גמרא
פירוש
אוְאֵין שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עַל טְמֵא שֶׁרֶץ וְעוּלָּא אָמַר אַף שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עַל טְמֵא שֶׁרֶץ.
לְרַב מַאי שְׁנָא טְבוּל יוֹם דַּחֲזֵי לְאוּרְתָּא טְמֵא שֶׁרֶץ נָמֵי חֲזֵי לְאוּרְתָּא מְחוּסָּר טְבִילָה.
טְבוּל יוֹם נָמֵי מְחוּסָּר הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ שִׁמְשָׁא מִמֵּילָא עָרְבָא.
מְחוּסַּר כִּפּוּרִים נָמֵי הָא מְחוּסַּר כַּפָּרָה שֶׁקִּינּוֹ בְּיָדוֹ.
טְמֵא שֶׁרֶץ נָמֵי הֲרֵי מִקְוֶה לְפָנָיו דִּילְמָא פָּשַׁע אִי הָכִי מְחוּסַּר כִּפּוּרִים נָמֵי דִּילְמָא פָּשַׁע בכְּגוֹן דְּמַסְרִינְהוּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ה רמב״ם הלכות איסורי ביאה ד׳:ו׳
רמב״ם הלכות מקואות א׳:ו׳
רמב״ם הלכות שביתת עשור ג׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה רמ״ג
טור אורח חיים תקנ״ד:ח׳
טור אורח חיים תרי״ג:י״א
טור יורה דעה קצ״ז:ג׳
טור יורה דעה שפ״א:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים תקנ״ד:ח׳
שולחן ערוך אורח חיים תרי״ג:י״א
שולחן ערוך יורה דעה קצ״ז:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה שפ״א:ה׳
רמב״ם הלכות מקואות א׳:ו׳
רמב״ם הלכות שביתת עשור ג׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה רמ״ג
טור אורח חיים תקנ״ד:ח׳
טור אורח חיים תרי״ג:י״א
טור יורה דעה קצ״ז:ג׳
טור יורה דעה שפ״א:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים תקנ״ד:ח׳
שולחן ערוך אורח חיים תרי״ג:י״א
שולחן ערוך יורה דעה קצ״ז:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה שפ״א:ה׳
ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ – ואע״פ שבידו לטבול היום וטעמא מפרש לקמיה.
פשע – ולא טביל.
משם – מן העזרה.
שבשופרות – שופר היה שם שכתוב עליו קינין ואשה שיש עליה לידה וכן כל מחוסרי כפרה מביאין מעות ונותנין לתוכו ודמי הקינין קצובין היו ואוכלים בקדש לערב וסומכין על חזקת בית דין של כהנים שאין עומדין משם עד שיכלו כל מעות אותו שופר כדי שלא יאכלו מחוסרי כפרה בקדשים. מחוסרי כפרה – זב וזבה ומצורעת ויולדת. ופרכינן ורב דאמר – שמא פשע אלמא מדאורייתא מיחזא חזי טמא שרץ לשחוט עליו ומשום דילמא פשע גזרו ביה רבנן.
והאמר רב – בכיצד צולין היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין מטמאים אחד מהן בשרץ להכריע רוב ציבור לטומאה ואי מדאורייתא חזי היאך הוא מכריעם לטומאה דהיינו טמא שרץ דחזי למטבל. וממאי דהכי – דילמא מדכתיב טמא לנפש ולא כתיב טמא שרץ שמע מינה טמא מת שאינו ראוי לערב קאמר. סבר לה כרבי יצחק דאמר – בספרי אותן אנשים שבפסח מדבר שהיו טמאין לנפש אדם טמאי מת מצוה היו שחל שביעי כו׳. מאי לאו דלא טביל – וקשיא לרב. הא קא משמע לן דאף על גב דמחוסר הערב שמש דשימשא ממילא ערבא – ולא הוי כמחוסר מעשה. הכי נמי מסתברא – דאטבול קאי מדאצטריך למיתנא סיפא דשוחטין על מחוסר כפורים אי אמרת בשלמא רישא לא אשמעי׳ [אלא] טבול יום איצטריך למיתנא סיפא לאשמעי׳ דשוחטין על מחוסר כפורים ס״ד אמינא האי מחוסר מעשה חשיב ליה קא משמע לן דשרי ובמסרו לב״ד של כהנים כדאמרן.
אלא אי אמרת כו׳ יש בידו לתקן – לטבול אבל מחוסר כפרה אין בידו לתקן אלא ביד כהן. זבה טבילתה ביום שביעי – דכתיב (ויקרא טו) וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר אחר מעשה תטהר כיון דסיימה לה ספירה תטהר ובתחלת היום עבדה לה ספירה אבל נדה דאורייתא שאינה סופרת נקיים אלא שבעה עם ימי ראייתה אינה טובלת עד לאחר שקיעת החמה של שביעי והערב שמש בדידה לא הוי עד למחר. בשביעי לא – משום דלא חזיא לאורתא משום הערב שמש. תהיה – יתירה דריש.
ויולדת איתקש לנדה – דכתיב (שם יב) כימי נדת דותה תטמא. מתני׳ האונן – שמתו מוטל לפניו כדאמרי׳ בשחיטת קדשים בפרק טבול יום (זבחים דף ק:) איזהו אונן כל זמן שלא נקבר.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
שבשופרות – שופר היה שם שכתוב עליו קינין ואשה שיש עליה לידה וכן כל מחוסרי כפרה מביאין מעות ונותנין לתוכו ודמי הקינין קצובין היו ואוכלים בקדש לערב וסומכין על חזקת בית דין של כהנים שאין עומדין משם עד שיכלו כל מעות אותו שופר כדי שלא יאכלו מחוסרי כפרה בקדשים. מחוסרי כפרה – זב וזבה ומצורעת ויולדת. ופרכינן ורב דאמר – שמא פשע אלמא מדאורייתא מיחזא חזי טמא שרץ לשחוט עליו ומשום דילמא פשע גזרו ביה רבנן.
והאמר רב – בכיצד צולין היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין מטמאים אחד מהן בשרץ להכריע רוב ציבור לטומאה ואי מדאורייתא חזי היאך הוא מכריעם לטומאה דהיינו טמא שרץ דחזי למטבל. וממאי דהכי – דילמא מדכתיב טמא לנפש ולא כתיב טמא שרץ שמע מינה טמא מת שאינו ראוי לערב קאמר. סבר לה כרבי יצחק דאמר – בספרי אותן אנשים שבפסח מדבר שהיו טמאין לנפש אדם טמאי מת מצוה היו שחל שביעי כו׳. מאי לאו דלא טביל – וקשיא לרב. הא קא משמע לן דאף על גב דמחוסר הערב שמש דשימשא ממילא ערבא – ולא הוי כמחוסר מעשה. הכי נמי מסתברא – דאטבול קאי מדאצטריך למיתנא סיפא דשוחטין על מחוסר כפורים אי אמרת בשלמא רישא לא אשמעי׳ [אלא] טבול יום איצטריך למיתנא סיפא לאשמעי׳ דשוחטין על מחוסר כפורים ס״ד אמינא האי מחוסר מעשה חשיב ליה קא משמע לן דשרי ובמסרו לב״ד של כהנים כדאמרן.
אלא אי אמרת כו׳ יש בידו לתקן – לטבול אבל מחוסר כפרה אין בידו לתקן אלא ביד כהן. זבה טבילתה ביום שביעי – דכתיב (ויקרא טו) וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר אחר מעשה תטהר כיון דסיימה לה ספירה תטהר ובתחלת היום עבדה לה ספירה אבל נדה דאורייתא שאינה סופרת נקיים אלא שבעה עם ימי ראייתה אינה טובלת עד לאחר שקיעת החמה של שביעי והערב שמש בדידה לא הוי עד למחר. בשביעי לא – משום דלא חזיא לאורתא משום הערב שמש. תהיה – יתירה דריש.
ויולדת איתקש לנדה – דכתיב (שם יב) כימי נדת דותה תטמא. מתני׳ האונן – שמתו מוטל לפניו כדאמרי׳ בשחיטת קדשים בפרק טבול יום (זבחים דף ק:) איזהו אונן כל זמן שלא נקבר.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush