גמרא
פירוש
רֵאשִׁית הַגֵּז וְהַמַּתָּנוֹת וּפִדְיוֹן הַבֵּן וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר לִפְטוּר. כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר קָמָה אַקָּמָה רְמִי לֵיהּ. לֵוִי זְרַע בְּכִישָׁר וְלָא הֲווֹ עֲנִיִּים לְמִשְׁקַל לֶקֶט אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת אֲמַר לֵיהּ {ויקרא י״ט:י׳} לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזוֹב אוֹתָם אוְלֹא לְעוֹרְבִים וְלֹא לַעֲטַלֵּפִים. מֵיתִיבִי באֵין מְבִיאִין תְּרוּמָה לֹא מִגּוֹרֶן לָעִיר וְלֹא מִמִּדְבָּר לַיִּשּׁוּב וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן שׂוֹכֵר פָּרָה וּמְבִיאָהּ מִפְּנֵי הֶפְסֵד תְּרוּמָה. שָׁאנֵי תְּרוּמָה דְּטָבְלָה וְלָא סַגִּיא דְּלָא מַפְרֵישׁ לַהּ. וַהֲרֵי מַתָּנוֹת דְּלָא טָבְלִי וְתַנְיָא מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְלוֹג בַּעֲגָלִים לֹא יַפְשִׁיט אֶת הַזְּרוֹעַ. לְהַפְשִׁיט אֶת הָרֹאשׁ לֹא יַפְשִׁיט אֶת הַלֶּחִי וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן מַעֲלִין אוֹתָן בְּדָמִים וְאוֹכְלָן מִפְּנֵי הֶפְסֵד כֹּהֵן. שָׁאנֵי מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה דִּנְתִינָה כְּתִיבָא בֵּיהּ הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי תְּרוּמָה נָמֵי נְתִינָה כְּתִיבָא בֵּיהּ. וְאֶלָּא תַּעֲזוֹב יַתִּירָא לְמָה לִי. לְכִדְתַנְיָא גהַמַּפְקִיר אֶת כַּרְמוֹ וְלַשַּׁחַר הִשְׁכִּים וּבְצָרוֹ חַיָּיב בְּפֶרֶט וּבְעוֹלֵלוֹת וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵאָה וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת. הָהוּא שַׂקָּא דְּדִינָרֵי דַּאֲתָא לְבֵי מִדְרְשָׁא קָדֵים רַבִּי אַמֵּי וּזְכָה בָּהֶן וְהֵיכִי עָבֵיד הָכִי וְהָא כְּתִיב וְנָתַן וְלֹא שֶׁיִּטּוֹל מֵעַצְמוֹ רַבִּי אַמֵּי נָמֵי לַעֲנִיִּים זָכָה בָּהֶן. וְאִיבָּעֵית אֵימָא אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי דְּתַנְיָא {ויקרא כ״א:י׳} וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו דשֶׁיְּהֵא גָּדוֹל מֵאֶחָיו בְּנוֹי בְּחָכְמָה וּבְעוֹשֶׁר. אֲחֵרִים אוֹמְרִים מִנַּיִן שֶׁאִם אֵין לוֹ השֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְגַדְּלִין אוֹתוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו גַּדְּלֵהוּ מִשֶּׁל אֶחָיו.הדרן עלך הזרוע והלחיים
מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ו רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:י״ח
רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ב
טור יורה דעה ס״א:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ב׳
רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ב
טור יורה דעה ס״א:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ב׳
ז רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:י״ח
טור יורה דעה ס״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ג׳
טור יורה דעה ס״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ג׳
ח רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:י״ח
טור יורה דעה ס״א:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ב׳
טור יורה דעה ס״א:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ב׳
ט רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:י״ט
טור יורה דעה ס״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ג׳
טור יורה דעה ס״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ג׳
גמ׳ רש״י ז״ל מקום שנהגו למלוג בעגלים לא יפשוט את הזרוע וכן גורס הרב בעל המאור ז״ל. ופירושא דמדינא אינו חייב אלא בזרוע מופשט מעורו דמנא תיתי דאי מהזרוע הא אוקימנא לימין הזרוע המיומן שבזרוע כדאי׳ לקמן. אלא כיון דמנהגא דעלמ׳ שלא להפשיט שאוכלין עם עורם אהני מנהגא לכהן למיתן לו מתנות כפי המנהג ובמקום שנהגו להפשיט את הראש לא יפשוט את הלחי דמדכתיב הלחיים מרבינין לקמן צמר שבראש כבשים ושער שבזקן תישים וכ״ש עור ולא מפני מנהגא למעט ממתנתו אבל הרי״ף ז״ל גריס מקום שנהגו למלוג בעגלים לא ימלוג את הזרוע וכן היה ברוב הנוסחאות והכי איתא בתוספתא ולפ״ז משמע דסבר האי תנא דמדאורייתא חייב ליתן הזרוע עם עורו לכך לא ימלוג אותו כדי שלא יפסוד העור ודקאמרת מנא תיתי חיוב מדאורייתא לעורו של זרוע דהא הזרוע למיומן שבזרוע מבעי׳ ליה איכא למימר דהאי תנא סבר דנפקא לן זרוע ימין כדורשי חמורות דמייתי ימין מויקח רומח בידו: א״נ כהאי תנא דמייתי ליה מתתנו כדאי׳ בסמוך: א״נ דזרוע גופי׳ בעורו משמע כמו שהוא בשעה שזובחים אותו כדכתיב מאת זובחי הזבח ולא צריך קרא לרבויי תדע דהא בראש לא מרבינן מהלחיים אלא צמר שבראשי כבשים ושער שבזקן תישים אבל עור גופיה לא צריך קרא דממילא משמע ותנא רבותא קמ״ל דלא מיבעיא בהפשטה שהוא אסור דגזול מינה עור לגמרי אלא אפי׳ במליגה נמי אסור א״נ דאורחא דמלתא נקט מפני שנוהג במליגה כך פי׳ רבינו הגדול הרמב״ן ז״ל: ופרכינן ואלא תעזוב ל״ל לכדתניא המפקי׳ כרמו וכו׳ פירשתי בפ״ק דגיטין. הא דתנן איזה לחי מפרק לחי עד פיקה של גרגרת דהיינו שפוי כובע והוא למעלה מבית השחיטה: אקשי׳ עלה והתניא נוטלה ובית השחיטה עמה ופרקי דמתני רבנן דאמרי לגבי שחיטה דאין שחיטה מטבעת הגדולה ולמעלה ולהכי לא קרי׳ ליה לשיפוי כובע מקום שחיטה ובדין שחיטה הוא דפליגי אבל בעקר דינא דהכא כולהו מודו דעד שיפוי כובע הוי חובת לחי: אב״א הא והא רבנן וברייתא דקתני עמה לא עם הלחי אלא עם הבהמה שמשיירים בעלים לעצמן בית השחיטה עם הבהמה והלחי ניטל עם הפיקה וכתב ריא״ף ז״ל והלכתא כר חנינא בן אנטיגנוס והגיה עליו הרב בעל המאור ז״ל שאין מקום לפסק זה בכאן אף על פי דלגבי שחוטה פליגי בעיקר דינא דלחי כ״ע מודו דמקום לחי עד הפיקה וכדפרישנא ומסתברא דאף הריא״ף ז״ל סובר כן וזיל קרי בי רב הוא אלא דמשום דאסיק הכא תלמודא דמתני׳ וברייתא סבירא להו גבי שחיטה דלא כרבי חנינא בן אנטיגנוס הוצרך רבינו ז״ל לפרש ולומר דאפ״ה לית הילכתא כרבנן אלא כר׳ חנינא בן אנטיגנוס וכדי שלא יטעו תלמידים ולהגדיל ולהאדיר כנ״ל: סליק פירקא בס״ד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush