גמרא
פירוש
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
גמ׳ ועשיתם שעיר עזים וגו׳ – גבי שתי הלחם וכבשי עצרת כתיב וסיפיה דקרא ושני כבשים וגו׳.
ועל זבחי שלמיכם וגו׳ – על כרחך בשלמי צבור כתיב שאין קרבן יחיד טעון כלי שיר שאין אומרים שיר על קרבן יחיד כדאמר בערכין (דף י:).
קדשי קדשים – נפסלים בטבול יום וביוצא (ובלינה). היקשא קמא – דאיתקש לחטאת.
ה״ג: מה חטאת כו׳. כיון דכתיב ולקח הכהן את הזרוע – סיפיה דקרא קדש הוא לכהן ש״מ השאר לבעלים. קדש איקראי – זרוע בשלה ומדלא כתיב קדשי קדשים ש״מ לא איתקוש לחטאת להכי דתיהוי עלי׳ חומרא דקדש קדשים דבהדיא מעטיה מדכתיב קדש ולא כתיב קדשים וגבי שלמי צבור אע״ג דכתיב בהו נמי קדש יהיו לה׳ לכהן (ויקרא כג) ולא כתיב קדשי קדשים כיון דכתיב לה׳ לאו למעוטיה הוא מהיקשא דאיכא למימר כמאן דכתיב קדשי קדשים דמי.
אלא למאי הלכתא איתקש – איל נזיר לחטאת.
שאם גילח על אחת משלשתן יצא – וחטאת הוא דילפא משלמים מה איל נזיר אם הביאו יחידי בלא חטאת ועולה יצא דכתיב (במדבר ו) ואחר ישתה הנזיר יין ואמר מר בסיפרי אחר מעשה יחידי והיינו שלמים שעיקר תגלחתו של נזיר תלויה בשלמיו שהרי הוזקקו לו לשלח שערו תחת הדוד כדכתיב (שם) על האש אשר תחת זבח השלמים ותניא בסיפרי וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר כלומר גילוחו של נזיר ע״י דבר שנאמר בו ושחט פתח אהל מועד והיינו שלמים בויקרא או אינו אלא כמשמעו שיגלח פתח אהל מועד ממש אם אמרת כן דרך בזיון כו׳. מתני׳ קדשים קלים – אין (לך) מועלין בהן.
בכל מקום – אין טעונין צפון.
ונאכלין בכל העיר – בגמ׳ מפרש.
לכל אדם – לזרים.
ליום ולילה – בתודה כתיב ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר ותניא תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר.
המורם מהן – מן התודה חזה ושוק כשאר שלמים דהא איתקש לשלמים כדאמרן זבח השלמים אם על תודה (ויקרא ז) וארבע חלות מד׳ מינין שבה כדכתיב אחד מכל קרבן וגו׳ לכהן הזורק וגו׳ (שם) ומורם מאיל נזיר זרוע בשלה וחזה ושוק נמי ביה כתיבי וחלת מצה אחת ורקיק מצה אחד כיוצא בהן ונאכלין בכל העיר ליום ולילה.
אלא – שאינו לבעלים אלא לכהנים.
ולנשיהם – כדכתיב (ויקרא י) ואת חזה התנופה וגו׳ אתה ובניך ובנותיך. גמ׳ תאכלו במקום טהור – בפרשת ויהי ביום השמיני כתיב.
וכי הראשונים בטומאה אכלום – קרבנות הראשונים שנאמרו תחילה בענין כגון שעירים ומנחה. טהור מכלל שהוא טמא – מדלא כתיב קדש ש״מ טהור במקצת קאמר ולא מן הכל הא כיצד במחנה הטהור מטומאת מצורע שאין מצורע נכנס לו וטמא מטומאת זב שהזבין נכנסין שם ואיזה זה זה מחנה ישראל במדבר כל דגל בתוך אסיפת דגלו ובית עולמים תוך ירושלים דאמרינן בפסחים (דף סז.) מצורע משתלח חוץ לג׳ מחנות זב נכנס למחנה ישראל אבל לא למחנה לויה והוא במדבר חניית הלוים סביב למשכן העדות בבית עולמים הר הבית וטמא מת מותר ליכנס במחנה לויה שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שמות יג) עמו במחיצתו. אותה – במנחה כתיב בההוא ענינא.
ואין אחרת – ואין לחמי תודה במקום קדוש.
אפקה – ממחנה שכינה שקרבה בתוכה למחנה לויה הדר כתיב במקום טהור להקל ולומר טהרה כל דהו דלא איצטריך פשיטא דבטומאה ממש לא אכלי לה. אפקה לגמרי – ואפי׳ חוץ לחומה במשמע (בשעריך) חוץ לירושלים. ועוד לא תוכל לאכול בשעריך כתיב – והיכי אמרינן אפקיה לגמרי. מתני׳ בכל מקום – אף בדרום ובגמרא יליף לה.
בכל העיר – כדאמרן לעיל בחזה ושוק דשלמי יום שמיני.
לשני ימים ולילה אחד – דהכי כתיב בהו ובגמרא מייתי לה. גמ׳ ושחטו כו׳ – כל שלש פרשיות בשלמים חדא בבן בקר וחדא בבן כשב וחדא בעז בקמייתא כתיב ושחטו פתח אהל מועד ובתרתי כתיב לפני אהל מועד. להכשיר כל הרוחות שבעזרה – דלפני משמע כל שלפני ההיכל ושבצדדין לקמיה יליף ומפרש לה.
קל וחומר לצפון – לירך מזבח צפוני הקבוע לעולה ולקדשי קדשים ומשום פלוגתא דפליג רבי אליעזר עלה ואמר צפון איצטריך קרא בהדיא לרבויי לשחיטת קדשים קלים איצטריך לת״ק למימר האי קל וחומר לצפון. לא בא אחד מן הכתובין הללו אלא להכשיר צפון – לקמיה מפרש מאי פלוגתייהו.
שיכול והלא דין הוא – שלא יהא צפון בכלל לפני אהל מועד להכשירו לשחיטת שלמים.
לא הוכשר מקומן – שלשה הרוחות הכשירות להם לא הוכשרו לשחיטת קדשי קדשים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
קדשי קדשים – נפסלים בטבול יום וביוצא (ובלינה). היקשא קמא – דאיתקש לחטאת.
ה״ג: מה חטאת כו׳. כיון דכתיב ולקח הכהן את הזרוע – סיפיה דקרא קדש הוא לכהן ש״מ השאר לבעלים. קדש איקראי – זרוע בשלה ומדלא כתיב קדשי קדשים ש״מ לא איתקוש לחטאת להכי דתיהוי עלי׳ חומרא דקדש קדשים דבהדיא מעטיה מדכתיב קדש ולא כתיב קדשים וגבי שלמי צבור אע״ג דכתיב בהו נמי קדש יהיו לה׳ לכהן (ויקרא כג) ולא כתיב קדשי קדשים כיון דכתיב לה׳ לאו למעוטיה הוא מהיקשא דאיכא למימר כמאן דכתיב קדשי קדשים דמי.
אלא למאי הלכתא איתקש – איל נזיר לחטאת.
שאם גילח על אחת משלשתן יצא – וחטאת הוא דילפא משלמים מה איל נזיר אם הביאו יחידי בלא חטאת ועולה יצא דכתיב (במדבר ו) ואחר ישתה הנזיר יין ואמר מר בסיפרי אחר מעשה יחידי והיינו שלמים שעיקר תגלחתו של נזיר תלויה בשלמיו שהרי הוזקקו לו לשלח שערו תחת הדוד כדכתיב (שם) על האש אשר תחת זבח השלמים ותניא בסיפרי וגלח הנזיר פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר כלומר גילוחו של נזיר ע״י דבר שנאמר בו ושחט פתח אהל מועד והיינו שלמים בויקרא או אינו אלא כמשמעו שיגלח פתח אהל מועד ממש אם אמרת כן דרך בזיון כו׳. מתני׳ קדשים קלים – אין (לך) מועלין בהן.
בכל מקום – אין טעונין צפון.
ונאכלין בכל העיר – בגמ׳ מפרש.
לכל אדם – לזרים.
ליום ולילה – בתודה כתיב ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר ותניא תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר.
המורם מהן – מן התודה חזה ושוק כשאר שלמים דהא איתקש לשלמים כדאמרן זבח השלמים אם על תודה (ויקרא ז) וארבע חלות מד׳ מינין שבה כדכתיב אחד מכל קרבן וגו׳ לכהן הזורק וגו׳ (שם) ומורם מאיל נזיר זרוע בשלה וחזה ושוק נמי ביה כתיבי וחלת מצה אחת ורקיק מצה אחד כיוצא בהן ונאכלין בכל העיר ליום ולילה.
אלא – שאינו לבעלים אלא לכהנים.
ולנשיהם – כדכתיב (ויקרא י) ואת חזה התנופה וגו׳ אתה ובניך ובנותיך. גמ׳ תאכלו במקום טהור – בפרשת ויהי ביום השמיני כתיב.
וכי הראשונים בטומאה אכלום – קרבנות הראשונים שנאמרו תחילה בענין כגון שעירים ומנחה. טהור מכלל שהוא טמא – מדלא כתיב קדש ש״מ טהור במקצת קאמר ולא מן הכל הא כיצד במחנה הטהור מטומאת מצורע שאין מצורע נכנס לו וטמא מטומאת זב שהזבין נכנסין שם ואיזה זה זה מחנה ישראל במדבר כל דגל בתוך אסיפת דגלו ובית עולמים תוך ירושלים דאמרינן בפסחים (דף סז.) מצורע משתלח חוץ לג׳ מחנות זב נכנס למחנה ישראל אבל לא למחנה לויה והוא במדבר חניית הלוים סביב למשכן העדות בבית עולמים הר הבית וטמא מת מותר ליכנס במחנה לויה שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שמות יג) עמו במחיצתו. אותה – במנחה כתיב בההוא ענינא.
ואין אחרת – ואין לחמי תודה במקום קדוש.
אפקה – ממחנה שכינה שקרבה בתוכה למחנה לויה הדר כתיב במקום טהור להקל ולומר טהרה כל דהו דלא איצטריך פשיטא דבטומאה ממש לא אכלי לה. אפקה לגמרי – ואפי׳ חוץ לחומה במשמע (בשעריך) חוץ לירושלים. ועוד לא תוכל לאכול בשעריך כתיב – והיכי אמרינן אפקיה לגמרי. מתני׳ בכל מקום – אף בדרום ובגמרא יליף לה.
בכל העיר – כדאמרן לעיל בחזה ושוק דשלמי יום שמיני.
לשני ימים ולילה אחד – דהכי כתיב בהו ובגמרא מייתי לה. גמ׳ ושחטו כו׳ – כל שלש פרשיות בשלמים חדא בבן בקר וחדא בבן כשב וחדא בעז בקמייתא כתיב ושחטו פתח אהל מועד ובתרתי כתיב לפני אהל מועד. להכשיר כל הרוחות שבעזרה – דלפני משמע כל שלפני ההיכל ושבצדדין לקמיה יליף ומפרש לה.
קל וחומר לצפון – לירך מזבח צפוני הקבוע לעולה ולקדשי קדשים ומשום פלוגתא דפליג רבי אליעזר עלה ואמר צפון איצטריך קרא בהדיא לרבויי לשחיטת קדשים קלים איצטריך לת״ק למימר האי קל וחומר לצפון. לא בא אחד מן הכתובין הללו אלא להכשיר צפון – לקמיה מפרש מאי פלוגתייהו.
שיכול והלא דין הוא – שלא יהא צפון בכלל לפני אהל מועד להכשירו לשחיטת שלמים.
לא הוכשר מקומן – שלשה הרוחות הכשירות להם לא הוכשרו לשחיטת קדשי קדשים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush