גמרא
פירוש
שֶׁהִגִּיעוּ לְפִרְקָן וְלֹא הִגִּיעוּ לְשָׁנִים בְּנוֹת עֲנִיִּים טוֹפְלוֹת אוֹתָן בְּסִיד בְּנוֹת עֲשִׁירִים טוֹפְלוֹת אוֹתָן בְּסוֹלֶת בְּנוֹת מְלָכִים בְּשֶׁמֶן הַמּוֹר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
שהגיעו לפרקן ולא הגיעו לשנים – שיש להן שערות כאילו הגיעו לפרקן והן לא הגיעו לכלל שנים ובושות על כך.
עשירות טופלות אותן בסולת – ומשיר את השער. סטכת – לא איתפרש. אנפיקינון – במנחות תנן אנפקינון לא יביא ומפרש ר׳ יהודה אנפקינין הוא שמן זית כו׳.
ומעדן את הבשר – אשקלייר״א. שיהא בקי בהן – שידע ממה הן עושין אותו שיהא נזהר בהן כשיביאו לו כותח ידע שיש חלב ויש שם חמץ אם פסח הוא. מתכילתא – שום לפתן ללפת בו את הפת.
כיון דשמע – שקראו שמו כותח.
פירש – שבקי היה וידע שיש שם חלב. מאן תנא – דמתני׳ דאית ליה חמץ דגן גמור שנתערב במין אחר ואינו בעין שנימוח אי נמי חמץ נוקשה רע ואיתיה בעיניה מוזהרין על אכילתו בלאו דקתני מתניתין כותח הבבלי ושכר המדי חמץ דגן גמור אלא שנתערב בדבר אחר ותכשיטי נשים בעיניה הוא אבל נוקשה הוא דאינו ראוי לאכילה וקתני באזהרה דעובר עליהן בלאו. שיאור – שלא נתחמץ כל צורכו שיאור פליגי במתני׳ ר״מ קרי שיאור את שהכסיפו פניו וזהו תחלת חימוצו ולר׳ יהודה הוי שיאור שהתחיל ליסדק כבר סדקין דקין כקרני חגבים אחד לכאן ואחד לכאן אבל שהכסיפו פניו לרבי יהודה מצה היא ולר״מ קרני חגבים חמץ גמור הוא והכא הכי קאמר שיאור ישרף דאסור בהנאה שיאור דר״מ הכסיפו פניו ישרף לר״מ ושיאור דרבי יהודה ישרף לר׳ יהודה וסיפא דקתני ונותנו לפני כלבו אליבא דרבי יהודה קאמר ליה ואשיאור דר״מ קאי והאוכלו בארבעים אתאן לר״מ כלומר לר״מ האוכלו לשיאור זה שרבי יהודה מתיר בהנאה סופג את הארבעים אלמא שמעינן ליה לר״מ דאית ליה חדא מהני תרתי דמתני׳ דקאמר נוקשה בעיני׳ בלאו כגון שיאור דנוקשה הוא דאינו ראוי לאכילה הואיל והחמיץ קצת ולא גמר ולהחמיץ עיסות אחרות כשאור נמי לא חזי וקאמר בלאו וכ״ש חמץ גמור ע״י תערובת דקסבר רב יהודה ע״י תערובת חמיר מנוקשה בעין והאי לאו דנוקשה נפקא ליה מכל מחמצת לא תאכלו כל רבויא הוא כדלקמן. ועל עירובו בלאו – מכל מחמצת כדלקמן. מ״ט לא אמר כדרב יהודה – דמוקי מתניתין כר״מ: רב נחמן ס״ל נוקשה בעיניה חמור מחמץ גמור ע״י תערובת. תניא כוותיה דרב יהודה – דאמר חמץ גמור בתערובת חמור: לענין כרת לא כתיב כל מחמצת אלא כל אוכל חמץ ולקמן מפרש ליה: כותח ושכר וחומץ וזיתום כולן חמץ גמור מעורב בהן כותח איכא פת ובהנך תלתא איכא שערי וכולהו בני אכילה ושתיה נינהו אבל זומן ועמילן וקולן דנוקשה הוא ובעיניה הואיל ולאו בני אכילה נינהו לא תנינהו והיינו כדרב יהודה דאמר מודה היה ר״א בנוקשה בעיניה דפטור. ור״א עירובו בלאו מנא ליה – פשיטא מדאפקיה בלשון מחמצת וגבי כרת נמי מחמצת כתיב. ההוא – מחמצת דגבי כרת לאו לעירובו אתא אלא לנתחמץ מחמת דבר אחר. אי הכי – האי דגבי לאו נמי אימא לאזהורי אנתחמץ מחמת דבר אחר אתא ואזהרה דתערובת מנא ליה. התם נמי – גבי כרת הא כתיב כל אוכל מחמצת ונכרתה. לכל עונשין – מכאן שהנשים חייבות על כל לא תעשה שבתורה שהרי עונשן מלקות.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
עשירות טופלות אותן בסולת – ומשיר את השער. סטכת – לא איתפרש. אנפיקינון – במנחות תנן אנפקינון לא יביא ומפרש ר׳ יהודה אנפקינין הוא שמן זית כו׳.
ומעדן את הבשר – אשקלייר״א. שיהא בקי בהן – שידע ממה הן עושין אותו שיהא נזהר בהן כשיביאו לו כותח ידע שיש חלב ויש שם חמץ אם פסח הוא. מתכילתא – שום לפתן ללפת בו את הפת.
כיון דשמע – שקראו שמו כותח.
פירש – שבקי היה וידע שיש שם חלב. מאן תנא – דמתני׳ דאית ליה חמץ דגן גמור שנתערב במין אחר ואינו בעין שנימוח אי נמי חמץ נוקשה רע ואיתיה בעיניה מוזהרין על אכילתו בלאו דקתני מתניתין כותח הבבלי ושכר המדי חמץ דגן גמור אלא שנתערב בדבר אחר ותכשיטי נשים בעיניה הוא אבל נוקשה הוא דאינו ראוי לאכילה וקתני באזהרה דעובר עליהן בלאו. שיאור – שלא נתחמץ כל צורכו שיאור פליגי במתני׳ ר״מ קרי שיאור את שהכסיפו פניו וזהו תחלת חימוצו ולר׳ יהודה הוי שיאור שהתחיל ליסדק כבר סדקין דקין כקרני חגבים אחד לכאן ואחד לכאן אבל שהכסיפו פניו לרבי יהודה מצה היא ולר״מ קרני חגבים חמץ גמור הוא והכא הכי קאמר שיאור ישרף דאסור בהנאה שיאור דר״מ הכסיפו פניו ישרף לר״מ ושיאור דרבי יהודה ישרף לר׳ יהודה וסיפא דקתני ונותנו לפני כלבו אליבא דרבי יהודה קאמר ליה ואשיאור דר״מ קאי והאוכלו בארבעים אתאן לר״מ כלומר לר״מ האוכלו לשיאור זה שרבי יהודה מתיר בהנאה סופג את הארבעים אלמא שמעינן ליה לר״מ דאית ליה חדא מהני תרתי דמתני׳ דקאמר נוקשה בעיני׳ בלאו כגון שיאור דנוקשה הוא דאינו ראוי לאכילה הואיל והחמיץ קצת ולא גמר ולהחמיץ עיסות אחרות כשאור נמי לא חזי וקאמר בלאו וכ״ש חמץ גמור ע״י תערובת דקסבר רב יהודה ע״י תערובת חמיר מנוקשה בעין והאי לאו דנוקשה נפקא ליה מכל מחמצת לא תאכלו כל רבויא הוא כדלקמן. ועל עירובו בלאו – מכל מחמצת כדלקמן. מ״ט לא אמר כדרב יהודה – דמוקי מתניתין כר״מ: רב נחמן ס״ל נוקשה בעיניה חמור מחמץ גמור ע״י תערובת. תניא כוותיה דרב יהודה – דאמר חמץ גמור בתערובת חמור: לענין כרת לא כתיב כל מחמצת אלא כל אוכל חמץ ולקמן מפרש ליה: כותח ושכר וחומץ וזיתום כולן חמץ גמור מעורב בהן כותח איכא פת ובהנך תלתא איכא שערי וכולהו בני אכילה ושתיה נינהו אבל זומן ועמילן וקולן דנוקשה הוא ובעיניה הואיל ולאו בני אכילה נינהו לא תנינהו והיינו כדרב יהודה דאמר מודה היה ר״א בנוקשה בעיניה דפטור. ור״א עירובו בלאו מנא ליה – פשיטא מדאפקיה בלשון מחמצת וגבי כרת נמי מחמצת כתיב. ההוא – מחמצת דגבי כרת לאו לעירובו אתא אלא לנתחמץ מחמת דבר אחר. אי הכי – האי דגבי לאו נמי אימא לאזהורי אנתחמץ מחמת דבר אחר אתא ואזהרה דתערובת מנא ליה. התם נמי – גבי כרת הא כתיב כל אוכל מחמצת ונכרתה. לכל עונשין – מכאן שהנשים חייבות על כל לא תעשה שבתורה שהרי עונשן מלקות.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush