות זו לזו וקס״ד כל מי שיודע לעשות כן ידע לזייף ולדמות לכתב אדם אחד ומהדרינן דכולי האי לא שכיחא שיהא אדם יודע לזייף ולדמות כתב ידו של עדים וזה הפירוש הוא נכון. גרסינן בירושלמי למדין מספרי מוגה כגון דאמרי אלין פי׳ שהם מחזי׳ לנו שהוא כתבם בלא עדות אחרת וכאלין אגרת צריך פי׳ אבל מאגרת של רשות המחזקים בכתב ידי עדים אלא צריכא רבא אם למידין מהן בחזקה זאת בלבד כך נ״ל פירוש הירושלמי הזה וכן פירש לפני מורי הרב ז״ל. תנו רבנן כותב אדם עדות על השטר ומעיד עליה אפילו לאחר כמה שנים. אמר רב הונא שזוכר עדותו ומעשה שהיה מעצמו שאם אינו זוכר אלא ע״י שטר הזה כאלו מעיד מפי הכתב ורחמנא אמר מפיהם ולא על ידי כתבם ור״י אמר אף על פי שאין זוכרה מעצמו כיון שנזכר ע״י השטר והלכת׳ כר״י ומיהו כל שאינו זוכר עדות כלל אפילו ע״י השטר אף על פי שאומר שזה הכתב שהוא כתב ידו אין מקיימים את השטר ממנו ואף על פי כשאנו מקיימים את השטר על ידי אחרים היינו כשמעיד על כתב ידם שאני הכא שהעד עצמו כשהעיד על כתב ידם על מנה הוא מעיד וכיון שכן צריך שיזכור העדות ולפ״ז הא דפ׳ גט פשוט ההוא דאמר אין חתימת ידי דידי הוא ואי לא לבעל השטר ומודה הוא ומקיים שטרו ואע״ג דודאי לא זכר גופי׳ של עדות שהרי שקר הוא ומזויף היה. ויש לתרץ דהתם אחד מן השוק היה מעיד על ידו והשתא על כתב ידו הוא מעיד אבל זה אינו חדא מדלא פירשו לי׳ התם ועוד דלקמן מוכח דלרבנן דאמר על מנה שבשטר הוא מעיד אפי׳ כשישמעו אחד מן השוק להעיד על כתב ידו אמרינן הכי ועוד א״כ בין לרב הונא בין לרבי יוחנן כולהו סבירא ליה כרבנן. ובירושלמי אמרי׳ אתיא כר׳ ורבי יוחנן כרבנן דאמרי על מנה שבשטר הם מעידים. ויש לפרש הירושלמי דהכי קאמר רב הונא סבר כרבי על כתב ידו אין זה קיום וצריך להזכיר על העדות מעצמו וזה הפירוש רחוק ועוד דהא שמעתתא לא הוה לן לאתויי הכא אלא לקמן על פלוגת׳ דרבנן ורבי. ועוד בכולהו מתניתין לא הוזכר מעולם אלא כשאומרים העדים זה כתב ידינו דאלמא בהכי סגי לכ״ע לפי שאין הפירוש הזה נכון ולא הסכים עליו אחד מן המפרשים. ורבי׳ האי גאון ז״ל פי׳ כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליו בב״ד אפי׳ לאחר כמה שנים כי אם העידו דבר ונתאחרה חתימתם אפילו לאחר כמה שנים חותם אותה ומעידים בב״ד והוא שזוכרה מעצמו ה״ג ור׳ יוחנן אמר אף על פי שאינה זוכרה מעצמו אלא לאחר שהזכירו חבירו נזכר. ויש אומרים שאין דברי רבינו האי אמורים אלא בשטרי הקנאות קרקע וכיוצא בו אבל בשטרי חובות דעבידין לפרעון אין העדים לחתום בו אלא לאחר זמן פרעון דעבידי אינשי דפרע בזמני׳ ודלמא פרע ליה ואמר ליה דלא אכתוב שטרא ואפילו חייב מוד׳ אין להם לחתום בו דשמא עושים קנוניא על הלקוחות אא״כ כותבין מזמן הודאתו של עכשיו וכך כתב הרב בעל העיטור ז״ל וכן דעת הרב מורי הוראה ז״ל אבל הרשב״א היה אומר דזה אינו דכיון שהופקד להם עדות ונצטוו לכתוב ולחתום א״כ בסתם קנין שעומד לכתוב אין להם אלא לעשות עדות׳ ושליחות׳ ואם פרעו הלוה כשלא החזירו לו שטר או שובר הוא מפסיד וההפסד לעצמו ואי משום קנוניא בלאו הכי נמי מצי למעבד שיקבל הפרעון בתורת מתנה ויאמן הלוה וישאר השטר בחזקתו הגע עצמך שהפקיד אדם ש״ח אצל חבירו או שנשאר חתום אצל העדים ועבר זמן הפרעון וכי לא יתנו לאחר זמן וליחוש לפרעון ולקנוניא הא ודאי יחזיר ויחזיר ה״נ לא שנא דמת לי שהופקד להם השטר או שנמסרה להם העדות שיכתבו ויחתמו הלכך לעולם חותמין ונותנין לו אפילו לאחר זמן ועם כל זה אין הפירוש דבריו ז״ל מחוור אפילו תימא שהדין בש״ח כדעת הרשב״א ז״ל ונימא דהוה אתי לאשמועינן מ״מ קשה מאי האי דאמרינן הא היינו דרבי יוחנן גופיה ומיהו בזה יש לתרץ לפי מה שנמצא בקצת הנוסחאות שם ורבי יוחנן אמר אף על פי שאין זוכרה מעצמו דאמר ר״י דהכי באתרא דידענא אף על פי שאין הגירסא כן ברובי הנוסחאות וגם לפי זה הפירוש אין הירושלמי מתיישב כי מענין זה אצל המחלוקת רבי ורבנן דלקמן ועוד דגרסינן בתו׳ ואם מה שכתוב בשטר אמרו שמענו ושכחנו תנשא אשתו. ורש״י ז״ל פי׳ כותב אדם עדותו על השטר שאם עשאו עד בדבר ויראה לשכחו כותבו על חתיכת קלף ומצניעו ומגיד ע״פ אותו הכתב אפילו אחר שראה בשטר נותן לבו ונזכר ובלא ראיית שטר נזכר עדותו מאיליו ורבי יוחנן אמר אף על פי שאין זוכרה ע״פ עצמו אלא בראיית השטר אבל אינו נזכר לגמרי דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ע״כ. וכן פירש הרי״ף ז״ל ולהאי פירוש אתי שפיר הא דתני בתוספת׳ שאם מצאו העדים כתב בפנקס מזכרת שחתמו בו די. פירוש כל מה שהם אומרים עכשיו מה שכתב בשטר שמענו ושכחנו תנשא אשתו ע״פ עדות ומה שאמר ושכחנו לרב הונא ששכחו מקצתה ולר״י אף על פי ששכחו כלל ולא נזכר עד שראו השטר ונזכר ע״י כותב אדם על השטר וכו׳ וגם לשטה זו אפשר לפרש הירושלמי דאתי כרב הונא דרב סבר שהעד אינו מעיד אלא על כתב ידו כי ראייתו חתימתו אהדדי כי מכירה אינו חשוב עדות כלל ואף על פי שמזכירו אין זו הזכרה ואין זה אלא כאלו הפנקס מעיד וה״ל מפיהם ולא מפי כתבם ור״י סבר כרבנן כי העד החתום בשטר כשאומר זה כתב ידי הרי זו כאלו נזכר מן הענין לגמרי שהוא מעיד על מנה והוא המעיד בדבר ולא השטר וה״ה נמי במוצא עדותו כתובה בפנקס ומכיר כתב ידו אף על פי שאינו זוכרה מעצמו מה שמזכירו הכתב ונזכר עדות עצמו חשוב ומפיהם קרי׳ ביה. ומיהו לפ״ז קצת קשה היכא קתני כותב אדם עדותו על השטר מפני שכתוב על חתיכת קלף זכרון שאין נקראים שטר בכל מקום אלא נייר בעלמא ואולי היו עדים נוהגין לעשות מתחתם שטר בלשון קצר מתורפו של ענין והיו בו חתומים ואח״כ כותב וחותם שטר גמור בכל חוקותיו וכל דיקדוקיו בביאור לחותמין ונותנין לו וכמו שנוהגין עכשיו בקצת המקומות ואין בזה משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כיון שלא בררו השטר ה״ה כל ענייני העדות לא היה כותבין אותו אלא כדי שלא תשכח העדות ואפילו כיון שחותמין בו העדים קרינן אותו שטר בשתוף השם ואף לפ״ז אין דברי רב הונא ורבי יוחנן אלא בשטר כזה שלא נכתב אבל עדים שכתבו וחתמו בשטר מגר על דעת שידונו בו בב״ד בשעת הצורך אף על פי שנשאר בידם כמה ימים או שהוא בידם עד זמן הידוע אינו בכלל זה ובקיום הכתב ידינו דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב״ד וכשחתמו בו או העידו עדותן ומדאורייתא לא בעי קיום ומדרבנן הוא דצריך כדאיתא לקמן בפרקין ובשמעתין קמ׳ דגיטין ואי קמ״ל הא דאמרינן ביבמות מפני מה לא תקנו זמן בשטר קדושין אמרינן משום דלא אפשר דהיכא נעבד לנחי׳ גבי דידי׳ זימנין דבת אחותו היא ומחפה עלי׳ לנחי׳ גבי דידיה מחקה ליה לנחיה גבי עדים אי דדכירי ליתו לסהדי ואי לא דכירי זמנין דחזו בשטרא ואתו ומסהדי ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ע״כ ואמאי לא הוה ביד העדים ויוציאוהו בב״ד דעידו שחתמו ותו לא בעינן מידי אחרינא. אלא ודאי ש״מ דאפילו בריא בעינן דדכורי סהדותא והרי״ף ז״ל תירץ דשאני התם דכיון שהשטר יוצא מתחת יד העידים וברשותה היו לעולם לא היה ראוי לאוסרו לבעל דבר אין נכון בשטר גמור אלא במזכרת כך פי׳ רבינו הרמב״ן ז״ל בספר הזכות ואין זה נותן טעם לשבח אבל הנכון הוא דמשום דרוב קדושין בכסף מצטרפי לעדות העדים לא מדכר לן שטרא אלא דבעינן מינייהו שטר עדות הקדושין ואנהו לא מפקד שטרא ואתו ולסהדו׳ מגו כתב עדותם וה״ל מפי כתבם אם אינם נזכרין מן העדות אפילו ע״י השטר כרבי יוחנן ואף על פי שבכאן לא חשו לכך אין זו קושיא דהכי קתני תנא כיצד ראוי׳ לנהוג בעדותם והתם חשו רבנן לכל מה דאפשר למיחוש דכיון דבעינן למעבד תקנה לכתוב זמן בשטר קדושין יש להם לתקן זה בענין שלא יבא ממנה שום ריעות׳ בעולם וכן פירש רבינו ז״ל וכן מצאתי אח״כ בתוספות אחרונים דכ״ע מה שאדם כותב וחותם שלא בתורת השטר ולא במצות בעל דבר אלא לזכרון בלבד אינו עדות אף על פי שיצא בב״ד דרחמנא אמר מפיהם ולא כתבם ופירש רש״י ז״ל בחומש פרט לשולח אגרותיו וכתבו בתוספת שיש מנהג בהרבה מקומות בצרפת שכופין ב״ד שישלח העד אגרות עדותו לב״ד דדנין ע״פ עדות ההיא לפיכך כתבו מקצ׳ האחרוני׳ ז״ל שמה שכתב רש״י ז״ל בפירוש התורה שאין נקרא מפי העדות יפה ורוצה לשלחו לב״ד הרי כתבו כפיו וכאלו מעיד בפה דומה ואע״ג דממעט אם שאינו מגיד מתוך הכתב התם הוא משום דלאו בר הגדה הוא וחקירה בב״ד הוי לפיכך הגדה מעכבת בו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אתו תרי סהדי ואמרו כשהוא שוטה זבין ואתו בי תרי ואמרו כשהוא חלים זבין וקי״ל עתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו. אמר אביי אמר רב אשי אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת (מריה) [בר] שטי׳ – פי׳ ואפילו המטלטלי׳ התפס לוקח מפקינן מיניה לפי הפי׳ שכתבו וכ״ש קרקעות דלאו בני תפיסה נינהו כלל ולא אמרן אלא דאית ליה לבר שטי׳ חזקה דאבהתיה כלומר שירש קרקע זו מאבותיו אבל לית ליה חזקה דאבהתיה אלא שלקח הוא ולא ידענא לאימת לקחה אמרי׳ כשהוא שוטה זבין כלומר שאין לזה תביעה ברורה להוציא קרקע מחזקתיה של זה וכל שאין לתובע ראייה וחזקה ראשונה אין יכול להוציא מיד שהוא מוחזק בהם ואפי׳ אין למחזיק בפרק חזקת הבתים ואף על פי שזה השוטה מוציא שטר מקח כתוב וחתום כראוי ואין לנו שום עדות שלקח כשהוא שוטה ואין לנו שום חזקה דהא אמרינן חזקה דהא אמרינן חזקה אין העדים חותמין על השטר אא״כ נעשה בעל הדבר גדול וכן דעת נוטה התם הוא לענין המוכר שהם צריכין להכירו ואין לעשות עליו שטר שלא בפניו אבל לענין הזוכה אין לומר כן שהם זכין לו שלא בפניו וכותבין לו שטר לזכותו שלא בפניו ואינם מכירים אם הוא קטן אם הוא גדול וזה פשוט הוא אליו ושראיתי א׳ מן החכמים משתבש בדבר זה והזמה שלא בפניה׳ נהי דהזמה לא הוי הכחשה מיהא הוי כלומר נהי דהזמה לא הוה לחייבם כדין הזמה הכחשה הוא לבטל עדותן כפי׳ רש״י ז״ל וכתב הרמב״ם ז״ל טעם דבר דהזמה לא הוה לפי שהעדות ממש עליהם לעונשין ואין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ואם קבלו אינו כלום אבל הכחשה עיקר הדין על הממון והרי בעל השטר קיים להעיד עליו בפניו. ג׳ רש״י ז״ל קרא עליו ערעור אין לא קרא עליו ערעור לא מסייע ליה לרב אסי דאמר רב אסי אין מקיימין את השטר אלא משטר שקרא עליו ערעור והוחזק בב״ד ופי׳ רש״י ז״ל שאם לא קרא עליו ערעור חיישינן שמא מזויף הוא וכן גורס הרא״ם ז״ל ואינו מחוור דכיון דהוחזק בב״ד ונתקיים ע״י עדותו ליכא למיחש למזויף וא״כ בטלת כל קיום שטרות לכך נכון כגרסת הרי״ף ז״ל שהוחזק בב״ד אין לא הוחזק בב״ד לא מסייע ליה לרב אסי אין מקיימין את השטר שקרא עליו ערעור אא״כ הוחזק בב״ד והא קמ״ל דאע״ג שקרא עליו ערעור בב״ד שהוא מזויף ושתק ערעור הוא ונשאר בעל השטר בחזקת ממון ההוא דאפ״ה לא מחשבינן ליה במקום דדלמא השתא שתק הערעור ומחר תבעי׳ ליה בדינא ותנא נמי להך רבותא קתני משטר שקרא עליו ערעור אפי׳ הוחזק בב״ד בעינן. אמרי נהרדעי אין מקיימין השטר אלא משני (שטרא עדות) [שדות] או משני כתובות והוא שאכלם בעליהם בשופי שלש שנים הא דנהרדעי לא פליגי אדרב אמי דהא דרב אסי מתניתן היא ותו א״כ הל״ל נהרדעי אלא דנהרדע׳ אתי לאשמועינן דזמנין מקיימין שטר שלא הוחזק בב״ד כלל והוא כשעדים חתומים על שתי שטרות שיצאו כבר בב״ד על שדות של מכר או של כתובה ואוכלים בעליהם בשופי שלש שנים אחר שנחתמו דכיון שכן ראה הוא שהם אמת ומשום שלא הוחזק בב״ד בעינן ב׳ שטרות אבל בדרב אסי ומתניתין כשהוחזק בב״ד בשטר אחד סגי וכדאמרינן לקמן מחוי חתימות ידייהו אחספא ושדי ליה בי דינא מחזיקינן ליה וכל שמחזיקו בב״ד ונתקיים כראוי הא חשיב כאלו מחוי׳ סהדי חתימות ידייהו בבי דינא וכן דעת תוס׳ ועיקר. אבל הראב״ד ובעל הלכות גדולות ז״ל כתבו דאפילו לרב אסי ומתני׳ ב׳ שטרות בענין ולא בעי למימר נהרדעי אלא דלא בעינן הוחזקו והא דנקט ר׳ אסי ומתני׳ משטר שקרא עליו ערעור לישנא קלילא נקט. אמר רב שימי וביוצא מתחת ידי אחר נמי דלמא חזי וזייפא ופרקינן כולי האי לא מצי לכוין כיון שאין החתימה לפני והקשו בתוספות דלפום הכי כל שיש בידו שום שטר או כתב או ספר יד מכתב עדים שהוא מוציא ב״ד אף על פי שקיימנו בפניו ניחוש שמא מזויף הוא ודמי כתב לכתב ואפילו יבואו עדים ויעידו על כתב ידם ממש שמא זה כיון כההיא דאמרינן בפרק גט פשוט דאמר אין חתימת ידי דידי הוא ותרצו דשאני הכא שהשטרות שאנו למדין מהם אינם מקוימים ואם יצאו מתחת ידו חיישינן שמא הוא כתבם כלם כתיבה שוה ואינם כתבים של עדים כלל והכא הכי פירושו תחת ידו דלא דלמא זיופא זייף שחתם כולם שלא יהא נראה ככתב ידם ושנים כתבו וזה מאי צריך תחבולות לשנות כתב ידו ולכתוב ג׳ כתבים משתי חתימות מכל אחד שוה ודומות זו לזו וקס״ד כל מי שיודע לעשות כן ידע לזייף ולדמות לכתב אדם אחד ומהדרינן דכולי האי לא שכיחא שיהא אדם יודע לזייף ולדמות כתב ידו של עדים וזה הפירוש הוא נכון. גרסינן בירושלמי למדין מספרי מוגה כגון דאמרי אלין פי׳ שהם מחזי׳ לנו שהוא כתבם בלא עדות אחרת וכאלין אגרת צריך פי׳ אבל מאגרת של רשות המחזקים בכתב ידי עדים אלא צריכא רבא אם למידין מהן בחזקה זאת בלבד כך נ״ל פירוש הירושלמי הזה וכן פירש לפני מורי הרב ז״ל. תנו רבנן כותב אדם עדות על השטר ומעיד עליה אפילו לאחר כמה שנים. אמר רב הונא שזוכר עדותו ומעשה שהיה מעצמו שאם אינו זוכר אלא ע״י שטר הזה כאלו מעיד מפי הכתב ורחמנא אמר מפיהם ולא על ידי כתבם ור״י אמר אף על פי שאין זוכרה מעצמו כיון שנזכר ע״י השטר והלכת׳ כר״י ומיהו כל שאינו זוכר עדות כלל אפילו ע״י השטר אף על פי שאומר שזה הכתב שהוא כתב ידו אין מקיימים את השטר ממנו ואף על פי כשאנו מקיימים את השטר על ידי אחרים היינו כשמעיד על כתב ידם שאני הכא שהעד עצמו כשהעיד על כתב ידם על מנה הוא מעיד וכיון שכן צריך שיזכור העדות ולפ״ז הא דפ׳ גט פשוט ההוא דאמר אין חתימת ידי דידי הוא ואי לא לבעל השטר ומודה הוא ומקיים שטרו ואע״ג דודאי לא זכר גופי׳ של עדות שהרי שקר הוא ומזויף היה. ויש לתרץ דהתם אחד מן השוק היה מעיד על ידו והשתא על כתב ידו הוא מעיד אבל זה אינו חדא מדלא פירשו לי׳ התם ועוד דלקמן מוכח דלרבנן דאמר על מנה שבשטר הוא מעיד אפי׳ כשישמעו אחד מן השוק להעיד על כתב ידו אמרינן הכי ועוד א״כ בין לרב הונא בין לרבי יוחנן כולהו סבירא ליה כרבנן. ובירושלמי אמרי׳ אתיא כר׳ ורבי יוחנן כרבנן דאמרי על מנה שבשטר הם מעידים. ויש לפרש הירושלמי דהכי קאמר רב הונא סבר כרבי על כתב ידו אין זה קיום וצריך להזכיר על העדות מעצמו וזה הפירוש רחוק ועוד דהא שמעתתא לא הוה לן לאתויי הכא אלא לקמן על פלוגת׳ דרבנן ורבי. ועוד בכולהו מתניתין לא הוזכר מעולם אלא כשאומרים העדים זה כתב ידינו דאלמא בהכי סגי לכ״ע לפי שאין הפירוש הזה נכון ולא הסכים עליו אחד מן המפרשים. ורבי׳ האי גאון ז״ל פי׳ כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליו בב״ד אפי׳ לאחר כמה שנים כי אם העידו דבר ונתאחרה חתימתם אפילו לאחר כמה שנים חותם אותה ומעידים בב״ד והוא שזוכרה מעצמו ה״ג ור׳ יוחנן אמר אף על פי שאינה זוכרה מעצמו אלא לאחר שהזכירו חבירו נזכר. ויש אומרים שאין דברי רבינו האי אמורים אלא בשטרי הקנאות קרקע וכיוצא בו אבל בשטרי חובות דעבידין לפרעון אין העדים לחתום בו אלא לאחר זמן פרעון דעבידי אינשי דפרע בזמני׳ ודלמא פרע ליה ואמר ליה דלא אכתוב שטרא ואפילו חייב מוד׳ אין להם לחתום בו דשמא עושים קנוניא על הלקוחות אא״כ כותבין מזמן הודאתו של עכשיו וכך כתב הרב בעל העיטור ז״ל וכן דעת הרב מורי הוראה ז״ל אבל הרשב״א היה אומר דזה אינו דכיון שהופקד להם עדות ונצטוו לכתוב ולחתום א״כ בסתם קנין שעומד לכתוב אין להם אלא לעשות עדות׳ ושליחות׳ ואם פרעו הלוה כשלא החזירו לו שטר או שובר הוא מפסיד וההפסד לעצמו ואי משום קנוניא בלאו הכי נמי מצי למעבד שיקבל הפרעון בתורת מתנה ויאמן הלוה וישאר השטר בחזקתו הגע עצמך שהפקיד אדם ש״ח אצל חבירו או שנשאר חתום אצל העדים ועבר זמן הפרעון וכי לא יתנו לאחר זמן וליחוש לפרעון ולקנוניא הא ודאי יחזיר ויחזיר ה״נ לא שנא דמת לי שהופקד להם השטר או שנמסרה להם העדות שיכתבו ויחתמו הלכך לעולם חותמין ונותנין לו אפילו לאחר זמן ועם כל זה אין הפירוש דבריו ז״ל מחוור אפילו תימא שהדין בש״ח כדעת הרשב״א ז״ל ונימא דהוה אתי לאשמועינן מ״מ קשה מאי האי דאמרינן הא היינו דרבי יוחנן גופיה ומיהו בזה יש לתרץ לפי מה שנמצא בקצת הנוסחאות שם ורבי יוחנן אמר אף על פי שאין זוכרה מעצמו דאמר ר״י דהכי באתרא דידענא אף על פי שאין הגירסא כן ברובי הנוסחאות וגם לפי זה הפירוש אין הירושלמי מתיישב כי מענין זה אצל המחלוקת רבי ורבנן דלקמן ועוד דגרסינן בתו׳ ואם מה שכתוב בשטר אמרו שמענו ושכחנו תנשא אשתו. ורש״י ז״ל פי׳ כותב אדם עדותו על השטר שאם עשאו עד בדבר ויראה לשכחו כותבו על חתיכת קלף ומצניעו ומגיד ע״פ אותו הכתב אפילו אחר שראה בשטר נותן לבו ונזכר ובלא ראיית שטר נזכר עדותו מאיליו ורבי יוחנן אמר אף על פי שאין זוכרה ע״פ עצמו אלא בראיית השטר אבל אינו נזכר לגמרי דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ע״כ. וכן פירש הרי״ף ז״ל ולהאי פירוש אתי שפיר הא דתני בתוספת׳ שאם מצאו העדים כתב בפנקס מזכרת שחתמו בו די. פירוש כל מה שהם אומרים עכשיו מה שכתב בשטר שמענו ושכחנו תנשא אשתו ע״פ עדות ומה שאמר ושכחנו לרב הונא ששכחו מקצתה ולר״י אף על פי ששכחו כלל ולא נזכר עד שראו השטר ונזכר ע״י כותב אדם על השטר וכו׳ וגם לשטה זו אפשר לפרש הירושלמי דאתי כרב הונא דרב סבר שהעד אינו מעיד אלא על כתב ידו כי ראייתו חתימתו אהדדי כי מכירה אינו חשוב עדות כלל ואף על פי שמזכירו אין זו הזכרה ואין זה אלא כאלו הפנקס מעיד וה״ל מפיהם ולא מפי כתבם ור״י סבר כרבנן כי העד החתום בשטר כשאומר זה כתב ידי הרי זו כאלו נזכר מן הענין לגמרי שהוא מעיד על מנה והוא המעיד בדבר ולא השטר וה״ה נמי במוצא עדותו כתובה בפנקס ומכיר כתב ידו אף על פי שאינו זוכרה מעצמו מה שמזכירו הכתב ונזכר עדות עצמו חשוב ומפיהם קרי׳ ביה. ומיהו לפ״ז קצת קשה היכא קתני כותב אדם עדותו על השטר מפני שכתוב על חתיכת קלף זכרון שאין נקראים שטר בכל מקום אלא נייר בעלמא ואולי היו עדים נוהגין לעשות מתחתם שטר בלשון קצר מתורפו של ענין והיו בו חתומים ואח״כ כותב וחותם שטר גמור בכל חוקותיו וכל דיקדוקיו בביאור לחותמין ונותנין לו וכמו שנוהגין עכשיו בקצת המקומות ואין בזה משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כיון שלא בררו השטר ה״ה כל ענייני העדות לא היה כותבין אותו אלא כדי שלא תשכח העדות ואפילו כיון שחותמין בו העדים קרינן אותו שטר בשתוף השם ואף לפ״ז אין דברי רב הונא ורבי יוחנן אלא בשטר כזה שלא נכתב אבל עדים שכתבו וחתמו בשטר מגר על דעת שידונו בו בב״ד בשעת הצורך אף על פי שנשאר בידם כמה ימים או שהוא בידם עד זמן הידוע אינו בכלל זה ובקיום הכתב ידינו דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב״ד וכשחתמו בו או העידו עדותן ומדאורייתא לא בעי קיום ומדרבנן הוא דצריך כדאיתא לקמן בפרקין ובשמעתין קמ׳ דגיטין ואי קמ״ל הא דאמרינן ביבמות מפני מה לא תקנו זמן בשטר קדושין אמרינן משום דלא אפשר דהיכא נעבד לנחי׳ גבי דידי׳ זימנין דבת אחותו היא ומחפה עלי׳ לנחי׳ גבי דידיה מחקה ליה לנחיה גבי עדים אי דדכירי ליתו לסהדי ואי לא דכירי זמנין דחזו בשטרא ואתו ומסהדי ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ע״כ ואמאי לא הוה ביד העדים ויוציאוהו בב״ד דעידו שחתמו ותו לא בעינן מידי אחרינא. אלא ודאי ש״מ דאפילו בריא בעינן דדכורי סהדותא והרי״ף ז״ל תירץ דשאני התם דכיון שהשטר יוצא מתחת יד העידים וברשותה היו לעולם לא היה ראוי לאוסרו לבעל דבר אין נכון בשטר גמור אלא במזכרת כך פי׳ רבינו הרמב״ן ז״ל בספר הזכות ואין זה נותן טעם לשבח אבל הנכון הוא דמשום דרוב קדושין בכסף מצטרפי לעדות העדים לא מדכר לן שטרא אלא דבעינן מינייהו שטר עדות הקדושין ואנהו לא מפקד שטרא ואתו ולסהדו׳ מגו כתב עדותם וה״ל מפי כתבם אם אינם נזכרין מן העדות אפילו ע״י השטר כרבי יוחנן ואף על פי שבכאן לא חשו לכך אין זו קושיא דהכי קתני תנא כיצד ראוי׳ לנהוג בעדותם והתם חשו רבנן לכל מה דאפשר למיחוש דכיון דבעינן למעבד תקנה לכתוב זמן בשטר קדושין יש להם לתקן זה בענין שלא יבא ממנה שום ריעות׳ בעולם וכן פירש רבינו ז״ל וכן מצאתי אח״כ בתוספות אחרונים דכ״ע מה שאדם כותב וחותם שלא בתורת השטר ולא במצות בעל דבר אלא לזכרון בלבד אינו עדות אף על פי שיצא בב״ד דרחמנא אמר מפיהם ולא כתבם ופירש רש״י ז״ל בחומש פרט לשולח אגרותיו וכתבו בתוספת שיש מנהג בהרבה מקומות בצרפת שכופין ב״ד שישלח העד אגרות עדותו לב״ד דדנין ע״פ עדות ההיא לפיכך כתבו מקצ׳ האחרוני׳ ז״ל שמה שכתב רש״י ז״ל בפירוש התורה שאין נקרא מפי העדות יפה ורוצה לשלחו לב״ד הרי כתבו כפיו וכאלו מעיד בפה דומה ואע״ג דממעט אם שאינו מגיד מתוך הכתב התם הוא משום דלאו בר הגדה הוא וחקירה בב״ד הוי לפיכך הגדה מעכבת בו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush