גמרא
פירוש
שָׁלֹשׁ שָׂדוֹת וּשְׁתֵּי מַעֲנוֹת אוְכַמָּה מְלֹא מַעֲנֶה מֵאָה אַמָּה כִּדְתַנְיָא הַחוֹרֵשׁ אֶת הַקֶּבֶר עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס מְלֹא מַעֲנֶה מֵאָה אַמָּה.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
שלש שדות ושתי מענות – אותה שדה שהיה בה הקבר ושדה לכאן ושדה לכאן אם דרך בני הבקעה לחרוש שדותיהן מזרח ומערב עושה בית הפרס אותה שדה שבמזרח ואותה שבמערב ואם צפון ודרום חורשין (אותה) בית הפרס אותו של צפון ואותו של דרום ששם גלגלה המחרישה את עפר בית הפרס והעצמות אבל לא לארבע רוחות שאין דרך לחרוש שתי וערב. ואותן שתי שדות גופייהו לא הוו כולהו בית הפרס אלא שיעור שתי מענות מענה לזו ומענה לזו אבל אותה שדה שהקבר בה טמאה כולה דלא ידעינן באיזה מקום ממנה היה הקבר ומשום הכי עושה מלא מענה לכל צד דשמא לאחד לב׳ ראשיה היה הקבר ומשם הלך לאותה שדה חבירתה מלא מענה דזה הוא שיעור חרישת הקבר דכך שיערו חכמים דמלא מענה ראויות העצמות להתגלגל ע״י המחרישה.
תרומת שניהם תרומה – שהרי לשניהם חלק בו.
אין תרומת שניהם תרומה – ואפילו של ראשון דכיון דחזר השני ותרם גלי אדעתיה דלא ניחא ליה בתרומת הראשון והוה ליה ראשון תורם שלא מדעת וכן שני.
כשיעור – אחד מחמשים.
ואם לאו – כגון שתרם בעין רעה תרומת השני תרומה ולרבי עקיבא בין כך ובין כך לא הויא תרומה ומתניתין נמי סתמא קאמר הלכך רבי עקיבא היא. לרבות שוגג כמזיד – ולקמן בפרק שני (דף יז.) מפרש לה כסבור להמיר שחור והמיר לבן זו דגבי קדשים לא קדיש דהוי הקדש טעות וגבי תמורה קדיש. מתני׳ אלא בהמה – ימיר בהמה בבהמה.
קדשי בד״ה אינן עושין תמורה – דגבי תמורה כתיב קרבן וקדשי בדק הבית לא איקרו קרבן כדמפרש בגמרא. אמר רבי שמעון כו׳ – דסבירא ליה דקדשי בד״ה איקרי קרבן הלכך לא נפקא לן דלא עבדי תמורה אלא מהכא והלא מעשר בהמה בכלל כל הקדשים היה דעבדי תמורה כדכתיב (ויקרא כז) ואם המר ימיר וגו׳ למה יצא דכתיב בדידיה דעביד תמורה אם המר ימיר וגו׳ מה מעשר קרבן יחיד הוא דעושה תמורה אף כל קרבן יחיד עושה תמורה יצאו קרבנות צבור דמעשר ליתא בשותפות כדאמרינן בפרק בתרא דבכורות (דף נו:) יהיה לך ולא של שותפות. גמ׳ קרבן – ואם (כל) בהמה אשר יקריבו ממנה וגו׳ וכתיב בתריה לא יחליפנו. אי קרבן שומע אני כו׳ – גבי שחוטי חוץ קאי והאי אי לישנא דתורת כהנים הוא כדאמרינן בכמה דוכתי או אינו כו׳. גבי שחוטי חוץ דדריש לעיל מהא מילתא להאי קרבן לדרשא אחרינא דקתני קרבן על הקרבן הוא חייב כרת בחוץ ואינו חייב כרת על חולין בפנים ועלה תני אי קרבן כלומר אי דרשינן להאי קרבן להכי משמע אפילו קדשי בד״ה כו׳. ואית דאמרי או משום דכתיב התם או אשר ישחט ולאו מילתא היא.
קדשי בדק הבית – סתמן בעלי מומין ואינן ראויין לאהל מועד מ״מ קרבן איקרו. לר״ש – דמתניתין איקרו קרבן ומש״ה ממעט להו איהו מהיקשא דמעשר בהמה ולא מקרבן. קרבן לה׳ לא איקרי – דההוא הוי משמע קרבן סתמא אבל השתא לא משמע קרבן סתמא. ה״ג: ת״ר לא יבקר כו׳. ל״א גרסינן הא רבי הא ר״ש לר״ש איקרו קרבן לרבי לא איקרו קרבן – ולהאי לישנא פרשינן דבמתניתין ליכא פלוגתא אלא כולה ר״ש ודקתני קדשי בד״ה אינן עושין תמורה לאו מקרבן נפקא אלא ר״ש קאמר לה והדר מפרש טעמא הלכך ליכא למימר הא ר״ש הא רבנן:
הכי גרסינן להאי לישנא מאי רבי ומאי ר״ש דתניא לא יבקר בין טוב לרע וגו׳.
למה נאמר – האי קרא גבי מעשר והלא כבר נאמר לא יחליפנו וגו׳ דמשמע כל הקדשים עבדי תמורה ומעשר בכלל. וקרבנות בד״ה – והאי ברייתא כולה רבי שמעון היא דאית ליה קדשי ב״ה איקרו קרבן ורבי שמעון קא מפרש טעמא ואזיל ואפילו ללישנא קמא הא ודאי כולה ר״ש היא דקתני תלמוד לומר לא יבקר וגו׳ כלומר להכי הדר כתיב תמורה גבי מעשר להקיש אליו שאר כל הקדשים כדקאמר רבי שמעון. ודבר שבחובה – מפרשא לקמן למעוטי מאי.
1ודבר שאינו בשותפות – כדפרישית לעיל יהיה לך ולא של שותפות.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
כשיעור – אחד מחמשים.
ואם לאו – כגון שתרם בעין רעה תרומת השני תרומה ולרבי עקיבא בין כך ובין כך לא הויא תרומה ומתניתין נמי סתמא קאמר הלכך רבי עקיבא היא. לרבות שוגג כמזיד – ולקמן בפרק שני (דף יז.) מפרש לה כסבור להמיר שחור והמיר לבן זו דגבי קדשים לא קדיש דהוי הקדש טעות וגבי תמורה קדיש. מתני׳ אלא בהמה – ימיר בהמה בבהמה.
קדשי בד״ה אינן עושין תמורה – דגבי תמורה כתיב קרבן וקדשי בדק הבית לא איקרו קרבן כדמפרש בגמרא. אמר רבי שמעון כו׳ – דסבירא ליה דקדשי בד״ה איקרי קרבן הלכך לא נפקא לן דלא עבדי תמורה אלא מהכא והלא מעשר בהמה בכלל כל הקדשים היה דעבדי תמורה כדכתיב (ויקרא כז) ואם המר ימיר וגו׳ למה יצא דכתיב בדידיה דעביד תמורה אם המר ימיר וגו׳ מה מעשר קרבן יחיד הוא דעושה תמורה אף כל קרבן יחיד עושה תמורה יצאו קרבנות צבור דמעשר ליתא בשותפות כדאמרינן בפרק בתרא דבכורות (דף נו:) יהיה לך ולא של שותפות. גמ׳ קרבן – ואם (כל) בהמה אשר יקריבו ממנה וגו׳ וכתיב בתריה לא יחליפנו. אי קרבן שומע אני כו׳ – גבי שחוטי חוץ קאי והאי אי לישנא דתורת כהנים הוא כדאמרינן בכמה דוכתי או אינו כו׳. גבי שחוטי חוץ דדריש לעיל מהא מילתא להאי קרבן לדרשא אחרינא דקתני קרבן על הקרבן הוא חייב כרת בחוץ ואינו חייב כרת על חולין בפנים ועלה תני אי קרבן כלומר אי דרשינן להאי קרבן להכי משמע אפילו קדשי בד״ה כו׳. ואית דאמרי או משום דכתיב התם או אשר ישחט ולאו מילתא היא.
קדשי בדק הבית – סתמן בעלי מומין ואינן ראויין לאהל מועד מ״מ קרבן איקרו. לר״ש – דמתניתין איקרו קרבן ומש״ה ממעט להו איהו מהיקשא דמעשר בהמה ולא מקרבן. קרבן לה׳ לא איקרי – דההוא הוי משמע קרבן סתמא אבל השתא לא משמע קרבן סתמא. ה״ג: ת״ר לא יבקר כו׳. ל״א גרסינן הא רבי הא ר״ש לר״ש איקרו קרבן לרבי לא איקרו קרבן – ולהאי לישנא פרשינן דבמתניתין ליכא פלוגתא אלא כולה ר״ש ודקתני קדשי בד״ה אינן עושין תמורה לאו מקרבן נפקא אלא ר״ש קאמר לה והדר מפרש טעמא הלכך ליכא למימר הא ר״ש הא רבנן:
הכי גרסינן להאי לישנא מאי רבי ומאי ר״ש דתניא לא יבקר בין טוב לרע וגו׳.
למה נאמר – האי קרא גבי מעשר והלא כבר נאמר לא יחליפנו וגו׳ דמשמע כל הקדשים עבדי תמורה ומעשר בכלל. וקרבנות בד״ה – והאי ברייתא כולה רבי שמעון היא דאית ליה קדשי ב״ה איקרו קרבן ורבי שמעון קא מפרש טעמא ואזיל ואפילו ללישנא קמא הא ודאי כולה ר״ש היא דקתני תלמוד לומר לא יבקר וגו׳ כלומר להכי הדר כתיב תמורה גבי מעשר להקיש אליו שאר כל הקדשים כדקאמר רבי שמעון. ודבר שבחובה – מפרשא לקמן למעוטי מאי.
1ודבר שאינו בשותפות – כדפרישית לעיל יהיה לך ולא של שותפות.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בתחילת דף י״ג:
הערות
Gemara
Peirush