גמרא
פירוש
פרק ד – שבועת העדות
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ו רמב״ם הלכות עדות ט׳:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קי״ד
טור חושן משפט ז׳:ד׳
טור חושן משפט ל״ג:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ז׳:ד׳
שולחן ערוך חושן משפט ל״ג:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קי״ד
טור חושן משפט ז׳:ד׳
טור חושן משפט ל״ג:א׳
שולחן ערוך חושן משפט ז׳:ד׳
שולחן ערוך חושן משפט ל״ג:א׳
ה ז רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״א:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ג׳
ח רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״א:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ג׳
ט רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״א:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ג׳
ח רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״א:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ג׳
ט רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״א:ג׳
סמ״ג מצוות עשה ק״ו
טור חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט י״ז:ג׳
מתני׳ שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים – דכתיב (ויקרא ה) והוא עד בראוי להעיד דבר הכתוב ואשה פסולה לעדות כדיליף בפירקין מועמדו שני האנשים.
קרובים – פסולין לעדות בסנהדרין (דף כז:) ילפינן לה והי נינהו התם מפרש.
ולא בפסולין – כמו גזלן שהוא פסול מן התורה שנאמר (שמות כג) אל תשת עד חמס.
אלא בראוין להעיד – בגמרא מפרש למעוטי מאי. בפני ב״ד ושלא בפני ב״ד – אם מפי עצמו נשבע שאמר שבועה שאיני יודע לך עדות.
ומפי אחרים – כגון משביע אני עליכם שתבואו ותעידוני ואמרו לו אין אנו יודעים לך עדות ולא הוציאו שבועה מפיהם אינן חייבים עד שיכפרו בו בב״ד דכתיב (ויקרא ה) אם לא יגיד וגו׳ במקום שאילו היה מגיד היה מועיל וקרא במושבע מפי אחרים כתיב אבל מפי עצמו יליף ר׳ מאיר בג״ש כדמפרש בגמרא ואפי׳ חוץ לב״ד.
חייבין – קרבן עולה ויורד. על זדון השבועה – שהרי לא נאמר בה ונעלם.
ועל שגגתה עם זדון העדות – שמזידים הם ויודעים לו עדות אבל שוגגים הם על הקרבן כשאר שגגת ביטוי לשעבר דאוקימנא באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע שחייבין עליה קרבן.
ואין חייבין על שגגתה – אם שוגגים הם לגמרי כסבורין שאין יודעין לו עדות ואחר כך נזכרו שהרי אנוסין הן לא קרינא בהו נשבעין לשקר. גמ׳ מנהני מילי – דנשים פסולות לעדות.
בעדים הכתוב מדבר – דבעדים משתעי קרא דכתיב לעיל מיניה כי יקום עד חמס באיש וסמיך ליה ועמדו. בעדים הכתוב מדבר – ללמדך שאין עדות בנשים.
ואם נפשך לומר – ואם תרצה להשיב תשובה על דרך זו הרי לך ג״ש מפורשת שהכתוב מדבר בעדים.
ונאמר להלן שני – על פי שני עדים. מה אם נפשך לומר – מה היה לו להשיב על דרך הראשונה.
וכי תימא – בתובע ונתבע משתעי קרא ואפי׳ הן תובעים רבים או נתבעים רבים בדין אחד כל התובעים קרי להו קרא חד וכל הנתבעים קרי להו קרא חד. מצוה בבעלי דינים שיעמדו – (בעמידה) דהא קרא נמי בבעלי דינין איירי דכתיב אשר להם הריב (דברים יט).
שלא יהא אחד עומד ואחד יושב – שלא יראה חבירו שמכבדין אותו יותר ממנו ויסתתמו דבריו. הוי דן את חבירך לכף זכות – ולא בדין בעלי דינים הכתוב מדבר אלא ברואה חבירו עושה דבר שאתה יכול להכריעו לצד עבירה ולצד זכות הכריעו לזכות ואל תחשדהו בעבירה. השתדל לדונו יפה – לקמן מפרש לה למישרי בתיגריה אם באו שני דינים לפניך ואחד מהם של תלמידי חכמים הוי פוסק אותו תחלה ופטור אותו מלפניך. למאי שלח לי – הא מילתא.
לחנופי ליה – שמא להחניפו בתמיה.
למישרא בתיגריה – כדפרישית אם בא דין אחר לפני אפסוק את זה תחלה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
קרובים – פסולין לעדות בסנהדרין (דף כז:) ילפינן לה והי נינהו התם מפרש.
ולא בפסולין – כמו גזלן שהוא פסול מן התורה שנאמר (שמות כג) אל תשת עד חמס.
אלא בראוין להעיד – בגמרא מפרש למעוטי מאי. בפני ב״ד ושלא בפני ב״ד – אם מפי עצמו נשבע שאמר שבועה שאיני יודע לך עדות.
ומפי אחרים – כגון משביע אני עליכם שתבואו ותעידוני ואמרו לו אין אנו יודעים לך עדות ולא הוציאו שבועה מפיהם אינן חייבים עד שיכפרו בו בב״ד דכתיב (ויקרא ה) אם לא יגיד וגו׳ במקום שאילו היה מגיד היה מועיל וקרא במושבע מפי אחרים כתיב אבל מפי עצמו יליף ר׳ מאיר בג״ש כדמפרש בגמרא ואפי׳ חוץ לב״ד.
חייבין – קרבן עולה ויורד. על זדון השבועה – שהרי לא נאמר בה ונעלם.
ועל שגגתה עם זדון העדות – שמזידים הם ויודעים לו עדות אבל שוגגים הם על הקרבן כשאר שגגת ביטוי לשעבר דאוקימנא באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע שחייבין עליה קרבן.
ואין חייבין על שגגתה – אם שוגגים הם לגמרי כסבורין שאין יודעין לו עדות ואחר כך נזכרו שהרי אנוסין הן לא קרינא בהו נשבעין לשקר. גמ׳ מנהני מילי – דנשים פסולות לעדות.
בעדים הכתוב מדבר – דבעדים משתעי קרא דכתיב לעיל מיניה כי יקום עד חמס באיש וסמיך ליה ועמדו. בעדים הכתוב מדבר – ללמדך שאין עדות בנשים.
ואם נפשך לומר – ואם תרצה להשיב תשובה על דרך זו הרי לך ג״ש מפורשת שהכתוב מדבר בעדים.
ונאמר להלן שני – על פי שני עדים. מה אם נפשך לומר – מה היה לו להשיב על דרך הראשונה.
וכי תימא – בתובע ונתבע משתעי קרא ואפי׳ הן תובעים רבים או נתבעים רבים בדין אחד כל התובעים קרי להו קרא חד וכל הנתבעים קרי להו קרא חד. מצוה בבעלי דינים שיעמדו – (בעמידה) דהא קרא נמי בבעלי דינין איירי דכתיב אשר להם הריב (דברים יט).
שלא יהא אחד עומד ואחד יושב – שלא יראה חבירו שמכבדין אותו יותר ממנו ויסתתמו דבריו. הוי דן את חבירך לכף זכות – ולא בדין בעלי דינים הכתוב מדבר אלא ברואה חבירו עושה דבר שאתה יכול להכריעו לצד עבירה ולצד זכות הכריעו לזכות ואל תחשדהו בעבירה. השתדל לדונו יפה – לקמן מפרש לה למישרי בתיגריה אם באו שני דינים לפניך ואחד מהם של תלמידי חכמים הוי פוסק אותו תחלה ופטור אותו מלפניך. למאי שלח לי – הא מילתא.
לחנופי ליה – שמא להחניפו בתמיה.
למישרא בתיגריה – כדפרישית אם בא דין אחר לפני אפסוק את זה תחלה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush