גמרא
פירוש
הֵזִיד בִּמְעִילָה בְּמִיתָה רַבִּי הִיא דְּתַנְיָא הֵזִיד בִּמְעִילָה רַבִּי אוֹמֵר בְּמִיתָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אבָּאַזְהָרָה.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ גָּמַר חֵטְא חֵטְא מִתְּרוּמָה מָה תְּרוּמָה בְּמִיתָה אַף מְעִילָה בְּמִיתָה.
וּמִינַּהּ מָה תְּרוּמָה בִּכְזַיִת אַף מְעִילָה בִּכְזַיִת.
וּמַתְקִיף לַהּ רַב פָּפָּא מִמַּאי דְּרַבִּי כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ דִּילְמָא כְּאַבָּא שָׁאוּל סְבִירָא לֵיהּ דְּאָמַר יֵשׁ בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הזיד – בהנאת קדש ששגגתה מעילה.
ר׳ אומר במיתה – כדמפרש גמר חטא חטא הנאת קדש מאכילת תרומה כתיב הכא וחטאה בשגגה וכתיב בתרומה לא ישאו עליו חטא ומתו בו וגו׳ (ויקרא כב).
וחכ״א באזהרה – רבנן נמי אית להו גזירה שוה דרבי דהא עיקר מילתא דמעילה בהא גזירה שוה גמרי בפרק חמישי דמעילה (דף יח:) בברייתא גבי פגם ונהנה ובדבר שפגם נהנה ובתלוש מן הקרקע ובשליח שעשה שליחותו כל הני מתרומה גמרי בה ואזהרה נמי מתרומה גמרי מה אכילת תרומה הזהיר דכתיב לא יאכל קודש אף הנאת הקדש דמעילה הזהיר ומיהו מיתה לא גמרינן מינה כדמפרשי רבנן טעמייהו בסנהדרין דמיעט רחמנא בתרומה ומתו בו והאי בו מיעוטא בו ולא במעילה וכן עיקר. מאי טעמא דרבי גרסינן. ומינה – היינו נרגא כלומר וכיון דמיתה מהכא נפקא לן על כרחיך הכי תילף ומינה מה תרומה מיתה הכתובה בה אאכילה כתובה דהוא כזית אף מעילה אין מיתה עד דאיכא כזית וליכא למימר דתנא הכי תאמר במעילה שחייב בה מיתה בפחות מכזית. ומתקיף לה גרסינן.
ומתקיף לה רב פפא – להני דשדו ביה נרגא.
ממאי דרבי – בתרומה כרבנן דפליגי אדאבא שאול סבירא ליה דבעו כזית בתרומה דילמא כאבא שאול סבירא ליה ושפיר מצי למילף מינה מיתה במעילה דהיא בשוה פרוטה מתרומה אפילו לפחות מכזית. מר בריה דרבנא אמר – הא מתניתא דלעיל בשיבושא איתני בבי מדרשא והכי קאמר סיפא לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן קרבן בשוגג שאין מתכוין לאותה מלאכה כשוגג שמתכוין לאותה מלאכה.
שאם נתכוון לחתוך את התלוש – שהוא מתכוין לדבר המותר וחתך את המחובר שאפילו בשבת פטור דמלאכת מחשבת בעינן שיתכוין לחתיכת מחובר ומיהו שגג בשבת שאינו יודע שהוא שבת או אינו יודע שהמלאכה זו אסורה.
תאמר במעילה שאם נתכוון כו׳ שמעל – כגון היו כאן גיזי חולין וגיזי עולה ונתכוין ליטול של חולין והלכה ידו על של עולה ומכיר הוא מי עולה ומי חולין אלא שנסתכל במקום אחר דהיינו שאין מתכוין למעשה זה וחייב מעילה דוחטאה בשגגה כל דהו כתיב ולא כתב בה מיעוטא כדכתיב בשבת מלאכת מחשבת וכתיב בשאר מצות אשר חטא בה פרט למתעסק והיינו מתעסק שמתעסק בדבר אחר ובא זה לידו. ר״נ בר יצחק אמר – הא לא הוה ליה למיתני דהא בשאר מצות נמי אם היה מתעסק בחתיכה ואפי׳ בשל היתר ועלתה בידו חתיכת איסור ואע״ג דאין מתכוין לזו מלאכת מחשבת היא וחייב אלא הכי קאמר לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן שאין מתעסק בדבר היתר ושגג באיסור כיוצא בו כמתעסק בדבר היתר ועלה בידו איסור.
שאם נתכוון להגביה את התלוש – דהיינו אין מתעסק בחתיכה לגמרי ואפי׳ בשל היתר וחתך מחובר שפטור ולא עשאו כמתעסק לחתוך תלוש וחתך מחובר.
תאמר במעילה שאם הושיט ידו כו׳ – ולא היה מתעסק בשום סיכה ואפילו בשל היתר וסך ידו בשמן של קודש שמעל. אמר מר במה דברים אמורים כו׳ דברי הכל – קאמר ואפי׳ למאן דשרי הנאת חמץ בפסח קאמר. תתן לו – בתרומה כתיב ראשית דגנך וגו׳.
ולא לאורו – אפי׳ היא ראויה להסיק הואיל ואינה ראויה לאכילה. אין תורמין מן הטמא על הטהור – לכתחלה שמפסיד את הכהן.
בשוגג – שלא ידע שטבל זה טמא.
שהיתה לו שעת הכושר – שנראית כבר לתרומה קודם שנטמא והא דלעיל בחמץ שלא היתה לו שעת הכושר לתרום ממנו דקודם שחל הפסח היה מחובר והחמיץ במחובר וכל זמן חיבורו לא היה ראוי לחול שם תרומה עליו דראשית דגנך כתיב משנדגן ודיגון לשון אסיפה והעמדת כרי הוא. עירין – מלאכים כלומר תלמידי חכמים שהם כמלאכי השרת אמרי בבית המדרש כמותי דהא דקתני לעיל אינה קדושה בשהחמיץ במחובר קאמר.
ובמאמר קדישין שאילתא – מקרא הוא בדניאל.
מורין – מורין הוראה.
כוותי – כמותי. רב הונא בריה דרב יהושע אמר – אפילו בשהחמיץ בתלוש נמי קאמר דאינה קדושה.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
ר׳ אומר במיתה – כדמפרש גמר חטא חטא הנאת קדש מאכילת תרומה כתיב הכא וחטאה בשגגה וכתיב בתרומה לא ישאו עליו חטא ומתו בו וגו׳ (ויקרא כב).
וחכ״א באזהרה – רבנן נמי אית להו גזירה שוה דרבי דהא עיקר מילתא דמעילה בהא גזירה שוה גמרי בפרק חמישי דמעילה (דף יח:) בברייתא גבי פגם ונהנה ובדבר שפגם נהנה ובתלוש מן הקרקע ובשליח שעשה שליחותו כל הני מתרומה גמרי בה ואזהרה נמי מתרומה גמרי מה אכילת תרומה הזהיר דכתיב לא יאכל קודש אף הנאת הקדש דמעילה הזהיר ומיהו מיתה לא גמרינן מינה כדמפרשי רבנן טעמייהו בסנהדרין דמיעט רחמנא בתרומה ומתו בו והאי בו מיעוטא בו ולא במעילה וכן עיקר. מאי טעמא דרבי גרסינן. ומינה – היינו נרגא כלומר וכיון דמיתה מהכא נפקא לן על כרחיך הכי תילף ומינה מה תרומה מיתה הכתובה בה אאכילה כתובה דהוא כזית אף מעילה אין מיתה עד דאיכא כזית וליכא למימר דתנא הכי תאמר במעילה שחייב בה מיתה בפחות מכזית. ומתקיף לה גרסינן.
ומתקיף לה רב פפא – להני דשדו ביה נרגא.
ממאי דרבי – בתרומה כרבנן דפליגי אדאבא שאול סבירא ליה דבעו כזית בתרומה דילמא כאבא שאול סבירא ליה ושפיר מצי למילף מינה מיתה במעילה דהיא בשוה פרוטה מתרומה אפילו לפחות מכזית. מר בריה דרבנא אמר – הא מתניתא דלעיל בשיבושא איתני בבי מדרשא והכי קאמר סיפא לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן קרבן בשוגג שאין מתכוין לאותה מלאכה כשוגג שמתכוין לאותה מלאכה.
שאם נתכוון לחתוך את התלוש – שהוא מתכוין לדבר המותר וחתך את המחובר שאפילו בשבת פטור דמלאכת מחשבת בעינן שיתכוין לחתיכת מחובר ומיהו שגג בשבת שאינו יודע שהוא שבת או אינו יודע שהמלאכה זו אסורה.
תאמר במעילה שאם נתכוון כו׳ שמעל – כגון היו כאן גיזי חולין וגיזי עולה ונתכוין ליטול של חולין והלכה ידו על של עולה ומכיר הוא מי עולה ומי חולין אלא שנסתכל במקום אחר דהיינו שאין מתכוין למעשה זה וחייב מעילה דוחטאה בשגגה כל דהו כתיב ולא כתב בה מיעוטא כדכתיב בשבת מלאכת מחשבת וכתיב בשאר מצות אשר חטא בה פרט למתעסק והיינו מתעסק שמתעסק בדבר אחר ובא זה לידו. ר״נ בר יצחק אמר – הא לא הוה ליה למיתני דהא בשאר מצות נמי אם היה מתעסק בחתיכה ואפי׳ בשל היתר ועלתה בידו חתיכת איסור ואע״ג דאין מתכוין לזו מלאכת מחשבת היא וחייב אלא הכי קאמר לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן שאין מתעסק בדבר היתר ושגג באיסור כיוצא בו כמתעסק בדבר היתר ועלה בידו איסור.
שאם נתכוון להגביה את התלוש – דהיינו אין מתעסק בחתיכה לגמרי ואפי׳ בשל היתר וחתך מחובר שפטור ולא עשאו כמתעסק לחתוך תלוש וחתך מחובר.
תאמר במעילה שאם הושיט ידו כו׳ – ולא היה מתעסק בשום סיכה ואפילו בשל היתר וסך ידו בשמן של קודש שמעל. אמר מר במה דברים אמורים כו׳ דברי הכל – קאמר ואפי׳ למאן דשרי הנאת חמץ בפסח קאמר. תתן לו – בתרומה כתיב ראשית דגנך וגו׳.
ולא לאורו – אפי׳ היא ראויה להסיק הואיל ואינה ראויה לאכילה. אין תורמין מן הטמא על הטהור – לכתחלה שמפסיד את הכהן.
בשוגג – שלא ידע שטבל זה טמא.
שהיתה לו שעת הכושר – שנראית כבר לתרומה קודם שנטמא והא דלעיל בחמץ שלא היתה לו שעת הכושר לתרום ממנו דקודם שחל הפסח היה מחובר והחמיץ במחובר וכל זמן חיבורו לא היה ראוי לחול שם תרומה עליו דראשית דגנך כתיב משנדגן ודיגון לשון אסיפה והעמדת כרי הוא. עירין – מלאכים כלומר תלמידי חכמים שהם כמלאכי השרת אמרי בבית המדרש כמותי דהא דקתני לעיל אינה קדושה בשהחמיץ במחובר קאמר.
ובמאמר קדישין שאילתא – מקרא הוא בדניאל.
מורין – מורין הוראה.
כוותי – כמותי. רב הונא בריה דרב יהושע אמר – אפילו בשהחמיץ בתלוש נמי קאמר דאינה קדושה.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush